EN/HEע/E

Structure – Sefer Bereshit

Sources

Eusebius, Historia Ecclesiastica 6:25:1-2

When expounding the first Psalm, he [Origen] gives a catalogue of the sacred Scriptures of the Old Testament as follows: "It should be stated that the canonical books, as the Hebrews have handed them down, are twenty-two; corresponding with the number of their letters." Farther on he says: "The twenty-two books of the Hebrews are the following: That which is called by us Genesis, but by the Hebrews, from the beginning of the book, Bereshith, which means, 'In the beginning'; Exodus, Ve-elle-shemoth, that is, 'These are the names'; Leviticus, Vayyikra, 'And he called'; Numbers, Homesh pequdim; Deuteronomy, Elleh-hadebarim, 'These are the words'..."

Yerushalmi Sotah 1:10ירושלמי סוטה א׳:י׳

הלא היא כתובה על ספר הישר. תרין אמורין. חד אמר זה ספר בראשית. וחרנה אמר זה חומש הפיקודים.

Bavli Avodah Zarah 25aבבלי עבודה זרה כ״ה.

מאי ספר הישר א״ר חייא בר אבא א״ר יוחנן זה ספר אברהם יצחק ויעקב שנקראו ישרים דכתיב בהו {במדבר כ״ג:י׳} תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו והיכא רמיזא יהודה אתה יודוך אחיך ידך בעורף אויביך ואיזו היא מלחמה שצריכה יד כנגד עורף הוי אומר זו קשת ר״א אומר זה ספר משנה תורה ואמאי קרו ליה ספר הישר דכתיב {דברים ו׳:י״ח} ועשית הישר והטוב בעיני ה׳ והיכא רמיזא ידיו רב לו ואיזו היא מלחמה שצריכה שתי ידים הוי אומר זו קשת ר׳ שמואל בר נחמני אמר זה ספר שופטים ואמאי קרו ליה ספר הישר דכתיב {שופטים י״ז:ו׳} בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה והיכא רמיזא {שופטים ג׳:ב׳} למען דעת דורות בני ישראל ללמדם מלחמה ואיזו היא מלחמה שצריכה לימוד הוי אומר זו קשת

Tanchuma (Buber) Bereshit 11תנחומא (בובר) בראשית יא

אמר ר' יצחק לא היה צריך לכתוב את התורה אלא מהחדש הזה לכם, ולמה כתב מבראשית, להודיע כח גבורתו, שנאמר כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים (תהלים קיא ו).

Sefer Dikdukei HaTeamim #70 (p.57)ספר דקדוקי הטעמים לר׳ אהרן בן משה בן אשר פיסקה 70 (עמ׳ 57)

ספר בראשית, ספר ראשון, והוא ספר הישרים, משנברא העולם עד שמת יוסף הצדיק, אלפים ושלש מאות ותשע שנה. ספר שני, ואלה שמות, הוא ספר יציאת מצרים, והוא ספר הברית, משמת יוסף עד השנה השנית לצאת בני ישראל ממצרים עד שהוקם המשכן, מאה וארבעים שנה. ספר שלישי, ספר ויקרא, והוא ספר תורת כהנים, משהוקם המשכן באחד לחדש הראשון עד החדש השני, חדש ימים, ככתוב באחד לחדש השני בשנה השנית. ספר רביעי, וידבר, הוא ספר חמש הפקודים, מאחד לחדש השני בשנה השנית עד ארבעים שנה בעשתי עשר חדש באחד לחדש, שלשים ושמנה שנה ותשעה חדשים. ספר חמישי, אלה הדברים, והוא ספר משנה תורה, מעשתי עשר חדש באחד לחדש עד החדש הראשון בעשור לחדש, שבעים יום.

Rashi Bereshit 1:1רש״י בראשית א׳:א׳

בראשית IN THE BEGINNING – Rabbi Isaac said: The Torah which is the Law book of Israel should have commenced with the verse (Exodus 12:2) "This month shall be unto you the first of the months" which is the first commandment given to Israel. What is the reason, then, that it commences with the account of the Creation? Because of the thought expressed in the text (Psalms 111:6) "He declared to His people the strength of His works (i.e. He gave an account of the work of Creation), in order that He might give them the heritage of the nations." For should the peoples of the world say to Israel, "You are robbers, because you took by force the lands of the seven nations of Canaan", Israel may reply to them, "All the earth belongs to the Holy One, blessed be He; He created it and gave it to whom He pleased. When He willed He gave it to them, and when He willed He took it from them and gave it to us" (Yalkut Shimoni Exodus 12:2).

בראשית ברא – אמר ר' יצחק לא היה צריך להתחיל התורה אלא מהחדש הזה לכם (שמות י"ב:ב') שהיא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל, ומה טעם פתח בבראשית, משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים (תהלים קי"א:ו'), שאם יאמרו אומות העולם לסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים, והם אומרים להם כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה והוא נתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו.

Ramban, Introduction to Shemotהקדמת הרמב״ן לספר שמות

השלים הכתוב ספר בראשית שהוא ספר היצירה בחדוש העולם ויצירת כל נוצר ובמקרי האבות שהם כענין יצירה לזרעם מפני שכל מקריהם ציורי דברים לרמוז ולהודיע כל עתיד לבא להם. ואחרי שהשלים היצירה התחיל ספר אחר בענין המעשה הבא מן הרמזים ההם. ונתיחד ספר ואלה שמות בענין הגלות הראשון הנגזר בפי' ובגאולה ממנו. ולכן חזר והתחיל בשמות יורדי מצרים ומספרם, אף על פי שכבר נכתב זה, בעבור כי ירידתם שם הוא ראשית הגלות כי מאז הוחל. והנה הגלות איננו נשלם עד יום שובם אל מקומם ואל מעלת אבותם ישובו. וכשיצאו ממצרים אף על פי שיצאו מבית עבדים עדיין יחשבו גולים כי היו בארץ לא להם נבוכים במדבר. וכשבאו אל הר סיני ועשו המשכן ושב הקדוש ברוך הוא והשרה שכינתו ביניהם אז שבו אל מעלות אבותם שהיה סוד אלוה עלי אהליהם והם הם המרכבה ואז נחשבו גאולים. ולכן נשלם הספר הזה בהשלימו ענין המשכן ובהיות כבוד ה' מלא אותו תמיד.

Ramban Shemot 1:1רמב״ן שמות א׳:א׳

טעם ואלה שמות – כי הכתוב ירצה למנות ענין הגלות מעת רדתם למצרים, כי אז גלו בראש גולים, כאשר פירשתי, ולפיכך יחזור אל תחלת הענין שהוא מפסוק וכל זרעו הביא אתו מצרימה (בראשית מ"ו:ז'), ושם כתוב אחריו ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה וגו', ואותו הפסוק בעצמו הוא שהחזיר בכאן, כי אף על פי שהם שני ספרים, הספור מחובר בדברים באים זה אחר זה, וכאשר הזכיר בני יעקב קצר בבני בניו וכל זרעו, והחזיר הכלל כאשר אמר שם (שם מ"ו כ"ז) כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים. וכענין הזה בספר דברי הימים וספר עזרא, שהשלים דברי הימים (דברי הימים ב ל"ו כ"ב כ"ג), ובשנת אחת לכורש מלך פרס לכלות דבר ה' בפי ירמיהו העיר ה' את רוח כורש וגו', כה אמר כורש מלך פרס וגו', ואותם שני פסוקים בלשונם החזיר בראש ספר עזרא (עזרא א א' ב') לחבר הספור, אלא שהיו שני ספרים, השלים הראשון במה שהיה קודם בנין הבית והספר השני מעת הבנין וכן הדבר בשני הספרים האלה בראשית ואלה שמות. ורבי אברהם אמר כי בעבור שהזכיר בסוף הספר הראשון כי ראה יוסף לבניו בני שלשים, הזכיר כי גם אחיו ברדתם היו מעטים ופרו ורבו ואיננו נכון. ורש"י כתב אע"פ שמנאן בחייהם חזר ומנאן אחר מיתתן בשמותם להודיע חבתם שנמשלו ככוכבים שמוציאן במספר ומכניסן במספר, שנאמר המוציא במספר צבאם לכלם בשם יקרא (ישעיהו מ':כ"ו). ואלו דברי אגדה (שמו"ר א' ג'), והם דברים של אמת בענין החבוב שהקב"ה מחבבן וכופל שמותם תדיר, אבל קשור הפסוקים וחבורם בוא"ו הוא כמו שפירשתי.

Sforno Bereshit Introductionספורנו בראשית הקדמה

וְסִפֵּר רִאשׁוֹנָה. כִּי הוּא יִתְבָּרַךְ בָּרָא ״אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ כִּדְמוּתוֹ״, לְמַעַן יִבְחַר לְהִדָּמוֹת לְיוֹצְרוֹ כְּפִי הָאֶפְשָׁר, כִּי בָּזֶה יֻשְׁלַם וְיִהְיֶה פָּעֳלוֹ שָׁלֵם וְנִכְבָּד מִכָּל פֹּעַל זוּלָתוֹ, כָּרָאוּי לוֹ יִתְבָּרַךְ הַמְּרוֹמָם עַל כָּל זוּלָתוֹ. וְהוּא רַחוּם בְּחֶמְלָתוֹ נָתַן לְאָדָם דֵּי מַחְסוֹרוֹ שֶׁלֹּא בְּצַעַר, וַיַּנִּיחֵהוּ בְּגַן עֵדֶן, עַד שֶׁהֵרַע מַעֲשָׂיו וְקִלְקֵל אֶת פַּרְנָסָתוֹ, שֶׁגֵּרְשׁוֹ הָאֵל יִתְבָּרַךְ מִשָּׁם לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה, וְלִטְרֹחַ כַּמָּה טְרָחוֹת עַד שֶׁלֹּא אָכַל פַּת. וְסִפֵּר שֵׁנִית. כִּי בְּכָל זֹאת לֹא אָבָה ה׳ הַשְׁחִיתוֹ, וְהָיוּ פֵּרוֹת הָאָרֶץ נְאוֹתִים וּמַסְפִּיקִים לִמְזוֹנוֹ וּלְהַחֲיוֹתוֹ, קָרוֹב לְאֶלֶף שָׁנִים, עַד כִּי רַבָּה רָעַת דּוֹרוֹתָיו, וְנִגְמַר דִּינָם לְהַשְׁחִית אֶת הָאָרֶץ, וּבְכֵן נִשְׁחַת מֶזֶג הַיְסוֹדוֹת, וְהַמֻּרְכָּבִים מֵהֶם מֵהַצְּמָחִים וּמִבַּעֲלֵי חַיִּים, וְלֹא הִסְפִּיק עוֹד מְזוֹן הַפֵּרוֹת לְחַיֵּי הָאָדָם כְּבָרִאשׁוֹנָה. וְסִפֵּר שְׁלִישִׁית. כִּי עִם כָּל זֹאת חָמַל עַל שְׁאֵרִיתָם, וְהִתִּיר לָהֶם בְּשַׂר כָּל בַּעַל חַי זוּלָתָם (בראשית ט׳:ב׳-ג׳), וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם, בְּתֵת אֵימָתָם עַל כָל חַיַּת הָאָרֶץ, וְעִם זֶה הָיוּ יְמֵי חַיֵּיהֶם מַגִּיעִים לְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה וְיוֹתֵר מֵהֵמָּה, עַד אֲשֶׁר נוֹסְדוּ יַחַד לִקְרֹא כֻּלָּם בְּשֵׁם אֵיזֶה אֵל נֵכָר נִבְחָר אָז אֶצְלָם, וְלָתֵת צַלְמוֹ בְּמִגְדָּל, אֵלָיו גּוֹיִים יִדְרֹשׁוּ, וְלֹא יִזָּכֵר שֵׁם הָאֵל יִתְבָּרַךְ עוֹד בֵּינֵיהֶם, וּבְכֵן הֱפִיצָם, וְלֹא חָצוּ יְמֵיהֶם, כִּי תֵּכֶף הִתְמַעֲטוּ חַיֵּי הָאָדָם וְהָיוּ כְּמוֹ מָאתַיִם שָׁנָה, וּמֵאָז הָיוּ הָלוֹךְ וְחָסוֹר. וּבְכֵן סִפֵּר כִּי בְּסוּר תִּקְוַת תְּשׁוּבַת הַמִּין הָאֱנוֹשִׁי בִּכְלָלוֹ, כַּאֲשֶׁר כּוֹנֵן לְהַשְׁחִית כָּל תִּקּוּן אֱלֹהִי פַּעֲמַיִם שָׁלוֹשׁ, הִפְלָה ה׳ חָסִיד לוֹ מִכָּל הַמִּין, וּבָחַר בְּאַבְרָהָם וְזַרְעוֹ לְהַשִּׂיג בָּם הַתַּכְלִית הַמְכֻוָּן אֶצְלוֹ מִנִּי שִׂים אָדָם עֲלֵי אָרֶץ, כַּאֲשֶׁר הִתְבָּאֵר, וְהַחוּט הַמְּשֻׁלָּשׁ בְּאַבְרָהָם וְנִינוֹ וְנֶכְדּוֹ אֲשֶׁר מִלֵּא כְּבוֹדוֹ אֶת כָּל הָאָרֶץ בְּקָרְאָם בִּשְׁמוֹ, מָצָא חֵן בְּעֵינָיו לִכְרוֹת לָהֶם בְּרִית לִהְיוֹת לָהֶם לֵאלֹהִים וּלְזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם לְחַיֵּי עוֹלָם, וְלָתֵת מָקוֹם לְזַרְעָם כַּאֲשֶׁר יִהְיוּ לְגוֹי מַסְפִּיק לְקִבּוּץ מְדִינִי, וּבוֹ יִהְיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדוֹ, לְעָבְדוֹ שֶׁכֶם אֶחָד. וּמֵרֹב שְׁלֵמוּת שְׁלֹשָׁה אֵלֶּה הָיוּ פְּעֻלּוֹתֵיהֶם הַמְסֻפָּרוֹת בַּתּוֹרָה מַסְפִּיקוֹת לְהוֹרוֹת לְדוֹרוֹת עִקְּרֵי הַקּוֹרוֹת עִם אֵיזֶה עֵזֶר לִמְצִיאוּתָם. כְּעִנְיַן תְּנוּעַת הַמַּטֶּה בְּמוֹפְתֵי מִצְרַיִם, וּכְעִנְיַן ״יְרֵה וַיּוֹר״ (מלכים ב י״ג:י״ז) בְּעִנְיַן אֱלִישָׁע. וּבְכֵן הָיוּ עִנְיְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאָז יָצְאוּ מִמִּצְרַיִם עַד בִּנְיַן בַּיִת רִאשׁוֹן, אֲשֶׁר בִּזְמַן זֶה בָּנוּ אַרְבָּעָה מִזְבְּחוֹת, וְהֵם: מִשְׁכָּן בַּמִּדְבָּר, וְשִׁילֹה, וְנֹב, וְגִבְעוֹן, כְּמוֹ עִנְיְנֵי אַבְרָהָם מֵאָז שֶׁיָּצָא מֵאוּר כַּשְׂדִּים אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן שֶׁשָּׁם בָּנָה ד׳ מִזְבְּחוֹת. וְעִנְיְנֵי בַּיִת רִאשׁוֹן הָיוּ כְּעִנְיְנֵי יִצְחָק אֲשֶׁר בָּנָה מִזְבֵּחַ אֶחָד בִּלְבַד. וְעִנְיְנֵי בַּיִת שֵׁנִי וְגָלוּתֵנוּ וְהַגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה, אֲשֶׁר בָּזֶה הַזְּמַן נִבְנָה בַּיִת שֵׁנִי וְיִבָּנֶה הֶעָתִיד בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ, הֵם כְּעִנְיְנֵי יַעֲקֹב אָבִינוּ אֲשֶׁר בָּנָה שְׁנֵי מִזְבְּחוֹת, וְרָאָה טוֹב בְּאַחֲרִית אַחֲרֵי הַיֵּאוּשׁ, וּבָזֶה סִיֵּם אֶת סִפְרוֹ הָרִאשׁוֹן.