EN/HEע/E

שְׂלָו – Fish or Fowl

Sources

Shemot 16:11-15שמות ט"ו:י"א-ט"ו

(יא) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. (יב) שָׁמַעְתִּי אֶת תְּלוּנֹּת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל דַּבֵּר אֲלֵהֶם לֵאמֹר בֵּין הָעַרְבַּיִם תֹּאכְלוּ בָשָׂר וּבַבֹּקֶר תִּשְׂבְּעוּ לָחֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם. (יג) וַיְהִי בָעֶרֶב וַתַּעַל הַשְּׂלָו וַתְּכַס אֶת הַמַּחֲנֶה וּבַבֹּקֶר הָיְתָה שִׁכְבַת הַטַּל סָבִיב לַמַּחֲנֶה. (יד) וַתַּעַל שִׁכְבַת הַטָּל וְהִנֵּה עַל פְּנֵי הַמִּדְבָּר דַּק מְחֻסְפָּס דַּק כַּכְּפֹר עַל הָאָרֶץ. (טו) וַיִּרְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו מָן הוּא כִּי לֹא יָדְעוּ מַה הוּא וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם הוּא הַלֶּחֶם אֲשֶׁר נָתַן ה' לָכֶם לְאָכְלָה.

Bemidbar 11:18-33במדבר י"א:י"ח-ל"ג

(יח) וְאֶל הָעָם תֹּאמַר הִתְקַדְּשׁוּ לְמָחָר וַאֲכַלְתֶּם בָּשָׂר כִּי בְּכִיתֶם בְּאָזְנֵי ה' לֵאמֹר מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר כִּי טוֹב לָנוּ בְּמִצְרָיִם וְנָתַן ה' לָכֶם בָּשָׂר וַאֲכַלְתֶּם. (יט) לֹא יוֹם אֶחָד תֹּאכְלוּן וְלֹא יוֹמָיִם וְלֹא חֲמִשָּׁה יָמִים וְלֹא עֲשָׂרָה יָמִים וְלֹא עֶשְׂרִים יוֹם. (כ) עַד חֹדֶשׁ יָמִים עַד אֲשֶׁר יֵצֵא מֵאַפְּכֶם וְהָיָה לָכֶם לְזָרָא יַעַן כִּי מְאַסְתֶּם אֶת ה' אֲשֶׁר בְּקִרְבְּכֶם וַתִּבְכּוּ לְפָנָיו לֵאמֹר לָמָּה זֶּה יָצָאנוּ מִמִּצְרָיִם. (לא) וְרוּחַ נָסַע מֵאֵת ה' וַיָּגָז שַׂלְוִים מִן הַיָּם וַיִּטֹּשׁ עַל הַמַּחֲנֶה כְּדֶרֶךְ יוֹם כֹּה וּכְדֶרֶךְ יוֹם כֹּה סְבִיבוֹת הַמַּחֲנֶה וּכְאַמָּתַיִם עַל פְּנֵי הָאָרֶץ. (לב) וַיָּקָם הָעָם כָּל הַיּוֹם הַהוּא וְכָל הַלַּיְלָה וְכֹל יוֹם הַמָּחֳרָת וַיַּאַסְפוּ אֶת הַשְּׂלָו הַמַּמְעִיט אָסַף עֲשָׂרָה חֳמָרִים וַיִּשְׁטְחוּ לָהֶם שָׁטוֹחַ סְבִיבוֹת הַמַּחֲנֶה. (לג) הַבָּשָׂר עוֹדֶנּוּ בֵּין שִׁנֵּיהֶם טֶרֶם יִכָּרֵת וְאַף ה' חָרָה בָעָם וַיַּךְ ה' בָּעָם מַכָּה רַבָּה מְאֹד.

Tehillim 78:24-32תהלים ע"ח:כ"ד-ל"ב

(כד) וַיַּמְטֵר עֲלֵיהֶם מָן לֶאֱכֹל וּדְגַן שָׁמַיִם נָתַן לָמוֹ. (כה) לֶחֶם אַבִּירִים אָכַל אִישׁ צֵידָה שָׁלַח לָהֶם לָשֹׂבַע. (כו) יַסַּע קָדִים בַּשָּׁמָיִם וַיְנַהֵג בְּעֻזּוֹ תֵימָן. (כז) וַיַּמְטֵר עֲלֵיהֶם כֶּעָפָר שְׁאֵר וּכְחוֹל יַמִּים עוֹף כָּנָף. (כח) וַיַּפֵּל בְּקֶרֶב מַחֲנֵהוּ סָבִיב לְמִשְׁכְּנֹתָיו. (כט) וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׂבְּעוּ מְאֹד וְתַאֲוָתָם יָבִא לָהֶם. (ל) לֹא זָרוּ מִתַּאֲוָתָם עוֹד אָכְלָם בְּפִיהֶם. (לא) וְאַף אֱלֹהִים עָלָה בָהֶם וַיַּהֲרֹג בְּמִשְׁמַנֵּיהֶם וּבַחוּרֵי יִשְׂרָאֵל הִכְרִיעַ. (לב) בְּכָל זֹאת חָטְאוּ עוֹד וְלֹא הֶאֱמִינוּ בְּנִפְלְאוֹתָיו.

Tehillim 105:36-41תהלים ק"ה:ל"ו-מ"א

(לו) וַיַּךְ כָּל בְּכוֹר בְּאַרְצָם רֵאשִׁית לְכָל אוֹנָם. (לז) וַיּוֹצִיאֵם בְּכֶסֶף וְזָהָב וְאֵין בִּשְׁבָטָיו כּוֹשֵׁל. (לח) שָׂמַח מִצְרַיִם בְּצֵאתָם כִּי נָפַל פַּחְדָּם עֲלֵיהֶם. (לט) פָּרַשׂ עָנָן לְמָסָךְ וְאֵשׁ לְהָאִיר לָיְלָה. (מ) שָׁאַל וַיָּבֵא שְׂלָו וְלֶחֶם שָׁמַיִם יַשְׂבִּיעֵם. (מא) פָּתַח צוּר וַיָּזוּבוּ מָיִם הָלְכוּ בַּצִּיּוֹת נָהָר.

Josephus, Antiquities 3:1:5יוספוס קדמוניות ג':א':ה'

Accordingly a little after came a vast number of quails, which is a bird more plentiful in this Arabian Gulf than any where else, flying over the sea, and hovered over them, till wearied with their laborious flight, and, indeed, as usual, flying very near to the earth, they fell down upon the Hebrews, who caught them, and satisfied their hunger with them, and supposed that this was the method whereby God meant to supply them with food. Upon which Moses returned thanks to God for affording them his assistance so suddenly, and sooner than he had promised them.

Mekhilta DeRashbi 16:13מכילתא דרשב"י ט"ז:י"ג

ותעל השלו ותכס את המחנה איני יודע כמה הרי הוא אומ' וכאמתים על פני הארץ (במ' יא לא) שתי אמות היה גבוה מן הארץ שיהיה אדם עומד כנגד לבו ונוטל מדבר שאין בו צער מן לבו ולמטה שתי אמות מלבו ולמעלה אמה אחת וכן הוא אומ' וכאמתים על פני הארץ.

Sifre Bemidbar 97ספרי במדבר צ"ז

ורוח נסע מאת ה' ויגז שלוים, מלמד שהיתה פורחת כגיזים האלו של צמר: ויגז שלוים מן הים, י"א הרגה בירידתה יותר ממה שהרגה באכילתה. ויטוש על המחנה כדרך יום כה, כלפי צפון וכדרך יום כה כלפי דרום ר' שמעון אומר כדרך יום כה מלמעלן וכדרך יום כה מלמטן. וכאמתים על פני הארץ, מלמד שהיתה פורחת ועולה על רום מן הארץ שתי אמות כדי שלא יהיו מצטערים עליה בשעת לקיטתה.

Targum Onkelos Shemot 16:13תרגום אונקלוס שמות ט"ז:י"ג

והוה ברמשא וסליקת שליו וחפת ית משריתא ובצפרא הות נחתת טלא סחור סחור למשריתא.

Bavli Yoma 75bבבלי יומא ע"ה:

אמר רב חנין בר רבא ארבעה מיני סליו הן, ואלו הן: שיכלי וקיבלי ופסיוני ושליו. מעליא דכולהו שיכלי גריעא דכולהו שליו והוי כציפורתא ומותבינן לה בתנורא ותפח והוה מלי תנורא ומסקינן ליה אתליסר ריפי ואחרונה אינה נאכלת אלא על ידי תערובת רב יהודה משתכח ליה בי דני רב חסדא משתכח ליה בי ציבי רבא מייתי ליה אריסיה כל יומא יומא חד לא אייתי אמר מאי האי סליק לאיגרא שמעיה לינוקא דקאמר (חבקוק ג) שמעתי ותרגז בטני אמר שמע מניה נח נפשיה דרב חסדא ובדיל רבה אכיל תלמידא.

Targum Yerushalmi (Yonatan) Shemot 16:13תרגום ירושלמי (יונתן) שמות ט״ז:י״ג

And it came to pass, that in the evening the pheasants came up and covered the camp; and in the morning there was a fall of holy dew, prepared as a table, round about the camp:

והוה ברמשא וסליקו פיסייונין וחפו ית משריתא ובצפרא הות אנחות טלא מתקדשא מיתקנא הי כפתורין חזור חזור למשריתא.

Targum Yerushalmi (Yonatan) Bemidbar 11:31תרגום ירושלמי (יונתן) במדבר י״א:ל״א

And the wind of a tempest went forth, and came violently from before the Lord, so as to have swept the world away, but for the righteousness of Mosheh and Aharon: and it blew over the Great Sea, and made the quails fly from the Great Sea, and settle wherever there was place in the camp, as a day's journey northward and southward, and at the height as of two cubits; they flew upon the face of the ground, and went upon their bellies, so that (the people) were not wearied while they collected them.

ורוחא דעלעולא נפקת ונטלת ברוגזא מן ייי ובעא למשטפיה לעלמא אילולי זכותא דמשה ואהרן ונתב בימא רבא ואפרח שלוי מן ימא רבא ושרא על דין דזעיר במשריתא כמהלך יומא לציפונא וכמהלך יומא לדרומא וכרום תרתין אמין הוה פרח על אנפי ארעא והוו מהלכין בהון עד פרתהון מטול דלא ילעון בזמן מכנשהון יתהון.

R. Saadia Gaon Shemot 16:19-26רב סעדיה גאון שמות ט"ז:י"ט-כ"ו

גילתה התורה כאן זכרון השליו שניתן להם, ולא פירשה כמה התמיד, והיה ראוי יותר שיניח את העניין בכללותו. ונאמר שהוא התמיד להם כל זמן ששכנו במדבר סיני. ומידת זה שנה וחמישה ימים, לפי שנאמר והיה בשנה השנית בחדש השני בעשרים בחדש נעלה הענן מעל משכן העדות, ויסעו בני ישראל למסעיהם ממדבר סיני. לפי היקש זה לא חסרו בשר בדרך המסע בלבד כיון שאמר ויסעו מהר ה' דרך שלושת ימים.

Rashi Arakhin 15bרש"י ערכין ט"ו: "בשליו"

בשליו ראשון – כשהתחיל המן לירד היה שליו יורד עמו כדכתיב (שמות טז) ויהי בערב ותעל השליו וגו' ובבקר היתה שכבת הטל וגו' ולאחר זמן מרובה התאוו יותר.

Lekach Tov Bemidbar 11:31לקח טוב במדבר י"א:ל"א

ד"א שלו הדומים לצאן ובקר ולדגי הים שטעון שחיטה ולא לגמרי אלא בסימן אחד נטהרה שחיטתו. ויש להם סנפיר כדגים.

Tosafot Arakhin 15bתוספות ערכין ט"ו: "התאוו"

התאוו תאוה – פרש"י התאוו יותר משמע שלא פסק להם השליו (רש"י). והר"ר יוסף קרא פירש שפסק להם השליו ראשון והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה לפי שלא היה להם שליו וירד להם שליו שני.

Ramban Shemot 16:6רמב"ן שמות ט"ז:ו'

והנכון בעיני כי היה הפלא במן גדול מאד. כי השלו הגיז אותו מן הים ברוח נסע מאתו כדרך העולם, אבל המן נוצר להם עתה יצירה חדשה בשמים כענין מעשה בראשית, והוא מה שאמרו בו (אבות ה ו) שנברא בין השמשות.

Ramban Shemot 16:12רמב"ן שמות ט"ז:י"ב

שמעתי את תלונות בני ישראל דבר אליהם לאמר בין הערבים – זה הדבור כבר אמרו משה לישראל (בפסוק ח), אבל נשנה בעבור שאמר שמעתי את תלונות בני ישראל, כי מתחלה אמר (בפסוק ד) הנני ממטיר לכם לחם, כעושה עמהם חסד ברצונו או לזכותם, ועתה הגיד כי נחשב להם לעון, ובעבור התלונה יעשה עמהם כן כדי שידעו בו כי אני ה' אלהיכם, כי עד עתה אינכם מאמינים בה' אלהיכם, על כן אתם מתלוננים על נביאיו. ויתכן שמתחלה לא הבטיחם להיות להם המן כל ימי המדבר, והיו חושבים אולי יהיה ליום אחד או לשנים בהיותם במקום ההוא, ובנסעם משם יבאו אל מקום לחם, ועתה אמר להם בין הערבים תאכלו בשר תמיד ובכל בקר ישבעו לחם כל ימי המדבר. וכן דעת רבותינו שהיה השלו עמהם מן היום ההוא והלאה כמו המן, וכן נראה, כי על שני הדברים נתלוננו ובשניהם שמע את תלונתם ותאותם יביא להם, כי מה יתן להם ומה יוסיף להם בשר ליום אחד או לשנים, והפרשה שתפרש ותאריך בענין המן, כי כל מעשיו הם נפלאים, ותקצר בענין השלו, ויהי בערב ותעל השלו (פרק יג), כי הוא בנוהג שבעולם. וענין השלו השני בקברות התאוה (במדבר יא לא), כי לא בא להם ממנו עתה לשובע כאשר יאמר בכאן תמיד (בפסוקים ח יב) בשר לאכול ולחם לשבוע. ויתכן שהיו גדוליהם לוקטין אותו, או שהיה מזדמן לחסידים שבהם, וצעיריהם היו תאבים לו ורעבים ממנו, כי לא יספר בשלו וילקטו המרבה והממעיט כאשר אמר במן, ולכך אמר שם (במדבר יא ד) והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה, ואמר (שם) וישובו ויבכו גם בני ישראל, שהיו גם מהם בוכים לו ולא כלם, ואז נתן להם ממנו לרוב מאד, כאשר אמר (שם לב) הממעיט אסף עשרה חמרים, ואכלו חדש ימים בשפע ההוא ושב לענינו הראשון. ועל דרך הפשט היו כל מעשה השלו לעתים, והמן שהיה חיותם היה להם תמיד, כי עיקר תלונתם עליו כדכתיב כי הוצאתם אותנו אל המדבר הזה להמית את כל הקהל הזה ברעב.

Ramban Bemidbar 11:23רמב"ן במדבר י"א:כ"ג

וזה טעם היקרך דברי אם לא – ואמר "היד ה' תקצר", כלשון ויין מלכות רב כיד המלך (אסתר א ז). ולא אמר ה' "הממני יפלא כל דבר", כי לא יעשה זה במופת. וכן היה, שנסע רוח מאת השם (פסוק לא) כמנהגו של עולם, לא "רוח ים חזק מאד" ולא "רוח קדים עזה" כאשר יזכיר במופתים (שמות י יט, שם יד כא), אבל רוח סתם כנהוגים, ויגז שלוים מן הים, לא שנבראו עתה בעבורם, ואין בדבר חידוש מטבעו של עולם. ועוד שכבר היה להם כן, ולא חידש עתה רק שיהיו שלוים רבים מאד.

R. Bachya Shemot 16:13רבנו בחיי שמות ט"ז:י"ג

ויהי בערב ותעל השלו וגו', ובבקר היתה שכבת הטל. השלו והמן התחילו לבא באחד בשבת, ועמד להם השלו ארבעים שנה כשם שעמד המן, ומה שכתוב "ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה" הוא הדין בשלו שאכלו אותו ארבעים שנה. זה בא ביום וזה בא בלילה, אבל מפני שהיה הפלא גדול במן יותר מאד שנוצרה להם יצירה חדשה בשמים לכך הזכיר הפלא הזה לבדו כי עמד להם ארבעים שנה, אבל השלו שהיה בא להם כאלו בענין הטבע והמקרה כענין הרוח כענין שבאר במקום אחר. (במדבר יא, לא) "ורוח נסע מאת ה' ויגז שלוים מן הים", לא חשש להזכירו. ונראה לי כי מפני שהשלו היה בא בדרך העולם כאלו הוא בטבע, לכך הזכיר בו "ותעל השלו", לא אמר להם ותהי אלא ותעל כלשון (לעיל ח, ב) "ותעל הצפרדע", אבל בפלא הגדול של ירידת המן שהיה תולדת האור העליון הזכיר בו לשון הויה, "ובבקר היתה שכבת הטל", שכן תמצא לשון הויה במעשה בראשית באור העליון (בראשית א, ג) "יהי אור ויהי אור".

Sefer Maor HaAfeilah Shemot 16:13ספר מאור האפלה

ויהי בערב ותעל השליו – השליו הוא מן דגים שעולה מן הים בקיץ במקומות ידועים, והוא שמן מאד.

Abarbanel Bemidbar 11אברבנאל במדבר י"א

ובחר הקדוש ברוך הוא לתת להם את השלו לפי שהוא ארסיי וכבר זכרו הרופאים שהשלו הזה אוכל הרו"ש והוא הנא"פילו הממית. ולזה העיד הכתוב כי עוד הבשר בין שיניהם מתו. והנה השלו הראשון שירד עם המן לא היה אלא מועט והיה עולה להם בערב אך זה היה הרבה מאד והיו אוכלים ממנו ערב ובקר וצהרים והתמיד ל' יום ומפני זה המיתם בפעם הזאת ולא בפעם הראשונה.

Hoil Moshe Bemidbar 11:29הואיל משה במדבר י"א:כ"ט

ולא נ"ל לפי שכבר אכלו שלו פעם אחת במדבר סיני לא בדרך נס (עמ"ש בפר' בשלח), אבל הרוח השיב פני השלו (שהוא ממיני העוף הנודדים בחורף לאיקלימים החמים וחוזרים באביב לארצות הצפון) למחנה ישראל, ושם נפלו יגעות ונלאות מחמת הרוח החובטת אותן, וכה"א ורוח נסע מאת ה' ויגז שלוים מן הים, ר"ל שבאו מצד ים סוף כאלו יצאו ממנו, ובאמת באו ממצרים וכוש ונפלו זו על זו על הארץ עד שגבו אמתים על פניה, או כדברי שד"ל עפו בשפל אמתים סמוך לשטח האדמה באופן שהיו נצודים בידים; וכן היה זה שנים לא כביר בסביבות עיר רומי שנפלה השלו (Quaglie, Wachteln) מחמת רוח עזה וברבוי כ"כ עד שהיו נמכרות שתי שלוים בפרוטת נחשת (Baiocoo), וכן זוכרני שבהיותי נער הביא הרוח לטריאסטי בלילה ממין העוף הנקרא (Gru, Kranich) וחבט אותם על הגגות ונשארו שם מקרקרים עד אור הבקר ששקטה הרוח וגזו חיש לדרכם.

R. D"Z Hoffmann Shemot 16:13-14רד"צ הופמן שמות ט"ז:י"ג-י"ד

לפי רוב המפרשים מדובר בעוף הנקרא Wachtel‏ (Quail), ועיין יומא ע"ה ע"ב. לפי תיאוריהם של נוסעים נד השליו באביב בכמויות אדירות מפנים-אפריקה אל הצפון... לדעת רמב"ן ע"א [= על אתר], "היה השליו עמהם מן היום ההוא והלאה כמו המן... כי מה יתן להם ומה יוסיף להם בשר ליום אחד או שניים." אך אפשר ליישב דעה זו רק בדוחק. לפי פשוטם של דברים היה להם שליו כמזון-בשר רק פעם אחת והוא ניתן להם לפני שניתן המן, משום שהמן היה צריך לרדת להם מן השמים רק בלילה, כדי שימצאוהו למחרת בבקר....