Difference between revisions of "Purposes of the Egyptian Bondage/2/he"
m (Translation: Elisheva Rabinowitz) |
m (Translation: Elisheva Rabinowitz) |
||
Line 24: | Line 24: | ||
<li>במהלך הרעב בבראשית י"ב, אברהם הפגין חוסר בטחון בה' בכך שעזב את ארץ ישראל למצרים וסיכן את שרה<fn>It is unclear whether these constituted a single sin or two distinct sins. See the analysis of <a href="$">Avraham's Descent to Egypt</a> which notes that Ramban in Derashat Torat Hashem Temimah mentions only the sin of endangering Sarah.</fn> – <multilink><a href="RambanBereshit12-10" data-aht="source">רמב"ן</a><a href="RambanBereshit12-10" data-aht="source">בראשית י"ב:י'</a><a href="RambanBereshit15-12" data-aht="source">בראשית ט"ו:י"ב</a><a href="R. Moshe b. Nachman (Ramban, Nachmanides)" data-aht="parshan">אודות ר' משה בן נחמן</a></multilink>.<fn>Ramban's opinion fits within his general position that the actions of the Patriarchs established the patterns and templates which charted the course of history for their descendants. For more, see the discussion of the parallels below and <a href="$"><i>Ma'aseh Avot Siman LeBanim</i></a>. Cf. Ramban <a href="RambanBereshit16-6" data-aht="source">Bereshit 16:6</a> where he posits similarly that as a result of Sarah's harsh treatment of Hagar, Hashem caused Hagar's descendants to oppress the Jewish people. While Ramban views Sarah's actions as leading to the Ishmaelite (Arab/Muslim) persecutions, Y. Zakovitch, "<a href="http://mikranet.cet.ac.il/pages/item.asp?item=10533&author=589" rel="external">יציאת מצרים בספר בראשית</a>", Al HaPerek 3 (1987): 25-34, sees them as the cause of the bondage in Egypt (which functioned as a "measure for measure" punishment for the oppression of Sarah's Egyptian maidservant, Hagar). While the latter theory may find support in the root ענה which links the stories of Bereshit 15–16 (appearing in 15:13, 16:6,9, and numerous times in the story of the actual slavery in Egypt), it would work better if the sin in Bereshit 16 preceded the story of the Covenant.</fn></li> | <li>במהלך הרעב בבראשית י"ב, אברהם הפגין חוסר בטחון בה' בכך שעזב את ארץ ישראל למצרים וסיכן את שרה<fn>It is unclear whether these constituted a single sin or two distinct sins. See the analysis of <a href="$">Avraham's Descent to Egypt</a> which notes that Ramban in Derashat Torat Hashem Temimah mentions only the sin of endangering Sarah.</fn> – <multilink><a href="RambanBereshit12-10" data-aht="source">רמב"ן</a><a href="RambanBereshit12-10" data-aht="source">בראשית י"ב:י'</a><a href="RambanBereshit15-12" data-aht="source">בראשית ט"ו:י"ב</a><a href="R. Moshe b. Nachman (Ramban, Nachmanides)" data-aht="parshan">אודות ר' משה בן נחמן</a></multilink>.<fn>Ramban's opinion fits within his general position that the actions of the Patriarchs established the patterns and templates which charted the course of history for their descendants. For more, see the discussion of the parallels below and <a href="$"><i>Ma'aseh Avot Siman LeBanim</i></a>. Cf. Ramban <a href="RambanBereshit16-6" data-aht="source">Bereshit 16:6</a> where he posits similarly that as a result of Sarah's harsh treatment of Hagar, Hashem caused Hagar's descendants to oppress the Jewish people. While Ramban views Sarah's actions as leading to the Ishmaelite (Arab/Muslim) persecutions, Y. Zakovitch, "<a href="http://mikranet.cet.ac.il/pages/item.asp?item=10533&author=589" rel="external">יציאת מצרים בספר בראשית</a>", Al HaPerek 3 (1987): 25-34, sees them as the cause of the bondage in Egypt (which functioned as a "measure for measure" punishment for the oppression of Sarah's Egyptian maidservant, Hagar). While the latter theory may find support in the root ענה which links the stories of Bereshit 15–16 (appearing in 15:13, 16:6,9, and numerous times in the story of the actual slavery in Egypt), it would work better if the sin in Bereshit 16 preceded the story of the Covenant.</fn></li> | ||
</ul></point> | </ul></point> | ||
− | <point><b>האם אברהם חטא?</b> | + | <point><b>האם אברהם חטא?</b> התורה עצמה אינה מזהה אף אחד ממעשים אלה של אברהם כחטאים,<fn>In fact, the Torah never attributes any sin to Avraham. Commentators debate the meaning of "אָבִיךָ הָרִאשׁוֹן חָטָא" in <a href="Yeshayahu43-27" data-aht="source">Yeshayahu 43:27</a>, with <multilink><a href="RashiYeshayahu43-27" data-aht="source">Rashi</a><a href="RashiYeshayahu43-27" data-aht="source">Yeshayahu 43:27</a><a href="R. Shelomo Yitzchaki (Rashi)" data-aht="parshan">About R. Shelomo Yitzchaki</a></multilink> claiming that this refers to Avraham's lack of faith expressed by "בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה". Radak and others, though, interpret the verse as referring to Adam. Radak's position is in accordance with his commentary on Bereshit 15:8,14 where he maintains that Avraham displayed full faith in Hashem ("‏וְהֶאֱמִן בַּה'‏"), and that the slavery was a punishment for the sins of the Israelites in Egypt and not for any sin of Avraham.</fn> מה שמשאיר מקום נרחב לדון בהאם צריך להתייחס לאף אחד מהם כמעשה שלילי.<fn>On the general issue of attributing sins to the Avot, see <a href="$">Avot and Mitzvot</a>.</fn> דעת הרמב"ן, בפרט, עוררה את זעמם של מספר פרשנים.<fn>Ralbag argues that it would have been the "piety of fools" for Avraham to risk his life by remaining in Israel during the famine and relying on a miracle (cf. Pirkoi b. Bavoi, RS"R Hirsch, and the Netziv in <a href="$">Avraham's Descent to Egypt</a>). Additionally, the <multilink><a href="RanBereshit12-10" data-aht="source">Ran</a><a href="RanBereshit12-10" data-aht="source">Bereshit 12:10-13</a><a href="R. Nissim Gerondi (Ran)" data-aht="parshan">About R. Nissim Gerondi</a></multilink> notes that this incident of the famine was counted (by various Rabbinic sources) as one of the ten tests which Avraham passed with flying colors (see also Avot DeRabbi Natan 1:33 that Hashem brought the Ten Plagues in the merit of Avraham's ten tests). He further points out that according to Ramban's reasoning, Avraham and Yitzchak should have also been punished for their similar actions in Bereshit 20 and 26. For more, see the extended analysis of Avraham's actions in <a href="$">Avraham's Descent to Egypt</a>.</fn> יתר על כן, ה<multilink><a href="MaaseiHashem1" data-aht="source">מעשי ה'</a><a href="MaaseiHashem1" data-aht="source">מעשי מצרים א'</a><a href="R. Eliezer Ashkenazi (Ma'asei Hashem)" data-aht="parshan">אודות ר' אליעזר אשכנזי</a></multilink> מצביע על כך שהבנת הברית בתור עונש לא מתאימה להקשר החגיגי ולאוירה של המעמד.<fn>See Bereshit 15:1,6,7,18-21. The Ma'asei Hashem further suggests that had the prophecy to Avraham been a punishment, the day of the Covenant should have become an annual day of mourning. If the prophecy was a punishment, one also would have expected Hashem to make this explicit to Avraham.</fn></point> |
− | <point><b>עונש מידתי?</b> | + | <point><b>עונש מידתי?</b> ה<multilink><a href="Akeidat36" data-aht="source">עקדת יצחק</a><a href="Akeidat36" data-aht="source">שמות שער ל"ו</a><a href="R. Yitzchak Arama (Akeidat Yitzchak)" data-aht="parshan">אודות ר' יצחק עראמה</a></multilink> ומעשי ה' מבחינים שאפילו אם מניחים שאחת או יותר מפעולות אלה יכולה להיחשב חטא, העונש נראה קשה למדי ולא מידתי.<fn>In light of this, The <multilink><a href="KeliYekarBereshit15-8" data-aht="source">Keli Yekar</a><a href="KeliYekarBereshit15-8" data-aht="source">Bereshit 15:8</a><a href="R. Shelomo Ephraim Luntschitz (Keli Yekar)" data-aht="parshan">About R. Shelomo Ephraim Luntschitz</a></multilink> and Tzeidah LaDerekh (on Rashi Shemot 2:14) attempt to the various opinions in the Bavli as coming to explain why Hashem upset Avraham by sharing with him the news of the impending exile rather than giving the cause of the exile itself. According to this, only the communication of the prophecy to Avraham was a rebuke for his relatively minor infraction, but the the exile and slavery themselves happened for a different reason entirely. Similarly, Ma'asei Hashem suggests that the opinions in the Bavli are coming to explain only why the slavery portion constituted slightly more than half of the four hundred years rather than exactly half.</fn>  אך אפשר שגישה זו יכולה להסביר שמדקדקים עם צדיקים כחוט השערה.<fn>See Bavli BK 50a: "שהקדוש ברוך הוא מדקדק עם סביביו אפילו כחוט השערה".</fn>  לחילופין, ראה להלן לאפשרות שרק הגלות הייתה עונש לאברהם (ולא השעבוד).</point> |
− | <point><b>הענשת בנים על חטאי אבות</b> – | + | <point><b>הענשת בנים על חטאי אבות</b> – העקידת יצחק וה<multilink><a href="AbarbanelBereshit15Q15" data-aht="source">אברבנאל</a><a href="AbarbanelBereshit15Q15" data-aht="source">בראשית ט"ו שאלה ט"ו</a><a href="R. Yitzchak Abarbanel" data-aht="parshan">אודות ר' יצחק אברבנאל</a></multilink> דוחים את גישה זו באמירה שהיא מנוגדת לעקרון של התורה שרק החוטא עצמו נענש. אם אברהם חטא, מדוע הגיע לו לחיות את חייו בשלווה, בעוד שצאצאיו סבלו את ההשלכות של מעשיו?<fn>It is possible that this approach could argue that the worst punishment Avraham himself could have received was that his descendants would be enslaved and that the fulfillment of the Covenant would be delayed.</fn> <multilink><a href="ShemotRabbah5-22" data-aht="source">שמות רבה</a><a href="ShemotRabbah5-22" data-aht="source">ה':כ"ב</a><a href="Shemot Rabbah" data-aht="parshan">אודות שמות רבה</a></multilink> מכניס טענה דומה לפיו של משה, בכך שמשה שואל את ה' למה צאצאי עשו וישמעאל לא נענשו גם כן, ומדוע דווקא דור השעבוד סבל יותר מאבותיו. לעוד בעניין זה, ראה <a class="רגילה" href="Are Children Punished for Parents' Sins" data-aht="page">הענשת בנים על חטאי אבותם</a>.</point> |
<point><b>למה במצרים?</b> Abarbanel notes that the opinions in the Bavli do not provide an answer to this question. In contrast, Ramban's approach notes that the exile to Egypt paralleled Avraham's going down to Egypt ("במקום המשפט שמה הרשע והחטא"‎).<fn>Ramban cites <multilink><a href="BereshitRabbah40-6" data-aht="source">Bereshit Rabbah</a><a href="BereshitRabbah40-6" data-aht="source">40:6</a><a href="Bereshit Rabbah" data-aht="parshan">About Bereshit Rabbah</a></multilink> and synopsizes its extensive list of parallels between the two stories. For a similar list in table form, see Y. Zakovitch's article cited above. See also <a href="$">Foreshadowing of the Egyptian Bondage in Bereshit 12</a>.</fn></point> | <point><b>למה במצרים?</b> Abarbanel notes that the opinions in the Bavli do not provide an answer to this question. In contrast, Ramban's approach notes that the exile to Egypt paralleled Avraham's going down to Egypt ("במקום המשפט שמה הרשע והחטא"‎).<fn>Ramban cites <multilink><a href="BereshitRabbah40-6" data-aht="source">Bereshit Rabbah</a><a href="BereshitRabbah40-6" data-aht="source">40:6</a><a href="Bereshit Rabbah" data-aht="parshan">About Bereshit Rabbah</a></multilink> and synopsizes its extensive list of parallels between the two stories. For a similar list in table form, see Y. Zakovitch's article cited above. See also <a href="$">Foreshadowing of the Egyptian Bondage in Bereshit 12</a>.</fn></point> | ||
<point><b>למה סוּפַּר מראש לאברהם?</b> The advantage of these approaches is that, according to them, the prophecy predicting the exile occurred after the sin which caused it.<fn>R. Elazar and R. Yochanan (and Ramban) must maintain that the Avraham stories are presented in chronological order and the Covenant of Pieces occurred after the battle (and Avraham's sin) in Bereshit 14. Shemuel, on the other hand, could hold like the view in Seder Olam Rabbah that the Covenant occurred when Avraham was seventy and before the events recorded in Bereshit 12-14. For more, see <a href="Duration of the Egyptian Exile" data-aht="page">Duration of the Egyptian Exile</a>.</fn> Since Avraham's transgression was the cause of the exile, it was only appropriate that he receive the prophecy, and once the decree was in place, subsequent generations could do nothing to commute the sentence.<fn>The Ma'asei Hashem, though, wonders why the Patriarchs could not have prayed for the reversal of the decree.</fn> According to Shemuel's opinion, the punishment is decreed immediately following the purported sin,<fn>See, however, Ma'asei Hashem who notes that the opinions in the Bavli are not consistent with <multilink><a href="BereshitRabbah40-6" data-aht="source">Bereshit Rabbah</a><a href="BereshitRabbah40-6" data-aht="source">40:6</a><a href="Bereshit Rabbah" data-aht="parshan">About Bereshit Rabbah</a></multilink>, which implies that the Egyptian experience was decreed already at the time Avraham went down to Egypt. Yet, see the note above that were Shemuel to maintain like Seder Olam Rabbah that the Covenant took place when Avraham was seventy, his opinion could work in tandem with Bereshit Rabbah.</fn> while according to R. Elazar and R. Yochanan it comes in the very next story.<fn>For Ramban, though, there is a greater gap between the sin and punishment which is more difficult to explain (see Ramban's attempt in his comment to Bereshit 15:12).</fn></point> | <point><b>למה סוּפַּר מראש לאברהם?</b> The advantage of these approaches is that, according to them, the prophecy predicting the exile occurred after the sin which caused it.<fn>R. Elazar and R. Yochanan (and Ramban) must maintain that the Avraham stories are presented in chronological order and the Covenant of Pieces occurred after the battle (and Avraham's sin) in Bereshit 14. Shemuel, on the other hand, could hold like the view in Seder Olam Rabbah that the Covenant occurred when Avraham was seventy and before the events recorded in Bereshit 12-14. For more, see <a href="Duration of the Egyptian Exile" data-aht="page">Duration of the Egyptian Exile</a>.</fn> Since Avraham's transgression was the cause of the exile, it was only appropriate that he receive the prophecy, and once the decree was in place, subsequent generations could do nothing to commute the sentence.<fn>The Ma'asei Hashem, though, wonders why the Patriarchs could not have prayed for the reversal of the decree.</fn> According to Shemuel's opinion, the punishment is decreed immediately following the purported sin,<fn>See, however, Ma'asei Hashem who notes that the opinions in the Bavli are not consistent with <multilink><a href="BereshitRabbah40-6" data-aht="source">Bereshit Rabbah</a><a href="BereshitRabbah40-6" data-aht="source">40:6</a><a href="Bereshit Rabbah" data-aht="parshan">About Bereshit Rabbah</a></multilink>, which implies that the Egyptian experience was decreed already at the time Avraham went down to Egypt. Yet, see the note above that were Shemuel to maintain like Seder Olam Rabbah that the Covenant took place when Avraham was seventy, his opinion could work in tandem with Bereshit Rabbah.</fn> while according to R. Elazar and R. Yochanan it comes in the very next story.<fn>For Ramban, though, there is a greater gap between the sin and punishment which is more difficult to explain (see Ramban's attempt in his comment to Bereshit 15:12).</fn></point> | ||
+ | <point>למה במצרים? אברבנאל מעיר שהדעות בבבלי אינן מספקות מענה לשאלה זו. בניגוד לכך, גישת הרמב"ן מציינת שהגלות למצרים הקבילה לירידית אברהם למצרים (“במקום המשפט שם הרשע והחטא").<br/>למה סוּפַּר מראש לאברהם? היתרון של גישות אלה הוא, שלשיטתם, הנבואה שצפתה את הגלות התרחשה לאחר החטא שגרם אותה. מכיוון שהעבירה של אברהם היתה הגורם לגלות, היה מתאים ביותר שהוא יקבל את הנבואה, וברגע שהגזירה הונחה, הדורות הבאים לא יכלו לעשות דבר בכדי להמתיק את העונש. לדעת שמואל, העונש נגזר מיד לאחר העונש המיוחס, בעוד שלשיטת ר' אלעזר ור' יוחנן הוא מגיע בסיפור שמיד אחריו.<br/>יחס בין גלות לשעבוד – גישה זו יכולה לסבור שגם הגלות וגם השעבוד היו חלק מעונשו של אברהם. לחילופין, רק הגלות היתה עונש על מעשה אברהם, והשעבוד היה עונש על חטאי הדורות המאוחרים יותר.<br/>עבודת האלילים של בני ישראל ביחזקאל כ' – לשיטת הרמב"ן, השעבוד החל לפני עבודת האלילים, וחטאי בני ישראל לפיכך היו הגורם לא לגלות ולשעבוד המקוריים, אלא להארכת הגלות ל430 שנה.</point> | ||
<point><b>יחס בין גלות לשעבוד</b> – This approach could maintain that both the exile and slavery were part of Avraham's punishment.<fn>R. Elazar in the Bavli and the Tanchuma refer explicitly to the slavery as the punishment.</fn> Alternatively, only the exile was the punishment for Avraham's action,<fn>Targum Pseudo-Jonathan interpolates the description of the sin in the middle of the verse, linking it only to the exile. This possibility would somewhat reduce the problem of disproportionate punishment.</fn> and the slavery was the punishment for the sins of later generations.<fn>See below for various possibilities and for the options that the slavery was intended to be an educative or formative experience. The Keli Yekar and Tzeidah LaDerekh's approach cited above could even have three levels: Avraham's minor infraction was punished by knowledge of the prophecy, Yosef's brothers' sin was punished with exile, and the Israelites' sin was punished by slavery.</fn></point> | <point><b>יחס בין גלות לשעבוד</b> – This approach could maintain that both the exile and slavery were part of Avraham's punishment.<fn>R. Elazar in the Bavli and the Tanchuma refer explicitly to the slavery as the punishment.</fn> Alternatively, only the exile was the punishment for Avraham's action,<fn>Targum Pseudo-Jonathan interpolates the description of the sin in the middle of the verse, linking it only to the exile. This possibility would somewhat reduce the problem of disproportionate punishment.</fn> and the slavery was the punishment for the sins of later generations.<fn>See below for various possibilities and for the options that the slavery was intended to be an educative or formative experience. The Keli Yekar and Tzeidah LaDerekh's approach cited above could even have three levels: Avraham's minor infraction was punished by knowledge of the prophecy, Yosef's brothers' sin was punished with exile, and the Israelites' sin was punished by slavery.</fn></point> | ||
<point><b>עבודת האלילים של בני ישראל ביחזקאל כ'</b> – According to <multilink><a href="RambanShemot12-40" data-aht="source">רמב"ן</a><a href="RambanShemot2-25" data-aht="source">שמות ב':כ"ה</a><a href="RambanShemot12-40" data-aht="source">שמות י"ב:מ'</a><a href="R. Moshe b. Nachman (Ramban, Nachmanides)" data-aht="parshan">אודות ר' משה בן נחמן</a></multilink>, the bondage started before the idolatry,<fn>This is how Ramban would respond to Radak's argument that there is no reason to look for sins of Avraham when there are sins of the entire nation explicitly mentioned. For further discussion of when the idolatry commenced, see <a href="Religious Identity in Egypt" data-aht="page">Israelites' Religious Identity</a> and the Beit HaLevi Parashat Shemot.</fn> and the Israelites' sins were therefore the cause not of the original exile and bondage, but rather of the lengthening of the exile to 430 years.<fn>For more, see <a href="Duration of the Egyptian Exile" data-aht="page">Duration of the Egyptian Exile</a>.</fn></point> | <point><b>עבודת האלילים של בני ישראל ביחזקאל כ'</b> – According to <multilink><a href="RambanShemot12-40" data-aht="source">רמב"ן</a><a href="RambanShemot2-25" data-aht="source">שמות ב':כ"ה</a><a href="RambanShemot12-40" data-aht="source">שמות י"ב:מ'</a><a href="R. Moshe b. Nachman (Ramban, Nachmanides)" data-aht="parshan">אודות ר' משה בן נחמן</a></multilink>, the bondage started before the idolatry,<fn>This is how Ramban would respond to Radak's argument that there is no reason to look for sins of Avraham when there are sins of the entire nation explicitly mentioned. For further discussion of when the idolatry commenced, see <a href="Religious Identity in Egypt" data-aht="page">Israelites' Religious Identity</a> and the Beit HaLevi Parashat Shemot.</fn> and the Israelites' sins were therefore the cause not of the original exile and bondage, but rather of the lengthening of the exile to 430 years.<fn>For more, see <a href="Duration of the Egyptian Exile" data-aht="page">Duration of the Egyptian Exile</a>.</fn></point> |
Version as of 06:33, 4 January 2015
מטרות שעבוד מצרים
גישות פרשניות
סקירה
השעבוד המצרי הוא המקרה היחיד בתנ"ך של עם שסובל שאינו קשור מפורשות לשום חטא. פרשנים לכן נחלקים בין חיפוש אחר מועמדים לחטא שאולי היה ראוי לעונש כה חמור, או מנסים לחשוף מטרות מלבד הענשה להתנסות המצרית. בכך, פרשנים משתמשים בגלות המצרית ובאופי של בני ישראל במצרים כעדשה שדרכה הם רואים עניינים דומים שעלו בנוגע לתקופתם ולגלותם.
מה שמסבך את המשימה היא העובדה שתהליך הגלות והשעבוד היה ארוך שהשתרע על מספר דורות, כאשר לא כולם התנהגו באותו האופן או הושפעו באותה צורה. אלה שנוקטים בגישת העונש מוכרחים משום כך להחליט האם לחפש חטא של אברהם שהיה הראשון שהוזהר על העונש אך לא חווה את ההשלכות, חטא של יוסף ואחיו שהוגלו, או חטא של בני ישראל ששועבדו. בדומה, אלה שמאמצים את התיאוריות החינוכיות מוכרחים גם כן להתחבט בשאלה איזה דור היה זקוק להתנסות ביותר והאם המטרות הושגו באמצעות הגלות, שעבוד, או גאולה. לכן, השאלה המרכזית מסתבכת בפקעת של עניינים תיאולוגיים סבוכים כמו עונש קבוצתי, ייסורים של אהבה, דקדוק עם צדיקים כחוט השערה, בחירה חופשית, והשגחה אלוהית.
לכל גישה יתרונות וחסרונות, והם אינם בהכרח סותרים. יצירת שילוב של האפשרויות השונות שמאפשר הבנת מכלול הדורות והמטרות יכולה להביא לידי הבנה מלאה יותר של הדינמיקה של התהליך.
הענשה
גישה זו רואה בשהות במצרים עונש על חטא. היא מסתעפת בנוגע לשאלה איזה דור היה הצד האשם, ומדוע דורות אחרים גם נענשו או יודעו על העונש, ומהו טיב היחסים שבין הגלות והשעבוד:
אברהם (דור הנבואה)
אברהם, שהיה הראשון שנאמרה לו הגזירה מראש, הוא זה שחטא, אך הדורות המאוחרים יותר של הגלות והשעבוד היו אלה שסבלו מההשלכות.
- בבראשית ט"ו, אברהם הפגין חוסר בטחון בה', כאשר ביקש אות שהוא יירש את הארץ ("בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה") – שמואל בBavli Nedarim, ויקרא רבה,1 תרגום המיוחס ליונתן, תנחומא, ר' יוחנן בן זכאי בPirkei DeRabbi Eliezer (Higger).
- בבראשית י"ד, אברהם התנהג באופן לא ראוי בגיוס לומדי תורה למלחמה – ר' אלעזר ב Bavli Nedarim.2
- לאחר נצחונו במלחמת המלכים בבראשית י"ד, אברהם פספס הזדמנות פז לשמור על אנשי סדום3 כחלק מהשלל, לקלוט אותם לתוך משק ביתו, ולגייר אותם4 – ר' יוחנן בBavli Nedarim.5
- במהלך הרעב בבראשית י"ב, אברהם הפגין חוסר בטחון בה' בכך שעזב את ארץ ישראל למצרים וסיכן את שרה6 – רמב"ן.7
למה סוּפַּר מראש לאברהם? היתרון של גישות אלה הוא, שלשיטתם, הנבואה שצפתה את הגלות התרחשה לאחר החטא שגרם אותה. מכיוון שהעבירה של אברהם היתה הגורם לגלות, היה מתאים ביותר שהוא יקבל את הנבואה, וברגע שהגזירה הונחה, הדורות הבאים לא יכלו לעשות דבר בכדי להמתיק את העונש. לדעת שמואל, העונש נגזר מיד לאחר העונש המיוחס, בעוד שלשיטת ר' אלעזר ור' יוחנן הוא מגיע בסיפור שמיד אחריו.
יחס בין גלות לשעבוד – גישה זו יכולה לסבור שגם הגלות וגם השעבוד היו חלק מעונשו של אברהם. לחילופין, רק הגלות היתה עונש על מעשה אברהם, והשעבוד היה עונש על חטאי הדורות המאוחרים יותר.
עבודת האלילים של בני ישראל ביחזקאל כ' – לשיטת הרמב"ן, השעבוד החל לפני עבודת האלילים, וחטאי בני ישראל לפיכך היו הגורם לא לגלות ולשעבוד המקוריים, אלא להארכת הגלות ל430 שנה.
אחי יוסף (דור הגלות)
אחי יוסף, שבזמנם הגלות התממשה, היו האשמים, אך האירועים נובאו זמן ארוך קודם לכן, ועקר נטל השעבוד הורגש רק בידי הדורות המאוחרים יותר.
- Yosef – According to Abarbanel, Yosef sinned (albeit unintentionally) by boasting about his dreams.32
- Binyamin – Abarbanel posits that Binyamin was punished even though he did not sin because the principle of collective punishment applies when the majority sins.33
- Yaakov – Abarbanel explains that Yaakov sinned in giving a special tunic to Yosef and thereby provoking the jealousy of the brothers.34
- Reuven – Abarbanel suggests that Reuven was involved in the hatred of Yosef,35 even though he did not participate in the sale.
בני ישראל במצרים (דור השעבוד)
הדור שבמהלכו החל השעבוד היה זה שחטא ומשום כל אחראי על מצבו שלו. אך הגלות קדמה לחטא במצרים ולכן הגיעה לא בתור חלק מהעונש, אלא מסיבה שונה.
- Eating blood – ברית דמשק. The prohibition of eating blood dates back to Noachide law46 and is one of the most often repeated prohibitions in the Torah.47
- Ceased performing circumcision – תנחומא,48 שמות רבה.49 Circumcision was an extremely logical candidate as it was the only commandment given as a covenant with Avraham's descendants.50 For discussion of the various opinions as to whether the Israelites practiced circumcision in Egypt, see Israelites' Religious Identity.
- Idolatry – רד"ק,51 נימוקי יוסף,52 and ספורנו53 develop this approach based on the explicit verses in Yechezkel 20. It is unclear though whether this idolatry preceded the bondage.54
- Tale-bearing and informing – תנחומא,55 תנחומא (בובר), שמות רבה,56 רש"י, רלב"ג.57 These sources learn from the story of Moshe's killing of the Egyptian taskmaster that informants existed among the Israelites.58
חינוכית
קטגוריה זו נחלקת חלוקת משנה בנוגע לשאלה האם המטרה החינוכית היתה בתחום התיאולוגי או מוסרי-אתי, והאם היעד הושג דרך הסבל או הגאולה
התפשטות המונותיאיזם
הגאולה הפגינה את כוחו של ה', והגלות והשעבוד היו רק הקדמה נחוצה למטרה זו.
ייסורים של אהבה
הגלות והשעבוד היו הגשמה של אהבת ה', מכיוון שהם העלו את הרמה הרוחנית של בני ישראל, קירבה אותם לה', והכינה אותם לקבל את התורה ואת ארץ ישראל.
כור היתוך
המטרה של הגלות והשעבוד היתה לטהר את בני ישראל מכל היסודות הטמאים שלהם.98
החדרת הזדהות לשכבות החלשות בחברה
בכך שחוו גלות ושעבוד בעצמם, בני ישראל למדו להרגיש הזדהות ואכפתיות כלפי האנשים החלשים ופחות ברי המזל בחברה.
יצירת זהות לאומית
מצרים היתה חממה בה משפחת יעקב היתה יכולה לגבור על אתגרים פנימיים וחיצוניים כאחד שמולם ניצבה בדרך להתפתחות לאומה עם זהות ייחודית משלה.
מצרף
הסבל המשותף על של העם כולו במצרים נועד לבטל את ההבדלי ם בין המעמדות ולטפח אחדות.
מניעת התבוללות
משפחת יעקב היתה צריכה לעזוב את כנען כדי לסכור את זרם נישואי התערובת. ברגע שהאוכלוסיה שלהם גדלה לעם,110 הם יכלו לשוב ולכבוש את כנען.
ללא מטרה
אפשרות זו שוללת את ההנחה של הגישות הקודמות שהשיעבוד תוכנן על יד ה' ולכן מוכרח להיות לו מטרה. היא טוענת שהגלות והשעבוד היו לחלוטין תוצאה של תהליכים טבעיים ובחירות אנושיות.