Difference between revisions of "Reparations and Despoiling Egypt/2/he"
Jump to navigation
Jump to search
m |
m (Text replacement - "Seforno" to "Sforno") |
||
| (2 intermediate revisions by 2 users not shown) | |||
| Line 21: | Line 21: | ||
<p>המתנות ניתנו כאות חברות בין המצרים לבין בני ישראל.</p> | <p>המתנות ניתנו כאות חברות בין המצרים לבין בני ישראל.</p> | ||
<mekorot><multilink><a href="Josephus2-14-15" data-aht="source">יוספוס</a><a href="Josephus2-14-15" data-aht="source">ב׳:י״ד-ט״ו</a><a href="Josephus" data-aht="parshan">אודות יוספוס</a></multilink>,<multilink><a href="RHirschShemot3-22" data-aht="source"> רש"ר הירש</a><a href="RHirschShemot3-22" data-aht="source">שמות ג׳:כ״ב</a><a href="RHirschShemot11-2" data-aht="source">שמות י״א:ב׳-ג׳</a><a href="RHirschShemot12-36" data-aht="source">שמות י״ב:ל״ו</a><a href="R. Samson Raphael Hirsch" data-aht="parshan">אודות ר' שמשון רפאל הירש</a></multilink><fn>יוספוס ורש"ר הירש מציעים כי חלק מן המצרים נתנו את המתנות מתוך רצון טוב.</fn></mekorot> | <mekorot><multilink><a href="Josephus2-14-15" data-aht="source">יוספוס</a><a href="Josephus2-14-15" data-aht="source">ב׳:י״ד-ט״ו</a><a href="Josephus" data-aht="parshan">אודות יוספוס</a></multilink>,<multilink><a href="RHirschShemot3-22" data-aht="source"> רש"ר הירש</a><a href="RHirschShemot3-22" data-aht="source">שמות ג׳:כ״ב</a><a href="RHirschShemot11-2" data-aht="source">שמות י״א:ב׳-ג׳</a><a href="RHirschShemot12-36" data-aht="source">שמות י״ב:ל״ו</a><a href="R. Samson Raphael Hirsch" data-aht="parshan">אודות ר' שמשון רפאל הירש</a></multilink><fn>יוספוס ורש"ר הירש מציעים כי חלק מן המצרים נתנו את המתנות מתוך רצון טוב.</fn></mekorot> | ||
| − | <point><b>"רֵעֵהוּ"</b> – קריאה זו מסתמכת  על הפסוק "וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ" אשר ממנו ניתן להסיק כי היחסים בין המצרים לבין בני ישראל היו יחסי שכנות טובה<fn>ראו גם שמות ג':כ"ב, שם כתוב במפורש "מִשְּׁכֶנְתָּהּ".</fn> או אפילו חברות.<fn>לעומתו, ראו <multilink><a href="KolEliyahuShemot12-35" data-aht="source">הגאון מוילנא</a><a href="KolEliyahuShemot12-35" data-aht="source">קול אליהו שמות י״ב:ל״ה</a><a href="ר' אליהו מוילנא" data-aht="parshan">אודות ר' אליהו מוילנא</a></multilink> ומלבי"ם אשר מפרשים את הביטוי  "רֵעֵהוּ" כמתייחס לבני ישראל עצמם. הם מושפעים מהבנת חז"ל כי המילה רֵע מתייחסת ליהודים בלבד –  ראו "<a href="רֵע" data-aht="page">רֵע</a>". ראו גם לקח טוב, שכל טוב, וחזקוני שמות י"א:ב', אשר תוהים "וכי מצרים ריעיהם של ישראל היו"? על שאלה זאת הם עונים כי לאחר עשרת המכות, המצרים עברו שינוי. לקריאה שונה, ראו רש"ר הירש בהמשך.</fn> יוספוס, אשר כותב לקהל יעד הנמצא תחת שלטון רומי, מנצל את ההזדמנות הזו על מנת להציג בפניהם מצב בו ישנם יחסים טובים בין השולטים לנשלטים.<fn>ראו <a href="Where in Egypt Did the Israelites Live" data-aht="page">איפה במצרים גרו היהודים?</a> לדיון בשאלת המרחק בין מגורי היהודים למצרים. ראו <a href="Nature of the Bondage" data-aht="page">אופי השעבוד</a> לדיון בשאלה האם המצרי הממוצע היה קשור בשעבוד היהודים.</fn> בדומה לכך, רש"ר הירש מציע כי לאחר מכת חושך, שם בני ישראל הוכיחו את מוסריותם ואת יישרותם בכך שלא ניצלו את המצרים בעת חולשתם,<fn>בשביל רש"ר הירש, נתינת המתנות מעידה על רמתם המוסרית הגבוהה של בני ישראל, ולא מהווה הוכחה לערמומיותם ושקרנותם. בכך, רש"ר הירש מנסה להפוך | + | <point><b>"רֵעֵהוּ"</b> – קריאה זו מסתמכת  על הפסוק "וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ" אשר ממנו ניתן להסיק כי היחסים בין המצרים לבין בני ישראל היו יחסי שכנות טובה<fn>ראו גם שמות ג':כ"ב, שם כתוב במפורש "מִשְּׁכֶנְתָּהּ".</fn> או אפילו חברות.<fn>לעומתו, ראו <multilink><a href="KolEliyahuShemot12-35" data-aht="source">הגאון מוילנא</a><a href="KolEliyahuShemot12-35" data-aht="source">קול אליהו שמות י״ב:ל״ה</a><a href="ר' אליהו מוילנא" data-aht="parshan">אודות ר' אליהו מוילנא</a></multilink> ומלבי"ם אשר מפרשים את הביטוי  "רֵעֵהוּ" כמתייחס לבני ישראל עצמם. הם מושפעים מהבנת חז"ל כי המילה רֵע מתייחסת ליהודים בלבד –  ראו "<a href="רֵע" data-aht="page">רֵע</a>". ראו גם לקח טוב, שכל טוב, וחזקוני שמות י"א:ב', אשר תוהים "וכי מצרים ריעיהם של ישראל היו"? על שאלה זאת הם עונים כי לאחר עשרת המכות, המצרים עברו שינוי. לקריאה שונה, ראו רש"ר הירש בהמשך.</fn> יוספוס, אשר כותב לקהל יעד הנמצא תחת שלטון רומי, מנצל את ההזדמנות הזו על מנת להציג בפניהם מצב בו ישנם יחסים טובים בין השולטים לנשלטים.<fn>ראו <a href="Where in Egypt Did the Israelites Live" data-aht="page">איפה במצרים גרו היהודים?</a> לדיון בשאלת המרחק בין מגורי היהודים למצרים. ראו <a href="Nature of the Bondage" data-aht="page">אופי השעבוד</a> לדיון בשאלה האם המצרי הממוצע היה קשור בשעבוד היהודים.</fn> בדומה לכך, רש"ר הירש מציע כי לאחר מכת חושך, שם בני ישראל הוכיחו את מוסריותם ואת יישרותם בכך שלא ניצלו את המצרים בעת חולשתם,<fn>בשביל רש"ר הירש, נתינת המתנות מעידה על רמתם המוסרית הגבוהה של בני ישראל, ולא מהווה הוכחה לערמומיותם ושקרנותם. בכך, רש"ר הירש מנסה להפוך את השאלה המוסרית על ראשה.</fn> גישתם של המצרים כלפי היהודים השתנתה והם נתנו את המתנות בשמחה וכאות כבוד.<fn>הלעומתו, ראו בהמשך את דעתו של רבי יוסי הגלילי במכילתא דרבי ישמעאל בא י"ג אשר מציע, בדומה לרש"ר הירש, כי המצרים נתנו מרצונם, אך רק בהשאלה, כמו גם לקח טוב, שכל טוב וחזקוני המצוטטים בהערה קודמת.</fn> רש"ר הירש, אם כן, מציג את בני ישראל כמושאים להערצת הגויים ואב-טיפוס לאידיאל של "מענטש-ישראל".<fn>ראו <multilink><a href="RHirschShemot3-22" data-aht="source">רש"ר הירש</a><a href="R. Samson Raphael Hirsch" data-aht="parshan">אודות ר' שמשון רפאל הירש</a></multilink> להרחבה בדבר השפעות תפיסת עולמו על פירושיו.</fn></point> |
<point><b>רקע פולמוסי</b> – נדמה כי יוספוס מגיב להתפלמסות האנטי-יהודית שהתרחשה בעידן היווני-רומי, שם הואשמו היהודים בגנבת רכושם של המצרים.<fn>ראו פילון בהמשך אשר נדמה כמגיב לטענות דומות, וראו בהמשך את התיאורים הרבניים של פולמוסו של גביהא בן פסיסא עם המצרים שהתקיים בפני אלכסנדר מוקדון.</fn> ראו יוספוס נגד אפיון א':כ"ו שם הוא מצטט את מנתון<fn>מנתון היה כומר והיסטוריון אנטישמי אשר חי במצרים התלמיית.</fn> אשר מאשים את היהודים בבזיזת המקדשים המצרים בעת יציאתם ממצרים.<fn>ראו את עבודתו של ההיסטוריון הרומי פומפיוס טרוגוס (העבודה המקורית אינה קיימת כיום אך ישנו תקציר שלה באפיטומה של יוסטינוס – ראו ל"ו:ב') אשר כותב כי משה "לקח בחשאי את רכושם המקודש של המצרים, אשר, לאחר ניסיון להשיב את רכושם בכוח, הוכרחו לחזור לביתם מפאת הסופות." [לעומת זאת, ראו מכילתא דרבי ישמעאל, בשלח, ויהי, אשר אומר כי בזמן שבני ישראל היו עסוקים בלקיחת רכוש המצרים, משה התעסק בגופתו של יוסף.] ראו גם יוספוס נגד אפיון  א':ל"ד אשר מצטט את ליסימכוס אשר מאשים את היהודים בהיותם בוזזי מקדשים סדרתיים. מעניין לציין כי גם מכילתא דרבי ישמעאל בא י"ג מבין את לקיחת רכוש המצרים כהמסת פסליהם (סביר להניח שעל מנת לעקוף את איסור ההנאה מעבודת אלילים) לפני שנלקחו בידי בני ישראל. לפי כל המקורות הללו, "כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב" מובנים כפסילי זהב וכסף וקשורים ב"וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים אֲנִי ה'". מוטיב דומה עולה כאלף שנים לאחר מכן ב"הגדת הזהב" (ברצלונה) – <a href="Despoiling Egypt in Art" data-aht="page">ראו ניצול המצרים באומנות</a> – לדיון נוסף בנושא.</fn></point> | <point><b>רקע פולמוסי</b> – נדמה כי יוספוס מגיב להתפלמסות האנטי-יהודית שהתרחשה בעידן היווני-רומי, שם הואשמו היהודים בגנבת רכושם של המצרים.<fn>ראו פילון בהמשך אשר נדמה כמגיב לטענות דומות, וראו בהמשך את התיאורים הרבניים של פולמוסו של גביהא בן פסיסא עם המצרים שהתקיים בפני אלכסנדר מוקדון.</fn> ראו יוספוס נגד אפיון א':כ"ו שם הוא מצטט את מנתון<fn>מנתון היה כומר והיסטוריון אנטישמי אשר חי במצרים התלמיית.</fn> אשר מאשים את היהודים בבזיזת המקדשים המצרים בעת יציאתם ממצרים.<fn>ראו את עבודתו של ההיסטוריון הרומי פומפיוס טרוגוס (העבודה המקורית אינה קיימת כיום אך ישנו תקציר שלה באפיטומה של יוסטינוס – ראו ל"ו:ב') אשר כותב כי משה "לקח בחשאי את רכושם המקודש של המצרים, אשר, לאחר ניסיון להשיב את רכושם בכוח, הוכרחו לחזור לביתם מפאת הסופות." [לעומת זאת, ראו מכילתא דרבי ישמעאל, בשלח, ויהי, אשר אומר כי בזמן שבני ישראל היו עסוקים בלקיחת רכוש המצרים, משה התעסק בגופתו של יוסף.] ראו גם יוספוס נגד אפיון  א':ל"ד אשר מצטט את ליסימכוס אשר מאשים את היהודים בהיותם בוזזי מקדשים סדרתיים. מעניין לציין כי גם מכילתא דרבי ישמעאל בא י"ג מבין את לקיחת רכוש המצרים כהמסת פסליהם (סביר להניח שעל מנת לעקוף את איסור ההנאה מעבודת אלילים) לפני שנלקחו בידי בני ישראל. לפי כל המקורות הללו, "כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב" מובנים כפסילי זהב וכסף וקשורים ב"וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים אֲנִי ה'". מוטיב דומה עולה כאלף שנים לאחר מכן ב"הגדת הזהב" (ברצלונה) – <a href="Despoiling Egypt in Art" data-aht="page">ראו ניצול המצרים באומנות</a> – לדיון נוסף בנושא.</fn></point> | ||
<point><b>עזבו לצמיתות או לשלושה ימים בלבד?</b> יוספוס ורש"ר הירש מניחים כי המצרים נתנו לבני ישראל מתנות פרידה, לאור זאת שידעו כי בני ישראל עוזבים לתמיד.<fn>ראו קדמוניות היהודים ב':ט"ו:ג' ורש"ר הירש שמות י"ב:ל"א, י"ד:ה'.</fn> למעשה, יוספוס לא מזכיר כלל את הבקשה לעזוב לשלושה ימים בלבד – ראו <a href="A Three Day Journey" data-aht="page">"דרך שלשת ימים"</a>.</point> | <point><b>עזבו לצמיתות או לשלושה ימים בלבד?</b> יוספוס ורש"ר הירש מניחים כי המצרים נתנו לבני ישראל מתנות פרידה, לאור זאת שידעו כי בני ישראל עוזבים לתמיד.<fn>ראו קדמוניות היהודים ב':ט"ו:ג' ורש"ר הירש שמות י"ב:ל"א, י"ד:ה'.</fn> למעשה, יוספוס לא מזכיר כלל את הבקשה לעזוב לשלושה ימים בלבד – ראו <a href="A Three Day Journey" data-aht="page">"דרך שלשת ימים"</a>.</point> | ||
| Line 27: | Line 27: | ||
<point><b>"וַיַּשְׁאִלוּם"</b> – יוספוס ורש"ר הירש מציעים כי המצרים נתנו את המתנות מיוזמתם האישית.<fn>לעומת הטקסט המקראי, יוספוס אינו מציין כלל את בקשת בני ישראל. השוו הפירושים במכילתא דרבי ישמעאל הדורשים מלשון "וַיַּשְׁאִלוּם" כי המצרים נתנו לבני ישראל אפילו יותר ממה שהם ביקשו.</fn></point> | <point><b>"וַיַּשְׁאִלוּם"</b> – יוספוס ורש"ר הירש מציעים כי המצרים נתנו את המתנות מיוזמתם האישית.<fn>לעומת הטקסט המקראי, יוספוס אינו מציין כלל את בקשת בני ישראל. השוו הפירושים במכילתא דרבי ישמעאל הדורשים מלשון "וַיַּשְׁאִלוּם" כי המצרים נתנו לבני ישראל אפילו יותר ממה שהם ביקשו.</fn></point> | ||
<point><b>"וַיְנַצְּלוּ" / "וְנִצַּלְתֶּם"</b> – רש"ר הירש מסביר כי שורש נ.צ.ל בהקשר זה, פירושו להסיר מעצמך,<fn>השוו אבן ג'נאח "נצל".</fn> ושנושא המשפט הינו המצרים. יוספוס אינו מציין כלל ניצול כלשהו של המצרים.</point> | <point><b>"וַיְנַצְּלוּ" / "וְנִצַּלְתֶּם"</b> – רש"ר הירש מסביר כי שורש נ.צ.ל בהקשר זה, פירושו להסיר מעצמך,<fn>השוו אבן ג'נאח "נצל".</fn> ושנושא המשפט הינו המצרים. יוספוס אינו מציין כלל ניצול כלשהו של המצרים.</point> | ||
| − | <point><b>הסיבות לציווי והקשר להבטחת "בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" בברית בן הבתרים</b> – בעוד רש"ר הירש רואה במתנות התגשמות של ההבטחה הא-לוהית, יוספוס אינו מציין כלל זהב וכסף ואינו רומז כלל לכך שלמתנות היה | + | <point><b>הסיבות לציווי והקשר להבטחת "בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" בברית בן הבתרים</b> – בעוד רש"ר הירש רואה במתנות התגשמות של ההבטחה הא-לוהית, יוספוס אינו מציין כלל זהב וכסף ואינו רומז כלל לכך שלמתנות היה שווי ניכר.<fn>מאחר ולפי יוספוס, המתנות ניתנו מיוזמתם האישית של המצרים, לא סביר כי היה להן שווי ניכר. עובדה זו משתלבת היטב עם תאורו של יוספוס בקדמוניות היהודים א':י':ג' כי ברית בין הבתרים היוותה רק הבטחה כי צאצאיו של אברהם ירשו הון מעמי כנען ולא מהמצרים (ראו לעומתו תרגום השבעים בראשית ט"ו:י"ד שכנראה הבין את הפסוק כאילו היה כתוב "יצאו הנה ברכש גדול").</fn></point> |
<point><b>"דַּבֶּר נָא"</b> – רש"ר הירש מציע כי בני ישראל לא רצו לאבד את יתרונם המוסרי ולפגוע בתדמיתם הטהורה בכך שיבקשו מתנות.<fn>שוב מתגלית השפעת שיטתו של ר' יוסי הגלילי במכילתא דרבי ישמעאל כי הישראלים היו מושא להערצת המצרים בשל ישרותם בזמן מכת חושך. רש"ר הירש מזכיר גם את הצהרתו של אברהם בבראשית י"ד:כ"ג "אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ וְלֹא תֹאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם". ראו בהמשך את יישומו המודרני של בעל אזנים לתורה.</fn> מסיבה זו, הקב"ה היה צריך לעודד אותם לעשות זאת, כאשר המילה "נָא" רומזת לכך שמדובר בבקשה.<fn>רש"ר הירש מאמץ את פרשנותו של רבי ינאי בבבלי ברכות ט'., ומדגיש את אצילותם של בני ישראל. ראו אופציות נוספות בהמשך.</fn></point> | <point><b>"דַּבֶּר נָא"</b> – רש"ר הירש מציע כי בני ישראל לא רצו לאבד את יתרונם המוסרי ולפגוע בתדמיתם הטהורה בכך שיבקשו מתנות.<fn>שוב מתגלית השפעת שיטתו של ר' יוסי הגלילי במכילתא דרבי ישמעאל כי הישראלים היו מושא להערצת המצרים בשל ישרותם בזמן מכת חושך. רש"ר הירש מזכיר גם את הצהרתו של אברהם בבראשית י"ד:כ"ג "אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ וְלֹא תֹאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם". ראו בהמשך את יישומו המודרני של בעל אזנים לתורה.</fn> מסיבה זו, הקב"ה היה צריך לעודד אותם לעשות זאת, כאשר המילה "נָא" רומזת לכך שמדובר בבקשה.<fn>רש"ר הירש מאמץ את פרשנותו של רבי ינאי בבבלי ברכות ט'., ומדגיש את אצילותם של בני ישראל. ראו אופציות נוספות בהמשך.</fn></point> | ||
</opinion> | </opinion> | ||
| Line 84: | Line 84: | ||
<p>החפצים היוו שכר חלקי על מאות שנות העבודה בפרך.</p> | <p>החפצים היוו שכר חלקי על מאות שנות העבודה בפרך.</p> | ||
<mekorot><p><multilink><a href="Jubilees48" data-aht="source">יובלים</a><a href="Jubilees48" data-aht="source">פרק מ״ח:ט״ו-י״ט</a><a href="Jubilees" data-aht="parshan">אודות יובלים</a></multilink>, <multilink><a href="Wisdom10-15" data-aht="source">חכמת שלמה</a><a href="Wisdom10-15" data-aht="source">י׳:ט״ו-י״ח</a><a href="Wisdom of Solomon" data-aht="parshan">אודות ספר חכמת שלמה</a></multilink>, <multilink><a href="PhiloLifeOfMosesI-XXV" data-aht="source">פילון</a><a href="PhiloLifeOfMosesI-XXV" data-aht="source">על חיי משה א׳:כ״ה</a><a href="Philo" data-aht="parshan">אודות פילון</a></multilink>, <multilink><a href="SifreDevarim120" data-aht="source">ספרי דברים</a><a href="SifreDevarim120" data-aht="source">קכ</a><a href="Sifre Devarim" data-aht="parshan">אודות ספרי דברים</a></multilink>, גביהא בן פסיסא ב<multilink><a href="MegillatTaanit" data-aht="source">סכוליון למגילת תענית</a><a href="MegillatTaanit" data-aht="source">סכוליון למגילת תענית כ״ה סיון</a></multilink>, <multilink><a href="Sanhedrin91a" data-aht="source">בבלי סנהדרין</a><a href="Sanhedrin91a" data-aht="source">בבלי סנהדרין צ״א.</a><a href="Talmud Bavli" data-aht="parshan">אודות הבבלי</a></multilink> ו<multilink><a href="BereshitRabbah28-7" data-aht="source">בראשית רבה</a><a href="BereshitRabbah28-7" data-aht="source">(וילנא) פרשת בראשית פרשה כח</a><a href="BereshitRabbah61-7" data-aht="source">(וילנא) פרשת חיי שרה פרשה ס״א:ז׳</a><a href="Bereshit Rabbah" data-aht="parshan">אודות בראשית רבה</a></multilink>,<fn>ישנם כמה חילוקים בפרטים בין שלושת המקורות הללו. במגילת תענית ובבבלי, גביהא בן פסיסא תובע שכר בשם בני ישראל על כל 430 שנות השעבוד במצרים, על פי הפסוקים בתורה. אולם, בבראשית רבה הוא מוזכר בשם גביעה בן קוסם ומדבר רק על 210 שנים במצרים. להרחבה נוספת בשאלה כמה שנים בני ישראל היו במצרים ראו <a href="Duration of the Egyptian Exile" data-aht="page">משך גלות מצרים</a>.</fn> <multilink><a href="IbnEzraShemotShort3-21" data-aht="source">אבן עזרא פירוש ראשון</a><a href="IbnEzraShemotShort3-21" data-aht="source">שמות פירוש ראשון ג׳:כ״א-כ״ב</a><a href="IbnEzraShemotShort11-4" data-aht="source">שמות פירוש ראשון י״א:ד׳</a><a href="IbnEzraShemotShort12-36" data-aht="source">שמות פירוש ראשון י״ב:ל״ו</a><a href="R. Avraham ibn Ezra" data-aht="parshan">אודות ר' אברהם אבן עזרא</a></multilink>,<fn>זאת לעומת עמדתו בפירוש השני אשר מובאת בהמשך.</fn> <multilink><a href="RadakBereshit15-14" data-aht="source">רד"ק</a><a href="RadakBereshit15-14" data-aht="source">בראשית ט״ו:י״ד</a><a href="RadakSHSna" data-aht="source">ספר השרשים "נא"</a><a href="RadakSHSnzl" data-aht="source">ספר השרשים "נצל"</a><a href="RadakSHSsal" data-aht="source">ספר השרשים שורש שאל</a><a href="R. David Kimchi (Radak)" data-aht="parshan">אודות ר' דוד קמחי</a></multilink>, <multilink><a href="RalbagShemot3-22" data-aht="source">רלב"ג</a><a href="RalbagShemot3-22" data-aht="source">שמות ביאור הפרשה ג׳:כ״ב</a><a href="RalbagShemot3Toelet15" data-aht="source">שמות תועלות ג׳:ט״ו</a><a href="R. Levi b. Gershom (Ralbag, Gersonides)" data-aht="parshan">אודות ר' לוי בן גרשום</a></multilink>, <multilink><a href="Ran11" data-aht="source">ר"ן</a><a href="Ran11" data-aht="source">דרשות הר״ן י״א</a><a href="R. Nissim Gerondi (Ran)" data-aht="parshan">אודות ר' נסים גירונדי</a></multilink>, <multilink><a href="AbarbanelShemot3" data-aht="source">אברבנאל</a><a href="AbarbanelShemot3" data-aht="source">שמות ג׳</a><a href="R. Yitzchak Abarbanel" data-aht="parshan">אודות ר' יצחק אברבנאל</a></multilink>, <multilink><a href="HarekhasimShemot11-2" data-aht="source">הרכסים לבקעה</a><a href="HarekhasimShemot11-2" data-aht="source">שמות י״א:ב׳</a><a href="HarekhasimShemot12-36" data-aht="source">שמות י״ב:ל״ו</a><a href="R. Yehuda Leib Frankfurter (HaRekhasim Levikah)" data-aht="parshan">אודות ר' יהודה לייב פרנקפורטר</a></multilink>,<fn>הוא מוסיף כי המצרים ויתרו על כל תביעה משפטית על רכושם בכך שגירשו את בני ישראל – ראו בהמשך.</fn> <multilink><a href="ShadalShemot3-22" data-aht="source">שד"ל</a><a href="ShadalShemot3-22" data-aht="source">שמות ג׳:כ״ב</a><a href="R. Shemuel David Luzzatto (Shadal)" data-aht="parshan">אודות ר' שמואל דוד לוצאטו</a></multilink>, <multilink><a href="CassutoShemot3-22" data-aht="source">קאסוטו</a><a href="CassutoShemot3-22" data-aht="source">שמות ג׳:כ״ב</a><a href="Prof. Umberto Cassuto" data-aht="parshan">אודות פרופ' משה דוד קאסוטו</a></multilink> ועוד רבים אחרים.<fn>ייתכן כי הייתה זו גם עמדתו של <multilink><a href="#" data-aht="source">יחזקאל הטרגיקן</a><a href="Ezekiel the Tragedian" data-aht="parshan">אודות יחזקאל הטרגיקן</a></multilink>. אולם, ישנו קושי מסוים לקבוע האם ראה ברכוש מתנות או הלוואה. ראו לעומתו רס"ג, חזקוני, ור' בחיי לעיל אשר מסבירים כי המצרים נתנו מתנות לבני ישראל מרצונם החופשי כשכר / הענקה.</fn></p></mekorot> | <mekorot><p><multilink><a href="Jubilees48" data-aht="source">יובלים</a><a href="Jubilees48" data-aht="source">פרק מ״ח:ט״ו-י״ט</a><a href="Jubilees" data-aht="parshan">אודות יובלים</a></multilink>, <multilink><a href="Wisdom10-15" data-aht="source">חכמת שלמה</a><a href="Wisdom10-15" data-aht="source">י׳:ט״ו-י״ח</a><a href="Wisdom of Solomon" data-aht="parshan">אודות ספר חכמת שלמה</a></multilink>, <multilink><a href="PhiloLifeOfMosesI-XXV" data-aht="source">פילון</a><a href="PhiloLifeOfMosesI-XXV" data-aht="source">על חיי משה א׳:כ״ה</a><a href="Philo" data-aht="parshan">אודות פילון</a></multilink>, <multilink><a href="SifreDevarim120" data-aht="source">ספרי דברים</a><a href="SifreDevarim120" data-aht="source">קכ</a><a href="Sifre Devarim" data-aht="parshan">אודות ספרי דברים</a></multilink>, גביהא בן פסיסא ב<multilink><a href="MegillatTaanit" data-aht="source">סכוליון למגילת תענית</a><a href="MegillatTaanit" data-aht="source">סכוליון למגילת תענית כ״ה סיון</a></multilink>, <multilink><a href="Sanhedrin91a" data-aht="source">בבלי סנהדרין</a><a href="Sanhedrin91a" data-aht="source">בבלי סנהדרין צ״א.</a><a href="Talmud Bavli" data-aht="parshan">אודות הבבלי</a></multilink> ו<multilink><a href="BereshitRabbah28-7" data-aht="source">בראשית רבה</a><a href="BereshitRabbah28-7" data-aht="source">(וילנא) פרשת בראשית פרשה כח</a><a href="BereshitRabbah61-7" data-aht="source">(וילנא) פרשת חיי שרה פרשה ס״א:ז׳</a><a href="Bereshit Rabbah" data-aht="parshan">אודות בראשית רבה</a></multilink>,<fn>ישנם כמה חילוקים בפרטים בין שלושת המקורות הללו. במגילת תענית ובבבלי, גביהא בן פסיסא תובע שכר בשם בני ישראל על כל 430 שנות השעבוד במצרים, על פי הפסוקים בתורה. אולם, בבראשית רבה הוא מוזכר בשם גביעה בן קוסם ומדבר רק על 210 שנים במצרים. להרחבה נוספת בשאלה כמה שנים בני ישראל היו במצרים ראו <a href="Duration of the Egyptian Exile" data-aht="page">משך גלות מצרים</a>.</fn> <multilink><a href="IbnEzraShemotShort3-21" data-aht="source">אבן עזרא פירוש ראשון</a><a href="IbnEzraShemotShort3-21" data-aht="source">שמות פירוש ראשון ג׳:כ״א-כ״ב</a><a href="IbnEzraShemotShort11-4" data-aht="source">שמות פירוש ראשון י״א:ד׳</a><a href="IbnEzraShemotShort12-36" data-aht="source">שמות פירוש ראשון י״ב:ל״ו</a><a href="R. Avraham ibn Ezra" data-aht="parshan">אודות ר' אברהם אבן עזרא</a></multilink>,<fn>זאת לעומת עמדתו בפירוש השני אשר מובאת בהמשך.</fn> <multilink><a href="RadakBereshit15-14" data-aht="source">רד"ק</a><a href="RadakBereshit15-14" data-aht="source">בראשית ט״ו:י״ד</a><a href="RadakSHSna" data-aht="source">ספר השרשים "נא"</a><a href="RadakSHSnzl" data-aht="source">ספר השרשים "נצל"</a><a href="RadakSHSsal" data-aht="source">ספר השרשים שורש שאל</a><a href="R. David Kimchi (Radak)" data-aht="parshan">אודות ר' דוד קמחי</a></multilink>, <multilink><a href="RalbagShemot3-22" data-aht="source">רלב"ג</a><a href="RalbagShemot3-22" data-aht="source">שמות ביאור הפרשה ג׳:כ״ב</a><a href="RalbagShemot3Toelet15" data-aht="source">שמות תועלות ג׳:ט״ו</a><a href="R. Levi b. Gershom (Ralbag, Gersonides)" data-aht="parshan">אודות ר' לוי בן גרשום</a></multilink>, <multilink><a href="Ran11" data-aht="source">ר"ן</a><a href="Ran11" data-aht="source">דרשות הר״ן י״א</a><a href="R. Nissim Gerondi (Ran)" data-aht="parshan">אודות ר' נסים גירונדי</a></multilink>, <multilink><a href="AbarbanelShemot3" data-aht="source">אברבנאל</a><a href="AbarbanelShemot3" data-aht="source">שמות ג׳</a><a href="R. Yitzchak Abarbanel" data-aht="parshan">אודות ר' יצחק אברבנאל</a></multilink>, <multilink><a href="HarekhasimShemot11-2" data-aht="source">הרכסים לבקעה</a><a href="HarekhasimShemot11-2" data-aht="source">שמות י״א:ב׳</a><a href="HarekhasimShemot12-36" data-aht="source">שמות י״ב:ל״ו</a><a href="R. Yehuda Leib Frankfurter (HaRekhasim Levikah)" data-aht="parshan">אודות ר' יהודה לייב פרנקפורטר</a></multilink>,<fn>הוא מוסיף כי המצרים ויתרו על כל תביעה משפטית על רכושם בכך שגירשו את בני ישראל – ראו בהמשך.</fn> <multilink><a href="ShadalShemot3-22" data-aht="source">שד"ל</a><a href="ShadalShemot3-22" data-aht="source">שמות ג׳:כ״ב</a><a href="R. Shemuel David Luzzatto (Shadal)" data-aht="parshan">אודות ר' שמואל דוד לוצאטו</a></multilink>, <multilink><a href="CassutoShemot3-22" data-aht="source">קאסוטו</a><a href="CassutoShemot3-22" data-aht="source">שמות ג׳:כ״ב</a><a href="Prof. Umberto Cassuto" data-aht="parshan">אודות פרופ' משה דוד קאסוטו</a></multilink> ועוד רבים אחרים.<fn>ייתכן כי הייתה זו גם עמדתו של <multilink><a href="#" data-aht="source">יחזקאל הטרגיקן</a><a href="Ezekiel the Tragedian" data-aht="parshan">אודות יחזקאל הטרגיקן</a></multilink>. אולם, ישנו קושי מסוים לקבוע האם ראה ברכוש מתנות או הלוואה. ראו לעומתו רס"ג, חזקוני, ור' בחיי לעיל אשר מסבירים כי המצרים נתנו מתנות לבני ישראל מרצונם החופשי כשכר / הענקה.</fn></p></mekorot> | ||
| − | <point><b>שכר או הענקה</b> – רוב המקורות הללו רואים ברכוש המושאל תחליף לשכר אותו בני ישראל מעולם לא קיבלו. אולם, ספרי, הרכסים לבקעה, וקאסוטו מציעים כי הרכוש ניתן כחלק מהנוהג המקובל שבעל עבדים נותן לעבדיו מתנות פרידה בעת שחרורם לחופשי (הענקה). קאסוטו מציין כי ניסוח חוקי ההענקה הכתובים בספר דברים "וְכִי תְשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ לֹא תְשַׁלְּחֶנּוּ רֵיקָם" דומה מאוד לניסוח בו משתמש ה' כאן "וְהָיָה כִּי תֵלֵכוּן לֹא תֵלְכוּ רֵיקָם".<fn>בחיבור נפרד, ספר בראשית ומבנהו, (ירושלים תש"נ):202-204 (תרגום של המקור האיטלקי אשר יצא לאור בתרצ"ד), קאסוטו מצביע על הקבלה נוספת, בין הסיפור שלנו לבין הסיפור בו יעקב מצליח לרכוש חלק ניכר ממקנה לבן. גם שם, מעשיו של יעקב נתונים בספק מוסרי, וקאסוטו מסביר כי ה' רק ווידא שיעקב יקבל את מתנות הפרידה המגיעות לעבד היוצא לחופשי (כיוון שלבן עצמו לא נתכוון לתת לו אותם). הוא מציין כי מילותיו של יעקב "כִּי עַתָּה רֵיקָם שִׁלַּחְתָּנִי" (בראשית ל"א:מ"ב) דומות לפסוקים בשמות ג' ולפסוקים בדברים ט"ו, וכי השורש נ.צ.ל מופיע הן בשמות ("וְנִצַּלְתֶּם אֶת מִצְרָיִם") והן בבראשית ל"א:ט' ("וַיַּצֵּל | + | <point><b>שכר או הענקה</b> – רוב המקורות הללו רואים ברכוש המושאל תחליף לשכר אותו בני ישראל מעולם לא קיבלו. אולם, ספרי, הרכסים לבקעה, וקאסוטו מציעים כי הרכוש ניתן כחלק מהנוהג המקובל שבעל עבדים נותן לעבדיו מתנות פרידה בעת שחרורם לחופשי (הענקה). קאסוטו מציין כי ניסוח חוקי ההענקה הכתובים בספר דברים "וְכִי תְשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ לֹא תְשַׁלְּחֶנּוּ רֵיקָם" דומה מאוד לניסוח בו משתמש ה' כאן "וְהָיָה כִּי תֵלֵכוּן לֹא תֵלְכוּ רֵיקָם".<fn>בחיבור נפרד, ספר בראשית ומבנהו, (ירושלים תש"נ):202-204 (תרגום של המקור האיטלקי אשר יצא לאור בתרצ"ד), קאסוטו מצביע על הקבלה נוספת, בין הסיפור שלנו לבין הסיפור בו יעקב מצליח לרכוש חלק ניכר ממקנה לבן. גם שם, מעשיו של יעקב נתונים בספק מוסרי, וקאסוטו מסביר כי ה' רק ווידא שיעקב יקבל את מתנות הפרידה המגיעות לעבד היוצא לחופשי (כיוון שלבן עצמו לא נתכוון לתת לו אותם). הוא מציין כי מילותיו של יעקב "כִּי עַתָּה רֵיקָם שִׁלַּחְתָּנִי" (בראשית ל"א:מ"ב) דומות לפסוקים בשמות ג' ולפסוקים בדברים ט"ו, וכי השורש נ.צ.ל מופיע הן בשמות ("וְנִצַּלְתֶּם אֶת מִצְרָיִם") והן בבראשית ל"א:ט' ("וַיַּצֵּל אֱ-לֹהִים אֶת מִקְנֵה אֲבִיכֶם וַיִּתֶּן לִי").</fn></point> |
<point><b>"מֵאֵת רֵעֵהוּ"</b> – מאחר והפיצויים נלקחו מכל מצרי באופן פרטני, ניתן להסיק כי בני ישראל היו עבדים של מצרים פרטיים. ראו <a href="Nature of the Bondage" data-aht="page">אופיו של השעבוד</a>.</point> | <point><b>"מֵאֵת רֵעֵהוּ"</b> – מאחר והפיצויים נלקחו מכל מצרי באופן פרטני, ניתן להסיק כי בני ישראל היו עבדים של מצרים פרטיים. ראו <a href="Nature of the Bondage" data-aht="page">אופיו של השעבוד</a>.</point> | ||
| − | <point><b>"וַיְנַצְּלוּ" / "וְנִצַּלְתֶּם"</b> – אבן עזרא פירוש ראשון שמות ג':כ"ב ורד"ק בספר השורשים מסבירים כי הפועל נ.צ.ל, משמעותו להציל, כלומר, בני ישראל הצליחו להציל לעצמם חלק ממה שהמצרים היו חייבים להם.<fn>אבן עזרא משווה לפסוק "וַיַּצֵּל | + | <point><b>"וַיְנַצְּלוּ" / "וְנִצַּלְתֶּם"</b> – אבן עזרא פירוש ראשון שמות ג':כ"ב ורד"ק בספר השורשים מסבירים כי הפועל נ.צ.ל, משמעותו להציל, כלומר, בני ישראל הצליחו להציל לעצמם חלק ממה שהמצרים היו חייבים להם.<fn>אבן עזרא משווה לפסוק "וַיַּצֵּל אֱ-לֹהִים אֶת מִקְנֵה אֲבִיכֶם וַיִּתֶּן לִי" בבראשית ל"א:ט', אשר גם בו ה' מתערב על מנת לוודא כי יעקב יקבל את השכר המגיע לו מלבן. לעומתו, ראו מלבי"ם שמות ג':כ"ב.</fn> לעומתו, קאסוטו מבין את המילה נצל כניצול או ריקון,<fn>ראו לעומת זאת את הדעות בבבלי ברכות ט':, ופסחים קי"ט., ר' יונה אבן ג'נאח "נצל", ורש"י שמות ג':כ"ב.</fn> ומסביר כי הפסוק נכתב מנקודת מבטם של בני ישראל; אפילו הרכוש המועט אותו לקחו נדמה היה להם כ"ריקון" ארץ מצרים מעושרה.</point> |
<point><b>למה במרמה?</b> פרשנים מציעים שתי תשובות לשאלה: מדוע ה' ציווה את בני ישראל להטעות את המצרים ולגרום להם לחשוב כי רכושם יוחזר?<br/> | <point><b>למה במרמה?</b> פרשנים מציעים שתי תשובות לשאלה: מדוע ה' ציווה את בני ישראל להטעות את המצרים ולגרום להם לחשוב כי רכושם יוחזר?<br/> | ||
<ul> | <ul> | ||
| Line 112: | Line 112: | ||
<opinion>שלל מלחמה | <opinion>שלל מלחמה | ||
<p>לפריטים היה מעמד של שלל מלחמה.</p> | <p>לפריטים היה מעמד של שלל מלחמה.</p> | ||
| − | <mekorot><p><multilink><a href="PhiloLifeOfMosesI-XXV" data-aht="source">פילון</a><a href="PhiloLifeOfMosesI-XXV" data-aht="source">על חיי משה א׳:כ״ה</a><a href="Philo" data-aht="parshan">אודות פילון</a></multilink>, <multilink><a href=" | + | <mekorot><p><multilink><a href="PhiloLifeOfMosesI-XXV" data-aht="source">פילון</a><a href="PhiloLifeOfMosesI-XXV" data-aht="source">על חיי משה א׳:כ״ה</a><a href="Philo" data-aht="parshan">אודות פילון</a></multilink>, <multilink><a href="SfornoShemot3-22" data-aht="source">ספורנו</a><a href="SfornoShemot3-22" data-aht="source">שמות ג׳:כ״ב</a><a href="SfornoShemot11-2" data-aht="source">שמות י״א:ב׳</a><a href="R. Ovadyah Sforno" data-aht="parshan">אודות ר' עובדיה ספורנו</a></multilink>, <multilink><a href="NetzivShemot3-22" data-aht="source">נצי"ב</a><a href="NetzivShemot3-22" data-aht="source">שמות ג׳:כ״ב</a><a href="NetzivShemot7-5" data-aht="source">שמות ז׳:ה׳</a><a href="NetzivShemot11-2" data-aht="source">שמות י״א:ב׳</a><a href="NetzivShemot12-35" data-aht="source">שמות י״ב:ל״ה</a><a href="R. Naftali Tzvi Yehuda Berlin (Netziv)" data-aht="parshan">אודות ר' נפתלי צבי יהודה ברלין</a></multilink>,<fn>הדים לעמדה זו ניתן לשמוע במונחים הרבניים המקבילים "ביזת מצרים" ו"ביזת הים" המופיעים במכילתא דרבי ישמעאל בא י"ג ובמדרשים נוספים רבים.</fn>  י. ד. מיכאליס המצוטט ב<multilink><a href="RDZHoffmannShemot12-35" data-aht="source">רד"צ הופמן</a><a href="RDZHoffmannShemot12-35" data-aht="source">שמות י״ב:ל״ה-ל״ו</a><a href="R. David Zvi Hoffmann" data-aht="parshan">אודות ר׳ דוד צבי הופמן</a></multilink></p></mekorot> |
<point><b>כבר במצרים או רק לאחר ים סוף?</b><ul> | <point><b>כבר במצרים או רק לאחר ים סוף?</b><ul> | ||
<li>פילון ונצי"ב רואים באקט השעבוד של המצרים את בני ישראל יצירת מצב בו "כאילו היו במלחמה", ובכך נתנו תוקף לזכותם של בני ישראל "לקחת את רכוש האויב כחוק המנצח".<fn>או בלשונו של נצי"ב, "ולא היה בזה שמץ עַוְלָה, שהרי בדין היה להקב"ה לצוות לבוז ג"כ". ראו גם נצי"ב שמות י"ד:ט' שם הוא מוסיף כי כל המצרים רדפו אחרי בני ישראל, ולא רק צבא פרעה. לכן, נצי"ב יכול לטעון כי גם הכלים שהושאלו מפשוטי העם נחשבו לשלל מלחמה.</fn></li> | <li>פילון ונצי"ב רואים באקט השעבוד של המצרים את בני ישראל יצירת מצב בו "כאילו היו במלחמה", ובכך נתנו תוקף לזכותם של בני ישראל "לקחת את רכוש האויב כחוק המנצח".<fn>או בלשונו של נצי"ב, "ולא היה בזה שמץ עַוְלָה, שהרי בדין היה להקב"ה לצוות לבוז ג"כ". ראו גם נצי"ב שמות י"ד:ט' שם הוא מוסיף כי כל המצרים רדפו אחרי בני ישראל, ולא רק צבא פרעה. לכן, נצי"ב יכול לטעון כי גם הכלים שהושאלו מפשוטי העם נחשבו לשלל מלחמה.</fn></li> | ||
Latest revision as of 11:47, 28 January 2023
פיצויים לעבדות וניצול מצרים
גישות פרשניות
סקירה
הפרשנים חלוקים בשאלה האם המצרים התכוונו לתת את הזהב, הכסף והבגדים לבני ישראל במתנה או כהלוואה בלבד. המחלוקת מתמקדת במשמעויותה השונות של המילה "שאל" בעברית מקראית, אך מושפעת גם מתפיסות העולם של הפרשנים השונים.
ההסבר כי המצרים נתנו את רכושם לבני ישראל במתנה פותר את הסוגייה המוסרית באופן הפשוט ביותר, אך מעלה את השאלה, מדוע המצרים נתנו מתנות לעבדיהם לשעבר? על מנת לענות על שאלה זו, יוספוס ורש"ר הירש בוחנים את מצבם הנפשי של המצרים ואת מערכת היחסים שנוצרה בינם לבין בני ישראל לאחר תום עשר המכות. הם מציעים כי חלק מן המצרים גילו הערכה מחודשת לבני ישראל כתוצאה מן המכות, ונתנו להם מתנות כאות חברות, בעוד שאחרים מן המצרים ראו בהם אויבים, והציעו להם את המתנות כשוחד על מנת לזרז את עזיבתם. גם רשב"ם מתייחס להקשר המיידי בו מצויה יציאת מצרים, אך הוא טוען כי המתנות ניתנו מתוך פחד מא-לוהי בני ישראל ועל מנת למצוא חן בעיניו. מצד שני, רס"ג ומלבי"ם מתייחסים להקשרה הרחב של הפרשה, ומציעים כי המתנות שימשו כפיצויים לעבדותם של בני ישראל, או לחילופין, כתחליף לרכוש שהם השאירו במצרים בשעה שגורשו משם.
הפרשנים אשר רואים ברכוש הלוואה מניחים כי זהו רכוש אשר ניתן לעבדים בהלוואה על מנת לשמשם בעבודתם הרוחנית, אך עליהם להתייחס הן לבעיה המוסרית אשר עולה מכך שהתבצעה כאן הערמה על המצרים, והן לשאלה מדוע ה' ציווה דבר שכזה? פרשנים אחדים מצדיקים את המעשה על ידי הסתכלות מנקודת מבט רחבה, והתייחסות לסבל אותו חוו בני ישראל. הם מניחים כי נתינת הרכוש היתה אמורה לפצות על מאות שנים של עבדות או על רכוש שהופקע מבני ישראל. אחרים, כגון פילון ור' יוסף בכור שור, מתמקדים בהתנהגותם התוקפנית של המצרים, ורואים ברכוש שנלקח מאיתם שלל מלחמה או רכוש שעליו ויתרו כשגירשו את בני ישראל ממצרים. לעומתם, אבן עזרא טוען כי אין צורך בהצדקה, ושלקב"ה מותר לעשות כל העולה בדעתו ברכוש שלו.
לגישות שונות אלה יש השלכות לגבי שאלות נוספות המתקשרות לשאלה המקורית. כיצד העם המצרי התייחס לבני ישראל, הן במהלך שנות העבדות והן בזמן יציאת מצרים? האם בני ישראל שועבדו רק בידי השלטונות או גם בידי מצרים פרטיים? האם פרעה וכל העם המצרי ידעו כי בני ישראל עוזבים לתמיד ולא רק לשלושה ימים? האם לרכוש היה שווי רב, והאם הוא קשור בהבטחתו של הקב"ה בברית בין הבתרים שבני ישראל יצאו ממצרים "ברכוש גדול"? לבסוף, האם ניתן ללמוד משהו מפרשה זו לגבי המוסריות של קבלת פיצויים על מעשי עוול נוראיים?
כדי להסביר את אופייה של קבלת רכוש המצרים, הפרשנים מציעים שתי גישות מרכזיות, כשכל אחת מן הגישות הללו מתפצלת לתת-גישות נוספות:
מתנות
לפי גישה זו, פירושו של השורש ש.א.ל בהקשר זה הינו לבקש מתנה1 – ראו "שאל" לדיון לשוני בנושא. מאחר והרכוש ניתן במתנה, לא היתה דילמה מוסרית האם על בני ישראל לשמור את הרכוש. התומכים בעמדה זו חלוקים באשר לטבען של המתנות ולמניע של המצרים לתת מתנות אלה:
חברות
המתנות ניתנו כאות חברות בין המצרים לבין בני ישראל.
"רֵעֵהוּ" – קריאה זו מסתמכת על הפסוק "וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ" אשר ממנו ניתן להסיק כי היחסים בין המצרים לבין בני ישראל היו יחסי שכנות טובה3 או אפילו חברות.4 יוספוס, אשר כותב לקהל יעד הנמצא תחת שלטון רומי, מנצל את ההזדמנות הזו על מנת להציג בפניהם מצב בו ישנם יחסים טובים בין השולטים לנשלטים.5 בדומה לכך, רש"ר הירש מציע כי לאחר מכת חושך, שם בני ישראל הוכיחו את מוסריותם ואת יישרותם בכך שלא ניצלו את המצרים בעת חולשתם,6 גישתם של המצרים כלפי היהודים השתנתה והם נתנו את המתנות בשמחה וכאות כבוד.7 רש"ר הירש, אם כן, מציג את בני ישראל כמושאים להערצת הגויים ואב-טיפוס לאידיאל של "מענטש-ישראל".8
רקע פולמוסי – נדמה כי יוספוס מגיב להתפלמסות האנטי-יהודית שהתרחשה בעידן היווני-רומי, שם הואשמו היהודים בגנבת רכושם של המצרים.9 ראו יוספוס נגד אפיון א':כ"ו שם הוא מצטט את מנתון10 אשר מאשים את היהודים בבזיזת המקדשים המצרים בעת יציאתם ממצרים.11
עזבו לצמיתות או לשלושה ימים בלבד? יוספוס ורש"ר הירש מניחים כי המצרים נתנו לבני ישראל מתנות פרידה, לאור זאת שידעו כי בני ישראל עוזבים לתמיד.12 למעשה, יוספוס לא מזכיר כלל את הבקשה לעזוב לשלושה ימים בלבד – ראו "דרך שלשת ימים".
תזמון המתנות והחזרתיות בפסוקים – יוספוס טוען כי נתינת המתנות התרחשה בשעת יציאת מצרים (שמות י"ב:ל"ה- ל"ו), שכן זהו הזמן המתאים למתנות פרידה.13
"וַיַּשְׁאִלוּם" – יוספוס ורש"ר הירש מציעים כי המצרים נתנו את המתנות מיוזמתם האישית.14
"וַיְנַצְּלוּ" / "וְנִצַּלְתֶּם" – רש"ר הירש מסביר כי שורש נ.צ.ל בהקשר זה, פירושו להסיר מעצמך,15 ושנושא המשפט הינו המצרים. יוספוס אינו מציין כלל ניצול כלשהו של המצרים.
הסיבות לציווי והקשר להבטחת "בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" בברית בן הבתרים – בעוד רש"ר הירש רואה במתנות התגשמות של ההבטחה הא-לוהית, יוספוס אינו מציין כלל זהב וכסף ואינו רומז כלל לכך שלמתנות היה שווי ניכר.16
פחד
המתנות ניתנו מתוך פחד, וכן על מנת לזרז את עזיבתם של בני ישראל ממצרים.
יוספוס ורש"ר הירש מציעים כי בנוסף לחלק מן המצרים שנתנו מתוך חברות, היו מצרים אחרים שנתנו לבני ישראל מתנות על מנת לזרז את עזיבתם, כיוון שהאמינו שבכך יוכלו לגרום להפסקת המכות.19
הסתמכות על מקורות – על מנת לבסס את עמדתם, התומכים בגישה זו יכולים להצביע על הפסוקים בתהלים ק״ה:ל״ז-ל״ח, אשר מצמידים את פחדם של המצרים לעזיבתם של בני ישראל, כאשר הם מתוארים שם כעמוסי זהב וכסף.20
עזבו לצמיתות או לשלושה ימים בלבד? יוספוס ורש"ר הירש מניחים שהמצרים רצו שבני ישראל יעזבו לצמיתות.
תזמון המתנות – יוספוס ממקם את עיתוי פרשת המתנות בשעת יציאת מצרים עצמה, לאחר מכת בכורות.
"וַיַּשְׁאִלוּם" – יוספוס ורש"ר הירש מציעים כי המצרים נתנו את המתנות מיוזמתם האישית.
"וַיְנַצְּלוּ" / "וְנִצַּלְתֶּם" – רש"ר הירש מסביר כי פירוש השורש נ.צ.ל הינו להסיר מעצמך, וכי נושא הפועל הינו המצרים.
פיצויים
המתנות ניתנו כפיצויים על כל התקופה בה בני ישראל היו עבדים במצרים ולא קיבלו שכר.
"מֵאֵת רֵעֵהוּ" – מאחר ונלקחו הכלים מכל אחד מן המצרים באופן פרטני, נראה שבני ישראל היו עבדים של מצרים פרטיים, ולא רק לשלטונות. ר' בחיי מציע עמדה זו בשמות א':י' "הפקיר פרעה את ישראל שכל אחד ואחד מהמצרים יהיה לו רשות לקחת מישראל לעבוד עבודתו". ראו אופי העבדות.25
עזבו לצמיתות או לשלושה ימים בלבד? גישה זו מניחה כי כולם (הן המצרים והן בני ישראל) ידעו שבני ישראל עוזבים לצמיתות, ולכן היה זה הזמן ההולם להענקת פיצויים ולפרידות. ראו "דרך שלשת ימים".
תזמון המתנות ולשון "דַּבֶּר נָא" – חזקוני מפרש את המילה "נָא" כעכשיו,26 כלומר, בזמן פרק י"א ולפני מכת בכורות. ייתכן כי היה זה תזמון טוב יותר לניהול משא ומתן על הפיצויים מאשר בשעת הדחק של היציאה עצמה, כאשר בני ישראל היו עסוקים באריזת חפציהם והמצרים היו עסוקים בקבורת מתיהם.27
הסיבות לציווי והקשר להבטחת "בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" בברית בן הבתרים – רס"ג בראשית ט"ו:י"ד אומר כי הבטחה זו התממשה דרך מתנות הזהב והכסף.28
דילמה מוסרית עכשווית – קבלת פיצויים מגרמניה – ר' זלמן סורוצקין באזנים לתורה שמות י״א:ב׳ מפיח חיים חדשים בדילמה ישנה זו על ידי הקבלתה לדיונים הסוערים אשר התרחשו בארץ ישראל בתחילת שנות החמישים של המאה הכ' בדבר ההגינות שבבקשת פיצויים ובקבלתם ממערב גרמניה.29 הוא מציע כי ישנו דמיון בין שתי הדילמות, וכי בהתרחשות התנ"כית, כמו בהתרחשות העכשווית, הורים שכולים רבים הביעו התנגדות לניהול משא ומתן ולקבלת דמי "כופר" מן המצרים,30 ולכן ה' היה חייב לדחוק אותם לעשות זאת.31
חילופי נכסים
הרכוש ניתן בתמורה לנכסים אותם הותירו בני ישראל במצרים.
חזקוני ומלבי"ם מציעים כי בני ישראל צוו לבצע עסקת חליפין עם שכניהם המצרים, על פיה המצרים יתנו לבני ישראל חפצי ערך ניידים בתמורה לכל הנכסים אותם הותירו בני ישראל מאחוריהם בצאתם ממצרים.
"מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ" – מלבי"ם מסביר כי פסוק זה מתייחס לשכנים ולדיירים המצרים מאחר ואלו האנשים המיועדים לקבל את הנדל"ן של בני ישראל.34
אחזקות נדל"ן – חזקוני מצטט את בראשית מ"ז:כ"ז על מנת להוכיח כי בני ישראל צברו קרקעות רבים במצרים. חזקוני הולך כאן בעקבות אבן עזרא אשר מציין כי המילים "וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ" רומזות על כך שלבני ישראל היו דיירים מצרים.35 יש לכך השלכות על הבנתנו את אופי העבדות ואת תנאי המחיה של בני ישראל – ראו היכן במצרים גרו בני ישראל?
עזבו לצמיתות או לשלושה ימים בלבד? גישה זו מניחה כי הן בני ישראל והן המצרים ידעו כי בני ישראל מתכננים לעזוב לצמיתות. ראו "דרך שלשת ימים".36
תזמון המתנות ולשון "דַּבֶּר נָא" – הן חזקוני והן מלבי"ם מסבירים כי פרושו של "נָא" בהקשר זה הינו "עכשיו", כלומר,37 בזמן ההתרחשויות בפרק י"א ולפני מכת בכורות. נקודה זו בזמן היוותה את ההזדמנות האחרונה בה בני ישראל והמצרים עוד יכלו לבצע עסקאות וחילופים באופן מסודר.
"וַיְנַצְּלוּ" / "וְנִצַּלְתֶּם" – מלבי"ם טוען כי פירושו של שורש נ.צ.ל בהקשר זה הינו הציל, כיוון שבשיטה זו, בני ישראל יכלו להציל חלק מעושרם הכלכלי.38
הסיבות לציווי והקשר להבטחת "בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" בברית בן הבתרים – בהנחה שבני ישראל היו בעלי אחוזות גדולות במצרים ופוצו עליהן, סביר כי אכן יצאו ממצרים ברכוש גדול.
מתן חסות דתית
המתנות ניתנו כחסות לפולחנם הדתי של בני ישראל.
המניע המצרי – אף כי רשב"ם עצמו אינו מרחיב בנושא זה, גישתו יכולה לראות בנתינת המתנות ניסיון לזכות באהדת א-לוהי העברים ובכך למנוע מכות נוספות.40 למקרה מקראי דומה בו גויים תומכים בעבודת ה' על מנת למנוע מכות או לזכות באהדה א-לוהית, ראו את תרומת כלי הזהב שצירפו הפלישתים כשהחזירו את הארון בשמואל א ו':א'-ט'41 ותרומת מלך פרס לפולחן בית המקדש בעזרא ו':ח'-י'.
"כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב" – רשב"ם טוען כי פריטי הכסף והזהב הינם תכשיטים אותם בני ישראל ענדו (יחד עם בגדי החג המובקשים) בעת מעמד הר סיני.42 רשב"ם שמות י"ב:ל"ו מקשר לכאן גם את הפסוק בשמות ל"ג:ו' אשר מציין את התכשיטים בהם התקשטו בני ישראל בהר סיני.43 לפי רשב"ם, בני ישראל באמת השתמשו בפריטים לצורך עבודת ה', כלומר, זו לא הייתה רק תחבולה על מנת לשכנע את המצרים להיפרד מרכושם.44
"וְשַׂמְתֶּם עַל בְּנֵיכֶם וְעַל בְּנֹתֵיכֶם" – בשמות ג':כ"ב כתוב במפורש כי על הפריטים להימצא על ילדי וילדות בני ישראל, ובשמות ל"ב:ב' רשום כי אפילו הילדים היו מצופים בקישוטים במעמד הר סיני.45
עזבו לצמיתות או לשלושה ימים בלבד? לפי רשב"ם, המצרים חשבו כי בני ישראל מתכננים לחזור לאחר תום חופשתם,46 אך על כל פנים, הם נתנו את הפריטים כמתנות למטרת פולחן דתי.47
"וַיַּשְׁאִלוּם" – רשב"ם מדגיש כי גם בניין ההפעיל של הפועל מתפרש כאקט של נתינת מתנות.48
"וַיְנַצְּלוּ" / "וְנִצַּלְתֶּם" – נראה כי רשב"ם סבור כי פירוש השורש הינו להסיר.
הסיבות לציווי והקשר להבטחת "בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" בברית בן הבתרים – לפי רשב"ם, המטרה האמיתית של השגת החפצים הייתה לצורכי פולחן דתי, ולכן אין צורך להניח קשר כלשהו לקיום הברית עם אברהם.49 בהתאם לכך, ההבטחה לאברהם כי בני ישראל יצאו "בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" יכולה להיות מיוחסת למקנה המשמעותי איתו יצאו בני ישראל ממצרים (ראו שמות י"ב:ל"ח) ולא לתכשיטים.50 ראו "רְכוּשׁ" להרחבה נוספת.51
רקע פולמוסי – רשב"ם מציין כי פרשנותו מנוגדת לטיעוני הכופרים (הנוצרים) והיוותה "ותשובה למינים".52 ראו יוספוס לעיל ומקורות רבניים להלן אשר טוענים כי בפרשה זו טמון הבסיס לפולמוסים האנטי-יהודיים שרווחו כבר בתקופת האימפריה היוונית-רומית.
הלוואות
לפי גישה זו, השורש ש.א.ל משמעותו להשאיל (כלומר, לבקש הלוואה), והחפצים ניתנו במקור רק בהשאלה למטרת פולחנם הדתי של בני ישראל. ראו "שאל" להרחבה בסוגיה הבלשנית. גישה זו חלוקה בשאלת ההצדקה החוקית והמוסרית להערמתם של בני ישראל על המצרים ולהמשך החזקתם בחפצים המושאלים.53
שכר
החפצים היוו שכר חלקי על מאות שנות העבודה בפרך.
מקורות:
יובלים, חכמת שלמה, פילון, ספרי דברים, גביהא בן פסיסא בסכוליון למגילת תענית, בבלי סנהדרין ובראשית רבה,54 אבן עזרא פירוש ראשון,55 רד"ק, רלב"ג, ר"ן, אברבנאל, הרכסים לבקעה,56 שד"ל, קאסוטו ועוד רבים אחרים.57
שכר או הענקה – רוב המקורות הללו רואים ברכוש המושאל תחליף לשכר אותו בני ישראל מעולם לא קיבלו. אולם, ספרי, הרכסים לבקעה, וקאסוטו מציעים כי הרכוש ניתן כחלק מהנוהג המקובל שבעל עבדים נותן לעבדיו מתנות פרידה בעת שחרורם לחופשי (הענקה). קאסוטו מציין כי ניסוח חוקי ההענקה הכתובים בספר דברים "וְכִי תְשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ לֹא תְשַׁלְּחֶנּוּ רֵיקָם" דומה מאוד לניסוח בו משתמש ה' כאן "וְהָיָה כִּי תֵלֵכוּן לֹא תֵלְכוּ רֵיקָם".58
"מֵאֵת רֵעֵהוּ" – מאחר והפיצויים נלקחו מכל מצרי באופן פרטני, ניתן להסיק כי בני ישראל היו עבדים של מצרים פרטיים. ראו אופיו של השעבוד.
"וַיְנַצְּלוּ" / "וְנִצַּלְתֶּם" – אבן עזרא פירוש ראשון שמות ג':כ"ב ורד"ק בספר השורשים מסבירים כי הפועל נ.צ.ל, משמעותו להציל, כלומר, בני ישראל הצליחו להציל לעצמם חלק ממה שהמצרים היו חייבים להם.59 לעומתו, קאסוטו מבין את המילה נצל כניצול או ריקון,60 ומסביר כי הפסוק נכתב מנקודת מבטם של בני ישראל; אפילו הרכוש המועט אותו לקחו נדמה היה להם כ"ריקון" ארץ מצרים מעושרה.
למה במרמה? פרשנים מציעים שתי תשובות לשאלה: מדוע ה' ציווה את בני ישראל להטעות את המצרים ולגרום להם לחשוב כי רכושם יוחזר?
- אבן עזרא פירוש ראשון מציע כי לולא בני ישראל השתמשו בהטעייה, המצרים לא היו משאילים להם את רכושם,61 ושד"ל שמות ג':כ"ב62 מספק דוגמאות למקרים נוספים בהם ה' הורה להשתמש בהטעייה.
- לעומת זאת, ר"ן מניח כי ה' יכל לאפשר לבני ישראל לקחת את רכוש המצרים בכוח. לפיכך, הוא מציע כי התחבולה כולה וכן ההטעייה בדבר שלושת הימים,63 נועדו על מנת לגרום למצרים לרדוף אחר בני ישראל (בכדי להחזיר את רכושם המושאל)64 ולבסוף לטבוע בים סוף.65 לפי ר"ן, ה' מממש את תוכניותיו בדרך טבעית. להרחבה, ראו "דרך שלשת ימים".66
מי ידעו שבני ישראל לא יחזרו? אבן עזרא פירוש ראשון מציע כי בני ישראל ידעו, אך הם שמרו זאת בסוד מפני המצרים מכיוון שאחרת הם לא היו משאילים להם את רכושם.67 לחילופין, אפשר שאפילו בני ישראל לא ידעו כי הם עוזבים לצמיתות. להרחבה, ראו "דרך שלשת ימים".
הסיבות לציווי והקשר להבטחת "בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" בברית בן הבתרים – רד"ק רואה בקבלת רכוש המצרים קיום של הברית.
פיצויים על רכוש
החפצים היוו פיצוי חלקי על כל הרכוש אותו אולצו בני ישראל להשאיר במצרים.
מקורות:
"מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ" – בעל עקדת יצחק ואברבנאל מסבירים כי הפסוק מתייחס לשכנים ולדיירים המצרים, מאחר ואלו האנשים המועדים לקבל את הנדל"ן של בני ישראל.73
מי ידעו שבני ישראל לא יחזרו? מכך שהמצרים נתנו לבני ישראל את רכושם בהלוואה, ניתן להסיק כי המצרים לא ידעו. בעל עקדת יצחק מוסיף ואומר כי בני ישראל נאלצו להשאיר רבות מרכושם במצרים, כדי שהמצרים לא יבינו כי הם עוזבים לצמיתות. לעומת זאת, ר' יהודה החסיד מציע כי בני ישראל היו כנים עם המצרים בדבר האפשרות שלא יחזרו, ולכן השאירו למצרים את רכושם בתמורה.
"וַיְנַצְּלוּ" / "וְנִצַּלְתֶּם" – ר' יצחק עראמה ואברבנאל מציעים כי השורש נ.צ.ל כאן קשור במילה התנצלות, כלומר תירוץ. מכאן יוצא כי משמעותו של המשפט הינו שלבני ישראל תירוץ מוצלח לכך שלא החזירו את החפצים המושאלים.
למה במרמה? בעל עקידת יצחק ואברבנאל מציעים, כמו ר"ן לעיל, כי השאלת החפצים נעשתה בכוונה לגרום למצרים לרדוף אחרי בני ישראל ולטבוע בים סוף.
הסיבות לציווי והקשר להבטחת "בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" בברית בן הבתרים – אברבנאל קושר באופן מפורש את הפרשה הזו לקיום הבטחת ה' לאברהם בברית בין הבתרים.
שלל מלחמה
לפריטים היה מעמד של שלל מלחמה.
מקורות:
פילון, ספורנו, נצי"ב,74 י. ד. מיכאליס המצוטט ברד"צ הופמן
כבר במצרים או רק לאחר ים סוף?
- פילון ונצי"ב רואים באקט השעבוד של המצרים את בני ישראל יצירת מצב בו "כאילו היו במלחמה", ובכך נתנו תוקף לזכותם של בני ישראל "לקחת את רכוש האויב כחוק המנצח".75
- לעומת זאת, ספורנו ומיכאליס מתרכזים בהתרחשויות שארעו בים סוף, ורואים בהם קרב של ממש.76 בים סוף, המצרים זממו לבוז את נכסי בני ישראל,77 ולכן נענשו מידה כנגד מידה.
הצדקה מוסרית או חוקית?
- פילון ונצי"ב מציגים הצדקה מוסרית בסיסית להשאלת רכוש המצרים ללא כוונה להחזירו.
- לפי ספורנו, בעיקרון, בני ישראל היו חייבים להחזיר את החפצים המושאלים, ומחויבות זאת התבטלה רק בעקבות מעשי המצרים לאחר מכן.
- מיכאליס טוען כי, בתחילה, בני ישראל אכן התכוונו להחזיר את הרכוש המצרי.78
מי ידעו שבני ישראל לא יחזרו?
- לפי ספורנו, בני ישראל עצמם ידעו שהם לא יחזרו, אך המצרים לא ידעו ולכן החליטו לרדוף אחרי בני ישראל על מנת להחזיר את רכושם.79
- נצי"ב שמות ז':ה', י"א:א'-ב', י"ב:ל"ה טוען כי פרעה גירש את בני ישראל לצמיתות, אך שאר המצרים לא היו מודעים לכך.80 ראו "דרך שלשת ימים".
- לפי מיכאליס, נדמה כי בני ישראל עצמם לא ידעו שהם עוזבים לתמיד.
למה במרמה? ספורנו שמות י"א:ב' ונצי"ב שמות י"א:ב', י"ב:ל"ה מסבירים כי השאלת הפריטים נעשתה על מנת לפתות את המצרים לרדוף אחר בני ישראל ובסופו של דבר, לטבוע בים סוף.81 לעומתם, מיכאליס טוען כי לא התרחשה תרמית כלל, מאחר ובני ישראל התכוונו להחזיר את הפריטים.
"מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ" לעומת "מֵאֵת רֵעֵהוּ" – נצי"ב י"א:ב' מנסה לפתור את הסתירה שבין הציווי המקורי בשמות ג', לבין לציווי המאוחר יותר בשמות י"א.82 לפי נצי"ב, במקור, בני ישראל היו ביחסים טובים רק עם שכניהם המיידיים,83 אך בזכות הסיוע שנתנו למצרים בזמן המכות, הם צברו חברים ואוהדים נוספים.84
"וְשַׂמְתֶּם עַל בְּנֵיכֶם וְעַל בְּנֹתֵיכֶם" – נצי"ב שמות ג':כ"ב מסביר כי נצטוו בכך על מנת למקסם את הדברים אותם יכלו בני ישראל להשאיל מבלי שיהיה ברור למצרים שאין להם כל כוונה להחזירם.
"וַיְנַצְּלוּ" / "וְנִצַּלְתֶּם" – נראה כי פילון וספורנו הבינו את משמעות הפעלים הללו כניצול במשמעותו המודרנית,85 מאחר והם מתארים את הפריטים המושאלים כ"שלל". אולם, נדמה כי נצי"ב ג':כ"ב מסביר את הפועל כלהציל.
הסיבות לציווי והקשר להבטחת "בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" בברית בן הבתרים – לפי גישה זו, ייתכן כי הציווי נועד לקיים את הברית, או לחילופין, לסמל את הטוטאליות של תבוסת המצרים.
ויתור על תביעות
המצרים ויתרו על תביעתם לחפציהם, או שפעולותיהם העוינות מנעו מבני ישראל להחזיר אותם.
מקורות:
כבר במצרים או רק לאחר ים סוף? בעל הרכסים לבקעה מציע כי הויתור על החפצים התרחש כבר במצרים, כאשר המצרים גירשו לצמיתות את בני ישראל. לעומתו, ר' יוסף בכור שור מציע כי ה' ציווה את בני ישראל לחזור ("וְיָשֻׁבוּ") בשמות י"ד:ב', על מנת שיקיימו את הבטחתם לחזור אחרי "דרך שלשת ימים" ולהחזיר את הפריטים המושאלים. בהתאם לכך, רק כאשר פרעה רדף אחריהם בכוונה להכנס עמם לקרב, ולא איפשר להם לחזור למצרים, בני ישראל נפתרו ממחויבותם להחזיר את הפריטים.86
מי ידעו שבני ישראל לא יחזרו? לפי ר' יוסף בכור שור, פרעה והמצרים שלחו את בני ישראל למסע של שלושה ימים וציפו שלאחר מכן הם יחזרו למצרים.87 לעומתו, בעל הרכסים לבקעה טוען כי המצרים האמינו בכך רק עד ליציאה עצמה, וכי כאשר גירשו את בני ישראל ממצרים, לא הייתה להם כל אשליה שהם יחזרו.
הסיבה לציווי – בעל הרכסים לבקעה מסביר כי ה' סידר שהעברת ההון תתבצע באופן הזה מכיוון שידע כי המצרים לא יפעלו על פי הנוהג הממוסד של שחרור העבדים עם הענקה – השוו אופציית הפיצויים לעיל.
למה במרמה? הפרשנים אינם עונים על שאלה זה מפורשות, אך יכלו לאמץ את אחת האופציות המוזכרות בעמדות לעיל.
תזמון ההלוואה ו"דַּבֶּר נָא" – ר' יוסף בכור שור והרכסים לבקעה מפרשים את "נָא" כעכשיו,88 כלומר, בזמן פרק י"א ולפני מכת בכורות, ולא בשעת החפזון של היציאה עצמה. פירוש זה קריטי לעמדתו של בעל הרכסים לבקעה, כיוון שהלוואת הפריטים חייבת לבוא לפני הויתור על ההלוואה אשר, לדעתו, התרחש בזמן היציאה עצמה.
"וַיְנַצְּלוּ" / "וְנִצַּלְתֶּם" – לפי בעל הרכסים לבקעה, לפועל זה יש משמעות ספציפית של הסרת תכשיטים וחפצי ערך.
אין צורך להצדיק
אין אנו צריכים להצדיק את הציווי הא-לוהי מכיוון שה' מחזיק בכל דבר בעולם, ולכן הוא זכאי לקחת מעם אחד ולתת לאחר.
מקורות:
ה' נותן, ה' לוקח – רעיון זה מהדהד בדבריו של שמואל בברכות קי"ט., אשר עוקב אחר האופן בו הרכוש בעולם עובר מיד ליד. במקרה זה, רכוש נאסף מכל האומות וניתן למצרים על ידי יוסף, לאחר מכן הוא ניתן לבני ישראל ביציאתם ממצרים, מוחזר שוב למצרים יחד עם שישק, וכולי.91
הסיבה לציווי – הפרשנים אינם מתייחסות לסוגייה זו ישירות, אך הם יכלו לאמץ את עמדתו של שד"ל שמות ג':כ"ב אשר מציע כי הצו ניתן על מנת להדגים כי ה' מעניש את הרשעים92 ונותן שכר לצדיקים.
מי ידעו שבני ישראל לא יחזרו? גישה זו מניחה כי המצרים לא ידעו.
למה במרמה? הגישה לא מתייחסת לשאלה זו.
