EN/HEע/E

Rachel

Sources

Bereshit 29:16-20בראשית כ״ט:ט״ז-כ׳

(16) And Lavan had two daughters. The name of the older was Leah and the name of the younger was Rachel. (17) Leah's eyes were soft, while Rachel was shapely and beautiful. (18) Yaakov loved Rachel and he said, "I will work for you for seven years for your younger daughter, Rachel." (19) Lavan said, "Better that I give her to you than I give her to another man. Stay with me." (20) Yaakov worked for Rachel for seven years and they seemed to him like just a few days in his love of her.

(טז) וּלְלָבָן שְׁתֵּי בָנוֹת שֵׁם הַגְּדֹלָה לֵאָה וְשֵׁם הַקְּטַנָּה רָחֵל. (יז) וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת וְרָחֵל הָיְתָה יְפַת תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶה. (יח) וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב אֶת רָחֵל וַיֹּאמֶר אֶעֱבׇדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה. (יט) וַיֹּאמֶר לָבָן טוֹב תִּתִּי אֹתָהּ לָךְ מִתִּתִּי אֹתָהּ לְאִישׁ אַחֵר שְׁבָה עִמָּדִי. (כ) וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל שֶׁבַע שָׁנִים וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ.

Bereshit 29:21-30בראשית כ״ט:כ״א-ל׳

(21) Yaakov said to Lavan, "Give me my wife because my time is complete, and let me come to her." (22) Lavan gathered all the people of the place and made a feast. (23) In the evening, he took his daughter, Leah, and brought her to him, and he came to her. (24) Lavan gave his maidservant, Zilpah, to his daughter Leah as a maidservant. (25) In the morning, behold, she was Leah! He said to Lavan, "What is this that you have done to me! Was it not for Rachel that I worked with you? Why have you tricked me?" (26) Lavan said, "Such is not done in our place, to give the younger before the older. (27) Complete the week of this one, and this one, too, will be given to you for the work that you will do for me for yet another seven years. (28) Yaakov did so; he completed the week of the one, and he gave him his daughter Rachel as a wife. (29) Lavan gave his maidservant Bilhah to his daughter Rachel as her maidservant. (30) He came to Rachel as well, and he loved Rachel, too, more than Leah. He worked with him for yet another seven years.

(כא) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל לָבָן הָבָה אֶת אִשְׁתִּי כִּי מָלְאוּ יָמָי וְאָבוֹאָה אֵלֶיהָ. (כב) וַיֶּאֱסֹף לָבָן אֶת כׇּל אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה. (כג) וַיְהִי בָעֶרֶב וַיִּקַּח אֶת לֵאָה בִתּוֹ וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו וַיָּבֹא אֵלֶיהָ. (כד) וַיִּתֵּן לָבָן לָהּ אֶת זִלְפָּה שִׁפְחָתוֹ לְלֵאָה בִתּוֹ שִׁפְחָה. (כה) וַיְהִי בַבֹּקֶר וְהִנֵּה הִוא לֵאָה וַיֹּאמֶר אֶל לָבָן מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי הֲלֹא בְרָחֵל עָבַדְתִּי עִמָּךְ וְלָמָּה רִמִּיתָנִי. (כו) וַיֹּאמֶר לָבָן לֹא יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ לָתֵת הַצְּעִירָה לִפְנֵי הַבְּכִירָה. (כז) מַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת וְנִתְּנָה לְךָ גַּם אֶת זֹאת בַּעֲבֹדָה אֲשֶׁר תַּעֲבֹד עִמָּדִי עוֹד שֶׁבַע שָׁנִים אֲחֵרוֹת. (כח) וַיַּעַשׂ יַעֲקֹב כֵּן וַיְמַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת וַיִּתֶּן לוֹ אֶת רָחֵל בִּתּוֹ לוֹ לְאִשָּׁה. (כט) וַיִּתֵּן לָבָן לְרָחֵל בִּתּוֹ אֶת בִּלְהָה שִׁפְחָתוֹ לָהּ לְשִׁפְחָה. (ל) וַיָּבֹא גַּם אֶל רָחֵל וַיֶּאֱהַב גַּם אֶת רָחֵל מִלֵּאָה וַיַּעֲבֹד עִמּוֹ עוֹד שֶׁבַע שָׁנִים אֲחֵרוֹת.

Bereshit 30:1-8בראשית ל׳:א׳-ח׳

(1) Rachel saw that she had not born children to Yaakov, and Rachel became envious of her sister. She said to Yaakov, "Give me children! If not, I am dead!" (2) Yaakov grew angry at Rachel and he said, "Am I in place of God who has kept from you fruit of the womb?" (3) She said, "Here is my handmaid, Bilhah. Come to her and she will bear on my knees and through her, I, too, will have a son." (4) She gave him Bilhah, her maidservant, as a wife, and Yaakov came to her. (5) Bilhah conceived and bore Yaakov a son. (6) Rachel said, "God has judged me and He has also listened to my voice and given me a son"; therefore, she named him Dan. (7) She conceived again, and Bilhah, Rachel's maidservant, bore Yaakov a second son. (8) Rachel said, "Mighty struggles have I struggled with my sister; I have also prevailed." And she named him Naftali.

(א) וַתֵּרֶא רָחֵל כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחֹתָהּ וַתֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי. (ב) וַיִּחַר אַף יַעֲקֹב בְּרָחֵל וַיֹּאמֶר הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי בָטֶן. (ג) וַתֹּאמֶר הִנֵּה אֲמָתִי בִלְהָה בֹּא אֵלֶיהָ וְתֵלֵד עַל בִּרְכַּי וְאִבָּנֶה גַם אָנֹכִי מִמֶּנָּה. (ד) וַתִּתֶּן לוֹ אֶת בִּלְהָה שִׁפְחָתָהּ לְאִשָּׁה וַיָּבֹא אֵלֶיהָ יַעֲקֹב. (ה) וַתַּהַר בִּלְהָה וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב בֵּן. (ו) וַתֹּאמֶר רָחֵל דָּנַנִּי אֱלֹהִים וְגַם שָׁמַע בְּקֹלִי וַיִּתֶּן לִי בֵּן עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ דָּן. (ז) וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בִּלְהָה שִׁפְחַת רָחֵל בֵּן שֵׁנִי לְיַעֲקֹב. (ח) וַתֹּאמֶר רָחֵל נַפְתּוּלֵי אֱלֹהִים נִפְתַּלְתִּי עִם אֲחֹתִי גַּם יָכֹלְתִּי וַתִּקְרָא שְׁמוֹ נַפְתָּלִי.

Bereshit 30:14-18בראשית ל׳:י״ד-י״ח

(14) Reuven went out in the time of the wheat harvest and found mandrakes in the field and brought them to his mother, Leah. Rachel said to Leah, "Please, give me from the mandrakes of your son." (15) She said to her, "Is it not enough that you took my husband that you would take also my son's mandrakes?" Rachel said, "Therefore, he will sleep with you tonight in return for your son's mandrakes." (16) Yaakov came from the field in the evening, and Leah went out to greet him and said, "To me you will come, because I have surely hired you with my son's mandrakes"; and he slept with her that night. (17) Hashem listened to Leah and she conceived and bore Yaakov a fifth son. (18) Leah said, "Hashem has given me my reward because I gave my maidservant to my husband"; she named him Yissachar.

(יד) וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן בִּימֵי קְצִיר חִטִּים וַיִּמְצָא דוּדָאִים בַּשָּׂדֶה וַיָּבֵא אֹתָם אֶל לֵאָה אִמּוֹ וַתֹּאמֶר רָחֵל אֶל לֵאָה תְּנִי נָא לִי מִדּוּדָאֵי בְּנֵךְ. (טו) וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי וְלָקַחַת גַּם אֶת דּוּדָאֵי בְּנִי וַתֹּאמֶר רָחֵל לָכֵן יִשְׁכַּב עִמָּךְ הַלַּיְלָה תַּחַת דּוּדָאֵי בְנֵךְ. (טז) וַיָּבֹא יַעֲקֹב מִן הַשָּׂדֶה בָּעֶרֶב וַתֵּצֵא לֵאָה לִקְרָאתוֹ וַתֹּאמֶר אֵלַי תָּבוֹא כִּי שָׂכֹר שְׂכַרְתִּיךָ בְּדוּדָאֵי בְּנִי וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ בַּלַּיְלָה הוּא. (יז) וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶל לֵאָה וַתַּהַר וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב בֵּן חֲמִישִׁי. (יח) וַתֹּאמֶר לֵאָה נָתַן אֱלֹהִים שְׂכָרִי אֲשֶׁר נָתַתִּי שִׁפְחָתִי לְאִישִׁי וַתִּקְרָא שְׁמוֹ יִשָּׂשכָר.

Bereshit 30:22-24בראשית ל׳:כ״ב-כ״ד

(22) God remembered Rachel and God listened to her, and He opened her womb. (23) She conceived and bore a son and she said, "God has gathered my shame." (24) She named him Yosef, saying, "May Hashem add to me another son."

(כב) וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹהִים וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ. (כג) וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר אָסַף אֱלֹהִים אֶת חֶרְפָּתִי. (כד) וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יוֹסֵף לֵאמֹר יֹסֵף י״י לִי בֵּן אַחֵר.

Bereshit 31:14-16בראשית ל״א:י״ד-ט״ז

(14) Rachel and Leah replied and said, "Do we still have a portion or inheritance in our father's house? (15) Are we not considered as foreigners by him? For, he has sold us and has also totally consumed our money. (16) For all the wealth that God removed from our father belongs to us and our children; now, then, do all that God has said to you."

(יד) וַתַּעַן רָחֵל וְלֵאָה וַתֹּאמַרְנָה לוֹ הַעוֹד לָנוּ חֵלֶק וְנַחֲלָה בְּבֵית אָבִינוּ. (טו) הֲלוֹא נׇכְרִיּוֹת נֶחְשַׁבְנוּ לוֹ כִּי מְכָרָנוּ וַיֹּאכַל גַּם אָכוֹל אֶת כַּסְפֵּנוּ. (טז) כִּי כׇל הָעֹשֶׁר אֲשֶׁר הִצִּיל אֱלֹהִים מֵאָבִינוּ לָנוּ הוּא וּלְבָנֵינוּ וְעַתָּה כֹּל אֲשֶׁר אָמַר אֱלֹהִים אֵלֶיךָ עֲשֵׂה.

Bereshit 31:17-35

(17) Yaakov rose and lifted his children and wives onto the camels, (18) and led all his livestock and all his possessions that he acquired, all his purchased livestock that he acquired in Paddan Aram, to go to his father Yitzchak, to the land of Canaan. (19) Lavan had gone to shear his sheep, and Rachel stole her father's household idols. (20) Yaakov stole the heart of Lavan the Aramean in that he did not tell him that he was fleeing. (21) He fled, he and all that was his, and he rose and passed the river, setting his face towards the hill country of Gilad. (22) On the third day, it was told to Lavan that Yaakov had fled. (23) He took his relatives with him, and he chased after him, a seven day journey, and caught up with him in the hill country of Gilad. (24) God came to Lavan the Aramean in a dream of the night, and He said to him, "Take care that you do not speak with Yaakov, either good or bad!" (25) Lavan overtook Yaakov, and Yaakov had pitched his tent in the hills and Lavan pitched with his relatives in the hill country of Gilad. (26) Lavan said to Yaakov, "What have you done? You have stolen my heart and led away my daughters like captives of the sword! (27) Why did you flee in secret and steal away from me and not tell me? I would have sent you away with joy and song, with drum and lyre. (28) And you did not let me kiss my sons and daughters; now, you acted foolishly. (29) There is power in my hand to do you harm, but the God of your father said to me yesterday, saying, 'Take care that you do not speak with Yaakov, either good or bad.' (30) And now, if indeed you left because you longed desperately for your father's house, why have you stolen my gods?" (31) Yaakov replied and said to Lavan, "Because I was afraid, for I thought, 'lest you rob me of your daughters.' (32) The one with whom you find your gods shall not live! Before our relatives, discern whatever is yours with me, and take it. And Yaakov did not know that Rachel had stolen them. (33) Lavan came into the Yaakov's tent, Leah's tent, and the two maidservants' tents, and he did not find anything; he left Leah's tent and came into Rachel's tent. (34) And Rachel had taken the household idols and put them in the camel's saddle and sat upon them. Lavan rummaged through the entire tent and did not find them. (35) She said to her father, "Let not my master be angry that I am not able to rise before you, for the way of women is upon me"; he searched and did not find the household idols.

(יז) וַיָּקׇם יַעֲקֹב וַיִּשָּׂא אֶת בָּנָיו וְאֶת נָשָׁיו עַל הַגְּמַלִּים. (יח) וַיִּנְהַג אֶת כׇּל מִקְנֵהוּ וְאֶת כׇּל רְכֻשׁוֹ אֲשֶׁר רָכָשׁ מִקְנֵה קִנְיָנוֹ אֲשֶׁר רָכַשׁ בְּפַדַּן אֲרָם לָבוֹא אֶל יִצְחָק אָבִיו אַרְצָה כְּנָעַן. (יט) וְלָבָן הָלַךְ לִגְזֹז אֶת צֹאנוֹ וַתִּגְנֹב רָחֵל אֶת הַתְּרָפִים אֲשֶׁר לְאָבִיהָ. (כ) וַיִּגְנֹב יַעֲקֹב אֶת לֵב לָבָן הָאֲרַמִּי עַל בְּלִי הִגִּיד לוֹ כִּי בֹרֵחַ הוּא. (כא) וַיִּבְרַח הוּא וְכׇל אֲשֶׁר לוֹ וַיָּקׇם וַיַּעֲבֹר אֶת הַנָּהָר וַיָּשֶׂם אֶת פָּנָיו הַר הַגִּלְעָד. (כב) וַיֻּגַּד לְלָבָן בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי כִּי בָרַח יַעֲקֹב. (כג) וַיִּקַּח אֶת אֶחָיו עִמּוֹ וַיִּרְדֹּף אַחֲרָיו דֶּרֶךְ שִׁבְעַת יָמִים וַיַּדְבֵּק אֹתוֹ בְּהַר הַגִּלְעָד. (כד) וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל לָבָן הָאֲרַמִּי בַּחֲלֹם הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תְּדַבֵּר עִם יַעֲקֹב מִטּוֹב עַד רָע. (כה) וַיַּשֵּׂג לָבָן אֶת יַעֲקֹב וְיַעֲקֹב תָּקַע אֶת אׇהֳלוֹ בָּהָר וְלָבָן תָּקַע אֶת אֶחָיו בְּהַר הַגִּלְעָד. (כו) וַיֹּאמֶר לָבָן לְיַעֲקֹב מֶה עָשִׂיתָ וַתִּגְנֹב אֶת לְבָבִי וַתְּנַהֵג אֶת בְּנֹתַי כִּשְׁבֻיוֹת חָרֶב. (כז) לָמָּה נַחְבֵּאתָ לִבְרֹחַ וַתִּגְנֹב אֹתִי וְלֹא הִגַּדְתָּ לִּי וָאֲשַׁלֵּחֲךָ בְּשִׂמְחָה וּבְשִׁרִים בְּתֹף וּבְכִנּוֹר. (כח) וְלֹא נְטַשְׁתַּנִי לְנַשֵּׁק לְבָנַי וְלִבְנֹתָי עַתָּה הִסְכַּלְתָּ עֲשׂוֹ. (כט) יֶשׁ לְאֵל יָדִי לַעֲשׂוֹת עִמָּכֶם רָע וֵאלֹהֵי אֲבִיכֶם אֶמֶשׁ אָמַר אֵלַי לֵאמֹר הִשָּׁמֶר לְךָ מִדַּבֵּר עִם יַעֲקֹב מִטּוֹב עַד רָע. (ל) וְעַתָּה הָלֹךְ הָלַכְתָּ כִּי נִכְסֹף נִכְסַפְתָּה לְבֵית אָבִיךָ לָמָּה גָנַבְתָּ אֶת אֱלֹהָי. (לא) וַיַּעַן יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר לְלָבָן כִּי יָרֵאתִי כִּי אָמַרְתִּי פֶּן תִּגְזֹל אֶת בְּנוֹתֶיךָ מֵעִמִּי. (לב) עִם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת אֱלֹהֶיךָ לֹא יִחְיֶה נֶגֶד אַחֵינוּ הַכֶּר לְךָ מָה עִמָּדִי וְקַח לָךְ וְלֹא יָדַע יַעֲקֹב כִּי רָחֵל גְּנָבָתַם. (לג) וַיָּבֹא לָבָן בְּאֹהֶל יַעֲקֹב וּבְאֹהֶל לֵאָה וּבְאֹהֶל שְׁתֵּי הָאֲמָהֹת וְלֹא מָצָא וַיֵּצֵא מֵאֹהֶל לֵאָה וַיָּבֹא בְּאֹהֶל רָחֵל. (לד) וְרָחֵל לָקְחָה אֶת הַתְּרָפִים וַתְּשִׂמֵם בְּכַר הַגָּמָל וַתֵּשֶׁב עֲלֵיהֶם וַיְמַשֵּׁשׁ לָבָן אֶת כׇּל הָאֹהֶל וְלֹא מָצָא. (לה) וַתֹּאמֶר אֶל אָבִיהָ אַל יִחַר בְּעֵינֵי אֲדֹנִי כִּי לוֹא אוּכַל לָקוּם מִפָּנֶיךָ כִּי דֶרֶךְ נָשִׁים לִי וַיְחַפֵּשׂ וְלֹא מָצָא אֶת הַתְּרָפִים.

Bereshit 33:1-2בראשית ל״ג:א׳-ב׳

(1) Yaakov lifted his eyes and saw, and behold, Esav was coming and four hundred men were with him. He split the children between Leah, Rachel, and the two maidservants. (2) He placed the maidservants and their children first, Leah and her children afterwards, and Rachel and Yosef last.

(א) וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה עֵשָׂו בָּא וְעִמּוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ וַיַּחַץ אֶת הַיְלָדִים עַל לֵאָה וְעַל רָחֵל וְעַל שְׁתֵּי הַשְּׁפָחוֹת. (ב) וַיָּשֶׂם אֶת הַשְּׁפָחוֹת וְאֶת יַלְדֵיהֶן רִאשֹׁנָה וְאֶת לֵאָה וִילָדֶיהָ אַחֲרֹנִים וְאֶת רָחֵל וְאֶת יוֹסֵף אַחֲרֹנִים.

Bereshit 35:16-20בראשית ל״ה:ט״ז-כ׳

(16) They travelled from Beit El and when there was still a stretch of land to come to Efrat, Rachel gave birth, and she had difficulty during her delivery. (17) When she was having difficulty during her delivery, the midwife said to her, "Do not fear because this one, too, is a son for you." (18) As her soul was departing, for she died, she named him Ben Oni; and her father called him Binyamin. (19) Rachel died and was buried on the way to Efrat, which is Beit Lechem. (20) Yaakov erected a monument at her grave; it is the monument of Rachel's grave to this day.

(טז) וַיִּסְעוּ מִבֵּית אֵל וַיְהִי עוֹד כִּבְרַת הָאָרֶץ לָבוֹא אֶפְרָתָה וַתֵּלֶד רָחֵל וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ. (יז) וַיְהִי בְהַקְשֹׁתָהּ בְּלִדְתָּהּ וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְיַלֶּדֶת אַל תִּירְאִי כִּי גַם זֶה לָךְ בֵּן. (יח) וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ כִּי מֵתָה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן אוֹנִי וְאָבִיו קָרָא לוֹ בִנְיָמִין. (יט) וַתָּמׇת רָחֵל וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה הִוא בֵּית לָחֶם. (כ) וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה עַל קְבֻרָתָהּ הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת רָחֵל עַד הַיּוֹם.

Bereshit 48:7בראשית מ״ח:ז׳

As for me, when I came from Paddan, Rachel died by me in the land of Canaan in the way, when there was still some distance to come to Ephrath, and I buried her there in the way to Ephrath the same is Bethlehem.”

וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן מֵתָה עָלַי רָחֵל בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בַּדֶּרֶךְ בְּעוֹד כִּבְרַת אֶרֶץ לָבֹא אֶפְרָתָה וָאֶקְבְּרֶהָ שָּׁם בְּדֶרֶךְ אֶפְרָת הִוא בֵּית לָחֶם.

Yirmeyahu 31:14-16ירמיהו ל״א:י״ד-ט״ז

(14) Thus saith the Lord: A voice is heard in Ramah, Lamentation, and bitter weeping, Rachel weeping for her children; She refuseth to be comforted for her children, Because they are not. (15) Thus saith the Lord: Refrain thy voice from weeping, And thine eyes from tears; For thy work shall be rewarded, saith the Lord; And they shall come back from the land of the enemy. (16) And there is hope for thy future, saith the Lord; And thy children shall return to their own border.

(יד) כֹּה אָמַר י״י קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ. (טו) כֹּה אָמַר י״י מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם י״י וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב. (טז) וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם י״י וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם.

Rut 4:9-11רות ד׳:ט׳-י״א

(9) And Boaz said unto the elders, and unto all the people: 'Ye are witnesses this day, that I have bought all that was Elimelech's, and all that was Chilion's and Mahlon's, of the hand of Naomi. (10) Moreover Ruth the Moabitess, the wife of Mahlon, have I acquired to be my wife, to raise up the name of the dead upon his inheritance, that the name of the dead be not cut off from among his brethren, and from the gate of his place; ye are witnesses this day.' (11) And all the people that were in the gate, and the elders, said: 'We are witnesses. The Lord make the woman that is come into thy house like Rachel and like Leah, which two did build the house of Israel; and do thou worthily in Ephrath, and be famous in Beth-lehem;

(ט) וַיֹּאמֶר בֹּעַז לַזְּקֵנִים וְכׇל הָעָם עֵדִים אַתֶּם הַיּוֹם כִּי קָנִיתִי אֶת כׇּל אֲשֶׁר לֶאֱלִימֶלֶךְ וְאֵת כׇּל אֲשֶׁר לְכִלְיוֹן וּמַחְלוֹן מִיַּד נׇעֳמִי. (י) וְגַם אֶת רוּת הַמֹּאֲבִיָּה אֵשֶׁת מַחְלוֹן קָנִיתִי לִי לְאִשָּׁה לְהָקִים שֵׁם הַמֵּת עַל נַחֲלָתוֹ וְלֹא יִכָּרֵת שֵׁם הַמֵּת מֵעִם אֶחָיו וּמִשַּׁעַר מְקוֹמוֹ עֵדִים אַתֶּם הַיּוֹם. (יא) וַיֹּאמְרוּ כׇּל הָעָם אֲשֶׁר בַּשַּׁעַר וְהַזְּקֵנִים עֵדִים יִתֵּן י״י אֶת הָאִשָּׁה הַבָּאָה אֶל בֵּיתֶךָ כְּרָחֵל וּכְלֵאָה אֲשֶׁר בָּנוּ שְׁתֵּיהֶם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וַעֲשֵׂה חַיִל בְּאֶפְרָתָה וּקְרָא שֵׁם בְּבֵית לָחֶם.

Targum Onkelos Bereshit 30:8תרגום אונקלוס בראשית ל׳:ח׳

And Rahel said, The Lord hath received my request: when I entreated in my prayer, I desired that I might have offspring as my sister, and also it is given me. And she called his name Naphtali.

וַאֲמַרַת רָחֵל קַבֵּיל בָּעוּתִי יְיָ בְּאִתְחַנָּנוּתִי בִּצְלוֹתִי חַמֵּידִית דִּיהֵי לִי וְלַד כַּאֲחָתִי אַף אִתְיְהֵיב לִי וּקְרָת שְׁמֵיהּ נַפְתָּלִי.

Bavli Megillah 13bבבלי מגילה י״ג:

“He withdraws not His eyes from the righteous; but with kings upon the throne He establishes them forever, and they are exalted” (Job 36:7)? This teaches that in reward for the modesty shown by Rachel she merited that Saul, who was also modest, should descend from her, and in reward for the modesty shown by Saul, he merited that Esther should descend from him. The Gemara explains: What was the modesty shown by Rachel? It is as it is written: “And Jacob told Rachel that he was her father’s brother, and that he was Rebecca’s son” (Genesis 29:12). It may be asked: Was he, Jacob, in fact her father’s brother? But wasn’t he the son of her father’s sister? Rather, it must be understood that when Jacob met Rachel, he said to her: Will you marry me? She said to him: Yes, but my father, Laban, is a swindler, and you will not be able to outwit him. Jacob alleviated her fears, as he said to her that he is her father’s brother, referring not to their familial affiliation but rather to his ability to deal with her father on his level, as if to say: I am his brother in deception. She said to him: But is it really permitted for the righteous to be involved in deception? He said to her: Yes, it is permitted when dealing with deceptive individuals, as the verse states: “With the pure you will show yourself pure, and with the perverse you will show yourself subtle” (II Samuel 22:27), indicating that one should deal with others in the manner appropriate for their personality. Jacob then said to her: What is the deception that he will plan to carry out and I should be prepared for? Rachel said to him: I have a sister who is older than I, and he will not marry me off before her, and will try to give you her in my place. So Jacob gave her certain distinguishing signs that she should use to indicate to him that she was actually Rachel and not her sister. When the wedding night arrived, and Laban planned to switch the sisters, Rachel said to herself: Now my sister will be embarassed, for Jacob will ask her for the signs and she will not know them. So she gave them to her. And this is as it is written: “And it came to pass, that in the morning, behold, it was Leah” (Genesis 29:25). Does this imply by inference that until now she was not Leah? Rather, due to the distinguishing signs that Rachel had given to Leah, he did not know until now, when it was light outside, that she was Leah. Therefore, Rachel merited that Saul should descend from her, due to her act of modesty in not revealing to Jacob that she had shown the signs to Leah.

{איוב ל״ו:ז׳} לא יגרע מצדיק עיניו בשכר צניעות שהית׳ בה ברחל זכתה ויצא ממנה שאול ובשכר צניעות שהיה בו בשאול זכה ויצאת ממנו אסתר. ומאי צניעות היתה בה ברחל דכתיב {בראשית כ״ט:י״ב} ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא וכי אחי אביה הוא והלא בן אחות אביה הוא. אלא אמר לה מינסבא לי אמרה ליה אין מיהו אבא רמאה הוא ולא יכלת ליה אמר לה אחיו אנא ברמאות אמרה ליה ומי שרי לצדיקי לסגויי ברמיותא אמר לה אין {שמואל ב כ״ב:כ״ז} עם נבר תתבר ועם עקש תתפל. אמר לה ומאי רמיותא אמרה ליה אית לי אחתא דקשישא מינאי ולא מנסיב לי מקמה מסר לה סימנים. כי מטא ליליא אמרה השתא מיכספא אחתאי מסרתינהו ניהלה והיינו דכתיב {בראשית כ״ט:כ״ה} ויהי בבקר והנה היא לאה מכלל דעד השתא לאו לאה היא אלא מתוך סימנין שמסרה רחל ללאה לא הוה ידע עד השתא לפיכך זכתה ויצא ממנה שאול.

Bavli Bava Batra 123aבבלי בבא בתרא קכ״ג.

Rather, doesn’t your teacher Rabbi Yonatan say like this: It was appropriate for the child receiving the status of firstborn to emerge from Rachel, as it is written: “These are the generations of Jacob, Joseph” (Genesis 37:2), indicating that Joseph was Jacob’s primary progeny. But Leah advanced ahead of Rachel with appeals for mercy, i.e., with prayer, and thereby earned the status as firstborn for her firstborn. But because of the modesty that Rachel possessed, the Holy One, Blessed be He, returned the status as firstborn to her. This is why Jacob gave the status as firstborn to Joseph. The Gemara explains this answer: What does it mean that Leah advanced ahead of Rachel with mercy? As it is written: “And Leah’s eyes were weak [rakkot]” (Genesis 29:17). What is the meaning of “rakkot”? If we say that her eyes were literally weak, is it possible that the verse would say that? The verse there did not speak to the disparagement of even a non-kosher animal, as it is written: “From the pure animals and from the animals that are lacking purity” (Genesis 7:8). The verse states: “That are lacking purity” rather than stating explicitly and disparagingly: That are impure. If that is so with regard to animals, did the verse speak here to the disparagement of the righteous? Rather, Rabbi Elazar says: The term alludes to the fact that her gifts, i.e., the gifts given to her descendants, e.g., the priesthood and the monarchy, were long-lasting [arukkot], as they were passed down from generation to generation. Rav says that there is a different explanation of the verse: Actually, the verse means that her eyes were literally weak, and this is not a denigration of her but a praise of her. As she would hear people at the crossroads, coming from the land of Canaan, who would say: Rebecca has two sons, and her brother Laban has two daughters; the older daughter will be married to the older son, and the younger daughter will be married to the younger son. Rav continues: And she would sit at the crossroads and ask: What are the deeds of the older son? The passersby would answer: He is an evil man, and he robs people. She would ask: What are the deeds of the younger son? They would answer: He is “a quiet man, dwelling in tents” (Genesis 25:27). And because she was so distraught at the prospect of marrying the evil brother, she would cry and pray for mercy until her eyelashes fell out. Since the weakness of her eyes was due to this cause, characterizing her eyes as weak constitutes praise. This is Leah’s prayer for mercy to which Rabbi Yonatan referred. The Gemara comments: And her desire not to marry Esau is the basis of that which is written: “And the Lord saw that Leah was hated, and He opened her womb” (Genesis 29:31). What is the meaning of “hated”? If we say that she was literally hated, is it possible? The verse there did not speak to the disparagement of even a non-kosher animal, so did the verse here speak to the disparagement of the righteous? Rather, the Holy One, Blessed be He, saw that the behavior of Esau was hated by her, and therefore: “And He opened her womb.” The Gemara now explains the second part of Rabbi Yonatan’s explanation: And what was a demonstration of the modesty that Rachel possessed? As it is written: “And Jacob told Rachel that he was her father’s brother, and that he was Rebecca’s son” (Genesis 29:12). The Gemara asks: But isn’t he the son of her father’s sister? Why did he say that he was her father’s brother? Rather, Jacob and Rachel had the following exchange: Jacob said to Rachel: Will you marry me? Rachel said to him: Yes, but my father is a deceitful person, and you cannot defeat him. Jacob said to her: What is his method of deceit of which I need be aware? Rachel said to him: I have a sister who is older than me, and he will not marry me off before he marries her off, even if he promises that he will do so. Jacob said to her: I am his brother, i.e., equal, in deceit, and he will not be able to deceive me. That is why Jacob said that he was “her father’s brother.” Rachel said to him: But is it permitted for the righteous to act deceitfully? Jacob answered her: Yes, in certain circumstances. As the verse states concerning God: “With the pure You show Yourself pure; and with the crooked You show Yourself subtle” (II Samuel 22:27). Therefore, to counter Laban’s deceit, Jacob gave Rachel secret signs to prove to him that she was the one marrying him. Laban did in fact attempt to have Jacob marry Leah instead of marrying Rachel. When Laban’s associates were bringing Leah up to the wedding canopy to marry Jacob, Rachel thought: Now my sister will be humiliated when Jacob discovers that she is the one marrying him. Therefore, Rachel gave the signs to Leah. And this is as it is written: “And it came to pass in the morning that, behold, it was Leah” (Genesis 29:25). This verse is difficult, as by inference, should one derive that until now she was not Leah? Rather, through the signs that Jacob gave to Rachel and that she gave to Leah, he did not know it was she until that moment. This is the modesty of Rachel to which Rabbi Yonatan was referring.

לא ר׳ יונתן רבך לא כך אמר ראויה היתה בכורה לצאת מרחל דכתיב {בראשית ל״ז:ב׳} אלה תולדות יעקב יוסף אלא שקדמתה לאה ברחמים ומתוך צניעות שהיתה בה ברחל החזירה הקב״ה לה. מאי קדמתה לאה ברחמים דכתיב {בראשית כ״ט:י״ז} ועיני לאה רכות מאי רכות אילימא רכות ממש אפשר בגנות בהמה טמאה לא דבר הכתוב דכתיב {בראשית ז׳:ח׳} מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהורה בגנות צדיקים דבר הכתוב אלא א״ר אלעזר שמתנותיה ארוכות. רב אמר לעולם רכות ממש ולא גנאי הוא לה אלא שבח הוא לה שהיתה שומעת על פרשת דרכים בני אדם שהיו אומרים שני בנים יש לה לרבקה שתי בנות יש לו ללבן גדולה לגדול וקטנה לקטן. והיתה יושבת על פרשת דרכים ומשאלת גדול מה מעשיו איש רע הוא מלסטם בריות קטן מה מעשיו {בראשית כ״ה:כ״ז} איש תם יושב אוהלים והיתה בוכה עד שנשרו ריסי עיניה. והיינו דכתיב {בראשית כ״ט:ל״א} וירא ה׳ כי שנואה לאה מאי שנואה אילימא שנואה ממש אפשר בגנות בהמה טמאה לא דבר הכתוב בגנות צדיקים דבר הכתוב אלא ראה הקב״ה ששנואין מעשה עשו בפניה ויפתח את רחמה. ומאי צניעות היתה בה ברחל דכתיב {בראשית כ״ט:י״ב} ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא וכי בן רבקה הוא והלא בן אחות אביה הוא אלא אמר לה מינסבת לי אמרה ליה אין מיהו אבא רמאה הוא ולא יכלת ליה. אמר לה מאי רמאותיה אמרה ליה אית לי אחתא דקשישא מינאי ולא מנסבא לי מקמה אמר לה אחיו אני ברמאות [א״ל] ומי שרי להו לצדיקי לסגויי ברמאותא אין {שמואל ב כ״ב:כ״ז} עם נבר תתבר ועם עקש תתפל מסר לה סימנין. כי קא מעיילי לה ללאה סברה השתא מיכספא אחתאי מסרתינהו ניהלה והיינו דכתיב {בראשית כ״ט:כ״ה} ויהי בבקר והנה היא לאה מכלל דעד השתא לאו לאה היא אלא מתוך סימנים שמסר לה יעקב לרחל ומסרתה ללאה לא הוה ידע לה עד ההיא שעתא.

Bereshit Rabbah 71:6בראשית רבה ע״א:ו׳

וַתֵּרֶא רָחֵל כִּי לֹא יָלְדָה וגו׳ וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחֹתָהּ (בראשית ל׳:א׳), אָמַר רַבִּי יִצְחָק, כְּתִיב (משלי כ״ג:י״ז): אַל יְקַנֵּא לִבְּךָ בַּחַטָּאִים כִּי אִם בְּיִרְאַת ה׳ כָּל הַיּוֹם, וְאַתְּ אֲמַרְתְּ וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחֹתָהּ, אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁקִּנְּאַתָּה בְּמַעֲשֶׂיהָ הַטּוֹבִים, אָמְרָה אִלּוּלֵי שֶׁהִיא צַדֶּקֶת לֹא הָיְתָה יוֹלֶדֶת. וַתֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב הָבָה לִי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל אַרְבָּעָה חֲשׁוּבִים כְּמֵתִים, מְצֹרָע, וְסוּמָא, וּמִי שֶׁאֵין לוֹ בָנִים, וּמִי שֶׁיָּרַד מִנְּכָסָיו. מְצֹרָע, דִּכְתִיב (במדבר י״ב:י״ב): אַל נָא תְהִי כַּמֵּת. סוּמָא, דִּכְתִיב (איכה ג׳:ו׳): בְּמַחֲשַׁכִּים הוֹשִׁיבַנִּי כְּמֵתֵי עוֹלָם. מִי שֶׁאֵין לוֹ בָנִים מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: הָבָה לִי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה וגו׳. וּמִי שֶׁיָּרַד מִנְּכָסָיו מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ד׳:י״ט): כִּי מֵתוּ כָּל הָאֲנָשִׁים הַמְבַקְּשִׁים אֶת נַפְשֶׁךָ, וְכִי מֵתִים הָיוּ וַהֲלוֹא דָּתָן וַאֲבִירָם הָיוּ, אֶלָּא שֶׁיָּרְדוּ מִנִּכְסֵיהֶן.

Bereshit Rabbah 71:7בראשית רבה ע״א:ז׳

וַיִּחַר אַף יַעֲקֹב בְּרָחֵל (בראשית ל׳:ב׳), רַבָּנָן דְּרוֹמָאָה בְּשֵׁם רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר (איוב ט״ו:ב׳): הֶחָכָם יַעֲנֶה דַּעַת רוּחַ, זֶה אַבְרָהָם, (בראשית ט״ז:ב׳): וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל שָׂרָי. (איוב ט״ו:ב׳): וִימַלֵּא קָדִים בִּטְנוֹ, זֶה יַעֲקֹב, וַיִּחַר אַף יַעֲקֹב בְּרָחֵל וַיֹּאמֶר וגו׳, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּךְ עוֹנִים אֶת הַמְּעִיקוֹת, חַיֶּיךָ שֶׁבָּנֶיךָ עֲתִידִים לַעֲמֹד לִפְנֵי בְּנָה. וַיֹּאמֶר הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי בָטֶן, מִמֵּךְ מָנַע מִמֶּנִּי לֹא מָנַע. אָמְרָה לוֹ כָּךְ עָשָׂה אָבִיךָ לְאִמְּךָ, לֹא חָגַר מָתְנָיו כְּנֶגְדָהּ. אָמַר לָהּ אָבִי לֹא הָיָה לוֹ בָנִים אֲבָל אֲנִי יֵשׁ לִי בָנִים. אָמְרָה לוֹ וּזְקֶינְךָ לֹא הָיָה לוֹ בָנִים, וְחָגַר מָתְנָיו כְּנֶגֶד שָׂרָה. אָמַר לָהּ יְכוֹלָה אַתְּ לַעֲשׂוֹת כְּשֵׁם שֶׁעָשְׂתָה זְקֶנְתִּי. אָמְרָה לוֹ מֶה עָשְׂתָה, אָמַר לָהּ הִכְנִיסָה צָרָתָהּ לְתוֹךְ בֵּיתָהּ. אָמְרָה לוֹ אִם הַדָּבָר הַזֶּה מְעַכֵּב (בראשית ל׳:ג׳): הִנֵּה אֲמָתִי בִלְהָה בֹּא אֵלֶיהָ וְאִבָּנֶה גַּם אָנֹכִי, מַה זּוֹ נִבְנֵית עַל יְדֵי צָרָתָהּ אַף זוֹ נִבְנֵית עַל יְדֵי צָרָתָהּ. (בראשית ל׳:ו׳): וַתֹּאמֶר רָחֵל דָּנַנִּי אֱלֹהִים, דָּנַנִּי וְחִיְּבַנִי דָּנַנִּי וְזִכַּנִּי. דָּנַנִּי וְחִיְּבַנִּי, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כ״ט:ל״א): וְרָחֵל עֲקָרָה. דָּנַנִּי וְזִכַּנִּי, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ל׳:ו׳): וַיִּתֶּן לִי בֵּן. (בראשית ל׳:ו׳): עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ דָּן, בְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר עַל כֵּן מְרֻבֶּה בְּאֻכְלוּסִין.

Bereshit Rabbah 72:3בראשית רבה ע״ב:ג׳

וַתֹּאמֶר רָחֵל אֶל לֵאָה תְּנִי נָא לִי מִדּוּדָאֵי בְּנֵךְ. הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי (בראשית ל׳:י״ד-ט״ו), הַנֵּיאַת לְסָבִי מִן דִּקְנִי, תָּאנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן לְפִי שֶׁזִּלְזְלָה בַּצַּדִּיק לְפִיכָךְ אֵינָהּ נִכְנֶסֶת עִמּוֹ בִּקְבוּרָה, הוּא דְּהִיא אָמְרָה לָהּ (בראשית ל׳:ט״ו): לָכֵן יִשְׁכַּב עִמָּךְ הַלַּיְלָה, אָמְרָה לָהּ עִמָּךְ הוּא דָּמֵךְ, עִמִּי לֵית הוּא דָּמֵךְ. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר זוֹ הִפְסִידָה וְזוֹ הִפְסִידָה, זוֹ נִשְׂתַּכְּרָה וְזוֹ נִשְׂתַּכְּרָה, לֵאָה הִפְסִידָה דוּדָאִים וְנִשְׂתַּכְּרָה ב׳ שְׁבָטִים וּבְכוֹרָה, וְרָחֵל נִשְׂתַּכְּרָה דוּדָאִים וְהִפְסִידָה שְׁבָטִים וּבְכוֹרָה. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר זוֹ הִפְסִידָה דוּדָאִים וְנִשְׂתַּכְּרָה שְׁבָטִים וּקְבוּרָה עִמּוֹ, רָחֵל נִשְׂתַּכְּרָה דוּדָאִים וְהִפְסִידָה שְׁבָטִים וּקְבוּרָה עִמּוֹ.

Bereshit Rabbah 73:4בראשית רבה ע״ג:ד׳

וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל (בראשית ל׳:כ״ב), מַה זְּכִירָה זָכַר לָהּ, שְׁתִיקָתָהּ לַאֲחוֹתָהּ, בְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ נוֹתְנִין לוֹ אֶת לֵאָה הָיְתָה יוֹדַעַת וְשׁוֹתֶקֶת. וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל, וְהַדִּין נוֹתֵן שֶׁהִכְנִיסָה צָרָתָהּ לְבֵיתָהּ. רַב הוּנָא וְרַב אֲחָא בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן אָמַר (דברי הימים א ב׳:ב׳): דָּן יוֹסֵף וּבִנְיָמִין, בִּזְכוּת דָּן נִפְקְדָה רָחֵל, בִּזְכוּת דָּן עָמַד יוֹסֵף וּבִנְיָמִין. (בראשית ל׳:כ״ב): וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ, רַבִּי תַּנְחוּמָא בְּשֵׁם רַבִּי בֵּיבַי אָמַר שְׁלשָׁה מַפְתְּחוֹת בְּיַד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מַפְתֵּחַ שֶׁל קְבוּרָה, וּמַפְתֵּחַ שֶׁל גְּשָׁמִים, וּמַפְתֵּחַ שֶׁל רֶחֶם. מַפְתֵּחַ שֶׁל קְבוּרָה מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל ל״ז:י״ב): הִנֵּה אֲנִי פֹתֵחַ אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם וְהַעֲלֵיתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם עַמִּי. מַפְתֵּחַ שֶׁל גְּשָׁמִים מִנַּיִן (דברים כ״ח:י״ב): יִפְתַּח ה׳ לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב וגו׳ לָתֵת מְטַר וגו׳. מַפְתֵּחַ שֶׁל רֶחֶם מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף מַפְתֵּחַ שֶׁל פַּרְנָסָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קמ״ה:ט״ז): פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וגו׳.

Bereshit Rabbah 74:4בראשית רבה ע״ד:ד׳

וַתַּעַן רָחֵל וְלֵאָה וַתֹּאמַרְנָה לוֹ (בראשית ל״א:י״ד), לָמָּה מֵתָה רָחֵל תְּחִלָה, רַבִּי יוּדָן וְרַבִּי יוֹסֵי, רַבִּי יוּדָן אָמַר שֶׁדִּבְּרָה בִּפְנֵי אֲחוֹתָהּ, אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסֵי רָאִיתָ מִיָּמֶיךָ אָדָם קוֹרֵא רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן עוֹנֶה אוֹתוֹ, וַהֲלוֹא לְרָחֵל קָרָא וְרָחֵל עָנְתָה אוֹתוֹ, עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה נִיחָא עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹסֵי לֹא מֵתָה אֶלָּא מִקִּלְּלָתוֹ שֶׁל זָקֵן, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ל״א:ל״ב): עִם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת אֱלֹהֶיךָ לֹא יִחְיֶה, וְהָיָה כִּשְׁגָּגָה הַיּוֹצֵא מִלִּפְנֵי הַשַּׁלִּיט, (בראשית ל״א:י״ט): וַתִּגְנֹב רָחֵל וגו׳ (בראשית ל״ה:י״ט): וַתָּמָת רָחֵל וגו׳, (בראשית ל״א:ט״ו): הֲלוֹא נָכְרִיּוֹת נֶחְשַׁבְנוּ לוֹ כִּי מְכָרָנוּ וגו׳, אֶפְשָׁר כֵּן, אֶלָּא אִם הֲוָה קְוַקְיָא טָבָא הֲוָה נָסֵיב לָהּ, פַּטֵּיקְלִין טַב הֲוָה נָסֵיב לֵיהּ.

Bereshit Rabbah 74:5בראשית רבה ע״ד:ה׳

כִּי כָל הָעשֶׁר אֲשֶׁר הִצִּיל אֱלֹהִים מֵאָבִינוּ וגו׳ וַיָּקָם יַעֲקֹב וַיִּשָּׂא אֶת בָּנָיו (בראשית ל״א:ט״ז-י״ז), אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כְּתִיב (קהלת י׳:ב׳): לֵב חָכָם לִימִינוֹ וְלֵב כְּסִיל לִשְׂמֹאלוֹ, לֵב חָכָם לִימִינוֹ, זֶה יַעֲקֹב, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיָּקָם יַעֲקֹב וַיִּשָּׂא אֶת בָּנָיו, וְאַחַר כָּךְ וְאֶת נָשָׁיו. וְלֵב כְּסִיל לִשְׂמֹאלוֹ, זֶה עֵשָׂו, (בראשית ל״ו:ו׳): וַיִּקַּח עֵשָׂו אֶת נָשָׁיו וְאֶת בָּנָיו, וְאַחַר כָּךְ וְאֶת בְּנוֹתָיו. (בראשית ל״א:י״ח): וַיִּנְהַג אֶת מִקְנֵהוּ וְאֶת כָּל רְכֻשׁוֹ אֲשֶׁר רָכָשׁ מִקְנֵה קִנְיָנוֹ, מַה שֶּׁקָּנָה מִקִּנְיָנוֹ שֶׁל לָבָן. (בראשית ל״א:י״ט): הָלַךְ לִגְזֹז אֶת צֹאנוֹ, בְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר גְּזִיזָה עוֹשֶׂה רשֶׁם. (בראשית ל״א:י״ט): וַתִּגְנֹב רָחֵל אֶת הַתְּרָפִים אֲשֶׁר לְאָבִיהָ, וְהִיא לֹא נִתְכַּוְּנָה אֶלָּא לְשֵׁם שָׁמַיִם, אָמְרָה מָה אֲנָא מְזִיל לִי וְנִשְׁבּוּק הָדֵין סָבָא בְּקִלְקוּלֵיהּ, לְפִיכָךְ הֻצְרַךְ הַכָּתוּב לוֹמַר: וַתִּגְנֹב רָחֵל אֶת הַתְּרָפִים אֲשֶׁר לְאָבִיהָ.

Bereshit Rabbah 74:9בראשית רבה ע״ד:ט׳

עִם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת אֱלֹהֶיךָ לֹא יִחְיֶה (בראשית ל״א:ל״ב), וַהֲוָה כֵּן (קהלת י׳:ה׳): כִּשְׁגָגָה הַיּוֹצְאָה מִלִפְנֵי הַשַּׁלִּיט, (בראשית ל״א:י״ט): וַתִּגְנֹב רָחֵל, (בראשית ל״ה:י״ט): וַתָּמָת רָחֵל. (בראשית ל״א:ל״ג): וַיָּבֹא לָבָן בְּאֹהֶל יַעֲקֹב וּבְאֹהֶל רָחֵל, בְּאֹהֶל יַעֲקֹב שֶׁהוּא אָהֳלָהּ שֶׁל רָחֵל, (בראשית ל״א:ל״ג): וּבְאֹהֶל לֵאָה וּבְאֹהֶל שְׁתֵּי הָאֲמָהֹת וְלֹא מָצָא וַיֵּצֵא מֵאֹהֶל לֵאָה וַיָּבֹא בְּאֹהֶל רָחֵל, לָמָּה בְּאֹהֶל רָחֵל שְׁתֵּי פְּעָמִים, שֶׁהָיָה מַכִּיר שֶׁהִיא מְשַׁמְשָׁנִית. (בראשית ל״א:ל״ד): וְרָחֵל לָקְחָה אֶת הַתְּרָפִים וַתְּשִׂמֵם בְּכַר הַגָּמָל, בַּעֲבִיטָא דְּגַמְלָא, (בראשית ל״א:ל״ד): וַתֵּשֶׁב עֲלֵיהֶם, (בראשית ל״א:ל״ה): וַתֹּאמֶר אֶל אָבִיהָ אַל יִחַר בְּעֵינֵי אֲדֹנִי כִּי לוֹא אוּכַל וגו׳, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן תְּרָפִים לֹא מָצָא קִיתוֹנִיּוֹת מָצָא, נַעֲשׂוּ תְּרָפִים קִיתוֹנִיּוֹת שֶׁלֹא לְבַיֵּשׁ אֶת רָחֵל.

Eikhah Rabbah Introductionאיכה רבה הקדמה

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה קָפְצָה רָחֵל אִמֵּנוּ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמְרָה רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, גָּלוּי לְפָנֶיךָ שֶׁיַּעֲקֹב עַבְדְּךָ אֲהָבַנִּי אַהֲבָה יְתֵרָה וְעָבַד בִּשְׁבִילִי לְאַבָּא שֶׁבַע שָׁנִים, וּכְשֶׁהִשְׁלִימוּ אוֹתָן שֶׁבַע שָׁנִים וְהִגִּיעַ זְמַן נִשּׂוּאַי לְבַעְלִי, יָעַץ אָבִי לְהַחְלִיפֵנִי לְבַעְלִי בִּשְׁבִיל אֲחוֹתִי, וְהֻקְשָׁה עָלַי הַדָּבָר עַד מְאֹד כִּי נוֹדְעָה לִי הָעֵצָה, וְהוֹדַעְתִּי לְבַעְלִי וּמָסַרְתִּי לוֹ סִימָן שֶׁיַּכִּיר בֵּינִי וּבֵין אֲחוֹתִי כְּדֵי שֶׁלֹא יוּכַל אָבִי לְהַחֲלִיפֵנִי, וּלְאַחַר כֵּן נִחַמְתִּי בְּעַצְמִי וְסָבַלְתִּי אֶת תַּאֲוָתִי וְרִחַמְתִּי עַל אֲחוֹתִי שֶׁלֹא תֵצֵא לְחֶרְפָּה, וְלָעֶרֶב חִלְּפוּ אֲחוֹתִי לְבַעְלִי בִּשְׁבִילִי, וּמָסַרְתִּי לַאֲחוֹתִי כָּל הַסִּימָנִין שֶׁמָּסַרְתִּי לְבַעְלִי, כְּדֵי שֶׁיְהֵא סָבוּר שֶׁהִיא רָחֵל. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁנִּכְנַסְתִּי תַּחַת הַמִּטָּה שֶׁהָיָה שׁוֹכֵב עִם אֲחוֹתִי וְהָיָה מְדַבֵּר עִמָּהּ וְהִיא שׁוֹתֶקֶת וַאֲנִי מְשִׁיבַתּוּ עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר, כְּדֵי שֶׁלֹא יַכִּיר לְקוֹל אֲחוֹתִי וְגָמַלְתִּי חֶסֶד עִמָּהּ, וְלֹא קִנֵּאתִי בָּהּ וְלֹא הוֹצֵאתִיהָ לְחֶרְפָּה. וּמָה אֲנִי שֶׁאֲנִי בָּשָׂר וָדָם עָפָר וָאֵפֶר לֹא קִנֵּאתִי לַצָּרָה שֶׁלִּי וְלֹא הוֹצֵאתִיהָ לְבוּשָׁה וּלְחֶרְפָּה, וְאַתָּה מֶלֶךְ חַי וְקַיָּם, רַחֲמָן, מִפְּנֵי מָה קִנֵאתָ לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁאֵין בָּהּ מַמָּשׁ, וְהִגְלֵיתָ בָּנַי וְנֶהֶרְגוּ בַּחֶרֶב וְעָשׂוּ אוֹיְבִים בָּם כִּרְצוֹנָם. מִיָּד נִתְגַּלְגְּלוּ רַחֲמָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר, בִּשְׁבִילֵךְ רָחֵל אֲנִי מַחֲזִיר אֶת יִשְׂרָאֵל לִמְקוֹמָן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ירמיהו ל״א:י״ד): כֹּה אָמַר ה׳ קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ. וּכְתִיב (ירמיהו ל״א:י״ד): כֹּה אָמַר ה׳ מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ וגו׳, וּכְתִיב (ירמיהו ל״א:י״ד): וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם ה׳ וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם.

Tanchuma Vayetze 4תנחומא פרשת ויצא ד׳

And the Lord saw that Leah was hated (Gen. 29:31). May our master teach us: May a man pronounce a blessing over the fragrance of spices employed in idolatrous worship? Our masters teach us: One may not pronounce a blessing over the light, the spices, or the fragrance of spices employed in idolatrous worship. If one should pass a spice shop in the market, he is required to offer a blessing, but if the fragrance emanates from an idolatrous service he must not do so. The Holy One, blessed be He, said to Israel: Be not misled by idolatrous worship, for it is worthless, as it is said: Eyes have they but they see not … they that make them shall be like unto them (Ps. 115:5, 8). However, the Holy One, blessed be He, immediately hears the prayer a man whispers in his heart. Whence do we know this? From Hannah, as it is said: Now Hannah, she spoke in her heart (I Sam. 1:13). You may know this also from Rachel and Leah. At first Leah was not considered worthy of marrying anyone but Esau, while Rachel was destined to wed Jacob. Leah would sit at the crossroads inquiring about Esau’s actions, and they would tell her: “Oh, he is a wicked man; he sheds blood and waylays passers-by, he is covered with red hair as a garment and commits every kind of abomination against God.” Upon hearing all of this, she would cry bitterly: “My sister Rachel and I were born of the same womb, yet Rachel is to marry the righteous man and I the wicked Esau.” She wept and fasted until her sight became weak. Hence it is written: And Leah’s eyes were weak (Gen. 29:17). And the Lord saw that Leah was hated (ibid., v. 31). This verse indicates that Esau’s actions were hateful to her. However, when Rachel learned that she was to marry Jacob she was elated and became arrogant. Once they both were married to Jacob, the Holy One, blessed be He, said: She cried, and fasted, and despised Esau’s behavior, and prayed to me. It would be unjust to keep her from the righteous one. Indeed I will let her bear sons first. Thus it is said: And the Lord saw that Leah was hated.

וַיַּרְא ה׳ כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה. יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ, מַהוּ שֶׁיְּבָרֵךְ אָדָם עַל רֵיחַ בְּשָׂמִים שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה. כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, אֵין מְבָרְכִין עַל הַנֵּר וְלֹא עַל הַבְּשָׂמִים וְלֹא עַל הָרֵיחַ שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה. אֲבָל אִם עָבַר בַּשּׁוּק עַל חֲנֻיוֹת שֶׁל בְּשָׂמִים, חַיָּב לְבָרֵךְ. אֲבָל עַל רֵיחַ שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה, אָסוּר. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, אַל תִּטְעוּ אַחַר עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁאֵין בָּהּ מַמָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ וְגוֹ׳, כְּמוֹהֶם יִהְיוּ עוֹשֵׂיהֶם (תהלים קט״ו:ה׳-ח׳). אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָדָם מְלַחֵשׁ בְּתוֹךְ לִבּוֹ בַּתְּפִלָּה, מִיָּד הוּא שׁוֹמֵעַ. מִנַּין, מֵחַנָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת וְגוֹ׳ (שמואל א א׳:י״ג). תֵּדַע לְךָ, שֶׁהֲרֵי רָחֵל וְלֵאָה, לֵאָה לֹא הָיְתָה רְאוּיָה לְהִנָּשֵׂא אֶלָּא לְעֵשָׂו, וְרָחֵל לְיַעֲקֹב. וְהָיְתָה לֵאָה יוֹשֶׁבֶת בְּפָרָשַׁת דְּרָכִים וְשׁוֹאֶלֶת עַל עֵשָׂו מַה מַּעֲשָׂיו. וְהָיוּ אוֹמְרִים לָהּ, אִישׁ רָע, שׁוֹפֵךְ דָּמִים, מְקַפֵּחַ עוֹבְרִים וְשָׁבִים, אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר, רָשָׁע, כָּל תּוֹעֲבוֹת ה׳ עוֹשֶׂה. כֵּיוָן שֶׁהָיְתָה שׁוֹמַעַת כָּךְ, הָיְתָה בוֹכָה וְאוֹמֶרֶת, אֲנִי וְרָחֵל אֲחוֹתִי מִבֶּטֶן אֶחָד יָצָאנוּ, רָחֵל תִּנָּשֵׂא לְיַעֲקֹב הַצַּדִּיק, וַאֲנִי לְעֵשָׂו הָרָשָׁע. וְהָיְתָה בוֹכָה וּמִתְעַנָּה עַד שֶׁנַּעֲשׂוּ עֵינֶיהָ רַכּוֹת. לְפִיכָךְ כְּתִיב: וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת. וַיַּרְא ה׳ כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה, שְׂנוּאִין מַעֲשֵׂי עֵשָׂו בְּפָנֶיהָ. אֲבָל רָחֵל שֶׁהָיְתָה שׁוֹמַעַת שֶׁהִיא תִנָּשֵׂא לְיַעֲקֹב, הָיָה לִבָּהּ שָׂמֵחַ וּמִתְגָּאֶה. כֵּיוָן שֶׁנִּשְּׂאוּ שְׁתֵּיהֶן לְיַעֲקֹב, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אוֹתָהּ שֶׁהָיְתָה בוֹכָה וּמִתְעַנָּה וְשָׂנְאָה מַעֲשֵׂי עֵשָׂו וּמִתְפַּלֶּלֶת לְפָנַי, בַּדִּין שֶׁלֹּא תִתְרַחֵק מִן אוֹתוֹ צַדִּיק, הֲרֵינִי נוֹתֵן לָהּ בָּנִים תְּחִלָּה. לְכָךְ נֶאֱמַר: וַיַּרְא ה׳ כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה.

Tanchuma Vayetze 6תנחומא פרשת ויצא ו׳

And God remembered Rachel (Gen. 30:22). May it please our master to teach us the blessing that is recited upon observing a handsome person? Thus do our masters teach us: Upon observing beautiful creatures or lovely trees, one should recite the blessing: “Blessed be He, who hath made this possible in His world.” No one was more beautiful than Rachel, and because she was beautiful, Jacob was eager to marry her. He sent Rachel many gifts, but Laban gave them to Leah instead. Yet she remained silent. R. Simeon the son of Gamliel declared: I was reared among the sages, and I discovered that there was nothing more beneficial for a person than silence. Rachel forced herself to remain silent, and her offspring continued the tradition of silence. She saw her gifts in her sister’s hand and remained silent. Her son Benjamin, whose stone in the high priest’s breastplate was a jasper, knew of the sale of Joseph and remained silent. The word jasper (yashfeh) may be read as “he has a mouth” (yesh peh) but nevertheless remains silent. Saul was descended from her: But concerning the matter of the kingdom, he told him not (I Sam. 10:16). Regarding Esther (another descendant) it is said: Esther had not made known her people nor her kindred (Est. 2:10). Conversely, Leah spoke words of praise, and her offspring continued the tradition of praise. She declared: This time will I praise the Lord (Gen. 29:35); and of her son Judah it is said: Judah, thee thy brethren praise (ibid. 49:8). David (another descendant) said: Praise the Lord, for He is good (Ps. 118:1); and concerning Daniel it is said: Daniel kneeled upon his knees three times a day, and prayed, and praised (Dan. 6:11). R. Judah said: Silence is so very important that Rachel was privileged, because of her silence, to rear two additional tribes in Israel, Ephraim and Manasseh. Why did she remain silent? R. Simeon the son of Yohai was of the opinion that she said to herself: If I should inform Jacob that my father gives the gifts he sends me to my sister, he will not accept her. And my father will not betroth me to him, and I will be separated forever from this righteous person. The Holy One, blessed be He, said: Be assured, in reward for your silence I will remember you, as it is said: And God remembered Rachel (Gen. 30:22).

וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל. יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנּוּ, הָרוֹאֶה אָדָם נָאֶה כֵּיצַד הוּא מְבָרֵךְ. כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, הָרוֹאֶה בְּרִיּוֹת טוֹבוֹת וְאִילָנוֹת טוֹבוֹת אוֹמֵר, בָּרוּךְ שֶׁכָּכָה לוֹ בְּעוֹלָמוֹ. אֵין לְךָ נָאָה מִן רָחֵל, וּבִשְׁבִיל נוֹיָהּ בִּקֵּשׁ יַעֲקֹב לִשָּׂא אוֹתָהּ, וְהָיָה מְשַׁלֵּחַ סִבְלוֹנוֹת לִתְּנָם לְרָחֵל, וְלָבָן נוֹתְנָן לְלֵאָה וְהָיְתָה רָחֵל שׁוֹתֶקֶת. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵּין הַחֲכָמִים וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה (משנה אבות א׳:י״ז). רָחֵל תָּפְשָׂה בִּשְׁתִיקָה, עָמְדָה זַרְעָהּ בִּשְׁתִיקָה, רָאֲתָה סִבְלוֹנוֹתֶיהָ בְּיַד אֲחוֹתָהּ וְשָׁתְקָה. בִּנְיָמִין בְּנָהּ, הָאֶבֶן שֶׁלּוֹ מִן הָאֵפוֹד יָשְׁפֵה, יוֹדֵעַ בִּמְכִירַת יוֹסֵף וְשׁוֹתֵק. וְזֶהוּ יָשְׁפֵה, יֶשׁ לוֹ פֶּה וְשׁוֹתֵק. שָׁאוּל בֶּן בְּנָהּ, וְאֶת דְּבַר הַמְּלוּכָה לֹא הִגִּיד לוֹ (שמואל א י׳:ט״ז). אֶסְתֵּר, אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ (אסתר ב׳:כ׳). לֵאָה תָּפְשָׂה בְּהוֹדָיָה, עָמְדָה זַרְעָהּ בְּהוֹדָיָה אַחֲרֶיהָ. הִיא אָמְרָה, הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת ה׳. יְהוּדָהּ בְּנָהּ אַחֲרֶיהָ, יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ (בראשית מ״ט:ח׳). דָּוִד, הוֹדוּ לַה׳ כִּי טוֹב (תהלים קי״ח:א׳). דָּנִיֵּאל, מְצַלֵּא וּמוֹדֵא (דניאל ו׳:י״א). אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, גְּדוֹלָה שְׁתִיקָה, שֶׁבִּזְכוּת שְׁתִיקָתָהּ שֶׁל רָחֵל, זָכְתָה וְהֶעֱמִידָה שְׁנֵי שְׁבָטִים בְּיִשְׂרָאֵל אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה יָתֵר עַל הַשְּׁבָטִים. וְלָמָּה שָׁתְקָה. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי, אָמְרָה אִם מְשַׁלַּחַת אֲנִי וּמוֹדַעַת לְיַעֲקֹב שֶׁאַבָּא נוֹתֵן לַאֲחוֹתִי מַה שֶּׁהוּא מְשַׁלֵּחַ לִי, אֵינוֹ נוֹטֵל אוֹתוֹ, וְאַבָּא אֵין מַשִּׂיאֵנִי לוֹ, וַאֲנִי מִתְרַחֶקֶת מִן הַגּוּף הַצַּדִּיק הַזֶּה. אָמַר לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַתְּ שָׁתַקְתְּ, חַיַּיִךְ, בִּזְכוּת אוֹתָהּ שְׁתִיקָה אֲנִי זוֹכְרֵךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל.

Tanchuma Vayetze 12תנחומא פרשת ויצא י״ב

And God came to Laban the Aramean in a dream of the night (Gen. 31:24). This is one of the occasions on which the Holy One, blessed be He, contaminated the purity of His divine glory in behalf of the righteous. It happened also when God came to Abimelech in a dream (Gen. 20:3) on Sarah’s behalf. Laban began to rebuke Jacob, saying: And now that thou art surely gone, because thou sore longest after thy father’s house, wherefore hast thou stolen my gods? (ibid. 31:30). He replied: With whomsoever thou findest thy gods, he shall not live (ibid., v. 32). At that moment Rachel’s death was decreed. Laban searched the entire tent but was unable to find them. Now Rachel had taken the teraphim (ibid., v. 34). Why did she steal them? To prevent them from informing Laban that Jacob had fled with his wives, his sons, and his flock. Do teraphim actually speak? They do indeed, as it is written: The teraphim have spoken vanity (Zech. 10:2). This is so even though you say: Eyes have they, but they see not (Ps. 115:5). Why are they called teraphim? Because they were works of toref (“filth”), works of uncleanness. And how were they constructed? They would take a firstborn male child, kill him, and sprinkle him with salt and spices. Then they would write a demon’s name upon a gold tablet and place it beneath the child’s tongue while performing certain magical rites. After this, they inserted the corpse into a recess in the wall and lighted candles before it. They would then bow down before it, and it would speak to them in a whisper. This is stated in the verse For the teraphim have spoken vanity (Zech. 10:12). That is why Rachel stole them. Furthermore, she sought thereby to eradicate idolatry from her father’s home. However, Jacob was not aware that she had stolen them. Hence, it is written: And Rachel stole the teraphim.

וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל לָבָן הָאֲרַמִּי בַּחֲלֹם הַלַּיְלָה. זֶה אֶחָד מִשְּׁנֵי מְקוֹמוֹת שֶׁטִּמֵּא הַטָּהוֹר כְּבוֹדוֹ בִּשְׁבִיל הַצַּדִּיקִים כָּאן. וּבְמָקוֹם אַחֵר, וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל אֲבִימֶלֶךְ בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה (בראשית כ׳:ג׳), בִּשְׁבִיל שָׂרָה. הִתְחִיל לָבָן אוֹמֵר לְיַעֲקֹב, וְעַתָּה הָלֹךְ הָלַכְתָּ וְגוֹ׳ לָמָה גָנַבְתָּ אֶת אֱלֹהָי. הֱשִׁיבוֹ, עִם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת אֱלֹהֶיךָ לֹא יִחְיֶה. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִגְזַר עַל רָחֵל מִיתָה. וַיְמַשֵּׁשׁ לָבָן אֶת כָּל הָאֹהֶל וְלֹא מָצָא. וְרָחֵל לָקְחָה אֶת הַתְּרָפִים. לָמָּה גָנְבָה אוֹתָם. כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהוּ אוֹמְרִים לְלָבָן שֶׁיַּעֲקֹב בּוֹרֵחַ עִם נָשָׁיו וּבָנָיו וְצֹאנוֹ. וְכִי הַתְּרָפִים מְדַבְּרִים הֵם. כֵּן, דִּכְתִיב: כִּי הַתְּרָפִים דִּבְּרוּ אָוֶן (זכריה י׳:ב׳). וְאַתָּה אוֹמֵר, עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ, כָּל אוֹתוֹ עִנְיָן. אֶלָּא תְרָפִים, לָמָּה נִקְרְאוּ תְרָפִים. לְפִי שֶׁהֵן מַעֲשֵׂה תֹרֶף, מַעֲשֵׂה טֻמְאָה. וְכֵיצַד הָיוּ עוֹשִׂין. מְבִיאִין אָדָם בְּכוֹר וְשׁוֹחֲטִים אוֹתוֹ וּמוֹלְחִים אוֹתוֹ בְּמֶלַח וּבְשָׂמִים, וְכוֹתְבִין עַל צִיץ זָהָב שֵׁם רוּחַ טֻמְאָה, וּמַנִּיחִין הַצִּיץ בַּמְכַשְּׁפוּת תַּחַת לְשׁוֹנוֹ, וּמַנִּיחִין אוֹתוֹ בַּקִּיר, וּמַדְלִיקִין לְפָנָיו נֵרוֹת וּמִשְׁתַּחֲוִים לוֹ, וּמְדַבֵּר עִמָּם בְּלַחַשׁ. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: כִּי הַתְּרָפִים דִּבְּרוּ אָוֶן, לְפִיכָךְ גָּנְבָה אוֹתָן רָחֵל. וְעוֹד, כְּדֵי לַעֲקֹב עֲבוֹדָה זָרָה מִבֵּית אָבִיהָ נִתְכַּוְּנָה, לְפִיכָךְ לֹא יָדַע יַעֲקֹב כִּי רָחֵל גְּנָבָתַם. וּכְתִיב: וַתִּגְנֹב רָחֵל.

Tanchuma Vayetze 13תנחומא פרשת ויצא י״ג

Take heed to thyself that thout speak not to Jacob either good or bad (Gen. 31:24). From this episode we learn that the merit acquired from labor may be helpful even when the influence of one’s ancestors is not. It is written: Except the God of my father, the God of Abraham, and the Fear of Isaac, had been on my side (Gen. 31:42). This implies that the merit of Jacob’s ancestors saved him financially, but it is followed by: God hath seen mine affliction and the labor of my hands, and gave judgment yesternight (ibid.), which indicates that He warned him not to harm Jacob because of the merit of the work he had performed. This teaches that a man must not say: “I will eat and drink and enjoy the good things of life, but I will not work, for heaven will protect me.” It is said: Thou hast blessed the work of his hands (Job 1:10). Hence, a man must work and labor with both hands before the Holy One, blessed be He, will send his blessing. And Jacob was wroth, and strove with Laban. And Jacob answered and said to Laban: “What is my trespass? What is my sin?” (Gen. 31:36). These verses teach us: The fury of the patriarchs is preferable to the gentleness of their descendants. Though it is written: And Jacob was wroth and strove with Laban, notice that he said to him at the height of his anger: What is my trespass? What is my sin? But concerning David, who was so gentle that he would not turn his hand against Saul, it is written: Nay, but the Lord shall smite him; or his day shall come to die; or he shall go down into battle, and be swept away (I Sam. 26:10). This heap is witness between me and thee (Gen. 31:48). Scripture states elsewhere in reference to this verse: And crushed Balaam’s foot against the wall (Num. 22:25). The heap alluded to in our text was the very wall at which Balaam violated the promise he had made to Jacob, as it is said: I will not pass over this heap to harm you (Gen. 31:52). Balaam and Laban were one and the same, for it is said of him: An Aramean was destroying my father (Deut. 26:5). Balaam was called an Aramean, because he desired to annihilate Israel, as is said: Come, execrate Israel (Num. 23:7). Hence, it was the very wall that had borne witness to the oath that he had made that called him to account, as is written: The hand of the witness shall be first upon him (Deut. 17:7). And Jacob swore by the Fear of his father, Isaac (Gen. 31:53). This righteous man did not swear by the name of the king, but rather on the life of his father. He did it just as a man who desires to prove the truth of this remarks says: “I swear by the life of my father.” He swore this oath only out of respect, as is written: A son shall honor his father (Mal. 1:6).

הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תְּדַבֵּר עִם יַעֲקֹב מִטּוֹב עַד רָע. מִכָּאן אָנוּ לְמֵדִין, שֶׁזְּכוּת מְלָאכָה עוֹמֶדֶת בְּמָקוֹם שֶׁאֵין יָכוֹל זְכוּת אָבוֹת לַעֲמֹד, שֶׁנֶּאֱמַר: לוּלֵי אֱלֹהֵי אָבִי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וְגוֹ׳. אִם כֵּן לֹא עָמְדָה לוֹ זְכוּת אֲבוֹתָיו אֶלָּא לִשְׁמִירַת מָמוֹנוֹ. אֶת עָנְיִי וְאֶת יְגִיעַ כַּפַּי רָאָה אֱלֹהִים וַיוֹכַח אָמֶשׁ, שֶׁהִזְהִירוֹ מֵהָרַע לוֹ בִּזְכוּת יְגִיעַ כַּפָּיו. לִמֵּד, שֶׁלֹּא יֹאמַר אָדָם, אֹכַל וְאֶשְׁתֶּה וְאֶרְאֶה בְּטוֹב וְלֹא אַטְרִיחַ עַצְמִי וּמִן הַשָּׁמַיִם יְרַחֲמוּ. לְכָךְ נֶאֱמַר: וּמַעֲשֵׂה יָדָיו בֵּרַכְתָּ (איוב א׳:י׳), צָרִיךְ לָאָדָם לַעֲמֹל וְלַעֲשׂוֹת בִּשְׁתֵּי יָדָיו, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹלֵחַ אֶת בִּרְכָתוֹ. וַיִּחַר לְיַעֲקֹב וַיָּרֶב בְּלָבָן וַיֹּאמֶר מַה פִּשְׁעִי מַה חַטָּאתִי. אָמְרוּ, קַפְּדָנוּתָם שֶׁל אָבוֹת וְלֹא פִיּוּסָן שֶׁל בָּנִים. כְּתִיב: וַיִּחַר לְיַעֲקֹב וַיָּרֶב בְּלָבָן. רְאֵה מָה אָמַר לוֹ בַּחֲרוֹת אַפּוֹ, לֹא אָמַר לוֹ אֶלָּא מַה פִּשְׁעִי מַה חַטָּאתִי. וְאִלּוּ דָוִד בְּפִיּוּסוֹ שֶׁלֹּא אָבָה לִשְׁלֹחַ יָד בְּשָׁאוּל, כְּתִיב: כִּי אִם ה׳ יִגֳּפֶנּוּ אוֹ יוֹמוֹ יָבֹא וָמֵת אוֹ בַמִּלְחָמָה יֵרֵד וְנִסְפָּה (שמואל א כ״ו:י׳). עֵד הַגַּל הַזֶּה, זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: וַתִּלְחַץ אֶת רֶגֶל בִּלְעָם אֶל הַקִּיר (במדבר כ״ב:כ״ה). הַגַּל הוּא הַקִּיר. לְפִי שֶׁעָבַר בִּלְעָם אֶת הַשְּׁבוּעָה שֶׁנִּשְׁבַּע לְיַעֲקֹב, שֶׁנֶּאֱמַר: אִם לֹא תַעֲבֹר אֶת הַגַּל הַזֶּה וְאֶת הַמַּצֵּבָה הַזֹּאת לְרָעָה, וּבִלְעָם זֶה לָבָן, שֶׁנֶּאֱמַר: אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי (דברים כ״ו:ה׳), וְעַל שֶׁבִּקֵּשׁ לְכַלּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל נִקְרָא אֲרַמִּי, שֶׁנֶּאֱמַר: וּלְכָה זֹעֲמָה יִשְׂרָאֵל, לְכָךְ נִפְרַע הַקִּיר מִמֶּנּוּ, לְפִי שֶׁהוּא הָעֵד עַל הַשְּׁבוּעָה, כְּדִכְתִיב, יַד הָעֵדִים תִּהְיֶה בּוֹ בָרִאשֹׁנָה (דברים י״ז:ז׳). וַיִּשָּׁבַע יַעֲקֹב בְּפַחַד אָבִיו יִצְחָק. חַס וְשָׁלוֹם שֶׁלֹּא נִשְׁבַּע אוֹתוֹ צַדִּיק בִּשְׁמוֹ שֶׁל מֶלֶךְ אֶלָּא בְּחַיֵּי אָבִיו, כְּאָדָם הָרוֹצֶה לְאַמֵּת דְּבָרָיו וְאוֹמֵר: חֵי אַבָּא אִם אֶעֱשֶׂה זֹאת. וְאַף אוֹתָהּ שְׁבוּעָה לֹא נִשְׁבַּע לוּלֵי הַפַּחַד, כְּדִכְתִיב, בֵּן יְכַבֵּד אָב (מלאכי א׳:ו׳).

Tanchuma (Buber) Vayetze 12תנחומא (בובר) פרשת ויצא י״ב

Another interpretation: Why was Leah hated? Not because she was more ugly than Rachel. In fact she was as beautiful as Rachel, as stated (in Gen. 29:16). LABAN HAD TWO (ShTY) DAUGHTERS. They were equal (ShWWT) in beauty, in loveliness, and in stature. Why does < Scripture > say (in Gen. 29:17): AND LEAH'S EYES WERE WEAK?34Below, 7:20; BB 123a; Gen. R. 70:16; 71:2. Simply < this > : When Rebekah bore Esau and Isaac, there were born to Laban two daughters, Leah and Rachel. They sent letters to each other and agreed among themselves that Esau would take Leah; and Jacob, Rachel. Now Leah would ask about the conduct of Esau and would hear that his conduct was bad. So she would cry all the time < and > say: Thus my lot has fallen to this wicked man. And for this reason her eyes became weak, as stated (in Gen. 29:17): AND LEAH'S EYES WERE WEAK. (Ibid., cont.:) BUT RACHEL HAD A LOVELY FORM AND WAS LOVELY TO LOOK AT. Why? Because it is stated (in Prov. 15:30): GOOD NEWS PUTS FAT ON THE BONES. He (Esau) took no action. Rather (in Gen. 28:9): ESAU WENT TO ISHMAEL AND TOOK MAHALATH BAT ISHMAEL < BEN ABRAHAM, THE SISTER OF NEBAIOTH, FOR A WIFE >. Jacob said: Because of the blessings he wanted to kill me; so when I take his wife Leah, who knows if he will leave Mahalath bat Ishmael, come against me, and say: Was it not enough for you to take my birthright and my blessing, that you have taken my betrothed as well! He therefore said to Laban (in Gen. 29:18): I SHALL SERVE YOU SEVEN YEARS FOR < YOUR YOUNGER DAUGHTER > RACHEL. Apart from such a situation, would a man taking a wife leave the older and take the younger?35Since daughters inherit in the absence of sons (Numb. 27:8), the elder daughter would receive the double inheritance of the first-born. See Deut. 21:15-17. Rather < the story is > to teach you that, since Leah was sitting around because of Esau, Jacob said to Laban (ibid.): I SHALL SERVE YOU SEVEN YEARS FOR < YOUR YOUNGER DAUGHTER > RACHEL. Now, when Laban saw that, he said: See here, I am giving away the elder immediately. (Gen. 29:23:) AND, WHEN IT WAS EVENING, HE TOOK HIS DAUGHTER LEAH < AND BROUGHT HER TO HIM >. Jacob said to him: Now were these the terms?36Cf. Gen. R. 70:17. (Gen. 29:25, 26, 28:) DID I NOT SERVE WITH YOU FOR RACHEL? THEN LABAN SAID: IT IS NOT THE CUSTOM IN OUR PLACE…. SO JACOB DID THUS, < AND COMPLETED THE BRIDAL WEEK OF THIS DAUGHTER; THEN LABAN GAVE HIM HIS DAUGHTER RACHEL FOR A WIFE >. He began to love her more than Leah. The Holy One said: Look, I am giving Leah children so that she may be more beloved than Rachel. (Gen. 29:31:) WHEN THE LORD SAW THAT LEAH WAS HATED, HE OPENED HER WOMB.

ד״א למה היתה שנואה לא שהיתה כעורה מרחל, אלא שהיתה יפה כרחל, שנאמר וללבן שתי בנות (בראשית כ״ט:ט״ז), שוות בנוי וביופי ובזקיפה, למה אמר ועיני לאה רכות (שם שם:י״ז), אלא כיון שילדה רבקה עשו ויעקב, נולדו ללבן שתי בנות לאה ורחל, שלחו אגרות אלו לאלו והתנו ביניהן, כדי שיטול עשו את לאה, ויעקב רחל, והיתה לאה שואלת במעשה עשו, והיתה שומעת שמעשיו רעים, והיתה בוכה בכל שעה לומר כך עלה גורלי לרשע הזה, ומתוך כך נעשו עיניה רכות שנאמר ועיני לאה רכות. ורחל היתה יפת תואר ויפת מראה (שם), למה שנאמר שמועה טובה תדשן עצם (משלי ט״ו:ל׳), לא עשה אלא וילך עשו אל ישמעאל ויקח את מחלת בת ישמעאל וגו׳ לו לאשה (בראשית כ״ח:ט׳), אמר יעקב בשביל הברכות היה מבקש להרגני, וכשאטול את לאה אשתו, מי יודע אם יניח למחלת בת ישמעאל, ויבא עלי ויאמר לי, לא דייך שלקחת בכורתי וברכתי, אלא עוד נטלת ארוסתי, לפיכך אמר ללבן אעבדך שבע שנים ברחל וגו׳ (שם כ״ט:ח׳), אילולי כן יש אדם שנוטל אשה ומניח את הגדולה ונוטל את הקטנה, אלא ללמדך שהיתה לאה יושבת לשמו של עשו, אמר יעקב אעבדך שבע שנים וגו׳, וכשראה לבן כך, אמר הריני נותן את הגדולה מיד, ויהי בערב ויקח את לאה בתו וגו׳, אמר לו יעקב וכך היו התנאים, הלא ברחל עבדתי עמך, ויאמר לבן לא יעשה כן במקומנו וגו׳, ויעש יעקב כן וגו׳, התחיל מחבבה יותר מלאה, אמר הקב״ה הריני נותן ללאה בנים כדי שתהא חביבה יותר מרחל, וירא ה׳ כי שנואה לאה ויפתח את רחמה.

R. Chananel Bereshit 31:19ר׳ חננאל בראשית ל״א:י״ט

ותגנוב רחל את התרפים אשר לאביה – גנבה אותם כדי שיחזור בו ושיאמר אלוהים הגנוב אין בו ממש. כדברי יואש שאמר (שופטים ו׳) אם אלהים הוא ירב לו כי נתץ את מזבחו. וכמו שאמר הכתוב (יחזקאל כ״ח) האמור תאמר אלהים אני לפני הורגיך ואתה אדם ולא אל ביד מחלליך.

Rashi Bereshit 30:1רש״י בראשית ל׳:א׳

ותקנא רחל באחתה RACHEL ENVIED HER SISTER – She was envious of her because of her good deeds, thinking, "Unless she were more righteous than I am she would not have been privileged to bear children (Genesis Rabbah 71:6)." הבה לי GIVE ME [CHILDREN ] – Did, then, your father act so towards your mother? Did he not pray on her behalf (Genesis Rabbah 71:6). מתה אנכי I AM A DEAD WOMAN – One may infer from this that he who is childless may be regarded as dead (Genesis Rabbah 71:6).

ותקנא – קנאה במעשיה. אמרה: אילולי שצדקת ממני לא זכתה לבנים. הבה – וכי כך עשה אביך לאמך, והלא התפלל עליה. מתה – מכאן למי שאין לו בנים שחשוב כמת.

Rashi Bereshit 30:15רש״י בראשית ל׳:ט״ו

Is it a small matter that thou hast taken my husband and that thou wouldst do this in addition – TO TAKE MY SON'S MANDRAKES ALSO? It should therefore be translated in the Targum by ולמיטב, the infinitive like the Hebrew infinitive ולקחת "and to take." לכן ישכב עמך הלילה THEREFORE SHALL HE BE WITH THEE TONIGHT – He should have stayed this night with me but I cede it to you in return for your son's mandrakes. Because she thought lightly of companionship with so righteous a man she was not privileged to be buried together with him (Genesis Rabbah 72:3).

ולקחת גם את דודאי בני – בתמיה, ולעשות עוד זאת ליקח גם דודאי בני. ותרגום: ולמיסב. לכן ישכב עמך הלילה – שלי היתה שכיבת לילה זה, ואני נותנה לך תחת דודאי בנך. ולפי שזילזלה במשכב הצדיק לא זכתה ליקבר עמו.

Rashi Bereshit 31:19רש״י בראשית ל״א:י״ט

לגזז את צאנו TO SHEAR HIS FLOCK which he had given into the charge of his sons at a distance of three days' journey between himself and Jacob. ותגגב רחל את התרפים AND RACHEL STOLE THE TERAPHIM – her intention was to wean her father from idol-worship (Genesis Rabbah 74:5).

לגזז את צאנו – שנתן ביד בניו דרך שלשת ימים בינו ובין יעקב (בראשית ל׳:ל״ה-ל״ו). ותגנוב – להפריש את אביה מעבודה זרה נתכוונה.

Rashi Bereshit 35:18רש״י בראשית ל״ה:י״ח

בן אוני means SON OF MY SORROW (Genesis Rabbah 82:9). בנימין BENJAMIN – I am of opinion that he was so called because he alone was born in the land of Canaan which is in the South (ימין) as one comes from Aram-Naharaim, as it is said (Numbers 33:40) "in the South, in the Land of Canaan", and (12:9) "going on still towards the South". בנימין therefore means בן ימין where ימין has the same meaning as in (Psalms 89:13) "The North and the South (ימין) Thou hast created them". For this reason the word is here written plene (with a י after the מ). Another explanation of בנימין is that it means "son of his old days (ימים)", only that it is written with ן (instead of ם), like (Daniel 12:13) "at the end of days.

בצאת נפשה כי מתה – הטעם למעלה, ועל כורחנו, משמעו לשעבר. ואם כבר מתה היאך היא מדברת וקוראה שם? וזהו פירושו: ויהי כצאת נפשה קראה לו השם הזה כי מתה – בצער לידתו מתה. בן אוני – בן צערי. בנימן – נראה בעיניי: לפי שהוא לבדו נולד בארץ כנען, שהיא בנגב כשבא אדם מארם נהרים, כמו שנאמר: בנגב בארץ כנען (במדבר ל״ג:מ׳), הלוך ונסוע הנגבה (בראשית י״ב:ט׳). בנימין – בן ימין, לשון: צפון וימין אתה בראתם (תהלים פ״ט:י״ג), ולפיכך הוא מלא.

R. Yosef Kara Yirmeyahu 31:14ר׳ יוסף קרא ירמיהו ל״א:י״ד

רחל מבכה על בניה – מחמת בכייתה שהיא בוכה, מבכה אחרים עמה. ואינו אומר דבר זה על רחל אשת יעקב, אלא בניה של רחל. כשם שקורא הכתוב לבני יהודה ולבני שמעון יהודה ושמעון, דכתיב: ויאמר יהודה לשמעון אחיו עלה אתי בגורלי (שופטים א׳:ג׳) כמו כן קורא לבניה של רחל: רחל, והם י׳ השבטים שנקראו על שם אפרים שיצא מרחל. מאנה להנחם על בניה כי איננו – שכולן הלכו בגלות.

Rashbam Bereshit 31:19רשב״ם בראשית ל״א:י״ט

Vattignov RACHEL STOLE HER FATHER'S TERAPHIM: In order to silence them, so that they would not inform Laban that Jacob wanted to flee. Teraphim were commonly used for divination, as it is written (Hos. 3.4), "Ephod and teraphim," and (Zach. 10.2), "The teraphim spoke delusion [the augurs predicted falsely and dreamers spoke lies]."

ותגנוב רחל את התרפים – שלא יגידו ויודיעו ללבן כי רוצה יעקב לברוח, כעניין שנאמר: אין אפוד ותרפים (הושע ג׳:ד׳), כי התרפים דברו און (זכריה י׳:ב׳). רגילים היו לקסום בהם.

Ibn Ezra Bereshit First Commentary 30:1-2אבן עזרא בראשית פירוש ראשון ל׳:א׳-ב׳

(א) הבה לי בנים – שתתפלל לשם כאשר עשה אביך. (ב) התחת אלהים – כאילו אני מקום השם. ויתכן שהתפלל ולא הגיע עת שמוע תפלתו.

Ibn Ezra Bereshit First Commentary 31:19אבן עזרא בראשית פירוש ראשון ל״א:י״ט

התרפים – יש אומרים: שהוא כלי נחושת העשוי לדעת חלקי השעות. ואחרים אמרו: כי יש כח בחכמי המזלות לעשות צורה בשעות ידועות ותדבר הצורה, והעד שלהם: כי התרפים דברו און (זכריה י׳:ב׳). ופירוש הפסוק איננו כן. והקרוב אלי: שהתרפים על צורת אדם, והוא עשוי לקבל כח עליונים ולא אוכל לפרש. והעד, שהתרפים כן: ששמה מיכל במטה עד שחשבו שמרי הבית שהוא דוד (שמואל ב י״ט:י״ג). והפסוק שאמר: אין אפוד ותרפים (הושע ג׳:ד׳), יש לו ב׳ פירושים. האחד – שאמר: אין מלך ואין שר מישראל, כי השם לא בחר מלך רק ממשפחת דוד, על כן אמר בפסוק השני: ובקשו את י״י אלהיהם ואת דוד מלכם וגו׳ (הושע ג׳:ה׳). ואין זבח ומצבה לעבודה זרה, ואין אפוד, שהיו עובדי הבעל עושים אפוד כדמות אפוד משה, על כן אמר: אפוד, ולא אמר: האפוד [בה״א הידיעה], כמו: הגישה האפוד (שמואל א כ״ג:ט׳), ואפוד ירד בידו (שמואל א כ״ג:ו׳) איננו אותו שעשה משה, ובמקומו אפרשנו בראיות גמורות, אם יגמר י״י עלי. והפירוש השני – שלא יעבדו השם ולא עבודה זרה. והנה התרפים קראם לבן: אלהיו (בראשית ל״א:ל׳). ויש אומרים: שרחל גנבתם לבטל עבודה זרה מבית אביה. ואילו היה כן, למה הוליכה אותם עמה, ולא טמנתם בדרך. והקרוב: שהיה לבן אביה יודע מזלות, ופחדה שמא יסתכל במזלות לדעת אי זה דרך ברחו.

Ibn Ezra Bereshit First Commentary 35:18אבן עזרא בראשית פירוש ראשון ל״ה:י״ח

בן אוני – כמו: אבלי, וכן: כלחם אונים (הושע ט׳:ד׳), לא אכלתי באוני (דברים כ״ו:י״ד).

Ibn Ezra Bereshit Third Commentary 35:2-4אבן עזרא בראשית פירוש שלישי ל״ה:ב׳-ד׳

(ב) על כן: ויאמר יעקב לביתו ואל כל אשר עמו הסירו את אלהי הנכר אשר בתוככם – כי עד עתה לא אמר להם זה. והנה רחל גנבה את התרפים אשר לאביה (בראשית ל״א:י״ט) כי על תורת אביהם היו כולם, הנשים והבנים. וככה כת׳ שם: אלהי אברהם ואלהי נחור ישפטו בינינו אלהי אביהם (בראשית ל״א:נ״ג). והטהרו – שתרחצו עצמכם, בעבור כי עד עתה עבדתם אלהי הנכר. על כן: והחליפו שמלותיכם – כעניין: והסירה את שמלת שביה (דברים כ״א:י״ג). כי העובד עבודה זרה כל מלבושיו וכל תכשיטיו טמאים, ואסורים אפילו בהנאה. (ד) על כן נתנו לו הנזמים ויעקב טמנם.

R. Yosef Bekhor Shor Bereshit 30:1-3ר׳ יוסף בכור שור בראשית ל׳:א׳-ג׳

(ב) התחת אלהים אנ{כ}י – מיהר יעקב להשיב לרחל, ולא הניחה לגמור דבריה. סבור שיתן לה בבטנה, ולכך חרה לו. (ג) ותאמר הנה אמתי בלהה – כלומר: לא זאת אני שואלת, אלא שתבא אל אמתי. אולי אבנה – כי אגדל את בניה ויקראו על שמי.

R. Yosef Bekhor Shor Bereshit 30:6ר׳ יוסף בכור שור בראשית ל׳:ו׳

דנני אלהים – שפטני אלהים על עונותי, יושְטִישַא מַיְי, שלא נתן לי פרי בטן. וגם שמע בקולי – תפילתי לתת מקצת שאילתי.

R. Yosef Bekhor Shor Bereshit 35:18ר׳ יוסף בכור שור בראשית ל״ה:י״ח

בן אוני – לשון צער. ואביו קרא לו בנימין – לא רצה לעקור ממנו שם אמו לגמרי, אלא תיקנו בנימין לשון חוזק. ימין – לשון חוזק. ורש״י פירש לשון דרום, כמו: צפון וימין אתה בראתם (תהלים פ״ט:י״ג). ובבל בצפון כדכתיב: מצפון תפתח הרעה (ירמיהו א׳:י״ד). וארץ ישראל בדרום – קרא לו בן ימין.

Radak Bereshit 29:18רד״ק בראשית כ״ט:י״ח

ויאהב...אעבדך, in response to the question: “what shall be your wages?,” he answered Lavan that his wages would be in addition to food lodging and clothes that Lavan would give him his daughter Rachel as a wife. Even though Yaakov had spelled out which daughter, namely Rachel, he added the word הקטנה, “the younger one,” so that Lavan could not deceive him by giving him a different girl called Rachel. Some people question that seeing that the righteous marry with a view to producing children, why would Rachel’s exterior appearance have been of interest to Yaakov at all? After all they did not want their wives to be women who would excite their libidos, and it is clear from the fact that Yaakov was willing to delay marriage by seven years was due to his choosing a beautiful bride. He appears to have been angry at Lavan for having given him Leah instead, seeing that Leah was not as attractive as her sister. We have to answer this by saying that in choosing a beautiful woman as their brides, the righteous people had good intentions. They wanted their libidos to be aroused by them in order to produce many children together. Furthermore, they also wanted their children to be handsome like their mothers. Looking at beautiful people helps a person to remain in a joyous frame of mind, something which is a requirement for man for we know that people who are not in a joyful frame of mind cannot serve God in the best possible fashion. Even prophets cannot function as such unless they are in a state of joy, and on occasion they require stimulants such as music in order to put them in a more joyful frame of mind (Kohelet 5,19,--compare also Kings II 3,14-15)

ויאהב – אעבדך – על מה ששאל לו מה משכרתך (בראשית כ״ט:ט״ו) ענהו זאת תהיה משכורתי מאתך לבד ערך בגדי ומחיתי, שתתן לי את רחל בתך הקטנה. אף על פי שזכר רחל אמר הקטנה, ושנה לו הידיעה כדי שלא יטעה באחרת. ויש לשאול: אחר שכונת הצדיקים לאשה לזרע, למה היו מחזרים אחר אשה יפה כיון שאין כונתם לתאוה, ויעקב אבינו בחר ברחל לפי שהיתה יפה מאד ועבד בה שבע שנים והתרעם בלבן על שנתן לו לאה תמורתה לפי שלא היתה יפה כמו רחל? ויש לומר: כי כונתם לטובה לפי שהאשה היפה מעוררת התאוה, וכדי להרבות בנים היתה כונתם לערר תאותם, ועוד כדי שיהיו הבנים והבנות יפי מראה ויהיו דומים להם, ועוד כי צורה הנאה משמחת לב האדם כל שכן הצורה שתהיה לפניו תמיד שתהיה שמחתו בה תמידה, וצריך שיהיה האדם שמח בעולמו ובחלקו שנתן לו האל, כי האלהים מענה בשמחת לבו (קהלת ה׳:י״ט) ומזמין לצדיק אשה יפה כמו שעשה לאבות ולשאר הצדיקים שיהיו שמחים בחלקם ומולידים בנים כמותם.

Radak Bereshit 30:2רד״ק בראשית ל׳:ב׳

ויחר...אשר מנע ממך, God denied you children, not I. You have to pray to Him, not to berate me. As far as I am concerned, I have made my contribution already having slept with you far more often than with Leah. If you are genetically barren then you have to ask God to open your womb. Your sister did the same and her prayer has been answered. The word מנע, prevented, which Yaakov used meant that the sperm did not enter the area of the womb where fertilisation takes place. Yaakov’s anger was due to Rachel attributing her problem to Yaakov and something Yaakov had failed to do, and not to God, Who decrees who is barren and who is fertile. The demand to her husband הבה לי בנים, “get me children,” was entirely out of place. Had she asked Yaakov to plead with God to have mercy on her, she would have been perfectly in order. He would not then have become angry at her.

ויחר – אשר מנע ממך – הוא מנע ממך ולא אני, וממנו תבקשי שיתן לך בנים, כי אני נותן לך מה שעלי לתת, כי אני שוכב עמך מה אוכל אני לעשות? אם את עקרה מהאל תבקשי שיפתח את רחמך כאשר עשה לאחותך בבקשה ממנו, והמניעה היא מלתת ההריון בפתוח הרחם כאשר עשה בלאה, לפיכך חרה אף יעקב לפי שתלתה הכח בו ולא באל אשר לו הכח והיכלת עד עקרה ילדה שבעה (שמואל א ב׳:ה׳), והיא אמרה: הבה לי בנים (בראשית ל׳:א׳). אבל אם אמרה: בקש רחמים עלי, צדקה במאמרה ולא חרה אפו בה.

Radak Bereshit 31:19רד״ק בראשית ל״א:י״ט

ולבן, the place where Lavan sheared his flocks was a distance of three days from where Yaakov tended his flocks as we know from 30,36. This is why Lavan did not hear about Yaakov’s having left until this third day after he had gone. Neither Lavan nor his sons had been home at the at time when Yaakov departed The sons of Lavan had been busy tending their father’s flocks. This is why Rachel took the Teraphim. There was no one at home to stop her from doing this. והתרפים, they are instruments made of copper used to tell time. It was also to consult them to divine future events, although the information forthcoming often proved false. Zecharyah 10,2 already remarks on the unreliability of Teraphim in this regard. The reason the word is in the plural mode, seeing that we speak about a single object, is because it consisted of multiple layers of tablets. According to Ibn Ezra each tablet had the face of a human being and was presumed to get inspiration from celestial regions. Rachel’s objective in stealing the Teraphim was to deny Lavan knowledge about the route Yaakov had taken when he left. Yaakov had no idea that Rachel had stolen the Teraphim as we have been told explicitly in verse 32. Had he known about it he would have prevented Rachel from carrying out such a theft. He would not even have allowed her to remove anything from her father’s house unless he had given his approval, much less the Teraphim.

ולבן – והיה המקום רחוק שלשת ימים, כמו שאמר: וישם דרך שלשת ימים בינו ובין יעקב (בראשית ל׳:ל״ו), לפיכך לא ידע לבן עד יום השלישי, ולבן לא היה בבית וגם בניו לא היו שם כי היו רועים צאן אביהם. לפיכך לקחה רחל את התרפים – כי לא היה אדם בבית שמנעה. והתרפים – הם כלי הנחשת שרואין בו שעות היום ויראו בו העתידות ופעמים רבות יכזב, וכן אמר כי התרפים דברו און (זכריה י׳:ב׳) ונקראו בלשון רבים לפי שהוא עשוי לוחות לוחות. והחכם ר׳ אברהם בן עזרא כתב: כי התרפים עשוים על צורת בן אדם והיא עשויה לקבל כח עליונים וגנבה אותם רחל כדי שלא יראה בהם אביה איזה דרך הלכו. ויעקב לא ידע בזה הדבר כמו שאמר: ולא ידע יעקב (בראשית ל״א:ל״ב), כי אם היה יודע לא היה מניח אותה לקחת מבית אביה דבר שלא מדעתו כל שכן התרפים.

R. Avraham b. HaRambam Bereshit 30:2ר׳ אברהם בן הרמב״ם בראשית ל׳:ב׳

ויחר אף יעקב – מפני הביטוי החריף במשמעותו במה שאמרה הבה לי בנים אשר משמעו לפי הלשון שהוא דבר בידו (לעשות).

Ramban Bereshit 30:1-2רמב״ן בראשית ל׳:א׳-ב׳

(1-2) GIVE ME CHILDREN. The commentators said that this means that Rachel asked Jacob to pray on her behalf. Or else I die — Rashi comments: "For one who is childless may be considered as dead." This is a Midrash of our Rabbis. But I wonder. If so, why was Jacob angry with her? And why did he say, Am I in G-d's stead? for G-d hearkens to the righteous. [I wonder concerning] that which Jacob said [to Rachel, as quoted in Rashi: "You say that I should do as did my father, who prayed on behalf of Rebekah, but I am not circumstanced as my father was. My] father had no children at all. I, however, have children. It is from you that He had withheld children and not from me." Do not the righteous pray on behalf of others? There were Elijah and Elisha who prayed on behalf of strange women. It would appear that on account of Jacob's answer, our Rabbis took him to task, saying in Bereshith Rabbah: "The Holy One, blessed be He, said to Jacob, 'Is this the way to answer a woman who is oppressed by her barrenness? By your life! Your children are destined to stand before her son Joseph!'" In line with the plain meaning of Scripture, Rachel asked of Jacob that he give her children, but her intent was truly to say that he should pray on her behalf and continue indeed to pray until G-d would, in any case, grant her children, and if not, she would mortify herself because of grief. In her envy she spoke improperly, thinking that because Jacob loved her he would fast, put on sackcloth with ashes, and pray until she would have children, so that she should not die of her grief. AND JACOB's ANGER WAS KINDLED. It is not in the power of the righteous that their prayer be heard and answered in any case, and because she spoke in the manner of yearning women who are loved, thus attempting to frighten him with her death, his anger was kindled. Therefore, he said to her that he is not in G-d's stead that he should remember the barren ones by giving them children in any case, and he does not care about it since it is from her that children were withheld and not from him. He said this in order to admonish her and shame her. Now the righteous woman Rachel, seeing that she could not rely upon Jacob's prayer, then went to pray on her own behalf to Him Who hears the cry of those in trouble. This is the sense of the verse, And G-d hearkened to her. Perhaps we can rectify Jacob's retort in consonance with the opinion of our Rabbis [who related that Jacob said to Rachel, "It is from you that he has withheld children and not from me,"] for it is impossible to think that Jacob did not pray on behalf of his beloved wife who was barren, however his prayer was not accepted. Now Rachel came to him with a pretext saying that he should, in any case, give her children through his prayer for he is not of less stature than his father who did so. At this, his anger was kindled and he said to her that the matter is up to G-d and not to him, and that his father's prayer was heard because he was a righteous man and was destined to have children, but here it is from her that He has withheld children. This is a correct interpretation.

(א-ב) הבה לי בנים – אמרו המפרשים: שתתפלל עלי, ואם אין מתה אנכי – לשון רבינו שלמה: שמי שאין לו בנים חשוב כמת, והוא מדרש רבותינו (בראשית רבה ע״א:ו׳). ואני תמה, אם כן, למה חרה אפו, ולמה אמר: התחת אלהים אנכי (בראשית ל׳:ב׳), כי שומע אל צדיקים י״י. ומה שאמרו (בראשית רבה ע״א:ו׳, רש״י): אבא לא היו לו בנים, אני יש לי בנים, ממך מנע ממני לא מנע, וכי הצדיקים אינם מתפללים בעד אחרים, והנה אליהו ואלישע התפללו בעד נשים נכריות (מלכים א י״ז:כ״א, מלכים ב ד׳:ט״ז). ונראה שבשביל זה תפסוהו רבותינו. אמרו בבראשית רבה (בראשית רבה ע״א:ז׳): אמר לו הקב״ה כך עונין את המעיקות, חייך שבניך עתידין לעמד בפני בנה. ועל דרך הפשט אמרה רחל ליעקב שיתן לה בנים, ובאמת דעתה לאמר שיתפלל עליה, אבל שיתפלל עד שיתן לה בנים על כל פנים, ואם אין שתמית עצמה בצער. דברה שלא כהוגן בקנאתה, וחשבה כי באהבתו אותה יתענה יעקב וילבש שק ואפר ויתפלל עד שיהיו לה בנים שלא תמות בצערה. ויחר ליעקב שאין תפלת הצדיקים בידם שתשמע על כל פנים, ובעבור שדברה דרך געגועי הנשים האהובות להפחידו במיתתה חרה אפו, ולכך אמר לה כי איננו במקום אלהים שיפקוד העקרות על כל פנים, ואיננו חושש בדבר כי ממנה נמנע פרי הבטן ולא ממנו, וזה ליסר אותה ולהכלימה. והנה הצדקת בראותה שלא תוכל להסמך על תפלת יעקב, שבה להתפלל על עצמה אל שומע צעקה, וזהו: וישמע אליה אלהים (בראשית ל׳:כ״ב). ואולי נתקן על דעת רבותינו כי יעקב אי איפשר שלא נתפלל על אשתו האהובה כי עקרה היא, אלא שלא נתקבלה תפלתו, ובאה עתה רחל להתעולל עליו לאמר שיתן לה בנים על כל פנים בתפלתו כי לא נופל הוא מאביו שעשה כן. ויחר אפו ואמר לה כי הדבר ביד האלהים ולא בידו, ואביו נשמעה תפלתו שהוא צדיק ועתיד להיות לו זרע אבל היא נמנע ממנה פרי בטן, ונכון הוא.

R. Yosef ibn Kaspi Bereshit 30:6ר׳ יוסף אבן כספי בראשית ל׳:ו׳

(ו-ח) דנני אלהים – כטעם ״דן אנכי״ (בראשית ט״ו:י״ד), והטעם – עשה השם דין לי ונקמני מאחותי. וזכרה בזה שמו ית׳, וכן נפתולי אלהים, כי הוא הפועֵל לכל ובתפלתה נעשה הכל.

Ralbag Bereshit Beur HaParashah 30:1רלב״ג בראשית ביאור הפרשה ל׳:א׳

(א-ב) וסיפר אחר זה שכבר קינאה רחל באחותה, ותאמר ליעקב: הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי. ואחשוב כי רחל חשבה שיהיה זה הענין תלוי ברצון יעקב, אלא שימנע זה מצד שהוא לא ישכב עמה משכב עושה פרי, כאילו תאמר שהיה דש מפנים וזורה מבחוץ או מה שיִּדְמֶה לזה; ולזה חרה אף יעקב בה, כי זה יהיה בלי ספק עון פלילי, והודיע אותה כי אין מונע מצדו, אבל ההֶמְנֵעַ הוא מצידה, שכבר מנע ה׳ יתעלה ממנה פרי בטן. ואפשר שנאמר — והוא יותר נאות — שכבר חשבה רחל שלגודל מעלת יעקב יהיה בכוחו לתת לה עצה בזה על צד החכמה בְּדרך שתלד; והוא כעס עליה מפני זה, והודיע אותה שכמו זה הענין לא יוכל עליו כי אם ה׳ יתעלה אשר מנע ממנה פרי בטן, כי אם היה זה בידו לא היה נמנע מנתינת העצה לה.

Akeidat Yitzchak Bereshit Peirush 3:1עקדת יצחק בראשית פירוש ג׳:א׳

ח. אמנם אחר שראה מה שנמשך לו בחברתה מהרע והקללה חזר ונקבה בשם אחר המור׳ על הנקביות לבד והיא חוה כמו שפירש ואמר כי היא הית׳ אם כל חי כלומר שאין עקר כוונתה באשר היא אשתו רק להשאיר המין כשאר הב״ח אבל בעניני השלמתם הכל מוטל עליו לבדו. והנה בשני השמות האלה נתבאר שכבר יש לאשה שני תכליות. האחד מה שיור׳ עליו שם אשה כי מאיש לוקחה זאת וכמוהו תוכל להבין ולהשכיל בדברי שכל וחסידות כמו שעשו האמהות וכמה צדקניות ונביאות וכאשר יור׳ פשט פרשת אשת חיל מי ימצא כמו שיבא שער כ״ב ב״ה. והשני ענין ההולדה והיות׳ כלי אליה ומוטבעת אל הלידה וגדול הבנים כאשר יורה עליה שם חוה כאשר היא הית׳ אם כל חי. והנה תהי׳ האשה כאשר לא תלד לסבה מהסבות מנועה מהתכלית הקטן ההיא אל מציאותה ותשאר להרע או להיטיב כמו האיש אשר לא יוליד כי בהשלים עצמו באותו התכלית המיניי המשותף להם נאמר ואל יאמר הסריס הן אני עץ יבש ונאמר ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם טוב מבנים ומבנות (ישעיהו נ״ו) כי ודאי עקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים ע״כ חרה אף יעקב ברחל כשאמר׳ הבה לי בנים כו׳ (בראשית ל׳) לגעור בה ולהשכיל׳ בזה הענין הנכבד והיא שהיא אינה מתה לפי התכלית המשותף באשר מנע ממנה פרי בטן כמו שיהי׳ בו הענין גם כן אם לא יוליד.

Sforno Bereshit 30:1-3ספורנו בראשית ל׳:א׳-ג׳

(1) מתה אנכי, a figure of speech, meaning the same as הן אני עץ יבש, “here I am a dried out tree,” in Isaiah 56,3. (2) ויחר, because she had said: הבה לי!. This sounded as if Rachel’s having children was something within the power of her husband. His anger was on behalf of his Creator, God, Who had been insulted by Rachel’s words. He had to ignore his love and commiseration for Rachel’s plight seeing she had been guilty of such a fauz pas. אשר מנע ממך, Yaakov had detected clear physiological symptoms indicating that Rachel was incapable of conceiving. (3) בוא אליה, this was Rachel’s answer to her husband’s accusation. She had not meant that it was within Yaakov’s power to make her pregnant, but she wanted to nurse a child by the next best method, that of becoming foster mother to her handmaid’s child. ואבנה גם אנכי ממנה, so that I will have a share in posterity just as has my sister through her children. ממנה, a recipe found in Megillah 13 for barren women to be jealous of other women who have no problem conceiving in order for their own organs to respond in a manner that helps them conceive.

(א) מתה אנכי – כענין ״הן אני עץ יבש״ (ישעיהו נ״ו:ג׳). (ב) ויחר – על אמרה ״הבה לי״, כאלו היה בידו לעשות זה, וכעס בקנאתו לכבוד קונו, ולא הביט לאהבתו אותה בזה. אשר מנע ממך – שיצר אותך עקרה, שהכיר בה סימני אילונית. (ג) בא אליה – ובזה אמרתי ״הבה לי״, לא שחשבתי שיהיה בידך מפתח של עקרה. ואבנה גם אנכי – כמו אחותי. ממנה – שבקנאת ירך חברתי יתעורר טבע כלי הזרע לפעולותם.

Sforno Bereshit 30:22ספורנו בראשית ל׳:כ״ב

ויזכר אלוקים את רחל, who had endeavoured to conceive by giving her own competitor, her sister to her husband, as well as by trying to obtain the mandrakes to become pregnant by natural means. וישמע אליה אלוקים, she had prayed after having taken all steps to succeed by natural means.

ויזכר אלהים את רחל – שהשתדלה להוליד בהכניסה צרתה לביתה ובענין הדודאים. וישמע אליה אלהים – שהתפללה אחר שעשתה שני מיני ההשתדלות.

Shadal Bereshit 30:1שד״ל בראשית ל׳:א׳

הבה לי בנים – עומק כוונתה לא היה אלא שיקח את שפחתה, ויעקב לא רצה להבין כך עד שפירשה לו בביאור.

R. S.R. Hirsch Bereshit 30:1-3רש״ר הירש בראשית ל׳:א׳-ג׳

(א) הבה לי בנים – רחל חשבה שליעקב לא איכפת ממצוקתה, מכיון שהיו לו כבר ילדים מלאה. ״וכי זו הדרך בה נהג אביך באמך? והלא התפלל עליה!״ (עיין בראשית רבה עא, ז). (ב) התחת אלקים אנכי – הדבר אינו תלוי בי ובתפילתי; האלקים הוא זה שמנע ממך פרי בטן. (ג) עיין פירוש לעיל טז, ב.

R. S.R. Hirsch Bereshit 30:14רש״ר הירש בראשית ל׳:י״ד

(יד-טו) ותאמר רחל אל לאה וגו׳ – לדעת כמה מפרשים שניהם כיוונו באמת לעיסקה. אך קשה להעלות על הדעת שלאה, אשר כל חייה נתנה ליבה להשגת האהבה של בעלה, תאמר במלוא כובד הראש: ״לקחת את אישי, ועתה את רוצה לקחת גם את דודאי!״ – כאילו שאפשר ליחס ערך מסויים לכמה דודאים; ולתת להם חשיבות כלשהיא ביחס לאהבתו של הבעל! אלא נראה שכל המעשה מראה על הידידות שאפיינה את היחסים בין שתי האחיות. בעת שיעקב נמצא בחוץ בשדות, יושבות שתי הנשים יחד; ואת הערבים שלו הוא מעביר לסירוגין, פעם בחברת לאה ופעם בחברת רחל. והנה ראובן שעודו ילד מביא הביתה כמה דודאים מהשדה. ״תני לי בבקשה כמה מהם״! – מבקשת רחל. ״איזו בקשה חצופה״! – משיבה לאה בבדיחוּת, אך נותנת לה מהדודאים, עובדה זו מוכחת מתיבת ״לכן״ בתשובת רחל. עתה אומרת רחל: ״מכיון שהיית כה טובת לב, לכן יהיה עמך יעקב הלילה״. יתכן גם לומר ש״קחתך את אישי״ מתייחס לאותו יום בלבד: ״היום לקחת את אישי...״.

Malbim Bereshit 35:18מלבי״ם בראשית ל״ה:י״ח

ויהי בצאת נפשה – היה דעתה על הנולד לקראו בשם, וקראה שמו בן אוני, ר״ל בן כחי, שכחי נתן לו כי היא מתה על ידו, ושם זה עצמו קרא לו אביו שם בן ימין שבימין נמצא האון והכח.

Netziv Bereshit 35:18נצי״ב בראשית ל״ה:י״ח

בן אוני – יש בזה שתי משמעויות, מלשון ׳צערי׳ כפירוש רש״י, או מלשון ׳כחי ואוני׳, שהוא הולד לקח כחה ואונה ששבקה לו. בנימין – כפירוש רש״י שארץ ישראל היא בנגב לארם. ודברי הרמב״ן אינם, במחילת כבודו, כמו שכתבתי לעיל (לב,ג בהרח״ד). ונראה עוד, ד״ימין״ הוא דרום ארץ ישראל, והוא יחס גדול שמוכשר יותר לתורה, וכמו שכתבתי לעיל בפרשת לך לך (יב,ט).

Hoil Moshe Bereshit 31:34הואיל משה בראשית ל״א:ל״ד

ורחל לקחה את התרפים – התרפים לא היו ע״ז ממש אלא ניחוש שעל ידם תתברך עקרת הבית בפרי בטן (ידועה הוראת מקום התורץ בלשון חכמים, ומי יודע צורת התרפים אל נכון?), ועכ״פ נכנסים תחת סוג האלילים כמו שנכנסים הניחושים תחת סוג ע״ז, לפי שמיחסים פעולת הבורא אל הנבראים, ויצדק לומר עליהם למה גנבת את אלהי; ובזה יובן איך היה שרחל לקחה אותן, וגם היה נמצא אחד מהם בידי מיכל העקרה (שמואל א י״ט:י״ג). ואחרי כתבי זאת עלתה על דעתי שתרפים ממקור תרף או טרף, כמו טרף בקלפי (משנה יומא ד׳:א׳), ענינו לקוח פתאם כהרף עין, שעל אפוד הצלם היה תיק ובו אותיות, ונותנים ידם בו ומוציאים איזו אות וממנה מנחשים הגורל, ומהתיק נקרא הצלם עצמו תרפים, ועיין מה שאכתוב בפרשת תצוה על אורים ותומים שבחשן.

R. David Zvi Hoffmann Bereshit 30:1-2ר׳ דוד צבי הופמן בראשית ל׳:א׳-ב׳

(א) ותקנא – קנאה זו אין בה משום השלילה. הרי זו שאיפתה של רחל למצוא חסד ורצון לפני ה׳, כאחותה. כסבורה היתה שהיא רשאית להאשים את בעלה, משום שאהבתו אליה הביאה לידי כך, שה׳ מנע ממנה ברכת הבנים. הבה־לי – דומה שסברה, כי יעקב יכול להביא לה בנים בכוח תפלתו, אלא שלא איכפת לו הדבר, מאחר שכבר יש לו בנים מאחותה. (ב) ויחר־אף יעקב – ברוגז רב מכחיש יעקב דעה זו ואומר שאין זה בכוחו, וכי האלהים, הבורא, הוא זה שמנע ממנה ברכת הבנים, וכי הוא עצמו איננו אשם בכך.

R. David Zvi Hoffmann Bereshit 30:14ר׳ דוד צבי הופמן בראשית ל׳:י״ד

וילך ראובן וגו׳ – מאורע זה התרחש סמוך למסירת זלפה כאשה ליעקב על ידי לאה, וכפי שיוצא מפסוק י״ח, כך שהולדת יששכר באה זמן קצר אחר הולדתו של גד, שהרי כל ששת בניה של לאה נולדו תוך כדי שבע שנים לכל היותר. דודאים – מלשון דודי. בראשית רבה, אונקלוס ויונתן וכן התרגום הסורי מתרגמים — יברוחין, והרי זה מה שמתורגם אצל השבעים μῆλα μανδραγορῶν, mandragora vernalis, אותו צמח אשר באביב נותן ריח נעים. פירותיו של צמח זה (מעין תפוחים קטנים) ושרשיו נחשבו בימי קדם תרופה לעקרות, אך לדעת הרמב״ן השורש בלבד ״הוא שאומרים עליו האנשים שיועיל להריון״, וגם בכך אין הוא בטוח, שכן מוסיף — ״ולא ראיתי כן באחד מספרי הרפואות המדברים בהם״. מכל מקום, גם השם דודאים, גם תיאורי נוסעים על השימוש בהם אצל הערבים וגם הערות בכתבים עתיקים, כל אלה מעידים שבדודאים נעשה שימוש לצורך זה. ועל ידי כך מובן המסופר כאן — רחל מבקשת לקבל מן הדודאים האלה, כדי להשתמש בהם להשגת הריון. תחילה לאה דוחה אותה.