Difference between revisions of "Shas:Single Supporting Witness/2/he"

From AlHaTorah.org
Jump to navigation Jump to search
Line 11: Line 11:
 
<p>כל השאלה של "ונחזי זוזי ממאן נקט" היא תוספת מאוחרת מהתקופה הסבוראית, ולכן ניתן להתעלם מהסתירות שנוצרות כתוצאה מכך שיש הווא אמינא ששואלים את המוכר.</p>
 
<p>כל השאלה של "ונחזי זוזי ממאן נקט" היא תוספת מאוחרת מהתקופה הסבוראית, ולכן ניתן להתעלם מהסתירות שנוצרות כתוצאה מכך שיש הווא אמינא ששואלים את המוכר.</p>
 
<mekorot><multilink><a href="אוצרהגאוניםבבאמציעאאוצרהפירושיםב-אותיותב-ג" data-aht="source">ר' ניסים</a><a href="אוצרהגאוניםבבאמציעאאוצרהפירושיםב-אותיותב-ג" data-aht="source">אוצר הגאונים בבא מציעא אוצר הפירושים ב': אותיות ב'-ג'</a></multilink></mekorot>
 
<mekorot><multilink><a href="אוצרהגאוניםבבאמציעאאוצרהפירושיםב-אותיותב-ג" data-aht="source">ר' ניסים</a><a href="אוצרהגאוניםבבאמציעאאוצרהפירושיםב-אותיותב-ג" data-aht="source">אוצר הגאונים בבא מציעא אוצר הפירושים ב': אותיות ב'-ג'</a></multilink></mekorot>
<point><b>"לא ידענא" – מי לא יודע?</b> לפי ר' ניסים, שאלה זו אינה רלוונטית, כי הוא אינו גורס את כל המשפט.<multilang style="overflow: auto">
+
<point><b>"לא ידענא" – מי לא יודע?</b> לפי ר' ניסים, שאלה זו אינה רלוונטית, כי הוא אינו גורס את כל המשפט.</point>
<q xml:lang="he" dir="rtl" style="margin-bottom:0;"><b>בראשית ברא</b> – אמר ר' יצחק לא היה צריך להתחיל התורה אלא מהחדש הזה לכם <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Shemot" data-ref="12,2">שמות י"ב:ב'</a>)</span> שהיא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל, ומה טעם פתח בבראשית, משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Tehillim" data-ref="111,6">תהלים קי"א:ו'</a>)</span>, שאם יאמרו אומות העולם לסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים, והם אומרים להם כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה והוא נתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו. <br/><b>בראשית</b> וגו' – אין הפסוק הזה אומר אלא דורשני כמו שדרשוהו רבותינו בשביל התורה שנקראת ראשית דרכו <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Mishlei" data-ref="8,22">משלי ח':כ"ב</a>)</span>, ובשביל ישראל שנקרא ראשית תבואתו <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Yirmeyahu" data-ref="2,3">ירמיהו ב':ג'</a>)</span>. ואם באת לדורשו כפשוטו, כך פרשהו: בראשית בריית שמים וארץ, והארץ היתה תהו ובהו וחשך, ויאמר אלהים יהי אור. ולא בא המקרא להורות סדר הבריאה לומר שאלו קדמו, שאם בא להורות כן היה לו לכתוב בראשנה ברא את השמים, שאין ראשית במקרא שאינו דבוק לתיבה שלאחריו, כמו בראשית ממלכת פלוני <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Yirmeyahu" data-ref="26,1">ירמיהו כ"ו:א'</a>)</span>, ראשית ממלכתו <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Bereshit" data-ref="10,10">בראשית י':י'</a>)</span>, ראשית דגנך <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Devarim" data-ref="18,4">דברים י"ח:ד'</a>)</span>. אף כאן אתה אומר בראשית ברא כמו בראשית ברוא הקב"ה את השמים, ודומה לו תחילת דבר י"י בהושע <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Hoshea" data-ref="1,2">הושע א':ב'</a>)</span> כמו תחלת דבורו של הקב"ה בהושע. ואם תאמר להורות בא שאלו תחלה נבראו, ופירושו בראשית הכל ברא אלו, ויש לך מקראות שמקצרים לשונם וממעטים תיבה אחת כמו כי לא סגר דלתי בטני <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Iyyov" data-ref="3,10">איוב ג':י'</a>)</span> ולא פירש מי הסוגר, וכמו ישא את חיל דמשק <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Yeshayahu" data-ref="8,4">ישעיהו ח':ד'</a>)</span> ולא פירש מי ישאנו, וכמו אם יחרוש בבקרים <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Amos" data-ref="6,12">עמוס ו':י"ב</a>)</span> ולא פירש מי החורש בבקרים, וכמו מגיד מראשית אחרית <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Yeshayahu" data-ref="46,10">ישעיהו מ"ו:י'</a>)</span> ולא כתב מגיד מראשית דבר אחרית דבר. אם כן תמה על עצמך שהרי המים קדמו, שהרי כתוב ורוח אלהים מרחפת על פני המים, ועדיין לא גלה בריית המים מתי, למדת שקדמו לארץ, ועוד שהשמים מאש ומים נבראו, על כרחך לא למד המקרא כסדר הקדומים והמאוחרים כלום. <br/><b>ברא אלהים</b> – ולא נאמר י"י, שבתחלה עלה במחשבה לבראותו במדת הדין, ראה שאין יכול להתקיים, הקדים מדת רחמים ושתפה למדת הדין, היינו דכתיב ביום עשות י"י אלהים ארץ ושמים <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Bereshit" data-ref="2,4">בראשית ב':ד'</a>)</span>.</q>
 
<q xml:lang="en" style="margin-bottom:0;"><b>בראשית IN THE BEGINNING</b> – Rabbi Isaac said: The Torah which is the Law book of Israel should have commenced with the verse <span class="source-link">(<a class="source" title="Shemot 12:2" data-book="English Shemot" data-ref="12,2">Exodus 12:2</a>)</span> "This month shall be unto you the first of the months" which is the first commandment given to Israel. What is the reason, then, that it commences with the account of the Creation? Because of the thought expressed in the text <span class="source-link">(<a class="source" title="Tehillim 111:6" data-book="English Tehillim" data-ref="111,6">Psalms 111:6</a>)</span> "He declared to His people the strength of His works (i.e. He gave an account of the work of Creation), in order that He might give them the heritage of the nations." For should the peoples of the world say to Israel, "You are robbers, because you took by force the lands of the seven nations of Canaan", Israel may reply to them, "All the earth belongs to the Holy One, blessed be He; He created it and gave it to whom He pleased. When He willed He gave it to them, and when He willed He took it from them and gave it to us" (Yalkut Shimoni Exodus 12:2). <br/><b>בראשית ברא IN THE BEGINNING GOD CREATED</b> – This verse calls aloud for explanation in the manner that our Rabbis explained it: God created the world for the sake of the Torah which is called <span class="source-link">(<a class="source" title="Mishlei 8:22" data-book="English Mishlei" data-ref="8,22">Proverbs 8:22</a>)</span> "The beginning (ראשית) of His (God's) way", and for the sake of Israel who are called <span class="source-link">(<a class="source" title="Yirmeyahu 2:3" data-book="English Yirmeyahu" data-ref="2,3">Jeremiah 2:3</a>)</span> "The beginning (ראשית) of His (God's) increase". If, however, you wish to explain it in its plain sense, explain it thus: At the beginning of the Creation of heaven and earth when the earth was without form and void and there was darkness, God said, "Let there be light". The text does not intend to point out the order of the acts of Creation — to state that these (heaven and earth) were created first; for if it intended to point this out, it should have written 'בראשונה ברא את השמים וגו "At first God created etc." And for this reason: Because, wherever the word ראשית occurs in Scripture, it is in the construct state. E.g., <span class="source-link">(<a class="source" title="Yirmeyahu 26:1" data-book="English Yirmeyahu" data-ref="26,1">Jeremiah 26:1</a>)</span> "In the beginning of (בראשית) the reign of Jehoiakim"; <span class="source-link">(<a class="source" title="Bereshit 10:10" data-book="English Bereshit" data-ref="10,10">Genesis 10:10</a>)</span> "The beginning of (ראשית) his kingdom"; <span class="source-link">(<a class="source" title="Devarim 18:4" data-book="English Devarim" data-ref="18,4">Deuteronomy 18:4</a>)</span> "The first fruit of (ראשית) thy corn." Similarly here you must translate בראשית ברא אלהים as though it read בראשית ברוא, at the beginning of God's creating. A similar grammatical construction (of a noun in construct followed by a verb) is: <span class="source-link">(<a class="source" title="Hoshea 1:2" data-book="English Hoshea" data-ref="1,2">Hosea 1:2</a>)</span> תחלת דבר ה' בהושע, which is as much as to say, "At the beginning of God's speaking through Hosea, the Lord said to Hosea." Should you, however, insist that it does actually intend to point out that these (heaven and earth) were created first, and that the meaning is, "At the beginning of everything He created these, admitting therefore that the word בראשית is in the construct state and explaining the omission of a word signifying "everything" by saying that you have texts which are elliptical, omitting a word, as for example <span class="source-link">(<a class="source" title="Iyyov 3:10" data-book="English Iyyov" data-ref="3,10">Job 3:10</a>)</span> "Because it shut not up the doors of my mother's womb" where it does not explicitly explain who it was that closed the womb; and <span class="source-link">(<a class="source" title="Yeshayahu 8:4" data-book="English Yeshayahu" data-ref="8,4">Isaiah 8:4</a>)</span> "He shall take away the spoil of Samaria" without explaining who shall take it away; and <span class="source-link">(<a class="source" data-book="English Amos" data-ref="6,12">Amos 6:12</a>)</span> "Doth he plough with oxen," and it does not explicitly state, "Doth a man plough with oxen"; <span class="source-link">(<a class="source" title="Yeshayahu 46:10" data-book="English Yeshayahu" data-ref="46,10">Isaiah 46:10</a>)</span> "Declaring from the beginning the end," and it does not explicitly state, "Declaring from the beginning of a thing the end of a thing' — if it is so (that you assert that this verse intends to point out that heaven and earth were created first), you should be astonished at yourself, because as a matter of fact the waters were created before heaven and earth, for, lo, it is written, (v. 2) "The Spirit of God was hovering on the face of the waters," and Scripture had not yet disclosed when the creation of the waters took place — consequently you must learn from this that the creation of the waters preceded that of the earth. And a further proof that the heavens and earth were not the first thing created is that the heavens were created from fire (אש) and water (מים), from which it follows that fire and water were in existence before the heavens. Therefore you must needs admit that the text teaches nothing about the earlier or later sequence of the acts of Creation. <br/><b>ברא אלהים GOD [AS JUDGE] CREATED</b> – It does not state 'ברא ה "The Lord (the Merciful One) created, because at first God intended to create it (the world) to be placed under the attribute (rule) of strict justice, but He realised that the world could not thus endure and therefore gave precedence to Divine Mercy allying it with Divine Justice. It is to this that what is written in <span class="source-link">(<a class="source" title="Bereshit 2:4" data-book="English Bereshit" data-ref="2,4">Genesis 2:4</a>)</span> alludes — "In the day that the Lord God made earth and heaven".</q>
 
</multilang></point>
 
 
</opinion>
 
</opinion>
 
<opinion>לא גורסים "מקחו בידו"
 
<opinion>לא גורסים "מקחו בידו"

Version as of 23:42, 1 September 2016

נאמנות עד יחיד

גישות פרשניות

בעיה טקסטואלית

לא גורסים "ונחזי זוזי"

כל השאלה של "ונחזי זוזי ממאן נקט" היא תוספת מאוחרת מהתקופה הסבוראית, ולכן ניתן להתעלם מהסתירות שנוצרות כתוצאה מכך שיש הווא אמינא ששואלים את המוכר.

"לא ידענא" – מי לא יודע? לפי ר' ניסים, שאלה זו אינה רלוונטית, כי הוא אינו גורס את כל המשפט.

לא גורסים "מקחו בידו"

רבינו האי גאון מתעלם מההגבלה במסכת קידושין שהמוכר נאמן רק כש"מקחו בידו", ולפיכך הוא סובר שגם במקרה של "שניים אוחזין" יש הווא אמינא שניתן לשאול את המוכר.

"לא ידענא" – מי לא יודע? המוכר אינו זוכר מי שילם לו מרצונו. אילו זכר, הוא היה נאמן לחלוטין.

"שניים אוחזין" מדבר על מקרה אחר

לפי שיטה זו, המילים "שניים אוחזין" מוסבות רק על המקרה בו שני הצדדים טוענים "אני מצאתיה", ורק אז שניהם מחזיקים בטלית, אך במקרה שהם טוענים שכל אחד מהם קנה את הטלית, היא עדיין נמצאת ברשות המוכר, ולכן הוא נאמן לומר מי שילם לו.

"לא ידע" – מי לא יודע? לפי הרי"ף, המוכר הוא שאינו יודע, אבל אילו היה זוכר, הוא היה נאמן לחלוטין.

הגבלת "מקחו בידו" מדברת על מקרה אחר

כאשר הגמרא בקידושין טוענת שיש לבדוק מי שילם, הגמרא מגבילה את הדין ש"אין מקחו בידו אינו נאמן", ולפיכך המוכר נאמן כל עוד רק אחד מהצדדים שילם, או שהחפץ בידו, ורק כאשר החפץ אינו בידו ושניהם שילמו הוא אינו נאמן.

"לא ידעינן" – מי לא יודע? לפי רש"י, לא משנה לנו מה המוכר יודע, כל עוד הבית דין אינו יודע מי שילם מרצון המוכר.

המוכר נאמן חלקית

לפי שיטה זו, לאחר שהחפץ יצא מרשות המוכר הוא אינו נאמן לגמרי, אבל עדיין יש לו נאמנות חלקית, בתורת עד יחיד, וגם עד יחיד יכול לעזור.

"לא ידע" – מי לא יודע? המוכר אינו יודע למי מכר, כי אם היה יודע היה נאמן חלקית.
כוחו של עד יחיד – הראשונים הנוקטים בגישה זו נחלקים לגבי פרטי הנאמנות שנותנים לעד יחיד במקרה זה:
  • לפי ר' תם ורוב הראשונים הללו, במקרה זה עד יחיד פוטר את הצד שלו מחיוב שבועה ומחייב את הצד שכנגדו בשבועה דאורייתא (כשאין עדים שני הצדדים חייבים בשבועה דרבנן).
  • לפי תלמיד רבינו יונה, עד יחיד לא יכול לפטור את הצד שלו משבועה, אבל הוא כן יחייב את הצד שכנגדו שבועה דאורייתא, ואולי אפילו יגרום לו שיודה מפני הבושה.

אין הווא אמינא לשאול את המוכר

הגמרא בבבא מציעא אינה מציעה לשאול את המוכר, אלא לשאול את בעלי הדין מי שילם. אם רק אחד מהם שילם, לא חושדים שבעלי הדין ישקרו, וכל המחלוקת בין הצדדים היא לגבי למי המוכר הסכים למכור (ולא מי שילם).