Difference between revisions of "Reparations and Despoiling Egypt/2/he"
Jump to navigation
Jump to search
Miriam.Havin (talk | contribs) m |
Miriam.Havin (talk | contribs) m |
||
| Line 7: | Line 7: | ||
<p>הפרשנים חלוקים בשאלה האם המצרים התכוונו לתת את הזהב, הכסף והבגדים לבני ישראל במתנה או כהלוואה בלבד. המחלוקת מתרכזת בעיקר בהבנות שונות של העברית המקראית, אך מושפעת גם ממשמעויותה השונות של המילה "שאל" בתפיסות העולם של הפרשנים השונים.</p> | <p>הפרשנים חלוקים בשאלה האם המצרים התכוונו לתת את הזהב, הכסף והבגדים לבני ישראל במתנה או כהלוואה בלבד. המחלוקת מתרכזת בעיקר בהבנות שונות של העברית המקראית, אך מושפעת גם ממשמעויותה השונות של המילה "שאל" בתפיסות העולם של הפרשנים השונים.</p> | ||
<!--<continue>--> | <!--<continue>--> | ||
| − | <p>ההסבר כי המצרים נתנו את רכושם לבני ישראל במתנה | + | <p>ההסבר כי המצרים נתנו את רכושם לבני ישראל במתנה פותר את הסוגייה המוסרית באופן הפשוט ביותר, אך מעלה את השאלה, מדוע המצרים נתנו מתנות לעבדיהם לשעבר? על מנת לענות על שאלה זו, יוספוס ורש"ר הירש בוחנים את מצבם הנפשי של המצרים ואת מערכת היחסים שנוצרה בינם לבין בני ישראל לאחר עשרת המכות. הם מציעים כי חלק מהמצרים גילו הערכה מחודשת לבני ישראל כתוצאה מן המכות, ונתנו להם מתנות כאות חברות, בעוד אחרים ראו בהם אויבים, והציעו להם את המתנות כשוחד על מנת לזרז את עזיבתם. גם רשב"ם מתייחס להקשר המיידי בו מצויה יציאת מצרים, אך הוא טוען כי המתנות נתנו מתוך פחד לא-לוהי בני ישראל ועל מנת להימצא בחסדיו הטובים. מצד שני, רס"ג ומלבי"ם מתייחסים להקשרה הרחב של הפרשה, ומציעים כי המתנות שמשו כפיצויים לעבדותם של בני ישראל, או לחלופין, שמשו כתחליף לרכוש אותו השאירו במצרים.</p> |
| − | <p>הפרשנים אשר רואים ברכוש הלוואה מניחים כי זהו רכוש אשר ניתן לעבדים בהלוואה על מנת לשמשם בעבודתם הרוחנית, אך עליהם להתייחס הן לבעיה המוסרית אשר עולה מכך שהתבצעה כאן הערמה על המצרים, והן לשאלה מדוע ה' ציווה דבר שכזה? פרשנים אחדים מצדיקים את הפרשה על ידי הסתכלות מנקודת מבט רחבה | + | <p>הפרשנים אשר רואים ברכוש הלוואה מניחים כי זהו רכוש אשר ניתן לעבדים בהלוואה על מנת לשמשם בעבודתם הרוחנית, אך עליהם להתייחס הן לבעיה המוסרית אשר עולה מכך שהתבצעה כאן הערמה על המצרים, והן לשאלה מדוע ה' ציווה דבר שכזה? פרשנים אחדים מצדיקים את הפרשה על ידי הסתכלות מנקודת מבט רחבה, והתייחסות לסבל אותו חוו בני ישראל. הם מניחים כי הרכוש אמור לפצות על מאות שנים של עבדות או על רכוש שהופקע מבני ישראל. אחרים, כגון פילון ור' יוסף בכור שור, מתרכזים דווקא בהתנהגותם החמורה של המצרים, ורואים ברכוש שנלקח שלל מלחמה או רכוש עליו המצרים ויתרו בכך שגירשו את בני ישראל ממצרים. לעומתם, אבן עזרא טוען כי אין צורך בהצדקה, ושלקב"ה מותר לעשות כל העולה בדעתו ברכוש שלו. </p> |
<p>לגישות שונות אלו השלכות לגבי שאלות נוספות המתקשרות לשאלה המקורית. כיצד העם המצרי התייחס לבני ישראל, הן במהלך שנות העבדות והן בזמן יציאת מצרים? האם בני ישראל שועבדו רק בידי השלטונות או גם בידי המצרים באופן יחידני? האם פרעה וכל העם המצרי ידעו כי בני ישראל עוזבים לתמיד ולא רק לשלושה ימים? האם לרכוש היה שווי רב, והאם הוא קשור בהבטחתו של הקב"ה בברית בין הבתרים שבני ישראל יצאו ממצרים "ברכוש גדול"? לבסוף, האם ניתן ללמוד משהו מפרשה זו לגבי ההשלכות המוסריות של קבלת שוחד?</p> | <p>לגישות שונות אלו השלכות לגבי שאלות נוספות המתקשרות לשאלה המקורית. כיצד העם המצרי התייחס לבני ישראל, הן במהלך שנות העבדות והן בזמן יציאת מצרים? האם בני ישראל שועבדו רק בידי השלטונות או גם בידי המצרים באופן יחידני? האם פרעה וכל העם המצרי ידעו כי בני ישראל עוזבים לתמיד ולא רק לשלושה ימים? האם לרכוש היה שווי רב, והאם הוא קשור בהבטחתו של הקב"ה בברית בין הבתרים שבני ישראל יצאו ממצרים "ברכוש גדול"? לבסוף, האם ניתן ללמוד משהו מפרשה זו לגבי ההשלכות המוסריות של קבלת שוחד?</p> | ||
<!--</continue>--></div> | <!--</continue>--></div> | ||
| − | <p>כדי להסביר את טבעה של קבלת רכוש המצרים, | + | <p>כדי להסביר את טבעה של קבלת רכוש המצרים, הפרשנים מציעים שתי גישות מרכזיות, כשכל אחת מן הגישות הללו מתחלקת לתת גישות נוספות:</p> |
<approaches> | <approaches> | ||
<category name="מתנות"> | <category name="מתנות"> | ||
מתנות | מתנות | ||
| − | <p>על פי גישה זו, פירושו של השורש <a href="Dictionary:שאל" data-aht="page">ש.א.ל</a> | + | <p>על פי גישה זו, פירושו של השורש <a href="Dictionary:שאל" data-aht="page">ש.א.ל</a> בהקשר זה הינו לבקש מתנה<fn>בעמדה זו תומכים יוספוס אנטיוכוס ב': ט"ו: ו', ר' סעדיה גאון שמות ג': כ"ב, י"א: ב, י"ב: ל"ה-ל"ו, פרשנות של ר' סעדיה אשר ציטט ר' אברהם בן הרמב"ם י"א: ב', ר' חננאל שמות ג': כ"ב (צוטט על ידי ר' בכיה), ר' יונה אבן ג'נאח ספר הישרים: שאל, רשב"ם שמות ג': י"ב, י"א: ב', י"ב: ל"ו, ופרשנויות נוספות רבות.</fn> - ראו <a href="שאל" data-aht="page">שאל</a> לדיון בלשני בנושא. מאחר והרכוש ניתן במתנה, לא היתה דילמה מוסרית האם על בני ישראל לשמור את הרכוש. התומכים בעמדה זו חלוקים באשר לטבען של המתנות ולמניע של המצרים לתת מתנות אלו: <br/><br/></p> |
<opinion name="חברות"> | <opinion name="חברות"> | ||
חברות | חברות | ||
| − | <p>המתנות נתנו כאות | + | <p>המתנות נתנו כאות חברות בין המצרים לבין בני ישראל</p> |
<mekorot><multilink><a href="Josephus2-14-15" data-aht="source">יוספוס</a><a href="Josephus2-14-15" data-aht="source">ב׳:י״ד-ט״ו</a><a href="Josephus" data-aht="parshan">אודות יוספוס</a></multilink>,<multilink><a href="RHirschShemot3-22" data-aht="source"> רש"ר הירש</a><a href="RHirschShemot3-22" data-aht="source">שמות ג׳:כ״ב</a><a href="RHirschShemot11-2" data-aht="source">שמות י״א:ב׳-ג׳</a><a href="RHirschShemot12-36" data-aht="source">שמות י״ב:ל״ו</a><a href="R. Samson Raphael Hirsch" data-aht="parshan">אודות ר' שמשון רפאל הירש</a></multilink><fn>יוספוס ורש"ר הירש מציעים שניהם כי חלק מן המצרים נתנו את המתנות מתוך רצון טוב. </fn></mekorot> | <mekorot><multilink><a href="Josephus2-14-15" data-aht="source">יוספוס</a><a href="Josephus2-14-15" data-aht="source">ב׳:י״ד-ט״ו</a><a href="Josephus" data-aht="parshan">אודות יוספוס</a></multilink>,<multilink><a href="RHirschShemot3-22" data-aht="source"> רש"ר הירש</a><a href="RHirschShemot3-22" data-aht="source">שמות ג׳:כ״ב</a><a href="RHirschShemot11-2" data-aht="source">שמות י״א:ב׳-ג׳</a><a href="RHirschShemot12-36" data-aht="source">שמות י״ב:ל״ו</a><a href="R. Samson Raphael Hirsch" data-aht="parshan">אודות ר' שמשון רפאל הירש</a></multilink><fn>יוספוס ורש"ר הירש מציעים שניהם כי חלק מן המצרים נתנו את המתנות מתוך רצון טוב. </fn></mekorot> | ||
| − | <point><b>"רֵעֵהוּ"</b> – קריאה זו מסתמכת  על הפסוק "וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ" אשר | + | <point><b>"רֵעֵהוּ"</b> – קריאה זו מסתמכת  על הפסוק "וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ" אשר ממנו ניתן להסיק כי היחסים בין המצרים לבין בני ישראל היו יחסי שכנות טובה<fn>ראו גם שמות ג': כ"ב שם כתוב במפורש "מִשְּׁכֶנְתָּהּ".</fn> או אפילו חברות.<fn>ראו וילנא גאון ומלבי"ם אשר מפרשים את הביטוי  "רֵעֵהוּ" כמתייחס לבני ישראל עצמם. הם מושפעים מהבנה רבנית כי המילה רֵע מתייחסת ליהודים בלבד –  ראו רֵע. ראו גם לקח טוב, שכל טוב, וחיזקוני שמות י"א: ב', אשר תוהים "וכי מצרים ריעיהם של ישראל היו"? הם עונים כי לאחר עשרת המכות, המצרים עברו שינוי. ראו רש"ר הירש למטה.</fn> יוספוס, אשר כותב לקהל יעד הנמצא תחת שלטון רומי, מנצל את ההזדמנות הזו על מנת להציג בפניהם מצב בו ישנם יחסים טובים בין השולטים לנשלטים.<fn>ראו <a href="Where in Egypt Did the Israelites Live" data-aht="page">היכן חיו היהודים?</a> לדיון בשאלת המרחק בין מגורי היהודים למצרים. ראו שלבי העבדות לדיון בשאלה האם המצרי הממוצע היה קשור בשעבוד היהודים.</fn> בדומה לכך, רש"ר הירש מציע כי לאחר מכת חושך, שם בני ישראל הוכיחו את מוסריותם ואת יישרותם בכך שלא ניצלו את המצרים בעת חולשתם<fn>בשביל רש"ר הירש, נתינת המתנות מעידה על רמתם המוסרית הגבוהה של בני ישראל, ולא מהווה הוכחה לערמומיותם ושקרנותם. בכך, רש"ר הירש מנסה להפוך את השאלה המוסרית על ראשה.</fn>, גישתם של המצרים כלפי היהודים השתנתה והם נתנו את המתנות בשמחה וכאות כבוד<fn>ראו בהמשך את דעתו של יוסי הגלילי במכילתא דרבי ישמעאל י"ג אשר מציע, בדומה לרש"ר הירש, כי המצרים נתנו מרצונם, אך רק כהשאלה, כמו גם לקח טוב, שכל טוב וחיזקוני אשר מצוטטים בהערה קודמת.</fn>. רש"ר הירש, אם כן, מציג את בני ישראל כמושאים להערצת הגויים ואב-טיפוס לאידיאל של מענטש-ישראל.<fn>ראו <multilink><a href="RHirschShemot3-22" data-aht="source">רש"ר הירש</a><a href="R. Samson Raphael Hirsch" data-aht="parshan">אודות ר' שמשון רפאל הירש</a></multilink> על מנת להרחיב בדבר השפעות תפיסת עולמו על פרשנויותיו.</fn></point> |
| − | <point><b>רקע פולמוסי</b> – נדמה כי יוספוס נענה להתפלמסות האנטי-יהודית | + | <point><b>רקע פולמוסי</b> – נדמה כי יוספוס נענה להתפלמסות האנטי-יהודית שהתרחשה בעידן היווני-רומי, שם הואשמו היהודים בגנבת רכושם של המצרים<fn>ראו פילון למטה אשר נדמה כנענה לטענות דומות, וראו מטה את התיאורים הרבניים של פולמוסו של גבייה בן פסיאה עם המצרים מול אלכסנדר הגדול.</fn>. ראו יוספוס נגד אפיון א':כ"ו שם הוא מצטט את מאנטו<fn>מנטאו היה כומר והיסטוריון אנטישמי אשר חי במצרים התלמיית.</fn> אשר מאשים את היהודים בבזיזת המקדשים המצרים בעת יציאתם ממצרים.<fn>ראו את עבודתו של ההיסטוריון הרומי קורדון פומפיוס (העבודה המקורית אינה קיימת כיום אך ישנו תקציר שלה בהתגלמותו של ג'סטין – ראו ל"ג: ב') אשר כותב כי משה "לקח בחשאי את רכושם המקודש של המצרים, אשר, לאחר ניסיון להשיב את רכושם בכוח, הוכרחו לחזור לביתם מפאת הסופות." [ראו מכילתא דרבי ישמעאל, בשלח, ויחי, אשר אומר כי בזמן שבני ישראל היו עסוקים בלקיחת רכוש המצרים, משה היה עסוק בגופתו של יוסף.] ראו גם יוספוס נגד אפיון  א': ל"ד אשר מצטט את ליסימאכוס אשר מאשים את היהודים בהיותם בוזזי מקדשים סדרתיים. מעניין לציין כי גם מכילתא דרבי ישמעאל י"ג מבין את לקיחת רכוש המצרים כהמסת פסליהם (סביר להניח שעל מנת לעקוף את איסור ההנאה מעבודת אלילים) לפני שנלקחו בידי בני ישראל. על פי כל המקורות הללו, "כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב" מובנים כי כפסלי זהב וכסף וקשורים ב "וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים אֲנִי ה'". מוטיב דומה עולה כמילניום לאחר מכן בהגדת הזהב – <a href="Despoiling Egypt in Art" data-aht="page">ראו ניצול המצרים באומנות</a> – להמשך הדיון בנושא.</fn></point> |
<point><b>עזבו לצמיתות או לשלושה ימים בלבד?</b> יוספוס ורש"ר הירש מניחים כי המצרים נתנו לבני ישראל מתנות פרידה ובהתאם לזאת, ידעו כי בני ישראל עוזבים לתמיד<fn>ראו יוספוס עתיקות ב': ט"ו: ג' ורש"ר הירש שמות י"ב: ל"א, י"ד: ה'.</fn>. למעשה, יוספוס לא מתייחס כלל לבקשה לעזוב לשלושה ימים בלבד – ראו <a href="A Three Day Journey" data-aht="page">מסע בן שלושה ימים</a>.</point> | <point><b>עזבו לצמיתות או לשלושה ימים בלבד?</b> יוספוס ורש"ר הירש מניחים כי המצרים נתנו לבני ישראל מתנות פרידה ובהתאם לזאת, ידעו כי בני ישראל עוזבים לתמיד<fn>ראו יוספוס עתיקות ב': ט"ו: ג' ורש"ר הירש שמות י"ב: ל"א, י"ד: ה'.</fn>. למעשה, יוספוס לא מתייחס כלל לבקשה לעזוב לשלושה ימים בלבד – ראו <a href="A Three Day Journey" data-aht="page">מסע בן שלושה ימים</a>.</point> | ||
| − | <point><b>תזמון המתנות והחזרתיות בפסוקים</b> – יוספוס טוען כי נתינת המתנות התרחשה בשעת יציאת מצריים (שמות י"ב: ל"ה- ל"ו), שכן זהו | + | <point><b>תזמון המתנות והחזרתיות בפסוקים</b> – יוספוס טוען כי נתינת המתנות התרחשה בשעת יציאת מצריים (שמות י"ב: ל"ה- ל"ו), שכן זהו הזמן המתאים למתנות פרידה. <fn>ראו הקדמה לאפשרות החלופית כי המתנות נתנו כבות בשמות י"א ובשמות י"ב: ל"ו ישנה רק הזכרות באירועי עבר.</fn></point> |
<point><b>"וַיַּשְׁאִלוּם"</b> – יוספוס ורש"ר הירש מציעים כי המצרים נתנו את המתנות מיוזמתם האישית. <fn>לעומת הטקסט המקראי, יוספוס אינו מציין כךך את בקשת בני ישראל. ראו את הפרשנויות במכילתא דרבי ישמעאל, בהן מוצגת העמדה כי המצרים נתנו לבני ישראל אפילו יותר משהם "וַיַּשְׁאִלוּם" הבינו מהבקשה.</fn></point> | <point><b>"וַיַּשְׁאִלוּם"</b> – יוספוס ורש"ר הירש מציעים כי המצרים נתנו את המתנות מיוזמתם האישית. <fn>לעומת הטקסט המקראי, יוספוס אינו מציין כךך את בקשת בני ישראל. ראו את הפרשנויות במכילתא דרבי ישמעאל, בהן מוצגת העמדה כי המצרים נתנו לבני ישראל אפילו יותר משהם "וַיַּשְׁאִלוּם" הבינו מהבקשה.</fn></point> | ||
| − | <point><b>"וַיְנַצְּלוּ" / "וְנִצַּלְתֶּם"</b> – רש"ר הירש מסביר כי שורש נ.צ.ל פירושו להסיר מעצמך<fn>ראו אבן ג'נאך, נצל.</fn>, ושנושא המשפט הינו המצרים. יוספוס אינו מציין כלל כל ניצול של המצרים.</point> | + | <point><b>"וַיְנַצְּלוּ" / "וְנִצַּלְתֶּם"</b> – רש"ר הירש מסביר כי שורש נ.צ.ל בהקשר זה, פירושו להסיר מעצמך<fn>ראו אבן ג'נאך, נצל.</fn>, ושנושא המשפט הינו המצרים. יוספוס אינו מציין כלל כל ניצול של המצרים.</point> |
| − | <point><b>הסיבות לציווי והקשר להבטחת " בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" בברית בן הבתרים</b> – בעוד רש"ר הירש רואה במתנות התגשמות של ההבטחה, יוספוס אינו מציין כלל זהב וכסף ואינו רומז כלל לכך שלמתנות היה שווי ניכר.<fn>מאחר ועל פי יוספוס, המתנות נתנו מיוזמתם האישית של המצרים, לא סביר כי היה להן שווי ניכר. עובדה זו משתלבת עם תאורו של יוספוס באנטיוכוס א': י': ג' כי הברית היווה רק הבטחה כי צאצאיו של אברהם ירשו הון מעמי כנען ולא מהמצרים (ראו תרגום השבעים, בראשית ט"ו: י"ד בה סביר שכתוב "יצאו הנה ברכש גדול").</fn></point> | + | <point><b>הסיבות לציווי והקשר להבטחת " בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" בברית בן הבתרים</b> – בעוד רש"ר הירש רואה במתנות התגשמות של ההבטחה הא-לוהית, יוספוס אינו מציין כלל זהב וכסף ואינו רומז כלל לכך שלמתנות היה שווי ניכר.<fn>מאחר ועל פי יוספוס, המתנות נתנו מיוזמתם האישית של המצרים, לא סביר כי היה להן שווי ניכר. עובדה זו משתלבת עם תאורו של יוספוס באנטיוכוס א': י': ג' כי הברית היווה רק הבטחה כי צאצאיו של אברהם ירשו הון מעמי כנען ולא מהמצרים (ראו תרגום השבעים, בראשית ט"ו: י"ד בה סביר שכתוב "יצאו הנה ברכש גדול").</fn></point> |
<point><b>"דַּבֶּר נָא"</b> – רש"ר הירש מציע כי בני ישראל לא רצו לאבד את יתרונם המוסרי ולפגוע בתדמיתם הטהורה בכך שיבקשו מתנות.<fn>שוב, בהשפעת טענתו של ר' יוסי הגלילי במכילתא דרבי ישמעאל כי הישראלים היו מושא להערצת המצריים בשל ישרותם בזמן מכת חושך, רש"ר הירש מזכיר גם את הצהרתו של אברהם בבראשית י"ד: כ"ג "אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ וְלֹא תֹאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם". ראו מטה את יישומו העכשווי של אוזניים לתורה.</fn> מסיבה זו, הקב"ה היה צריך לעודד אותם לעשות זאת, כאשר המילה "נָא" רומזת לכך שמדובר בבקשה.</point> | <point><b>"דַּבֶּר נָא"</b> – רש"ר הירש מציע כי בני ישראל לא רצו לאבד את יתרונם המוסרי ולפגוע בתדמיתם הטהורה בכך שיבקשו מתנות.<fn>שוב, בהשפעת טענתו של ר' יוסי הגלילי במכילתא דרבי ישמעאל כי הישראלים היו מושא להערצת המצריים בשל ישרותם בזמן מכת חושך, רש"ר הירש מזכיר גם את הצהרתו של אברהם בבראשית י"ד: כ"ג "אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ וְלֹא תֹאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם". ראו מטה את יישומו העכשווי של אוזניים לתורה.</fn> מסיבה זו, הקב"ה היה צריך לעודד אותם לעשות זאת, כאשר המילה "נָא" רומזת לכך שמדובר בבקשה.</point> | ||
</opinion> | </opinion> | ||
| Line 33: | Line 33: | ||
פחד | פחד | ||
<p>המתנות נתנו מתוך פחד, וכן על מנת לזרז את עזיבתם של בני ישראל ממצרים.</p> | <p>המתנות נתנו מתוך פחד, וכן על מנת לזרז את עזיבתם של בני ישראל ממצרים.</p> | ||
| − | <p> | + | <p>יוספוס ורש"ר הירש מציעים כי בנוסף למצרים אשר נתנו מתוך חברות, היו מצרים אחרים שנתנו לבני ישראל מתנות על מנת לזרז את עזיבתם, כיוון שהאמינו שבכך יוכלו לגרום להפסקת המכות.<fn>ראו גם הדר זקנים, והשוו לאחת מן ההצעות במכילתא דרשב"י שמות י"ב: ל"ו, על פיה המצרים השאילו את רכושם מתוך פחד.</fn></p> |
<mekorot><multilink><a href="Josephus2-14-15" data-aht="source">יוספוס</a><a href="Josephus2-14-15" data-aht="source">ב׳:י״ד-ט״ו</a><a href="Josephus" data-aht="parshan">אודות יוספוס</a></multilink>, <multilink><a href="RHirschShemot3-22" data-aht="source">רש"ר הירש</a><a href="RHirschShemot3-22" data-aht="source">שמות ג׳:כ״ב</a><a href="RHirschShemot11-2" data-aht="source">שמות י״א:ב׳-ג׳</a><a href="RHirschShemot12-36" data-aht="source">שמות י״ב:ל״ו</a><a href="R. Samson Raphael Hirsch" data-aht="parshan">אודות ר' שמשון רפאל הירש</a></multilink></mekorot> | <mekorot><multilink><a href="Josephus2-14-15" data-aht="source">יוספוס</a><a href="Josephus2-14-15" data-aht="source">ב׳:י״ד-ט״ו</a><a href="Josephus" data-aht="parshan">אודות יוספוס</a></multilink>, <multilink><a href="RHirschShemot3-22" data-aht="source">רש"ר הירש</a><a href="RHirschShemot3-22" data-aht="source">שמות ג׳:כ״ב</a><a href="RHirschShemot11-2" data-aht="source">שמות י״א:ב׳-ג׳</a><a href="RHirschShemot12-36" data-aht="source">שמות י״ב:ל״ו</a><a href="R. Samson Raphael Hirsch" data-aht="parshan">אודות ר' שמשון רפאל הירש</a></multilink></mekorot> | ||
| − | <point><b>הסתמכות על מקורות</b> – על מנת לבסס את עמדתם, התומכים בגישה זו יכולים להציע את הפסוקים בתהילים ק"ה: ל"ז- ל"ח, אשר מצמידים את פחדם של המצרים לעזיבתם של בני ישראל, | + | <point><b>הסתמכות על מקורות</b> – על מנת לבסס את עמדתם, התומכים בגישה זו יכולים להציע את הפסוקים בתהילים ק"ה: ל"ז- ל"ח, אשר מצמידים את פחדם של המצרים לעזיבתם של בני ישראל, כאשר הם מתוארים כעמוסי זהב וכסף.<fn>ראו גם שמות י"ב: ל"ג-ל"ו, שם התיאור של נתינת הרכוש כתוב לאחר מכת בכורות ולאחר שהמצרים מסלקים את בני ישראל ממצרים מתוך פחד שכולם ימותו ("וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל הָעָם לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם מִן הָאָרֶץ כִּי אָמְרוּ כֻּלָּנוּ מֵתִים"). ראו גם אסתר ט': ג' למקרה מקביל בו המניע המפורש הינו פחד.</fn></point> |
<point><b>עזבו לצמיתות או לשלושה ימים בלבד?</b> יוספוס ורש"ר הירש מניחים שהמצרים רצו שבני ישראל יעזבו לצמיתות (ראו לעיל).</point> | <point><b>עזבו לצמיתות או לשלושה ימים בלבד?</b> יוספוס ורש"ר הירש מניחים שהמצרים רצו שבני ישראל יעזבו לצמיתות (ראו לעיל).</point> | ||
<point><b>תזמון המתנות</b> – יוספוס ממקם את פרשת המתנות בשעת יציאת מצרים עצמה, לאחר מכת בכורות (ראו לעיל) .</point> | <point><b>תזמון המתנות</b> – יוספוס ממקם את פרשת המתנות בשעת יציאת מצרים עצמה, לאחר מכת בכורות (ראו לעיל) .</point> | ||
| Line 44: | Line 44: | ||
פיצויים | פיצויים | ||
<p>המתנות נתנו כפיצויים על כל התקופה בה בני ישראל עבדו במצרים ולא קיבלו שכר.</p> | <p>המתנות נתנו כפיצויים על כל התקופה בה בני ישראל עבדו במצרים ולא קיבלו שכר.</p> | ||
| − | <mekorot><p> | + | <mekorot><p>רס"ג,<fn>רס"ג מציע שניתן לקשר כאן גם את המחויבות לנתינת מתנת פרידה (הענקה) לעבד – השוו לפרשנים בהמשך אשר גורסים כי בני ישראל שמרו את ההלוואות במקום הענקה. ישנם מקומות רבים נוספים בהם רס"ג מציין כי בפרשה מדובר במתנה – ראו תפסיר שמות ג': כ"ב, י"א: ב', י"ב: ל"ה- ל"ו, ואת הציטוט של רס"ג שכתב ר' אברהם בן הרמב"ם בשמות י"א: ב'. ראו גם מהודרת רצאבי לפרשנות רס"ג על שמות אשר מייחסת את הערותיו של רבינו בחיי על ג': כ"ב לרס"ג. לבסוף, ראו את הפסקה המיוחסת לרס"ג בתשובות הגאונים, מהדורת קיש (בודפשט 1912): 17, ומתורגם מערבית לעברית על ידי ס. אברהמסון, מפי בעלי הלשונות (ירושלים, 1988):  262. הפסקה האחרונה הינה ניסיון להוכיח כי בני ישראל בקשו מתנות על ידי התייחסות לתזמון הבקשה במהלך יציאת מצרים עצמה (תחת ההנחה כי המצרים ידעו כי כאשר בני ישראל יצאו ממצרים הם עזבו לצמיתות ולכן לא יכלו לפעול תחת ההנחה כי הם משאילים את הרכוש). .</fn> פירושו של <multilink><a href="MoshavZekeinimShemot11-2" data-aht="source">מושב זקנים</a><a href="MoshavZekeinimShemot11-2" data-aht="source">שמות י״א:ב׳</a><a href="Moshav Zekeinim" data-aht="parshan">אודות מושב זקנים</a></multilink> לרשב"ם<fn>ראו בהמשך דרך חלופית להבנת רשב"ם.</fn>, <multilink><a href="ChizkuniShemot3-22" data-aht="source">חזקוני</a><a href="ChizkuniShemot3-22" data-aht="source">שמות ג׳:כ״ב</a><a href="ChizkuniShemot11-2" data-aht="source">שמות י״א:ב׳</a><a href="R. Chizkiyah b. Manoach (Chizkuni)" data-aht="parshan">אודות ר' חזקיה בן מנוח</a></multilink><fn>יש לציין כי פרשנותו של חזקוני אוגדת בתוכה פרשנויות שונות; ראו חזקוני י"א: ב' מצוטט למטה.</fn> אולי <multilink><a href="BachyaShemot11-2" data-aht="source">רבינו בחיי</a><a href="BachyaShemot11-2" data-aht="source">רבינו בחיי שמות י״א:ב׳</a></multilink><fn>כ. שבל בהערותיו לפרשנות זו מציע כי יש לייחס עמדה זו לר' חננאל מפאת הדימיון בינו לבין העמדה אותה מצטט רבינו בחיי בשם ר' חננאל ב-ג': כ"ב. אולם, י' רביצקי טוען כי יש לייחס עמדה זו לרס"ג. בעניין זה, ראו מספר פרשנות המוזכרים למטה אשר מצדיקים אקט של לקיחת הלוואה ללא כוונה לפרוע אותה, על סמך טענות דומות.<br/><br/></fn></p></mekorot> |
| − | <point><b>"מֵאֵת רֵעֵהוּ"</b> – מאחר וכל אחד | + | <point><b>"מֵאֵת רֵעֵהוּ"</b> – מאחר וכל אחד מן המצרים נדרש לתת פיצויים באופן פרטני, נראה שבני ישראל היו עבדים של מצרים פרטיים ולא עבדו תחת השלטונות. רבינו בחיי מציע עמדה זו בשמות א': י' "הפקיר פרעה את ישראל שכל אחד ואחד מהמצריים יהיה לו רשות לקחת מישראל לעבוד עבודתו" ראו <a href="Nature of the Bondage" data-aht="page">טבעה של הברית</a>.<fn>כאן, רבינו בחיי הולך בעקבות רמב"ן שמות א':י"א.</fn></point> |
<point><b>עזבו לצמיתות או לשלושה ימים בלבד?</b> גישה זו מניחה כי כולם (הן המצרים והן בני ישראל) ידעו שבני ישראל עוזבים לצמיתות, ולכן היה זה הזמן ההולם להענקת פיצויים ולפרידות. ראו <a href="A Three Day Journey" data-aht="page">מסע בן שלושה ימים</a>.</point> | <point><b>עזבו לצמיתות או לשלושה ימים בלבד?</b> גישה זו מניחה כי כולם (הן המצרים והן בני ישראל) ידעו שבני ישראל עוזבים לצמיתות, ולכן היה זה הזמן ההולם להענקת פיצויים ולפרידות. ראו <a href="A Three Day Journey" data-aht="page">מסע בן שלושה ימים</a>.</point> | ||
| − | <point><b>תזמון המתנות ו- "דַּבֶּר נָא"</b> – חזקוני מפרש את המילה "נָא" כעכשיו<fn>כפי שעושים גם ר׳ יונה אבן ג׳נאח ספר השרשים "נא", אבן עזרא בראשית י"ב: י"א, פירוש ראשון שמות י"א: ב', ר' אברהם בן הרמב"ם בראשית מ"ח: ט' ושמות י"א: ב' (אולי מצטט את רס"ג). ראו "נא".</fn>, כלומר, בזמן פרק י"א ולפני מכת בכורות. ייתכן כי היה זה תזמון טוב יותר לניהול משא ומתן על הפיצויים מאשר בשעת הדחק של היציאה עצמה, כאשר בני ישראל היו עסוקים בלארוז את חפציהם והמצרים עסוקים בקבירת מתיהם.<fn>ראו טיעונים דומים של יפת בן אלי (כתבי היד צוטטו ותורגמו על ידי י. ארדר, "התייחסותו של הקרא יפת בן עלי לבעיות מוסר לאור פירושו לכתוב בשמות ג, כא-כב", (ספונות 22 (1999):321-322)</fn></point> | + | <point><b>תזמון המתנות ו- "דַּבֶּר נָא"</b> – חזקוני מפרש את המילה "נָא" כעכשיו<fn>כפי שעושים גם ר׳ יונה אבן ג׳נאח ספר השרשים "נא", אבן עזרא בראשית י"ב: י"א, פירוש ראשון שמות י"א: ב', ר' אברהם בן הרמב"ם בראשית מ"ח: ט' ושמות י"א: ב' (אולי מצטט את רס"ג). ראו "נא".</fn>, כלומר, בזמן פרק י"א ולפני מכת בכורות. ייתכן כי היה זה תזמון טוב יותר לניהול משא ומתן על הפיצויים מאשר בשעת הדחק של היציאה עצמה, כאשר בני ישראל היו עסוקים בלארוז את חפציהם והמצרים היו עסוקים בקבירת מתיהם.<fn>ראו טיעונים דומים של יפת בן אלי (כתבי היד צוטטו ותורגמו על ידי י. ארדר, "התייחסותו של הקרא יפת בן עלי לבעיות מוסר לאור פירושו לכתוב בשמות ג, כא-כב", (ספונות 22 (1999):321-322)</fn></point> |
<point><b>הסיבות לציווי והקשר להבטחת " בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" בברית בן הבתרים</b> – רס"ג בראשית ט"ו: י"ד אומר כי הבטחה זו התממשה דרך מתנות הזהב והכסף.<fn>אם המתנות היו אמורות לפצות על מאות שנות עבדות, ייתכן מאוד כי הן היו בעלות ערך כלכלי רב.</fn></point> | <point><b>הסיבות לציווי והקשר להבטחת " בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" בברית בן הבתרים</b> – רס"ג בראשית ט"ו: י"ד אומר כי הבטחה זו התממשה דרך מתנות הזהב והכסף.<fn>אם המתנות היו אמורות לפצות על מאות שנות עבדות, ייתכן מאוד כי הן היו בעלות ערך כלכלי רב.</fn></point> | ||
| − | <point><b>דילמה מוסרית עכשווית – קבלת פיצויים מגרמניה</b> – ר' זלמן סורוצקין ב<a href="OznayimShemot11-2" data-aht="source">אזנים לתורה שמות י״א:ב׳</a> מפיח חיים חדשים בדילמה ישנה זו על ידי הקבלתה לדיונים הסוערים אשר התרחשו בארץ ישראל בתחילת שנות החמישים בדבר ההגינות שבבקשת פיצויים ובקבלתם ממערב גרמניה.<fn>פרשנותו של ר' סורוצקין על שמות יצאה לאור בשנת 1953, שנה לאחר חתימת הסכם הפיצויים. הספר הוקדש לזכר בתו היחידה הי"ד, וכל משפחתה שנספתה בשואה.</fn> הוא מציע כי ישנו דמיון בין שתי הדילמות, וכי בהתרחשות התנ"כית, כמו בהתרחשות העכשווית, הורים שכולים רבים הביעו התנגדות לניהול משא ומתן ולקבלת "דמי ולדות" מן המצרים, <fn>ההקבלה נעשית מדויקת יותר כאשר מניחים כי המצרים ידעו שהם למעשה נותנים לבני ישראל מתנה ולא הלוואה. ר' סורוצקי עצמו (אזנים לתורה שמות ג': כ"ב) מציג לקוראים את שתי האפשרויות, אך נדמה כי הוא נוטה יותר לאופציה של הלוואה.</fn>ולכן ה' היה חייב לדחוק אותם לעשות זאת.<fn>בעל האזנים לתורה הולך בדרכו של רבי ינאי בבלי ברכות ט' א' אשר מבין את המילה "נָא" כעתירה, וטוען כי ה' רוצה לקיים את הבטחתו לאברהם בברית בין הבתרים. אולם, ר' סורוצקין משתדל להמנע מנקיטת עמדה בכל הנוגע לקבלת פיצויים באופן יחידני, ומציין כי ישנה חשיבות לעובדה כי ה' לא ציווה את בני ישראל בעניין זה, אלא רק הביע בפניהם בקשה.</fn></point> | + | <point><b>דילמה מוסרית עכשווית – קבלת פיצויים מגרמניה</b> – ר' זלמן סורוצקין ב<a href="OznayimShemot11-2" data-aht="source">אזנים לתורה שמות י״א:ב׳</a> מפיח חיים חדשים בדילמה ישנה זו על ידי הקבלתה לדיונים הסוערים אשר התרחשו בארץ ישראל בתחילת שנות החמישים בדבר ההגינות שבבקשת פיצויים ובקבלתם ממערב גרמניה.<fn>פרשנותו של ר' סורוצקין על שמות יצאה לאור בשנת 1953, שנה לאחר חתימת הסכם הפיצויים. הספר הוקדש לזכר בתו היחידה הי"ד, וכל משפחתה שנספתה בשואה.</fn> הוא מציע כי ישנו דמיון בין שתי הדילמות, וכי בהתרחשות התנ"כית, כמו בהתרחשות העכשווית, הורים שכולים רבים הביעו התנגדות לניהול משא ומתן ולקבלת "דמי ולדות" מן המצרים,<fn>ההקבלה נעשית מדויקת יותר כאשר מניחים כי המצרים ידעו שהם למעשה נותנים לבני ישראל מתנה ולא הלוואה. ר' סורוצקי עצמו (אזנים לתורה שמות ג': כ"ב) מציג לקוראים את שתי האפשרויות, אך נדמה כי הוא נוטה יותר לאופציה של הלוואה.</fn> ולכן ה' היה חייב לדחוק אותם לעשות זאת.<fn>בעל האזנים לתורה הולך בדרכו של רבי ינאי בבלי ברכות ט' א' אשר מבין את המילה "נָא" כעתירה, וטוען כי ה' רוצה לקיים את הבטחתו לאברהם בברית בין הבתרים. אולם, ר' סורוצקין משתדל להמנע מנקיטת עמדה בכל הנוגע לקבלת פיצויים באופן יחידני, ומציין כי ישנה חשיבות לעובדה כי ה' לא ציווה את בני ישראל בעניין זה, אלא רק הביע בפניהם בקשה.</fn></point> |
</opinion> | </opinion> | ||
<opinion name="חילופי נכסים"> | <opinion name="חילופי נכסים"> | ||
| Line 59: | Line 59: | ||
<point><b>אחזקות נדל"ן</b> – חזקוני מצטט את בראשית מ"ז: כ"ז על מנת להוכיח כי בני ישראל צברו קרקעות רבים במצרים. חזקוני הולך כאן בעקבות <multilink><a href="IbnEzraShemotShort3-21" data-aht="source">אבן עזרא</a><a href="IbnEzraShemotShort3-21" data-aht="source">שמות פירוש ראשון ג׳:כ״א-כ״ב</a><a href="R. Avraham ibn Ezra" data-aht="parshan">אודות ר' אברהם אבן עזרא</a></multilink> אשר מציין כי המילים "וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ" רומזות על כך שלבני ישראל היו דיירים מצרים.<fn>ראו מכילתא דרשב"י ורש"י אשר מסבירים כי המצרים התגוררו יחד עם בני ישראל.</fn> יש לכך השלכות על הבנתנו את אופי העבדות ואת תנאי המחיה של בני ישראל – ראו <a href="Where in Egypt Did the Israelites Live" data-aht="page">היכן במצרים גרו בני ישראל?</a></point> | <point><b>אחזקות נדל"ן</b> – חזקוני מצטט את בראשית מ"ז: כ"ז על מנת להוכיח כי בני ישראל צברו קרקעות רבים במצרים. חזקוני הולך כאן בעקבות <multilink><a href="IbnEzraShemotShort3-21" data-aht="source">אבן עזרא</a><a href="IbnEzraShemotShort3-21" data-aht="source">שמות פירוש ראשון ג׳:כ״א-כ״ב</a><a href="R. Avraham ibn Ezra" data-aht="parshan">אודות ר' אברהם אבן עזרא</a></multilink> אשר מציין כי המילים "וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ" רומזות על כך שלבני ישראל היו דיירים מצרים.<fn>ראו מכילתא דרשב"י ורש"י אשר מסבירים כי המצרים התגוררו יחד עם בני ישראל.</fn> יש לכך השלכות על הבנתנו את אופי העבדות ואת תנאי המחיה של בני ישראל – ראו <a href="Where in Egypt Did the Israelites Live" data-aht="page">היכן במצרים גרו בני ישראל?</a></point> | ||
<point><b>עזבו לצמיתות או לשלושה ימים בלבד?</b> גישה זו מניחה כי הן בני ישראל והן המצרים ידעו כי בני ישראל מתכננים לעזוב לצמיתות. ראו <a href="A Three Day Journey" data-aht="page">מסע בן שלושה ימים.</a> <fn>אולם, ראו מלבי"ם י"א: ב'.<br/><br/></fn></point> | <point><b>עזבו לצמיתות או לשלושה ימים בלבד?</b> גישה זו מניחה כי הן בני ישראל והן המצרים ידעו כי בני ישראל מתכננים לעזוב לצמיתות. ראו <a href="A Three Day Journey" data-aht="page">מסע בן שלושה ימים.</a> <fn>אולם, ראו מלבי"ם י"א: ב'.<br/><br/></fn></point> | ||
| − | <point><b>תזמון המתנות ו- "דַּבֶּר נָא"</b> – הן חזקוני והן מלבי"ם מסבירים כי פרושו של "נָא" הנו עכשיו, כלומר,<fn>ראו גם את רשימת הפרשנים לעיל ואת אבן עזרא בהמשך, וראו "נא".</fn> בזמן ההתרחשויות בפרק י"א ולפני מכת בכורות. נקודה זו בזמן | + | <point><b>תזמון המתנות ו- "דַּבֶּר נָא"</b> – הן חזקוני והן מלבי"ם מסבירים כי פרושו של "נָא" בהקשר זה הנו עכשיו, כלומר,<fn>ראו גם את רשימת הפרשנים לעיל ואת אבן עזרא בהמשך, וראו "נא".</fn> בזמן ההתרחשויות בפרק י"א ולפני מכת בכורות. נקודה זו בזמן היוותה הזדמנות האחרונה בה בני ישראל והמצרים עוד יכלו לבצע עסקאות וחילופים באופן מסודר.</point> |
| − | <point><b>"וַיְנַצְּלוּ" / "וְנִצַּלְתֶּם"</b> – מלבי"ם טוען כי פירושו של שורש נ.צ.ל בהקשר זה הינו הציל, | + | <point><b>"וַיְנַצְּלוּ" / "וְנִצַּלְתֶּם"</b> – מלבי"ם טוען כי פירושו של שורש נ.צ.ל בהקשר זה הינו הציל, כיוון שבשיטה זו, בני ישראל יכלו להציל חלק מעושרם הכלכלי.<fn>Cf. Ibn Ezra Short Commentary Shemot 11:2.<br/>ראו אבן עזרא שמות י"א: ב'</fn></point> |
<point><b>הסיבות לציווי והקשר להבטחת " בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" בברית בן הבתרים</b> – בהנחה ובני ישראל פוצו בשווי בעלות על שטחים נרחבים במצרים, סביר כי אכן יצאו ממצרים ברכוש גדול.</point> | <point><b>הסיבות לציווי והקשר להבטחת " בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" בברית בן הבתרים</b> – בהנחה ובני ישראל פוצו בשווי בעלות על שטחים נרחבים במצרים, סביר כי אכן יצאו ממצרים ברכוש גדול.</point> | ||
</opinion> | </opinion> | ||
| Line 68: | Line 68: | ||
<mekorot><multilink><a href="RashbamShemot3-22" data-aht="source">רשב"ם</a><a href="RashbamShemot3-22" data-aht="source">שמות ג׳:כ״ב</a><a href="RashbamShemot11-2" data-aht="source">שמות י״א:ב׳</a><a href="RashbamShemot12-36" data-aht="source">שמות י״ב:ל״ו</a><a href="R. Shemuel b. Meir (Rashbam)" data-aht="parshan">אודות ר' שמואל בן מאיר</a></multilink><fn>רוב הפרשנים המאמצים את הגישה כי הרכוש ניתן כהלוואה, מסבירים גם כי המצרים חשבו שהחפצים המושאלים ישמשו את בני ישראל לצורך פולחן דתי. אולם, רשב"ם הינו ייחודי בכך שהוא מנסה להשתמש בהסבר זה דווקא על מנת להצדיק את הגישה כי הרכוש ניתן לבני ישראל במתנה (ראו גם רשב"ם שמות י"א: ב' ו-י"ב: ל"ו בהם הוא חוזר על העמדה כי הרכוש ניתן במתנה).<br/>ראו יפת בן אלי (ב י. ארדר, "התייחסותו של הקרא יפת בן עלי לבעיות מוסר לאור פירושו לכתוב בשמות ג, כא-כב", ספונות 22 (1999) 319-320) אשר מדגיש כי המתנות הוקדשו כולן לטובת בניית המשכן. ארדר מציין כי יפת מנסה כאן להסיר כל חשד להתנהגות בלתי הולמת מצד בני ישראל. פרשנותו של יפת מספקת גם מגיע לצו הא-לוהי. כפי שמשה הצהיר (שמות י': כ"ה) כי פרעה יספק את הקורבנות לעבודת ה', כך גם המצרים יספקו חומרים שישמשו לבניית המשכן. כל אחת מן הפעולות הללו סימנה את כניעתם של המצרים בפני הקב"ה.<br/>אולם, ישנה אפשרות כי על פי הרשב"ם, עבודת ה' היתה רק המניע מאחורי ציווי ה' לבני ישראל, אך לא היה המניע מצדם של המצרים להיענות לבקשת בני ישראל. יכול להיות כי כך <multilink><a href="MoshavZekeinimShemot11-2" data-aht="source">מושב זקנים</a><a href="MoshavZekeinimShemot11-2" data-aht="source">שמות י״א:ב׳</a><a href="Moshav Zekeinim" data-aht="parshan">אודות מושב זקנים</a></multilink> (לעיל) הבין את רשב"ם, כיוון שהוא מצטט אותו ומסביר כי בני ישראל בקשו את הרכוש כפיצוי על עבודתם.</fn></mekorot> | <mekorot><multilink><a href="RashbamShemot3-22" data-aht="source">רשב"ם</a><a href="RashbamShemot3-22" data-aht="source">שמות ג׳:כ״ב</a><a href="RashbamShemot11-2" data-aht="source">שמות י״א:ב׳</a><a href="RashbamShemot12-36" data-aht="source">שמות י״ב:ל״ו</a><a href="R. Shemuel b. Meir (Rashbam)" data-aht="parshan">אודות ר' שמואל בן מאיר</a></multilink><fn>רוב הפרשנים המאמצים את הגישה כי הרכוש ניתן כהלוואה, מסבירים גם כי המצרים חשבו שהחפצים המושאלים ישמשו את בני ישראל לצורך פולחן דתי. אולם, רשב"ם הינו ייחודי בכך שהוא מנסה להשתמש בהסבר זה דווקא על מנת להצדיק את הגישה כי הרכוש ניתן לבני ישראל במתנה (ראו גם רשב"ם שמות י"א: ב' ו-י"ב: ל"ו בהם הוא חוזר על העמדה כי הרכוש ניתן במתנה).<br/>ראו יפת בן אלי (ב י. ארדר, "התייחסותו של הקרא יפת בן עלי לבעיות מוסר לאור פירושו לכתוב בשמות ג, כא-כב", ספונות 22 (1999) 319-320) אשר מדגיש כי המתנות הוקדשו כולן לטובת בניית המשכן. ארדר מציין כי יפת מנסה כאן להסיר כל חשד להתנהגות בלתי הולמת מצד בני ישראל. פרשנותו של יפת מספקת גם מגיע לצו הא-לוהי. כפי שמשה הצהיר (שמות י': כ"ה) כי פרעה יספק את הקורבנות לעבודת ה', כך גם המצרים יספקו חומרים שישמשו לבניית המשכן. כל אחת מן הפעולות הללו סימנה את כניעתם של המצרים בפני הקב"ה.<br/>אולם, ישנה אפשרות כי על פי הרשב"ם, עבודת ה' היתה רק המניע מאחורי ציווי ה' לבני ישראל, אך לא היה המניע מצדם של המצרים להיענות לבקשת בני ישראל. יכול להיות כי כך <multilink><a href="MoshavZekeinimShemot11-2" data-aht="source">מושב זקנים</a><a href="MoshavZekeinimShemot11-2" data-aht="source">שמות י״א:ב׳</a><a href="Moshav Zekeinim" data-aht="parshan">אודות מושב זקנים</a></multilink> (לעיל) הבין את רשב"ם, כיוון שהוא מצטט אותו ומסביר כי בני ישראל בקשו את הרכוש כפיצוי על עבודתם.</fn></mekorot> | ||
<point><b>המניע המצרי</b> – אף כי רשב"ם עצמו אינו מרחיב בנושא זה, גישתו יכולה לראות בנתינת המתנות ניסיון לזכות באהדת א-לוהי העברים ובכך למנוע מכות נוספות.<fn>ראו שמות י': כ"ה שם משה אומר שגם פרעה יתרום קורבנות, וכן ראו שמות י"ב: ל"ב.</fn> למקרה מקראי דומה בו גויים תומכים בעבודת ה' על מנת למנוע מכות או לזכות באהדה א-לוהית, ראו את תרומת כלי הזהב איתם חזרו הפלישתים לתיבה בשמואל א' ו': א'-ט'<fn>ישנן כמה הקבלות בין בין שני הסיפורים – ראו שמואל א' ו'</fn> ותרומת הקורבנות על ידי הפרסים בעזרא ו': ח'- י'.</point> | <point><b>המניע המצרי</b> – אף כי רשב"ם עצמו אינו מרחיב בנושא זה, גישתו יכולה לראות בנתינת המתנות ניסיון לזכות באהדת א-לוהי העברים ובכך למנוע מכות נוספות.<fn>ראו שמות י': כ"ה שם משה אומר שגם פרעה יתרום קורבנות, וכן ראו שמות י"ב: ל"ב.</fn> למקרה מקראי דומה בו גויים תומכים בעבודת ה' על מנת למנוע מכות או לזכות באהדה א-לוהית, ראו את תרומת כלי הזהב איתם חזרו הפלישתים לתיבה בשמואל א' ו': א'-ט'<fn>ישנן כמה הקבלות בין בין שני הסיפורים – ראו שמואל א' ו'</fn> ותרומת הקורבנות על ידי הפרסים בעזרא ו': ח'- י'.</point> | ||
| − | <point><b>"כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב"</b> – רשב"ם טוען כי פריטי הכסף והזהב הינם תכשיטים אותם | + | <point><b>"כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב"</b> – רשב"ם טוען כי פריטי הכסף והזהב הינם תכשיטים אותם בני ישראל ענדו (יחד עם בגדי החופשה המובקשים) בעת מעמד הר סיני.<fn>ראו דוגמאות נוספות ל"כְּלֵי כֶסֶף" ו"כְּלֵי זָהָב" כתכשיטים בבראשית כ"ד: נ"ג ובבמדבר ל"א: נ' (וראו גם רשב"ם בראשית כ"ד: נ"ג אשר מספק הסבר דומה ומקשר בין כל שלושת הפסוקים). ראו גם <multilink><a href="IbnEzraShemotShort3-21" data-aht="source">אבן עזרא</a><a href="IbnEzraShemotShort3-21" data-aht="source">שמות פירוש ראשון ג׳:כ״א-כ״ב</a><a href="IbnEzraShemotShort11-4" data-aht="source">שמות פירוש ראשון י״א:ד׳</a><a href="IbnEzraShemotShort12-36" data-aht="source">שמות פירוש ראשון י״ב:ל״ו</a><a href="IbnEzraShemotLong3-22" data-aht="source">שמות פירוש שני ג׳:כ״ב</a><a href="IbnEzraShemotLong10-10" data-aht="source">שמות פירוש שני י׳:י׳</a><a href="IbnEzraShemotLong12-36" data-aht="source">שמות פירוש שני י״ב:ל״ו</a><a href="R. Avraham ibn Ezra" data-aht="parshan">אודות ר' אברהם אבן עזרא</a></multilink> אשר מסביר כי הוראותיו המקוריות של הקב"ה היו כי הנשים תבקשנה את התכשיטים מכיוון שנפוץ יותר לנשים לענוד תכשיטים מאשר גברים. ראו גם <multilink><a href="HarekhasimShemot11-2" data-aht="source">הרכסים לבקעה</a><a href="HarekhasimShemot11-2" data-aht="source">שמות י״א:ב׳</a><a href="HarekhasimShemot12-36" data-aht="source">שמות י״ב:ל״ו</a><a href="R. Yehuda Leib Frankfurter (HaRekhasim Levikah)" data-aht="parshan">אודות ר' יהודה לייב פרנקפורטר</a></multilink> למטה, אשר מסביר כי לפועל נצל ישנו קונוטציה ספציפית של הפשטה מתכשיטים. אולם, <multilink><a href="Artapanus" data-aht="source">ארטפנוס</a><a href="Artapanus" data-aht="source">ארטפנוס</a><a href="Artapanus" data-aht="parshan">אודות ארטפנוס</a></multilink> ו<multilink><a href="RYBSShemot3-22" data-aht="source">ר' יוסף בכור שור</a><a href="RYBSShemot3-22" data-aht="source">שמות ג׳:כ״ב</a><a href="RYBSShemot11-2" data-aht="source">שמות י״א:ב׳</a><a href="RYBSShemot14-2" data-aht="source">שמות י״ד:ב׳-ד׳</a><a href="R. Yosef Bekhor Shor" data-aht="parshan">אודות ר׳ יוסף בכור שור</a></multilink> טוענים כי הפריטים הינם כלי שתייה (ראו גם אסתר א': ז') וראו את הערת השוליים למעלה לפרשנות כי מדובר בפסלי אלילים. לתיאורים אומנותיים שונים, ראו <a href="Despoiling Egypt in Art" data-aht="page">הורדת המצרים מנכסיהם באומנות</a>.</fn> רשב"ם שמות י"ב: ל"ו מקשר לכאן גם את הפסוק בשמות ל"ג: ו' אשר מציין את התכשיטים בהם התקשטו בני ישראל בהר סיני.<fn>ראו רבי ינאי בבבלי ברכות ל"ב א' מצוטט בהמשך, אשר קושר את הזהב והכסף, לזהב בו השתמשו בני ישראל בבניית עגל הזהב בהר סיני. </fn> על פי רשב"ם, בני ישראל באמת השתמשו בפריטים לצורך עבודת ה', כלומר, זו לא היתה רק תחבולה על מנת לשכנע את המצרים להיפרד מרכושם.<fn>ראו <multilink><a href="RYBSShemot3-22" data-aht="source">ר' יוסף בכור שור</a><a href="RYBSShemot3-22" data-aht="source">שמות ג׳:כ״ב</a><a href="RYBSShemot11-2" data-aht="source">שמות י״א:ב׳</a><a href="RYBSShemot14-2" data-aht="source">שמות י״ד:ב׳-ד׳</a><a href="R. Yosef Bekhor Shor" data-aht="parshan">אודות ר׳ יוסף בכור שור</a></multilink> ו<multilink><a href="RalbagShemot3-22" data-aht="source">רלב"ג</a><a href="RalbagShemot3-22" data-aht="source">שמות ביאור הפרשה ג׳:כ״ב</a><a href="RalbagShemot3Toelet15" data-aht="source">שמות תועלות ג׳:ט״ו</a><a href="R. Levi b. Gershom (Ralbag, Gersonides)" data-aht="parshan">אודות ר' לוי בן גרשום</a></multilink> אשר מסבירים כי המצרים השאילו את הפריטים למטרת עבודה רוחנית, אך ה' וידא כי בני ישראל יוכלו לשמור את הפריטים על מנת להעשיר אותם ולפצות אותם על עבדותם.</fn></point> |
<point><b>"וְשַׂמְתֶּם עַל בְּנֵיכֶם וְעַל בְּנֹתֵיכֶם"</b> – בשמות ג': כ"ב כתוב במפורש כי על הפריטים להימצא על ילדי וילדות בני ישראל, ובשמות ל"ב: ב' רשום כי אפילו הילדים היו מצופים בקישוטים במעמד הר סיני.<fn>בשני הפסוקים הללו ישנם התייחסויות מפורשות לנשים, לילדים ולילדות.</fn></point> | <point><b>"וְשַׂמְתֶּם עַל בְּנֵיכֶם וְעַל בְּנֹתֵיכֶם"</b> – בשמות ג': כ"ב כתוב במפורש כי על הפריטים להימצא על ילדי וילדות בני ישראל, ובשמות ל"ב: ב' רשום כי אפילו הילדים היו מצופים בקישוטים במעמד הר סיני.<fn>בשני הפסוקים הללו ישנם התייחסויות מפורשות לנשים, לילדים ולילדות.</fn></point> | ||
<point><b>עזבו לצמיתות או לשלושה ימים בלבד?</b> על פי רשב"ם, המצרים חשבו כי בני ישראל מתכננים לחזור לאחר תום חופשתם,<fn>ראו רשב"ם שמות ג': כ"ב, י"ג: כ"א.</fn> אך על כל פנים, הם נתנו את הפריטים כמתנות למטרת פולחן דתי.<fn>כלומר, רשב"ם רואה את בקשת היציאה לשלושה ימים כתחבולה על המצרים, אך לא כך ראה את הבקשה לכלי זהב וכסף. ראו אבן עזרא ור"ן בהמשך, אשר קושרים בין השניים, וראו <a href="A Three Day Journey" data-aht="page">המסע בן שלושה הימים.</a></fn></point> | <point><b>עזבו לצמיתות או לשלושה ימים בלבד?</b> על פי רשב"ם, המצרים חשבו כי בני ישראל מתכננים לחזור לאחר תום חופשתם,<fn>ראו רשב"ם שמות ג': כ"ב, י"ג: כ"א.</fn> אך על כל פנים, הם נתנו את הפריטים כמתנות למטרת פולחן דתי.<fn>כלומר, רשב"ם רואה את בקשת היציאה לשלושה ימים כתחבולה על המצרים, אך לא כך ראה את הבקשה לכלי זהב וכסף. ראו אבן עזרא ור"ן בהמשך, אשר קושרים בין השניים, וראו <a href="A Three Day Journey" data-aht="page">המסע בן שלושה הימים.</a></fn></point> | ||
| Line 74: | Line 74: | ||
<point><b>"וַיְנַצְּלוּ" / "וְנִצַּלְתֶּם"</b> – נראה כי רשב"ם טוען כי פירוש השורש הינו להסיר.</point> | <point><b>"וַיְנַצְּלוּ" / "וְנִצַּלְתֶּם"</b> – נראה כי רשב"ם טוען כי פירוש השורש הינו להסיר.</point> | ||
<point><b>הסיבות לציווי והקשר להבטחת " בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" בברית בן הבתרים</b> – על פי רשב"ם, המטרה האמיתית של השגת החפצים היתה לצורכי פולחן דתי, ולכן אין צורך להניח קשר כלשהו לקיום הברית עם אברהם.<fn>ראו ר' יוסף בכור שור ורלב"ג לעיל.</fn> בהתאם לכך, ההבטחה לאברהם כי בני ישראל יצאו "בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" יכולה להיות מיוחסת למקנה המשמעותי איתו יצאו בני ישראל ממצרים (ראו שמות י"ב: ל"ח) ולא לתכשיטים.<fn>מכיוון שעל פי רשב"ם בני ישראל השתמשו בהרבה מן התכשיטים בחטא עגל הזהב, ורובם הושמדו בעקבות זאת, יהיה זה משונה אם התכשיטים יודגשו כמימוש הבטחת ה' לאברהם. אך לעומתו, מכילתא דרבי ישמעאל בו (פסחא י"ד) מסביר את ברית בין הבתרים כהתייחסות לתכשיטי הזהב וכסף.</fn> ראו <a href="Dictionary:רְכוּשׁ" data-aht="page">רְכוּשׁ</a> להרחבה נוספת.<fn>אולם, ראו ספורנו שמות י"ב: ל"ח כי הבקר היה שייך רק ל"ערב רב" אשר הצטרף לאומה.</fn></point> | <point><b>הסיבות לציווי והקשר להבטחת " בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" בברית בן הבתרים</b> – על פי רשב"ם, המטרה האמיתית של השגת החפצים היתה לצורכי פולחן דתי, ולכן אין צורך להניח קשר כלשהו לקיום הברית עם אברהם.<fn>ראו ר' יוסף בכור שור ורלב"ג לעיל.</fn> בהתאם לכך, ההבטחה לאברהם כי בני ישראל יצאו "בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" יכולה להיות מיוחסת למקנה המשמעותי איתו יצאו בני ישראל ממצרים (ראו שמות י"ב: ל"ח) ולא לתכשיטים.<fn>מכיוון שעל פי רשב"ם בני ישראל השתמשו בהרבה מן התכשיטים בחטא עגל הזהב, ורובם הושמדו בעקבות זאת, יהיה זה משונה אם התכשיטים יודגשו כמימוש הבטחת ה' לאברהם. אך לעומתו, מכילתא דרבי ישמעאל בו (פסחא י"ד) מסביר את ברית בין הבתרים כהתייחסות לתכשיטי הזהב וכסף.</fn> ראו <a href="Dictionary:רְכוּשׁ" data-aht="page">רְכוּשׁ</a> להרחבה נוספת.<fn>אולם, ראו ספורנו שמות י"ב: ל"ח כי הבקר היה שייך רק ל"ערב רב" אשר הצטרף לאומה.</fn></point> | ||
| − | <point><b>רקע פולמוסי</b> – רשב"ם מציין כי פרשנותו מנוגדת לטיעוני הכופרים (הנוצרים) ("ותשובה למינים"). <fn>הסבר דומה מופיע גם בעבודה הפולמוסית, ספר הנצחון, אשר נכתבה בתחילת המאה ה15 על ידי ר' יום טוב ליפמן מילהויזן.</fn>ראו יוספוס לעיל | + | <point><b>רקע פולמוסי</b> – רשב"ם מציין כי פרשנותו מנוגדת לטיעוני הכופרים (הנוצרים) ("ותשובה למינים"). <fn>הסבר דומה מופיע גם בעבודה הפולמוסית, ספר הנצחון, אשר נכתבה בתחילת המאה ה15 על ידי ר' יום טוב ליפמן מילהויזן.</fn>ראו יוספוס לעיל ומקורות רבניים בהמשך אשר טוענים כי בפרשה זו טמון הבסיס לפולמוסים האנטי-יהודיים שרווחו בתקופת האימפריה היוונית-רומית.</point> |
</opinion> | </opinion> | ||
</category> | </category> | ||
| Line 84: | Line 84: | ||
<p>החפצים היוו שכר חלקי על מאות שנות העבודה בפרך.</p> | <p>החפצים היוו שכר חלקי על מאות שנות העבודה בפרך.</p> | ||
<mekorot><p><multilink><a href="Jubilees48" data-aht="source">יובלים</a><a href="Jubilees48" data-aht="source">פרק מ״ח:ט״ו-י״ט</a><a href="Jubilees" data-aht="parshan">אודות יובלים</a></multilink>, <multilink><a href="Wisdom10-15" data-aht="source">חכמת שלמה</a><a href="Wisdom10-15" data-aht="source">י׳:ט״ו-י״ח</a><a href="Wisdom of Solomon" data-aht="parshan">אודות ספר חכמת שלמה</a></multilink>, <multilink><a href="PhiloLifeOfMosesI-XXV" data-aht="source">פילון</a><a href="PhiloLifeOfMosesI-XXV" data-aht="source">על חיי משה א׳:כ״ה</a><a href="Philo" data-aht="parshan">אודות פילון</a></multilink>, <multilink><a href="SifreDevarim120" data-aht="source">ספרי דברים</a><a href="SifreDevarim120" data-aht="source">קכ</a><a href="Sifre Devarim" data-aht="parshan">אודות ספרי דברים</a></multilink>, גביהא בן פסיסא ב<multilink><a href="MegillatTaanit" data-aht="source">סכוליון למגילת תענית</a><a href="MegillatTaanit" data-aht="source">סכוליון למגילת תענית כ״ה סיון</a></multilink>, <multilink><a href="Sanhedrin91a" data-aht="source">בבלי סנהדרין</a><a href="Sanhedrin91a" data-aht="source">בבלי סנהדרין צ״א.</a><a href="Talmud Bavli" data-aht="parshan">אודות הבבלי</a></multilink> ו<multilink><a href="BereshitRabbah28-7" data-aht="source">בראשית רבה</a><a href="BereshitRabbah28-7" data-aht="source">(וילנא) פרשת בראשית פרשה כח</a><a href="BereshitRabbah61-7" data-aht="source">(וילנא) פרשת חיי שרה פרשה ס״א:ז׳</a><a href="Bereshit Rabbah" data-aht="parshan">אודות בראשית רבה</a></multilink>,<fn>ישנן כמה וריאציות שונות בתוך שלושת המקורות הללו. במגילת תענית ובבבלי, גביהא בן פסיסא תובע שכר בשם בני ישראל על כל 430 שנות השעבוד במצרים, על פי הפסוקים בתורה. אולם, בבראשית רבה הוא מוזכר בשם גביעה בן קוסם ומדבר רק על 210 שנים במצרים. להרחבה נוספת בשאלה כמה שנים בני ישראל היו במצרים ראו <a href="Duration of the Egyptian Exile" data-aht="page">משך גלות מצרים</a>.</fn> <multilink><a href="IbnEzraShemotShort3-21" data-aht="source">אבן עזרא פירוש ראשון</a><a href="IbnEzraShemotShort3-21" data-aht="source">שמות פירוש ראשון ג׳:כ״א-כ״ב</a><a href="IbnEzraShemotShort11-4" data-aht="source">שמות פירוש ראשון י״א:ד׳</a><a href="IbnEzraShemotShort12-36" data-aht="source">שמות פירוש ראשון י״ב:ל״ו</a><a href="R. Avraham ibn Ezra" data-aht="parshan">אודות ר' אברהם אבן עזרא</a></multilink><fn>זאת לעומת עמדתו בפירוש השני אשר מובאת בהמשך.</fn>, <multilink><a href="RadakBereshit15-14" data-aht="source">רד"ק</a><a href="RadakBereshit15-14" data-aht="source">בראשית ט״ו:י״ד</a><a href="RadakSHSna" data-aht="source">ספר השרשים "נא"</a><a href="RadakSHSnzl" data-aht="source">ספר השרשים "נצל"</a><a href="RadakSHSsal" data-aht="source">ספר השרשים שורש שאל</a><a href="R. David Kimchi (Radak)" data-aht="parshan">אודות ר' דוד קמחי</a></multilink>, <multilink><a href="RalbagShemot3-22" data-aht="source">רלב"ג</a><a href="RalbagShemot3-22" data-aht="source">שמות ביאור הפרשה ג׳:כ״ב</a><a href="RalbagShemot3Toelet15" data-aht="source">שמות תועלות ג׳:ט״ו</a><a href="R. Levi b. Gershom (Ralbag, Gersonides)" data-aht="parshan">אודות ר' לוי בן גרשום</a></multilink>, <multilink><a href="Ran11" data-aht="source">ר"ן</a><a href="Ran11" data-aht="source">דרשות הר״ן י״א</a><a href="R. Nissim Gerondi (Ran)" data-aht="parshan">אודות ר' נסים גירונדי</a></multilink>, <multilink><a href="AbarbanelShemot3" data-aht="source">אברבנאל</a><a href="AbarbanelShemot3" data-aht="source">שמות ג׳</a><a href="R. Yitzchak Abarbanel" data-aht="parshan">אודות ר' יצחק אברבנאל</a></multilink>, <multilink><a href="HarekhasimShemot11-2" data-aht="source">הרכסים לבקעה</a><a href="HarekhasimShemot11-2" data-aht="source">שמות י״א:ב׳</a><a href="HarekhasimShemot12-36" data-aht="source">שמות י״ב:ל״ו</a><a href="R. Yehuda Leib Frankfurter (HaRekhasim Levikah)" data-aht="parshan">אודות ר' יהודה לייב פרנקפורטר</a></multilink><fn>הוא מוסיף כי המצרים ויתרו על כל תביעה משפטית על רכושם בכך שגירשו את בני ישראל – ראו בהמשך.</fn>, <multilink><a href="ShadalShemot3-22" data-aht="source">שד"ל</a><a href="ShadalShemot3-22" data-aht="source">שמות ג׳:כ״ב</a><a href="R. Shemuel David Luzzatto (Shadal)" data-aht="parshan">אודות ר' שמואל דוד לוצאטו</a></multilink>, <multilink><a href="CassutoShemot3-22" data-aht="source">קאסוטו</a><a href="CassutoShemot3-22" data-aht="source">שמות ג׳:כ״ב</a><a href="Prof. Umberto Cassuto" data-aht="parshan">אודות פרופ' משה דוד קאסוטו</a></multilink> ועוד רבים אחרים.<fn>ייתכן כי היתה זו גם עמדתו של יחזקאל הטרגיקן. אולם, ישנו קושי מסוים לקבוע האם ראה ברכוש מתנות או הלוואה. ראו רס"ג, חזקוני ורבינו בחיי לעיל אשר מסבירים כי המצרים נתנו מתנות לבני ישראל מרצונם החופשי כשכר/ הענקה.</fn></p></mekorot> | <mekorot><p><multilink><a href="Jubilees48" data-aht="source">יובלים</a><a href="Jubilees48" data-aht="source">פרק מ״ח:ט״ו-י״ט</a><a href="Jubilees" data-aht="parshan">אודות יובלים</a></multilink>, <multilink><a href="Wisdom10-15" data-aht="source">חכמת שלמה</a><a href="Wisdom10-15" data-aht="source">י׳:ט״ו-י״ח</a><a href="Wisdom of Solomon" data-aht="parshan">אודות ספר חכמת שלמה</a></multilink>, <multilink><a href="PhiloLifeOfMosesI-XXV" data-aht="source">פילון</a><a href="PhiloLifeOfMosesI-XXV" data-aht="source">על חיי משה א׳:כ״ה</a><a href="Philo" data-aht="parshan">אודות פילון</a></multilink>, <multilink><a href="SifreDevarim120" data-aht="source">ספרי דברים</a><a href="SifreDevarim120" data-aht="source">קכ</a><a href="Sifre Devarim" data-aht="parshan">אודות ספרי דברים</a></multilink>, גביהא בן פסיסא ב<multilink><a href="MegillatTaanit" data-aht="source">סכוליון למגילת תענית</a><a href="MegillatTaanit" data-aht="source">סכוליון למגילת תענית כ״ה סיון</a></multilink>, <multilink><a href="Sanhedrin91a" data-aht="source">בבלי סנהדרין</a><a href="Sanhedrin91a" data-aht="source">בבלי סנהדרין צ״א.</a><a href="Talmud Bavli" data-aht="parshan">אודות הבבלי</a></multilink> ו<multilink><a href="BereshitRabbah28-7" data-aht="source">בראשית רבה</a><a href="BereshitRabbah28-7" data-aht="source">(וילנא) פרשת בראשית פרשה כח</a><a href="BereshitRabbah61-7" data-aht="source">(וילנא) פרשת חיי שרה פרשה ס״א:ז׳</a><a href="Bereshit Rabbah" data-aht="parshan">אודות בראשית רבה</a></multilink>,<fn>ישנן כמה וריאציות שונות בתוך שלושת המקורות הללו. במגילת תענית ובבבלי, גביהא בן פסיסא תובע שכר בשם בני ישראל על כל 430 שנות השעבוד במצרים, על פי הפסוקים בתורה. אולם, בבראשית רבה הוא מוזכר בשם גביעה בן קוסם ומדבר רק על 210 שנים במצרים. להרחבה נוספת בשאלה כמה שנים בני ישראל היו במצרים ראו <a href="Duration of the Egyptian Exile" data-aht="page">משך גלות מצרים</a>.</fn> <multilink><a href="IbnEzraShemotShort3-21" data-aht="source">אבן עזרא פירוש ראשון</a><a href="IbnEzraShemotShort3-21" data-aht="source">שמות פירוש ראשון ג׳:כ״א-כ״ב</a><a href="IbnEzraShemotShort11-4" data-aht="source">שמות פירוש ראשון י״א:ד׳</a><a href="IbnEzraShemotShort12-36" data-aht="source">שמות פירוש ראשון י״ב:ל״ו</a><a href="R. Avraham ibn Ezra" data-aht="parshan">אודות ר' אברהם אבן עזרא</a></multilink><fn>זאת לעומת עמדתו בפירוש השני אשר מובאת בהמשך.</fn>, <multilink><a href="RadakBereshit15-14" data-aht="source">רד"ק</a><a href="RadakBereshit15-14" data-aht="source">בראשית ט״ו:י״ד</a><a href="RadakSHSna" data-aht="source">ספר השרשים "נא"</a><a href="RadakSHSnzl" data-aht="source">ספר השרשים "נצל"</a><a href="RadakSHSsal" data-aht="source">ספר השרשים שורש שאל</a><a href="R. David Kimchi (Radak)" data-aht="parshan">אודות ר' דוד קמחי</a></multilink>, <multilink><a href="RalbagShemot3-22" data-aht="source">רלב"ג</a><a href="RalbagShemot3-22" data-aht="source">שמות ביאור הפרשה ג׳:כ״ב</a><a href="RalbagShemot3Toelet15" data-aht="source">שמות תועלות ג׳:ט״ו</a><a href="R. Levi b. Gershom (Ralbag, Gersonides)" data-aht="parshan">אודות ר' לוי בן גרשום</a></multilink>, <multilink><a href="Ran11" data-aht="source">ר"ן</a><a href="Ran11" data-aht="source">דרשות הר״ן י״א</a><a href="R. Nissim Gerondi (Ran)" data-aht="parshan">אודות ר' נסים גירונדי</a></multilink>, <multilink><a href="AbarbanelShemot3" data-aht="source">אברבנאל</a><a href="AbarbanelShemot3" data-aht="source">שמות ג׳</a><a href="R. Yitzchak Abarbanel" data-aht="parshan">אודות ר' יצחק אברבנאל</a></multilink>, <multilink><a href="HarekhasimShemot11-2" data-aht="source">הרכסים לבקעה</a><a href="HarekhasimShemot11-2" data-aht="source">שמות י״א:ב׳</a><a href="HarekhasimShemot12-36" data-aht="source">שמות י״ב:ל״ו</a><a href="R. Yehuda Leib Frankfurter (HaRekhasim Levikah)" data-aht="parshan">אודות ר' יהודה לייב פרנקפורטר</a></multilink><fn>הוא מוסיף כי המצרים ויתרו על כל תביעה משפטית על רכושם בכך שגירשו את בני ישראל – ראו בהמשך.</fn>, <multilink><a href="ShadalShemot3-22" data-aht="source">שד"ל</a><a href="ShadalShemot3-22" data-aht="source">שמות ג׳:כ״ב</a><a href="R. Shemuel David Luzzatto (Shadal)" data-aht="parshan">אודות ר' שמואל דוד לוצאטו</a></multilink>, <multilink><a href="CassutoShemot3-22" data-aht="source">קאסוטו</a><a href="CassutoShemot3-22" data-aht="source">שמות ג׳:כ״ב</a><a href="Prof. Umberto Cassuto" data-aht="parshan">אודות פרופ' משה דוד קאסוטו</a></multilink> ועוד רבים אחרים.<fn>ייתכן כי היתה זו גם עמדתו של יחזקאל הטרגיקן. אולם, ישנו קושי מסוים לקבוע האם ראה ברכוש מתנות או הלוואה. ראו רס"ג, חזקוני ורבינו בחיי לעיל אשר מסבירים כי המצרים נתנו מתנות לבני ישראל מרצונם החופשי כשכר/ הענקה.</fn></p></mekorot> | ||
| − | <point><b>שכר או הענקה</b> – רוב המקורות הללו רואים ברכוש המושאל תחליף לשכר אותו בני ישראל מעולם לא קיבלו. אולם, ספרי, הרכסים לבקעה וקאסוטו מציעים כי הרכוש ניתן כחלק מהנוהג המקובל שבעל עבדים נותן לעבדיו מתנות פרידה בעת שחרורם לחופשי (הענקה). קאסוטו מציין כי | + | <point><b>שכר או הענקה</b> – רוב המקורות הללו רואים ברכוש המושאל תחליף לשכר אותו בני ישראל מעולם לא קיבלו. אולם, ספרי, הרכסים לבקעה וקאסוטו מציעים כי הרכוש ניתן כחלק מהנוהג המקובל שבעל עבדים נותן לעבדיו מתנות פרידה בעת שחרורם לחופשי (הענקה). קאסוטו מציין כי ניסוח חוקי ההענקה הכתובים בספר דברים "וְכִי תְשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ לֹא תְשַׁלְּחֶנּוּ רֵיקָם" דומה מאוד לניסוח בו משתמש ה' כאן "וְהָיָה כִּי תֵלֵכוּן לֹא תֵלְכוּ רֵיקָם"<fn>בעבודה נפרדת, ספר בראשית ומבנהו, (ירושלים 1990): 202-204 (תרגום של המקור האיטלקי אשר יצא לאור ב1934), קאסוטו מצביע על הקבלה נוספת, בין הסיפור שלנו לבין הסיפור בו יעקב מקבל חלק ניכר ממקנה לבן. גם שם, מעשיו של יעקב נתונים בספק מוסרי, וקאסוטו מסביר כי ה' רק וידא שיעקב יקבל את מתנות הפרידה המגיעות לעבד היוצא לחופשי (כיוון שללבן עצמו לא היתה כל כוונה לתת לו אותם). הוא מציין כי מילותיו של יעקב "כִּי עַתָּה רֵיקָם שִׁלַּחְתָּנִי" (בראשית ל"א: מ"ב) דומות לפסוקים בשמות ולפסוקים בדברים, וכי השורש נ.צ.ל מופיע הן בשמות ("וְנִצַּלְתֶּם אֶת מִצְרָיִם") והן בבראשית ל"א: ט' ("וַיַּצֵּל אֱלֹהִים אֶת מִקְנֵה אֲבִיכֶם וַיִּתֶּן לִי").</fn> .</point> |
<point><b>"מֵאֵת רֵעֵהוּ"</b> – מאחר והפיצויים נלקחו מכל מצרי באופן פרטני, ניתן להסיק כי בני ישראל היו עבדים של מצרים פרטיים. ראו <a href="Nature of the Bondage" data-aht="page">טבעו של השעבוד</a>.</point> | <point><b>"מֵאֵת רֵעֵהוּ"</b> – מאחר והפיצויים נלקחו מכל מצרי באופן פרטני, ניתן להסיק כי בני ישראל היו עבדים של מצרים פרטיים. ראו <a href="Nature of the Bondage" data-aht="page">טבעו של השעבוד</a>.</point> | ||
| − | <point><b>"וַיְנַצְּלוּ" / "וְנִצַּלְתֶּם"</b> – אבן עזרא פירוש ראשון שמות ג': כ"ב ורד"ק ספר השורשים, מסבירים כי הפועל נצל, משמעותו להציל, כלומר, בני ישראל הצילו חלק ממה שהמצרים היו חייבים להם.<fn>אבן עזרא משווה לפסוק "וַיַּצֵּל אֱלֹהִים אֶת מִקְנֵה אֲבִיכֶם וַיִּתֶּן לִי" בבראשית ל"א: ט', אשר גם בו ה' מתערב על מנת לודא כי יעקב מקבל את השכר המגיע לו מלבן. ראו גם מלבי"ם שמות ג': כ"ב.</fn> לעומתו, קאסוטו מבין את המילה נצל כניצול או ריקון,<fn>ראו לעומת זאת את הדעות בבבלי ברכות ט' ב', ופסחים קי"ט א', ר' יונה אבן ג'נאח – נצל, ורש"י שמות ג': כ"ב.</fn> ומסביר כי הפסוק | + | <point><b>"וַיְנַצְּלוּ" / "וְנִצַּלְתֶּם"</b> – אבן עזרא פירוש ראשון שמות ג': כ"ב ורד"ק ספר השורשים, מסבירים כי הפועל נצל, משמעותו להציל, כלומר, בני ישראל הצילו חלק ממה שהמצרים היו חייבים להם.<fn>אבן עזרא משווה לפסוק "וַיַּצֵּל אֱלֹהִים אֶת מִקְנֵה אֲבִיכֶם וַיִּתֶּן לִי" בבראשית ל"א: ט', אשר גם בו ה' מתערב על מנת לודא כי יעקב מקבל את השכר המגיע לו מלבן. ראו גם מלבי"ם שמות ג': כ"ב.</fn> לעומתו, קאסוטו מבין את המילה נצל כניצול או ריקון,<fn>ראו לעומת זאת את הדעות בבבלי ברכות ט' ב', ופסחים קי"ט א', ר' יונה אבן ג'נאח – נצל, ורש"י שמות ג': כ"ב.</fn> ומסביר כי הפסוק נכתב מנקודת מבטם של בני ישראל; אפילו הרכוש המועט אותו לקחו נדמה היה להם כ"ריקון" המצרים מכול עושרם.</point> |
<point><b>למה במרמה?</b> פרשנים מציעים שתי תשובות לשאלה: מדוע ה' ציווה את בני ישראל להטעות את המצרים ולגרום להם לחשוב כי רכושם יוחזר?<br/> | <point><b>למה במרמה?</b> פרשנים מציעים שתי תשובות לשאלה: מדוע ה' ציווה את בני ישראל להטעות את המצרים ולגרום להם לחשוב כי רכושם יוחזר?<br/> | ||
<ul> | <ul> | ||
<li><multilink><a href="IbnEzraShemotShort3-21" data-aht="source">אבן עזרא פירוש ראשון</a><a href="IbnEzraShemotShort3-21" data-aht="source">שמות פירוש ראשון ג׳:כ״א-כ״ב</a><a href="IbnEzraShemotShort11-4" data-aht="source">שמות פירוש ראשון י״א:ד׳</a><a href="IbnEzraShemotShort12-36" data-aht="source">שמות פירוש ראשון י״ב:ל״ו</a><a href="R. Avraham ibn Ezra" data-aht="parshan">אודות ר' אברהם אבן עזרא</a></multilink> מציע כי לולא בני ישראל השתמשו בהטעיה, המצרים לא היו משאילים להם את רכושם,<fn>He further proposes that this was one of the main purposes of the three day ruse – see A Three Day Journey.<br/>הוא מוסיף ומציין כי זה היה אחד הסיבות המרכזיות להטעיית שלושת הימים – ראו מסע בן שלושה הימים</fn> ושד"ל שמות ג': כ"ב<fn>בעקבות רשב"ם שמות ג': י"ב.</fn> מספק דוגמאות למקרים נוספים בהם ה' הורה להשתמש בהטעייה.</li> | <li><multilink><a href="IbnEzraShemotShort3-21" data-aht="source">אבן עזרא פירוש ראשון</a><a href="IbnEzraShemotShort3-21" data-aht="source">שמות פירוש ראשון ג׳:כ״א-כ״ב</a><a href="IbnEzraShemotShort11-4" data-aht="source">שמות פירוש ראשון י״א:ד׳</a><a href="IbnEzraShemotShort12-36" data-aht="source">שמות פירוש ראשון י״ב:ל״ו</a><a href="R. Avraham ibn Ezra" data-aht="parshan">אודות ר' אברהם אבן עזרא</a></multilink> מציע כי לולא בני ישראל השתמשו בהטעיה, המצרים לא היו משאילים להם את רכושם,<fn>He further proposes that this was one of the main purposes of the three day ruse – see A Three Day Journey.<br/>הוא מוסיף ומציין כי זה היה אחד הסיבות המרכזיות להטעיית שלושת הימים – ראו מסע בן שלושה הימים</fn> ושד"ל שמות ג': כ"ב<fn>בעקבות רשב"ם שמות ג': י"ב.</fn> מספק דוגמאות למקרים נוספים בהם ה' הורה להשתמש בהטעייה.</li> | ||
| − | <li>לעומת זאת, ר"ן מניח כי ה' יכל לאפשר לבני ישראל את רכוש המצרים | + | <li>לעומת זאת, ר"ן מניח כי ה' יכל לאפשר לבני ישראל לקחת את רכוש המצרים בכוח. לפיכך, הוא מציע כי התחבולה כולה וכן ההטעיה בדבר שלושת הימים,<fn>בחלק זה של התיאוריה שלו, ר"ן הוקדם על ידי שמות רבה ג': ח' ואבן עזרא – ראו מסע בן שלושה ימים.</fn> נועדו על מנת לגרום למצרים לרדוף אחר בני ישראל (בכדי להחזיר את רכושם המושאל)<fn>שורשי גישה זו מופיעים לראשונה בכתביו של ארטופנס, ואומצו על ידי עקידת יצחק, אברבנאל, ספורנו, אור החיים, ונצי"ב – ראו בהמשך. רש"י שמות י"ד: ה', מציע בדומה לכך כי המצרים רדפו אחר בני ישראל על מנת להשיב את רכושם, אך הוא לא אומר כי זו היתה מטרת הוראותיו המקוריות של ה'. ראו הכתב והקבלה שמות ג': י"ח אשר מתווכח עם ר"ן, ומציין כי על פי שמות י"ד: ה' המצרים רדפו אחרי בני ישראל על מנת להשיב את עבדיהם, אך לא כתוב דבר לגבי רכושם.</fn> ולבסוף לטבוע בים סוף.<fn>על פי ר"ן, רק בהגעתם לים סוף הבינו בני ישראל את תוכניתו של ה', והבנה זו היא שהובילה לאמונתם השלמה בה' ובמשה (שמות י"ד: ל"א).</fn> על פי ר"ן, ה' מממש את תוכניותיו בדרך טבעית. להרחבה, ראו <a href="A Three Day Journey" data-aht="page">מסע בן שלושה ימים</a>.</li> |
</ul></point> | </ul></point> | ||
| − | <point><b>מי ידעו שבני ישראל לא יחזרו?</b> <multilink><a href="IbnEzraShemotShort3-21" data-aht="source">אבן עזרא פירוש ראשון</a><a href="IbnEzraShemotShort3-21" data-aht="source">שמות פירוש ראשון ג׳:כ״א-כ״ב</a><a href="IbnEzraShemotShort11-4" data-aht="source">שמות פירוש ראשון י״א:ד׳</a><a href="IbnEzraShemotShort12-36" data-aht="source">שמות פירוש ראשון י״ב:ל״ו</a><a href="R. Avraham ibn Ezra" data-aht="parshan">אודות ר' אברהם אבן עזרא</a></multilink> מציע כי בני ישראל ידעו, אך הם שמרו זאת בסוד | + | <point><b>מי ידעו שבני ישראל לא יחזרו?</b> <multilink><a href="IbnEzraShemotShort3-21" data-aht="source">אבן עזרא פירוש ראשון</a><a href="IbnEzraShemotShort3-21" data-aht="source">שמות פירוש ראשון ג׳:כ״א-כ״ב</a><a href="IbnEzraShemotShort11-4" data-aht="source">שמות פירוש ראשון י״א:ד׳</a><a href="IbnEzraShemotShort12-36" data-aht="source">שמות פירוש ראשון י״ב:ל״ו</a><a href="R. Avraham ibn Ezra" data-aht="parshan">אודות ר' אברהם אבן עזרא</a></multilink> מציע כי בני ישראל ידעו, אך הם שמרו זאת בסוד מפני המצרים מכיוון שאחרת הם לא היו משאילים להם את רכושם.<fn>ראו את תרגום השבעים שמות י"א: ב' אשר מוסיף חשאיות להוראות ה', וראו מכילתא דרבי ישמעאל בא ה' ומקורות אחרים אשר מדברים בשבח בני ישראל אשר לא חשפו את הסוד למצרים (ראו זהותם הדתית של בני ישראל). ראו נצי"ב בהמשך אשר מגיע למסקנה זו מכך שה' מדגיש שמשה צריך "לדבר" באוזניהם של בני ישראל.</fn> לחלופין, אפילו בני ישראל לא ידעו כי הם עוזבים לצמיתות. להרחבה, ראו <a href="A Three Day Journey" data-aht="page">מסע בן שלושה ימים</a>.</point> |
<point><b>הסיבות לציווי והקשר להבטחת " בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" בברית בן הבתרים</b> – רד"ק רואה בקבלת השכר קיום של הברית.</point> | <point><b>הסיבות לציווי והקשר להבטחת " בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" בברית בן הבתרים</b> – רד"ק רואה בקבלת השכר קיום של הברית.</point> | ||
<point><b>תזמון ההלוואה ו"דַּבֶּר נָא"</b> – ישנן שתי אפשרויות הנופלות תחת גישה זו:<br/> | <point><b>תזמון ההלוואה ו"דַּבֶּר נָא"</b> – ישנן שתי אפשרויות הנופלות תחת גישה זו:<br/> | ||
| Line 105: | Line 105: | ||
<mekorot><p><multilink><a href="RYHeChasidShemot11-2" data-aht="source">ר' יהודה החסיד</a><a href="RYHeChasidShemot11-2" data-aht="source">שמות י״א:ב׳</a><a href="R. Yehuda HeChasid" data-aht="parshan">אודות ר׳ יהודה החסיד</a></multilink>, <multilink><a href="Akeidat35" data-aht="source">עקידת יצחק</a><a href="Akeidat35" data-aht="source">עקידת יצחק שער ל״ה</a><a href="R. Yitzchak Arama (Akeidat Yitzchak)" data-aht="parshan">אודות ר' יצחק עראמה</a></multilink>, <multilink><a href="AbarbanelShemot3" data-aht="source">אברבנאל</a><a href="AbarbanelShemot3" data-aht="source">שמות ג׳</a><a href="R. Yitzchak Abarbanel" data-aht="parshan">אודות ר' יצחק אברבנאל</a></multilink>,<fn>ג. בלידשטיין במאמרו "ביזת מצרים במקורות חז"ל", סיני 67 (5730): 234 מציע כי פרושו של אברבנאל מושפע מגירוש ספרד ב1492 ומאובדן הרכוש בעקבותיו. אולם, יש לציין כי אברבנאל בפרשנותו כאן (ובאופן כללי – ראו על עקידת יצחק ואברבנאל) "משאיל" מעקידת יצחק שכתב את פרשנותו כבר בשנת 1480.</fn> <multilink><a href="ShadalShemot3-22" data-aht="source">שד"ל</a><a href="ShadalShemot3-22" data-aht="source">שמות ג׳:כ״ב</a><a href="R. Shemuel David Luzzatto (Shadal)" data-aht="parshan">אודות ר' שמואל דוד לוצאטו</a></multilink><fn>ראו חזקוני ומלבי"ם לעיל אשר גורסים כי המצרים נתנו מרצונם מתנות כפיצוי על אובדן הרכוש של בני ישראל. ראו גם רד"צ הופמן שמות ג': כ"ב.</fn></p></mekorot> | <mekorot><p><multilink><a href="RYHeChasidShemot11-2" data-aht="source">ר' יהודה החסיד</a><a href="RYHeChasidShemot11-2" data-aht="source">שמות י״א:ב׳</a><a href="R. Yehuda HeChasid" data-aht="parshan">אודות ר׳ יהודה החסיד</a></multilink>, <multilink><a href="Akeidat35" data-aht="source">עקידת יצחק</a><a href="Akeidat35" data-aht="source">עקידת יצחק שער ל״ה</a><a href="R. Yitzchak Arama (Akeidat Yitzchak)" data-aht="parshan">אודות ר' יצחק עראמה</a></multilink>, <multilink><a href="AbarbanelShemot3" data-aht="source">אברבנאל</a><a href="AbarbanelShemot3" data-aht="source">שמות ג׳</a><a href="R. Yitzchak Abarbanel" data-aht="parshan">אודות ר' יצחק אברבנאל</a></multilink>,<fn>ג. בלידשטיין במאמרו "ביזת מצרים במקורות חז"ל", סיני 67 (5730): 234 מציע כי פרושו של אברבנאל מושפע מגירוש ספרד ב1492 ומאובדן הרכוש בעקבותיו. אולם, יש לציין כי אברבנאל בפרשנותו כאן (ובאופן כללי – ראו על עקידת יצחק ואברבנאל) "משאיל" מעקידת יצחק שכתב את פרשנותו כבר בשנת 1480.</fn> <multilink><a href="ShadalShemot3-22" data-aht="source">שד"ל</a><a href="ShadalShemot3-22" data-aht="source">שמות ג׳:כ״ב</a><a href="R. Shemuel David Luzzatto (Shadal)" data-aht="parshan">אודות ר' שמואל דוד לוצאטו</a></multilink><fn>ראו חזקוני ומלבי"ם לעיל אשר גורסים כי המצרים נתנו מרצונם מתנות כפיצוי על אובדן הרכוש של בני ישראל. ראו גם רד"צ הופמן שמות ג': כ"ב.</fn></p></mekorot> | ||
<point><b>"מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ"</b> – עקדת יצחק ואברבנאל מסבירים כי הפסוק מתייחס לשכנים ולדיירים המצרים, מאחר ואלו האנשים המועדים לקבל את הנדל"ן של בני ישראל.<fn>ראו מלבי"ם לעיל.</fn></point> | <point><b>"מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ"</b> – עקדת יצחק ואברבנאל מסבירים כי הפסוק מתייחס לשכנים ולדיירים המצרים, מאחר ואלו האנשים המועדים לקבל את הנדל"ן של בני ישראל.<fn>ראו מלבי"ם לעיל.</fn></point> | ||
| − | <point><b>מי ידעו שבני ישראל לא יחזרו?</b> מכך שהמצרים נתנו לבני ישראל את רכושם בהלוואה, ניתן להסיק כי המצרים לא ידעו. עקדת יצחק מוסיף ואומר כי בני ישראל נאלצו להשאיר רבות מרכושם במצרים, | + | <point><b>מי ידעו שבני ישראל לא יחזרו?</b> מכך שהמצרים נתנו לבני ישראל את רכושם בהלוואה, ניתן להסיק כי המצרים לא ידעו. עקדת יצחק מוסיף ואומר כי בני ישראל נאלצו להשאיר רבות מרכושם במצרים, כדי שהמצרים לא יבינו כי הם עוזבים לצמיתות. לעומת זאת, רבי יהודה החסיד מציע כי בני ישראל היו כנים עם המצרים בדבר האפשרות שלא יחזרו, ולכן השאירו למצרים את רכושם בתמורה.</point> |
| − | <point><b>"וַיְנַצְּלוּ" / "וְנִצַּלְתֶּם"</b> – ר' יצחק עראמה ואברבנאל מציעים כי השורש נ.צ.ל כאן קשור במילה התנצלות, כלומר תירוץ | + | <point><b>"וַיְנַצְּלוּ" / "וְנִצַּלְתֶּם"</b> – ר' יצחק עראמה ואברבנאל מציעים כי השורש נ.צ.ל כאן קשור במילה התנצלות, כלומר תירוץ. מכאן יוצא כי משמעותו של המשפט הינו שלבני ישראל תירוץ מוצלח לכך שלא החזירו את החפצים המושאלים.</point> |
<point><b>למה במרמה?</b> עקידת יצחק ואברבנאל מציעים, כמו ר"ן לעיל, כי השאלת החפצים נעשתה בכוונה לגרום למצרים לרדוף אחרי בני ישראל ולטבוע בים סוף.</point> | <point><b>למה במרמה?</b> עקידת יצחק ואברבנאל מציעים, כמו ר"ן לעיל, כי השאלת החפצים נעשתה בכוונה לגרום למצרים לרדוף אחרי בני ישראל ולטבוע בים סוף.</point> | ||
<point><b>הסיבות לציווי והקשר להבטחת " בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" בברית בן הבתרים</b> – אברבנאל קושר באופן מפורש פרשה זו לקיום הבטחת ה' לאברהם בברית בין הבתרים.</point> | <point><b>הסיבות לציווי והקשר להבטחת " בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" בברית בן הבתרים</b> – אברבנאל קושר באופן מפורש פרשה זו לקיום הבטחת ה' לאברהם בברית בין הבתרים.</point> | ||
</opinion> | </opinion> | ||
<opinion>שלל מלחמה | <opinion>שלל מלחמה | ||
| − | <p>לפריטים היה מעמד של שלל | + | <p>לפריטים היה מעמד של שלל מלחמה</p> |
<mekorot><p><multilink><a href="PhiloLifeOfMosesI-XXV" data-aht="source">פילון</a><a href="PhiloLifeOfMosesI-XXV" data-aht="source">על חיי משה א׳:כ״ה</a><a href="Philo" data-aht="parshan">אודות פילון</a></multilink>, <multilink><a href="SefornoShemot3-22" data-aht="source">ספורנו</a><a href="SefornoShemot3-22" data-aht="source">שמות ג׳:כ״ב</a><a href="SefornoShemot11-2" data-aht="source">שמות י״א:ב׳</a><a href="R. Ovadyah Seforno" data-aht="parshan">אודות ר' עובדיה ספורנו</a></multilink>, <multilink><a href="NetzivShemot3-22" data-aht="source">נצי"ב</a><a href="NetzivShemot3-22" data-aht="source">שמות ג׳:כ״ב</a><a href="NetzivShemot7-5" data-aht="source">שמות ז׳:ה׳</a><a href="NetzivShemot11-2" data-aht="source">שמות י״א:ב׳</a><a href="NetzivShemot12-35" data-aht="source">שמות י״ב:ל״ה</a><a href="R. Naftali Tzvi Yehuda Berlin (Netziv)" data-aht="parshan">אודות ר' נפתלי צבי יהודה ברלין</a></multilink>,  י. ד. מיכאליס המצוטט ב<multilink><a href="RDZHoffmannShemot12-35" data-aht="source">רד"צ הופמן</a><a href="RDZHoffmannShemot12-35" data-aht="source">שמות י״ב:ל״ה-ל״ו</a><a href="R. David Zvi Hoffmann" data-aht="parshan">אודות ר׳ דוד צבי הופמן</a></multilink></p></mekorot> | <mekorot><p><multilink><a href="PhiloLifeOfMosesI-XXV" data-aht="source">פילון</a><a href="PhiloLifeOfMosesI-XXV" data-aht="source">על חיי משה א׳:כ״ה</a><a href="Philo" data-aht="parshan">אודות פילון</a></multilink>, <multilink><a href="SefornoShemot3-22" data-aht="source">ספורנו</a><a href="SefornoShemot3-22" data-aht="source">שמות ג׳:כ״ב</a><a href="SefornoShemot11-2" data-aht="source">שמות י״א:ב׳</a><a href="R. Ovadyah Seforno" data-aht="parshan">אודות ר' עובדיה ספורנו</a></multilink>, <multilink><a href="NetzivShemot3-22" data-aht="source">נצי"ב</a><a href="NetzivShemot3-22" data-aht="source">שמות ג׳:כ״ב</a><a href="NetzivShemot7-5" data-aht="source">שמות ז׳:ה׳</a><a href="NetzivShemot11-2" data-aht="source">שמות י״א:ב׳</a><a href="NetzivShemot12-35" data-aht="source">שמות י״ב:ל״ה</a><a href="R. Naftali Tzvi Yehuda Berlin (Netziv)" data-aht="parshan">אודות ר' נפתלי צבי יהודה ברלין</a></multilink>,  י. ד. מיכאליס המצוטט ב<multilink><a href="RDZHoffmannShemot12-35" data-aht="source">רד"צ הופמן</a><a href="RDZHoffmannShemot12-35" data-aht="source">שמות י״ב:ל״ה-ל״ו</a><a href="R. David Zvi Hoffmann" data-aht="parshan">אודות ר׳ דוד צבי הופמן</a></multilink></p></mekorot> | ||
<point><b>כבר במצרים או רק לאחר ים סוף?</b><ul> | <point><b>כבר במצרים או רק לאחר ים סוף?</b><ul> | ||
| − | <li>פילון ונצי"ב רואים באקט השעבוד של המצרים את בני ישראל יצירת מצב בו "כאילו היו במלחמה", ובכך נתנו תוקף לזכותם של בני ישראל " | + | <li>פילון ונצי"ב רואים באקט השעבוד של המצרים את בני ישראל יצירת מצב בו "כאילו היו במלחמה", ובכך נתנו תוקף לזכותם של בני ישראל "לקחת את רכוש האויב כחוק המנצח."<fn>או בלשונו של נצי"ב, "ולא היה בזה שמץ עַוְלָה, שהרי בדין היה להקב"ה לצוות לבוז ג"כ". ראו גם נצי"ב שמות י"ד: ט' שם הוא מוסיף כי כל המצרים רדפו אחרי בני ישראל, ולא רק צבא פרעה. לכן, נצי"ב יכול לטעון כי גם הכלים שהושאלו מפשוטי העם נחשבו לשלל מלחמה.</fn></li> |
| − | <li>לעומת זאת, ספורנו ומיכאליס מתרכזים | + | <li>לעומת זאת, ספורנו ומיכאליס מתרכזים בהתרחשויות שארעו ים סוף, ורואים בהם קרב של ממש.<fn>המפגש בים סוף מתואר במקרא במונחים צבאיים בשמות י"ד:י"ד,כ"ה, ט"ו:ג',ט'.</fn> בים סוף, המצרים קשרו קשר להוריד את בני ישראל מנכסיהם,<fn>ראו שמות ט"ו:ט' "אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג אֲחַלֵּק שָׁלָל".</fn> ולכן נענשו מידה כנגד מידה.</li> |
</ul></point> | </ul></point> | ||
<point><b>הצדקה מוסרית או חוקית?</b><ul> | <point><b>הצדקה מוסרית או חוקית?</b><ul> | ||
<li>פילון ונצי"ב מציגים הצדקה מוסרית בסיסית להשאלת רכוש המצרים ללא כוונה להחזירו.</li> | <li>פילון ונצי"ב מציגים הצדקה מוסרית בסיסית להשאלת רכוש המצרים ללא כוונה להחזירו.</li> | ||
<li>על פי ספורנו, במקור, בני ישראל היו צריכים להחזיר את החפצים המושאלים, ומחויבות זאת התבטלה רק בעקבות הפרצה בחוק שהתרחשה מאוחר יותר.</li> | <li>על פי ספורנו, במקור, בני ישראל היו צריכים להחזיר את החפצים המושאלים, ומחויבות זאת התבטלה רק בעקבות הפרצה בחוק שהתרחשה מאוחר יותר.</li> | ||
| − | <li>מיכאליס טוען כי | + | <li>מיכאליס טוען כי, בתחילה, בני ישראל התכוונו להחזיר את הרכוש המצרי.</li> |
</ul></point> | </ul></point> | ||
<point><b>מי ידעו שבני ישראל לא יחזרו?</b><ul> | <point><b>מי ידעו שבני ישראל לא יחזרו?</b><ul> | ||
| Line 127: | Line 127: | ||
<li>על פי מיכאליס, נדמה כי בני ישראל עצמם לא ידעו שהם עוזבים לתמיד.</li> | <li>על פי מיכאליס, נדמה כי בני ישראל עצמם לא ידעו שהם עוזבים לתמיד.</li> | ||
</ul></point> | </ul></point> | ||
| − | <point><b>למה במרמה?</b> ספורנו שמות י"א: ב' ונצי"ב שמות י"א: ב', י"ב: ל"ה מסבירים כי השאלת הפריטים נעשתה על מנת לפתות את המצרים לרדוף אחר בני ישראל ובסופו של דבר, לטבוע בים סוף. לעומתם, מיכאליס טוען כי לא התרחשה | + | <point><b>למה במרמה?</b> ספורנו שמות י"א: ב' ונצי"ב שמות י"א: ב', י"ב: ל"ה מסבירים כי השאלת הפריטים נעשתה על מנת לפתות את המצרים לרדוף אחר בני ישראל ובסופו של דבר, לטבוע בים סוף. לעומתם, מיכאליס טוען כי לא התרחשה תרמית כלל, מאחר ובני ישראל התכוונו להחזיר את הפריטים.</point> |
| − | <point><b>"מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ" לעומת "מֵאֵת רֵעֵהוּ"</b> – נצי"ב י"א: ב' מנסה לפתור את הסתירה שבין הציווי המקורי בשמות ג', לבין לציווי המאוחר יותר בשמות י"א.<fn>לעומתו, ראו מלבי"ם.</fn> על פי הנצי"ב, במקור, | + | <point><b>"מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ" לעומת "מֵאֵת רֵעֵהוּ"</b> – נצי"ב י"א: ב' מנסה לפתור את הסתירה שבין הציווי המקורי בשמות ג', לבין לציווי המאוחר יותר בשמות י"א.<fn>לעומתו, ראו מלבי"ם.</fn> על פי הנצי"ב, במקור, בני ישראל היו ביחסים טובים רק עם שכניהם המיידיים,<fn>נצי"ב טוען כי תוכניתו המקורית של ה' בפרק ג' היתה שיציאת מצרים תקרה מיד – ראו.</fn> אך בזכות הסיוע שנתנו למצרים בזמן המכות, הם צברו חברים ואוהדים רבים בקרב המצרים.<fn>לאחר מכן, הוא מנסה להפיק תועלת מהבחנה זו על מנת להסביר מדוע "שְׂמָלֹת" מצוינות רק בפסוקים הקודמים. לעומתו, ראו את ניסיונו של תולדות יצחק שמות י"ב: ל"ד–ל"ה.</fn></point> |
| − | <point><b>"וְשַׂמְתֶּם עַל בְּנֵיכֶם וְעַל בְּנֹתֵיכֶם"</b> – נצי"ב שמות ג': כ"ב מסביר כי זאת על מנת למקסם את הדברים אותם יכלו בני ישראל להשאיל מבלי שיהיה ברור למצרים שאין | + | <point><b>"וְשַׂמְתֶּם עַל בְּנֵיכֶם וְעַל בְּנֹתֵיכֶם"</b> – נצי"ב שמות ג': כ"ב מסביר כי זאת על מנת למקסם את הדברים אותם יכלו בני ישראל להשאיל מבלי שיהיה ברור למצרים שאין להם כל כוונה להחזירם.</point> |
| − | <point><b>"וַיְנַצְּלוּ" / "וְנִצַּלְתֶּם"</b> – נראה כי פילון וספורנו הבינו משמעות הפעלים הללו כניצול, מאחר והם מתארים את הפריטים המושאלים כ"שלל". אולם, נדמה כי נצי"ב ג': כ"ב מסביר את הפועל | + | <point><b>"וַיְנַצְּלוּ" / "וְנִצַּלְתֶּם"</b> – נראה כי פילון וספורנו הבינו את משמעות הפעלים הללו כניצול במשמעותו העכשווית, מאחר והם מתארים את הפריטים המושאלים כ"שלל". אולם, נדמה כי נצי"ב ג': כ"ב מסביר את הפועל כלהציל.</point> |
<point><b>הסיבות לציווי והקשר להבטחת " בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" בברית בן הבתרים</b> – על פי גישה זו, ייתכן כי הציווי נועד לקיים את הברית, או לחלופין, לסמל את הטוטאליות של תבוסת המצרים.</point> | <point><b>הסיבות לציווי והקשר להבטחת " בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" בברית בן הבתרים</b> – על פי גישה זו, ייתכן כי הציווי נועד לקיים את הברית, או לחלופין, לסמל את הטוטאליות של תבוסת המצרים.</point> | ||
</opinion> | </opinion> | ||
| Line 136: | Line 136: | ||
<p>המצרים ויתרו על תביעתם לחפציהם, או שפעולותיהם העוינות מנעו מבני ישראל להחזיר אותם.</p> | <p>המצרים ויתרו על תביעתם לחפציהם, או שפעולותיהם העוינות מנעו מבני ישראל להחזיר אותם.</p> | ||
<mekorot><p><multilink><a href="RYBSShemot3-22" data-aht="source">ר' יוסף בכור שור</a><a href="RYBSShemot3-22" data-aht="source">שמות ג׳:כ״ב</a><a href="RYBSShemot11-2" data-aht="source">שמות י״א:ב׳</a><a href="RYBSShemot14-2" data-aht="source">שמות י״ד:ב׳-ד׳</a><a href="R. Yosef Bekhor Shor" data-aht="parshan">אודות ר׳ יוסף בכור שור</a></multilink>, <multilink><a href="HarekhasimShemot11-2" data-aht="source">הרכסים לבקעה</a><a href="HarekhasimShemot11-2" data-aht="source">שמות י״א:ב׳</a><a href="HarekhasimShemot12-36" data-aht="source">שמות י״ב:ל״ו</a><a href="R. Yehuda Leib Frankfurter (HaRekhasim Levikah)" data-aht="parshan">אודות ר' יהודה לייב פרנקפורטר</a></multilink></p></mekorot> | <mekorot><p><multilink><a href="RYBSShemot3-22" data-aht="source">ר' יוסף בכור שור</a><a href="RYBSShemot3-22" data-aht="source">שמות ג׳:כ״ב</a><a href="RYBSShemot11-2" data-aht="source">שמות י״א:ב׳</a><a href="RYBSShemot14-2" data-aht="source">שמות י״ד:ב׳-ד׳</a><a href="R. Yosef Bekhor Shor" data-aht="parshan">אודות ר׳ יוסף בכור שור</a></multilink>, <multilink><a href="HarekhasimShemot11-2" data-aht="source">הרכסים לבקעה</a><a href="HarekhasimShemot11-2" data-aht="source">שמות י״א:ב׳</a><a href="HarekhasimShemot12-36" data-aht="source">שמות י״ב:ל״ו</a><a href="R. Yehuda Leib Frankfurter (HaRekhasim Levikah)" data-aht="parshan">אודות ר' יהודה לייב פרנקפורטר</a></multilink></p></mekorot> | ||
| − | <point><b>כבר במצרים או רק לאחר ים סוף?</b> הרכסים לבקעה מציע כי הויתור על החפצים התרחש כבר במצרים, כאשר המצרים גירשו לצמיתות את בני ישראל. לעומתו, ר' יוסף בכור שור מציע כי ה' ציווה את בני ישראל לחזור ("וְיָשֻׁבוּ") בשמות י"ד: ב', על מנת שיקיימו את הבטחתם לחזור אחרי המסע בן שלושת הימים ולהחזיר את הפריטים המושאלים. בהתאם לכך, רק כאשר פרעה רדף אחריהם בכוונה להכנס עמם לקרב, ולא אפשר להם לחזור למצרים, בני ישראל | + | <point><b>כבר במצרים או רק לאחר ים סוף?</b> הרכסים לבקעה מציע כי הויתור על החפצים התרחש כבר במצרים, כאשר המצרים גירשו לצמיתות את בני ישראל. לעומתו, ר' יוסף בכור שור מציע כי ה' ציווה את בני ישראל לחזור ("וְיָשֻׁבוּ") בשמות י"ד: ב', על מנת שיקיימו את הבטחתם לחזור אחרי המסע בן שלושת הימים ולהחזיר את הפריטים המושאלים. בהתאם לכך, רק כאשר פרעה רדף אחריהם בכוונה להכנס עמם לקרב, ולא אפשר להם לחזור למצרים, בני ישראל נפתרו ממחויבותם להחזיר את הפריטים.<fn>ר' יוסף בכור שור נותן כאן רק הצדקה בדיעבדית לשמירת הפריטים (כלומר, הוא פותר את בעיית גניבת הממון) אך אינו נותן הצדקה למעשה הראשוני של הלוואת הפריטים (גניבת דעת) ללא כוונה להחזירם (להצדקתו של הרכסים לבקעה למעשה זה, ראו בהמשך). ניתן להמנע מבעייתיות זו במידה ומניחים כי בני ישראל עצמם הניחו כי הם יחזרו למצרים – ראו המסע בן שלושת הימים.</fn></point> |
| − | <point><b>מי ידעו שבני ישראל לא יחזרו?</b> על פי ר' יוסף בכור שור, פרעה והמצרים שלחו את בני ישראל למסע בן שלושה ימים וציפו שלאחר מכן הם יחזרו למצרים.<fn>ראו הערה לעיל וראו <a href="A Three Day Journey" data-aht="page">מסע בן שלושה ימים</a> לאפשרות כי אפילו בני ישראל עצמם חשבו שהם יחזרו למצרים.</fn> לעומתו, הרכסים לבקעה טוען כי המצרים האמינו בכך רק עד ליציאה עצמה, | + | <point><b>מי ידעו שבני ישראל לא יחזרו?</b> על פי ר' יוסף בכור שור, פרעה והמצרים שלחו את בני ישראל למסע בן שלושה ימים וציפו שלאחר מכן הם יחזרו למצרים.<fn>ראו הערה לעיל וראו <a href="A Three Day Journey" data-aht="page">מסע בן שלושה ימים</a> לאפשרות כי אפילו בני ישראל עצמם חשבו שהם יחזרו למצרים.</fn> לעומתו, הרכסים לבקעה טוען כי המצרים האמינו בכך רק עד ליציאה עצמה, וכי כאשר הבריחו את בני ישראל ממצרים, לא היתה להם כל אשליה שהם יחזרו.</point> |
| − | <point><b>הסיבה לציווי</b> – הרכסים לבקעה מסביר כי ה' סידר שהעברת ההון תתבצע באופן הזה מכיוון שידע כי המצרים לא יפעלו על פי הנוהג הממוסד של שחרור העבדים עם מתנות (הענקה) – ראו | + | <point><b>הסיבה לציווי</b> – הרכסים לבקעה מסביר כי ה' סידר שהעברת ההון תתבצע באופן הזה מכיוון שידע כי המצרים לא יפעלו על פי הנוהג הממוסד של שחרור העבדים עם מתנות (הענקה) – ראו אופציית הפיצויים לעיל.</point> |
| − | <point><b>למה במרמה?</b> הפרשנים אינם עונים על שאלה זה מפורשות, אך | + | <point><b>למה במרמה?</b> הפרשנים אינם עונים על שאלה זה מפורשות, אך יכלו לאמץ את אחת האופציות המוזכרות בעמדות לעיל.</point> |
| − | <point><b>תזמון ההלוואה ו"דַּבֶּר נָא"</b> – ר' יוסף בכור שור והרכסים לבקעה מפרשים את "נָא" כעכשיו,<fn>לעומתם ראו רס"ג, אבן ג'נאח ואבן עזרא לעיל, וראו נא.</fn> כלומר, בזמן פרק י"א ולפני מכת בכורות, ולא | + | <point><b>תזמון ההלוואה ו"דַּבֶּר נָא"</b> – ר' יוסף בכור שור והרכסים לבקעה מפרשים את "נָא" כעכשיו,<fn>לעומתם ראו רס"ג, אבן ג'נאח ואבן עזרא לעיל, וראו נא.</fn> כלומר, בזמן פרק י"א ולפני מכת בכורות, ולא בשעת הדחק של היציאה עצמה. פירוש זה קריטי לעמדתו של הרכסים לבקעה, כיוון שהלוואת הפריטים חייבת לבוא לפני הויתור על ההלוואה אשר, על פי הרכסים לבקעה, התרחשה בזמן היציאה עצמה.</point> |
<point><b>"וַיְנַצְּלוּ" / "וְנִצַּלְתֶּם"</b> – על פי הרכסים לבקעה, בהקשר המקראי, לפועל זה משמעות ספציפית של הסרת תכשיטים וחפתי ערך.</point> | <point><b>"וַיְנַצְּלוּ" / "וְנִצַּלְתֶּם"</b> – על פי הרכסים לבקעה, בהקשר המקראי, לפועל זה משמעות ספציפית של הסרת תכשיטים וחפתי ערך.</point> | ||
</opinion> | </opinion> | ||
<opinion name="אין צורך להצדיק"> | <opinion name="אין צורך להצדיק"> | ||
אין צורך להצדיק | אין צורך להצדיק | ||
| − | <p>אין | + | <p>אין אנו צריכים להצדיק את הציווי הא-לוהי מכיוון שה' מחזיק בכל דבר בעולם, ולכן זכאי לקחת מעם אחד ולתת לאחר.</p> |
<mekorot><p><multilink><a href="IbnEzraShemotLong3-22" data-aht="source">אבן עזרא פירוש שני</a><a href="IbnEzraShemotLong3-22" data-aht="source">שמות פירוש שני ג׳:כ״ב</a><a href="IbnEzraShemotLong10-10" data-aht="source">שמות פירוש שני י׳:י׳</a><a href="IbnEzraShemotLong12-36" data-aht="source">שמות פירוש שני י״ב:ל״ו</a><a href="R. Avraham ibn Ezra" data-aht="parshan">אודות ר' אברהם אבן עזרא</a></multilink>,<fn><a href="IbnEzraShemotLong10-10" data-aht="source">אבן עזרא שמות פירוש שני י׳:י׳</a> טוען טענה דומה בדבר תרמית שלושת הימים. לעומת עמדתו בפירוש הראשון שמות ג': כ"ב המצוטט לעיל,  י. ארדר, "התייחסותו של הקרא יפת בן עלי לבעיות מוסר לאור פירושו לכתוב בשמות ג, כא-כב", (ספונות 22 (1999):325) מציע כי ישנה אפשרות שאבן ערא מגיב כאן לפרשנותו של יפת בן אלי.</fn>  <multilink><a href="MinchatYehudaShemot12-36" data-aht="source">מנחת יהודה</a><a href="MinchatYehudaShemot12-36" data-aht="source">שמות י״ב:ל״ו</a><a href="R. Yehuda b. Elazar" data-aht="parshan">אודות מנחת יהודה</a></multilink>, <multilink><a href="ToledotYitzchakShemot3-22" data-aht="source">תולדות יצחק</a><a href="ToledotYitzchakShemot3-22" data-aht="source">שמות ג׳:כ״ב</a><a href="ToledotYitzchakShemot12-34" data-aht="source">שמות י״ב:ל״ד-ל״ה</a><a href="R. Yitzchak Karo (Toledot Yitzchak)" data-aht="parshan">אודות ר' יצחק קארו</a></multilink>.<fn>ראו גם <multilink><a href="OhrHachayyimShemot3-22" data-aht="source">אור החיים</a><a href="OhrHachayyimShemot3-22" data-aht="source">שמות ג׳:כ״ב</a><a href="OhrHachayyimShemot12-35" data-aht="source">שמות י״ב:ל״ה</a><a href="R. Chayyim b. Atar (Or HaChayyim)" data-aht="parshan">אודות ר' חיים בן עטר</a></multilink> הטוען כי לצו זה היה מעמד של הוראת שעה.<br/><br/></fn></p></mekorot> | <mekorot><p><multilink><a href="IbnEzraShemotLong3-22" data-aht="source">אבן עזרא פירוש שני</a><a href="IbnEzraShemotLong3-22" data-aht="source">שמות פירוש שני ג׳:כ״ב</a><a href="IbnEzraShemotLong10-10" data-aht="source">שמות פירוש שני י׳:י׳</a><a href="IbnEzraShemotLong12-36" data-aht="source">שמות פירוש שני י״ב:ל״ו</a><a href="R. Avraham ibn Ezra" data-aht="parshan">אודות ר' אברהם אבן עזרא</a></multilink>,<fn><a href="IbnEzraShemotLong10-10" data-aht="source">אבן עזרא שמות פירוש שני י׳:י׳</a> טוען טענה דומה בדבר תרמית שלושת הימים. לעומת עמדתו בפירוש הראשון שמות ג': כ"ב המצוטט לעיל,  י. ארדר, "התייחסותו של הקרא יפת בן עלי לבעיות מוסר לאור פירושו לכתוב בשמות ג, כא-כב", (ספונות 22 (1999):325) מציע כי ישנה אפשרות שאבן ערא מגיב כאן לפרשנותו של יפת בן אלי.</fn>  <multilink><a href="MinchatYehudaShemot12-36" data-aht="source">מנחת יהודה</a><a href="MinchatYehudaShemot12-36" data-aht="source">שמות י״ב:ל״ו</a><a href="R. Yehuda b. Elazar" data-aht="parshan">אודות מנחת יהודה</a></multilink>, <multilink><a href="ToledotYitzchakShemot3-22" data-aht="source">תולדות יצחק</a><a href="ToledotYitzchakShemot3-22" data-aht="source">שמות ג׳:כ״ב</a><a href="ToledotYitzchakShemot12-34" data-aht="source">שמות י״ב:ל״ד-ל״ה</a><a href="R. Yitzchak Karo (Toledot Yitzchak)" data-aht="parshan">אודות ר' יצחק קארו</a></multilink>.<fn>ראו גם <multilink><a href="OhrHachayyimShemot3-22" data-aht="source">אור החיים</a><a href="OhrHachayyimShemot3-22" data-aht="source">שמות ג׳:כ״ב</a><a href="OhrHachayyimShemot12-35" data-aht="source">שמות י״ב:ל״ה</a><a href="R. Chayyim b. Atar (Or HaChayyim)" data-aht="parshan">אודות ר' חיים בן עטר</a></multilink> הטוען כי לצו זה היה מעמד של הוראת שעה.<br/><br/></fn></p></mekorot> | ||
| − | <point><b>ה' נותן, ה' לוקח</b> – ניתן לראות | + | <point><b>ה' נותן, ה' לוקח</b> – ניתן לראות רעיון זה מהדהד בדבריו של שמואל בברכות קי"ט א', אשר עוקב אחר האופן בו הרכוש בעולם עובר מיד ליד. במקרה זה, רכוש נאסף מכל האומות וניתן למצרים על ידי יוסף, לאחר מכן הוא ניתן לבני ישראל ביציאתם ממצרים, מוחזר שוב למצרים יחד עם שישק, וכולי וכולי.<fn>במדרש משלי כ"ג: ה' ניתן למצוא מדרש דומה, המתייחס באופן בלעדי לשאלה כיצד הרכוש המצרי עשה את דרכו בחזרה למצרים. ייתכן כי גרסה זה מונעת מתחושת אי-הנחת שעוררה הפרשה, וכן מרצון להיענות לכל התביעות בכך שבסופו של דבר, הרכוש הוחזר למצרים. אולם, ג. בלידשטיין במאמרו "ביזת מצרים במקורות חז"ל", סיני 67 (5730): 233-243 מציין כי למרות שישנם מקורות רבניים (ראו מכילתא דרבי ישמעאל בשלח ויחי, ובראשית רבה כ"ח: ז') הרואים את פרשת ניצול המצרים בעין ביקורתית, הם מודאגים בעיקר לגבי ההשפעות המשחיתות של הון ושל המרדף אחר עושר, ולא לגבי הסוגייה המוסרית של הטעיית המצרים או גניבה מהם. הם חשבו כי כה ברור שבני ישראל זכאיים לקבל פיצויים שאין אפילו צורך להתייחס לסוגייה, (ראו ספרי דברים ק"כ ובבלי סנהדרין צ"א א' המצוטטים לעיל) או לחלופין, כמו אבן עזרא, חשבו כי אין אנו צריכים להגן על צו א-לוהי.</fn></point> |
<point><b>הסיבה לציווי</b> – הפרשנים אינם מתייחסות לסוגייה זו ישירות, אך הם יכלו לאמץ את עמדתו של שד"ל שמות ג': כ"ב אשר מציע כי הצו ניתן על מנת להדגים כי ה' מעניש את הרשעים<fn>ראו בראשית ט"ו: י"ד שם ההבטחה לעושר מגיעה מיד לאחר הענשת העם הכובש.</fn> ונותן שכר לצדיקים.</point> | <point><b>הסיבה לציווי</b> – הפרשנים אינם מתייחסות לסוגייה זו ישירות, אך הם יכלו לאמץ את עמדתו של שד"ל שמות ג': כ"ב אשר מציע כי הצו ניתן על מנת להדגים כי ה' מעניש את הרשעים<fn>ראו בראשית ט"ו: י"ד שם ההבטחה לעושר מגיעה מיד לאחר הענשת העם הכובש.</fn> ונותן שכר לצדיקים.</point> | ||
<point><b>מי ידעו שבני ישראל לא יחזרו?</b> גישה זו מניחה כי המצרים לא ידעו.</point> | <point><b>מי ידעו שבני ישראל לא יחזרו?</b> גישה זו מניחה כי המצרים לא ידעו.</point> | ||
Version as of 05:13, 21 June 2019
פיצויים לעבדות וניצול מצרים
גישות פרשניות
סקירה
הפרשנים חלוקים בשאלה האם המצרים התכוונו לתת את הזהב, הכסף והבגדים לבני ישראל במתנה או כהלוואה בלבד. המחלוקת מתרכזת בעיקר בהבנות שונות של העברית המקראית, אך מושפעת גם ממשמעויותה השונות של המילה "שאל" בתפיסות העולם של הפרשנים השונים.
ההסבר כי המצרים נתנו את רכושם לבני ישראל במתנה פותר את הסוגייה המוסרית באופן הפשוט ביותר, אך מעלה את השאלה, מדוע המצרים נתנו מתנות לעבדיהם לשעבר? על מנת לענות על שאלה זו, יוספוס ורש"ר הירש בוחנים את מצבם הנפשי של המצרים ואת מערכת היחסים שנוצרה בינם לבין בני ישראל לאחר עשרת המכות. הם מציעים כי חלק מהמצרים גילו הערכה מחודשת לבני ישראל כתוצאה מן המכות, ונתנו להם מתנות כאות חברות, בעוד אחרים ראו בהם אויבים, והציעו להם את המתנות כשוחד על מנת לזרז את עזיבתם. גם רשב"ם מתייחס להקשר המיידי בו מצויה יציאת מצרים, אך הוא טוען כי המתנות נתנו מתוך פחד לא-לוהי בני ישראל ועל מנת להימצא בחסדיו הטובים. מצד שני, רס"ג ומלבי"ם מתייחסים להקשרה הרחב של הפרשה, ומציעים כי המתנות שמשו כפיצויים לעבדותם של בני ישראל, או לחלופין, שמשו כתחליף לרכוש אותו השאירו במצרים.
הפרשנים אשר רואים ברכוש הלוואה מניחים כי זהו רכוש אשר ניתן לעבדים בהלוואה על מנת לשמשם בעבודתם הרוחנית, אך עליהם להתייחס הן לבעיה המוסרית אשר עולה מכך שהתבצעה כאן הערמה על המצרים, והן לשאלה מדוע ה' ציווה דבר שכזה? פרשנים אחדים מצדיקים את הפרשה על ידי הסתכלות מנקודת מבט רחבה, והתייחסות לסבל אותו חוו בני ישראל. הם מניחים כי הרכוש אמור לפצות על מאות שנים של עבדות או על רכוש שהופקע מבני ישראל. אחרים, כגון פילון ור' יוסף בכור שור, מתרכזים דווקא בהתנהגותם החמורה של המצרים, ורואים ברכוש שנלקח שלל מלחמה או רכוש עליו המצרים ויתרו בכך שגירשו את בני ישראל ממצרים. לעומתם, אבן עזרא טוען כי אין צורך בהצדקה, ושלקב"ה מותר לעשות כל העולה בדעתו ברכוש שלו.
לגישות שונות אלו השלכות לגבי שאלות נוספות המתקשרות לשאלה המקורית. כיצד העם המצרי התייחס לבני ישראל, הן במהלך שנות העבדות והן בזמן יציאת מצרים? האם בני ישראל שועבדו רק בידי השלטונות או גם בידי המצרים באופן יחידני? האם פרעה וכל העם המצרי ידעו כי בני ישראל עוזבים לתמיד ולא רק לשלושה ימים? האם לרכוש היה שווי רב, והאם הוא קשור בהבטחתו של הקב"ה בברית בין הבתרים שבני ישראל יצאו ממצרים "ברכוש גדול"? לבסוף, האם ניתן ללמוד משהו מפרשה זו לגבי ההשלכות המוסריות של קבלת שוחד?
כדי להסביר את טבעה של קבלת רכוש המצרים, הפרשנים מציעים שתי גישות מרכזיות, כשכל אחת מן הגישות הללו מתחלקת לתת גישות נוספות:
מתנות
על פי גישה זו, פירושו של השורש ש.א.ל בהקשר זה הינו לבקש מתנה1 - ראו שאל לדיון בלשני בנושא. מאחר והרכוש ניתן במתנה, לא היתה דילמה מוסרית האם על בני ישראל לשמור את הרכוש. התומכים בעמדה זו חלוקים באשר לטבען של המתנות ולמניע של המצרים לתת מתנות אלו:
חברות
המתנות נתנו כאות חברות בין המצרים לבין בני ישראל
"רֵעֵהוּ" – קריאה זו מסתמכת על הפסוק "וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ" אשר ממנו ניתן להסיק כי היחסים בין המצרים לבין בני ישראל היו יחסי שכנות טובה3 או אפילו חברות.4 יוספוס, אשר כותב לקהל יעד הנמצא תחת שלטון רומי, מנצל את ההזדמנות הזו על מנת להציג בפניהם מצב בו ישנם יחסים טובים בין השולטים לנשלטים.5 בדומה לכך, רש"ר הירש מציע כי לאחר מכת חושך, שם בני ישראל הוכיחו את מוסריותם ואת יישרותם בכך שלא ניצלו את המצרים בעת חולשתם6, גישתם של המצרים כלפי היהודים השתנתה והם נתנו את המתנות בשמחה וכאות כבוד7. רש"ר הירש, אם כן, מציג את בני ישראל כמושאים להערצת הגויים ואב-טיפוס לאידיאל של מענטש-ישראל.8
רקע פולמוסי – נדמה כי יוספוס נענה להתפלמסות האנטי-יהודית שהתרחשה בעידן היווני-רומי, שם הואשמו היהודים בגנבת רכושם של המצרים9. ראו יוספוס נגד אפיון א':כ"ו שם הוא מצטט את מאנטו10 אשר מאשים את היהודים בבזיזת המקדשים המצרים בעת יציאתם ממצרים.11
עזבו לצמיתות או לשלושה ימים בלבד? יוספוס ורש"ר הירש מניחים כי המצרים נתנו לבני ישראל מתנות פרידה ובהתאם לזאת, ידעו כי בני ישראל עוזבים לתמיד12. למעשה, יוספוס לא מתייחס כלל לבקשה לעזוב לשלושה ימים בלבד – ראו מסע בן שלושה ימים.
תזמון המתנות והחזרתיות בפסוקים – יוספוס טוען כי נתינת המתנות התרחשה בשעת יציאת מצריים (שמות י"ב: ל"ה- ל"ו), שכן זהו הזמן המתאים למתנות פרידה. 13
"וַיַּשְׁאִלוּם" – יוספוס ורש"ר הירש מציעים כי המצרים נתנו את המתנות מיוזמתם האישית. 14
"וַיְנַצְּלוּ" / "וְנִצַּלְתֶּם" – רש"ר הירש מסביר כי שורש נ.צ.ל בהקשר זה, פירושו להסיר מעצמך15, ושנושא המשפט הינו המצרים. יוספוס אינו מציין כלל כל ניצול של המצרים.
הסיבות לציווי והקשר להבטחת " בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" בברית בן הבתרים – בעוד רש"ר הירש רואה במתנות התגשמות של ההבטחה הא-לוהית, יוספוס אינו מציין כלל זהב וכסף ואינו רומז כלל לכך שלמתנות היה שווי ניכר.16
"דַּבֶּר נָא" – רש"ר הירש מציע כי בני ישראל לא רצו לאבד את יתרונם המוסרי ולפגוע בתדמיתם הטהורה בכך שיבקשו מתנות.17 מסיבה זו, הקב"ה היה צריך לעודד אותם לעשות זאת, כאשר המילה "נָא" רומזת לכך שמדובר בבקשה.
פחד
המתנות נתנו מתוך פחד, וכן על מנת לזרז את עזיבתם של בני ישראל ממצרים.
יוספוס ורש"ר הירש מציעים כי בנוסף למצרים אשר נתנו מתוך חברות, היו מצרים אחרים שנתנו לבני ישראל מתנות על מנת לזרז את עזיבתם, כיוון שהאמינו שבכך יוכלו לגרום להפסקת המכות.18
הסתמכות על מקורות – על מנת לבסס את עמדתם, התומכים בגישה זו יכולים להציע את הפסוקים בתהילים ק"ה: ל"ז- ל"ח, אשר מצמידים את פחדם של המצרים לעזיבתם של בני ישראל, כאשר הם מתוארים כעמוסי זהב וכסף.19
עזבו לצמיתות או לשלושה ימים בלבד? יוספוס ורש"ר הירש מניחים שהמצרים רצו שבני ישראל יעזבו לצמיתות (ראו לעיל).
תזמון המתנות – יוספוס ממקם את פרשת המתנות בשעת יציאת מצרים עצמה, לאחר מכת בכורות (ראו לעיל) .
"וַיַּשְׁאִלוּם" – יוספוס ורש"ר הירש מציעים כי המצרים נתנו את המתנות מיוזמתם האישית (ראו לעיל).
"וַיְנַצְּלוּ" / "וְנִצַּלְתֶּם" – רש"ר הירש מסביר כי פירוש השורש נ.צ.ל הינו להסיר מעצמך, וכי נושא המשפט הינו המצרים (ראו לעיל).
פיצויים
המתנות נתנו כפיצויים על כל התקופה בה בני ישראל עבדו במצרים ולא קיבלו שכר.
מקורות:
רס"ג,20 פירושו של מושב זקנים לרשב"ם21, חזקוני22 אולי רבינו בחיי23
"מֵאֵת רֵעֵהוּ" – מאחר וכל אחד מן המצרים נדרש לתת פיצויים באופן פרטני, נראה שבני ישראל היו עבדים של מצרים פרטיים ולא עבדו תחת השלטונות. רבינו בחיי מציע עמדה זו בשמות א': י' "הפקיר פרעה את ישראל שכל אחד ואחד מהמצריים יהיה לו רשות לקחת מישראל לעבוד עבודתו" ראו טבעה של הברית.24
עזבו לצמיתות או לשלושה ימים בלבד? גישה זו מניחה כי כולם (הן המצרים והן בני ישראל) ידעו שבני ישראל עוזבים לצמיתות, ולכן היה זה הזמן ההולם להענקת פיצויים ולפרידות. ראו מסע בן שלושה ימים.
תזמון המתנות ו- "דַּבֶּר נָא" – חזקוני מפרש את המילה "נָא" כעכשיו25, כלומר, בזמן פרק י"א ולפני מכת בכורות. ייתכן כי היה זה תזמון טוב יותר לניהול משא ומתן על הפיצויים מאשר בשעת הדחק של היציאה עצמה, כאשר בני ישראל היו עסוקים בלארוז את חפציהם והמצרים היו עסוקים בקבירת מתיהם.26
הסיבות לציווי והקשר להבטחת " בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" בברית בן הבתרים – רס"ג בראשית ט"ו: י"ד אומר כי הבטחה זו התממשה דרך מתנות הזהב והכסף.27
דילמה מוסרית עכשווית – קבלת פיצויים מגרמניה – ר' זלמן סורוצקין באזנים לתורה שמות י״א:ב׳ מפיח חיים חדשים בדילמה ישנה זו על ידי הקבלתה לדיונים הסוערים אשר התרחשו בארץ ישראל בתחילת שנות החמישים בדבר ההגינות שבבקשת פיצויים ובקבלתם ממערב גרמניה.28 הוא מציע כי ישנו דמיון בין שתי הדילמות, וכי בהתרחשות התנ"כית, כמו בהתרחשות העכשווית, הורים שכולים רבים הביעו התנגדות לניהול משא ומתן ולקבלת "דמי ולדות" מן המצרים,29 ולכן ה' היה חייב לדחוק אותם לעשות זאת.30
חילופי נכסים
הרכוש הובא בתמורה לנכסים אותם הותירו בני ישראל במצרים.
חזקוני ומלבי"ם מציעים כי בני ישראל צוו לבצע עסקת חליפין עם שכניהם המצרים, על פיה המצרים יתנו לבני ישראל חפצי ערך ניידים בתמורה לכל הנכסים אותם הותירו בני ישראל מאחוריהם בצאתם ממצרים.
"מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ" – מלבי"ם מסביר כי פסוק זה מתייחס לשכנים ולדיירים המצרים מאחר ואלו האנשים המועדים לקבל את הנדל"ן של בני ישראל.33
אחזקות נדל"ן – חזקוני מצטט את בראשית מ"ז: כ"ז על מנת להוכיח כי בני ישראל צברו קרקעות רבים במצרים. חזקוני הולך כאן בעקבות אבן עזרא אשר מציין כי המילים "וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ" רומזות על כך שלבני ישראל היו דיירים מצרים.34 יש לכך השלכות על הבנתנו את אופי העבדות ואת תנאי המחיה של בני ישראל – ראו היכן במצרים גרו בני ישראל?
עזבו לצמיתות או לשלושה ימים בלבד? גישה זו מניחה כי הן בני ישראל והן המצרים ידעו כי בני ישראל מתכננים לעזוב לצמיתות. ראו מסע בן שלושה ימים. 35
תזמון המתנות ו- "דַּבֶּר נָא" – הן חזקוני והן מלבי"ם מסבירים כי פרושו של "נָא" בהקשר זה הנו עכשיו, כלומר,36 בזמן ההתרחשויות בפרק י"א ולפני מכת בכורות. נקודה זו בזמן היוותה הזדמנות האחרונה בה בני ישראל והמצרים עוד יכלו לבצע עסקאות וחילופים באופן מסודר.
"וַיְנַצְּלוּ" / "וְנִצַּלְתֶּם" – מלבי"ם טוען כי פירושו של שורש נ.צ.ל בהקשר זה הינו הציל, כיוון שבשיטה זו, בני ישראל יכלו להציל חלק מעושרם הכלכלי.37
הסיבות לציווי והקשר להבטחת " בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" בברית בן הבתרים – בהנחה ובני ישראל פוצו בשווי בעלות על שטחים נרחבים במצרים, סביר כי אכן יצאו ממצרים ברכוש גדול.
מתן חסות דתית
המתנות נתנו כחסות לפולחנם הדתי של בני ישראל.
המניע המצרי – אף כי רשב"ם עצמו אינו מרחיב בנושא זה, גישתו יכולה לראות בנתינת המתנות ניסיון לזכות באהדת א-לוהי העברים ובכך למנוע מכות נוספות.39 למקרה מקראי דומה בו גויים תומכים בעבודת ה' על מנת למנוע מכות או לזכות באהדה א-לוהית, ראו את תרומת כלי הזהב איתם חזרו הפלישתים לתיבה בשמואל א' ו': א'-ט'40 ותרומת הקורבנות על ידי הפרסים בעזרא ו': ח'- י'.
"כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב" – רשב"ם טוען כי פריטי הכסף והזהב הינם תכשיטים אותם בני ישראל ענדו (יחד עם בגדי החופשה המובקשים) בעת מעמד הר סיני.41 רשב"ם שמות י"ב: ל"ו מקשר לכאן גם את הפסוק בשמות ל"ג: ו' אשר מציין את התכשיטים בהם התקשטו בני ישראל בהר סיני.42 על פי רשב"ם, בני ישראל באמת השתמשו בפריטים לצורך עבודת ה', כלומר, זו לא היתה רק תחבולה על מנת לשכנע את המצרים להיפרד מרכושם.43
"וְשַׂמְתֶּם עַל בְּנֵיכֶם וְעַל בְּנֹתֵיכֶם" – בשמות ג': כ"ב כתוב במפורש כי על הפריטים להימצא על ילדי וילדות בני ישראל, ובשמות ל"ב: ב' רשום כי אפילו הילדים היו מצופים בקישוטים במעמד הר סיני.44
עזבו לצמיתות או לשלושה ימים בלבד? על פי רשב"ם, המצרים חשבו כי בני ישראל מתכננים לחזור לאחר תום חופשתם,45 אך על כל פנים, הם נתנו את הפריטים כמתנות למטרת פולחן דתי.46
"וַיַּשְׁאִלוּם" – רשב"ם מדגיש כי בניין ההפעיל של הפועל מיוחס גם לאקט של נתינת מתנות.47
"וַיְנַצְּלוּ" / "וְנִצַּלְתֶּם" – נראה כי רשב"ם טוען כי פירוש השורש הינו להסיר.
הסיבות לציווי והקשר להבטחת " בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" בברית בן הבתרים – על פי רשב"ם, המטרה האמיתית של השגת החפצים היתה לצורכי פולחן דתי, ולכן אין צורך להניח קשר כלשהו לקיום הברית עם אברהם.48 בהתאם לכך, ההבטחה לאברהם כי בני ישראל יצאו "בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" יכולה להיות מיוחסת למקנה המשמעותי איתו יצאו בני ישראל ממצרים (ראו שמות י"ב: ל"ח) ולא לתכשיטים.49 ראו רְכוּשׁ להרחבה נוספת.50
רקע פולמוסי – רשב"ם מציין כי פרשנותו מנוגדת לטיעוני הכופרים (הנוצרים) ("ותשובה למינים"). 51ראו יוספוס לעיל ומקורות רבניים בהמשך אשר טוענים כי בפרשה זו טמון הבסיס לפולמוסים האנטי-יהודיים שרווחו בתקופת האימפריה היוונית-רומית.
הלוואות
על פי גישה זו, השורש ש.א.ל משמעותו להשאיל (כלומר, לבקש הלוואה), והחפצים נתנו במקור רק כהלוואה למטרת פולחנם הדתי של בני ישראל. ראו שאל להרחבה בסוגיה הבלשנית. גישה זו חלוקה בשאלת ההצדקה החוקתית והמוסרית להערמתם של בני ישראל על המצרים ולשמירת החפצים המושאלים.52
שכר
החפצים היוו שכר חלקי על מאות שנות העבודה בפרך.
מקורות:
יובלים, חכמת שלמה, פילון, ספרי דברים, גביהא בן פסיסא בסכוליון למגילת תענית, בבלי סנהדרין ובראשית רבה,53 אבן עזרא פירוש ראשון54, רד"ק, רלב"ג, ר"ן, אברבנאל, הרכסים לבקעה55, שד"ל, קאסוטו ועוד רבים אחרים.56
שכר או הענקה – רוב המקורות הללו רואים ברכוש המושאל תחליף לשכר אותו בני ישראל מעולם לא קיבלו. אולם, ספרי, הרכסים לבקעה וקאסוטו מציעים כי הרכוש ניתן כחלק מהנוהג המקובל שבעל עבדים נותן לעבדיו מתנות פרידה בעת שחרורם לחופשי (הענקה). קאסוטו מציין כי ניסוח חוקי ההענקה הכתובים בספר דברים "וְכִי תְשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ לֹא תְשַׁלְּחֶנּוּ רֵיקָם" דומה מאוד לניסוח בו משתמש ה' כאן "וְהָיָה כִּי תֵלֵכוּן לֹא תֵלְכוּ רֵיקָם"57 .
"מֵאֵת רֵעֵהוּ" – מאחר והפיצויים נלקחו מכל מצרי באופן פרטני, ניתן להסיק כי בני ישראל היו עבדים של מצרים פרטיים. ראו טבעו של השעבוד.
"וַיְנַצְּלוּ" / "וְנִצַּלְתֶּם" – אבן עזרא פירוש ראשון שמות ג': כ"ב ורד"ק ספר השורשים, מסבירים כי הפועל נצל, משמעותו להציל, כלומר, בני ישראל הצילו חלק ממה שהמצרים היו חייבים להם.58 לעומתו, קאסוטו מבין את המילה נצל כניצול או ריקון,59 ומסביר כי הפסוק נכתב מנקודת מבטם של בני ישראל; אפילו הרכוש המועט אותו לקחו נדמה היה להם כ"ריקון" המצרים מכול עושרם.
למה במרמה? פרשנים מציעים שתי תשובות לשאלה: מדוע ה' ציווה את בני ישראל להטעות את המצרים ולגרום להם לחשוב כי רכושם יוחזר?
- אבן עזרא פירוש ראשון מציע כי לולא בני ישראל השתמשו בהטעיה, המצרים לא היו משאילים להם את רכושם,60 ושד"ל שמות ג': כ"ב61 מספק דוגמאות למקרים נוספים בהם ה' הורה להשתמש בהטעייה.
- לעומת זאת, ר"ן מניח כי ה' יכל לאפשר לבני ישראל לקחת את רכוש המצרים בכוח. לפיכך, הוא מציע כי התחבולה כולה וכן ההטעיה בדבר שלושת הימים,62 נועדו על מנת לגרום למצרים לרדוף אחר בני ישראל (בכדי להחזיר את רכושם המושאל)63 ולבסוף לטבוע בים סוף.64 על פי ר"ן, ה' מממש את תוכניותיו בדרך טבעית. להרחבה, ראו מסע בן שלושה ימים.
מי ידעו שבני ישראל לא יחזרו? אבן עזרא פירוש ראשון מציע כי בני ישראל ידעו, אך הם שמרו זאת בסוד מפני המצרים מכיוון שאחרת הם לא היו משאילים להם את רכושם.65 לחלופין, אפילו בני ישראל לא ידעו כי הם עוזבים לצמיתות. להרחבה, ראו מסע בן שלושה ימים.
הסיבות לציווי והקשר להבטחת " בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" בברית בן הבתרים – רד"ק רואה בקבלת השכר קיום של הברית.
פיצויים על רכוש
החפצים היוו פיצוי חלקי על כל הרכוש אותו אולצו בני ישראל להשאיר במצרים.
מקורות:
"מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ" – עקדת יצחק ואברבנאל מסבירים כי הפסוק מתייחס לשכנים ולדיירים המצרים, מאחר ואלו האנשים המועדים לקבל את הנדל"ן של בני ישראל.71
מי ידעו שבני ישראל לא יחזרו? מכך שהמצרים נתנו לבני ישראל את רכושם בהלוואה, ניתן להסיק כי המצרים לא ידעו. עקדת יצחק מוסיף ואומר כי בני ישראל נאלצו להשאיר רבות מרכושם במצרים, כדי שהמצרים לא יבינו כי הם עוזבים לצמיתות. לעומת זאת, רבי יהודה החסיד מציע כי בני ישראל היו כנים עם המצרים בדבר האפשרות שלא יחזרו, ולכן השאירו למצרים את רכושם בתמורה.
"וַיְנַצְּלוּ" / "וְנִצַּלְתֶּם" – ר' יצחק עראמה ואברבנאל מציעים כי השורש נ.צ.ל כאן קשור במילה התנצלות, כלומר תירוץ. מכאן יוצא כי משמעותו של המשפט הינו שלבני ישראל תירוץ מוצלח לכך שלא החזירו את החפצים המושאלים.
למה במרמה? עקידת יצחק ואברבנאל מציעים, כמו ר"ן לעיל, כי השאלת החפצים נעשתה בכוונה לגרום למצרים לרדוף אחרי בני ישראל ולטבוע בים סוף.
הסיבות לציווי והקשר להבטחת " בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" בברית בן הבתרים – אברבנאל קושר באופן מפורש פרשה זו לקיום הבטחת ה' לאברהם בברית בין הבתרים.
שלל מלחמה
לפריטים היה מעמד של שלל מלחמה
מקורות:
פילון, ספורנו, נצי"ב, י. ד. מיכאליס המצוטט ברד"צ הופמן
כבר במצרים או רק לאחר ים סוף?
- פילון ונצי"ב רואים באקט השעבוד של המצרים את בני ישראל יצירת מצב בו "כאילו היו במלחמה", ובכך נתנו תוקף לזכותם של בני ישראל "לקחת את רכוש האויב כחוק המנצח."72
- לעומת זאת, ספורנו ומיכאליס מתרכזים בהתרחשויות שארעו ים סוף, ורואים בהם קרב של ממש.73 בים סוף, המצרים קשרו קשר להוריד את בני ישראל מנכסיהם,74 ולכן נענשו מידה כנגד מידה.
הצדקה מוסרית או חוקית?
- פילון ונצי"ב מציגים הצדקה מוסרית בסיסית להשאלת רכוש המצרים ללא כוונה להחזירו.
- על פי ספורנו, במקור, בני ישראל היו צריכים להחזיר את החפצים המושאלים, ומחויבות זאת התבטלה רק בעקבות הפרצה בחוק שהתרחשה מאוחר יותר.
- מיכאליס טוען כי, בתחילה, בני ישראל התכוונו להחזיר את הרכוש המצרי.
מי ידעו שבני ישראל לא יחזרו?
- על פי ספורנו, בני ישראל עצמם ידעו, אך המצרים לא ידעו ולכן נאלצו לרדוף אחרי בני ישראל על מנת להחזיר את רכושם.75
- נצי"ב שמות ז': ה', י"א-א'-ב', י"ב:ל"ה טוען כי פרעה גירש את בני ישראל לצמיתות, אך שאר המצרים לא היו מודעים לכך.76 ראו מסע בן שלושה ימים.
- על פי מיכאליס, נדמה כי בני ישראל עצמם לא ידעו שהם עוזבים לתמיד.
למה במרמה? ספורנו שמות י"א: ב' ונצי"ב שמות י"א: ב', י"ב: ל"ה מסבירים כי השאלת הפריטים נעשתה על מנת לפתות את המצרים לרדוף אחר בני ישראל ובסופו של דבר, לטבוע בים סוף. לעומתם, מיכאליס טוען כי לא התרחשה תרמית כלל, מאחר ובני ישראל התכוונו להחזיר את הפריטים.
"מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ" לעומת "מֵאֵת רֵעֵהוּ" – נצי"ב י"א: ב' מנסה לפתור את הסתירה שבין הציווי המקורי בשמות ג', לבין לציווי המאוחר יותר בשמות י"א.77 על פי הנצי"ב, במקור, בני ישראל היו ביחסים טובים רק עם שכניהם המיידיים,78 אך בזכות הסיוע שנתנו למצרים בזמן המכות, הם צברו חברים ואוהדים רבים בקרב המצרים.79
"וְשַׂמְתֶּם עַל בְּנֵיכֶם וְעַל בְּנֹתֵיכֶם" – נצי"ב שמות ג': כ"ב מסביר כי זאת על מנת למקסם את הדברים אותם יכלו בני ישראל להשאיל מבלי שיהיה ברור למצרים שאין להם כל כוונה להחזירם.
"וַיְנַצְּלוּ" / "וְנִצַּלְתֶּם" – נראה כי פילון וספורנו הבינו את משמעות הפעלים הללו כניצול במשמעותו העכשווית, מאחר והם מתארים את הפריטים המושאלים כ"שלל". אולם, נדמה כי נצי"ב ג': כ"ב מסביר את הפועל כלהציל.
הסיבות לציווי והקשר להבטחת " בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" בברית בן הבתרים – על פי גישה זו, ייתכן כי הציווי נועד לקיים את הברית, או לחלופין, לסמל את הטוטאליות של תבוסת המצרים.
ויתור על תביעות
המצרים ויתרו על תביעתם לחפציהם, או שפעולותיהם העוינות מנעו מבני ישראל להחזיר אותם.
מקורות:
כבר במצרים או רק לאחר ים סוף? הרכסים לבקעה מציע כי הויתור על החפצים התרחש כבר במצרים, כאשר המצרים גירשו לצמיתות את בני ישראל. לעומתו, ר' יוסף בכור שור מציע כי ה' ציווה את בני ישראל לחזור ("וְיָשֻׁבוּ") בשמות י"ד: ב', על מנת שיקיימו את הבטחתם לחזור אחרי המסע בן שלושת הימים ולהחזיר את הפריטים המושאלים. בהתאם לכך, רק כאשר פרעה רדף אחריהם בכוונה להכנס עמם לקרב, ולא אפשר להם לחזור למצרים, בני ישראל נפתרו ממחויבותם להחזיר את הפריטים.80
מי ידעו שבני ישראל לא יחזרו? על פי ר' יוסף בכור שור, פרעה והמצרים שלחו את בני ישראל למסע בן שלושה ימים וציפו שלאחר מכן הם יחזרו למצרים.81 לעומתו, הרכסים לבקעה טוען כי המצרים האמינו בכך רק עד ליציאה עצמה, וכי כאשר הבריחו את בני ישראל ממצרים, לא היתה להם כל אשליה שהם יחזרו.
הסיבה לציווי – הרכסים לבקעה מסביר כי ה' סידר שהעברת ההון תתבצע באופן הזה מכיוון שידע כי המצרים לא יפעלו על פי הנוהג הממוסד של שחרור העבדים עם מתנות (הענקה) – ראו אופציית הפיצויים לעיל.
למה במרמה? הפרשנים אינם עונים על שאלה זה מפורשות, אך יכלו לאמץ את אחת האופציות המוזכרות בעמדות לעיל.
תזמון ההלוואה ו"דַּבֶּר נָא" – ר' יוסף בכור שור והרכסים לבקעה מפרשים את "נָא" כעכשיו,82 כלומר, בזמן פרק י"א ולפני מכת בכורות, ולא בשעת הדחק של היציאה עצמה. פירוש זה קריטי לעמדתו של הרכסים לבקעה, כיוון שהלוואת הפריטים חייבת לבוא לפני הויתור על ההלוואה אשר, על פי הרכסים לבקעה, התרחשה בזמן היציאה עצמה.
"וַיְנַצְּלוּ" / "וְנִצַּלְתֶּם" – על פי הרכסים לבקעה, בהקשר המקראי, לפועל זה משמעות ספציפית של הסרת תכשיטים וחפתי ערך.
אין צורך להצדיק
אין אנו צריכים להצדיק את הציווי הא-לוהי מכיוון שה' מחזיק בכל דבר בעולם, ולכן זכאי לקחת מעם אחד ולתת לאחר.
מקורות:
ה' נותן, ה' לוקח – ניתן לראות רעיון זה מהדהד בדבריו של שמואל בברכות קי"ט א', אשר עוקב אחר האופן בו הרכוש בעולם עובר מיד ליד. במקרה זה, רכוש נאסף מכל האומות וניתן למצרים על ידי יוסף, לאחר מכן הוא ניתן לבני ישראל ביציאתם ממצרים, מוחזר שוב למצרים יחד עם שישק, וכולי וכולי.85
הסיבה לציווי – הפרשנים אינם מתייחסות לסוגייה זו ישירות, אך הם יכלו לאמץ את עמדתו של שד"ל שמות ג': כ"ב אשר מציע כי הצו ניתן על מנת להדגים כי ה' מעניש את הרשעים86 ונותן שכר לצדיקים.
מי ידעו שבני ישראל לא יחזרו? גישה זו מניחה כי המצרים לא ידעו.
למה במרמה? הגישה לא מתייחסת לשאלה זו.
