EN/HEע/E

Rachel's Stealing of the Terafim

Sources

Bereshit 30:27בראשית ל׳:כ״ז

And Laban said unto him: 'If now I have found favour in thine eyes — I have observed the signs, and the Lord hath blessed me for thy sake.'

וַיֹּאמֶר אֵלָיו לָבָן אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ נִחַשְׁתִּי וַיְבָרְכֵנִי י"י בִּגְלָלֶךָ.

Bereshit 31:17-35בראשית ל״א:י״ז-ל״ה

(17) Then Jacob rose up, and set his sons and his wives upon the camels; (18) and he carried away all his cattle, and all his substance which he had gathered, the cattle of his getting, which he had gathered in Paddanaram, to go to Isaac his father unto the land of Canaan. (19) Now Laban was gone to shear his sheep. And Rachel stole the teraphim that were her father's. (20) And Jacob outwitted Laban the Aramean, in that he told him not that he fled. (21) So he fled with all that he had; and he rose up, and passed over the River, and set his face toward the mountain of Gilead. (22) And it was told Laban on the third day that Jacob was fled. (23) And he took his brethren with him, and pursued after him seven days' journey; and he overtook him in the mountain of Gilead. (24) And God came to Laban the Aramean in a dream of the night, and said unto him: 'Take heed to thyself that thou speak not to Jacob either good or bad.' (25) And Laban came up with Jacob. Now Jacob had pitched his tent in the mountain; and Laban with his brethren pitched in the mountain of Gilead. (26) And Laban said to Jacob: 'What hast thou done, that thou hast outwitted me, and carried away my daughters as though captives of the sword? (27) Wherefore didst thou flee secretly, and outwit me; and didst not tell me, that I might have sent thee away with mirth and with songs, with tabret and with harp; (28) and didst not suffer me to kiss my sons and my daughters? now hast thou done foolishly. (29) It is in the power of my hand to do you hurt; but the God of your father spoke unto me yesternight, saying: Take heed to thyself that thou speak not to Jacob either good or bad. (30) And now that thou art surely gone, because thou sore longest after thy father's house, wherefore hast thou stolen my gods?' (31) And Jacob answered and said to Laban: 'Because I was afraid; for I said: Lest thou shouldest take thy daughters from me by force. (32) With whomsoever thou findest thy gods, he shall not live; before our brethren discern thou what is thine with me, and take it to thee.'— For Jacob knew not that Rachel had stolen them. (33) And Laban went into Jacob's tent, and into Leah's tent, and into the tent of the two maid-servants; but he found them not. And he went out of Leah's tent, and entered into Rachel's tent. (34) Now Rachel had taken the teraphim, and put them in the saddle of the camel, and sat upon them. And Laban felt about all the tent, but found them not. (35) And she said to her father: 'Let not my lord be angry that I cannot rise up before thee; for the manner of women is upon me.' And he searched, but found not the teraphim.

(יז) וַיָּקׇם יַעֲקֹב וַיִּשָּׂא אֶת בָּנָיו וְאֶת נָשָׁיו עַל הַגְּמַלִּים. (יח) וַיִּנְהַג אֶת כׇּל מִקְנֵהוּ וְאֶת כׇּל רְכֻשׁוֹ אֲשֶׁר רָכָשׁ מִקְנֵה קִנְיָנוֹ אֲשֶׁר רָכַשׁ בְּפַדַּן אֲרָם לָבוֹא אֶל יִצְחָק אָבִיו אַרְצָה כְּנָעַן. (יט) וְלָבָן הָלַךְ לִגְזֹז אֶת צֹאנוֹ וַתִּגְנֹב רָחֵל אֶת הַתְּרָפִים אֲשֶׁר לְאָבִיהָ. (כ) וַיִּגְנֹב יַעֲקֹב אֶת לֵב לָבָן הָאֲרַמִּי עַל בְּלִי הִגִּיד לוֹ כִּי בֹרֵחַ הוּא. (כא) וַיִּבְרַח הוּא וְכׇל אֲשֶׁר לוֹ וַיָּקׇם וַיַּעֲבֹר אֶת הַנָּהָר וַיָּשֶׂם אֶת פָּנָיו הַר הַגִּלְעָד. (כב) וַיֻּגַּד לְלָבָן בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי כִּי בָרַח יַעֲקֹב. (כג) וַיִּקַּח אֶת אֶחָיו עִמּוֹ וַיִּרְדֹּף אַחֲרָיו דֶּרֶךְ שִׁבְעַת יָמִים וַיַּדְבֵּק אֹתוֹ בְּהַר הַגִּלְעָד. (כד) וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל לָבָן הָאֲרַמִּי בַּחֲלֹם הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תְּדַבֵּר עִם יַעֲקֹב מִטּוֹב עַד רָע. (כה) וַיַּשֵּׂג לָבָן אֶת יַעֲקֹב וְיַעֲקֹב תָּקַע אֶת אׇהֳלוֹ בָּהָר וְלָבָן תָּקַע אֶת אֶחָיו בְּהַר הַגִּלְעָד. (כו) וַיֹּאמֶר לָבָן לְיַעֲקֹב מֶה עָשִׂיתָ וַתִּגְנֹב אֶת לְבָבִי וַתְּנַהֵג אֶת בְּנֹתַי כִּשְׁבֻיוֹת חָרֶב. (כז) לָמָּה נַחְבֵּאתָ לִבְרֹחַ וַתִּגְנֹב אֹתִי וְלֹא הִגַּדְתָּ לִּי וָאֲשַׁלֵּחֲךָ בְּשִׂמְחָה וּבְשִׁרִים בְּתֹף וּבְכִנּוֹר. (כח) וְלֹא נְטַשְׁתַּנִי לְנַשֵּׁק לְבָנַי וְלִבְנֹתָי עַתָּה הִסְכַּלְתָּ עֲשׂוֹ. (כט) יֶשׁ לְאֵל יָדִי לַעֲשׂוֹת עִמָּכֶם רָע וֵאלֹהֵי אֲבִיכֶם אֶמֶשׁ אָמַר אֵלַי לֵאמֹר הִשָּׁמֶר לְךָ מִדַּבֵּר עִם יַעֲקֹב מִטּוֹב עַד רָע. (ל) וְעַתָּה הָלֹךְ הָלַכְתָּ כִּי נִכְסֹף נִכְסַפְתָּה לְבֵית אָבִיךָ לָמָּה גָנַבְתָּ אֶת אֱלֹהָי. (לא) וַיַּעַן יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר לְלָבָן כִּי יָרֵאתִי כִּי אָמַרְתִּי פֶּן תִּגְזֹל אֶת בְּנוֹתֶיךָ מֵעִמִּי. (לב) עִם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת אֱלֹהֶיךָ לֹא יִחְיֶה נֶגֶד אַחֵינוּ הַכֶּר לְךָ מָה עִמָּדִי וְקַח לָךְ וְלֹא יָדַע יַעֲקֹב כִּי רָחֵל גְּנָבָתַם. (לג) וַיָּבֹא לָבָן בְּאֹהֶל יַעֲקֹב וּבְאֹהֶל לֵאָה וּבְאֹהֶל שְׁתֵּי הָאֲמָהֹת וְלֹא מָצָא וַיֵּצֵא מֵאֹהֶל לֵאָה וַיָּבֹא בְּאֹהֶל רָחֵל. (לד) וְרָחֵל לָקְחָה אֶת הַתְּרָפִים וַתְּשִׂמֵם בְּכַר הַגָּמָל וַתֵּשֶׁב עֲלֵיהֶם וַיְמַשֵּׁשׁ לָבָן אֶת כׇּל הָאֹהֶל וְלֹא מָצָא. (לה) וַתֹּאמֶר אֶל אָבִיהָ אַל יִחַר בְּעֵינֵי אֲדֹנִי כִּי לוֹא אוּכַל לָקוּם מִפָּנֶיךָ כִּי דֶרֶךְ נָשִׁים לִי וַיְחַפֵּשׂ וְלֹא מָצָא אֶת הַתְּרָפִים.

Bereshit 35:1-4בראשית ל״ה:א׳-ד׳

(1) And God said unto Jacob: 'Arise, go up to Beth-el, and dwell there; and make there an altar unto God, who appeared unto thee when thou didst flee from the face of Esau thy brother.' (2) Then Jacob said unto his household, and to all that were with him: 'Put away the strange gods that are among you, and purify yourselves, and change your garments; (3) and let us arise, and go up to Beth-el; and I will make there an altar unto God, who answered me in the day of my distress, and was with me in the way which I went.' (4) And they gave unto Jacob all the foreign gods which were in their hand, and the rings which were in their ears; and Jacob hid them under the terebinth which was by Shechem.

(א) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב קוּם עֲלֵה בֵית אֵל וְשֶׁב שָׁם וַעֲשֵׂה שָׁם מִזְבֵּחַ לָאֵל הַנִּרְאֶה אֵלֶיךָ בְּבׇרְחֲךָ מִפְּנֵי עֵשָׂו אָחִיךָ. (ב) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל בֵּיתוֹ וְאֶל כׇּל אֲשֶׁר עִמּוֹ הָסִרוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּתֹכְכֶם וְהִטַּהֲרוּ וְהַחֲלִיפוּ שִׂמְלֹתֵיכֶם. (ג) וְנָקוּמָה וְנַעֲלֶה בֵּית אֵל וְאֶעֱשֶׂה שָּׁם מִזְבֵּחַ לָאֵל הָעֹנֶה אֹתִי בְּיוֹם צָרָתִי וַיְהִי עִמָּדִי בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלָכְתִּי. (ד) וַיִּתְּנוּ אֶל יַעֲקֹב אֵת כׇּל אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּיָדָם וְאֶת הַנְּזָמִים אֲשֶׁר בְּאׇזְנֵיהֶם וַיִּטְמֹן אֹתָם יַעֲקֹב תַּחַת הָאֵלָה אֲשֶׁר עִם שְׁכֶם.

Bereshit 35:16-19בראשית ל״ה:ט״ז-י״ט

(16) And they journeyed from Beth-el; and there was still some way to come to Ephrath; and Rachel travailed, and she had hard labour. (17) And it came to pass, when she was in hard labour, that the mid-wife said unto her: 'Fear not; for this also is a son for thee.' (18) And it came to pass, as her soul was in departing — for she died — that she called his name Ben-oni; but his father called him Benjamin. (19) And Rachel died, and was buried in the way to Ephrath — the same is Beth-lehem.

(טז) וַיִּסְעוּ מִבֵּית אֵל וַיְהִי עוֹד כִּבְרַת הָאָרֶץ לָבוֹא אֶפְרָתָה וַתֵּלֶד רָחֵל וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ. (יז) וַיְהִי בְהַקְשֹׁתָהּ בְּלִדְתָּהּ וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְיַלֶּדֶת אַל תִּירְאִי כִּי גַם זֶה לָךְ בֵּן. (יח) וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ כִּי מֵתָה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן אוֹנִי וְאָבִיו קָרָא לוֹ בִנְיָמִין. (יט) וַתָּמׇת רָחֵל וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה הִוא בֵּית לָחֶם.

Shofetim 8:24-27שופטים ח׳:כ״ד-כ״ז

(כד) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם גִּדְעוֹן אֶשְׁאֲלָה מִכֶּם שְׁאֵלָה וּתְנוּ לִי אִישׁ נֶזֶם שְׁלָלוֹ כִּי נִזְמֵי זָהָב לָהֶם כִּי יִשְׁמְעֵאלִים הֵם. (כה) וַיֹּאמְרוּ נָתוֹן נִתֵּן וַיִּפְרְשׂוּ אֶת הַשִּׂמְלָה וַיַּשְׁלִיכוּ שָׁמָּה אִישׁ נֶזֶם שְׁלָלוֹ. (כו) וַיְהִי מִשְׁקַל נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר שָׁאָל אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת זָהָב לְבַד מִן הַשַּׂהֲרֹנִים וְהַנְּטִיפוֹת וּבִגְדֵי הָאַרְגָּמָן שֶׁעַל מַלְכֵי מִדְיָן וּלְבַד מִן הָעֲנָקוֹת אֲשֶׁר בְּצַוְּארֵי גְמַלֵּיהֶם. (כז) וַיַּעַשׂ אוֹתוֹ גִדְעוֹן לְאֵפוֹד וַיַּצֵּג אוֹתוֹ בְעִירוֹ בְּעׇפְרָה וַיִּזְנוּ כׇל יִשְׂרָאֵל אַחֲרָיו שָׁם וַיְהִי לְגִדְעוֹן וּלְבֵיתוֹ לְמוֹקֵשׁ.

Shofetim 18:11-26שופטים י״ח:י״א-כ״ו

(יא) וַיִּסְעוּ מִשָּׁם מִמִּשְׁפַּחַת הַדָּנִי מִצׇּרְעָה וּמֵאֶשְׁתָּאֹל שֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ חָגוּר כְּלֵי מִלְחָמָה. (יב) וַיַּעֲלוּ וַיַּחֲנוּ בְּקִרְיַת יְעָרִים בִּיהוּדָה עַל כֵּן קָרְאוּ לַמָּקוֹם הַהוּא מַחֲנֵה דָן עַד הַיּוֹם הַזֶּה הִנֵּה אַחֲרֵי קִרְיַת יְעָרִים. (יג) וַיַּעַבְרוּ מִשָּׁם הַר אֶפְרָיִם וַיָּבֹאוּ עַד בֵּית מִיכָה. (יד) וַיַּעֲנוּ חֲמֵשֶׁת הָאֲנָשִׁים הַהֹלְכִים לְרַגֵּל אֶת הָאָרֶץ לַיִשׁ וַיֹּאמְרוּ אֶל אֲחֵיהֶם הַיְדַעְתֶּם כִּי יֵשׁ בַּבָּתִּים הָאֵלֶּה אֵפוֹד וּתְרָפִים וּפֶסֶל וּמַסֵּכָה וְעַתָּה דְּעוּ מַה תַּעֲשׂוּ. (טו) וַיָּסוּרוּ שָׁמָּה וַיָּבֹאוּ אֶל בֵּית הַנַּעַר הַלֵּוִי בֵּית מִיכָה וַיִּשְׁאֲלוּ לוֹ לְשָׁלוֹם. (טז) וְשֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ חֲגוּרִים כְּלֵי מִלְחַמְתָּם נִצָּבִים פֶּתַח הַשָּׁעַר אֲשֶׁר מִבְּנֵי דָן. (יז) וַיַּעֲלוּ חֲמֵשֶׁת הָאֲנָשִׁים הַהֹלְכִים לְרַגֵּל אֶת הָאָרֶץ בָּאוּ שָׁמָּה לָקְחוּ אֶת הַפֶּסֶל וְאֶת הָאֵפוֹד וְאֶת הַתְּרָפִים וְאֶת הַמַּסֵּכָה וְהַכֹּהֵן נִצָּב פֶּתַח הַשַּׁעַר וְשֵׁשׁ מֵאוֹת הָאִישׁ הֶחָגוּר כְּלֵי הַמִּלְחָמָה. (יח) וְאֵלֶּה בָּאוּ בֵּית מִיכָה וַיִּקְחוּ אֶת פֶּסֶל הָאֵפוֹד וְאֶת הַתְּרָפִים וְאֶת הַמַּסֵּכָה וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הַכֹּהֵן מָה אַתֶּם עֹשִׂים. (יט) וַיֹּאמְרוּ לוֹ הַחֲרֵשׁ שִׂים יָדְךָ עַל פִּיךָ וְלֵךְ עִמָּנוּ וֶהְיֵה לָנוּ לְאָב וּלְכֹהֵן הֲטוֹב הֱיוֹתְךָ כֹהֵן לְבֵית אִישׁ אֶחָד אוֹ הֱיוֹתְךָ כֹהֵן לְשֵׁבֶט וּלְמִשְׁפָּחָה בְּיִשְׂרָאֵל. (כ) וַיִּיטַב לֵב הַכֹּהֵן וַיִּקַּח אֶת הָאֵפוֹד וְאֶת הַתְּרָפִים וְאֶת הַפָּסֶל וַיָּבֹא בְּקֶרֶב הָעָם. (כא) וַיִּפְנוּ וַיֵּלֵכוּ וַיָּשִׂימוּ אֶת הַטַּף וְאֶת הַמִּקְנֶה וְאֶת הַכְּבוּדָּה לִפְנֵיהֶם. (כב) הֵמָּה הִרְחִיקוּ מִבֵּית מִיכָה וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר בַּבָּתִּים אֲשֶׁר עִם בֵּית מִיכָה נִזְעֲקוּ וַיַּדְבִּיקוּ אֶת בְּנֵי דָן. (כג) וַיִּקְרְאוּ אֶל בְּנֵי דָן וַיַּסֵּבּוּ פְּנֵיהֶם וַיֹּאמְרוּ לְמִיכָה מַה לְּךָ כִּי נִזְעָקְתָּ. (כד) וַיֹּאמֶר אֶת אֱלֹהַי אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְקַחְתֶּם וְאֶת הַכֹּהֵן וַתֵּלְכוּ וּמַה לִּי עוֹד וּמַה זֶּה תֹּאמְרוּ אֵלַי מַה לָּךְ. (כה) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו בְּנֵי דָן אַל תַּשְׁמַע קוֹלְךָ עִמָּנוּ פֶּן יִפְגְּעוּ בָכֶם אֲנָשִׁים מָרֵי נֶפֶשׁ וְאָסַפְתָּה נַפְשְׁךָ וְנֶפֶשׁ בֵּיתֶךָ. (כו) וַיֵּלְכוּ בְנֵי דָן לְדַרְכָּם וַיַּרְא מִיכָה כִּי חֲזָקִים הֵמָּה מִמֶּנּוּ וַיִּפֶן וַיָּשׇׁב אֶל בֵּיתוֹ.

Shemuel I 15:23שמואל א׳ ט״ו:כ״ג

For rebellion is as the sin of witchcraft, And stubbornness is as idolatry and teraphim. Because thou hast rejected the word of the Lord, He hath also rejected thee from being king.'

כִּי חַטַּאת קֶסֶם מֶרִי וְאָוֶן וּתְרָפִים הַפְצַר יַעַן מָאַסְתָּ אֶת דְּבַר י"י וַיִּמְאָסְךָ מִמֶּלֶךְ.

Shemuel I 19:11-17שמואל א׳ י״ט:י״א-י״ז

(11) And Jonathan said unto David: 'Come and let us go out into the field.' And they went out both of them into the field. (12) And Jonathan said unto David: 'The Lord, the God of Israel—when I have sounded my father about this time to-morrow, or the third day, behold, if there be good toward David, shall I not then send unto thee, and disclose it unto thee? (13) The Lord do so to Jonathan, and more also, should it please my father to do thee evil, if I disclose it not unto thee, and send thee away, that thou mayest go in peace; and the Lord be with thee, as He hath been with my father. (14) And thou shalt not only while yet I live show me the kindness of the Lord, that I die not; (15) but also thou shalt not cut off thy kindness from my house for ever; no, not when the Lord hath cut off the enemies of David every one from the face of the earth.' (16) So Jonathan made a covenant with the house of David: 'The Lord even require it at the hand of David's enemies.' (17) And Jonathan caused David to swear again, for the love that he had to him; for he loved him as he loved his own soul.

(יא) וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל מַלְאָכִים אֶל בֵּית דָּוִד לְשׇׁמְרוֹ וְלַהֲמִיתוֹ בַּבֹּקֶר וַתַּגֵּד לְדָוִד מִיכַל אִשְׁתּוֹ לֵאמֹר אִם אֵינְךָ מְמַלֵּט אֶת נַפְשְׁךָ הַלַּיְלָה מָחָר אַתָּה מוּמָת. (יב) וַתֹּרֶד מִיכַל אֶת דָּוִד בְּעַד הַחַלּוֹן וַיֵּלֶךְ וַיִּבְרַח וַיִּמָּלֵט. (יג) וַתִּקַּח מִיכַל אֶת הַתְּרָפִים וַתָּשֶׂם אֶל הַמִּטָּה וְאֵת כְּבִיר הָעִזִּים שָׂמָה מְרַאֲשֹׁתָיו וַתְּכַס בַּבָּגֶד. (יד) וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל מַלְאָכִים לָקַחַת אֶת דָּוִד וַתֹּאמֶר חֹלֶה הוּא. (טו) וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל אֶת הַמַּלְאָכִים לִרְאוֹת אֶת דָּוִד לֵאמֹר הַעֲלוּ אֹתוֹ בַמִּטָּה אֵלַי לַהֲמִתוֹ. (טז) וַיָּבֹאוּ הַמַּלְאָכִים וְהִנֵּה הַתְּרָפִים אֶל הַמִּטָּה וּכְבִיר הָעִזִּים מְרַאֲשֹׁתָיו. (יז) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל מִיכַל לָמָּה כָּכָה רִמִּיתִנִי וַתְּשַׁלְּחִי אֶת אֹיְבִי וַיִּמָּלֵט וַתֹּאמֶר מִיכַל אֶל שָׁאוּל הוּא אָמַר אֵלַי שַׁלְּחִנִי לָמָה אֲמִיתֵךְ.

Melakhim II 23:24מלכים ב׳ כ״ג:כ״ד

Moreover them that divined by a ghost or a familiar spirit, and the teraphim, and the idols, and all the detestable things that were spied in the land of Judah and in Jerusalem, did Josiah put away, that he might confirm the words of the law which were written in the book that Hilkiah the priest found in the house of the Lord.

וְגַם אֶת הָאֹבוֹת וְאֶת הַיִּדְּעֹנִים וְאֶת הַתְּרָפִים וְאֶת הַגִּלֻּלִים וְאֵת כׇּל הַשִּׁקֻּצִים אֲשֶׁר נִרְאוּ בְּאֶרֶץ יְהוּדָה וּבִירוּשָׁלַ‍ִם בִּעֵר יֹאשִׁיָּהוּ לְמַעַן הָקִים אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַכְּתֻבִים עַל הַסֵּפֶר אֲשֶׁר מָצָא חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן בֵּית י"י.

Yeshayahu 46:1ישעיהו מ״ו:א׳

Bel boweth down, Nebo stoopeth; Their idols are upon the beasts, and upon the cattle; The things that ye carried about are made a load, A burden to the weary beast.

כָּרַע בֵּל קֹרֵס נְבוֹ הָיוּ עֲצַבֵּיהֶם לַחַיָּה וְלַבְּהֵמָה נְשֻׂאֹתֵיכֶם עֲמוּסוֹת מַשָּׂא לַעֲיֵפָה.

Yechezkel 21:26יחזקאל כ״א:כ״ו

Her priests have done violence to My law, and have profaned My holy things; they have put no difference between the holy and the common, neither have they taught difference between the unclean and the clean, and have hid their eyes from My sabbaths, and I am profaned among them.

כִּי עָמַד מֶלֶךְ בָּבֶל אֶל אֵם הַדֶּרֶךְ בְּרֹאשׁ שְׁנֵי הַדְּרָכִים לִקְסׇם קָסֶם קִלְקַל בַּחִצִּים שָׁאַל בַּתְּרָפִים רָאָה בַּכָּבֵד.

Hoshea 3:4הושע ג׳:ד׳

For the children of Israel shall sit solitary many days without king, and without prince, and without sacrifice, and without pillar, and without ephod or teraphim;

כִּי יָמִים רַבִּים יֵשְׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵין מֶלֶךְ וְאֵין שָׂר וְאֵין זֶבַח וְאֵין מַצֵּבָה וְאֵין אֵפוֹד וּתְרָפִים.

Amos 5:26-27עמוס ה׳:כ״ו-כ״ז

(26) So shall ye take up Siccuth your king and Chiun your images, the star of your god, which ye made to yourselves. (27) Therefore will I cause you to go into captivity beyond Damascus, saith He, whose name is the Lord God of hosts.

(כו) וּנְשָׂאתֶם אֵת סִכּוּת מַלְכְּכֶם וְאֵת כִּיּוּן צַלְמֵיכֶם כּוֹכַב אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם לָכֶם. (כז) וְהִגְלֵיתִי אֶתְכֶם מֵהָלְאָה לְדַמָּשֶׂק אָמַר י"י אֱלֹהֵי צְבָאוֹת שְׁמוֹ.

Zekharyah 10:2זכריה י׳:ב׳

For the teraphim have spoken vanity, And the diviners have seen a lie, And the dreams speak falsely, They comfort in vain; Therefore they go their way like sheep, They are afflicted, because there is no shepherd.

כִּי הַתְּרָפִים דִּבְּרוּ אָוֶן וְהַקּוֹסְמִים חָזוּ שֶׁקֶר וַחֲלֹמוֹת הַשָּׁוְא יְדַבֵּרוּ הֶבֶל יְנַחֵמוּן עַל כֵּן נָסְעוּ כְמוֹ צֹאן יַעֲנוּ כִּי אֵין רֹעֶה.

Sale of Adoption, Gadd 51 (A Nuzi text, ANET 219-220)

When Nashwi dies, Wullu shall become the ewuru. If Nashwi should have a son of his own, he shall divide the estate equally with Wullu, but the son of Nashwi shall take the (house) gods of Nashwi.  And if Nashwi has no son of his own, then Wullu shall take the (house) gods of Nashwi. Furthermore,he gave his daughter Nul.uya to Wullu in marriage.

Jubilees 31:1-4יובלים ל״א:א׳-ד׳

(א) ובראש החודש דיבר יעקב את כל אנשי ביתו לאמור, היטהרו והחליפו שמלותיכם. (ב) נקומה ונעלה בית אל אשר נדרתי שם נדר ביום אשר ברחתי מפני עשו אחי, כי היה עימדי וישיבני בשלום אל הארץ הזאת. (ג) והרחיקו את אלוהי הנכר אשר בתוככם, והסירו את אלוהי הנכר ואת אשר לכם בצואריכם ובאזניכם, ואת התרפים אשר גנבה רחל מלבן אביה. (ד) ותתן את הכל ליעקב, וישברם ויכחידם ויטמון אותם תחת האלה בארץ אנשי שכם. [יעקב נפרד מיצחק ורבקה]

Josephus, Antiquities of the Jews 1:19:9יוסיפוס, קדמוניות היהודים א׳:י״ט:ט׳

9. Now Jacob fed the flocks of Laban his father-in-law all this time, being twenty years, after which he desired leave of his father-in-law to take his wives and go home; but when his father-in-law would not give him leave, he contrived to do it secretly. He made trial therefore of the disposition of his wives what they thought of this journey; - when they appeared glad, and approved of it. Rachel took along with her the images of the gods, which, according to their laws, they used to worship in their own country, and ran away together with her sister. The children also of them both, and the handmaids, and what possessions they had, went along with them. Jacob also drove away half the cattle, without letting Laban know of it beforehand But the reason why Rachel took the images of the gods, although Jacob had taught her to despise such worship of those gods, was this, That in case they were pursued, and taken by her father, she might have recourse to these images, in order obtain his pardon.

Josephus, Antiquities of the Jews, 1:21:2

2. Now while Jacob was astonished at the greatness of this act, and was severely blaming his sons for it, God stood by him, and bid him be of good courage; but to purify his tents, and to offer those sacrifices which he had vowed to offer when he went first into Mesopotamia, and saw his vision. As he was therefore purifying his followers, he lighted upon the gods of Laban; (for he did not before know they were stolen by Rachel;) and he hid them in the earth, under an oak, in Shechem. And departing thence, he offered sacrifice at Bethel, the place where he saw his dream, when he went first into Mesopotamia.

Josephus, Antiquities of the Jews, 18:9:5יוסיפוס, קדמוניות היהודים, י״ח:ט׳:ה׳

Since she was led away captive, upon the death of her husband, she concealed the images of those gods which were their country gods, common to her husband and to herself: now it was the custom of that country for all to have the idols they worship in their own houses, and to carry them along with them when they go into a foreign land; agreeable to which custom of theirs she carried her idols with her.

כשהובלה בשבי לאחר מות בעלה הטמינה את צלמי האלים שהיו מקובלים על בעלה וגם עליה מאבותיהם, ומנהג הוא לכל תושבי המקומות ההם שיהיו להם בביתם תשמישי פולחן ושיקחו אתם בשעה שהם יוצאים לארץ נכר.

Bereshit Rabbah 74:4בראשית רבה ע״ד:ד׳

וַתַּעַן רָחֵל וְלֵאָה וַתֹּאמַרְנָה לוֹ (בראשית לא, יד), לָמָּה מֵתָה רָחֵל תְּחִלָה, רַבִּי יוּדָן וְרַבִּי יוֹסֵי, רַבִּי יוּדָן אָמַר שֶׁדִּבְּרָה בִּפְנֵי אֲחוֹתָהּ, אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסֵי רָאִיתָ מִיָּמֶיךָ אָדָם קוֹרֵא רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן עוֹנֶה אוֹתוֹ, וַהֲלוֹא לְרָחֵל קָרָא וְרָחֵל עָנְתָה אוֹתוֹ, עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה נִיחָא עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹסֵי לֹא מֵתָה אֶלָּא מִקִּלְּלָתוֹ שֶׁל זָקֵן, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לא, לב): עִם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת אֱלֹהֶיךָ לֹא יִחְיֶה, וְהָיָה כִּשְׁגָּגָה הַיּוֹצֵא מִלִּפְנֵי הַשַּׁלִּיט, (בראשית לא, יט): וַתִּגְנֹב רָחֵל וגו' (בראשית לה, יט): וַתָּמָת רָחֵל וגו', (בראשית לא, טו): הֲלוֹא נָכְרִיּוֹת נֶחְשַׁבְנוּ לוֹ כִּי מְכָרָנוּ וגו', אֶפְשָׁר כֵּן, אֶלָּא אִם הֲוָה קְוַקְיָא טָבָא הֲוָה נָסֵיב לָהּ, פַּטֵּיקְלִין טַב הֲוָה נָסֵיב לֵיהּ.

Bereshit Rabbah 74:5בראשית רבה ע״ד:ה׳

כִּי כָל הָעשֶׁר אֲשֶׁר הִצִּיל אֱלֹהִים מֵאָבִינוּ וגו' וַיָּקָם יַעֲקֹב וַיִּשָֹּׂא אֶת בָּנָיו (בראשית לא, טז יז), אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כְּתִיב (קהלת י, ב): לֵב חָכָם לִימִינוֹ וְלֵב כְּסִיל לִשְׂמֹאלוֹ, לֵב חָכָם לִימִינוֹ, זֶה יַעֲקֹב, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיָּקָם יַעֲקֹב וַיִּשָֹּׂא אֶת בָּנָיו, וְאַחַר כָּךְ וְאֶת נָשָׁיו. וְלֵב כְּסִיל לִשְׂמֹאלוֹ, זֶה עֵשָׂו, (בראשית לו, ו): וַיִּקַּח עֵשָׂו אֶת נָשָׁיו וְאֶת בָּנָיו, וְאַחַר כָּךְ וְאֶת בְּנוֹתָיו. (בראשית לא, יח): וַיִּנְהַג אֶת מִקְנֵהוּ וְאֶת כָּל רְכֻשׁוֹ אֲשֶׁר רָכָשׁ מִקְנֵה קִנְיָנוֹ, מַה שֶּׁקָּנָה מִקִּנְיָנוֹ שֶׁל לָבָן. (בראשית לא, יט): הָלַךְ לִגְזֹז אֶת צֹאנוֹ, בְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר גְּזִיזָה עוֹשֶׂה רשֶׁם. (בראשית לא, יט): וַתִּגְנֹב רָחֵל אֶת הַתְּרָפִים אֲשֶׁר לְאָבִיהָ, וְהִיא לֹא נִתְכַּוְּנָה אֶלָּא לְשֵׁם שָׁמַיִם, אָמְרָה מָה אֲנָא מְזִיל לִי וְנִשְׁבּוּק הָדֵין סָבָא בְּקִלְקוּלֵיהּ, לְפִיכָךְ הֻצְרַךְ הַכָּתוּב לוֹמַר: וַתִּגְנֹב רָחֵל אֶת הַתְּרָפִים אֲשֶׁר לְאָבִיהָ.

Tanchuma Vayetze 12תנחומא ויצא י״ב

וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל לָבָן הָאֲרַמִּי בַּחֲלֹם הַלַּיְלָה. זֶה אֶחָד מִשְּׁנֵי מְקוֹמוֹת שֶׁטִּמֵּא הַטָּהוֹר כְּבוֹדוֹ בִּשְׁבִיל הַצַּדִּיקִים כָּאן. וּבְמָקוֹם אַחֵר, וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל אֲבִימֶלֶךְ בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה (בראשית כ, ג), בִּשְׁבִיל שָׂרָה. הִתְחִיל לָבָן אוֹמֵר לְיַעֲקֹב, וְעַתָּה הָלֹךְ הָלַכְתָּ וְגוֹ' לָמָה גָנַבְתָּ אֶת אֱלֹהָי. הֱשִׁיבוֹ, עִם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת אֱלֹהֶיךָ לֹא יִחְיֶה. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִגְזַר עַל רָחֵל מִיתָה. וַיְמַשֵּׁשׁ לָבָן אֶת כָּל הָאֹהֶל וְלֹא מָצָא. וְרָחֵל לָקְחָה אֶת הַתְּרָפִים. לָמָּה גָנְבָה אוֹתָם. כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהוּ אוֹמְרִים לְלָבָן שֶׁיַּעֲקֹב בּוֹרֵחַ עִם נָשָׁיו וּבָנָיו וְצֹאנוֹ. וְכִי הַתְּרָפִים מְדַבְּרִים הֵם. כֵּן, דִּכְתִיב: כִּי הַתְּרָפִים דִּבְּרוּ אָוֶן (זכריה י, ב). וְאַתָּה אוֹמֵר, עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ, כָּל אוֹתוֹ עִנְיָן. אֶלָּא תְרָפִים, לָמָּה נִקְרְאוּ תְרָפִים. לְפִי שֶׁהֵן מַעֲשֵׂה תֹרֶף, מַעֲשֵׂה טֻמְאָה. וְכֵיצַד הָיוּ עוֹשִׂין. מְבִיאִין אָדָם בְּכוֹר וְשׁוֹחֲטִים אוֹתוֹ וּמוֹלְחִים אוֹתוֹ בְּמֶלַח וּבְשָׂמִים, וְכוֹתְבִין עַל צִיץ זָהָב שֵׁם רוּחַ טֻמְאָה, וּמַנִּיחִין הַצִּיץ בַּמְכַשְּׁפוּת תַּחַת לְשׁוֹנוֹ, וּמַנִּיחִין אוֹתוֹ בַּקִּיר, וּמַדְלִיקִין לְפָנָיו נֵרוֹת וּמִשְׁתַּחֲוִים לוֹ, וּמְדַבֵּר עִמָּם בְּלַחַשׁ. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: כִּי הַתְּרָפִים דִּבְּרוּ אָוֶן, לְפִיכָךְ גָּנְבָה אוֹתָן רָחֵל. וְעוֹד, כְּדֵי לַעֲקֹב עֲבוֹדָה זָרָה מִבֵּית אָבִיהָ נִתְכַּוְּנָה, לְפִיכָךְ לֹא יָדַע יַעֲקֹב כִּי רָחֵל גְּנָבָתַם. וּכְתִיב: וַתִּגְנֹב רָחֵל.

Targum Yerushalmi (Yonatan) Bereshit 31:19תרגום ירושלמי (יונתן) בראשית ל״א:י״ט

And Laban had gone to shear his flock; and Rahel stole the images. For they had slain a man, a first-born, and had cut off his head; they salted it with salt and balsams, and wrote incantations on a plate of gold, and put it under his tongue, and set it up in the wall, and it spake with them; and unto such their father bowed himself.

ולבן אזל למיגז ית עניה וגנבת רחל ית צלמנייא דהוון נכסין גברא בוכרא וחזמין רישיה ומלחין ליה במילחא ובוסמנין וכתבין קוסמין בציצא דדהבא ויהבין תחות לישניה ומקימין ליה בכותלא וממלל עמהון ואילין הינון דהוה גחין להון אבוהא.

Pirkei DeRabbi Eliezer 36פרקי דרבי אליעזר ל״ו

השכים לבן בבקר וראה את כל אשר ליעקב ואמ' כל אלו משלי הם הואיל ולקחת את כל אלה למה גנבת את אלהי התרפים שלי שהייתי משתחוה להם ומה הם התרפים שוחטין אותן בכור ומולקין את ראשו ומולחין אותו במלח ובשמן טוב וכותבין על טס זהב שם רוח טומאה ומניחין אותו בכר ומדליקין נרות לפניו ומשתחוין לו והוא מדבר עמהן ומניין שהתרפים מדברים שנ' כי התרפים דברו און לפיכך גנבתם רחל שלא יגידו ללבן שברח יעקב ולא עוד אלא להכרית ע"ז מבית אביה ולא ידע יעקב בכל אלה אמר כל מי שיגנוב התרפים ימות בלא עתו והיוצא מפי צדיק כיוצא מפי המלאך וילדה רחל ומתה שנ' ויהי בצאת נפשה כי מתה

R. Chananel (cited by R. Bachya) Bereshit 31:19ר׳ חננאל (מצוטט ע״י ר׳ בחיי) בראשית ל״א:י״ט

גנבה אותם כדי שיחזור בו ושיאמר אלהים הגנוב אין בו ממש.  כדברי יואש שאמר אם אלהים הוא ירב לו כי נתץ את מזבחו (שופטים ו, לא), וכמו שאמר הכתוב האמור תאמר אלהים אני לפני הורגיך ואתה אדם ולא אל ביד מחלליך (יחזקאל כח,ט).

Rashi Bereshit 31:19רש״י בראשית ל״א:י״ט

לגזז את צאנו TO SHEAR HIS FLOCK which he had given into the charge of his sons at a distance of three days' journey between himself and Jacob. ותגגב רחל את התרפים AND RACHEL STOLE THE TERAPHIM – her intention was to wean her father from idol-worship (ib.).

לגזז את צאנו – שנתן ביד בניו דרך שלשת ימים בינו ובין יעקב. ותגנוב – להפריש את אביה מעבודה זרה נתכוונה.

Rashbam Bereshit 31:19רשב״ם בראשית ל״א:י״ט

Vattignov RACHEL STOLE HER FATHER'S TERAPHIM: In order to silence them, so that they would not inform Laban that Jacob wanted to flee. Teraphim were commonly used for divination, as it is written (Hos. 3.4), "Ephod and teraphim," and (Zach. 10.2), "The teraphim spoke delusion [the augurs predicted falsely and dreamers spoke lies]."

ותגנוב רחל את התרפים – שלא יגידו ויודיעו ללבן כי רוצה יעקב לברוח, כעניין שנאמר אין אפוד ותרפים (הושע ג':ד'), כי התרפים דברו און (זכריה י':ב'). רגילים היו לקסום בהם.

Ibn Ezra Bereshit First Commentary 31:19אבן עזרא בראשית פירוש ראשון ל״א:י״ט

ולבן הלך לגזוז את צאנו – שהיו ביד בניו רחוק שלשה ימים כאשר הוא כתוב, על כן ויגד ללבן ביום השלישי (בראשית ל"א:כ"ב). התרפים – יש אומ' שהוא כלי נחושת העשוי לדעת חלקי השעות. ואחרים אמרו כי יש כח בחכמי המזלות לעשות צורה בשעות ידועות ותדבר הצורה, והעד שלהם כי התרפים דברו און (זכריה י':ב'). ופי' הפסוק איננו כן, והקרוב אלי שהתרפים על צורת אדם, והוא עשוי לקבל כח עליונים ולא אוכל לפרש. והעד שהתרפים כן, ששמה מיכל במטה עד שחשבו שמרי הבית שהוא דוד. והפסוק שאמר אין אפוד ותרפים (הושע ג':ד') יש לו ב' פירושים. האחד שאמר אין מלך ואין שר מישראל, כי השם לא בחר מלך רק ממשפחת דוד, על כן אמר בפסוק השני ובקשו את י"י אלהיהם ואת דוד מלכם וגו' (הושע ג':ה'). ואין זבח ומצבה לע"ז, ואין אפוד שהיו עובדי הבעל עושים אפוד כדמות אפוד משה, על כן אמר אפוד, ולא אמר האפוד [בה"א הידיעה], כמו הגישה האפוד (שמואל א כ"ג:ט'), ואפוד ירד בידו (שמואל א כ"ג:ו') איננו אותו שעשה משה. ובמקומו אפרשנו בראיות גמורות, אם יגמר י"י עלי. והפי' השני שלא יעבדו השם ולא ע"ז. והנה התרפים קראם לבן אלהיו. ויש אומ' שרחל גנבתם לבטל ע"ז מבית אביה. ואילו היה כן, למה הוליכה אותם עמה, ולא טמנתם בדרך. והקרוב שהיה לבן אביה יודע מזלות, ופחדה שמא יסתכל במזלות לדעת אי זה דרך ברחו, ויעקב לא גנב כי אם דעתו, כי עיקר הדעת בלב.

Ibn Ezra Bereshit First Commentary 35:2אבן עזרא בראשית פירוש ראשון ל״ה:ב׳

הסירו את אלהי הנכר – חלילה חלילה שישכב הנביא עם עובדות אלהי נכר. ופירושו תמצאנו בפרשת וילך משה (דברים ל"א:ט"ז). והטהרו – שירחצו הגוף. [ונבלע בטי"ת תי"ו התפעל.] והחליפו שמלותיכם – ומהמקום הזה נלמוד שחייב כל ישראל כאשר ילך להתפלל למקום הקבוע להיות גופו נקי ומלבושיו נקיים [ודבריו נכונים.]

Ibn Ezra Bereshit Third Commentary 35:2-4אבן עזרא בראשית פירוש שלישי ל״ה:ב׳-ד׳

(ב-ד) ויאמר יעקב לביתו ואל כל אשר עמו הסירו את אלהי הנכר אשר בתוככם – כי עד עתה לא אמ' להם זה והנה רחל גנבה את התרפים אשר לאביה, כי על תורת אביהם היו כולם, הנשים והבנים, וככה כת' שם: "אלהי אברהם ואלהי נחור ישפטו בנינו אלהי אבהם" (בראשית ל"א:נ"ג). והטהרו – שתרחצו עצמכם, בעבור כי עד עתה עבדתם אלהי הנכר; על כן: והחליפו שמלותיכם – כעניין: "והסירה את שמלת שביה" (דב' כ"א:י"ג). כי העובד ע"ז כל מלבושיו וכל תכשיטיו טמאים, ואסורים אפילו בהנאה, על כן נתנו לו הנזמים ויעקב טמנם.

Ibn Ezra, Yesod Mora 2:12ראב״ע, יסוד מורא ב׳:י״ב

ויש פרשיות שהן כדמות מצות, ואין אחת מהן מצות חייוב, כאשת יפת תואר: לא התיר הכתוב לקחתה לו לאשה עד עשות לה כל התנאים הנזכרי'. ואל תתמה בעבור שאמ' הכתוב: "וחשקת בה ולקחת לך לאשה" (דב' כ"א, 11), כי *הטעם – במחשבה, כדבר פרעה*: "ואקח אותה לי לאשה" (בר' י"ב, 19), הכתוב על שרה. וככה על בלק: "וילחם בישראל" (יהו' כ"ד, 9). והראיה הגמורה שאמ' אחרי כן: "ואחר כן תבא אליה ובעלתה והיתה לך לאשה" (דב' כ"א, 13). והנה התנאי': שיביאנה אל ביתו (שם 12) ולא יניחנה ברשות אחר, אחרי שיש במחשבתו שיקחנה; "וגלחה את ראשה, ועשתה את צפרניה" (שם), כמו המצורע; ואין צורך להזכיר שתתחטא במי נדה, כי כתוב במקום אחר: "אתם ושביכם" (במ' ל"א, 19); "והסירה את שמלת שביה מעליה" (דב' כ"א, 13), שעבדה בה *עבודה זרה*, ככתוב: "והחליפו שמלותיכם" (בר' ל"ה, 2); "ובכתה את אביה ואת אמה" (דב' כ"א, 13) אם הוא חי או נהרג. וכל זה האיחור כלו – אולי לא יקחנה. והלוקח בת ישראל, שלא יעשה לה אלו התנאי', טוב מזה החושק. ואין בפרשה כלה מצות חייוב, רק "לא תתעמר בה" (שם 14).

Seikhel Tov Bereshit 35:2, 4שכל טוב בראשית ל״ה:ב׳, ד׳

(ב) הסרו, חסר י' לימד שלא היו שאר נשיו חשודות בכך, זולתי רחל על תרפי לבן (ד) ויתנו (ליעקב) [אל יעקב] את כל אלהי הנכר אשר בידם. של עבדים שהסתירו מבית שכם, וגם התרפים שביד רחל.

R. Yosef Bekhor Shor Bereshit 31:19ר׳ יוסף בכור שור בראשית ל״א:י״ט

(יט-כ) ולבן הלך לגזוז את צאנו – אשר ביד בניו, ומצא יעקב מקום לילך בלא ידיעתו. ואף רחל מצאה לגנוב את התרפים, שהיו מדברים ואומרים על ידי מכשפות, ולכך חמדתן רחל. אבל לבן היה עובד אותן ועושה אותן עבודה זרה. וגנבה רחל את התרפים ויעקב לב לבן, ועל ידי שתיהן נרדף אחריהם.

Radak Bereshit 31:19רד״ק בראשית ל״א:י״ט

והתרפים, they are instruments made of copper used to tell time. It was also to consult them to divine future events, although the information forthcoming often proved false. Zecharyah 10,2 already remarks on the unreliability of Teraphim in this regard. The reason the word is in the plural mode, seeing that we speak about a single object, is because it consisted of multiple layers of tablets. According to Ibn Ezra each tablet had the face of a human being and was presumed to get inspiration from celestial regions. Rachel’s objective in stealing the Teraphim was to deny Lavan knowledge about the route Yaakov had taken when he left. Yaakov had no idea that Rachel had stolen the Teraphim as we have been told explicitly in verse 32. Had he known about it he would have prevented Rachel from carrying out such a theft. He would not even have allowed her to remove anything from her father’s house unless he had given his approval, much less the Teraphim.

והתרפים – הם כלי הנחשת שרואין בו שעות היום ויראו בו את העתידות ופעמים רבות יכזב, וכן אמר כי התרפים דברו און (זכריה י') ונקראו בלשון רבים לפי שהוא עשוי לוחות לוחות. והחכם ראב"ע כתב כי התרפים עשוים על צורת בן אדם והיא עשויה לקבל כח עליונים וגנבה אותם רחל כדי שלא יראה בהם אביה אנה הלכו; ויעקב לא ידע בזה הדבר כמו שאמר ולא ידע יעקב, כי אם היה יודע לא היה מניח אותה לקחת מבית אביה דבר שלא מדעתו כל שכן התרפים.

Radak Bereshit 31:30רד״ק בראשית ל״א:ל׳

אלוהי, he called his Teraphim “my gods,” as he and his kind of people relied on them just as we rely on the true God.

למה גנבת את אלהי – קרא התרפים אלהים לפי שהיו בוטחים בהם כמו בדבר אלהים.

Ramban Bereshit 31:19רמב״ן בראשית ל״א:י״ט

ותגנוב רחל את התרפים – לא נתכוונה אלא להפריש אביה מעבודה זרה לשון רש"י ואפשר כי היו ללבן לעבודה זרה כאשר אמר למה גנבת את אלהי אבל לא היו כל התרפים נעבדים כי איך תמצא עבודה זרה בבית אדונינו דוד (עיין שמואל א יט יג) והקרוב מה שאומרים שהם כלים לקבל השעות ויקסמו בהם לדעת עתידות והמלה נגזרת מלשון רפה ידים (שם ב יז ב) נרפים אתם נרפים (שמות ה יז) יקראו אותם "תרפים" לרמוז בשמם כי דבורם כמו נבואה רפה תבא ברב ותכזב לעתים רחוקות כמו שאמרו (זכריה י ב) כי התרפים דברו און והנה יעשו אותם קטני אמנה להם לאלהים לא ישאלו בשם הנכבד ולא יתפללו אליו רק כל מעשיהם בקסמים אשר יגידו להם התרפים וכתוב (שופטים יז ה) והאיש מיכה לו בית אלהים ויעש אפוד ותרפים ושם כתוב (יח ה) שאל נא באלהים ונדעה התצליח דרכינו כי בתרפים היו שואלים וכן היה הענין בישראל באפוד כי אחרי אשר הורגלו באפוד הקדש עשו כדמותו והיו שואלים בו ומאמינים בדבריו ותועים אחריו גם בחלים לא ידרשו את ה' כי אם בהם וזה טעם ויעש אותו גדעון לאפוד ויצג אותו בעירו בעפרה ויזנו כל ישראל אחריו שם ויהי לגדעון ולביתו למוקש (שופטים ח כז) כי סרו מאחרי ה' והנה לבן היה קוסם ומנחש כאשר אמר (לעיל ל כז) נחשתי וארצו ארץ קוסמים מעולם כדכתיב (ישעיהו ב ו) כי מלאו מקדם ועוננים כפלשתים ובלעם בן בעור הקוסם היה מעירו וזה טעם למה גנבת את אלהי.

Tosafot HaShalem, MS Oxford 268, Bereshit 31:19תוספות השלם בראשית ל״א:י״ט

וא"ת א"כ למה לא הגידו לו כשנכנס לבקשם באהל רחל שכאן אנו עומדים.  וי"ל לפי שהיו תחת אחורי רחל, כדכתיב ותשב עליהם, והיה להם גנאי שיהיו תחת אחורי רחל שהם עושין עצמן ע"ז.

Tosafot HaShalem, MS Oxford 268 Bereshit 31:34תוספות השלם, כ״י אוקספורד 268 בראשית ל״א:ל״ד

ותשב עליהם - דחקה את התרפים בכח שלא יצעקו

R. Yosef ibn Kaspi Bereshit 31:19ר׳ יוסף אבן כספי בראשית ל״א:י״ט

ותגנוב רחל את התרפים – אם נותן התורה לא גילה לנו למה עשתה זה רחל מי ינבא.

Ralbag Bereshit Beur HaParashah 31:19רלב״ג בראשית ביאור הפרשה ל״א:י״ט

ותגנוב רחל את התרפים אשר לאביה — והוא כלי הקסם אשר לו, כי קוסם היה. ואחשוב כי עשתה זה רחל, אם להרחיק מאביה זה הפועַל המגונה, או כדי שלא יקסום בו וידע אנה פנה יעקב, או לשתי הסיבות יחד. והנה התרפים הם על צורת אדם, כמו שנראה מענין מיכל בת שאול, והיא צורה נעשית, בשעות ידועות יתעורר בה הכח הדמיוני אשר לקוסם וישמע כאילו קול נמוך מדבר אליו בענין העתידות אשר תשוטט מחשבתו בהם; לא שזאת הצורה תדבר, כי זה בלתי אפשר, כי הדיבור לא יהיה בזולת כליו אשר שם בו ה' יתעלה בטבע.

Ralbag Bereshit Beur HaParashah 35:2-4רלב״ג בראשית ביאור הפרשה ל״ה:ב׳-ד׳

(ב) והנה השגיח יעקב ועיין בענין תיקון ביתו באופן שיִּמָּשֵׁךְ להם העֵזֶר האלהי, וראה שכבר היו בביתו מאלילי עיר שכם ועצביהם, וציוה שיסירו את אלהי הנכר אשר בתוכם ויטהרו ויחליפו שמלותיהם, כי המקום אשר הם הולכים בו הוא קדוש, ולזה ראוי שיהיו נקיים מכל טומאה. (ג) ועוד שהוא יעשה שם מזבח לאל אשר פדה אותו מכל צרה, ולזה ראוי שיקדשו עצמם בְּדרך שתדבק השגחתו בהם. (ד) והם נתנו ליעקב את כל אלהי הנכר אשר בידם, ואת הנזמים אשר באזניהם שהיו מוכנים לעשות מהם אלילים — או אולי היו מתשמישי עבודה זרה — והנה קבר אותם יעקב תחת האלה אשר עם שכם, כדי שלא יהנה מעבודה זרה כלל.

Abarbanel Bereshit 31, Question 11אברבנאל בראשית ל״א, שאלה י״א

השאלה הי"א איך נתפתתה רחל לגנוב את התרפים אשר לאביה האם חשבה להרחיקו מע"כום כדבריהם ז"ל באמת סכלות גדול יהיה זה לה בחשבה כי לעת זקנתו בתו תטה את לבו ועם היות שנגנבו ממנו התרפים יעשה לו אלהים אחרים תחתיהם או את תשקה בהם רחל לעבדם כאביה זה לא יתכן חלילה וחס

Abarbanel Bereshit 31אברבנאל בראשית ל״א

ובחר ללכת כשהלך לבן לגוז צאנו כדי שלא ירגיש לבן בהליכתם אלא אחרי שיהיו רחוקים משם מרחק רב ולזה עצמו לקחה רחל את התרפים שהיו כלי הקסם אשר לו כי קוסם היה והם על צורת אדם כמו שנראה במיכל בת שאול והיו הצורות ההם נעשות בשעות ידיעות ויתעורר בהם הכח הדמיוני אשר לקוסם וישמע בדמיונו כאלו קול נמוך מדבר ומודיע הדברים הנסתרים אשר תשוטט בהם מחשבתו לא שהצורה ההיא מעצמה תדבר כי הדבור באמת לא יהיה כי אם בכלים הטבעיים ששם השם בטבע המדבר. והנה גנבה רחל אותם התרפים מפחדה שיקסום אביו וידע אנה פנה יעקב ולכן השתדל לבן למצא אותם ולקסום לשיודיעוהו מה יעשה יעקב בנשיו והתבאר מזה ענין התרפים והותרה השאלה הה'.

Toledot Yitzchak Bereshit 31:19תולדות יצחק בראשית ל״א:י״ט

ור"א הקשה אם כן למה הוליכה אותם עמה ולא טמנתם בדרך. ונ"ל להשיב שלא מצאה זמן להטמינם בדרך, לפי שהיו ליעקב שפחות ועבדים רבים וי"ב בנים, והיו רואים אותה עושה כן, והיתה רוצה שאפילו יעקב לא ידע זה עד שיגיעו למקום חפצם, ואז ימצא בביתה מקום וזמן.

Shadal Bereshit 31:19שד״ל בראשית ל״א:י״ט

לגזוז את צאנו – היו עושים משתה ושמחה בשעת הגזיזה (עיין ש"א כ"ה) שהיא אצל הרועים כמו הקציר לעובדי האדמה, ובעל המקנה היה עומד על המלאכה שלא יגנבו הפועלים מן הצמר. אמנם התרפים נ"ל שהם כלים שהיו קוסמים בהם לדעת העתידות והנסתרות, והיו נקראים אלהים, לא שהיו עובדים אותם ממש, אלא שהיו חושבים שהאל או האלילים משפיעים על הכלים ההם ומודיעים הנסתרות על ידם (קרוב לענין העגל שעשו ישראל, והעגלים שעשה ירבעם, ופסל מיכה), ורחל גנבתם כי האמינה בהם אעפ"י שלא היתה עובדת ע"ז, כי סוף סוף לא היו אלא כעין גורל, והיה אותו כלי מורכב מחלקים רבים, והיו השואלים מנענעים אותם בדרכים ידועים, ולפי מה שהיה יוצא במקרה ע"י הנענוע ההוא היו שופטים כי האל השיב כך וכך, ואין זו ע"ז כי אם לפי מחשבת השואל אם הוא מאמין שהתשובה באה לו מהאלילים ולא מאל יחיד.

Hoil Moshe Bereshit 31:34הואיל משה בראשית ל״א:ל״ד

ורחל לקחה את התרפים – התרפים לא היו ע"ז ממש אלא ניחוש שעל ידם תתברך עקרת הבית בפרי בטן... ועכ"פ נכנסים תחת סוג האלילים כמו שנכנסים הניחושים תחת סוג ע"ז, לפי שמיחסים פעולת הבורא אל הנבראים, ויצדק לומר עליהם למה גנבת את אלהי, ובזה יובן איך היה שרחל לקחה אותן, וגם היה נמצא אחד מהם בידי מיכל העקרה (ש"א י"ט, י"ג).

R. David Zvi Hoffmann Bereshit 31:19ר׳ דוד צבי הופמן בראשית ל״א:י״ט

ואולי יש שהחזיקו בהם רק לקישוט, כשהם מסמלים את מי שמגן על הבית... רחל שהיתה רגילה מבית אביה לפסל שכזה, רצתה בו גם לביתה שלה, אף כי ברור שכמו יעקב לא עבדה גם היא אלא לא-להים אחד ויחיד