<mekorot><multilink><a href="Josephus2-14-15" data-aht="source">יוספוס</a><a href="Josephus2-14-15" data-aht="source">ב׳:י״ד-ט״ו</a><a href="Josephus" data-aht="parshan">אודות יוספוס</a></multilink>,<multilink><a href="RHirschShemot3-22" data-aht="source"> רש"ר הירש</a><a href="RHirschShemot3-22" data-aht="source">שמות ג׳:כ״ב</a><a href="RHirschShemot11-2" data-aht="source">שמות י״א:ב׳-ג׳</a><a href="RHirschShemot12-36" data-aht="source">שמות י״ב:ל״ו</a><a href="R. Samson Raphael Hirsch" data-aht="parshan">אודות ר' שמשון רפאל הירש</a></multilink><fn>יוספוס ורש"ר הירש מציעים שניהם כי חלק מן המצרים נתנו את המתנות מתוך רצון טוב. </fn></mekorot>
<mekorot><multilink><a href="Josephus2-14-15" data-aht="source">יוספוס</a><a href="Josephus2-14-15" data-aht="source">ב׳:י״ד-ט״ו</a><a href="Josephus" data-aht="parshan">אודות יוספוס</a></multilink>,<multilink><a href="RHirschShemot3-22" data-aht="source"> רש"ר הירש</a><a href="RHirschShemot3-22" data-aht="source">שמות ג׳:כ״ב</a><a href="RHirschShemot11-2" data-aht="source">שמות י״א:ב׳-ג׳</a><a href="RHirschShemot12-36" data-aht="source">שמות י״ב:ל״ו</a><a href="R. Samson Raphael Hirsch" data-aht="parshan">אודות ר' שמשון רפאל הירש</a></multilink><fn>יוספוס ורש"ר הירש מציעים שניהם כי חלק מן המצרים נתנו את המתנות מתוך רצון טוב. </fn></mekorot>
<point><b>"רֵעֵהוּ"</b> – קריאה זו מסתמכת  על הפסוק "וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ" אשר ממנה ניתן להסיק כי היחסים בין המצרים לבין עם ישראל היו יחסי שכנות טובה<fn>ראו גם שמות ג': כ"ב שם כתוב במפורש "מִשְּׁכֶנְתָּהּ".</fn> או אפילו חברות. <fn>ראו וילנא גאון ומלבי"ם אשר מפרשים את הביטוי  "רֵעֵהוּ" כמתייחס לבני ישראל עצמם. הם מושפעים מהבנה רבנית כי המילה רֵע מתייחסת ליהודים בלבד –  ראו רֵע. ראו גם לקח טוב, שכל טוב, וחיזקוני שמות י"א: ב', אשר תוהים "וכי מצרים ריעיהם של ישראל היו"? הם עונים כי לאחר עשרת המכות, המצרים עברו שינוי. ראו רש"ר הירש למטה.</fn> יוספוס, אשר כותב לקהל יעד הנמצא תחת שלטון רומי, מנצל את ההזדמנות הזו על מנת להציג אופציה הכוללת יחסים טובים בין השולטים לנשלטים.<fn>ראו <a href="Where in Egypt Did the Israelites Live" data-aht="page">היכן חיו היהודים?</a> לדיון בשאלת המרחק בין מגורי היהודים למצרים. ראו שלבי העבדות לדיון בשאלה האם המצרי הממוצע היה קשור בשעבוד היהודים.</fn> בדומה לכך, רש"ר הירש מציע כי לאחר מכת חושך, בה בני ישראל הוכיחו את מוסריותם ואת כנותם בכך שלא ניצלו את המצרים<fn>בשביל רש"ר הירש, נתינת המתנות מעידה על רמתם המוסרית הגבוהה של בני ישראל, ולא מהווה הוכחה לערמומיותם ושקרנותם. בכך, רש"ר הירש מנסה להפוך את השאלה המוסרית על ראשה.</fn>, גישתם של המצרים כלפי היהודים השתנתה והם נתנו את המתנות בשמחה וכאות כבוד<fn>ראו בהמשך את דעתו של יוסי הגלילי במכילתא דרבי ישמעאל י"ג אשר מציע, בדומה לרש"ר הירש, כי המצרים נתנו מרצונם, אך רק כהשאלה, כמו גם לקח טוב, שכל טוב וחיזקוני אשר מצוטטים בהערה קודמת.</fn>. רש"ר הירש, אם כן, מציג את בני ישראל כמושאים להערצת הגויים ואב-טיפוס לאידיאל של מענטש-ישראל.<fn>ראו <multilink><a href="RHirschShemot3-22" data-aht="source">רש"ר הירש</a><a href="R. Samson Raphael Hirsch" data-aht="parshan">אודות ר' שמשון רפאל הירש</a></multilink> על מנת להרחיב בדבר השפעות תפיסת עולמו על פרשנויותיו.</fn></point>
<point><b>"רֵעֵהוּ"</b> – קריאה זו מסתמכת  על הפסוק "וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ" אשר ממנה ניתן להסיק כי היחסים בין המצרים לבין עם ישראל היו יחסי שכנות טובה<fn>ראו גם שמות ג': כ"ב שם כתוב במפורש "מִשְּׁכֶנְתָּהּ".</fn> או אפילו חברות. <fn>ראו וילנא גאון ומלבי"ם אשר מפרשים את הביטוי  "רֵעֵהוּ" כמתייחס לבני ישראל עצמם. הם מושפעים מהבנה רבנית כי המילה רֵע מתייחסת ליהודים בלבד –  ראו רֵע. ראו גם לקח טוב, שכל טוב, וחיזקוני שמות י"א: ב', אשר תוהים "וכי מצרים ריעיהם של ישראל היו"? הם עונים כי לאחר עשרת המכות, המצרים עברו שינוי. ראו רש"ר הירש למטה.</fn> יוספוס, אשר כותב לקהל יעד הנמצא תחת שלטון רומי, מנצל את ההזדמנות הזו על מנת להציג אופציה הכוללת יחסים טובים בין השולטים לנשלטים.<fn>ראו <a href="Where in Egypt Did the Israelites Live" data-aht="page">היכן חיו היהודים?</a> לדיון בשאלת המרחק בין מגורי היהודים למצרים. ראו שלבי העבדות לדיון בשאלה האם המצרי הממוצע היה קשור בשעבוד היהודים.</fn> בדומה לכך, רש"ר הירש מציע כי לאחר מכת חושך, בה בני ישראל הוכיחו את מוסריותם ואת כנותם בכך שלא ניצלו את המצרים<fn>בשביל רש"ר הירש, נתינת המתנות מעידה על רמתם המוסרית הגבוהה של בני ישראל, ולא מהווה הוכחה לערמומיותם ושקרנותם. בכך, רש"ר הירש מנסה להפוך את השאלה המוסרית על ראשה.</fn>, גישתם של המצרים כלפי היהודים השתנתה והם נתנו את המתנות בשמחה וכאות כבוד<fn>ראו בהמשך את דעתו של יוסי הגלילי במכילתא דרבי ישמעאל י"ג אשר מציע, בדומה לרש"ר הירש, כי המצרים נתנו מרצונם, אך רק כהשאלה, כמו גם לקח טוב, שכל טוב וחיזקוני אשר מצוטטים בהערה קודמת.</fn>. רש"ר הירש, אם כן, מציג את בני ישראל כמושאים להערצת הגויים ואב-טיפוס לאידיאל של מענטש-ישראל.<fn>ראו <multilink><a href="RHirschShemot3-22" data-aht="source">רש"ר הירש</a><a href="R. Samson Raphael Hirsch" data-aht="parshan">אודות ר' שמשון רפאל הירש</a></multilink> על מנת להרחיב בדבר השפעות תפיסת עולמו על פרשנויותיו.</fn></point>
−
<point><b>רקע פולמוסי</b> – נדמה כי יוספוס נענה להתפלמסות האנטי-יהודית של העידן היווני-רומי אשר אשר האשימה את היהודים בגנבת רכושם של המצרים<fn>ראו פילון למטה אשר נדמה כנענה לטענות דומות, וראו מטה את התיאורים הרבניים של פולמוסו של גבייה בן פסיאה עם המצרים מול אלכסנדר הגדול.</fn>. ראו יוספוס נגד אפיון א':כ"ו שם הוא מצטט את מאנטו<fn>מנטאו היה כומר והיסטוריון אנטישמי אשר חי במצרים התלמיית.</fn> אשר מאשים את היהודים בבזיזת המקדשים המצריים כאשר עזבו את מצריים.<fn>Cf. the 1st century Roman historian Pompeius Trogus (the original work is not extant but is summarized in Justin's Epitome – see 36:2) who writes that Moshe "carried off by stealth the sacred utensils of the Egyptians, who, endeavouring to recover them by force of arms, were obliged by tempests to return home." [Cf. Mekhilta DeRabbi Yishmael Beshalach Vayehi which says that while the Israelites were despoiling the Egyptians, Moshe was busy handling the remains of Yosef.] See also Josephus in Against Apion 1:34 who cites Lysimachus who accuses the Jews of being serial temple robbers. Interestingly, Mekhilta DeRabbi Yishmael Bo 13 interprets the despoiling of Egypt as the melting of the Egyptians' idols (presumably, in order to remove the prohibition of the Israelites benefiting from idols) before their appropriation by the Israelites. According to all of these sources, "כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב" are understood as gold and silver idols and linked to "וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים אֲנִי ה'". A similar motif resurfaces over a millenium later in the Golden Haggadah – see Despoiling Egypt in Art for further discussion.</fn></point>
+
<point><b>רקע פולמוסי</b> – נדמה כי יוספוס נענה להתפלמסות האנטי-יהודית של העידן היווני-רומי אשר אשר האשימה את היהודים בגנבת רכושם של המצרים<fn>ראו פילון למטה אשר נדמה כנענה לטענות דומות, וראו מטה את התיאורים הרבניים של פולמוסו של גבייה בן פסיאה עם המצרים מול אלכסנדר הגדול.</fn>. ראו יוספוס נגד אפיון א':כ"ו שם הוא מצטט את מאנטו<fn>מנטאו היה כומר והיסטוריון אנטישמי אשר חי במצרים התלמיית.</fn> אשר מאשים את היהודים בבזיזת המקדשים המצריים כאשר עזבו את מצריים.<fn>ראו את עבודתו של ההיסטוריון הרומי קורדון פומפיוס (העבודה המקורית אינה קיימת כיום אך ישנו תקציר שלה בהתגלמותו של ג'סטין – ראו ל"ג: ב') אשר כותב כי משה "לקח בחשאי את רכושם המקודש של המצרים, אשר, לאחר ניסיון להשיב את רכושם בכוח, הוכרחו לחזור לביתם מפאת הסופות." [ראו מכילתא דרבי ישמעאל, בשלח, ויחי, אשר אומר כי בזמן שבני ישראל היו עסוקים בלקיחת רכוש המצרים, משה היה עסוק בגופתו של יוסף.] ראו גם יוספוס נגד אפיון  א': ל"ד אשר מצטט את ליסימאכוס אשר מאשים את היהודים בהיותם בוזזי מקדשים סדרתיים. מעניין לציין כי גם מכילתא דרבי ישמעאל י"ג מבין את לקיחת רכוש המצרים כהמסת פסליהם (סביר להניח שעל מנת לעקוף את איסור ההנאה מעבודת אלילים) לפני שנלקחו בידי בני ישראל. על פי כל המקורות הללו, "כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב" מובנים כי כפסלי זהב וכסף וקשורים ב "וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים אֲנִי ה'". מוטיב דומה עולה כמילניום לאחר מכן בהגדת הזהב – <a href="Despoiling Egypt in Art" data-aht="page">ראו ניצול המצרים באומנות</a> – להמשך הדיון בנושא.</fn></point>
−
<point><b>Leaving permanently or just for three days</b> – Josephus and R. Hirsch assume that the Egyptians were giving parting gifts as they knew the Israelites were leaving for good.<fn>See Josephus Antiquities 2:15:3 and R. Hirsch Shemot 12:31, 14:5.</fn> Josephus, in fact, never makes mention of any request to leave for only three days – see <a href="A Three Day Journey" data-aht="page">Three Day Journey</a>.</point>
+
<point><b>עזבו לתמיד או לשלושה ימים בלבד</b> – Josephus and R. Hirsch assume that the Egyptians were giving parting gifts as they knew the Israelites were leaving for good.<fn>See Josephus Antiquities 2:15:3 and R. Hirsch Shemot 12:31, 14:5.</fn> Josephus, in fact, never makes mention of any request to leave for only three days – see <a href="A Three Day Journey" data-aht="page">Three Day Journey</a>.</point>
<point><b>Timing of the gift and its repetition</b> – Josephus places the actual giving of the gifts at the hour of the Exodus (Shemot 12:35–36), as this is an appropriate point for a farewell gift.<fn>See Introduction for the alternative possibility that the gifts were given already in Shemot 11 and that Shemot 12:36 is merely a flashback.</fn></point>
<point><b>Timing of the gift and its repetition</b> – Josephus places the actual giving of the gifts at the hour of the Exodus (Shemot 12:35–36), as this is an appropriate point for a farewell gift.<fn>See Introduction for the alternative possibility that the gifts were given already in Shemot 11 and that Shemot 12:36 is merely a flashback.</fn></point>
<point><b>"וַיַּשְׁאִלוּם"</b> – Josephus and R. Hirsch suggest that the Egyptians gave gifts of their own initiative.<fn>In contrast to the Biblical text, Josephus does not even make mention of the Israelite request. Cf. the opinions in the Mekhilta DeRabbi Yishmael below which derive from "וַיַּשְׁאִלוּם" that the Egyptians loaned the Israelites even more than they requested.</fn></point>
<point><b>"וַיַּשְׁאִלוּם"</b> – Josephus and R. Hirsch suggest that the Egyptians gave gifts of their own initiative.<fn>In contrast to the Biblical text, Josephus does not even make mention of the Israelite request. Cf. the opinions in the Mekhilta DeRabbi Yishmael below which derive from "וַיַּשְׁאִלוּם" that the Egyptians loaned the Israelites even more than they requested.</fn></point>
Version as of 06:54, 17 June 2019
פיצויים לעבדות וניצול מצרים
גישות פרשניות
סקירה
הפרשנים חלוקים בשאלה האם המצרים התכוונו לתת את הזהב, הכסף והבגדים לבני ישראל כמתנה או כהלוואה בלבד. המחלוקת מתבטאת בעיקר בהבנות שונות של העברית המקראית, אך מושפעת גם ממשמעותה של המילה "שאל" בתפיסות העולם של הפרשנים השונים.
ההסבר כי המצרים נתנו את רכושם לעם ישראל במתנה הינו הדרך הפשוטה ביותר לפתור את הסוגייה המוסרית, אך מעלה את השאלה, מדוע המצרים נתנו מתנות לעבדיהם לשעבר? על מנת לענות על שאלה זו, יוספוס ורש"ר הירש בוחנים את מצבם הנפשי של המצרים ואת מערכת היחסים שנוצרה בינם לבין עם ישראל לאחר עשרת המכות. הם מציעים כי חלק מהמצרים גילו הערכה מחודשת לעם ישראל ונתנו להם מתנות כאות חברות, בעוד אחרים ראו בהם אויבים והציעו להם את המתנות כשוחד על מנת לזרז את העזיבה שלהם. גם רשב"ם מתייחס להקשר המיידי בו מצויה יציאת מצריים, אך הוא טוען כי המתנות נתנו מתוך פחד לא-לוהי עם ישראל ועל מנת להיות בחסדיו הטובים. מצד שני, ר' סעדיה ומלבי"ם מתייחסות להקשרה הרחב של הפרשה, ומציעים כי המתנות שמשו כפיצויים לעבדותם של בני ישראל, או לחלופין, שמשו כתחליף לרכוש אותו השאירו במצריים.
הפרשנים אשר רואים ברכוש הלוואה מניחים כי זהו רכוש אשר ניתן לעבדים בהלוואה על מנת לשמשם בעבודתם הרוחנית, אך עליהם להתייחס הן לבעיה המוסרית אשר עולה מכך שהבצעה כאן הערמה על המצרים, והן לשאלה מדוע א-לוהים ציווה דבר שכזה? פרשנים אחדים מצדיקים את הפרשה על ידי הסתכלות מנקודת מבט רחבה יותר והתייחסות לסבל אותו חוו בני ישראל. הם מניחים כי הרכוש אמור לפצות על מאות שנים של עבדות או על הרכוש שהופקע מבני ישראל. אחרים, כגון פילו ור' יוסף בכור שור, מתרכזים דווקא בהתנהגותם החמורה של המצרים, וראו ברכוש שנלקח שלל מלחמה או רכוש עליו למעשה המצרים ויתרו כאשר גירשו את עם ישראל ממצרים. לעומת זאת, אבן עזרא טוען כי אין צורך בהצדקה, ושלא-לוהים מותר לעשות כל העולה בדעתו ברכוש שלו.
לגישות שונות אלו השלכות לגבי שאלות נוספות המתקשרות לשאלה המקורית. כיצד העם המצרי התייחס לעם ישראל, הן במהלך שנות העבדות והן בזמן יציאת מצרים? האם עם ישראל שועבד רק בידי המדינה או גם בידי המצרים באופן יחידני? האם פרעה וכל העם המצרי ידעו כי עם ישראל עוזב לתמיד ולא רק לשלושה ימים? לבסוף, האם לרכוש היה שווי רב, והאם הוא קשור בהבטחת א-לוהים בברית בין הבתרים שהעם יצא ממצרים "ברכוש גדול", והאם ניתן ללמוד משהו מפרשה זו לגבי ההשלכות המוסריות של קבלת שוחד?
כדי להסביר את טבעה של העברת רכוש המצרים, פרשנים מציעים שתי גישות מרכזיות, כשכל אחת מן הגישות הללו מתחלקת לתת גישות נוספות:
מתנות
על פי גישה זו, פירושו של השורש ש.א.ל בסיפור זה הינו לבקש מתנה1 - ראו שאל לדיון בלשני בנושא. מאחר והרכוש ניתן במתנה, לא היתה דילמה מוסרית האם על העם לשמור את הרכוש. התומכים בעמדה זו חלוקים באשר לטבען של המתנות ולמניעיהם של המצרים לתת מתנות אלו:
"רֵעֵהוּ" – קריאה זו מסתמכת על הפסוק "וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ" אשר ממנה ניתן להסיק כי היחסים בין המצרים לבין עם ישראל היו יחסי שכנות טובה3 או אפילו חברות. 4 יוספוס, אשר כותב לקהל יעד הנמצא תחת שלטון רומי, מנצל את ההזדמנות הזו על מנת להציג אופציה הכוללת יחסים טובים בין השולטים לנשלטים.5 בדומה לכך, רש"ר הירש מציע כי לאחר מכת חושך, בה בני ישראל הוכיחו את מוסריותם ואת כנותם בכך שלא ניצלו את המצרים6, גישתם של המצרים כלפי היהודים השתנתה והם נתנו את המתנות בשמחה וכאות כבוד7. רש"ר הירש, אם כן, מציג את בני ישראל כמושאים להערצת הגויים ואב-טיפוס לאידיאל של מענטש-ישראל.8
רקע פולמוסי – נדמה כי יוספוס נענה להתפלמסות האנטי-יהודית של העידן היווני-רומי אשר אשר האשימה את היהודים בגנבת רכושם של המצרים9. ראו יוספוס נגד אפיון א':כ"ו שם הוא מצטט את מאנטו10 אשר מאשים את היהודים בבזיזת המקדשים המצריים כאשר עזבו את מצריים.11
עזבו לתמיד או לשלושה ימים בלבד – Josephus and R. Hirsch assume that the Egyptians were giving parting gifts as they knew the Israelites were leaving for good.12 Josephus, in fact, never makes mention of any request to leave for only three days – see Three Day Journey.
Timing of the gift and its repetition – Josephus places the actual giving of the gifts at the hour of the Exodus (Shemot 12:35–36), as this is an appropriate point for a farewell gift.13
"וַיַּשְׁאִלוּם" – Josephus and R. Hirsch suggest that the Egyptians gave gifts of their own initiative.14
"וַיְנַצְּלוּ" / "וְנִצַּלְתֶּם" – R. Hirsch explains that the root means to remove from one's self,15 and that the subject of the verb is the Egyptians. Josephus simply makes no mention of any despoiling of Egypt.
Reason for command and relationship to the "בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" promised at the Covenant of the Pieces – While R. Hirsch views the gifts as fulfilling the Covenant, Josephus makes no mention of gold and silver and gives no indication that the presents were of considerable value.16
"דַּבֶּר נָא" – R. Hirsch suggests that the Israelites did not want to lose their moral high ground and honorable reputation by asking for gifts.17 Thus, Hashem needed to urge and command them to do so, with "נָא" meaning please.18
Fear
The gifts were given out of fear and to hasten the Israelites' departure.
In addition to their first explanation, they suggest that other Egyptians gave merely so that the Israelites would leave quicker and the plagues would cease.19
Biblical support – This view may find support from the verses in Tehillim 105:37–38 which juxtapose the fear of the Egyptians with the Israelites leaving laden with gold and silver.20
Leaving permanently or just for three days – See above that Josephus and R. Hirsch assume that the Egyptians wanted the Israelites to leave and never return.
Timing of the gift – See above that Josephus places the story of the gifts at the hour of the actual Exodus, after the death of the first borns.
"וַיַּשְׁאִלוּם" – See above that Josephus and R. Hirsch suggest that the Egyptians gave gifts of their own initiative.
"וַיְנַצְּלוּ" / "וְנִצַּלְתֶּם" – See above that R. Hirsch explains that the root means to remove from one's self, and that the subject of the verb is the Egyptians.
Reparations
The articles were given as reparations for centuries of unpaid wages.
"מֵאֵת רֵעֵהוּ" – As compensation was exacted from individual Egyptians, the Israelites must have been slaves to private Egyptians. This is, in fact, the position taken by R. Bachya Shemot 1:10 "הפקיר פרעה את ישראל שכל אחד ואחד מהמצריים יהיה לו רשות לקחת מישראל לעבוד עבודתו".25 See Nature of the Bondage.
Leaving permanently or just for three days – This approach assumes that everyone (both the Israelites and Egyptians) knew that the Israelites were leaving for good, and thus it was time for compensation or parting הענקה. See Three Day Journey.
Timing of the gift and "דַּבֶּר נָא" – Chizkuni interprets "נָא" as now,26 i.e. at the time of Chapter 11 and before the last plague. This would have been a better time for negotiating reparations than waiting for the harried hour of the Exodus, at which time the Israelites were packing and the Egyptians were burying their dead.27
Reason for command and relationship to the "בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" promised at the Covenant of the Pieces – R. Saadia Bereshit 15:14 says that this promise was fulfilled through the gold and silver gifts.28
Contemporary moral dilemma over accepting German reparations – R. Zalman Sorotzkin in Oznayim LaTorah Shemot 11:2 brings this quandary to life by drawing a contemporary parallel to the debates which raged in Israel in the early 1950s over the propriety of requesting and accepting West German reparations.29 He suggests that there was a similar situation in Egypt, where many bereaved Israelite parents were opposed to negotiating a settlement and accepting "blood money" from the Egyptians,30 and thus Hashem had to make a special request for them to do so.31
Property Swap
The items were given in exchange for Israelite property left behind in Egypt.
Chizkuni and Malbim propose that the Israelites were instructed to make a swap with their Egyptian neighbors, according to which the Egyptians would give the Israelites portable valuables in exchange for all of the property the Israelites were leaving behind in Egypt.
"מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ" – Malbim explains that the verse specifies Egyptian neighbors and tenants, as they were the ones who were poised to take possession of the Israelite houses and non-portable property.34
Real estate holdings – Chizkuni cites Bereshit 47:27 to prove that the Israelites amassed significant land holdings in Egypt. Chizkuni is following Ibn EzraLong Commentary Shemot 3:22About Ibn Ezra who notes that the words "וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ" indicate that the Israelites had Egyptian tenants.35 This has ramifications for understanding the nature of the slavery and the living conditions of the Israelites – see Where in Egypt Did the Israelites Live?.
Leaving permanently or just for three days – This approach assumes that both the Israelites and Egyptians knew that the people were planning on leaving for good. See Three Day Journey.36
Timing of the gift and "דַּבֶּר נָא" – Chizkuni and Malbim both explain that "נָא" means now,37 i.e. at the time of Chapter 11 and before the last plague. This would have been the last opportunity for orderly transactions and property swaps.
"וַיְנַצְּלוּ" / "וְנִצַּלְתֶּם" – Malbim maintains that the root means to rescue (הציל), and that by this method, the Israelites will salvage some of their wealth.38
Reason for command and relationship to the "בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" promised at the Covenant of the Pieces – If the Israelites were compensated for significant land holdings, it would have indeed amounted to significant wealth.
Religious Sponsorship
The gifts were given to sponsor the Israelites' religious worship.
The Egyptians' motives – Although Rashbam himself does not elaborate, his approach may view the giving of gifts as an attempt to find favor with the God of the Hebrews and avert further plagues.40 For similar Biblical cases of Gentile support of Israelite worship in order to ward off plagues or gain Divine favor, see the offering of gold vessels with which the Philistines returned the ark in Shemuel I 6:1-941 and the Persian sacrificial contributions in Ezra 6:8–10.
"כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב" – Rashbam identifies the gold and silver articles as jewelry to be worn (together with the requested holiday clothing) when the Israelites sacrificed at Mt. Sinai.42 Rashbam Shemot 12:36 also links to the verse in Shemot 33:6 which mentions the ornaments that the Israelites were wearing at Mt. Sinai.43 According to Rashbam, the items were actually used in religious worship, and this was not merely a ruse to get the Egyptians to part from their possessions.44
"וְשַׂמְתֶּם עַל בְּנֵיכֶם וְעַל בְּנֹתֵיכֶם" – Shemot 3:22 specifies that the articles were to be placed on the Israelites' sons and daughters, and Shemot 32:2 records that even the children were bedecked with ornaments at Mt. Sinai.45
Leaving only temporarily for three day journey – According to Rashbam, the Egyptians thought the Israelites were going to return to Egypt after their holiday,46 but were nevertheless giving outright gifts to be used in the religious worship.47
"וַיַּשְׁאִלוּם" – Rashbam emphasizes that the hiphil form of the verb also refers to the act of giving a gift.48
"וַיְנַצְּלוּ" / "וְנִצַּלְתֶּם" – Rashbam appears to explain that the root means to remove.
Reason for command and relationship to the "בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" promised at the Covenant of the Pieces – As according to Rashbam, the genuine purpose of obtaining the items was for use in religious worship, there is no need to postulate any connection to a fulfillment of the Covenant with Avraham.49 Accordingly, the "בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" promised in the Covenant may refer to the significant livestock with which the Israelites left Egypt (see Shemot 12:38) and not to the jewelry.50 See רכוש for more.51
Polemical backdrop – Rashbam notes that his interpretation counters the claims of the (Christian) heretics ("ותשובה למינים").52 See Josephus above and Rabbinic sources below that this episode was the basis of anti-Jewish polemic already in the Greco-Roman period.
Loans
According to this approach, the root שאל in this story means to borrow (i.e. ask for a loan), and the objects were originally given only as a loan for the Israelites' religious worship. See שאל for elaboration on the lexical issue. This approach subdivides in explaining the moral and legal justification for deceiving the Egyptians and ultimately keeping the objects:53
Remuneration
The items served as partial remuneration for hundreds of years of slave labor.
Wages or הענקה – Most of these sources view the borrowed items as a replacement for owed wages. However, the Sifre, HaRekhasim LeVik'ah, and Cassuto suggest that it was intended to guarantee the fulfillment of the practice of a slave owner giving parting gifts (הענקה) to their slaves upon their emancipation. Cassuto points out that the language of the laws of הענקה in Devarim, "וְכִי תְשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ לֹא תְשַׁלְּחֶנּוּ רֵיקָם" is parallel to the language used by Hashem here,"וְהָיָה כִּי תֵלֵכוּן לֹא תֵלְכוּ רֵיקָם".58
"מֵאֵת רֵעֵהוּ" – As compensation was exacted from individual Egyptians, the Israelites must have been slaves to private Egyptians. See Nature of the Bondage.
"וַיְנַצְּלוּ" / "וְנִצַּלְתֶּם" – Ibn Ezra Short Commentary Shemot 3:22 and Radak Sefer HaShorashim s.v. נצל explain that the verb means saving (הציל), as the Israelites were salvaging some of what was owed to them.59 Cassuto, on the other hand, renders the word as despoil or empty,60 explaining that the verse is speaking from the perspective of the Children of Israel; taking even just a few possessions seemed to them to be "emptying" Egypt.
Why via deception? Commentators offer two suggestions to explain why Hashem instructed to mislead the Egyptians into thinking that the objects would be returned:
Ibn Ezra Short CommentaryShemot 11:4About Ibn Ezra suggests simply that otherwise the Egyptians would not have loaned the objects,61 and Shadal Shemot 3:2262 provides other instances in which Hashem ordered the use of a ruse.
Ran, though, assumes that Hashem could have enabled the Israelites to take the Egyptians' possessions by force. He therefore proposes that the entire stratagem as well as the 3 day ruse itself63 was intended to induce the Egyptians to chase after the nation (in order to retrieve their loaned belongings)64 and drown in Yam Suf.65 According to Ran, Hashem worked his plan through natural means (דרך הטבע). For more, see A Three Day Journey.66
Who knew that the Israelites would not return?Ibn Ezra Short CommentaryShemot 11:4About Ibn Ezra says that the Israelites knew, but they kept this secret from the Egyptians because otherwise the Egyptians would not have loaned them their objects.67 Alternatively, even the Israelites did not know that they were leaving for good. For more, see Three Day Journey.
Reason for command and relationship to the "בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" promised at the Covenant of the Pieces – Radak views the remuneration as a fulfillment of the Covenant.
Timing of the loan and "דַּבֶּר נָא" – There are two possibilities within this approach:
Ibn Ezra Short Commentary Shemot 11:2 and Radak Sefer HaShorashim s.v. נא interpret "נָא" as now,68 i.e. at the time of Chapter 11 and before the last plague.
In contrast, Ran, following R. Yannai in Bavli Berakhot 9a69 interprets "נָא" as please.70
Property Compensation
The objects were partial compensation for all of the property the Israelites were forced to leave behind in Egypt.
"מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ" – Akeidat Yitzchak and Abarbanel explain that the verse specifies Egyptian neighbors and tenants, as they were the ones who were poised to take possession of the Israelite houses and non-portable property.73
Who knew that the Israelites would not return? As the items were a loan, the Egyptians did not know. The Akeidat Yitzchak further explains that the Israelites needed to leave much of their property in Egypt, so that the Egyptians would not realize that they were leaving for anything more than a brief holiday. R. Yehuda HeChasid, in contrast, suggests that the Israelites were candid with the Egyptians that the possibility existed that they might not return, and thus left their property as collateral.
"וַיְנַצְּלוּ" / "וְנִצַּלְתֶּם" – R. Yitzchak Arama and Abarbanel propose that the word is related to התנצלות (excuse), and that the verse is saying that the Israelites have a good excuse and explanation for not returning the loaned objects.
Why via deception? Akeidat Yitzchak and Abarbanel suggest like the Ran above that the borrowing of the valuables was intended to induce the Egyptians to chase after the Israelites and drown in Yam Suf.
Reason for command and relationship to the "בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" promised at the Covenant of the Pieces – Abarbanel explicitly connects our episode with the fulfillment of Hashem's promise to Avraham.
Philo and Netziv view the Egyptian enslavement of the Israelites as creating a state of "as if they were at war", thus validating the Israelites' right to "carry off the treasures of the enemy, according to the laws of conquerors."75
Seforno and Michaelis, in contrast, focuses on Yam Suf as an actual battle.76 At Yam Suf, the Egyptians schemed to despoil the Israelites,77 and are thus despoiled themselves measure for measure.
Moral or legal justification?
Philo and Netziv present a fundamental moral justification for borrowing the items with no intention of returning them.
According to Seforno, the items originally needed to be returned, and it was only a subsequent legal loophole which obviated that obligation.
Michaelis maintains that the Israelites initially intended to return the objects.
Who knew that the Israelites were leaving for good?
According to Seforno, the Israelites themselves knew, but the Egyptians did not know and thus gave chase to retrieve their valuables.78
Netziv Shemot 7:5, 11:1–2, 12:35 posits that Paroh expelled the Israelites for good, but that the rest of the Egyptians were not aware of this.79 See Three Day Journey.
According to Michaelis, it would seem that the Israelites themselves may not have known.
Why via deception? Seforno Shemot 11:2 and Netziv Shemot 11:2, 12:35 explain that the borrowing of the articles lured the Egyptians into chasing after the Israelites and ultimately drowning in Yam Suf.80 In contrast, Michaelis sees no deception on the part of the Israelites as they fully intended to return the objects.
"מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ" vs. "מֵאֵת רֵעֵהוּ" – Netziv 11:2 attempts to account for this discrepancy between the original command in Shemot 3 and the later command in Shemot 11.81 According to him, the Israelites originally had friendly relations only with their immediate neighbors,82 but the assistance they provided to the Egyptians during the course of the Plagues gained them more friends and admirers.83
"וְשַׂמְתֶּם עַל בְּנֵיכֶם וְעַל בְּנֹתֵיכֶם" – Netziv Shemot 3:22 explains that this was to maximize what the Israelites could borrow without making it obvious that they had no intention of returning.
"וַיְנַצְּלוּ" / "וְנִצַּלְתֶּם" – Philo and Seforno likely understood these verbs as to despoil,84 as they describe the loaned items as "spoils." Netziv 3:22, though, appears to render these verbs as to save (הציל).
Reason for command and relationship to the "בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" promised at the Covenant of the Pieces – According to this approach, the command may be intended to fulfill the Covenant, or to symbolize the totality of the Egyptian defeat.
Forfeited Claims
The Egyptians actively forfeited their claims to the objects or their hostile actions prevented the Israelites from returning them.
Already in Egypt or only at Yam Suf – HaRekhasim LeVik'ah suggests that the forfeiture occurred already in Egypt when the Egyptians permanently expelled the Israelites. R"Y Bekhor Shor, though, suggests that Hashem commanded the Israelites to "return" ("וְיָשֻׁבוּ") in Shemot 14:2 in order to fulfill their promise to return after the three day journey with the borrowed articles. Accordingly, it was only when Paroh chased after them to do battle with them and did not permit them to return, that the Israelites no longer bore responsibility to return the items.85
Who knew that the Israelites would not return? According to R"Y Bekhor Shor, Paroh and the Egyptians sent the Israelites for a three day journey only and expected their return.86 HaRekhasim LeVik'ah, though, says that the Egyptians entertained this illusion only until the Exodus when they chased out the Israelites for good.
Reason for command – HaRekhasim LeVik'ah explains that Hashem arranged for this transfer of wealth because He knew that the Egyptians would not abide by the established custom of sending slaves away with gifts (הענקה) – see compensation option above.
Why via deception? Neither commentator is explicit as to why Hashem resorted to deception, but they could adopts the options available to the positions above.
Timing of the loan and "דַּבֶּר נָא" – R"Y Bekhor Shor and HaRekhasim LeVik'ah interpret "נָא" as now,87 i.e. at the time of Chapter 11 and before the last plague, rather than at the time of the harried departure. This interpretation is critical for HaRekhasim LeVik'ah's position as the act of borrowing must precede the forfeiture of the loan which, according to him, took place at the time of the Exodus.
"וַיְנַצְּלוּ" / "וְנִצַּלְתֶּם" – According to HaRekhasim LeVik'ah, the verb has the specific connotation of removing jewelry and valuables.
No Need to Justify
No justification is needed for Hashem's command since He owns everything in the world and is entitled to take from one nation and give to another.
Hashem gives and Hashem takes – This idea is echoed in the words of Shemuel in Berakhot 119a who traces how the world's possessions move from one hand to another. They are collected from all the nations to Egypt by Yosef, transferred to the Children of Israel when they leave Egypt, returned to Egypt with Shishak, etc.90
Reason for command – These commentators do not address this issue directly, but they could adopt the approach of Shadal Shemot 3:22 who suggests that the directive was intended to demonstrate that Hashem punishes the wicked91 and rewards the righteous.
Who knew that the Israelites would not return? This position would assume that the Egyptians did not know.
Why via deception? This position does not address this issue.