Difference between revisions of "Reparations and Despoiling Egypt/2/he"

From AlHaTorah.org
Jump to navigation Jump to search
m
m
Line 16: Line 16:
 
<category name="מתנות">
 
<category name="מתנות">
 
מתנות
 
מתנות
<p>לפי גישה זו, פירושו של השורש&#160;<a href="Dictionary:שאל" data-aht="page">ש.א.ל</a>&#160;בהקשר&#160;זה הינו לבקש מתנה<fn>בעמדה זו תומכים יוספוס בקדמוניות היהודים ב':ט"ו:ו', רס"ג שמות ג':כ"ב, י"א:ב, י"ב:ל"ה-ל"ו, ר' אברהם בן הרמב"ם בשם רס"ג י"א:ב', ר' חננאל שמות ג':כ"ב (צוטט על ידי ר' בכיה), ר'&#160;יונה אבן ג'נאח ספר השרשים "שאל", רשב"ם שמות ג':י"ב, י"א:ב', י"ב:ל"ו, ופרשנים&#160;נוספים רבים.</fn>&#160;– ראו "<a href="שאל" data-aht="page">שאל</a>"&#160;לדיון בלשני בנושא. מאחר והרכוש ניתן במתנה, לא היתה דילמה מוסרית האם על&#160;בני ישראל לשמור את הרכוש. התומכים בעמדה זו חלוקים באשר לטבען של המתנות ולמניע של המצרים לתת מתנות אלה:</p>
+
<p>לפי גישה זו, פירושו של השורש&#160;<a href="Dictionary:שאל" data-aht="page">ש.א.ל</a>&#160;בהקשר&#160;זה הינו לבקש מתנה<fn>בעמדה זו תומכים יוספוס בקדמוניות היהודים ב':ט"ו:ו', רס"ג שמות ג':כ"ב, י"א:ב, י"ב:ל"ה-ל"ו, ר' אברהם בן הרמב"ם בשם רס"ג י"א:ב', ר' חננאל שמות ג':כ"ב (צוטט על ידי ר' בכיה), ר'&#160;יונה אבן ג'נאח ספר השרשים "שאל", רשב"ם שמות ג':י"ב, י"א:ב', י"ב:ל"ו, ופרשנים&#160;נוספים רבים.</fn>&#160;– ראו "<a href="שאל" data-aht="page">שאל</a>"&#160;לדיון לשוני בנושא. מאחר והרכוש ניתן במתנה, לא היתה דילמה מוסרית האם על&#160;בני ישראל לשמור את הרכוש. התומכים בעמדה זו חלוקים באשר לטבען של המתנות ולמניע של המצרים לתת מתנות אלה:</p>
 
<opinion name="חברות">
 
<opinion name="חברות">
 
חברות
 
חברות
<p>המתנות ניתנו כאות חברות בין המצרים לבין בני ישראל</p>
+
<p>המתנות ניתנו כאות חברות בין המצרים לבין בני ישראל.</p>
 
<mekorot><multilink><a href="Josephus2-14-15" data-aht="source">יוספוס</a><a href="Josephus2-14-15" data-aht="source">ב׳:י״ד-ט״ו</a><a href="Josephus" data-aht="parshan">אודות יוספוס</a></multilink>,<multilink><a href="RHirschShemot3-22" data-aht="source"> רש"ר הירש</a><a href="RHirschShemot3-22" data-aht="source">שמות ג׳:כ״ב</a><a href="RHirschShemot11-2" data-aht="source">שמות י״א:ב׳-ג׳</a><a href="RHirschShemot12-36" data-aht="source">שמות י״ב:ל״ו</a><a href="R. Samson Raphael Hirsch" data-aht="parshan">אודות ר' שמשון רפאל הירש</a></multilink><fn>יוספוס ורש"ר הירש מציעים שניהם כי חלק מן המצרים נתנו את המתנות מתוך רצון טוב.&#160;</fn></mekorot>
 
<mekorot><multilink><a href="Josephus2-14-15" data-aht="source">יוספוס</a><a href="Josephus2-14-15" data-aht="source">ב׳:י״ד-ט״ו</a><a href="Josephus" data-aht="parshan">אודות יוספוס</a></multilink>,<multilink><a href="RHirschShemot3-22" data-aht="source"> רש"ר הירש</a><a href="RHirschShemot3-22" data-aht="source">שמות ג׳:כ״ב</a><a href="RHirschShemot11-2" data-aht="source">שמות י״א:ב׳-ג׳</a><a href="RHirschShemot12-36" data-aht="source">שמות י״ב:ל״ו</a><a href="R. Samson Raphael Hirsch" data-aht="parshan">אודות ר' שמשון רפאל הירש</a></multilink><fn>יוספוס ורש"ר הירש מציעים שניהם כי חלק מן המצרים נתנו את המתנות מתוך רצון טוב.&#160;</fn></mekorot>
<point><b>"רֵעֵהוּ"</b> – קריאה זו מסתמכת&#160; על הפסוק&#160;"וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ" אשר ממנו ניתן להסיק כי היחסים בין המצרים לבין בני ישראל היו יחסי שכנות טובה<fn>ראו גם שמות ג':כ"ב שם כתוב במפורש&#160;"מִשְּׁכֶנְתָּהּ".</fn> או אפילו חברות.<fn>לעומתו, ראו <multilink><a href="KolEliyahuShemot12-35" data-aht="source">וילנא גאון</a><a href="KolEliyahuShemot12-35" data-aht="source">קול אליהו שמות י״ב:ל״ה</a><a href="ר' אליהו מוילנא" data-aht="parshan">אודות ר' אליהו מוילנא</a></multilink> ומלבי"ם אשר מפרשים את הביטוי&#160; "רֵעֵהוּ" כמתייחס לבני ישראל עצמם. הם מושפעים מהבנה רבנית כי המילה&#160;רֵע מתייחסת ליהודים בלבד&#160;– &#160;ראו "רֵע". ראו גם לקח טוב, שכל טוב, וחזקוני שמות י"א:ב', אשר תוהים "וכי מצרים ריעיהם של ישראל היו"? על שאלה זאת הם עונים כי לאחר עשרת המכות, המצרים עברו שינוי. לקריאה שונה, ראו רש"ר הירש&#160;בהמשך.</fn>&#160;יוספוס, אשר כותב לקהל יעד הנמצא תחת שלטון רומי, מנצל את ההזדמנות הזו על מנת להציג בפניהם&#160;מצב&#160;בו&#160;ישנם יחסים טובים בין השולטים לנשלטים.<fn>ראו&#160;<a href="Where in Egypt Did the Israelites Live" data-aht="page">היכן חיו היהודים?</a> לדיון&#160;בשאלת המרחק בין מגורי היהודים למצרים. ראו שלבי העבדות לדיון בשאלה האם המצרי הממוצע היה קשור בשעבוד היהודים.</fn>&#160;בדומה לכך, רש"ר הירש מציע כי לאחר מכת חושך,&#160;שם בני ישראל הוכיחו את מוסריותם ואת&#160;יישרותם בכך שלא ניצלו את המצרים בעת חולשתם<fn>בשביל רש"ר הירש, נתינת המתנות מעידה על רמתם המוסרית הגבוהה של בני ישראל, ולא מהווה הוכחה לערמומיותם ושקרנותם. בכך, רש"ר הירש מנסה להפוך את השאלה המוסרית על ראשה.</fn>, גישתם של המצרים כלפי היהודים השתנתה והם נתנו את המתנות בשמחה וכאות כבוד<fn>לעומתו, ראו בהמשך את דעתו של רבי יוסי הגלילי במכילתא דרבי ישמעאל בא י"ג אשר מציע, בדומה לרש"ר הירש, כי המצרים נתנו מרצונם, אך רק בהשאלה, כמו גם לקח טוב, שכל טוב וחזקוני אשר מצוטטים בהערה קודמת.</fn>. רש"ר הירש, אם כן, מציג את בני ישראל כמושאים להערצת הגויים ואב-טיפוס לאידיאל של *מענטש-ישראל*.<fn>ראו&#160;<multilink><a href="RHirschShemot3-22" data-aht="source">רש"ר הירש</a><a href="R. Samson Raphael Hirsch" data-aht="parshan">אודות ר' שמשון רפאל הירש</a></multilink> על מנת להרחיב בדבר השפעות תפיסת עולמו על פירושיו.</fn></point>
+
<point><b>"רֵעֵהוּ"</b> – קריאה זו מסתמכת&#160; על הפסוק&#160;"וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ" אשר ממנו ניתן להסיק כי היחסים בין המצרים לבין בני ישראל היו יחסי שכנות טובה<fn>ראו גם שמות ג':כ"ב שם כתוב במפורש&#160;"מִשְּׁכֶנְתָּהּ".</fn> או אפילו חברות.<fn>לעומתו, ראו <multilink><a href="KolEliyahuShemot12-35" data-aht="source">וילנא גאון</a><a href="KolEliyahuShemot12-35" data-aht="source">קול אליהו שמות י״ב:ל״ה</a><a href="ר' אליהו מוילנא" data-aht="parshan">אודות ר' אליהו מוילנא</a></multilink> ומלבי"ם אשר מפרשים את הביטוי&#160; "רֵעֵהוּ" כמתייחס לבני ישראל עצמם. הם מושפעים מהבנה רבנית כי המילה&#160;רֵע מתייחסת ליהודים בלבד&#160;– &#160;ראו "רֵע". ראו גם לקח טוב, שכל טוב, וחזקוני שמות י"א:ב', אשר תוהים "וכי מצרים ריעיהם של ישראל היו"? על שאלה זאת הם עונים כי לאחר עשרת המכות, המצרים עברו שינוי. לקריאה שונה, ראו רש"ר הירש&#160;בהמשך.</fn>&#160;יוספוס, אשר כותב לקהל יעד הנמצא תחת שלטון רומי, מנצל את ההזדמנות הזו על מנת להציג בפניהם&#160;מצב&#160;בו&#160;ישנם יחסים טובים בין השולטים לנשלטים.<fn>ראו&#160;<a href="Where in Egypt Did the Israelites Live" data-aht="page">היכן חיו היהודים?</a> לדיון&#160;בשאלת המרחק בין מגורי היהודים למצרים. ראו שלבי העבדות לדיון בשאלה האם המצרי הממוצע היה קשור בשעבוד היהודים.</fn>&#160;בדומה לכך, רש"ר הירש מציע כי לאחר מכת חושך,&#160;שם בני ישראל הוכיחו את מוסריותם ואת&#160;יישרותם בכך שלא ניצלו את המצרים בעת חולשתם<fn>בשביל רש"ר הירש, נתינת המתנות מעידה על רמתם המוסרית הגבוהה של בני ישראל, ולא מהווה הוכחה לערמומיותם ושקרנותם. בכך, רש"ר הירש מנסה להפוך את השאלה המוסרית על ראשה.</fn>, גישתם של המצרים כלפי היהודים השתנתה והם נתנו את המתנות בשמחה וכאות כבוד<fn>לעומתו, ראו בהמשך את דעתו של רבי יוסי הגלילי במכילתא דרבי ישמעאל בא י"ג אשר מציע, בדומה לרש"ר הירש, כי המצרים נתנו מרצונם, אך רק בהשאלה, כמו גם לקח טוב, שכל טוב וחזקוני אשר מצוטטים בהערה קודמת.</fn>. רש"ר הירש, אם כן, מציג את בני ישראל כמושאים להערצת הגויים ואב-טיפוס לאידיאל של "מענטש-ישראל".<fn>ראו&#160;<multilink><a href="RHirschShemot3-22" data-aht="source">רש"ר הירש</a><a href="R. Samson Raphael Hirsch" data-aht="parshan">אודות ר' שמשון רפאל הירש</a></multilink> על מנת להרחיב בדבר השפעות תפיסת עולמו על פירושיו.</fn></point>
 
<point><b>רקע פולמוסי</b> – נדמה כי יוספוס&#160;מגיב להתפלמסות האנטי-יהודית שהתרחשה בעידן היווני-רומי, שם הואשמו היהודים בגנבת רכושם של המצרים<fn>ראו פילון&#160;בהמשך אשר נדמה כמגיב לטענות דומות, וראו בהמשך את התיאורים הרבניים של פולמוסו של&#160;גביהא בן פסיסא עם המצרים אל מול אלכסנדר מוקדון.</fn>. ראו יוספוס נגד אפיון א':כ"ו שם הוא מצטט את&#160;מנתון<fn>מנתון&#160;היה כומר והיסטוריון אנטישמי אשר חי&#160;במצרים התלמיית.</fn> אשר מאשים את היהודים בבזיזת המקדשים המצרים בעת יציאתם&#160;ממצרים.<fn>ראו את עבודתו של ההיסטוריון הרומי&#160;פומפיוס טרוגוס (העבודה המקורית אינה קיימת כיום אך ישנו תקציר שלה באפיטומה&#160;של&#160;יוסטינוס – ראו ל"ג:ב') אשר כותב כי משה "לקח בחשאי את רכושם המקודש של המצרים, אשר, לאחר ניסיון להשיב את רכושם בכוח, הוכרחו לחזור לביתם מפאת הסופות." [לעומת זאת, ראו מכילתא דרבי ישמעאל, בשלח, ויחי, אשר אומר כי בזמן שבני ישראל היו עסוקים בלקיחת רכוש המצרים, משה התעסק בגופתו של יוסף.] ראו גם יוספוס נגד אפיון&#160; א':ל"ד אשר מצטט את&#160;ליסימכוס אשר מאשים את היהודים בהיותם בוזזי מקדשים סדרתיים. מעניין לציין כי גם מכילתא דרבי ישמעאל בא י"ג מבין את לקיחת רכוש המצרים כהמסת פסליהם (סביר להניח שעל מנת לעקוף את איסור ההנאה מעבודת אלילים) לפני שנלקחו בידי בני ישראל. לפי כל המקורות הללו, "כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב" מובנים כי כפסלי זהב וכסף וקשורים ב"וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים אֲנִי ה'". מוטיב דומה עולה כמילניום לאחר מכן בהגדת הזהב –&#160;<a href="Despoiling Egypt in Art" data-aht="page">ראו ניצול המצרים באומנות</a> – להמשך הדיון בנושא.</fn></point>
 
<point><b>רקע פולמוסי</b> – נדמה כי יוספוס&#160;מגיב להתפלמסות האנטי-יהודית שהתרחשה בעידן היווני-רומי, שם הואשמו היהודים בגנבת רכושם של המצרים<fn>ראו פילון&#160;בהמשך אשר נדמה כמגיב לטענות דומות, וראו בהמשך את התיאורים הרבניים של פולמוסו של&#160;גביהא בן פסיסא עם המצרים אל מול אלכסנדר מוקדון.</fn>. ראו יוספוס נגד אפיון א':כ"ו שם הוא מצטט את&#160;מנתון<fn>מנתון&#160;היה כומר והיסטוריון אנטישמי אשר חי&#160;במצרים התלמיית.</fn> אשר מאשים את היהודים בבזיזת המקדשים המצרים בעת יציאתם&#160;ממצרים.<fn>ראו את עבודתו של ההיסטוריון הרומי&#160;פומפיוס טרוגוס (העבודה המקורית אינה קיימת כיום אך ישנו תקציר שלה באפיטומה&#160;של&#160;יוסטינוס – ראו ל"ג:ב') אשר כותב כי משה "לקח בחשאי את רכושם המקודש של המצרים, אשר, לאחר ניסיון להשיב את רכושם בכוח, הוכרחו לחזור לביתם מפאת הסופות." [לעומת זאת, ראו מכילתא דרבי ישמעאל, בשלח, ויחי, אשר אומר כי בזמן שבני ישראל היו עסוקים בלקיחת רכוש המצרים, משה התעסק בגופתו של יוסף.] ראו גם יוספוס נגד אפיון&#160; א':ל"ד אשר מצטט את&#160;ליסימכוס אשר מאשים את היהודים בהיותם בוזזי מקדשים סדרתיים. מעניין לציין כי גם מכילתא דרבי ישמעאל בא י"ג מבין את לקיחת רכוש המצרים כהמסת פסליהם (סביר להניח שעל מנת לעקוף את איסור ההנאה מעבודת אלילים) לפני שנלקחו בידי בני ישראל. לפי כל המקורות הללו, "כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב" מובנים כי כפסלי זהב וכסף וקשורים ב"וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים אֲנִי ה'". מוטיב דומה עולה כמילניום לאחר מכן בהגדת הזהב –&#160;<a href="Despoiling Egypt in Art" data-aht="page">ראו ניצול המצרים באומנות</a> – להמשך הדיון בנושא.</fn></point>
<point><b>עזבו לצמיתות או לשלושה ימים בלבד?</b> יוספוס ורש"ר הירש מניחים כי המצרים נתנו לבני ישראל מתנות פרידה ובהתאם לזאת, ידעו כי בני ישראל עוזבים לתמיד<fn>ראו&#160;קדמוניות היהודים ב':ט"ו:ג' ורש"ר הירש שמות י"ב:ל"א, י"ד:ה'.</fn>. למעשה, יוספוס לא מתייחס כלל לבקשה לעזוב לשלושה ימים בלבד – ראו&#160;<a href="A Three Day Journey" data-aht="page">מסע בן שלושה ימים</a>.</point>
+
<point><b>עזבו לצמיתות או לשלושה ימים בלבד?</b> יוספוס ורש"ר הירש מניחים כי המצרים נתנו לבני ישראל מתנות פרידה, לאור זאת שידעו כי בני ישראל עוזבים לתמיד.<fn>ראו&#160;קדמוניות היהודים ב':ט"ו:ג' ורש"ר הירש שמות י"ב:ל"א, י"ד:ה'.</fn> למעשה, יוספוס לא מתייחס כלל לבקשה לעזוב לשלושה ימים בלבד – ראו&#160;<a href="A Three Day Journey" data-aht="page">"דרך שלשת ימים"</a>.</point>
 
<point><b>תזמון המתנות והחזרתיות בפסוקים</b> – יוספוס טוען כי נתינת המתנות התרחשה בשעת יציאת מצריים (שמות י"ב:ל"ה- ל"ו), שכן זהו הזמן המתאים למתנות פרידה.&#160;<fn>ראו הקדמה לאפשרות החלופית כי המתנות ניתנו כבר בשמות י"א, ובשמות י"ב:ל"ו ישנה רק היזכרות באירועי עבר.</fn></point>
 
<point><b>תזמון המתנות והחזרתיות בפסוקים</b> – יוספוס טוען כי נתינת המתנות התרחשה בשעת יציאת מצריים (שמות י"ב:ל"ה- ל"ו), שכן זהו הזמן המתאים למתנות פרידה.&#160;<fn>ראו הקדמה לאפשרות החלופית כי המתנות ניתנו כבר בשמות י"א, ובשמות י"ב:ל"ו ישנה רק היזכרות באירועי עבר.</fn></point>
 
<point><b>"וַיַּשְׁאִלוּם"</b> – יוספוס ורש"ר הירש מציעים כי המצרים נתנו את המתנות מיוזמתם האישית.&#160;<fn>לעומת הטקסט המקראי, יוספוס אינו מציין&#160;כלל את בקשת בני ישראל. לעומתו, ראו את הפירושים במכילתא דרבי ישמעאל, בהן מוצגת העמדה כי המצרים נתנו לבני ישראל אפילו יותר משהם&#160;"וַיַּשְׁאִלוּם" הבינו מהבקשה.</fn></point>
 
<point><b>"וַיַּשְׁאִלוּם"</b> – יוספוס ורש"ר הירש מציעים כי המצרים נתנו את המתנות מיוזמתם האישית.&#160;<fn>לעומת הטקסט המקראי, יוספוס אינו מציין&#160;כלל את בקשת בני ישראל. לעומתו, ראו את הפירושים במכילתא דרבי ישמעאל, בהן מוצגת העמדה כי המצרים נתנו לבני ישראל אפילו יותר משהם&#160;"וַיַּשְׁאִלוּם" הבינו מהבקשה.</fn></point>
Line 58: Line 58:
 
<point><b>"מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ"</b> – מלבי"ם מסביר כי פסוק זה מתייחס לשכנים&#160;ולדיירים&#160;המצרים&#160;מאחר ואלו האנשים המועדים לקבל את הנדל"ן של בני ישראל.<fn>ניתן להכיל פירוש זה גם על המילה "רֵעֵהוּ" בשמות י"א:ב' , אולם מלבי"ם מציע פרשנות מורכבת יותר. השוו גם לגישת נצי"ב בהמשך.</fn></point>
 
<point><b>"מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ"</b> – מלבי"ם מסביר כי פסוק זה מתייחס לשכנים&#160;ולדיירים&#160;המצרים&#160;מאחר ואלו האנשים המועדים לקבל את הנדל"ן של בני ישראל.<fn>ניתן להכיל פירוש זה גם על המילה "רֵעֵהוּ" בשמות י"א:ב' , אולם מלבי"ם מציע פרשנות מורכבת יותר. השוו גם לגישת נצי"ב בהמשך.</fn></point>
 
<point><b>אחזקות נדל"ן</b> – חזקוני מצטט את בראשית מ"ז:כ"ז על מנת להוכיח כי בני ישראל צברו קרקעות רבים במצרים. חזקוני הולך כאן בעקבות&#160;<multilink><a href="IbnEzraShemotShort3-21" data-aht="source">אבן עזרא</a><a href="IbnEzraShemotShort3-21" data-aht="source">שמות פירוש ראשון ג׳:כ״א-כ״ב</a><a href="R. Avraham ibn Ezra" data-aht="parshan">אודות ר' אברהם אבן עזרא</a></multilink> אשר מציין כי המילים&#160;"וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ" רומזות על כך שלבני ישראל היו דיירים מצרים.<fn>לעומת זאת, ראו מכילתא דרבי ישמעאל ו<multilink><a href="RashiShemot3-22" data-aht="source">רש"י</a><a href="RashiShemot3-22" data-aht="source">שמות ג׳:כ״ב</a><a href="R. Shelomo Yitzchaki (Rashi)" data-aht="parshan">אודות ר' שלמה יצחקי</a></multilink> אשר מסבירים כי המצרים התגוררו יחד עם בני ישראל.</fn> יש לכך השלכות על הבנתנו את אופי העבדות ואת תנאי המחיה של בני ישראל&#160;– ראו&#160;<a href="Where in Egypt Did the Israelites Live" data-aht="page">היכן במצרים גרו בני ישראל?</a></point>
 
<point><b>אחזקות נדל"ן</b> – חזקוני מצטט את בראשית מ"ז:כ"ז על מנת להוכיח כי בני ישראל צברו קרקעות רבים במצרים. חזקוני הולך כאן בעקבות&#160;<multilink><a href="IbnEzraShemotShort3-21" data-aht="source">אבן עזרא</a><a href="IbnEzraShemotShort3-21" data-aht="source">שמות פירוש ראשון ג׳:כ״א-כ״ב</a><a href="R. Avraham ibn Ezra" data-aht="parshan">אודות ר' אברהם אבן עזרא</a></multilink> אשר מציין כי המילים&#160;"וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ" רומזות על כך שלבני ישראל היו דיירים מצרים.<fn>לעומת זאת, ראו מכילתא דרבי ישמעאל ו<multilink><a href="RashiShemot3-22" data-aht="source">רש"י</a><a href="RashiShemot3-22" data-aht="source">שמות ג׳:כ״ב</a><a href="R. Shelomo Yitzchaki (Rashi)" data-aht="parshan">אודות ר' שלמה יצחקי</a></multilink> אשר מסבירים כי המצרים התגוררו יחד עם בני ישראל.</fn> יש לכך השלכות על הבנתנו את אופי העבדות ואת תנאי המחיה של בני ישראל&#160;– ראו&#160;<a href="Where in Egypt Did the Israelites Live" data-aht="page">היכן במצרים גרו בני ישראל?</a></point>
<point><b>עזבו לצמיתות או לשלושה ימים בלבד?</b> גישה זו מניחה כי הן בני ישראל והן המצרים ידעו כי בני ישראל מתכננים לעזוב לצמיתות. ראו&#160;<a href="A Three Day Journey" data-aht="page">מסע בן שלושה ימים.</a><fn>אולם, ראו מלבי"ם י"א:ב'.</fn></point>
+
<point><b>עזבו לצמיתות או לשלושה ימים בלבד?</b> גישה זו מניחה כי הן בני ישראל והן המצרים ידעו כי בני ישראל מתכננים לעזוב לצמיתות. ראו&#160;<a href="A Three Day Journey" data-aht="page">"דרך שלשת ימים"</a>.<fn>אולם, ראו מלבי"ם י"א:ב'.</fn></point>
 
<point><b>תזמון המתנות ולשון "דַּבֶּר נָא"</b> – הן חזקוני והן מלבי"ם מסבירים כי פרושו של&#160;"נָא" בהקשר זה הנו עכשיו, כלומר,<fn>ראו גם את רשימת הפרשנים לעיל ואת אבן עזרא בהמשך, וראו "<a href="Dictionary:נָא" data-aht="page">נָא</a>".</fn> בזמן ההתרחשויות בפרק י"א ולפני מכת בכורות. נקודה זו בזמן&#160;היוותה&#160;הזדמנות האחרונה בה בני ישראל והמצרים עוד יכלו לבצע עסקאות וחילופים באופן מסודר.</point>
 
<point><b>תזמון המתנות ולשון "דַּבֶּר נָא"</b> – הן חזקוני והן מלבי"ם מסבירים כי פרושו של&#160;"נָא" בהקשר זה הנו עכשיו, כלומר,<fn>ראו גם את רשימת הפרשנים לעיל ואת אבן עזרא בהמשך, וראו "<a href="Dictionary:נָא" data-aht="page">נָא</a>".</fn> בזמן ההתרחשויות בפרק י"א ולפני מכת בכורות. נקודה זו בזמן&#160;היוותה&#160;הזדמנות האחרונה בה בני ישראל והמצרים עוד יכלו לבצע עסקאות וחילופים באופן מסודר.</point>
 
<point><b>"וַיְנַצְּלוּ" / "וְנִצַּלְתֶּם"</b> – מלבי"ם טוען כי פירושו של שורש נ.צ.ל בהקשר זה הינו הציל, כיוון שבשיטה זו, בני ישראל יכלו להציל חלק מעושרם הכלכלי.<fn>ראו לעומת זאת אבן עזרא שמות י"א:ב'</fn></point>
 
<point><b>"וַיְנַצְּלוּ" / "וְנִצַּלְתֶּם"</b> – מלבי"ם טוען כי פירושו של שורש נ.צ.ל בהקשר זה הינו הציל, כיוון שבשיטה זו, בני ישראל יכלו להציל חלק מעושרם הכלכלי.<fn>ראו לעומת זאת אבן עזרא שמות י"א:ב'</fn></point>
Line 70: Line 70:
 
<point><b>"כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב"</b> – רשב"ם טוען כי פריטי הכסף והזהב הינם תכשיטים אותם בני ישראל&#160;ענדו (יחד עם בגדי החופשה המובקשים) בעת מעמד הר סיני.<fn>ראו דוגמאות נוספות ל"כְּלֵי כֶסֶף" ו"כְּלֵי זָהָב" כתכשיטים בבראשית כ"ד:נ"ג ובבמדבר ל"א:נ' (וראו גם רשב"ם בראשית כ"ד:נ"ג אשר מספק הסבר דומה ומקשר בין כל שלושת הפסוקים). ראו גם&#160;<multilink><a href="IbnEzraShemotShort3-21" data-aht="source">אבן עזרא</a><a href="IbnEzraShemotShort3-21" data-aht="source">שמות פירוש ראשון ג׳:כ״א-כ״ב</a><a href="IbnEzraShemotShort11-4" data-aht="source">שמות פירוש ראשון י״א:ד׳</a><a href="IbnEzraShemotShort12-36" data-aht="source">שמות פירוש ראשון י״ב:ל״ו</a><a href="IbnEzraShemotLong3-22" data-aht="source">שמות פירוש שני ג׳:כ״ב</a><a href="IbnEzraShemotLong10-10" data-aht="source">שמות פירוש שני י׳:י׳</a><a href="IbnEzraShemotLong12-36" data-aht="source">שמות פירוש שני י״ב:ל״ו</a><a href="R. Avraham ibn Ezra" data-aht="parshan">אודות ר' אברהם אבן עזרא</a></multilink> אשר מסביר כי הוראותיו המקוריות של הקב"ה היו כי הנשים תבקשנה את התכשיטים מכיוון שנפוץ יותר לנשים לענוד תכשיטים מאשר גברים. ראו גם&#160;<multilink><a href="HarekhasimShemot11-2" data-aht="source">הרכסים לבקעה</a><a href="HarekhasimShemot11-2" data-aht="source">שמות י״א:ב׳</a><a href="HarekhasimShemot12-36" data-aht="source">שמות י״ב:ל״ו</a><a href="R. Yehuda Leib Frankfurter (HaRekhasim Levikah)" data-aht="parshan">אודות ר' יהודה לייב פרנקפורטר</a></multilink>&#160;בהמשך, אשר מסביר כי לפועל נצל ישנו קונוטציה ספציפית של הפשטה מתכשיטים. אולם,&#160;<multilink><a href="Artapanus" data-aht="source">ארטפנוס</a><a href="Artapanus" data-aht="source">ארטפנוס</a><a href="Artapanus" data-aht="parshan">אודות ארטפנוס</a></multilink> ו<multilink><a href="RYBSShemot3-22" data-aht="source">ר' יוסף בכור שור</a><a href="RYBSShemot3-22" data-aht="source">שמות ג׳:כ״ב</a><a href="RYBSShemot11-2" data-aht="source">שמות י״א:ב׳</a><a href="RYBSShemot14-2" data-aht="source">שמות י״ד:ב׳-ד׳</a><a href="R. Yosef Bekhor Shor" data-aht="parshan">אודות ר׳ יוסף בכור שור</a></multilink> טוענים כי הפריטים הינם כלי שתייה (ראו גם אסתר א':ז') וראו את הערת השוליים למעלה לפירוש כי מדובר בפסלי אלילים. לתיאורים אומנותיים שונים, ראו <a href="Despoiling Egypt in Art" data-aht="page">ניצול המצרים באומנות</a>.</fn> רשב"ם שמות י"ב:ל"ו מקשר לכאן גם את הפסוק בשמות ל"ג:ו' אשר מציין את התכשיטים בהם התקשטו בני ישראל בהר סיני.<fn>ראו רבי ינאי בבבלי ברכות ל"ב. מצוטט בהמשך, אשר קושר את הזהב והכסף, לזהב בו השתמשו בני ישראל בבניית עגל הזהב בהר סיני.</fn>&#160; לפי רשב"ם, בני ישראל באמת השתמשו בפריטים לצורך עבודת ה', כלומר, זו לא היתה רק תחבולה על מנת לשכנע את המצרים להיפרד&#160;מרכושם.<fn>ראו לעומת זאת&#160;<multilink><a href="RYBSShemot3-22" data-aht="source">ר' יוסף בכור שור</a><a href="RYBSShemot3-22" data-aht="source">שמות ג׳:כ״ב</a><a href="RYBSShemot11-2" data-aht="source">שמות י״א:ב׳</a><a href="RYBSShemot14-2" data-aht="source">שמות י״ד:ב׳-ד׳</a><a href="R. Yosef Bekhor Shor" data-aht="parshan">אודות ר׳ יוסף בכור שור</a></multilink> ו<multilink><a href="RalbagShemot3-22" data-aht="source">רלב"ג</a><a href="RalbagShemot3-22" data-aht="source">שמות ביאור הפרשה ג׳:כ״ב</a><a href="RalbagShemot3Toelet15" data-aht="source">שמות תועלות ג׳:ט״ו</a><a href="R. Levi b. Gershom (Ralbag, Gersonides)" data-aht="parshan">אודות ר' לוי בן גרשום</a></multilink> אשר מסבירים כי המצרים השאילו את הפריטים למטרת עבודה רוחנית, אך ה' וידא כי בני ישראל יוכלו לשמור את הפריטים על מנת להעשיר אותם ולפצות אותם על עבדותם.</fn></point>
 
<point><b>"כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב"</b> – רשב"ם טוען כי פריטי הכסף והזהב הינם תכשיטים אותם בני ישראל&#160;ענדו (יחד עם בגדי החופשה המובקשים) בעת מעמד הר סיני.<fn>ראו דוגמאות נוספות ל"כְּלֵי כֶסֶף" ו"כְּלֵי זָהָב" כתכשיטים בבראשית כ"ד:נ"ג ובבמדבר ל"א:נ' (וראו גם רשב"ם בראשית כ"ד:נ"ג אשר מספק הסבר דומה ומקשר בין כל שלושת הפסוקים). ראו גם&#160;<multilink><a href="IbnEzraShemotShort3-21" data-aht="source">אבן עזרא</a><a href="IbnEzraShemotShort3-21" data-aht="source">שמות פירוש ראשון ג׳:כ״א-כ״ב</a><a href="IbnEzraShemotShort11-4" data-aht="source">שמות פירוש ראשון י״א:ד׳</a><a href="IbnEzraShemotShort12-36" data-aht="source">שמות פירוש ראשון י״ב:ל״ו</a><a href="IbnEzraShemotLong3-22" data-aht="source">שמות פירוש שני ג׳:כ״ב</a><a href="IbnEzraShemotLong10-10" data-aht="source">שמות פירוש שני י׳:י׳</a><a href="IbnEzraShemotLong12-36" data-aht="source">שמות פירוש שני י״ב:ל״ו</a><a href="R. Avraham ibn Ezra" data-aht="parshan">אודות ר' אברהם אבן עזרא</a></multilink> אשר מסביר כי הוראותיו המקוריות של הקב"ה היו כי הנשים תבקשנה את התכשיטים מכיוון שנפוץ יותר לנשים לענוד תכשיטים מאשר גברים. ראו גם&#160;<multilink><a href="HarekhasimShemot11-2" data-aht="source">הרכסים לבקעה</a><a href="HarekhasimShemot11-2" data-aht="source">שמות י״א:ב׳</a><a href="HarekhasimShemot12-36" data-aht="source">שמות י״ב:ל״ו</a><a href="R. Yehuda Leib Frankfurter (HaRekhasim Levikah)" data-aht="parshan">אודות ר' יהודה לייב פרנקפורטר</a></multilink>&#160;בהמשך, אשר מסביר כי לפועל נצל ישנו קונוטציה ספציפית של הפשטה מתכשיטים. אולם,&#160;<multilink><a href="Artapanus" data-aht="source">ארטפנוס</a><a href="Artapanus" data-aht="source">ארטפנוס</a><a href="Artapanus" data-aht="parshan">אודות ארטפנוס</a></multilink> ו<multilink><a href="RYBSShemot3-22" data-aht="source">ר' יוסף בכור שור</a><a href="RYBSShemot3-22" data-aht="source">שמות ג׳:כ״ב</a><a href="RYBSShemot11-2" data-aht="source">שמות י״א:ב׳</a><a href="RYBSShemot14-2" data-aht="source">שמות י״ד:ב׳-ד׳</a><a href="R. Yosef Bekhor Shor" data-aht="parshan">אודות ר׳ יוסף בכור שור</a></multilink> טוענים כי הפריטים הינם כלי שתייה (ראו גם אסתר א':ז') וראו את הערת השוליים למעלה לפירוש כי מדובר בפסלי אלילים. לתיאורים אומנותיים שונים, ראו <a href="Despoiling Egypt in Art" data-aht="page">ניצול המצרים באומנות</a>.</fn> רשב"ם שמות י"ב:ל"ו מקשר לכאן גם את הפסוק בשמות ל"ג:ו' אשר מציין את התכשיטים בהם התקשטו בני ישראל בהר סיני.<fn>ראו רבי ינאי בבבלי ברכות ל"ב. מצוטט בהמשך, אשר קושר את הזהב והכסף, לזהב בו השתמשו בני ישראל בבניית עגל הזהב בהר סיני.</fn>&#160; לפי רשב"ם, בני ישראל באמת השתמשו בפריטים לצורך עבודת ה', כלומר, זו לא היתה רק תחבולה על מנת לשכנע את המצרים להיפרד&#160;מרכושם.<fn>ראו לעומת זאת&#160;<multilink><a href="RYBSShemot3-22" data-aht="source">ר' יוסף בכור שור</a><a href="RYBSShemot3-22" data-aht="source">שמות ג׳:כ״ב</a><a href="RYBSShemot11-2" data-aht="source">שמות י״א:ב׳</a><a href="RYBSShemot14-2" data-aht="source">שמות י״ד:ב׳-ד׳</a><a href="R. Yosef Bekhor Shor" data-aht="parshan">אודות ר׳ יוסף בכור שור</a></multilink> ו<multilink><a href="RalbagShemot3-22" data-aht="source">רלב"ג</a><a href="RalbagShemot3-22" data-aht="source">שמות ביאור הפרשה ג׳:כ״ב</a><a href="RalbagShemot3Toelet15" data-aht="source">שמות תועלות ג׳:ט״ו</a><a href="R. Levi b. Gershom (Ralbag, Gersonides)" data-aht="parshan">אודות ר' לוי בן גרשום</a></multilink> אשר מסבירים כי המצרים השאילו את הפריטים למטרת עבודה רוחנית, אך ה' וידא כי בני ישראל יוכלו לשמור את הפריטים על מנת להעשיר אותם ולפצות אותם על עבדותם.</fn></point>
 
<point><b>"וְשַׂמְתֶּם עַל בְּנֵיכֶם וְעַל בְּנֹתֵיכֶם"</b> – בשמות ג':כ"ב כתוב במפורש כי על הפריטים להימצא על ילדי וילדות בני ישראל, ובשמות ל"ב:ב'&#160;רשום כי אפילו הילדים היו מצופים בקישוטים במעמד הר סיני.<fn>בשני הפסוקים הללו ישנם התייחסויות מפורשות לנשים, לילדים ולילדות.</fn></point>
 
<point><b>"וְשַׂמְתֶּם עַל בְּנֵיכֶם וְעַל בְּנֹתֵיכֶם"</b> – בשמות ג':כ"ב כתוב במפורש כי על הפריטים להימצא על ילדי וילדות בני ישראל, ובשמות ל"ב:ב'&#160;רשום כי אפילו הילדים היו מצופים בקישוטים במעמד הר סיני.<fn>בשני הפסוקים הללו ישנם התייחסויות מפורשות לנשים, לילדים ולילדות.</fn></point>
<point><b>עזבו לצמיתות או לשלושה ימים בלבד?</b> לפי רשב"ם, המצרים חשבו כי בני ישראל מתכננים לחזור לאחר תום חופשתם,<fn>ראו רשב"ם שמות ג':כ"ב, י"ג:כ"א.</fn> אך על כל פנים, הם נתנו את הפריטים כמתנות למטרת פולחן דתי.<fn>כלומר, רשב"ם רואה את בקשת היציאה&#160;לשלושה ימים כתחבולה על המצרים, אך לא כך ראה את הבקשה לכלי זהב וכסף. אולם, ראו אבן עזרא ור"ן בהמשך, אשר קושרים בין השניים, וראו&#160;<a href="A Three Day Journey" data-aht="page">המסע בן שלושה הימים.</a></fn></point>
+
<point><b>עזבו לצמיתות או לשלושה ימים בלבד?</b> לפי רשב"ם, המצרים חשבו כי בני ישראל מתכננים לחזור לאחר תום חופשתם,<fn>ראו רשב"ם שמות ג':כ"ב, י"ג:כ"א.</fn> אך על כל פנים, הם נתנו את הפריטים כמתנות למטרת פולחן דתי.<fn>כלומר, רשב"ם רואה את בקשת היציאה&#160;לשלושה ימים כתחבולה על המצרים, אך לא כך ראה את הבקשה לכלי זהב וכסף. אולם, ראו אבן עזרא ור"ן בהמשך, אשר קושרים בין השניים, וראו&#160;<a href="A Three Day Journey" data-aht="page">"דרך שלשת ימים"</a>.</fn></point>
 
<point><b>"וַיַּשְׁאִלוּם"</b> – רשב"ם מדגיש כי בניין ההפעיל של הפועל מיוחס גם לאקט של נתינת מתנות.<fn>צורת ההפעיל מופיעה רק כאן ובשמואל א א':כ"ח. ראו ר' יונה אבן ג'נאח אשר טוען כי בשני המקרים, מטרתו של הבניין הפעיל היא להדגיש שמדובר בנתינת מתנות ולא בהלוואת. ראו "<a href="Dictionary:שאל" data-aht="page">שאל</a>" להרחבת הדיון בנושא.</fn></point>
 
<point><b>"וַיַּשְׁאִלוּם"</b> – רשב"ם מדגיש כי בניין ההפעיל של הפועל מיוחס גם לאקט של נתינת מתנות.<fn>צורת ההפעיל מופיעה רק כאן ובשמואל א א':כ"ח. ראו ר' יונה אבן ג'נאח אשר טוען כי בשני המקרים, מטרתו של הבניין הפעיל היא להדגיש שמדובר בנתינת מתנות ולא בהלוואת. ראו "<a href="Dictionary:שאל" data-aht="page">שאל</a>" להרחבת הדיון בנושא.</fn></point>
 
<point><b>"וַיְנַצְּלוּ" / "וְנִצַּלְתֶּם"</b> – נראה כי רשב"ם טוען כי&#160;פירוש&#160;השורש הינו להסיר.</point>
 
<point><b>"וַיְנַצְּלוּ" / "וְנִצַּלְתֶּם"</b> – נראה כי רשב"ם טוען כי&#160;פירוש&#160;השורש הינו להסיר.</point>
Line 89: Line 89:
 
<point><b>למה במרמה?</b> פרשנים מציעים שתי תשובות לשאלה: מדוע ה' ציווה את בני ישראל להטעות את המצרים ולגרום להם לחשוב כי רכושם יוחזר?<br/>
 
<point><b>למה במרמה?</b> פרשנים מציעים שתי תשובות לשאלה: מדוע ה' ציווה את בני ישראל להטעות את המצרים ולגרום להם לחשוב כי רכושם יוחזר?<br/>
 
<ul>
 
<ul>
<li><multilink><a href="IbnEzraShemotShort3-21" data-aht="source">אבן עזרא פירוש ראשון</a><a href="IbnEzraShemotShort3-21" data-aht="source">שמות פירוש ראשון ג׳:כ״א-כ״ב</a><a href="IbnEzraShemotShort11-4" data-aht="source">שמות פירוש ראשון י״א:ד׳</a><a href="IbnEzraShemotShort12-36" data-aht="source">שמות פירוש ראשון י״ב:ל״ו</a><a href="R. Avraham ibn Ezra" data-aht="parshan">אודות ר' אברהם אבן עזרא</a></multilink>&#160;מציע כי לולא בני ישראל השתמשו בהטעיה, המצרים לא היו משאילים להם את רכושם,<fn>הוא מוסיף ומציין כי זה היה אחד הסיבות המרכזיות להטעיית שלושת הימים&#160;– ראו&#160;<a href="A Three Day Journey" data-aht="page">מסע בן שלושה ימים</a>.</fn> ושד"ל שמות ג':כ"ב<fn>בעקבות רשב"ם שמות ג':י"ב.</fn> מספק דוגמאות למקרים נוספים בהם ה' הורה להשתמש בהטעייה.</li>
+
<li><multilink><a href="IbnEzraShemotShort3-21" data-aht="source">אבן עזרא פירוש ראשון</a><a href="IbnEzraShemotShort3-21" data-aht="source">שמות פירוש ראשון ג׳:כ״א-כ״ב</a><a href="IbnEzraShemotShort11-4" data-aht="source">שמות פירוש ראשון י״א:ד׳</a><a href="IbnEzraShemotShort12-36" data-aht="source">שמות פירוש ראשון י״ב:ל״ו</a><a href="R. Avraham ibn Ezra" data-aht="parshan">אודות ר' אברהם אבן עזרא</a></multilink>&#160;מציע כי לולא בני ישראל השתמשו בהטעיה, המצרים לא היו משאילים להם את רכושם,<fn>הוא מוסיף ומציין כי זה היה אחד הסיבות המרכזיות להטעיית שלושת הימים&#160;– ראו&#160;<a href="A Three Day Journey" data-aht="page">"דרך שלשת ימים"</a>.</fn> ושד"ל שמות ג':כ"ב<fn>בעקבות רשב"ם שמות ג':י"ב.</fn> מספק דוגמאות למקרים נוספים בהם ה' הורה להשתמש בהטעייה.</li>
<li>לעומת זאת, ר"ן מניח כי ה' יכל לאפשר לבני ישראל לקחת את רכוש המצרים בכוח.&#160;לפיכך, הוא מציע כי התחבולה כולה וכן ההטעיה בדבר שלושת הימים,<fn>בחלק זה של התיאוריה שלו, ר"ן הוקדם על ידי שמות רבה ג':ח' ו<multilink><a href="IbnEzraShemotShort3-21" data-aht="source">אבן עזרא</a><a href="IbnEzraShemotShort11-4" data-aht="source">שמות פירוש ראשון י״א:ד׳</a><a href="IbnEzraShemotLong10-10" data-aht="source">שמות פירוש שני י׳:י׳</a><a href="R. Avraham ibn Ezra" data-aht="parshan">אודות ר' אברהם אבן עזרא</a></multilink> – ראו&#160;<a href="A Three Day Journey" data-aht="page">מסע בן שלושה ימים</a>.</fn> נועדו על מנת לגרום למצרים לרדוף אחר בני ישראל (בכדי להחזיר את רכושם המושאל)<fn>שורשי גישה זו מופיעים לראשונה בכתביו של <multilink><a href="Artapanus" data-aht="source">ארטפנוס</a><a href="Artapanus" data-aht="source">ארטפנוס</a><a href="Artapanus" data-aht="parshan">אודות ארטפנוס</a></multilink>, ואומצו על ידי עקידת יצחק, אברבנאל, ספורנו, אור החיים, ונצי"ב – ראו בהמשך. רש"י שמות י"ד:ה', מציע בדומה לכך כי המצרים רדפו אחר בני ישראל על מנת להשיב את רכושם, אך הוא לא אומר כי זו היתה מטרת הוראותיו המקוריות של ה'. ראו הכתב והקבלה שמות ג':י"ח אשר מתווכח עם ר"ן, ומציין כי על פי שמות י"ד:ה' המצרים רדפו אחרי בני ישראל על מנת להשיב את עבדיהם, אך לא כתוב דבר לגבי רכושם.</fn> ולבסוף לטבוע בים סוף.<fn>לפי ר"ן, רק בהגעתם לים סוף הבינו בני ישראל את תוכניתו של ה',&#160;והבנה זו היא שהובילה&#160;לאמונתם השלמה בה' ובמשה (שמות י"ד:ל"א).</fn> לפי ר"ן, ה'&#160;מממש את תוכניותיו בדרך טבעית. להרחבה, ראו <a href="A Three Day Journey" data-aht="page">מסע בן שלושה ימים</a>.<fn>להרחבה נוספות, ראו <a href="Hardened Hearts" data-aht="page">לבבות מוקשחים</a>.</fn></li>
+
<li>לעומת זאת, ר"ן מניח כי ה' יכל לאפשר לבני ישראל לקחת את רכוש המצרים בכוח.&#160;לפיכך, הוא מציע כי התחבולה כולה וכן ההטעיה בדבר שלושת הימים,<fn>בחלק זה של התיאוריה שלו, ר"ן הוקדם על ידי שמות רבה ג':ח' ו<multilink><a href="IbnEzraShemotShort3-21" data-aht="source">אבן עזרא</a><a href="IbnEzraShemotShort11-4" data-aht="source">שמות פירוש ראשון י״א:ד׳</a><a href="IbnEzraShemotLong10-10" data-aht="source">שמות פירוש שני י׳:י׳</a><a href="R. Avraham ibn Ezra" data-aht="parshan">אודות ר' אברהם אבן עזרא</a></multilink> – ראו&#160;<a href="A Three Day Journey" data-aht="page">"דרך שלשת ימים"</a>.</fn> נועדו על מנת לגרום למצרים לרדוף אחר בני ישראל (בכדי להחזיר את רכושם המושאל)<fn>שורשי גישה זו מופיעים לראשונה בכתביו של <multilink><a href="Artapanus" data-aht="source">ארטפנוס</a><a href="Artapanus" data-aht="source">ארטפנוס</a><a href="Artapanus" data-aht="parshan">אודות ארטפנוס</a></multilink>, ואומצו על ידי עקידת יצחק, אברבנאל, ספורנו, אור החיים, ונצי"ב – ראו בהמשך. רש"י שמות י"ד:ה', מציע בדומה לכך כי המצרים רדפו אחר בני ישראל על מנת להשיב את רכושם, אך הוא לא אומר כי זו היתה מטרת הוראותיו המקוריות של ה'. ראו הכתב והקבלה שמות ג':י"ח אשר מתווכח עם ר"ן, ומציין כי על פי שמות י"ד:ה' המצרים רדפו אחרי בני ישראל על מנת להשיב את עבדיהם, אך לא כתוב דבר לגבי רכושם.</fn> ולבסוף לטבוע בים סוף.<fn>לפי ר"ן, רק בהגעתם לים סוף הבינו בני ישראל את תוכניתו של ה',&#160;והבנה זו היא שהובילה&#160;לאמונתם השלמה בה' ובמשה (שמות י"ד:ל"א).</fn> לפי ר"ן, ה'&#160;מממש את תוכניותיו בדרך טבעית. להרחבה, ראו <a href="A Three Day Journey" data-aht="page">"דרך שלשת ימים"</a>.<fn>להרחבה נוספות, ראו <a href="Hardened Hearts" data-aht="page">לבבות מוקשחים</a>.</fn></li>
 
</ul></point>
 
</ul></point>
<point><b>מי ידעו שבני ישראל לא יחזרו?</b> <multilink><a href="IbnEzraShemotShort3-21" data-aht="source">אבן עזרא פירוש ראשון</a><a href="IbnEzraShemotShort3-21" data-aht="source">שמות פירוש ראשון ג׳:כ״א-כ״ב</a><a href="IbnEzraShemotShort11-4" data-aht="source">שמות פירוש ראשון י״א:ד׳</a><a href="IbnEzraShemotShort12-36" data-aht="source">שמות פירוש ראשון י״ב:ל״ו</a><a href="R. Avraham ibn Ezra" data-aht="parshan">אודות ר' אברהם אבן עזרא</a></multilink>&#160;מציע כי בני ישראל ידעו, אך הם שמרו זאת בסוד מפני המצרים מכיוון שאחרת הם לא היו משאילים להם את רכושם.<fn>ראו את תרגום השבעים שמות י"א:ב' אשר מתאר את הוראות ה' כחשאיות, וראו מכילתא דרבי ישמעאל בא ה' ומקורות אחרים אשר מדברים בשבח בני ישראל אשר לא חשפו את הסוד למצרים (ראו <a href="Religious Identity in Egypt" data-aht="page">זהותם הדתית של בני ישראל</a>). ראו נצי"ב בהמשך אשר מגיע למסקנה זו מכך שה' מדגיש שמשה צריך "לדבר" באוזניהם של בני ישראל.</fn> לחלופין, אפילו בני ישראל לא ידעו כי הם עוזבים לצמיתות. להרחבה, ראו <a href="A Three Day Journey" data-aht="page">מסע בן שלושה ימים</a>.</point>
+
<point><b>מי ידעו שבני ישראל לא יחזרו?</b> <multilink><a href="IbnEzraShemotShort3-21" data-aht="source">אבן עזרא פירוש ראשון</a><a href="IbnEzraShemotShort3-21" data-aht="source">שמות פירוש ראשון ג׳:כ״א-כ״ב</a><a href="IbnEzraShemotShort11-4" data-aht="source">שמות פירוש ראשון י״א:ד׳</a><a href="IbnEzraShemotShort12-36" data-aht="source">שמות פירוש ראשון י״ב:ל״ו</a><a href="R. Avraham ibn Ezra" data-aht="parshan">אודות ר' אברהם אבן עזרא</a></multilink>&#160;מציע כי בני ישראל ידעו, אך הם שמרו זאת בסוד מפני המצרים מכיוון שאחרת הם לא היו משאילים להם את רכושם.<fn>ראו את תרגום השבעים שמות י"א:ב' אשר מתאר את הוראות ה' כחשאיות, וראו מכילתא דרבי ישמעאל בא ה' ומקורות אחרים אשר מדברים בשבח בני ישראל אשר לא חשפו את הסוד למצרים (ראו <a href="Religious Identity in Egypt" data-aht="page">זהותם הדתית של בני ישראל</a>). ראו נצי"ב בהמשך אשר מגיע למסקנה זו מכך שה' מדגיש שמשה צריך "לדבר" באוזניהם של בני ישראל.</fn> לחלופין, אפילו בני ישראל לא ידעו כי הם עוזבים לצמיתות. להרחבה, ראו <a href="A Three Day Journey" data-aht="page">"דרך שלשת ימים"</a>.</point>
 
<point><b>הסיבות לציווי והקשר להבטחת "בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" בברית בן הבתרים</b> – רד"ק רואה בקבלת השכר קיום של הברית.</point>
 
<point><b>הסיבות לציווי והקשר להבטחת "בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" בברית בן הבתרים</b> – רד"ק רואה בקבלת השכר קיום של הברית.</point>
 
<point><b>תזמון ההלוואה&#160;ו"דַּבֶּר נָא"</b> – ישנן שתי אפשרויות הנופלות תחת גישה זו:<br/>
 
<point><b>תזמון ההלוואה&#160;ו"דַּבֶּר נָא"</b> – ישנן שתי אפשרויות הנופלות תחת גישה זו:<br/>
Line 136: Line 136:
 
<p>המצרים ויתרו על תביעתם לחפציהם, או שפעולותיהם העוינות מנעו מבני ישראל להחזיר אותם.</p>
 
<p>המצרים ויתרו על תביעתם לחפציהם, או שפעולותיהם העוינות מנעו מבני ישראל להחזיר אותם.</p>
 
<mekorot><p><multilink><a href="RYBSShemot3-22" data-aht="source">ר' יוסף בכור שור</a><a href="RYBSShemot3-22" data-aht="source">שמות ג׳:כ״ב</a><a href="RYBSShemot11-2" data-aht="source">שמות י״א:ב׳</a><a href="RYBSShemot14-2" data-aht="source">שמות י״ד:ב׳-ד׳</a><a href="R. Yosef Bekhor Shor" data-aht="parshan">אודות ר׳ יוסף בכור שור</a></multilink>,&#160;<multilink><a href="HarekhasimShemot11-2" data-aht="source">הרכסים לבקעה</a><a href="HarekhasimShemot11-2" data-aht="source">שמות י״א:ב׳</a><a href="HarekhasimShemot12-36" data-aht="source">שמות י״ב:ל״ו</a><a href="R. Yehuda Leib Frankfurter (HaRekhasim Levikah)" data-aht="parshan">אודות ר' יהודה לייב פרנקפורטר</a></multilink></p></mekorot>
 
<mekorot><p><multilink><a href="RYBSShemot3-22" data-aht="source">ר' יוסף בכור שור</a><a href="RYBSShemot3-22" data-aht="source">שמות ג׳:כ״ב</a><a href="RYBSShemot11-2" data-aht="source">שמות י״א:ב׳</a><a href="RYBSShemot14-2" data-aht="source">שמות י״ד:ב׳-ד׳</a><a href="R. Yosef Bekhor Shor" data-aht="parshan">אודות ר׳ יוסף בכור שור</a></multilink>,&#160;<multilink><a href="HarekhasimShemot11-2" data-aht="source">הרכסים לבקעה</a><a href="HarekhasimShemot11-2" data-aht="source">שמות י״א:ב׳</a><a href="HarekhasimShemot12-36" data-aht="source">שמות י״ב:ל״ו</a><a href="R. Yehuda Leib Frankfurter (HaRekhasim Levikah)" data-aht="parshan">אודות ר' יהודה לייב פרנקפורטר</a></multilink></p></mekorot>
<point><b>כבר במצרים או רק לאחר ים סוף?</b> הרכסים לבקעה מציע כי הויתור על החפצים התרחש כבר במצרים, כאשר המצרים גירשו&#160;לצמיתות את בני ישראל. לעומתו, ר' יוסף בכור שור מציע כי ה' ציווה את בני ישראל לחזור&#160;("וְיָשֻׁבוּ") בשמות י"ד:ב', על מנת שיקיימו את הבטחתם לחזור אחרי המסע בן שלושה ימים ולהחזיר את הפריטים המושאלים. בהתאם לכך, רק כאשר פרעה רדף אחריהם בכוונה להכנס עמם לקרב, ולא אפשר להם לחזור למצרים, בני ישראל&#160;נפתרו ממחויבותם להחזיר את הפריטים.<fn>ר' יוסף בכור שור נותן כאן רק הצדקה בדיעבדית לשמירת הפריטים (כלומר, הוא פותר את בעיית גניבת הממון) אך אינו נותן הצדקה למעשה הראשוני של הלוואת הפריטים ללא כוונה להחזירם (גניבת דעת), (להצדקתו של הרכסים לבקעה למעשה זה, ראו בהמשך). ניתן להמנע מבעייתיות זו במידה ומניחים כי בני ישראל עצמם הניחו כי הם יחזרו למצרים&#160;– ראו המסע בן שלושת הימים.</fn></point>
+
<point><b>כבר במצרים או רק לאחר ים סוף?</b> הרכסים לבקעה מציע כי הויתור על החפצים התרחש כבר במצרים, כאשר המצרים גירשו&#160;לצמיתות את בני ישראל. לעומתו, ר' יוסף בכור שור מציע כי ה' ציווה את בני ישראל לחזור&#160;("וְיָשֻׁבוּ") בשמות י"ד:ב', על מנת שיקיימו את הבטחתם לחזור אחרי&#160;"דרך שלשת ימים" ולהחזיר את הפריטים המושאלים. בהתאם לכך, רק כאשר פרעה רדף אחריהם בכוונה להכנס עמם לקרב, ולא אפשר להם לחזור למצרים, בני ישראל&#160;נפתרו ממחויבותם להחזיר את הפריטים.<fn>ר' יוסף בכור שור נותן כאן רק הצדקה בדיעבדית לשמירת הפריטים (כלומר, הוא פותר את בעיית גניבת הממון) אך אינו נותן הצדקה למעשה הראשוני של הלוואת הפריטים ללא כוונה להחזירם (גניבת דעת), (להצדקתו של הרכסים לבקעה למעשה זה, ראו בהמשך). ניתן להמנע מבעייתיות זו במידה ומניחים כי בני ישראל עצמם הניחו כי הם יחזרו למצרים&#160;– ראו <a href="A Three Day Journey" data-aht="page">"דרך שלשת ימים"</a>.</fn></point>
<point><b>מי ידעו שבני ישראל לא יחזרו?</b> לפי ר' יוסף בכור שור, פרעה והמצרים שלחו את בני ישראל למסע בן שלושה ימים וציפו שלאחר מכן הם יחזרו למצרים.<fn>ראו הערה לעיל וראו <a href="A Three Day Journey" data-aht="page">מסע בן שלושה ימים</a>&#160;לאפשרות כי אפילו בני ישראל עצמם חשבו שהם יחזרו למצרים.</fn> לעומתו, הרכסים לבקעה טוען כי המצרים האמינו בכך רק עד ליציאה עצמה,&#160;וכי כאשר הבריחו את בני ישראל ממצרים, לא היתה להם כל אשליה&#160;שהם יחזרו.</point>
+
<point><b>מי ידעו שבני ישראל לא יחזרו?</b> לפי ר' יוסף בכור שור, פרעה והמצרים שלחו את בני ישראל למסע בן שלושה ימים וציפו שלאחר מכן הם יחזרו למצרים.<fn>ראו הערה לעיל וראו <a href="A Three Day Journey" data-aht="page">"דרך שלשת ימים"</a>&#160;לאפשרות כי אפילו בני ישראל עצמם חשבו שהם יחזרו למצרים.</fn> לעומתו, הרכסים לבקעה טוען כי המצרים האמינו בכך רק עד ליציאה עצמה,&#160;וכי כאשר הבריחו את בני ישראל ממצרים, לא היתה להם כל אשליה&#160;שהם יחזרו.</point>
 
<point><b>הסיבה לציווי</b> – הרכסים לבקעה מסביר כי ה' סידר שהעברת ההון&#160;תתבצע באופן הזה מכיוון שידע כי המצרים לא יפעלו על פי הנוהג הממוסד של שחרור העבדים עם מתנות (הענקה)&#160;– ראו אופציית הפיצויים לעיל.</point>
 
<point><b>הסיבה לציווי</b> – הרכסים לבקעה מסביר כי ה' סידר שהעברת ההון&#160;תתבצע באופן הזה מכיוון שידע כי המצרים לא יפעלו על פי הנוהג הממוסד של שחרור העבדים עם מתנות (הענקה)&#160;– ראו אופציית הפיצויים לעיל.</point>
 
<point><b>למה במרמה?</b> הפרשנים אינם עונים על שאלה זה מפורשות, אך יכלו לאמץ את אחת האופציות המוזכרות בעמדות לעיל.</point>
 
<point><b>למה במרמה?</b> הפרשנים אינם עונים על שאלה זה מפורשות, אך יכלו לאמץ את אחת האופציות המוזכרות בעמדות לעיל.</point>

Version as of 08:31, 23 June 2019

פיצויים לעבדות וניצול מצרים

גישות פרשניות

סקירה

הפרשנים חלוקים בשאלה האם המצרים התכוונו לתת את הזהב, הכסף והבגדים לבני ישראל במתנה או כהלוואה בלבד. המחלוקת מתמקדת במשמעויותה השונות של המילה "שאל" בעברית מקראית, אך מושפעת גם מתפיסות העולם של הפרשנים השונים.

ההסבר כי המצרים נתנו את רכושם לבני ישראל במתנה פותר את הסוגייה המוסרית באופן הפשוט ביותר, אך מעלה את השאלה, מדוע המצרים נתנו מתנות לעבדיהם לשעבר? על מנת לענות על שאלה זו, יוספוס ורש"ר הירש בוחנים את מצבם הנפשי של המצרים ואת מערכת היחסים שנוצרה בינם לבין בני ישראל לאחר תום עשר המכות. הם מציעים כי חלק מן המצרים גילו הערכה מחודשת לבני ישראל כתוצאה מן המכות, ונתנו להם מתנות כאות חברות, בעוד שאחרים מן המצרים ראו בהם אויבים, והציעו להם את המתנות כשוחד על מנת לזרז את עזיבתם. גם רשב"ם מתייחס להקשר המיידי בו מצויה יציאת מצרים, אך הוא טוען כי המתנות ניתנו מתוך פחד מא-לוהי בני ישראל ועל מנת למצוא חן בעיניו. מצד שני, רס"ג ומלבי"ם מתייחסים להקשרה הרחב של הפרשה, ומציעים כי המתנות שימשו כפיצויים לעבדותם של בני ישראל, או לחלופין, כתחליף לרכוש שהם השאירו במצרים בשעה שגורשו משם.

הפרשנים אשר רואים ברכוש הלוואה מניחים כי זהו רכוש אשר ניתן לעבדים בהלוואה על מנת לשמשם בעבודתם הרוחנית, אך עליהם להתייחס הן לבעיה המוסרית אשר עולה מכך שהתבצעה כאן הערמה על המצרים, והן לשאלה מדוע ה' ציווה דבר שכזה? פרשנים אחדים מצדיקים את המעשה על ידי הסתכלות מנקודת מבט רחבה, והתייחסות לסבל אותו חוו בני ישראל. הם מניחים כי נתינת הרכוש היתה אמורה לפצות על מאות שנים של עבדות או על רכוש שהופקע מבני ישראל. אחרים, כגון פילון ור' יוסף בכור שור, מתמקדים בהתנהגותם התוקפנית של המצרים, ורואים ברכוש שנלקח מאיתם שלל מלחמה או רכוש שעליו ויתרו כשגירשו את בני ישראל ממצרים. לעומתם, אבן עזרא טוען כי אין צורך בהצדקה, ושלקב"ה מותר לעשות כל העולה בדעתו ברכוש שלו. 

לגישות שונות אלה יש השלכות לגבי שאלות נוספות המתקשרות לשאלה המקורית. כיצד העם המצרי התייחס לבני ישראל, הן במהלך שנות העבדות והן בזמן יציאת מצרים? האם בני ישראל שועבדו רק בידי השלטונות או גם בידי מצרים פרטיים? האם פרעה וכל העם המצרי ידעו כי בני ישראל עוזבים לתמיד ולא רק לשלושה ימים? האם לרכוש היה שווי רב, והאם הוא קשור בהבטחתו של הקב"ה בברית בין הבתרים שבני ישראל יצאו ממצרים "ברכוש גדול"? לבסוף, האם ניתן ללמוד משהו מפרשה זו לגבי המוסריות של קבלת פיצויים על מעשי עוול נוראיים?

כדי להסביר את אופייה של קבלת רכוש המצרים, הפרשנים מציעים שתי גישות מרכזיות, כשכל אחת מן הגישות הללו מתפצלת לתת-גישות נוספות:

מתנות

לפי גישה זו, פירושו של השורש ש.א.ל בהקשר זה הינו לבקש מתנה1 – ראו "שאל" לדיון לשוני בנושא. מאחר והרכוש ניתן במתנה, לא היתה דילמה מוסרית האם על בני ישראל לשמור את הרכוש. התומכים בעמדה זו חלוקים באשר לטבען של המתנות ולמניע של המצרים לתת מתנות אלה:

חברות

המתנות ניתנו כאות חברות בין המצרים לבין בני ישראל.

"רֵעֵהוּ" – קריאה זו מסתמכת  על הפסוק "וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ" אשר ממנו ניתן להסיק כי היחסים בין המצרים לבין בני ישראל היו יחסי שכנות טובה3 או אפילו חברות.4 יוספוס, אשר כותב לקהל יעד הנמצא תחת שלטון רומי, מנצל את ההזדמנות הזו על מנת להציג בפניהם מצב בו ישנם יחסים טובים בין השולטים לנשלטים.5 בדומה לכך, רש"ר הירש מציע כי לאחר מכת חושך, שם בני ישראל הוכיחו את מוסריותם ואת יישרותם בכך שלא ניצלו את המצרים בעת חולשתם6, גישתם של המצרים כלפי היהודים השתנתה והם נתנו את המתנות בשמחה וכאות כבוד7. רש"ר הירש, אם כן, מציג את בני ישראל כמושאים להערצת הגויים ואב-טיפוס לאידיאל של "מענטש-ישראל".8
רקע פולמוסי – נדמה כי יוספוס מגיב להתפלמסות האנטי-יהודית שהתרחשה בעידן היווני-רומי, שם הואשמו היהודים בגנבת רכושם של המצרים9. ראו יוספוס נגד אפיון א':כ"ו שם הוא מצטט את מנתון10 אשר מאשים את היהודים בבזיזת המקדשים המצרים בעת יציאתם ממצרים.11
עזבו לצמיתות או לשלושה ימים בלבד? יוספוס ורש"ר הירש מניחים כי המצרים נתנו לבני ישראל מתנות פרידה, לאור זאת שידעו כי בני ישראל עוזבים לתמיד.12 למעשה, יוספוס לא מתייחס כלל לבקשה לעזוב לשלושה ימים בלבד – ראו "דרך שלשת ימים".
תזמון המתנות והחזרתיות בפסוקים – יוספוס טוען כי נתינת המתנות התרחשה בשעת יציאת מצריים (שמות י"ב:ל"ה- ל"ו), שכן זהו הזמן המתאים למתנות פרידה. 13
"וַיַּשְׁאִלוּם" – יוספוס ורש"ר הירש מציעים כי המצרים נתנו את המתנות מיוזמתם האישית. 14
"וַיְנַצְּלוּ" / "וְנִצַּלְתֶּם" – רש"ר הירש מסביר כי שורש נ.צ.ל בהקשר זה, פירושו להסיר מעצמך15, ושנושא המשפט הינו המצרים. יוספוס אינו מציין כלל כל ניצול של המצרים.
הסיבות לציווי והקשר להבטחת "בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" בברית בן הבתרים – בעוד רש"ר הירש רואה במתנות התגשמות של ההבטחה הא-לוהית, יוספוס אינו מציין כלל זהב וכסף ואינו רומז כלל לכך שלמתנות היה שווי ניכר.16
"דַּבֶּר נָא" – רש"ר הירש מציע כי בני ישראל לא רצו לאבד את יתרונם המוסרי ולפגוע בתדמיתם הטהורה בכך שיבקשו מתנות.17 מסיבה זו, הקב"ה היה צריך לעודד אותם לעשות זאת, כאשר המילה "נָא" רומזת לכך שמדובר בבקשה.18

פחד

המתנות ניתנו מתוך פחד, וכן על מנת לזרז את עזיבתם של בני ישראל ממצרים.

יוספוס ורש"ר הירש מציעים כי בנוסף למצרים אשר נתנו מתוך חברות, היו מצרים אחרים שנתנו לבני ישראל מתנות על מנת לזרז את עזיבתם, כיוון שהאמינו שבכך יוכלו לגרום להפסקת המכות.19

הסתמכות על מקורות – על מנת לבסס את עמדתם, התומכים בגישה זו יכולים להציע את הפסוקים בתהילים ק"ה:ל"ז-ל"ח, אשר מצמידים את פחדם של המצרים לעזיבתם של בני ישראל, כאשר הם מתוארים שם כעמוסי זהב וכסף.20
עזבו לצמיתות או לשלושה ימים בלבד? יוספוס ורש"ר הירש מניחים שהמצרים רצו שבני ישראל יעזבו לצמיתות (ראו לעיל).
תזמון המתנות – יוספוס ממקם את פרשת המתנות בשעת יציאת מצרים עצמה, לאחר מכת בכורות (ראו לעיל) .
"וַיַּשְׁאִלוּם" – יוספוס ורש"ר הירש מציעים כי המצרים נתנו את המתנות מיוזמתם האישית (ראו לעיל).
"וַיְנַצְּלוּ" / "וְנִצַּלְתֶּם" – רש"ר הירש מסביר כי פירוש השורש נ.צ.ל הינו להסיר מעצמך, וכי נושא המשפט הינו המצרים (ראו לעיל).

פיצויים

המתנות ניתנו כפיצויים על כל התקופה בה בני ישראל עבדו במצרים ולא קיבלו שכר.

"מֵאֵת רֵעֵהוּ" – מאחר וכל אחד מן המצרים נדרש לתת פיצויים באופן פרטני, נראה שבני ישראל היו עבדים של מצרים פרטיים ולא עבדו תחת השלטונות. ר' בחיי מציע עמדה זו בשמות א':י' "הפקיר פרעה את ישראל שכל אחד ואחד מהמצריים יהיה לו רשות לקחת מישראל לעבוד עבודתו" ראו טבעה של הברית.25
עזבו לצמיתות או לשלושה ימים בלבד? גישה זו מניחה כי כולם (הן המצרים והן בני ישראל) ידעו שבני ישראל עוזבים לצמיתות, ולכן היה זה הזמן ההולם להענקת פיצויים ולפרידות. ראו "דרך שלשת ימים".
תזמון המתנות ולשון "דַּבֶּר נָא" – חזקוני מפרש את המילה "נָא" כעכשיו,26 כלומר, בזמן פרק י"א ולפני מכת בכורות. ייתכן כי היה זה תזמון טוב יותר לניהול משא ומתן על הפיצויים מאשר בשעת הדחק של היציאה עצמה, כאשר בני ישראל היו עסוקים בלארוז את חפציהם והמצרים היו עסוקים בקבירת מתיהם.27
הסיבות לציווי והקשר להבטחת "בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" בברית בן הבתרים – רס"ג בראשית ט"ו:י"ד אומר כי הבטחה זו התממשה דרך מתנות הזהב והכסף.28
דילמה מוסרית עכשווית – קבלת פיצויים מגרמניה – ר' זלמן סורוצקין באזנים לתורה שמות י״א:ב׳ מפיח חיים חדשים בדילמה ישנה זו על ידי הקבלתה לדיונים הסוערים אשר התרחשו בארץ ישראל בתחילת שנות החמישים בדבר ההגינות שבבקשת פיצויים ובקבלתם ממערב גרמניה.29 הוא מציע כי ישנו דמיון בין שתי הדילמות, וכי בהתרחשות התנ"כית, כמו בהתרחשות העכשווית, הורים שכולים רבים הביעו התנגדות לניהול משא ומתן ולקבלת "דמי ולדות" מן המצרים,30 ולכן ה' היה חייב לדחוק אותם לעשות זאת.31

חילופי נכסים

הרכוש הובא בתמורה לנכסים אותם הותירו בני ישראל במצרים.

חזקוני ומלבי"ם מציעים כי בני ישראל צוו לבצע עסקת חליפין עם שכניהם המצרים, על פיה המצרים יתנו לבני ישראל חפצי ערך ניידים בתמורה לכל הנכסים אותם הותירו בני ישראל מאחוריהם בצאתם ממצרים.

"מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ" – מלבי"ם מסביר כי פסוק זה מתייחס לשכנים ולדיירים המצרים מאחר ואלו האנשים המועדים לקבל את הנדל"ן של בני ישראל.34
אחזקות נדל"ן – חזקוני מצטט את בראשית מ"ז:כ"ז על מנת להוכיח כי בני ישראל צברו קרקעות רבים במצרים. חזקוני הולך כאן בעקבות אבן עזראשמות פירוש ראשון ג׳:כ״א-כ״באודות ר' אברהם אבן עזרא אשר מציין כי המילים "וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ" רומזות על כך שלבני ישראל היו דיירים מצרים.35 יש לכך השלכות על הבנתנו את אופי העבדות ואת תנאי המחיה של בני ישראל – ראו היכן במצרים גרו בני ישראל?
עזבו לצמיתות או לשלושה ימים בלבד? גישה זו מניחה כי הן בני ישראל והן המצרים ידעו כי בני ישראל מתכננים לעזוב לצמיתות. ראו "דרך שלשת ימים".36
תזמון המתנות ולשון "דַּבֶּר נָא" – הן חזקוני והן מלבי"ם מסבירים כי פרושו של "נָא" בהקשר זה הנו עכשיו, כלומר,37 בזמן ההתרחשויות בפרק י"א ולפני מכת בכורות. נקודה זו בזמן היוותה הזדמנות האחרונה בה בני ישראל והמצרים עוד יכלו לבצע עסקאות וחילופים באופן מסודר.
"וַיְנַצְּלוּ" / "וְנִצַּלְתֶּם" – מלבי"ם טוען כי פירושו של שורש נ.צ.ל בהקשר זה הינו הציל, כיוון שבשיטה זו, בני ישראל יכלו להציל חלק מעושרם הכלכלי.38
הסיבות לציווי והקשר להבטחת "בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" בברית בן הבתרים – בהנחה ובני ישראל פוצו בשווי בעלות על שטחים נרחבים במצרים, סביר כי אכן יצאו ממצרים ברכוש גדול.

מתן חסות דתית

המתנות ניתנו כחסות לפולחנם הדתי של בני ישראל.

המניע המצרי – אף כי רשב"ם עצמו אינו מרחיב בנושא זה, גישתו יכולה לראות בנתינת המתנות ניסיון לזכות באהדת א-לוהי העברים ובכך למנוע מכות נוספות.40 למקרה מקראי דומה בו גויים תומכים בעבודת ה' על מנת למנוע מכות או לזכות באהדה א-לוהית, ראו את תרומת כלי הזהב איתם חזרו הפלישתים לתיבה בשמואל א ו':א'-ט'41 ותרומת הקורבנות על ידי הפרסים בעזרא ו':ח'-י'.
"כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב" – רשב"ם טוען כי פריטי הכסף והזהב הינם תכשיטים אותם בני ישראל ענדו (יחד עם בגדי החופשה המובקשים) בעת מעמד הר סיני.42 רשב"ם שמות י"ב:ל"ו מקשר לכאן גם את הפסוק בשמות ל"ג:ו' אשר מציין את התכשיטים בהם התקשטו בני ישראל בהר סיני.43  לפי רשב"ם, בני ישראל באמת השתמשו בפריטים לצורך עבודת ה', כלומר, זו לא היתה רק תחבולה על מנת לשכנע את המצרים להיפרד מרכושם.44
"וְשַׂמְתֶּם עַל בְּנֵיכֶם וְעַל בְּנֹתֵיכֶם" – בשמות ג':כ"ב כתוב במפורש כי על הפריטים להימצא על ילדי וילדות בני ישראל, ובשמות ל"ב:ב' רשום כי אפילו הילדים היו מצופים בקישוטים במעמד הר סיני.45
עזבו לצמיתות או לשלושה ימים בלבד? לפי רשב"ם, המצרים חשבו כי בני ישראל מתכננים לחזור לאחר תום חופשתם,46 אך על כל פנים, הם נתנו את הפריטים כמתנות למטרת פולחן דתי.47
"וַיַּשְׁאִלוּם" – רשב"ם מדגיש כי בניין ההפעיל של הפועל מיוחס גם לאקט של נתינת מתנות.48
"וַיְנַצְּלוּ" / "וְנִצַּלְתֶּם" – נראה כי רשב"ם טוען כי פירוש השורש הינו להסיר.
הסיבות לציווי והקשר להבטחת "בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" בברית בן הבתרים – לפי רשב"ם, המטרה האמיתית של השגת החפצים היתה לצורכי פולחן דתי, ולכן אין צורך להניח קשר כלשהו לקיום הברית עם אברהם.49 בהתאם לכך, ההבטחה לאברהם כי בני ישראל יצאו "בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" יכולה להיות מיוחסת למקנה המשמעותי איתו יצאו בני ישראל ממצרים (ראו שמות י"ב:ל"ח) ולא לתכשיטים.50 ראו "רְכוּשׁ" להרחבה נוספת.51
רקע פולמוסי – רשב"ם מציין כי פרשנותו מנוגדת לטיעוני הכופרים (הנוצרים) ("ותשובה למינים"). 52ראו יוספוס לעיל ומקורות רבניים בהמשך אשר טוענים כי בפרשה זו טמון הבסיס לפולמוסים האנטי-יהודיים שרווחו בתקופת האימפריה היוונית-רומית.

הלוואות

לפי גישה זו, השורש ש.א.ל משמעותו  להשאיל (כלומר, לבקש הלוואה), והחפצים ניתנו במקור רק כהלוואה למטרת פולחנם הדתי של בני ישראל. ראו "שאל" להרחבה בסוגיה הבלשנית. גישה זו חלוקה בשאלת ההצדקה החוקתית והמוסרית להערמתם של בני ישראל על המצרים ולשמירת החפצים המושאלים.53

שכר

החפצים היוו שכר חלקי על מאות שנות העבודה בפרך.

מקורות:

יובליםפרק מ״ח:ט״ו-י״טאודות יובלים, חכמת שלמהי׳:ט״ו-י״חאודות ספר חכמת שלמה, פילוןעל חיי משה א׳:כ״האודות פילון, ספרי דבריםקכאודות ספרי דברים, גביהא בן פסיסא בסכוליון למגילת תעניתסכוליון למגילת תענית כ״ה סיוןבבלי סנהדריןבבלי סנהדרין צ״א.אודות הבבלי ובראשית רבה(וילנא) פרשת בראשית פרשה כח(וילנא) פרשת חיי שרה פרשה ס״א:ז׳אודות בראשית רבה,54 אבן עזרא פירוש ראשוןשמות פירוש ראשון ג׳:כ״א-כ״בשמות פירוש ראשון י״א:ד׳שמות פירוש ראשון י״ב:ל״ואודות ר' אברהם אבן עזרא,55 רד"קבראשית ט״ו:י״דספר השרשים "נא"ספר השרשים "נצל"ספר השרשים שורש שאלאודות ר' דוד קמחי, רלב"גשמות ביאור הפרשה ג׳:כ״בשמות תועלות ג׳:ט״ואודות ר' לוי בן גרשום, ר"ןדרשות הר״ן י״אאודות ר' נסים גירונדי, אברבנאלשמות ג׳אודות ר' יצחק אברבנאל, הרכסים לבקעהשמות י״א:ב׳שמות י״ב:ל״ואודות ר' יהודה לייב פרנקפורטר,56 שד"לשמות ג׳:כ״באודות ר' שמואל דוד לוצאטוקאסוטושמות ג׳:כ״באודות פרופ' משה דוד קאסוטו ועוד רבים אחרים.57

שכר או הענקה – רוב המקורות הללו רואים ברכוש המושאל תחליף לשכר אותו בני ישראל מעולם לא קיבלו. אולם, ספרי, הרכסים לבקעה וקאסוטו מציעים כי הרכוש ניתן כחלק מהנוהג המקובל שבעל עבדים נותן לעבדיו מתנות פרידה בעת שחרורם לחופשי (הענקה). קאסוטו מציין כי ניסוח חוקי ההענקה הכתובים בספר דברים "וְכִי תְשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ לֹא תְשַׁלְּחֶנּוּ רֵיקָם" דומה מאוד לניסוח בו משתמש ה' כאן "וְהָיָה כִּי תֵלֵכוּן לֹא תֵלְכוּ רֵיקָם".58
"מֵאֵת רֵעֵהוּ" – מאחר והפיצויים נלקחו מכל מצרי באופן פרטני, ניתן להסיק כי בני ישראל היו עבדים של מצרים פרטיים. ראו אופיו של השעבוד.
"וַיְנַצְּלוּ" / "וְנִצַּלְתֶּם" – אבן עזרא פירוש ראשון שמות ג':כ"ב ורד"ק ספר השורשים, מסבירים כי הפועל נצל, משמעותו להציל, כלומר, בני ישראל הצילו חלק ממה שהמצרים היו חייבים להם.59 לעומתו, קאסוטו מבין את המילה נצל כניצול או ריקון,60 ומסביר כי הפסוק נכתב מנקודת מבטם של בני ישראל; אפילו הרכוש המועט אותו לקחו נדמה היה להם כ"ריקון" המצרים מכול עושרם.
למה במרמה? פרשנים מציעים שתי תשובות לשאלה: מדוע ה' ציווה את בני ישראל להטעות את המצרים ולגרום להם לחשוב כי רכושם יוחזר?
מי ידעו שבני ישראל לא יחזרו? אבן עזרא פירוש ראשוןשמות פירוש ראשון ג׳:כ״א-כ״בשמות פירוש ראשון י״א:ד׳שמות פירוש ראשון י״ב:ל״ואודות ר' אברהם אבן עזרא מציע כי בני ישראל ידעו, אך הם שמרו זאת בסוד מפני המצרים מכיוון שאחרת הם לא היו משאילים להם את רכושם.67 לחלופין, אפילו בני ישראל לא ידעו כי הם עוזבים לצמיתות. להרחבה, ראו "דרך שלשת ימים".
הסיבות לציווי והקשר להבטחת "בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" בברית בן הבתרים – רד"ק רואה בקבלת השכר קיום של הברית.
תזמון ההלוואה ו"דַּבֶּר נָא" – ישנן שתי אפשרויות הנופלות תחת גישה זו:
  • אבן עזרא פירוש ראשון שמות י"א:ב' ורד"ק ספר השורשים, מפרשים "נָא" כעכשיו,68 כלומר בזמן פרק י"א ולפני מכת בכורות.
  • לעומת זאת, ר"ן, בעקבות רבי ינאי בבבלי ברכות ט'.,69 מפרש את "נָא" כבבקשה.70

פיצויים על רכוש

החפצים היוו פיצוי חלקי על כל הרכוש אותו אולצו בני ישראל להשאיר במצרים.

"מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ" – עקדת יצחק ואברבנאל מסבירים כי הפסוק מתייחס לשכנים ולדיירים המצרים, מאחר ואלו האנשים המועדים לקבל את הנדל"ן של בני ישראל.73
מי ידעו שבני ישראל לא יחזרו? מכך שהמצרים נתנו לבני ישראל את רכושם בהלוואה, ניתן להסיק כי המצרים לא ידעו. עקדת יצחק מוסיף ואומר כי בני ישראל נאלצו להשאיר רבות מרכושם במצרים, כדי שהמצרים לא יבינו כי הם עוזבים לצמיתות. לעומת זאת, ר' יהודה החסיד מציע כי בני ישראל היו כנים עם המצרים בדבר האפשרות שלא יחזרו, ולכן השאירו למצרים את רכושם בתמורה.
"וַיְנַצְּלוּ" / "וְנִצַּלְתֶּם" – ר' יצחק עראמה ואברבנאל מציעים כי השורש נ.צ.ל כאן קשור במילה התנצלות, כלומר תירוץ. מכאן יוצא כי משמעותו של המשפט הינו שלבני ישראל תירוץ מוצלח לכך שלא החזירו את החפצים המושאלים.
למה במרמה? עקידת יצחק ואברבנאל מציעים, כמו ר"ן לעיל, כי השאלת החפצים נעשתה בכוונה לגרום למצרים לרדוף אחרי בני ישראל ולטבוע בים סוף.
הסיבות לציווי והקשר להבטחת "בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" בברית בן הבתרים – אברבנאל קושר באופן מפורש פרשה זו לקיום הבטחת ה' לאברהם בברית בין הבתרים.

שלל מלחמה

לפריטים היה מעמד של שלל מלחמה

כבר במצרים או רק לאחר ים סוף?
  • פילון ונצי"ב רואים באקט השעבוד של המצרים את בני ישראל יצירת מצב בו "כאילו היו במלחמה", ובכך נתנו תוקף לזכותם של בני ישראל "לקחת את רכוש האויב כחוק המנצח".75
  • לעומת זאת, ספורנו ומיכאליס מתרכזים בהתרחשויות שארעו ים סוף, ורואים בהם קרב של ממש.76 בים סוף, המצרים קשרו קשר להוריד את בני ישראל מנכסיהם,77 ולכן נענשו מידה כנגד מידה.
הצדקה מוסרית או חוקית?
  • פילון ונצי"ב מציגים הצדקה מוסרית בסיסית להשאלת רכוש המצרים ללא כוונה להחזירו.
  • לפי ספורנו, במקור, בני ישראל היו צריכים להחזיר את החפצים המושאלים, ומחויבות זאת התבטלה רק בעקבות הפרצה בחוק שהתרחשה מאוחר יותר.
  • מיכאליס טוען כי, בתחילה, בני ישראל התכוונו להחזיר את הרכוש המצרי.
מי ידעו שבני ישראל לא יחזרו?
  • לפי ספורנו, בני ישראל עצמם ידעו, אך המצרים לא ידעו ולכן נאלצו לרדוף אחרי בני ישראל על מנת להחזיר את רכושם.78
  • נצי"ב שמות ז':ה', י"א:א'-ב', י"ב:ל"ה טוען כי פרעה גירש את בני ישראל לצמיתות, אך שאר המצרים לא היו מודעים לכך.79 ראו "דרך שלשת ימים".
  • לפי מיכאליס, נדמה כי בני ישראל עצמם לא ידעו שהם עוזבים לתמיד.
למה במרמה? ספורנו שמות י"א:ב' ונצי"ב שמות י"א:ב', י"ב:ל"ה מסבירים כי השאלת הפריטים נעשתה על מנת לפתות את המצרים לרדוף אחר בני ישראל ובסופו של דבר, לטבוע בים סוף.80 לעומתם, מיכאליס טוען כי לא התרחשה תרמית כלל, מאחר ובני ישראל התכוונו להחזיר את הפריטים.
"מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ" לעומת "מֵאֵת רֵעֵהוּ" – נצי"ב י"א:ב' מנסה לפתור את הסתירה שבין הציווי המקורי בשמות ג', לבין לציווי המאוחר יותר בשמות י"א.81 לפי נצי"ב, במקור, בני ישראל היו ביחסים טובים רק עם שכניהם המיידיים,82 אך בזכות הסיוע שנתנו למצרים בזמן המכות, הם צברו חברים ואוהדים רבים בקרב המצרים.83
"וְשַׂמְתֶּם עַל בְּנֵיכֶם וְעַל בְּנֹתֵיכֶם" – נצי"ב שמות ג':כ"ב מסביר כי זאת על מנת למקסם את הדברים אותם יכלו בני ישראל להשאיל מבלי שיהיה ברור למצרים שאין להם כל כוונה להחזירם.
"וַיְנַצְּלוּ" / "וְנִצַּלְתֶּם" – נראה כי פילון וספורנו הבינו את משמעות הפעלים הללו כניצול במשמעותו העכשווית,84 מאחר והם מתארים את הפריטים המושאלים כ"שלל". אולם, נדמה כי נצי"ב ג':כ"ב מסביר את הפועל כלהציל.
הסיבות לציווי והקשר להבטחת "בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" בברית בן הבתרים – לפי גישה זו, ייתכן כי הציווי נועד לקיים את הברית, או לחילופין, לסמל את הטוטאליות של תבוסת המצרים.

ויתור על תביעות

המצרים ויתרו על תביעתם לחפציהם, או שפעולותיהם העוינות מנעו מבני ישראל להחזיר אותם.

כבר במצרים או רק לאחר ים סוף? הרכסים לבקעה מציע כי הויתור על החפצים התרחש כבר במצרים, כאשר המצרים גירשו לצמיתות את בני ישראל. לעומתו, ר' יוסף בכור שור מציע כי ה' ציווה את בני ישראל לחזור ("וְיָשֻׁבוּ") בשמות י"ד:ב', על מנת שיקיימו את הבטחתם לחזור אחרי "דרך שלשת ימים" ולהחזיר את הפריטים המושאלים. בהתאם לכך, רק כאשר פרעה רדף אחריהם בכוונה להכנס עמם לקרב, ולא אפשר להם לחזור למצרים, בני ישראל נפתרו ממחויבותם להחזיר את הפריטים.85
מי ידעו שבני ישראל לא יחזרו? לפי ר' יוסף בכור שור, פרעה והמצרים שלחו את בני ישראל למסע בן שלושה ימים וציפו שלאחר מכן הם יחזרו למצרים.86 לעומתו, הרכסים לבקעה טוען כי המצרים האמינו בכך רק עד ליציאה עצמה, וכי כאשר הבריחו את בני ישראל ממצרים, לא היתה להם כל אשליה שהם יחזרו.
הסיבה לציווי – הרכסים לבקעה מסביר כי ה' סידר שהעברת ההון תתבצע באופן הזה מכיוון שידע כי המצרים לא יפעלו על פי הנוהג הממוסד של שחרור העבדים עם מתנות (הענקה) – ראו אופציית הפיצויים לעיל.
למה במרמה? הפרשנים אינם עונים על שאלה זה מפורשות, אך יכלו לאמץ את אחת האופציות המוזכרות בעמדות לעיל.
תזמון ההלוואה ו"דַּבֶּר נָא" – ר' יוסף בכור שור והרכסים לבקעה מפרשים את "נָא" כעכשיו,87 כלומר, בזמן פרק י"א ולפני מכת בכורות, ולא בשעת הדחק של היציאה עצמה. פירוש זה קריטי לעמדתו של הרכסים לבקעה, כיוון שהלוואת הפריטים חייבת לבוא לפני הויתור על ההלוואה אשר, לפי הרכסים לבקעה, התרחשה בזמן היציאה עצמה.
"וַיְנַצְּלוּ" / "וְנִצַּלְתֶּם" – לפי הרכסים לבקעה, בהקשר המקראי, לפועל זה משמעות ספציפית של הסרת תכשיטים וחפתי ערך.

אין צורך להצדיק

אין אנו צריכים להצדיק את הציווי הא-לוהי מכיוון שה' מחזיק בכל דבר בעולם, ולכן זכאי לקחת מעם אחד ולתת לאחר.

ה' נותן, ה' לוקח – ניתן לראות רעיון זה מהדהד בדבריו של שמואל בברכות קי"ט., אשר עוקב אחר האופן בו הרכוש בעולם עובר מיד ליד. במקרה זה, רכוש נאסף מכל האומות וניתן למצרים על ידי יוסף, לאחר מכן הוא ניתן לבני ישראל ביציאתם ממצרים, מוחזר שוב למצרים יחד עם שישק, וכולי וכולי.90
הסיבה לציווי – הפרשנים אינם מתייחסות לסוגייה זו ישירות, אך הם יכלו לאמץ את עמדתו של שד"ל שמות ג':כ"ב אשר מציע כי הצו ניתן על מנת להדגים כי ה' מעניש את הרשעים91 ונותן שכר לצדיקים.
מי ידעו שבני ישראל לא יחזרו? גישה זו מניחה כי המצרים לא ידעו.
למה במרמה? הגישה לא מתייחסת לשאלה זו.