Difference between revisions of "Reparations and Despoiling Egypt/2/he"
Miriam.Havin (talk | contribs) m |
Miriam.Havin (talk | contribs) m |
||
Line 5: | Line 5: | ||
<div class="overview"> | <div class="overview"> | ||
<h2>סקירה</h2> | <h2>סקירה</h2> | ||
− | <p>הפרשנים חלוקים בשאלה האם המצרים התכוונו לתת את הזהב, הכסף והבגדים לבני ישראל במתנה או כהלוואה בלבד. המחלוקת מתרכזת בעיקר בהבנות שונות של העברית המקראית, אך מושפעת גם ממשמעויותה השונות של המילה "שאל" | + | <p>הפרשנים חלוקים בשאלה האם המצרים התכוונו לתת את הזהב, הכסף והבגדים לבני ישראל במתנה או כהלוואה בלבד. המחלוקת מתרכזת בעיקר בהבנות שונות של העברית המקראית, אך מושפעת גם ממשמעויותה השונות של המילה "שאל" בתפיסות העולם של הפרשנים השונים.</p> |
<!--<continue>--> | <!--<continue>--> | ||
− | <p>ההסבר כי המצרים נתנו את רכושם לבני ישראל במתנה הינו | + | <p>ההסבר כי המצרים נתנו את רכושם לבני ישראל במתנה הינו פותר את הסוגייה המוסרית באופן הפשוט ביותר, אך מעלה את השאלה, מדוע המצרים נתנו מתנות לעבדיהם לשעבר? על מנת לענות על שאלה זו, יוספוס ורש"ר הירש בוחנים את מצבם הנפשי של המצרים ואת מערכת היחסים שנוצרה בינם לבין בני ישראל לאחר עשרת המכות. הם מציעים כי חלק מהמצרים גילו הערכה מחודשת לבני ישראל כתוצאה מן המכות, ונתנו להם מתנות כאות חברות, בעוד אחרים ראו בהם אויבים, והציעו להם את המתנות כשוחד על מנת לזרז את העזיבה שלהם. גם רשב"ם מתייחס להקשר המיידי בו מצויה יציאת מצרים, אך הוא טוען כי המתנות נתנו מתוך פחד לא-לוהי בני ישראל ועל מנת להיות בחסדיו הטובים. מצד שני, ר' סעדיה ומלבי"ם מתייחסות להקשרה הרחב של הפרשה, ומציעים כי המתנות שמשו כפיצויים לעבדותם של בני ישראל, או לחלופין, שמשו כתחליף לרכוש אותו השאירו במצרים.</p> |
− | <p>הפרשנים אשר רואים ברכוש הלוואה מניחים כי זהו רכוש אשר ניתן לעבדים בהלוואה על מנת לשמשם בעבודתם הרוחנית, אך עליהם להתייחס הן לבעיה המוסרית אשר עולה מכך | + | <p>הפרשנים אשר רואים ברכוש הלוואה מניחים כי זהו רכוש אשר ניתן לעבדים בהלוואה על מנת לשמשם בעבודתם הרוחנית, אך עליהם להתייחס הן לבעיה המוסרית אשר עולה מכך שהתבצעה כאן הערמה על המצרים, והן לשאלה מדוע ה' ציווה דבר שכזה? פרשנים אחדים מצדיקים את הפרשה על ידי הסתכלות מנקודת מבט רחבה יותר והתייחסות לסבל אותו חוו בני ישראל. הם מניחים כי הרכוש אמור לפצות על מאות שנים של עבדות או על הרכוש שהופקע מבני ישראל. אחרים, כגון פילון ור' יוסף בכור שור, מתרכזים דווקא בהתנהגותם החמורה של המצרים, וראו ברכוש שנלקח שלל מלחמה או רכוש עליו המצרים ויתרו בכך שגירשו את בני ישראל ממצרים. לעומתם, אבן עזרא טוען כי אין צורך בהצדקה, ושלקב"ה מותר לעשות כל העולה בדעתו ברכוש שלו. </p> |
− | <p>לגישות שונות אלו השלכות לגבי שאלות נוספות המתקשרות לשאלה המקורית. כיצד העם המצרי התייחס לבני ישראל, הן במהלך שנות העבדות והן בזמן יציאת מצרים? האם | + | <p>לגישות שונות אלו השלכות לגבי שאלות נוספות המתקשרות לשאלה המקורית. כיצד העם המצרי התייחס לבני ישראל, הן במהלך שנות העבדות והן בזמן יציאת מצרים? האם בני ישראל שועבדו רק בידי השלטונות או גם בידי המצרים באופן יחידני? האם פרעה וכל העם המצרי ידעו כי בני ישראל עוזבים לתמיד ולא רק לשלושה ימים? האם לרכוש היה שווי רב, והאם הוא קשור בהבטחתו של הקב"ה בברית בין הבתרים שבני ישראל יצאו ממצרים "ברכוש גדול"? לבסוף, האם ניתן ללמוד משהו מפרשה זו לגבי ההשלכות המוסריות של קבלת שוחד?</p> |
<!--</continue>--></div> | <!--</continue>--></div> | ||
− | <p>כדי להסביר את טבעה של | + | <p>כדי להסביר את טבעה של קבלת רכוש המצרים, פרשנים מציעים שתי גישות מרכזיות, כשכל אחת מן הגישות הללו מתחלקת לתת גישות נוספות:</p> |
<approaches> | <approaches> | ||
<category name="מתנות"> | <category name="מתנות"> | ||
מתנות | מתנות | ||
− | <p>על פי גישה זו, פירושו של השורש <a href="Dictionary:שאל" data-aht="page">ש.א.ל</a> בסיפור זה הינו לבקש מתנה<fn>בעמדה זו תומכים יוספוס אנטיוכוס ב': ט"ו: ו', ר' סעדיה גאון שמות ג': כ"ב, י"א: ב, י"ב: ל"ה-ל"ו, פרשנות של ר' סעדיה אשר ציטט ר' אברהם בן הרמב"ם י"א: ב', ר' חננאל שמות ג': כ"ב (צוטט על ידי ר' בכיה), ר' יונה אבן ג'נאח ספר הישרים: שאל, רשב"ם שמות ג': י"ב, י"א: ב', י"ב: ל"ו, ופרשנויות נוספות רבות.</fn> - ראו <a href="שאל" data-aht="page">שאל</a> לדיון בלשני בנושא. מאחר והרכוש ניתן במתנה, לא היתה דילמה מוסרית האם על | + | <p>על פי גישה זו, פירושו של השורש <a href="Dictionary:שאל" data-aht="page">ש.א.ל</a> בסיפור זה הינו לבקש מתנה<fn>בעמדה זו תומכים יוספוס אנטיוכוס ב': ט"ו: ו', ר' סעדיה גאון שמות ג': כ"ב, י"א: ב, י"ב: ל"ה-ל"ו, פרשנות של ר' סעדיה אשר ציטט ר' אברהם בן הרמב"ם י"א: ב', ר' חננאל שמות ג': כ"ב (צוטט על ידי ר' בכיה), ר' יונה אבן ג'נאח ספר הישרים: שאל, רשב"ם שמות ג': י"ב, י"א: ב', י"ב: ל"ו, ופרשנויות נוספות רבות.</fn> - ראו <a href="שאל" data-aht="page">שאל</a> לדיון בלשני בנושא. מאחר והרכוש ניתן במתנה, לא היתה דילמה מוסרית האם על בני ישראל לשמור את הרכוש. התומכים בעמדה זו חלוקים באשר לטבען של המתנות ולמניעיהם של המצרים לתת מתנות אלו: <br/><br/></p> |
<opinion name="חברות"> | <opinion name="חברות"> | ||
חברות | חברות | ||
<p>המתנות נתנו כאות לחברות בין המצרים לבני ישראל</p> | <p>המתנות נתנו כאות לחברות בין המצרים לבני ישראל</p> | ||
<mekorot><multilink><a href="Josephus2-14-15" data-aht="source">יוספוס</a><a href="Josephus2-14-15" data-aht="source">ב׳:י״ד-ט״ו</a><a href="Josephus" data-aht="parshan">אודות יוספוס</a></multilink>,<multilink><a href="RHirschShemot3-22" data-aht="source"> רש"ר הירש</a><a href="RHirschShemot3-22" data-aht="source">שמות ג׳:כ״ב</a><a href="RHirschShemot11-2" data-aht="source">שמות י״א:ב׳-ג׳</a><a href="RHirschShemot12-36" data-aht="source">שמות י״ב:ל״ו</a><a href="R. Samson Raphael Hirsch" data-aht="parshan">אודות ר' שמשון רפאל הירש</a></multilink><fn>יוספוס ורש"ר הירש מציעים שניהם כי חלק מן המצרים נתנו את המתנות מתוך רצון טוב. </fn></mekorot> | <mekorot><multilink><a href="Josephus2-14-15" data-aht="source">יוספוס</a><a href="Josephus2-14-15" data-aht="source">ב׳:י״ד-ט״ו</a><a href="Josephus" data-aht="parshan">אודות יוספוס</a></multilink>,<multilink><a href="RHirschShemot3-22" data-aht="source"> רש"ר הירש</a><a href="RHirschShemot3-22" data-aht="source">שמות ג׳:כ״ב</a><a href="RHirschShemot11-2" data-aht="source">שמות י״א:ב׳-ג׳</a><a href="RHirschShemot12-36" data-aht="source">שמות י״ב:ל״ו</a><a href="R. Samson Raphael Hirsch" data-aht="parshan">אודות ר' שמשון רפאל הירש</a></multilink><fn>יוספוס ורש"ר הירש מציעים שניהם כי חלק מן המצרים נתנו את המתנות מתוך רצון טוב. </fn></mekorot> | ||
− | <point><b>"רֵעֵהוּ"</b> – קריאה זו מסתמכת  על הפסוק "וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ" אשר ממנה ניתן להסיק כי היחסים בין המצרים לבין | + | <point><b>"רֵעֵהוּ"</b> – קריאה זו מסתמכת  על הפסוק "וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ" אשר ממנה ניתן להסיק כי היחסים בין המצרים לבין בני ישראל היו יחסי שכנות טובה<fn>ראו גם שמות ג': כ"ב שם כתוב במפורש "מִשְּׁכֶנְתָּהּ".</fn> או אפילו חברות. <fn>ראו וילנא גאון ומלבי"ם אשר מפרשים את הביטוי  "רֵעֵהוּ" כמתייחס לבני ישראל עצמם. הם מושפעים מהבנה רבנית כי המילה רֵע מתייחסת ליהודים בלבד –  ראו רֵע. ראו גם לקח טוב, שכל טוב, וחיזקוני שמות י"א: ב', אשר תוהים "וכי מצרים ריעיהם של ישראל היו"? הם עונים כי לאחר עשרת המכות, המצרים עברו שינוי. ראו רש"ר הירש למטה.</fn> יוספוס, אשר כותב לקהל יעד הנמצא תחת שלטון רומי, מנצל את ההזדמנות הזו על מנת להציג אופציה הכוללת יחסים טובים בין השולטים לנשלטים.<fn>ראו <a href="Where in Egypt Did the Israelites Live" data-aht="page">היכן חיו היהודים?</a> לדיון בשאלת המרחק בין מגורי היהודים למצרים. ראו שלבי העבדות לדיון בשאלה האם המצרי הממוצע היה קשור בשעבוד היהודים.</fn> בדומה לכך, רש"ר הירש מציע כי לאחר מכת חושך, בה בני ישראל הוכיחו את מוסריותם ואת כנותם בכך שלא ניצלו את המצרים<fn>בשביל רש"ר הירש, נתינת המתנות מעידה על רמתם המוסרית הגבוהה של בני ישראל, ולא מהווה הוכחה לערמומיותם ושקרנותם. בכך, רש"ר הירש מנסה להפוך את השאלה המוסרית על ראשה.</fn>, גישתם של המצרים כלפי היהודים השתנתה והם נתנו את המתנות בשמחה וכאות כבוד<fn>ראו בהמשך את דעתו של יוסי הגלילי במכילתא דרבי ישמעאל י"ג אשר מציע, בדומה לרש"ר הירש, כי המצרים נתנו מרצונם, אך רק כהשאלה, כמו גם לקח טוב, שכל טוב וחיזקוני אשר מצוטטים בהערה קודמת.</fn>. רש"ר הירש, אם כן, מציג את בני ישראל כמושאים להערצת הגויים ואב-טיפוס לאידיאל של מענטש-ישראל.<fn>ראו <multilink><a href="RHirschShemot3-22" data-aht="source">רש"ר הירש</a><a href="R. Samson Raphael Hirsch" data-aht="parshan">אודות ר' שמשון רפאל הירש</a></multilink> על מנת להרחיב בדבר השפעות תפיסת עולמו על פרשנויותיו.</fn></point> |
<point><b>רקע פולמוסי</b> – נדמה כי יוספוס נענה להתפלמסות האנטי-יהודית של העידן היווני-רומי אשר אשר האשימה את היהודים בגנבת רכושם של המצרים<fn>ראו פילון למטה אשר נדמה כנענה לטענות דומות, וראו מטה את התיאורים הרבניים של פולמוסו של גבייה בן פסיאה עם המצרים מול אלכסנדר הגדול.</fn>. ראו יוספוס נגד אפיון א':כ"ו שם הוא מצטט את מאנטו<fn>מנטאו היה כומר והיסטוריון אנטישמי אשר חי במצרים התלמיית.</fn> אשר מאשים את היהודים בבזיזת המקדשים המצריים כאשר עזבו את מצריים.<fn>ראו את עבודתו של ההיסטוריון הרומי קורדון פומפיוס (העבודה המקורית אינה קיימת כיום אך ישנו תקציר שלה בהתגלמותו של ג'סטין – ראו ל"ג: ב') אשר כותב כי משה "לקח בחשאי את רכושם המקודש של המצרים, אשר, לאחר ניסיון להשיב את רכושם בכוח, הוכרחו לחזור לביתם מפאת הסופות." [ראו מכילתא דרבי ישמעאל, בשלח, ויחי, אשר אומר כי בזמן שבני ישראל היו עסוקים בלקיחת רכוש המצרים, משה היה עסוק בגופתו של יוסף.] ראו גם יוספוס נגד אפיון  א': ל"ד אשר מצטט את ליסימאכוס אשר מאשים את היהודים בהיותם בוזזי מקדשים סדרתיים. מעניין לציין כי גם מכילתא דרבי ישמעאל י"ג מבין את לקיחת רכוש המצרים כהמסת פסליהם (סביר להניח שעל מנת לעקוף את איסור ההנאה מעבודת אלילים) לפני שנלקחו בידי בני ישראל. על פי כל המקורות הללו, "כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב" מובנים כי כפסלי זהב וכסף וקשורים ב "וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים אֲנִי ה'". מוטיב דומה עולה כמילניום לאחר מכן בהגדת הזהב – <a href="Despoiling Egypt in Art" data-aht="page">ראו ניצול המצרים באומנות</a> – להמשך הדיון בנושא.</fn></point> | <point><b>רקע פולמוסי</b> – נדמה כי יוספוס נענה להתפלמסות האנטי-יהודית של העידן היווני-רומי אשר אשר האשימה את היהודים בגנבת רכושם של המצרים<fn>ראו פילון למטה אשר נדמה כנענה לטענות דומות, וראו מטה את התיאורים הרבניים של פולמוסו של גבייה בן פסיאה עם המצרים מול אלכסנדר הגדול.</fn>. ראו יוספוס נגד אפיון א':כ"ו שם הוא מצטט את מאנטו<fn>מנטאו היה כומר והיסטוריון אנטישמי אשר חי במצרים התלמיית.</fn> אשר מאשים את היהודים בבזיזת המקדשים המצריים כאשר עזבו את מצריים.<fn>ראו את עבודתו של ההיסטוריון הרומי קורדון פומפיוס (העבודה המקורית אינה קיימת כיום אך ישנו תקציר שלה בהתגלמותו של ג'סטין – ראו ל"ג: ב') אשר כותב כי משה "לקח בחשאי את רכושם המקודש של המצרים, אשר, לאחר ניסיון להשיב את רכושם בכוח, הוכרחו לחזור לביתם מפאת הסופות." [ראו מכילתא דרבי ישמעאל, בשלח, ויחי, אשר אומר כי בזמן שבני ישראל היו עסוקים בלקיחת רכוש המצרים, משה היה עסוק בגופתו של יוסף.] ראו גם יוספוס נגד אפיון  א': ל"ד אשר מצטט את ליסימאכוס אשר מאשים את היהודים בהיותם בוזזי מקדשים סדרתיים. מעניין לציין כי גם מכילתא דרבי ישמעאל י"ג מבין את לקיחת רכוש המצרים כהמסת פסליהם (סביר להניח שעל מנת לעקוף את איסור ההנאה מעבודת אלילים) לפני שנלקחו בידי בני ישראל. על פי כל המקורות הללו, "כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב" מובנים כי כפסלי זהב וכסף וקשורים ב "וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים אֲנִי ה'". מוטיב דומה עולה כמילניום לאחר מכן בהגדת הזהב – <a href="Despoiling Egypt in Art" data-aht="page">ראו ניצול המצרים באומנות</a> – להמשך הדיון בנושא.</fn></point> | ||
− | <point><b>עזבו | + | <point><b>עזבו לצמיתות או לשלושה ימים בלבד?</b> יוספוס ורש"ר הירש מניחים כי המצרים נתנו לבני ישראל מתנות פרידה ובהתאם לזאת, ידעו כי בני ישראל עוזבים לתמיד<fn>ראו יוספוס עתיקות ב': ט"ו: ג' ורש"ר הירש שמות י"ב: ל"א, י"ד: ה'.</fn>. למעשה, יוספוס לא מתייחס כלל לבקשה לעזוב לשלושה ימים בלבד – ראו <a href="A Three Day Journey" data-aht="page">מסע בן שלושה ימים</a>.</point> |
<point><b>תזמון המתנות והחזרתיות בפסוקים</b> – יוספוס טוען כי נתינת המתנות התרחשה בשעת יציאת מצריים (שמות י"ב: ל"ה- ל"ו), שכן זהו זמן מתאים למתנות פרידה. <fn>ראו הקדמה לאפשרות החלופית כי המתנות נתנו כבות בשמות י"א ובשמות י"ב: ל"ו ישנה רק הזכרות באירועי עבר.</fn></point> | <point><b>תזמון המתנות והחזרתיות בפסוקים</b> – יוספוס טוען כי נתינת המתנות התרחשה בשעת יציאת מצריים (שמות י"ב: ל"ה- ל"ו), שכן זהו זמן מתאים למתנות פרידה. <fn>ראו הקדמה לאפשרות החלופית כי המתנות נתנו כבות בשמות י"א ובשמות י"ב: ל"ו ישנה רק הזכרות באירועי עבר.</fn></point> | ||
<point><b>"וַיַּשְׁאִלוּם"</b> – יוספוס ורש"ר הירש מציעים כי המצרים נתנו את המתנות מיוזמתם האישית. <fn>לעומת הטקסט המקראי, יוספוס אינו מציין כךך את בקשת בני ישראל. ראו את הפרשנויות במכילתא דרבי ישמעאל, בהן מוצגת העמדה כי המצרים נתנו לבני ישראל אפילו יותר משהם "וַיַּשְׁאִלוּם" הבינו מהבקשה.</fn></point> | <point><b>"וַיַּשְׁאִלוּם"</b> – יוספוס ורש"ר הירש מציעים כי המצרים נתנו את המתנות מיוזמתם האישית. <fn>לעומת הטקסט המקראי, יוספוס אינו מציין כךך את בקשת בני ישראל. ראו את הפרשנויות במכילתא דרבי ישמעאל, בהן מוצגת העמדה כי המצרים נתנו לבני ישראל אפילו יותר משהם "וַיַּשְׁאִלוּם" הבינו מהבקשה.</fn></point> | ||
Line 30: | Line 30: | ||
<point><b>"דַּבֶּר נָא"</b> – רש"ר הירש מציע כי בני ישראל לא רצו לאבד את יתרונם המוסרי ולפגוע בתדמיתם הטהורה בכך שיבקשו מתנות.<fn>שוב, בהשפעת טענתו של ר' יוסי הגלילי במכילתא דרבי ישמעאל כי הישראלים היו מושא להערצת המצריים בשל ישרותם בזמן מכת חושך, רש"ר הירש מזכיר גם את הצהרתו של אברהם בבראשית י"ד: כ"ג "אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ וְלֹא תֹאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם". ראו מטה את יישומו העכשווי של אוזניים לתורה.</fn> מסיבה זו, הקב"ה היה צריך לעודד אותם לעשות זאת, כאשר המילה "נָא" רומזת לכך שמדובר בבקשה.</point> | <point><b>"דַּבֶּר נָא"</b> – רש"ר הירש מציע כי בני ישראל לא רצו לאבד את יתרונם המוסרי ולפגוע בתדמיתם הטהורה בכך שיבקשו מתנות.<fn>שוב, בהשפעת טענתו של ר' יוסי הגלילי במכילתא דרבי ישמעאל כי הישראלים היו מושא להערצת המצריים בשל ישרותם בזמן מכת חושך, רש"ר הירש מזכיר גם את הצהרתו של אברהם בבראשית י"ד: כ"ג "אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ וְלֹא תֹאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם". ראו מטה את יישומו העכשווי של אוזניים לתורה.</fn> מסיבה זו, הקב"ה היה צריך לעודד אותם לעשות זאת, כאשר המילה "נָא" רומזת לכך שמדובר בבקשה.</point> | ||
</opinion> | </opinion> | ||
− | <opinion name=" | + | <opinion name="פחד"> |
− | + | פחד | |
− | <p> | + | <p>המתנות נתנו מתוך פחד, וכן על מנת לזרז את עזיבתם של בני ישראל ממצרים.</p> |
− | <p> | + | <p>בנוסף להסבר לעיל, יוספוס ורש"ר הירש מציעים כי המצרים האחרים נתנו לבני ישראל מתנות על מנת לזרז את עזיבתם, כיוון שהאמינו שבכך יוכלו לגרום להפסקת המכות.<fn>See also Hadar Zekeinim, and compare to one of the suggestions in Mekhilta DeRashbi Shemot 12:36 that the Egyptians loaned their objects out of fear.</fn></p> |
− | <mekorot><multilink><a href="Josephus2-14-15" data-aht="source"> | + | <mekorot><multilink><a href="Josephus2-14-15" data-aht="source">יוספוס</a><a href="Josephus2-14-15" data-aht="source">ב׳:י״ד-ט״ו</a><a href="Josephus" data-aht="parshan">אודות יוספוס</a></multilink>, <multilink><a href="RHirschShemot3-22" data-aht="source">רש"ר הירש</a><a href="RHirschShemot3-22" data-aht="source">שמות ג׳:כ״ב</a><a href="RHirschShemot11-2" data-aht="source">שמות י״א:ב׳-ג׳</a><a href="RHirschShemot12-36" data-aht="source">שמות י״ב:ל״ו</a><a href="R. Samson Raphael Hirsch" data-aht="parshan">אודות ר' שמשון רפאל הירש</a></multilink></mekorot> |
− | <point><b> | + | <point><b>הסתמכות על מקורות</b> – על מנת לבסס את עמדתם, התומכים בגישה זו יכולים להציע את הפסוקים בתהילים ק"ה: ל"ז- ל"ח, אשר מצמידים את פחדם של המצרים לעזיבתם של בני ישראל, עמוסי זהב וכסף.<fn>See also Shemot 12:33-36 where the description of the giving of the items follows the death of the firstborns and the Egyptians expelling the Israelites out of fear that they were all going to die ("וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל הָעָם לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם מִן הָאָרֶץ כִּי אָמְרוּ כֻּלָּנוּ מֵתִים"). Also see Esther 9:3 for a parallel case in which where fear is the explicit motivation.</fn></point> |
− | <point><b> | + | <point><b>עזבו לצמיתות או לשלושה ימים בלבד?</b> יוספוס ורש"ר הירש מניחים שהמצרים רצו שבני ישראל יעזבו לצמיתות (ראו לעיל).</point> |
− | <point><b> | + | <point><b>תזמון המתנות</b> – יוספוס ממקם את פרשת המתנות בשעת יציאת מצרים עצמה, לאחר מכת בכורות (ראו לעיל) .</point> |
− | <point><b>"וַיַּשְׁאִלוּם"</b> – | + | <point><b>"וַיַּשְׁאִלוּם"</b> – יוספוס ורש"ר הירש מציעים כי המצרים נתנו את המתנות מיוזמתם האישית (ראו לעיל). </point> |
− | <point><b>"וַיְנַצְּלוּ" / "וְנִצַּלְתֶּם"</b> – | + | <point><b>"וַיְנַצְּלוּ" / "וְנִצַּלְתֶּם"</b> – רש"ר הירש מסביר כי פירוש השורש נ.צ.ל הינו להסיר מעצמך, וכי נושא המשפט הינו המצרים (ראו לעיל).</point> |
</opinion> | </opinion> | ||
<opinion name="Reparations"> | <opinion name="Reparations"> |
Version as of 06:35, 19 June 2019
פיצויים לעבדות וניצול מצרים
גישות פרשניות
סקירה
הפרשנים חלוקים בשאלה האם המצרים התכוונו לתת את הזהב, הכסף והבגדים לבני ישראל במתנה או כהלוואה בלבד. המחלוקת מתרכזת בעיקר בהבנות שונות של העברית המקראית, אך מושפעת גם ממשמעויותה השונות של המילה "שאל" בתפיסות העולם של הפרשנים השונים.
ההסבר כי המצרים נתנו את רכושם לבני ישראל במתנה הינו פותר את הסוגייה המוסרית באופן הפשוט ביותר, אך מעלה את השאלה, מדוע המצרים נתנו מתנות לעבדיהם לשעבר? על מנת לענות על שאלה זו, יוספוס ורש"ר הירש בוחנים את מצבם הנפשי של המצרים ואת מערכת היחסים שנוצרה בינם לבין בני ישראל לאחר עשרת המכות. הם מציעים כי חלק מהמצרים גילו הערכה מחודשת לבני ישראל כתוצאה מן המכות, ונתנו להם מתנות כאות חברות, בעוד אחרים ראו בהם אויבים, והציעו להם את המתנות כשוחד על מנת לזרז את העזיבה שלהם. גם רשב"ם מתייחס להקשר המיידי בו מצויה יציאת מצרים, אך הוא טוען כי המתנות נתנו מתוך פחד לא-לוהי בני ישראל ועל מנת להיות בחסדיו הטובים. מצד שני, ר' סעדיה ומלבי"ם מתייחסות להקשרה הרחב של הפרשה, ומציעים כי המתנות שמשו כפיצויים לעבדותם של בני ישראל, או לחלופין, שמשו כתחליף לרכוש אותו השאירו במצרים.
הפרשנים אשר רואים ברכוש הלוואה מניחים כי זהו רכוש אשר ניתן לעבדים בהלוואה על מנת לשמשם בעבודתם הרוחנית, אך עליהם להתייחס הן לבעיה המוסרית אשר עולה מכך שהתבצעה כאן הערמה על המצרים, והן לשאלה מדוע ה' ציווה דבר שכזה? פרשנים אחדים מצדיקים את הפרשה על ידי הסתכלות מנקודת מבט רחבה יותר והתייחסות לסבל אותו חוו בני ישראל. הם מניחים כי הרכוש אמור לפצות על מאות שנים של עבדות או על הרכוש שהופקע מבני ישראל. אחרים, כגון פילון ור' יוסף בכור שור, מתרכזים דווקא בהתנהגותם החמורה של המצרים, וראו ברכוש שנלקח שלל מלחמה או רכוש עליו המצרים ויתרו בכך שגירשו את בני ישראל ממצרים. לעומתם, אבן עזרא טוען כי אין צורך בהצדקה, ושלקב"ה מותר לעשות כל העולה בדעתו ברכוש שלו.
לגישות שונות אלו השלכות לגבי שאלות נוספות המתקשרות לשאלה המקורית. כיצד העם המצרי התייחס לבני ישראל, הן במהלך שנות העבדות והן בזמן יציאת מצרים? האם בני ישראל שועבדו רק בידי השלטונות או גם בידי המצרים באופן יחידני? האם פרעה וכל העם המצרי ידעו כי בני ישראל עוזבים לתמיד ולא רק לשלושה ימים? האם לרכוש היה שווי רב, והאם הוא קשור בהבטחתו של הקב"ה בברית בין הבתרים שבני ישראל יצאו ממצרים "ברכוש גדול"? לבסוף, האם ניתן ללמוד משהו מפרשה זו לגבי ההשלכות המוסריות של קבלת שוחד?
כדי להסביר את טבעה של קבלת רכוש המצרים, פרשנים מציעים שתי גישות מרכזיות, כשכל אחת מן הגישות הללו מתחלקת לתת גישות נוספות:
מתנות
על פי גישה זו, פירושו של השורש ש.א.ל בסיפור זה הינו לבקש מתנה1 - ראו שאל לדיון בלשני בנושא. מאחר והרכוש ניתן במתנה, לא היתה דילמה מוסרית האם על בני ישראל לשמור את הרכוש. התומכים בעמדה זו חלוקים באשר לטבען של המתנות ולמניעיהם של המצרים לתת מתנות אלו:
חברות
המתנות נתנו כאות לחברות בין המצרים לבני ישראל
פחד
המתנות נתנו מתוך פחד, וכן על מנת לזרז את עזיבתם של בני ישראל ממצרים.
בנוסף להסבר לעיל, יוספוס ורש"ר הירש מציעים כי המצרים האחרים נתנו לבני ישראל מתנות על מנת לזרז את עזיבתם, כיוון שהאמינו שבכך יוכלו לגרום להפסקת המכות.18
Reparations
The articles were given as reparations for centuries of unpaid wages.
Property Swap
The items were given in exchange for Israelite property left behind in Egypt.
Chizkuni and Malbim propose that the Israelites were instructed to make a swap with their Egyptian neighbors, according to which the Egyptians would give the Israelites portable valuables in exchange for all of the property the Israelites were leaving behind in Egypt.
Religious Sponsorship
The gifts were given to sponsor the Israelites' religious worship.
Loans
According to this approach, the root שאל in this story means to borrow (i.e. ask for a loan), and the objects were originally given only as a loan for the Israelites' religious worship. See שאל for elaboration on the lexical issue. This approach subdivides in explaining the moral and legal justification for deceiving the Egyptians and ultimately keeping the objects:52
Remuneration
The items served as partial remuneration for hundreds of years of slave labor.
- Ibn Ezra Short Commentary suggests simply that otherwise the Egyptians would not have loaned the objects,60 and Shadal Shemot 3:2261 provides other instances in which Hashem ordered the use of a ruse.
- Ran, though, assumes that Hashem could have enabled the Israelites to take the Egyptians' possessions by force. He therefore proposes that the entire stratagem as well as the 3 day ruse itself62 was intended to induce the Egyptians to chase after the nation (in order to retrieve their loaned belongings)63 and drown in Yam Suf.64 According to Ran, Hashem worked his plan through natural means (דרך הטבע). For more, see A Three Day Journey.65
Property Compensation
The objects were partial compensation for all of the property the Israelites were forced to leave behind in Egypt.
Spoils of War
The items had the status of spoils of war.
- Philo and Netziv view the Egyptian enslavement of the Israelites as creating a state of "as if they were at war", thus validating the Israelites' right to "carry off the treasures of the enemy, according to the laws of conquerors."74
- Seforno and Michaelis, in contrast, focuses on Yam Suf as an actual battle.75 At Yam Suf, the Egyptians schemed to despoil the Israelites,76 and are thus despoiled themselves measure for measure.
- Philo and Netziv present a fundamental moral justification for borrowing the items with no intention of returning them.
- According to Seforno, the items originally needed to be returned, and it was only a subsequent legal loophole which obviated that obligation.
- Michaelis maintains that the Israelites initially intended to return the objects.
- According to Seforno, the Israelites themselves knew, but the Egyptians did not know and thus gave chase to retrieve their valuables.77
- Netziv Shemot 7:5, 11:1–2, 12:35 posits that Paroh expelled the Israelites for good, but that the rest of the Egyptians were not aware of this.78 See Three Day Journey.
- According to Michaelis, it would seem that the Israelites themselves may not have known.
Forfeited Claims
The Egyptians actively forfeited their claims to the objects or their hostile actions prevented the Israelites from returning them.
No Need to Justify
No justification is needed for Hashem's command since He owns everything in the world and is entitled to take from one nation and give to another.