EN/HEע/E

Reuven and Bilhah

Sources

Bereshit 35:16-26בראשית ל״ה:ט״ז-כ״ו

(16) And they journeyed from Beth-el; and there was still some way to come to Ephrath; and Rachel travailed, and she had hard labour. (17) And it came to pass, when she was in hard labour, that the mid-wife said unto her: 'Fear not; for this also is a son for thee.' (18) And it came to pass, as her soul was in departing — for she died — that she called his name Ben-oni; but his father called him Benjamin. (19) And Rachel died, and was buried in the way to Ephrath — the same is Beth-lehem. (20) And Jacob set up a pillar upon her grave; the same is the pillar of Rachel's grave unto this day. (21) And Israel journeyed, and spread his tent beyond Migdal-eder. (22) And it came to pass, while Israel dwelt in that land, that Reuben went and lay with Bilhah his father's concubine; and Israel heard of it. Now the sons of Jacob were twelve: (23) the sons of Leah: Reuben,Jacob's first-born, and Simeon, and Levi, and Judah, and Issachar, and Zebulun; (24) the sons of Rachel: Joseph and Benjamin; (25) and the sons of Bilhah, Rachel's handmaid: Dan and Naphtali; (26) and the sons of Zilpah, Leah's handmaid: Gad and Asher. These are the sons of Jacob, that were born to him in Paddan-aram.

(טז) וַיִּסְעוּ מִבֵּית אֵל וַיְהִי עוֹד כִּבְרַת הָאָרֶץ לָבוֹא אֶפְרָתָה וַתֵּלֶד רָחֵל וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ. (יז) וַיְהִי בְהַקְשֹׁתָהּ בְּלִדְתָּהּ וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְיַלֶּדֶת אַל תִּירְאִי כִּי גַם זֶה לָךְ בֵּן. (יח) וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ כִּי מֵתָה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן אוֹנִי וְאָבִיו קָרָא לוֹ בִנְיָמִין. (יט) וַתָּמׇת רָחֵל וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה הִוא בֵּית לָחֶם. (כ) וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה עַל קְבֻרָתָהּ הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת רָחֵל עַד הַיּוֹם. (כא) וַיִּסַּע יִשְׂרָאֵל וַיֵּט אׇהֳלֹה מֵהָלְאָה לְמִגְדַּל עֵדֶר. (כב) וַיְהִי בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ הַהִוא וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל וַיִּהְיוּ בְנֵי יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר. (כג) בְּנֵי לֵאָה בְּכוֹר יַעֲקֹב רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן וְלֵוִי וִיהוּדָה וְיִשָּׂשכָר וּזְבֻלוּן. (כד) בְּנֵי רָחֵל יוֹסֵף וּבִנְיָמִן. (כה) וּבְנֵי בִלְהָה שִׁפְחַת רָחֵל דָּן וְנַפְתָּלִי. (כו) וּבְנֵי זִלְפָּה שִׁפְחַת לֵאָה גָּד וְאָשֵׁר אֵלֶּה בְּנֵי יַעֲקֹב אֲשֶׁר יֻלַּד לוֹ בְּפַדַּן אֲרָם.

Bereshit 49:3-4בראשית מ״ט:ג׳-ד׳

(3) Reuben, thou art my first-born, My might, and the first-fruits of my strength; The excellency of dignity, and the excellency of power. (4) Unstable as water, have not thou the excellency; Because thou wentest up to thy father's bed; Then defiledst thou it — he went up to my couch.

(ג) רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי יֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז. (ד) פַּחַז כַּמַּיִם אַל תּוֹתַר כִּי עָלִיתָ מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ אָז חִלַּלְתָּ יְצוּעִי עָלָה.

Devarim 33:6דברים ל״ג:ו׳

Let Reuben live, and not die In that his men become few.

יְחִי רְאוּבֵן וְאַל יָמֹת וִיהִי מְתָיו מִסְפָּר.

Tehillim 102:25תהלים ק״ב:כ״ה

I say: 'O my God, take me not away in the midst of my days, Thou whose years endure throughout all generations.

אֹמַר אֵלִי אַל תַּעֲלֵנִי בַּחֲצִי יָמָי בְּדוֹר דּוֹרִים שְׁנוֹתֶיךָ.

Divrei HaYamim I 5:1דברי הימים א׳ ה׳:א׳

And the sons of Reuben the first-born of Israel — for he was the first-born; but, forasmuch as he defiled his father's couch, his birthright was given unto the sons of Joseph the son of Israel, yet not so that he was to be reckoned in the genealogy as first-born.

וּבְנֵי רְאוּבֵן בְּכוֹר יִשְׂרָאֵל כִּי הוּא הַבְּכוֹר וּבְחַלְּלוֹ יְצוּעֵי אָבִיו נִתְּנָה בְּכֹרָתוֹ לִבְנֵי יוֹסֵף בֶּן יִשְׂרָאֵל וְלֹא לְהִתְיַחֵשׂ לַבְּכֹרָה.

Jubilees 33יובלים ל״ג

(א) ויסע יעקב הלאה וישב צפונה במגדל עדר [אפרתה]. (ב) וילך אל יצחק אביו, הוא ולאה אשתו בראש החודש העשירי. (ג) וירא ראובן את בלהה שפחת רחל פילגש אביו רוחצת במים במקום נסתר, ותחשק נפשו בה, וייסתר בלילה ויבוא באוהל בלהה וימצאה בלילה שוכבת לבדה על מטתה וישנה באהלה. (ד) וישכב אצלה על המיטה, ויגל את ערוותה, ותלפות אותו ותצעק. (ה) ויהי כהכירה אותו כי ראובן הוא, ותיכלם מפניו, ותרף את ידה ממנו ותברח. ותתאבל מאוד על המעשה הזה, ולא הגידה לאיש דבר. (ו) ויהי כבוא יעקב לפקוד אותה, ותאמר אליו, אינני טהורה לך כי אם חללה אני לך, כי ראובן עינה אותי ושכב עימי בלילה כאשר ישנתי באהלי, ולא ידעתי אותו עד אם גילה ערותי ושכב עימדי. ויחר אף יעקב בראובן כי שכב את בלהה וגילה כנף אביו. (ז) ולא קרב יעקב עוד אליה, כי טימא ראובן אותה וגילה כנף אביו לפני כל איש. (ח) כי מעשהו היה רע מאוד, כי תועבה היא לפני ה׳. (ט) על כן כתוב וחרות על לוחות השמים, אשר לא ישכב איש עם אשת אביו ולא יגלה כנף אביו כי תועבה היא. (י) מות יומת האיש הנבל אשר ישכב את אשת אביו, וגם האישה, כי תבל עשו על הארץ. (יא) ולא יהיה כל טמא לפני אלוהינו בתוך העם אשר בחר בו לסגולת מלכים. (יב) ועוד כתוב: ארור שוכב עם אשת אביו כי גילה ערות אביו, ואמרו כל קדושי ה׳ אמן ואמן. (יג) ואתה משה, צו את בני ישראל ושמרו את הדבר הזה, כי משפט מוות בו, וטמא הוא ואין כפרה לכפר על איש אשר עשה את הרעה הזאת, כי אם בהרוג ובהמית ובסקול ובהכרית אותו מקרב עם אלוהינו. (יד) אף יום אחד לא יחיה על הארץ האיש העושה זאת בישראל, כי פיגול וטמא היא. (טו) ולא יאמרו כי חיה חיה ראובן ונסלח לו אחרי שכבו את פילגש אביו בעוד אישה יעקב אביו חי. (טז) כי אז טרם יצוה המשמרת והמשפט והחוקה עד תומה, להיות חוק עולם לכל אדם. (יז) כי בימיך היה לחוק עת וימים, וחוק עולם לדורות עולם. (יח) ואין קצה לחוק הזה, ואין סליחה לעוון כזה, כי אם היכרת יכרתו שניהם יחדו מקרב העם ביום עשותם זאת יומתו. (יט) ואתה משה כתוב זאת לישראל לשמור ולעשות על פי הדבר הזה, ולא יעשו חטא משפט מוות, כי ה׳ אלוהינו הוא שופט אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד. (כ) ואמור להם את החוקה הזאת למען ישמעו ויזהרו וישמרו לנפשותם, ולא יאבדו ולא יכרתו מן הארץ. (כא) כי טמא ותועבה ונכתם וחלל כל עושה זאת על הארץ לפני אלוהינו. (כב) ואין חטא גדול על הארץ מהזנות אשר הם זונים, כי ישראל עם קדוש לה׳, ועם נחלה לאלוהיו, ועם ממלכת כהנים וסגולה. (כג) ולא ימצא ולא יראה איש טמא כזה בתוך העם הקדוש. (כד) ובשנה השלישית לשבוע השישי ההוא יצאו יעקב וכל בניו וישבו בבית אברהם עם יצחק אביו ורבקה אימו. (כה) ואלה שמות בני יעקב: בכורו ראובן שמעון לוי יהודה יששכר זבולון בני לאה. (כו) ובני רחל יוסף ובנימין. (כז) ובני בלהה דן ונפתלי ובני זילפה גד ואשר ודינה בת לאה בת יחידה ליעקב. (כח) וילכו וישתחוו לפני יצחק ורבקה. ויהי כראותם אותם ויברכו את יעקב ואת כל בניו. (כט) וישמח יצחק מאוד כי ראה את בני יעקב בנו הקטן ויברכם.

Testaments of the Patriarchs Reuven 1צוואות השבטים ראובן א׳

(א) העתקת צואת ראובן אשר צוה לבניו לפני מותו בשנת מאה ועשרים וחמש לחייו. (ב) ויהי מקץ שנתים ימים אחרי מות יוסף כאשר חלה ראובן ויבאו בניו ובני בניו לראותו. (ג) ויאמר אליהם בני הנה אנכי מת והלכתי בדרך אבותי. (ד) ויהי כאשר ראה שם את-יהודה ואת-גד ואת-אשר אחיו ויאמר אליהם חזקוני ואשב ואמר לאחי ולבני את אשר צפנתי בלבי כי הנה אמותה הפעם. (ה) ויתחזק וישב וישק להם ויאמר אליהם שמעו אחי ובני והאזינו אל-ראובן אביכם את אשר אצוה לכם. (ו) הנה העידותי בכם היום את-אלהי השמים אשר לא תלכו בפשע נעורים ובזנונים אשר בם נכשלתי אנכי ואחלל יצוע יעקב אבי. (ז) ואגידה לכם כי מכה גדולה הכה אותי יי על-ירכי שבעה חדשים ולולא יעקב אבי התפלל בעדי אל-יי כי אז חפץ יי להמיתני. (ח) כי בן-שלשים שנה הייתי כאשר עשיתי את-הרע בעיני יי ושבעה חדשים חליתי עד-מות. (ט) ואחרי-כן נחמתי ונעניתי ברצון נפשי שבע שנים לפני יי ויין ושכר לא שתיתי ובשר לא בא אל-פי וכל-מאכל תאוה לא אכלתי ואתאבל על-עוני כי גדול אשר לא נעשה כזאת בישראל.

Testaments of the Patriarchs Reuven 3צוואות השבטים ראובן ג׳

(א) ואחרי כל-אלה עוד רוח שמיני רוח השנה אשר בו יהיה קיום התולדה ודמות המות. (ב) ובכל-הרוחות האלה מתערבים רוחות תעתועים. (ג) לראש יכון רוח הזנות בטבעו ובחושיו הרוח השני הוא רוח הבטן אשר לא תשבע השלישי הוא רוח הריב בכבד ובמרה. (ד) הרביעי הוא רוח החנפה ואחיזת העינים למען ישא חן בהכנעו לפני איש. (ה) החמישי הוא רוח גבוהה למען יתפאר ויתגאה הששי הוא רוח השקר בשואה וקנאה לבדות אמרים ולהסתיר אמרים ממשפחה ומרעים. (ו) השביעי הוא רוח הרשע ואתו גנבות וגזלות למען ימלא תאות נפשו כי הרשע יתחבר בערמה עם-כל-הרוחות האלה. (ז) ועם-כל-אלה יתחבר רוח השנה והוא רוח עועים והזיה. (ח) וככה יאסף כל-נער כי-יחשיך דעתו מאמת ולא יבין בחקת יי ולא ישמע למוסר אבותיו כאשר סבלתי גם אני בנעורי. (ט) ועתה בני אהבו אמת והיא תנצרכם שמעו אל-דברי ראובן אביכם. (י) אל-תפנו אל-פני אשה ואל-תתחברו עם-אשת איש ואל-תתערבו בעסקי נשים. (יא) כי לולא ראיתי את-בלהה רוחצת במקום סתר כי עתה לא נכשלתי בחטא הגדול הזה. (יב) כי כאשר נתפשו מעיני בראותי את-ערית האשה לא נתנה שנה לי עד אשר עשיתי את-התועבה הזאת. (יג) ויהי כאשר הלך יעקב אבי אל-יצחק אביו בעת היותנו במגדל-עדר על-יד אפרת בבית-לחם ותהי בלהה שכורה ותשכב ערמה בחדרה. (יד) ואני בבואי וארא את-ערותה ואעש את-הנבלה והיא לא חשה ואשאירה ישנה ואצא. (טו) ומלאך אלהים הודיע מיד לאבי על-דבר פשעי ויבא ויתאבל עלי ובה לא נגע עוד.

Testaments of the Patriarchs Reuven 4צוואות השבטים ראובן ד׳

(א) ועל-כן אל תפנו בני אל-יפי הנשים ואל תפנו לבכם אל-מעשיהן והתהלכו בתם-לבב ביראת יי ובמעשים טובים ובתורה תהיו עמלים ועל-יד עדריכם עד- אשר יתן יי לכם אשה אשר ירצה הוא בה למען לא תענו כאשר עניתי אנכי. (ב) כי עד-מות אבי לא-היה לי עז להביט בפניו או לדבר עם-איש מאחי מחרפה. (ג) וגם-עד-עתה יכני לבי על-פשעי. (ד) ואבי עוד הרבה לעודדני ויתפלל אל-יי בעדי למען יסור מעלי חרון-אף-יי כאשר גם-הראני יי ולמן-העת ההיא עד היום נשמרתי ולא חטאתי. (ה) ועל-כן בני הנני אומר לכם שמרו את-כל-אשר אצוה אתכם ולא תחטאו. (ו) כי שחת לנפש חטא הזנות כי ירחיקה מעם-יי ויקרב אותה אל-האלילים כי הוא יוליך שולל את-הדעת ואת-התבונה ויצעיד נערים בלא-עתם שאולה. (ז) כי רבים חללים הפילה הזנות כי אם-זקן יהי האיש או רם-היחש אם-עשיר ואם-דל תעט עליו חרפה לפני בני אדם ושחוק יהי לבליעל. (ח) הלא שמעתם על-דבר יוסף כי נשמר מאשה ואת-מחשבותיו טהר מכל-זנות וימצא חן בעיני אלהים ואנשים. (ט) כי רבות עשתה-לו המצרית ותקרא למכשפים ותשקהו וסמי אהבה נתנה-לו ולא הראה יצר לבו כל-תאוה רעה. (י) ועל-כן הצילו יי אלהי אבותינו מכל-מות-חרש רע. (יא) כי אם-לא תמשל הזנות בדעתנו לא יוכל בליעל למשל-בנו.

Sifre Devarim 33:6ספרי דברים ל״ג:ו׳

Piska 347 "Reuven shall live and he shall not die": How is this related to what precedes [("together, the tribes of Israel")]? This is analogous to (the situation of) a king, who visits his sons on occasion. When he takes leave of them, they and his kinsmen come to escort him. He says to them: "My sons, is there anything that you need? Is there anything on your mind?" They answer: "Father, there is nothing that we need and nothing that we desire of you but that you forgive our big brother." If not for the tribes' (intercession), the Lord would not have forgiven Reuven (for the episode of Bilhah [viz. Bereshith 35:22]) — wherefore it is written (at this point) "together, the tribes of Israel." "Reuven shall live and he shall not die." — But did he not die? What, then, is the intent of "he shall not die"? In the world to come. Variantly: "Reuven shall live for his act with Joseph (viz. Bereshith 37:21), and he shall (therefore,) not die for his act with Bilhah. R. Chanina b. Gamliel says: Merit is not exchanged for liability, nor liability for merit — except for the instance of Reuven (above) and that of David (viz. II Samuel 16:13) … And the sages say: Neither merit for liability nor liability for merit, but mitzvoth are rewarded and transgressions are punished. And what is the import of "Reuven shall live and he shall not die"? That he repented of his deed. R. Shimon b. Gamliel says: Reuven was far removed from that sin (of cohabitation with Bilhah) and he did not descend to that act. Is it possible that he would stand at the head of the tribes on Mount Eival and say (Devarim 27:20) "Cursed be he who lives with father's wife," having descended to such an act! What, then, is the intent of (Bereshith 49:4) "For you went up on your father's bed?" He was solicitous of his mother's honor (viz. Shabbath 55b). (Devarim, Ibid.) "And his men will be counted": "heroic" in strength; "heroic" in Torah. "heroic in strength": viz. (Isaiah 3:25): "Your men will fall by the sword, and your strong ones in the war." "heroic" in Torah: viz. (Psalms 103:20) "heroic" in strength, doing His word (Torah)." And (I Chronicles 5:6) "Be'erah was his son, who was exiled by Tiglath-Pilneser, king of Asher. He was the leader of the Reuvenites." Thus, Reuven shall live and he shall not die."

פיסקא שמז יחי ראובן ואל ימות – וכי מה עניין זה לזה? משל למלך שבא אצל בניו לפרקים, כשהוא נפטר מבניו היו בניו וקרוביו מלוים אותו. אמר להם: בני, שמא כלום צורך יש לכם, שמא דבר יש לכם? אמרו לו: אבא אין לנו צורך ואין לנו דבר, אלא שתתרצה לאחינו הגדול. אלמלא שבטים לא נתרצה המקום לראובן, לכך נאמר: יחד שבטי ישראל. יחי ראובן ואל ימות. והלא מת הוא, אלא מה תלמוד לומר: ואל ימות? לעולם הבא. דבר אחר: יחי ראובן – במעשה יוסף. ואל ימות – במעשה בלהה. רבי חנינא בן גמליאל אומר: לעולם אין מחליפים לא זכות בחובה ולא חובה בזכות חוץ משל ראובן ומשל דוד, שנאמר: ושמעי הולך בצלע ההר לעומתו הלך ויקלל ויסקל באבנים לעמתו ועפר בעפר (שמואל ב׳ ט״ז) ואעפ״כ הר לעומתו, שלמה בנה את בית המילוא סגר את עיר דוד אביו (מל״א יא) וחכמים אומרים: אין מחליפים לעולם לא זכות בחובה ולא חובה בזכות, אלא נותנים מתן שכר על המצוות עונשים על העבירות, ומה תלמוד לומר: יחי ראובן ואל ימות? שעשה ראובן תשובה. רבן שמעון בן גמליאל אומר: ניצל ראובן מאותו החטא ולא נזקק לאותו מעשה, אפשר שהוא עתיד לעמוד בראש שבטים בהר עיבל ואומר: ארור שוכב עם אשת אביו (דברים כ״ז) ונזקק לאותו מעשה, ומה תלמוד לומר: כי עלית משכבי אביך (בראשית מ״ט)? שתבע עלבונה של אמו.

Bavli Shabbat 55bבבלי שבת נ״ה:

Having mentioned the sins of some of the significant ancestors of the Jewish people, the Gemara now addresses several additional ancestors. Rabbi Shmuel bar Naḥmani said that Rabbi Yonatan said: Anyone who says that Reuben sinned with Bilhah is nothing other than mistaken, as it is stated: “And it came to pass, when Israel dwelt in that land, that Reuben went and lay with Bilhah his father’s concubine; and Israel heard of it. Now the sons of Jacob were twelve” (Genesis 35:22). The fact that the Torah stated the number of Jacob’s sons at that point in the narrative teaches that, even after the incident involving Bilhah, all of the brothers were equal in righteousness. Apparently, Reuben did not sin. How then do I establish the meaning of the verse: “And he lay with Bilhah his father’s concubine”? The plain understanding of the verse indicates sin. This verse teaches that Reuben rearranged his father’s bed in protest of Jacob’s placement of his bed in the tent of Bilhah and not in the tent of his mother Leah after the death of Rachel. And the verse ascribes to him liability for his action as if he had actually lain with Bilhah. It was taught in a baraita that Rabbi Shimon ben Elazar says: This righteous person, Reuben, was saved from that sin of adultery, and that action did not come to be performed by him? Is it possible that his descendants are destined to stand on Mount Eival and say: “Cursed be he that lies with his father’s wife; because he uncovers his father’s skirt. And all the people shall say, amen” (Deuteronomy 27:20), and this sin will come to be performed by him? Is it conceivable that the members of a tribe would curse their ancestor? How then do I establish the meaning of the verse: “And he lay with Bilhah his father’s concubine”? It is understood as follows: He protested the affront to his mother. He said: If my mother’s sister Rachel was a rival to my mother, will my mother’s sister’s concubine be a rival to my mother? He immediately stood and rearranged her bed so that Jacob would enter Leah’s tent. Aḥerim say: He rearranged two beds, one of the Divine Presence and one of his father. And that is the meaning of that which is written: “Unstable as water, you shall not excel; because you went up to your father’s bed; then you did defile it; he went up to my bed [yetzu’i]” (Genesis 49:4). Do not read it as yetzu’i, in the singular; rather, read it as yetzu’ai, my beds, in the plural, referring to both the bed of his father and to the bed of the Divine Presence, which rests in the tents of the righteous. The Gemara notes that the matter of Reuben’s innocence is parallel to a dispute between tanna’im. As it was taught in a baraita: The verse states: “Unstable [paḥaz] as water, you shall not excel.” The Sages understood paḥaz as an acronym. Rabbi Eliezer says that it means: You were impulsive [pazta], you were liable [ḥavta], and you acted contemptuously [zalta]. Rabbi Yehoshua says that it means: You trampled the law [pasata al dat], you sinned [ḥatata], and you were promiscuous [zanita]. Rabban Gamliel says: The acronym does not refer to Reuben’s sin. It refers to his repentance: You prayed [pilalta], you trembled in fear [ḥalta], and your prayer shone forth [zarḥa]. Rabban Gamliel said: We still need the explanation of the Modaite, as Rabbi Elazar HaModa’i said: Reverse the order of the letters in the word paḥaz and then interpret it homiletically: You shook [zizata], you recoiled [hirtata]; the ḥet in paḥaz is interchanged with the letter heh, so that you would not sin, and the sin flew [parḥa] from you. Rabban Gamliel and Rabbi Elazar HaModa’i are of the opinion that Reuben did not sin. Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua held that he did. Rava said, and some say that Rabbi Yirmeya bar Abba said: Reverse the letters in paḥaz and interpret: You remembered [zakharta] the punishment for that offense, you made yourself gravely ill [ḥalita] in order to refrain from sinning, and you successfully withdrew [peirashta] from sinning.

א״ר שמואל בר נחמני א״ר יונתן כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה שנאמר {בראשית ל״ה:כ״ב} ויהיו בני יעקב שנים עשר מלמד שכולן שקולים כאחת אלא מה אני מקיים {בראשית ל״ה:כ״ב} וישכב את בלהה פילגש אביו מלמד שבלבל מצעו של אביו ומעלה עליו הכתוב כאילו שכב עמה תניא ר״ש בן אלעזר אומר מוצל אותו צדיק מאותו עון ולא בא מעשה זה לידו אפשר עתיד זרעו לעמוד על הר עיבל ולומר {דברים כ״ז:כ׳} ארור שוכב עם אשת אביו ויבא חטא זה לידו אלא מה אני מקיים וישכב את בלהה פילגש אביו עלבון אמו תבע אמר אם אחות אמי היתה צרה לאמי שפחת אחות אמי תהא צרה לאמי עמד ובלבל את מצעה אחרים אומרים שתי מצעות בלבל אחת של שכינה ואחת של אביו והיינו דכתיב {בראשית מ״ט:ד׳} אז חללת יצועי עלה (אל תקרי יצועי אלא יצועיי) כתנאי פחז כמים אל תותר ר׳ אליעזר אומר פזתה חבתה זלתה ר׳ יהושע אומר פסעתה על דת חטאת זנית ר״ג אומר פיללתה חלתה זרחה תפלתך אמר ר״ג עדיין צריכין אנו למודעי ר׳ אלעזר המודעי אומר הפוך את התיבה ודורשה זעזעתה הרתעתה פרחה חטא ממך רבא אמר ואמרי לה ר׳ ירמיה בר אבא זכרת עונשו של דבר חלית עצמך חולי גדול פירשת מלחטוא:

Bereshit Rabbah 79:1בראשית רבה ע״ט:א׳

וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם (בראשית לג, יח), (איוב ה, יט): בְּשֵׁשׁ צָרוֹת יַצִּילֶךָּ וּבְשֶׁבַע לֹא יִגַּע בְּךָ רָע, אִין שִׁית אִינוּן אֲנָא קָאֵים בְּהוֹן, וְאִין שֶׁבַע אִינוּן אֲנָא קָאֵים בְּהוֹן. (איוב ה, כ): בְּרָעָב פָּדְךָ מִמָּוֶת, (בראשית מה, ו): כִּי זֶה שְׁנָתַיִם הָרָעָב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ, (איוב ה, כ): וּבְמִלְחָמָה מִידֵי חָרֶב, (בראשית לא, כט): יֵשׁ לְאֵל יָדִי לַעֲשׂוֹת עִמָּכֶם רָע. (איוב ה, כא): בְּשׁוֹט לָשׁוֹן תֵּחָבֵא, אָמַר רַב אַחָא קָשָׁה לָשׁוֹן הָרָע שֶׁמִּי שֶׁבְּרָאוֹ עָשָׂה לוֹ מָקוֹם שֶׁיִּטָּמֵן בְּתוֹכוֹ. (איוב ה, כא): וְלֹא תִירָא מִשֹּׁד כִּי יָבוֹא, זֶה עֵשָׂו וַאֲלוּפָיו. (איוב ה, כב): לְשֹׁד וּלְכָפָן תִּשְׂחָק, זֶה לָבָן שֶׁבָּא כָּפוּן עַל מָמוֹנוֹ לְשׁוֹדְדוֹ, (איוב ה, כג): כִּי עִם אַבְנֵי הַשָֹּׂדֶה בְרִיתֶךָ וגו׳, (בראשית כח, יא): וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו. (איוב ה, כד): וְיָדַעְתָּ כִּי שָׁלוֹם אָהֳלֶךָ, מַעֲשֵׂה רְאוּבֵן וּבִלְהָה, מַעֲשֵׂה יְהוּדָה וְתָמָר. (איוב ה, כד): וּפָקַדְתְּ נָוְךָ וְלֹא תֶחֱטָא, אָבִינוּ יַעֲקֹב בֶּן אַרְבָּעָה וּשְׁמוֹנִים שָׁנָה הָיָה וְלֹא רָאָה טִפַּת קֶרִי מִיָּמָיו, (איוב ה, כה): וְיָדַעְתָּ כִּי רַב זַרְעֶךָ וְצֶאֱצָאֶיךָ כְּעֵשֶׂב הַשָֹּׂדֶה, אָמַר רַבִּי יוּדָן לֹא נִפְטַר אָבִינוּ יַעֲקֹב מִן הָעוֹלָם עַד שֶׁרָאָה שִׁשִּׁים רִבּוֹא מִבְּנֵי בָנָיו, (איוב ה, כו): תָּבוֹא בְכֶלַח אֱלֵי קָבֶר כַּעֲלוֹת גָּדִישׁ בְּעִתּוֹ, רַבִּי יִצְחָק וְרַבָּנָן, רַבִּי יִצְחָק אָמַר תָּבוֹא לַח אֱלֵי קָבֶר. וְרַבָּנָן אָמְרֵי תָּבוֹא בְּכֹלָא אֱלֵי קָבֶר, מָלֵא שֶׁאֵינוֹ חָסֵר כְּלוּם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם.

Bereshit Rabbah 82:11בראשית רבה פ״ב:י״א

וַיְהִי בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל (בראשית לה, כב), אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן קָשָׁה הִיא שַׁלְשֶׁלֶת יוּחֲסִין לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁתֵּעָקֵר מִמְּקוֹמָהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיְהִי בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל, וּכְתִיב: וַיִּהְיוּ בְנֵי יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר וגו׳. (דברי הימים א ה, ג): בְּנֵי רְאוּבֵן בְּכוֹר יִשְׂרָאֵל, אֱמֹר מֵעַתָּה בְּכוֹרַת מָמוֹן נִטְּלָה מִמֶּנּוּ וְלֹא נִטְּלָה מִמֶּנּוּ בְּכוֹרַת יוּחֲסִין, דִּכְתִיב (דברי הימים א ה, א): וּבְנֵי רְאוּבֵן בְּכוֹר יִשְׂרָאֵל, רַבִּי לֵוִי וְרַבִּי סִימוֹן חַד מִנְהוֹן אֲמַר לֹא לִרְאוּבֵן לְהִתְיַחֵס, וְאוֹחֲרָנָא אֲמַר אֵין מְיַחֲסִין לְיוֹסֵף אֶלָּא לִרְאוּבֵן. רַבִּי חַגַּי בְּשֵׁם רַבִּי יִצְחָק אָמַר אֲפִלּוּ בִּשְׁעַת הַקַּלְקָלָה אֵין מְיַחֲסִין אֶלָּא לִרְאוּבֵן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיְהִי בִּשְׁכֹּן וגו׳. (בראשית לה, כג): בְּנֵי לֵאָה בְּכוֹר יַעֲקֹב רְאוּבֵן, רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא רְאוּבֵן בְּכוֹר לְעִבּוּר, בְּכוֹר לְלֵדָה, בְּכוֹר לִבְכוֹרָה, בְּכוֹר לְנַחֲלָה, בְּכוֹר לַעֲבוֹדָה, בְּכוֹר לִתְשׁוּבָה, רַבִּי עֲזַרְיָה אָמַר אַף בְּכוֹר לִנְבוּאָה, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע א, ב): תְּחִלַּת דִּבֶּר ה׳ בְּהוֹשֵׁעַ.

Bereshit Rabbah 84:19בראשית רבה פ״ד:י״ט

וַיָּשָׁב רְאוּבֵן אֶל הַבּוֹר (בראשית לז, כט), וְהֵיכָן הָיָה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר בְּשַׂקּוֹ וּבְתַעֲנִיתוֹ, כְּשֶׁנִּפְנָה הָלַךְ וְהֵצִיץ לְאוֹתוֹ בּוֹר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיָּשָׁב רְאוּבֵן אֶל הַבּוֹר, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵעוֹלָם לֹא חָטָא אָדָם לְפָנַי וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה, וְאַתָּה פָּתַחְתָּ בִּתְשׁוּבָה תְּחִלָּה, חַיֶּיךָ שֶׁבֶּן בִּנְךָ עוֹמֵד וּפוֹתֵחַ בִּתְשׁוּבָה תְּחִלָּה, וְאֵיזֶה זֶה הוֹשֵׁעַ, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע יד, ב): שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה׳ אֱלֹהֶיךָ. (בראשית לז, לא): וַיִּקְחוּ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים, וְלָמָּה שְׂעִיר עִזִּים, שֶׁדָּמוֹ דּוֹמֶה לְשֶׁל אָדָם. (בראשית לז, לב): וַיְשַׁלְּחוּ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים וגו׳. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִיהוּדָה אַתָּה אָמַרְתָּ (בראשית לז, לב): הַכֶּר נָא, חַיֶּיךָ שֶׁתָּמָר אוֹמֶרֶת לְךָ (בראשית לח, כה): הַכֶּר נָא. (בראשית לז, לג): וַיַּכִּירָהּ וַיֹּאמֶר כְּתֹנֶת בְּנִי, אָמַר לֵית אֲנָא יָדַע מָה אֲנָא חָמֵי, כְּתֹנֶת בְּנִי חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ וגו׳, אָמַר רַב הוּנָא נִצְנְצָה בּוֹ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ, זוֹ אִשְׁתּוֹ שֶׁל פּוֹטִיפַר.

Bereshit Rabbah 87:5בראשית רבה פ״ז:ה׳

דָּבָר אַחֵר, הֵן אֲדֹנִי, אָמַר לָהּ מִתְיָרֵא אֲנִי, וּמָה אָדָם הָרִאשׁוֹן עַל מִצְוָה קַלָּה נִצְטַוָּה וְעָבַר וְנִטְרַד מִגַּן עֵדֶן, זוֹ שֶׁהִיא עֲבֵרָה חֲמוּרָה, גִּלּוּי עֲרָיוֹת, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. הֵן אֲדֹנִי, מִתְיָרֵא אֲנִי מֵאַבָּא שֶׁבְּאֶרֶץ כְּנַעַן, רְאוּבֵן עַל יְדֵי שֶׁכָּתוּב בּוֹ (בראשית לה, כב): וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה, נִטְלָה בְּכוֹרָתוֹ וְנִתְּנָה לִי, אֶשָּׁמַע לִיךְ וְאֶדָּחֶה מִבְּכוֹרָתִי.

Bereshit Rabbah 98:4בראשית רבה צ״ח:ד׳

רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה (בראשית מט, ג), רַבִּי הָיָה אוֹמֵר בּוֹ דָּבָר לְשֶׁבַח וְדָבָר לִגְנַאי, אַתְּ בְּכוֹר וְעֵשָׂו בְּכוֹר (בראשית כז, ה): וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו הַשָֹּׂדֶה לָצוּד צַיִד, אִם מָצָא מוּטָב וְאִם לָאו (בראשית כז, ה): לְהָבִיא מִן הַגְּזֵלוֹת וּמִן הַחֲמָסִים. וְאַתְּ (בראשית ל, יד): וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן בִּימֵי קְצִיר חִטִּים וגו׳. (בראשית מט, ג): כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי, אֵלּוּ זַעְקָפֵי הַמִּלְחָמָה. (בראשית מט, ג): יֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז, (דברי הימים א יב, ח): וּפְנֵי אַרְיֵה פְּנֵיהֶם. וְהָיָה אוֹמֵר בּוֹ דָּבָר לִגְנַאי רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה, אַתְּ בְּכוֹר וַאֲנִי בְּכוֹר, אֲנִי בֶּן שְׁמוֹנִים וְאַרְבַּע שָׁנָה לֹא רָאִיתִי טִפַּת קֶרִי, וְאַתְּ (בראשית לה, כב): וַיֵּלֶךְ וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה. כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי, שֵׁרוּי חֵילִי וְשֵׁרוּי צַעֲרִי. (בראשית מט, ג): יֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז, הַבְּכוֹרָה הָיְתָה שֶׁלְךָ וְהַכְּהֻנָּה הָיְתָה שֶׁלְךָ וְהַמַּלְכוּת הָיְתָה שֶׁלְךָ, וְעַכְשָׁיו שֶׁחָטָאתָ נִתְּנָה הַבְּכוֹרָה לְיוֹסֵף, וְהַכְּהֻנָּה לְלֵוִי, וְהַמַּלְכוּת לִיהוּדָה. אָמַר רַבִּי אַחָא לֹא שֶׁלְךָ הָיְתָה הַבְּכוֹרָה, כְּלוּם הָלַךְ יַעֲקֹב אֵצֶל לָבָן אֶלָּא בִּשְׁבִיל רָחֵל, כָּל הַחֲרִישׁוֹת שֶׁחָרַשְׁתִּי בְאִמְךָ לֹא בְרָחֵל הָיִיתִי רָאוּי לְחָרְשָׁן, עַכְשָׁיו חָזְרָה הַבְּכוֹרָה לִבְעָלֶיהָ. (בראשית לה, ד): פַּחַז כַּמַּיִם אַל תּוֹתַר, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אָמַר פָּחַזְ״תָּ חָטָא ״תָ זָנִי״תָ. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אָמַר פָּרַקְ״תָּ עֹל, חִלַּלְ״תָּ יְצוּעִי, זָ״ע יִצְרְךָ עָלֶיךָ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אָמַר פָּסַעְ״תָּ עַל דָּת, חַבְתָּ״ה בִּבְכוֹרָתְךָ, זָ״ר נַעֲשֵׂיתָ לְמַתְּנוֹתֶיךָ. אָמְרוּ עַד עַכְשָׁיו אָנוּ צְרִיכִין לְמוֹדָעִי, בָּא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַמּוֹדָעִי וּפֵרַשׁ, זַעְ״תָּ חָרַדְ״תָּ פָּרַ״ח חֵטְא מֵעַל רֹאשֶׁךָ. אָמַר רַבִּי פִּינְחָס עָשִׂיתָ כַּפֶּחָזִים שֶׁנִּשְׁתַּבְּרוּ שׁוֹקֵיהֶן בַּמַּיִם. כַּמַּיִם, רַבָּנָן אָמְרֵי אַתָּה חָטָאתָ בְּמַיִם יָבוֹא מָשׁוּי מִמַּיִם וִיקָרְבֶךָ. (דברים לג, ו): יְחִי רְאוּבֵן וְאַל יָמֹת. כַּמַּיִם, מַה מַּיִם נִתָּרִין מִמָּקוֹם לְמָקוֹם כָּךְ הֻתְּרָה לָךְ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר אֵין עוֹשִׂין מִקְוֶה שֶׁל יַיִן שֶׁל שֶׁמֶן אֶלָּא שֶׁל מַיִם, כָּךְ עָשִׂיתָ לְךָ מִקְוֶה שֶׁל מַיִם וְטִהַרְתָּ עַצְמְךָ בּוֹ. אַל תּוֹתַר, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ תַּרְוֵיהוֹן אָמְרֵי כָּךְ לֹא וִתַּרְתָּ לְךָ כְּלוּם. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר אַל יְהִי לָךְ וִתָּרוֹן עָוֹן שֶׁלְּךָ. כִּי עָלִיתָ, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ תַּרְוֵיהוֹן אָמְרֵי כִּי עָלִיתָ בְּוַדַּאי. רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר כִּי עָלִיתָ, הֵיכָן בַּדּוּדָאִים. מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ, אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה מִשְׁכַּב אָבִיךָ אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ, מִשְׁכַּב בִּלְהָה וּמִשְׁכַּב זִלְפָּה. רַבִּי אַבָּהוּ וְאָמְרֵי לָהּ רַבִּי יַעֲקֹב בְּשֵׁם רַבִּי חִיָּא רַבָּה וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, תְּנֵינַן הַחָשׁוּד עַל דָּבָר לֹא דָּנוֹ וְלֹא מְעִידוֹ, אֶפְשָׁר שֶׁהוּא עָתִיד לִהְיוֹת בְּשִׁשָּׁה שְׁבָטִים הָעוֹמְדִים בְּרֹאשׁ הַר עֵיבָל וְאוֹמְרִין (דברים כז, כ): אָרוּר שֹׁכֵב עִם אֵשֶׁת אָבִיו, וְהוּא עוֹשֶׂה הַדָּבָר הַזֶּה, אֶלָּא עֶלְבּוֹן אִמּוֹ תָּבַע, שֶׁכָּל יָמִים שֶׁהָיְתָה רָחֵל קַיֶּימֶת הָיָה מִטָּתָהּ נְתוּנָה אֵצֶל מִטָּתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב אָבִינוּ, כֵּיוָן שֶׁמֵּתָה רָחֵל נָטַל יַעֲקֹב אָבִינוּ מִטָּתָהּ שֶׁל בִּלְהָה וּנְתָנָהּ אֵצֶל מִטָּתוֹ. אָמַר לֹא דַּיָּה לְאִמָּא לְאִתְקְנָא בְּחַיֵּי אֲחוֹתָהּ אֶלָּא אַף לְאַחַר מוֹתָהּ, עָלָה וְקִלְקֵל אֶת הַיְצוּעִין. רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן פָּלִיג עֲלֵיהּ, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי לְאֶחָד שֶׁחֲשָׁדוּהוּ מוֹכֵר תְּרוּמָה בְּשֶׁל חֻלִּין, בִּקְּשׁוּ אַחֲרָיו וְרָאוּ וְלֹא מָצְאוּ בַּדְבָרִים מַמָּשׁ, וּמִנּוּ אוֹתוֹ מְשַׁעֵר בַּשּׁוּק. אָז חִלַּלְתָּ, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ תַּרְוֵיהוֹן אָמְרִין אָז חִלַּלְתָּ וַדַּאי. עָלָה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ תַּרְוֵיהוֹן אָמְרִין עָלָה מֵחַטָּאתֶיךָ, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַמּוֹדָעִי אָמַר עָלָה מִמַּתְּנוֹתֶיךָ. רַבָּנָן אָמְרֵי אֵינִי לֹא מְרַחֶקְךָ וְלֹא מְקָרֶבְךָ, אֶלָּא הֲרֵי אֲנִי תּוֹלֶה אוֹתְךָ בְּרִפְיוֹן, עַד שֶׁיָּבוֹא משֶׁה שֶׁכָּתוּב בּוֹ (שמות יט, ג): וּמשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים, מַה שֶּׁדַּעְתּוֹ רוֹאָה לַעֲשׂוֹת בְּךָ עוֹשֶׂה, כֵּיוָן שֶׁבָּא משֶׁה הִתְחִיל מְקָרְבוֹ (דברים לג, ו): יְחִי רְאוּבֵן. וְרַבָּנָן אָמְרֵי כָּךְ הָיְתָה עֲדָתוֹ שֶׁל קֹרַח [היך דכתיב לעיל].

Targum Yerushalmi (Yonatan) Bereshit 35:22תרגום ירושלמי (יונתן) בראשית ל״ה:כ״ב

And it was while Israel dwelt in this land that Reuben went and confounded the bed of Bilhah the concubine of his father, which had been ordained along with the bed of Leah his mother; and this is reputed with regard to him, as if he had lain with her. And Israel heard it, and it afflicted him, and he said, Alas, that one should have come forth from me so profane, even as Ishmael came forth from Abraham, and Esau from my father! The Spirit of Holiness answered, and thus spake to him: Fear not, for all are righteous, and none of them is profane.(!)

והוה כד שרא ישראל בארעא ההיא ואזל ראובן ובלבל ית מצעא דבלהה פילקתיה דאבוי דהות מסדרא כל קבל מצעא דלאה אימיה ואיתחשיב ע(י)לוי כאילו שמיש עימה ושמע ישראל ובאיש ליה ואמר ווי דילמא נפיק מיני פסולא היכמא דינפק מן אברהם ישמעאל ומן אבא נפק עשו מתיבא רוחא דקודשא וכן אמר ליה לא תידחל דכולהון צדיקין ולית בהון פסולא דמבתר דאיתיליד בנימין הוו בני יעקב תריסר.

Rashi Bereshit 35:22רש״י בראשית ל״ה:כ״ב

בשכן ישראל בארץ ההוא WHEN ISRAEL DWELT IN THAT LAND – before he came to Isaac at Hebron, all these troubles happened to him. וישכב AND HE LAY – Because he had disturbed his couch Scripture accounts it to him as though he had actually sinned in this manner. But why did he disturb his couch? When Rachel died Jacob removed to Bilhah's tent and Reuben came and protested against the slight thus inflicted on his mother (Leah). He said: "If my mother's sister was her rival, is that any reason why the handmaid of my mother's sister should become a rival to her!" On this account he disturbed the couch (Shabbat 55b). ויהיו בני יעקב שנים עשר NOW THE SONS OF JACOB WERE TWELVE – Scripture begins again where it left off the previous narrative (i.e. the birth of Benjamin): when Benjamin was born the destined number of his sons was complete and it was proper that they should then be enumerated; and therefore it enumerates them. Our Rabbis explained that these words are intended to tell us that Jacob's twelve sons were all equal — they were all equally righteous, for Reuben had committed no actual sin (Shabbat 55b).

בשכון ישראל בארץ ההיא – עד שלא בא לחברון אצל יצחק אירעוהו כל אלה. וישכב את בלהה – מתוך שבילבל משכבו, מעלה עליו כאילו שכבה, ולמה בילבל וחילל יצועיו שכשמתה רחל נטל יעקב מיטתו שהיתה נתונה תדיר באהל רחל ולא בשאר האהלים ונתנה באהל בלהה, בא ראובן ותבע עלבון אמו, אמר אם אחות אמא הייתה צרתה שפחת אחות אימא תהא צרתה לאימא. ויהיו בני יעקב שנים עשר – מתחיל לעניין ראשון, משנולד בנימן נשלמה המיטה ומעתה ראויין להימנות ומנאן, ורבותינו דרשו ללמדנו בא שכולם שוים וכולן צדיקים שלא חטא ראובן.

Rashi Bereshit 49:3-4רש״י בראשית מ״ט:ג׳-ד׳

(4) פחז כמים The impetuosity and the precipitance – with which you so hastily showed your wrath, just like water that rushes headlong in its course — therefore אל תותר THOU SHALT NOT BE SUPERIOR – you will not receive all these many prerogatives that were proper to you. And what was this impetuosity which you displayed? כי עלית משכבי אביך, אז חללת BECAUSE THOU WENTEST UP TO THY FATHER S PLACE OF REPOSE; THEN PROFANEDST THOU Him Who hovered over my couch — the Name of the Shechina that used to abide above my couch (Shabbat 55b and Rashi there). פַּחַז is a noun (a segolate noun like נַחַל) and has its accent therefore on the first syllable, and the entire word (both syllables) is punctuated with Patach, for were it the past tense of a verb, half of it (the first syllable) would have been punctuated with Kametz and the other half with Patach, and its accent would have been on the last syllable. יצועי denotes a couch, because it is spread (root יצע) with mattresses and sheets; it occurs in this sense frequently in Scripture: (Psalms 132:3) "Nor go up into the bed that is spread for me (ערש יצועי)" ; (Psalms 63:7) "When I remember thee upon my (יצועי) couch".

(ג) ראשית אוני – היא טיפה ראשונה לו שלא ראה קרי מימיו. אוני – כחי, כמו: מצאתי און לי (הושע י״ב:ט׳), מרוב אונים (ישעיהו מ׳:כ״ו), ולאין אונים (ישעיהו מ׳:כ״ט). יתר שאת – ראוי הייתה להיות יתר על אחיך, בכהונה לשון נשיאות כפים. ויתר עז – במלכות כמו: ויתן עז למלכו (שמואל א ב׳:י׳), ומי גרם לך להפסיד. (ד) פחז כמים – הפחז והבהלה, אשר מיהרתה להראות כעסך כמים הללו הממהרים למרוצתם, לכך אל תותר אל תתרבה ליטול כל היתיריות הללו שהיו ראויות לך, ומהו הפחז אשר פחזתה כי עלית משכבי אביך, אז חללת אותו שעלה על יצועי, שם שכינה שדרכו להיות עולה על יצועי. פחז – שם דבר הוא לפיכך טעמו למעלה וכולו נקוד פתח, ולו היה לשון עבר, היה נקוד חציו קמץ וטעמו למטה. יצועי – לשון משכבי, על שם שמציעין אותו על ידי לבדין, וסדינין, והרבה דומים לו, אם אעלה על ערס יצועי (תהלים קל״ב:ג׳), אם זכרתיך על יצועי (תהלים ס״ג:ז׳).

Rashi Devarim 33:6רש״י דברים ל״ג:ו׳

יחי ראובן LET REUBEN LIVE, in this world, ואל ימת AND LET HIM NOT DIE, in the world to come (Sifrei Devarim 347:1) : that the incident of Bilhah be not remembered unto him (Sifrei Devarim 347:3). ויהי מתיו מספר lit., AND LET HIS MEN BE A NUMBER – let him be counted amongst the number of his other brothers. This is exactly similar to the idea that is expressed in the text, (Genesis 35:22) "[And Reuben went] and lay with Bilhah [his father's wife]" … "And the sons of Jacob were twelve", which suggests that he was not excluded from the number of Jacob's sons.

יחי ראובן – בעולם הזה. ואל ימות – לעולם הבא, שלא יזכר לו מעשה בלהה. [ותרגומו: ומותא תניינא לא ימות – מיתה שנייה לעולם הבא, שהחטא שחטא על בלהה היא מיתה ראשונה של העולם, ובקשו רחמים שלא יטרד מהעולם הבא. ומניין שהחטא קרוי מיתה, שנאמר: כי ביום אכלך ממנו מות תמות (בראשית ב׳:י״ז) – לפי פשוטו פתרונו: חטא תחטא, ואומר: כי הנער בן מאה שנה ימות (ישעיהו ס״ה:כ׳). וכן בישעיה: אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון (ישעיהו כ״ב:י״ד) – מתורגם: מותא תיניינא. לפי שהיו אומרים: ששון ושמחה, הרג בקר ושחט צאן, כי מחר נמות, לעולם הבא נמות ונעשה הנאותינו לעולם הזה, אמר להם הנביא: שלא יכופר העון להם לעולם הזה, ויטרדו מן העולם הבא.] ויהי מתיו – נימנין במנין שאר אחיו. דוגמא היא זו כעין: וישכב את בלהה {וגו׳} ויהיו בני יעקב שנים עשר (בראשית ל״ה:כ״ב) – לא יצא מן המניין.

Ibn Ezra Devarim 33:6אבן עזרא דברים ל״ג:ו׳

May Reuven live He begins with the eldest, as is customary. He does not mention Shimon, either because of the incident of Baal Peor [Numbers 25:3], in which the worshipers were Shimonites, as evidenced by their decline in numbers [Numbers 26:14] [cf. Numbers 1:23], as well as by the fact that it was their chieftain who was killed [Numbers 25:14]. or He follows Yaaqov's example, who did not bless Shimon or Levi. Out of respect for Aaron, his tribe was excepted, borne up on the coattails of Aaron; but Shimon lacked a great man of equivalent stature. If one should object, and ask, Why, then, did Moshe bless Reuven? — the answer is that Yaaqov did bless Reuven, the blessing being "you shall not stand out" [Genesis 49:4], i.e., that he should be as one of his brethren. After Reuven, he mentions Y e hudah, who was the standard-bearer, and the first to go into battle. Then Levi, and then Benjamin, on account of the Levites' dwelling in Jerusalem, which lay between the territory of Y e hudah and the territory of Benjamin, as it is written [cf. Joshua 18:28 , Judges 1:8]. Then the tribe of Joseph, in order not to postpone them, having already given precedence to his younger brother. Then Zevulun, on account of his going into war [Judges 5:18], and then Yissakhar. After completing the children of the major wives, he begins with Gad, who encamped under the standard of two children of the major wives, and then Dan, since he was a standard-bearer, and then Naftali, because he was greater than Asher. The phrase May Reuven live is a supplication. and not die for it is possible that the tribe could survive a finite number of years, like a man, and then die. and his men be numbered i.e., and his men not be numbered, as in "I have not learned knowledge, [nor] understood holiness" [Proverbs 30:3] (see also the particle "as" in "as Almighty God" [Exodus 6:3] [comment on Exodus 6:3]), as I have explained in numerous places — for it is possible for the tribe to survive indefinitely, and still remain few in number. Anything that can be numbered is scanty (compare, "my men are numbered" [Genesis 34:30]).

יחי ראובן – החל מהבכור כמשפט. ולא הזכיר שמעון בעבור בעל פעור, כי העובדים היו שמעונים, ומספרם לעד (במדבר כ״ו:י״ד), גם נשיאם (במדבר כ״ה:י״ד). או הלך על דרך יעקב, שלא בירך שמעון ולוי, ובעבור כבוד אהרן נתלה השבט ממנו, ולא היה בשבט שמעון גדול כמותו. ואם יטעון טוען: למה בירך ראובן. התשובה: כי יעקב ברכו, והברכה: אל תותר (בראשית מ״ט:ד׳), שיהיה כאחד מבניו. • ואחר ראובן הזכיר יהודה, שהוא בעל דגל, והוא עולה תחלה למלחמה. • ואחריו לוי, ואחריו בנימין, בעבור היות הלוים הדרים בירושלים, שהיתה בין יהודה ובנימין, כי כן כתוב (יחזקאל מ״ח:כ״ב). • ואחר כן שבט יוסף שלא יאחרנו, וכבר הקדים אחיו הקטן. • ואחר כן זבולן בעבור שהוא נלחם, ואחר כן יששכר. • וכאשר תמו בני הגבירות החל מגד, שהוא עם דגל הגבירות. • ואחר כן דן, שהוא בעל דגל, ואחר כן נפתלי, שהוא גדול מאשר. יחי ראובן – תפלה. ואל ימת – שיתכן שיהיה כבן אדם שיחיה שנים קצובות וימות. ויהי מתיו – ואל יהי מתיו מספר, כמו: ולא למדתי חכמה (משלי ל׳:ג׳), [ובי״ת באל שדי (שמות ו׳:ג׳), ורבים כמו שפרשתי (ראב״ע בראשית פירוש ראשון ב׳:י״ט).] כי יתכן שיחיה לעולם ויהיו בניו מעטים. כי כל דבר שיספר הוא מעט, וכן: ואני מתי מספר (בראשית ל״ד:ל׳).

Ibn Ezra Bereshit Third Commentary 35:22אבן עזרא בראשית פירוש שלישי ל״ה:כ״ב

וישמע ישראל – מה שעשה ראובן. על כן: ויהיו בני יעקב שנים עשר – ולא הוליד עוד, כי בלהה חֻלְלַה, ורחל מתה, ומאס בלאה ובשפחתה בעבור ראובן, על כן לא בא עוד אל אשה ולא הוליד, על כן לא היו בניו רק שנים עשר. ומעתה התבודד לעבוד השם בעבור נדרו, ואין לו חפץ ותאוה בדברי העולם.

Ibn Ezra Bereshit Third Commentary 49:3-4אבן עזרא בראשית פירוש שלישי מ״ט:ג׳-ד׳

(ג) יתר שאת – יתרון העוז והגדולה היה ראוי לך, (ד) רק אתה גרמת לעצמך בעבור שהיה לך פחז כמים – מגזרת: ריקים פוחזים (שופטים ט׳:ד׳). על כן: אל תותר – לא זכית שיהיה לך יתרון, כי אז חללת. ומאותו היום: יצועי עלה – נפסק ממני משכב האשה כי נתעב בעיני. על כן בפרשת וישלח: ויהיו בני יעקב שנים עשר (בראשית ל״ה:כ״ב). וזאת ברכת יעקב דומה במקצת לפרשת וזאת הברכה (דברים ל״ג), רק סדר השבטים בפרשה הזאת כתולדותם, ומשה רבינו תפס דרך אחרת. ובעבור כי ראה משה שהיה בלבו של יעקב על דבר החלול, הבטיחו משה שלא יפחד השבט מזה. על כן אמר: יחי ראובן (דברים ל״ג:ו׳) – יבטח בהשם שיחיה ולא יכרת זרעו. ואם אמרת יחיה שנים קצובות כחיי אדם וימות, על כן אמר: ואל ימת – רק יחיה יותר מן הראוי. ואם אמרת יהיו בניו מעטים, על כן אמר: ויהי מתיו מספר – כי המעט הם מתי מספר. ומלת ואל ימות מושכת עצמה ואחרת עמה: ואל ימות ואל יהי מתיו מספר. כמו: אל באפך תוכיחני ובחמתך תיסרני (תהלים ו׳:ב׳) – שהוא: ואל בחמתך תיסרני.

R. Yosef Bekhor Shor Bereshit 35:22ר׳ יוסף בכור שור בראשית ל״ה:כ״ב

וישמע ישראל – ונמצא שאבד שתי נשיו: רחל שמתה, ובלהה ששכב ראובן עמה, שמהיום ההוא ומעלה לא שכב יעקב עמה, כדכתיב גבי פלגש{י} דוד ששכב עמהן אבשלום: ותהיין צרורות {עד יום מתן} אלמנות חיות (שמואל ב כ׳:ג׳). ואף על פי כן לא הפסיד בכך כלום, שכבר נולדו י״ב שבטים, ולפיכך הולך ומונה אותם. וגם עתה הושלמו י״ב השבטים שנולד בנימין, ומנאן.

R. Yosef Bekhor Shor Bereshit 49:3-4ר׳ יוסף בכור שור בראשית מ״ט:ג׳-ד׳

(ג) ראובן בכורי אתה – מודה אני שאתה בכורי. כחי וראשית אוני – אוני לשון כח, כמו: ולאין אונים עצמה ירבה (ישעיהו מ׳:כ״ט), וכפל מלה הוא. יתר שאת ויתר עז – כלומר: ראוי אתה ליתרון נשיאות ויתרון עוז וממשלה על אחיך. (ד) פחז כמים אל תותר – כלומר: נחפז היתרון לימשך ולהיות נגר מעליך, כמים שנגרים ונמשכים, לשון ויהי דוד נחפז ללכת (שמואל א כ״ג:כ״ו). והתיבה הפוכה, כמו: שמלה, שלמה. אל תותר – אל תקח יתרון על אחיך. כל ״אל״ שבמקרא לשון בקשה או לשון אזהרה, כמו: אל נא אחי תרעו (בראשית י״ט:ז׳), אל תתנני בנפש צרי (תהלים כ״ז:י״ב), וכאלה רבים, ולשון אזהרה, כמו: אל תדמי בנפשך וגו׳ (אסתר ד׳:י״ג), אל תקח מאתו נשך (ויקרא כ״ה:ל״ו), וכן רבים. כמו שאמרו רבותינו (בבלי שבועות ד׳.): כל מקום שנאמר השמר פן ואל, אינו אלא לא תעשה. וכאן הזהירו שלא ליקח שררה על אחיו. אל תותר – כמו: אל תט (משלי ד׳:כ״ז), מן יטה יאמר אל תט, אל תותר מן יתר, כי היתרון נחפז ללכת ממך כמים. פחז כמים – לשון פעל. ורש״י פירש שהוא שם דבר, לפי שכולו פתח. ואם היה פעל, היה חציו קמץ וחציו פתח. ולפי זה יכולנו לפרש פחיזה כמו למים היה ליתרון שלך, ולפיכך אל תותר, והיינו הך. כי עלית משכבי אביך – כלומר: דהא עלית משכבי אביך. כי – כמו: דהא, דזה אחד מד׳ לשונות, ולפיכך היה פחיזת יתרונך כמים. אז – כשעלית על משכבי. חללת – עשית חולין ומחולל, יצועי עלה – אותו שעלה על יצועי, דהיינו עצמך. שבאותה שעה ירדת מקדוש{ת}ך, ונעשית חול, ואבדת הבכורה והמלכות. ולפי שאמר לשון גנאי, כסה דבריו מעט, ולא אמר בהדיא: חללת עצמך, אלא אותו שעלה על יצועי. והיינו הך, אלא שדיבר בלשון כבד שלא לקרותו חולין בהדיא. ויש לפרש: אז חיללת יצועי עלה – מי שרגיל לעלות על יצועי, כלומר: אותי. [ואבן עזרא אמר אז חיללת – עצמך, ויצועי עלה – כלומר: נסתלק, ששוב לא שכב עמה. הגה״ה.]

Radak Bereshit 35:22רד״ק בראשית ל״ה:כ״ב

ויהי בשכון, Yaakov did not reside anywhere until he came to his father; however, seeing that he had so many animals and possessions that he moved extremely slowly, it appeared as if he was actually settling down. וילך ראובן, he went to Bilhah’s tent and slept with her. פלגש אביו, his father’s concubine. Actually, she was his father’s wife, but in Reuven’s view she was no better than a concubine. Reuven did not consider her as out of bounds to him as she had been a slave woman originally, and his father had subsequently taken her to be his concubine. The Torah clearly states that she had become Yaakov’s proper wife in all matters legal. (30,4) As such Bilhah was totally out of bounds to him. Even before the giving of the Torah, the laws of incest governing all of mankind (Noachide laws) included the prohibition of sleeping with one’s father’s wife. (compare our commentary on 20,24) If such legislation applied to all of mankind, how much more so did it apply to the sons of Yaakov. As a result of this trespass Reuven’s status as Yaakov’s legal firstborn was revoked on Yaakov’s deathbed when he publicly announced his unfitness for the title as we also know from Chronicles I 5,1, and his position was given to Joseph instead. וישמע ישראל, he stopped living with Bilhah as a result of this. The meaning of the line ויהיו בני יעקב שנים עשר, is that from that time on Yisrael had no further children. He no longer slept with any woman for the remainder of his life. In fact, he basically became a recluse, not attending to mundane activities but concentrating on serving God directly. This is what he had meant when he said in his vow, that once he would return safely to his father’s house, והיה ה' לי לאלוקים, “the Lord will be my God.” According to the Talmud Shabbat 55 Reuven had not actually slept with Bilhah at all, but had only made her bed look slept in, disturbed, to give the impression that intimacy had taken place there. This was a protest against his father not only having spent most of his married life with Rachel, but even now after her death spending his time with Rachel’s maidservant instead of with his mother, with Leah.

ויהי בשכון – והוא לא שכן במקום עד שהלך אל בית אביו, אלא לפי שהיה כבד במקנה ועם רב אתו, היה הולך למסעיו מעט מעט, עד שמסעיו דומה למשכן. וילך ראובן – הלך לאהל בלהה ושכב עמה. פלגש אביו – אשת אביו היתה נקראת פלגש; שראובן חשב כי לא היתה אסורה עליו לפי שהיתה תחלה שפחה ואחר כן לקחה אביו לפלגש והכתוב מעיד עליה שהיתה לו לאשה, כמו שאמר ותתן לו בלהה שפחתה לאשה, והיתה אסורה עליו, כי בני נח נצטוו על העריות כמו שכתבנו, כל שכן בני יעקב, לפיכך נטל ממנו יעקב בכורתו, כמו שאמר, בחללו יצועי אביו, ונתנה בכורתו ליוסף. וישמע ישראל – ופירש מן האשה, זהו שאמר ״ויהיו בני יעקב שנים עשר״ כי לא היה לו עוד בן, והיה פורש כל ימיו מאשה ומדרכי העולם, והתעסק בעבודת האל, זהו שאמר והיה ה׳ לי לאלהים, ובדרש לא שכב עמה אלא בלבל יצועה, אמר, אם אחות אמי צרה לה, תהא שפחתה צרה לה, עמד ובלבל יצועה.

Radak Bereshit 49:3-4רד״ק בראשית מ״ט:ג׳-ד׳

(3) ראובן בכורי אתה; Yaakov repeated this theme a second and a third time when he continued: כחי, וראשית אוני. The reason was that theoretically, Reuven was entitled to three advantages. 1) birthright; 2) priesthood, as every firstborn in each family was automatically what the כהן would be after the sin of the golden calf when that privilege was transferred to the tribe of Levite who had not participated in that sin. 3) the position of political head of the nation, known as מלכות in the language of our sages. יתר שאת, this expression encompasses both the birthright and the priesthood, both of which are primarily a description of an aristocratic social standing. ויתר עז, a reference to the political power, Royalty. Kings need to excel in this fortitude, toughness described by the word עוז. We find the expression used in that sense in Samuel I 2,10 ויתן עוז למלכו, “He will give power to His king.” Yaakov is reminding Reuven: “you would have enjoyed all these advantages over your brothers if you had not become guilty of a great sin.” This is why he continued with פחז כמים, you were precipitous as water in not restraining your biological urges which led you to mount the couch of your father. You did not stop to consider what a sin with far ranging effects you would make yourself guilty of by your lack of self control. אל תותר, you will no longer enjoy any advantage over your brothers. (4) כי עלית משכבי אביך, when you committed that act, חללת יצועי, you defiled my couch; your act prevented me from having any further marital relations with my wife Bilhah. My master, my father explained the expression יתר שאת as an allusion to atonement. If so, far from putting down Reuven in his final words to him, Yaakov blessed him by offering his forgiveness at this time for the sin he had committed. against him.

(ג) ראובן בכרי אתה – ושנה ושלש ואמר כחי וראשית אני, כי הוא ראוי לשלש מעלות, כמו שתרגם אונקלס כהונתא בכורתא ומלכותא, וזהו שאמר. יתר שאת – והוא כולל הבכורה והכהונה שהם מעלה ונשיאות, ואמר יתר עז על המלוכה, כי המלך צריך עז למלכותו, אמר לו היית ראוי שיהיה לך יתר שאת ויתר עז לולי שחטאת חטא גדול, זהו שאמר פחז כמים, קלות ומהירות היה לך כמו המים הנגרים כן מהרת לעשות תאותך וגבר יצרך עליך ולא עמדת לפניו ולא התבוננת בעצמך כי עון גדול הוא, לפיכך אל תותר, לא יהיה לך יתרון על אחיך. (ד) כי עלית משכבי אביך – אז כשעשית זאת חללת יצועי ונפסק ממני שלא הייתי עוד עם בלהה. ואאז״ל פירש יתר שאת ענין כפרה, והיא הברכה שברכו שתתגבר סליחתו על עוונו.

Ramban Bereshit 35:22רמב״ן בראשית ל״ה:כ״ב

וישמע ישראל – סיפר הכתוב ענותנותו כי שמע בחלל בנו יצועיו ולא צוה שיוציאוהו מביתו מכלל בניו ולא ינחל עמהם אבל ימנה עמהם ויהיו שנים עשר והוא ימנה ראשון ולכך עשה משתי הפרשיות פסוק אחד כי אף על פי שהוא תחלת ענין שבא למנות השבטים משנולדו כולם רמז כי ראובן לא נדחה במעשהו. ועל דרך הפשט יתכן שבלבל ראובן יצועי בלהה מפחדו שלא תלד ליעקב עוד כי הוא הבכור וחשב לקחת שני חלקים ויפסיד יותר מכל האחים ולא פחד מאמו כי זקנה היתה ואולי מתה זלפה או חשש לכבוד אמו בעבור היותה שפחתה ולכן נטלה ממנו הבכורה מדה כנגד מדה וזהו טעם ויהיו בני יעקב שנים עשר כי לא הוליד אחרי כן.

Ramban Bereshit 49:3-4רמב״ן בראשית מ״ט:ג׳-ד׳

(ג) ראובן בכורי אתה – שיעור הפסוק הזה ראובן אתה בכורי וכחי וראשית אוני יתר שאתי ויתר עוזי וענינו אתה בכור כחי וראשית אוני בהיותי ביתרון שאת ומעלה כלשון הלא שאתו תבעת אתכם (איוב י״ג:י״א) משאתו יגורו אלים (שם מ״א:י״ז) רוממות וגדולה ובהיותי יתרון עז למלחמה כמו ויתן עז למלכו (שמואל א ב׳:י׳) ועזוז מלחמה (ישעיהו מ״ב:כ״ה). (ד) פחז כמים אל תותר – פחז שם דבר מן אנשים רקים ופוחזים (שופטים ט׳:ד׳) ריקים ונמהרים קלי הדעת. ורבותינו משתמשים בו תדיר (נדרים ט׳) נסתכלתי בבבואה שלי ופחז יצרי עלי כלומר קפץ יצרי עלי ואמרו עוד (בבלי סנהדרין נ״ז) אפיחזיהו הוא דקא מגלי כלומר קלות דעתם עמא פחיזא דאקדמיה פומיה לאודניה עדין בפחזותיכו קימיתו (בבלי שבת פח) נמהרים קלי דעת. ויתכן שהוא הפוך מן חפזון יאמר שטף הבא כמים אל תותר בו כי עלית משכבי אביך בפחזותיך וקלות דעתך אז חללת אותם כאשר יצועי עלה הפחז שלך שהוא כמים העולים ושוטפים וזה כלשון הכתוב במים הנה י״י מעלה עליהם את מי הנהר העצומים והרבים ועלה על כל אפיקיו והלך על כל גדותיו וחלף ביהודה ושטף ועבר (ישעיהו ח ז׳:ח׳). ורבותינו אמרו (עיין שבת נה) אז חללת יצועי עלה שכינה שדרכה לעלות על יצועי והכתוב אומר (דברי הימים א ה׳:א׳) ובחללו יצועי אביו שהיצוע הוא המחולל ואולי יכנה אותו שם ואם בדרך כנוי יתכן שיהיה העולה יעקב עצמו כלשון אם אעלה על ערש יצועי (תהלים קל״ב:ג׳) ויאמר אז חללת אותי רק דבר בנסתר דרך כבוד וכן ובחללו יצועי אביו כנוי בחללו העולה על יצועי אביו [ומן הכתוב הזה כפי פשוטו נראה כמו שפירשתי בסדר וישלח (בראשית ל״ה:כ״ב) כי ראובן נתכוון לפסול את בלהה מאביו כדי שלא תלד לו עוד בנים וימעיטו בכורתו על כן אמר לו שהוא פחיזות וקלות דעת שיחשוב להרויח ולא יבא לו ממנו יתרון רק הפסד.]

Ramban Devarim 33:6רמב״ן דברים ל״ג:ו׳

וטעם יחי ראובן שיחיה שבטו ולא ימות לעולם ויהי מתיו מספר כמו ולא למדתי חכמה ודעת קדושים אדע (משלי ל׳:ג׳) ואל יהיו מתיו מספר שלא יהיו מעטים שכל דבר שיספר הוא מעט וכן ואני מתי מספר (בראשית ל״ד:ל׳) לשון ר״א ויותר נכון לפרש יחי ראובן בישראל ואל ימות שלא יכרת שבטו באחד מכל הזמנים ויהי פקודיו במספר בני ישראל לעולם יתפלל עליו שלא יגרום חטאו והכעס הגדול אשר כעס עליו אביו בחללו יצועיו להכרית שמו מישראל וזה כענין שנאמר שם (שם ל״ה:כ״ב) וילך ראובן וישכב את בלהה פילגש אביו וישמע ישראל ויהיו בני יעקב שנים עשר כי הודיע שלא יצא בחטאו מן המספר וכן פירש רש״י וטעם ״מתיו״ שכל אנשיו יזכו בזה ולא יכרת אפילו מקצת השבט בחטאו ואולי ״מתיו״ רמז לראשי משפחותיו הארבע ויהיה טעם ״מספר״ כמו במספר וכן לזנות בית אביה (דברים כ״ב:כ״א) ירחצו מים (שמות ל׳:כ׳) ורבים כן או טעמו שיהיו מתיו מספר ישראל שימנה ראשון כמשפט הבכור כי האחד הוא המספר כי ממנו הכל ואונקלוס תרגם ויקבלון בנוהי אחסנתהון במנינהון יתכוין למה שפירשנו יאמר שיחיה ראובן ולא יכרת ויהיו מתיו במספרם לעולם לא ימחה שבטו מישראל ולא ימנו ביותר מספרם להיותן שני שבטים שלל ממנו הבכורה והבטיחו בשבט אחד לעולם. ויש מפרשים כי הברכה הזאת על כבוש הארץ יאמר שיחיה ראובן בעברם חלוצים למלחמה לפני בני ישראל והטעם שיתגברו ולא ינוצחו כטעם ועל חרבך תחיה (בראשית כ״ז:מ׳) ואל ימות שלא יפלו מהם במלחמה ויהי מתיו מספר שיחזרו לאהליהם במספרם ולא יפקד מהם איש וכן בברכת גד חבירו הזכיר זה הענין והפירוש הזה קרוב אבל הראשון נכון יותר בעיני כי ברכת משה כדרך אשר הזכיר יעקב וכענין ההוא. ועל דרך האמת: יחי ואל ימות מטעם פוקד עון אבות על בנים ושם (שמות כ׳:ה׳) רמזתי סודו והועילה ברכת משה לכפר לו מעשה בלהה שלא יכרת וימות בו לעולם אבל פקד עליו עם שאר השבטים מעשה יוסף כפי הבא בפרקי היכלות.  רמזתי סודו והועילה ברכת משה לכפר לו מעשה בלהה שלא יכרת וימות בו לעולם אבל פקד עליו עם שאר השבטים מעשה יוסף כפי הבא בפרקי היכלות.

Ralbag Bereshit Beur HaMilot 49:3-4רלב״ג בראשית ביאור המילות מ״ט:ג׳-ד׳

חלק ב: ויקרא יעקב אל בניו וגו׳ (מט, א) עד ויישם בארון במצרים (נ, כו) ביאור המלות (ג) יתר – יתרון. שאת – מענין ׳וישא מַשׂאֹת׳ (מג, לד); והרצון בזה, כי מפני שהוא בכור היה ראוי שיהיה לו יתרון החלק בנחלה, כמשפט הבכור שיש לו חלק נוסף על שאר האחים. או יהיה הרצון בו: רוממות; וירצה בזה כי מפני שהיה ראובן בכור היה ראוי שתהיה הממשלה וההתנשאות לו, כטעם אומרו: ׳ואת הממלכה נתן ליהורם כי הוא הבכור׳ (דהי״ב כא, ג). ויתר עז – רוצה לומר שהוא היה ראוי שיהיה לו יתרון בעוז ובתוקף, והרצון בזה שתהיה לו הממשלה. (ד) פחז כמים אל תותר – ׳פחז׳ הוא מענין מהירות — וכמוהו: ׳ופֹחזים׳ (שופטים ט, ד), כי הם נמהרי לב — ולזה המשילוֹ למים שיִּגָּרוּ במהירות. והנה ׳פחז׳ הוא שֵׁם תחת שֵׁם־התֹאר, וענינו: ׳איש פחז׳, וכמוהו רבים בלשוננו. והרצון בזה: אתה איש פחז כמים, שתעשה מעשיך במהירות, בזולת השׂתכלות אם יאות לעשות כן אם לא. הנה לא יהיה לך יתרון בענינים שהיה ראוי שיהיה לך בהם יתרון מצד הבכורה; וזה, שכבר הגעת מצד זאת התכונה הפחותה אל אשר עלית משכבי אביך – אשר בו מהגנות מה שלא יֵעָלֵם. אז חללת יצועי עלה – רוצה לומר שכבר חיללת יצועי שעלית בו, וידבר פעם לנוכח ופעם שלא לנוכח. או יהיה הרצון במלת עלה – נכרת, כטעם: ׳אַל תַּעֲלֵנִי בַּחֲצִי יָמָי׳ (תהלים קב, כה), והרצון בזה שאחר כן לא קרב אל בלהה. או יהיה הרצון במלת עלה – נתעלה, רוצה לומר שכבר היה נוהג בו יעקב במעלה וקדושה, כמנהג השלם, ולזה היה החטא יותר עצום כאשר חיללו ראובן. כי אין אשם מי שילכלך המלוכלך, כאשם מי שילכלך הנקי.

Ralbag Bereshit Beur HaParashah 35:22רלב״ג בראשית ביאור הפרשה ל״ה:כ״ב

ויהי בשכון ישראל בארץ ההיא, הלך ראובן ושכב עם פילגש אביו. וכבר שמע זה ישראל, ובעבור זה נתן בכורתו לאחד מבניו הנשארים.

Ralbag Bereshit Toalot 35:22רלב״ג בראשית תועלות ל״ה:כ״ב

התועלת השנים עשר הוא במידות, והוא שראוי לאדם שלא יפליג לכעוס על בנו הגדול על פעולותיו המגונות, כי אולי יהיה טורדו מֵאִתּוֹ ויפסידהו. אבל ראוי לו אז שיקרבהו יותר אליו להדריכו בדרך ישרה. ולזאת הסיבה סיפר שכבר שמע ישראל זה הפועַל המגונה אשר עשה ראובן, ולא זכר שכעס עליו. ואולם ביום צוותו את בניו עֲנָשׁוֹ על זה הפועַל המגונה, ועשק ממנו הבכורה ונתנהּ ליוסף.

Ralbag Bereshit Toalot 49:4רלב״ג בראשית תועלות מ״ט:ד׳

התועלת השני הוא במידות, והוא שאין ראוי לאדם שיעשה פעולותיו במהירות בזולת השׂתכלות אם ראוי שיעשו אלו הפעולות אם לא. הלא תראה מה שעשה ראובן מהמשגל ההוא המגונה, שהיתה סיבתו היותו בלתי מתיישב בפעולותיו, והיותו עושה אותם במהירות בזולת השׂתכלות, כמו שביאר לו יעקב, כמו שאמר: ׳פחז כמים אל תוֹתר וגו׳׳ (מט, ד). (ד) התועלת השלישי הוא במידות, והוא שראוי לאדם להרחיק הפעולות המגונות, לפי שכבר יִמְנְעוּ ממנו טובות הרבה. הלא תראה כי ראובן, בעבור שנשקע בזה הפועַל המגונה ששכב עם פילגש אביו, נמנע ממנו היתרון שהיה ראוי להיות לו, וניתן לאֶחָיו. רוצה לומר שכבר ניתנה המלוכה ליהודה, והבכורה ליוסף.

Sforno Bereshit 35:22ספורנו בראשית ל״ה:כ״ב

וישמע ישראל..ויהיו בני יעקב שנים עשר. Even though Yisrael had heard about this major indiscretion by his firstborn son Reuven, he did not exclude him from the number of children he called “my sons.” This was because he was convinced that Reuven had immediately repented his mistake. His indiscretion therefore did not leave a permanent stain on the future development of the Jewish people and the status of all the tribes surviving any future catastrophes

וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל, וַיִּהְיוּ בְנֵי יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר – אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁמַע לֹא הִפִּילוֹ מִמִּנְיַן בָּנָיו, כִּי לֹא הָיָה סָפֵק אֶצְלוֹ שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה לְאַלְתַּר, וְלֹא נֶעְדַּר מִמִּנְיַן בְּנֵי יַעֲקֹב בַּעֲתִידִים לְהִתְקַיֵּם בְּעָקֵב וּבְסוֹף כָּל הָאֻמּוֹת.

Sforno Bereshit 49:3-4ספורנו בראשית מ״ט:ג׳-ד׳

(3) יתר שאת ויתר עז, פחז כמים אל תותר; you are as unstable as water; you will therefore not enjoy an advantage over your brothers, the advantage which would have consisted of יתר שאת, enhanced social position and the entitlement to the firstborn’s extra share in the inheritance as well as the status of priesthood. Even though you are biologically, ראשית אוני, and as such would have been entitled to privileges involving an extra share in my inheritance, (based on Deuteronomy 21,17) as well as יתר עז enhanced political clout by supplying the kings of the Jewish nation from your tribe, you have forfeited all this by having displayed character weakness. (compare Chronicles II 21,3 where the claim to the throne by Yehoram was based on his being the firstborn). (4) אז חללת יצועי עלה, at that time you defiled your father’s dignity. Alternatively, Yaakov may have referred to Reuven’s act being a desecration of God’s honour. As an appropriate punishment, Reuven’s own status, which had been one of special honour, would be diminished accordingly.

(ג) יֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז – פַּחַז כַּמַּיִם אַל תּוֹתַר. אַתָּה, ״פַּחַז כַּמַּיִם״, אַל תּוֹתַר עַל אַחֶיךָ בְּעִנְיַן ״יֶתֶר שְׂאֵת״, שֶׁהִיא מַעֲלַת ״שְׂאֵת״ וְקַבָּלַת חֵלֶק ״יֶתֶר״ בַּכְּהֻנָּה וּבַבְּכוֹרָה, אַף עַל פִּי שֶׁאַתָּה ״רֵאשִׁית אוֹנִי״ וְהָיָה רָאוּי לְךָ מִשְׁפַּט הַבְּכוֹרָה, כְּאָמְרוֹ ״כִּי הוּא רֵאשִׁית אנו״ וְכוּ׳ (דברים כ״א:י״ז). וְיֶתֶר עָז – גַּם כֵּן לֹא תּוֹתַר בְּמַעֲלַת הָ״עָז״, שֶׁהוּא הַמֶּלֶךְ, שֶׁהוּא יוֹתֵר עַז וְתַקִּיף מִכָּל אַחֵר זוּלָתוֹ בְּמַלְכוּתוֹ, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: אֵין ״עז״ אֶלָּא מַלְכוּת (בראשית רבה צ״ט:ו׳), וְזֶה גַּם כֵּן יֵאוֹת לַבְּכוֹר, כְּאָמְרוֹ ״וְאֶת הַמַּמְלָכָה נָתַן לִיהוֹרָם, כִּי הוּא הַבְּכוֹר״ (דברי הימים ב כ״א:ג׳). (ד) אָז חִלַּלְתָּ יְצוּעִי עָלָה – ״אָז חִלַּלְתָּ״ כְּבוֹד אָבִיךָ, אוֹ כְּבוֹד שְׁכִינָה, שֶׁכְּבָר ״עָלָה״ ״עַל יְצוּעִי״, וּכְנֶגֶד זֶה יְחֻלַּל כְּבוֹדְךָ, וְלֹא יִהְיֶה בְּמַדְרֵגָתוֹ הָרִאשׁוֹנָה.

Netziv Bereshit 35:22נצי״ב בראשית ל״ה:כ״ב

בשכן ישראל – בהיותו משוקע בעניני אלהות ומסולק מהליכות עולם, על כן אירע מה שאירע עם ראובן, אבל אם היה בבחינת ״יעקב״ לא קרה כזה. ופירוש ״וישכב את בלהה״ מבואר בפרשת ויחי שעל כרחך הפירוש שלא היה מעשה חס ושלום, אלא שמר שלא יבא אביו לחדרה. וישמע ישראל – גם זה שמע בעת שהיה בבחינת ״ישראל״, על כן השכיל ברוח הקודש שלא נדחה ראובן מחמת זה, משום הכי ״ויהיו בני יעקב שנים עשר״. אבל אם היה שומע זה בעת שהיה בבחינת ״יעקב״ לא היה כן.

Netziv Bereshit 49:4נצי״ב בראשית מ״ט:ד׳

פחז כמים אל תותר – כמים הנשפכים פוחזים לצאת יותר משארי משקאות, כדאיתא בסוכה (מז,ב) דנקב של יין היה רחב משל מים, כדי שיהיו שניהם כלים בבת אחת. עוד יש בין מים ליין או שארי משקאות, שאם מהפכים הכלי על פיו באיזה משך, אזי יצאו המים עד תומו, משא״כ שאר מיני משקין נשאר מעט בדופני הכלי. ואמר יעקב, כי ראובן היה מבוהל כמים וגם משהה איזה משך במעשה הבהילות עד ש׳לא תותר׳. וביאר ״כי עלית משכבי אביך״, וברור שלא בעל ראובן חס ושלום את בלהה, אלא הא דכתיב ״וישכב את בלהה״ (לעיל לה,כב) היינו שכב באהל שלה כדי שלא יבא יעקב אליה, בשביל שהרגיש צער אמו. והנה אע״ג שלא היה עצם החטא גדול כל כך כמו שאם היה בועל חס ושלום, מ״מ בזה היה גרוע, דהבועל בעבירה אינו משהה בעון אלא כמהר צפור אל פח, משא״כ כששמרה מאביו היה מוכרח לשכב כל הלילה, ולא מצא עוד דעתו כמה מגונה פעולה זו, נמצא עשה בתחילת הענין ״פחז כמים״ וגם השהה עד ש׳לא תותר׳. כי עלית משכבי אביך – כל העת שהיה אפשר לאביך לשכב, משום הכי כתיב ״משכבי״ בלשון רבים, היינו כמה שעות שהיה בידו לשכב. אז חללת – בכל מעלה רוחנית שייך לשון ׳חלול׳, כמו דשייך חלול בכהונה כך שייך חלול בבכורה, והיינו ״יצועי עלה״ — המעולה שביצועי והיא הבכורה. והקדים אבינו שני טעמים לדבר שהוא ״פחז כמים״ ו״אל תותר״, דמשום שהוא ״פחז כמים״ אבד ״יתר שאת״ שהוא הכבוד, דמי שהוא נבהל ופוחז אינו שומר כבודו, ומי שאינו יכול לשמור כבודו טוב לו שלא יגיע למעלת הכבוד, שלא ישבע חלילה קלון במדת הכבוד שלו. ומשום שהוא ״אל תותר״ איבד ״יתר עז״ בהנהגת המלוכה, דמלך עלול לשגות ולחטוא כמו שכתבתי בספר ויקרא (ד,כב) ובספר במדבר (טו,כח), אמנם המרגיש בהעוותו הרי זה חוזר בו, אבל מי שעומד על דעתו משך זמן רב הלא טוב לו שלא למלוך.

R. David Zvi Hoffmann Bereshit 35:22ר׳ דוד צבי הופמן בראשית ל״ה:כ״ב

בשכן ישראל – השימוש בשם ישראל מראה שלמאורע המסופר כאן חשיבות רבה בתולדות האומה, ואכן, בו סיבת הדחתו של שבט ראובן והעלאת השבטים יוסף ויהודה. וילך ראובן – דומה שהביטוי רומז למעשה חשוב ביותר. אילו היה מדובר כאן במעשה גילוי עריות ממש, לא היה הכתוב מקדים הקדמה זו. אם נשווה פסוקנו אל שמואל ב׳ ט״ז:כ״א, שם יועץ אחיתופל לאבשלום: ״בוא אל־פלגשי אביך״, הרי נראה שגם במעשה זה של ראובן יש יותר פעולה של התמרדות כנגד סמכות האב, מאשר פעולה של גלוי עריות. אין זה איפוא כל כך כנגד פשוטו של מקרא, כאשר קובע שמואל בר נחמני בשם רב יונתן ״כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה״, והאמור כאן פירושו: ״מלמד שבלבל מצעו של אביו״, וכל כך למה? אומר (שם) רבי שמעון בן אלעזר: ״עלבון אמו תבע. אמר, אם אחות אמי היתה צרה לאמי, שפחת אחות אמי תהא צרה לאמי?״ אך לא כל חכמינו מחזיקים בדעה זו. במדרש לפסוק ד׳ בפרק מ״ט דלהלן מובאות כמה דעות המפרשות את פסוקנו לפי פשוטו. וישמע ישראל – אחרי מלים אלה באה פיסקא באמצע הפסוק. הכתוב מעלים כאן דבר שהיה ידוע במסורת שבעל פה, ואשר נרשם מאוחר יותר בדברי הימים ״ובני ראובן בכור־ישראל כי־הוא הבכור ובחללו יציעי אביו נתנה בכרתו לבני יוסף בן־ישראל, ולא להתיחס לבכרה״. ומחלוקת היא במדרש בין ר׳ לוי ור׳ סימון: ״חד מנהון אמר, לא לראובן להתייחס, ואוחרנא אמר, אין מיחסין ליוסף אלא לראובן״. לפי הדעה השניה לא קבל יוסף אלא את בכורת הממון בלבד, ועל כן מסתבר היטב, מדוע באה רשימת הבנים שבה מצויין ראובן בתור ״בכור יעקב״, דוקא כאן. ואילו לפי הדעה הראשונה, שלפיה ניטלה הבכורה מראובן בכל מכל, יש להניח שבעצם היתה צריכה לבוא רשימת שנים עשר הבנים מיד אחר הולדת בנימין, אשר עמה נתמלא מספר השבטים. ברם, מכיוון שבתחילה היה ראובן בכורו של יעקב, תואר אשר לא יהיה לו עוד בישראל, מקדים הכתוב את הסיפור על מעשהו לרשימה, כדי לקבוע בשביל תולדות ישראל בענין אחד — אין ראובן בכור ישראל, גם אם היה בכורו של יעקב.