<p>המושג של "קידוש השם" נחשב בעיני רבים לאחת המצוות המרכזיות ביהדות. אך באופן מפתיע, מצווה זו אינה מוזכרת במפורש בשום מקום בתורה. מספר פסוקים אוסרים על חילול השם, חלקם בקשר לאיסורים ספציפיים<fn>ראו <a href="Vayikra19-12" data-aht="source">ויקרא י"ט:י"ב</a> לגבי שבועת שקר, <a href="Vayikra20-3_2" data-aht="source">ויקרא כ':ג'</a> בנוגע לעבודת המולך, ו<a href="Vayikra21-6" data-aht="source">ויקרא כ"א:ו'</a> ו<a href="Vayikra22-2" data-aht="source">ויקרא כ"ב:ב'</a> לגבי חובות הכהנים.  בנביאים וכתובים, חילול השם קשור גם לזנות (<a href="Amos2-7" data-aht="source">עמוס ב':ז'</a>), עבודה זרה (<a href="Yechezkel20-39" data-aht="source">יחזקאל כ':ל"ט</a>), רצח (<a href="Yechezkel36-19-24" data-aht="source">יחזקאל ל״ו:י״ט-כ״ד</a>), וטומאת המקדש (<a href="Yechezkel43-7-8" data-aht="source">יחזקאל מ"ג:ז'-ח'</a>, <a href="Malakhi1-11-12" data-aht="source">מלאכי א':י"א-י"ב</a>).</fn> וחלקם באופן כללי,<fn>ראו <a href="Vayikra22-26-33" data-aht="source">ויקרא כ״ב:ל״ב</a>: "וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קׇדְשִׁי".</fn> אבל אין ציווי מקביל לקדש את השם. ה' מזכיר מספר פעמים את זה שהוא מקדש את עם ישראל,<fn>לדוגמאות, ראו <a href="Vayikra20-7-8" data-aht="source">ויקרא כ':ז'-ח'</a>, <a href="Vayikra21-23" data-aht="source">כ"א:כ"ג</a>, ו<a href="Vayikra22-26-33" data-aht="source">כ"ב:ל"ב</a>.</fn> אך לא ברור אם האדם יכול לקדש את ה', או שרק ה' בעצמו יכול לעשות זאת.<fn>ראו <a href="Yechezkel36-19-24" data-aht="source">יחזקאל ל״ו:כ"ג</a> שם ה' מדבר על כך שהוא בעצמו יקדש את שמו. ראו גם <a href="Yeshayahu29-22-23" data-aht="source">ישעיהו כ״ט:כ״ב-כ״ג</a> שמתאר את הילדים שמקדשים את שמו. (בעקבות שיר השירים רבה, <a href="RambamSeferHaMitzvotPositiveCommandment9" data-aht="source">רמב״ם</a> מפרש פסוק זה כמתייחס לסיפורי מסירות הנפש בספר דניאל). גם ב<a href="Bemidbar20-12" data-aht="source">במדבר כ׳:י״ב</a>, משה ואהרן ננזפים על זה שלא קידשו את ה'.</fn> הרי לא ברור באיזה מובן האדם יכול להפוך את ה' לקדוש. מה תהיה המשמעות של קידוש שמו במצב כזה?</p>
+
<p>המושג של "קידוש השם" נחשב בעיני רבים לאחת המצוות המרכזיות ביהדות. אך באופן מפתיע, מצווה זו אינה מוזכרת במפורש בשום מקום בתורה. מספר פסוקים מזהירים נגד חילול השם, חלקם בקשר לאיסורים ספציפיים<fn>ראו <a href="Vayikra19-12" data-aht="source">ויקרא י"ט:י"ב</a> לגבי שבועת שקר, <a href="Vayikra20-3_2" data-aht="source">ויקרא כ':ג'</a> בנוגע לעבודת המולך, ו<a href="Vayikra21-6" data-aht="source">ויקרא כ"א:ו'</a> ו<a href="Vayikra22-2" data-aht="source">ויקרא כ"ב:ב'</a> לגבי חובות הכהנים.  בנביאים וכתובים, חילול השם קשור גם לזנות (<a href="Amos2-7" data-aht="source">עמוס ב':ז'</a>), עבודה זרה (<a href="Yechezkel20-39" data-aht="source">יחזקאל כ':ל"ט</a>), רצח (<a href="Yechezkel36-19-24" data-aht="source">יחזקאל ל״ו:י״ט-כ״ד</a>), וטומאת המקדש (<a href="Yechezkel43-7-8" data-aht="source">יחזקאל מ"ג:ז'-ח'</a>, <a href="Malakhi1-11-12" data-aht="source">מלאכי א':י"א-י"ב</a>).</fn> וחלקם באופן כללי,<fn>ראו <a href="Vayikra22-26-33" data-aht="source">ויקרא כ״ב:ל״ב</a>: "וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קׇדְשִׁי".</fn> אבל אין ציווי חיובי מקביל לקדש את השם. ה' מזכיר מספר פעמים שהוא זה שמקדש את עם ישראל,<fn>לדוגמאות, ראו <a href="Vayikra20-7-8" data-aht="source">ויקרא כ':ז'-ח'</a>, <a href="Vayikra21-23" data-aht="source">כ"א:כ"ג</a>, ו<a href="Vayikra22-26-33" data-aht="source">כ"ב:ל"ב</a>.</fn> אך לא ברור אם האדם יכול לקדש את ה', או שרק ה' בעצמו יכול לעשות זאת.<fn>ראו <a href="Yechezkel36-19-24" data-aht="source">יחזקאל ל״ו:כ"ג</a> שם ה' מדבר על כך שהוא בעצמו יקדש את שמו. ראו גם <a href="Yeshayahu29-22-23" data-aht="source">ישעיהו כ״ט:כ״ב-כ״ג</a> שמתאר את הילדים שמקדשים את שמו. (בעקבות שיר השירים רבה, <a href="RambamSeferHaMitzvotPositiveCommandment9" data-aht="source">רמב״ם</a> מפרש פסוק זה כמתייחס לסיפורי מסירות הנפש בספר דניאל). גם ב<a href="Bemidbar20-12" data-aht="source">במדבר כ׳:י״ב</a>, משה ואהרן ננזפים על זה שלא קידשו את ה'.</fn> הרי לא ברור באיזה מובן האדם יכול להפוך את ה' לקדוש. מה תהיה המשמעות של קידוש כזה?</p>
<p>אולם מקור זה אינו פשוט להבנה. קודם כל, הביטוי "וְנִקְדַּשְׁתִּי" אינו מנוסח כציווי, כצפוי במצווה, אלא הוא צורה פסיבית, כאילו זו בסך הכל תוצאה של פעולה אחרת. יתרה מזאת, הפסוק מופיע בסוף יחידה העוסקת בחוקי הכהונה, דבר שרומז שהוא מכוון דווקא לכהנים. למעשה, לאורך הפרקים הקודמים מופיעים פסוקים מקבילים רבים,<fn>וריאציות של "וְלֹא יְחַלֵּל.. כִּי אֲנִי י"י מְקַדְּשָׁם" מופיעות ב<a href="Vayikra21-6" data-aht="source">ויקרא כ"א:ו'</a>, <a href="Vayikra21-15" data-aht="source">כ"א:ט"ו</a>, <a href="Vayikra21-23" data-aht="source">כ"א:כ"ג</a>, <a href="Vayikra22-2" data-aht="source">כ"ב:ב'</a>, <a href="Vayikra22-15" data-aht="source">כ"ב:ט"ו</a>.</fn> וכולם מתייחסים לטקסי הכהנים דווקא, ואין להם קשר כמעט למעשים של שאר בני ישראל. מצד שני, פסוק זה שונה מהפסוקים המקבילים בכך שקודמת לו ההוראה הכללית של "וּשְׁמַרְתֶּם מִצְוֺתַי" והוא חותם ב"הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם", דבר שאולי מלמד שהוא פונה לקהל רחב יותר ("בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל") ולמגוון רחב יותר של מעשים.</p>
+
<p>אולם מקור זה אינו פשוט להבנה. קודם כל, הביטוי "וְנִקְדַּשְׁתִּי" אינו מנוסח כציווי, כצפוי במצווה, אלא הוא צורה פסיבית, כאילו זו בסך הכל תוצאה של פעולה אחרת. יתרה מזאת, הפסוק מופיע בסוף יחידה העוסקת בחוקי הכהונה, דבר שרומז שהוא מכוון דווקא לכהנים. למעשה, לאורך הפרקים הקודמים מופיעים פסוקים מקבילים רבים,<fn>וריאציות של "וְלֹא יְחַלֵּל.. כִּי אֲנִי י"י מְקַדְּשָׁם" מופיעות ב<a href="Vayikra21-6" data-aht="source">ויקרא כ"א:ו'</a>, <a href="Vayikra21-15" data-aht="source">כ"א:ט"ו</a>, <a href="Vayikra21-23" data-aht="source">כ"א:כ"ג</a>, <a href="Vayikra22-2" data-aht="source">כ"ב:ב'</a>, <a href="Vayikra22-15" data-aht="source">כ"ב:ט"ו</a>.</fn> וכולם מתייחסים לטקסי הכהנים דווקא, ואין להם קשר כמעט למעשים של שאר בני ישראל. מצד שני, פסוק זה שונה מהפסוקים המקבילים בכך שקודמת לו ההוראה הכללית של "וּשְׁמַרְתֶּם מִצְוֺתַי" והוא חותם ב"הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם", דבר שאולי מלמד שהוא פונה לקהל רחב יותר ("בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל") ולמגוון כולל יותר של מעשים.</p>
<h2>קידוש השם ומסירות נפש?</h2>
<h2>קידוש השם ומסירות נפש?</h2>
−
<p>אנחנו נוטים לזהות את קידוש שם ה' דווקא עם מוות למען השם. עם זאת, קשה למצוא התייחסות מפורשת לחובת מסירות הנפש בתורה.<fn>כאמור לעיל, הקשר הפסוק "וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", הנחשב על ידי רבים כמקור ל"קידוש השם", לא קשור באופן מפורש למסירות נפש. הפסוק של "וְאָהַבְתָּ אֵת י"י אֱלֹהֶיךָ בְּכׇל לְבָבְךָ וּבְכׇל נַפְשְׁךָ" ב<a href="Devarim6-4-9" data-aht="source">דברים ו׳:ה׳</a> מהווה מקור פוטנציאלי נוסף לחובת מסירות נפש על קידוש השם (ראו <a href="2" data-aht="subpage">גישות פרשניות</a> ו<a href="Ahavat Hashem" data-aht="page">אהבת ה'</a>); אולם, גם פסוק זה יכול להתפרש בדרכים אחרות.</fn> רק הרבה יותר מאוחר, בספר דניאל,<fn>ראו <a href="Daniel1-5-16" data-aht="source">דניאל א'</a>, <a href="Daniel3_2" data-aht="source">דניאל ג'</a>, ו<a href="Daniel6" data-aht="source">דניאל ו'</a>.</fn> אנו קוראים על כך שדניאל וחבריו העדיפו להיהרג ולא לעבור על מצוות שונות.<fn>בעוד שחנניה, מישאל ועזריה מוכנים למסור נפשם ב<a href="Daniel3_2" data-aht="source">דניאל ג'</a> על עבודה זרה, דניאל מסכן את נפשו ב<a href="Daniel6" data-aht="source">דניאל ו'</a> כדי להתפלל, ונראה כי כולם מציבים את עצמם בסכנה ב<a href="Daniel1-5-16" data-aht="source">דניאל א'</a> כדי לשמור חוקי כשרות.</fn> האם התורה מחייבת מסירות נפש? אם כן, באילו נסיבות ובעבור אילו מצוות? האם יש קשר בין מסירות נפש לקידוש שם ה' והפסוקים בויקרא כ"ב?</p>
+
<p>אנחנו נוטים לזהות את קידוש שם ה' דווקא עם מסירות נפש למען השם. עם זאת, קשה למצוא התייחסות מפורשת לחובת מסירות נפש בתורה.<fn>כאמור לעיל, הקשר הפסוק "וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", הנחשב על ידי רבים כמקור ל"קידוש השם", לא קשור באופן מפורש למסירות נפש. הפסוק של "וְאָהַבְתָּ אֵת י"י אֱלֹהֶיךָ בְּכׇל לְבָבְךָ וּבְכׇל נַפְשְׁךָ" ב<a href="Devarim6-4-9" data-aht="source">דברים ו׳:ה׳</a> מהווה מקור פוטנציאלי נוסף לחובת מסירות נפש על קידוש השם (ראו <a href="2" data-aht="subpage">גישות פרשניות</a> ו<a href="Ahavat Hashem" data-aht="page">אהבת ה'</a>); אולם, גם פסוק זה יכול להתפרש בדרכים אחרות.</fn> רק הרבה יותר מאוחר, בספר דניאל,<fn>ראו <a href="Daniel1-5-16" data-aht="source">דניאל א'</a>, <a href="Daniel3_2" data-aht="source">דניאל ג'</a>, ו<a href="Daniel6" data-aht="source">דניאל ו'</a>.</fn> אנו קוראים על כך שדניאל וחבריו העדיפו ליהרג ולא לעבור על מצוות שונות.<fn>בעוד שחנניה, מישאל ועזריה מוכנים למסור נפשם ב<a href="Daniel3_2" data-aht="source">דניאל ג'</a> על עבודה זרה, דניאל מסכן את נפשו ב<a href="Daniel6" data-aht="source">דניאל ו'</a> כדי להתפלל, ונראה כי כולם מציבים את עצמם בסכנה ב<a href="Daniel1-5-16" data-aht="source">דניאל א'</a> כדי לשמור חוקי כשרות.</fn> האם התורה מחייבת מסירות נפש? אם כן, באילו נסיבות ובעבור אילו מצוות? האם יש קשר בין מסירות נפש לקידוש שם ה' והפסוקים בויקרא כ"ב?</p>
המושג של "קידוש השם" נחשב בעיני רבים לאחת המצוות המרכזיות ביהדות. אך באופן מפתיע, מצווה זו אינה מוזכרת במפורש בשום מקום בתורה. מספר פסוקים מזהירים נגד חילול השם, חלקם בקשר לאיסורים ספציפיים1 וחלקם באופן כללי,2 אבל אין ציווי חיובי מקביל לקדש את השם. ה' מזכיר מספר פעמים שהוא זה שמקדש את עם ישראל,3 אך לא ברור אם האדם יכול לקדש את ה', או שרק ה' בעצמו יכול לעשות זאת.4 הרי לא ברור באיזה מובן האדם יכול להפוך את ה' לקדוש. מה תהיה המשמעות של קידוש כזה?
אולם מקור זה אינו פשוט להבנה. קודם כל, הביטוי "וְנִקְדַּשְׁתִּי" אינו מנוסח כציווי, כצפוי במצווה, אלא הוא צורה פסיבית, כאילו זו בסך הכל תוצאה של פעולה אחרת. יתרה מזאת, הפסוק מופיע בסוף יחידה העוסקת בחוקי הכהונה, דבר שרומז שהוא מכוון דווקא לכהנים. למעשה, לאורך הפרקים הקודמים מופיעים פסוקים מקבילים רבים,5 וכולם מתייחסים לטקסי הכהנים דווקא, ואין להם קשר כמעט למעשים של שאר בני ישראל. מצד שני, פסוק זה שונה מהפסוקים המקבילים בכך שקודמת לו ההוראה הכללית של "וּשְׁמַרְתֶּם מִצְוֺתַי" והוא חותם ב"הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם", דבר שאולי מלמד שהוא פונה לקהל רחב יותר ("בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל") ולמגוון כולל יותר של מעשים.
קידוש השם ומסירות נפש?
אנחנו נוטים לזהות את קידוש שם ה' דווקא עם מסירות נפש למען השם. עם זאת, קשה למצוא התייחסות מפורשת לחובת מסירות נפש בתורה.6 רק הרבה יותר מאוחר, בספר דניאל,7 אנו קוראים על כך שדניאל וחבריו העדיפו ליהרג ולא לעבור על מצוות שונות.8 האם התורה מחייבת מסירות נפש? אם כן, באילו נסיבות ובעבור אילו מצוות? האם יש קשר בין מסירות נפש לקידוש שם ה' והפסוקים בויקרא כ"ב?
