Test/5

EN/HEע/E

Wrestling With Angels and Men

Sources

Bereshit 32:2-3בראשית ל״ב:ב׳-ג׳

(ב) וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים. (ג) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר רָאָם מַחֲנֵה אֱלֹהִים זֶה וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא מַחֲנָיִם.

Bereshit 32:8בראשית ל״ב:ח׳

Then Jacob was greatly afraid and was distressed. He divided the people who were with him, and the flocks, and the herds, and the camels, into two companies;

וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ וַיַּחַץ אֶת הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וְאֶת הַצֹּאן וְאֶת הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת.

Bereshit 32:22-33בראשית ל״ב:כ״ב-ל״ג

(כב) וַתַּעֲבֹר הַמִּנְחָה עַל פָּנָיו וְהוּא לָן בַּלַּיְלָה הַהוּא בַּמַּחֲנֶה. (כג) וַיָּקָם בַּלַּיְלָה הוּא וַיִּקַּח אֶת שְׁתֵּי נָשָׁיו וְאֶת שְׁתֵּי שִׁפְחֹתָיו וְאֶת אַחַד עָשָׂר יְלָדָיו וַיַּעֲבֹר אֵת מַעֲבַר יַבֹּק. (כד) וַיִּקָּחֵם וַיַּעֲבִרֵם אֶת הַנָּחַל וַיַּעֲבֵר אֶת אֲשֶׁר לוֹ. (כה) וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר. (כו) וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ. (כז) וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי. (כח) וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַה שְּׁמֶךָ וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב. (כט) וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל. (ל) וַיִּשְׁאַל יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הַגִּידָה נָּא שְׁמֶךָ וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ שָׁם. (לא) וַיִּקְרָא יַעֲקֹב שֵׁם הַמָּקוֹם פְּנִיאֵל כִּי רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל פָּנִים וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי. (לב) וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ כַּאֲשֶׁר עָבַר אֶת פְּנוּאֵל וְהוּא צֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ. (לג) עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה אֲשֶׁר עַל כַּף הַיָּרֵךְ עַד הַיּוֹם הַזֶּה כִּי נָגַע בְּכַף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּגִיד הַנָּשֶׁה.

Bereshit 33:10בראשית ל״ג:י׳

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אַל נָא אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְלָקַחְתָּ מִנְחָתִי מִיָּדִי כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים וַתִּרְצֵנִי.

Bemidbar 22:25במדבר כ״ב:כ״ה

The donkey saw the angel of Hashem, and she thrust herself to the wall, and crushed Balaam’s foot against the wall: and he struck her again.

וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ י״י וַתִּלָּחֵץ אֶל הַקִּיר וַתִּלְחַץ אֶת רֶגֶל בִּלְעָם אֶל הַקִּיר וַיֹּסֶף לְהַכֹּתָהּ.

Bemidbar 23:3במדבר כ״ג:ג׳

Balaam said to Balak, “Stand by your burnt offering, and I will go: perhaps Hashem will come to meet me; and whatever he shows me I will tell you.” He went to a bare height.

וַיֹּאמֶר בִּלְעָם לְבָלָק הִתְיַצֵּב עַל עֹלָתֶךָ וְאֵלְכָה אוּלַי יִקָּרֵה י״י לִקְרָאתִי וּדְבַר מַה יַּרְאֵנִי וְהִגַּדְתִּי לָךְ וַיֵּלֶךְ שֶׁפִי.

Yehoshua 5:13יהושע ה׳:י״ג

And it came to pass, when Joshua was by Jericho, that he lifted up his eyes and looked, and, behold, there stood a man over against him with his sword drawn in his hand; and Joshua went unto him, and said unto him: 'Art thou for us, or for our adversaries?'

וַיְהִי בִּהְיוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּירִיחוֹ וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אִישׁ עֹמֵד לְנֶגְדּוֹ וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ וַיֵּלֶךְ יְהוֹשֻׁעַ אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ הֲלָנוּ אַתָּה אִם לְצָרֵינוּ.

Shofetim 6:11שופטים ו׳:י״א

And the angel of the Lord came, and sat under the terebinth which was in Ophrah, that belonged unto Joash the Abiezrite; and his son Gideon was beating out wheat in the winepress, to hide it from the Midianites.

וַיָּבֹא מַלְאַךְ י״י וַיֵּשֶׁב תַּחַת הָאֵלָה אֲשֶׁר בְּעׇפְרָה אֲשֶׁר לְיוֹאָשׁ אֲבִי הָעֶזְרִי וְגִדְעוֹן בְּנוֹ חֹבֵט חִטִּים בַּגַּת לְהָנִיס מִפְּנֵי מִדְיָן.

Shofetim 6:22-23שופטים ו׳:כ״ב-כ״ג

(22) And Gideon saw that he was the angel of the Lord; and Gideon said: 'Alas, O Lord God! forasmuch as I have seen the angel of the Lord face to face.' (23) And the Lord said unto him: 'Peace be unto thee; fear not; thou shalt not die.'

(כב) וַיַּרְא גִּדְעוֹן כִּי מַלְאַךְ י״י הוּא וַיֹּאמֶר גִּדְעוֹן אֲהָהּ אֲדֹנָי יֱ־הֹוִה כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי מַלְאַךְ י״י פָּנִים אֶל פָּנִים. (כג) וַיֹּאמֶר לוֹ י״י שָׁלוֹם לְךָ אַל תִּירָא לֹא תָּמוּת.

Shofetim 13:22שופטים י״ג:כ״ב

And Manoah said unto his wife: 'We shall surely die, because we have seen God.'

וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ אֶל אִשְׁתּוֹ מוֹת נָמוּת כִּי אֱלֹהִים רָאִינוּ.

Shemuel II 17:22שמואל ב י״ז:כ״ב

Then David arose, and all the people that were with him, and they passed over the Jordan; by the morning light there lacked not one of them that was not gone over the Jordan.

וַיָּקׇם דָּוִד וְכׇל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וַיַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן עַד אוֹר הַבֹּקֶר עַד אַחַד לֹא נֶעְדָּר אֲשֶׁר לֹא עָבַר אֶת הַיַּרְדֵּן.

Melakhim II 13:17מלכים ב י״ג:י״ז

And he said: 'Open the window eastward'; and he opened it. Then Elisha said: 'Shoot'; and he shot. And he said: 'The Lord's arrow of victory, even the arrow of victory against Aram; for thou shalt smite the Arameans in Aphek, till thou have consumed them.'

וַיֹּאמֶר פְּתַח הַחַלּוֹן קֵדְמָה וַיִּפְתָּח וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע יְרֵה וַיּוֹר וַיֹּאמֶר חֵץ תְּשׁוּעָה לַי״י וְחֵץ תְּשׁוּעָה בַאֲרָם וְהִכִּיתָ אֶת אֲרָם בַּאֲפֵק עַד כַּלֵּה.

Melakhim II 14:8מלכים ב י״ד:ח׳

Then Amaziah sent messengers to Jehoash, the son of Jehoahaz son of Jehu, king of Israel, saying: 'Come, let us look one another in the face.'

אָז שָׁלַח אֲמַצְיָה מַלְאָכִים אֶל יְהוֹאָשׁ בֶּן יְהוֹאָחָז בֶּן יֵהוּא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר לְכָה נִתְרָאֶה פָנִים.

Yeshayahu 6:6-7ישעיהו ו׳:ו׳-ז׳

(6) Then flew unto me one of the seraphim, with a glowing stone in his hand, which he had taken with the tongs from off the altar; (7) and he touched my mouth with it, and said: Lo, this hath touched thy lips; And thine iniquity is taken away, And thy sin expiated.

(ו) וַיָּעׇף אֵלַי אֶחָד מִן הַשְּׂרָפִים וּבְיָדוֹ רִצְפָּה בְּמֶלְקַחַיִם לָקַח מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ. (ז) וַיַּגַּע עַל פִּי וַיֹּאמֶר הִנֵּה נָגַע זֶה עַל שְׂפָתֶיךָ וְסָר עֲוֺנֶךָ וְחַטָּאתְךָ תְּכֻפָּר.

Hoshea 12:4-5הושע י״ב:ד׳-ה׳

(ד) בַּבֶּטֶן עָקַב אֶת אָחִיו וּבְאוֹנוֹ שָׂרָה אֶת אֱלֹהִים. (ה) וַיָּשַׂר אֶל מַלְאָךְ וַיֻּכָל בָּכָה וַיִּתְחַנֶּן לוֹ בֵּית אֵל יִמְצָאֶנּוּ וְשָׁם יְדַבֵּר עִמָּנוּ.

Daniel 9:21דניאל ט׳:כ״א

yea, while I was speaking in prayer, the man Gabriel,whom I had seen in the vision at the beginning, being caused to fly swiftly, approached close to me about the time of the evening offering.

וְעוֹד אֲנִי מְדַבֵּר בַּתְּפִלָּה וְהָאִישׁ גַּבְרִיאֵל אֲשֶׁר רָאִיתִי בֶחָזוֹן בַּתְּחִלָּה מֻעָף בִּיעָף נֹגֵעַ אֵלַי כְּעֵת מִנְחַת עָרֶב.

Daniel 10:5דניאל י׳:ה׳

I lifted up mine eyes, and looked, and behold a man clothed in linen, whose loins were girded with fine gold of Uphaz;

וָאֶשָּׂא אֶת עֵינַי וָאֵרֶא וְהִנֵּה אִישׁ אֶחָד לָבוּשׁ בַּדִּים וּמׇתְנָיו חֲגֻרִים בְּכֶתֶם אוּפָז.

Josephus, Antiquities of the Jews 1:20:2יוספוס פלביוס, קדמוניות היהודים א׳:כ׳:ב׳

When Jacob had made these appointments all the day, and night came on, he moved on with his company; and, as they were gone over a certain river called Jabbok, Jacob was left behind; and meeting with an angel, he wrestled with him, the angel beginning the struggle: but he prevailed over the angel, who used a voice, and spake to him in words, exhorting him to be pleased with what had happened to him, and not to suppose that his victory was a small one, but that he had overcome a divine angel, and to esteem the victory as a sign of great blessings that should come to him, and that his offspring should never fall, and that no man should be too hard for his power. He also commanded him to be called Israel, which in the Hebrew tongue signifies one that struggled with the divine angel. These promises were made at the prayer of Jacob; for when he perceived him to be the angel of God, he desired he would signify to him what should befall him hereafter. And when the angel had said what is before related, he disappeared; but Jacob was pleased with these things, and named the place Phanuel, which signifies, the face of God. Now when he felt pain, by this struggling, upon his broad sinew, he abstained from eating that sinew himself afterward; and for his sake it is still not eaten by us.

Bavli Chulin 91a-bבבלי חולין צ״א.-:

ויותר יעקב לבדו (בראשית ל"ב) - אמר רבי אלעזר: שנשתייר על פכין קטנים, מכאן לצדיקים שחביב עליהם ממונם יותר מגופם וכל כך למה - לפי שאין פושטין ידיהן בגזל. (בראשית ל"ב) ויאבק איש עמו עד עלות השחר אמר רבי יצחק: מכאן לת"ח שלא יצא יחידי בלילה; רבי אבא בר כהנא אמר מהכא (רות ג') הנה הוא זורה את גורן השעורים; רבי אבהו אמר מהכא: (בראשית כ"ב) וישכם אברהם בבקר ויחבוש את וגו'; ורבנן אמרי מהכא: (בראשית ל"ז) לך נא ראה את שלום אחיך ואת שלום וגו'; רב אמר מהכא: (בראשית ל"ב) ויזרח לו השמש. אמר ר' עקיבא: שאלתי את רבן גמליאל ואת רבי יהושע באיטליז של אימאום, שהלכו ליקח בהמה למשתה בנו של רבן גמליאל, כתיב ויזרח לו השמש, וכי שמש לו לבד זרחה? והלא לכל העולם זרחה! אמר ר' יצחק: שמש הבאה בעבורו, זרחה בעבורו.

Bavli Chulin 91aבבלי חולין צ״א.

And Rabbi Yehoshua ben Levi said that Rabbi Yehuda holds that the sciatic nerve of the right thigh is forbidden because the verse states: “And when he saw that he could not prevail against him, he touched the spoon of his thigh; and the spoon of Jacob’s thigh was strained, as he wrestled with him” (Genesis 32:26). The angel grappled with Jacob like a man who hugs another in order to throw him to the ground, and his hand reaches to the spoon of the right thigh of the other.

וריב״ל אמר אמר קרא {בראשית ל״ב:כ״ו} בהאבקו עמו כאדם שחובק את חבירו וידו מגעת לכף ימינו של חבירו

Targum Yerushalmi (Yonatan) Bereshit 32:25,27,29תרגום ירושלמי (יונתן) בראשית ל״ב:כ״ה,כ״ז,כ״ט

(25) And Jakob remained alone beyond the Jubeka; and an Angel contended with him in the likeness of a man. And he said, Hast thou not promised to give the tenth of all that is thine? And, behold, thou hast ten sons and one daughter: nevertheless thou hast not tithed them. Immediately he set apart the four firstborn of the four mothers, and there remained eight. And he began to number from Shimeon, and Levi came up for the tenth.Michael answered and said, Lord of the world, this is Thy lot. And on account of these things he (Michael) remained from God at the torrent till the column of the morning was ascending. (27) And he said, Let me go, for the column of the morning ascendeth; and the hour cometh when the angels on high offer praise to the Lord of the world: and I am one of the angels of praise, but from the day that the world was created my time to praise hath not come until now.And he said, I will not let thee go, until thou bless me. (29) And he said, Thy name shall be no more called Jakob, but Israel, because thou art magnified with the angels of the Lord and with the mighty, and thou hast prevailed with them.

(כה) ואישתאר יעקב בלחודוי מעיברא ליבוקא ואתכתש מלאכא עימיה בדמות גבר ואמר הלא אמרת לעשרא כל דילך והא אית לך תריסר בנין וברתא חדא ולא עשרתנון מן יד אפרש ארבעה בוכרין לארבע אימהתא ואישתיירו תמנייא ותנא למימני משמעון וסלק לוי במעשרא עני מיכאל ואמר ריבוניה דעלמא דין הוא עדבך ועל עיסק פיתגמייא האילין אישתהי מן האל לנחלא עד מיסק עמיד קריצתא. (כז) ואמר שדרני ארום סלק עמוד קריצתא ומטא שעתא דמלאכי מרומא משבחין למרי עלמא ואנא חד מן מלאכיא משבחייא ומיומא דאיתברי עלמא לא מטא זימני למשבחא אלהין הדא זימנא ואמר לית אנא משדר יתך אלהין בירכת יתי. (כט) ואמר לא יעקב איתאמר עוד שמך אילהין ישראל ארום איתרברבת עם מלאכייא דייי ועם גוברייא ויכילת להום.

Bereshit Rabbah 77:3בראשית רבה ע״ז:ג׳

(ג) ר' חמא בר"ח אמר שרו של עשו היה הוא דהוה אמר ליה כי ע"כ ראיתי פניך כראות פני אלהים ותרצני, משל לאתליטוס שהוא עומד ומתגושש עם בנו של מלך, תלה עיניו וראה את המלך עומד על גביו והרפיש עצמו לפניו, הה"ד וירא כי לא יכול לו, א"ר לוי וירא בשכינה כי לא יכול לו, אמר ר' ברכיה אין אנו יודעים מי נצח אם מלאך אם יעקב ומן מה דכתיב ויאבק איש עמו הוי מי נתמלא אבק האיש שעמו, אמר ר' חנינא בר יצחק אמר לו הקדוש ברוך הוא הוא בא אליך וחמשה קמיעין בידו זכותו וזכות אביו זכות אמו וזכות זקינו וזכות זקינתו, מדוד עצמך אם אתה יכול לעמוד אפילו בזכותו מיד וירא כי לא יכול לו, משל למלך שהיה לו כלב אגריון וארי נמירון והיה המלך נוטל את בנו ומלבבו בארי שאם יבא הכלב להזדווג לו יאמר לו המלך ארי לא היה יכול לעמוד בו ואתה מבקש להזדווג לו, כך שאם יבואו אומות העולם להזדווג לישראל, יאמר להם הקדוש ברוך הוא שרכם לא היה יכול לעמוד בו ואתם מבקשים להזדווג לבניו, ויגע בכף ירכו, נגע בצדיקים ובצדיקות בנביאים ובנביאות שהן עתידין לעמוד ממנו ואיזה זה, זה דורו של שמד, ותקע כף ירך יעקב, ר' ברכיה ור' אליעזר, ר' אליעזר אמר שעייא, ר' ברכיה בשם רבי אסי אמר סידקה כדג, רב נחמן בר יעקב אמר פירשה ממקומה, כדכתיב (יחזקאל כ"ג) ותקע נפשי וגו' כאשר נקעה נפשי, א"ר חנינא בר יצחק כל אותו הלילה היו שניהן פוגעין זה בזה מגיניה דדין לקבל מגיניה דדין, כיון שעלה עמוד השחר ויאמר שלחני כי עלה השחר.

Bereshit Rabbah 78:3בראשית רבה ע״ח:ג׳

כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל, נתגוששת עם העליונים ויכולת להם, ועם התחתונים ויכולת להם, עם העליונים זה המלאך, ר' חמא בר חנינא אמר שרו של עשו היה, הוא דהוא א"ל כי ע"כ ראיתי פניך כראות פני אלהים, מה פני אלהים דין אף פניך דין מה פני אלהים (שמות כ"ג) ולא יראו פני ריקם, אף את לא יראו פני ריקם, עם התחתונים ויכולת להם, זה עשו ואלופיו, ד"א כי שרית עם אלהים, את הוא שאיקונין שלך חקוקה למעלה.

Bereshit Rabbah 78:5בראשית רבה ע״ח:ה׳

ויזרח לו השמש וגו', א"ר ברכיה ולמי לא זרחה השמש אלא לו לרפואתו אבל לאחרים אורה, ר"ה בשם ר' אחא אמר כך היתה השמש מרפא באבינו יעקב ומלהטת בעשו ובאלופיו, אמר לו הקדוש ברוך הוא את סימן לבניך מה את השמש מרפא בך ומלהטת בעשו ובאלופיו כך בניך תהא השמש מרפא בהן ומלהטת בעובדי כוכבים, מרפא בהן (מלאכי ג') וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה, ומלהטת בעובדי כוכבים (מלאכי ג') הנה היום בא בוער כתנור וגו', והוא צולע על ירכו, ריב"ל הוה סליק לרומי וכיון דאתא לעכו נפק ר' חנינא לקדמותיה אשכחיה מטלע על ירכו, א"ל את דמי לסבך והוא צולע על ירכו.

Pirkei DeRabbi Eliezer (Higger) 36פרקי דר׳ אליעזר (היגר) ל״ו

רצה לעבור יעקב את מעבר יבק ולהתעכב שם, אמ' לו המלאך לא כך אמרת לי וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך, מה עשה יעקב, לקח את מקנה קניינו שהביא מפדן ארם מחמשה אלפים וחמש מאות, ועוד אמ' המלאך ליעקב, יעקב לא נתת מעשר מכל והלא יש לך בנים ולא עשרת אותם לי, מה עשה יעקב הפריש ארבעה בכורות לארבעה אמהות ונשתיירו שמנה בנים התחיל משמעון וגמר בבנימין שבמעי אמו, ועוד התחיל משמעון ועלה לוי מעשר קדש לה', שנ' העשירי יהיה קדש לה', ר' ישמעאל אומ' כל הבכורות כשהן שמירת העין חייבין להתעשר מעשר, ולא עשר יעקב אלא למפרע, התחיל מבנימין שבמעי אמו ועלה לוי קדש לה', ירד מיכאל המלאך ונטל לוי והעלה לפני הב"ה ואמ' לפניו רבון כל העולמים זה הוא גורלך וחלקך ממעשר, ופשט הב"ה יד ימינו ואמ' שיהיו לוי ובניו משרתים לפניו בארץ כמלאכי השרת בשמים, אמ' מיכאל לפני הב"ה רבון כל העולמים המשרתים למלך אינו נותן להם טרף מזונם, לפיכך נתן להם לבני לוי כל קדש שעלה לשמו, שנ' אשי ה' ונחלתו יאכלון.

R. Shemuel b. Chofni Gaon Bereshit 32:24ר׳ שמואל בן חפני גאון בראשית ל״ב:כ״ד

המלאך, ולפיכך תרגמתיו "שכצא" (=דמות), כמו שאמר דניאל (דניאל ט':כ"א): [והאיש] גבריאל (דניאל י':ה'): והנה איש אחד לבוש בדים... נאמר שהוא ראה אותו בדמות בשר ודם. וכבר נאמר ויאבק תוך החלפת האל"ף בח"ת. ולאחר זאת נאמר מה לדעתנו הסיבה אשר בגללה נראה המלאך... כבר ידענו את רוב פחדו מעשו... כדי לחזק את לבו ולאמץ אותו כלפיו. ונשלח אליו... בדמות בשר ודם (?) ועודד אותו (?) וחיזק אותו בגלל נצחונו... נפשו ולבו, ובזה יש הוכחה שהוא... עליו הפחד, ופחד בהאבקותו להודיעו... מהשנוא ונבצר ממנו (?)... שהמלאך [לא יכול לו] ואיך יוכל לו אדם, כמו שנאמר (הושע י"ב:ד'): ובאונו שרה [את אל]הים, כלומר:כחו וגבורותו, וכמו שנאמר בגדעון (שופטים ו':י"א): ויבא [מלאך] ה' וישב תחת, ונאמר (שם י"ד) ויאמר לך בכחך זה, ונאמר וירא כי לא יכל לו ויגע בכף ירכו. כלומר: המלאך כשראה כי אין הוא יכול ליעקב. וכמו שנאמר עליו (הושע י"ב:ה') וישר אל מלאך, כלומר שהוא יכול למלאך והמלאך לא יכול לו. [ומאמרו]: ויגע בכף ירכו, כלומר: התקרבות של חיבה, לא התקרבות של אונס. כמו שנאמר שם (ישעיהו ו':ו'): ויעף אלי אחד מן השרפים.

Rashi Bereshit 32:7רש״י בראשית ל״ב:ז׳

באנו אל אחיך אל עשו WE CAME TO THY BROTHER, TO ESAU – to him of whom you said he is my brother, but he behaves towards you as Esau, the wicked — he is still harbouring hatred (Tanchuma).

באנו אל אחיך – שהיתה אומר אחי, אבל הוא נוהג עמך כעשו – עודנו בשנאתו.

Rashi Bereshit 32:12רש״י בראשית ל״ב:י״ב

מיד אחי מיד עשו FROM THE HAND OF MY BROTHER, FROM THE HAND OF ESAU – from the hand of my brother who does not treat me as a brother should, but as Esau, the wicked.

מיד אחי מיד עשו – מיד אחי – שאינו נוהג עמי כאח אלא כעשו הרשע.

Rashi Bereshit 32:25רש״י בראשית ל״ב:כ״ה

ויותר יעקב AND JACOB WAS LEFT ALONE – He had forgotten some small jars and he returned for them (Chullin 91a). ויאבק איש AND A MAN WRESTLED – Menachem (ben Seruk) explains: "a man covered himself with dust", taking the verb as connected in sense with אבק "dust". It would mean that they were raising the dust with their feet through their movements. I, however, am of opinion that is means "he fastened himself on", and that it is an Aramaic word, as (Sanhedrin 63b) "after they have joined (אביקו) it", and (Menach. 42a) "and he twined (the "Fringes") with loops". It denotes "intertwining", for such is the manner of two people who make strong efforts to throw each other — one clasps the other and twines himself round him with his arms. Our Rabbis of blessed memory explained that he was Esau's guardian angel (Genesis Rabbah 77).

ויותר יעקב – שכח פכים קטנים וחזר עליהם. ויאבק איש עמו – מנחם פירש, ויתעפר, לשון אבק שמעלין עפר ברגליהן על ידי נענועם, ולי נראה שהוא לשון ויתקשר, ולשון ארמי הוא בתלמוד, בתר דאביקו ביה ואביק ליה מיבק, לשון עניבה, שכן דרך שנים המתעצמין [להפיל איש את רעיהו] שחובקו ואובקו בזרועותיו, ופירשו רבותינו שהוא שרו של עשו.

Rashi Bereshit 32:27-29רש״י בראשית ל״ב:כ״ז-כ״ט

(27) כי עלה השחר FOR THE DAY BREAKETH, and I have to sing God's praise at day (Chullin 91b; Genesis Rabbah 78). ברכתני [EXCEPT] THOU BLESS ME – admit my right to the blessings which my father gave me and to which Esau lays claim. (29) לא יעקב [THY NAME SHALL] NO MORE BE CALLED JACOB [BUT ISRAEL] (literally, "not Jacob — supplanting — shall any more be said to thee") — It shall no longer be said that the blessings came to you through supplanting and subtlety but through noble conduct (שררה) and in an open manner. Because later on the Holy One, blessed be He, will reveal Himself to you at Bethel and will change your name. There He will bless you, and I shall be there and admit your right to them (the blessings). It is to this that the passage refers (Hosea 12:5), "And he strove with an angel and prevailed; he wept and made supplication unto him" — it means the angel wept and made supplication unto him (Jacob). What was the subject of his supplication? This is stated in the next verse: "At Bethel He will meet us and there He will speak with us — implying the request. "Wait until he will speak with us there, and then I will admit your right to the blessings." Jacob, however, would not agree to this, and against his own wish he had to admit his right to the blessings. That is what is meant when it states (v. 30) "And he declared him blessed there", that he begged him to wait and he did not agree to do so (cp. Genesis Rabbah 78). ועם אנשים AND WITH MEN – Esau and Laban. ותוכל AND HAST PREVAILED over them.

(כז) כי עלה השחר – וצריך אני לומר שירה. כי אם ברכתני – הודה לי על הברכות שברכני אבא שעשו מעורר עליהם. (כט) לא יעקב יאמר עוד שמך – לא יאמרו עליך עוד שהברכות בעקיבה וברמייה כי אם בשררה ובגילוי פנים, סופך שהקב"ה נגלה עליך בבית אל ומחליף את שמך ושם הוא מברכך, ואני שם אהיה ואודה לך עליהן, וזהו שכתוב וישר אל מלאך ויוכל (הושע י"ב:ה') בכה המלאך ויתחנן לו ומה נתחנן לו בית א' ימצאנו ושם ידבר עמנו, המתן לי עד שתדבר עמנו שם ולא רצה יעקב ועל כורחו הודה לו עליה וזהו ויברך אותו שם (בראשית ל"ב:ל'), שהיה מתחנן לו להמתין ולא רצה. ועם אנשים – עם עשו ועם לבן. ותוכל – להם.

Rashi Bereshit 33:10רש״י בראשית ל״ג:י׳

אל נא NAY, I PRAY THEE – Do not, I pray thee, speak to me thus. אם נא מצאתי חן בעיניך ולקחת מנחתי מידי כי על כן ראיתי פניך וגו' IF NOW I HAVE FOUND FAVOUR IN THY EYES THEN TAKE MY PRESENT AT MY HAND: FOR THEREFORE I HAVE SEEN THY FACE etc. — Accept my present because (כי) it is fitting and proper for you to accept my present, for that (על כן) I have seen your face which is as dear to me as the sight of the angel — for I have seen your guardian angel. And a further reason why you should accept my present is ותרצני — because you have agreed to pardon my offence. Why, however, did he mention to him that he had seen the angel? In order that he (Esau) should be afraid of him saying, "He has seen angels and nevertheless escaped safely! Now, certainly, I shall be unable to overcome him" ותרצני AND THOU WAST PLEASED WITH ME – You are reconciled with me. Wherever the term רצה (the verb, or the noun רצון) occurs in Scripture it means "propitiating"; old French appaisement; English appeasing. An example is, (Leviticus 22:20) "It shall not be (לרצון) acceptable as a propitiatory sacrifice to you", for the purpose of the sacrifices is to conciliate and to propitiate. Similarly (Proverbs 10:31) "The lips of the righteous know רצון — they understand to conciliate and propitiate.

אל נא – תאמר לי כן. אם נא מצאתי חן, ולקחת מנחתי, כי על כן ראיתי פניך – כי כדאי והוגן לך שתקבל מנחתי על אשר ראיתי פניך והן חשובין עלי כראיית פני המלאך שראיתי שר שלך, ועוד על אשר נתרציתה לי למחול על סורחני. ולכך הזכיר לו ראיית המלאך כדי שיתיירא הימנו, ויאמר ראה מלאכי' וניצל איני יכול לו מעתה. ותרצני – נתפייסת לי, וכן כל רצון שבמקרא, לשון פיוס, אפיימנט בלעז, כי לא לרצון יהיה לכם (ויקרא כ"ב:כ'), הקרבנות באים לפייס לרצות, שפתי צדיק ידעון רצון (משלי י':ל"ב), יודעים לפייס ולרצות.

Lekach Tov Bereshit 32:25-29לקח טוב בראשית ל״ב:כ״ה-כ״ט

(כה) ויותר יעקב לבדו – אחר שהעביר כל אשר לו, חזר לראות שמא שכח כלום, לימדתך תורה דרך ארץ, שאם תהלך בדרך אשר טעון משאך, קודם שתסע מן המקום ההוא, חפש מקום חנייתך, שמא שכחת כלום: ויאבק. קפילישי"ן: איש עמו. מלאך היה ונדמה לו כרועה צאן, אמר לו העבר שלך ואני מעביר שלי, לאחר שהעביר את שלו, חזר לראות שמא שכח כלום, מיד ויאבק איש עמו. שרו של אדום היה: עד עלות השחר. כלומר עד שיעלה שחר לישראל ישועת ישראל, שהוא דומה לשחר, כי הגלות דומה ללילה. אומות העולם ומלכות אדום הרשעה הם נאבקים עם ישראל כדי להטעותם מדרך ה', שנא' שובי שובי השולמית שובי שובי ונחזה בך (שיר השירים ז':א'). (כו) וירא כי לא יכול לו – כלומר לא יכול להוציא את ישראל מייחודו של מקום: ויגע בכף ירכו – זה המילה. וכן גזרה מלכות הרשעה שמד שלא ימולו את בניהם. ותקע כף ירך יעקב בהאבקו עמו – אלו שנטמאו בידי השמד: ויאבק איש עמו למדנו שהמלאך נתמלא אבק, וכה"א וישר אל מלאך ויוכל (הושע יב ה): וירא כי לא יכול לו. מפני זכותו ומפני זכות אביו וזכות זקנו וזכות אמו וזכות זקנתו. ויגע בכף יריכו – נגע בצדיקים שעתידין לצאת ממנו... (כט) ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל כי שרית עם אלהים – עם המלאך, עם העליונים ועם התחתונים, העליונים זה היה שרו של עשו, עם התחתונים זה עשו ולבן ואלופיו: ד"א כי שרית עם אלהים ועם אנשים. איקונין שלך עם העליונים ועם התחתונים.

Rashbam Bereshit 32:7-8רשב״ם בראשית ל״ב:ז׳-ח׳

(7) Ba'nu "WE CAME TO YOUR BROTHER ESAU: and you have gained his favor, as you said (vs. 6), AND HE HIMSELF, due to his happiness at your coming and due to his love for you, IS COMING TO GREET YOU (holekh liqra'tekha) AND THERE ARE FOUR HUNDRED MEN WITH HIM to honor you." This is the true meaning according to the plain sense of Scripture. [The phrase holekh liqra'tekha means "coming towards you with good intentions,"] just like, "He is setting out to meet you (yose' liqra'tekha) and he will be happy to see you" (Ex. 4.14). (8) Vayyira' JACOB WAS inwardly AFRAID: Even though Esau had demonstrated to the messengers that he had honorable intentions towards Jacob, Jacob did not believe that Esau's thoughts were good, but rather evil. Vayyeser: is from [the root s-r-r,] the same root as saror in the phrase, "Oppress – (saror) the Midianites" (Num. 25.17). So also vatteqal in the phrase, "Her mistress was lowered (vatteqal)" (Gen. 16.4) is from the root q-1-1. Vayyahas: is from [the root h-s-h, the same root as hasah, in the phrase,] "which Moses divided (hasah)" (Num. 31.42).

(ז) באנו אל אחיך אל עשו – ומצאת חן בעיניו כאשר אמרת, וגם הנה הוא מתוך ששמח בביאתך ובאהבתו אותך, הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו לכבודך, זהו עיקר פשוטו. וכן גם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו (שמות ד':י"ד). (ח) ויירא יעקב – בלבו, שאעפ"י שהראה לשלוחים כי לכבודו מתכוין, הוא לא האמין שמחשבת עשו לטובה אלא לרעה. ויצר – מגזרת צרור את המדיינים (במדבר כ"ה:י"ז), והוא {כמו} ותקל גבירתה (בראשית ט"ז:ד') מן קלל. ויחץ – מן אשר חצה משה (במדבר ל"א:מ"ב).

Rashbam Bereshit 32:21-29רשב״ם בראשית ל״ב:כ״א-כ״ט

(21) Ki FOR HE REASONED, "I SHALL PROPITIATE HIM": These words represent Jacob's thoughts; they are not part of the speech of the messengers. Vegam HE HIMSELF IS RIGHT BEHIND US: Jacob planned to flee in a different direction that night and would have done so had the angel not delayed him. Accordingly, [one should understand the words, "He himself is right behind us," as showing that] Jacob was trying to fool Esau [into thinking that Jacob was right behind the stream of presents] so that they would not meet. (23) Vayyaqom THAT NIGHT HE AROSE: intending to flee in another direction. That is why he crossed the stream at night. Similarly one finds that David fled from Absalom through the same area of the Jordan and Machanaim that Jacob passed through, and also at night, as it is written, "They said to David, 'Go and cross the water quickly' ... and David and all the troops with him promptly crossed the Jordan and by daybreak not one was left who had not crossed the Jordan ... David had reached Machanaim when Absalom crossed the Jordan" (II Sam. 17.21-24). Ma'avar yabboq THE FORD OF THE JABBOK: The fords over the water, [which he crossed] in order to flee. (25) Vayyivvater JACOB WAS LEFT ALONE: In other words, he got them all across and there was no one who still had to cross over except him. He wanted to cross over after them intending to flee in another direction so as not to meet up with Esau. Vayye'aveq BUT an angel WRESTLED WITH HIM: So as not to allow him to flee. [The reason that the angel wanted him to encounter Esau was] in order that he might see the fulfillment of God's promise in that Esau would not harm him. (26) Vayyar WHEN HE [the angel] SAW THAT HE, the angel, HAD NOT PREVAILED: and that he [i.e. Jacob] was trying to proceed and flee against the angel’s will. Vatteqa': It became dislocated from the hip. Similarly, "Lest I separate myself (teqa' nafshi) from you" (Jer. 6.8). Yerekh: Yarekh has ultimate emphasis in the absolute form, just like gader in the phrase, "a fence (gader) on either side" (Num. 22.24), or gazel (e.g. Lev. 5.21). When yarekh is in the construct state, the vowels become segols and the emphasis penultimate, as in the phrase, "yerekh ya'aqov – Jacob's hip," [in this verse,] and, "yerekh ha-mishkan – the side of the Tabernacle" (Ex. 40.22). (27) Ki 'alah FOR DAWN IS BREAKING: And since it is now daylight, you must proceed on your way. Ki 'im UNLESS YOU BLESS ME: by letting me go off in peace unharmed by my wrestling with you. Since the dawn had risen [and Jacob now had no time to escape] Jacob now understood that the man was an angel. (29) Ki sarita: Sarita is from [the root s-r-h,] the same root as in the phrase, "Grown to manhood, he strove (sarah) with a divine being," (Hos. 12.4), just as [in the second person singular masculine perfect qal form the root] q-n-h becomes qanita and '-s-h becomes 'asita. However, vayyasar in the phrase, "He strove (vayyasar) with an angel and prevailed," is [from the root s-v-r, ] just like shav, qam and ras that have [third person masculine singular imperfect vav-consecutive qal] forms vayyaqom, vayyashov and vayyaros, The reason that Jacob was punished and lamed was that, despite God's promise, he attempted to flee. Similarly one finds that whenever someone attempts a journey or refuses a journey against God's will, he is punished. Moses said. "Make someone else your agent," (Ex. 4.13) and then, "The LORD became angry" (Ex. 4. 14). So according to the plain meaning of Scripture [in that verse also one finds God's wrath resulting from a mission being refused]. Albeit, the Sages said (Zevahim 102a): Whenever the text says that God became angry, a perceivable effect ensues. Here [i.e. God's anger in Ex. 4.14], what perceivable effect ensues? [God said,] "Your brother, Aaron, the Levite" (ibid.). In other words, [God said,] "Aaron had been destined to be a Levite, while you, Moses, would have been a priest; now he will be a priest, and you a Levite." However, following the plain meaning of Scripture, [a more explicit perceivable effect ensued, as follows:] since Moses was reluctant to go, the result was that "God encountered him and sought to kill him" (Ex. 4.24). Similarly, Jonah [who refused God’s mission] was swallowed up into the belly of the fish (Jonah 2.1). Similarly, concerning Balaam (Num. 22.22), "God became angry that he was going," and as a result he became lame, as it is written (Num. 22.25), "She squeezed Balaam's foot against the wall," and (Num 23.3), "He went about shefi," which means lame, as in the phrase (Job 33.21), "My bones were dislocated (shuppu)."

(כא) כי אמר אכפרה פניו – כן חשב יעקב בלבו, ואין זה מדברי השלוחים. (כג) ויקם בלילה הוא – נתכוין לברוח דרך אחרת ולפיכך עבר הנחל בלילה, כמו שמצינו בדוד בברחו מפני אבשלום בדרכים הללו של ירדן ומחנים שעבר יעקב ובלילה, כמו כן ויאמרו אל דוד קומו עברו {מהרה} את המים וגו' ויקם דוד וכל העם אשר אתו ויעברו את הירדן עד אור הבוקר עד אחד לא נעדר אשר לא עבר את הירדן וגו' ודוד בא מחנימה ואבשלום עבר את הירדן וגו' (שמואל ב י"ז:כ"א-כ"ד). מעבר יבק – מעברות המים, כדי לברוח. (כה) ויותר יעקב לבדו – כלומר שהעביר כל אשר לו, שלא היה עוד לעבור אלא הוא לבדו, ורצה לעבור אחריהם, כי לברוח דרך אחרת שלא יפגשנו עשו נתכוון. ויאבק – מלאך עמו, שלא יוכל לברוח ויראה קיום {אבטחתו} של הקב"ה שלא יזיקהו עשו. (כו) {וירא} כי לא יכל לו – המלאך. ורצה לעבור ולברוח בעל כרחו. {ותקע כף ירך יעקב – כדי שלא יוכל לברוח. וזהו עקר פשוטו.} ותקע – נבדלה מן הירך, כמו פן תקע נפשי ממך (ירמיהו ו':ח'). (כז) כי עלה השחר – וכיון שהאיר היום מעתה יש לילך לדרכיך. (כו) {ירך יעקב} – הַיָרֵך (בראשית ל"ב:ל"ג) טעמו למטה ברי"ש כי כן שמה, וכן גָּדֵר מזה (במדבר כ"ב:כ"ד), וכן גָּזֵל (ויקרא ה':כ"א). וכשירך דבוק נהפכין להיות פתח קטן וטעמו באות ראשונה, יֶרֶךְ יעקב, יֶרֶךְ המשכן (שמות מ':כ"ב). (כז) כי אם ברכתני – שתשלחני מאתך בשלום, שלא אהיה נזוק במה שנתאבקתי עמך. כי עתה עלה השחר – אז ידע יעקב שהוא מלאך. (כט) כי שרית – מגזרת באונו שרה את אלהים (הושע י"ב:ד'), כמו קנה קנית, עשה עשית. אבל וישר אל מלאך ויוכל (הושע י"ב:ה'), מגזרת שב קם רץ, שיאמר ויקם וישב וירץ. ומה שלקה יעקב ונצלע, לפי שהקב"ה הבטיחו והוא היה בורח. וכן מצינו בכל ההולכים בדרך שלא ברצון הקב"ה או ממאנים ללכת, שנענשו. במשה כת' שלח נא ביד תשלח (שמות ד':י"ג), ויחר אף י"י במשה (שמות ד':י"ד). ולפי הפשט אעפ"י שאמרו חכמים בכל מקום חרון אף עושה רושם וכאן מה רושם יש, הלא אהרן אחיך הלוי (שמות ד':י"ד) עתיד הוא להיות לוי ואתה כהן ועכשיו הוא יהיה כהן ואתה לוי (השווה בבלי זבחים ק"ב:א'), אך לפי הפשט לפי שהיה מתעצל ללכת כת' ויהי בדרך במלון ויפגשהו {י"י} ויבקש המיתו (שמות ד':כ"ד). וכן ביונה שנבלע במעי הדגה, וכן בבלעם ויחר אף אלהים כי הולך הוא (במדבר כ"ב:כ"ב) ונעשה חיגר, כדכתיב: ותלחץ {את} רגל בלעם (במדבר כ"ב:כ"ה), וילך שפי (במדבר כ"ג:ג') – חיגר כמו ושופו עצמותיו (איוב ל"ג:כ"א).

Ibn Ezra Bereshit First Commentary 32:33אבן עזרא בראשית פירוש ראשון ל״ב:ל״ג

בגיד הנשה – ידוע כי אמת אשר העתיקו קדמונינו ז"ל, ואין בו ספק כי אם לחסירי דעת לשון ותולדת שאמרו שהוא האבר. ויפרשו נשה מן נשים. ודעת זה המלאך שנראה ליעקב שהוא גוף תתברר לך אם השם יפקח את עיני לבבך בפרשת כי שמי בקרבו (שמות כ"ג:כ"א).

Ibn Ezra Bereshit First Commentary 33:10אבן עזרא בראשית פירוש ראשון ל״ג:י׳

כראות פני אלהים – מלאך. ורובי מפרשים אמרו כי בא המלאך ליעקב לחזק את לבו שלא יירא מאחיו, כי הנה המלאך לא יכול לו, אף כי בן אדם. [גם לא ראו התועלת שעשה לו המלאך הצליעו והלך לו הפך דעתם. ואילו היה עמו לעזרה כדבריהם, לא חלק מחנותיו ולא סגד ז' פעמים, כי מה טעם סגידתו ז' פעמים, אפילו פעם אחת יספיק.] ואין מלת שרית עם אלהים (בראשית ל"ב:כ"ט) כמו וישר אבימלך על ישראל (שופטים ט':כ"ב), כי אין עם כמו על, [כי טעם אבימלך חזר מלך עליהם. וטעם זה] תחשב שר עם המלאכים, ועם אנשים שרים. ושואלים ישאלו כי מה טעם ויזרח לו השמש (בראשית ל"ב:ל"ב), והלא ברגע אחד זורחת בכל העולם. ושאלתם במחשבתם הבל וריק. כי עת זרוח השמש בכל מקום ישתנה. והנה בין ירושלם ובין זאת המדינה שחברתי שם זה הפירוש ושמה לוקא שעה ושליש שעה, וברחב י"ב מעלות. וזה הדבר ברור בלי ספק. והוא צולע (בראשית ל"ב:ל"ב), שהיה הולך על צלעו האחת. וטעם על כן, זכר לדבר.

Ibn Ezra Shemot Second Commentary 4:14אבן עזרא שמות פירוש שני ד׳:י״ד

ויחר – חלילה להיות פירוש זה הפסוק: ויבקש המיתו (שמות ד׳:כ״ד), כי עתה היה ראוי שיבקש, אם היה ממאן ללכת, ולא כאשר הלך, כאשר אמרו אחרים: למה יבקש המיתו בעת לכתו (ראב״ע שמות פירוש שני ד׳:כ״ד בשם רשבח״ג). ואין זה דומה לדבר בלעם (במדבר כ״ב:כ״ב-ל״ד), גם דבר יעקב אבינו (בראשית ל״ב:כ״ג-כ״ט) איננו כן. ואם טען טוען אנה מצאנו חרון אף שלא חדש שום נזק, הראינו לו: ויחר אף י״י בם וילך (במדבר י״ב:ט׳), ולא בא נזק לאהרן. וטעם הלוי – שכן היה נודע בישראל: הנביא הלוי, כי היה בהם אחרים ששמם כשמו.

Ibn Ezra Bereshit Third Commentary 32:22אבן עזרא בראשית פירוש שלישי ל״ב:כ״ב

ותעבר המנחה {וגו׳} מעבר יבק – ואחר כן באותו לילה העביר נשיו וילדיו וכל אשר לו, והוא נותר לבדו, ולא עבר, כי רצה להתבודד לבקש רחמים, והשם הנכבד שלח מלאכו לחזק את לבו ולברכו. ואין נכון לפרש: שרצה לברוח ולעזוב נשיו וילדיו וכל אשר לו, שהרי כבר הודיעו שהוא בא על ידי המלאכים הראשונים, והודיעו שישלח לו מנחה. אחרי כן שלח לו המנחה וצוה לעבדיו כי הנה עבדך יעקב אחרינו, ואיך יעקב חשב מחשבה אחרת לברוח, ויגרום לעשו אחיו כי יחר אפו, בראותו כי אחיו ברח מפניו אחר שהודיעו, והנה בחרון אפו יהרג כל המחנה. על כן אין נכון לומר על יעקב, שהיה חכם, ויחשוב שטות כזה. וזה המעבר הוא הירדן, ובמקום המעבר שעבר היה שם מקום שנקרא יבק.

R. Yosef Bekhor Shor Bereshit 32:25-31ר׳ יוסף בכור שור בראשית ל״ב:כ״ה-ל״א

(כה) ויותר יעקב לבדו – מעבר הנחל. ויאבק איש עמו – נאבק עמו כדי להפילו. ויאבק איש עמו – לשון חיבוק, כמו: אביק טפי בתלמוד (בבלי ע"ז י"ז.). ויש לפרש: על שם שהיו מעלין אבק ברגלים. מלאך היה שהיה רוצה להפילו אלא שהקב"ה עזרו. (כו) ויגע בכף יריכו – רצה להגביה יריכו אולי יפול. ותקע – ותשרש שרשיה (תהלים פ':י'), דשאפי"א בלעז, והזיקו מעט. (כז) שלחני כי עלה השחר – אין דרך המזיקים להתראות ביום, כמו שאמרו רבותינו (בבלי ברכות מ"ג:): שאפילו לשלשה אינו נראה ואינו מזיק. כי אם ברכתני – אתה באת להזיקיני, ולא אשלחך עד שתעשה עמי שלום וברכת{נ}י, ותודה שאתה נצוח. (כט) כי שרית עם אלהים – נצחת אותו. וכן הוא אומר בקבלה: וישר אל מלאך ויוכל בכה ויתחנן לו (הושע י"ב:ה') לשלחו. ועם אנשים – לבן ועשו. (ל) למה {זה} תשאל לשמי – כי אני שאלתי שמך, כי הנוצח רוצה לפרסם שמו כדי שתהא הגבורה נזכרת על שמו. אבל הנצוח אינו רוצה לפרסם דקלון הוא לו, שאומרים פלוני היה נצוח. ועוד אין דרך המלאכים להגיד שמם, וכן אמר המלאך למנוח (שופטים י"ג:י"ח). יש אומרים (ב"ר ע"ח:ד'), לפי שאין להם שם קבוע. {ו}יש לפרש, לפי שאינם רוצים שידעו אנשים שמם, שלא ישביע{ו}ם. ויברך אותו שם – ועשה שלום עמו והלך לו. (לא) כי ראיתי אלהים פנים אל פנים – נלחמתי עם מלאך, כמו: לכה נתראה פנים דאמציה (מלכים ב י"ד:ח'), שהוא לשון מלחמה. כי על הראייה לא היה תוהה, כי דרכו של יעקב לראות מלאכים תדיר. אבל להלחם – לא נמצא רק בו.

R. Ephraim Bereshit 32:26ר׳ אפרים בראשית ל״ב:כ״ו

שאל השואל: מאי טעמא נגע המלאך בכף הירך יותר מבשאר אבריו... ויש אומרים כי המלאך חזר על כל אבריו ולא מצא בו דבר ערוה זולתי כף הירך, (שהיה שוטף בנשים) שהרי נשא ארבע אחיות, כי גם כן זלפה ובלהה אחיות הן אליבא דמאן דאמר בנות לבן היו. ולפי שהי' כפוף אחריהם בבית של לבן נגע בו לרמוז לו כי ראוי לחסר ממנו מעט, כי זה החוש הוא חרפה לנו.

Rambam Moreh Nevukhim 2:42רמב״ם מורה נבוכים ב׳:מ״ב

כבר בארנו (בפרק הקודם) כי כל מקום שנזכר בו ראיית מלאך או דבורו, שזה אמנם הוא במראה הנבואה או בחלום, יבאר בהם או לא יבאר, הכל שוה, כמו שקדם, ודע זה והבינהו מאד, ואין הפרש בין שיכתוב תחלה שהוא ראה המלאך, או יהיה הנראה מן המאמר תחלה שהוא חשבו איש מבני אדם ואחר כן בסוף הענין התבאר לו שהוא מלאך, אחר שתמצא סוף הענין כי זה אשר ראה ודבר היה מלאך תדע ותתאמת שמתחלת הענין היה מראה הנבואה או חלום של נבואה, וזה שבמראה הנבואה או בחלום של נבואה פעמים יראה הנביא השם ידבר עמו כמו שנבאר (בפרק מ"ה מזה החלק), ופעמים יראה המלאך ידבר עמו, ופעמים ישמע מי שידבר עמו ולא יראה איש מדבר, ופעמים יראה איש שידבר עמו ואח"כ יתבאר לו שזה המדבר מלאך, ובכמו זה המין מן הנבואה יזכור שהוא ראה איש יעשה או יאמר, אחר זה ידע שהוא מלאך, ולזה העיקר הגדול נטה אחד מן החכמים וגדול מגדוליהם והוא רבי חייא הגדול, בלשון התורה, וירא אליו ד' באלוני ממרא וגו', כי כאשר הקדים כלל והוא שהשם נראה אליו, התחיל לבאר איך היתה צורת ההראות ההוא, ואמר שתחלה ראה שלשה אנשים ורץ ואמר מאמר אליהם, ואמר זה אשר פירש זה הפירוש שמאמר אברהם ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור מעל עבדך, שהוא ג"כ ספור מה שאמר במראה הנבואה לאחד מהם, ואמר לגדול שבהם אמר, והבן הענין הזה עוד בסוד מן הסודות, וכן אמר עוד בענין יעקב, אמרו ויאבק איש עמו, שהוא בצורת הנבואה, אחר שהתבאר באחרונה שהוא מלאך, והוא כענין אברהם בשוה אשר הקדים ספור כללי, וירא אליו ה' וגו', אחרי כן התחיל לבאר איך היה זה, וכן ביעקב אמר ויפגעו בו מלאכי אלהים, ואחר כן התחיל לבאר איך קרה עד שפגעו בו, ואמר שהוא שלח שלוחים ופעל ועשה, ויותר יעקב לבדו וגו', וזהו מלאכי אלהים הנאמר עליהם תחלה ויפגעו בו מלאכי אלהים, וזה ההתאבקות והדבור כלו במראה הנבואה.

Radak Bereshit 32:25-26רד״ק בראשית ל״ב:כ״ה-כ״ו

(25) ויאבק איש עמו, he wrestled with him so intensely that a cloud of dust enveloped them while they were struggling. איש, the same type of איש as in Joshua 5,13, i.e. an angel. This was the angel Gavriel, described as איש par excellence in Daniel 9,21. The reason why these angels are called איש is because they appear to the people with whom they converse in human guise. The types of angels who speak with man are referred to as איש, as they appear either in a vision or while the person to whom they appear is fully awake. God had sent this angel to Yaakov to strengthen his courage, not to fear Esau. If Yaakov could prevail over an angel, surely he had no reason to be afraid of an encounter with someone like Esau! The fact that the struggle lasted until daybreak was an allusion to Yaakov that after a period of night, i.e. problems, adversity, there would come a period of light, peace and prosperity coupled with security.. (26) וירא כי לא יוכל לו, that he could not force him to the ground. ויגע בכף ירכו, he hinted to him that whereas Esau would not be able to overpower him, danger lurked for him from another source, that someone of his own children would cause him grief. He referred to his daughter who would be raped by an uncircumcised gentile. This is why he injured his כף ירכו, the word כף being feminine. Yaakov understood all this from what the angel had done, but he may not have understood how this hint applied to his daughter until it happened. He may have thought that she would either take sick or die. The entire episode must be viewed as a dream he had, even though on the morrow he found himself limping. This was a sign from God, a reprisal of a kind, for the doubts he had expressed about the various promises God had made him. God now punished him by making him unable to rely on parts of his body that he was in the habit of relying on. True, Yaakov trusted God with all his heart, but he was in a constant state of worry that the promises he had received would not come true due to some sin he had committed. Considering that God’s promise had been repeated on different occasions, proving that in the interval Yaakov had not forfeited his claim to them, he should no longer have doubted that God would not keep His promise for whatever reason. His servile behaviour towards Esau, including the many times he called him adoni, “my lord,” implied a lack of trust in the validity of God’s promises to him. Neither should he have sent him such an elaborate gift, nor should he have prostrated himself before him repeatedly. By doing so he committed a sin and God punished him in this life by afflicting his body, retribution already for planning to do this. If you prefer, you may understand this story as something taking place while Yaakov was awake but that he day dreamed the event and that the man appeared to him in this dream but that was a figment of his imagination. Similar events occurred in Joshua 5,13 although the conversation between Joshua and the angel sounds very real. In Judges 6,11 a similar wakeful encounter with someone perceived as an angel in human guise happened to Gideon, and there are more such instances in the Scriptures. In fact, we could also understand the encounter between angels and Avraham, and between Lot and the angels in such terms. However, the difficulty with such an interpretation in our example is the physical contact not only described in the narrative, but the evidence of an injury sustained by Yaakov which could hardly have resulted from some hallucinatory encounter. It is difficult to reconcile the Torah’s historical note that in commemoration of Yaakov’s injury the Jewish people do not eat the organ of an animal that corresponds to the one which was injured in Yaakov’s body during that encounter. ותקע, we find the word used in a similar meaning in Jeremiah 6,8 פן תקע נפשי ממך, “lest My essence be removed from you.”

(כה) ויאבק איש עמו – נתאבק עמו עד שהעלו אבק, איש מלאך, וכן והנה איש עומד לנגדו (יהושע ה') והאיש גבריאל (דניאל ט') ונקראו אישים המלאכים ושמדברים עם בני אדם ונראים להם בצורת איש כמוהם במראה או בהקיץ, ושלח האל זה המלאך ליעקב לחזק לבו שלא ירא מעשו, כי לא יכול לו, לפיכך נאבק עמו ולא יכול להפילו, כן עשו לא יוכל לו, ונאבק עמו עד עלות השחר, רמז לו בזה, כי תהיה לו אורה אחר שחשכה, כי הצרה נמשלת ללילה וחשכה לפיכך בא אליו בלילה ונאבק עמו עד עלות השחר, רמז לו שיהיה לו רוח והצלה שהוא כאור אחר חשכה. (כו) וירא כי לא יכול לו – שלא יכול להפילו. ויגע בכף ירכו – רמז לו שעשו לא יוכל לו אבל הוא יכאב לו מצד אחר, מצד ירכו, רמז לו בזה שיכאיב באחד מיוצאי ירכו, והוא בתו שנבעלה לכנעני, לפיכך נגע בכף, כי כף לשון נקבה. וכל זה הבין יעקב ממעשה המלאך, אך דבר בתו סבר איפשר שתחלה או שתמות. וכל המעשה הזה אפשר שהיה במראה הנבואה בחלום, אע"פ שמצא עצמו צולע בהקיץ, היה לו זה מאת האל להיות בו זה לאות לפי שהיה פושע במחשבתו אחר כמה הבטחות אשר עשה עמו האל מדה כנגד מדה להיות פוסח בגופו; כי אע"פ שהיה בוטח באל בכל לבו אלא שחשב שמא יגרום החטא, אעפ"כ אחר כמה הבטחות לא היה לו להרהר ולחוש לעשו ולקראו כמה פעמים אחי ולשלוח לו מנחה גדולה ולהשתחות לו כמה פעמים, ובזה חטא, ושלם לו האל בזה העולם ולקה בגופו עונש מחשבתו; ואם תרצה תאמר כי המעשה הזה היה בהקיץ ממש, ולא היה לו אלא דמיון לבד שנדמה לו ולא היה, כמו שנאמר במלאך יהושע ובמלאך גדעון ונוכל לומר כן במלאכי אברהם ולוט, כי כל זה היה יכול להיות בדמיון, אבל זה היה בנגיעה ואי אפשר בלא גוף, לפיכך נאמר שלבש גשמיות לשעתו על דרך מופת, וזהו שנגע בכף ירך יעקב והיה צולע, כי זה היה נגיעה ממש. ותקע – ענין הסרה, כמו פן תקע נפשי ממך (ירמיה ו':ח') כלומר הסיר הבשר מעל העצם וכאב בשרו ובעבור זה היה צולע.

R. Avraham b. HaRambam Bereshit 32:3ר׳ אברהם בן הרמב״ם בראשית ל״ב:ג׳

ויאמר יעקב כאשר ראם וג' – נראה לי אע"פ שלא קבלתי מזולתי כי זו (היתה) נבואה וראה (יעקב) בנבואתו את המלאכים אשר כבר ראה צורותיהם בנבואתו בבית אל ולפיכך אמר מחנה אלהים זה כלומר זה הוא מה שראיתי במה שקדם; ולאבא מרי ז"ל במורה כי זה רמז לנבואה שיזכיר עוד בפרשת וישלח בהיאבקו עם המלאך; וזה קשה עלי לומר כן ובפרט לפי שביאר כאן רבים מלאכי אלהים ושם יחיד איש ושמך וקרא שם מקום אותה הנבואה פנואל וקרא שם (מקום נבואה) זו מחנים; וזה דומה למאמר דניאל בן אלמאשטה בעל ההשגה בטענתו על רבינו משה ז"ל בענין זה ובזולתו; והמספר הזוגי במחנים על מחנהו אשר עמו (היינו) חבריו ותלמידיו אשר הם במדריגת בני הנביאים ועל מחנה המלאכים אשר ראה [ב]נבואתו לפי שבשעה שנתגלו לו המלאכים וראה אותם הרי הם כאילו הם בתוך המחנה שלו אע"פ שלבו ומצבו נבדלים מהם.

R. Avraham b. HaRambam Bereshit 32:25-30ר׳ אברהם בן הרמב״ם בראשית ל״ב:כ״ה-ל׳

(כה) ויותר וג' – אחר שהתבודד (יעקב) ע"ה בלבדו התבודדות גשמית ולא נשארו אצלו עבדים וחפצים נתעלה באותה ההתבודדות הגשמית אל ההתבודדות הרוחנית אשר בסופה השיג השגת נבואה שנדמה לו בה כאילו יאבק איש עמו והוא מלאך כמו שנאמר בגבריאל והאיש גבריאל. ופירוש ויאבק ויתגושש נגזר מן "אבק" שהוא העפר הדק לפי שהמתגוששים יעלה עליהם אבק הארץ על ידי התגוששותם. (כו) ותקע – כמו שביאר המתרגם וזע במובן "סר" והטעם נעתק ראש עצם הירך מן הפרק שהוא אגן הירך אשר בשיפולי הגוף. וכף ירכו (הוא) [הפנימי של הירך] בעליונו אצל הפרק אשר בין הירך והגוף (ו)נקרא כך מפני עקמימותו דומה לתוכה של כף היד; ואל תתמה איך אירע זה במצב שאינו מציאות אלא בדמיון שהרי האדם יראה בחלומו כאילו הוא נוסע וייקץ עיף ו(יראה בחלומו) כאילו הכו אותו וייקץ ברגש של כאב לפי שהאברים מתפעלים על ידי כח הדמיון ואם יהיה כך על ידי השפעת החלום הרגיל כל שכן שיהיה על ידי השפעת מראה הנבואה. (כז) ויאמר שלחני וג' – זה מורה כמו שבארו הקדמונים ז"ל כי יעקב ע"ה דבק בדביקותו גם אחרי מה שאירע לו בכף ירכו וזה מחזקת יעקב ע"ה בחזיונו הנפלא המבשר לו על חזקתו העצומה בשעת תעורתו. ובמה שתלה (המלאך) סיבת שלחני במאמרו כי עלה השחר גילה לו (ליעקב) שהוא אינו איש באמת אלא מלאך שנדמה בצורת איש בחזיון. (כט) כי שרית וג' – בישרו כי עשו לא יתגבר עליו ולא ינצחנו והטעם בזה שמכיון ששרית עם אלהים כל שכן שתהיה כך (לשר) עם אנשים. (ל) וישאל יעקב וג' – שאלו ע"ה לפי מה (שהיה) בדעתו מתחילת המחזה שהוא איש או אפשר כי עד אותו הזמן לא עלה על לבו בחזיונו אלא שהוא איש אלהים גדול היכולת כמלאך ולא נתאמת אצלו שהוא מלאך אלא כשהקיץ וזה הוא הקרוב יותר; ותשובתו לו למה זה תשאל לשמי טעמו "והוא נסתר" כמו שאמר המלאך למנוח והוא פלאי. (אמנם) מפני עילוי מדריגתו של יעקב לא היה יפה שידבר אליו (המלאך) בלשון זה מבלי לכסות בו [את הנזיפה המרומזת] דרך כבוד לגדולתו אלא נאמר לו למה זה תשאל לשמי בלבד; ובשאלת יעקב לשם [המלאך] המדבר אליו רמז אל בקשתו סודות אלוהיים שלא קדמה (לו ידיעה) בהם ובתשובתו (של המלאך) למה זה תשאל רמז כי התכלית המבוקשת נמנעת עם מציאות דביקות בגשמיות דומה (למאמר) כי [לא] יראני האדם וחי וב(מאמר) ויברך אתו שם רמז אל התעלותו (של יעקב) בסודות וידיעות (התעלות) יתירה על מדריגתו בעת ההיא.

Tosafist MS Hamburg 40 (Tosafot HaShalem Bereshit 32:24:7)כת״י המבורג 40 בתוספות השלם בראשית ל״ב:כ״ד:ז׳

כלומר עם המלאכים כדכתיב "והוא לן בלילה ההוא במחנה" וזה מחנה המלאכים כדכתיב "ויפגעו בו מלאכי אלהים". וגו' "מחנה אלהים זה."

Tosafist MS Oxford 268 (Tosafot HaShalem Bereshit 32:25:6)כת״י אוקספורד 268 בתוספות השלם בראשית ל״ב:כ״ה:ו׳

נגע בכף ירכו לפוסלו מן העבודה כי קנה הבכורה עבור העבודה.

Ramban Bereshit 12:6רמב״ן בראשית י״ב:ו׳

(ו) ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם – אומר לך כלל, תבין אותו בכל הפרשיות הבאות בענין אברהם יצחק ויעקב, והוא ענין גדול הזכירוהו רבותינו בדרך קצרה ואמרו (תנחומא ט׳): כל מה שאירע לאבות סימן לבנים. ולכן יאריכו הכתובים בספור המסעות וחפירת הבארות ושאר המקרים, ויחשוב החושב בהם כאלו הם דברים מיותרים אין בהם תועלת, וכולם באים ללמד על העתיד. כי כאשר יבוא המקרה לנביא משלשת האבות, יתבונן ממנו הדבר הנגזר לבא לזרעו. ודע כי כל גזירת עירין, כאשר תצא מכח גזירה אל פועל דמיון, תהיה הגזרה מתקיימת על כל פנים. ולכן יעשו הנביאים מעשה בנבואות, כמאמר ירמיהו שצוה לברוך: והיה ככלותך לקרוא את דברי הספר הזה תקשור עליו אבן והשלכתו אל תוך פרת ואמרת ככה תשקע בבל וגו׳ (ירמיהו נ״א:ס״ג-ס״ד). וכן ענין אלישע בהניחו זרועו על הקשת: ויאמר אלישע ירה ויור ויאמר חץ תשועה לי״י וחץ תשועה בארם (מלכים ב י״ג:ט״ז-י״ז). ונאמר שם: ויקצוף עליו איש האלהים ויאמר להכות חמש או שש פעמים אז הכית את ארם עד כלה ועתה שלש פעמים תכה את ארם (מלכים ב י״ג:י״ט). ולפיכך החזיק הקב״ה את אברהם בארץ ועשה לו דמיונות בכל העתיד להעשות בזרעו, והבן זה. ואני מתחיל לפרש הענינים בפרט בפסוקים בעזרת השם.

Ramban Bereshit 18:1רמב״ן בראשית י״ח:א׳

ובספר מורה הנבוכים (ב מב) נאמר כי הפרשה כלל ופרט. אמר הכתוב תחלה כי נראה אליו השם במראות הנבואה, ואיך היתה המראה הזאת, כי נשא עיניו במראה והנה ג' אנשים נצבים עליו. ויאמר אם נא מצאתי חן בעיניך, זה ספור מה שאמר במראה הנבואה לאחד מהם הגדול שבהם. ואם במראה, לא נראו אליו רק אנשים אוכלים בשר, איך אמר "וירא אליו ה'", כי הנה לא נראה לו השם לא במראה ולא במחשבה, וככה לא נמצא בכל הנבואות, והנה לדבריו לא לשה שרה עוגות, ולא עשה אברהם בן בקר, וגם לא צחקה שרה, רק הכל מראה, ואם כן בא החלום הזה ברוב ענין כחלומות השקר, כי מה תועלת להראות לו כל זה. וכן אמר (שם) בענין "ויאבק איש עמו" (להלן לב כה) שהכל מראה הנבואה. ולא ידעתי למה היה צולע על ירכו בהקיץ, ולמה אמר (להלן לב לא) כי ראיתי אלהים פנים אל פנים ותנצל נפשי, כי הנביאים לא יפחדו שימותו מפני מראות הנבואה. וכבר ראה מראה גדולה ונכבדת מזאת, כי גם את השם הנכבד ראה פעמים רבות במראה הנבואה (עיין להלן כח יג, לא ג).

Ramban Bereshit 32:26רמב״ן בראשית ל״ב:כ״ו

וירא כי לא יכל לו – מלאכיו גבורי כח עושי דברו, ועל כן לא יכול לו המלאך להזיקו, כי לא הורשה רק במה שעשה עמו להקע כף ירכו. ואמרו בבראשית רבה (ע"ז:ג') נגע בכל הצדיקים שעתידין להיות ממנו, זה דורו של שמד. והענין כי המאורע כלו רמז לדורותיו שיהיה דור בזרעו של יעקב יתגבר עשו עליהם עד שיהיה קרוב לקעקע ביצתן, והיה זה דור אחד בימי חכמי המשנה כדור של רבי יהודה בן בבא וחביריו, כמו שאמרו (שיר השירים רבה ב':ז') אמר רבי חייא בר אבא אם יאמר לי אדם תן נפשך על קדושת שמו של הקדוש ברוך הוא אני נותן ובלבד שיהרגוני מיד, אבל בדורו של שמד איני יכול לסבול, ומה היו עושים בדורו של שמד, היו מביאין כדוריות של ברזל ומלבנין אותן באור ונותנין אותן תחת שיחיהן ומשיאין נפשותיהן מהן. ויש דורות אחרים שעשו עמנו כזה ויותר רע מזה, והכל סבלנו ועבר עלינו, כמו שרמז ויבא יעקב שלם.

Ralbag Bereshit Beur HaParashah 32:23-32רלב״ג בראשית ביאור הפרשה ל״ב:כ״ג-ל״ב

(כג-כד) והנה קם יעקב בלילה ההוא, ויעבר נשיו ושפחותיו וילדיו וכל קניניו את מעבר יבוק, אחר שעבר הוא בראשונה לראות עומק המים ולנסותו, ומאיזה מקום יכשר יותר שיעבור. (כה) ונשאר יעקב לבדו להעביר קצת קניניו שנשארו שם, וישן שם, ונראה לו מלאך ה' בנבואה כאילו הוא איש; ולעוצם דבקותו בו וקורבת מדרגתו ממנו נראה לו שהוא נאבק עימו. עם שכבר ראה יעקב זה ההתאבקות מפני טרדת דמיונו בענין עשו וחושבו להמציא תחבולות להפילו אם יקום עליו להכותו, כי אין מראין לו לאדם אלא מהרהורי לבו. והנה ארך זמן זה ההתאבקות עד עלות השחר, כי אז הגיע העת שהיה מקיץ יעקב לפי מנהגו. (כו) והנה נדמה לו שנגע בכף ירכו, וַתֵּקַע כף ירך יעקב בהֵאָבְקוֹ עימו. (כז) ואמר ליעקב שישלחהו כי עלה השחר והגיע העת שראוי ליעקב שיפנה לעסקיו, ולא הסכים יעקב להתיר הקשר אשר ביניהם אם לא יברכהו. (כט) ואמר אליו המלאך שלא יִקָּרֵא עוד 'יעקב', כי אם 'ישראל', כי הוא שׂרר עם מלאכי ה' יתעלה עד שמדרגתו קרובה למדרגתם ולא נלאה כוחו בזה, ויהיה שׂר גם כן עם האנשים ולא ינוצח. ובזה היה ליעקב עוד ייעוד־מה שלא ינצחהו עשו. (ל) וישאל יעקב את המלאך מה שמו המורה על מהותו, כדי שיושג לו מהותו בשלמוּת; והודיע אותו המלאך כי מהותו הוא נעלם מאד, אי אפשר שישיגהו האדם — וכבר ביארנו זה במה שאין ספק בו בראשון מספר מלחמות ה' (פרק יא) — ויברך אותו זה המלאך שם. (לא) והנה כאשר הקיץ קרא יעקב שם המקום 'פנואל', כי ראיתי אלהים פנים אל פנים וַתִּנָּצֵל נפשי. (לב) והנה זרח לו השמש כאשר עבר את פנואל, והוא צולע על ירכו מפני מה שקרהו.

Ralbag Bereshit Toalot 32:10רלב״ג בראשית תועלות ל״ב:י׳

התועלת העשירי הוא להודיע מעלת יעקב. וזה, שכבר התקרבה מדרגתו למדרגת המלאך עד שנדמה לו שיאבק עימו. עם שיש במה שנשאר לו מהרושם מזאת הנבואה פרסום לאמיתת זאת הנבואה; וזה, שכבר נמצא צולע על ירכו כשהקיץ. ולזאת הסיבה נצטוינו שלא לאכול גיד הנשה אשר על כף הירך, כדי שיתפרסם לנו ענין זאת הנבואה הנפלאה; עם שיש בה גם כן רושם להאמתת ענין הנבואה אשר היא פינה מפינות התורה, וזה, שאם לא יאמן בנבואה תיפול התורה בכללה.

Akeidat Yitzchak 26עקדת יצחק כ״ו

ויאבק איש עמו עד עלות השחר ראה נפלאות מרמיזות סיפורי תורתינו כי הנה בהטרד יעקב אבינו אחר הטפל יותר מדאי כמו שאמרו ז"ל (חולין צ"א.) שחזר על פכים קטנים הנה נשאר לו שם יעקב לבדו והוא המורה על כחניות שלימותו כמו ששאר השמות יורו על פועליותו כאשר יתבאר בפרשת ויחי ב"ה. ומצד זה ויאבק איש עמו עד עלות השחר והוא שרו של עשו המקטרגו והמנגדו (בראשית רבה ע"ז). (י) אמנם הוא לא יכול לו כי זכותו עמדה לו גם כי מיד ישוב לאיתנו אבל זה הענין עצמו הוא שהספיק ליגע בנחשלים אחריו מיוצאי ירכו אשר חטאו בזה לגמרי כמו שהיה בעמלק ובכל דורות החרבן והשמדות והוא מה שאמר ותקע כף ירך יעקב בהאבקו עמו כי בפועל נתקיים בהם והיה כאשר תריד ופרקת עלו מעל צואריך (בראשית כ"ז) ונפל זרעו ביד בני עשיו. ויאמר שלחני כי עלה השחר. (יא) לפי הפשט אמר ליה כן למה שכבר הגיעה שעה ליעקב ללכת לדרכו עם מחנהו אחרי מוליכי המנחה ועצה טובה השיאו שלא יתעכב עוד והוא השיב אליו עכ"פ לא אשלחך כי אם ברכתני ובמדרש (בראשית רבה ע"ח) אמר ליה הגיע זמן קילוסין לקלס אמר ליה יקלסון חבריך. אמר ליה איני יכול. למחר אני בא לקלס והם אומרים לי כשם שלא קלסת אתמול כך לא תקלס היום. יש לקבל לפי זה מ"ש שפקודת כל ימי השנה נמסרה ביד מלאכים ממונים עליהם איש יומו ובראש השנה נמסר לכל א' מלאכת ימיו וכאלו הם מקבלין הריון לילד המעשה ההוא דבר בעתו. כי על זה תקנו היום הרת עולם. והנה המלאכים הממונים על הימים כל אחד קרוי יום הדא הוא דאמר (משלי כ"ז) כי לא תדע מה ילד יום. והמלאכים הממונים על הלילות כל א' מהם קרוי לילה. כמו שאמרו (נדה ט"ז:) המלאך הממונה על ההריון לילה שמו דכתיב (איוב ג') והלילה אמר הורה גבר. ואין פקודה נוגעת בחברתה כמלא נימא. ומכאן אמרו (ברכות י"ט.) אם ראית ת"ח שעבר עבירה ביום אל תהרהר אחריו בלילה כי ודאי עשה תשובה. כי חזקה על חכם שיודע סתרי הענינים האלו ולא ירצה ששר היום או הלילה יכתוב עליו שטנה כי קשה הדבר אח"כ לתקן את אשר עוותו. וזה טעם יפה תענית לחלום כאש לנעורת. ובו ביום ואפילו בשבת (שבת י"א.). (יא) והנה לפי שעשה זה המלאך מה שמוטל עליו לעשות בלילה ההוא שמכללו ההתאבקות שזכר אמר שלחני כי עלה השחר. והגיע זמני לומר שירה כי כן משפטם שמשרתי הלילה אומרים שירה ביום כמה שאמר (איוב ל"ח) ברן יחד ככבי בקר וכו'. ומשרתי היום אומרים שירה בלילה. וע"ד שאמר (תהלים מ"ב) יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי. וכנגדן אמר (תהלים קל"ד) ברכו את ה' כל עבדי ה' וכו'. ואם לא יקלס ביומו הנה בטל קרבנו. וכבר תתחלף שיטתו ולא יהיה לא מהמשרתים ולא מהמשוררים (י) ואולם באומרו שלחני כי עלה השחר גלה לו כי לא היה יכול לזוז מהאבקו עמו כי אם ע"פ רצונו כי כן צווה מאת שולחו. והוא ההכרח שסמך עליו באומרו לא אשלחך כי אם ברכתני ודומה לזה (שמות ל"ב) ועתה הניחה לי וגו' ואז"ל (ש"ר פ' מ"ב) וכי תופס הייתי בך וכו'. ויאמר אליו מה שמך וכו'. ויאמר לו יעקב כו'. למה שתקף עליו על זה האופן ברצון האלהי ומאמרו לזה שאל לו מה שמך (יא) כלומר מה שמך ותארך אשר בו נצחתני. והוא השיב שלא הרגיש בעצמו שום מעלה אחרת זולתי מצד מה שהוא יעקב כמו שאמרנו כדרך החסידים להמעיט את עצמם. והמלאך השיב לו לא יעקב כו' כלומר גם אני כך חשבתי מתחלה שמך כי על כן יצאתי לקראתך דכתיב ויותר יעקב לבדו וכו'. וכאשר נתבאר. אבל עתה אשר נפתלתי עמך נפתולי אלהים ולא יכולתי הוי יודע כי לא יעקב לבדו יאמר עוד שמך כי אם ישראל המורה על הוצאת שלמותך אל הפועל כי בזה שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל. ובזה נתבשר על הבטחון הגמור ועל ההצלה השלימה. וישאל יעקב כו'. הנה יעקב שאל למלאך גם הוא את שמו. כדי שידע כח מי שנגע בכף ירכו מצד עצמו ומהותו. והשיב למה זה תשאל לשמי שהרי אין אני כחני על מעשה כמוך. (יא) ואחר שידעת שאני מלאך ומנעוריך היו לך מהלכים בין העומדים האלה הנה לא נעלם ממך כי שם המלאך המיוחד הוא נסתם ומכוסה תחת שם מלאכת שליחותו המפורסם. כי הוא שם גדול במעלה ומסתיר את הקטון כמו שיהיה שם העצם של שאול ודוד וחזקיה וזולתם מהשמות אשר יקראו בהם גם כן ההדיוטים נסתר ומכוסה תחת שם תואר המלכות עד שרבים לא ידעו מהם שם אחר זולתי מלך. והכוונה בזה שאין ליחס שום פועל מאלו הפעולות לשליח כי אם למשלח. ולפ"ז אין להם שום חניכה זולתי מלאך. ולהיות כל זה נודע אצלו לסבה שקדמה לא אמר ליה רק למה זה תשאל לשמי בדרך תמיה. אמנם למנוח כי לא ידע כי מלאך ה' הוא וגם לא היה מורגל באלו הענינים כמ"ש שם ומפליא לעשות הוצרך לומר לו למה זה תשאל לשמי והוא פלאי (שופטים י"ג) כי באה לו שאלה בהודעת מניעתה. ויברך אותו שם. כענין קח נא את ברכתי והוא בשורת גדולתו לפני ה'. וחז"ל אמרו (ב"ר ע"ח) שהודה לו על הברכות והוא הוא. ועתה ראה אמתת מה שאמרנו ראשונה כי הנה אחר שהשלים כל מה שבידו לעשות מההשתדלות מענין הדורון מיד גמרו על ידו מן השמים ונזדווג אליו מלאך האלהים. ואם היות שמתחלה צערו הנה לסוף חזקו ובשרו וקיים ברכותיו בידו. והוא עד נאמן לכל מה שאמרנו. ויזרח לו השמש כו' והוא צולע כו'. (יב) ירמוז כי לעצמו זרח שמש צדקה ומרפא. אבל שנשאר צולע על ירכו מצד שיוצאי ירכו נשארו עלולים מזה ההתאבקות כאשר אמרנו וכמו שיאמר עוד. וע"ד הפשט אמר כי כשזרח השמש כבר היה יכול ללכת על ירכו והוא צלע כי עד עתה לא היה יכול לזוז ממקומו כדרך מי שנתקעקעה ירכו הוא מ"ש ז"ל (שם) ויזרח לו השמש לצרכו כד"א (מלאכי ג') וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה. על כן לא יאכלו בני ישראל כו'. לפי שהמקטרג הזה שרו של עשו לא מצא בו מקום להזיקו רק משם נתאמת שהחלק ההוא נוטה לצד חטא ושמץ טומאה. ולכן נזהרו ממנו בני ישראל והרחיקוהו ואסרוהו בהנאה והשומן שלו ג"כ אז"ל (חולין צ"א.) ישראל קדושים הם ונהגו בו איסור וכל זה להודיע שאין מזיק גורם אלא חטא גורם. ושראוי להרחיק קושי הלב וחוזק העורף כמ"ש (ישעי' מ"ח) מדעתי כי קשה אתה וגיד ברזל ערפך ומצחך נחושה. וכל הדברים הנלוים והמחטיאים כדי שלא יתקיים בהם מה שנא' ותקע כף ירך יעקב כו'. וגם אחר שנתקיים יועיל מאד להעלות ארוכה למחלתו ומרפא לצלעותו הוא מש"ה (מיכה ד') ביום ההוא נאם ה' אספה הצולעה והנדחה אקבצה ואשר הרעותי. ושמתי את הצולעה לשארית והנהלאה לגוי עצום ומלך ה' צבאות בהר ציון כו'. ושמעתי מפי רבים שנמצא במדרש הנעלם (זוהר פ' וישלח) מאמר זה לשונו על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה כו' את לרבות תשעה באב. ותמהו ממנו כי לא נודע להם טעמו ונשאלתי עליו והשתוממתי כשעה וקפץ לפני ענין נאות. אז אמרתי אם המאמר הזה ישנו במציאות. הנה הוא מפואר מאד וזהו פירושו. כי בכתוב הזה נרמזו ארבעה צומות השנה אשר נמשכו אלינו מצד קעקוע הכף הזה ומלת הנשה כמו הפוך השנה. כלומר על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד השנה ג' ג' בתשרי. י' עשרה בטבת. גי"ד כלו שבעה עשר בתמוז. את לרבות תשעה באב. והם עצמם. אשר אמר הנביא (זכריה ח') כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום הה' וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון כו'.

Abarbanel Bereshit 32:25אברבנאל בראשית ל״ב:כ״ה

ויותר יעקב לבדו עד וישא עיניו וירא. צריך לבאר ראשונה הענין הזה על פי הפשט והמשל הנגלה ואחר כך אחקור במה שיורה וירמוז עליו. זכר הכתוב שיעקב נשאר יחידי שמה כי הוא אחרי שהעביר את נשיו ואת ילדיו חזר לצוות על העברת כל אשר לו והיה שם עד שעבדיו העבירו הכל ומפני זה נשאר לבדו מעבר הנהר וזה ענין מה שאמרו ז"ל שחזר על פכים קטנים כי היה בעיניו כל הרכוש כפכים קטני' ביחס הנשים והבנים ובהיותו יחיד שם ראה איש אחד שנאבק עמו והתמיד בעמל ההוא עמו כל הלילה עד עלות השחר והיה ההתאבקות הזה שדרך האנשים הצוחקים ומתאבקים זה בזה בידיהם וזרועותיהם לראות איזה יגבר כי ויאבק הוא כמו ויתעפר לשון אבק שמעלים אבק ברגליהם או ענינו ויתקשר או ויתחבק כדברי המפרשים. ולפי שהגבורים בהתאבקות הידים יגברו אז ביכולת ועצמה שיקחו את המנגד בזרועותיהם ויפילוהו ארצה או יגברו עליו בערמה שיכו ברגליהם ברגלי המנגדים או בשוקיהם באופן שיכשלו ויפולו ונקרא זה בלשון עם לועז סאנ"קדילייא לכן זכר שראה האיש ההוא שנאבק עמו שלא יכול לו ר"ל שלא יכול עם יעקב להפילו ארצה בעצמה וברוב כח כי היה יעקב אמיץ ממנו ואז בקש לזה ערמה ותחבולה לגעת בכף ירכו של יעקב באופן שיכשל יעקב ויפול לפניו וזהו אמרו ויגע בכף ירכו ותקע כף ירך יעקב בהאבקו עמו שענינו כמו שפירש הראב"ע שסרה כף ירך יעקב ממקומה ושהיה מכח יעקב כל כך שעם היות שתקע כף ירכו לא נפל ולא נפרד האיש ממנו אבל תקע ירכו בהאבקו עמו כלומר בהיות על כל פנים יעקב מתאחד ומתאבק עמו כי לא יכול המלאך לא להפיל יעקב ארצה ולא להפריד מבין זרועותיו מידי אביר יעקב. וכאשר התארך הזמן כל כך שכבר עלה עמוד השחר אמר ליעקב שלחני כי עלה השחר רוצה לומר ואתה צריך ללכת לדרכך כי עשו יבא במהרה על כן להנאתך ולטובתך איעצך שתשלחני ותלך לדרכך. אבל יעקב השיבו לא אשלחך כי אם ברכתני וענין הברכה הזאת הוא שיודה שהוא היה מנוצח ממנו ויעקב היה מנצחו כי זאת היא הברכה בין המתאבקים או שיפיל האחד את חבירו ארצה ואז הוא הגובר עליו או שחבירו יברכהו ויודה שהוא גבור ממנו שאז אין צריך התאבקות עוד וילך לו. וכן עשה זה האיש המתאבק עם יעקב שם שאמר לו מה שמו ואמר לו לא יעקב יאמר עוד שמך מלשון עקב כי עתה התחזקת עלי בזרועותיך אבל תקרא ישראל כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל רוצה לומר ביכולת וכח גדול שרית ומשלת עלי להחזיקני בעל כרחי ולא בערמה כמוני גברת עלי ואמר עם אלהים ועם אנשים לפי שהוא היה מכלל האלהים ר"ל מלאך עליון כפי האמת ומכלל האנשים כפי הנראה ובזה גלה לו שלא היה איש בהחלט כ"א מכלל הנבדלים. או שאמר כי שרית עם אלהים במה שגברת עלי ועם אנשים עם אחיך עשו בלקחך את ברכתו ויכולת לעשות כל זה. והנה ראה יעקב ג"כ לשאול מה שמו גם כן לפי שכאשר ידע שהוא מלאך אלהים נכספה וגם כלתה נפשו לדעת אם נפקד עליו מלאך של רחמים או מלאך אכזרי ישולח בו האמנם לא אמר למלאך מה שמך כמו שהוא אמר אליו אלא בלשון מוסר וכבוד אמר לו הגידה נא שמך ר"ל בבקשה ממך אדני שתגיד לי שמך והמלאך השיבו למה זה תשאל לשמי. והנה אמר זה לפי שדרך הלוחמים כשינצחו ויתפשו זה את זה שיהיה המנוצח משתעבד ונכנע למנצח אותו וכאשר יתן לו המנצח רשות ללכת לדרכו הנה המנצח יודיעהו שמו כדי שיוכל המנצח לקראו בכל עת שירצה ויהי' המנוצח חייב לבא לפניו כשיקראהו ולזה חשש המלאך שמא יעקב היה שואל שמו לזה התכלית שיוכל לקראו כשירצה והוא יבא לפניו כעבד לפני אדוניו ויען לא יאות זה במלאכי עליון כי איך ישתעבדו אל בני אדם לכן אמר לו למה זה תשאל לשמי האם חשבת שאבא כשתקראני זה בלתי אפשר ולכן ברך אותו שם לומר כי לא יבא עוד אליו לברכו פעם אחרת. או שאמר לו זה כאומר התחשוב שאני אשנה את שמי כאשר אני שניתי שמך אין זה. והרמב"ן פירש למה זה תשאל לשמי כי אין לך בידיעת שמי תועלת יען כי אין היכולת בלתי לה' לבדו אם תקראני לא אענך ומצרתך לא אושיעך אבל עתה אברך אותך כי כן צויתי גם נכון הוא. ובמה שפירשתי בזה הותרו השאלות הט"ו וה"יו. ואמנם אם היה הענין הזה במראה הנבואה או בהקיץ כבר ידעת דעת הרב המורה בפ"מג ח"א שהיה זה כלו במראה הנבואה ושהיתה הנבואה הזאת כלל ופרט כי בתחלה ספר בכלל שיעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלהים ואחר כך ספר איך קרה זה בפרט ואמר ששלח יעקב מלאכים לעשו וענין השליחות הראשון והמנחה ושנשאר יחידי בלילה והתאבק איש עמו וזו היא ענין הנבואה. והנה הרמב"ן הקשה עליו ואמר אם היה זה במראה הנבואה איך בבקר היה צולע על ירכו ואני כבר כתבתי כי אותו ספק אין התירו ממה שיקשה לפי שכבר נראה התפעל כלי הנפש מהדמיונים שהם יגיעו כלי הנפש להנעה מה הלא תראה שיחלום החולם ששוכב עם אשה ומאותו חלום יראה קרי כאלו היה עושה אותו פועל בהקיץ ואחר שהוא נופל ממקום גבוה ויתנועעו איבריו כלם תנועה חזקה בשינה עד שיקץ מאותה תנועה וכל זה נראה מן החוש לכן לא ירוחק שבהיות יעקב בחלום נבואתו רואה ההתאבקות ההוא ושנגע בכף ירכו התפעל כל כך טבעו ומפני הרושם שעשה בו דמיונו באותו חלום שהכלים הגופיים נפגעו בזה ונשאר צולע על ירכו וכמו שזכרתי שם וכן זכרו הר"לבג במקום הזה גם כן. הנה אין בזה ספק על הרב המורה. אבל אני מצאתי על דעתו ספק אחר יותר עצמי וחזק והתימה מהרמב"ן איך לא הרגיש בו. והוא שאיך יאמר הרב שהמראה הזה כלל ופרט והנה מה שאמר ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלהים ואמר מחנה אלהים זה היה במקום שנקרא מחניים. ואמנם ההתאבקו' שהוא הפרט היה בפנואל והם שתי מקומות נבדלים זה מזה ויתחייב ממנו שלא היו המעשים שנעשו בהם אחד אלא מתחלפים ואין המראה א"כ כלל ופרט כמ"ש. ואמנם הרלב"ג כתב ג"כ שהיה זה במראה הנבואה אבל ערב בזה דברים אחרים שהם בלתי מסכימים בהיות הדבר נבואיי וזה שהוא כתב שהיה להתאבקות הנראה בעת השינה ג' סבות הא' חוזק הדבקות שהיה ליעקב עם זה המלאך והשנית מה ששוטטה בו מחשבתו בהקיץ להמציא תחבולות להפיל עשו אם יבא עליו להכותו. והג' הכאב שנתחדש לו בשינה בכף הירך וביאר הסבה השלישית באמרו שכבר יתעורר הדמיון מהדברים כ"כ שיתפעל מהם הטבע לזה יקחו הרופאים ראיה חזקה מחלומות החולה על הליחה הגוברת והמשל יגע החולה בדבר קר יחלום שהוא נכנס במים קרים או שירד עליו הקרח והכפור. ואם יגע בדבר חם יחלום שהוא באש או שהשמש מכה עליו ומה שידמה לזה ולזה כשיגבר המותר הזרעי באדם ויתעורר לצאת יחלום שהוא שוכב עם אשה וזה מבואר בחוש. וככה כשיתחדש לאדם כאב בעת השינה בסבה טבעית או מקרית איזו שתהיה יחלום שהוא ילחם עם איש אחד ויכהו במקום אותו הכאב. ובהיות הענין כן כבר אפשר שקרה ליעקב מהעמל אשר יעמול בהעברת כל אשר לו בנחל ומקום המים ההם שנתחדש לו כאב מזה בכף הירך בעת השינה ולכן נדמה לו בחלומו שהתאבק עם איש ותקע כף ירכו בהאבקו עמו זהו דעתו במלותיו. ואתה רואה שבדעתו קשיא רישא אסיפה כ"א היתה המראה נבואיית לא נתחדשה לו מהקור והעמל שלקח בהעברת הנחל והכאב שבדרך טבע נתחדש משם ואם הוא חדוש כפי הטבע לא יפול דמיון הנבואה אלא שכוונתו היא באמת הסבה האחרונה שזכר ושאר הסבות היו הסברת פנים לפרסום ולא מלבו. ואשר אחשבהו אני בזה הוא שזה קרה ליעקב בהקיץ ולא בחלום ושלכן אמר הכתוב ויותר יעקב לבדו ואם היה בחלום מה לו שיהיה יחידי או בחברה אלא שהוא בהיותו שם יחידי נראה לו בנבואה מוחשת מושגת לחושיו על הדרך אשר זכרתי בפרשת וירא אליו ה' שהיה איש מתאבק או מתקשר עמו משתדל להתגבר עליו ולהפילו ארצה להרגו ולא יכול לו וכמו שנזכר במראה וח"זל אמרו שהיה זה שרו של עשו. ואין ראוי שיובן מדבריהם שהיה לעשו בפרטיותו ואישו שר בשמים כי הנה יתחייב שיהיה כן לכל איש ואיש ויהיו אם כן השרים העליונים בב"ת כמספר האישים אשר עברו ושיעברו עוד כל ימי הארץ. אבל דעתם כדברי הראב"ע שיש לכל עם ועם שר ומזל בשמים ולאומות אדום אשר עשו התחלתה היה שר ג"כ כמו שנזכר בדניאל שר מלכות יון שר מלכות פרס. ואותו שר המיוחד לזרע עשו ואומתו אמר שנראה הלילה ההוא ליעקב והיה זה בהקיץ בנבואה מוחשת ותכלית הנבואה ההיא היה להבטיח את יעקב שלא יירא מעשו אחיו ולכן הראהו מתאבק עמו כאדם רוצה להתגבר עליו וגם להמיתו ושלא יכול לו לפי שהקדוש ברוך הוא לא יספיק בידו ולא יניחהו להרע עמו. והראהו עוד שנגע בכף ירך יעקב שהוא רמז לזרעו שכבר יוכל להרע לזרעו כי הירך יאמר על הזרע כמ"ש יוצאי ירך יעקב והודיעו שיכה ויגע בזרעו של יעקב ובבניו בהאבקו עמו ר"ל כל עוד שיהיה זרעו של יעקב בתוך בני עשו אבל שכבר יבואו ימים שישאל זרע עשו רשות והצלה מזרע יעקב ויאמר שלחני כעבד השואל רשות מאת רבו וזה יהיה כי עלה השחר וזה יהיה לזמן הגאולה העתידה שיעלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו וכבר תיאר הנביא הגאולה בשחר וזריחת השמש כמו שאמר ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה. ושישראל יכביד עלו עליו ויאמר לא אשלחך כי אם ברכתני. והברכה היא מ"ש חכמינו ז"ל ההודאה בברכות יצחק בעל כרחו. הנה התבאר צורך הנבואה הזאת ליעקב שהיא כלה להבטיחו שלא יירא מעשו כי הוא לא ירע עמו הן אמת שירע עם זרעו עד עלות השחר רוצה לומר עד יסור השחרירות והגלות והוא בזמן הגאולה העתידה. וכבר יורה על אמתת מה שביארתי רוצה לומר מהיות המראה הזאת בהקיץ דברים. ראשון שקרא יעקב שם המקום פניאל ולא היה אצלם קריאת שם למקום אלא מפני פועל זר ומבהיל שנעשה שם לא מפני שחלם חלום ומה לו למקום אצל חלום. ובעבור שבמראה ההיא מספרת שני דברים מבהילים והם המראה שראה המלאך בהקיץ והסכנה שהיה בה בהאבקו עמו לכן נתן טעם לקריאת שם לאותו המקום משתי הבחינות והוא אמרו כי ראיתי אלהים פנים אל פנים רוצה לומר בהקיץ לנגד פני זהו כנגד המראה. ותנצל נפשי זהו כנגד הסכנה שנצל ממנה. וענין שני מורה על היות ההשגה ההיא בהקיץ מה שאמר ויזרח לו השמש והוא צולע על ירכו ר"ל שמאותו מעשה נשאר יעקב כל כך מצטער שלא יכול להתנועע כלל וגם זה מורה שלא היה בחלום כי הנה בחלום עם היות שכבר יתפעל האדם התפעלות מועט מהדמיון כיציאת הזרע וכרעש האיברים הנה לא יעשה מזה התפעלות חזק בבטול התנועה אלא שהיה זה בהקיץ. והנה יעקב לא היה יכול להתנועע ולזוז ממקומו כמי שנתקעקעה ירכו אבל כשזרחה השמש מפאת חומו נתחמם יעקב וזרחה עליו שמש צדקה ומרפה והלך עם היותו צולע על ירכו וז"ש (בראשית רבה ע"ח) חז"ל ויזרח לו השמש לצרכו כד"א וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה. ואמר על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה להגיד שלפרסם ולזכור תמיד ענין המראה הזאת שראה יעקב אבינו בעיניו נצטוו ישראל בהר סיני שלא יאכלו בני ישראל החלק מגיד הנשה ההוא אשר על כף הירך כי ההזהרה ההיא בסיני נתנה כמ"ש חז"ל בפרק גיד הנשה. והנה נתבהל יעקב כ"כ מהמראה הזאת לפי שהיתה בהקיץ וראה עצמו כמו שזכרתי בסכנה רבה עם האיש המתאבק עמו וקם עליו להרגו. אבל שאר המראות שראה היו בחלום ואין האדם מתפעל מאד מחלומותיו וגם התבהל ממה שראה מהגלות העתיד לבא על זרעו ביד בני עשו וארכו. וגם בראותו תכליתו שהוא עד עלות השחר וכי כל מה שקרה לו היה סימן לבניו עד הצלעות וכמאמר הנביא ע"ה (מיכה ד':ו') ביום ההוא נאום ה' אוספה הצולעה והנדחה אקבצה ואשר הרעותי ושמתי את הצולעה לשארית והנהלאה לגוי עצום ומלך ה' עליהם בהר ציון מעת' ועד עולם והותרו במה שפירשתי בזה השאלה הי"ז והי"ח.

Seforno Bereshit 32:25-32ספורנו בראשית ל״ב:כ״ה-ל״ב

(כה) ויותר יעקב לבדו – אחרון לכלם לנסוע מן המחנה כדי להדריך את כל עמו שילכו עם כל קנינו ולא ישאר דבר במחנה. ויאבק איש עמו – היה זה פועל מלאך במצות בוראו בלי ספק על דרך ירה ויור (מ"ב י"ג:י"ז) שיהיה נושע בה' יעקב וזרעו אף על פי שיהיה עם היזק בממון שהוא היקום אשר ברגליהם ועם זה תהיה התשועה בסוף עם ברכה ושררה בעליונים ובתחתונים. (כו) לא יכול לו – לרוב דבקותו תמיד באל יתברך במחשבה ובדבור. ויגע – הודיעו החטא העתיד במדריכי עמו ובדאגתו בזה פסק הדבור ותקע כף ירכו בהאבקו... (כט) לא יעקב יאמר עוד שמך – לקץ הימין שתקים אחר אבדן האומות, ובכן יהיה כבר מקיים בך ענין יעקב, המורה קיים בסוף, ולכן לא יפול עליך אז עוד שם יעקב להורות שתהיה בעקב ובסוף כל האומות. כי אם ישראל כי שרית – אבל יקראו לך בשם ישראל בלבד להורות שאז כבר שרית עם אלהים כו' כענין יפקוד ה' על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה על האדמה (ישעיהו כ"ד:כ"א)... (לב) ויזרח לו השמש וכו' – אחר שעבר את פנואל בצליעה זרח השמש ונרפא כאשר יהיה לעתיד לבא כאמרו וזרחה להם יראי שמי שמש צדקה ומרפא (מלאכי ג':כ').

Ma'asei Hashem Ma'asei Avot 33מעשי ה׳ מעשי אבות ל״ג

ובמה שסופר בענין ויאבק איש עמו, כבר נודע שקצת מרז"ל אמרו שהיה שרו של עשו, אבל לא נתברר בדבריהם מה היתה כוונתו של השר ההוא לעשות ביעקב אם היה יכול לו ומה היה ענין נגיעת הירך... אבל ידמה שכאשר מכר עשו הבכורה ליעקב ונשבע לו נעשה שטר ביניהם שכל קנין לכתיבה עומד וכ"ש שבועה, וכבר היה המנהג שהרוצה בשמירת שטר קושרה על ירכו, כמו שאמרו ז"ל בב"ב פרק יש נוחלין מי שמת ונמצאת דייתקי קשורה על ירכו, וכן גם יעקב שהיה צריך לשמירת שטרו ר"ל שטר קנין הבכורה, הנה היה לו השטר ההוא קשור על ירכו, ושרו של עשו היה רצונו לקחת מידו השטר. ולכך נגע על ירכו ולא יכול לקחת השטר מידו.

Keli Yekar Bereshit 32:25כלי יקר בראשית ל״ב:כ״ה

ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד עלות השחר. בענין התאבקות המלאך עם יעקב רבו הדעות, הן קצרה אורך היריעה האחת מלהעלות עליה כל דעות המפרשים, אמרתי הלא לאלהים פתרונים אענה גם אני חלקי ואומר, אחר שהסכימו רוב המפרשים שמלאך זה הוא סמא"ל שרו של עשו הנקרא סמא"ל עשו, כי כל חפצו וישעו לסמא עיני האדם ולהכותו בעיורון ולעשותו סומא מעין השכלי, עד אשר לא יוכל הרואה לראות במראות האמת לבוא ולראות פני ה' ולבוא בסוד ה' ליראיו בסתרי התורה, כי הוא שטן הוא מלאך המות הוא יצר הרע (בבא בתרא ט"ז.) ורמז לדבר כי סמאל שותפו של ענבם באלפ"א בית"א ואותיות שניות, כי כמו שהיין היוצא מן הענבים כשהוא משכר את האדם הרי הוא עיור בסתם עיניו, כמו שנאמר (בראשית מ"ט:י"ב) חכלילי עינים מיין, וסתם שיכור הולך כעיור וסומא, כך סמאל זה שותפו, כל מזימותיו לסמא עיני האדם עד אשר לא יוכל לראות את השמש. ואם כן הענבים מסמאים עין הגשמי, וזה סמאל שותפו מעוור עין השכלי, שלא יראה במראות האל וזהו סמאל מלה מורכבת. ועוד ממה שצריך שתדעהו, שהיצר הרע נמשל לזבוב (ברכות ס"א.) כאשר פירשתי למעלה פרשת בראשית בפסוק לפתח חטאת רובץ (ד':ז') כי סתם זבוב אינו רובץ בבשר השלם שבאדם, כי אין כוחו בפיו לעשות פתח חדש בבשר שלם, על כן הזבוב רובץ בין השפתים במקום שמוצא פתח פתוח קצת שם ירבץ להרחיב פתח המכה, כך היצר הרע אינו מזדווג אל האדם השלם אשר לא פרץ גדרו כלל ולא פתח לו פתח לחטאת ולנדה, ועם האיש השלם בכל מעשיו אין לו שום שייכות ועסק כי לא יכול לו כלל, אך בזמן שהאדם מעצמו פותח לו פתח קצת ופורץ גדרו אף בעבירה קלה, אז מיד מזדווג לו היצר הרע ואומר לו אך עצמי ובשרי אתה, ואז יעלה מן העבירות הקלות אל החמורות, ומשתדל להרחיב הפירצה עד עלות חמס גבר לאין מרפא, ופרץ גדרו והיה למרמס (ישעיה ה':ה'). כך זה המלאך סמא"ל שרו של עשו בראותו עניני יעקב עם עשו שהם תלוין בשמירת התורה כמו שנאמר והיה כאשר תריד וגו', והנה כל זמן שלא הביט און ביעקב כלל, לא נזדווג אליו לסמא את עיני שכלו מכל וכל, אך כשראה שיעקב פרץ גדרו קצת ביציאה זו, כי חנן אותו אלהים ונתן לו את כל ורוב עושר ונכסים וכבוד ויעקב יצא מגדר ההסתפקות קצת, ויוותר יעקב לבדו ויש אומרים לכדו במקום הסכנה כי הלילה זמן קהלה לכל המזיקים היא, והוא נשאר בלילה יחידי עבור פכים קטנים מחבלים רמים ונשאים, ובעבור דבר מועט האחוז בחבלי בוז נותר במקום סכנה לבדו, אז אמר סמאל האח מצאתי און לי מאחר שיעקב התחיל בקלקלה ועשה את עצמו קצת עיור מעיניו, כי מי עיור כמו אוהבי הממון אשר עליהם נאמר (משלי כ"ז:כ') ועיני האדם לא תשבענה, אז אמר סמאל הנה עת לקרב ועת לחבק אליו, והנני מוסיף לו טומאה למלאות עיניו אבק ועפר כדי שיהיה סומא מכל וכל גם מעין השכלי, וזהו שאמר ויוותר יעקב לבדו, כאשר עבר חק ההסתפקות ויוותר לבדו לכדו, והרי הוא לבדו כי בטלה דעתו אצל כל אדם, כי מי פתי יסור הנה לסכן עצמו בעבור דבר מועט כזה, אין זה כי אם לב הותל הטהו מני אורח ישרים לחבב כל כך הממון הגורם שכחת אלוה ממעל כמו שנאמר (דברים ח':י"ג) וכסף וזהב ירבה לך ורם לבבך ושכחת את ה'. מיד ויאבק איש עמו. נזדווג אליו סמאל לגרום לו שכחת אלוה מכל וכל, ומלת ויאבק היא כמו ויחבק, כי מלות אחה"ע מתחלפות, ונכתב ויאבק באל"ף כדי לדרוש ממנו לשון אבק, כי רצה לסמא עין שכלו כאבק זה העולה ומסמא עיני האדם כך עלה בדעתו לסמא עין שכלו כדי להביאו לידי הכחשת אלוה ממעל, וזה שאמרו חז"ל (חולין צ"א.) שהיה האבק עולה עד כסא הכבוד כי זהו סימוי עיניו של צדקיהו הנוגע בעצמות אמונת הבורא יתברך ומציאות כסא כבודו יתברך. ומה שאמרו שהיה נוגע בכסא הכבוד, למדו זה ממה שנאמר עד עלות השחר, משמע עד ולא עד בכלל, כי עלות השחר היה מעכב על ידו שלא היה יכול להביאו לידי הכחשת אלוה, לפי שעל ידי עלות השחר הכיר באמת כי יש לעולם בורא ומנהיג, כמו שפירש בעקידה פרשת בראשית על פסוק (דברים ד':ל"ט) וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים שמתוך ידיעת מהלך הגלגל היומי דהיינו השמש, יוכל המשכיל להתבונן כי ה' הוא האלהים, וכן אברהם לא הכיר בוראו כי אם מתוך הליכות השמש והתחלת עלייתה כעלות השחר, כמו שנאמר (ישעיה מ"א:ב') מי העיר ממזרח צדק ופסוק זה נדרש על אברהם, וזהו המרגלית הטובה שהיתה תלויה בצוארו של אברהם, שהיה מפרסם לכל מציאות האל יתברך ובמותו תלה ידיעה זו בגלגל החמה, ופירש הרב שעל זה אמרו (יומא כ':) אלמלא גלגל חמה המכריז מציאות האל יתברך היה נשמע קול המונה של רומי המכחשת מציאותו יתברך. לכך נאמר עד עלות השחר ולא עד בכלל כי על ידי ידיעת תנועת השמש ידע יעקב כי ה' הוא האלהים. ומטעם זה משפט הרשעים לבקרים, וראיה מסדום וכמו שנאמר (תהלים ק"א:ח') לבקרים אצמית כל רשעי ארץ, לפי שלא לקחו לימוד מעלות השחר ולא ידעו את ה'. וכאשר ראה סמאל, כי לא יכול לו לסמא עין שכלו מכל וכל, אז השתדל בתחבולה אחרת לסמא קצת עין שכלו לכל הפחות לשלא יוכל לראות בסתרי התורה ובדברים נעלמים המכונים בירך כמו שנאמר (שיר השירים ז':ב') חמוקי יריכיך. מה ירך בסתר אף דברי תורה בסתר (סוכה מ"ט:), וזה שנאמר ויגע בכף ירכו, ואין רצוני להוציא מקרא זה מידי פשוטו כי ודאי נגע בירכו ממש, אך שאני נותן טעם בדבר למה נגע דוקא בכף ירכו, אלא שרמז לו שעל ידי שנעשה אוהב כסף אז בלי ספק יהיה עיור מעיני שכלו, ואם יפה כוחו של יעקב שלא בא לידי כפירה מכל וכל, מכל מקום יהיה הדבר נוגע בכף ירכו כי על ידי זה לא יוכל לראות בסתרי התורה והחכמה. ותקע כף ירך יעקב להורות לו כי שני קנינים אלו התורה והממון הם כצרות זו לזו, ותקע היינו שנדחה האחד מפני חבירו כמו שנאמר (תהלים קי"ט:ע"א) טוב לי כי עוניתי למען אלמד חוקיך.

Keli Yekar Bereshit 32:31כלי יקר בראשית ל״ב:ל״א

ויקרא יעקב שם המקום פניאל כי ראיתי אלהים פנים אל פנים. הוא הדבר אשר דיברתי שרצה סמאל לסמא עיני שכלו באבק לשון הרע עד שיכחיש מציאותו יתברך ולא יראה פני ה', וכאשר תנצל נפשי על ידי עלות השחר אז ראיתי אלהים פנים אל פנים, להשיג מציאותו יתברך על ידי זריחת השמש בעלות השחר, היפך מדעת סמאל המסמא והמטמא והמדמע קודש בחול. וזה שאמר ויזרח לו השמש והיינו לרפאותו, ואחר כך אמר והוא צולע על יריכו קשיין אהדדי, אלא שרצה לומר שעל ידי זריחת השמש באה לו הרפואה על המכה אשר רצה סמאל להכותו, והוא לעור עיני שכלו להביאו לידי הכחשת אלוה, לכך נאמר לו לצורכו כי זרחה עליו השמש צדקה ומרפא בכנפיה ובסיבת זריחתה מלך ביופיו תחזינה עיניו, אבל מכל מקום אהני מעשיו של סמאל לעשותו צולע על יריכו ולסגור בעדו שערי בינה, לבלתי היות לו מבוא לבוא בסוד ה' ליראיו, כל זה היות עינו על ממונו והיותו להוט אחר בולמוס קניני העולם הזה.

Keli Yekar Bereshit 32:33כלי יקר בראשית ל״ב:ל״ג

על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה וגו'. מצינו לחז"ל שדברים עמוקים שהשגתם קשה נמשלו לגידין כמו שפירש רש"י בפרשת יתרו (שמות י"ט:ג') על פסוק ותגיד לבני ישראל. וההשגה נקראת בלשון אכילה, כמו שמצינו בארבעה שנכנסו לפרדס (חגיגה י"ד:) שעל החקירה הנסתרת מעין כל חי מביא פסוק (משלי כ"ה:ט"ז) דבש מצאת אכול דיך. ורמז במצוה זו לדורות למנוע מישראל החקירה בנסתרות כמו שאמרו (חגיגה י"ג.) אין לך עסק בנסתרות, כי יש לחוש פן יהרסו שכלם ויבואו לידי אפיקורסות, כי לא רבים יחכמו להבין כל הסודות על מתכונתם, מצד היות שכלם עובר בעמק עכור כי הבלי העולם הזה וחמדותיו מבלבלין שכל האדם. ורמז במניעת אכילת הגיד לדורות, להיות לזכרון בין עיניהם כי מנע ה' מהם פרי עץ הדעת, שלא יאכילו את שיכלם דברים קשים כגידין, כי נגע בכף ירך יעקב ואם ליעקב השלם קרה מכשול זה לפי שעה כשנטה קצת מדרך השווי, מה יעשו אזובי קיר אשר רוב עסקיהם בהבלי העולם הזה וחמודותיו, על כן לא יהיה להם עסק בנסתרות כי אם יחידי סגולי הדור כרבי שמעון בן יוחאי ודוגמתו, אשר קצו ומאסו בהבלי העולם הזה כיעקב, כי אם לפי שעה קרה זה ליעקב, על שנותר לבדו לכדו, ובלי ספק שאחר שקרה לו ענין התאבקות של סמאל הרגיש בחטאו וסר מן הדרך ההוא. וראיה לדבר שנאמר ויבוא יעקב שלם, ודרשו חז"ל (שבת ל"ג.) שלם בתורתו, ופירוש זה דבר יקר הערך, והמשכיל ישמע ויוסיף לקח.

Shadal Bereshit 32:25שד״ל בראשית ל״ב:כ״ה

[והנה גם המאורע הזה היה ליעקב מאת ה' לחזק את לבו, להודיעו כי הוא בעזרו, כי לבסוף ידע שהוא מלאך, והנה נראה אליו מלאך בדמות איש והתחבק עמו לא להזיקו אלא מלחמת כבוד להפילו לארץ, כדרך האתלטים המתגוששים זה עם זה ועשה עצמו כאילו לא יכול לו, ועי"ז בירכו וקרא שמו ישראל. וגזניוס אומר בי אמר כאן "ויאבק" ע"ש הנחל יבוק ].

R. D"Z Hoffmann End of Bereshit 32רד״צ הופמן סוף בראשית ל״ב

ומן הדין להאריך בדבר משמעותו של יעקב עם המלאך. הרמב"ם, ובעקבותיו רבי לוי בן גרשום (הרלב"ג), רואה בכל הסיפור הזה מחזה נבואי. "וכן אמר עוד בענין יעקב, אמרו ויאבק איש עמו, שהוא בצורת הנבואה, אחר שהתבאר באחרונה, שהוא מלאך, והוא כענין אברהם בשווה... וכן ביעקב אמר ויפגעו בו מלאכי אלהים, ואחר כן התחיל לבאר, איך קרה עד שפגעו בו ואמר שהוא שלח שלוחים ופעל ועשה, ויותר יעקב לבדו וגו', וזהו מלאכי אלהים הנאמר עליהם תחילה ויפגעו בו מלאכי אלהים, וזה ההתאבקות, והדבור כולו במראה הנבואה". לאמור – סיפור פגישת יעקב עם המלאכים מתחיל בפסוק ב' במשפט כולל, בו מסופר שיעקב אמנם נפגש עם מלאכים, ואחר בא התיאור המפורט על המתי וההיכן של מחזה נבואה זה. מששלח יעקב שליחים לעשו ונפחד מן הבשורה שהביאו לו ושגר דורון לפניו כדי לפייס את אחיו, או אז הוא נותר לבדו בלילה במעבר היבוק וחוזה בחלומו, כיצד הוא גובר במאבקו עם מלאך. נצחון זה נטע בלבו את התקוה להנצל מכל פגע גם בפגישה הקרובה עם אחיו. כנגד פירוש זה כבר טען ר"י אברבנאל טענות רבות. רוב המפרשים סוברים אל נכון, כי הכתוב מספר לנו כאן מאורע אמיתי מחיי יעקב. מאבקו עם האלהים אירע במציאות כמו מאבקו עם "אנשים". ובאשר לנו, בשבילנו עובדה קיימת היא, שאבינו יעקב נאבק במשך לילה שלם עם יצור, אשר ייצג כוח על אנושי וגבר עליו, נאבק עם כוח אשר לעומתו כל אדם אחר היה מתמוטט לחלוטין, ואף על פי שנפגע, לא הופל ארצה. יצור זה בעל הכוח העל אנושי, אין הכתוב מזהה אותו במפורש. הוא נקרא כאן "אלהים" ואצל הנביא הושע – "מלאך", ואפשר איפוא לפרשו כמו "מלאכי אלהים" דלעיל כ"ח:י"ב. אלא, כשם ששם היה זה שם הוי'ה אשר הגן עליו על יעקב מפני מלאכי האלהים והבטיחו הגנה מתמדת, כך היה זה גם כאן שם הוי'ה הבלתי נראה והפועל בהסתר, אשר החזיק את יעקב בקומה זקופה. "כי יפל לא יוטל, כי ה' סומך ידו". כדי להכיר זאת, חייב היה יעקב להיות נפגע באחד מאבריו, להראות לו בבירור שנעדר כח הוא כשלעצמו, וכי עמידתו הזקופה על אדמות וכוחו מול חזקים ועצומים ממנו אינם אלא בקשריו ההדוקים עם שם הוי"ה. גילוי זה היה לו ליעקב בזמן אשר בו איים עליו כח גדול, כוח אשר לפי חוקי הטבע היה צריך להשחיתו ואשר אמנם גם החלישו, אלא שחסדו ית' מקימו וזוקפו, ומתנגדו רב העצמה מברכו, פתאום ובאופן בלתי צפוי וברכות, כאח אהוב. אין הכתוב מזכיר כאן את שם הוי'ה, שכן זה פועל כאן רק בהסתר. דומה היה שהכל התנהל בדרכי הטבע. אבל יעקב הכיר, אחר שלמד למד לקח במאבק הלילי, למי הוא חייב להודות על הצלתו. עתה ידע היטב, שמקור מצב רוחו הנוח של אחיו – נס מן השמיים הוא לו. ומכאן גם התיחוסותו אל הלה – הכנעה גמורה. ומכאן גם חוסר האימון שלו, אשר מנעו ממסע אל אחיו שעירה. – הדברים שיעקב אבינו נתנסה בהם בגופו, בימי משה רבנו כבר חיו אותם גם בנוי, במצרים. כוחות עצומים כבר השפילו את העם עד לדרגה האחרונה של עוני. לא רק הוחלש, אלא אף הושפל עדי עפר, לעבדי עבדים היו. או אז הופיע הוי'ה ב"ה בזירה, וכל מלאכי אלהים, הכוחות הטבעיים שאיימו על עצם קיומו של ישראל, כלא היו. דבר זה היה צריך לשוב ולחזור בתולדות ישראל. חלש ובלי מעמד איתן על אדמות אמור היה ישראל להכנע בפני המעצמות המסתערות עליו ולהעלם מן העולם, אלא ששם הוי'ה מחזיקו ומקיימו, והוא ינחנו לקראת יעודו הנעלה.