EN/HEע/E

Structure – Sefer Shemot

Sources

Shemot 24:7שמות כ״ד:ז׳

וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע.

Eusebius, Historia Ecclesiastica 6:25:1-2

When expounding the first Psalm, he [Origen] gives a catalogue of the sacred Scriptures of the Old Testament as follows: "It should be stated that the canonical books, as the Hebrews have handed them down, are twenty-two; corresponding with the number of their letters." Farther on he says: "The twenty-two books of the Hebrews are the following: That which is called by us Genesis, but by the Hebrews, from the beginning of the book, Bereshith, which means, 'In the beginning'; Exodus, Ve-elle-shemoth, that is, 'These are the names'; Leviticus, Vayyikra, 'And he called'; Numbers, Homesh pequdim; Deuteronomy, Elleh-hadebarim, 'These are the words'..."

Tanchuma (Buber) Bereshit 11תנחומא (בובר) בראשית יא

אמר ר' יצחק לא היה צריך לכתוב את התורה אלא מהחדש הזה לכם, ולמה כתב מבראשית, להודיע כח גבורתו, שנאמר כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים (תהלים קיא ו).

Sefer Dikdukei HaTeamim #70 (p.57)ספר דקדוקי הטעמים לר׳ אהרן בן משה בן אשר פיסקה 70 (עמ׳ 57)

ספר בראשית, ספר ראשון, והוא ספר הישרים, משנברא העולם עד שמת יוסף הצדיק, אלפים ושלש מאות ותשע שנה. ספר שני, ואלה שמות, הוא ספר יציאת מצרים, והוא ספר הברית, משמת יוסף עד השנה השנית לצאת בני ישראל ממצרים עד שהוקם המשכן, מאה וארבעים שנה. ספר שלישי, ספר ויקרא, והוא ספר תורת כהנים, משהוקם המשכן באחד לחדש הראשון עד החדש השני, חדש ימים, ככתוב באחד לחדש השני בשנה השנית. ספר רביעי, וידבר, הוא ספר חמש הפקודים, מאחד לחדש השני בשנה השנית עד ארבעים שנה בעשתי עשר חדש באחד לחדש, שלשים ושמנה שנה ותשעה חדשים. ספר חמישי, אלה הדברים, והוא ספר משנה תורה, מעשתי עשר חדש באחד לחדש עד החדש הראשון בעשור לחדש, שבעים יום.

Rashi Bereshit 1:1רש״י בראשית א׳:א׳

בראשית IN THE BEGINNING – Rabbi Isaac said: The Torah which is the Law book of Israel should have commenced with the verse (Exodus 12:2) "This month shall be unto you the first of the months" which is the first commandment given to Israel. What is the reason, then, that it commences with the account of the Creation? Because of the thought expressed in the text (Psalms 111:6) "He declared to His people the strength of His works (i.e. He gave an account of the work of Creation), in order that He might give them the heritage of the nations." For should the peoples of the world say to Israel, "You are robbers, because you took by force the lands of the seven nations of Canaan", Israel may reply to them, "All the earth belongs to the Holy One, blessed be He; He created it and gave it to whom He pleased. When He willed He gave it to them, and when He willed He took it from them and gave it to us" (Yalkut Shimoni Exodus 12:2).

בראשית ברא – אמר ר' יצחק לא היה צריך להתחיל התורה אלא מהחדש הזה לכם (שמות י"ב:ב') שהיא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל, ומה טעם פתח בבראשית, משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים (תהלים קי"א:ו'), שאם יאמרו אומות העולם לסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים, והם אומרים להם כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה והוא נתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו.

Rashi Shemot 24:7רש״י שמות כ״ד:ז׳

ספר הברית THE BOOK OF THE COVENANT – the book which we have said contained the part of the Torah from בראשית till the "Giving of the Torah" including the Commandments that were given to them at Marah (cf. Rashi on v. 4).

ספר הברית – מבראשית עד מתן תורה ומצות שנצטוו במרה.

Ramban, Introduction to Shemotהקדמת הרמב״ן לספר שמות

השלים הכתוב ספר בראשית שהוא ספר היצירה בחדוש העולם ויצירת כל נוצר ובמקרי האבות שהם כענין יצירה לזרעם מפני שכל מקריהם ציורי דברים לרמוז ולהודיע כל עתיד לבא להם. ואחרי שהשלים היצירה התחיל ספר אחר בענין המעשה הבא מן הרמזים ההם. ונתיחד ספר ואלה שמות בענין הגלות הראשון הנגזר בפי' ובגאולה ממנו. ולכן חזר והתחיל בשמות יורדי מצרים ומספרם, אף על פי שכבר נכתב זה, בעבור כי ירידתם שם הוא ראשית הגלות כי מאז הוחל. והנה הגלות איננו נשלם עד יום שובם אל מקומם ואל מעלת אבותם ישובו. וכשיצאו ממצרים אף על פי שיצאו מבית עבדים עדיין יחשבו גולים כי היו בארץ לא להם נבוכים במדבר. וכשבאו אל הר סיני ועשו המשכן ושב הקדוש ברוך הוא והשרה שכינתו ביניהם אז שבו אל מעלות אבותם שהיה סוד אלוה עלי אהליהם והם הם המרכבה ואז נחשבו גאולים. ולכן נשלם הספר הזה בהשלימו ענין המשכן ובהיות כבוד ה' מלא אותו תמיד.

Ramban Shemot 1:1רמב״ן שמות א׳:א׳

טעם ואלה שמות – כי הכתוב ירצה למנות ענין הגלות מעת רדתם למצרים, כי אז גלו בראש גולים, כאשר פירשתי, ולפיכך יחזור אל תחלת הענין שהוא מפסוק וכל זרעו הביא אתו מצרימה (בראשית מ"ו:ז'), ושם כתוב אחריו ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה וגו', ואותו הפסוק בעצמו הוא שהחזיר בכאן, כי אף על פי שהם שני ספרים, הספור מחובר בדברים באים זה אחר זה, וכאשר הזכיר בני יעקב קצר בבני בניו וכל זרעו, והחזיר הכלל כאשר אמר שם (שם מ"ו כ"ז) כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים. וכענין הזה בספר דברי הימים וספר עזרא, שהשלים דברי הימים (דברי הימים ב ל"ו כ"ב כ"ג), ובשנת אחת לכורש מלך פרס לכלות דבר ה' בפי ירמיהו העיר ה' את רוח כורש וגו', כה אמר כורש מלך פרס וגו', ואותם שני פסוקים בלשונם החזיר בראש ספר עזרא (עזרא א א' ב') לחבר הספור, אלא שהיו שני ספרים, השלים הראשון במה שהיה קודם בנין הבית והספר השני מעת הבנין וכן הדבר בשני הספרים האלה בראשית ואלה שמות. ורבי אברהם אמר כי בעבור שהזכיר בסוף הספר הראשון כי ראה יוסף לבניו בני שלשים, הזכיר כי גם אחיו ברדתם היו מעטים ופרו ורבו ואיננו נכון. ורש"י כתב אע"פ שמנאן בחייהם חזר ומנאן אחר מיתתן בשמותם להודיע חבתם שנמשלו ככוכבים שמוציאן במספר ומכניסן במספר, שנאמר המוציא במספר צבאם לכלם בשם יקרא (ישעיהו מ':כ"ו). ואלו דברי אגדה (שמו"ר א' ג'), והם דברים של אמת בענין החבוב שהקב"ה מחבבן וכופל שמותם תדיר, אבל קשור הפסוקים וחבורם בוא"ו הוא כמו שפירשתי.

Malbim Shemot 7:3-5מלבי״ם שמות ז׳:ג׳-ה׳

(ג) ואני אקשה את לב פרעה. כבר בארתי למעלה (פרק ד' פס' כב) שקושי לב מורה שלא ירך לבו בעת ההתראה, שהגם שאהרן ידבר ויתרה בו לא יירא ולא יחת, ועי"כ והרביתי את אותותי ואת מופתי, ומבואר אצלי שיש הבדל בין אות ובין מופת, האות א"צ שיהיה דבר יוצא מדרך הטבע רק שיהיה סימן אל דבר אחר, והמופת הוא דבר זר מפליא רואים, ויצויר שתי הלשונות על דבר אחד, למשל מה שנתהפך המטה לנחש קורא אצל ישראל בשם אות, ואצל פרעה קראו מופת, כי ישראל האמינו בה' וידעו כי יכול לשנות טבעי הדברים ולא היה אצלם מופת רק אות שמשה הוא השליח, ופרעה שלא האמין שה' יש יכולת בידו לשנות את הטבע היה אצלו מופת, ולא היה אות כי לא קבל הדברים, ועפ"ז המכות שבאו בהתראה נקראו אותות כי היו לאות על מציאות ה' ועל השגחתו ויכלתו, ומכות כנים שחין חשך שבאו שלא בהתראה היו מופת ולא אות, ויבואר לקמן שהיו משולשות ועז"א והרביתי כי סתם רבים אינו פחות משלשה. (ד) ולא ישמע אליכם פרעה. ר"ל וגם בתשע מכות הראשונות עדיין לא ישמע, ואז ונתתי את ידי במצרים היא מכת בכורות שזה מיוחד ליד ה', כמ"ש ביד חזקה זו הדבר, ואז והוצאתי את צבאותי את עמי ב"י כי אז נתקדשו במצות מילה ופסח ונעשו עם ה' וכצבא מרום גבורי כח עושי דברו, ולחז"ל רמז שצבא ה' העליונים היו עמם בגולה ויצאו עמהם וזה יהיה בשפטים גדולים, כמ"ש ובאלהיהם עשה ה' שפטים. (ה) וידעו מצרים. ר"ל ומצרים יסתפקו עדיין ביכולת האל וירדפו אחריהם עד שיוכו על הים שאז ידעו מצרים כי אני ה' כמ"ש ואכבדה בפרעה ובכל חילו וידעו מצרים כי אני ה', וזה יהיה בנטותי את ידי שנטית היד מציין שאינו פוסק מלהכות מכה אחר מכה כמ"ש ועוד ידו נטויה, ואז והוצאתי את ב"י מתוכם, שתחלה אמר והוצאתי מארץ מצרים, ובמכת הים כבר יצאו מארץ מצרים, רק היו שנית בתוכם, כי רדפו אחריהם להחזירם ואז יצאו מתוכם, וכמ"ש כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם.

R. D"Z Hoffmann Intro to Shemot, p.15רד״צ הופמן הקדמה לשמות (עמ׳ 15)

את מרכזו של ספר שמות מהווה אותו החלק אשר ככל הנראה נקרא בתורה עצמה בשם "ספר הברית", דהיינו הפרקים יט-כד, שבהם מתוארים מתן התורה בהר סיני וכריתת הברית בין ה' וישראל. לחלק מרכזי-עיקרי זה של הספר מתווספים – לפניו תיאורי יציאת מצרים כמעין מבוא, ולאחריו – ציווי הקמת המשכן וביצועו של ציווי זה כתולדה ישירה של כריתת הברית. לפי זה כולל ספר שמות שלושה חלקים עיקריים אלה: שעבוד בני ישראל במצרים וגאולתם משם – א:א – טו:כא; מתן תורה בסיני וכריתת הברית – יט:א - כד:יח; תיאורו של אוהל מועד (הציווי והביצוע) – כה:א – לא:יז, והפרקים לה–מ. אל אלה מתווספים עוד שני פרקים, קצרים יותר, שהם בבחינת תיאור מאורעות בודדים. התוכן שבין הפרקים טו:כב – יח:כז מספר כמה מאורעות שאירעו בתקופה שבין יציאת מצרים ומתן תורה, ואילו התוכן שבין הפרקים לא:יח – לד:לה מספר כיצד הפרו ישראל את הברית שכרתו בחורב, ואיך נתחדשה ברית זו בחסדו ית'.

R. D"Z Hoffmann Intro to Shemot, p.16רד״צ הופמן הקדמה לשמות (עמ׳ 16)

כאשר הודיע הקב"ה לאברהם על גלותם של צאצאיו, הזכיר לו שתי דרגות של סבל, האחת – "גר יהיה זרעך", והאחרת – "ועבדום וענו אותם". פרקו הראשון של ספר שמות מספר כיצד נתקיימה הודעה–נבואה זו. הדור הראשון לא סבל אלא גרות. כל עוד חיו יוסף ואחיו אמנם היו בני ישראל גרים בארץ לא להם, אך עול שיעבוד לא הוטל עליהם. מצב זה נמשך עד בערך מאה שנה לפני הגאולה. רק משמתו יוסף ואחיו וכל הדור ההוא, ומלך חדש קם למצרים, מלך אשר ריבוים של בני ישראל גרם לו דאגה ואף פחד, רק אז החלו המצרים לשעבד את בני ישראל הזרים וללחוץ אותם. ומכיוון שלחץ זה לא הביא לידי התוצאה הרצויה – הפסקת ריבוים של בני ישראל, הגבירוהו יותר ויותר, והמלך אף ציוה על המילדות העבריות להמית את כל הבנים הזכרים סמוך להיוולדם. כאשר הללו לא מילאו אחר צו המלך מתוך אמתלות שונות, נצטווה כל עם מצרים לבצע גזירה זו. כך הגיעה צרתם של ישראל לשיא, כאשר ה' הוליד את מושיעם.

R. D"Z Hoffmann Shemot 6:1רד״צ הופמן שמות ו׳:א׳

עתה – עכשיו תתחיל שורת הנסים-המכות. סאתו של פרעה מלאה, והוא בשל לקבלת עונשו. יגרשם – לא רק ישלח את העם לימים אחדים, אלא יגרשם באורח מוחלט, כאשר ירגיש את ידו החזקה של ה'. המערכה הראשונה של המאורע הגדול נסתיימה. תוך יראת כבוד ובשקט ביקשו מאת פרעה דבר המתקבל על הדעת, דבר שאין מסרבים לתת אף לעבד האומלל ביותר – הזדמנות חד-פעמית לעבוד את אלוהיו. ומכיוון שאי-אפשר היה להשיג דבר זה בשלום, מתחילה מלחמת ה', מלחמתו של ה' בפרעה ובאליליו. אפשר שמלחמה זו מתוארת על ידי משה בחיבור מיוחד, ב"ספר מלחמות ה'" המוזכר בספר במדבר (כ"א:י"ד), וקטע ממנו שולב בתורה על פי מצוות ה'. בספר מלחמות ה' זה אין תיאור המשא והמתן הדיפלומאטי הראשון עם פרעה, שכן זה אינו שייך למלחמות ה'. אבל הוא מתאר איך התגלה ה' למשה כה', כיצד החל במלחמתו בתור שכזה.