EN/HEע/E

Life in the Wilderness

Sources

Bemidbar 20:1-11במדבר כ':א'-י"א

(א) וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה מִדְבַּר צִן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם. (ב) וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן. (ג) וַיָּרֶב הָעָם עִם מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר וְלוּ גָוַעְנוּ בִּגְוַע אַחֵינוּ לִפְנֵי ה'. (ד) וְלָמָה הֲבֵאתֶם אֶת קְהַל ה' אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לָמוּת שָׁם אֲנַחְנוּ וּבְעִירֵנוּ. (י) וַיַּקְהִלוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶת הַקָּהָל אֶל פְּנֵי הַסָּלַע וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם. (יא) וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם.

Devarim 8:2-4דברים ח':ב'-ד'

(ב) וְזָכַרְתָּ אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הֹלִיכֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר לְמַעַן עַנֹּתְךָ לְנַסֹּתְךָ לָדַעַת אֶת אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ הֲתִשְׁמֹר מצותו מִצְוֹתָיו אִם לֹא. (ג) וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ וְלֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ לְמַעַן הוֹדִעֲךָ כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי ה' יִחְיֶה הָאָדָם. (ד) שִׂמְלָתְךָ לֹא בָלְתָה מֵעָלֶיךָ וְרַגְלְךָ לֹא בָצֵקָה זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה.

Devarim 32:10דברים ל"ב:י'

יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר וּבְתֹהוּ יְלֵל יְשִׁמֹן יְסֹבְבֶנְהוּ יְבוֹנְנֵהוּ יִצְּרֶנְהוּ כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ.

Yirmeyahu 2:6ירמיהו ב':ו'

וְלֹא אָמְרוּ אַיֵּה ה' הַמַּעֲלֶה אֹתָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם הַמּוֹלִיךְ אֹתָנוּ בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ עֲרָבָה וְשׁוּחָה בְּאֶרֶץ צִיָּה וְצַלְמָוֶת בְּאֶרֶץ לֹא עָבַר בָּהּ אִישׁ וְלֹא יָשַׁב אָדָם שָׁם.

Mekhilta DeRabbi Yishmael Vayehi Petikhtaמכילתא דרבי ישמעאל בשלח - מס' דויהי פתיחתא "ויהי"

ד"א כל שכן לא הביאן הקב"ה דרך פשוטה לארץ ישראל אלא דרך המדבר אמר הב"ה אם אני מביא עכשיו את ישראל לארץ מיד מחזיקים אדם בשדהו ואדם בכרמו והם בטלים מן התורה אלא אקיפם במדבר ארבעים שנה שיהיו אוכלין מן ושותין מי הבאר והתורה נבללת בגופן מכאן היה ר' שמעון בן יוחאי אומר לא ניתנה התורה לדרוש אלא לאוכלי המן ושוין להם אוכלי תרומה.

Mekhilta DeRabbi Yishmael Vayisa 1מכילתא דרבי ישמעאל בשלח - מס' דויסע פרשה א

ר' אלעזר המודעי אומר כיון שברא הקב"ה את עולמו ברא שם שנים עשר מבועין כנגד שנים עשר שבטי יעקב ושבעים תמרים כנגד שבעים זקנים.

Tosefta Sukkah 3:11-13תוספתא סוכה ג':י"א-י"ג

וכך היתה הבאר שהיתה עם ישראל במדבר דומה לסלע מלא כברה מפכפכת ועולה כמפי הפך הזה עולה עמהן להרים ויורדת עמהן לגאיות מקום שישראל שורין היא שורה כנגדן מקום גבוה כנגד פתחו של אהל מועד נשיאי ישראל באין וסובבין אותה במקלותיהן ואומ' עליה את השירה עלי באר ענו לה עלי באר ענו לה והן מבעבעין ועולין כעמוד למעלה וכל אחד ואחד מושך במקלו איש לשבטו ואיש למשפחתו שנ' באר חפרוה שרים וגו'. וממתנה נחליאל ומנחליאל במות ומבמות הגיא וגו' היא סובבת כל מחנה ישראל ומשקה את כל הישימון שנ' ונשקפה על פני הישימון והיא נעשית נחלים גדולים שנ' ונחלים ישטפו הן יושבין באיספקאות ובאין זה אצל זה שנ' הלכו בציות נהר. העולה דרך ימין עולה דרך ימין והעולה דרך שמאל עולה דרך שמאל כן מים שמתמצין הימנה היא נעשית נחל גדול והולכין לים הגדול ומביאין משם כל חמדת העולם שנ' זה ארבעים שנה ה' אליך עמך לא חסרת דבר.

Bavli Yoma 75bבבלי יומא ע"ה:

תנו רבנן (תהילים ע"ח:כ"ה) לחם אבירים אכל איש לחם שמלאכי השרת אוכלין אותו דברי ר"ע וכשנאמרו דברים לפני רבי ישמעאל אמר להם צאו ואמרו לו לעקיבא עקיבא טעית וכי מלאכי השרת אוכלין לחם והלא כבר נאמר {דברים ט':ט',י"ח} לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי אלא מה אני מקיים אבירים לחם שנבלע במאתים וארבעים ושמונה אברים אלא מה אני מקיים (דברים כ"ג:י"ד) ויתד תהיה לך על אזניך (ויצאת שמה חוץ) דברים שתגרי אומות העולם מוכרין אותן להם ר"א בן פרטא אומר אף דברים שתגרי אומות העולם מוכרין להן מן מפיגן אלא מה אני מקיים ויתד תהיה לך על אזניך לאחר שסרחו אמר הקב"ה אני אמרתי יהיו כמלאכי השרת עכשיו אני מטריח אותם שלש פרסאות דכתיב (במדבר ל"ג:מ"ט) ויחנו על הירדן מבית הישימות עד אבל השטים ואמר רבה בר בר חנה לדידי חזי לי ההוא אתרא והויא תלתא פרסי ותנא כשנפנין אין נפנין לא לפניהן ולא לצדדיהן אלא לאחוריהן.

Pesikta DeRav Kahana 11:21פסיקתא דרב כהנא י"א:כ"א (ויהי בשלח)

ר' לעזר בר' שמע' שאל את ר' שמע' בר' יוסי בר לקוניא חמויי, אמ' ליה מה הוא דין דכת' שמלתך לא בלתה מעליך (דברים ח:ד), שמא כלי קוריות היו מהלכין עים ישר' במדבר, אמ' ליה ענני כבוד היו מעטפין אותם. ולא היו בלים, אמ' ליה שמלתך לא בלתה מעליך. ולא היו גדילין, אמ' ליה חלזון הזה כל מה שהוא גדיל נרתיקו גדיל עמו. ולא היו צריכין תכבוסת, אמ' ליה ענני כבוד היו מגחצין אותן. ואל תתמה אמינטון הזה אין מגחצין אותו אלא באור. ולא היה ריחן קשה מריח הזיעה, אמ' ליה מתכלכלין היו בדשאי הבאר, וריח שלמתיך כריח לבנון.

Rashi Devarim 8:4רש"י דברים ח':ד'

שמלתך לא בלתה - ענני כבוד היו שפים בכסותם ומגהצים אותם כמין כלים מגוהצים, ואף קטניהם כמו שהיו גדלים היה גדל לבושן עמהם, כלבוש הזה של חומט שגדל עמו.

Rashbam Devarim 2:7רשב"ם דברים ב':ז'

לא חסרת דבר - כשאין מקום לקנות מזונות סיפק צרכך בלא כסף ובלא מחיר, ובמקום שמצאת ליקח הספיק לך לקנות.

Ibn Ezra Shemot Long Commentary 29:42אבן עזרא שמות כ"ט:מ"ב

עלת תמיד לדרתיכם יעשו ככה בבואם אל ארץ כנען, כי לא הקריבו עולות רק חמשים יום במדבר סיני, וזהו עולת תמיד העשויה בהר סיני (במד' כח, ו). כי המשכן הושם בתחתית ההר בקצה המחנה, כי מעורבים היו השבטים. כי באחד לחדש השני החלו לדעת מספר כל שבט ושבט לעשותם דגלים (במדבר א - ב). ואחר שנסעו דרך שלשת ימים מהר סיני, היה הארון נוסע בתוך המחנות (שם י, לג). ועל דרך הסברא לא הקריבו ישראל עולות וזבחים רק בסיני לבדו, ויום הכפורים בשנה השנית, כי כן כתוב על עבודת אהרן, ויעש כאשר צוה ד' את משה (ויקרא טז, לד). וכן כתוב: הזבחים ומנחה הגשתם לי בית ישראל ארבעים שנה במדבר (עמוס ה, כה). כי ישראל עמדו במדבר בתהו יליל ישימון כמו שמונה ושלשים שנה, ומאין היה להם בכל יום חצי הין שמן זית, ג"כ יין, ואיך יוליכו עמהם כמו ארבעה עשר אלף הין, ומאין היה להם שני כבשים בני שנה בכל יום, ותוספת בשבת ובמועדים. ואין טענה ממלת אנחנו ובעירנו (במד' כ, ד), כי בקדש היה, ושם בישוב קנו. ובזאת השנה שללו מדין וארץ סיחון ועוג, ויהי לכלם מקנה רב.

Ibn Ezra Shemot Long Commentary 15:27אבן עזרא שמות ט"ו:כ"ז

ויבאו אמר הגאון, שבעים מיני תמרים היו, ואחרים הוסיפו לכל שבט ושבט, ואחרים אמרו לכל איש ואיש. ואין צורך לדברים האלה, כי המעינות שהיו י"ב, ושבעים תמרים לא נבראו עתה בשביל ישראל. ואין זה זמן בשול תמרים. ולפי דעתי, כי ישראל לא ישבו במרה רק יום אחד, והתעכבו באלים כמו כ' יום. על כן אמר הכתוב, ויחנו שם על המים. על כן אמר בפסוק הבא אחריו, כי בחמשה עשר יום לחדש השני נסעו מאלים. והנה בט"ו ימים חנו בד' מקומות. ואלה הם מדבר סיני, ודפקה, ואלוש, ורפידים, כי תחילת החדש השלישי באו מדבר סיני. והזכיר התמרים להודיע, כי המים מתוקים הפך מי מרה, כי התמרים לא יצליחו בארץ שמימיה מרים.

Ibn Ezra Devarim 8:4אבן עזרא דברים ח':ד'

שמלתך - יש אומרים, דרך אות. ואחרים אומרים, כי הוציאו מלבושים רבים ממצרים. ויתכן שאין בתולדת המן להוליד זיעה.

Ibn Ezra Amos 5:25אבן עזרא עמוס ה':כ"ה

הזבחים - יראה בדרך הפשט כי ה"א הזבחים ה"א התימה והנה הטעם שלא הגישו וקדמונינו ז"ל אמרו כי הלוי' הקריבו ואם היא קבלה קבלנו כי על דרך הפשט לא הקריבו והמפרש כי כבש אחד בבקר ואחד בערב לא יגיע לאחד מכם שוה פרוטה אין לו טעם כי השם לא צוה להקריב יותר והנה עולת תמיד עשו ישראל בהר סיני חמשים יום והיו ישראל בישוב כי באחד בניסן בשנה השנית הוקם המשכן ובחדש השני בעשרים לחדש נסעו מסיני הרי נ' יום וכל זמן שהיו בסיני היו בישוב ויין היה להם בעמדם במדבר סיני כמו שנה והיה להם יין נסך ואחר כך נסעו והוליכו יין עמהם עד שתעבר יום הכיפורי' כי כן כתוב בפרשת אחרי מות ויעש כאשר צוה יי' את משה ובאו לארץ ערבה ושוחה ואין מרעה לצאנם ואין להם יין רק בשנת הארבעי' שללו המדיינים ואמוריים וככה בבאם אל קדש ביישוב בשנת המ' שללו המדייני' וקנו בהמות והנה על דרך סברא לא הקריבו ואין טענה מחשבון ארבעים יום כי יום אחד בשנה חשוב שנה והנה הטעם כאשר הולכתי אתכם במדבר שנים רבות לא הגשתם לי עולות רק צויתי אתכם לעשות משפט וכן כי חסד חפצתי ולא זבח וכן בירמיה הוא אומר כי לא דברתי את אבותיכם ולא צויתים על דברי עולה וזבח והנה טעם ויגל כמים שלא יפסק כדרך ויהי כנהר שלומך.

Radak Yehoshua 8:15רד"ק יהושע ח':ט"ו

דרך המדבר - מקום מרעה הבהמות יקרא מדבר בין סמוך לעיר בין רחוק מן העיר לפי' אמר ורעו כבשים כדברם כעד' בתוך הדברו והוא מתרגם וינהגו ודבר לפי שהרועה נוהג שם המקנה.

Ramban Shemot 16:4רמב"ן שמות ט"ז:ד'

למען אנסנו הילך בתורתי - אם ישמרו מצות התלויות בו שלא יותירו ממנו ולא יצאו בשבת ללקוט. לשון רש"י. ואיננו נכון, אבל הוא כמו שאמר (שם טז) המאכילך מן במדבר אשר לא ידעון אבותיך למען ענותך ולמען נסותך להטיבך באחריתך, כי נסיון הוא להם שלא היה בידם מזון, ולא יראו להם עצה במדבר רק המן, שלא ידעו מתחלה, ולא שמעו מאבותם, ויורד להם דבר יום ביומו וירעיבו אליו, ועם כל זה שמעו ללכת אחרי השם לא מקום לחם.

Ramban Shemot 16:12רמב"ן שמות ט"ז:י"ב

שמעתי את תלונות בני ישראל דבר אליהם לאמר בין הערבים – זה הדבור כבר אמרו משה לישראל (בפסוק ח'), אבל נשנה בעבור שאמר שמעתי את תלונות בני ישראל, כי מתחלה אמר (בפסוק ד') הנני ממטיר לכם לחם, כעושה עמהם חסד ברצונו או לזכותם, ועתה הגיד כי נחשב להם לעון, ובעבור התלונה יעשה עמהם כן כדי שידעו בו כי אני ה' אלהיכם, כי עד עתה אינכם מאמינים בה' אלהיכם, על כן אתם מתלוננים על נביאיו: ויתכן – שמתחלה לא הבטיחם להיות להם המן כל ימי המדבר, והיו חושבים אולי יהיה ליום אחד או לשנים בהיותם במקום ההוא, ובנסעם משם יבאו אל לחם, ועתה אמר להם בין הערבים תאכלו בשר – תמיד ובכל בקר ישבעו לחם – כל ימי המדבר. וכן – דעת רבותינו שהיה השלו עמהם מן היום ההוא והלאה כמו המן, וכן נראה, כי על שני הדברים נתלוננו ובשניהם שמע את תלונתם ותאותם יביא להם, כי מה יתן להם ומה יוסיף להם בשר ליום אחד או לשנים, והפרשה שתפרש ותאריך בענין המן, כי כל מעשיו הם נפלאים, ותקצר בענין השלו, ויהי בערב ותעל השלו – (פרק י"ג), כי הוא בנוהג שבעולם: וענין – השלו השני בקברות התאוה (במדבר י"א:ל"א), כי לא בא להם ממנו עתה לשובע כאשר יאמר בכאן תמיד (בפסוקים ח':י"ב) בשר לאכול ולחם לשבוע – ויתכן שהיו גדוליהם לוקטין אותו, או שהיה מזדמן לחסידים שבהם, וצעיריהם היו תאבים לו ורעבים ממנו, כי לא יספר בשלו וילקטו המרבה והממעיט – כאשר אמר במן, ולכך אמר שם (במדבר י"א:ד') והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה, ואמר (שם) וישובו ויבכו גם בני ישראל, שהיו גם מהם בוכים לו ולא כלם, ואז נתן להם ממנו לרוב מאד, כאשר אמר (שם ל"ב) הממעיט אסף עשרה חמרים, ואכלו חדש ימים בשפע ההוא ושב לענינו הראשון ועל דרך הפשט היו כל מעשה השלו לעתים, והמן שהיה חיותם היה להם תמיד, כי עיקר תלונתם עליו כדכתיב כי הוצאתם אותנו אל המדבר הזה להמית את כל הקהל הזה ברעב –.

Ramban Devarim 8:2רמב"ן דברים ח':ב'

וזכרת את כל הדרך וגו' - יאמר, כי תוכל לדעת שיש בעשיית המצות טובה שלמה ולא יהיה צדיק נעזב ומבקש לחם, כי השם מפרנס אותך במדבר במעשה נס גדול בעבור לכתך אחר מצותיו. וכבר פירשתיו בפרשת המן (שמות טז ד) טעם למען ענותך לנסותך לדעת את אשר בלבבך התשמר מצותיו אם לא - כי היה נסיון גדול להם, שלא ידעו עצה לנפשם ויכנסו במדבר הגדול לא מקום לחם, ואין בידם כלום מן המן אבל ירד דבר יום ביומו וחם השמש ונמס, וירעבו אליו מאד. וכל זה עשו לשמור מצות השם ללכת כאשר יצוה. והשם היה יכול להוליכם בדרך הערים אשר סביבותיהם, אבל הביאם בנסיון הזה כי ממנו יודע שישמרו מצותיו לעולם.

Minchah Belulah Devarim 2:28מנחה בלולה דברים ב':כ"ח

אכל בכסף - אולי במקום הישוב לא היה יורד המן דהרי כתיב עד בואם אל ארץ נושבת.

Shadal Devarim 8:4שד"ל דברים ח':ד'

שמלתך לא בלתה מעליך: לא חסרת חליפות שמלות עד שתבלה שמלתך על בשרך מבלי להחליפה, כן רגלך לא בצקה מבלי מנעלים, כי ה' זימן לך כל צרכך. לפי זה תבת מעליך מדוייקת, כי לא היה שלא בלו השמלות דרך נס, אבל לא בלו בהיותן על בשרם, עד שיצטרכו ללבוש בלואים, והנה " מעליך" פירושו בהיותן עליך, כמו עורי שחר מעלי (איוב ל' ל'), בעודו עלי. בצקה: אין ענינו נפיחה, כי הבצק נקרא כך קודם שיחמץ (את בצקו טרם יחמץ, שמות י"ב ל"ד) אבל הוא בצקת וקשוי שדומה לבצק שנתקשה; והנה רגלך לא בצקה דומה למה שכתוב במקום אחר (למטה כ"ט ד') ונעלך לא בלתה מעל רגלך, שהיו לך נעלים להחליף ולא הוצרכת לילך יחף באופן שיבצקו רגליך. והנה הענין מפורש בנחמיה (ט' כ"א): וארבעים שנה כלכלתם במדבר לא חסרו שלמותיהם לא בלו ורגליהם לא בצקו, - לא אמר שהיה בזה נס, אלא שלא חסרו דבר כי ה' סיפק צרכיהם.

Hoil Moshe Shemot 16:18הואיל משה שמות ט"ז:י"ח

ולא העדיף וגו' – מי שהיה צריך להרבה לא לקט יותר מצרכו שלא לעבור על מצות הא-ל, ומי שהיה צריך למעט לא לקט מפחות מצרכו שלא לבזות לחם שמים, לפי שהיו להם צאן ובקר וגם כסף וזהב לקנות מאכל בכל המקומות שעברו או חנו אצלם, והמן היה להשקיט תלונותם לבלתי יוכרחו להזיל מעשרם הוצאה רבה וְיִוָרֵשו; וזה הַמְכֻוָן בפסוק אכל תשברו מאתם וגו' כי ה' א-להיך ברכך וגו', כלו' לא נצטרכת כל השנים הללו להזיל עשרך כי הא-ל ית"ש הכין לך כל צרכך.

Hoil Moshe Bemidbar 21:5הואיל משה במדבר כ"א:ה'

ונפשנו קצה – ברוב מקומות חניתם היו מוצאים פירות וירקות ללפת את המן, אבל בחניות אלו בארץ ציה לא מצאו דבר והוכרחו לאכול מן בלבד.

Hoil Moshe Bemidbar 21:14הואיל משה במדבר כ"א:י"ד

נשען – ונח מיגיעו (והשענו תחת העץ, פר' וירא) ומצא מים ומזון אצל ארנון שהוא גבול מואב.

Hoil Moshe Bemidbar 22:4הואיל משה במדבר כ"ב:ד'

עתה ילחכו – ראיה למשה שפירשתי למעלה (כ"א:י"ד) שישראל מצאו מנוחה ומזון כשבאו אצל גבול מואב, וע"כ זקני שני העממים מואב ומדין שאצל גבוליהם חנו ישראל אמרו אלו לאלו, עתה קהל גדול כזה ילחכו כל סביבותינו ואנחנו נמות ברעב.

Hoil Moshe Devarim 2:7הואיל משה דברים ב':ז'

כי ה' א-להיך ברכך – ולא הוצרכתם לאכול משלכם ומקניכם רבו, א"כ גם אם תזילו עתה כסף מכיסכם לקנות מזון ומים אל תתרעמו כי על זה לא תִּדַּלּוּ.

Hoil Moshe Devarim 29:4-5הואיל משה דברים כ"ט:ד'-ה'

(ד) לא בלו שלמתיכם – הלכתם הדרך לאט לאט באופן שמחמתה לא בלו. (ה) לחם לא אכלתם – לא נצטרכתם להזיל כסף לקנות לחם כי היה יורד לכם מן, ולא נצטרכתם לשתות יין או שכר למנוע מעליכם תחלואים רעים כי בריאים הייתם.