EN/HEע/E

Stopping of the Sun at Givon

Sources

Devarim 34:10-12דברים ל״ד:י׳-י״ב

(10) And there hath not arisen a prophet since in Israel like unto Moses, whom the Lord knew face to face; (11) in all the signs and the wonders, which the Lord sent him to do in the land of Egypt, to Pharaoh, and to all his servants, and to all his land; (12) and in all the mighty hand, and in all the great terror, which Moses wrought in the sight of all Israel.

(י) וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ י"י פָּנִים אֶל פָּנִים. (יא) לְכׇל הָאֹתֹת וְהַמּוֹפְתִים אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ י"י לַעֲשׂוֹת בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם לְפַרְעֹה וּלְכׇל עֲבָדָיו וּלְכׇל אַרְצוֹ. (יב) וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה לְעֵינֵי כׇּל יִשְׂרָאֵל.

Yehoshua 10:7-19יהושע י׳:ז׳-י״ט

(7) So Joshua went up from Gilgal, he, and all the people of war with him, and all the mighty men of valour. (8) And the Lord said unto Joshua: 'Fear them not; for I have delivered them into thy hand; there shall not a man of them stand against thee.' (9) Joshua therefore came upon them suddenly; for he went up from Gilgal all the night. (10) And the Lord discomfited them before Israel, and slew them with a great slaughter at Gibeon; and they chased them by the way of the ascent of Beth-horon, and smote them to Azekah, and unto Makkedah. (11) And it came to pass, as they fled from before Israel, while they were at the descent of Beth-horon, that the Lord cast down great stones from heaven upon them unto Azekah, and they died; they were more who died with the hailstones than they whom the children of Israel slew with the sword. (12) Then spoke Joshua to the Lord in the day when the Lord delivered up the Amorites before the children of Israel; and he said in the sight of Israel: 'Sun, stand thou still upon Gibeon; And thou, Moon, in the valley of Aijalon.' (13) And the sun stood still, and the moon stayed, Until the nation had avenged themselves of their enemies. Is not this written in the book of Jashar? And the sun stayed in themidst of heaven, and hasted not to go down about a whole day. (14) And there was no day like that before it or after it, that the Lord hearkened unto the voice of a man; for the Lord fought for Israel. (15) And Joshua returned, and all Israel with him, unto the camp to Gilgal. (16) And these five kings fled, and hid themselves in the cave at Makkedah. (17) And it was told Joshua, saying: 'The five kings are found, hidden in the cave at Makkedah.' (18) And Joshua said: 'Roll great stones unto the mouth of the cave, and set men by it to keep them; (19) but stay not ye; pursue after your enemies, and smite the hindmost of them; suffer them not to enter into their cities; for the Lord your God hath delivered them into your hand.'

(ז) וַיַּעַל יְהוֹשֻׁעַ מִן הַגִּלְגָּל הוּא וְכׇל עַם הַמִּלְחָמָה עִמּוֹ וְכֹל גִּבּוֹרֵי הֶחָיִל. (ח) וַיֹּאמֶר י״י אֶל יְהוֹשֻׁעַ אַל תִּירָא מֵהֶם כִּי בְיָדְךָ נְתַתִּים לֹא יַעֲמֹד אִישׁ מֵהֶם בְּפָנֶיךָ. (ט) וַיָּבֹא אֲלֵיהֶם יְהוֹשֻׁעַ פִּתְאֹם כׇּל הַלַּיְלָה עָלָה מִן הַגִּלְגָּל. (י) וַיְהֻמֵּם י״י לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּכֵּם מַכָּה גְדוֹלָה בְּגִבְעוֹן וַיִּרְדְּפֵם דֶּרֶךְ מַעֲלֵה בֵית חוֹרֹן וַיַּכֵּם עַד עֲזֵקָה וְעַד מַקֵּדָה. (יא) וַיְהִי בְּנֻסָם מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵם בְּמוֹרַד בֵּית חוֹרֹן וַי״י הִשְׁלִיךְ עֲלֵיהֶם אֲבָנִים גְּדֹלוֹת מִן הַשָּׁמַיִם עַד עֲזֵקָה וַיָּמֻתוּ רַבִּים אֲשֶׁר מֵתוּ בְּאַבְנֵי הַבָּרָד מֵאֲשֶׁר הָרְגוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בֶּחָרֶב. (יב) אָז יְדַבֵּר יְהוֹשֻׁעַ לַי״י בְּיוֹם תֵּת י״י אֶת הָאֱמֹרִי לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר לְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן. (יג) וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ עָמָד עַד יִקֹּם גּוֹי אֹיְבָיו הֲלֹא הִיא כְתוּבָה עַל סֵפֶר הַיָּשָׁר וַיַּעֲמֹד הַשֶּׁמֶשׁ בַּחֲצִי הַשָּׁמַיִם וְלֹא אָץ לָבוֹא כְּיוֹם תָּמִים. (יד) וְלֹא הָיָה כַּיּוֹם הַהוּא לְפָנָיו וְאַחֲרָיו לִשְׁמֹעַ י״י בְּקוֹל אִישׁ כִּי י״י נִלְחָם לְיִשְׂרָאֵל. (טו) וַיָּשׇׁב יְהוֹשֻׁעַ וְכׇל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ אֶל הַמַּחֲנֶה הַגִּלְגָּלָה. (טז) וַיָּנֻסוּ חֲמֵשֶׁת הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה וַיֵּחָבְאוּ בַמְּעָרָה בְּמַקֵּדָה. (יז) וַיֻּגַּד לִיהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר נִמְצְאוּ חֲמֵשֶׁת הַמְּלָכִים נֶחְבְּאִים בַּמְּעָרָה בְּמַקֵּדָה. (יח) וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ גֹּלּוּ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת אֶל פִּי הַמְּעָרָה וְהַפְקִידוּ עָלֶיהָ אֲנָשִׁים לְשׇׁמְרָם. (יט) וְאַתֶּם אַל תַּעֲמֹדוּ רִדְפוּ אַחֲרֵי אֹיְבֵיכֶם וְזִנַּבְתֶּם אוֹתָם אַל תִּתְּנוּם לָבוֹא אֶל עָרֵיהֶם כִּי נְתָנָם י״י אֱלֹהֵיכֶם בְּיֶדְכֶם.

Shofetim 5:20-21שופטים ה׳:כ׳-כ״א

(20) They fought from heaven, The stars in their courses fought against Sisera. (21) The brook Kishon swept them away, That ancient brook, the brook Kishon. O my soul, tread them down with strength.

(כ) מִן שָׁמַיִם נִלְחָמוּ הַכּוֹכָבִים מִמְּסִלּוֹתָם נִלְחֲמוּ עִם סִיסְרָא. (כא) נַחַל קִישׁוֹן גְּרָפָם נַחַל קְדוּמִים נַחַל קִישׁוֹן תִּדְרְכִי נַפְשִׁי עֹז.

Shemuel I 14:9שמואל א׳ י״ד:ט׳

If they say thus unto us: Tarry until we come to you; then we will stand still in our place, and will not go up unto them.

אִם כֹּה יֹאמְרוּ אֵלֵינוּ דֹּמּוּ עַד הַגִּיעֵנוּ אֲלֵיכֶם וְעָמַדְנוּ תַחְתֵּינוּ וְלֹא נַעֲלֶה אֲלֵיהֶם.

Shemuel II 1:17-18שמואל ב׳ א׳:י״ז-י״ח

(17) And David lamented with this lamentation over Saul and over Jonathan his son, (18) and said—To teach the sons of Judah the bow. Behold, it is written in the book of Jashar:

(יז) וַיְקֹנֵן דָּוִד אֶת הַקִּינָה הַזֹּאת עַל שָׁאוּל וְעַל יְהוֹנָתָן בְּנוֹ. (יח) וַיֹּאמֶר לְלַמֵּד בְּנֵי יְהוּדָה קָשֶׁת הִנֵּה כְתוּבָה עַל סֵפֶר הַיָּשָׁר.

Melakhim II 20:9-11מלכים ב׳ כ׳:ט׳-י״א

(9) And Isaiah said: 'This shall be the sign unto thee from the Lord, that the Lord will do the thing that He hath spoken: shall the shadow go forward ten degrees, or go back ten degrees? (10) And Hezekiah answered: 'It is a light thing for the shadow to decline ten degrees; nay, but let the shadow return backward ten degrees.' (11) And Isaiah the prophet cried unto the Lord; and he brought the shadow ten degrees backward, by which it had gone down on the dial of Ahaz.

(ט) וַיֹּאמֶר יְשַׁעְיָהוּ זֶה לְּךָ הָאוֹת מֵאֵת י"י כִּי יַעֲשֶׂה י"י אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֵּר הָלַךְ הַצֵּל עֶשֶׂר מַעֲלוֹת אִם יָשׁוּב עֶשֶׂר מַעֲלוֹת. (י) וַיֹּאמֶר יְחִזְקִיָּהוּ נָקֵל לַצֵּל לִנְטוֹת עֶשֶׂר מַעֲלוֹת לֹא כִי יָשׁוּב הַצֵּל אֲחֹרַנִּית עֶשֶׂר מַעֲלוֹת. (יא) וַיִּקְרָא יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא אֶל י"י וַיָּשֶׁב אֶת הַצֵּל בַּמַּעֲלוֹת אֲשֶׁר יָרְדָה בְּמַעֲלוֹת אָחָז אֲחֹרַנִּית עֶשֶׂר מַעֲלוֹת.

Chavakkuk 3:11חבקוק ג׳:י״א

The sun and moon stand still in their habitation; At the light of Thine arrows as they go, At the shining of Thy glittering spear.

שֶׁמֶשׁ יָרֵחַ עָמַד זְבֻלָה לְאוֹר חִצֶּיךָ יְהַלֵּכוּ לְנֹגַהּ בְּרַק חֲנִיתֶךָ.

Ben Sira 46:1-7בן סירא מ״ו:א׳-ז׳

(א) אחרי משה קם יהושע בן נון איש חיל ונביא ה'. (ב) כשמו כן הוא, כי הושע הושיע את בחירי אל, נקם השיב לצריו ולעמו הנחיל נחלה. (ג) בנטות ידו עשה חיל, ובהנף ידו כבש הרים. (ד) מי כמוהו גיבור במלחמה, בלחמו את שונאי אלוה. (ה) הלא על פיהו דמם השמש, ויום נחשבו יומיים. (ו) במצור מצריו פלל לאל, ויעתר לו ה' וימטר אבני ברד עלימו. (ז) הרעים כרעם ממרום עלימו ויכלם עד כלה, למען יכירו חצי שדי, אשר היו בעוזריו.

Seder Olam Rabbah 11סדר עולם רבה י״א

בג' בתמוז ויאמר לעיני כל ישראל שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון. וידום השמש וגו' (יהושע י' י"ב) רבי יוסי אומר יום התקופה היה למדנו שר"ח ניסן של אותה שנה הוא היה יום התקופה.

Bavli Taanit 19b-20aבבלי תענית י״ט:-כ׳.

ת"ר פעם אחת עלו כל ישראל לרגל לירושלים ולא היה להם מים לשתות הלך נקדימון בן גוריון אצל אדון אחד אמר לו הלויני שתים עשרה מעיינות מים לעולי רגלים ואני אתן לך שתים עשרה עינות מים ואם איני נותן לך הריני נותן לך שתים עשרה ככר כסף וקבע לו זמן כיון שהגיע הזמן ולא ירדו גשמים בשחרית שלח לו שגר לי או מים או מעות שיש לי בידך שלח לו עדיין יש לי זמן כל היום כולו שלי הוא בצהרים שלח לו שגר לי או מים או מעות שיש לי בידך שלח לו עדיין יש לי שהות ביום במנחה שלח לו שגר לי או מים או מעות שיש לי בידך שלח לו עדיין יש לי שהות ביום לגלג עליו אותו אדון אמר כל השנה כולה לא ירדו גשמים כ. ועכשיו ירדו גשמים נכנס לבית המרחץ בשמחה עד שהאדון נכנס בשמחתו לבית המרחץ נקדימון נכנס לבית המקדש כשהוא עצב נתעטף ועמד בתפלה אמר לפניו רבונו של עולם גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי ולא לכבוד בית אבא עשיתי אלא לכבודך עשיתי שיהו מים מצויין לעולי רגלים מיד נתקשרו שמים בעבים וירדו גשמים עד שנתמלאו שתים עשרה מעינות מים והותירו עד שיצא אדון מבית המרחץ נקדימון בן גוריון יצא מבית המקדש כשפגעו זה בזה אמר לו תן לי דמי מים יותר שיש לי בידך אמר לו יודע אני שלא הרעיש הקב"ה את עולמו אלא בשבילך אלא עדיין יש לי פתחון פה עליך שאוציא ממך את מעותיי שכבר שקעה חמה וגשמים ברשותי ירדו חזר ונכנס לבית המקדש נתעטף ועמד בתפלה ואמר לפניו רבונו של עולם הודע שיש לך אהובים בעולמך מיד נתפזרו העבים וזרחה החמה באותה שעה אמר לו האדון אילו לא נקדרה החמה היה לי פתחון פה עליך שאוציא ממך מעותיי תנא לא נקדימון שמו אלא בוני שמו ולמה נקרא שמו נקדימון שנקדרה חמה בעבורו תנו רבנן שלשה נקדמה להם חמה בעבורן משה ויהושע ונקדימון בן גוריון בשלמא נקדימון בן גוריון גמרא יהושע נמי קרא דכתיב {יהושע י':י"ג} וידם השמש וירח עמד וגו' אלא משה מנלן אמר רבי אלעזר אתיא אחל אחל כתיב הכא {דברים ב':כ"ה} אחל תת פחדך וכתיב התם {יהושע ג':ז'} אחל גדלך רבי שמואל בר נחמני אמר אתיא תת תת כתיב הכא אחל תת פחדך וכתיב התם {יהושע י':י"ב} ביום תת ה' את האמרי רבי יוחנן אמר אתיא מגופיה דקרא {דברים ב':כ"ה} אשר ישמעון שמעך ורגזו וחלו מפניך אימתי רגזו וחלו מפניך בשעה שנקדמה לו חמה למשה.

Bavli Avodah Zarah 25aבבלי עבודה זרה כ״ה.

{יהושע י':י"ג} וידום השמש וירח עמד עד יקום גוי אויביו הלא היא כתובה על ספר הישר מאי ספר הישר א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן זה ספר אברהם יצחק ויעקב שנקראו ישרים שנא' {במדבר כ"ג:י'} תמות נפשי מות ישרים והיכא רמיזא {בראשית מ"ח:י"ט} וזרעו יהיה מלא הגוים [אימתי יהיה מלא הגוים] בשעה שעמדה לו חמה ליהושע {יהושע י':י"ג} ויעמד השמש בחצי השמים ולא אץ לבוא כיום תמים וכמה א"ר יהושע בן לוי עשרים וארבעה [שעי] אזיל שית וקם שית אזיל שית וקם שית כולה מלתא כיום תמים ר' אלעזר אמר שלשים ושית אזיל שית וקם תריסר אזיל שית וקם תריסר עמידתו כיום תמים רבי שמואל בר נחמני אמר ארבעים ושמונה אזיל שית וקם תריסר אזיל שית וקם עשרים וארבעה [שנאמר] ולא אץ לבוא כיום תמים מכלל דמעיקרא לאו כיום תמים [הוה] א"ד בתוספתא פליגי ר' יהושע בן לוי אמר עשרים וארבעה אזיל שית וקם תריסר אזיל שית וקם תריסר עמידתו כיום תמים ר"א אמר שלשים ושש אזיל שית וקם תריסר אזיל שית וקם עשרים וארבעה ולא אץ לבוא כיום תמים ר' שמואל בר נחמני אמר ארבעים ושמונה אזיל שית וקם עשרים וארבעה אזיל שית וקם כ"ד מקיש עמידתו לביאתו מה ביאתו כיום תמים אף עמידתו כיום תמים תנא כשם שעמדה לו חמה ליהושע כך עמדה לו חמה למשה ולנקדימון בן גוריון יהושע קראי נקדימון בן גוריון גמרא למשה מנלן אתיא אחל אחל כתיב הכא {דברים ב':כ"ה} אחל תת פחדך וכתיב התם ביהושע אחל גדלך ורבי יוחנן אמר אתיא תת תת כתיב הכא אחל תת פחדך וכתיב ביהושע {יהושע י':י"ב} ביום תת ה' את האמורי ר' שמואל בר נחמני אמר מגופיה דקרא שמעת ליה {דברים ב':כ"ה} אשר ישמעון שמעך ורגזו וחלו מפניך אימתי רגזו וחלו מפניך בשעה שעמדה לו חמה למשה מיתיבי ולא היה כיום ההוא לפניו ואחריו איבעית אימא שעות הוא דלא הוו נפיש כולי האי ואיבעית אימא אבני ברד לא הוו דכתיב {יהושע י':י"א} ויהי בנוסם מפני בני ישראל הם במורד בית חורון וה' השליך עליהם אבנים גדולות מן השמים עד עזקה וימותו.

Bereshit Rabbah 5:5בראשית רבה ה׳:ה׳

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן תְּנָאִין הִתְנָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם הַיָּם שֶׁיְהֵא נִקְרַע לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (שמות יד, כז): וַיָּשָׁב הַיָּם לְאֵיתָנוֹ, לִתְנָאוֹ שֶׁהִתְנָה עִמּוֹ. אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בֶּן אֶלְעָזָר לֹא עִם הַיָּם בִּלְבָד הִתְנָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֶלָּא עִם כָּל מַה שֶּׁנִּבְרָא בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה מה, יב): אֲנִי יָדַי נָטוּ שָׁמַיִם וְכָל צְבָאָם צִוֵּיתִי, מִידֵי נָטוּ שָׁמַיִם וְכָל צְבָאָם צִוֵּיתִי, צִוִּיתִי אֶת הַיָּם שֶׁיִּהְיֶה נִקְרַע לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל, צִוִּיתִי אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ שֶׁיִּשְׁתְּקוּ לִפְנֵי משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לב, א): הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי, צִוִּיתִי אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת הַיָּרֵחַ שֶׁיַּעַמְדוּ לִפְנֵי יְהוֹשֻׁעַ, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע י, יב): שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם, צִוִּיתִי אֶת הָעוֹרְבִים שֶׁיְכַלְכְּלוּ אֶת אֵלִיָּהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א יז, ו): וְהָעֹרְבִים מְבִיאִים לוֹ לֶחֶם וּבָשָׂר וגו', צִוִּיתִי אֶת הָאוּר שֶׁלֹא תַּזִּיק לַחֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה, צִוִּיתִי אֶת הָאֲרָיוֹת שֶׁלֹא יַזִּיקוּ אֶת דָּנִיֵּאל, צִוִּיתִי אֶת הַשָּׁמַיִם שֶׁיִּפָּתְחוּ לְקוֹל יְחֶזְקֵאל, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל א, א): נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם וגו', צִוִּיתִי אֶת הַדָּג שֶׁיָּקִיא אֶת יוֹנָה, שֶׁנֶּאֱמַר (יונה ב, יא): וַיֹּאמֶר ה' לַדָּג וַיָּקֵא אֶת יוֹנָה.

Pirkei DeRabbi Eliezer 52פרקי דרבי אליעזר נ״ב

שבעה מופתיים נעשו בעולם שלא נראו כמותן המופת הראשון מיום שנבראו שמים וארץ לא היה אדם ניצל מן האש עד שבא אברהם אבינו וניצל מכבשן האש ושמעו כל מלכי הארץ ותמהו שלא ראו כמהו עד שנברא העולם ומניין שניצל מכבשן האש שנ' אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים וכתיב אחר אומ' אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם והוצאת מאור כשדים המופת השני מנשי בעילה מיום שנבראו שמים וארץ לא ילדה אשה לתשעים שנה עד שבאת שרה וילדה לתשעים שנה לבד חוה ושמעו כל מלכי הארץ ולא האמינו מה עשה הב"ה הוביש את שדי נשיהן שנ' וידעו כל עצי היער אלו אומות העולם אני ה' השפלתי עין גבוה זה נמרוד והגבהתי עץ שפל זה אברהם אבינו הובשתי עץ לח אלו שדי נשי אומות העולם הפרחתי עץ יבש אלו שדי שרה והיו מביאין את בניהם אצל שרה ומניקה אותם בשלום שנ' הניקה בנים שרה המופת השלישי מיום שנבראו שמים וארץ לא היה אדם שנזרקה בו שיבה עד שבא אברהם אבינו ותמהו כל העולם שלא כמותו מיום שנברא העולם ומניין שנזרקה שיבה שנ' ואברהם זקן בא בימים ר' לויטס איש יבנה אומ' ככליל שהוא כבוד ראש המלך כך השיבה כבוד והדר לזקנים שנ' והדר זקנים שיבה המופת הרביעי מיום שנברא העולם לא היה אדם חולה אלא בכל מקום שהיה אדם אם בדרך אם בשוק ועטש היתה נפשו יוצאה מנחיריו ומת עד שבא יעקב אבינו ובקש רחמים על זאת ואמ' לפני הב"ה רבונו של עולם אל תקח את נפשי ממני עד אשר אני מצוה את בני ובני ביתי ונעתר לו שנ' ויהי אחרי הדברים האלה ויאמר ליוסף הנה אביך חולה ושמעו כל מלכי הארץ ותמהו שלא היה כמהו מיום שנבראו שמים וארץ לפיכך חייב אדם לומר לחבירו בשעת עטישותיו חיים שנהפך מות העולם לאור שנ' עטישותיו תהל אור המופת החמשי מיום שנבראו שמים וארץ לא נהפכו מי הים ליבשה עד שיצאו ישראל ממצרים ועברו בתוך הים ביבשה שנ' ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים ורגזו כל מלכי הארץ שלא היה כמהו מיום שנברא העולם שנ' שמעו עמים ירגזון המופת הששי מיום שנבראו שמים וארץ השמש והירח והככבים וכל המזלות היו עולין להאיר על הארץ ואינן מערערין זה עם זה עד שבא יהושע ועשה מלחמתן של ישראל והגיע ערב שבת וראה בצרתן של ישראל שלא יחללו את השבת ועוד שראו חרטומי גוים כובשים במזלות לבא על ישראל מה עשה יהושע פשט ידו לאור השמש ולאור הירח והזכיר עליהם את השם ועמד כל אחד במקומו ששה ושלשים שעות עד מוצאי שבת שנ' וידום השמש וירח עמד עד יקום גוי אויביו ויעמד השמש בחצי השמים ולא אץ לבא כיום תמים וראו כל מלכי הארץ ותמהו שלא היה כמהו מיום שנברא העולם שנ' ולא היה כיום ההוא לפניו ואחריו לא יהיה כן לשמוע ה' בקול איש כי ה' נלחם בישראל המופת השביעי מיום שנבראו שמים וארץ לא היה אדם חולה ויחיה ויעמוד מחליו עד שבא חזקיהו מלך יהודה בחלותו ויחי מחליו התחיל מתפלל לפני הב"ה ואמ' אנא ה' זכור נא את אשר התהלכתי לפניך באמת ובצדקה ובלבב שלם והטוב בעיניך עשיתי ונעתר לו שנ' הנני מוסיף על ימיך חמש עשרה שנה אמ' לפני הב"ה רבון כל העולמים תן לי אות כי אעלה בית ה' אמ' לו אחז אביך כובש במזלות היה והיה משתחוה לשמש והשמש היה בורח מלפניו וירד במעליו עשר מעלות אם רוצה אתה ירד עשר מעלות או יעלה עשר מעלות אמ' לפניו רבון כל העולמים לא אותן המעלות שירד יחזור ויעמד במקומו שנ' כי לא ישוב הצל אחורנית במעלות אשר ירדה ונעתר לו הב"ה שנ' הנני משיב את צל המעלות אשר ירדה וראו כל מלכי ארץ ותמהו שלא היה כמהו מיום שנברא העולם ושלחו לראות את המופת שנ' וכן במליצי שרי מלך בבל המושלחים עליו לדרוש את המופת אשר היה בארץ וראה את המלכים ונתגאה לבו והראה להם את אוצרות של מלכי יהודה ואת אוצרות של בית קדשי הקדשים ועוד שפתח את ארון הברית והראה להם את הלוחות ואמר להם בזה אנו עושים מלחמה ונוצחין שנ' וישמח עליהם חזקיהו ויראם את כל בית נכותה את הכסף ואת הזהב ואת הנזמים ואת שמן הטוב ולא היה דבר אשר לא הראה חזקיהו בביתו ובכל ממשלתו וכעס הב"ה עליו ואמ' לו לא דייך שהראת להם את כל אוצרות מלכי יהודה ואת כל אוצרות בית קדשי הקדשים אלא שפתחת להם את הארון והראית להם את הלוחות מעשה ידי חייך הם יעלו ויקחו את כל אוצרות מלכי יהודה ואת כל אוצרות בית קדשי הקדשים שנ' הנה ימים באים נאם ה' ונשא את כל אשר בביתיך ואשר אצרו אבותיך עד היום הזה בבלה יובאו לא יותר דבר ותחת הלוחות יהיו בניך סריסים בהיכל מלך בבל שנ' ומבניך אשר יצאו ממך אשר תוליד יקחו והיו סריסים בהיכל מלך בבל אלו הם חנניא מישאל ועזריה שנעשו סריסים בהיכל מלך בבל ולא הולידו בנים ועליהם הכתוב אומ' כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי ובחרו באשר חפצתי.

R. Yehuda ibn Balaam Yehoshua 10:12ר׳ יהודה אבן בלעם יהושע י׳:י״ב

(יב) שמש בגבעון דום! וירח בעמק אילון: לשון שתיקה הושאלה על עמידה מתנועה, כי השתיקה גם היא עמידה מדיבור, ובכתוב הופך את המשל, וממשיל שתיקה לעמידה, כאמרו (איוב ל"ב:ט"ז) ״כי עמדו לא ענו עוד״, ואין הכוונה באמרו: ״בגבעון ו״בעמק־אילון״ לשני מקומות שונים, שעמדו בהם שני המאורות אלא שם העיר שהכוונה של הלוחמים אליה, הוא ״גבעון״, ומקום המאורע ההיא, ״עמק אילון״ (שם הוא), ואם היה הצורך רק לאור השמש, מה טעם לומר: ״וירח בעמק אילון״? ואומר אני: שהשם יתברך העמיד והפסיק את התנועה המזרחית המסבכת ומניעה את כל הגופים השמימיים מן המזרח אל המערב, ובעמדם עמד הכל, ואמנם אכן ג׳קטיליה מאמין שהשמש לא עמדה, אלא שהתחזיר בלבד נשאר, כדי שיתמיד האור. פעם אחת שאלתיו: האם התחזיר הוא איננו תוצאה מגוף הגורם רושם זה, דהיינו השמש? והשיב: כן הוא! ואמרתי לו: ואם יחדל הגורם, כלום לא יחדל הרושם (גם הוא)? והשיב: שהנס כאן היה דוקא הבהירות שהאור נשאר גם אם המאור נעלם ושקע, ואמרתי לו: מה מביאך לידי אמונה זו? ואמר: איני יכול לתאר לי שהתנועה המתמדת תתעכב אף פעם. וכל זה עומד בסתירה למקרא המפורש, והוא: ״וידם השמש וירח עמד״ (יג). וכל הנ״ל וזה מכלל דעותיו המתעות המשחתות.

Rashi Yehoshua 10:12-13רש״י יהושע י׳:י״ב-י״ג

(יב) אז ידבר – אמר שירה תחת השמש, לפי שאמר לשמש דום, דום מלומר שירה, וכל זמן שהוא דומם, עומד ואינו מהלך, שבכל עת הילוכו הוא אומר שירה ופשוטו של מקרא, דום לשון המתנה, כמו (שמואל א יד ט). אם כה יאמרו אלינו דומו, וכן (תהלים לז ז). דום לה'. וירח בעמק אילון – אותו פעם היה הירח עומד כנגד עמק אילון, והוא רחוק מגבעון, שהרי גבעון בגבול בנימין, ואילון בגבול דן. (יג) הלא היא כתובה – דבר זה נכתב בתורה שאמר לו יעקב ליוסף (בראשית מח יט). זרעו של אפרים יהיה מלא וגו', אימתי, ביום שעמדה חמה ליהושע, נתמלא כל העולם שמעו של יהושע, ויעמד השמש בחצי השמים ולא אץ לבא כיום תמים.

R. Yosef Kara Yehoshua 10:12-14ר׳ יוסף קרא יהושע י׳:י״ב-י״ד

(יב) אז ידבר יהושע לה' – בקש רחמים לה' שתעמוד לו חמה ושמע הקב"ה לתפילתו וצוה הקב"ה לחמה לעיני כל ישראל שתעמוד לפני יהושע דכת' ויאמר לעיני (כל) ישראל שמש בגבעון דום – פתרונו המתן כמו דום לה' והתחולל לו (תהלים ל"ז:ז') וכמו דומו עד הגיענו אליכם (שמואל א י"ד:ט'). ולא יעלה בדעתך שתאמר שיהושע בעצמו יצוה לחמה שתעמוד לפניו מכמה תשובות שיש בדבר, אחת שאם כדבריך שהוא בעצמו שלט בה לצוותה שתעמוד בפניו לא היה לו למקרא לומר אז ידבר יהושע לה' אלא אז ידבר יהושע לשמש ולירח, ועוד הוא למד דבר זה מדבר הלמד מסופו, מהו אומר בסוף הענין לא היה כיום ההוא {לפניו ולאחריו} לשמע ה' בקול איש (פסוק י"ד) ואם כדבריך שהוא בעצמו הדמים את החמה היה למקרא זה לומר לא היה כיום ההוא לפניו ואחריו לשמוע השמש בקול איש, אלא על כורחך יהושע בקש רחמים לפני הקב"ה שיעמיד את השמש לפניו עד יקם באויביו ושמע הקב"ה לקולו ואמר לשמש דום לך בפני יהושע ומן היום ההוא ואילך לא היה כיום ההוא לפניו ואחריו שישמע ה' בקול איש שיבקש איש מלפניו שישנה הקב"ה סידרי {בראשית} בשבילו והקב"ה ישמע לו כשם שעמד ליהושע ששינה סידרי בראשית בשבילו, ומפני מה שמע לו לעשות דבר גדול כזה, כי ה' נלחם לישראל, שגם הקב"ה היה רצונו בכך שהוא בכבודו ובעצמו עשה מלחמתו של ישראל. ואף רבותינו לא אמרו שישלוט יהושע בחמה לצוות עליה שתעמוד לפניו אלא על ידי תפלתו שלט בה שעמדה בפניו. (יג) וידום השמש וירח עמד – כיון שהמתין השמש שהיה הולך לפני הלבנה על כורחו עמד לו הירח ההולך אחריו כמנהג העולם כששני בני אדם הולכים בזה אחר זה עמד הראשון השיני ממתין בעל כרחו הה"ד וידום השמש וירח עמד. ובבראשית רבה וידום השמש וירח עמד הלא היא כתובה על ספר הישר, איזהו ספר הישר זה ספר בראשית, ר' חילפו מייתי ליה מן הכא ולמשול ביום ובלילה (בראשית א':י"ז) אילו הצדיקים שמושלין במה שנברא להאיר ביום ובלילה, ר' חנין בשם ר' שמואל בר רב יוסף מייתי ליה מסיפיה דסיפרא ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו וזרעו יהיה מלא הגוים (בראשית מ"ח:י"ט) איפשר כן אתמהה? אלא זה יהושע שעומד ממנו שהוא מעמיד גלגל חמה ולבנה שהן שולטין מסוף העולם ועד סופו. רבנן מייתין לה מסיפיה בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו בהם עמים ינגח יחדיו אפסי ארץ (דברים ל"ג:י"ז), איפשר כן איתמהא, אלא זה יהושע שעומד ממנו שמעמיד גלגל חמה ולבנה שהן שולטין מסוף העולם ועד סופו דאמר ר' שמעון בן יוחי ספר משנה תורה היה סיגנון ליהושע בשעה שנגלה עליו הקב"ה מצאו {יושב} וס' משנה תורה בידו, אמר לו חזק יהושע אמץ יהושע לא ימוש ספר התורה הזה מפיך נטלו והראה לו גלגל חמה, אמר לו כשם שלא דממתי מזה אף אתה דום מלפניו מיד וידום השמש וירח עמד. אמר ר' יצחק {אמר ליה} עבדא בישא לא זביני כספיה דאבא את אתמ' לא כך ראה אותך אבא בחלום הנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי (בראשית ל"ז:י') מיד וידום השמש וירח עמד. ולפי פשוטו של מקרא: עד יקום גוי אויביו – נקמה זו כתובה על ספר הישר, וכן כל האמור בפרשה כתוב על ספר הישר, כאן כת' אל תירא מהם כי בידך נתתים ובספר תורת משה ונתנם ה' לפניכם (דברים ל"א:ה'), כאן כת' לא יעמוד איש מהם בפניך ולהלן כת' לא יתיצב איש בפניך (דברים ז':כ"ד). ויעמד השמש בחצי השמים – מיכן מנה ר' יוסי שמנה בסדר עולם יום התקופה היה אימתי חמה עומדת באמצע הרקיע בתקופת תמוז, ומדרש חכמינו אימתי השמש עומד בחצי השמים בחצי היום, וכת' ולא אץ לבא כיום תמים, פתר' לא מיהר לשקוע וכמה שעות עמד לו בחצי השמים כ"ד שעות הה"ד כיום תמים ויום שלם הוא כ"ד שעות ומחצית היום עד שתשקע החמה ו' שעות ומעלות השחר עד חצות היום ו' שעות נמצא אותו היום מזריחתו ועד שקיעתו שלשים ושש שעות. (יד-טז) ולא היה כיום ההוא לפניו ואחריו לשמוע ה' בקול איש – ואם תאמר הלא לחזקיה מלך יהודה נתארך היום כמו כן, תשובה לדבריך חזקיה לא ביקש אות זה שיתארך לו אבל הק' נתן לו דכת' הנני משיב את צל המעלות וגו' (ישעיהו ל"ה:ה') אבל זה ביקש דכת' אז ידבר יהושע לה' וכת' לשמוע ה' בקול איש למדת שביקש. כי ה' נלחם לישראל – ולאחר שנלחם הק' בישראל ועשו בשונאיהם כרצונם שב יהושע וכל ישראל עמו דכת' (ט"ו) וישב יהושע וכל ישראל עמו אל המחנה הגלגלה, ובעוד שהיו ישראל נלחמים בם ראו חמשה מלכים שה' נלחם לישראל וברחו להם דכת' (טז) וינוסו חמשת המלכים האלה.

Rambam Commentary on the Mishna Avot 5:5רמב״ם פירוש המשנה אבות ה׳:ה׳

ושמא תאמר: ואם המופתים כולם הושמו בטבעי אותם הדברים מששת ימי בראשית – למה יוחדו אלה העשרה? דע, שהם לא יוחדו לומר שאין שם מופת שהושם בטבע הדברים מששת ימי בראשית זולת אלה, אלא אמר שאלה בלבד היתה עשייתם בין השמשות, ושאר המופתים אמנם הושמו בטבע הדבר אשר נעשו בו בראשית העשותו. למשל אמר, כי ביום השני, בעת היחלקות המים, הושם בטיבעם שייבקע ים סוף למשה, והירדן ליהושע, וכן לאליהו ואלישע. וביום הרביעי, כשנבראה השמש, הושם בה שתעמוד בזמן פלוני במאמר יהושע לה. וכן שאר המופתים, חוץ מאלה העשרה. והם הושמו בטבע אותם הדברים בין השמשות.

Rambam Moreh Nevukhim 2:35רמב״ם מורה נבוכים ב׳:ל״ה

כבר הבהרתי לאנשים כולם את ארבעת ההבדלים אשר בהם נבדלת נבואת משה רבנו מנבואת שאר הנביאים. הבאתי ראיות לכך והבהרתי אותם בפירוש המשנה ובמשנה תורה. אין צורך לחזור על זאת ואין זאת ממטרת הספר. מה שאודיעך הוא שכל דבר שאומר על אודות הנבואה בפרקי ספר זה הוא על אודות צורת נבואתם של כל הנביאים אשר לפני משה ואלה הבאים אחריו. ואילו לנבואת משה רבנו לא אתייחס בפרקים אלה באף מלה, לא במפורש ולא ברמז, כי לדעתי השם נביא נאמר על משה ועל זולתו בסיפוק. כן הדבר, לדעתי, גם באשר לנסיו ונסי זולתו, כי נסיו אינם ממין נסיהם של יתר הנביאים. הראיה מן התורה שנבואתו שונה מנבואת כל מי שקדם לו היא דברו: וארא אל אברהם [אל יצחק ואל יעקב באל שדי] ושמי ה' לא נודעתי להם (שמות ו'). הרי שהודיענו שאין השגתו כהשגת האבות, אלא רבה יותר. על אחת כמה וכמה מהשגת אלה שקדמו להם. אשר להיותה שונה מנבואת כל המאוחרים, אמר בתור הודעה ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, אשר ידעו ה' פנים אל פנים (דברים ל"ד). הרי שהבהיר שהשגתו שונה מהשגת כל המאוחרים לו בישראל, אשר הם ממלכת כהנים וגוי קדוש (שמות י"ט) ובתוכם ה' (במדבר ט"ז), כל שכן בשאר האומות. אשר לשוני של נסיו בכלל מנסי כל נביא בכלל - הרי על כל הנסים, שעשו אותם הנביאים או שנעשו להם, סיפרו אנשים בודדים, כגון אותותיהם של אליהו ואלישע. הלא רואה אתה שמלך ישראל חוקר על אודותם ושואל את גחזי שיספר לו אותם כמו שאמר: ספרה נא לי את כל הגדלות אשר עשה אלישע. ויהי הוא מספר [למלך את אשר החיה את המת...] ויאמר גחזי: אדני המלך זאת האשה וזה בנה אשר החיה אלישע (מלכים ב', ח'). וכן אותותיו של כל נביא זולת משה רבנו. לפיכך הבהיר הכתוב גם על דרך ההודעה שלעולם לא יקום נביא שיעשה אותות בפומבי לעיני המסכימים עמו והחולקים עליו, כפי שעשה משה. וזה שאמר: ולא קם נביא עוד [בישראל כמשה, אשר ידעו ה' פנים אל פנים]. לכל האתת והמופתים [...לפרעה ולכל עבדיו ולכל ארצו... אשר עשה משה] לעיני כל ישראל (דברים ל"ד). כי (הכתוב) קשר וכרך כאן את שני העניינים גם יחד, שלא יקום עוד מי שישיג כהשגתו ולא מי שיעשה כמעשיו. אחרי-כן הסביר שהאותות האלה היו לפרעה ולכל עבדיו ולכל ארצו, שחלקו עליו (על משה), וכן היו במעמד כל ישראל שהלכו בעקבותיו: לעיני כל ישראל (דברים ל"ד). זה דבר שלא נמצא לנביא לפניו. וכבר קדמה הודעתו, הודעת אמת, שלא יהיה כן לזולתו. ואל יטעה אותך מה שנאמר בדבר עמידת אור השמש ליהושע במשך אותן שעות: ויאמר לעיני ישראל (יהושע י'), שכן לא אמר: כל ישראל, כמו שנאמר לגבי משה. וכן אליהו בהר הכרמל במתי מעט. אמרתי "אותן השעות", מכיוון שנדמה לי באשר לדברו כיום תמים (יהושע י') שהוא כיום הארוך ביותר. כי תמים הוא שלם. כאילו אמר: אותו יום היה בעיניהם בגבעון כיום הארוך ביותר מימי הקיץ שם. לאחר שתבודד לי בדעתך את נבואת משה ואת נסיו - שהשגה זאת מופלאה כשם שמעשים אלה נפלאים - ותאמין שאין אנו יכולים להשיג דרגה זאת לאמיתה, תשמע בכל הפרקים האלה את דברי על אודות הנבואה ועל אודות דרגותיהם של הנביאים בה. כל זאת לאחר דרגה זאת. זאת היתה מטרת הפרק הזה.

Radak Yehoshua 10:12-14רד״ק יהושע י׳:י״ב-י״ד

(יב) אז ידבר יהושע – תרגם יונתן: בכן שבח יהושע. ויתכן, כי אחר התפילה הייתה השירה והשירה לא הזכיר, או השירה היא: וידום השמש והתפילה היא: ויאמר לעיני ישראל שמש בגבעון דום. וכן זוכר אותה בדרש, זו השירה במנין עשר שירות ולשון ידבר מורה על שירה לא על תפילה, כמו וידבר דוד לה' את דברי השירה. ויאמר בתפלתו לעיני ישראל שמש בגבעון דום – כלומר הפלא הזה יראה היום לעיני ישראל, או לעיני ישראל דבק עם ויאמר, כלומר התפילה הזאת אמרה בקול לפני ישראל. ופירש דום – המתן, כמו: דמו עד הגיענו אליכם, כלומר שיעמוד גלגל השמש במקומו ולא ירוץ כמשפטו. וירח בעמק אילון – ולירח אמר גם כן שיעמוד בעמק אילון ואף על פי שגבעון היה בגבול בנימן ואילון בגבול דן, ידמה כי רדפו אותם והכום מגבעון עד אילון ובגבעון היה חצי היו כשהתפלל שיעמוד השמש והאל שמע בקולו, כמו שאמר: ויעמוד השמש בחצי השמים ועמד עד שיעור שבין עמידתו ומרוצתו היה כיום תמים והוא היום הארוך שבשנה, והוא יום תקופת תמוז וכשבא השמש היו בעמק אילון והאיר הירח והיה הירח אז מן הדומה בתחלת החדש או בשלישיתו והתפלל עליו שיעמוד הירח להאיר להם, עד שתכלה נקמתם באויביהם וכן היה, כמו שאמר: וירח עמד עד יקום גוי אויביו וזאת הפליאה כתובה על ספר הישר – והוא ספר תורת משה, והוא מה שאמר הקב"ה יתברך: נגד כל עמך אעשה נפלאות וגו', כמו שפירש א"א ז"ל, כי שתי אותות אמר לו בפסוק ההוא. קרינת פני משה והוא מה שאמר: כי נורא הוא אשר אני עושה עמך. ועמידת השמש ליהושע והוא מה שאמר: נגד כל עמך אעשה נפלאות. ונתן לו אות קרוב להאמין באות רחוק. בדרש: שלשים ושש שעות עמדו השמש והירח. כיצד? המלחמה הייתה בערב שבת ונתיירא יהושע שלא יחללו ישראל את השבת ופשט ידיו למעלה שיעמוד השמש ביום הששי כשיעור יום שבת, והירח כשיעור ליל שבת ומוצאי שבת, והם שלשים ושש שעות. (יג) עד יקום גוי אויביו – כמו מאויביו. וכן: השמרו לכם עלות בהר. (יד) ולא היה כיום ההוא – ואף על פי שהיה שוב השמש אחורנית לחזקיהו, האות ההוא היה לאות ולמופת ונתנו השם, בעבור שיאמין חזקיהו שיחיה מחליו והוא כאחד מן המופתים שנעשו על ידי משה, אבל דרך תפילה שיתפלל אדם על שנוי הטבע ונעתר הבורא לאותה תפילה, אם לא יהיה לתת בו אות ומופת לא היה ולא יהיה וזהו שאמר: לשמוע בקול איש כי ה' נלחם לישראל.

Tur Short Commentary Vayikra 10:3טור הפירוש הקצר ויקרא י׳:ג׳

וידום – ב' וידום אהרן וידום השמש רמז למה שאמרו מאורות לוקין על אב בית דין שמת ובני אהרן היו אב ב"ד.

Ralbag Yehoshua 10:12-13רלב״ג יהושע י׳:י״ב-י״ג

(יב) אז ידבר יהושע לה' – בזאת הפר' יש ספקות רבות ראוי לעיין בהם:  האחד הוא שאם היה שהשמש עמד ובטל מהתנועה הנראית לו הנה היה זה המופת יותר נפלא לאין שיעו' מהמופתים שנעשו ע"י משה, וזה כי המופתים ההם היו בשנוי טבע הנמצאות אלו השפלות והוא יותר נפלא לאין שיעור מה שישתמש בו אלו הנמצאות הנכבדות לשנות את תפקידם משלוט על הנמצאות השפלות אלו לשנות ענין סדורם כי בהם בעצמם מחסרון הסדר והיושר מה שלא יעלם ובכלל הנה זה ממה שאין צריך ביאו' למי שעיין באלו העמוקות וכבר ביארנו זה באופן שלם בו' מספר מלחמות ה', ואם היה הענין כן הנה זה סותר מה שאמר' התורה שלא קם נביא עוד בישראל כמשה לכל האותו' והמופתים אשר עשה משה לעיני כל ישראל. ואם אמרנו שכבר נעשה כמו זה המופת ע"י משה ואם לא נזכר בתורה כמו שאמרו קצת רז"ל הנה נשאר זה הספק בעינו כי כבר היה שוה לו יהושע בגדול שבמופתי' הנעשים על יד משה רבינו עליו השלום. עם שאם היה הענין כן היה ראוי שלא תשתוק התורה מלספר זה המופת הנפלא, כי אנחנו נראה מכונת התורה לפרסם ענין המופתים והנפלאות, כי זה ממה שיבוא להאמין בשם יתברך כמו שנזכר בתורה בענין המופתים שנעשו לפרעה אמר ולמען תספר באזני בנך וגו' וידעתם כי אני ה'. ועוד כי כבר יראה מפשטי אלו הדברים שלא נתבטל השמש מהתנועה ולא הירח, וזה יתבאר מפנים מהם מה שאמ' ולא אץ לבוא ר"ל שלא מהר לבוא, וזה לא ישלול ממנו התנועה אבל ישלול ממנו מהירות התנועה. והמאמר שזה דרכו יחייב לו התנועה בכמו אלו המאמרים השלמים אשר ידובר בהם בדברים מדרך מה הוא ומהם מה שאמר שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון ולא אמר שמש דום וירח אבל לקח להם מקום רחב היו נראי' אז אל המקום ההוא והוא מבואר שמי שישלול התנועה מהמקום הרחב לא ישלול התנועה במוחלט כי כבר אפשר שיתנועע במקום רחב ההוא וכבר יחייב זה המאמר בכמו המאמרים השלמים לשמש ולירח התנועה והמשל שמי שיאמר שפלוני עמד בארצו כך וכך ימים הנה לא יתחייב מזה אלא שלא יצא מארצו אבל שכבר יתנועע בארצו או לא יהיה זה המאמר מדרך מה הוא כי יחוייב למי שישלול ממנו התנוע' שיאמר שלא יתנועע לא שלא יצא מארצו וזה מבואר למי שעיין בסדרים ההגיונים אשר למלאכת המופתית ומהם מה שאמר ולא היה כיום ההוא לפניו ואחריו לשמוע ה' בקול איש כי ה' נלחם לישראל הורה בזה כי זה המופת הוא בענין המלחמה בעצמותה ואם היה זה המופת בעמיד' מהתנוע' לא הי' לו רושם בענין המלחמ' כלל ומהם כי יתבאר מדבריו כי הש"י לא יעשה מופתים כי אם לצורך או לקנות דעו' אמיתיות ולא נזכר בכאן רושם בזה המופ' באחד מאלו הצדדים ומהם שכבר התבאר בספר מלחמות ה' כי המופת לא יהיה על יד נביא באלו הנמצאות העליוני' ר"ל הגרמים השמימיים ולזה הוא מבואר שלא היה זה המופת בזה הענין אשר יחשב בתחלת המחשבה שהיה בו המופת בזה הספו' ואם יספק עלינו מספק על מה שהשרשנו בזה ויאמר שכבר נראה שיעשה המופת ע"י נביא בשנוי סדר תנועת הסדר והוא מה שאמר ישעיה לחזקיה כשאמר מה אות כי ירפא ה' לי ועליתי ביום השלישי בית ה' ויענהו הלך הצל י' מעלות אם ישוב הצל אחורנית י' מעלות והוא מבואר שתנועת הצל לא תהיה כי אם בתנועת השמש ולזה יחוייב מזה שנוי סדר תנועת השמש נאמר לו כי כשיעיין היטב במאמרים שבאו בזה המקום יתחייב שלא היה זה המופת בשהשתנה סדר תנועת השמש הנה איך יתכן שנאמר שזה יהיה נקל הנה איך שישתנה זה הסדור הוא ענין נפלא מאד ולזה ראוי שנבאר הדברים ההם ויתבאר מזה מה היה ענין המופת ההיא ונאמר כי ידמה לפי הנראה לנו שכבר שם ישעיה הבחירה בזה המופת לחזקיה ואמר שזה האות יהיה באחד מב' דרכים האחד בשילך הצל י' מעלות יותר על מה שהלך בזולת זמן או שישוב הצל אחורנית י' מעלות והוא מבואר שאם היה זה המופת היה בענין המלחמה כמו שזכרנו ולזה הוא מבואר שזה המופת היה בזולת שנוי סדר תנועת השמש וזה יהיה לפי מה שאומר והוא שכבר יתבאר בחוש שכאשר יהיו עננים תחת השמש באופן שירשם בהם ניצוצות וירוצו הנה הם יראו שיהיה השמש בזולת מקום שהוא עם שכבר יראה אז נטיית צל השמש שיעור רב במעט זמן למזרח או למערב לצפון או לדרום לפי מצב העננים ההם וצד תנועתם וזה ממה שאין בו ספק כי תמיד יראה זה מן החוש בזה האופן ולפי שכבר ראה חזקיה אז מהעננים ומצד תנועתם שנקל לצל לנטות עשר מעלות יותר על מה שהלך שאל שיהיה הענין בהפך מה שהיה נראה שהיה נכון אז מצד תנועת העננים ההם ולזה שאל שישוב אחורנית הצל עשר מעלו' והנה בספר ישעיה אמר ותשב השמש עשר מעלות במעלות אשר ירדה ר"ל לפי החוש ענין מופתי היה בצל כמו שנזכר שם אמר הנני משיב את צל המעלות ובכאן הותר זה הספק ואם ירצה אחד על כל פנים שיהיו אלו המופתים בשנוי סדר תנועת השמש לא אקפיד עליו בזה ומי יתן וכל הטועים לא יטעו יותר מזה השעור כי זה מגדיל לפי מחשבתו עוצם השם יתברך. ואחר שנתישב זה הנה נשוב לבאר דברי זאת הפרשה ואומר שמאמר יהושע היה שטרם שיסור השמש מהיות על גבעון והירח מהיות על עמק אילון תשלם נקמת גוי אויביו אבל קצר הכתוב בזה ויורה על זה מה שאמר אחריו וידום השמש וירח עמד עד יקום גוי אויביו והרצון בזה שכבר דמם השמש בגבעון וירח בעמק אילון עד שנשלמה זאת המלאכה מהנקמה וזה היה ענין נפלא כי לא די שיעד שינקמו ישראל מהקמים עליהם אבל יעד עם זה שזאת הנקמה תשלם בזמן קצר כזה ולזה אמר ולא היה כיום ההוא לפניו ואחריו לשמוע ה' בקול איש כי ה' נלחם בישראל ולזה היו יכולים להשלים הנקמה בזה הזמן הקצר כי יד השם יתברך לא תקצר ואמר לשמוע ה' וגו' לפי שלא יעדו השם יתברך שתשלם זו הנקמה בזה הזמן קצר אבל השם יתברך שמע לקולו על דרך מקום דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים. (יג) והנה ספר הישר אחשוב שהיה נקרא כך ואבד עם הגלות וכבר רבו בו הפירושים לרבותינו ז"ל וראוי שתדע כי השמש יחדש היום ולזה נאמר שהיום ירד מאד כשקרב השמש לערב כי אז יחלש אור השמש ומה שיהיה בו אור השמש יותר חזק הוא בעת היותו בחצי השמים הנה זה מבואר בנפשו מן החוש וזה יתבאר גם כן ממה שאמר וארח צדיקים כאור נוגה הולך ואור עד נכון היום ר"ל שאורו יוסף עד נכון היום כן ארח צדיקים מתישר תמיד אל תוספת השלמות והוא מבואר שבעת היות השמש בחצי השמים לא תוכר בו ירידה כי אם בעת ארוך וזה מבואר מאד למי שעיין בחכמת התכונה עיון מעט וזה יתבאר גם כן מצד כלי המבט כמו האצטורלביי ורביע העיגול כי אז לא תוכר לשמש ירידה באלו הכלים בכמו חצי שעה ולזה אמר שכבר עמד השמש אז בחצי השמים כי כן היה מחויב כי הם היו אצל גבעון והיו רואים השמש על גבעון ולא מהר השמש לרדת כמו שדרך היום התמים שלא ימהר השמש לרדת בו ואחשב שאורך עיר גבעון היה ממזרח למערב וזאת התנועה לא תוכר מאד לשמש אצל חצי היום למיעוט שיעור ירידתו הנה זכר שמצד הנטייה הנראית לו מצד הירידה לא יצא שלא יראה כנגד גבעון אף על פי שהיתה רחבה צר כי לא מיהר לבוא כמשפט ענין השמש אצל סמיכות היום, ובכאן נשלם ביאור דברי זאת הפרשה והותרו הספקות הנופלות בה.

Efodi, Commentary on Moreh Nevukhim 2:35אפודי, פירוש על מורה נבוכים ב׳:ל״ה

היה אצלם בגבעון כגדול שבימי הקיץ: ר"ל מצד שפעלו ביום ההוא פעל נפלא והוא שנצחו המלחמה בתוקף גדול ובמהירות גדול היה נראה אצלם שם שהיום נתארך אחר שפעלו פעולה גדולה, ואין הענין כן. או אפשר לומר שיהושע הנביא המציא ענן אחד מאיר דומה לאור השמש והיה נראה שנתארך היום בעבור האור ההוא. אי זה מאלה שתי סודות תבחר.

R. Asher Crescas, Commentary on Moreh Nevukhim 2:35ר׳ אשר קרשקש, פירוש על מורה נבוכים ב׳:ל״ה

וחלילה לרבי הקדוש מורינו שיכחיש עמידת אור השמש ליהושע אשר היה מופת גדול בתכלית הגודל שהשתדל הכתוב בספור גדלו ובמעלתו ושלא היה כיום ההוא לפניו ולאחריו.

R. Shelomo b. R. Yuda, Commentary on Moreh Nevukhimר׳ שלמה בר׳ יודא, פירוש על מורה נבוכים

ואם היה האויר חשוך היה מתנגד לישראל לנצח אויביהם. והפלא היה שהיו אבני הברד נקודים, נקובים כמשכיות כסף, וניצוצי השמש עוברים דרך הנקבים והאיר להם כצהרים.

Abarbanel Yehoshua 10:12, 14אברבנאל יהושע י׳:י"ב, י"ד

(יב) וידום השמש וירח עמד עד יקום גוי אויביו הלא היא כתובה על הספר הישר. זכר שהאל ית' עשה שאלתו ובקשתו וידום השמש שעמד מתנועתו היורדת, וירח עמד מתנועתו העולה הוא למעלה, ושזה התמיד עד יקום גוי אויביו, ר"ל עד השלמת נקמת ישראל  (יד) ולא היה כיום ההוא לפניו ולאחריו לשמוע ה' בקול איש כי ה' נלחם לישראל, יאמר שלא היה כיום ההוא לפניו ולאחריו, וזה אם בגודל הנצחון ואם במעלת הנס, וכל שכן בהיות נעשה כל זה על פי שאלת יהושע ובקשתו, וזהו לשמוע ה' בקול איש. ולפי שלא יחשב מזה שהיתה א"כ מעלתו בנבואה גדולה ממעלת משה לכן אמר עוד כי ה' נלחם לישראל, ר"ל לא יורה זה מעלת יהושע, כי לא נעשה הנס בעבורו, כי אם להיות האל נלחם לישראל ובעבורם העמיד השמש ברקיע השמים, וזה מסכים למה שאמרתי מענין הנסים שלא יורו בהכרח על מעלת הנבואה כי אם על צורך השעה וזכות המקבלים. ומאשר אמר ולא היה כיום ההוא, דרשו חז"ל (ע"ז פ"ב דף כ"ה) (והוא פי' נאה בכתוב) שלא היה יום כאותו יום לפניו ולאחריו, ר"ל באורך ובהתמדה, שהוא היה היום הגדול שהיה בימים, כי עם היות שנאמין שהיה נס החשך שעשה משה במצרים בעמידת תנועת הגלגל, הנה לא היה יום אחד אבל היה לילה והפסק האור זמן הרבה, ומזה יראה שאין הפסוק הזה שולל היות הנס בגרם השמים, והותר הספק השמיני. הנה ביארתי עצם הדרוש והפסוקים כאשר עם לבבי, והנה הארכתי בזה לפי ששמעתי דבת רבים מגור מסביב במה שהאמינו בנס הזה, ואני מלאתי אחרי ה':

Abarbanel, Commentary on Moreh Nevukhim 2:35אברבנאל, פירוש על מורה נבוכים ב׳:ל״ה

הנה מפני זה ראה הרב להתיר זה הספק באומרו שלא היה הנס בבטול תנועת הגלגל כי אם במה שנתחדש שם אור מספיק לשיעשו מלחמתם בלילה כאלו היה ביום בהיר וז"ש מעמידת אור השמש ליהושע כי הנה היה הנס שחדש הקדוש ברוך הוא שזה אור מחודש מספיק אליהם, ויהיה הנס הזה דומה לנס החשך שנעשה במצרים שהיה חשך למצרים ולכל בני ישראל היה אור במושבותיהם, לא שיהיה הנס בגרם הגלגל ובתנועתו, כי אם באור נברא מחודש שם, ולכן לא היה הנס כלל בכל העולם כמו שהיה ראוי שיהיה בבטול תנועת הגלגל, אבל היה הנס שם בגבעון בלבד וז"א שהיום ההוא היה אצלם בגבעון. ולפי שהחכמים ז"ל במסכת ע"ז פ"ב (דף כ"ה ע"א) חלקו בזמן הנס מהם אמרו שהיה ו' שעות ומהם י"ב שעות ומהם כ"ד שעות, כפי פירוש כיום תמים, לכן אמר הרב מעמידת השמש ליהושע השעות ההם, וביאר אומרו כיום תמים כיום הגדול שבימי הקיץ לא שהיה יום א' גדול כשני ימים. והנה עשה הרב זה לפי שהנס והפלא לא יהיה כי אם לפי הצורך וההכרח הגדול לא יותר מזה.

Malbim Yehoshua 10:13-14מלבי״ם יהושע י׳:י״ג-י״ד

(יג) [וידם השמש וירח עמד]. מאמר זה מוסגר (ולכן בא מלת עמד בקמץ שמורה על ההפסק, ללמד שהוא מאמר מוסגר, כנודע בכללי הלשון). שיעור הכתוב ויאמר יהושע שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון עד יקום גוי איביו הלא היא כתובה על ספר הישר, כ"ז אמר יהושע, ומ"ש וידום השמש וירח עמד, הוא דברי כותב הספר, שנעשה כדבר יהושע, ושלא נתעכב הנס עד שגמר כל דבריו, רק בעת שאמר שמש בגבעון דום, ברגע זו דמם השמש, ובעת שאמר וירח בעמק אילון ברגע זאת דממה הירח. וזה באור דבריו, יהושע אמר שמש בגבעון דום עד יקום גוי מאויביו, שידומו השמש והירח עד גמר הנקמה, ונתן טעם לשאלתו הלא היא כתובה על ספר הישר, ר"ל הלא כן כתוב בספר הישר ששם כרת ברית נגד כל עמך אעשה נפלאות, שהבטיח לעשות נס גלוי כזה בעת מלחמת האמורי, ולכן אבקש שמש בגבעון דום: ויעמד השמש. תחלה אמר וידום השמש, שהדממה הוא הפסק התנועה, שבא לספר שעם רגע שיצא זאת מפי יהושע בעוד לא כלה יהושע לדבר הפסיק השמש תנועתו, עתה בא להגיד באיזה מקום עמדה השמש אז וכמה נתארך זמן עמידתה, אומר ויעמד השמש, ר"ל שנשאר עומד בחצי השמים, ר"ל בנקודת נכח הראש אשר באופק ההוא, ונמשך כיום תמים, כ"ד שעות. ור"ל דאף שלענין זמן הנקמה לא היה צריך זמן רב כ"כ, בכ"ז לא אץ מעצמו לבא, כי אחר שרק השמש והירח קמו עמדו וכל צבא השמים סבבו כדרכן, אם היה השמש עומד פחות מכ"ד שעות היה מתהוה מבוכה גדולה במערכת השמים ושינוי סדר, כי כל הככבים יש להם מצב מיוחד לכ"א בנקודה אחרת נגד השמש, ולא ישנו מצבו זה ומרחקו מן השמש לעולם, ואם היה השמש אץ לבא אחר י"ב שעות למשל, היה מתקרב נגד הככבים שעומדים רחוק ממנו כרחוק מזרח ממערב, ומתרחק בשיעור הזה נגד הככבים שעמדו סמוך לו, והיה נשאר שינוי זאת לעולם שהוא שינוי מתמיד בסדר הנמצאים, שזה א"א. ובהכרח עמדה השמש עד ששבו הככבים אל הנקודה שעמדו בה יום אתמול בעת דממה השמש, ואז התחילה ללכת כפי הסדר הקבוע במשמרותם. ולפ"ז מוכרח ג"כ כי השמש והירח לא דממו רק ממהלכם היומי, שמתנועעים ממזרח למערב, אבל מהלכם השנתיי שמתנועעים ממערב למזרח לא נשבת אז, שאם היה כן היתה מוכרחת לעמוד שנה תמימה עד תשוב המערכת שהלך ביום ההוא ושינה סדרו ומצבו נגד השמש והירח אל מקומו הראשון, ואחר שהשמש עם עמדה אז מתנועה המזרחיית בכ"ז הלכה מהלך מעלה א' למערב, הוכרחה לעמוד מעט יותר מכ"ד שעות עד באו הככבים אל מקום שנטתה למערב כנודע למעיין בתכונה, ועל כן אמר כיום תמים, בכ"ף הדמיון. (יד) ולא היה. ר"ל שהיה דבר חדש בנס הזה, אשר לא היה כמוהו. א] במי שסבב את הנס, כי כל הנסים נעשו או ע"י רצון ה', או אם נעשו ע"י נביא הוצרך לתפלה ובקשה, לא שיעשה הנביא הנס דרך גזרה כמו שעשה יהושע שגזר על השמש והירח וידומו. וז"ש שלא היה כיום ההוא כו' לשמוע ה' בקול איש, שלא היה פה תפלה וחנינה, רק קול, שנתן יהושע בקולו, צוה על השמש וה' שמע. ב] בתכלית שבעבורו נעשה הנס, שבכ"מ שנעשה הנס ע"י רצון ה' היה לפעמים להגדיל שמו הגדול, ולפעמים להגדיל מעלת ישראל, אבל בכ"מ שבא הנס ע"י תפלת הנביא היה או לכבוד השם, או להציל את ישראל מני צר, אבל לא שאל הנביא אות ופלא מעולם שיהיה תכליתו רק להודיע שה' נלחם לישראל, כי בכ"מ שהיתה ההצלה קרובה עפ"י טבע לא היה מבקש נס, ופה שכבר נצולו עפ"י טבע או נס קרוב אל הטבע, ומה שגזר יהושע על העמדת השמש היה רק להודיע כי ה' נלחם לישראל, נס כזה ע"י נביא לא היה לפניו ואחריו. ושיעור הכתוב, שלא היה כיום ההוא שישמע ה' בקול איש, מה שאיש נתן בקולו וגזר שרוצה להודיע ולפרסם כי ה' נלחם לישראל, וה' ישמע קולו וגזרתו שהוא על התכלית הזה, דבר כזה לא היה מעולם.

Hoil Moshe Yehoshua 10:16הואיל משה יהושע י׳:ט״ז

והח' המליץ יוסף ברזלי שער שהיתה לקות השמש ביום ההוא, והואיל לקיים דעתו גם מן הכתובים ביחסו לפעל "דום" הוראת חשך, דומה למה שכתוב המשורר האיטלקי... ולפי דעתו וידם השמש ר"ל ויחשך השמש, וירח עמד בפניו להחשיך אורו כמשפטו בלקיות השמש.