ההתגלות לזקנים בהר סיני
הקדמה
לשבח או לגנאי?
שמות כ"ד מתאר את הברית בהר סיני. לאחר פירוט הבאת הקרבנות, קריאת הברית, וזריקת הדם על העם, מספרים הפסוקים כיצד זכו נבחרים מעטים לראות את ה':
(ט) וַיַּעַל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל. (י) וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר. (יא) וְאֶל אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁלַח יָדוֹ וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹהִים וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ.
(9) Then Moses, Aaron, Nadab, Abihu, and seventy of the elders of Israel went up. (10) They saw the God of Israel. Under his feet was like a paved work of sapphire stone, like the skies for clearness. (11) He didn’t lay his hand on the nobles of the children of Israel. They saw God, and ate and drank.
במבט ראשון נראה שמדובר באירוע חיובי, המעיד על מעלתם של הזקנים. פסוק י"א, לעומת זאת, עשוי להטיל ספק בהנחה זו. נאמר לנו "וְאֶל אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁלַח יָדוֹ". מה פירוש הדבר? לעיתים קרובות, כאשר הכתוב נוקט בביטוי "שליחות יד", הוא מתייחס לפגיעה באחר.1 האם משתמע מכך שהאצילים היו ראויים לעונש, אך מסיבה כלשהי ניצלו? במה, אם כן, חטאו הזקנים? כיצד ניתן להבין אחרת את המונח "לֹא שָׁלַח יָדוֹ"?
שאלות נוספות
הפסוקים מעוררים גם כמה שאלות טקסטואליות ותיאולוגיות נוספות:
- ראיית ה' – מה פירוש לראות את ה'? אם ה' אינו ישות גשמית, כיצד ניתן לראותו באופן פיזי?2
- "וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר" – מה מרמז ביטוי זה על מה שראו הזקנים? מהו "מַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר", וכיצד הוא מתאר את ה'?
- "אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" – פסוק ט' מדבר על משה, אהרן, נדב, אביהוא ושבעים מזקני ישראל, ואילו פסוק י"א מדבר על "אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". מה היחס בין שתי הקבוצות? האם מדובר באותה קבוצה או בשתי קבוצות נפרדות של אנשים? אם מדובר באותה קבוצה, מדוע היא מכונה באופן שונה בשני הפסוקים?
- "וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל" לעומת "וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹהִים" – האם יש הבדל במשמעות בין השורשים "ראה" ו"חזה"? מדוע התיאור בפסוק י' שונה מהתיאור בפסוק י"א? יתרה מזאת, מדוע העובדה חוזרת ומוזכרת פעמיים?
- "וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ" – מדוע מסתיים הסיפור בכך שהאצילים "אכלו ושתו"? כיצד הדבר קשור לראייתם את האלוקות; האם ארוחה הייתה חלק מן המפגש? האם אכילה היא תגובה הולמת לראיית האלוקים?
- "וְאֶל הַזְּקֵנִים אָמַר שְׁבוּ לָנוּ בָזֶה" – כאשר משה עולה אל ההר לקבל את הלוחות, הוא אומר לזקנים להישאר למטה עם אהרן וחור. האם יש לקרוא זאת כתוכחה ואזהרה, המסגירה את חששו של משה שמא יפרצו הזקנים גבול כלשהו? או שמא יש לראות בכך כבוד, שכן הזקנים מופקדים על השתתפות בפיקוח על העם בהיעדרו של משה?
הזקנים במקומות נוספים בתנ"ך
כמה פרשות נוספות בתנ"ך מזכירות את הזקנים ועשויות לשפוך אור על אופיים:
- זקנים במצרים – בשמות ג', אומר ה' למשה שעליו לאסוף את הזקנים כדי שיצטרפו אליו בעמדו מול פרעה. אף שמשה אוסף את הזקנים, כאשר הוא הולך אל הארמון בשמות ה', הם אינם מוזכרים. האם הדבר מלמד שהם לא נשמעו להוראה, בהיסוסם לעמוד מול פרעה, או שמא השמטתם מן הטקסט אינה משמעותית?
- הזקנים וחטא העגל – אף שהזקנים מוזכרים כמצטרפים לאהרן וחור כאשר עלה משה אל ההר, איננו שומעים דבר על תפקידם בפרשת העגל. היכן היו כאשר פנה העם אל אהרן? האם היעדרותם מן הטקסט מרמזת על חפותם או על אשמתם?
- הזקנים בבמדבר י"א – כאשר משה שוב אינו יכול לשאת את תלונות העם בבמדבר י"א, מציע לו ה' לבחור שבעים זקנים שיסייעו לו, דבר המרמז שקבוצה כזו לא הייתה קיימת באותה עת. היכן, אם כן, היו הזקנים מסיפורנו? מדוע לא הוטל עליהם לסייע למשה?