Difference between revisions of "Sanctifying Hashem's Name/1/he"
m |
m |
||
| Line 4: | Line 4: | ||
<h1>חובת קידוש השם</h1> | <h1>חובת קידוש השם</h1> | ||
<h2>האם חובה לקדש את השם?</h2> | <h2>האם חובה לקדש את השם?</h2> | ||
| − | <p>המושג של "קידוש השם" נחשב בעיני רבים לאחת המצוות המרכזיות | + | <p>המושג של "קידוש השם" נחשב בעיני רבים לאחת המצוות המרכזיות ביהדות. אך באופן מפתיע, מצווה זו אינה מוזכרת במפורש בשום מקום בתורה. מספר פסוקים אוסרים על חילול השם, חלקם בקשר לאיסורים ספציפיים<fn>ראו <a href="Vayikra19-12" data-aht="source">ויקרא י"ט:י"ב</a> לגבי שבועת שקר, <a href="Vayikra20-3_2" data-aht="source">ויקרא כ':ג'</a> בנוגע לעבודת המולך, ו<a href="Vayikra21-6" data-aht="source">ויקרא כ"א:ו'</a> ו<a href="Vayikra22-2" data-aht="source">ויקרא כ"ב:ב'</a> לגבי חובות הכהנים.  בנביאים וכתובים, חילול השם קשור גם לזנות (<a href="Amos2-7" data-aht="source">עמוס ב':ז'</a>), עבודה זרה (<a href="Yechezkel20-39" data-aht="source">יחזקאל כ':ל"ט</a>), רצח (<a href="Yechezkel36-19-24" data-aht="source">יחזקאל ל״ו:י״ט-כ״ד</a>), וטומאת המקדש (<a href="Yechezkel43-7-8" data-aht="source">יחזקאל מ"ג:ז'-ח'</a>, <a href="Malakhi1-11-12" data-aht="source">מלאכי א':י"א-י"ב</a>).</fn> וחלקם באופן כללי,<fn>ראו <a href="Vayikra22-26-33" data-aht="source">ויקרא כ״ב:ל״ב</a>: "וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קׇדְשִׁי".</fn> אבל אין ציווי מקביל לקדש אותו. ה' מזכיר מספר פעמים את זה שהוא מקדש את עם ישראל,<fn>לדוגמאות, ראו <a href="Vayikra20-7-8" data-aht="source">ויקרא כ':ז'-ח'</a>, <a href="Vayikra21-23" data-aht="source">כ"א:כ"ג</a>, ו<a href="Vayikra22-26-33" data-aht="source">כ"ב:ל"ב</a>.</fn> אך לא ברור אם האדם יכול לקדש את ה', או שרק ה' בעצמו יכול לעשות זאת. הרי לא ברור באיזה מובן האדם יכול להפוך את ה' לקדוש? מה תהיה המשמעות של קידוש שמו במצב כזה?</p> |
| − | |||
<h2>"וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"</h2> | <h2>"וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"</h2> | ||
<p> </p> | <p> </p> | ||
| − | <p> | + | <p>נהוג לצטט את <a href="Vayikra22-26-33" data-aht="source">ויקרא כ"ב</a> כמקור למצוות קידוש השם:</p> |
| − | |||
<q class="" lang="he" dir="rtl"> | <q class="" lang="he" dir="rtl"> | ||
<p>(לא) וּשְׁמַרְתֶּם מִצְוֺתַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם אֲנִי י"י. (לב) וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קׇדְשִׁי <b>וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל</b> אֲנִי י"י מְקַדִּשְׁכֶם. (לג) הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים אֲנִי י"י.</p> | <p>(לא) וּשְׁמַרְתֶּם מִצְוֺתַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם אֲנִי י"י. (לב) וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קׇדְשִׁי <b>וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל</b> אֲנִי י"י מְקַדִּשְׁכֶם. (לג) הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים אֲנִי י"י.</p> | ||
</q> | </q> | ||
| − | + | <p>אולם מקור זה אינו פשוט להבנה. קודם כל, הביטוי "וְנִקְדַּשְׁתִּי" אינו מנוסח כציווי, כצפוי במצווה, אלא הוא צורה פסיבית, כאילו זו בסך הכל תוצאה של פעולה אחרת. יתרה מזאת, הפסוק מופיע בסוף יחידה העוסקת בחוקי הכהונה, דבר שרומז שהוא מכוון דווקא לכהנים. למעשה, לאורך הפרקים הקודמים מופיעים פסוקים מקבילים רבים,<fn>וריאציות של "וְלֹא יְחַלֵּל.. כִּי אֲנִי י"י מְקַדְּשָׁם" מופיעות ב<a href="Vayikra21-6" data-aht="source">ויקרא כ"א:ו'</a>, <a href="Vayikra21-15" data-aht="source">כ"א:ט"ו</a>, <a href="Vayikra21-23" data-aht="source">כ"א:כ"ג</a>, <a href="Vayikra22-2" data-aht="source">כ"ב:ב'</a>, <a href="Vayikra22-15" data-aht="source">כ"ב:ט"ו</a>.</fn> וכולם מתייחסים לטקסי הכהנים דווקא, ואין להם קשר כמעט למעשים של שאר בני ישראל. מצד שני, פסוק זה שונה מהפסוקים המקבילים בכך שקודמת לו ההוראה הכללית של "וּשְׁמַרְתֶּם מִצְוֺתַי" והוא חותם ב"הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם", דבר שאולי מלמד שהוא פונה לקהל רחב יותר ("בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל") ולמגוון רחב יותר של מעשים.</p> | |
| − | <p>אולם מקור זה | + | <p>This source, however, is far from a simple one.  קודם כל, הביטוי "וְנִקְדַּשְׁתִּי" is not formulated in the imperative, as expected of a command, but is rather a passive form, as if it is merely the consequence of a previous action.  Moreover, the verse comes at the end of a unit dealing with priestly laws, suggesting that it is aimed at them specifically.  In fact, throughout the previous chapters, there are numerous parallel verses,all of which target specific priestly rituals and have little to do with the rest of the nation's actions.  On the other hand, this verse does differ from the parallel verses in that it is preceded by the general instruction of "וּשְׁמַרְתֶּם מִצְוֺתַי" וחותם ב"הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם", perhaps allowing for a connection to both a broader audience (and a wider range of actions.</p> |
| − | |||
<h2>קידוש השם ומסירות נפש?</h2> | <h2>קידוש השם ומסירות נפש?</h2> | ||
Version as of 01:33, 18 August 2019
חובת קידוש השם
הקדמה
האם חובה לקדש את השם?
המושג של "קידוש השם" נחשב בעיני רבים לאחת המצוות המרכזיות ביהדות. אך באופן מפתיע, מצווה זו אינה מוזכרת במפורש בשום מקום בתורה. מספר פסוקים אוסרים על חילול השם, חלקם בקשר לאיסורים ספציפיים1 וחלקם באופן כללי,2 אבל אין ציווי מקביל לקדש אותו. ה' מזכיר מספר פעמים את זה שהוא מקדש את עם ישראל,3 אך לא ברור אם האדם יכול לקדש את ה', או שרק ה' בעצמו יכול לעשות זאת. הרי לא ברור באיזה מובן האדם יכול להפוך את ה' לקדוש? מה תהיה המשמעות של קידוש שמו במצב כזה?
"וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"
נהוג לצטט את ויקרא כ"ב כמקור למצוות קידוש השם:
(לא) וּשְׁמַרְתֶּם מִצְוֺתַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם אֲנִי י"י. (לב) וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קׇדְשִׁי וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי י"י מְקַדִּשְׁכֶם. (לג) הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים אֲנִי י"י.
אולם מקור זה אינו פשוט להבנה. קודם כל, הביטוי "וְנִקְדַּשְׁתִּי" אינו מנוסח כציווי, כצפוי במצווה, אלא הוא צורה פסיבית, כאילו זו בסך הכל תוצאה של פעולה אחרת. יתרה מזאת, הפסוק מופיע בסוף יחידה העוסקת בחוקי הכהונה, דבר שרומז שהוא מכוון דווקא לכהנים. למעשה, לאורך הפרקים הקודמים מופיעים פסוקים מקבילים רבים,4 וכולם מתייחסים לטקסי הכהנים דווקא, ואין להם קשר כמעט למעשים של שאר בני ישראל. מצד שני, פסוק זה שונה מהפסוקים המקבילים בכך שקודמת לו ההוראה הכללית של "וּשְׁמַרְתֶּם מִצְוֺתַי" והוא חותם ב"הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם", דבר שאולי מלמד שהוא פונה לקהל רחב יותר ("בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל") ולמגוון רחב יותר של מעשים.
This source, however, is far from a simple one. קודם כל, הביטוי "וְנִקְדַּשְׁתִּי" is not formulated in the imperative, as expected of a command, but is rather a passive form, as if it is merely the consequence of a previous action. Moreover, the verse comes at the end of a unit dealing with priestly laws, suggesting that it is aimed at them specifically. In fact, throughout the previous chapters, there are numerous parallel verses,all of which target specific priestly rituals and have little to do with the rest of the nation's actions. On the other hand, this verse does differ from the parallel verses in that it is preceded by the general instruction of "וּשְׁמַרְתֶּם מִצְוֺתַי" וחותם ב"הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם", perhaps allowing for a connection to both a broader audience (and a wider range of actions.
קידוש השם ומסירות נפש?
קידוש שמו של השם יתברך קשור למושג הקרבת חייו של האדם למען השם. עם זאת, קשה למצוא דיון מפורש על חובת השהיד בתורה. רק בספרו של דניאל המאוחר יותר, 7 אנו קוראים כיצד דניאל וחבריו היו מוכנים להיהרג ולא לעבור על כמה וכמה. מצוות .8 האם התורה מחייבת לזייף את חייו? אם כן, באילו נסיבות ובאילו מצוות? לבסוף, האם מות הקדושים קשור לקידוש שמו של האשם ולפסוקים האמורים של ויקרא כ"ב?
The sanctification of Hashem's name is commonly associated with the concept of sacrificing one's life for Hashem. Yet, it is difficult to find an explicit discussion of the obligation of martyrdom in the Torah.5 It is only in the much later book of Daniel,6 that we read of how Daniel and his friends were willing to be killed rather than transgress various commandments.7 Does the Torah mandate forfeiting one's life? If so, under what circumstances and for which commandments? Finally, is martyrdom related to the sanctification of Hashem's name and the aforementioned verses of ויקרא כ"ב?
