אות התנין באמנות
הקדמה
התיאורים האמנותיים השונים המוצגים כאן, התמונה מתוך הגדת סרייבו,1 שטיח קיר המבוסס על ציור שמן של ניקולא פוסן,2 והאיור מתוך תנ"ך לה-האי,3 כולם מתארים את נס הפיכת מטהו של אהרן לתנין. האמנים נבדלים זה מזה רבות באופן שבו הם מדמיינים את התנין, ובאופן שבו הם מבינים את הנס בכללותו.
תמונות מנוגדות
הגדת סרייבו
האיור בהגדה הוא הפשוט מבין הקומפוזיציות. הוא מתאר רק שש דמויות סטטיות: פרעה, משה ואהרן, ושלושה מצרים. התנין, המתואר כיצור דמוי-לטאה, שוכב על השולחן, בולע בשלווה את התנינים האחרים, שראשיהם מציצים מתוך פיו.
פוסן
שטיח קיר צבעוני זה ממקם את סצנת הנס בתוך הארמון. הדמויות השונות מסודרות בשורה לרוחב התמונה, כשהמטות-שהפכו-לנחשים מתפתלים על הרצפה לפניהם. פרעה נבדל רק בכך שהוא הדמות היחידה היושבת. משה ואהרן פונים אליו, אצבעותיהם מופנות השמימה, ומעידים כנראה שהנס הוא מעשה ידי ה'.
תנ"ך לה-האי
תחריט זה, לעומת זאת, ממקם את הנס מחוץ לארמון. הוא מלא בדמויות ובתנועה, כאשר צופים רבים מלבד חצרני פרעה מתקרבים לצפות באתר. משה ואהרן ממוקמים ברקע הקדמי השמאלי, גבם אל הצופה, בעוד פרעה מתנשא מעליהם ומביט בתנינים למטה. היצורים מצוירים כאן כדרקונים מכונפים, הנלחמים ונושכים זה את זה.
יחס לטקסט המקראי
בחירות האמנים משקפות עמימויות מסוימות בטקסט המקראי ועמדות פרשניות אפשריות שונות:
זיהוי התנין
ההבדל היסודי ביותר בין התיאורים הוא האופן שבו כל אמן מצייר את התנין. פוסן מציג אותו כנחש, ואילו תנ"ך לה-האי מציג אותו כדרקון, והגדת סרייבו מאיירת אותו כלטאה. מי צודק? הטקסט המקראי אינו ברור, ואף שהמילה מופיעה במספר מקומות, ההקשרים השונים יכולים לתמוך במגוון רחב של משמעויות אפשריות, מתנין ועד נחש. ראו תנין – נחש או מפלצת ים לפרטים.
מטות שנבלעו או נחשים שנבלעו?
הן בהגדת סרייבו והן בתנ"ך לה-האי, זהו תנינו של אהרן שבולע את התנינים האחרים. לפי קריאה מילולית של שמות ז':י"ב, עם זאת, מטהו של אהרן עצמו (ולא היצור שאליו הוא הפך) הוא הבולע את המטות האחרים. הפרשנים חלוקים באשר למשמעות הפסוק. יש הטוענים שאכן היה זה נס כפול; לחפץ הדומם ניתנה היכולת לטרוף חפצים אחרים.4 אחרים מציעים שהמילה "מטה" אינה צריכה להיות מובנת כפשוטה, אלא מתייחסת למטה-שהפך-לתנין.5
הנוכחים
בעוד שאמן הגדת סרייבו ופוסן מניחים שהנס נצפה רק בידי פרעה וחצרניו, וממקמים את האירוע בתוך הארמון, אמן תנ"ך לה-האי מאפשר קהל צופים גדול בהרבה, ומציג את הנס לעיני כלל האוכלוסייה המצרית. הרושם העולה מן הפרק תואם את הקריאה הראשונה, אך אינו שולל את האפשרות השנייה. ההבדל קשור לאופן שבו מבינים את מטרת האות. האם נועד רק כאזהרה לפרעה, כדי לעודד אותו לשחרר את בני ישראל, או שמא היה זה הפגנה ראשונית של כוחו של ה', המכוונת לכלל האומה המצרית? להרחבה, ראו מטרת המכות.