Sin of the Golden Calf in Art/0/he
חטא העגל באמנות
הקדמה
חטא עגל הזהב מייצג את אחת מנקודות השפל בתולדות עם ישראל. כל שלושת הציורים המוצגים כאן, "פולחן עגל הזהב" של פרנקן,1 "הערצת עגל הזהב" של רפאל,2 ו"עגל הזהב" של טיסו,3 מציגים את הסצנה הידועה לשמצה. כל אחד מהאמנים מתאר את דמויות הסיפור (העגל, אהרון, והעם החוטא) בדרכים ייחודיות, ומאפשר הבנות שונות הן של אופי החטא של העם והן של תפקיד אהרון בו.
השוואת התמונות
פרנס פרנקן השני
התמונה של פרנקן מחולקת לשתי סצנות. בחזית, אהרון, לבוש בבגדי כהן גדול, יושב על מעין כס מלכים בזמן שבני ישראל מניחים לרגליו כלי זהב ותכשיטים. מרחוק, קבוצת גברים ונשים רוקדת סביב עמוד גבוה אשר עליו מוצב עגל הזהב. אחרים מסתובבים באזור, אוכלים ומפטפטים. על ההר שמשמאל, ניתן להבחין בדמויותיהם של משה ויהושע.
רפאל
העיבוד של רפאל מתמקד רק בסצנת הסגידה לעגל עצמו. קבוצה קטנה של בני ישראל כורעת ברך על הרצפה מסביב. כמה מצביעים על העגל בעוד אחרים נושאים ידיהם בתפילה. ההתאספות מכילה גברים, נשים וילדים, אך נראה כי אהרון עצמו נעדר. העגל עצמו קטן, רק מעט גדול יותר מראשי המתפללים. בצד שמאל, משה ויהושע יורדים במורד ההר, ומשה עומד לרסק את הלוחות.
טיסו
כמו רפאל, גם טיסו בוחר להציג את רגע הפולחן. הוא מתאר התאספות צפופה של גברים, שרבים מהם מרכינים את ראשם ומרימים את זרועותיהם אל העגל הגדול. האווירה קודרת, שכן קלות הדעת והריקודים המשמחים של המתפללים אצל פרנקן מוחלפים כאן ביראת כבוד ותחנונים. אהרון מודגש משמאל, לבוש במה שנראה כטלית לבנה, וכנראה מוביל את תפילת הציבור.
יחס לטקסט המקראי
בחירותיהם של האמנים מעידות על ערפול מסויים בטקסט המקראי, ומשקפות דרכים שונות לפרש את הפסוקים:
מי עבד את העגל?
בעוד שטיסו מתאר התאספות כוללת של העם לסגוד לעגל, אצל פרנקן ורפאל רק חלק קטן מהאומה משתתף. בנוסף, בעוד שטיסו מצייר רק גברים בציורו, האמנים האחרים מציגים גם נשים. איזו תיאור נאמן יותר למה שקרה בפועל? איזה חלק מהאנשים השתתפו במעשה העגל?4 האם גברים ונשים היו מעורבים באותה מידה?5
תפקידו של אהרן
בציורו של טוסו אהרון משתתף באופן פעיל בסגידה לעגל, ואילו בשאר היצירות הוא נעדר מעבודת הפולחן. מה אומר הטקסט המקראי על השתתפותו? התורה שותקת באופן מפתיע, ואיננה מצהירה על חפותו של אהרון במפורש. מצד שני, החטא היחיד שבו הוא הואשם בעקביות הוא הכנת העגל, לא סגידה אליו. מכיוון שאהרון לא רק נמנע מכל עונש, אלא גם קיבל את תפקיד הכהן הגדול, רוב הפרשנים מניחים כי אשמתו הייתה פחותה מזו של שאר העם החוטא ולכן מחפשים דרכים להגן עליו. ראו חטא העגל לפירוט של מגוון דרכים להסביר את מעשיו של אהרון.6
אופי הפולחן
בציור של פרנקן, בני ישראל עובדים את העגל באמצעות חגיגה והילולה, כשהם רוקדים וסועדים בנוכחותו. בתמונות של רפאל וטיסו, לעומת זאת, האנשים כורעים ברך ומתפללים. הפסוקים בשמות ל״ב:ו' תומכים בשני התיאורים, בתארם את העם גם "מצַחֵק" וגם עוסק בהקרבה, מה שמרמז כי בפולחן היו אלמנטים של דבקות חמורה וקלות דעת כאחד.
עם זאת, השוני באווירה בין היצירות עשוי לשקף גם הבנות מנוגדות של כוונות העם. האם האנשים ראו את העגל כאלוהות אלטרנטיבית, וסגדו לו כדרך עובדי עבודה זרה המערבים "צחוק" ואוכל בפולחן?7 או האם הם חשבו על העגל ככלי שדרכו יוכלו לעבוד את ה' עצמו,8 ואז קלות הדעת מילאה תפקיד פחות מרכזי? להרחבה, ראו חטא העגל.
גודל העגל
שלושת האמנים מתארים עגלים בגדלים שונים. מכיוון שהטקסט המקראי אינו מספק את מידות הפסל, לא ניתן לקבוע מה מביניהם הוא המדויק ביותר מבחינה היסטורית. עם זאת, הנושא מעלה שאלות חשובות בנוגע למניעיו של אהרון בבניית העגל. האם הוא באמת הסכים ליצור אלוהות אלטרנטיבית לעם, או האם, כפי שמציעים כמה פרשנים, כל מעשיו נועדו לעכב את העם עד שיגיע משה?9 אם האפשרות הראשונה נכונה, אזי כנראה שאין צורך באליל גדול במיוחד. אולם אם נלך בעקבות האפשרות השנייה, נבין כי וודאי רצה אהרן ליצור עגל גדול ככל האפשר כדי להאריך את משך התהליך.
תכשיטים או כלים?
פרנקן מציג את אנשי העם מעניקים לאהרון לא רק עגילים, אלא גם כלי זהב. אין שום רמז לכך בטקסט המדבר במפורש על "נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאׇזְנֵי נְשֵׁיכֶם", אך העיבוד גורם למתבונן לתהות, מדוע אהרן לא ביקש גם כלים? האם לא היה הגיוני יותר לבקש חפצים המכילים כמויות גדולות יותר של זהב מאשר עגילים?
תהייה זו עשויה לתמוך באפשרות שצוינה לעיל, שגם זו הייתה טקטיקת עיכוב של אהרון, שבכוונה פעל באופן לא יעיל. אפשרות אחרת היא שלא הייתה לאהרון בכלל ברירה, מכיוון שלאנשים לא היה זהב אחר. התשובה לכך נעוצה באופן שבו מבינים מה נכלל ב"כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב" ש"שאלו" העם מן המצרים. ראו ביאור רשב"ם המובא בפיצויים לעבדות וניצול מצרים המציע כי הפסוק מתייחס לא לכלים אלא דווקא לתכשיטים.
אהרן ככהן גדול
בעוד שפרנס פרנקן השני מלביש את אהרון בחושן של הכהן הגדול, טיסו מלביש אותו כאחד העם. הבדל זה משקף מחלוקת לגבי מתי נבחר אהרן להיות כהן גדול: לפני או אחרי חטא העגל. להרחבה, ראו בחירת הכהנים והלויים.
הבסיס של העגל
כל אחד מהאמנים מתאר את העגל על גבי כן כלשהו, בין אם זה עמוד או פלטפורמה יותר פשוטה. שום תיאור לבסיס כזה לא נמצא בתיאור בספר שמות. מ"ד קאסוטו מציע שזה נובע מכך שבפועל, העם התכוון שהעגל עצמו ישמש ככן או ככס מלוכה לכבודו של ה'. במזרח התיכון הקדום, אלילים הוצגו לעיתים קרובות כעומדים על בסיס בדמותן של בהמות. אהרון חיקה נוהג אמנותי זה, אך דאג לא להוסיף אף דימוי של הקב"ה עצמו על הבסיס הזה.10
