Reuven and Bilhah/5

EN/HEע/E

Reuven and Bilhah

Sources

Bereshit 35:16-26בראשית ל״ה:ט״ז-כ״ו

(16) And they journeyed from Beth-el; and there was still some way to come to Ephrath; and Rachel travailed, and she had hard labour. (17) And it came to pass, when she was in hard labour, that the mid-wife said unto her: 'Fear not; for this also is a son for thee.' (18) And it came to pass, as her soul was in departing — for she died — that she called his name Ben-oni; but his father called him Benjamin. (19) And Rachel died, and was buried in the way to Ephrath — the same is Beth-lehem. (20) And Jacob set up a pillar upon her grave; the same is the pillar of Rachel's grave unto this day. (21) And Israel journeyed, and spread his tent beyond Migdal-eder. (22) And it came to pass, while Israel dwelt in that land, that Reuben went and lay with Bilhah his father's concubine; and Israel heard of it. Now the sons of Jacob were twelve: (23) the sons of Leah: Reuben,Jacob's first-born, and Simeon, and Levi, and Judah, and Issachar, and Zebulun; (24) the sons of Rachel: Joseph and Benjamin; (25) and the sons of Bilhah, Rachel's handmaid: Dan and Naphtali; (26) and the sons of Zilpah, Leah's handmaid: Gad and Asher. These are the sons of Jacob, that were born to him in Paddan-aram.

(טז) וַיִּסְעוּ מִבֵּית אֵל וַיְהִי עוֹד כִּבְרַת הָאָרֶץ לָבוֹא אֶפְרָתָה וַתֵּלֶד רָחֵל וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ. (יז) וַיְהִי בְהַקְשֹׁתָהּ בְּלִדְתָּהּ וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְיַלֶּדֶת אַל תִּירְאִי כִּי גַם זֶה לָךְ בֵּן. (יח) וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ כִּי מֵתָה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן אוֹנִי וְאָבִיו קָרָא לוֹ בִנְיָמִין. (יט) וַתָּמׇת רָחֵל וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה הִוא בֵּית לָחֶם. (כ) וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה עַל קְבֻרָתָהּ הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת רָחֵל עַד הַיּוֹם. (כא) וַיִּסַּע יִשְׂרָאֵל וַיֵּט אׇהֳלֹה מֵהָלְאָה לְמִגְדַּל עֵדֶר. (כב) וַיְהִי בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ הַהִוא וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל וַיִּהְיוּ בְנֵי יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר. (כג) בְּנֵי לֵאָה בְּכוֹר יַעֲקֹב רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן וְלֵוִי וִיהוּדָה וְיִשָּׂשכָר וּזְבֻלוּן. (כד) בְּנֵי רָחֵל יוֹסֵף וּבִנְיָמִן. (כה) וּבְנֵי בִלְהָה שִׁפְחַת רָחֵל דָּן וְנַפְתָּלִי. (כו) וּבְנֵי זִלְפָּה שִׁפְחַת לֵאָה גָּד וְאָשֵׁר אֵלֶּה בְּנֵי יַעֲקֹב אֲשֶׁר יֻלַּד לוֹ בְּפַדַּן אֲרָם.

Jubilees 33יובלים ל״ג

(א) ויסע יעקב הלאה וישב צפונה במגדל עדר [אפרתה]. (ב) וילך אל יצחק אביו, הוא ולאה אשתו בראש החודש העשירי. (ג) וירא ראובן את בלהה שפחת רחל פילגש אביו רוחצת במים במקום נסתר, ותחשק נפשו בה, וייסתר בלילה ויבוא באוהל בלהה וימצאה בלילה שוכבת לבדה על מטתה וישנה באהלה. (ד) וישכב אצלה על המיטה, ויגל את ערוותה, ותלפות אותו ותצעק. (ה) ויהי כהכירה אותו כי ראובן הוא, ותיכלם מפניו, ותרף את ידה ממנו ותברח. ותתאבל מאוד על המעשה הזה, ולא הגידה לאיש דבר. (ו) ויהי כבוא יעקב לפקוד אותה, ותאמר אליו, אינני טהורה לך כי אם חללה אני לך, כי ראובן עינה אותי ושכב עימי בלילה כאשר ישנתי באהלי, ולא ידעתי אותו עד אם גילה ערותי ושכב עימדי. ויחר אף יעקב בראובן כי שכב את בלהה וגילה כנף אביו. (ז) ולא קרב יעקב עוד אליה, כי טימא ראובן אותה וגילה כנף אביו לפני כל איש. (ח) כי מעשהו היה רע מאוד, כי תועבה היא לפני ה׳. (ט) על כן כתוב וחרות על לוחות השמים, אשר לא ישכב איש עם אשת אביו ולא יגלה כנף אביו כי תועבה היא. (י) מות יומת האיש הנבל אשר ישכב את אשת אביו, וגם האישה, כי תבל עשו על הארץ. (יא) ולא יהיה כל טמא לפני אלוהינו בתוך העם אשר בחר בו לסגולת מלכים. (יב) ועוד כתוב: ארור שוכב עם אשת אביו כי גילה ערות אביו, ואמרו כל קדושי ה׳ אמן ואמן. (יג) ואתה משה, צו את בני ישראל ושמרו את הדבר הזה, כי משפט מוות בו, וטמא הוא ואין כפרה לכפר על איש אשר עשה את הרעה הזאת, כי אם בהרוג ובהמית ובסקול ובהכרית אותו מקרב עם אלוהינו. (יד) אף יום אחד לא יחיה על הארץ האיש העושה זאת בישראל, כי פיגול וטמא היא. (טו) ולא יאמרו כי חיה חיה ראובן ונסלח לו אחרי שכבו את פילגש אביו בעוד אישה יעקב אביו חי. (טז) כי אז טרם יצוה המשמרת והמשפט והחוקה עד תומה, להיות חוק עולם לכל אדם. (יז) כי בימיך היה לחוק עת וימים, וחוק עולם לדורות עולם. (יח) ואין קצה לחוק הזה, ואין סליחה לעוון כזה, כי אם היכרת יכרתו שניהם יחדו מקרב העם ביום עשותם זאת יומתו. (יט) ואתה משה כתוב זאת לישראל לשמור ולעשות על פי הדבר הזה, ולא יעשו חטא משפט מוות, כי ה׳ אלוהינו הוא שופט אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד. (כ) ואמור להם את החוקה הזאת למען ישמעו ויזהרו וישמרו לנפשותם, ולא יאבדו ולא יכרתו מן הארץ. (כא) כי טמא ותועבה ונכתם וחלל כל עושה זאת על הארץ לפני אלוהינו. (כב) ואין חטא גדול על הארץ מהזנות אשר הם זונים, כי ישראל עם קדוש לה׳, ועם נחלה לאלוהיו, ועם ממלכת כהנים וסגולה. (כג) ולא ימצא ולא יראה איש טמא כזה בתוך העם הקדוש. (כד) ובשנה השלישית לשבוע השישי ההוא יצאו יעקב וכל בניו וישבו בבית אברהם עם יצחק אביו ורבקה אימו. (כה) ואלה שמות בני יעקב: בכורו ראובן שמעון לוי יהודה יששכר זבולון בני לאה. (כו) ובני רחל יוסף ובנימין. (כז) ובני בלהה דן ונפתלי ובני זילפה גד ואשר ודינה בת לאה בת יחידה ליעקב. (כח) וילכו וישתחוו לפני יצחק ורבקה. ויהי כראותם אותם ויברכו את יעקב ואת כל בניו. (כט) וישמח יצחק מאוד כי ראה את בני יעקב בנו הקטן ויברכם.

Testaments of the Patriarchs Reuven 1צוואות השבטים ראובן א׳

(א) העתקת צואת ראובן אשר צוה לבניו לפני מותו בשנת מאה ועשרים וחמש לחייו. (ב) ויהי מקץ שנתים ימים אחרי מות יוסף כאשר חלה ראובן ויבאו בניו ובני בניו לראותו. (ג) ויאמר אליהם בני הנה אנכי מת והלכתי בדרך אבותי. (ד) ויהי כאשר ראה שם את-יהודה ואת-גד ואת-אשר אחיו ויאמר אליהם חזקוני ואשב ואמר לאחי ולבני את אשר צפנתי בלבי כי הנה אמותה הפעם. (ה) ויתחזק וישב וישק להם ויאמר אליהם שמעו אחי ובני והאזינו אל-ראובן אביכם את אשר אצוה לכם. (ו) הנה העידותי בכם היום את-אלהי השמים אשר לא תלכו בפשע נעורים ובזנונים אשר בם נכשלתי אנכי ואחלל יצוע יעקב אבי. (ז) ואגידה לכם כי מכה גדולה הכה אותי יי על-ירכי שבעה חדשים ולולא יעקב אבי התפלל בעדי אל-יי כי אז חפץ יי להמיתני. (ח) כי בן-שלשים שנה הייתי כאשר עשיתי את-הרע בעיני יי ושבעה חדשים חליתי עד-מות. (ט) ואחרי-כן נחמתי ונעניתי ברצון נפשי שבע שנים לפני יי ויין ושכר לא שתיתי ובשר לא בא אל-פי וכל-מאכל תאוה לא אכלתי ואתאבל על-עוני כי גדול אשר לא נעשה כזאת בישראל.

Testaments of the Patriarchs Reuven 3צוואות השבטים ראובן ג׳

(א) ואחרי כל-אלה עוד רוח שמיני רוח השנה אשר בו יהיה קיום התולדה ודמות המות. (ב) ובכל-הרוחות האלה מתערבים רוחות תעתועים. (ג) לראש יכון רוח הזנות בטבעו ובחושיו הרוח השני הוא רוח הבטן אשר לא תשבע השלישי הוא רוח הריב בכבד ובמרה. (ד) הרביעי הוא רוח החנפה ואחיזת העינים למען ישא חן בהכנעו לפני איש. (ה) החמישי הוא רוח גבוהה למען יתפאר ויתגאה הששי הוא רוח השקר בשואה וקנאה לבדות אמרים ולהסתיר אמרים ממשפחה ומרעים. (ו) השביעי הוא רוח הרשע ואתו גנבות וגזלות למען ימלא תאות נפשו כי הרשע יתחבר בערמה עם-כל-הרוחות האלה. (ז) ועם-כל-אלה יתחבר רוח השנה והוא רוח עועים והזיה. (ח) וככה יאסף כל-נער כי-יחשיך דעתו מאמת ולא יבין בחקת יי ולא ישמע למוסר אבותיו כאשר סבלתי גם אני בנעורי. (ט) ועתה בני אהבו אמת והיא תנצרכם שמעו אל-דברי ראובן אביכם. (י) אל-תפנו אל-פני אשה ואל-תתחברו עם-אשת איש ואל-תתערבו בעסקי נשים. (יא) כי לולא ראיתי את-בלהה רוחצת במקום סתר כי עתה לא נכשלתי בחטא הגדול הזה. (יב) כי כאשר נתפשו מעיני בראותי את-ערית האשה לא נתנה שנה לי עד אשר עשיתי את-התועבה הזאת. (יג) ויהי כאשר הלך יעקב אבי אל-יצחק אביו בעת היותנו במגדל-עדר על-יד אפרת בבית-לחם ותהי בלהה שכורה ותשכב ערמה בחדרה. (יד) ואני בבואי וארא את-ערותה ואעש את-הנבלה והיא לא חשה ואשאירה ישנה ואצא. (טו) ומלאך אלהים הודיע מיד לאבי על-דבר פשעי ויבא ויתאבל עלי ובה לא נגע עוד.

Testaments of the Patriarchs Reuven 4צוואות השבטים ראובן ד׳

(א) ועל-כן אל תפנו בני אל-יפי הנשים ואל תפנו לבכם אל-מעשיהן והתהלכו בתם-לבב ביראת יי ובמעשים טובים ובתורה תהיו עמלים ועל-יד עדריכם עד- אשר יתן יי לכם אשה אשר ירצה הוא בה למען לא תענו כאשר עניתי אנכי. (ב) כי עד-מות אבי לא-היה לי עז להביט בפניו או לדבר עם-איש מאחי מחרפה. (ג) וגם-עד-עתה יכני לבי על-פשעי. (ד) ואבי עוד הרבה לעודדני ויתפלל אל-יי בעדי למען יסור מעלי חרון-אף-יי כאשר גם-הראני יי ולמן-העת ההיא עד היום נשמרתי ולא חטאתי. (ה) ועל-כן בני הנני אומר לכם שמרו את-כל-אשר אצוה אתכם ולא תחטאו. (ו) כי שחת לנפש חטא הזנות כי ירחיקה מעם-יי ויקרב אותה אל-האלילים כי הוא יוליך שולל את-הדעת ואת-התבונה ויצעיד נערים בלא-עתם שאולה. (ז) כי רבים חללים הפילה הזנות כי אם-זקן יהי האיש או רם-היחש אם-עשיר ואם-דל תעט עליו חרפה לפני בני אדם ושחוק יהי לבליעל. (ח) הלא שמעתם על-דבר יוסף כי נשמר מאשה ואת-מחשבותיו טהר מכל-זנות וימצא חן בעיני אלהים ואנשים. (ט) כי רבות עשתה-לו המצרית ותקרא למכשפים ותשקהו וסמי אהבה נתנה-לו ולא הראה יצר לבו כל-תאוה רעה. (י) ועל-כן הצילו יי אלהי אבותינו מכל-מות-חרש רע. (יא) כי אם-לא תמשל הזנות בדעתנו לא יוכל בליעל למשל-בנו.

Bavli Shabbat 55bבבלי שבת נ״ה:

Having mentioned the sins of some of the significant ancestors of the Jewish people, the Gemara now addresses several additional ancestors. Rabbi Shmuel bar Naḥmani said that Rabbi Yonatan said: Anyone who says that Reuben sinned with Bilhah is nothing other than mistaken, as it is stated: “And it came to pass, when Israel dwelt in that land, that Reuben went and lay with Bilhah his father’s concubine; and Israel heard of it. Now the sons of Jacob were twelve” (Genesis 35:22). The fact that the Torah stated the number of Jacob’s sons at that point in the narrative teaches that, even after the incident involving Bilhah, all of the brothers were equal in righteousness. Apparently, Reuben did not sin. How then do I establish the meaning of the verse: “And he lay with Bilhah his father’s concubine”? The plain understanding of the verse indicates sin. This verse teaches that Reuben rearranged his father’s bed in protest of Jacob’s placement of his bed in the tent of Bilhah and not in the tent of his mother Leah after the death of Rachel. And the verse ascribes to him liability for his action as if he had actually lain with Bilhah. It was taught in a baraita that Rabbi Shimon ben Elazar says: This righteous person, Reuben, was saved from that sin of adultery, and that action did not come to be performed by him? Is it possible that his descendants are destined to stand on Mount Eival and say: “Cursed be he that lies with his father’s wife; because he uncovers his father’s skirt. And all the people shall say, amen” (Deuteronomy 27:20), and this sin will come to be performed by him? Is it conceivable that the members of a tribe would curse their ancestor? How then do I establish the meaning of the verse: “And he lay with Bilhah his father’s concubine”? It is understood as follows: He protested the affront to his mother. He said: If my mother’s sister Rachel was a rival to my mother, will my mother’s sister’s concubine be a rival to my mother? He immediately stood and rearranged her bed so that Jacob would enter Leah’s tent. Aḥerim say: He rearranged two beds, one of the Divine Presence and one of his father. And that is the meaning of that which is written: “Unstable as water, you shall not excel; because you went up to your father’s bed; then you did defile it; he went up to my bed [yetzu’i]” (Genesis 49:4). Do not read it as yetzu’i, in the singular; rather, read it as yetzu’ai, my beds, in the plural, referring to both the bed of his father and to the bed of the Divine Presence, which rests in the tents of the righteous. The Gemara notes that the matter of Reuben’s innocence is parallel to a dispute between tanna’im. As it was taught in a baraita: The verse states: “Unstable [paḥaz] as water, you shall not excel.” The Sages understood paḥaz as an acronym. Rabbi Eliezer says that it means: You were impulsive [pazta], you were liable [ḥavta], and you acted contemptuously [zalta]. Rabbi Yehoshua says that it means: You trampled the law [pasata al dat], you sinned [ḥatata], and you were promiscuous [zanita]. Rabban Gamliel says: The acronym does not refer to Reuben’s sin. It refers to his repentance: You prayed [pilalta], you trembled in fear [ḥalta], and your prayer shone forth [zarḥa]. Rabban Gamliel said: We still need the explanation of the Modaite, as Rabbi Elazar HaModa’i said: Reverse the order of the letters in the word paḥaz and then interpret it homiletically: You shook [zizata], you recoiled [hirtata]; the ḥet in paḥaz is interchanged with the letter heh, so that you would not sin, and the sin flew [parḥa] from you. Rabban Gamliel and Rabbi Elazar HaModa’i are of the opinion that Reuben did not sin. Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua held that he did. Rava said, and some say that Rabbi Yirmeya bar Abba said: Reverse the letters in paḥaz and interpret: You remembered [zakharta] the punishment for that offense, you made yourself gravely ill [ḥalita] in order to refrain from sinning, and you successfully withdrew [peirashta] from sinning.

א״ר שמואל בר נחמני א״ר יונתן כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה שנאמר {בראשית ל״ה:כ״ב} ויהיו בני יעקב שנים עשר מלמד שכולן שקולים כאחת אלא מה אני מקיים {בראשית ל״ה:כ״ב} וישכב את בלהה פילגש אביו מלמד שבלבל מצעו של אביו ומעלה עליו הכתוב כאילו שכב עמה תניא ר״ש בן אלעזר אומר מוצל אותו צדיק מאותו עון ולא בא מעשה זה לידו אפשר עתיד זרעו לעמוד על הר עיבל ולומר {דברים כ״ז:כ׳} ארור שוכב עם אשת אביו ויבא חטא זה לידו אלא מה אני מקיים וישכב את בלהה פילגש אביו עלבון אמו תבע אמר אם אחות אמי היתה צרה לאמי שפחת אחות אמי תהא צרה לאמי עמד ובלבל את מצעה אחרים אומרים שתי מצעות בלבל אחת של שכינה ואחת של אביו והיינו דכתיב {בראשית מ״ט:ד׳} אז חללת יצועי עלה (אל תקרי יצועי אלא יצועיי) כתנאי פחז כמים אל תותר ר׳ אליעזר אומר פזתה חבתה זלתה ר׳ יהושע אומר פסעתה על דת חטאת זנית ר״ג אומר פיללתה חלתה זרחה תפלתך אמר ר״ג עדיין צריכין אנו למודעי ר׳ אלעזר המודעי אומר הפוך את התיבה ודורשה זעזעתה הרתעתה פרחה חטא ממך רבא אמר ואמרי לה ר׳ ירמיה בר אבא זכרת עונשו של דבר חלית עצמך חולי גדול פירשת מלחטוא:

Bereshit Rabbah 79:1בראשית רבה ע״ט:א׳

וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם (בראשית לג, יח), (איוב ה, יט): בְּשֵׁשׁ צָרוֹת יַצִּילֶךָּ וּבְשֶׁבַע לֹא יִגַּע בְּךָ רָע, אִין שִׁית אִינוּן אֲנָא קָאֵים בְּהוֹן, וְאִין שֶׁבַע אִינוּן אֲנָא קָאֵים בְּהוֹן. (איוב ה, כ): בְּרָעָב פָּדְךָ מִמָּוֶת, (בראשית מה, ו): כִּי זֶה שְׁנָתַיִם הָרָעָב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ, (איוב ה, כ): וּבְמִלְחָמָה מִידֵי חָרֶב, (בראשית לא, כט): יֵשׁ לְאֵל יָדִי לַעֲשׂוֹת עִמָּכֶם רָע. (איוב ה, כא): בְּשׁוֹט לָשׁוֹן תֵּחָבֵא, אָמַר רַב אַחָא קָשָׁה לָשׁוֹן הָרָע שֶׁמִּי שֶׁבְּרָאוֹ עָשָׂה לוֹ מָקוֹם שֶׁיִּטָּמֵן בְּתוֹכוֹ. (איוב ה, כא): וְלֹא תִירָא מִשֹּׁד כִּי יָבוֹא, זֶה עֵשָׂו וַאֲלוּפָיו. (איוב ה, כב): לְשֹׁד וּלְכָפָן תִּשְׂחָק, זֶה לָבָן שֶׁבָּא כָּפוּן עַל מָמוֹנוֹ לְשׁוֹדְדוֹ, (איוב ה, כג): כִּי עִם אַבְנֵי הַשָֹּׂדֶה בְרִיתֶךָ וגו׳, (בראשית כח, יא): וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו. (איוב ה, כד): וְיָדַעְתָּ כִּי שָׁלוֹם אָהֳלֶךָ, מַעֲשֵׂה רְאוּבֵן וּבִלְהָה, מַעֲשֵׂה יְהוּדָה וְתָמָר. (איוב ה, כד): וּפָקַדְתְּ נָוְךָ וְלֹא תֶחֱטָא, אָבִינוּ יַעֲקֹב בֶּן אַרְבָּעָה וּשְׁמוֹנִים שָׁנָה הָיָה וְלֹא רָאָה טִפַּת קֶרִי מִיָּמָיו, (איוב ה, כה): וְיָדַעְתָּ כִּי רַב זַרְעֶךָ וְצֶאֱצָאֶיךָ כְּעֵשֶׂב הַשָֹּׂדֶה, אָמַר רַבִּי יוּדָן לֹא נִפְטַר אָבִינוּ יַעֲקֹב מִן הָעוֹלָם עַד שֶׁרָאָה שִׁשִּׁים רִבּוֹא מִבְּנֵי בָנָיו, (איוב ה, כו): תָּבוֹא בְכֶלַח אֱלֵי קָבֶר כַּעֲלוֹת גָּדִישׁ בְּעִתּוֹ, רַבִּי יִצְחָק וְרַבָּנָן, רַבִּי יִצְחָק אָמַר תָּבוֹא לַח אֱלֵי קָבֶר. וְרַבָּנָן אָמְרֵי תָּבוֹא בְּכֹלָא אֱלֵי קָבֶר, מָלֵא שֶׁאֵינוֹ חָסֵר כְּלוּם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם.

Bereshit Rabbah 82:11בראשית רבה פ״ב:י״א

וַיְהִי בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל (בראשית לה, כב), אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן קָשָׁה הִיא שַׁלְשֶׁלֶת יוּחֲסִין לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁתֵּעָקֵר מִמְּקוֹמָהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיְהִי בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל, וּכְתִיב: וַיִּהְיוּ בְנֵי יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר וגו׳. (דברי הימים א ה, ג): בְּנֵי רְאוּבֵן בְּכוֹר יִשְׂרָאֵל, אֱמֹר מֵעַתָּה בְּכוֹרַת מָמוֹן נִטְּלָה מִמֶּנּוּ וְלֹא נִטְּלָה מִמֶּנּוּ בְּכוֹרַת יוּחֲסִין, דִּכְתִיב (דברי הימים א ה, א): וּבְנֵי רְאוּבֵן בְּכוֹר יִשְׂרָאֵל, רַבִּי לֵוִי וְרַבִּי סִימוֹן חַד מִנְהוֹן אֲמַר לֹא לִרְאוּבֵן לְהִתְיַחֵס, וְאוֹחֲרָנָא אֲמַר אֵין מְיַחֲסִין לְיוֹסֵף אֶלָּא לִרְאוּבֵן. רַבִּי חַגַּי בְּשֵׁם רַבִּי יִצְחָק אָמַר אֲפִלּוּ בִּשְׁעַת הַקַּלְקָלָה אֵין מְיַחֲסִין אֶלָּא לִרְאוּבֵן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיְהִי בִּשְׁכֹּן וגו׳. (בראשית לה, כג): בְּנֵי לֵאָה בְּכוֹר יַעֲקֹב רְאוּבֵן, רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא רְאוּבֵן בְּכוֹר לְעִבּוּר, בְּכוֹר לְלֵדָה, בְּכוֹר לִבְכוֹרָה, בְּכוֹר לְנַחֲלָה, בְּכוֹר לַעֲבוֹדָה, בְּכוֹר לִתְשׁוּבָה, רַבִּי עֲזַרְיָה אָמַר אַף בְּכוֹר לִנְבוּאָה, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע א, ב): תְּחִלַּת דִּבֶּר ה׳ בְּהוֹשֵׁעַ.

Bereshit Rabbah 87:5בראשית רבה פ״ז:ה׳

דָּבָר אַחֵר, הֵן אֲדֹנִי, אָמַר לָהּ מִתְיָרֵא אֲנִי, וּמָה אָדָם הָרִאשׁוֹן עַל מִצְוָה קַלָּה נִצְטַוָּה וְעָבַר וְנִטְרַד מִגַּן עֵדֶן, זוֹ שֶׁהִיא עֲבֵרָה חֲמוּרָה, גִּלּוּי עֲרָיוֹת, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. הֵן אֲדֹנִי, מִתְיָרֵא אֲנִי מֵאַבָּא שֶׁבְּאֶרֶץ כְּנַעַן, רְאוּבֵן עַל יְדֵי שֶׁכָּתוּב בּוֹ (בראשית לה, כב): וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה, נִטְלָה בְּכוֹרָתוֹ וְנִתְּנָה לִי, אֶשָּׁמַע לִיךְ וְאֶדָּחֶה מִבְּכוֹרָתִי.

Bereshit Rabbah 98:4בראשית רבה צ״ח:ד׳

רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה (בראשית מט, ג), רַבִּי הָיָה אוֹמֵר בּוֹ דָּבָר לְשֶׁבַח וְדָבָר לִגְנַאי, אַתְּ בְּכוֹר וְעֵשָׂו בְּכוֹר (בראשית כז, ה): וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו הַשָֹּׂדֶה לָצוּד צַיִד, אִם מָצָא מוּטָב וְאִם לָאו (בראשית כז, ה): לְהָבִיא מִן הַגְּזֵלוֹת וּמִן הַחֲמָסִים. וְאַתְּ (בראשית ל, יד): וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן בִּימֵי קְצִיר חִטִּים וגו׳. (בראשית מט, ג): כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי, אֵלּוּ זַעְקָפֵי הַמִּלְחָמָה. (בראשית מט, ג): יֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז, (דברי הימים א יב, ח): וּפְנֵי אַרְיֵה פְּנֵיהֶם. וְהָיָה אוֹמֵר בּוֹ דָּבָר לִגְנַאי רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה, אַתְּ בְּכוֹר וַאֲנִי בְּכוֹר, אֲנִי בֶּן שְׁמוֹנִים וְאַרְבַּע שָׁנָה לֹא רָאִיתִי טִפַּת קֶרִי, וְאַתְּ (בראשית לה, כב): וַיֵּלֶךְ וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה. כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי, שֵׁרוּי חֵילִי וְשֵׁרוּי צַעֲרִי. (בראשית מט, ג): יֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז, הַבְּכוֹרָה הָיְתָה שֶׁלְךָ וְהַכְּהֻנָּה הָיְתָה שֶׁלְךָ וְהַמַּלְכוּת הָיְתָה שֶׁלְךָ, וְעַכְשָׁיו שֶׁחָטָאתָ נִתְּנָה הַבְּכוֹרָה לְיוֹסֵף, וְהַכְּהֻנָּה לְלֵוִי, וְהַמַּלְכוּת לִיהוּדָה. אָמַר רַבִּי אַחָא לֹא שֶׁלְךָ הָיְתָה הַבְּכוֹרָה, כְּלוּם הָלַךְ יַעֲקֹב אֵצֶל לָבָן אֶלָּא בִּשְׁבִיל רָחֵל, כָּל הַחֲרִישׁוֹת שֶׁחָרַשְׁתִּי בְאִמְךָ לֹא בְרָחֵל הָיִיתִי רָאוּי לְחָרְשָׁן, עַכְשָׁיו חָזְרָה הַבְּכוֹרָה לִבְעָלֶיהָ. (בראשית לה, ד): פַּחַז כַּמַּיִם אַל תּוֹתַר, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אָמַר פָּחַזְ״תָּ חָטָא ״תָ זָנִי״תָ. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אָמַר פָּרַקְ״תָּ עֹל, חִלַּלְ״תָּ יְצוּעִי, זָ״ע יִצְרְךָ עָלֶיךָ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אָמַר פָּסַעְ״תָּ עַל דָּת, חַבְתָּ״ה בִּבְכוֹרָתְךָ, זָ״ר נַעֲשֵׂיתָ לְמַתְּנוֹתֶיךָ. אָמְרוּ עַד עַכְשָׁיו אָנוּ צְרִיכִין לְמוֹדָעִי, בָּא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַמּוֹדָעִי וּפֵרַשׁ, זַעְ״תָּ חָרַדְ״תָּ פָּרַ״ח חֵטְא מֵעַל רֹאשֶׁךָ. אָמַר רַבִּי פִּינְחָס עָשִׂיתָ כַּפֶּחָזִים שֶׁנִּשְׁתַּבְּרוּ שׁוֹקֵיהֶן בַּמַּיִם. כַּמַּיִם, רַבָּנָן אָמְרֵי אַתָּה חָטָאתָ בְּמַיִם יָבוֹא מָשׁוּי מִמַּיִם וִיקָרְבֶךָ. (דברים לג, ו): יְחִי רְאוּבֵן וְאַל יָמֹת. כַּמַּיִם, מַה מַּיִם נִתָּרִין מִמָּקוֹם לְמָקוֹם כָּךְ הֻתְּרָה לָךְ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר אֵין עוֹשִׂין מִקְוֶה שֶׁל יַיִן שֶׁל שֶׁמֶן אֶלָּא שֶׁל מַיִם, כָּךְ עָשִׂיתָ לְךָ מִקְוֶה שֶׁל מַיִם וְטִהַרְתָּ עַצְמְךָ בּוֹ. אַל תּוֹתַר, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ תַּרְוֵיהוֹן אָמְרֵי כָּךְ לֹא וִתַּרְתָּ לְךָ כְּלוּם. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר אַל יְהִי לָךְ וִתָּרוֹן עָוֹן שֶׁלְּךָ. כִּי עָלִיתָ, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ תַּרְוֵיהוֹן אָמְרֵי כִּי עָלִיתָ בְּוַדַּאי. רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר כִּי עָלִיתָ, הֵיכָן בַּדּוּדָאִים. מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ, אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה מִשְׁכַּב אָבִיךָ אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ, מִשְׁכַּב בִּלְהָה וּמִשְׁכַּב זִלְפָּה. רַבִּי אַבָּהוּ וְאָמְרֵי לָהּ רַבִּי יַעֲקֹב בְּשֵׁם רַבִּי חִיָּא רַבָּה וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, תְּנֵינַן הַחָשׁוּד עַל דָּבָר לֹא דָּנוֹ וְלֹא מְעִידוֹ, אֶפְשָׁר שֶׁהוּא עָתִיד לִהְיוֹת בְּשִׁשָּׁה שְׁבָטִים הָעוֹמְדִים בְּרֹאשׁ הַר עֵיבָל וְאוֹמְרִין (דברים כז, כ): אָרוּר שֹׁכֵב עִם אֵשֶׁת אָבִיו, וְהוּא עוֹשֶׂה הַדָּבָר הַזֶּה, אֶלָּא עֶלְבּוֹן אִמּוֹ תָּבַע, שֶׁכָּל יָמִים שֶׁהָיְתָה רָחֵל קַיֶּימֶת הָיָה מִטָּתָהּ נְתוּנָה אֵצֶל מִטָּתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב אָבִינוּ, כֵּיוָן שֶׁמֵּתָה רָחֵל נָטַל יַעֲקֹב אָבִינוּ מִטָּתָהּ שֶׁל בִּלְהָה וּנְתָנָהּ אֵצֶל מִטָּתוֹ. אָמַר לֹא דַּיָּה לְאִמָּא לְאִתְקְנָא בְּחַיֵּי אֲחוֹתָהּ אֶלָּא אַף לְאַחַר מוֹתָהּ, עָלָה וְקִלְקֵל אֶת הַיְצוּעִין. רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן פָּלִיג עֲלֵיהּ, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי לְאֶחָד שֶׁחֲשָׁדוּהוּ מוֹכֵר תְּרוּמָה בְּשֶׁל חֻלִּין, בִּקְּשׁוּ אַחֲרָיו וְרָאוּ וְלֹא מָצְאוּ בַּדְבָרִים מַמָּשׁ, וּמִנּוּ אוֹתוֹ מְשַׁעֵר בַּשּׁוּק. אָז חִלַּלְתָּ, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ תַּרְוֵיהוֹן אָמְרִין אָז חִלַּלְתָּ וַדַּאי. עָלָה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ תַּרְוֵיהוֹן אָמְרִין עָלָה מֵחַטָּאתֶיךָ, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַמּוֹדָעִי אָמַר עָלָה מִמַּתְּנוֹתֶיךָ. רַבָּנָן אָמְרֵי אֵינִי לֹא מְרַחֶקְךָ וְלֹא מְקָרֶבְךָ, אֶלָּא הֲרֵי אֲנִי תּוֹלֶה אוֹתְךָ בְּרִפְיוֹן, עַד שֶׁיָּבוֹא משֶׁה שֶׁכָּתוּב בּוֹ (שמות יט, ג): וּמשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים, מַה שֶּׁדַּעְתּוֹ רוֹאָה לַעֲשׂוֹת בְּךָ עוֹשֶׂה, כֵּיוָן שֶׁבָּא משֶׁה הִתְחִיל מְקָרְבוֹ (דברים לג, ו): יְחִי רְאוּבֵן. וְרַבָּנָן אָמְרֵי כָּךְ הָיְתָה עֲדָתוֹ שֶׁל קֹרַח [היך דכתיב לעיל].

Targum Pseudo-Jonathan Bereshit 35:22תרגום המיוחס ליונתן בראשית ל״ה:כ״ב

And it was while Israel dwelt in this land that Reuben went and confounded the bed of Bilhah the concubine of his father, which had been ordained along with the bed of Leah his mother; and this is reputed with regard to him, as if he had lain with her. And Israel heard it, and it afflicted him, and he said, Alas, that one should have come forth from me so profane, even as Ishmael came forth from Abraham, and Esau from my father! The Spirit of Holiness answered, and thus spake to him: Fear not, for all are righteous, and none of them is profane.(!)

והוה כד שרא ישראל בארעא ההוא ואזל ראובן ובלבל ית מצעא דבלהה פלקתיה דאבוי דהוה מסדרא כל קביל מצעא דלאה אמי ואתחשיב עילוי כאלו שימש עמה ושמע ישראל ובאיש ליה ואמר ווי דלמא נפק מיני פיסולא היכמא דנפק מן אברהם ישמעאל ומן אבא נפק עשו מתיבא רוחא דקודשא וכן אמר ליה לא תדחל דכלהון צדיקין ולית בהון פיסולא דמבתר דאתיליד בנימין הוו בני יעקב תריסר.

Rashi Bereshit 35:22רש"י בראשית ל״ה:כ״ב

בשכן ישראל בארץ ההוא WHEN ISRAEL DWELT IN THAT LAND – before he came to Isaac at Hebron, all these troubles happened to him. וישכב AND HE LAY – Because he had disturbed his couch Scripture accounts it to him as though he had actually sinned in this manner. But why did he disturb his couch? When Rachel died Jacob removed to Bilhah's tent and Reuben came and protested against the slight thus inflicted on his mother (Leah). He said: "If my mother's sister was her rival, is that any reason why the handmaid of my mother's sister should become a rival to her!" On this account he disturbed the couch (Shabbat 55b). ויהיו בני יעקב שנים עשר NOW THE SONS OF JACOB WERE TWELVE – Scripture begins again where it left off the previous narrative (i.e. the birth of Benjamin): when Benjamin was born the destined number of his sons was complete and it was proper that they should then be enumerated; and therefore it enumerates them. Our Rabbis explained that these words are intended to tell us that Jacob's twelve sons were all equal — they were all equally righteous, for Reuben had committed no actual sin (Shabbat 55b).

בשכון ישראל בארץ ההיא – עד שלא בא לחברון אצל יצחק אירעוהו כל אלה. וישכב את בלהה – מתוך שבילבל משכבו, מעלה עליו כאילו שכבה, ולמה בילבל וחילל יצועיו שכשמתה רחל נטל יעקב מיטתו שהיתה נתונה תדיר באהל רחל ולא בשאר האהלים ונתנה באהל בלהה, בא ראובן ותבע עלבון אמו, אמר אם אחות אמא הייתה צרתה שפחת אחות אימא תהא צרתה לאימא. ויהיו בני יעקב שנים עשר – מתחיל לעניין ראשון, משנולד בנימן נשלמה המיטה ומעתה ראויין להימנות ומנאן, ורבותינו דרשו ללמדנו בא שכולם שוים וכולן צדיקים שלא חטא ראובן.

Ibn Ezra Bereshit Third Commentary 35:22אבן עזרא בראשית פירוש שלישי ל״ה:כ״ב

וישמע ישראל – מה שעשה ראובן. על כן: ויהיו בני יעקב שנים עשר – ולא הוליד עוד, כי בלהה חֻלְלַה, ורחל מתה, ומאס בלאה ובשפחתה בעבור ראובן, על כן לא בא עוד אל אשה ולא הוליד, על כן לא היו בניו רק שנים עשר. ומעתה התבודד לעבוד השם בעבור נדרו, ואין לו חפץ ותאוה בדברי העולם.

Radak Bereshit 35:22רד"ק בראשית ל״ה:כ״ב

ויהי בשכון, Yaakov did not reside anywhere until he came to his father; however, seeing that he had so many animals and possessions that he moved extremely slowly, it appeared as if he was actually settling down. וילך ראובן, he went to Bilhah’s tent and slept with her. פלגש אביו, his father’s concubine. Actually, she was his father’s wife, but in Reuven’s view she was no better than a concubine. Reuven did not consider her as out of bounds to him as she had been a slave woman originally, and his father had subsequently taken her to be his concubine. The Torah clearly states that she had become Yaakov’s proper wife in all matters legal. (30,4) As such Bilhah was totally out of bounds to him. Even before the giving of the Torah, the laws of incest governing all of mankind (Noachide laws) included the prohibition of sleeping with one’s father’s wife. (compare our commentary on 20,24) If such legislation applied to all of mankind, how much more so did it apply to the sons of Yaakov. As a result of this trespass Reuven’s status as Yaakov’s legal firstborn was revoked on Yaakov’s deathbed when he publicly announced his unfitness for the title as we also know from Chronicles I 5,1, and his position was given to Joseph instead. וישמע ישראל, he stopped living with Bilhah as a result of this. The meaning of the line ויהיו בני יעקב שנים עשר, is that from that time on Yisrael had no further children. He no longer slept with any woman for the remainder of his life. In fact, he basically became a recluse, not attending to mundane activities but concentrating on serving God directly. This is what he had meant when he said in his vow, that once he would return safely to his father’s house, והיה ה' לי לאלוקים, “the Lord will be my God.” According to the Talmud Shabbat 55 Reuven had not actually slept with Bilhah at all, but had only made her bed look slept in, disturbed, to give the impression that intimacy had taken place there. This was a protest against his father not only having spent most of his married life with Rachel, but even now after her death spending his time with Rachel’s maidservant instead of with his mother, with Leah.

ויהי בשכון – והוא לא שכן במקום עד שהלך אל בית אביו, אלא לפי שהיה כבד במקנה ועם רב אתו, היה הולך למסעיו מעט מעט, עד שמסעיו דומה למשכן. וילך ראובן – הלך לאהל בלהה ושכב עמה. פלגש אביו – אשת אביו היתה נקראת פלגש; שראובן חשב כי לא היתה אסורה עליו לפי שהיתה תחלה שפחה ואחר כן לקחה אביו לפלגש והכתוב מעיד עליה שהיתה לו לאשה, כמו שאמר ותתן לו בלהה שפחתה לאשה, והיתה אסורה עליו, כי בני נח נצטוו על העריות כמו שכתבנו, כל שכן בני יעקב, לפיכך נטל ממנו יעקב בכורתו, כמו שאמר, בחללו יצועי אביו, ונתנה בכורתו ליוסף. וישמע ישראל – ופירש מן האשה, זהו שאמר ״ויהיו בני יעקב שנים עשר״ כי לא היה לו עוד בן, והיה פורש כל ימיו מאשה ומדרכי העולם, והתעסק בעבודת האל, זהו שאמר והיה ה׳ לי לאלהים, ובדרש לא שכב עמה אלא בלבל יצועה, אמר, אם אחות אמי צרה לה, תהא שפחתה צרה לה, עמד ובלבל יצועה.