EN/HEע/E

Structure – Sefer Devarim

Sources

Shemot 24:7שמות כ״ד:ז׳

וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע.

Devarim 1:1-5דברים א׳:א׳-ה׳

(1) These are the words which Moses spoke unto all Israel beyond the Jordan; in the wilderness, in the Arabah, over against Suph, between Paran and Tophel, and Laban, and Hazeroth, and Di-zahab. (2) It is eleven days journey from Horeb unto Kadesh-barnea by the way of mount Seir. (3) And it came to pass in the fortieth year, in the eleventh month, on the first day of the month, that Moses spoke unto the children of Israel, according unto all that the Lord had given him in commandment unto them; (4) after he had smitten Sihon the king of the Amorites, who dwelt in Heshbon, and Og the king of Bashan, who dwelt in Ashtaroth, at Edrei; (5) beyond the Jordan, in the land of Moab, took Moses upon him to expound this law, saying:

(א) אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כׇּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב. (ב) אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹרֵב דֶּרֶךְ הַר שֵׂעִיר עַד קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ. (ג) וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה בְּעַשְׁתֵּי עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה י"י אֹתוֹ אֲלֵהֶם. (ד) אַחֲרֵי הַכֹּתוֹ אֵת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן וְאֵת עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּעַשְׁתָּרֹת בְּאֶדְרֶעִי. (ה) בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּאֶרֶץ מוֹאָב הוֹאִיל מֹשֶׁה בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר.

Devarim 4:1דברים ד׳:א׳

And now, O Israel, hearken unto the statutes and unto the ordinances, which I teach you, to do them; that ye may live, and go in and possess the land which the Lord, the God of your fathers, giveth you.

וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל שְׁמַע אֶל הַחֻקִּים וְאֶל הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְלַמֵּד אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת לְמַעַן תִּחְיוּ וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר י"י אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נֹתֵן לָכֶם.

Devarim 4:44-46דברים ד׳:מ״ד-מ״ו

(44) And this is the law which Moses set before the children of Israel; (45) these are the testimonies, and the statutes, and the ordinances, which Moses spoke unto the children of Israel, when they came forth out of Egypt; (46) beyond the Jordan, in the valley over against Beth-peor, in the land of Sihon king of the Amorites, who dwelt at Heshbon, whom Moses and the children of Israel smote, when they came forth out of Egypt;

(מד) וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. (מה) אֵלֶּה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּצֵאתָם מִמִּצְרָיִם. (מו) בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּגַּיְא מוּל בֵּית פְּעוֹר בְּאֶרֶץ סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן אֲשֶׁר הִכָּה מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּצֵאתָם מִמִּצְרָיִם.

Devarim 5:1דברים ה׳:א׳

And Moses called unto all Israel, and said unto them: Hear, O Israel, the statutes and the ordinances which I speak in your ears this day, that ye may learn them, and observe to do them.

וַיִּקְרָא מֹשֶׁה אֶל כׇּל יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר בְּאׇזְנֵיכֶם הַיּוֹם וּלְמַדְתֶּם אֹתָם וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשֹׂתָם.

Devarim 6:1-5דברים ו׳:א׳-ה׳

(1) Now this is the commandment, the statutes, and the ordinances, which the Lord your God commanded to teach you, that ye might do them in the land whither ye go over to possess it — (2) that thou mightest fear the Lord thy God, to keep all His statutes and His commandments,which I command thee, thou, and thy son, and thy son’s son, all the days of thy life; and that thy days may be prolonged. (3) Hear therefore, O Israel, and observe to do it; that it may be well with thee, and that ye may increase mightily, as the Lord, the God of thy fathers, hath promised unto thee — a land flowing with milk and honey. (4) Hear, O Israel: the Lord our God, the Lord is one. (5) And thou shalt love the Lord thy God with all thy heart, and with all thy soul, and with all thy might.

(א) וְזֹאת הַמִּצְוָה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה י"י אֱלֹהֵיכֶם לְלַמֵּד אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ. (ב) לְמַעַן תִּירָא אֶת י"י אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר אֶת כָּל חֻקֹּתָיו וּמִצְוֺתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ וּלְמַעַן יַאֲרִכֻן יָמֶיךָ. (ג) וְשָׁמַעְתָּ יִשְׂרָאֵל וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת אֲשֶׁר יִיטַב לְךָ וַאֲשֶׁר תִּרְבּוּן מְאֹד כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר י"י אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לָךְ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. (ד) שְׁמַע יִשְׂרָאֵל י"י אֱלֹהֵינוּ י"י אֶחָד. (ה) וְאָהַבְתָּ אֵת י"י אֱלֹהֶיךָ בְּכׇל לְבָבְךָ וּבְכׇל נַפְשְׁךָ וּבְכׇל מְאֹדֶךָ.

Devarim 12:1דברים י״ב:א׳

These are the statutes and the ordinances, which ye shall observe to do in the land which the Lord, the God of thy fathers, hath given thee to possess it, all the days that ye live upon the earth.

אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן י"י אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לְךָ לְרִשְׁתָּהּ כׇּל הַיָּמִים אֲשֶׁר אַתֶּם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה.

Devarim 17:15-18דברים י״ז:ט״ו-י״ח

(15) thou shalt in any wise set him king over thee, whom the Lord thy God shall choose; one from among thy brethren shaltthou set king over thee; thou mayest not put a foreigner over thee, who is not thy brother. (16) Only he shall not multiply horses to himself, nor cause the people to return to Egypt, to the end that he should multiply horses; forasmuch as the Lord hath said unto you: 'Ye shall henceforth return no more that way.' (17) Neither shall he multiply wives to himself, that his heart turn not away; neither shall he greatly multiply to himself silver and gold. (18) And it shall be, when he sitteth upon the throne of his kingdom, that he shall write him a copy of this law in a book, out of that which is before the priests the Levites.

(טו) שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר י"י אֱלֹהֶיךָ בּוֹ מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נׇכְרִי אֲשֶׁר לֹא אָחִיךָ הוּא. (טז) רַק לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים וְלֹא יָשִׁיב אֶת הָעָם מִצְרַיְמָה לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס וַי"י אָמַר לָכֶם לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עוֹד. (יז) וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד. (יח) וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר מִלִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם.

Yehoshua 8:30-32יהושע ח׳:ל׳-ל״ב

(30) Then Joshua built an altar unto the Lord, the God of Israel, in mount Ebal, (31) as Moses the servant of the Lord commanded the children of Israel, as it is written in the book of the law of Moses, an altar of unhewn stones, upon which no man had lifted up any iron; and they offered thereon burnt-offerings unto the Lord, and sacrificed peace-offerings. (32) And he wrote there upon the stones a copy of the law of Moses, which he wrote before the children of Israel.

(ל) אָז יִבְנֶה יְהוֹשֻׁעַ מִזְבֵּחַ לַי"י אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר עֵיבָל. (לא) כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד י"י אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה מִזְבַּח אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת אֲשֶׁר לֹא הֵנִיף עֲלֵיהֶן בַּרְזֶל וַיַּעֲלוּ עָלָיו עֹלוֹת לַי"י וַיִּזְבְּחוּ שְׁלָמִים. (לב) וַיִּכְתׇּב שָׁם עַל הָאֲבָנִים אֵת מִשְׁנֵה תּוֹרַת מֹשֶׁה אֲשֶׁר כָּתַב לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

Eusebius, Historia Ecclesiastica 6:25:1-2

When expounding the first Psalm, he [Origen] gives a catalogue of the sacred Scriptures of the Old Testament as follows: "It should be stated that the canonical books, as the Hebrews have handed them down, are twenty-two; corresponding with the number of their letters." Farther on he says: "The twenty-two books of the Hebrews are the following: That which is called by us Genesis, but by the Hebrews, from the beginning of the book, Bereshith, which means, 'In the beginning'; Exodus, Ve-elle-shemoth, that is, 'These are the names'; Leviticus, Vayyikra, 'And he called'; Numbers, Homesh pequdim; Deuteronomy, Elleh-hadebarim, 'These are the words'..."

Bavli Megillah 31bבבלי מגילה ל״א:

ראש חדש אב שחל להיות בשבת מפטירין {ישעיהו א':י"ד} חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי היו עלי לטורח מאי היו עלי לטורח אמר הקב"ה לא דיין להם לישראל שחוטאין לפני אלא שמטריחין אותי לידע איזו גזירה קשה אביא עליהם בתשעה באב גופיה מאי מפטרינן אמר רב {ישעיהו א':כ"א} איכה היתה לזונה מקרא מאי תניא אחרים אומרים {ויקרא כ"ו:י"ד} ואם לא תשמעו לי ר' נתן בר יוסף אומר {במדבר י"ד:י"א} עד אנה ינאצוני העם הזה ויש אומרים {במדבר י"ד:כ"ז} עד מתי לעדה הרעה הזאת אמר אביי האידנא נהוג עלמא למיקרי {דברים ד':כ"ה} כי תוליד בנים ומפטירין {ירמיהו ח':י"ג} אסוף אסיפם: [במעמדות] במעשה בראשית וכו': מנהני מילי א"ר אמי אלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ שנאמר {ירמיהו ל"ג:כ"ה} אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי וכתיב {בראשית ט"ו:ח'} ויאמר ה' אלהים במה אדע כי אירשנה אמר אברהם לפני הקב"ה רבש"ע שמא ח"ו ישראל חוטאים לפניך ואתה עושה להם כדור המבול וכדור הפלגה אמר לו לאו אמר לפניו רבש"ע במה אדע אמר לו קחה לי עגלה משולשת וגו' אמר לפניו רבש"ע תינח בזמן שבית המקדש קיים בזמן שאין בית המקדש קיים מה תהא עליהם אמר לו כבר תקנתי להם סדר קרבנות כל זמן שקוראין בהן מעלה אני עליהן כאילו מקריבין לפני קרבן ומוחל אני על כל עונותיהם: בתעניות ברכות וקללות ואין מפסיקין בקללות: מה"מ אמר ר' חייא בר גמדא אמר רבי אסי דאמר קרא {משלי ג':י"א} מוסר ה' בני אל תמאס ריש לקיש אמר לפי שאין אומרים ברכה על הפורענות אלא היכי עביד תנא כשהוא מתחיל מתחיל בפסוק שלפניהם וכשהוא מסיים מסיים בפסוק שלאחריהן אמר אביי לא שנו אלא בקללות שבתורת כהנים אבל קללות שבמשנה תורה פוסק מאי טעמא הללו בלשון רבים אמורות ומשה מפי הגבורה אמרן והללו בלשון יחיד אמורות ומשה מפי עצמו אמרן לוי בר בוטי הוה קרי וקא מגמגם קמיה דרב הונא בארורי אמר לו אכנפשך לא שנו אלא קללות שבתורת כהנים אבל שבמשנה תורה פוסק תניא ר' שמעון בן אלעזר אומר עזרא תיקן להן לישראל שיהו קורין קללות שבתורת כהנים קודם עצרת ושבמשנה תורה קודם ר"ה מאי טעמא אמר אביי ואיתימא ריש לקיש כדי שתכלה השנה וקללותיה בשלמא שבמשנה תורה איכא כדי שתכלה שנה וקללותיה אלא שבתורת כהנים אטו עצרת ראש השנה היא אין עצרת נמי ראש השנה היא דתנן ובעצרת על פירות האילן תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר אם יאמרו לך זקנים סתור וילדים בנה סתור ואל תבנה מפני שסתירת זקנים בנין ובנין נערים סתירה וסימן לדבר {מלכים א יב-ו ...טז} רחבעם בן שלמה ת"ר מקום שמפסיקין בשבת שחרית שם קורין במנחה במנחה שם קורין בשני בשני שם קורין בחמישי בחמישי שם קורין לשבת הבאה דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר מקום שמפסיקין בשבת שחרית שם קורין במנחה ובשני ובחמישי ולשבת הבאה אמר רבי זירא הלכה מקום שמפסיקין בשבת שחרית שם קורין במנחה ובשני ובחמישי ולשבת הבאה ולימא הלכה כרבי יהודה

Bereshit Rabbah 64:8בראשית רבה ס״ד:ח׳

וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר וגו' (בראשית כו, יח), כַּמָּה בְּאֵרוֹת חָפַר אָבִינוּ יִצְחָק בִּבְאֵר שָׁבַע, רַבִּי יְהוּדָה אָמַר אַרְבַּע, כְּנֶגֶד כֵּן נַעֲשׂוּ בָנָיו אַרְבָּעָה דְגָלִים בַּמִּדְבָּר. וְרַבָּנָן אָמְרֵי חָמֵשׁ, כְּנֶגֶד חֲמִשָּׁה סִפְרֵי תוֹרָה. (בראשית כו, כ): וַיִּקְרָא שֵׁם הַבְּאֵר עֵשֶׂק, כְּנֶגֶד סֵפֶר בְּרֵאשִׁית, שֶׁבּוֹ נִתְעַסֵּק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּבָרָא אֶת הָעוֹלָם. (בראשית כו, כא): וַיִּקְרָא שְׁמָהּ שִׂטְנָה, כְּנֶגֶד סֵפֶר וְאֵלֶּה שְׁמוֹת, עַל שֵׁם (שמות א, יד): וַיְמָרֲרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה. (בראשית כו, יט): וַיִּמְצְאוּ שָׁם בְּאֵר מַיִם חַיִּים, כְּנֶגֶד סֵפֶר וַיִּקְרָא, שֶׁהוּא מָלֵא הֲלָכוֹת רַבּוֹת. (בראשית כו, לג): וַיִּקְרָא אוֹתָהּ שִׁבְעָה, כְּנֶגֶד סֵפֶר וַיְדַבֵּר, שֶׁהוּא מַשְׁלִים שִׁבְעָה סִפְרֵי תוֹרָה. וַהֲלוֹא חֲמִשָּׁה הֵן, אֶלָּא בֶּן קַפָּרָא עָבֵיד וַיְדַבֵּר תְּלָתָא סְפָרִים, מִן וַיְדַבֵּר עַד (במדבר י, לה): וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן סֵפֶר בִּפְנֵי עַצְמוֹ, מִן וַיְהִי בִּנְסֹעַ וּדְבַתְרֵיהּ סֵפֶר בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וּמִן סוֹפֵיהּ דְּפִסְקָא וְעַד סוֹפֵיהּ דְּסִפְרָא סֵפֶר בִּפְנֵי עַצְמוֹ. (בראשית כו, כב): וַיִּקְרָא שְׁמָהּ רְחֹבוֹת, כְּנֶגֶד מִשְׁנֵה תוֹרָה, עַל שֵׁם (דברים יב, כ): כִּי יַרְחִיב, (בראשית כו, כח): כִּי עַתָּה הִרְחִיב ה' לָנוּ וּפָרִינוּ בָאָרֶץ.

Bereshit Rabbah 3:5בראשית רבה ג׳:ה׳

אָמַר רַבִּי סִימוֹן, חָמֵשׁ פְּעָמִים כְּתִיב כָּאן אוֹרָה, כְּנֶגֶד חֲמִשָּׁה חֻמְשֵׁי תוֹרָה. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר, כְּנֶגֶד סֵפֶר בְּרֵאשִׁית, שֶׁבּוֹ נִתְעַסֵּק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּבָרָא אֶת עוֹלָמוֹ. וַיְהִי אוֹר, כְּנֶגֶד סֵפֶר וְאֵלֶּה שְׁמוֹת, שֶׁבּוֹ יָצְאוּ יִשְׂרָאֵל מֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה. וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב, כְּנֶגֶד סֵפֶר וַיִּקְרָא, שֶׁהוּא מָלֵא הֲלָכוֹת רַבּוֹת. וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחשֶׁךְ, כְּנֶגֶד סֵפֶר בְּמִדְבַּר, שֶׁהוּא מַבְדִּיל בֵּין יוֹצְאֵי מִצְרַיִם לְבָאֵי הָאָרֶץ. וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם, כְּנֶגֶד סֵפֶר מִשְׁנֶה תּוֹרָה, שֶׁהוּא מָלֵא הֲלָכוֹת רַבּוֹת. מְתִיבִין חַבְרַיָא לְרַבִּי סִימוֹן, וַהֲלוֹא סֵפֶר וַיִּקְרָא מָלֵא הֲלָכוֹת רַבּוֹת, אָמַר לָהֶן אַף הוּא שָׁנָה בוֹ דָּבָר.

Tanchuma (Buber) Bereshit 11תנחומא (בובר) בראשית יא

אמר ר' יצחק לא היה צריך לכתוב את התורה אלא מהחדש הזה לכם, ולמה כתב מבראשית, להודיע כח גבורתו, שנאמר כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים (תהלים קיא ו).

Sefer Dikdukei HaTeamim #70 (p.57)ספר דקדוקי הטעמים לר׳ אהרן בן משה בן אשר פיסקה 70 (עמ׳ 57)

ספר בראשית, ספר ראשון, והוא ספר הישרים, משנברא העולם עד שמת יוסף הצדיק, אלפים ושלש מאות ותשע שנה. ספר שני, ואלה שמות, הוא ספר יציאת מצרים, והוא ספר הברית, משמת יוסף עד השנה השנית לצאת בני ישראל ממצרים עד שהוקם המשכן, מאה וארבעים שנה. ספר שלישי, ספר ויקרא, והוא ספר תורת כהנים, משהוקם המשכן באחד לחדש הראשון עד החדש השני, חדש ימים, ככתוב באחד לחדש השני בשנה השנית. ספר רביעי, וידבר, הוא ספר חמש הפקודים, מאחד לחדש השני בשנה השנית עד ארבעים שנה בעשתי עשר חדש באחד לחדש, שלשים ושמנה שנה ותשעה חדשים. ספר חמישי, אלה הדברים, והוא ספר משנה תורה, מעשתי עשר חדש באחד לחדש עד החדש הראשון בעשור לחדש, שבעים יום.

Rashi Bereshit 1:1רש״י בראשית א׳:א׳

בראשית IN THE BEGINNING – Rabbi Isaac said: The Torah which is the Law book of Israel should have commenced with the verse (Exodus 12:2) "This month shall be unto you the first of the months" which is the first commandment given to Israel. What is the reason, then, that it commences with the account of the Creation? Because of the thought expressed in the text (Psalms 111:6) "He declared to His people the strength of His works (i.e. He gave an account of the work of Creation), in order that He might give them the heritage of the nations." For should the peoples of the world say to Israel, "You are robbers, because you took by force the lands of the seven nations of Canaan", Israel may reply to them, "All the earth belongs to the Holy One, blessed be He; He created it and gave it to whom He pleased. When He willed He gave it to them, and when He willed He took it from them and gave it to us" (Yalkut Shimoni Exodus 12:2).

בראשית ברא – אמר ר' יצחק לא היה צריך להתחיל התורה אלא מהחדש הזה לכם (שמות י"ב:ב') שהיא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל, ומה טעם פתח בבראשית, משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים (תהלים קי"א:ו'), שאם יאמרו אומות העולם לסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים, והם אומרים להם כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה והוא נתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו.

Rashi Shemot 24:7רש״י שמות כ״ד:ז׳

ספר הברית THE BOOK OF THE COVENANT – the book which we have said contained the part of the Torah from בראשית till the "Giving of the Torah" including the Commandments that were given to them at Marah (cf. Rashi on v. 4).

ספר הברית – מבראשית עד מתן תורה ומצות שנצטוו במרה.

Ramban, Introduction to Shemotהקדמת הרמב״ן לספר שמות

השלים הכתוב ספר בראשית שהוא ספר היצירה בחדוש העולם ויצירת כל נוצר ובמקרי האבות שהם כענין יצירה לזרעם מפני שכל מקריהם ציורי דברים לרמוז ולהודיע כל עתיד לבא להם. ואחרי שהשלים היצירה התחיל ספר אחר בענין המעשה הבא מן הרמזים ההם. ונתיחד ספר ואלה שמות בענין הגלות הראשון הנגזר בפי' ובגאולה ממנו. ולכן חזר והתחיל בשמות יורדי מצרים ומספרם, אף על פי שכבר נכתב זה, בעבור כי ירידתם שם הוא ראשית הגלות כי מאז הוחל. והנה הגלות איננו נשלם עד יום שובם אל מקומם ואל מעלת אבותם ישובו. וכשיצאו ממצרים אף על פי שיצאו מבית עבדים עדיין יחשבו גולים כי היו בארץ לא להם נבוכים במדבר. וכשבאו אל הר סיני ועשו המשכן ושב הקדוש ברוך הוא והשרה שכינתו ביניהם אז שבו אל מעלות אבותם שהיה סוד אלוה עלי אהליהם והם הם המרכבה ואז נחשבו גאולים. ולכן נשלם הספר הזה בהשלימו ענין המשכן ובהיות כבוד ה' מלא אותו תמיד.

Ramban Shemot 1:1רמב״ן שמות א׳:א׳

טעם ואלה שמות – כי הכתוב ירצה למנות ענין הגלות מעת רדתם למצרים, כי אז גלו בראש גולים, כאשר פירשתי, ולפיכך יחזור אל תחלת הענין שהוא מפסוק וכל זרעו הביא אתו מצרימה (בראשית מ"ו:ז'), ושם כתוב אחריו ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה וגו', ואותו הפסוק בעצמו הוא שהחזיר בכאן, כי אף על פי שהם שני ספרים, הספור מחובר בדברים באים זה אחר זה, וכאשר הזכיר בני יעקב קצר בבני בניו וכל זרעו, והחזיר הכלל כאשר אמר שם (שם מ"ו כ"ז) כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים. וכענין הזה בספר דברי הימים וספר עזרא, שהשלים דברי הימים (דברי הימים ב ל"ו כ"ב כ"ג), ובשנת אחת לכורש מלך פרס לכלות דבר ה' בפי ירמיהו העיר ה' את רוח כורש וגו', כה אמר כורש מלך פרס וגו', ואותם שני פסוקים בלשונם החזיר בראש ספר עזרא (עזרא א א' ב') לחבר הספור, אלא שהיו שני ספרים, השלים הראשון במה שהיה קודם בנין הבית והספר השני מעת הבנין וכן הדבר בשני הספרים האלה בראשית ואלה שמות. ורבי אברהם אמר כי בעבור שהזכיר בסוף הספר הראשון כי ראה יוסף לבניו בני שלשים, הזכיר כי גם אחיו ברדתם היו מעטים ופרו ורבו ואיננו נכון. ורש"י כתב אע"פ שמנאן בחייהם חזר ומנאן אחר מיתתן בשמותם להודיע חבתם שנמשלו ככוכבים שמוציאן במספר ומכניסן במספר, שנאמר המוציא במספר צבאם לכלם בשם יקרא (ישעיהו מ':כ"ו). ואלו דברי אגדה (שמו"ר א' ג'), והם דברים של אמת בענין החבוב שהקב"ה מחבבן וכופל שמותם תדיר, אבל קשור הפסוקים וחבורם בוא"ו הוא כמו שפירשתי.

Netziv Devarim Introductionנצי״ב דברים הקדמה

פתיחה זה הספר נקרא ״משנה תורה״. וכתבו התוספות ריש מסכת גיטין ד״משנה תורה״ אינו אלא חוזר ושונה מה שלמעלה. וזה הטעם שומה בפי הרמב״ן ז״ל, עד שהרמב״ן כשמגיע למצוות שבפרשת שופטים וכי-תצא מבאר בכמה מצוות שמצוה זו מעין וחלק אותה מצוה הכתובה כבר, עד שחושב מצות ׳שילוח הקן׳ חלק ממצות ״אותו ואת בנו״. ובעיני הוא פלא, כי שתי מצוות אלו רחוקות זו מזו מן הקצה אל הקצה. וגם כפילות-מצוות נמצאת בספר שמות, מן תחילת פרשת ״שמור לך״ (שמות לד,יא) עד ״בחלב אמו״ (שם פסוק כ״ו) בפרשת כי-תשא, היא כפולה וכבר נאמרה בפרשת משפטים (כג, י-יט), אלא שמ״מ אינו מיותר ח״ו כמבואר שם בס״ד. וכך בספר דברים לא נמצאו הרבה מצוות שנשנו, ומה שנשנו אינו מיותר ח״ו. אלא נראה טעם לזה השם (׳משנה תורה׳) מבואר בתרגום אונקלוס ״פתשגן אורייתא״, כמבואר להלן (יז,יח), ומשמעו — ׳פירוש וביאור עד שמעמיד על דקדוק לשון התורה׳. ומשום דכלל זה הספר ועיקרו בא להזהיר על עמל התורה לפרש דקדוקי המקרא, וזה ׳תלמוד׳, וכל המוסר וריבוי דברים שהיה משה רבינו מוכיחם הכל בא לזו התכלית שיקבלו על עצמם עול התלמוד מפני כמה עיקרים שיבוארו בגוף הספר, משום הכי נקרא בשמו ״משנה תורה״ לשון ׳שינון של תורה׳. ואם נרצה לפרש ״משנה״ מלשון ׳כפול׳, כהבנת הגמרא סנהדרין (כא,ב), תהיה הכוונה לפי הפשט ביחוד על זה הספר, משום דבזה הספר יש הרבה מקראות שאי אפשר לפרש לפי הפשט ההכרחי, שאין המקרא יוצא ממנו אלא בשתי כוונות, כאשר יבואר כמה פעמים בפרשת שופטים כי-תצא כי-תבוא. וכן בפרשיות הקודמות דכתיב כמה פעמים ׳שמירה ועשיה׳ למצוות חוקים ומשפטים, ומשמעות ׳שמירה ועשיה׳ דמצוות אינה דומה לחוקים ומשפטים, דב״מצוות״ משמעו — מעשה המצוות, וב״חוקים ומשפטים״ משמעו — תקון הלכה, כמו שכתבתי בספר ויקרא (יח,ה), משום הכי מכונה זה הספר ״משנה תורה״. והנה בב״ר (ו,ט) איתא: אמר רשב״י, ספר ״משנה תורה״ היה סיגנון ליהושע, בשעה שנגלה עליו הקב״ה מצאו יושב וספר משנה תורה בידו וכו׳ (עכ״ל), למדנו דזה הספר ביחוד יש להוציא ממנו כל אופני המוסר. וכן בפרשת המלך כתיב (להלן יז,יח) ״וכתב לו את משנה התורה הזאת וגו׳⁠ ⁠״ בו, ואע״ג דמצות כתיבה היתה כל התורה כולה בשלימות דוקא, מ״מ המכוון הוא ׳משנה התורה׳, שיביט המלך בו תמיד כדי להגיע לתכלית המבוארת שם (פסוק י״ט) ״למען ילמד ליראה וגו׳ לשמור את וגו׳. לבלתי רום לבבו וגו׳ ולבלתי סור מן המצוה וגו׳⁠ ⁠״. ויש להבין מכל זה דהמדקדק יפה בדברי מוסר שבזה הספר שיצאו מפי משה רבינו ברוח קדשו, ימצא כל איש לפי ערכו דבש וחלב [ועיין בפרשת עקב (להלן פרק י׳) בפרשת ״ועתה ישראל מה ה׳ אלהיך שואל מעמך״ עד סוף הפרשה], עד שגם יהושע, רבן של ישראל, השקיף בזה הספר תמיד. ומזה יתבונן כל אחד לפי כוחו, וימצא דרך ישר להלוך נכחו, לפי הליכות עולם לו, ואור זה הספר יהיה נר לרגלו. אמנם ראש וסוף התוכחה שבזה הספר הוא על החזקת ״חוקים ומשפטים״ שהוא ׳התלמוד׳ בישראל, אשר ממנו תוצאות חיי האומה והיהדות בכלל. ועל זה נכרתה הברית השניה בערבות מואב ובהר גריזים והר עיבל ׳להקים את דברי התורה׳ וגו׳, וממנה יתד ופינה למוסרי אנשי המעלה, הן מי שזוכה לתורה ועמלה, הן מי שברכו ה׳ להחזיקה בקיומה וכלכולה [כמבואר בפנים ו,כד. כו,יט. ובכמה מקומות], ועל זה נקרא זה הספר ״משנה תורה״ — ׳לשנן׳ הרבה ולהשיב מלחמתה של תורה שערה. ובזה תהיה לנו עוז ואורה, אמן.