חטא העגל בשמות ובדברים

נושא זה עדיין לא עבר ביקורת עורך

הקדמה

האירועים סביב חטא העגל מסופרים לראשונה בשמות ל"ב-ל"ד, ולאחר מכן נסקרים מחדש בידי משה בנאום הפרידה שלו לאומה, בדברים ט'-י'. באופן כללי, סיפורו החוזר של משה קרוב למדי למקור, אף שהוא משמיט היבטים מסוימים של הסיפור ומדגיש אחרים. בחינת ההבדלים הללו יכולה לסייע לנו לזהות את המסרים הספציפיים שמשה ביקש להעביר בסיפרו מחדש את הפרשה.

נקודות ניגוד

קיימים מספר הבדלים בין הסיפורים (להשוואה מלאה בין שני הסיפורים, פתחו את טבלת ההשוואה והרחיבו למסך מלא):

• ההקשר – ספר שמות ממקם את הסיפור בהקשר של כל האירועים שהתרחשו לאחר יציאת מצרים.  בדברים, לעומת זאת, החטא אינו מוזכר כחלק מסקירה היסטורית, אלא כחלק מדיון בנוגע ל"היעדר צדקתה" של האומה.  בסיפור החוזר הזה, משה מביא את החטא כדוגמה אחת בלבד מבין חטאים רבים כאלה, ומצביע עליו כראיה לכך שלא בשל התנהגותם הישרה של העם הם עתידים לרשת את הארץ.¹
• פתיחת הסיפור – שמות ל"ב נפתח בתיאור בקשת העם: "עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים" ולאחריה יצירת העגל ועבודתו. בדברים, משה מדלג על סצנת הפתיחה הזו, ומתחיל את הסיפור בכך שה' מודיע לו על רצונו להשמיד את האומה בשל חטאם.  משה אינו כולל שום פרטים בנוגע לעבודת העגל בפועל.
• תפילותיו של משה – בעוד שספר שמות מציג את משה כמתפלל למען האומה בעודו על ההר, מספר דברים נראה שמשה התפלל רק לאחר מכן.²  נוסף על כך, דברים מדבר על תפילתו של משה במשך ארבעים יום וארבעים לילה ואף חוזר על עובדה זו שלוש פעמים נפרדות (ב דברים ט':י"ח,כ"ה וי':י'),³ בעוד שספר שמות אינו אומר דבר על משך התפילה.  מנגד, רק ספר שמות מפרט את תוכן תפילתו השנייה של משה (שמות ל"ב:ל'-ל"ה).
  
• יהושע – שיחתו של משה עם יהושע למרגלות ההר מצויה רק בספר שמות.
• תוכחת אהרן – ספר שמות מספר כיצד משה תישאל את אהרן בנוגע למעשיו וכיצד אהרן ניסה להצדיק את עצמו. בדברים, משה משמיט שיחה זו, אך במקום זאת מתאר כיצד התפלל למען אהרן כדי שה' לא ישמידו.
• תפקיד הלוויים – בדברים, משה אינו מזכיר כלל את הריגת עובדי העגל בידי הלוויים, אך הוא כן אומר ש"בָּעֵת הַהִוא" הבדיל ה' את הלוויים לשרתו.⁴

ניתוח

בסיפור החוזר של ספר דברים, מטרתו העיקרית של משה היא לשכנע את העם שלא בשל צדקתם הם ירשו את הארץ, אלא שהם עם קשה עורף ומרדני,⁵ שחטאיהם כמעט הביאו להכחדתם. אלמלא תפילותיו של משה למענם, לא רק שלא היו יורשים את הארץ, הם היו נשמדים כליל. משה מרמז שעל העם לשנות את דרכיו בעתיד, שכן לאחר שייכנסו לארץ, משה כבר לא יהיה שם כדי להתפלל למענם. לאור זאת, ניתן להסביר בקלות רבים מההבדלים בין הסיפורים:

• ההקשר – אף שסיפורו של משה בדברים מתמקד בחטא העגל (בהיותו אחד מחטאי האומה החמורים ביותר), הוא אינו מסתפק בו בלבד, אלא מזכיר גם את תלונות העם בתבערה, מסה, קברות התאווה, וקדש ברנע (דברים ט':כ"ב-כ"ג).⁶  הדבר הגיוני, שכן מטרתו של משה היא להדגיש את עברותיו המתמידות של העם ואת הצורך בהתערבותו החוזרת.
• הפתיחה – משה פותח בהחלטתו של ה' להשמיד את האומה (ולא בתיאור עבודת האלילים של האומה), משום שזהו חלק מהמסר שהוא רוצה שהאומה תפנים – ההשלכות האפשריות של מעשיהם. פרטי החטא פחות חשובים מהעובדה שמרדנותה המתמדת של האומה מזכה אותם שוב ושוב בהשמדה.
• תפילות – בדברים, משה מתמקד פחות בתוכן תפילותיו לה' ויותר במשך התפילות הללו ובעובדה שהיה עליו להתחנן לה' שוב ושוב (וָאֶתְנַפַּל לִפְנֵי י"י כָּרִאשֹׁנָה, וַיִּשְׁמַע י"י אֵלַי גַּם בַּפַּעַם הַהִוא ). אף שהטיעונים המקוריים שהעלה משה כדי לשכנע את ה' אולי כבר אינם רלוונטיים, האומה הייתה זקוקה לתזכורת בדבר עוצמת המאמץ הנדרש להשגת סליחה. משה מדגיש עד כמה חיוניות היו תפילותיו בשמירתם בחיים, ומזכיר להם שכאשר הוא ימות, לא תהיה להם עוד תפילתו כדי להישען עליה.
• שינוי במיקום התפילה – הפרשנים חלוקים בשאלה האם שמות ל"ב:י"א-י"ד ו דברים ט':כ"ה-כ"ט מתארים את אותה תפילה, ואם כן, מתי נאמרה בפועל (לפני או אחרי השמדת העגל).⁷ אם שני מערכי הפסוקים מתייחסים לאותה תפילה ואם סדר האירועים הוא כפי שמוצג בשמות, ניתן להציע שני הסברים אפשריים לשינוי:
• בדברים, ייתכן שמשה רצה להציב את התפילה בסמוך לאזכור חטאים אחרים של האומה.⁸  בכך, רמז משה שתפילה כזו נדרשה לאחר כל חטא (ולא רק לאחר חטא זה).⁹ 
• י. גרוסמן¹⁰ מציע בנוסף שהעובדה שהתפילות מופיעות בסיום הסיפור (ממש לפני קבלת הלוחות השניים), מדגישה שהן היו יעילות בהשגת הסליחה.  [בשמות, לעומת זאת, התפילה מלווה בהריגת העובדים ובמגפה אלוקית, המרמזת שהיא לא השיגה את מטרתה.]
• אהרן – משה מדבר על התערבותו למען אהרן מאותה סיבה, ומדגיש שאפילו אהרן היה נהרג אלמלא התפלל משה למענו.
• תפקיד הלוויים – ייתכן שמשה לא רצה להזכיר לעם כיצד נהרגו בידי אחיהם, והעדיף רק לרמוז לכך שתפקיד הלוויים זיכה אותם בגמול.¹¹
• השיחה עם יהושע – מאחר ששיחה זו לא הייתה רלוונטית למסר שמשה ניסה להעביר, הוא השמיט אותה מסיפורו.

¹ ראו דברים ט':ו': "לֹא בְצִדְקָתְךָ וּבְיֹשֶׁר לְבָבְךָ אַתָּה בָא לָרֶשֶׁת אֶת אַרְצָם".

² ראו אבן עזראשמות פירוש שני ל"ב:י"אאודות ר' אברהם אבן עזרא ורמב"ןשמות ל״ב:י״אאודות ר' משה בן נחמן החולקים בשאלה איזה סיפור מייצג את סדר האירועים האמיתי. אבן עזרא סובר שהסיפור החוזר בדברים הוא לפי הסדר הכרונולוגי ושמשה התפלל רק לאחר השמדת העגל, ואילו רמב"ן טוען ששמות הוא לפי הסדר הכרונולוגי ושמשה שינה את הסדר בסיפורו החוזר.

³ אין זה ברור כיצד כל אחד מאלה קשור לאחרים ואילו מן הפסוקים מתייחס לאיזו תקופה של ארבעים יום. ראו: כמה תקופות של ארבעים יום לדיון.

⁴ פסוק זה נראה כמרמז שהלוויים תוגמלו על תפקידם בהפגת חמתו של ה' באמצעות מינויים לשרת במקדש. ראו, עם זאת, בחירת הכהנים והלוויים לקריאות אחרות של הפסוק ולרקע לבחירתם.

⁵ משה מזכיר ארבע פעמים (בשינויים) שהעם היה "מַקְצִפִים... אֶת י"י". [הפועל מופיע רק פעמיים נוספות בכל הספר.]  באופן דומה, השורש "מרה" מופיע שלוש פעמים ביחידה זו (מתוך שמונה פעמים בלבד בכל ספר דברים), והביטוי "עַם קְשֵׁה עֹרֶף" מופיע כאן פעמיים ולא בשום מקום אחר בספר.

⁶ אזכור חטאים אלה קוטע את הסיפור הגדול יותר של חטא העגל, והוא הגיוני רק אם מכירים בכך שדיונו של משה בחטא העגל הוא רק דוגמה אחת המובאת כדי להדגיש את הצורך בהתערבותו של משה.

⁷ ראו את דעותיהם של אבן עזראשמות פירוש שני ל"ב:י"אאודות ר' אברהם אבן עזרא ו רמב"ןשמות ל"ב:י"אאודות ר' משה בן נחמן הנדונים בהערה לעיל.

⁸ בפסוקים הסמוכים ממש לתפילה, דן משה בחטאי תבערה, מסה, קברות התאווה, וקדש ברנע.

⁹ ראו את הדמיון בין תפילה זו לתפילתו של משה לאחר חטא המרגלים בבמדבר י"ד:י"ג-י"ט.

¹⁰ ראו מאמרו, "פרשת עקב – פרשנות משה לחטא העגל". הוא מסביר את ההבדלים בין הסיפורים באופן שונה מזה המוצג כאן.  בעקבות א. הדד, "חטא העגל", מגדים 21 (1994): 29-36, הוא מציע שבשמות, העם מוצג כעובר על איסור "לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים", בעוד שבדברים, משה ממתן את חטאם, ומציג אותם כעוברים (רק) על "לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל".  להרחבה על שתי הבנות אלה של החטא, ראו חטא העגל.

¹¹ ואולם, כפי שצוין לעיל, לא כולם מסכימים שהפסוקים מרמזים שהלוויים נבחרו לראשונה למשימותיהם דווקא כעת.  אשר על כן, לא כולם מסכימים שהם קיבלו את התפקיד לשרת במקדש כגמול על תפקידם בענישת עובדי העגל. ראו בחירת הכהנים והלוויים.