EN/HEע/E

Service of the Levites

Sources

Shemot 28:1שמות כ״ח:א׳

“Bring Aaron your brother, and his sons with him, near to you from among the children of Israel, that he may minister to me in the priest’s office, even Aaron, Nadab and Abihu, Eleazar and Ithamar, Aaron’s sons.

וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכַהֲנוֹ לִי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר בְּנֵי אַהֲרֹן.

Shemot 38:21שמות ל״ח:כ״א

This is the amount of material used for the tabernacle, even the Tabernacle of the Testimony, as they were counted, according to the commandment of Moses, for the service of the Levites, by the hand of Ithamar, the son of Aaron the priest.

אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה עֲבֹדַת הַלְוִיִּם בְּיַד אִיתָמָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן.

Vayikra 10:10-11ויקרא י׳:י׳-י״א

(10) and that you are to make a distinction between the holy and the common, and between the unclean and the clean; (11) and that you are to teach the children of Israel all the statutes which Hashem has spoken to them by Moses.”

(י) וּלְהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין הַחֹל וּבֵין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהוֹר. (יא) וּלְהוֹרֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵת כׇּל הַחֻקִּים אֲשֶׁר דִּבֶּר י״י אֲלֵיהֶם בְּיַד מֹשֶׁה.

Bemidbar 1:50-53במדבר א׳:נ׳-נ״ג

(50) but appoint the Levites over the Tabernacle of the Testimony, and over all its furnishings, and over all that belongs to it. They shall carry the tabernacle, and all its furnishings; and they shall take care of it, and shall encamp around it. (51) When the tabernacle is to move, the Levites shall take it down; and when the tabernacle is to be set up, the Levites shall set it up. The stranger who comes near shall be put to death. (52) The children of Israel shall pitch their tents, every man by his own camp, and every man by his own standard, according to their divisions. (53) But the Levites shall encamp around the Tabernacle of the Testimony, that there may be no wrath on the congregation of the children of Israel: and the Levites shall be responsible for the Tabernacle of the Testimony.”

(נ) וְאַתָּה הַפְקֵד אֶת הַלְוִיִּם עַל מִשְׁכַּן הָעֵדֻת וְעַל כׇּל כֵּלָיו וְעַל כׇּל אֲשֶׁר לוֹ הֵמָּה יִשְׂאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן וְאֶת כׇּל כֵּלָיו וְהֵם יְשָׁרְתֻהוּ וְסָבִיב לַמִּשְׁכָּן יַחֲנוּ. (נא) וּבִנְסֹעַ הַמִּשְׁכָּן יוֹרִידוּ אֹתוֹ הַלְוִיִּם וּבַחֲנֹת הַמִּשְׁכָּן יָקִימוּ אֹתוֹ הַלְוִיִּם וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת. (נב) וְחָנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ עַל מַחֲנֵהוּ וְאִישׁ עַל דִּגְלוֹ לְצִבְאֹתָם. (נג) וְהַלְוִיִּם יַחֲנוּ סָבִיב לְמִשְׁכַּן הָעֵדֻת וְלֹא יִהְיֶה קֶצֶף עַל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְשָׁמְרוּ הַלְוִיִּם אֶת מִשְׁמֶרֶת מִשְׁכַּן הָעֵדוּת.

Bemidbar 3:5-9במדבר ג׳:ה׳-ט׳

(5) Hashem spoke to Moses, saying, (6) “Bring the tribe of Levi near, and set them before Aaron the priest, that they may minister to him. (7) They shall keep his requirements, and the requirements of the whole congregation before the Tent of Meeting, to do the service of the tabernacle. (8) They shall keep all the furnishings of the Tent of Meeting, and the obligations of the children of Israel, to do the service of the tabernacle. (9) You shall give the Levites to Aaron and to his sons. They are wholly given to him on the behalf of the children of Israel.

(ה) וַיְדַבֵּר י״י אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. (ו) הַקְרֵב אֶת מַטֵּה לֵוִי וְהַעֲמַדְתָּ אֹתוֹ לִפְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וְשֵׁרְתוּ אֹתוֹ. (ז) וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמַרְתּוֹ וְאֶת מִשְׁמֶרֶת כׇּל הָעֵדָה לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת הַמִּשְׁכָּן. (ח) וְשָׁמְרוּ אֶת כׇּל כְּלֵי אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת מִשְׁמֶרֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת הַמִּשְׁכָּן. (ט) וְנָתַתָּה אֶת הַלְוִיִּם לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו נְתוּנִם נְתוּנִם הֵמָּה לוֹ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

Bemidbar 3:21-38במדבר ג׳:כ״א-ל״ח

(21) Of Gershon was the family of the Libnites, and the family of the Shimeites: these are the families of the Gershonites. (22) Those who were numbered of them, according to the number of all the males, from a month old and upward, even those who were numbered of them were seven thousand five hundred. (23) The families of the Gershonites shall encamp behind the tabernacle westward. (24) The prince of the fathers’ house of the Gershonites shall be Eliasaph the son of Lael. (25) The duty of the sons of Gershon in the Tent of Meeting shall be the tabernacle, and the tent, its covering, and the screen for the door of the Tent of Meeting, (26) and the hangings of the court, and the screen for the door of the court, which is by the tabernacle, and around the altar, and its cords for all of its service. (27) Of Kohath was the family of the Amramites, and the family of the Izharites, and the family of the Hebronites, and the family of the Uzzielites: these are the families of the Kohathites. (28) According to the number of all the males, from a month old and upward, there were eight thousand six hundred, keeping the requirements of the sanctuary. (29) The families of the sons of Kohath shall encamp on the south side of the tabernacle. (30) The prince of the fathers’ house of the families of the Kohathites shall be Elizaphan the son of Uzziel. (31) Their duty shall be the ark, the table, the lamp stand, the altars, the vessels of the sanctuary with which they minister, and the screen, and all its service. (32) Eleazar the son of Aaron the priest shall be prince of the princes of the Levites, with the oversight of those who keep the requirements of the sanctuary. (33) Of Merari was the family of the Mahlites, and the family of the Mushites. These are the families of Merari. (34) Those who were numbered of them, according to the number of all the males, from a month old and upward, were six thousand two hundred. (35) The prince of the fathers’ house of the families of Merari was Zuriel the son of Abihail. They shall encamp on the north side of the tabernacle. (36) The appointed duty of the sons of Merari shall be the tabernacle’s boards, its bars, its pillars, its sockets, all its instruments, all its service, (37) the pillars of the court around it, their sockets, their pins, and their cords. (38) Those who encamp before the tabernacle eastward, in front of the Tent of Meeting toward the sunrise, shall be Moses, and Aaron and his sons, keeping the requirements of the sanctuary for the duty of the children of Israel. The stranger who comes near shall be put to death.

(כא) לְגֵרְשׁוֹן מִשְׁפַּחַת הַלִּבְנִי וּמִשְׁפַּחַת הַשִּׁמְעִי אֵלֶּה הֵם מִשְׁפְּחֹת הַגֵּרְשֻׁנִּי. (כב) פְּקֻדֵיהֶם בְּמִסְפַּר כׇּל זָכָר מִבֶּן חֹדֶשׁ וָמָעְלָה פְּקֻדֵיהֶם שִׁבְעַת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת. (כג) מִשְׁפְּחֹת הַגֵּרְשֻׁנִּי אַחֲרֵי הַמִּשְׁכָּן יַחֲנוּ יָמָּה. (כד) וּנְשִׂיא בֵית אָב לַגֵּרְשֻׁנִּי אֶלְיָסָף בֶּן לָאֵל. (כה) וּמִשְׁמֶרֶת בְּנֵי גֵרְשׁוֹן בְּאֹהֶל מוֹעֵד הַמִּשְׁכָּן וְהָאֹהֶל מִכְסֵהוּ וּמָסַךְ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד. (כו) וְקַלְעֵי הֶחָצֵר וְאֶת מָסַךְ פֶּתַח הֶחָצֵר אֲשֶׁר עַל הַמִּשְׁכָּן וְעַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב וְאֵת מֵיתָרָיו לְכֹל עֲבֹדָתוֹ. (כז) וְלִקְהָת מִשְׁפַּחַת הַעַמְרָמִי וּמִשְׁפַּחַת הַיִּצְהָרִי וּמִשְׁפַּחַת הַחֶבְרֹנִי וּמִשְׁפַּחַת הָעׇזִּיאֵלִי אֵלֶּה הֵם מִשְׁפְּחֹת הַקְּהָתִי. (כח) בְּמִסְפַּר כׇּל זָכָר מִבֶּן חֹדֶשׁ וָמָעְלָה שְׁמֹנַת אֲלָפִים וְשֵׁשׁ מֵאוֹת שֹׁמְרֵי מִשְׁמֶרֶת הַקֹּדֶשׁ. (כט) מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי קְהָת יַחֲנוּ עַל יֶרֶךְ הַמִּשְׁכָּן תֵּימָנָה. (ל) וּנְשִׂיא בֵית אָב לְמִשְׁפְּחֹת הַקְּהָתִי אֱלִיצָפָן בֶּן עֻזִּיאֵל. (לא) וּמִשְׁמַרְתָּם הָאָרֹן וְהַשֻּׁלְחָן וְהַמְּנֹרָה וְהַמִּזְבְּחֹת וּכְלֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר יְשָׁרְתוּ בָּהֶם וְהַמָּסָךְ וְכֹל עֲבֹדָתוֹ. (לב) וּנְשִׂיא נְשִׂיאֵי הַלֵּוִי אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן פְּקֻדַּת שֹׁמְרֵי מִשְׁמֶרֶת הַקֹּדֶשׁ. (לג) לִמְרָרִי מִשְׁפַּחַת הַמַּחְלִי וּמִשְׁפַּחַת הַמּוּשִׁי אֵלֶּה הֵם מִשְׁפְּחֹת מְרָרִי. (לד) וּפְקֻדֵיהֶם בְּמִסְפַּר כׇּל זָכָר מִבֶּן חֹדֶשׁ וָמָעְלָה שֵׁשֶׁת אֲלָפִים וּמָאתָיִם. (לה) וּנְשִׂיא בֵית אָב לְמִשְׁפְּחֹת מְרָרִי צוּרִיאֵל בֶּן אֲבִיחָיִל עַל יֶרֶךְ הַמִּשְׁכָּן יַחֲנוּ צָפֹנָה. (לו) וּפְקֻדַּת מִשְׁמֶרֶת בְּנֵי מְרָרִי קַרְשֵׁי הַמִּשְׁכָּן וּבְרִיחָיו וְעַמֻּדָיו וַאֲדָנָיו וְכׇל כֵּלָיו וְכֹל עֲבֹדָתוֹ. (לז) וְעַמֻּדֵי הֶחָצֵר סָבִיב וְאַדְנֵיהֶם וִיתֵדֹתָם וּמֵיתְרֵיהֶם. (לח) וְהַחֹנִים לִפְנֵי הַמִּשְׁכָּן קֵדְמָה לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד מִזְרָחָה מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וּבָנָיו שֹׁמְרִים מִשְׁמֶרֶת הַמִּקְדָּשׁ לְמִשְׁמֶרֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת.

Bemidbar 4במדבר ד׳

(1) Hashem spoke to Moses and to Aaron, saying, (2) “Take a census of the sons of Kohath from among the sons of Levi, by their families, by their fathers’ houses, (3) from thirty years old and upward even until fifty years old, all who enter into the service, to do the work in the Tent of Meeting. (4) “This is the service of the sons of Kohath in the Tent of Meeting, the most holy things. (5) When the camp moves forward, Aaron shall go in, and his sons, and they shall take down the veil of the screen, and cover the ark of the Testimony with it, (6) and shall put a covering of sealskin on it, and shall spread over it a cloth all of blue, and shall put in its poles. (7) “On the table of show bread they shall spread a blue cloth, and put on it the dishes, the spoons, the bowls, and the cups with which to pour out; and the continual bread shall be on it. (8) They shall spread on them a scarlet cloth, and cover the same with a covering of sealskin, and shall put in its poles. (9) “They shall take a blue cloth, and cover the lampstand of the light, and its lamps, and its snuffers, and its snuff dishes, and all its oil vessels, with which they minister to it. (10) They shall put it and all its vessels within a covering of sealskin, and shall put it on the frame. (11) “On the golden altar they shall spread a blue cloth, and cover it with a covering of sealskin, and shall put in its poles. (12) “They shall take all the vessels of ministry, with which they minister in the sanctuary, and put them in a blue cloth, and cover them with a covering of sealskin, and shall put them on the frame. (13) “They shall take away the ashes from the altar, and spread a purple cloth on it. (14) They shall put on it all its vessels, with which they minister about it, the fire pans, the flesh hooks, the shovels, and the basins; all the vessels of the altar; and they shall spread on it a covering of sealskin, and put in its poles. (15) “When Aaron and his sons have finished covering the sanctuary, and all the furniture of the sanctuary, as the camp moves forward; after that, the sons of Kohath shall come to carry it: but they shall not touch the sanctuary, lest they die. These things are the burden of the sons of Kohath in the Tent of Meeting. (16) “The duty of Eleazar the son of Aaron the priest shall be the oil for the light, the sweet incense, the continual meal offering, and the anointing oil, the requirements of all the tabernacle, and of all that is in it, the sanctuary, and its furnishings.” (17) Hashem spoke to Moses and to Aaron, saying, (18) “Don’t cut off the tribe of the families of the Kohathites from among the Levites; (19) but thus do to them, that they may live, and not die, when they approach to the most holy things: Aaron and his sons shall go in, and appoint them everyone to his service and to his burden; (20) but they shall not go in to see the sanctuary even for a moment, lest they die.” (21) Hashem spoke to Moses, saying, (22) “Take a census of the sons of Gershon also, by their fathers’ houses, by their families; (23) you shall count them from thirty years old and upward until fifty years old; all who enter in to wait on the service, to do the work in the Tent of Meeting. (24) “This is the service of the families of the Gershonites, in serving and in bearing burdens: (25) they shall carry the curtains of the tabernacle, and the Tent of Meeting, its covering, and the covering of sealskin that is above on it, and the screen for the door of the Tent of Meeting, (26) and the hangings of the court, and the screen for the door of the gate of the court, which is by the tabernacle and around the altar, and their cords, and all the instruments of their service, and whatever shall be done with them. Therein shall they serve. (27) At the commandment of Aaron and his sons shall be all the service of the sons of the Gershonites, in all their burden, and in all their service; and you shall appoint their duty to them in all their responsibilities. (28) This is the service of the families of the sons of the Gershonites in the Tent of Meeting: and their duty shall be under the hand of Ithamar the son of Aaron the priest. (29) “As for the sons of Merari, you shall number them by their families, by their fathers’ houses; (30) you shall count them from thirty years old and upward even to fifty years old, everyone who enters on the service, to do the work of the Tent of Meeting. (31) This is the duty of their burden, according to all their service in the Tent of Meeting: the tabernacle’s boards, its bars, its pillars, its sockets, (32) and the pillars of the court around it, and their sockets, and their pins, and their cords, with all their instruments, and with all their service: and by name you shall appoint the instruments of the duty of their burden. (33) This is the service of the families of the sons of Merari, according to all their service, in the Tent of Meeting, under the hand of Ithamar the son of Aaron the priest.” (34) Moses and Aaron and the princes of the congregation numbered the sons of the Kohathites by their families, and by their fathers’ houses, (35) from thirty years old and upward even to fifty years old, everyone who entered into the service, for work in the Tent of Meeting. (36) Those who were numbered of them by their families were two thousand seven hundred fifty. (37) These are those who were numbered of the families of the Kohathites, all who served in the Tent of Meeting, whom Moses and Aaron numbered according to the commandment of Hashem by Moses. (38) Those who were numbered of the sons of Gershon, their families, and by their fathers’ houses, (39) from thirty years old and upward even to fifty years old, everyone who entered into the service, for work in the Tent of Meeting, (40) even those who were numbered of them, by their families, by their fathers’ houses, were two thousand six hundred thirty. (41) These are those who were numbered of the families of the sons of Gershon, all who served in the Tent of Meeting, whom Moses and Aaron numbered according to the commandment of Hashem. (42) Those who were numbered of the families of the sons of Merari, by their families, by their fathers’ houses, (43) from thirty years old and upward even to fifty years old, everyone who entered into the service, for work in the Tent of Meeting, (44) even those who were numbered of them by their families, were three thousand two hundred. (45) These are those who were numbered of the families of the sons of Merari, whom Moses and Aaron numbered according to the commandment of Hashem by Moses. (46) All those who were numbered of the Levites, whom Moses and Aaron and the princes of Israel numbered, by their families, and by their fathers’ houses, (47) from thirty years old and upward even to fifty years old, everyone who entered in to do the work of service, and the work of bearing burdens in the Tent of Meeting, (48) even those who were numbered of them, were eight thousand five hundred eighty. (49) According to the commandment of Hashem they were numbered by Moses, everyone according to his service, and according to his burden. Thus were they numbered by him, as Hashem commanded Moses.

(א) וַיְדַבֵּר י״י אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר. (ב) נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי קְהָת מִתּוֹךְ בְּנֵי לֵוִי לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם. (ג) מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה כׇּל בָּא לַצָּבָא לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד. (ד) זֹאת עֲבֹדַת בְּנֵי קְהָת בְּאֹהֶל מוֹעֵד קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים. (ה) וּבָא אַהֲרֹן וּבָנָיו בִּנְסֹעַ הַמַּחֲנֶה וְהוֹרִדוּ אֵת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ וְכִסּוּ בָהּ אֵת אֲרֹן הָעֵדֻת. (ו) וְנָתְנוּ עָלָיו כְּסוּי עוֹר תַּחַשׁ וּפָרְשׂוּ בֶגֶד כְּלִיל תְּכֵלֶת מִלְמָעְלָה וְשָׂמוּ בַּדָּיו. (ז) וְעַל שֻׁלְחַן הַפָּנִים יִפְרְשׂוּ בֶּגֶד תְּכֵלֶת וְנָתְנוּ עָלָיו אֶת הַקְּעָרֹת וְאֶת הַכַּפֹּת וְאֶת הַמְּנַקִּיֹּת וְאֵת קְשׂוֹת הַנָּסֶךְ וְלֶחֶם הַתָּמִיד עָלָיו יִהְיֶה. (ח) וּפָרְשׂוּ עֲלֵיהֶם בֶּגֶד תּוֹלַעַת שָׁנִי וְכִסּוּ אֹתוֹ בְּמִכְסֵה עוֹר תָּחַשׁ וְשָׂמוּ אֶת בַּדָּיו. (ט) וְלָקְחוּ בֶּגֶד תְּכֵלֶת וְכִסּוּ אֶת מְנֹרַת הַמָּאוֹר וְאֶת נֵרֹתֶיהָ וְאֶת מַלְקָחֶיהָ וְאֶת מַחְתֹּתֶיהָ וְאֵת כׇּל כְּלֵי שַׁמְנָהּ אֲשֶׁר יְשָׁרְתוּ לָהּ בָּהֶם. (י) וְנָתְנוּ אֹתָהּ וְאֶת כׇּל כֵּלֶיהָ אֶל מִכְסֵה עוֹר תָּחַשׁ וְנָתְנוּ עַל הַמּוֹט. (יא) וְעַל מִזְבַּח הַזָּהָב יִפְרְשׂוּ בֶּגֶד תְּכֵלֶת וְכִסּוּ אֹתוֹ בְּמִכְסֵה עוֹר תָּחַשׁ וְשָׂמוּ אֶת בַּדָּיו. (יב) וְלָקְחוּ אֶת כׇּל כְּלֵי הַשָּׁרֵת אֲשֶׁר יְשָׁרְתוּ בָם בַּקֹּדֶשׁ וְנָתְנוּ אֶל בֶּגֶד תְּכֵלֶת וְכִסּוּ אוֹתָם בְּמִכְסֵה עוֹר תָּחַשׁ וְנָתְנוּ עַל הַמּוֹט. (יג) וְדִשְּׁנוּ אֶת הַמִּזְבֵּחַ וּפָרְשׂוּ עָלָיו בֶּגֶד אַרְגָּמָן. (יד) וְנָתְנוּ עָלָיו אֶת כׇּל כֵּלָיו אֲשֶׁר יְשָׁרְתוּ עָלָיו בָּהֶם אֶת הַמַּחְתֹּת אֶת הַמִּזְלָגֹת וְאֶת הַיָּעִים וְאֶת הַמִּזְרָקֹת כֹּל כְּלֵי הַמִּזְבֵּחַ וּפָרְשׂוּ עָלָיו כְּסוּי עוֹר תַּחַשׁ וְשָׂמוּ בַדָּיו. (טו) וְכִלָּה אַהֲרֹן וּבָנָיו לְכַסֹּת אֶת הַקֹּדֶשׁ וְאֶת כׇּל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ בִּנְסֹעַ הַמַּחֲנֶה וְאַחֲרֵי כֵן יָבֹאוּ בְנֵי קְהָת לָשֵׂאת וְלֹא יִגְּעוּ אֶל הַקֹּדֶשׁ וָמֵתוּ אֵלֶּה מַשָּׂא בְנֵי קְהָת בְּאֹהֶל מוֹעֵד. (טז) וּפְקֻדַּת אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן שֶׁמֶן הַמָּאוֹר וּקְטֹרֶת הַסַּמִּים וּמִנְחַת הַתָּמִיד וְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה פְּקֻדַּת כׇּל הַמִּשְׁכָּן וְכׇל אֲשֶׁר בּוֹ בְּקֹדֶשׁ וּבְכֵלָיו. (יז) וַיְדַבֵּר י״י אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר. (יח) אַל תַּכְרִיתוּ אֶת שֵׁבֶט מִשְׁפְּחֹת הַקְּהָתִי מִתּוֹךְ הַלְוִיִּם. (יט) וְזֹאת עֲשׂוּ לָהֶם וְחָיוּ וְלֹא יָמֻתוּ בְּגִשְׁתָּם אֶת קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים אַהֲרֹן וּבָנָיו יָבֹאוּ וְשָׂמוּ אוֹתָם אִישׁ אִישׁ עַל עֲבֹדָתוֹ וְאֶל מַשָּׂאוֹ. (כ) וְלֹא יָבֹאוּ לִרְאוֹת כְּבַלַּע אֶת הַקֹּדֶשׁ וָמֵתוּ. (כא) וַיְדַבֵּר י״י אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. (כב) נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי גֵרְשׁוֹן גַּם הֵם לְבֵית אֲבֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם. (כג) מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה עַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה תִּפְקֹד אוֹתָם כׇּל הַבָּא לִצְבֹא צָבָא לַעֲבֹד עֲבֹדָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד. (כד) זֹאת עֲבֹדַת מִשְׁפְּחֹת הַגֵּרְשֻׁנִּי לַעֲבֹד וּלְמַשָּׂא. (כה) וְנָשְׂאוּ אֶת יְרִיעֹת הַמִּשְׁכָּן וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד מִכְסֵהוּ וּמִכְסֵה הַתַּחַשׁ אֲשֶׁר עָלָיו מִלְמָעְלָה וְאֶת מָסַךְ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד. (כו) וְאֵת קַלְעֵי הֶחָצֵר וְאֶת מָסַךְ פֶּתַח שַׁעַר הֶחָצֵר אֲשֶׁר עַל הַמִּשְׁכָּן וְעַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב וְאֵת מֵיתְרֵיהֶם וְאֶת כׇּל כְּלֵי עֲבֹדָתָם וְאֵת כׇּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה לָהֶם וְעָבָדוּ. (כז) עַל פִּי אַהֲרֹן וּבָנָיו תִּהְיֶה כׇּל עֲבֹדַת בְּנֵי הַגֵּרְשֻׁנִּי לְכׇל מַשָּׂאָם וּלְכֹל עֲבֹדָתָם וּפְקַדְתֶּם עֲלֵהֶם בְּמִשְׁמֶרֶת אֵת כׇּל מַשָּׂאָם. (כח) זֹאת עֲבֹדַת מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי הַגֵּרְשֻׁנִּי בְּאֹהֶל מוֹעֵד וּמִשְׁמַרְתָּם בְּיַד אִיתָמָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן. (כט) בְּנֵי מְרָרִי לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם תִּפְקֹד אֹתָם. (ל) מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה תִּפְקְדֵם כׇּל הַבָּא לַצָּבָא לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד. (לא) וְזֹאת מִשְׁמֶרֶת מַשָּׂאָם לְכׇל עֲבֹדָתָם בְּאֹהֶל מוֹעֵד קַרְשֵׁי הַמִּשְׁכָּן וּבְרִיחָיו וְעַמּוּדָיו וַאֲדָנָיו. (לב) וְעַמּוּדֵי הֶחָצֵר סָבִיב וְאַדְנֵיהֶם וִיתֵדֹתָם וּמֵיתְרֵיהֶם לְכׇל כְּלֵיהֶם וּלְכֹל עֲבֹדָתָם וּבְשֵׁמֹת תִּפְקְדוּ אֶת כְּלֵי מִשְׁמֶרֶת מַשָּׂאָם. (לג) זֹאת עֲבֹדַת מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי מְרָרִי לְכׇל עֲבֹדָתָם בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּיַד אִיתָמָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן. (לד) וַיִּפְקֹד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וּנְשִׂיאֵי הָעֵדָה אֶת בְּנֵי הַקְּהָתִי לְמִשְׁפְּחֹתָם וּלְבֵית אֲבֹתָם. (לה) מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה כׇּל הַבָּא לַצָּבָא לַעֲבֹדָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד. (לו) וַיִּהְיוּ פְקֻדֵיהֶם לְמִשְׁפְּחֹתָם אַלְפַּיִם שְׁבַע מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים. (לז) אֵלֶּה פְקוּדֵי מִשְׁפְּחֹת הַקְּהָתִי כׇּל הָעֹבֵד בְּאֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר פָּקַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עַל פִּי י״י בְּיַד מֹשֶׁה. (לח) וּפְקוּדֵי בְּנֵי גֵרְשׁוֹן לְמִשְׁפְּחוֹתָם וּלְבֵית אֲבֹתָם. (לט) מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה כׇּל הַבָּא לַצָּבָא לַעֲבֹדָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד. (מ) וַיִּהְיוּ פְּקֻדֵיהֶם לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם אַלְפַּיִם וְשֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹשִׁים. (מא) אֵלֶּה פְקוּדֵי מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי גֵרְשׁוֹן כׇּל הָעֹבֵד בְּאֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר פָּקַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עַל פִּי י״י. (מב) וּפְקוּדֵי מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי מְרָרִי לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם. (מג) מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה כׇּל הַבָּא לַצָּבָא לַעֲבֹדָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד. (מד) וַיִּהְיוּ פְקֻדֵיהֶם לְמִשְׁפְּחֹתָם שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וּמָאתָיִם. (מה) אֵלֶּה פְקוּדֵי מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי מְרָרִי אֲשֶׁר פָּקַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עַל פִּי י״י בְּיַד מֹשֶׁה. (מו) כׇּל הַפְּקֻדִים אֲשֶׁר פָּקַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וּנְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַלְוִיִּם לְמִשְׁפְּחֹתָם וּלְבֵית אֲבֹתָם. (מז) מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה כׇּל הַבָּא לַעֲבֹד עֲבֹדַת עֲבֹדָה וַעֲבֹדַת מַשָּׂא בְּאֹהֶל מוֹעֵד. (מח) וַיִּהְיוּ פְּקֻדֵיהֶם שְׁמֹנַת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וּשְׁמֹנִים. (מט) עַל פִּי י״י פָּקַד אוֹתָם בְּיַד מֹשֶׁה אִישׁ אִישׁ עַל עֲבֹדָתוֹ וְעַל מַשָּׂאוֹ וּפְקֻדָיו אֲשֶׁר צִוָּה י״י אֶת מֹשֶׁה.

Bemidbar 8:5-6במדבר ח׳:ה׳-ו׳

(5) Hashem spoke to Moses, saying, (6) “Take the Levites from among the children of Israel, and cleanse them.

(ה) וַיְדַבֵּר י״י אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. (ו) קַח אֶת הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְטִהַרְתָּ אֹתָם.

Bemidbar 8:14-26במדבר ח׳:י״ד-כ״ו

(14) Thus you shall separate the Levites from among the children of Israel, and the Levites shall be mine. (15) “After that, the Levites shall go in to do the service of the Tent of Meeting: and you shall cleanse them, and offer them as a wave offering. (16) For they are wholly given to me from among the children of Israel; instead of all who open the womb, even the firstborn of all the children of Israel, I have taken them to me. (17) For all the firstborn among the children of Israel are mine, both man and animal. On the day that I struck all the firstborn in the land of Egypt, I sanctified them for myself. (18) I have taken the Levites instead of all the firstborn among the children of Israel. (19) I have given the Levites as a gift to Aaron and to his sons from among the children of Israel, to do the service of the children of Israel in the Tent of Meeting, and to make atonement for the children of Israel; that there be no plague among the children of Israel, when the children of Israel come near to the sanctuary.” (20) Moses, and Aaron, and all the congregation of the children of Israel did so to the Levites. According to all that Hashem commanded Moses concerning the Levites, so the children of Israel did to them. (21) The Levites purified themselves from sin, and they washed their clothes; and Aaron offered them for a wave offering before Hashem; and Aaron made atonement for them to cleanse them. (22) After that, the Levites went in to do their service in the Tent of Meeting before Aaron, and before his sons: as Hashem had commanded Moses concerning the Levites, so they did to them. (23) Hashem spoke to Moses, saying, (24) “This is that which belongs to the Levites: from twenty-five years old and upward they shall go in to wait on the service in the work of the Tent of Meeting; (25) and from the age of fifty years they shall cease waiting on the work, and shall serve no more, (26) but shall minister with their brothers in the Tent of Meeting, to perform the duty, and shall do no service. You shall do thus to the Levites concerning their duties.”

(יד) וְהִבְדַּלְתָּ אֶת הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיוּ לִי הַלְוִיִּם. (טו) וְאַחֲרֵי כֵן יָבֹאוּ הַלְוִיִּם לַעֲבֹד אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְטִהַרְתָּ אֹתָם וְהֵנַפְתָּ אֹתָם תְּנוּפָה. (טז) כִּי נְתֻנִים נְתֻנִים הֵמָּה לִי מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תַּחַת פִּטְרַת כׇּל רֶחֶם בְּכוֹר כֹּל מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָקַחְתִּי אֹתָם לִי. (יז) כִּי לִי כׇל בְּכוֹר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה בְּיוֹם הַכֹּתִי כׇל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם הִקְדַּשְׁתִּי אֹתָם לִי. (יח) וָאֶקַּח אֶת הַלְוִיִּם תַּחַת כׇּל בְּכוֹר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל. (יט) וָאֶתְּנָה אֶת הַלְוִיִּם נְתֻנִים לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֹהֶל מוֹעֵד וּלְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִהְיֶה בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נֶגֶף בְּגֶשֶׁת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הַקֹּדֶשׁ. (כ) וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וְכׇל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַלְוִיִּם כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה י״י אֶת מֹשֶׁה לַלְוִיִּם כֵּן עָשׂוּ לָהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. (כא) וַיִּתְחַטְּאוּ הַלְוִיִּם וַיְכַבְּסוּ בִּגְדֵיהֶם וַיָּנֶף אַהֲרֹן אֹתָם תְּנוּפָה לִפְנֵי י״י וַיְכַפֵּר עֲלֵיהֶם אַהֲרֹן לְטַהֲרָם. (כב) וְאַחֲרֵי כֵן בָּאוּ הַלְוִיִּם לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדָתָם בְּאֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי אַהֲרֹן וְלִפְנֵי בָנָיו כַּאֲשֶׁר צִוָּה י״י אֶת מֹשֶׁה עַל הַלְוִיִּם כֵּן עָשׂוּ לָהֶם. (כג) וַיְדַבֵּר י״י אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. (כד) זֹאת אֲשֶׁר לַלְוִיִּם מִבֶּן חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה יָבוֹא לִצְבֹא צָבָא בַּעֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד. (כה) וּמִבֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה יָשׁוּב מִצְּבָא הָעֲבֹדָה וְלֹא יַעֲבֹד עוֹד. (כו) וְשֵׁרֵת אֶת אֶחָיו בְּאֹהֶל מוֹעֵד לִשְׁמֹר מִשְׁמֶרֶת וַעֲבֹדָה לֹא יַעֲבֹד כָּכָה תַּעֲשֶׂה לַלְוִיִּם בְּמִשְׁמְרֹתָם.

Bemidbar 10:13-21במדבר י׳:י״ג-כ״א

(13) They first went forward according to the commandment of Hashem by Moses. (14) First, the standard of the camp of the children of Judah went forward according to their armies. Nahshon the son of Amminadab was over his army. (15) Nethanel the son of Zuar was over the army of the tribe of the children of Issachar. (16) Eliab the son of Helon was over the army of the tribe of the children of Zebulun. (17) The tabernacle was taken down; and the sons of Gershon and the sons of Merari, who bore the tabernacle, went forward. (18) The standard of the camp of Reuben went forward according to their armies. Elizur the son of Shedeur was over his army. (19) Shelumiel the son of Zurishaddai was over the army of the tribe of the children of Simeon. (20) Eliasaph the son of Deuel was over the army of the tribe of the children of Gad. (21) The Kohathites set forward, bearing the sanctuary. The others set up the tabernacle before they arrived.

(יג) וַיִּסְעוּ בָּרִאשֹׁנָה עַל פִּי י״י בְּיַד מֹשֶׁה. (יד) וַיִּסַּע דֶּגֶל מַחֲנֵה בְנֵי יְהוּדָה בָּרִאשֹׁנָה לְצִבְאֹתָם וְעַל צְבָאוֹ נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב. (טו) וְעַל צְבָא מַטֵּה בְּנֵי יִשָּׂשכָר נְתַנְאֵל בֶּן צוּעָר. (טז) וְעַל צְבָא מַטֵּה בְּנֵי זְבוּלֻן אֱלִיאָב בֶּן חֵלֹן. (יז) וְהוּרַד הַמִּשְׁכָּן וְנָסְעוּ בְנֵי גֵרְשׁוֹן וּבְנֵי מְרָרִי נֹשְׂאֵי הַמִּשְׁכָּן. (יח) וְנָסַע דֶּגֶל מַחֲנֵה רְאוּבֵן לְצִבְאֹתָם וְעַל צְבָאוֹ אֱלִיצוּר בֶּן שְׁדֵיאוּר. (יט) וְעַל צְבָא מַטֵּה בְּנֵי שִׁמְעוֹן שְׁלֻמִיאֵל בֶּן צוּרִישַׁדָּי. (כ) וְעַל צְבָא מַטֵּה בְנֵי גָד אֶלְיָסָף בֶּן דְּעוּאֵל. (כא) וְנָסְעוּ הַקְּהָתִים נֹשְׂאֵי הַמִּקְדָּשׁ וְהֵקִימוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן עַד בֹּאָם.

Bemidbar 18:1-6במדבר י״ח:א׳-ו׳

(1) Hashem said to Aaron, “You and your sons and your fathers’ house with you shall bear the iniquity of the sanctuary; and you and your sons with you shall bear the iniquity of your priesthood. (2) Your brothers also, the tribe of Levi, the tribe of your father, bring near with you, that they may be joined to you, and minister to you: but you and your sons with you shall be before the tent of the testimony. (3) They shall keep your commands, and the duty of all the Tent: only they shall not come near to the vessels of the sanctuary and to the altar, that they not die, neither they, nor you. (4) They shall be joined to you, and keep the responsibility of the Tent of Meeting, for all the service of the Tent: and a stranger shall not come near to you. (5) “You shall perform the duty of the sanctuary, and the duty of the altar; that there be no more wrath on the children of Israel. (6) I, behold, I have taken your brothers the Levites from among the children of Israel: to you they are a gift, given to Hashem, to do the service of the Tent of Meeting.

(א) וַיֹּאמֶר י״י אֶל אַהֲרֹן אַתָּה וּבָנֶיךָ וּבֵית אָבִיךָ אִתָּךְ תִּשְׂאוּ אֶת עֲוֺן הַמִּקְדָּשׁ וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ תִּשְׂאוּ אֶת עֲוֺן כְּהֻנַּתְכֶם. (ב) וְגַם אֶת אַחֶיךָ מַטֵּה לֵוִי שֵׁבֶט אָבִיךָ הַקְרֵב אִתָּךְ וְיִלָּווּ עָלֶיךָ וִישָׁרְתוּךָ וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ לִפְנֵי אֹהֶל הָעֵדֻת. (ג) וְשָׁמְרוּ מִשְׁמַרְתְּךָ וּמִשְׁמֶרֶת כׇּל הָאֹהֶל אַךְ אֶל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ וְאֶל הַמִּזְבֵּחַ לֹא יִקְרָבוּ וְלֹא יָמֻתוּ גַם הֵם גַּם אַתֶּם. (ד) וְנִלְווּ עָלֶיךָ וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת אֹהֶל מוֹעֵד לְכֹל עֲבֹדַת הָאֹהֶל וְזָר לֹא יִקְרַב אֲלֵיכֶם. (ה) וּשְׁמַרְתֶּם אֵת מִשְׁמֶרֶת הַקֹּדֶשׁ וְאֵת מִשְׁמֶרֶת הַמִּזְבֵּחַ וְלֹא יִהְיֶה עוֹד קֶצֶף עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. (ו) וַאֲנִי הִנֵּה לָקַחְתִּי אֶת אֲחֵיכֶם הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֶם מַתָּנָה נְתֻנִים לַי״י לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד.

Devarim 12:12דברים י״ב:י״ב

You shall rejoice before Hashem your God, you, and your sons, and your daughters, and your male servants, and your female servants, and the Levite who is within your gates, because he has no portion nor inheritance with you.

וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי י״י אֱלֹהֵיכֶם אַתֶּם וּבְנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם וְעַבְדֵיכֶם וְאַמְהֹתֵיכֶם וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בְּשַׁעֲרֵיכֶם כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה אִתְּכֶם.

Devarim 14:27דברים י״ד:כ״ז

The Levite who is within your gates, you shall not forsake him; for he has no portion nor inheritance with you.

וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לֹא תַעַזְבֶנּוּ כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה עִמָּךְ.

Devarim 16:11דברים ט״ז:י״א

and you shall rejoice before Hashem your God, you, and your son, and your daughter, and your male servant, and your female servant, and the Levite who is within your gates, and the foreigner, and the fatherless, and the widow, who are in the midst of you, in the place which Hashem your God shall choose, to cause his name to dwell there.

וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי י״י אֱלֹהֶיךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר י״י אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם.

Devarim 17:9-12דברים י״ז:ט׳-י״ב

(9) and you shall come to the priests the Levites, and to the judge who shall be in those days: and you shall inquire; and they shall show you the sentence of judgment. (10) You shall do according to the tenor of the sentence which they shall show you from that place which Hashem shall choose; and you shall observe to do according to all that they shall teach you: (11) according to the tenor of the law which they shall teach you, and according to the judgment which they shall tell you, you shall do; you shall not turn aside from the sentence which they shall show you, to the right hand, nor to the left. (12) The man who does presumptuously, in not listening to the priest who stands to minister there before Hashem your God, or to the judge, even that man shall die: and you shall put away the evil from Israel.

(ט) וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט. (י) וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ מִן הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר י״י וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ. (יא) עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל. (יב) וְהָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בְזָדוֹן לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ אֶל הַכֹּהֵן הָעֹמֵד לְשָׁרֶת שָׁם אֶת י״י אֱלֹהֶיךָ אוֹ אֶל הַשֹּׁפֵט וּמֵת הָאִישׁ הַהוּא וּבִעַרְתָּ הָרָע מִיִּשְׂרָאֵל.

Devarim 17:18דברים י״ז:י״ח

It shall be, when he sits on the throne of his kingdom, that he shall write him a copy of this law in a book, out of that which is before the priests the Levites:

וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר מִלִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם.

Devarim 18:1-7דברים י״ח:א׳-ז׳

(1) The priests the Levites, all the tribe of Levi, shall have no portion nor inheritance with Israel: they shall eat the offerings of Hashem made by fire, and his inheritance. (2) They shall have no inheritance among their brothers: Hashem is their inheritance, as he has spoken to them. (3) This shall be the priests’ due from the people, from those who offer a sacrifice, whether it be ox or sheep, that they shall give to the priest the shoulder, and the two cheeks, and the maw. (4) The first fruits of your grain, of your new wine, and of your oil, and the first of the fleece of your sheep, you shall give him. (5) For Hashem your God has chosen him out of all your tribes, to stand to minister in the name of Hashem, him and his sons for ever. (6) If a Levite comes from any of your gates out of all Israel, where he lives as a foreigner, and comes with all the desire of his soul to the place which Hashem shall choose; (7) then he shall minister in the name of Hashem his God, as all his brothers the Levites do, who stand there before Hashem.

(א) לֹא יִהְיֶה לַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם כׇּל שֵׁבֶט לֵוִי חֵלֶק וְנַחֲלָה עִם יִשְׂרָאֵל אִשֵּׁי י״י וְנַחֲלָתוֹ יֹאכֵלוּן. (ב) וְנַחֲלָה לֹא יִהְיֶה לּוֹ בְּקֶרֶב אֶחָיו י״י הוּא נַחֲלָתוֹ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לוֹ. (ג) וְזֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַכֹּהֲנִים מֵאֵת הָעָם מֵאֵת זֹבְחֵי הַזֶּבַח אִם שׁוֹר אִם שֶׂה וְנָתַן לַכֹּהֵן הַזְּרֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה. (ד) רֵאשִׁית דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וְרֵאשִׁית גֵּז צֹאנְךָ תִּתֶּן לוֹ. (ה) כִּי בוֹ בָּחַר י״י אֱלֹהֶיךָ מִכׇּל שְׁבָטֶיךָ לַעֲמֹד לְשָׁרֵת בְּשֵׁם י״י הוּא וּבָנָיו כׇּל הַיָּמִים. (ו) וְכִי יָבֹא הַלֵּוִי מֵאַחַד שְׁעָרֶיךָ מִכׇּל יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הוּא גָּר שָׁם וּבָא בְּכׇל אַוַּת נַפְשׁוֹ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר י״י. (ז) וְשֵׁרֵת בְּשֵׁם י״י אֱלֹהָיו כְּכׇל אֶחָיו הַלְוִיִּם הָעֹמְדִים שָׁם לִפְנֵי י״י.

Devarim 19:17דברים י״ט:י״ז

then both the men, between whom the controversy is, shall stand before Hashem, before the priests and the judges who shall be in those days;

וְעָמְדוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר לָהֶם הָרִיב לִפְנֵי י״י לִפְנֵי הַכֹּהֲנִים וְהַשֹּׁפְטִים אֲשֶׁר יִהְיוּ בַּיָּמִים הָהֵם.

Devarim 21:5דברים כ״א:ה׳

The priests the sons of Levi shall come near; for them Hashem your God has chosen to minister to him, and to bless in the name of Hashem; and according to their word shall every controversy and every stroke be.

וְנִגְּשׁוּ הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי כִּי בָם בָּחַר י״י אֱלֹהֶיךָ לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בְּשֵׁם י״י וְעַל פִּיהֶם יִהְיֶה כׇּל רִיב וְכׇל נָגַע.

Devarim 24:8דברים כ״ד:ח׳

Take heed in the plague of leprosy, that you observe diligently, and do according to all that the priests the Levites shall teach you: as I commanded them, so you shall observe to do.

הִשָּׁמֶר בְּנֶגַע הַצָּרַעַת לִשְׁמֹר מְאֹד וְלַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּ אֶתְכֶם הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִם תִּשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת.

Devarim 31:9דברים ל״א:ט׳

Moses wrote this law, and delivered it to the priests the sons of Levi, who bore the ark of the covenant of Hashem, and to all the elders of Israel.

וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת וַיִּתְּנָהּ אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי הַנֹּשְׂאִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית י״י וְאֶל כׇּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל.

Devarim 31:25דברים ל״א:כ״ה

that Moses commanded the Levites, who bore the ark of the covenant of Hashem, saying,

וַיְצַו מֹשֶׁה אֶת הַלְוִיִּם נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית י״י לֵאמֹר.

Devarim 33:8-10דברים ל״ג:ח׳-י׳

(8) Of Levi he said, “Your Thummim and your Urim are with your godly one, whom you proved at Massah, with whom you strove at the waters of Meribah; (9) who said of his father, and of his mother, ‘I have not seen him;’ Neither did he acknowledge his brothers, Nor did he know his own children: For they have observed your word, and keep your covenant. (10) They shall teach Jacob your ordinances, and Israel your law. They shall put incense before you, and whole burnt offering on your altar.

(ח) וּלְלֵוִי אָמַר תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ לְאִישׁ חֲסִידֶךָ אֲשֶׁר נִסִּיתוֹ בְּמַסָּה תְּרִיבֵהוּ עַל מֵי מְרִיבָה. (ט) הָאֹמֵר לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא רְאִיתִיו וְאֶת אֶחָיו לֹא הִכִּיר וְאֶת בָּנָו לֹא יָדָע כִּי שָׁמְרוּ אִמְרָתֶךָ וּבְרִיתְךָ יִנְצֹרוּ. (י) יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל יָשִׂימוּ קְטוֹרָה בְּאַפֶּךָ וְכָלִיל עַל מִזְבְּחֶךָ.

Yehoshua 3:6יהושע ג׳:ו׳

And Joshua spoke unto the priests, saying: 'Take up the ark of the covenant, and pass on before the people.' And they took up the ark of the covenant, and went before the people.

וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל הַכֹּהֲנִים לֵאמֹר שְׂאוּ אֶת אֲרוֹן הַבְּרִית וְעִבְרוּ לִפְנֵי הָעָם וַיִּשְׂאוּ אֶת אֲרוֹן הַבְּרִית וַיֵּלְכוּ לִפְנֵי הָעָם.

Yehoshua 4:9יהושע ד׳:ט׳

Joshua also set up twelve stones in the midst of the Jordan, in the place where the feet of the priests that bore the ark of the covenant stood; and they are there unto this day.

וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים הֵקִים יְהוֹשֻׁעַ בְּתוֹךְ הַיַּרְדֵּן תַּחַת מַצַּב רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי אֲרוֹן הַבְּרִית וַיִּהְיוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה.

Yehoshua 8:33יהושע ח׳:ל״ג

And all Israel, and their elders and officers, and their judges, stood on this side the ark and on that side before the priests the Levites, that bore the ark of the covenant of the Lord, as well the stranger as the home-born; half of them in front of mount Gerizim and half of them in front of mount Ebal; as Moses the servant of the Lord had commanded at the first, that they should bless the people of Israel.

וְכׇל יִשְׂרָאֵל וּזְקֵנָיו וְשֹׁטְרִים וְשֹׁפְטָיו עֹמְדִים מִזֶּה וּמִזֶּה לָאָרוֹן נֶגֶד הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית י״י כַּגֵּר כָּאֶזְרָח חֶצְיוֹ אֶל מוּל הַר גְּרִזִים וְהַחֶצְיוֹ אֶל מוּל הַר עֵיבָל כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד י״י לְבָרֵךְ אֶת הָעָם יִשְׂרָאֵל בָּרִאשֹׁנָה.

Shemuel II 15:24שמואל ב ט״ו:כ״ד

And, lo, Zadok also came, and all the Levites with him, bearing the ark of the covenant of God; and they set down the ark of God—but Abiathar went up—until all the people had done passing out of the city.

וְהִנֵּה גַם צָדוֹק וְכׇל הַלְוִיִּם אִתּוֹ נֹשְׂאִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית הָאֱלֹהִים וַיַּצִּקוּ אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיַּעַל אֶבְיָתָר עַד תֹּם כׇּל הָעָם לַעֲבוֹר מִן הָעִיר.

Melakhim I 8:1-6מלכים א ח׳:א׳-ו׳

(1) Then Solomon assembled the elders of Israel, and all the heads of the tribes, the princes of the fathers' houses of the children of Israel, unto king Solomon in Jerusalem, to bring up the ark of the covenant of the Lord out of the city of David, which is Zion. (2) And all the men of Israel assembled themselves unto king Solomon at the feast, in the month Ethanim, which is the seventh month. (3) And all the elders of Israel came, and the priests took up the ark. (4) And they brought up the ark of the Lord, and the tent of meeting, and all the holy vessels that were in the Tent; even these did the priests and the Levites bring up. (5) And king Solomon and all the congregation of Israel, that were assembled unto him, were with him before the ark, sacrificing sheep and oxen, that could not be told nor numbered for multitude. (6) And the priests brought in the ark of the covenant of the Lord unto its place, into the Sanctuary of the house, to the most holy place, even under the wings of the cherubim.

(א) אָז יַקְהֵל שְׁלֹמֹה אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת כׇּל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת נְשִׂיאֵי הָאָבוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה יְרוּשָׁלָ‍ִם לְהַעֲלוֹת אֶת אֲרוֹן בְּרִית י״י מֵעִיר דָּוִד הִיא צִיּוֹן. (ב) וַיִּקָּהֲלוּ אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה כׇּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל בְּיֶרַח הָאֵתָנִים בֶּחָג הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי. (ג) וַיָּבֹאוּ כֹּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּשְׂאוּ הַכֹּהֲנִים אֶת הָאָרוֹן. (ד) וַיַּעֲלוּ אֶת אֲרוֹן י״י וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת כׇּל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר בָּאֹהֶל וַיַּעֲלוּ אֹתָם הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם. (ה) וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וְכׇל עֲדַת יִשְׂרָאֵל הַנּוֹעָדִים עָלָיו אִתּוֹ לִפְנֵי הָאָרוֹן מְזַבְּחִים צֹאן וּבָקָר אֲשֶׁר לֹא יִסָּפְרוּ וְלֹא יִמָּנוּ מֵרֹב. (ו) וַיָּבִאוּ הַכֹּהֲנִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית י״י אֶל מְקוֹמוֹ אֶל דְּבִיר הַבַּיִת אֶל קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים אֶל תַּחַת כַּנְפֵי הַכְּרוּבִים.

Malakhi 2:7מלאכי ב׳:ז׳

For the priest's lips should keep knowledge, And they should seek the law at his mouth; For he is the messenger of the Lord of hosts.

כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ כִּי מַלְאַךְ י"י צְבָאוֹת הוּא.

Ezra 2:42עזרא ב׳:מ״ב

The children of the porters: the children of Shallum, the children of Ater, the children of Talmon, the children of Akkub, the children of Hatita, the children of Shobai, in all a hundred thirty and nine.

בְּנֵי הַשֹּׁעֲרִים בְּנֵי שַׁלּוּם בְּנֵי אָטֵר בְּנֵי טַלְמֹן בְּנֵי עַקּוּב בְּנֵי חֲטִיטָא בְּנֵי שֹׁבָי הַכֹּל מֵאָה שְׁלֹשִׁים וְתִשְׁעָה.

Ezra 3:8-11עזרא ג׳:ח׳-י״א

(8) Now in the second year of their coming unto the house of God at Jerusalem, in the second month, began Zerubbabel the son of Shealtiel, and Jeshua the son of Jozadak, and the rest of their brethren the priests and the Levites, and all they that were come out of the captivity unto Jerusalem; and appointed the Levites, from twenty years old and upward, to have the oversight of the work of the house of the Lord. (9) Then stood Jeshua with his sons and his brethren, and Kadmiel and his sons, the sons of Judah, together, to have the oversight of the workmen in the house of God; the sons of Henadad also, with their sons and their brethren the Levites. (10) And when the builders laid the foundation of the temple of the Lord, they set the priests in their apparel with trumpets, and the Levites the sons of Asaph with cymbals, to praise the Lord, according to the direction of David king of Israel. (11) And they sang one to another in praising and giving thanks unto the Lord: 'for He is good, for His mercy endureth for ever toward Israel.' And all the people shouted with a great shout, when they praised the Lord, because the foundation of the house of the Lord was laid.

(ח) וּבַשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְבוֹאָם אֶל בֵּית הָאֱלֹהִים לִירוּשָׁלַ‍ִם בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי הֵחֵלּוּ זְרֻבָּבֶל בֶּן שְׁאַלְתִּיאֵל וְיֵשׁוּעַ בֶּן יוֹצָדָק וּשְׁאָר אֲחֵיהֶם הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְכׇל הַבָּאִים מֵהַשְּׁבִי יְרוּשָׁלַ‍ִם וַיַּעֲמִידוּ אֶת הַלְוִיִּם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְנַצֵּחַ עַל מְלֶאכֶת בֵּית י״י. (ט) וַיַּעֲמֹד יֵשׁוּעַ בָּנָיו וְאֶחָיו קַדְמִיאֵל וּבָנָיו בְּנֵי יְהוּדָה כְּאֶחָד לְנַצֵּחַ עַל עֹשֵׂה הַמְּלָאכָה בְּבֵית הָאֱלֹהִים בְּנֵי חֵנָדָד בְּנֵיהֶם וַאֲחֵיהֶם הַלְוִיִּם. (י) וְיִסְּדוּ הַבֹּנִים אֶת הֵיכַל י״י וַיַּעֲמִידוּ הַכֹּהֲנִים מְלֻבָּשִׁים בַּחֲצֹצְרוֹת וְהַלְוִיִּם בְּנֵי אָסָף בַּמְצִלְתַּיִם לְהַלֵּל אֶת י״י עַל יְדֵי דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל. (יא) וַיַּעֲנוּ בְּהַלֵּל וּבְהוֹדֹת לַי״י כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ עַל יִשְׂרָאֵל וְכׇל הָעָם הֵרִיעוּ תְרוּעָה גְדוֹלָה בְהַלֵּל לַי״י עַל הוּסַד בֵּית י״י.

Ezra 7:7עזרא ז׳:ז׳

And there went up some of the children of Israel, and of the priests, and the Levites, and the singers, and the porters, and the Nethinim, unto Jerusalem, in the seventh year of Artaxerxes the king.

וַיַּעֲלוּ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִן הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְהַמְשֹׁרְרִים וְהַשֹּׁעֲרִים וְהַנְּתִינִים אֶל יְרוּשָׁלָ‍ִם בִּשְׁנַת שֶׁבַע לְאַרְתַּחְשַׁסְתְּא הַמֶּלֶךְ.

Ezra 8:15-17עזרא ח׳:ט״ו-י״ז

(15) And I gathered them together to the river that runneth to Ahava; and there we encamped three days; and I viewed the people, and the priests, and found there none of the sons of Levi. (16) Then sent I for Eliezer, for Ariel, for Shemaiah, and for Elnathan, and for Jarib, and for Elnathan, and for Nathan, and for Zechariah, and for Meshullam, chief men; also for Joiarib, and for Elnathan, teachers. (17) And I gave them commandment unto Iddo the chief at the place Casiphia; and I told them what they should say unto Iddo [and] his brother, who were set over the place Casiphia, that they should bring unto us ministers for the house of our God.

(טו) וָאֶקְבְּצֵם אֶל הַנָּהָר הַבָּא אֶל אַהֲוָא וַנַּחֲנֶה שָׁם יָמִים שְׁלֹשָׁה וָאָבִינָה בָעָם וּבַכֹּהֲנִים וּמִבְּנֵי לֵוִי לֹא מָצָאתִי שָׁם. (טז) וָאֶשְׁלְחָה לֶאֱלִיעֶזֶר לַאֲרִיאֵל לִשְׁמַעְיָה וּלְאֶלְנָתָן וּלְיָרִיב וּלְאֶלְנָתָן וּלְנָתָן וְלִזְכַרְיָה וְלִמְשֻׁלָּם רָאשִׁים וּלְיוֹיָרִיב וּלְאֶלְנָתָן מְבִינִים. (יז) [וָאֲצַוֶּה] (ואוצאה) אוֹתָם עַל אִדּוֹ הָרֹאשׁ בְּכָסִפְיָא הַמָּקוֹם וָאָשִׂימָה בְּפִיהֶם דְּבָרִים לְדַבֵּר אֶל אִדּוֹ אָחִיו [הַנְּתִינִים] (הנתונים) בְּכָסִפְיָא הַמָּקוֹם לְהָבִיא לָנוּ מְשָׁרְתִים לְבֵית אֱלֹהֵינוּ.

Ezra 8:28-30עזרא ח׳:כ״ח-ל׳

(28) And I said unto them: 'Ye are holy unto the Lord, and the vessels are holy; and the silver and the gold are a freewill-offering unto the Lord, the God of your fathers. (29) Watch ye, and keep them, until ye weigh them before the chiefs of the priests and the Levites, and the princes of the fathers' houses of Israel, at Jerusalem, in the chambers of the house of the Lord.' (30) So the priests and the Levites received the weight of the silver and the gold, and the vessels, to bring them to Jerusalem unto the house of our God.

(כח) וָאֹמְרָה אֲלֵהֶם אַתֶּם קֹדֶשׁ לַי״י וְהַכֵּלִים קֹדֶשׁ וְהַכֶּסֶף וְהַזָּהָב נְדָבָה לַי״י אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם. (כט) שִׁקְדוּ וְשִׁמְרוּ עַד תִּשְׁקְלוּ לִפְנֵי שָׂרֵי הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְשָׂרֵי הָאָבוֹת לְיִשְׂרָאֵל בִּירוּשָׁלָ‍ִם הַלִּשְׁכוֹת בֵּית י״י. (ל) וְקִבְּלוּ הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם מִשְׁקַל הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב וְהַכֵּלִים לְהָבִיא לִירוּשָׁלַ‍ִם לְבֵית אֱלֹהֵינוּ.

Nechemyah 7:45נחמיה ז׳:מ״ה

The porters: the children of Shallum, the children of Ater, the children of Talmon, the children of Akkub, the children of Hatita, the children of Shobai, a hundred thirty and eight.

הַשֹּׁעֲרִים בְּנֵי שַׁלֻּם בְּנֵי אָטֵר בְּנֵי טַלְמֹן בְּנֵי עַקּוּב בְּנֵי חֲטִיטָא בְּנֵי שֹׁבָי מֵאָה שְׁלֹשִׁים וּשְׁמֹנָה.

Nechemyah 8:7-8נחמיה ח׳:ז׳-ח׳

(7) Also Jeshua, and Bani, and Sherebiah, Jamin, Akkub, Shabbethai, Hodiah, Maaseiah, Kelita, Azariah, Jozabad, Hanan, Pelaiah, even the Levites, caused the people to understand the Law; and the people stood in their place. (8) And they read in the book, in the Law of God, distinctly; and they gave the sense, and caused them to understand the reading.

(ז) וְיֵשׁוּעַ וּבָנִי וְשֵׁרֵבְיָה יָמִין עַקּוּב שַׁבְּתַי הוֹדִיָּה מַעֲשֵׂיָה קְלִיטָא עֲזַרְיָה יוֹזָבָד חָנָן פְּלָאיָה וְהַלְוִיִּם מְבִינִים אֶת הָעָם לַתּוֹרָה וְהָעָם עַל עׇמְדָם. (ח) וַיִּקְרְאוּ בַסֵּפֶר בְּתוֹרַת הָאֱלֹהִים מְפֹרָשׁ וְשׂוֹם שֶׂכֶל וַיָּבִינוּ בַּמִּקְרָא.

Divrei HaYamim I 6:16-17דברי הימים א ו׳:ט״ז-י״ז

(16) And these are they whom David set over the service of song in the house of the Lord, after that the ark had rest. (17) And they ministered with song before the tabernacle of the tent of meeting, until Solomon had built the house of the Lord in Jerusalem; and they took their station at their service according to their order.

(טז) וְאֵלֶּה אֲשֶׁר הֶעֱמִיד דָּוִיד עַל יְדֵי שִׁיר בֵּית י"י מִמְּנוֹחַ הָאָרוֹן. (יז) וַיִּהְיוּ מְשָׁרְתִים לִפְנֵי מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד בַּשִּׁיר עַד בְּנוֹת שְׁלֹמֹה אֶת בֵּית י"י בִּירוּשָׁלָ‍ִם וַיַּעַמְדוּ כְמִשְׁפָּטָם עַל עֲבוֹדָתָם.

Divrei HaYamim I 6:33דברי הימים א ו׳:ל״ג

And their brethren the Levites were appointed for all the service of the tabernacle of the house of God.

וַאֲחֵיהֶם הַלְוִיִּם נְתוּנִים לְכׇל עֲבוֹדַת מִשְׁכַּן בֵּית הָאֱלֹהִים.

Divrei HaYamim I 9:14-33דברי הימים א ט׳:י״ד-ל״ג

(14) And of the Levites: Shemaiah the son of Hasshub, the son of Azrikam, the son of Hashabiah, of the sons of Merari; (15) and Bakbakkar, Heresh, and Galal, and Mattaniah the son of Mica, the son of Zichri, the son of Asaph; (16) and Obadiah the son of Shemaiah, the son of Galal, the son of Jeduthun, and Berechiah the son of Asa, the son of Elkanah, that dwelt in the villages of the Netophathites. (17) And the porters: Shallum, and Akkub, and Talmon, and Ahiman, and their brother Shallum the chief; (18) who hitherto waited in the king's gate eastward; they were the porters for the camp of the children of Levi. (19) And Shallum the son of Kore, the son of Ebiasaph, the son of Korah, and his brethren, of his father's house, the Korahites, were over the work of the service, keepers of the gates of the Tent; and their fathers had been over the camp of the Lord, keepers of the entry; (20) and Phinehas the son of Eleazar was ruler over them in time past, the Lord being with him. (21) Zechariah the son of Meshelemiah was porter of the door of the tent of meeting. (22) All these that were chosen to be porters in the gates were two hundred and twelve. These were reckoned by genealogy in their villages, whom David and Samuel the seer did ordain in their set office. (23) So they and their children had the oversight of the gates of the house of the Lord, even the house of the Tent, by wards. (24) On the four sides were the porters, toward the east, west, north, and south. (25) And their brethren, in their villages, were to come in every seven days from time to time to be with them; (26) for the four chief porters were in a set office. These were the Levites. They were also over the chambers and over the treasuries in the house of God. (27) And they lodged round about the house of God, because the charge thereof was upon them, and to them pertained the opening thereof morning by morning. (28) And certain of them had charge of the vessels of service; for by tale were they brought in and by tale were they taken out. (29) Some of them also were appointed over the furniture, and over all the holy vessels, and over the fine flour, and the wine, and the oil, and the frankincense, and the spices. (30) And some of the sons of the priests prepared the confection of the spices. (31) And Mattithiah, one of the Levites, who was the firstborn of Shallum the Korahite, had the set office over the things that were baked on griddles. (32) And some of their brethren, of the sons of the Kohathites, were over the showbread, to prepare it every sabbath. (33) And these are the singers, heads of fathers' houses of the Levites, who dwelt in the chambers and were free from other service; for they were employed in their work day and night.

(יד) וּמִן הַלְוִיִּם שְׁמַעְיָה בֶן חַשּׁוּב בֶּן עַזְרִיקָם בֶּן חֲשַׁבְיָה מִן בְּנֵי מְרָרִי. (טו) וּבַקְבַּקַּר חֶרֶשׁ וְגָלָל וּמַתַּנְיָה בֶּן מִיכָא בֶּן זִכְרִי בֶּן אָסָף. (טז) וְעֹבַדְיָה בֶּן שְׁמַעְיָה בֶּן גָּלָל בֶּן יְדוּתוּן וּבֶרֶכְיָה בֶן אָסָא בֶּן אֶלְקָנָה הַיּוֹשֵׁב בְּחַצְרֵי נְטוֹפָתִי. (יז) וְהַשֹּׁעֲרִים שַׁלּוּם וְעַקּוּב וְטַלְמֹן וַאֲחִימָן וַאֲחִיהֶם שַׁלּוּם הָרֹאשׁ. (יח) וְעַד הֵנָּה בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ מִזְרָחָה הֵמָּה הַשֹּׁעֲרִים לְמַחֲנוֹת בְּנֵי לֵוִי. (יט) וְשַׁלּוּם בֶּן קוֹרֵא בֶּן אֶבְיָסָף בֶּן קֹרַח וְאֶחָיו לְבֵית אָבִיו הַקׇּרְחִים עַל מְלֶאכֶת הָעֲבוֹדָה שֹׁמְרֵי הַסִּפִּים לָאֹהֶל וַאֲבֹתֵיהֶם עַל מַחֲנֵה י"י שֹׁמְרֵי הַמָּבוֹא. (כ) וּפִינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר נָגִיד הָיָה עֲלֵיהֶם לְפָנִים י"י עִמּוֹ. (כא) זְכַרְיָה בֶּן מְשֶׁלֶמְיָה שֹׁעֵר פֶּתַח לְאֹהֶל מוֹעֵד. (כב) כֻּלָּם הַבְּרוּרִים לְשֹׁעֲרִים בַּסִּפִּים מָאתַיִם וּשְׁנֵים עָשָׂר הֵמָּה בְחַצְרֵיהֶם הִתְיַחְשָׂם הֵמָּה יִסַּד דָּוִיד וּשְׁמוּאֵל הָרֹאֶה בֶּאֱמוּנָתָם. (כג) וְהֵם וּבְנֵיהֶם עַל הַשְּׁעָרִים לְבֵית י"י לְבֵית הָאֹהֶל לְמִשְׁמָרוֹת. (כד) לְאַרְבַּע רוּחוֹת יִהְיוּ הַשֹּׁעֲרִים מִזְרָח יָמָּה צָפוֹנָה וָנֶגְבָּה. (כה) וַאֲחֵיהֶם בְּחַצְרֵיהֶם לָבוֹא לְשִׁבְעַת הַיָּמִים מֵעֵת אֶל עֵת עִם אֵלֶּה. (כו) כִּי בֶאֱמוּנָה הֵמָּה אַרְבַּעַת גִּבֹּרֵי הַשֹּׁעֲרִים הֵם הַלְוִיִּם וְהָיוּ עַל הַלְּשָׁכוֹת וְעַל הָאֹצְרוֹת בֵּית הָאֱלֹהִים. (כז) וּסְבִיבוֹת בֵּית הָאֱלֹהִים יָלִינוּ כִּי עֲלֵיהֶם מִשְׁמֶרֶת וְהֵם עַל הַמַּפְתֵּחַ וְלַבֹּקֶר לַבֹּקֶר. (כח) וּמֵהֶם עַל כְּלֵי הָעֲבוֹדָה כִּי בְמִסְפָּר יְבִיאוּם וּבְמִסְפָּר יוֹצִיאוּם. (כט) וּמֵהֶם מְמֻנִּים עַל הַכֵּלִים וְעַל כׇּל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ וְעַל הַסֹּלֶת וְהַיַּיִן וְהַשֶּׁמֶן וְהַלְּבוֹנָה וְהַבְּשָׂמִים. (ל) וּמִן בְּנֵי הַכֹּהֲנִים רֹקְחֵי הַמִּרְקַחַת לַבְּשָׂמִים. (לא) וּמַתִּתְיָה מִן הַלְוִיִּם הוּא הַבְּכוֹר לְשַׁלֻּם הַקׇּרְחִי בֶּאֱמוּנָה עַל מַעֲשֵׂה הַחֲבִתִּים. (לב) וּמִן בְּנֵי הַקְּהָתִי מִן אֲחֵיהֶם עַל לֶחֶם הַמַּעֲרָכֶת לְהָכִין שַׁבַּת שַׁבָּת. (לג) וְאֵלֶּה הַמְשֹׁרְרִים רָאשֵׁי אָבוֹת לַלְוִיִּם בַּלְּשָׁכֹת [פְּטוּרִים] (פטירים) כִּי יוֹמָם וָלַיְלָה עֲלֵיהֶם בַּמְּלָאכָה.

Divrei HaYamim I 9:17-26דברי הימים א ט׳:י״ז-כ״ו

(17) And the porters: Shallum, and Akkub, and Talmon, and Ahiman, and their brother Shallum the chief; (18) who hitherto waited in the king's gate eastward; they were the porters for the camp of the children of Levi. (19) And Shallum the son of Kore, the son of Ebiasaph, the son of Korah, and his brethren, of his father's house, the Korahites, were over the work of the service, keepers of the gates of the Tent; and their fathers had been over the camp of the Lord, keepers of the entry; (20) and Phinehas the son of Eleazar was ruler over them in time past, the Lord being with him. (21) Zechariah the son of Meshelemiah was porter of the door of the tent of meeting. (22) All these that were chosen to be porters in the gates were two hundred and twelve. These were reckoned by genealogy in their villages, whom David and Samuel the seer did ordain in their set office. (23) So they and their children had the oversight of the gates of the house of the Lord, even the house of the Tent, by wards. (24) On the four sides were the porters, toward the east, west, north, and south. (25) And their brethren, in their villages, were to come in every seven days from time to time to be with them; (26) for the four chief porters were in a set office. These were the Levites. They were also over the chambers and over the treasuries in the house of God.

(יז) וְהַשֹּׁעֲרִים שַׁלּוּם וְעַקּוּב וְטַלְמֹן וַאֲחִימָן וַאֲחִיהֶם שַׁלּוּם הָרֹאשׁ. (יח) וְעַד הֵנָּה בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ מִזְרָחָה הֵמָּה הַשֹּׁעֲרִים לְמַחֲנוֹת בְּנֵי לֵוִי. (יט) וְשַׁלּוּם בֶּן קוֹרֵא בֶּן אֶבְיָסָף בֶּן קֹרַח וְאֶחָיו לְבֵית אָבִיו הַקׇּרְחִים עַל מְלֶאכֶת הָעֲבוֹדָה שֹׁמְרֵי הַסִּפִּים לָאֹהֶל וַאֲבֹתֵיהֶם עַל מַחֲנֵה י"י שֹׁמְרֵי הַמָּבוֹא. (כ) וּפִינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר נָגִיד הָיָה עֲלֵיהֶם לְפָנִים י"י עִמּוֹ. (כא) זְכַרְיָה בֶּן מְשֶׁלֶמְיָה שֹׁעֵר פֶּתַח לְאֹהֶל מוֹעֵד. (כב) כֻּלָּם הַבְּרוּרִים לְשֹׁעֲרִים בַּסִּפִּים מָאתַיִם וּשְׁנֵים עָשָׂר הֵמָּה בְחַצְרֵיהֶם הִתְיַחְשָׂם הֵמָּה יִסַּד דָּוִיד וּשְׁמוּאֵל הָרֹאֶה בֶּאֱמוּנָתָם. (כג) וְהֵם וּבְנֵיהֶם עַל הַשְּׁעָרִים לְבֵית י"י לְבֵית הָאֹהֶל לְמִשְׁמָרוֹת. (כד) לְאַרְבַּע רוּחוֹת יִהְיוּ הַשֹּׁעֲרִים מִזְרָח יָמָּה צָפוֹנָה וָנֶגְבָּה. (כה) וַאֲחֵיהֶם בְּחַצְרֵיהֶם לָבוֹא לְשִׁבְעַת הַיָּמִים מֵעֵת אֶל עֵת עִם אֵלֶּה. (כו) כִּי בֶאֱמוּנָה הֵמָּה אַרְבַּעַת גִּבֹּרֵי הַשֹּׁעֲרִים הֵם הַלְוִיִּם וְהָיוּ עַל הַלְּשָׁכוֹת וְעַל הָאֹצְרוֹת בֵּית הָאֱלֹהִים.

Divrei HaYamim I 15:11-12דברי הימים א ט״ו:י״א-י״ב

(11) And David called for Zadok and Abiathar the priests, and for the Levites, for Uriel, Asaiah, and Joel, Shemaiah, and Eliel, and Amminadab, (12) and said unto them: 'Ye are the heads of the fathers' houses of the Levites; sanctify yourselves, both ye and your brethren, that ye may bring up the ark of the Lord, the God of Israel, unto the place that I have prepared for it.

(יא) וַיִּקְרָא דָוִיד לְצָדוֹק וּלְאֶבְיָתָר הַכֹּהֲנִים וְלַלְוִיִּם לְאוּרִיאֵל עֲשָׂיָה וְיוֹאֵל שְׁמַעְיָה וֶאֱלִיאֵל וְעַמִּינָדָב. (יב) וַיֹּאמֶר לָהֶם אַתֶּם רָאשֵׁי הָאָבוֹת לַלְוִיִּם הִתְקַדְּשׁוּ אַתֶּם וַאֲחֵיכֶם וְהַעֲלִיתֶם אֵת אֲרוֹן י״י אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הֲכִינוֹתִי לוֹ.

Divrei HaYamim I 23:1-6דברי הימים א כ״ג:א׳-ו׳

(1) Now David was old and full of days; and he made Solomon his son king over Israel. (2) And he gathered together all the princes of Israel, with the priests and the Levites. (3) And the Levites were numbered from thirty years old and upward; and their number by their polls, man by man, was thirty and eight thousand. (4) Of these, twenty and four thousand were to oversee the work of the house of the Lord; and six thousand were officers and judges; (5) and four thousand were doorkeepers; and four thousand praised the Lord 'with the instruments which I made to praise therewith.' (6) And David divided them into courses according to the sons of Levi: Gershon, Kohath, and Merari.

(א) וְדָוִיד זָקֵן וְשָׂבַע יָמִים וַיַּמְלֵךְ אֶת שְׁלֹמֹה בְנוֹ עַל יִשְׂרָאֵל. (ב) וַיֶּאֱסֹף אֶת כׇּל שָׂרֵי יִשְׂרָאֵל וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם. (ג) וַיִּסָּפְרוּ הַלְוִיִּם מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמָעְלָה וַיְהִי מִסְפָּרָם לְגֻלְגְּלֹתָם לִגְבָרִים שְׁלֹשִׁים וּשְׁמוֹנָה אָלֶף. (ד) מֵאֵלֶּה לְנַצֵּחַ עַל מְלֶאכֶת בֵּית י״י עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף וְשֹׁטְרִים וְשֹׁפְטִים שֵׁשֶׁת אֲלָפִים. (ה) וְאַרְבַּעַת אֲלָפִים שֹׁעֲרִים וְאַרְבַּעַת אֲלָפִים מְהַלְלִים לַי״י בַּכֵּלִים אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְהַלֵּל. (ו) וַיֶּחָלְקֵם דָּוִיד מַחְלְקוֹת לִבְנֵי לֵוִי לְגֵרְשׁוֹן קְהָת וּמְרָרִי.

Divrei HaYamim I 23:24-32דברי הימים א כ״ג:כ״ד-ל״ב

(24) These were the sons of Levi after their fathers' houses, even the heads of the fathers' houses, according to their muster, in the number of names by their polls, who did the work for the service of the house of the Lord, from twenty years old and upward. (25) For David said: 'The Lord, the God of Israel, hath given rest unto His people, and He dwelleth in Jerusalem for ever; (26) and also the Levites shall no more have need to carry the tabernacle and all the vessels of it for the service thereof.' (27) For by the last ordinances of David the sons of Levi were numbered from twenty years old and upward. (28) For their station was at the side of the sons of Aaron for the service of the house of the Lord, in the courts, and in the chambers, and in the purifying of all holy things, even the work of the service of the house of God; (29) for the showbread also, and for the fine flour for a meal-offering, whether of unleavened wafers, or of that which is baked on the griddle, or of that which is soaked, and for all manner of measure and size; (30) and to stand every morning to thank and praise the Lord, and likewise at even; (31) and to offer all burnt-offerings unto the Lord, on the sabbaths, on the new moons, and in the appointed seasons, in number according to the ordinance concerning them, continually, before the Lord; (32) and that they should keep the charge of the tent of meeting, and the charge of the holy place, and the charge of the sons of Aaron their brethren, for the service of the house of the Lord.

(כד) אֵלֶּה בְנֵי לֵוִי לְבֵית אֲבוֹתֵיהֶם רָאשֵׁי הָאָבוֹת לִפְקוּדֵיהֶם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת לְגֻלְגְּלֹתָם עֹשֵׂה הַמְּלָאכָה לַעֲבֹדַת בֵּית י״י מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה. (כה) כִּי אָמַר דָּוִיד הֵנִיחַ י״י אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לְעַמּוֹ וַיִּשְׁכֹּן בִּירוּשָׁלַ‍ִם עַד לְעוֹלָם. (כו) וְגַם לַלְוִיִּם אֵין לָשֵׂאת אֶת הַמִּשְׁכָּן וְאֶת כׇּל כֵּלָיו לַעֲבֹדָתוֹ. (כז) כִּי בְדִבְרֵי דָוִיד הָאַחֲרוֹנִים הֵמָּה מִסְפַּר בְּנֵי לֵוִי מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וּלְמָעְלָה. (כח) כִּי מַעֲמָדָם לְיַד בְּנֵי אַהֲרֹן לַעֲבֹדַת בֵּית י״י עַל הַחֲצֵרוֹת וְעַל הַלְּשָׁכוֹת וְעַל טׇהֳרַת לְכׇל קֹדֶשׁ וּמַעֲשֵׂה עֲבֹדַת בֵּית הָאֱלֹהִים. (כט) וּלְלֶחֶם הַמַּעֲרֶכֶת וּלְסֹלֶת לְמִנְחָה וְלִרְקִיקֵי הַמַּצּוֹת וְלַמַּחֲבַת וְלַמֻּרְבָּכֶת וּלְכׇל מְשׂוּרָה וּמִדָּה. (ל) וְלַעֲמֹד בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר לְהֹדוֹת וּלְהַלֵּל לַי״י וְכֵן לָעָרֶב. (לא) וּלְכֹל הַעֲלוֹת עֹלוֹת לַי״י לַשַּׁבָּתוֹת לֶחֳדָשִׁים וְלַמֹּעֲדִים בְּמִסְפָּר כְּמִשְׁפָּט עֲלֵיהֶם תָּמִיד לִפְנֵי י״י. (לב) וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֵת מִשְׁמֶרֶת הַקֹּדֶשׁ וּמִשְׁמֶרֶת בְּנֵי אַהֲרֹן אֲחֵיהֶם לַעֲבֹדַת בֵּית י״י.

Divrei HaYamim I 24:19דברי הימים א כ״ד:י״ט

These were the orderings of them in their service, to come into the house of the Lord according to the ordinance given unto them by the hand of Aaron their father, as the Lord, the God of Israel, had commanded him.

אֵלֶּה פְקֻדָּתָם לַעֲבֹדָתָם לָבוֹא לְבֵית י"י כְּמִשְׁפָּטָם בְּיַד אַהֲרֹן אֲבִיהֶם כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ י"י אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.

Divrei HaYamim II 19:8-11דברי הימים ב י״ט:ח׳-י״א

(8) Moreover in Jerusalem did Jehoshaphat set of the Levites and the priests, and of the heads of the fathers' houses of Israel, for the judgment of the Lord, and for controversies. And they returned to Jerusalem. (9) And he charged them, saying: 'Thus shall ye do in the fear of the Lord, faithfully, and with a whole heart. (10) And whensoever any controversy shall come to you from your brethren that dwell in their cities, between blood and blood, between law and commandment, statutes and ordinances, ye shall warn them, that they be not guilty towards the Lord, and so wrath come upon you and upon your brethren; thus shall ye do, and ye shall not be guilty. (11) And, behold, Amariah the chief priest is over you in all matters of the Lord; and Zebadiah the son of Ishmael, the ruler of the house of Judah, in all the king's matters; also the officers of the Levites before you. Deal courageously, and the Lord be with the good.'

(ח) וְגַם בִּירוּשָׁלַ‍ִם הֶעֱמִיד יְהוֹשָׁפָט מִן הַלְוִיִּם וְהַכֹּהֲנִים וּמֵרָאשֵׁי הָאָבוֹת לְיִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפַּט י"י וְלָרִיב וַיָּשֻׁבוּ יְרוּשָׁלָ‍ִם. (ט) וַיְצַו עֲלֵיהֶם לֵאמֹר כֹּה תַעֲשׂוּן בְּיִרְאַת י"י בֶּאֱמוּנָה וּבְלֵבָב שָׁלֵם. (י) וְכׇל רִיב אֲשֶׁר יָבוֹא עֲלֵיכֶם מֵאֲחֵיכֶם הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵיהֶם בֵּין דָּם לְדָם בֵּין תּוֹרָה לְמִצְוָה לְחֻקִּים וּלְמִשְׁפָּטִים וְהִזְהַרְתֶּם אֹתָם וְלֹא יֶאְשְׁמוּ לַי"י וְהָיָה קֶצֶף עֲלֵיכֶם וְעַל אֲחֵיכֶם כֹּה תַעֲשׂוּן וְלֹא תֶאְשָׁמוּ. (יא) וְהִנֵּה אֲמַרְיָהוּ כֹהֵן הָרֹאשׁ עֲלֵיכֶם לְכֹל דְּבַר י"י וּזְבַדְיָהוּ בֶן יִשְׁמָעֵאל הַנָּגִיד לְבֵית יְהוּדָה לְכֹל דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְשֹׁטְרִים הַלְוִיִּם לִפְנֵיכֶם חִזְקוּ וַעֲשׂוּ וִיהִי י"י עִם הַטּוֹב.

Divrei HaYamim II 23:19דברי הימים ב כ״ג:י״ט

And he set the porters at the gates of the house of the Lord, that none that was unclean in any thing should enter in.

וַיַּעֲמֵד הַשּׁוֹעֲרִים עַל שַׁעֲרֵי בֵּית י"י וְלֹא יָבוֹא טָמֵא לְכׇל דָּבָר.

Divrei HaYamim II 29:12-19דברי הימים ב כ״ט:י״ב-י״ט

(12) Then the Levites arose, Mahath the son of Amasai, and Joel the son of Azariah, of the sons of the Kohathites; and of the sons of Merari, Kish the son of Abdi, and Azariah the son of Jehallelel; and of the Gershonites, Joah the son of Zimmah, and Eden the son of Joah; (13) and of the sons of Elizaphan, Shimri and Jeiel; and of the sons of Asaph, Zechariah and Mattaniah; (14) and of the sons of Heman, Jehiel and Shimei; and of the sons of Jeduthun, Shemaiah and Uzziel. (15) And they gathered their brethren, and sanctified themselves, and went in, according to the commandment of the king by the words of the Lord, to cleanse the house of the Lord. (16) And the priests went in unto the inner part of the house of the Lord, to cleanse it, and brought out all the uncleanness that they found in the temple of the Lord into the court of the house of the Lord. And the Levites took it, to carry it out abroad to the brook Kidron. (17) Now they began on the first day of the first month to sanctify, and on the eighth day of the month came they to the porch of the Lord; and they sanctified the house of the Lord in eight days; and on the sixteenth day of the first month they made an end. (18) Then they went in to Hezekiah the king within [the palace], and said: 'We have cleansed all the house of the Lord, even the altar of burnt-offering, with all the vessels thereof, and the table of showbread, with all the vessels thereof. (19) Moreover all the vessels, which king Ahaz in his reign did cast away when he acted treacherously, have we prepared and sanctified; and, behold, they are before the altar of the Lord.'

(יב) וַיָּקֻמוּ הַלְוִיִּם מַחַת בֶּן עֲמָשַׂי וְיוֹאֵל בֶּן עֲזַרְיָהוּ מִן בְּנֵי הַקְּהָתִי וּמִן בְּנֵי מְרָרִי קִישׁ בֶּן עַבְדִּי וַעֲזַרְיָהוּ בֶּן יְהַלֶּלְאֵל וּמִן הַגֵּרְשֻׁנִּי יוֹאָח בֶּן זִמָּה וְעֵדֶן בֶּן יוֹאָח. (יג) וּמִן בְּנֵי אֱלִיצָפָן שִׁמְרִי [וִיעִיאֵל] (ויעואל) וּמִן בְּנֵי אָסָף זְכַרְיָהוּ וּמַתַּנְיָהוּ. (יד) וּמִן בְּנֵי הֵימָן [יְחִיאֵל] (יחואל) וְשִׁמְעִי וּמִן בְּנֵי יְדוּתוּן שְׁמַעְיָה וְעֻזִּיאֵל. (טו) וַיַּאַסְפוּ אֶת אֲחֵיהֶם וַיִּתְקַדְּשׁוּ וַיָּבֹאוּ כְמִצְוַת הַמֶּלֶךְ בְּדִבְרֵי י״י לְטַהֵר בֵּית י״י. (טז) וַיָּבֹאוּ הַכֹּהֲנִים לִפְנִימָה בֵית י״י לְטַהֵר וַיּוֹצִיאוּ אֵת כׇּל הַטֻּמְאָה אֲשֶׁר מָצְאוּ בְּהֵיכַל י״י לַחֲצַר בֵּית י״י וַיְקַבְּלוּ הַלְוִיִּם לְהוֹצִיא לְנַחַל קִדְרוֹן חוּצָה. (יז) וַיָּחֵלּוּ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן לְקַדֵּשׁ וּבְיוֹם שְׁמוֹנָה לַחֹדֶשׁ בָּאוּ לְאוּלָם י״י וַיְקַדְּשׁוּ אֶת בֵּית י״י לְיָמִים שְׁמוֹנָה וּבְיוֹם שִׁשָּׁה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן כִּלּוּ. (יח) וַיָּבוֹאוּ פְנִימָה אֶל חִזְקִיָּהוּ הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמְרוּ טִהַרְנוּ אֶת כׇּל בֵּית י״י אֶת מִזְבַּח הָעוֹלָה וְאֶת כׇּל כֵּלָיו וְאֶת שֻׁלְחַן הַמַּעֲרֶכֶת וְאֶת כׇּל כֵּלָיו. (יט) וְאֵת כׇּל הַכֵּלִים אֲשֶׁר הִזְנִיחַ הַמֶּלֶךְ אָחָז בְּמַלְכוּתוֹ בְּמַעֲלוֹ הֵכַנּוּ וְהִקְדָּשְׁנוּ וְהִנָּם לִפְנֵי מִזְבַּח י״י.

Divrei HaYamim II 29:25-34דברי הימים ב כ״ט:כ״ה-ל״ד

(25) And he set the Levites in the house of the Lord with cymbals, with psalteries, and with harps, according to the commandment of David, and of Gad the king's seer, and Nathan the prophet; for the commandment was of the Lord by His prophets. (26) And the Levites stood with the instruments of David, and the priests with the trumpets. (27) And Hezekiah commanded to offer the burnt-offering upon the altar. And when the burnt-offering began, the song of the Lord began also, and the trumpets, together with the instruments of David king of Israel. (28) And all the congregation prostrated themselves, and the singers sang, and the trumpeters sounded; all this continued until the burnt-offering was finished. (29) And when they had made an end of offering, the king and all that were present with him bowed themselves and prostrated themselves. (30) Moreover Hezekiah the king and the princes commanded the Levites to sing praises unto the Lord with the words of David, and of Asaph the seer. And they sang praises with gladness, and they bowed their heads and prostrated themselves. (31) Then Hezekiah answered and said: 'Now ye have consecrated yourselves unto the Lord, come near and bring sacrifices and thank-offerings into the house of the Lord.' And the congregation brought in sacrifices and thank-offerings; and as many as were of a willing heart brought burnt-offerings. (32) And the number of the burnt-offerings, which the congregation brought, was threescore and ten bullocks, a hundred rams, and two hundred lambs; all these were for a burnt-offering to the Lord. (33) And the consecrated things were six hundred oxen and three thousand sheep. (34) But the priests were too few, so that they could not flay all the burnt-offerings; wherefore their brethren the Levites did help them, till the work was ended, and until the priests had sanctified themselves; for the Levites were more upright in heart to sanctify themselves than the priests.

(כה) וַיַּעֲמֵד אֶת הַלְוִיִּם בֵּית י״י בִּמְצִלְתַּיִם בִּנְבָלִים וּבְכִנֹּרוֹת בְּמִצְוַת דָּוִיד וְגָד חֹזֵה הַמֶּלֶךְ וְנָתָן הַנָּבִיא כִּי בְיַד י״י הַמִּצְוָה בְּיַד נְבִיאָיו. (כו) וַיַּעַמְדוּ הַלְוִיִּם בִּכְלֵי דָוִיד וְהַכֹּהֲנִים בַּחֲצֹצְרוֹת. (כז) וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ לְהַעֲלוֹת הָעֹלָה לְהַמִּזְבֵּחַ וּבְעֵת הֵחֵל הָעוֹלָה הֵחֵל שִׁיר י״י וְהַחֲצֹצְרוֹת וְעַל יְדֵי כְּלֵי דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל. (כח) וְכׇל הַקָּהָל מִשְׁתַּחֲוִים וְהַשִּׁיר מְשׁוֹרֵר וְהַחֲצֹצְרוֹת [מַחְצְרִים] (מחצצרים) הַכֹּל עַד לִכְלוֹת הָעֹלָה. (כט) וּכְכַלּוֹת לְהַעֲלוֹת כָּרְעוּ הַמֶּלֶךְ וְכׇל הַנִּמְצְאִים אִתּוֹ וַיִּשְׁתַּחֲווּ. (ל) וַיֹּאמֶר יְחִזְקִיָּהוּ הַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים לַלְוִיִּם לְהַלֵּל לַי״י בְּדִבְרֵי דָוִיד וְאָסָף הַחֹזֶה וַיְהַלְלוּ עַד לְשִׂמְחָה וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ. (לא) וַיַּעַן יְחִזְקִיָּהוּ וַיֹּאמֶר עַתָּה מִלֵּאתֶם יֶדְכֶם לַי״י גֹּשׁוּ וְהָבִיאוּ זְבָחִים וְתוֹדוֹת לְבֵית י״י וַיָּבִיאוּ הַקָּהָל זְבָחִים וְתוֹדוֹת וְכׇל נְדִיב לֵב עֹלוֹת. (לב) וַיְהִי מִסְפַּר הָעֹלָה אֲשֶׁר הֵבִיאוּ הַקָּהָל בָּקָר שִׁבְעִים אֵילִים מֵאָה כְּבָשִׂים מָאתָיִם לְעֹלָה לַי״י כׇּל אֵלֶּה. (לג) וְהַקֳּדָשִׁים בָּקָר שֵׁשׁ מֵאוֹת וְצֹאן שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים. (לד) רַק הַכֹּהֲנִים הָיוּ לִמְעָט וְלֹא יָכְלוּ לְהַפְשִׁיט אֶת כׇּל הָעֹלוֹת וַיְחַזְּקוּם אֲחֵיהֶם הַלְוִיִּם עַד כְּלוֹת הַמְּלָאכָה וְעַד יִתְקַדְּשׁוּ הַכֹּהֲנִים כִּי הַלְוִיִּם יִשְׁרֵי לֵבָב לְהִתְקַדֵּשׁ מֵהַכֹּהֲנִים.

Divrei HaYamim II 30:15-18דברי הימים ב ל׳:ט״ו-י״ח

(15) Then they killed the passover lamb on the fourteenth day of the second month; and the priests and the Levites were ashamed, and sanctified themselves, and brought burnt-offerings into the house of the Lord. (16) And they stood in their place after their order, according to the law of Moses the man of God; the priests dashed the blood, which they received of the hand of the Levites. (17) For there were many in the congregation that had not sanctified themselves; therefore the Levites had the charge of killing the passover lambs for every one that was not clean, to sanctify them unto the Lord. (18) For a multitude of the people, even many of Ephraim and Manasseh, Issachar and Zebulun, had not cleansed themselves, yet did they eat the passover otherwise than it is written. For Hezekiah had prayed for them, saying: 'The good Lord pardon

(טו) וַיִּשְׁחֲטוּ הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם נִכְלְמוּ וַיִּתְקַדְּשׁוּ וַיָּבִיאוּ עֹלוֹת בֵּית י״י. (טז) וַיַּעַמְדוּ עַל עׇמְדָם כְּמִשְׁפָּטָם כְּתוֹרַת מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים הַכֹּהֲנִים זֹרְקִים אֶת הַדָּם מִיַּד הַלְוִיִּם. (יז) כִּי רַבַּת בַּקָּהָל אֲשֶׁר לֹא הִתְקַדָּשׁוּ וְהַלְוִיִּם עַל שְׁחִיטַת הַפְּסָחִים לְכֹל לֹא טָהוֹר לְהַקְדִּישׁ לַי״י. (יח) כִּי מַרְבִּית הָעָם רַבַּת מֵאֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה יִשָּׂשכָר וּזְבֻלוּן לֹא הִטֶּהָרוּ כִּי אָכְלוּ אֶת הַפֶּסַח בְּלֹא כַכָּתוּב כִּי הִתְפַּלֵּל יְחִזְקִיָּהוּ עֲלֵיהֶם לֵאמֹר י״י הַטּוֹב יְכַפֵּר בְּעַד.

Divrei HaYamim II 31:17דברי הימים ב ל״א:י״ז

and them that were reckoned by genealogy of the priests by their fathers' houses, and the Levites from twenty years old and upward, in their charges by their courses;

וְאֵת הִתְיַחֵשׂ הַכֹּהֲנִים לְבֵית אֲבוֹתֵיהֶם וְהַלְוִיִּם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וּלְמָעְלָה בְּמִשְׁמְרוֹתֵיהֶם בְּמַחְלְקוֹתֵיהֶם.

Divrei HaYamim II 34:13דברי הימים ב ל״ד:י״ג

Also they were over the bearers of burdens, and presided over all that did the work in every manner of service; and of the Levites there were scribes, and officers, and porters.

וְעַל הַסַּבָּלִים וּמְנַצְּחִים לְכֹל עֹשֵׂה מְלָאכָה לַעֲבוֹדָה וַעֲבוֹדָה וּמֵהַלְוִיִּם סוֹפְרִים וְשֹׁטְרִים וְשׁוֹעֲרִים.

Divrei HaYamim II 35:3דברי הימים ב ל״ה:ג׳

And he said unto the Levites that taught all Israel, that were holy unto the Lord: 'Put the holy ark in the house which Solomon the son of David king of Israel did build; there shall no more be a burden upon your shoulders; now serve the Lord your God, and His people Israel.

וַיֹּאמֶר לַלְוִיִּם [הַמְּבִינִים] (המבונים) לְכׇל יִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשִׁים לַי״י תְּנוּ אֶת אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ בַּבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֵין לָכֶם מַשָּׂא בַּכָּתֵף עַתָּה עִבְדוּ אֶת י״י אֱלֹהֵיכֶם וְאֵת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל.

Divrei HaYamim II 35:10-16דברי הימים ב ל״ה:י׳-ט״ז

(10) So the service was prepared, and the priests stood in their place, and the Levites by their courses, according to the king's commandment. (11) And they killed the passover lamb, and the priests dashed [the blood, which they received] of their hand, and the Levites flayed them. (12) And they removed the portions that were to be burnt, that they might give them to the divisions of the fathers' houses of the children of the people, to present unto the Lord, as it is written in the book of Moses. And so did they with the oxen. (13) And they roasted the passover with fire according to the ordinance; and the holy offerings sod they in pots, and in caldrons, and in pans, and carried them quickly to all the children of the people. (14) And afterward they prepared for themselves, and for the priests; because the priests the sons of Aaron were busied in offering the portions that were to be burnt and the fat until night; therefore the Levites prepared for themselves, and for the priests the sons of Aaron. (15) And the singers the sons of Asaph were in their place, according to the commandment of David, and Asaph, and Heman, and Jeduthun the king's seer; and the porters were at every gate; they needed not to depart from their service, for their brethren the Levites prepared for them. (16) So all the service of the Lord was prepared the same day, to keep the passover, and to offer burnt-offerings upon the altar of the Lord, according to the commandment of king Josiah.

(י) וַתִּכּוֹן הָעֲבוֹדָה וַיַּעַמְדוּ הַכֹּהֲנִים עַל עׇמְדָם וְהַלְוִיִּם עַל מַחְלְקוֹתָם כְּמִצְוַת הַמֶּלֶךְ. (יא) וַיִּשְׁחֲטוּ הַפָּסַח וַיִּזְרְקוּ הַכֹּהֲנִים מִיָּדָם וְהַלְוִיִּם מַפְשִׁיטִים. (יב) וַיָּסִירוּ הָעֹלָה לְתִתָּם לְמִפְלַגּוֹת לְבֵית אָבוֹת לִבְנֵי הָעָם לְהַקְרִיב לַי״י כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר מֹשֶׁה וְכֵן לַבָּקָר. (יג) וַיְבַשְּׁלוּ הַפֶּסַח בָּאֵשׁ כַּמִּשְׁפָּט וְהַקֳּדָשִׁים בִּשְּׁלוּ בַּסִּירוֹת וּבַדְּוָדִים וּבַצֵּלָחוֹת וַיָּרִיצוּ לְכׇל בְּנֵי הָעָם. (יד) וְאַחַר הֵכִינוּ לָהֶם וְלַכֹּהֲנִים כִּי הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן בְּהַעֲלוֹת הָעוֹלָה וְהַחֲלָבִים עַד לָיְלָה וְהַלְוִיִּם הֵכִינוּ לָהֶם וְלַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן. (טו) וְהַמְשֹׁרְרִים בְּנֵי אָסָף עַל מַעֲמָדָם כְּמִצְוַת דָּוִיד וְאָסָף וְהֵימָן וִידֻתוּן חוֹזֵה הַמֶּלֶךְ וְהַשֹּׁעֲרִים לְשַׁעַר וָשָׁעַר אֵין לָהֶם לָסוּר מֵעַל עֲבֹדָתָם כִּי אֲחֵיהֶם הַלְוִיִּם הֵכִינוּ לָהֶם. (טז) וַתִּכּוֹן כׇּל עֲבוֹדַת י״י בַּיּוֹם הַהוּא לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח וְהַעֲלוֹת עֹלוֹת עַל מִזְבַּח י״י כְּמִצְוַת הַמֶּלֶךְ יֹאשִׁיָּהוּ.

Jubilees 30:17-29יובלים ל׳:י״ז-כ״ט

(17) And do thou, Moses, command the children of Israel and exhort them not to give their daughters to the Gentiles, and not to take for their sons any of the daughters of the Gentiles, for this is abominable before the Lord. (18) For this reason I have written for thee in the words of the Law all the deeds of the Shechemites, which they wrought against Dinah, (19) and how the sons of Jacob spake, saying: "We shall not give our daughter to a man who is uncircumcised; (20) for that were a reproach unto us." And it is a reproach to Israel, to those who give, and to those who take the daughters of the Gentiles; for this is unclean and abominable to Israel. (21) And Israel will not be free from this uncleanness if it hath a wife of the daughters of the Gentiles, or hath given any of its daughters to a man who is of any of the Gentiles. For there will be plague upon plague, and curse upon curse, and every judgment and plague and curse will come (upon him): (22) if he do this thing, or hide his eyes from those who commit uncleanness, or those who defile the sanctuary of the Lord, or those who profane His holy name, (then) will the whole nation together be judged for all the uncleanness and profanation of this (man). (23) And there will be no respect of persons [and no consideration of persons], and no receiving at his hands of fruits and offerings and burnt-offerings and fat, nor the fragrance of sweet savour, so as to accept it: (24) and so fare every man or woman in Israel who defileth the sanctuary. (25) For this reason I have commanded thee, saying: "Testify this testimony to Israel: see how the Shechemites fared and their sons: how they were delivered into the hands of two sons of Jacob, and they slew them under tortures, (26) and it was (reckoned) unto them for righteousness, and it is written down to them for righteousness. And the seed of Levi was chosen for the priesthood, and to be Levites, that they might minister before the Lord, as we, continually, (27) and that Levi and his sons may be blessed for ever; for he was zealous to execute righteousness and judgment and vengeance on all those who arose against Israel. (28) And so they inscribe as a testimony in his favour on the heavenly tables blessing and righteousness before the God of all: And we remember the righteousness which the man fulfilled during his life, at all periods of the year; until a thousand generations they will record it, (29) and it will come to him and to his descendants after him, and he hath been recorded on the heavenly tables as a friend and a righteous man.

(יז) ואתה משה צו את בני ישראל והעידה בם לבל יתנו מבנותיהם לגויים ולא יקחו מבנות הגוים כי תועבת ה׳ היא. (יח) על כן כתבתי לך בכל דברי התורה את כל מעשה אנשי שכם אשר עשו לדינה. (יט) ואת אשר נדברו בני יעקב לאמור לא נוכל לתת את בתנו לאנשים אשר להם ערלה. (כ) כי חרפה היא לנו ולישראל בתת אותה או בקחת מבנות הגוים כי טמא היא ופיגול בישראל וישראל לא יטהר. (כא) ובגלל התועבה הזאת כי יהיה לאיש אישה מבנות הגוים או כי יתן איש אחת מבנותיו לאיש מכל הגוים יבואו נגע על נגע וקללה על קללה וכל פגעים ונגעים וקללות. (כב) וכי תעשה את הדבר הזה והעלם יעלימו עם הארץ את עיניהם מן העושים תועבה והמטמאים את מקדש ה׳ והמחללים את השם הקדוש ענוש יענש כל העם יחדו בעבור כל הטומאה והתועבה הזאת. (כג) ולא ישא פני איש ולא יכיר פנים במשפט ולא יקח מידו מנחה וקרבן מנחה ואישה וחלב וקטורת לריח ניחוח לרצון. (כד) ככה יעשה לכל איש ואישה בישראל אשר יחללו את מקדשו. (כה) לכן ציויתיך לאמור העד בישראל את העדות הזאת ראה מה היה לאנשי שכם ולבניהם איך ניתנו ביד שני בני יעקב והומתו במכאובים. (כו) ותחשב להם לצדקה ויכתבו לצדקה ויבחר בזרע לוי לכהנים וללויים לעמוד לשרת לפני ה׳ כמונו כל הימים. (כז) וברוך לוי ובניו לעולם תחת אשר קנאו לעשות צדקה ומשפט ונקמה בכל המתקוממים על ישראל. (כח) וככה ירשם לאיש בעדות לוחות השמים ברכה וצדקה לפני אלוהי כל היקום וגם אנחנו ניזכור את הצדקה אשר עשה בחייו בכל עיתות השנה עד אלף דור. (כט) ברכה תוחק לו ותבאתהו לו ולזרעו אחריו ויכתב לידידיה ולצדיק על לוחות השמים.

Sifre Bemidbar 8:24ספרי במדבר ח׳:כ״ד

"This is what applies to the Levites. From the age of twenty-five, etc." "Years" (i.e., a deficiency in years) disqualify them (from Levitical service), but blemishes do not. For it would follow (otherwise), viz.: If where years do not disqualify (i.e., with the Cohanim), blemishes do disqualify, then where years do disqualify, how much more so should blemishes disqualify! It is, therefore, written "This is what applies to the Levites, etc." "Years" disqualify the Levites, but not blemishes. Piska 63 (24) "From the age of twenty-five and up, etc.": One verse states "From the age of twenty-five and up," and another (Ibid. 4:23) "From thirty years and up." How are these two verses to be reconciled? From the age of twenty-five for learning (the Levitical service), and from the age of thirty, for serving. (Ibid. 8:25) "And from the age of fifty he shall return from the service of the work." I might think, from all work; it is, therefore, written (Ibid.) "and he shall work no more and he shall serve with his brothers in the tent of meeting." We are hereby taught that he returns to the closing of the gates and to the service of the sons of Gershon (in the tent of meeting [viz. Ibid. 3:25-26]). Rebbi says: Since Scripture speaks of serving at the age of twenty-five and not serving at the age of fifty, if I have learned that from the age of twenty-five he performs all of the services, then not serving from the age of fifty would mean not performing all of the services; it is, therefore, written (Ibid. 8:25-26) "And (after the age of fifty), he shall serve no more, and he shall serve with his brothers, etc." I might think (that after fifty he does no work) even in Shiloh and in the Temple; it is, therefore, written (8:25-26) "And from the age of fifty he shall return from the service of the work … and he shall serve his brothers … but work shall he not perform" — From here they said: Before they entered the land, "years" disqualified Levites (from Levitical service), (but not after they entered the land). And when they entered, the Levites were disqualified (from the service of singing) by (a deficiency in) voice. (8:26) "Thus shall you do with the Levites in their watches": "Years" disqualify in Levites, but not in Cohanim. For it would follow (otherwise), viz.: If where blemishes do not disqualify, years do disqualify, then Cohanim, where blemishes do disqualify, how much more so should years disqualify. It is, therefore, written: "Thus shall you do with the Levites" — and not with the Cohanim. Levites, from the age of thirty until fifty are fit (for service), and Cohanim (are fit from the time they show two (pubic) hairs and thereafter.

זאת אשר ללוים – שנים פוסלים בלוים ואין המום פוסל בלוים. שהיה בדין ומה במקום שלא פסלו שנים פסלו במומים, כאן שפסלו שנים אינו דין שיפסלו במומים? תלמוד לומר: [זאת] אשר ללוים שנים פוסלים בלוים ואין מומים פוסלים בהם. ומבן (חמשים) [חמש ועשרים] שנה כתוב אחד אומר מבן חמש ועשרים שנה ומעלה וכתוב אחד אומר מבן שלשים שנה (במדבר ה׳), כיצד יתקיימו שני הכתובים מבן חמש ועשרים שנה לתלמוד ומבן שלשים לעבודה.

Sifre Bemidbar 18:2ספרי במדבר י״ח:ב׳

ושמרו משמרתך ומשמרת כל האהל – זו שאמרנו ישרתוך בעבודתם ומנה מהם גזברים ואמרכלים.

Bavli Sotah 33bבבלי סוטה ל״ג:

§ The Sages taught (Tosefta 8:1): How did the Jewish people cross the Jordan? Every day the Ark would travel behind the two flags of Judah and Reuben, but on that day the Ark traveled in front, as it is stated: “Behold, the Ark of the Covenant of the Lord of all the earth is passing before you” (Joshua 3:11). On every other day, the Levites would carry the Ark, but on this day the priests carried it, as is stated: “And when the soles of the feet of the priests that bear the Ark of the Lord, the Lord of all the earth, shall rest” (Joshua 3:13). It is taught in a baraita (Tosefta 8:2) that Rabbi Yosei says: In three different places the priests carried the Ark. They carried it when the Jewish people crossed the Jordan, and when they surrounded Jericho (Joshua 6:6), and when they returned it to its proper place in the Holy of Holies during the reign of King Solomon (I Kings 8:6).

תנו רבנן כיצד עברו ישראל את הירדן בכל יום ארון נוסע אחר שני דגלים והיום נסע תחילה שנאמר {יהושע ג׳:י״א} הנה ארון הברית אדון כל הארץ עובר לפניכם בכל יום ויום לוים נושאין את הארון והיום נשאוהו כהנים שנאמר {יהושע ג׳:י״ג} והיה כנוח כפות רגלי הכהנים נושאי ארון ה׳ וגו׳. תניא רבי יוסי אומר בשלשה מקומות נשאו כהנים את הארון כשעברו את הירדן וכשהסיבו את יריחו וכשהחזירוהו למקומו

Bavli Arakhin 11a-bבבלי ערכין י״א.-:

There were ten holes in it and each and every one would emit ten types of tone. It therefore emerges that the entire instrument emitted one hundred types of tone. It was taught in a baraita: The magreifa was one cubit wide and one cubit tall, and a handle protruded from it. It was hollow and there were ten holes in it and each one would produce one hundred types of tone. It therefore emerges that that the entire instrument emitted one thousand types of tone. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: And your mnemonic to remember which of these two statements was said by Shmuel and which was taught in a baraita is that the baraita expresses itself with exaggeration, as it is common for baraitot to exaggerate numbers. § The mishna teaches that the Temple musicians were slaves of priests according to Rabbi Meir, whereas according to Rabbi Yosei they were Israelites of pure lineage, and according to Rabbi Ḥanina ben Antigonus they were Levites. The Gemara suggests: Let us say that they disagree about this; that the one who says they were slaves holds that the primary component of song in the Temple service is singing with the mouth, and the instrumental music was performed merely to sweeten the sound of the singing. Since the instrumental music is mere accompaniment, it could be performed by slaves. And the one who says that the musicians were Levites holds that the primary component of song in the Temple service is the music played with instruments. Therefore, the musicians had to be Levites, who were tasked with the song that was part of the Temple service. The Gemara responds: And can you understand the disagreement in this manner? According to this suggestion, what does Rabbi Yosei, who says that the musicians were Israelites of pure lineage, hold? If he holds that the primary component of song in the Temple service is singing with the mouth, then it should be sufficient if slaves play the instruments. Why would he require Israelites of pure lineage? And if he holds that the primary component of song in the Temple service is the music played with instruments, we should require Levites to play the instruments. The Gemara responds: Actually, Rabbi Yosei holds that the primary component of song in the Temple service is singing with the mouth. And here, the tanna’im disagree about whether the musicians in the Temple may be elevated from the musical platform to the presumptive status of pure lineage with regard to marriage and eligibility to receive Levitical tithes. The one who says that the musicians were slaves holds that people cannot be elevated from the Temple musical platform to the presumptive status of pure lineage with regard to marriage and eligibility to receive tithes. The one who says that the musicians were Levites holds that one elevates from the platform both to the presumptive status of pure lineage and eligibility to receive tithes. And according to the one who says that the musicians were Israelites, he holds that one elevates from the platform to the presumptive status of pure lineage but not with regard to the eligibility to receive tithes. § The Sages taught in a baraita: The song that the Levites sing while a communal offering is being sacrificed is an indispensable component of the offering, which means that if the Levites did not sing, the offering is invalid. This is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: It is not indispensable. The Gemara asks: What is the reasoning of Rabbi Meir, i.e., from where does he derive his opinion? The Gemara answers: It is as the verse states: “And I have given the Levites, they are given to Aaron and to his sons from among the children of Israel, to do the service of the children of Israel in the Tent of Meeting, and to make atonement for the children of Israel” (Numbers 8:19). The verse compares the atonement for the Jewish people, which is caused by the sprinkling of the blood of offerings on the altar, to the service of the Levites, which is their singing. This teaches that just as the atonement caused by the sprinkling of the blood is an indispensable component of the offering, so too the song of the Levites is indispensable. The Gemara asks: And what do the Rabbis derive from the comparison in this verse? The Gemara answers: That comparison serves to teach another halakha, which was stated by Rabbi Elazar, as Rabbi Elazar says: Just as the atonement achieved by the sprinkling of the blood must take place during the day, so too the song must be sung during the day. Rav Yehuda said that Shmuel said: From where is it derived that the basic requirement to accompany communal offerings with song applies by Torah law? As it is stated with regard to a Levite who serves in the Temple: “Then he shall serve with the name of the Lord his God” (Deuteronomy 18:7). What is this service that is performed with the name of God? You must say that this is the song, in which the Levites mention and praise the name of God. The Gemara objects: But you can say that this service with the name of God is referring to the lifting of the hands for the Priestly Benediction, which also includes the mention of the name of God. If so, the verse is referring to priests, not ordinary Levites. The Gemara responds: From the fact that it is written: “At that time the Lord separated the tribe of Levi…to serve Him, and to bless in His name” (Deuteronomy 10:8), it can be derived by inference that the Priestly Benediction is not considered service, as the verse mentions service and the Priestly Benediction as distinct rituals. Rav Mattana said that the source for the requirement to accompany the Temple offerings with song is derived from here: “Because you did not serve the Lord your God with joyfulness, and with goodness of heart” (Deuteronomy 28:47). What is this service of God that is performed with joyfulness and with goodness of heart? You must say that this is song. The Gemara objects: But you can say that this service is studying the words of Torah, as it is written: “The precepts of the Lord are upright, rejoicing the heart” (Psalms 19:9). The Gemara explains: Torah is indeed called a matter that rejoices the heart, but it is not called “goodness.” The Gemara objects: But you can say that the joyful service of God referred to above is the bringing of the first fruits, as it is written in that context: “And you shall rejoice in all the goodness that the Lord your God has given you” (Deuteronomy 26:11). The Gemara answers: Bringing the first fruits is indeed called goodness, but it is not called something that involves goodness of heart. The Gemara discusses a related matter. Rav Mattana says: From where is it derived that bringing the first fruits to the Temple requires the accompaniment of song? The Gemara answers: It is derived from here, i.e., from the requirement to accompany communal offerings with song, by means of a verbal analogy of the word goodness in the verse “And with goodness of heart” and the word goodness in the verse “You shall rejoice in all the goodness.” The Gemara asks: Is that so? But doesn’t Rabbi Shmuel bar Naḥmani say that Rabbi Yonatan said: From where is it derived that songs of praise in the Temple are recited only over the wine libation accompanying the sacrifice? As it is stated: “And the vine replied: Should I leave my wine, which gladdens God and man, and go and wave above the trees” (Judges 9:13). If it is clear that wine gladdens people, in what way does it gladden God? Rather, derive from here that songs of praise in the Temple are recited only over the wine of libation, and it is this song that gladdens God. This is difficult, as since there is no wine libation associated with the bringing of first fruits, how can it be accompanied by song? The Gemara answers: You can find cases where the first fruits are brought in the form of wine, as Rabbi Yosei teaches: The verse states with regard to the first fruits: “You shall take of the first of all the fruit of the ground, which you shall bring in from your land” (Deuteronomy 26:2). Since the verse mentions “fruit,” you must bring the actual fruit as your first fruits offering, and you may not bring it in the form of beverages. If one brought grapes and he had already pressed them into wine, from where is it derived that he has fulfilled his obligation of offering his first fruits? The verse states: “You shall bring in from your land.” This apparently superfluous phrase comes to teach that if one brings wine for the mitzva of first fruits, he has fulfilled his obligation. The Gemara presents another source for the requirement that the song of the Levites must accompany the sacrificial service in the Temple. Ḥizkiyya says that this obligation is derived from here: “And Chenaniah, chief of the Levites…he was master of lifting, because he was skillful” (I Chronicles 15:22). Do not read it as “he was master [yasor] of lifting,” but as: He shall sing [yashir] with the lifting of his voice. The Sage named Balvatei said that Rabbi Yoḥanan said that the requirement for the Levites to accompany the Temple offerings with song is derived from here: The verse states with regard to the Levites: “Every one that entered in to do the work of service” (Numbers 4:47). What is work that must be performed in conjunction with another service? You must say that this is song. Rabbi Yitzḥak says that the requirement to accompany the Temple offerings with song is derived from here: “Sing aloud to God…Take up the melody, and sound the timbrel, the sweet harp with the lyre” (Psalms 81:2–3). Rav Naḥman bar Yitzḥak said that the obligation is derived from here: “Those yonder lift up their voice, they sing for joy; for the majesty of the Lord they shout from the sea” (Isaiah 24:14). And a tanna cites a derivation for the requirement for the Levites to accompany the Temple offerings with song from here: “But unto the sons of Kohath he gave none, because the service of the holy things belonged to them: They bore them [yisa’u] upon their shoulders” (Numbers 7:9). By inference from that which is stated, “upon their shoulders,” don’t I know that they bore them? Why must the verse state “yisa’u”? The term “yisa’u” is not stated here in its meaning of “they bore them,” but rather as an expression of song. And similarly, the verse states: “Take up [se’u] the melody, and sound the timbrel,” and another verse states: “They lift up [yisu] their voice, they sing for joy.” Ḥananya, son of Rabbi Yehoshua’s brother, says that the requirement for the Levites to sing in the Temple is derived from here: “Moses spoke, and God answered him with a voice” (Exodus 19:19). {11b} This indicates that God responded to Moses, who was a Levite, by commanding him about matters pertaining to the voice, i.e., that the Levites must accompany the sacrifices with song. Rav Ashi says that the obligation for the Levites to sing in the Temple is derived from here: “It came to pass, when the trumpeters and singers were as one, to make one sound to be heard in praising and thanking the Lord” (II Chronicles 5:13). This indicates that just as there is a requirement for trumpets to be sounded during the sacrifice of communal offerings (see Numbers 10:10), there is likewise a requirement for the Levites to sing. Rabbi Yonatan says that the requirement for the Levites to sing in the Temple is derived from here: The Torah commands the priests with regard to the Levites: “They shall not come near the altar, that they die not, neither they nor you” (Numbers 18:3). The verse equates the Levites with the priests, indicating that just as you, the priests, are obligated to perform the service on the altar, so too they, the Levites, are obligated to perform a service pertaining to the altar, i.e., the song that accompanies the offerings. A derivation of halakhot based on the comparison between priests and Levites in this verse is also taught in a baraita: It is stated: “That they die not, neither they nor you.” This indicates that if you, the priests, perform their duties, i.e., the Levites’ duties, or they, the Levites, perform yours, e.g., the sacrificial rites, the perpetrator is liable to receive death at the hand of Heaven. But if they, the Levites, perform a function that belongs to a different group of Levites, but is nevertheless a duty of theirs, i.e., the Levites in general, e.g., if Levites assigned to open and close the gates of the Temple decide instead to sing, they are not punished with death; rather, they have merely violated a prohibition. Abaye said: We hold that a Levite designated to serve as a singer who instead served in another Levite’s position as a gatekeeper is liable to be put to death, as it is stated: “And those that were to pitch tent before the Tabernacle eastward, before the Tent of Meeting toward the sunrising, were Moses and Aaron and his sons, keeping the charge of the Sanctuary, for the charge of the children of Israel; and the stranger that drew near was to be put to death” (Numbers 3:38). What is the meaning of the term “stranger” in this verse? If we say it is referring to an actual stranger, i.e., a non-Levite, isn’t it written already on another occasion that he is liable to be put to death (see Numbers 3:10)? Rather, this is not its meaning; instead, it is referring to one who is a Levite but is a stranger to that service.

אמר רב יהודה אמר שמואל מנין לעיקר שירה מן התורה שנאמר {דברים י״ח:ז׳} ושרת בשם ה׳ אלהיו איזהו שירות שבשם הוי אומר זה שירה. ואימא נשיאות כפים מדכתיב {דברים י׳:ח׳} לשרתו ולברך בשמו מכלל דברכת כהנים לאו שירות היא. רב מתנה אמר מהכא {דברים כ״ח:מ״ז} תחת אשר לא עבדת את ה׳ אלהיך בשמחה ובטוב לבב איזו היא עבודה שבשמחה ובטוב לבב הוי אומר זה שירה ואימא דברי תורה דכתיב {תהלים י״ט:ט׳} פקודי ה׳ ישרים משמחי לב משמחי לב איקרי טוב לא איקרי. ואימא בכורים דכתיב {דברים כ״ו:י״א} ושמחת בכל הטוב טוב איקרי טוב לבב לא איקרי. א״ר מתנה מנין לביכורים שטעונין שירה אתיא טוב טוב מהכא. איני והא א״ר שמואל בר נחמני א״ר יונתן מנין שאין אומרים שירה אלא על היין שנאמר {שופטים ט׳:י״ג} ותאמר להם הגפן החדלתי את תירושי המשמח אלהים ואנשים אם אנשים משמח אלהים במה משמח מכאן שאין אומרים שירה אלא על היין. משכחת לה כדתני ר׳ יוסי פרי אתה מביא ואי אתה מביא משקין הביא ענבים ודרכן מנין ת״ל תביא.: חזקיה אמר מהכא {דברי הימים א ט״ו:כ״ב} וכנניהו שר הלוים (ישור) במשא כי מבין הוא אל תיקרי (ישור) אלא ישיר. בלווטי א״ר יוחנן מהכא {במדבר ד׳:מ״ז} לעבוד עבודת עבודה איזהו עבודה שצריכה עבודה הוי אומר זו שירה. רבי יצחק אמר מהכא {תהלים פ״א:ג׳} שאו זמרה ותנו תוף כנור נעים עם נבל ר״נ בר יצחק אמר מהכא ({ישעיהו כ״ד:י״ד} הם) ישאו קולם ירונו בגאון ה׳ צהלו מים.: ותנא מייתי לה מהכא {במדבר ז׳:ט׳} ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו ממשמע שנאמר בכתף איני יודע שישאו מה ת״ל ישאו אין ישאו אלא לשון שירה וכן הוא אומר {תהלים פ״א:ג׳} שאו זמרה ותנו תוף ואומר ישאו קולם ירונו וגו׳. חנניא בן אחי רבי יהושע אמר מהכא {שמות י״ט:י״ט} משה ידבר והאלהים יעננו בקול {11b} על עסקי קול רב אשי אמר מהכא {דברי הימים ב ה׳:י״ג} ויהי כאחד למחצצרים ולמשוררים להשמיע קול אחד. רבי יונתן אמר מהכא {במדבר י״ח:ג׳} ולא ימותו גם הם גם אתם מה אתם בעבודת מזבח אף הם בעבודת מזבח. תניא נמי הכי ולא ימותו גם הם גם אתם אתם בשלהם והם בשלכם במיתה הם בשלהם אינן במיתה אלא באזהרה. אמר אביי נקיטינן משורר ששיער בשל חבירו במיתה שנאמר {במדבר ג׳:ל״ח} והחונים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד וגו׳ והזר הקרב יומת מאי זר אילימא זר ממש הכתיב חדא זימנא אלא לאו זר דאותה עבודה.:

Bavli Tamid 26bבבלי תמיד כ״ו:

The Gemara asks: From where are these matters, that the priests and Levites kept watch on different stories, derived? This is derived from a verse, as the Sages taught in a baraita: The verse states that God said to Aaron: “And your brethren also, the tribe of Levi, the tribe of your father, you shall bring near with you, that they may accompany you and serve you” (Numbers 18:2). The verse is speaking of the Levites accompanying Aaron in your, i.e., Aaron’s, service of keeping watch in the Temple, which is the only service performed by both priests and Levites. Since the verse speaks of the watch of the Levites only as an accompaniment to the watch of the priests, the Levites do not keep watch from above like the priests, but only from below. The baraita asks: Do you say that the verse speaks of the Levites’ accompanying the priests in your service, of the priests keeping watch, or is it only stating that the Levites should accompany the priests through their own service of bearing the sacred vessels? The baraita explains that when the verse states: “And they shall accompany you, and they shall keep the watch of the Tent of Meeting” (Numbers 18:4), this is referring to keeping watch of all the Temple’s vessels and all its service, and consequently their own service of bearing the sacred vessels is already stated. How, then, do I realize the meaning of the previous verse: “That they may accompany you and serve you” (Numbers 18:2)? The verse is speaking of the Levites accompanying the priests in your service, of the priests keeping watch in the Temple. How so? The priests keep watch from above, and the Levites accompany them from below.

מנא הני מילי דתנו רבנן {במדבר י״ח:ב׳} וילוו עליך וישרתוך בעבודתך הכתוב מדבר. אתה אומר בעבודתך הכתוב מדבר או אינו אלא בעבודתם כשהוא אומר {במדבר י״ח:ד׳} ונלוו עליך ושמרו לכל כליו ולכל עבודתו הרי בעבודתם אמור הא מה אני מקיים וילוו עליך וישרתוך בעבודתך הכתוב מדבר הא כיצד כהנים שומרים מלמעלה ולוים מלמטה.

Rashi Bemidbar 3:6רש״י במדבר ג׳:ו׳

ושרתו אתו [BRING THE TRIBE OF LEVI … BEFORE AARON] THAT THEY MINISTER UNTO HIM – And wherein consists their ministering? ושמרו את משמרתו THAT THEY SHALL KEEP HIS CHARGE – Because the care of the Sanctuary, viz., that no stranger should approach it, was committed to his charge, as it is said, (Numbers 18:1) "Thou and thy sons, and thy father's house with thee, shall bear the iniquity of the sanctuary", (which Rashi explains to have reference to the iniquity committed by a "stranger" in approaching the holy things), and these Levites aided them — this therefore, was their ministering [alluded to here].

ושרתו אותו – ומהו השרות? ושמרו את משמרתו, לפי ששמירת המקדש עליו שלא יקרב זר, כמו שנאמר: אתה ובניך ובית אביך תשאו את עון המקדש (במדבר י״ח:א׳), והלויים הללו מסייעין אותו, זו היא השירות.

Rashi Bemidbar 18:2רש״י במדבר י״ח:ב׳

וגם את אחיך AND ALSO THY BRETHREN – i.e. the sons of Gershon and the sons of Merari. וילוו means THAT THEY MAY JOIN THEMSELVES UNTO THEE to warn also the strangers (the ordinary Israelites) not to come near to them. וישרתוך AND THEY SHALL MINISTER UNTO THEE by guarding the Temple gates and by appointing from among them (cf. Arakhin 11b) keepers of the Temple treasury and superintendents over these (Sifrei Bamidbar 116:1).

וגם אחיך – בני גרשון ובני מררי. וילוו – ויתחברו אליכם, להזהיר גם את הזרים מליקרב אליהם. וישרתוך – בשמירת השער, ולמנות מהם גזברים ואמרכלים.

Rashi Devarim 10:8רש״י דברים י׳:ח׳

בעת ההוא הבדיל ה' וגו' AT THAT TIME THE LORD SEPARATED [THE TRIBE OF LEVI] – This is to be connected with the former narrative (that which speaks of the tablets of stone, ending at v. 5; vv. 6—8 which contain reference to Aaron's death being interpolated for the reason given by Rashi); בעת ההוא AT THAT TIME accordingly means: In the first year of the Exodus from Egypt, when ye sinned by worshipping the golden calf, but the sons of Levi did not thus sin. — at that time God separated them from you. It places this verse in juxtaposition with the retreat to Bene Jaakon to tell you that in this matter also, the sons of Levi did not sin, but stood steadfast in their faith. לשאת את ארון TO BEAR THE ARK – [This was the function of] the Levites (such as were not כהנים). ‎ לעמד לפני ה' לשרתו ולברך בשמו TO STAND BEFORE THE LORD, TO MINISTER UNTO HIM AND TO BLESS IN HIS NAME — This (to bless in His Name) was the function of the priests and refers to the "raising of the hands" (a technical term for reciting the priestly benediction which is done with uplifted hands) (Arakhin 11a).

בעת ההיא הבדיל וגומ׳ – מוסב לעיניין ראשון. בעת ההיא – בשנה ראשונה לצאתכם ממצרים ותעיתם בעגל, ובני לוי לא טעו, הבדילם המקום מכם. וסמך את מקרא זה לחזרת בני יעקן, לומר: שאף בזו לא טעו בה בני לוי אלא עמדו באמונתם. לשאת את ארון – הלוים. לעמד ולשרת ולברך – הכהנים, והוא נשיאות כפים.

Attributed to Rashi Divrei HaYamim I 23:31מיוחס לרש״י דברי הימים א כ״ג:ל״א

ולכל העלות עלות לי״י לשבתות לחדשים – פתרון הם יהיו ממונים על הלשכות וגם על לשכת בית הטלאים שהקרבנות שם והם יביאו אל הכהנים תמיד בכל יום במספר מה שצריכים בכל יום בין בחול בין בשבתות ובחדשים ובמועדים שמוסיפים על התמיד כל אלה יביאו במספר כמשפט וגם מסייעים לכהנים להפשיט הזבח וכן מצינו בחזקיהו רק הכהנים היו למעט ולא יכלו להפשיט את כל העולות ויחזקום אחיהם הלוים וגו׳.

R. Yosef Kara Bemidbar 3:6ר׳ יוסף קרא במדבר ג׳:ו׳

הקרב את מטה לוי והעמדת אותו לפני אהרן הכהן – פסוק זה מחובר לפסוק שלסוף העניין, ואת אהרן ואת בניו תפקד ושמרו את כהונתם – כלומ׳ הלוים יעמדו לפני אהרן לשמור שלא יכנס אפי׳ לוי למחיצתם. (קונטרס אחרון של ר״י קרא בכ״י בולוניה 509.1)

Rashbam Bemidbar 8:24-26רשב״ם במדבר ח׳:כ״ד-כ״ו

(24) זאת אשר ללוים THIS IS THE RULE FOR THE LEVITES: [This phrase introduces] a new rule that was not mentioned previously [in the Torah]. In the Torah portion Bemidbar Sinai and in the Torah portion Naso’, God commanded that there should be a count of the Levites between the ages of thirty and fifty, [the ones whose tasks would be] "for labor and hauling" and "to carry the Tabernacle." Now, in this Torah portion, the text explains the rules about "standing guard" at the Tabernacle. For five years before age thirty – [years] when the Levite is not yet fit for hauling – he is fit already to guard the Tabernacle and its vessels, and is [therefore] required [to do so]. Also, after age fifty, when the Levite is no longer fit for the task of hauling, he is still required to perform the task of guarding. Our text goes on to explain: FROM TWENTY-FIVE YEARS ON THEY SHALL PARTICIPATE IN THE WORK FORCE IN THE SERVICE OF THE TENT OF MEETING. [This refers to] the task of guarding, as the text explains below (vs. 26) "THEY ASSIST THEIR BROTHER LEVITES BY STANDING GUARD." [And when vs. 25 says,] "AT THE AGE OF FIFTY THEY SHALL RETIRE FROM THE WORK FORCE," [that means from the work force] of "hauling," the task that was [elaborated] in the previous Torah portions for [Levites] aged thirty to fifty. [Once a Levite reaches age fifty, the text says] "THEY SHALL WORK NO MORE," [but that means only that he shall work no more] at hauling; rather (vs. 26) "THEY SHALL ASSIST THEIR BROTHER LEVITES." [This last phrase, "they shall assist their brother Levites,"] refers to both [categories,] to Levites aged twenty-five to thirty and to Levites above the age of fifty. Both are disqualified from hauling duties. So what should they do? THEY, i.e. members of both categories, SHALL ASSIST THEIR BROTHER LEVITES BY STANDING GUARD, BUT THEY SHALL DO NO MORE WORK, i.e. work of hauling. (26) ככה תעשה ללוים במשמרותם THIS IS WHAT YOU SHOULD DO FOR THE LEVITES REGARDING THEIR GUARDING DUTIES: [The plural form, "משמרותם – guarding duties" is used because the reference is to two different periods of guard duty:] they shall be in the guard of the Tabernacle [both] for the five years before age thirty and [again] after the age of fifty.

(כד) זאת אשר ללוים – מצוה חדשה שעדיין לא נאמרה. שבפרשת מדבר סיני (במדבר ד׳:א׳-כ׳) ובפרשת נשא (במדבר ד׳:כ״ג-מ״ט) ציוה הקב״ה למנותם מבן שלשים שנה עד בן חמשים שנה, לעבוד ולמשא, לשאת את המשכן. ועתה בפרשה זו בא לפרש מצות עבודת משמרת משכן, אשר חמש שנים לפני השלשים שנה, שאינו ראוי למשא, יהי ראוי ומצווה לשמירת משכן וכליו. ומבן חמשים ומעלה, שאינו ראוי לעבודת משא, יהא מצווה לעבודת שמירה, כמו שמפרש והולך: מבן חמש ועשרים שנה ומעלה יבא לצבא צבא בעבודת אהל מועד – מלאכת שמירה כמו שמפרש לפנינו: ושרת את אחיו {וגו׳} לשמר משמרת (במדבר ח׳:כ״ו). (כה-כו) ומבן חמשים {שנה} ישוב מצבא העבודה – של משא, כדכתיב בפרשיות של מעלה: מבן שלשים ועד בן חמשים (במדבר ד׳:ג׳,כ״ג,ל׳). {ו}לא יעבוד עוד – בעבודת משא, אלא ושרת את אחיו – על שניהם הוא מוסב, בן חמש ועשרים ועד שלשים, ומבן חמשים ומעלה, ששניהם נפסלו מעבודת משא. ומה יעשו? ושרת – זה וזה, {את} אחיו – לשמור משמרת, ועבודת – משא לא יעבוד. (כו) ככה תעשה ללוים במשמרותם – חמש שנים לפני השלשים, {ומ}חמשים, יהיו מצוים במשמרת המשכן.

Ibn Ezra Bemidbar 8:24אבן עזרא במדבר ח׳:כ״ד

זאת אשר ללוים – והטעם: זאת הקצבה. ואין מבן שלשים שנה (במדבר ד׳:ג׳) מכחיש זה הפסוק, כי מבן שלשים שנה היה הלוי לעבודת המשא, ומבן חמש ועשרים שנה – לעבודת האהל. והטעם לצבא – להמנות עם צבא העובדים.

Ibn Ezra Shemot Second Commentary 32:29אבן עזרא שמות פירוש שני ל״ב:כ״ט

וטעם כי איש – אפילו בבנו, יהיה העובד בנו שיהרגהו. והשכר הוא, שיתן עליכם ברכה – וזהו: בעת ההיא הבדיל י״י את שבט הלוי (דברים י׳:ח׳). והטעם: שאמר לו השם זה הטעם בהר סיני. על כן כתוב: ואלה תולדת אהרן ומשה ביום דבר י״י את משה בהר סיני (במדבר ג׳:א׳). והנה כאשר נעשה המשכן, נבדל אהרן ובניו לשרת השם, וכן הלוים. אז היתה מחלוקת קרח, כי בכור היה, כאשר לקח השם הלוים תחת הבכורים שהיו קדושים, בעבור שהם העלו העולות, והשלמים זבחו על המזבח שנעשה לפני העגל.

R. Yosef Bekhor Shor Bemidbar 3:6ר׳ יוסף בכור שור במדבר ג׳:ו׳

ושרתו אותו – לשמור, כמו שמפורש, אבל עבודה לא יעבוד כדפיר׳ במקום אחר. אבל נושאים המשכן וכליו כדמפרש לקמן (במדבר ג׳-ד׳), והיו נושאים המשכן ומשוררים בשעת עבודה, כדמפרש בדברי הימים (דברי הימים ב ל״ה:י״ד–ט״ו) ועזרא (נחמיה י״ב:מ״ה). ובשעת הצורך שוחטים הקרבן, כי שחיטה אפילו בזר כשירה, כדכתיב בפסח שעשה חזקיהו: והלוים על שחיטת הפסחים (דברי הימים ב ל׳:י״ז), וכתיב: רק הכהנים היו למעט ולא יכלו להפשיט {את כל העולות} ויחזקום אחיהם הלוים עד כלות המלאכה (דברי הימים ב כ״ט:ל״ד).

R. Yosef Bekhor Shor Bemidbar 4:3ר׳ יוסף בכור שור במדבר ד׳:ג׳

מבן שלשים שנה – ולקמן הוא אומר מבן חמש ועשרים (במדבר ח׳:כ״ד). ואיכא למימר: מבן עשרים וחמש – לשורר ולהפשיט, עבודות קלות. מבן שלשים – למשא, אז הוא בכחו, כמו שאמרו רבותינו (משנה אבות ה׳:כ״א): בן שלשים לכח. ורבותינו פירשו (בבלי חולין כ״ד.): בן כ״ה ללמוד, בן ל׳ לשמש. ואמרו (בבלי חולין כ״ד.): מכאן שכל שאינו רואה סימן ברכה בחמש שנים שוב אינו רואה סימן ברכה.

R. Yosef Bekhor Shor Bemidbar 8:19ר׳ יוסף בכור שור במדבר ח׳:י״ט

ולא יהיה בבני ישראל נגף – כדי שלא יהיה נגף בבני ישראל. זה נראה עיקר הטעם שלקח הקב״ה לוים תחת הבכורים, שאם היו הבכורים עובדים – היה בהם נגף, שהרי הבכור לא היה אביו בכור ולא אבי אביו, ושמא לא הורגלו בעבודה. וכשבא זה לעבודה לא היה בקי ונזהר, ויעשה שלא כהוגן, ויגפנו הקב״ה. שהרי נדב ואביהוא לפי שלא נזהרו, שלא היו רגילין – נוגפו, ונוסרו האחרים על ידם, כדכתיב: בקרבי אקדש (ויקרא י׳:ג׳). אבל הלוים כיון שנבחרו הם ובניהם ובני בניהם, הרגילו ונזהרו בעבוד{ת}ם ובשירם. והכי אמרו רבותינו (בבלי שבת קי״ד:): כהנים זריזים הם שהורגלו בכך, ולכך אמר הקב״ה לא היה ללוי חלק ונחלה (דברים י׳:ט׳), שלא יתעסקו בדבר אחר כי אם בעבוד{ת}ם, וגם אם יחזיק בקנקן שבחרישה ובמר לחפור בו שדיהו, יקשו אצבעותיו ולא יוכל לכופן אל הנבל ואל הכינור, ויקלקלו השיר. והיינו דקאמר: לכך לקחתי, כדי שלא יהא בבני ישראל נגף בגשת – כי מעתה לא יגשו.

R. Yosef Bekhor Shor Devarim 33:10ר׳ יוסף בכור שור דברים ל״ג:י׳

יורו משפטיך ליעקב – כדכתיב: כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו (מלאכי ב׳:ז׳). והלוים נמי – שאין להם נחלה, לא היו טרודין כי אם ללמוד, ולכך: יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל. ישימו קטורה באפיך – שהם עשו העבודה והקטורת, וכליל – עולות.

Rambam Sefer HaMitzvot Positive Commandments 34רמב״ם ספר המצוות מצוות עשה ל״ד

היא שצונו שישאו הכהנים הארון על כתפיהם כשנרצה לשאת אותו ממקום למקום, והוא אמרו כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו, ואע״פ שזה הצווי בא ללוים בעת ההיא, אמנם היה זה למספר מעוט הכהנים החייבין במצוה, אם כן המצוה מחוייבת לכהנים והם אשר ישאוהו כמו שנתבאר בספר יהושע ובספר שמואל. וכאשר צוה דוד לשאת הארון בפעם שניה אמר בדברי הימים וישאו בני הלוים את ארון האלהים כאשר צוה משה בדבר ה׳ בכתפם במוטות עליהם, וכן כשזכר בדברי הימים מחלקות הכהנים לעשרים וארבעה משמרות אמר אלה פקודתם לעבודתם לבא לבית ה׳ כמשפטם ביד אהרן אביהם כאשר צוהו ה׳ אלהי ישראל. בארו החכמים זכרם לברכה שהוא רומז אל היות עבודת הכהנים לשאת את הארון על הכתף, וזהו כאשר צוהו ה׳ אלהי ישראל. ולשון ספרי כמשפטם וגו׳ כאשר צוהו ה׳ היכן צוהו ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו. הנה נתבאר לך שמצוה זו מכלל המצות. (נשא, כלי בית המקדש פרק ב׳).

Rambam Hilkhot Avodah Zarah 1:3רמב"ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגוים א׳:ג׳

As soon as this giant was weaned he commenced to busy his mind, in his infancy he commenced to think by day and by night, and would encounter this enigma: How is it possible that this planet should continuously be in motion and have no leader—and who, indeed, causes it to revolve, it being impossible that it should revolve itself? Moreover, he neither had a teacher nor one to impart aught to him, for he was sunk in Ur of the Chaldeans among the foolish worshipers of stars, and his father, and his mother, like all the people, worshiped stars, and he, although following them in their worship, busies his heart and reflects until he attains the path of truth, and, by his correct thinking, he understood when he finally saw the line of righteousness. He knew that there is One God; He leads the planet; He created everything; and in all that is there is no god save He. He knew that the whole world was in error, and that the thing which caused them to err was, that their worshiping the stars and the images brought about the loss of the truth from their consciousness. And, when Abraham was forty years old he recognized his Creator. After he came to this comprehension and knowledge he started to confute the sons of Ur of the Chaldeans, and to organize disputations with them, cautioning them, saying: "This is not the true path that you are following", and he destroyed the images, and commenced preaching to the people warning them that it is not right to worship any save the God of the universe, and unto Him alone it is right to bow down, to offer sacrifices, and compound offerings, so that the creatures of the future shall recognize Him. Moreover, it is right to destroy and break in pieces all of the images, so that the whole population of the future be not led to an error like unto these who imagine that there is no God save these images. When he had them subdued by his well supported contentions, the king tried to put him to death, but he was saved by a miracle, and went hence to Haran. There he stood up anew and called out in a great voice to the whole world, to let them know that there is One God for the whole universe, and unto Him it is proper to render service. And thus he went onward with his proclamations from city to city, and from government to government, until he attained the land of Canaan amidst his outcry, even as it is said: "And called there on the name of the Lord, the Everlasting God" (Gen. 21.33). When the people who congregated about him asked him concerning his preachments, he replied by imparting knowledge to each and every one according to his mentality, to the end that he was able to turn him to the path of truth, until there congregated about him thousands, even tens of thousands, and they became the people of Abraham's household, in whose heart he implanted this great cause, concerning which he compiled books, and which he imparted to his son Isaac. Isaac, from his seat of learning, gave instructions and admonitions. And Isaac, in turn, imparted it to Jacob and appointed him head master, who, at his seat of learning, gave instructions and supported all who flocked to him. And Jacob our father instructed all his sons, but separated Levi and appointed him head master, and established him in a seat of learning where to instruct in the path of the Name and in the observance of the charges of Abraham. He, moreover, commanded his sons not to interrupt the succession of the sons of Levi to the presidency of the school so that the learning be not forgotten. So did the movement advance intensely among the sons of Jacob and their followers that the world saw a God-knowing nation called into existence, until Israel spent a long time in Egypt, when they turned to be instructed in their practice and to worship the stars as they did, save only the tribe of Levi, which remained faithful to their ancestorial charge; for the tribe of Levi at no time worshiped stars. Verily, in but a short space of time, the root which Abraham had planted would have been uprooted, and the sons of Jacob would have turned to the universal error and wandering; save because of the Lord's love for us, and because He observes the oath of covenant with Abraham our father, He appointed Moses our Master lord of all prophets, and made him His messenger. After Moses our Master was endowed with prophecy and the Lord chose Israel as an inheritance, He crowned them with commandments, and made known to them the way to serve Him, and what will be the judgment rendered against idolatry and all its erring devotees.

כֵּיוָן שֶׁנִּגְמַל אֵיתָן זֶה הִתְחִיל לְשׁוֹטֵט בְּדַעְתּוֹ וְהוּא קָטָן וְהִתְחִיל לַחֲשֹׁב בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה וְהָיָה תָּמֵהַּ הֵיאַךְ אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה הַגַּלְגַּל הַזֶּה נוֹהֵג תָּמִיד וְלֹא יִהְיֶה לוֹ מַנְהִיג וּמִי יְסַבֵּב אוֹתוֹ. כִּי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיְּסַבֵּב אֶת עַצְמוֹ. וְלֹא הָיָה לוֹ מְלַמֵּד וְלֹא מוֹדִיעַ דָּבָר אֶלָּא מֻשְׁקָע בְּאוּר כַּשְׂדִּים בֵּין עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים הַטִּפְּשִׁים וְאָבִיו וְאִמּוֹ וְכָל הָעָם עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וְהוּא עוֹבֵד עִמָּהֶם וְלִבּוֹ מְשׁוֹטֵט וּמֵבִין עַד שֶׁהִשִּׂיג דֶּרֶךְ הָאֱמֶת וְהֵבִין קַו הַצֶּדֶק מִתְּבוּנָתוֹ הַנְּכוֹנָה. וְיָדַע שֶׁיֵּשׁ שָׁם אֱלוֹהַּ אֶחָד וְהוּא מַנְהִיג הַגַּלְגַּל וְהוּא בָּרָא הַכּל וְאֵין בְּכָל הַנִּמְצָא אֱלוֹהַּ חוּץ מִמֶּנּוּ. וְיָדַע שֶׁכָּל הָעוֹלָם טוֹעִים וְדָבָר שֶׁגָּרַם לָהֶם לִטְעוֹת זֶה שֶׁעוֹבְדִים אֶת הַכּוֹכָבִים וְאֶת הַצּוּרוֹת עַד שֶׁאָבַד הָאֱמֶת מִדַּעְתָּם. וּבֶן אַרְבָּעִים שָׁנָה הִכִּיר אַבְרָהָם אֶת בּוֹרְאוֹ. כֵּיוָן שֶׁהִכִּיר וְיָדַע הִתְחִיל לְהָשִׁיב תְּשׁוּבוֹת עַל בְּנֵי אוּר כַּשְׂדִּים וְלַעֲרֹךְ דִּין עִמָּהֶם וְלוֹמַר שֶׁאֵין זוֹ דֶּרֶךְ הָאֱמֶת שֶׁאַתֶּם הוֹלְכִים בָּהּ וְשִׁבֵּר הַצְּלָמִים וְהִתְחִיל לְהוֹדִיעַ לָעָם שֶׁאֵין רָאוּי לַעֲבֹד אֶלָּא לֶאֱלוֹהַּ הָעוֹלָם וְלוֹ רָאוּי לְהִשְׁתַּחֲווֹת וּלְהַקְרִיב וּלְנַסֵּךְ כְּדֵי שֶׁיַּכִּירוּהוּ כָּל הַבְּרוּאִים הַבָּאִים. וְרָאוּי לְאַבֵּד וּלְשַׁבֵּר כָּל הַצּוּרוֹת כְּדֵי שֶׁלֹּא יִטְעוּ בָּהֶן כָּל הָעָם כְּמוֹ אֵלּוּ שֶׁהֵם מְדַמִּים שֶׁאֵין שָׁם אֱלוֹהַּ אֶלָּא אֵלּוּ. כֵּיוָן שֶׁגָּבַר עֲלֵיהֶם בִּרְאָיוֹתָיו בִּקֵּשׁ הַמֶּלֶךְ לְהָרְגוֹ וְנַעֲשָׂה לוֹ נֵס וְיָצָא לְחָרָן. וְהִתְחִיל לַעֲמֹד וְלִקְרֹא בְּקוֹל גָּדוֹל לְכָל הָעוֹלָם וּלְהוֹדִיעָם שֶׁיֵּשׁ שָׁם אֱלוֹהַּ אֶחָד לְכָל הָעוֹלָם וְלוֹ רָאוּי לַעֲבֹד. וְהָיָה מְהַלֵּךְ וְקוֹרֵא וּמְקַבֵּץ הָעָם מֵעִיר לְעִיר וּמִמַּמְלָכָה לְמַמְלָכָה עַד שֶׁהִגִּיעַ לְאֶרֶץ כְּנַעַן וְהוּא קוֹרֵא שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כ״א:ל״ג) וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם ה׳ אֵל עוֹלָם. וְכֵיוָן שֶׁהָיוּ הָעָם מִתְקַבְּצִין אֵלָיו וְשׁוֹאֲלִין לוֹ עַל דְּבָרָיו הָיָה מוֹדִיעַ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי דַּעְתּוֹ עַד שֶׁיַּחְזִירֵהוּ לְדֶרֶךְ הָאֱמֶת עַד שֶׁנִּתְקַבְּצוּ אֵלָיו אֲלָפִים וּרְבָבוֹת וְהֵם אַנְשֵׁי בֵּית אַבְרָהָם וְשָׁתַל בְּלִבָּם הָעִקָּר הַגָּדוֹל הַזֶּה וְחִבֵּר בּוֹ סְפָרִים וְהוֹדִיעוֹ לְיִצְחָק בְּנוֹ. וְיָשַׁב יִצְחָק מְלַמֵּד וּמַזְהִיר. וְיִצְחָק הוֹדִיעַ לְיַעֲקֹב וּמִנָּהוּ לְלַמֵּד וְיָשַׁב מְלַמֵּד וּמַחֲזִיק כָּל הַנִּלְוִים אֵלָיו. וְיַעֲקֹב אָבִינוּ לִמֵּד בָּנָיו כֻּלָּם וְהִבְדִּיל לֵוִי וּמִנָּהוּ רֹאשׁ וְהוֹשִׁיבוֹ בִּישִׁיבָה לְלַמֵּד דֶּרֶךְ הַשֵּׁם וְלִשְׁמֹר מִצְוַת אַבְרָהָם. וְצִוָּה אֶת בָּנָיו שֶׁלֹּא יַפְסִיקוּ מִבְּנֵי לֵוִי מְמֻנֶּה אַחַר מְמֻנֶּה כְּדֵי שֶׁלֹּא תִשָּׁכַח הַלִּמּוּד. וְהָיָה הַדָּבָר הוֹלֵךְ וּמִתְגַּבֵּר בִּבְנֵי יַעֲקֹב וּבַנִּלְוִים עֲלֵיהֶם וְנַעֲשֵׂית בָּעוֹלָם אֻמָּה שֶׁהִיא יוֹדַעַת אֶת ה׳. עַד שֶׁאָרְכוּ הַיָּמִים לְיִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם וְחָזְרוּ לִלְמֹד מַעֲשֵׂיהֶן וְלַעֲבֹד כּוֹכָבִים כְּמוֹתָן חוּץ מִשֵּׁבֶט לֵוִי שֶׁעָמַד בְּמִצְוַת אָבוֹת. וּמֵעוֹלָם לֹא עָבַד שֵׁבֶט לֵוִי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים. וְכִמְעַט קָט הָיָה הָעִקָּר שֶׁשָּׁתַל אַבְרָהָם נֶעֱקַר וְחוֹזְרִין בְּנֵי יַעֲקֹב לְטָעוּת הָעוֹלָם וּתְעִיּוֹתָן. וּמֵאַהֲבַת ה׳ אוֹתָנוּ וּמִשָּׁמְרוֹ אֶת הַשְּׁבוּעָה לְאַבְרָהָם אָבִינוּ עָשָׂה משֶׁה רַבֵּנוּ רַבָּן שֶׁל כָּל הַנְּבִיאִים וּשְׁלָחוֹ. כֵּיוָן שֶׁנִּתְנַבֵּא משֶׁה רַבֵּנוּ וּבָחַר ה׳ יִשְׂרָאֵל לְנַחֲלָה הִכְתִּירָן בְּמִצְוֹת וְהוֹדִיעָם דֶּרֶךְ עֲבוֹדָתוֹ וּמַה יִּהְיֶה מִשְׁפַּט עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וְכָל הַטּוֹעִים אַחֲרֶיהָ:

Rambam Hilkhot Shemittah veYovel 13:12רמב"ם הלכות שמיטה ויובל י״ג:י״ב

וְלָמָּה לֹא זָכָה לֵוִי בְּנַחֲלַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּבְבִזָּתָהּ עִם אֶחָיו מִפְּנֵי שֶׁהֻבְדַּל לַעֲבֹד אֶת ה׳ לְשָׁרְתוֹ וּלְהוֹרוֹת דְּרָכָיו הַיְשָׁרִים וּמִשְׁפָּטָיו הַצַּדִּיקִים לָרַבִּים שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ל״ג:י׳) יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל. לְפִיכָךְ הֻבְדְּלוּ מִדַּרְכֵי הָעוֹלָם לֹא עוֹרְכִין מִלְחָמָה כִּשְׁאָר יִשְׂרָאֵל וְלֹא נוֹחֲלִין וְלֹא זוֹכִין לְעַצְמָן בְּכֹחַ גּוּפָן. אֶלָּא הֵם חֵיל הַשֵּׁם שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ל״ג:י״א) בָּרֵךְ ה׳ חֵילוֹ. וְהוּא בָּרוּךְ הוּא זוֹכֶה לָהֶם שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר י״ח:כ׳) אֲנִי חֶלְקְךָ וְנַחֲלָתְךָ:

Chizkuni Shemot 5:4חזקוני שמות ה׳:ד׳

!לכו לסבלותיכם, "go back to your labours! "The reason why the tribe of Levi had been exempted from performing slave labour when the Egyptians first began to enslave the Israelites was that Pharaoh pretended to share that burden with them in order to encourage them to perform these labours for patriotic reasons, building fortifications against potential invaders. This is how the sages interpreted the word: בפרך in Exodus 1,13, i.e. as meaning: בפה רך, "spoken softly." Pharaoh had appealed to their loyalty and told them that by performing this labour they could prove that they were loyal Egyptians citizens. The Jews of then [as we know only too well from all the Jews serving in the German Kaiser's army in the first world war, 12000 of them giving their lives for the aggressive designs of Germany, Ed.] were only too eager to prove their loyalty, not suspecting how they would be exploited. At that time the tribe of Levi remembered what their founding father Yaakov had said to them on his death bed, that Levi was not to be one of his pall bearers as that tribe was destined in the future to carry the Holy Ark on its shoulders. They therefore declined at the time to participate in the building of fortifications, and Pharaoh did not make an issue of this as also the Egyptians had a caste of priests who Joseph during the years of famine had completely excused from any taxation. Furthermore, we found a Midrash according to which Avraham already taught his son Yitzchok the whole Torah (the written Torah that would be given to the Israelites in the desert) Yitzchok in turned transmitted it to Yaakov, and Yaakov to Levi, who in turn transmitted it to his direct descendants. Seeing that these people had not learned any vocation, they were not physically suitable to perform the kind of physical labour the other tribes were used to. They were therefore rewarded by God not to have to share this burden with their brethren. (Compare Torah shleymah by Rabbi M. Kasher item 32 on our verse.) According to that, Pharaoh told Moses and Aaron not to try his patience and be content that they, being Levites, were not required to do slavelabour.

לכו לסבלתיכם – הטעם מפני מה זכו שבטיו של לוי להיות חפשי משעבוד מצרים, כששעבדו מצרים בישראל מתחילה היה פרעה משעבד עצמו עמהם כדי שיתאמצו במלאכה כדדרשינן בפרך בפה רך באותה שעה נזכר שבטו של לוי מה שצוה יעקב בשעת פטירתו שלא ישאהו לוי לפי שהיה עתיד לשאת את ארון קודש ולא רצה לשעבד את עצמו ולא הכריחם פרעה, מיום ההוא והלאה הוקבע להיות משועבד כל מי ששעבד עצמו. ועוד נמצא באגדה, אברהם מסר כל קבלת התורה ליצחק ויצחק ליעקב ויעקב ללוי ולוי וזרעו הושיבו ישיבות במצרים ולפי שלא היו יודעים שום מלאכה ולא נסו בה רק בתורה היה כל עסקיהם לא נשתעבדו במצרים.

Chizkuni Bemidbar 1:50חזקוני במדבר א׳:נ׳

המה ישאו, "they will carry;" whenever the people broke camp and continued on their journey. והמה ישרתוהו, "and they would minister to it;" when the Tabernacle would be put up again. וסביב למשכן יחנו, and they would encamp immediately around the Tabernacle from all sides to ensure that no unauthorized person would enter the Tabernacle.

המה ישאו – בנסוע המחנה. והמה ישרתהו – בהקמתו. וסביב למשכן יחנו – מד׳ רוחותיו בחנותן להזהיר ולשמור שלא יקרב זר אליו.

Ramban Bemidbar 1:53רמב״ן במדבר א׳:נ״ג

והלוים יחנו סביב למשכן העדות ולא יהיה קצף – אע״פ שנאמר זה במשכן בהיותו בין הדגלים במדבר, הוא מצוה לדורות גם במקדש, כי מכאן תקנו המשמרות. וטעם: ושמרו הלוים את משמרת משכן העדות – שישמרו אותו בלילה וילכו סביב המשכן, כמו שאמרו (במדבר רבה ד׳:י״ג): הכהנים שומרים מבפנים והלוים מבחוץ, והם כלם כשומרים לראש המלך. כך שנינו בברייתא של שלשים ושתים מדות, מדבר שאינו מתפרש במקומו ומתפרש במקום אחר כיצד וכו׳. כיוצא בו: משפחות בני קהת יחנו וגו׳ (במדבר ג׳:כ״ט), משפחות בני הגרשוני יחנו על ירך המשכן ימה (במדבר ג׳:כ״ג), ונשיא בית אב למשפחות מררי וגו׳ על ירך המשכן יחנו צפונה (במדבר ג׳:ל״ה), אבל לא שמענו שצוהו הקב״ה שיעשה את בניו כ״ד משמרות, והיכן שמענו: אלה פקודתם לעבודתם לבא לבית י״י כמשפטם ביד אהרן אביהם כאשר צוהו י״י אלהי ישראל (דברי הימים א כ״ד:י״ט) – למדנו שהיתה מצוה זו ביד משה ואהרן. ושנינו עוד במסכת תמיד (משנה תמיד א׳:א׳): בשלשה מקומות הכהנים שומרים בבית המקדש, ואמרו בגמרא שלה (בבלי תמיד כ״ו): מנא הני מילי, אמר אביי דאמר קרא: והחונים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד מזרחה משה, והדר: אהרן ובניו שומרים משמרת המקדש (במדבר ג׳:ל״ח) – אהרן בחד מקום, ובניו בשני מקומות וכו׳, כדאיתא התם. למדנו שהן מצות לדורות ואינם במשכן בלבד. והפסוקים בדברי הימים (דברי הימים א כ״ג-כ״ו) מפורשים בענין המשמרות וכל התקון.

Ramban Devarim 33:10רמב״ן דברים ל״ג:י׳

והנה מתחלה דבר בכהנים, כי אמר ללוי שיהיו האורים והתומים לאיש חסידו מהם, ואחרי כן בכל השבט שנסה אותם בעגל ובמצרים ובמדבר, ועל כן יורו משפטיו ליעקב. וכן דעת אונקלוס שאמר: כשירין אילין דילפין דינך וגו׳. או על העתיד ידבר בהם כדברי ר״א: וירו משפטיך – על כולם, וישימו קטורה – על הכהנים מהם.

Ralbag Bemidbar 3:6רלב״ג במדבר ג׳:ו׳

(ה-י) והנה נתיחד מטה לוי לשמור משמרת בית המקדש ולעבוד עבודתו, להוסיף מעלה בַּנפש למשכן, כי זה השבט הנבחר נתיחד לבד לזאת העבודה. וכבר נבאר ענין זאת השמירה והעבודה בגזרת ה׳ בפרשת קרח, כי ענינה היה גם כן לתת גדוּלה לבית הקדוש בַּנפש, כי מדרך הבתים הגדולים שיהיו בו שומרים ושוערים. והנה להראות מעלת הלויים, שכבר נתיחדו מבין שאר השבטים לעבודת ה׳ יתעלה, לא התפקדו בתוך בני ישראל (א, נא). וכן לתת מעלה גדולה בנפש לעבודה הנכבדת אשר במקדש, נתיחדו העובדים מזולתם מן האנשים, והיה הזר הקרב במיתה בידי שמים.

Ralbag Bemidbar 18:2-3רלב״ג במדבר י״ח:ב׳-ג׳

(ב-ג) וילוו עליך וישרתוך – רוצה לומר בענין הכהונה, וזה השירות הוא בענין השיר שהיו משוררים הלויים בשעה שהיו הכהנים עובדים עבודתם; אלא שהלויים לא יהיו לפני אוהל העדות לעבוד עבודת הכהונה, אבל יהיו הכהנים מבפנים לפני אֹהל העדֻת, והלויים מבחוץ. ולמדנו גם כן מזה המאמר שאמר: ואתה ובניך אתך לפני אֹהל העדֻת, שהוא ראוי שישמרו הכהנים בית המקדש תמיד, ובזאת השמירה ילוו עליהם הלויים, כמו שאמר: ושמרו משמרתך ומשמרת כל האהל, אבל יהיו בזאת השמירה הכהנים לפני אוהל העדות, והלויים מבחוץ. וכבר למדנו שזה ההִלָּוות שיִלָּווּ הלויים לכהנים הוא בענין העבודה בשיר, מאשר אמר: אך אל כלי הקֹדש ואל המזבח לא יקרבו, והנה ׳כלי הקֹדש׳ הם החצוצרות שהיו הכהנים תוקעין בהם בשעת עבודה, והמזבח היא העבודה הנעשית בענין הקרבנות ויתר הדברים הבאים באחד מהמזבחות; ומאשר לא הוציאם כי אם מאלו הענינים למדנו שהם משתתפים להם בענין אינו בכלי הקודש ואינו קרב למזבח. וכבר נתפרש עוד ענין שירות הלויים בשיר בספר עזרא. ושמרו משמרתך ומשמרת כל האהל – הוא משמרת העבודה המיוחדת להם, ומה שימנום עליהם הכהנים בשמירתו בשיעשו מהם גזברין ואמרכלין לשמירת הדברים אשר בבית; ומשמרת כל האוהל בשיהיו מהם שוערים ביום לשמור הבית, ובלילה לא ישנו קצתם, כדי שתשלם לו השמירה תמיד. ולא ימֻתו גם הם גם אתם – למדנו מזה שהלויים שנכנסו בעבודת הכהנים חייבים מיתה, ולזה אמר ׳גם הם׳. ואמר ׳גם אתם׳ להורות שאם לא הקריבו הכהנים אליהם הלויים לעבוד עבודתם המיוחדת להם, אבל עבדו הכהנים אותם העבודות, הנה הכהנים חייבים מיתה. ומזה המקום למדנו שכל מי שנכנס בעבודת חברו חייב מיתה, כאילו תאמר שעבדו בני קהת עבודת בני גרשון או הפך.

Sforno Bemidbar 3:6ספורנו במדבר ג׳:ו׳

ושרתו אותו. Seeing that the ultimate responsibility for anything connected with the Tabernacle was Aaron’s, as we know from Numbers 18,1 אתה ובניך ובית אביך אתך תשאו את עון המקדש ואתה ובניך אתך תשאו את עון כהנתכם, “you and your sons and the house of your father with you will have to carry the sin or guilt of the Temple; and you and your sons with you will have to be responsible for any sin/guilt involving the priesthood you have been appointed to.” As a result of these verses, the service performed by the Levites was in the nature of being assistants to the priests, comprising standing guard over the Tabernacle, protecting it against the entry of people not in a fit state for one reason or another. They had to ensure that the vessels of the Tabernacle remained not only in good condition but were not stolen, etc. The second half of that verse in chapter 18 refers to no non-priests being allowed within the sacred domain reserved for either the priests or even only the High Priest.

ושרתו אתו – כי עליו מוטלת משמרת הכל כאמרו ״אתה ובניך ובית אביך אתך תשאו את עון המקדש ואתה ובניך אתך תשאו את עון כהנתכם״ (במדבר י״ח:א׳). ובכן היתה עבודת הלויים שרות לכהן גדול בחלק המוטל עליו משמירת המשכן וכליו, ובשמירת הכהונה שלא יקרב זר, המוטלת על אהרן ובניו בלבד.

Sforno Devarim 33:10ספורנו דברים ל״ג:י׳

יורו משפטיך ליעקב, Moses prays to God that seeing that this tribe has proven so fit as a standard bearer of the Jewish nation, let them be the teachers of Torah. Compare Moed Katan 17 “if the Rabbi is comparable to an angel, let the people come and listen to his words of Torah.”

יורו משפטיך ליעקב – ומאחר שהוא שבט כשר, תן להם חן ושכל טוב שיורו משפטיך, כאמרם ז״ל ׳אם דומה הרב למלאך ה׳ צבאות יבקשו תורה מפיהו׳ (מועד קטן י״ז.).

R. S.R. Hirsch Bemidbar 1:50רש״ר הירש במדבר א׳:נ׳

ואתה הפקד וגו׳ – כשם שהם משרתים ומייצגים את התורה בחייהם הפרטיים, כך עליהם לשרת ולייצג את משכן התורה. השירות הוא בנשיאת המקדש וכליו בעת שהאומה נוסעת ממקום למקום, ובהקמת המקדש מחדש כאשר האומה מסדרת את מקום החנייה – ״ישרתהו״. והייצוג נעשה על ידי חנייתם סביב המשכן ושמירתם עליו – ״וסביב למשכן יחנו״.

R. S.R. Hirsch Bemidbar 3:6רש״ר הירש במדבר ג׳:ו׳

ושרתו אתו – בפירושנו לספר שמות (לא, י) עמדנו על הקִרבה שבין ״שרת״ ל״שרד״, והעלנו את האפשרות ש״שרת״ מורה תמיד על שירות אישי. השירות משחרר את השני מעבודה שאלמלא כן היה עליו לעשותה כדי למלא את משאלותיו, חובותיו וכו׳. זהו אפוא טיבה של הלוייה, מִשְׂרַת הלוי, כפי שהיא מוגדרת כאן בשני הביטויים ״והעמדת אתו לפני״ וגו׳, ו״ושרתו אתו״: הלוי מסייע ביד הכהן ונוטל חלק בעבודתו.

R. S.R. Hirsch Bemidbar 18:2רש״ר הירש במדבר י״ח:ב׳

וגם וגו׳ מוסב לעיל על המשפט הקודם. אף על פי שהכהונה עצמה מוטלת עליך ועל בניך, גם את הלויים ״הקרב אתך״. הקרב אתך – יש להבחין בין ״הקרב אתך״ לבין ״וילוו עליך״ הבא אחריו. בביטוי ״וילוו עליך וישרתוך״, הלויים טפלים וכפופים לאהרן; ואילו בביטוי ״הקרב אתך״ הם קרבים אל ה׳ יחד עם אהרן ובמקביל לו, ועושים עבודה זה לצד זה עם הכהנים לפני ה׳. כפי שר׳ עקיבא (ספרי) מפרש לשון זו: ״להזהיר את הלוים בשיר על דוכנם״. הלויים אומרים שיר במקדש כשהם עומדים לצד הכהנים; והם משלימים את מעשי הקרבנות של האומה במילים המביעות התלהבות אל ה׳ (עיין פירוש לעיל ג, טו). זהו תפקידם המסוים של הלויים בתוך המקדש. (דרשת ר׳ עקיבא ״נאמר כאן ׳אתך׳ ונאמר להלן ׳אתך׳⁠ ⁠״ אינה ברורה לנו, גם גרסתנו בה מוטלת בספק; אולם דבר אחד ברור: הפירוש ש״הקרב״ מורה על ״שיר״ נלמד מלשון ״אתך״.) וילוו עליך וישרתוך – הגמרא במסכת תמיד (כו:) מפרשת: ״⁠ ⁠׳וילוו עליך וישרתוך׳ – בעבודתך״. בעוד ש״הקרב אתך״ מטיל עליהם את התפקיד העצמאי של שיר, הרי ש״וילוו עליך וישרתוך״ משתף אותם גם ״בעבודתך״: הם נוטלים חלק – כמסייעים וככפופים – בעצם העבודה המוטלת על הכהנים, ובעבודה זו הם נלווים אל הכהנים ומשרתים אותם. עבודת כהונה זו, שהלויים נוטלים בה חלק כמסייעים, היא חובת השמירה בעזרה (עיין שם), חובה המופקדת כאן בידי הכהנים בתיבות ״ואתה ובניך אתך לפני אהל העדת״. בעבודה זו נוטלים חלק גם הלויים: ״כהנים שומרים מלמעלה ולוים מלמטה״ (שם). גרסת הספרי היא: ״הכהנים מבפנים והלוים מבחוץ״. בנוסף על כך, עומדים הלויים על המשמר בעשרים ואחד מקומות בתחום בית המקדש (תמיד כז.; עיין משנה למלך, הלכות בית הבחירה ח, ד). על אודות משמעות שמירה זו של הלויים, עיין פירוש לעיל (א, מח). הלויים גם עשו עבודה תומכת – ״וישרתוך״ – כ״גזברים״ (מנהלים, ממונים על האוצרות וכו׳) ו״אמרכלים״ (מפקחים) (ספרי). מלבד אלה, גם בעבודת הקרבנות ישנם מעשים – כגון שחיטה, הפשט, ניתוח – שאינם טעונים כהן (עיין רמב״ם הלכות ביאת המקדש ט, ו), ויכולים להיעשות בשעת הצורך על ידי הלויים. אפשר שגם אלה כלולים בלשון ״וישרתוך״. בהגדירו את מעמד הלויים לגבי הכהנים, מכנה הכתוב את שבט לוי – ביחס לאהרן – בשלושה שמות: ״אחיך״, ״מטה לוי״ ו״שבט אביך״. אחיך מורה על שוויון, וכתוצאה מכך ניתן להשוות את הלויים לכהנים בעמידתם לפני ה׳. שם זה יתייחס ל״שירות בשם ה׳⁠ ⁠״, אשר חז״ל מפרשים (עיין פירוש, דברים יח, ז–ח) שכוונתו לעבודת שירת מזמורי התהילים בעת הקרבת הקרבנות. כמו שנאמר כאן: ״הקרב אתך״. מטה – משורש ״נטה״, המורה על התפשטות כלפי חוץ בכיוון אופקי – תופס את מושג השבט כ״ענף״ של הגזע. בשם הזה, רואים את השבט מבחינת שוויונו לשאר השבטים. כתוצאה מכך הורשו הלויים לעשות רק עבודות תומכות – כמסייעים וכפופים – אך נתמעטו מעבודת הכהונה. כפי שנאמר כאן: ״וילוו עליך וישרתוך״. שבט – בניגוד ל״מטה״ – אינו ענף של הגזע אלא מקל העומד בפני עצמו. המושג ״שבט״ עצמו מורה על גדולה וכוח, ובדרך כלל הוא מציין את שבטי ישראל בכוחם וכבודם העצמאי; הם קרויים ״שבטי ישראל״, ולא ״מטות ישראל״. דרך ״שבט אביך״, ממשיך אביך [לוי] לחיות, כביכול, בתכונותיו הייחודיות לו; באמצעות ״שבט אביך״, תרם אביך באופן משמעותי ליצירת הכלל הלאומי היהודי. זהו השבט שהצטיין במסירותו לדבר ה׳, וכך נעשה ממילא ל״שומר המקדש״; ברור אפוא שזה היה ייעודו. עקב כך הוא קיבל את מעמדו ותפקידו כלפי העם, וכביטוי מוחשי למעמד זה הוא שמר במחנה סביב המקדש. שמירה זו נכללה ב״משמרת אהל מועד״ שבפסוק הבא, ומאוחר יותר נמשכה גם בבית המקדש, במשמרת החיצונה, בעשרים ואחד מקומות סביב בית המקדש והעזרות. המשמרת הפנימית ״לפני אהל העדת״, בשלושת המקומות הפנימיים לפני המקדש עצמו, נעשתה על ידי הכהנים. במשמרת זו, הכהנים נחשבים רק כבחירי הלויים, ובה הכהנים מביאים לידי ביטוי את אופי הלוי שבהם. בשלוש משמרות אלה של הכהנים, השתתפו הלויים רק כמסייעים, כפי שכבר הערנו לעיל.

Malbim Bemidbar 3:6מלבי״ם במדבר ג׳:ו׳

הקרב את מטה לוי – למעלה [א׳ נ״] אמר ואתה הפקד את הלוים היינו לשאת את המשכן להקימו ולפרקו שתחלה נעשה כ״ז ע״י משה לכן אמר ואתה הפקד, ופה הודיעו שיקריב אותם למדרגה יותר קרובה אל ה׳ בשיהיו משרתי אהרן שכולל ג״כ את השיר שהיה חלק מן העבודה:

Malbim Bemidbar 18:2מלבי״ם במדבר י״ח:ב׳

וילוו עליך וישרתוך – פי׳ שישרתו אותך בעבודה המיוחדת ללוים היינו בשיר על הדוכן שנקרא בשם שירות כמו שלמדו בערכין (ד׳ יא) שירה ממ״ש ושרת את אחיו בשם ה׳, וכן שימנו מן הלוים גזברין בארו שא״ל שישרתו אותך בעבודה שעושים הכהנים שהוא השמירה, שהכהנים ג״כ שומרים את המקדש שהרי זה נאמר אח״כ שאמר ושמרו משמרתך, וא״ל שמה שאמר וישרתוך ר״ל כל מיני שירות בין בדברים שהם לעבודת כהנים שישרתו אותם הלוים לסייע להם בין בעבודות המיוחדות ללוים, ולפ״ז נאמר שבעבודת השמירה שהיא ג״כ עבודת כהנים כשהלוים שומרים פטורים הכהנים מלשמור שהרי אמר אח״ז שהלוים הם נתונים לה׳ לא לשרת את הכהנים וא״כ אא״ל שפי׳ שישרתו את הכהנים להקל מעליהם עבודת כהנים, רק שישרתו בדברים שאין הכהנים יכולים לעשותם, שבזה הם משרתים לה׳ לעשות עבודתו שא״א לעשותם ע״י אחר, וא״כ מ״ש וישרתוך היינו בעבודתם דהיינו בשיר ולהעשות גזברין, ומוסיף ושמרו משמרתך שע״ז לא אמר לשון שירות, שבזה אינם מסייעים לכהנים כי הכהנים צריכים לשמור בג׳ מקומות תמיד רק הם שומרים בפ״ע בכ״א מקומות והכהנים אין נפטרים בכך כי בזה אין הלוים משרתים את הכהנים רק שומרים בפ״ע וסוגיא דתמיד (דף כו ע״ב) הוא הפך מדברי הספרי: ואתה ובניך אתך לפני אהל העדות – פי׳ שהכהנים יהיו שומרים מבפנים, והלוים בחוץ, שא״ל שפי׳ שגם הכהנים ישמרו לפני אהל העדות עם הלוים דהא אמר ונלוו עליך ושמרו את משמרת הרי הלוים טפלים, וזה לשטת הספרי שמ״ש וילוו עליך וישרתוך היינו בעבודתם אבל לשטת הגמ׳ דתמיד שפי׳ וילוו עליך וישרתוך היינו בעבודת השמירה, ס״ל דחד אתי שיהיו הכהנים שומרים מלמעלה והלוים מלמטה וחד אתי שיהיו הכהנים מבפנים והלוים מבחוץ ועי׳ בז״א ובמ״ל פ״ח מהל׳ בהב״ח ואכמ״ל בזה:

Netziv Bemidbar 1:50נצי״ב במדבר א׳:נ׳

על משכן העדות – ייחס המשכן בשביל העדות ולא בשביל עבודה, דבמדבר כל תכלית העבודה לא היתה בשביל פרנסה כמו בארץ ישראל, אלא בשביל יעוד ולהגדיל כח התורה, כמו שכתבתי בפרשת תצוה (שמות כט,לח). ועל כל כליו – המה כלי האהל. ועל כל אשר לו – הנצרך לעבודת הכלים. ומפרש מה יעשו במשכן וכליו — המה ישאו וגו׳. ומה יעשו ב״כל אשר לו״: והם ישרתוהו – למלאות מה שנצרך לפקודת הכלים ותכליתן, ולתקן באם יראו איזה קלקול. מה שאין כן במשכן וכליו לא שייך לומר ״והם ישרתוהו״, דעבודת הכלים היתה בכהנים. וסביב למשכן יחנו – כדי לראות כל הצורך למשכן, וגם לכבוד המשכן.

Netziv Bemidbar 18:4נצי״ב במדבר י״ח:ד׳

ונלוו עליך ושמרו וגו׳ – מיירי בשמירת כלי המקדש והמקדש עצמו, והיינו דכתיב בפרשת במדבר (לעיל ג,ח) ״ושמרו את כל כלי אהל מועד וגו׳⁠ ⁠״. ובזו השמירה אם השמירה נדרשת בפנים אזי מצוה קודמת בכהנים, כמו להוציא הטומאה, כדאיתא שלהי מסכת עירובין (קה,א), ואם אין כהנים מצוה בלוים. ועיין מה שכתבתי בספר ויקרא (כא,כג). ומשום הכי כתיב כאן ״ונלוו עליך״ — המה טפלים לך. ושמרו את משמרת אהל מועד לכל עבודת האהל – מה שנדרש לתקן כלי האהל. וזר לא יקרב אליכם – אם אפשר בלויים אסור בישראלים. מה שאין כן בשעה שהכהנים מתקנים בפנים, הלויים משרתים, ומושיטים להם מבחוץ, כמו שהיה בימי חזקיהו, בדברי הימים ב׳ (כט,טז). וכל זה בכלל ״ונלוו עליך״.