שכר ועונש
הקדמה
שפע של ברכות וקללות
התורה גדושה בהבטחות הן לגמול על צייתנות והן לעונש על עבירה. אף שאלה בולטים ביותר, אולי, בויקרא כ"ו ובדברים כ"ח, שכל אחד מהם מכיל רשימה מלאה של ברכות וקללות, פסוקים בודדים נוספים רבים1 מבטיחים באופן דומה גמול, לרבות בריאות/מחלה, גשם/בצורת, שלום/מלחמה, ועוד. ברוב המכריע של המקרים, הגמול מובטח בהקשר של שמירת המצוות בכלל,2 אך במקרים אחרים, מצוות ספציפיות מיוחדות כראויות לשכר או לעונש.3
"?היכן טובתו של זה"
ואולם, למרות שפע ההבטחות, הניסיון מלמד שלא כל השומרים את מצוות ה' זוכים ליהנות מהתועלות המתוארות. הבעיה מועלית ב ירושלמי חגיגה ב':א'4 מפיו של אלישע בן אבויה. הוא רואה אדם המקיים את הציווי לשלח את האם מעל הבנים, מצווה שגמולה המוצהר הוא אריכות ימים, ובכל זאת מוצא שהאיש מת בירידתו:
פעם אחת היה יושב ושונה בבקעת גינוסר וראה אדם אחד עלה לראש הדקל ונטל אם על הבנים וירד משם בשלום למחר ראה אדם אחר שעלה לראש הדקל ונטל את הבנים ושילח את האם וירד משם והכישו נחש ומת אמר כתיב {דברים כב} שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך למען ייטב לך והארכת ימים איכן היא טובתו של זה איכן היא אריכות ימיו של זה?
אלישע בן אבויה שואל, "היכן הטובה שהובטחה לזה? היכן אריכות ימיו?" גם אנו תוהים, מדוע נראה שה' מבטיח אך אינו מקיים? הגמרא משיבה שהפסוקים מתייחסים לשכר בעולם הבא, אך האם זהו פשוטו של מקרא?5 אם כל ברכות התורה מתייחסות לעולם הרוחני, מדוע רובן המכריע הן פיזיות באופיין? ואם, לעומת זאת, הן מתייחסות לשכר בעולם הזה, מדוע אין הן תמיד גלויות לעין? האם דרכי ההשגחה של ה' השתנו עם הזמן, והאם מה שהיה נכון בתקופת התנ"ך,6 אינו נכון עוד כיום?7
קיבוצי או אישי?
דיונה של התורה בגמול משאיר שאלה חשובה נוספת פתוחה לוויכוח: כלפי מי מכוונות ברכות התורה – כלפי הפרט או כלפי הציבור? מספר גורמים עשויים להשפיע על עמדתו של אדם בסוגיה זו:
- בעוד שפסוקים רבים מנוסחים בלשון יחיד,8 אחרים פונים בלשון רבים.9 האם הבדל זה משמעותי, ומרמז שחלק מהברכות מיועדות ליחיד ואחרות לאומה כולה? או שמא הניסוח אינו רלוונטי, שכן ניתן לפנות הן לציבור והן ליחיד בין בלשון יחיד ובין בלשון רבים?10
- מספר קטעים, כגון ויקרא כ':א'-ה' או דברים כ"ט:י"ז-כ', מכוונים במפורש לפרט ("בָּאִישׁ הַהוּא") לצורך גמול. אחרים מדברים על שמירה אישית של מצוות ספציפיות,11 מה שמרמז אף הוא שהשכר המוצהר הוא אישי. האם יש לראות במקרים אלה מקרים חריגים, או כהוכחה לכך שגמול אישי הוא הנורמה?
- פסוקים רבים מדברים על גמול כגון גשם, רעב, או מלחמה, שנראה כמשפיע באופן טבעי על הציבור. האם הפסוקים מרמזים שתופעות אלה יתנהגו כפי שהן מתנהגות בדרך כלל, וכך, מעצם ההגדרה, האומה ולא הפרט היא זו שתסבול או תתברך? או שמא שכר ועונש עשויים להיות ניסיים, כך שאדם צדיק ייהנה משלום וגשם, בעוד ששכניו הרשעים לא?
סוגיות פילוסופיות קשורות
- השגחה אלוקית – עד כמה מתנהל העולם על פי הסדר הטבעי, ועד כמה באמצעות השגחה אלוקית? האם קיימת השגחה פרטית, רק השגחה כללית, או לא זו ולא זו בעולם הזה? באיזו תדירות יתערב ה' באופן פעיל ויעשה ניסים כדי לתגמל או להעניש?
- העולם הבא – מה טבעו ותכליתו של העולם הבא? האם הוא מיועד רק לנשמה, או גם לגוף? כיצד קשור הגמול המתקבל בעולם אחד לזה המתקבל באחר? האם אנשים מקבלים את המגיע להם בשני העולמות, חלקו בכל אחד, או רק בעתיד? האם קיים הבדל בין גמול לאומי לגמול אישי?
- תקוות לשכר – באבות א':ג', אנטיגנוס אומר את דבריו הידועים, "אַל תִּהְיוּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס", וטוען שאין לעבוד את ה' מתוך תקווה לשכר.12 כיצד, אם כן, מתיישב הדבר עם עשרות הפסוקים המבטיחים בדיוק זאת? אם האידיאל הוא ששומרים על המצוות ללא קשר לתמורה, מדוע מקדיש ה' כה הרבה מקום לפרט ברכות וקללות? ייתכן שיש להן תכלית אחרת, שאינה קשורה לגמול?
- גשמי או רוחני – כמעט כל שכר וברכות התורה הם גשמיים באופיים.13 מדוע אין ה' מבטיח גם שכר רוחני? האם אין הוא נחשב לרמה גבוהה יותר? ואם העולם הבא אכן נחשב לשכר האולטימטיבי, מדוע הוא אינו מוזכר במפורש בתורה?
לסיכום
תיאורה של התורה את הגמול, אם כן, משאיר אותנו תוהים בחזיתות רבות. האם ברכות וקללות אלה מיועדות לפרט או לציבור? האם הן מתייחסות לעולם הזה או לבא? האם הן ניסיות או טבעיות? ייתכן שהן מוגבלות לזמן ומקום מסוימים, או שהן רלוונטיות תמיד ובכל מקום? אם האחרון נכון, מדוע אין הן תמיד גלויות לעין? עמוד הגישות יבחן כיצד ענו הפרשנים על פני הדורות על שאלות אלה.