Difference between revisions of "Sale of the Birthright – A Fair Deal/2/he"
Jump to navigation
Jump to search
Yovel.Levy (talk | contribs) m |
Yovel.Levy (talk | contribs) m |
||
| Line 61: | Line 61: | ||
</mekorot> | </mekorot> | ||
<point><b>הבכורה כברכה וברית</b> – עמדה זו מציגה את הבכורה כמורשת היחודית של יצחק כצאצא אברהם, הטומנת בחובה הבטחות בנוגע לירושת הארץ וצאצאים רבים לבן הנבחר. מי שמשיג את הבכורה, יהפך לאביה של האומה הנבחרת.<fn>השוו ל"בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל" (שמות ד':כ"ב) ועקידת יצחק בהמשך. לפי גישה זו, לבכורה בסיפורנו יש חשיבות היסטורית משמעותית שאינה כלולה בזכות הבכורה הנפוצה.</fn></point> | <point><b>הבכורה כברכה וברית</b> – עמדה זו מציגה את הבכורה כמורשת היחודית של יצחק כצאצא אברהם, הטומנת בחובה הבטחות בנוגע לירושת הארץ וצאצאים רבים לבן הנבחר. מי שמשיג את הבכורה, יהפך לאביה של האומה הנבחרת.<fn>השוו ל"בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל" (שמות ד':כ"ב) ועקידת יצחק בהמשך. לפי גישה זו, לבכורה בסיפורנו יש חשיבות היסטורית משמעותית שאינה כלולה בזכות הבכורה הנפוצה.</fn></point> | ||
| − | <point><b> | + | <point><b>תשלומו של יעקב</b> – לפי לקח טוב, נזיד העדשים שימש כתשלום.<fn>הפרשנים האחרים אינם נוקטים בשיטה ברורה לשאלה זו. אברבנאל מצביע על כך שאפילו אם התשלום התבצע בכסף, השאלה המוסרית עדיין מתבקשת, משום שהנסיבות של העסקה מצביעות על ניצולו של עשו הרעב. רד"צ הופמן מעלה את שתי האפשרויות, אך לא מכריע ביניהן.</fn></point> |
<point><b>"הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת"</b><ul> | <point><b>"הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת"</b><ul> | ||
| − | <li> | + | <li>חזקוני, אברבנאל ושד"ל מציעים שעשו מצהיר על כך שהוא עתיד למות לפני שישיג את הירושה.אברבנאל ושד"ל <fn>ראו רשב"ם, אבן עזרא ואחרים למעלה.</fn> סבורים שעשו מתייחס לסכנות הטבועות בתפקידו כצייד. מנגד, חזקוני מציע שעשו חשב שירושת ארץ ישראל מרוחקת מאות שנים,<fn>לפי פירוש זה, עשו מתכוון להבטחה שניתנה בברית בין הבתרים (בראשית ט"ו: י"ג-י"ד), לפיה צאצאי אברהם ירשו את הארץ רק אחרי 400 שנה.</fn><span class="aht-chrome-space"> ובשלב זה הוא כבר יהיה מת זמן רב ולא יוכל להנות מהרווחים</span>.<fn>לפי שתי הקריאות, עשו מוכן למכור את הבכורה מאחר שאין לו עניין במתנה שסביר שלא יזכה להינות ממנה.<br/><br/></fn></li> |
| − | <li> | + | <li>רד"צ הופמן טוען שעשו מרגיש כאילו הוא באמת עומד למות בגלל תשוקתו הנואשת לנזיד,<fn>בניגוד לרבי יוסף בכור שור למעלה, הרב הופמן מציע שעשו לא באמת עמד לרעוב למוות; הוא פשוט הרגיש שהוא עלול למות אם לא יקבל מה שהוא רצה. לכן, האירוע מדגיש את צרכיו הפיזיים הנואשים של עשו, ורצון להתענג על הרגע, אפילו במחיר אובדן ערך רוחני גבוה יותר.</fn> ותאווה זו היא שגרמה לו להסכים לעסקה.<fn>בניגוד לשתי עמדות אלה, לקח טוב (בעקבות בבלי בבא בתרא ומקורות מדרשיים נוספים) טוען שעשו, במילים אלו, דוחה את הקיום של החיים שלאחר המוות.</fn></li> |
</ul></point> | </ul></point> | ||
| − | <point><b> | + | <point><b>דמותו של עשו</b><ul> |
| − | <li><b> | + | <li><b>כופר </b>– לקח טוב ואברבנאל מציירים את עשו כלא ראוי ל הגשמת מורשתו של אברהם. עשו היה מרושע וחסר אמונה. הוא אפילו לא האמין שה' עתיד למלא את הבטחתו ולתת את ארץ ישראל לאברהם.<fn>על השקפתו של אברבנאל על עשו, ראו <a href="A Portrait of Esav" data-aht="page">A Portrait of Esav</a>.</fn></li> |
| − | <li><b> | + | <li><b>עבד לתשוקותיו –</b> חזקוני ורד"צ הופמן לא מציירים את עשו כרשע, אלא כאחד החי את הרגע, עבד לצרכיו החומריים. <fn>לעוד, ראו  <a href="A Portrait of Esav" data-aht="page">A Portrait of Esav</a>.</fn><span class="aht-chrome-space"> עשו היה מוכן למכור את בכורתו כדי להתפנק על חשקו המיידי, בלי לחשוב על העתיד או להעריך את הערך של ברכות רוחניות.</span><fn>שד"ל פחות קריטי בציורו את עשו.  הוא מצייר אותו כעסוק מאוד במלאכת הצייד ולכן זונח כל  אחריות אחרת בבית, תחום המיועד למקבל הבכורה.</fn></li> |
</ul></point> | </ul></point> | ||
<point><b>Evaluation of Yaakov's actions</b> – This position maintains that Yaakov pursued the birthright, not for material gain, but for a lofty, spiritual, ideal. As Esav's character and/or beliefs proved him an unworthy successor to Avraham, Yaakov viewed himself as proactively ensuring that the blessing went to the proper individual.<fn>Abarbanel even proposes that since Esav was undeserving, Yaakov feared that perhaps the blessing would switch to the line of Yishmael, and neither brother would receive it.</fn> In addition, since Esav was not literally about to die and did not value the birthright, the sale was neither unfair nor exploitative.</point> | <point><b>Evaluation of Yaakov's actions</b> – This position maintains that Yaakov pursued the birthright, not for material gain, but for a lofty, spiritual, ideal. As Esav's character and/or beliefs proved him an unworthy successor to Avraham, Yaakov viewed himself as proactively ensuring that the blessing went to the proper individual.<fn>Abarbanel even proposes that since Esav was undeserving, Yaakov feared that perhaps the blessing would switch to the line of Yishmael, and neither brother would receive it.</fn> In addition, since Esav was not literally about to die and did not value the birthright, the sale was neither unfair nor exploitative.</point> | ||
Version as of 12:58, 20 May 2019
מכירת הבכורה – עסקה הוגנת?
גישות פרשניות
סקירה
פרשנים משתדלים להצדיק את מעשיו של יעקב בדרכים מגוונות, ומציגים טווח רחב של דעות בנוגע למהות הבכורה ואיך יש להעריך את מעשיהם של עשו ויעקב. רשב"ם ואבן עזרא מציגים את הבכורה כירושה חומרית ומגינים על רכישת יעקב בכך שהוא שילם את שוויה המלא של הבכורה. לפיהם, עשו ויעקב מהווים דמויות נטרליות. מצד שני, מדרשים שונים ופרשנים מאוחרים יותר מבינים את הבכורה כמושג רוחני, כאחריות דתית לשירות האל או כסמל לאומה הנבחרת, ומסבירים כי עשו לא היה ראוי למשימות אלה. לבסוף, רבי יוסף בכור שור מניח כי הבכורה מעניקה לבן המבוגר את הזכויות על נכסי אביו, וטוען כי תחת נסיבות אלה ליעקב הייתה את הזכות לשים את האינטרסים שלו לפני אלו שלא אחיו. הוא משווה בין רצונותיהם של עשו ויעקב לדאוג לעצמם ורואה בכך תכונה הכרחית במאבקם להישרדות.
נתן ערך הוגן
יעקב לא רימה את עשו כיוון שהוא שילם לו את הערך המלא של הכורה.
עמדה זו נוגעת למחלוקת האם יעקב שילם על הבכורה יותר משמניחים בדרך כלל, או שמא הבכורה שווה פחות משחושבים לרוב.
שילם מחיר מלא
הבכורה מקנה חלק כפול בירושה, ויעקב שילם בתמורה לה את החלק המדובר.
יעקב שילם במזומן – לפי פרשנים אלו, יעקב שילם על הבכורה לא בנזיד עדשים, אלא בכסף שמשקף את ערכה בשוק.1
הלחם והעדשים משמשים לתפקיד אחר, ומהווים עדות מוחשית לחתימת העסקה.2
הלחם והעדשים משמשים לתפקיד אחר, ומהווים עדות מוחשית לחתימת העסקה.2
מקבילות תנ"כיות – רשב"ם רואה את תפקיד הנזיד כאן, כדומה לתפקיד ארוחת הברית שנחלקה בין יעקב ללבן כאשר הם סיכמו את בריתם.3 אולם, רשב"ם אינו מחשיב את העובדה שבמקרה שלנו נזיד העדשים מוצג כבא (לפחות בעיקר) כדי להשביע את רעבונו של עשו, ולא כארוחה משותפת.4
"הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת" – רשב"ם מצטט את אביו, רבי מאיר, המסביר שלא צריך להבין את הכרזתו של עשו כמילותיו האחרונות של אדם גווע מרעב, אלא כהצהרה המשקפת את חייו הלא בטוחים של צייד המסכן את חייו בשדה. עשו הבין שישנה סבירות גבוהה שימות לפני אביו, ולכן לבכורה היה ערך מועט בעיניו.
"וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה" ודמותו של עשו – רשב"ם מצביע על הפכפכותו של עשו אשר לא ראה שום ערך בבכורה כאשר התענג על ארוחתו, אך מאוחר יותר התחרט על החלטתו למכור אותה .5
עם זאת, הוא לא מצביע על כישלונות מוסריים של עשו, אלא מציג אותו כדמות ניטרלית.6
עם זאת, הוא לא מצביע על כישלונות מוסריים של עשו, אלא מציג אותו כדמות ניטרלית.6
הערכת מעשיו של יעקב – לפי עמדה זו, יעקב הציע שווי הוגן עבור הבכורה ולא רימה את אחיו. מעבר לכך, עשו לא עמד למות, כך שיעקב לא ניצל את צורכו הנואש של אחיו.
האם יעקב קיבל אי פעם את הבכורה? בתורה לא קיימת ראיה מפורשת לכך שיעקב קיבל חלק נוסף בנכסי יצחק, או אפילו לכך שיעקב העשיר בזכות אביו בדרך כלשהי.7
חסרת ערך עבור עשו
בין אם הבכורה מייצגת חלק כפול בנכסי האב או רק מעמד של כבוד,8 הבכורה לא הייתה שווה הרבה לעשו.
התשלום נפרע בנזיד – אבן עזרא ורמב"ן סבורים שניהם שהבכורה נמכרה עבור נזיד העדשים, ולא תמורת כסף.9 שניהם מסכימים על כך שהבכורה לא הייתה שווה לעשו, כיוון שסבר שימות לפני אביו ולא יזכה להינות מהירושה. אבן עזרא מציין שמאחר ויצחק היה עני 10 הבכורה היתה באופן יחסי חסרת ערך .
"הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת" – אבן עזרא ורמב"ן טוענים11 שעשו אינו מדבר מתוך מחשבה שמותו מרעב ממשמש ובא, אלא מתוך תוחלת החיים הקצרה שלו והסבירות הגבוהה שימות לפני אביו בגלל הסכנות שכרוכות במקצועו כצייד.
"וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה" ודמותו של עשו
- אבן עזרא מסביר שעשו מזלזל בבכורה כיוון שהייתה כמעט חסרת ערך בגלל עניותו של יצחק.12 לכן הוא אינו רואה את הפסוק כמעביר ביקורת מוסרית על עשו.13
- רמב"ן טוען שגישתו של עשו נובעת מפזיזותו ומהצורך שלו בסיפוק מיידי. לפי רמב"ן, עשו, כמו כל השוטים, חי את הרגע ומעולם לא חשב על העתיד.14 רמב"ן בבירור מצייר את עשו באופן שלילי .15
הערכת פעולותיו של יעקב – עמדה זו טוענת כי יעקב לא ניצל את הרעב של אחיו, מאחר ועשו לא היה בסכנה של מוות קרוב. יעקב גם לא ניצל את עשו, כיוון שהמחיר שיקף את הערך שהעניק עשו לבכורה.
האם יעקב קיבל אי פעם את הבכורה? התורה לא מציינת שיעקב קיבל אי פעם חלק כפול מירושת יצחק.16
עשו אינו ראוי
הבכורה היוותה זכות רוחנית (יותר מאשר זכות כלכלית) ועשו לא התעניין בה וגם לא היה ראוי לקבל אותה. גישה זו מבחינה בין הזכויות וההתחייבויות אשר עמדה דתית זו מעניקה.
מעמד של כהן
הבכורה העניקה מעמד של כהן, ויעקב שמר על האחריות לשרת את הקב"ה כראש המשפחה.
הבכורה כמעניקה מעמד של כהן – התמריץ לקשר את הבכורה למעמד של כהן נובעת מהקדשת הבכורים לעבודת השם17 לאחר הצלתם ממכת בכורות המתוארת בשמות י"ב-י"ג. עמדה זו מציעה ששירות זה היה זכותם של הבכורים עוד לפני ספר שמות.18
תשלומו של יעקב – הפרשנים הדנים בגישה זו חלוקים ביחס לשאלת התשלום. רבי סעדיה גאון מניח שיעקב קנה את הבכורה עבור סיר של נזיד עדשים, כאשר מדרש אגדה וספורנו סוברים שיעקב שילם מחיר מלא.19 כולם מסכימים שיעקב הונע על ידי תשוקתו להבטיח שהזכות הרוחנית של הבכורה לא תיפול ביד מי שאינו ראוי.
מקבילות תנ"כיות – רבי אברהם בן הרמב"ם מצביע על הפסדת בכורתו של ראובן ליוסף והפסדת מעמדם של בכורי ישראל לטובת הלווים, כהשוואה למקרים בהם הבכורה מועברת מהבן/ הקבוצה שאינם ראויים, לאדם מתאים יותר.
"הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת" – בעוד ספורנו רואה זאת כהצהרה על תשישותו ורעבו הנואש של עשו שאילצו אותו להסכים למכירה, פרשנים אחרים מקשרים את ההצהרה לטבעה הרוחני של הבכורה. מדרש אגדה (בובר) ורש"י מציעים שעשו היה מוכן לוותר על הבכורה כיוון שהיה מודע לסכנות הפוטנציאליות 20 שמעמד הכהונה עלול להביא איתו למי שאינו צדיק.21
דמותו של עשו וחישוביו
- השמצת עשו – רוב הפרשנים הנוקטים בגישה המשמיצה את עשו,22 מציירים אותו כאדם רשע ששירות השם אינו נוגע לו.23 עשו לא חש מרומה, אלא מכר את הבכורה בשמחה הן משום שהייתה חסרת ערך עבורו והן משום שחשב שהיא עלולה להוביל למותו בטרם עת. יתרה מכך, לפי מדרש אגדה (בובר), עשו הוא זה שהיה רמאי, והשוויץ בפני רמאים אחרים שהוא הונה את אחיו ששילם עבור סחורה שלא היה יכול לרכוש באופן חוקי.
- חוסר התאמתו של עשו – ספורנו מצייר את עשו כדמות נייטרלית, דמות שאכן ניצבת על סף מוות ובפשטות אינה מתאימה לעמוד בדרישות מעמד הכהונה. 24 שילוב זה של גורמים הוביל לרצונו למכור את הכורה.
הערכת פעולותיו של יעקב – לפי עמדה זו, תשוקתו של יעקב לבכורה נבעה משיקולים אידיאולוגים, יותר מאשר מרצונות חומריים.25 מאחר ולבכורה היה ערך מועט עבור עשו, המכירה נחשבת הוגנת.26 בנוסף, מאחר והמוות של עשו לא היה קרוב,27 יעקב לא ניצל את חולשתו של אחיו.28
האם יעקב קיבל את הבכורה? בהמשך ספר בראשית, יעקב אכן משמש ככהן, ומציע קורבנות ונסכים לה'.
מורשת אברהם
יעקב רכש את הזכויות לברכה והברית אשר קיבל אברהם. זכויות אלה כוללות את ירושת הארץ וכהונת יעקב כאב לאומה הנבחרת.
מקורות:
הבכורה כברכה וברית – עמדה זו מציגה את הבכורה כמורשת היחודית של יצחק כצאצא אברהם, הטומנת בחובה הבטחות בנוגע לירושת הארץ וצאצאים רבים לבן הנבחר. מי שמשיג את הבכורה, יהפך לאביה של האומה הנבחרת.29
תשלומו של יעקב – לפי לקח טוב, נזיד העדשים שימש כתשלום.30
"הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת"
- חזקוני, אברבנאל ושד"ל מציעים שעשו מצהיר על כך שהוא עתיד למות לפני שישיג את הירושה.אברבנאל ושד"ל 31 סבורים שעשו מתייחס לסכנות הטבועות בתפקידו כצייד. מנגד, חזקוני מציע שעשו חשב שירושת ארץ ישראל מרוחקת מאות שנים,32 ובשלב זה הוא כבר יהיה מת זמן רב ולא יוכל להנות מהרווחים.33
- רד"צ הופמן טוען שעשו מרגיש כאילו הוא באמת עומד למות בגלל תשוקתו הנואשת לנזיד,34 ותאווה זו היא שגרמה לו להסכים לעסקה.35
דמותו של עשו
- כופר – לקח טוב ואברבנאל מציירים את עשו כלא ראוי ל הגשמת מורשתו של אברהם. עשו היה מרושע וחסר אמונה. הוא אפילו לא האמין שה' עתיד למלא את הבטחתו ולתת את ארץ ישראל לאברהם.36
- עבד לתשוקותיו – חזקוני ורד"צ הופמן לא מציירים את עשו כרשע, אלא כאחד החי את הרגע, עבד לצרכיו החומריים. 37 עשו היה מוכן למכור את בכורתו כדי להתפנק על חשקו המיידי, בלי לחשוב על העתיד או להעריך את הערך של ברכות רוחניות.38
Evaluation of Yaakov's actions – This position maintains that Yaakov pursued the birthright, not for material gain, but for a lofty, spiritual, ideal. As Esav's character and/or beliefs proved him an unworthy successor to Avraham, Yaakov viewed himself as proactively ensuring that the blessing went to the proper individual.39 In addition, since Esav was not literally about to die and did not value the birthright, the sale was neither unfair nor exploitative.
Does Yaakov receive the birthright? All agree that Yaakov's descendants, rather than Esav's, became the chosen nation, and the inheritors of Avraham's legacy.40 R. D"Z Hoffmann, though, suggests that this inheritance had nothing to do with the sale,41 which was more like child's play with no legal standing. Lekach Tov and Shadal, in contrast, point out how Esav acted upon the oath taken during the sale, and, after his father's death, moved to Seir, staking no claim on the Land of Israel.
Yaakov's Self Interest
The birthright included Yitzchak's full inheritance, and only one son was to receive the entire estate. Yaakov's purchase was justified since, under such circumstances, he had the right to look out for his own self interest.
Primogeniture – The Melekhet Machshevet posits that in Biblical times, like feudal France in his own era, the father's entire estate and patriarchal status were inherited by his eldest son,42 with younger sons either serving the older one, enlisting in the royal army,43 or venturing out on their own.44
"הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת" – R"Y Bekhor Shor interprets these words in their most literal sense; Esav is exhausted from an extended hunting expedition and is veritably on the verge of dying of hunger.45 R"Y Bekhor Shor assumes that the incident took place far from their city and parents' home,46 and thus Esav really did not have any alternative sources of food.47
It was a steal – R"Y Bekhor Shor maintains that Yaakov paid for the birthright with a bowl of lentil stew, rather than money.48 According to him, Yaakov was able to make a great deal for himself by taking full advantage of the leverage he had due to Esav's dire circumstances.49
"וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה" and Esav's character – R"Y Bekhor Shor is sympathetic to Esav's willingness to sell the birthright, viewing it as natural human instinct to put one's life before one's money. Esav's decision was thus a very rational one, rather than impulsive.50 R"Y Bekhor Shor adds that Esav trusted that his father's love would ensure that despite the sale he would still be able to inherit all.51 See also his interpretations in Chapter 27 that Yitzchak, in fact, tried to help Esav evade the consequences of the sale by using the method of a "living will".52
Evaluation of Yaakov's actions – This position views the inheritance as a winner takes all, with the loser receiving nothing. As such, it is understandable that Yaakov places his own interests ahead of his brother's and looks out only for his own welfare. The birthright was a zero sum game, and without his bold act, Yaakov would have been left empty handed upon his father's death and forced to find a different land of his own.53 Yaakov's actions cut a portrait of a hard-nosed businessman engaged in cut-throat competition, but they are not deceptive.54 Alternatively, a more critical view of Yaakov's conduct is taken by Radak.55
Does Yaakov ever receive the birthright? The Melekhet Machshevet and Hoil Moshe note that Yaakov indeed inherited all of Yitzchak's land holdings, and Esav was forced to emigrate from the land of Israel and carve out his own territory.56
