Sanctifying Hashem's Name/1/he
חובת קידוש השם
הקדמה
האם חובה לקדש את השם?
המושג של "קידוש השם" נחשב בעיני רבים לאחת המצוות המרכזיות של היהדות. אולם באופן מפתיע, עם זאת, בשום מקום בתורה אין מצווה מפורשת לעשות זאת. אף כי מספר פסוקים מתחייבים מפני גנאי של השם, הן בקשר לאיסורים ספציפיים 1 והן באופן כללי, 2 לא קיימת הנחיה מקבילה לקידוש. ה 'מדבר שוב ושוב על קידושו של האומה, 3 אך לא ברור אם האדם, או רק אלוהים, שיכולים לקדש את השם יתברך בעצמו. אחרי הכל, איך אדם יכול לעשות את השם יתברך לקדוש? מה המשמעות של קידוש שמו?
המושג של "קידוש השם" is considered by many to be one of the central precepts of Judaism. Perhaps surprisingly, however, nowhere in Torah is there an explicit command to do so. Though several verses admonish against profaning Hashem's name, both in connection with specific prohibitions1 as well as more generally,2 no parallel directive exists for sanctification. Hashem speaks repeatedly about His sanctifying of the nation,3 but it is unclear whether it is man, or only God, who can sanctify Hashem Himself.4 After all, how can a human make Hashem holy? What would it mean to sanctify His name?
"וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"
נמצא המקור המצוטט לעיתים קרובות לחובת קידוש השם
The often cited source for the obligation to sanctify Hashem's name is found בויקרא כ"ב:
(לא) וּשְׁמַרְתֶּם מִצְוֺתַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם אֲנִי י"י. (לב) וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קׇדְשִׁי וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי י"י מְקַדִּשְׁכֶם. (לג) הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים אֲנִי י"י.
אולם מקור זה רחוק מלהיות פשוט. קודם כל, הביטוי "וְנִקְדַּשְׁתִּי" אינו מנוסח בציווי, כצפוי לפקודה, אלא הוא צורה פסיבית, כאילו זו רק תוצאה של פעולה קודמת. יתרה מזאת, הפסוק מגיע בסוף יחידה העוסקת בחוקי כהונה, ומציעה שהוא מכוון אליהם באופן ספציפי. למעשה, לאורך כל הפרקים הקודמים ישנם פסוקים מקבילים רבים, אשר כולם מכוונים לטקסי כוהנים ספציפיים ואין להם קשר כמעט לשאר פעולותיה של האומה. מצד שני הפסוק הזה שונה מהפסוקים המקבילים בכך שקודם לו ההוראה הכללית של "וּשְׁמַרְתֶּם מִצְוֺתַי" וחותם ב"הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם ", אולי מאפשר חיבור לשני קהל רחב יותר ( יִשְׂרָאֵל ") ומגוון רחב יותר של פעולות.
This source, however, is far from a simple one. קודם כל, הביטוי "וְנִקְדַּשְׁתִּי" is not formulated in the imperative, as expected of a command, but is rather a passive form, as if it is merely the consequence of a previous action. Moreover, the verse comes at the end of a unit dealing with priestly laws, suggesting that it is aimed at them specifically. In fact, throughout the previous chapters, there are numerous parallel verses,5 all of which target specific priestly rituals and have little to do with the rest of the nation's actions. On the other hand, this verse does differ from the parallel verses in that it is preceded by the general instruction of "וּשְׁמַרְתֶּם מִצְוֺתַי" וחותם ב"הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם", perhaps allowing for a connection to both a broader audience ("בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל") and a wider range of actions.
קידוש השם ומסירות נפש?
קידוש שמו של השם יתברך קשור למושג הקרבת חייו של האדם למען השם. עם זאת, קשה למצוא דיון מפורש על חובת השהיד בתורה. רק בספרו של דניאל המאוחר יותר, 7 אנו קוראים כיצד דניאל וחבריו היו מוכנים להיהרג ולא לעבור על כמה וכמה. מצוות .8 האם התורה מחייבת לזייף את חייו? אם כן, באילו נסיבות ובאילו מצוות? לבסוף, האם מות הקדושים קשור לקידוש שמו של האשם ולפסוקים האמורים של ויקרא כ"ב?
The sanctification of Hashem's name is commonly associated with the concept of sacrificing one's life for Hashem. Yet, it is difficult to find an explicit discussion of the obligation of martyrdom in the Torah.6 It is only in the much later book of Daniel,7 that we read of how Daniel and his friends were willing to be killed rather than transgress various commandments.8 Does the Torah mandate forfeiting one's life? If so, under what circumstances and for which commandments? Finally, is martyrdom related to the sanctification of Hashem's name and the aforementioned verses of ויקרא כ"ב?
