EN/HEע/E

Ten Tribes Vs. One Tribe

Sources

Yehoshua 19:1-9יהושע י״ט:א׳-ט׳

(1) And the second lot came out for Simeon, even for the tribe of the children of Simeon according to their families; and their inheritance was in the midst of the inheritance of the children of Judah. (2) And they had for their inheritance Beer-sheba with Sheba, and Moladah; (3) and Hazar-shual, and Balah, and Ezem; (4) and Eltolad, and Bethul, and Hormah; (5) and Ziklag, and Beth-marcaboth, and Hazar-susah; (6) and Beth-lebaoth, and Sharuhen; thirteen cities with their villages: (7) Ain, Rimmon, and Ether, and Ashan; four cities with their villages; (8) and all the villages that were round about these cities to Baalath-beer, as far as Ramah of the South. This is the inheritance of the tribe of the children of Simeon according to their families. (9) Out of the allotment of the children of Judah was the inheritance of the children of Simeon, for the portion of the children of Judah was too much for them; therefore the children of Simeon had inheritance in the midst of their inheritance.

(א) וַיֵּצֵא הַגּוֹרָל הַשֵּׁנִי לְשִׁמְעוֹן לְמַטֵּה בְנֵי שִׁמְעוֹן לְמִשְׁפְּחוֹתָם וַיְהִי נַחֲלָתָם בְּתוֹךְ נַחֲלַת בְּנֵי יְהוּדָה. (ב) וַיְהִי לָהֶם בְּנַחֲלָתָם בְּאֵר שֶׁבַע וְשֶׁבַע וּמוֹלָדָה. (ג) וַחֲצַר שׁוּעָל וּבָלָה וָעָצֶם. (ד) וְאֶלְתּוֹלַד וּבְתוּל וְחׇרְמָה. (ה) וְצִקְלַג וּבֵית הַמַּרְכָּבוֹת וַחֲצַר סוּסָה. (ו) וּבֵית לְבָאוֹת וְשָׁרוּחֶן עָרִים שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה וְחַצְרֵיהֶן. (ז) עַיִן רִמּוֹן וָעֶתֶר וְעָשָׁן עָרִים אַרְבַּע וְחַצְרֵיהֶן. (ח) וְכׇל הַחֲצֵרִים אֲשֶׁר סְבִיבוֹת הֶעָרִים הָאֵלֶּה עַד בַּעֲלַת בְּאֵר רָאמַת נֶגֶב זֹאת נַחֲלַת מַטֵּה בְנֵי שִׁמְעוֹן לְמִשְׁפְּחֹתָם. (ט) מֵחֶבֶל בְּנֵי יְהוּדָה נַחֲלַת בְּנֵי שִׁמְעוֹן כִּי הָיָה חֵלֶק בְּנֵי יְהוּדָה רַב מֵהֶם וַיִּנְחֲלוּ בְנֵי שִׁמְעוֹן בְּתוֹךְ נַחֲלָתָם.

Shofetim 1:3שופטים א׳:ג׳

And Judah said unto Simeon his brother: 'Come up with me into my lot, that we may fight against the Canaanites; and I likewise will go with thee into thy lot.' So Simeon went with him.

וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְשִׁמְעוֹן אָחִיו עֲלֵה אִתִּי בְגֹרָלִי וְנִלָּחֲמָה בַּכְּנַעֲנִי וְהָלַכְתִּי גַם אֲנִי אִתְּךָ בְּגוֹרָלֶךָ וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ שִׁמְעוֹן.

Shofetim 1:17שופטים א׳:י״ז

And Judah went with Simeon his brother, and they smote the Canaanites that inhabited Zephath, and utterly destroyed it. And the name of the city was called Hormah.

וַיֵּלֶךְ יְהוּדָה אֶת שִׁמְעוֹן אָחִיו וַיַּכּוּ אֶת הַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב צְפַת וַיַּחֲרִימוּ אוֹתָהּ וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הָעִיר חׇרְמָה.

Shemuel II 19:44שמואל ב׳ י״ט:מ״ד

And the men of Israel answered the men of Judah, and said: 'We have ten parts in the king, and we have also more right in David than ye; why then did ye despise us, that our advice should not be first had in bringing back our king?' And the words of the men of Judah were fiercer than the words of the men of Israel.

וַיַּעַן אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶת אִישׁ יְהוּדָה וַיֹּאמֶר עֶשֶׂר יָדוֹת לִי בַמֶּלֶךְ וְגַם בְּדָוִד אֲנִי מִמְּךָ וּמַדּוּעַ הֱקִלֹּתַנִי וְלֹא הָיָה דְבָרִי רִאשׁוֹן לִי לְהָשִׁיב אֶת מַלְכִּי וַיִּקֶשׁ דְּבַר אִישׁ יְהוּדָה מִדְּבַר אִישׁ יִשְׂרָאֵל.

Melakhim I 11:11-13מלכים א׳ י״א:י״א-י״ג

(11) Wherefore the Lord said unto Solomon: 'Forasmuch as this hath been in thy mind, and thou hast not kept My covenant and My statutes, which I have commanded thee, I will surely rend the kingdom from thee, and will give it to thy servant. (12) Notwithstanding in thy days I will not do it, for David thy father's sake; but I will rend it out of the hand of thy son. (13) Howbeit I will not rend away all the kingdom; but I will give one tribe to thy son; for David My servant's sake, and for Jerusalem's sake which I have chosen.'

(יא) וַיֹּאמֶר י"י לִשְׁלֹמֹה יַעַן אֲשֶׁר הָיְתָה זֹּאת עִמָּךְ וְלֹא שָׁמַרְתָּ בְּרִיתִי וְחֻקֹּתַי אֲשֶׁר צִוִּיתִי עָלֶיךָ קָרֹעַ אֶקְרַע אֶת הַמַּמְלָכָה מֵעָלֶיךָ וּנְתַתִּיהָ לְעַבְדֶּךָ. (יב) אַךְ בְּיָמֶיךָ לֹא אֶעֱשֶׂנָּה לְמַעַן דָּוִד אָבִיךָ מִיַּד בִּנְךָ אֶקְרָעֶנָּה. (יג) רַק אֶת כׇּל הַמַּמְלָכָה לֹא אֶקְרָע שֵׁבֶט אֶחָד אֶתֵּן לִבְנֶךָ לְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי וּלְמַעַן יְרוּשָׁלַ‍ִם אֲשֶׁר בָּחָרְתִּי.

Melakhim I 11:29-36מלכים א׳ י״א:כ״ט-ל״ו

(29) And it came to pass at that time, when Jeroboam went out of Jerusalem, that the prophet Ahijah the Shilonite found him in the way; now Ahijahhad clad himself with a new garment; and they two were alone in the field. (30) And Ahijah laid hold of the new garment that was on him, and rent it in twelve pieces. (31) And he said to Jeroboam: 'Take thee ten pieces; for thus saith the Lord, the God of Israel: Behold, I will rend the kingdom out of the hand of Solomon, and will give ten tribes to thee— (32) but he shall have one tribe, for My servant David's sake, and for Jerusalem's sake, the city which I have chosen out of all the tribes of Israel— (33) because that they have forsaken Me, and have worshipped Ashtoreth the goddess of the Zidonians, Chemosh the god of Moab, and Milcom the god of the children of Ammon; and they have not walked in My ways, to do that which is right in Mine eyes, and to keep My statutes and Mine ordinances, as did David his father. (34) Howbeit I will not take the whole kingdom out of his hand; but I will make him prince all the days of his life, for David My servant's sake, whom I chose, because he kept My commandments and My statutes; (35) but I will take the kingdom out of his son's hand, and will give it unto thee, even ten tribes. (36) And unto his son will I give one tribe, that David My servant may have a lamp alway before Me in Jerusalem, the city which I have chosen Me to put My name there.

(כט) וַיְהִי בָּעֵת הַהִיא וְיָרׇבְעָם יָצָא מִירוּשָׁלָ‍ִם וַיִּמְצָא אֹתוֹ אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי הַנָּבִיא בַּדֶּרֶךְ וְהוּא מִתְכַּסֶּה בְּשַׂלְמָה חֲדָשָׁה וּשְׁנֵיהֶם לְבַדָּם בַּשָּׂדֶה. (ל) וַיִּתְפֹּשׂ אֲחִיָּה בַּשַּׂלְמָה הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר עָלָיו וַיִּקְרָעֶהָ שְׁנֵים עָשָׂר קְרָעִים. (לא) וַיֹּאמֶר לְיָרׇבְעָם קַח לְךָ עֲשָׂרָה קְרָעִים כִּי כֹה אָמַר י"י אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הִנְנִי קֹרֵעַ אֶת הַמַּמְלָכָה מִיַּד שְׁלֹמֹה וְנָתַתִּי לְךָ אֵת עֲשָׂרָה הַשְּׁבָטִים. (לב) וְהַשֵּׁבֶט הָאֶחָד יִהְיֶה לּוֹ לְמַעַן עַבְדִּי דָוִד וּלְמַעַן יְרוּשָׁלַ‍ִם הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי בָהּ מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. (לג) יַעַן אֲשֶׁר עֲזָבוּנִי וַיִּשְׁתַּחֲווּ לְעַשְׁתֹּרֶת אֱלֹהֵי צִדֹנִין לִכְמוֹשׁ אֱלֹהֵי מוֹאָב וּלְמִלְכֹּם אֱלֹהֵי בְנֵי עַמּוֹן וְלֹא הָלְכוּ בִדְרָכַי לַעֲשׂוֹת הַיָּשָׁר בְּעֵינַי וְחֻקֹּתַי וּמִשְׁפָּטַי כְּדָוִד אָבִיו. (לד) וְלֹא אֶקַּח אֶת כׇּל הַמַּמְלָכָה מִיָּדוֹ כִּי נָשִׂיא אֲשִׁתֶנּוּ כֹּל יְמֵי חַיָּיו לְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי אֹתוֹ אֲשֶׁר שָׁמַר מִצְוֺתַי וְחֻקֹּתָי. (לה) וְלָקַחְתִּי הַמְּלוּכָה מִיַּד בְּנוֹ וּנְתַתִּיהָ לְּךָ אֵת עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים. (לו) וְלִבְנוֹ אֶתֵּן שֵׁבֶט אֶחָד לְמַעַן הֱיוֹת נִיר לְדָוִיד עַבְדִּי כׇּל הַיָּמִים לְפָנַי בִּירוּשָׁלַ‍ִם הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי לִי לָשׂוּם שְׁמִי שָׁם.

Melakhim I 12:19-24מלכים א י״ב:י״ט-כ״ד

(19) So Israel rebelled against the house of David, unto this day. (20) And it came to pass, when all Israel heard that Jeroboam was returned, that they sent and called him unto the congregation, and made him king over all Israel; there was none that followed the house of David, but the tribe of Judah only. (21) And when Rehoboam was come to Jerusalem, he assembled all the house of Judah, and the tribe of Benjamin, a hundred and fourscore thousand chosen men that were warriors, to fight against the house of Israel, to bring the kingdom back to Rehoboam the son of Solomon. (22) But the word of God came unto Shemaiah the man of God, saying: (23) 'Speak unto Rehoboam the son of Solomon, king of Judah, and unto all the house of Judah and Benjamin, and to the rest of the people, saying: (24) Thus saith the Lord: Ye shall not go up, nor fight against your brethren the children of Israel; return every man to his house; for this thing is of Me.' So they hearkened unto the word of the Lord, and returned and went their way, according to the word of the Lord.

(יט) וַיִּפְשְׁעוּ יִשְׂרָאֵל בְּבֵית דָּוִד עַד הַיּוֹם הַזֶּה. (כ) וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ כׇּל יִשְׂרָאֵל כִּי שָׁב יָרׇבְעָם וַיִּשְׁלְחוּ וַיִּקְרְאוּ אֹתוֹ אֶל הָעֵדָה וַיַּמְלִיכוּ אֹתוֹ עַל כׇּל יִשְׂרָאֵל לֹא הָיָה אַחֲרֵי בֵית דָּוִד זוּלָתִי שֵׁבֶט יְהוּדָה לְבַדּוֹ. (כא) [וַיָּבֹא] (ויבאו) רְחַבְעָם יְרוּשָׁלַ‍ִם וַיַּקְהֵל אֶת כׇּל בֵּית יְהוּדָה וְאֶת שֵׁבֶט בִּנְיָמִן מֵאָה וּשְׁמֹנִים אֶלֶף בָּחוּר עֹשֵׂה מִלְחָמָה לְהִלָּחֵם עִם בֵּית יִשְׂרָאֵל לְהָשִׁיב אֶת הַמְּלוּכָה לִרְחַבְעָם בֶּן שְׁלֹמֹה. (כב) וַיְהִי דְּבַר הָאֱלֹהִים אֶל שְׁמַעְיָה אִישׁ הָאֱלֹהִים לֵאמֹר. (כג) אֱמֹר אֶל רְחַבְעָם בֶּן שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ יְהוּדָה וְאֶל כׇּל בֵּית יְהוּדָה וּבִנְיָמִין וְיֶתֶר הָעָם לֵאמֹר. (כד) כֹּה אָמַר י״י לֹא תַעֲלוּ וְלֹא תִלָּחֲמוּן עִם אֲחֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שׁוּבוּ אִישׁ לְבֵיתוֹ כִּי מֵאִתִּי נִהְיָה הַדָּבָר הַזֶּה וַיִּשְׁמְעוּ אֶת דְּבַר י״י וַיָּשֻׁבוּ לָלֶכֶת כִּדְבַר י״י.

Melakhim II 17:18מלכים ב׳ י״ז:י״ח

that the Lord was very angry with Israel, and removed them out of His sight; there was none left but the tribe of Judah only.

וַיִּתְאַנַּף י"י מְאֹד בְּיִשְׂרָאֵל וַיְסִרֵם מֵעַל פָּנָיו לֹא נִשְׁאַר רַק שֵׁבֶט יְהוּדָה לְבַדּוֹ.

Divrei HaYamim I 4:41-43דברי הימים א׳ ד׳:מ״א-מ״ג

(41) And these written by name came in the days of Hezekiah king of Judah, and smote their tents, and the Meunim that were found there, and destroyed them utterly, unto this day, and dwelt in their stead; because there was pasture there for their flocks. (42) And some of them, even of the sons of Simeon, five hundred men, went to mount Seir, having for their captains Pelatiah, and Neariah, and Rephaiah, and Uzziel, the sons of Ishi. (43) And they smote the remnant of the Amalekites that escaped, and dwelt there unto this day.

(מא) וַיָּבֹאוּ אֵלֶּה הַכְּתוּבִים בְּשֵׁמוֹת בִּימֵי יְחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיַּכּוּ אֶת אׇהֳלֵיהֶם וְאֶת [הַמְּעוּנִים] (המעינים) אֲשֶׁר נִמְצְאוּ שָׁמָּה וַיַּחֲרִימֻם עַד הַיּוֹם הַזֶּה וַיֵּשְׁבוּ תַּחְתֵּיהֶם כִּי מִרְעֶה לְצֹאנָם שָׁם. (מב) וּמֵהֶם מִן בְּנֵי שִׁמְעוֹן הָלְכוּ לְהַר שֵׂעִיר אֲנָשִׁים חֲמֵשׁ מֵאוֹת וּפְלַטְיָה וּנְעַרְיָה וּרְפָיָה וְעֻזִּיאֵל בְּנֵי יִשְׁעִי בְּרֹאשָׁם. (מג) וַיַּכּוּ אֶת שְׁאֵרִית הַפְּלֵטָה לַעֲמָלֵק וַיֵּשְׁבוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה.

Divrei HaYamim II 15:1-10דברי הימים ב׳ ט״ו:א׳-י׳

(1) And the spirit of God came upon Azariah the son of Oded; (2) and he went out to meet Asa, and said unto him: 'Hear ye me, Asa, and all Judah and Benjamin: the Lord is with you, while ye are with Him; and if ye seek Him, He will be found of you; but if ye forsake Him, He will forsake you. (3) Now for long seasons Israel was without the true God, and without a teaching priest, and without law; (4) but when in their distress they turned unto the Lord, the God of Israel, and sought Him, He was found of them. (5) And in those times there was no peace to him that went out, nor to him that came in, but great discomfitures were upon all the inhabitants of the lands. (6) And they were broken in pieces, nation against nation, and city against city; for God did discomfit them with all manner of adversity. (7) But be ye strong, and let not your hands be slack; for your work shall be rewarded.' (8) And when Asa heard these words, even the prophecy of Oded the prophet, he took courage, and put away the detestable things out of all the land of Judah and Benjamin, and out of the cities which he had taken from the hill-country of Ephraim; and he renewed the altar of the Lord, that was before the porch of the Lord. (9) And he gathered all Judah and Benjamin, and them that sojourned with them out of Ephraim and Manasseh, and out of Simeon; for they fell to him out of Israel in abundance, when they saw that the Lord his God was with him. (10) So they gathered themselves together at Jerusalem in the third month, in the fifteenth year of the reign of Asa.

(א) וַעֲזַרְיָהוּ בֶּן עוֹדֵד הָיְתָה עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים. (ב) וַיֵּצֵא לִפְנֵי אָסָא וַיֹּאמֶר לוֹ שְׁמָעוּנִי אָסָא וְכׇל יְהוּדָה וּבִנְיָמִן י"י עִמָּכֶם בִּהְיוֹתְכֶם עִמּוֹ וְאִם תִּדְרְשֻׁהוּ יִמָּצֵא לָכֶם וְאִם תַּעַזְבֻהוּ יַעֲזֹב אֶתְכֶם. (ג) וְיָמִים רַבִּים לְיִשְׂרָאֵל לְלֹא אֱלֹהֵי אֱמֶת וּלְלֹא כֹּהֵן מוֹרֶה וּלְלֹא תוֹרָה. (ד) וַיָּשׇׁב בַּצַּר לוֹ עַל י"י אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וַיְבַקְשֻׁהוּ וַיִּמָּצֵא לָהֶם. (ה) וּבָעִתִּים הָהֵם אֵין שָׁלוֹם לַיּוֹצֵא וְלַבָּא כִּי מְהוּמֹת רַבּוֹת עַל כׇּל יֹשְׁבֵי הָאֲרָצוֹת. (ו) וְכֻתְּתוּ גוֹי בְּגוֹי וְעִיר בְּעִיר כִּי אֱלֹהִים הֲמָמָם בְּכׇל צָרָה. (ז) וְאַתֶּם חִזְקוּ וְאַל יִרְפּוּ יְדֵיכֶם כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלַּתְכֶם. (ח) וְכִשְׁמֹעַ אָסָא הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהַנְּבוּאָה עֹדֵד הַנָּבִיא הִתְחַזַּק וַיַּעֲבֵר הַשִּׁקּוּצִים מִכׇּל אֶרֶץ יְהוּדָה וּבִנְיָמִן וּמִן הֶעָרִים אֲשֶׁר לָכַד מֵהַר אֶפְרָיִם וַיְחַדֵּשׁ אֶת מִזְבַּח י"י אֲשֶׁר לִפְנֵי אוּלָם י"י. (ט) וַיִּקְבֹּץ אֶת כׇּל יְהוּדָה וּבִנְיָמִן וְהַגָּרִים עִמָּהֶם מֵאֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה וּמִשִּׁמְעוֹן כִּי נָפְלוּ עָלָיו מִיִּשְׂרָאֵל לָרֹב בִּרְאֹתָם כִּי י"י אֱלֹהָיו עִמּוֹ. (י) וַיִּקָּבְצוּ יְרוּשָׁלַ‍ִם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִשִׁי לִשְׁנַת חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה לְמַלְכוּת אָסָא.

Divrei HaYamim II 34:1-7דברי הימים ב׳ ל״ד:א׳-ז׳

(1) Josiah was eight years old when he began to reign; and he reigned thirty and one years in Jerusalem. (2) And he did that which was right in the eyes of the Lord, and walked in the ways of David his father, and turned not aside to the right hand or to the left. (3) For in the eighth year of his reign, while he was yet young, he began to seek after the God of David his father; and in the twelfth year he began to purge Judah and Jerusalem from the high places, and the Asherim, and the graven images, and the molten images. (4) And they broke down the altars of the Baalim in his presence; and the sun-images, that were on high above them, he hewed down; and the Asherim, and the graven images, and the molten images, he broke in pieces, and made dust of them, and strewed it upon the graves of them that had sacrificed unto them. (5) And he burnt the bones of the priests upon their altars, and purged Judah and Jerusalem. (6) And so did he in the cities of Manasseh and Ephraim and Simeon, even unto Naphtali, with their axes round about. (7) And he broke down the altars, and beat the Asherim and the graven images into powder, and hewed down all the sun-images throughout all the land of Israel, and returned to Jerusalem.

(א) בֶּן שְׁמוֹנֶה שָׁנִים יֹאשִׁיָּהוּ בְמׇלְכוֹ וּשְׁלֹשִׁים וְאַחַת שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלָ‍ִם. (ב) וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי י"י וַיֵּלֶךְ בְּדַרְכֵי דָּוִיד אָבִיו וְלֹא סָר יָמִין וּשְׂמֹאול. (ג) וּבִשְׁמוֹנֶה שָׁנִים לְמׇלְכוֹ וְהוּא עוֹדֶנּוּ נַעַר הֵחֵל לִדְרוֹשׁ לֵאלֹהֵי דָּוִיד אָבִיו וּבִשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה הֵחֵל לְטַהֵר אֶת יְהוּדָה וִירוּשָׁלַ‍ִם מִן הַבָּמוֹת וְהָאֲשֵׁרִים וְהַפְּסִלִים וְהַמַּסֵּכוֹת. (ד) וַיְנַתְּצוּ לְפָנָיו אֵת מִזְבְּחוֹת הַבְּעָלִים וְהַחַמָּנִים אֲשֶׁר לְמַעְלָה מֵעֲלֵיהֶם גִּדֵּעַ וְהָאֲשֵׁרִים וְהַפְּסִלִים וְהַמַּסֵּכוֹת שִׁבַּר וְהֵדַק וַיִּזְרֹק עַל פְּנֵי הַקְּבָרִים הַזֹּבְחִים לָהֶם. (ה) וְעַצְמוֹת כֹּהֲנִים שָׂרַף עַל [מִזְבְּחוֹתָם] (מזבחותים) וַיְטַהֵר אֶת יְהוּדָה וְאֶת יְרוּשָׁלָ‍ִם. (ו) וּבְעָרֵי מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם וְשִׁמְעוֹן וְעַד נַפְתָּלִי [בְּחַרְבֹתֵיהֶם] (בחר בתיהם) סָבִיב. (ז) וַיְנַתֵּץ אֶת הַמִּזְבְּחוֹת וְאֶת הָאֲשֵׁרִים וְהַפְּסִלִים כִּתַּת לְהֵדַק וְכׇל הַחַמָּנִים גִּדַּע בְּכׇל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וַיָּשׇׁב לִירוּשָׁלָ‍ִם.

Septuagint Melakhim I 11:29-36תרגום השבעים מלכים א׳ י״א:כ״ט-ל״ו

29 And it happened at that time that Ieroboam went out of Ierousalem, and the prophet Achias the Selonite found him on the way and took him aside out of the way, and Achias had clothed himself with a new garment, and both were in the plain. 30 And Achia laid hold of his new garment that was upon him and tore it into twelve pieces. 31 And he said to Ieroboam: Take for yourself ten pieces, for this is what the Lord, God of Israel, says, “Behold, I am about to tear the kingdom from the hand of Salomon, and I will give you ten scepters, 32 and two scepters will remain his for the sake of my slave Dauid and for the sake of Ierousalem, the city that I chose in it, out of all the tribes of Israel, 33 because he forsook me and acted for Astarte, abomination of the Sidonians, and for Chamos and for the idols of Moab and for their king, offense of the sons of Ammon, and he did not go in my ways, to do what is right before me, like his father Dauid. 34 And I will certainly not take the whole kingdom out of his hand because, resisting I will resist him all the days of his life, for the sake of my slave Dauid, him whom I chose. 35 And I will take the kingdom out of the hand of his son and give you the ten scepters, 36 but to his son I will give the two scepters in order that there be an institution for my slave Dauid all the days before me in Ierousalem, the city which I chose for myself to put my name there.

Septuagint Melakhim I 11:11-13תרגום השבעים מלכים א׳ י״א:י״א -י״ג

11 And the Lord said to Salomon, “Since these things were with you and you did not keep my commandments and my ordinances that I commanded you, tearing I will tear your kingdom from your hand and give it to your slave. 12 Yet, for the sake of your father Dauid I will not do them in your days; I will take it out of the hand of your son. 13 Yet, I will not take the entire kingdom; I will give one scepter to your son for the sake of my slave Dauid and for the sake of Ierousalem, the city which I chose.”

Josephus Antiquities of the Jews 8 7:5יוספוס קדמוניות היהודים ח ז׳:ה׳

But although Solomon was become the most glorious of kings, and the best beloved by God, and had exceeded in wisdom and riches those that had been rulers of the Hebrews before him, yet did not he persevere in this happy state till he died. Nay, he forsook the observation of the laws of his fathers, and came to an end no way suitable to our foregoing history of him. He grew mad in his love of women, and laid no restraint on himself in his lusts; nor was he satisfied with the women of his country alone, but he married many wives out of foreign nations; Sidontans, and Tyrians, and Ammonites, and Edomites; and he transgressed the laws of Moses, which forbade Jews to marry any but those that were of their own people. He also began to worship their gods, which he did in order to the gratification of his wives, and out of his affection for them. This very thing our legislator suspected, and so admonished us beforehand, that we should not marry women of other countries, lest we should be entangled with foreign customs, and apostatize from our own; lest we should leave off to honor our own God, and should worship their gods. But Solomon was Gllen headlong into unreasonable pleasures, and regarded not those admonitions; for when he had married seven hundred wives, the daughters of princes and of eminent persons, and three hundred concubines, and those besides the king of Egypt's daughter, he soon was governed by them, till he came to imitate their practices. He was forced to give them this demonstration of his kindness and affection to them, to live according to the laws of their countries. And as he grew into years, and his reason became weaker by length of time, it was not sufficient to recall to his mind the institutions of his own country; so he still more and more contemned his own God, and continued to regard the gods that his marriages had introduced nay, before this happened, he sinned, and fell into an error about the observation of the laws, when he made the images of brazen oxen that supported the brazen sea, and the images of lions about his own throne; for these he made, although it was not agreeable to piety so to do; and this he did, notwithstanding that he had his father as a most excellent and domestic pattern of virtue, and knew what a glorious character he had left behind him, because of his piety towards God. Nor did he imitate David, although God had twice appeared to him in his sleep, and exhorted him to imitate his father. So he died ingloriously. There came therefore a prophet to him, who was sent by God, and told him that his wicked actions were not concealed from God; and threatened him that he should not long rejoice in what he had done; that, indeed, the kingdom should not be taken from him while he was alive, because God had promised to his father David that he would make him his successor, but that he would take care that this should befall his son when he :was dead; not that he would withdraw all the people from him, but that he would give ten tribes to a servant of his, and leave only two tribes to David's grandson for his sake, because he loved God, and for the sake of the city of Jerusalem, wherein he should have a temple.

Rashi Melakhim I 12:21רש״י מלכים א׳ י״ב:כ״א

ואת שבט בנימן – העומדים על הגבול, שיהודה ובנימין היה גבולם סמוך זה לזה.

R. Yosef Kara Yehoshua 19:1ר׳ יוסף קרא יהושע י״ט:א׳

ויצא הגורל השני לשמעון – שני לשבעה חלקים. ויהי נחלתם בתוך נחלת בני יהודה – לא היה לו לשמעון גורל בפני עצמו שיהא גורלו מושך מן הירדן למערב אלא בתוך נחלת בני יהודה וגם לשבט הלוי לא נתן משה נחלה אלא בכל שבט ושבט ערים לשבת ומגרשיהם לקיים מה שנאמר אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל (בראשית מ"ט:ז').

R. Yosef Kara Melakhim I 12:21ר׳ יוסף קרא מלכים א׳ י״ב:כ״א

ויקהל את כל בית יהודה ואת שבט בנימין – העומדים על הגבול שיהודה ובנימין היה גבולם סמוך זה לזה.

Radak Melakhim I 11:13רד״ק מלכים א׳ י״א:י״ג

שבט אחד – כי בנימין לפי שהיה חלקו עם יהודה בירושלם בין שניהם נחשבים לשבט אחד.

Radak Melakhim I 11:32רד״ק מלכים א׳ י״א:ל״ב

והשבט האחד – יהודה ובנימן חושב לשבט אחד בעבור שהיו מיוחדי' בנחלה ובירושלם.

Radak Melakhim I 12:20רד״ק מלכים א׳ י״ב:כ׳

שבט יהודה לבדו – כבר כתבנו כי שבט בנימין בכלל שבט יהודה כי ירושלם בין שניהם היתה ומי שימלוך בירושלם בודאי ימלוך על שניהם לפיכך נכלל שבט בנימין בכלל שבט יהודה.

Radak Melakhim II 17:18רד״ק מלכים ב׳ י״ז:י״ח

רק שבט יהודה לבדו – ושבט בנימין טפל לו ונכלל עמו.

R. Yosef ibn Kaspi Melakhim I 11:32ר׳ יוסף אבן כספי מלכים א׳ י״א:ל״ב

עשרה השבטים והשבט האחד וגו' – כי נכון לחשבם אחד עשר מצד היות שבט לוי ליי לבדו, וגם נכון לחשבם שנים עשר זולת לוי כי יוסף נחלק לשנים, וכל הדומה לזה מאלו החלוקות נכון בין הנביאים וגם בין הפילוסופים, וגם עוד יאמר זולתי שבט יהודה לבדו (מלכים א י"ב:כ'), ותכף כתי' אחריו ויקהל את כל בית יהודה ואת שבט בנימין, וגם אחריו (פסוק כ"ג), יהודה ובנימין זכר עם רחבעם ויתר העם, שאין ספק שרבים מעשרת השבטים נמשכו אחר רחבעם, רק הכתוב פעם ידבר על הרוב ופעם המעט ופעם על השוה וכל אלה סודות וסתרים והכל אי"י {=אוצר ה' יבוא}.

Ralbag Melakhim I 12:20-21רלב״ג מלכים א׳ י״ב:כ׳-כ״א

(כ) זולתי שבט יהודה לבדו – לרבוי שבט יהודה ביחס אל שבט בנימן לא חשב שבט בנימן מצורף שנחלת בני בנימן היתה תוך נחלת בני יהודה. (כא) ואת כל בית יהודה ובנימן ויתר העם – זה לאות שמלך על יהודה ובנימן גם היה עמו משאר השבטים וזה אמרו ויתר העם ואחשוב שהיו יושבים בירושלם מכל השבטים ואותם נשארו לרחבעם גם אפשר כי משבט שמעון נשאר מעט במלכות רחבעם כי נחלת שמעון היתה מפוזרת תוך נחלת בני יהודה כמו שנזכר בספר יהושע.

Ralbag Melakhim I Toalot 11:39רלב״ג מלכים א׳ תועלות י״א:ל״ט

(לט) ארבעים הוא להודיע שכבר תשוב המלוכה בכללה לזרע דוד וכבר למדנו זה מאמרו ואענה את זרע דוד למען זאת אך לא כל הימים ולפי שזה לא היה כלל לא בבית ראשון ולא בבית שני כי לא שבו שם כי אם יהודה ובנימן ידענו שעוד ימלוך מלך לדוד על כל ישראל ואותו המלכות לא יסור לעולם כמו שהתבאר מדברי דניאל.

Abarbanel Melakhim I 11:34-35אברבנאל מלכים א׳ י״א:ל"ה-ל"ו

יאמר שלא יקח שום דבר מהממלכה ממנו בחייו כי אם מיד בנו, וגם ממנו לא יקח כי אם לבד עשרה השבטים למען יהיה ניר לדוד יושב על כסאו בירושלם ולכן יהיה בן שלמה מולך בירושלם על יהודה ובנימן, שהוא היה ניר דוד כלומר בן בנו. ואמר הכתוב שיתן לבנו שבט אחד בהיות שנתן לו שני שבטים והם יהודה ובנימן, לפי שהיה חלקם ונחלתם בירושלם יחד והיו כשבט אחד, גם כי לא היתה ההודעה כי אם מה שיתן לו משאר השבטים לא משבטו, ר"ל משבט יהודה שהיה שלמה ממנו

Metzudat David Melakhim I 11:13מצודת דוד מלכים א׳ י״א:י״ג

שבט אחד – על יהודה יאמר, ואף בנימין נכלל עמו, על כי ירושלים עיר המלוכה היתה לנחלה לשניהם, והוא היה טפל ליהודה. ולמען ירושלים – לפי שנבחרה להיות בה בית המקדש, ובכדי להעמיד כל עניני הבית על מכונו, מהראוי הוא אשר ימלוך בה מלך מזרע בונה הבית, להיות חושש וזריז במעשה אביו.

Metzudat David Melakhim I 11:30מצודת דוד מלכים א׳ י״א:ל׳

שנים עשר קרעים – רוצה לומר: י"ב חתיכות או, קרעים ממש, ובי"ב קרעים יש י"ג חתיכות, ונתן לירבעם י"א חתיכות, ובהם עשרה קרעים, לרמוז על עשרה שבטים, ובידו נשאר ב' חתיכות, ובהם קרע אחד, לרמוז ששבט יהודה ישאר למלכות בית דוד, ושבט בנימן נכלל בשבט יהודה, והיו טפלים להם, והלוים הלא ישבו בין כל שבטי ישראל, ולא יחשבו כלל.

Metzudat David Melakhim I 12:20-23מצודת דוד מלכים א׳ י״ב:כ׳-כ״ג

(כ) כשמוע כל ישראל – כי זקני העדה לבדם שלחו אחריו מאז, וידעו ממנו וראוהו, ולאחר זמן נשמע לכולם כי שב ממצרים. זולתי שבט יהודה – ואף בני בנימין נכללו עמהם, על כי ירושלים עיר המלוכה היתה לנחלה לשניהם, ומפני כבוד שבט יהודה לא הוזכרו, כי אינן רק טפלים להם. (כג) ויתר העם – כי רבים משאר השבטים התגררו בנחלת יהודה ובנימין.

Hoil Moshe Melakhim I 12:20הואיל משה מלכים א׳ י״ב:כ'

שבט יהודה לבדו  – ובנימין הסמוך לו, והוא מתי מעט וירא מבני יהודה, וגם עיר ירושלים עומדת על הגבול בין נחלת שני השבטים ויושביה מבני שניהם.