Shas:Single Supporting Witness/2/he

From AlHaTorah.org
Jump to navigation Jump to search

נאמנות עד יחיד

גישות פרשניות

המוכר אינו נאמן בכלל כאשר "אין מקחו בידו"

לא גורסים "ונחזי זוזי"

כל השאלה של "ונחזי זוזי ממאן נקט" היא תוספת מאוחרת מהתקופה הסבוראית, ולכן ניתן להתעלם מהסתירות שנוצרות כתוצאה מכך שיש הווא אמינא ששואלים את המוכר.

"לא ידענא" – מי לא יודע? לפי ר' ניסים, שאלה זו אינה רלוונטית, כי הוא אינו גורס את כל המשפט.

"שניים אוחזין" מדבר על מקרה אחר

לפי שיטה זו, המילים "שניים אוחזין" מוסבות רק על המקרה בו שני הצדדים טוענים "אני מצאתיה", ורק אז שניהם מחזיקים בטלית, אך במקרה שהם טוענים שכל אחד מהם קנה את הטלית, היא עדיין נמצאת ברשות המוכר, ולכן הוא נאמן לומר מי שילם לו.

"לא ידע" – מי לא יודע? לפי הרי"ף, המוכר הוא שאינו יודע, אבל אילו היה זוכר, הוא היה נאמן לחלוטין.

אין הווא אמינא לשאול את המוכר

הגמרא בבבא מציעא אינה מציעה לשאול את המוכר, אלא לשאול את בעלי הדין מי שילם. אם רק אחד מהם שילם, לא חושדים שבעלי הדין ישקרו, וכל המחלוקת בין הצדדים היא לגבי למי המוכר הסכים למכור (ולא מי שילם).

"לא ידענא" – מי לא יודע? לפי ר"י, לא משנה לנו מה המוכר יודע, כל עוד הבית דין אינו יודע מי שילם מרצון המוכר.

המוכר נאמן חלקית כאשר "אין מקחו בידו"

לפי שיטה זו, לאחר שהחפץ יצא מרשות המוכר הוא אינו נאמן לגמרי, אבל עדיין יש לו נאמנות חלקית, בתורת עד יחיד, וגם עד יחיד יכול לעזור.

"לא ידע" – מי לא יודע? המוכר אינו יודע למי מכר, כי אם היה יודע היה נאמן חלקית.
כוחו של עד יחיד – הראשונים הנוקטים בגישה זו נחלקים לגבי פרטי הנאמנות שנותנים לעד יחיד במקרה זה:
  • לפי ר' תם ורוב הראשונים הללו, במקרה זה עד יחיד פוטר את הצד שלו מחיוב שבועה ומחייב את הצד שכנגדו בשבועה דאורייתא (כשאין עדים שני הצדדים חייבים בשבועה דרבנן).
  • לפי תלמיד רבינו יונה, עד יחיד לא יכול לפטור את הצד שלו משבועה, אבל הוא כן יחייב את הצד שכנגדו שבועה דאורייתא, ואולי אפילו יגרום לו שיודה מפני הבושה.

המוכר נאמן לגמרי גם כאשר "אין מקחו בידו"

המוכר נאמן לגמרי תמיד

רבינו האי גאון מתעלם מההגבלה במסכת קידושין שהמוכר נאמן רק כש"מקחו בידו", ולפיכך הוא סובר שגם במקרה של "שניים אוחזין" יש הווא אמינא שניתן לשאול את המוכר.

"לא ידע" – מי לא יודע? המוכר אינו זוכר מי שילם לו מרצונו. אילו זכר, הוא היה נאמן לחלוטין.

המוכר נאמן לגמרי לפעמים

כאשר הגמרא בקידושין טוענת שיש לבדוק מי שילם, הגמרא מגבילה את הדין ש"אין מקחו בידו אינו נאמן", ולפיכך המוכר נאמן כל עוד רק אחד מהצדדים שילם, או שהחפץ בידו, ורק כאשר החפץ אינו בידו ושניהם שילמו הוא אינו נאמן.

"לא ידעינן" – מי לא יודע? לפי רש"י, לא משנה לנו מה המוכר יודע, כל עוד הבית דין אינו יודע מי שילם מרצון המוכר.