The concept of sanctifying Hashem's name ("קידוש השם‏") is considered by many to be one of the central precepts of Judaism.  Perhaps surprisingly, however, nowhere in Torah is there an explicit command to do so. Though several verses admonish against profaning Hashem's name, both in connection with specific prohibitions<fn>See <a href="Vayikra19-12" data-aht="source">ויקרא י"ט:י"ב</a> with regards to swearing falsely, <a href="Vayikra20-3_2" data-aht="source">ויקרא כ':ג'</a> regarding worship of the Molekh, and <a href="Vayikra21-6" data-aht="source">ויקרא כ"א:ו'</a> and <a href="Vayikra22-2" data-aht="source">ויקרא כ"ב:ב'</a> regarding priestly conduct.  In the Prophets and Writings, mention of desecration of Hashem's name is also connected to prostitution (<a href="Amos2-7" data-aht="source">עמוס ב':ז'</a>), idolatry (<a href="Yechezkel20-39" data-aht="source">יחזקאל כ':ל"ט</a>), murder (<a href="Yechezkel36-19-24" data-aht="source">Yechezkel 36:19-24</a>), and defiling the Mikdash (<a href="Yechezkel43-7-8" data-aht="source">יחזקאל מ"ג:ז'-ח'</a>, <a href="Malakhi1-11-12" data-aht="source">מלאכי א':י"א-י"ב</a>).</fn> as well as more generally,<fn>See <a href="Vayikra22-26-33" data-aht="source">Vayikra 22:32</a>: "וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קׇדְשִׁי".</fn> no parallel directive exists for sanctification.  Hashem speaks repeatedly about His sanctifying of the nation,<fn>See, for instance, <a href="Vayikra20-7-8" data-aht="source">ויקרא כ':ז'-ח'</a>, <a href="Vayikra21-23" data-aht="source">כ"א:כ"ג</a>, and <a href="Vayikra22-26-33" data-aht="source">22:32</a>.</fn> but it is unclear whether it is man, or only God, who can sanctify Hashem Himself.<fn>See <a href="Yechezkel36-19-24" data-aht="source">Yechezkel 36:23</a> where Hashem speaks of the need to sanctify His own name, but see also <a href="Yeshayahu29-22-23" data-aht="source">ישעיהו כ"ט:כ"ב-כ"ג</a> which describes children sanctifying His name (<multilink><a href="RambamSeferHaMitzvotPositiveCommandment9" data-aht="source">רמב"ם</a><a href="RambamSeferHaMitzvotPositiveCommandment9" data-aht="source">ספר המצוות עשה ט'</a><a href="R. Moshe b. Maimon (Rambam, Maimonides)" data-aht="parshan">אודות ר' משה בן מיימון</a></multilink>, following Shir HaShirim Rabbah, interprets this verse to refer to the stories of martyrdom in the Book of Daniel).  In <a href="Bemidbar20-12" data-aht="source">במדבר כ':י"ב</a>, as well, Moshe and Aharon are chided for not sanctifying Hashem.</fn>  After all, how can a human make Hashem holy?  What would it mean to sanctify His name?
<p>המושג של "קידוש השם" נחשב בעיני רבים לאחת המצוות המרכזיות ביהדות. אך באופן מפתיע, מצווה זו אינה מוזכרת במפורש בשום מקום בתורה. מספר פסוקים מזהירים נגד חילול השם, חלקם בקשר לאיסורים ספציפיים<fn>ראו <a href="Vayikra19-12" data-aht="source">ויקרא י"ט:י"ב</a> לגבי שבועת שקר, <a href="Vayikra20-3_2" data-aht="source">ויקרא כ':ג'</a> בנוגע לעבודת המולך, ו<a href="Vayikra21-6" data-aht="source">ויקרא כ"א:ו'</a> ו<a href="Vayikra22-2" data-aht="source">ויקרא כ"ב:ב'</a> לגבי חובות הכהנים.  בנביאים וכתובים, חילול השם קשור גם לזנות (<a href="Amos2-7" data-aht="source">עמוס ב':ז'</a>), עבודה זרה (<a href="Yechezkel20-39" data-aht="source">יחזקאל כ':ל"ט</a>), רצח (<a href="Yechezkel36-19-24" data-aht="source">יחזקאל ל״ו:י״ט-כ״ד</a>), וטומאת המקדש (<a href="Yechezkel43-7-8" data-aht="source">יחזקאל מ"ג:ז'-ח'</a>, <a href="Malakhi1-11-12" data-aht="source">מלאכי א':י"א-י"ב</a>).</fn> וחלקם באופן כללי,<fn>ראו <a href="Vayikra22-26-33" data-aht="source">ויקרא כ״ב:ל״ב</a>: "וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קׇדְשִׁי".</fn> אבל אין ציווי חיובי מקביל לקדש את השם. ה' מזכיר מספר פעמים שהוא זה שמקדש את עם ישראל,<fn>לדוגמאות, ראו <a href="Vayikra20-7-8" data-aht="source">ויקרא כ':ז'-ח'</a>, <a href="Vayikra21-23" data-aht="source">כ"א:כ"ג</a>, ו<a href="Vayikra22-26-33" data-aht="source">כ"ב:ל"ב</a>.</fn> אך לא ברור אם האדם יכול לקדש את ה', או שרק ה' בעצמו יכול לעשות זאת.<fn>ראו <a href="Yechezkel36-19-24" data-aht="source">יחזקאל ל״ו:כ"ג</a> שם ה' מדבר על כך שהוא בעצמו יקדש את שמו. ראו גם <a href="Yeshayahu29-22-23" data-aht="source">ישעיהו כ״ט:כ״ב-כ״ג</a> שמתאר את הילדים שמקדשים את שמו. (בעקבות שיר השירים רבה, <a href="RambamSeferHaMitzvotPositiveCommandment9" data-aht="source">רמב״ם</a> מפרש פסוק זה כמתייחס לסיפורי מסירות הנפש בספר דניאל). גם ב<a href="Bemidbar20-12" data-aht="source">במדבר כ׳:י״ב</a>, משה ואהרן ננזפים על זה שלא קידשו את ה'.</fn> הרי לא ברור באיזה מובן האדם יכול להפוך את ה' לקדוש. מה תהיה המשמעות של קידוש כזה?</p>
<q xml:lang="en">(31) And ye shall keep My commandments, and do them: I am the Lord. <br/>(32) And ye shall not profane My holy name; but <b>I will be hallowed among the children of Israel</b>: I am the Lord who hallow you, <br/>(33) that brought you out of the land of Egypt, to be your God: I am the Lord.</q>
+
</q>
−
</multilang>
+
<p>אולם מקור זה אינו פשוט להבנה. קודם כל, הביטוי "וְנִקְדַּשְׁתִּי" אינו מנוסח כציווי, כצפוי במצווה, אלא הוא צורה פסיבית, כאילו זו בסך הכל תוצאה של פעולה אחרת. יתרה מזאת, הפסוק מופיע בסוף יחידה העוסקת בחוקי הכהונה, דבר שרומז שהוא מכוון דווקא לכהנים. למעשה, לאורך הפרקים הקודמים מופיעים פסוקים מקבילים רבים,<fn>וריאציות של "וְלֹא יְחַלֵּל.. כִּי אֲנִי י"י מְקַדְּשָׁם" מופיעות ב<a href="Vayikra21-6" data-aht="source">ויקרא כ"א:ו'</a>, <a href="Vayikra21-15" data-aht="source">כ"א:ט"ו</a>, <a href="Vayikra21-23" data-aht="source">כ"א:כ"ג</a>, <a href="Vayikra22-2" data-aht="source">כ"ב:ב'</a>, <a href="Vayikra22-15" data-aht="source">כ"ב:ט"ו</a>.</fn> וכולם מתייחסים לטקסי הכהנים דווקא, ואין להם קשר כמעט למעשים של שאר בני ישראל. מצד שני, פסוק זה שונה מהפסוקים המקבילים בכך שקודמת לו ההוראה הכללית של "וּשְׁמַרְתֶּם מִצְוֺתַי" והוא חותם ב"הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם", דבר שאולי מלמד שהוא פונה לקהל רחב יותר ("בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל") ולמגוון כולל יותר של מעשים.</p>
−
<p>This source, however, is far from a simple one.  First, the phrase "וְנִקְדַּשְׁתִּי" is not formulated in the imperative, as expected of a command, but is rather a passive form, as if it is merely the consequence of a previous action.  Moreover, the verse comes at the end of a unit dealing with priestly laws, suggesting that it is aimed at them specifically.  In fact, throughout the previous chapters, there are numerous parallel verses,<fn>Variations of "וְלֹא יְחַלֵּל.. כִּי אֲנִי י"י מְקַדְּשָׁם" appear in <a href="Vayikra21-6" data-aht="source">ויקרא כ"א:ו'</a>, <a href="Vayikra21-15" data-aht="source">כ"א:ט"ו</a>, <a href="Vayikra21-23" data-aht="source">כ"א:כ"ג</a>, <a href="Vayikra22-2" data-aht="source">כ"ב:ב'</a>, and <a href="Vayikra22-15" data-aht="source">כ"ב:ט"ו</a>.</fn> all of which target specific priestly rituals and have little to do with the rest of the nation's actions.  On the other hand, this verse does differ from the parallel verses in that it is preceded by the general instruction of "וּשְׁמַרְתֶּם מִצְוֺתַי" and closes with the additional "הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם", perhaps allowing for a connection to both a broader audience ("בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל") and a wider range of actions.</p>
−
<h2>Martyrdom and Sanctification?</h2>
+
<h2>קידוש השם ומסירות נפש?</h2>
−
<p>The sanctification of Hashem's name is commonly associated with the concept of sacrificing one's life for Hashem.  Yet, it is difficult to find an explicit discussion of the obligation of martyrdom in the Torah.<fn>As noted above, the context of the verse "וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", understood by many to be the source for "קידוש השם", is not overly connected to forfeiting one's life.  The verse of "וְאָהַבְתָּ אֵת י"י אֱלֹהֶיךָ בְּכׇל לְבָבְךָ וּבְכׇל נַפְשְׁךָ" in <a href="Devarim6-4-9" data-aht="source">Devarim 6:5</a> is another potential source for the obligation of martyrdom (see <a href="2" data-aht="subpage">גישות פרשניות</a> and <a href="Ahavat Hashem" data-aht="page">אהבת ה'</a>); however, it too can sustain multiple other interpretations.</fn>  It is only in the much later book of Daniel,<fn>See <a href="Daniel1-5-16" data-aht="source">דניאל א'</a>, <a href="Daniel3_2" data-aht="source">דניאל ג'</a>, and <a href="Daniel6" data-aht="source">דניאל ו'</a>.</fn> that we read of how Daniel and his friends were willing to be killed rather than transgress various commandments.<fn>While Chananyah, Mishael and Azaryah risk their lives in <a href="Daniel3_2" data-aht="source">דניאל ג'</a> over idolatry, Daniel acts similarly in <a href="Daniel6" data-aht="source">דניאל ו'</a> for prayer, and they all appear to place themselves in jeopardy in <a href="Daniel1-5-16" data-aht="source">דניאל א'</a> over the dietary laws.<br/><br/></fn>  Does the Torah mandate forfeiting one's life?  If so, under what circumstances and for which commandments?  Finally, is martyrdom related to the sanctification of Hashem's name and the aforementioned verses of Vayikra 22?</p>
+
<p>אנחנו נוטים לזהות את קידוש שם ה' דווקא עם מסירות נפש למען השם. עם זאת, קשה למצוא התייחסות מפורשת לחובת מסירות נפש בתורה.<fn>כאמור לעיל, הקשר הפסוק "וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", הנחשב על ידי רבים כמקור ל"קידוש השם", לא קשור באופן מפורש למסירות נפש. הפסוק של "וְאָהַבְתָּ אֵת י"י אֱלֹהֶיךָ בְּכׇל לְבָבְךָ וּבְכׇל נַפְשְׁךָ" ב<a href="Devarim6-4-9" data-aht="source">דברים ו׳:ה׳</a> מהווה מקור פוטנציאלי נוסף לחובת מסירות נפש על קידוש השם (ראו <a href="2" data-aht="subpage">גישות פרשניות</a> ו<a href="Ahavat Hashem" data-aht="page">אהבת ה'</a>); אולם, גם פסוק זה יכול להתפרש בדרכים אחרות.</fn> רק הרבה יותר מאוחר, בספר דניאל,<fn>ראו <a href="Daniel1-5-16" data-aht="source">דניאל א'</a>, <a href="Daniel3_2" data-aht="source">דניאל ג'</a>, ו<a href="Daniel6" data-aht="source">דניאל ו'</a>.</fn> אנו קוראים על כך שדניאל וחבריו העדיפו ליהרג ולא לעבור על מצוות שונות.<fn>בעוד שחנניה, מישאל ועזריה מוכנים למסור נפשם ב<a href="Daniel3_2" data-aht="source">דניאל ג'</a> על עבודה זרה, דניאל מסכן את נפשו ב<a href="Daniel6" data-aht="source">דניאל ו'</a> כדי להתפלל, ונראה כי כולם מציבים את עצמם בסכנה ב<a href="Daniel1-5-16" data-aht="source">דניאל א'</a> כדי לשמור חוקי כשרות.</fn> האם התורה מחייבת מסירות נפש? אם כן, באילו נסיבות ובעבור אילו מצוות? האם יש קשר בין מסירות נפש לקידוש שם ה' והפסוקים בויקרא כ"ב?</p>
המושג של "קידוש השם" נחשב בעיני רבים לאחת המצוות המרכזיות ביהדות. אך באופן מפתיע, מצווה זו אינה מוזכרת במפורש בשום מקום בתורה. מספר פסוקים מזהירים נגד חילול השם, חלקם בקשר לאיסורים ספציפיים1 וחלקם באופן כללי,2 אבל אין ציווי חיובי מקביל לקדש את השם. ה' מזכיר מספר פעמים שהוא זה שמקדש את עם ישראל,3 אך לא ברור אם האדם יכול לקדש את ה', או שרק ה' בעצמו יכול לעשות זאת.4 הרי לא ברור באיזה מובן האדם יכול להפוך את ה' לקדוש. מה תהיה המשמעות של קידוש כזה?
אולם מקור זה אינו פשוט להבנה. קודם כל, הביטוי "וְנִקְדַּשְׁתִּי" אינו מנוסח כציווי, כצפוי במצווה, אלא הוא צורה פסיבית, כאילו זו בסך הכל תוצאה של פעולה אחרת. יתרה מזאת, הפסוק מופיע בסוף יחידה העוסקת בחוקי הכהונה, דבר שרומז שהוא מכוון דווקא לכהנים. למעשה, לאורך הפרקים הקודמים מופיעים פסוקים מקבילים רבים,5 וכולם מתייחסים לטקסי הכהנים דווקא, ואין להם קשר כמעט למעשים של שאר בני ישראל. מצד שני, פסוק זה שונה מהפסוקים המקבילים בכך שקודמת לו ההוראה הכללית של "וּשְׁמַרְתֶּם מִצְוֺתַי" והוא חותם ב"הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם", דבר שאולי מלמד שהוא פונה לקהל רחב יותר ("בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל") ולמגוון כולל יותר של מעשים.
קידוש השם ומסירות נפש?
אנחנו נוטים לזהות את קידוש שם ה' דווקא עם מסירות נפש למען השם. עם זאת, קשה למצוא התייחסות מפורשת לחובת מסירות נפש בתורה.6 רק הרבה יותר מאוחר, בספר דניאל,7 אנו קוראים על כך שדניאל וחבריו העדיפו ליהרג ולא לעבור על מצוות שונות.8 האם התורה מחייבת מסירות נפש? אם כן, באילו נסיבות ובעבור אילו מצוות? האם יש קשר בין מסירות נפש לקידוש שם ה' והפסוקים בויקרא כ"ב?
