EN/HEע/E

The Death of Uzza

Sources

Bemidbar 7:9במדבר ז׳:ט׳

But unto the sons of Kohath he gave none, because the service of the holy things belonged unto them: they bore them upon their shoulders.

וְלִבְנֵי קְהָת לֹא נָתָן כִּי עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ עֲלֵהֶם בַּכָּתֵף יִשָּׂאוּ.

Shemuel II 6שמואל ב׳ ו׳

(1) And David again gathered together all the chosen men of Israel, thirty thousand. (2) And David arose, and went with all the people that were with him, from Baale-judah, to bring up from thence the ark of God, whereupon is called the Name, even the name of the Lord of hosts that sitteth upon the cherubim. (3) And they set the ark of God upon a new cart, and brought it out of the house of Abinadab that was in the hill; and Uzzah and Ahio, the sons of Abinadab, drove the new cart. (4) And they brought it out of the house of Abinadab, which was in the hill, with the ark of God, and Ahio went before the ark. (5) And David and all the house of Israel played before the Lord with all manner of instruments made of cypress-wood, and with harps, and with psalteries, and with timbrels, and with sistra, and with cymbals. (6) And when they came to the threshing-floor of Nacon, Uzzah put forth his hand to the ark of God, and took hold of it; for the oxen stumbled. (7) And the anger of the Lord was kindled against Uzzah; and God smote him there for his error; and there he died by the ark of God. (8) And David was displeased, because the Lord had broken forth upon Uzzah; and that place was called Perez-uzzah, unto this day (9) And David was afraid of the Lord that day; and he said: 'How shall the ark of the Lord come unto me?' (10) So David would not remove the ark of the Lord unto him into the city of David; but David carried it aside into the house of Obed-edom the Gittite. (11) And the ark of the Lord remained in the house of Obed-edom the Gittite three months;and the Lord blessed Obed-edom, and all his house. (12) And it was told king David, saying: 'The Lord hath blessed the house of Obed-edom, and all that pertaineth unto him, because of the ark of God.' And David went and brought up the ark of God from the house of Obed-edom into the city of David with joy. (13) And it was so, that when they that bore the ark of the Lord had gone six paces, he sacrificed an ox and a fatling. (14) And David danced before the Lord with all his might; and David was girded with a linen ephod. (15) So David and all the house of Israel brought up the ark of the Lord with shouting, and with the sound of the horn. (16) And it was so, as the ark of the Lord came into the city of David, that Michal the daughter of Saul looked out at the window, and saw king David leaping and dancing before the Lord; and she despised him in her heart. (17) And they brought in the ark of the Lord, and set it in its place, in the midst of the tent that David had pitched for it; and David offered burnt-offerings and peace-offerings before the Lord. (18) And when David had made an end of offering the burnt-offering and the peace-offerings, he blessed the people in the name of the Lord of hosts. (19) And he dealt among all the people, even among the whole multitude of Israel, both to men and women, to every one a cake of bread, and a cake made in a pan, and a sweet cake. So all the people departed every one to his house. (20) Then David returned to bless his household. And Michal the daughter of Saul came out to meet David, and said: 'How did the king of Israel get him honour to-day, who uncovered himself to-day in the eyes of the handmaids of his servants, as one of the vain fellows shamelessly uncovereth himself! ' (21) And David said unto Michal: 'Before the Lord, who chose me above thy father, and above all his house, to appoint me prince over the people of the Lord, over Israel, before the Lord will I make merry. (22) And I will be yet more vile than thus, and will be base in mine own sight; and with the handmaids whom thou hast spoken of, with them will I get me honour.' (23) And Michal the daughter of Saul had no child unto the day of her death.

(א) וַיֹּסֶף עוֹד דָּוִד אֶת כׇּל בָּחוּר בְּיִשְׂרָאֵל שְׁלֹשִׁים אָלֶף. (ב) וַיָּקׇם וַיֵּלֶךְ דָּוִד וְכׇל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ מִבַּעֲלֵי יְהוּדָה לְהַעֲלוֹת מִשָּׁם אֵת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נִקְרָא שֵׁם שֵׁם י"י צְבָאוֹת יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים עָלָיו. (ג) וַיַּרְכִּבוּ אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים אֶל עֲגָלָה חֲדָשָׁה וַיִּשָּׂאֻהוּ מִבֵּית אֲבִינָדָב אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה וְעֻזָּא וְאַחְיוֹ בְּנֵי אֲבִינָדָב נֹהֲגִים אֶת הָעֲגָלָה חֲדָשָׁה. (ד) וַיִּשָּׂאֻהוּ מִבֵּית אֲבִינָדָב אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה עִם אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וְאַחְיוֹ הֹלֵךְ לִפְנֵי הָאָרוֹן. (ה) וְדָוִד וְכׇל בֵּית יִשְׂרָאֵל מְשַׂחֲקִים לִפְנֵי י"י בְּכֹל עֲצֵי בְרוֹשִׁים וּבְכִנֹּרוֹת וּבִנְבָלִים וּבְתֻפִּים וּבִמְנַעַנְעִים וּבְצֶלְצֱלִים. (ו) וַיָּבֹאוּ עַד גֹּרֶן נָכוֹן וַיִּשְׁלַח עֻזָּה אֶל אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיֹּאחֶז בּוֹ כִּי שָׁמְטוּ הַבָּקָר. (ז) וַיִּחַר אַף י"י בְּעֻזָּה וַיַּכֵּהוּ שָׁם הָאֱלֹהִים עַל הַשַּׁל וַיָּמׇת שָׁם עִם אֲרוֹן הָאֱלֹהִים. (ח) וַיִּחַר לְדָוִד עַל אֲשֶׁר פָּרַץ י"י פֶּרֶץ בְּעֻזָּה וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם הַהוּא פֶּרֶץ עֻזָּה עַד הַיּוֹם הַזֶּה. (ט) וַיִּרָא דָוִד אֶת י"י בַּיּוֹם הַהוּא וַיֹּאמֶר אֵיךְ יָבוֹא אֵלַי אֲרוֹן י"י. (י) וְלֹא אָבָה דָוִד לְהָסִיר אֵלָיו אֶת אֲרוֹן י"י עַל עִיר דָּוִד וַיַּטֵּהוּ דָוִד בֵּית עֹבֵד אֱדֹם הַגִּתִּי. (יא) וַיֵּשֶׁב אֲרוֹן י"י בֵּית עֹבֵד אֱדֹם הַגִּתִּי שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים וַיְבָרֶךְ י"י אֶת עֹבֵד אֱדֹם וְאֶת כׇּל בֵּיתוֹ. (יב) וַיֻּגַּד לַמֶּלֶךְ דָּוִד לֵאמֹר בֵּרַךְ י"י אֶת בֵּית עֹבֵד אֱדֹם וְאֶת כׇּל אֲשֶׁר לוֹ בַּעֲבוּר אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיֵּלֶךְ דָּוִד וַיַּעַל אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים מִבֵּית עֹבֵד אֱדֹם עִיר דָּוִד בְּשִׂמְחָה. (יג) וַיְהִי כִּי צָעֲדוּ נֹשְׂאֵי אֲרוֹן י"י שִׁשָּׁה צְעָדִים וַיִּזְבַּח שׁוֹר וּמְרִיא. (יד) וְדָוִד מְכַרְכֵּר בְּכׇל עֹז לִפְנֵי י"י וְדָוִד חָגוּר אֵפוֹד בָּד. (טו) וְדָוִד וְכׇל בֵּית יִשְׂרָאֵל מַעֲלִים אֶת אֲרוֹן י"י בִּתְרוּעָה וּבְקוֹל שׁוֹפָר. (טז) וְהָיָה אֲרוֹן י"י בָּא עִיר דָּוִד וּמִיכַל בַּת שָׁאוּל נִשְׁקְפָה בְּעַד הַחַלּוֹן וַתֵּרֶא אֶת הַמֶּלֶךְ דָּוִד מְפַזֵּז וּמְכַרְכֵּר לִפְנֵי י"י וַתִּבֶז לוֹ בְּלִבָּהּ. (יז) וַיָּבִאוּ אֶת אֲרוֹן י"י וַיַּצִּגוּ אֹתוֹ בִּמְקוֹמוֹ בְּתוֹךְ הָאֹהֶל אֲשֶׁר נָטָה לוֹ דָּוִד וַיַּעַל דָּוִד עֹלוֹת לִפְנֵי י"י וּשְׁלָמִים. (יח) וַיְכַל דָּוִד מֵהַעֲלוֹת הָעוֹלָה וְהַשְּׁלָמִים וַיְבָרֶךְ אֶת הָעָם בְּשֵׁם י"י צְבָאוֹת. (יט) וַיְחַלֵּק לְכׇל הָעָם לְכׇל הֲמוֹן יִשְׂרָאֵל לְמֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה לְאִישׁ חַלַּת לֶחֶם אַחַת וְאֶשְׁפָּר אֶחָד וַאֲשִׁישָׁה אֶחָת וַיֵּלֶךְ כׇּל הָעָם אִישׁ לְבֵיתוֹ. (כ) וַיָּשׇׁב דָּוִד לְבָרֵךְ אֶת בֵּיתוֹ וַתֵּצֵא מִיכַל בַּת שָׁאוּל לִקְרַאת דָּוִד וַתֹּאמֶר מַה נִּכְבַּד הַיּוֹם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר נִגְלָה הַיּוֹם לְעֵינֵי אַמְהוֹת עֲבָדָיו כְּהִגָּלוֹת נִגְלוֹת אַחַד הָרֵקִים. (כא) וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל מִיכַל לִפְנֵי י"י אֲשֶׁר בָּחַר בִּי מֵאָבִיךְ וּמִכׇּל בֵּיתוֹ לְצַוֺּת אֹתִי נָגִיד עַל עַם י"י עַל יִשְׂרָאֵל וְשִׂחַקְתִּי לִפְנֵי י"י. (כב) וּנְקַלֹּתִי עוֹד מִזֹּאת וְהָיִיתִי שָׁפָל בְּעֵינָי וְעִם הָאֲמָהוֹת אֲשֶׁר אָמַרְתְּ עִמָּם אִכָּבֵדָה. (כג) וּלְמִיכַל בַּת שָׁאוּל לֹא הָיָה לָהּ יָלֶד עַד יוֹם מוֹתָהּ.

Divrei HaYamim I 13דברי הימים א׳ י״ג

(1) And David consulted with the captains of thousands and of hundreds, even with every leader. (2) And David said unto all the assembly of Israel: 'If it seem good unto you, and if it be of the Lord our God, let us send abroad everywhere unto our brethren that are left in all the land of Israel, and with them to the priests and Levites that are in their cities that have open land about them, that they may gather themselves unto us; (3) and let us bring back the ark of our God to us; for we sought not unto it in the days of Saul.' (4) And all the assembly said that they would do so; for the thing was right in the eyes of all the people. (5) So David assembled all Israel together, from Shihor the brook of Egypt even unto the entrance of Hamath, to bring the ark of God from Kiriath-jearim. (6) And David went up, and all Israel, to Baalah, that is, to Kiriath-jearim, which belonged to Judah, to bring up from thence the ark of God, the Lord that sitteth upon the cherubim, whereon is called the Name. (7) And they set the ark of God upon a new cart, [and brought it] out of the house of Abinadab; and Uzza and Ahio drove the cart. (8) And David and all Israel played before God with all their might; even with songs, and with harps, and with psalteries, and with timbrels, and with cymbals, and with trumpets. (9) And when they came unto the threshing-floor of Chidon, Uzza put forth his hand to hold the ark; for the oxen stumbled. (10) And the anger of the Lord was kindled against Uzza, and He smote him, because he put forth his hand to the ark; and there he died before God. (11) And David was displeased, because the Lord had broken forth upon Uzza; and that place was called Perez-uzza unto this day. (12) And David was afraid of God that day, saying: 'How shall I bring the ark of God home to me?' (13) So David removed not the ark unto him into the city of David, but carried it aside into the house of Obed-edom the Gittite. (14) And the ark of God remained with the family of Obed-edom in his house three months; and the Lord blessed the house of Obed-edom, and all that he had.

(א) וַיִּוָּעַץ דָּוִיד עִם שָׂרֵי הָאֲלָפִים וְהַמֵּאוֹת לְכׇל נָגִיד. (ב) וַיֹּאמֶר דָּוִיד לְכֹל קְהַל יִשְׂרָאֵל אִם עֲלֵיכֶם טוֹב וּמִן י"י אֱלֹהֵינוּ נִפְרְצָה נִשְׁלְחָה עַל אַחֵינוּ הַנִּשְׁאָרִים בְּכֹל אַרְצוֹת יִשְׂרָאֵל וְעִמָּהֶם הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם בְּעָרֵי מִגְרְשֵׁיהֶם וְיִקָּבְצוּ אֵלֵינוּ. (ג) וְנָסֵבָּה אֶת אֲרוֹן אֱלֹהֵינוּ אֵלֵינוּ כִּי לֹא דְרַשְׁנֻהוּ בִּימֵי שָׁאוּל. (ד) וַיֹּאמְרוּ כׇל הַקָּהָל לַעֲשׂוֹת כֵּן כִּי יָשַׁר הַדָּבָר בְּעֵינֵי כׇל הָעָם. (ה) וַיַּקְהֵל דָּוִיד אֶת כׇּל יִשְׂרָאֵל מִן שִׁיחוֹר מִצְרַיִם וְעַד לְבוֹא חֲמָת לְהָבִיא אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים מִקִּרְיַת יְעָרִים. (ו) וַיַּעַל דָּוִיד וְכׇל יִשְׂרָאֵל בַּעֲלָתָה אֶל קִרְיַת יְעָרִים אֲשֶׁר לִיהוּדָה לְהַעֲלוֹת מִשָּׁם אֵת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים י"י יוֹשֵׁב הַכְּרוּבִים אֲשֶׁר נִקְרָא שֵׁם. (ז) וַיַּרְכִּיבוּ אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים עַל עֲגָלָה חֲדָשָׁה מִבֵּית אֲבִינָדָב וְעֻזָּא וְאַחְיוֹ נֹהֲגִים בָּעֲגָלָה. (ח) וְדָוִיד וְכׇל יִשְׂרָאֵל מְשַׂחֲקִים לִפְנֵי הָאֱלֹהִים בְּכׇל עֹז וּבְשִׁירִים וּבְכִנֹּרוֹת וּבִנְבָלִים וּבְתֻפִּים וּבִמְצִלְתַּיִם וּבַחֲצֹצְרוֹת. (ט) וַיָּבֹאוּ עַד גֹּרֶן כִּידֹן וַיִּשְׁלַח עֻזָּא אֶת יָדוֹ לֶאֱחֹז אֶת הָאָרוֹן כִּי שָׁמְטוּ הַבָּקָר. (י) וַיִּחַר אַף י"י בְּעֻזָּא וַיַּכֵּהוּ עַל אֲשֶׁר שָׁלַח יָדוֹ עַל הָאָרוֹן וַיָּמׇת שָׁם לִפְנֵי אֱלֹהִים. (יא) וַיִּחַר לְדָוִיד כִּי פָרַץ י"י פֶּרֶץ בְּעֻזָּא וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם הַהוּא פֶּרֶץ עֻזָּא עַד הַיּוֹם הַזֶּה. (יב) וַיִּירָא דָוִיד אֶת הָאֱלֹהִים בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר הֵיךְ אָבִיא אֵלַי אֵת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים. (יג) וְלֹא הֵסִיר דָּוִיד אֶת הָאָרוֹן אֵלָיו אֶל עִיר דָּוִיד וַיַּטֵּהוּ אֶל בֵּית עֹבֵד אֱדֹם הַגִּתִּי. (יד) וַיֵּשֶׁב אֲרוֹן הָאֱלֹהִים עִם בֵּית עֹבֵד אֱדֹם בְּבֵיתוֹ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים וַיְבָרֶךְ י"י אֶת בֵּית עֹבֵד אֱדֹם וְאֶת כׇּל אֲשֶׁר לוֹ.

Divrei HaYamim I 15דברי הימים א׳ ט״ו

(1) And [David] made him houses in the city of David; and he prepared a place for the ark of God, and pitched for it a tent. (2) Then David said: 'None ought to carry the ark of God but the Levites; for them hath the Lord chosen to carry the ark of the Lord, and to minister unto Him for ever.' (3) And David assembled all Israel at Jerusalem, to bring up the ark of the Lord unto its place, which he had prepared for it. (4) And David gathered together the sons of Aaron, and the Levites; (5) of the sons of Kohath: Uriel the chief, and his brethren a hundred and twenty; (6) of the sons of Merari: Asaiah the chief, and his brethren two hundred and twenty; (7) of the sons of Gershom: Joel the chief, and his brethren a hundred and thirty; (8) of the sons of Elizaphan: Shemaiah the chief, and his brethren two hundred; (9) of the sons of Hebron: Eliel the chief, and his brethren fourscore; (10) of the sons of Uzziel: Amminadab the chief, and his brethren a hundred and twelve. (11) And David called for Zadok and Abiathar the priests, and for the Levites, for Uriel, Asaiah, and Joel, Shemaiah, and Eliel, and Amminadab, (12) and said unto them: 'Ye are the heads of the fathers' houses of the Levites; sanctify yourselves, both ye and your brethren, that ye may bring up the ark of the Lord, the God of Israel, unto the place that I have prepared for it. (13) For because ye [bore it] not at the first, the Lord our God made a breach upon us, for that we sought Him not according to the ordinance.' (14) So the priests and the Levites sanctified themselves to bring up the ark of the Lord, the God of Israel. (15) And the children of the Levites bore the ark of God upon their shoulders with the bars thereon, as Moses commanded according to the word of the Lord. (16) And David spoke to the chief of the Levites to appoint their brethren the singers, with instruments of music, psalteries and harps and cymbals, sounding aloud and lifting up the voice with joy. (17) So the Levites appointed Heman the son of Joel; and of his brethren, Asaph the son of Berechiah; and of the sons of Merari their brethren, Ethan the son of Kushaiah; (18) and with them their brethren of the second degree, Zechariah, Ben, and Jaaziel, and Shemiramoth, and Jehiel, and Unni, Eliab, and Benaiah, and Maaseiah, and Mattithiah, and Eliphalehu, and Mikneiah, and Obed-edom, and Jeiel, the doorkeepers. (19) So the singers, Heman, Asaph, and Ethan, [were appointed,] with cymbals of brass to sound aloud; (20) and Zechariah, and Aziel, and Shemiramoth, and Jehiel, and Unni, and Eliab, and Maaseiah, and Benaiah, with psalteries set to Alamoth; (21) and Mattithiah, and Eliphalehu, and Mikneiahu, and Obed-edom, and Jeiel, and Azaziah, with harps on the Sheminith, to lead. (22) And Chenaniah, chief of the Levites, was over the song; he was master in the song, because he was skilful. (23) And Berechiah and Elkanah were door-keepers for the ark. (24) And Shebaniah, and Joshaphat, and Nethanel, and Amasai, and Zechariah, and Benaiah, and Eliezer, the priests, did blow with the trumpets before the ark of God; and Obed-edom and Jehiah were doorkeepers for the ark. (25) So David, and the elders of Israel, and the captains over thousands, went to bring up the ark of the covenant of the Lord out of the house of Obed-edom with joy. (26) And it came to pass, when God helped the Levites that bore the ark of the covenant of the Lord, that they sacrificed seven bullocks and seven rams. (27) And David was clothed with a robe of fine linen, and all the Levites that bore the ark, and the singers, and Chenaniah the master of the singers in the song; and David had upon him an ephod of linen. (28) Thus all Israel brought up the ark of the covenant of the Lord with shouting, and with sound of the horn, and with trumpets, and with cymbals, sounding aloud with psalteries and harps. (29) And it came to pass, as the ark of the covenant of the Lord came to the city of David, that Michal the daughter of Saul looked out at the window, and saw king David dancing and making merry; and she despised him in her heart.

(א) וַיַּעַשׂ לוֹ בָתִּים בְּעִיר דָּוִיד וַיָּכֶן מָקוֹם לַאֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיֶּט לוֹ אֹהֶל. (ב) אָז אָמַר דָּוִיד לֹא לָשֵׂאת אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים כִּי אִם הַלְוִיִּם כִּי בָם בָּחַר י"י לָשֵׂאת אֶת אֲרוֹן י"י וּלְשָׁרְתוֹ עַד עוֹלָם. (ג) וַיַּקְהֵל דָּוִיד אֶת כׇּל יִשְׂרָאֵל אֶל יְרוּשָׁלָ‍ִם לְהַעֲלוֹת אֶת אֲרוֹן י"י אֶל מְקוֹמוֹ אֲשֶׁר הֵכִין לוֹ. (ד) וַיֶּאֱסֹף דָּוִיד אֶת בְּנֵי אַהֲרֹן וְאֶת הַלְוִיִּם. (ה) לִבְנֵי קְהָת אוּרִיאֵל הַשָּׂר וְאֶחָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים. (ו) לִבְנֵי מְרָרִי עֲשָׂיָה הַשָּׂר וְאֶחָיו מָאתַיִם וְעֶשְׂרִים. (ז) לִבְנֵי גֵּרְשׁוֹם יוֹאֵל הַשָּׂר וְאֶחָיו מֵאָה וּשְׁלֹשִׁים. (ח) לִבְנֵי אֱלִיצָפָן שְׁמַעְיָה הַשָּׂר וְאֶחָיו מָאתָיִם. (ט) לִבְנֵי חֶבְרוֹן אֱלִיאֵל הַשָּׂר וְאֶחָיו שְׁמוֹנִים. (י) לִבְנֵי עֻזִּיאֵל עַמִּינָדָב הַשָּׂר וְאֶחָיו מֵאָה וּשְׁנֵים עָשָׂר. (יא) וַיִּקְרָא דָוִיד לְצָדוֹק וּלְאֶבְיָתָר הַכֹּהֲנִים וְלַלְוִיִּם לְאוּרִיאֵל עֲשָׂיָה וְיוֹאֵל שְׁמַעְיָה וֶאֱלִיאֵל וְעַמִּינָדָב. (יב) וַיֹּאמֶר לָהֶם אַתֶּם רָאשֵׁי הָאָבוֹת לַלְוִיִּם הִתְקַדְּשׁוּ אַתֶּם וַאֲחֵיכֶם וְהַעֲלִיתֶם אֵת אֲרוֹן י"י אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הֲכִינוֹתִי לוֹ. (יג) כִּי לְמַבָּרִאשׁוֹנָה לֹא אַתֶּם פָּרַץ י"י אֱלֹהֵינוּ בָּנוּ כִּי לֹא דְרַשְׁנֻהוּ כַּמִּשְׁפָּט. (יד) וַיִּתְקַדְּשׁוּ הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם לְהַעֲלוֹת אֶת אֲרוֹן י"י אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. (טו) וַיִּשְׂאוּ בְנֵי הַלְוִיִּם אֵת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה כִּדְבַר י"י בִּכְתֵפָם בַּמֹּטוֹת עֲלֵיהֶם. (טז) וַיֹּאמֶר דָּוִיד לְשָׂרֵי הַלְוִיִּם לְהַעֲמִיד אֶת אֲחֵיהֶם הַמְשֹׁרְרִים בִּכְלֵי שִׁיר נְבָלִים וְכִנֹּרוֹת וּמְצִלְתָּיִם מַשְׁמִיעִים לְהָרִים בְּקוֹל לְשִׂמְחָה. (יז) וַיַּעֲמִידוּ הַלְוִיִּם אֵת הֵימָן בֶּן יוֹאֵל וּמִן אֶחָיו אָסָף בֶּן בֶּרֶכְיָהוּ וּמִן בְּנֵי מְרָרִי אֲחֵיהֶם אֵיתָן בֶּן קוּשָׁיָהוּ. (יח) וְעִמָּהֶם אֲחֵיהֶם הַמִּשְׁנִים זְכַרְיָהוּ בֵּן וְיַעֲזִיאֵל וּשְׁמִירָמוֹת וִיחִיאֵל וְעֻנִּי אֱלִיאָב וּבְנָיָהוּ וּמַעֲשֵׂיָהוּ וּמַתִּתְיָהוּ וֶאֱלִיפְלֵהוּ וּמִקְנֵיָהוּ וְעֹבֵד אֱדֹם וִיעִיאֵל הַשֹּׁעֲרִים. (יט) וְהַמְשֹׁרְרִים הֵימָן אָסָף וְאֵיתָן בִּמְצִלְתַּיִם נְחֹשֶׁת לְהַשְׁמִיעַ. (כ) וּזְכַרְיָה וַעֲזִיאֵל וּשְׁמִירָמוֹת וִיחִיאֵל וְעֻנִּי וֶאֱלִיאָב וּמַעֲשֵׂיָהוּ וּבְנָיָהוּ בִּנְבָלִים עַל עֲלָמוֹת. (כא) וּמַתִּתְיָהוּ וֶאֱלִיפְלֵהוּ וּמִקְנֵיָהוּ וְעֹבֵד אֱדֹם וִיעִיאֵל וַעֲזַזְיָהוּ בְּכִנֹּרוֹת עַל הַשְּׁמִינִית לְנַצֵּחַ. (כב) וּכְנַנְיָהוּ שַׂר הַלְוִיִּם בְּמַשָּׂא יָסֹר בַּמַּשָּׂא כִּי מֵבִין הוּא. (כג) וּבֶרֶכְיָה וְאֶלְקָנָה שֹׁעֲרִים לָאָרוֹן. (כד) וּשְׁבַנְיָהוּ וְיוֹשָׁפָט וּנְתַנְאֵל וַעֲמָשַׂי וּזְכַרְיָהוּ וּבְנָיָהוּ וֶאֱלִיעֶזֶר הַכֹּהֲנִים [מַחְצְרִים] (מחצצרים) בַּחֲצֹצְרוֹת לִפְנֵי אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וְעֹבֵד אֱדֹם וִיחִיָּה שֹׁעֲרִים לָאָרוֹן. (כה) וַיְהִי דָוִיד וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְשָׂרֵי הָאֲלָפִים הַהֹלְכִים לְהַעֲלוֹת אֶת אֲרוֹן בְּרִית י"י מִן בֵּית עֹבֵד אֱדֹם בְּשִׂמְחָה. (כו) וַיְהִי בֶּעְזֹר הָאֱלֹהִים אֶת הַלְוִיִּם נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית י"י וַיִּזְבְּחוּ שִׁבְעָה פָרִים וְשִׁבְעָה אֵילִים. (כז) וְדָוִיד מְכֻרְבָּל בִּמְעִיל בּוּץ וְכׇל הַלְוִיִּם הַנֹּשְׂאִים אֶת הָאָרוֹן וְהַמְשֹׁרְרִים וּכְנַנְיָה הַשַּׂר הַמַּשָּׂא הַמְשֹׁרְרִים וְעַל דָּוִיד אֵפוֹד בָּד. (כח) וְכׇל יִשְׂרָאֵל מַעֲלִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית י"י בִּתְרוּעָה וּבְקוֹל שׁוֹפָר וּבַחֲצֹצְרוֹת וּבִמְצִלְתָּיִם מַשְׁמִעִים בִּנְבָלִים וְכִנֹּרוֹת. (כט) וַיְהִי אֲרוֹן בְּרִית י"י בָּא עַד עִיר דָּוִיד וּמִיכַל בַּת שָׁאוּל נִשְׁקְפָה בְּעַד הַחַלּוֹן וַתֵּרֶא אֶת הַמֶּלֶךְ דָּוִיד מְרַקֵּד וּמְשַׂחֵק וַתִּבֶז לוֹ בְּלִבָּהּ.

Bavli Sotah 35aבבלי סוטה ל״ה.

It follows that the Ark and its bearers and the priests were on one side of the Jordan, the east side, and the rest of the Jewish people were on the other side, the west side. Subsequently, the Ark carried its bearers in the air and crossed the Jordan, as it is stated: “When all the people were completely passed over, the Ark of the Lord passed on, and the priests, before the people” (Joshua 4:11). And over this matter Uzzah was punished for not taking proper care of the Ark, as it is stated: “And when they came to the threshing floor of Chidon, Uzzah put forth his hand to hold the Ark; for the oxen stumbled” (I Chronicles 13:9). The Holy One, Blessed be He, said to him: Uzzah, the Ark carried its bearers when it crossed the Jordan; all the more so is it not clear that it can carry itself? § The verse states: “And the anger of the Lord was kindled against Uzzah; and God smote him there for his error [hashal]” (II Samuel 6:7). Rabbi Yoḥanan and Rabbi Elazar disagreed over the interpretation of this verse. One says: God smote him for his forgetfulness [shalo], because he did not remember that the Ark can carry itself. And one says: God smote him because he lifted the edges [shulayyim] of his garment in front of the Ark and relieved himself in its presence. The verse states: “And he died there with the Ark of God” (II Samuel 6:7). Rabbi Yoḥanan says: Uzzah entered the World-to-Come, as it is stated: “With the Ark of God.” Just as the Ark exists forever, so too, Uzzah entered the World-to-Come. The verse states: “And David was displeased [vayyiḥar] because the Lord had broken forth upon Uzzah” (II Samuel 6:8). Rabbi Elazar says: Vayyiḥar means that his face changed colors and darkened like baked bread [ḥarara] from displeasure. The Gemara questions this statement: If that is so, anywhere that the word vayyiḥar is written, including when it is referring to God, should it be interpreted this way as well? The Gemara answers: There, it is written: “And the anger of the Lord was kindled [vayyiḥar af ]” (II Samuel 6:7), whereas here, the anger [af ] is not written, but only vayyiḥar. Therefore it is interpreted differently. Rava taught: For what reason was David punished with Uzzah’s death? He was punished because he called matters of Torah: Songs, as it is stated: “Your statutes have been my songs in the house of my pilgrimage” (Psalms 119:54). The Holy One, Blessed be He, said to him: Matters of Torah are so difficult and demanding that it is written: “Will you set your eyes upon it? It is gone” (Proverbs 23:5), i.e., one whose eyes stray from the Torah even for a moment will forget it, and you call them songs? For this reason I will cause you to stumble in a matter that even schoolchildren know, as it is written with regard to the wagons brought to the Tabernacle: “And to the descendants of Kohath he did not give, because the service of the holy things belongs to them; they carry them upon their shoulders” (Numbers 7:9). And although the Ark clearly must be carried on people’s shoulders, David erred and brought it in a wagon. § When the Philistines returned the Ark during the period of Samuel, it is stated: “And He smote of the men of Beit Shemesh because they had gazed upon the Ark of the Lord” (I Samuel 6:19). The Gemara asks: Because they gazed upon it, God smote them? Why did their action warrant this punishment? Rabbi Abbahu and Rabbi Elazar disagreed with regard to the interpretation of the verse. One says that they were punished because they were reaping their crops and prostrating themselves at the same time; they did not stop working in reverence for the Ark. And one says that they also spoke denigrating words:

נמצא ארון ונושאיו וכהנים מצד אחד וישראל מצד אחד נשא ארון את נושאיו ועבר שנאמר {יהושע ד׳:י״א} ויהי כאשר תם כל העם לעבור ויעבור ארון ה׳ והכהנים לפני העם. ועל דבר זה נענש עוזא שנאמר {דברי הימים א י״ג:ט׳} ויבאו עד גורן כידון וישלח עוזא את ידו לאחוז את הארון אמר לו הקב״ה עוזא נושאיו נשא עצמו לא כל שכן. {שמואל ב ו׳:ז׳} ויחר אף ה׳ בעוזא ויכהו שם על השל וגו׳ רבי יוחנן ור״א חד אמר על עסקי שלו וחד אמר שעשה צרכיו בפניו. {שמואל ב ו׳:ז׳} וימת שם עם ארון האלהים א״ר יוחנן עוזא בא לעוה״ב שנאמר עם ארון האלהים מה ארון לעולם קיים אף עוזא בא לעוה״ב. {שמואל ב ו׳:ח׳} ויחר לדוד על אשר פרץ ה׳ פרץ בעוזא א״ר אלעזר שנשתנו פניו כחררה. אלא מעתה כל היכא דכתיב ויחר ה״נ התם כתיב אף הכא לא כתיב אף. דרש רבא מפני מה נענש דוד מפני שקרא לדברי תורה זמירות שנאמר {תהלים קי״ט:נ״ד} זמירות היו לי חוקיך בבית מגורי. אמר לו הקב״ה ד״ת שכתוב בהן {משלי כ״ג:ה׳} התעיף עיניך בו ואיננו אתה קורא אותן זמירות הריני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעין אותו דכתיב {במדבר ז׳:ט׳} ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקודש וגו׳ ואיהו אתייה בעגלתא. {שמואל א ו׳:י״ט} ויך באנשי בית שמש כי ראו בארון משום דראו ויך (אלהים) רבי אבהו ורבי אלעזר חד אמר קוצרין ומשתחוים היו וחד אמר מילי נמי אמור

Rashi Bemidbar 4:15רש״י במדבר ד׳:ט״ו

HOLINESS] LEST THEY DIE – because if they do touch they become liable to death by Heaven.

ומתו – שאם יגעו חייבין מיתה בידי שמים.

Rashi Shemuel II 6רש״י שמואל ב׳ ו׳

(1) Dovid again gathered. To gather. All the chosen men of Yisroel, thirty thousand. Because they gathered for him when they crowned him in Chevron and [therefore] this was a second gathering [for Dovid] [Scripture] herefore says, "[Dovid] again gathered." (2) From Baalei Yehuda. This is [the city of] Kiryas Yearim as it is said in Yehoshua, "and the boundary circled" and went up "to Baaloh, which is Kiryas Yearim" (Yehoshua 15:9). This also [can be found] in Divrei Hayomim, "Dovid and all Yisroel went up to Baaloh, which is Kiryas Yearim" (Divrei Hayomim I, 13:6). [The word] Baal means a plain. Dovid arose and went from Baalei Yehuda. That gathered there to bring up the Ark from there… Whose name is called, the name. The Ark is called a name, and what is the name? The name of Adonoy of Hosts was upon it. (3) On a new wagon. [Dovid] made a mistake about something that even children at their Rebbe's school know "Because the sacred work was [incumbent] upon them, which they had to carry on their shoulders" (Bamidbar 7:9). And because [Dovid] said, "Your statutes were songs for me in the house of my dwelling," (Tehilim 119:54) he was punished to come to this, and [to have] Uzoh die through his hand. Therefore when they brought [the Ark] from the house of Oveid they brought it by shoulder as it says (Divrei Hayomim I, 15:12), "And he said to them, 'You, the heads of households for the Levites, you and your brothers sanctify yourselves and bring up the Ark… because, the first time you did it not. Hashem, Elokeinu made a breach upon us because we did not consult with Him as was proper'." (4) With the Ark of Elokim. This is a shortened verse, [it means to say] and they were coming with the Ark of Elokim. (5) With all [instruments made of] cypress wood. Musical instruments manufactured from [cypress wood]. (6) Because the ox had [made] it slip. Because the ox had [made] it slip and had shaken it And so to is Yonasan's translation, "because the ox had [made] it slip," like [Onkelus] translates [the verse], "and his hand slips on the axe" [as follows:] and his hand slips on the axe. (7) Because of his mistake. Because of his mistake, he should have expounded a fortiori [as follows:] the Ark carried its own porters in the Yardein, isn't it all the more so [that it is able to carry] itself. (10) Oveid Edom. He was a Levite as it is wriiten in Divrei Hayomim (I, 15:24) and he was one of the gatekeepers. (11) And Hashem blessed. His wife and her eight daughters-in-law each gave birth to six children in one stomach as it is said, (Divrei Hayomim I, 26:5–8) "Poualti, the eigth… sixty-two [belonging] to Oveid Edom. (14) Danced. Danced. Linen robe. A linen robe, Foursaint in O.F. Yonasan translated, robe as Yonasan also translated "the robes of Tomor, the sister of Avsholom," robes (Further, 13:18) (19) A portion of meat. One sixth of a cow. A jug [of wine]. A jug of wine. (20) One of the riff-raff. [Targum Yonasan translates:] One of the riff-raff. (22) [Had] I made light even more. Before Him [even] more then this [that] I made light of myself now. I would be more honoured among them. They do not ridicule me but I am important in their eyes becasue of this. (23) Had no child From that day on.

(א) ויוסף עוד דוד – לאסוף. את כל בחור בישראל שלשים אלף – לפי שנאספו עליו כשהמליכוהו בחברון, וזו היתה אסיפה שניה, לכך נאמר ויוסף עוד. (ב) מבעלי יהודה – היא קרית יערים; כמו שנאמר ביהושע (ט״ו:ט׳). ותאר הגבול ועלה בעלה היא קרית יערים, וכן בדברי הימים (דברי הימים א י״ג:ו׳). ויעל דוד וכל ישראל בעלתה היא קרית יערים – ו׳בעל׳ לשון ׳מישור׳. ויקם וילך דוד וגו׳ מבעלי יהודה – שנאספו שם להעלות משם את הארון וגו׳. אשר נקרא שם שם – אשר נקרא לו לארון שם, ומהו השם, שהיה שם ה׳ צבאות עליו. (ג) אל עגלה חדשה – טעה בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעין אותו, כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו (במדבר ז׳:ט׳), ולפי שאמר זמירות היו לי חקיך בבית מגורי (תהלים קי״ט:נ״ד), נענש לבא לידי כך, ומת עוזא על ידו, לפיכך כשהביאו מבית עובד, הביאו בכתף, שנאמר (דברי הימים א ט״ו:י״ב-י״ג): ויאמר להם אתם ראשי האבות ללוים התקדשו אתם ואחיכם והעליתם את ארון וגו׳ כי למבראשונה לא אתם פרץ ה׳ אלהינו בנו כי לא דרשנוהו כמשפט. (ד) עם ארון האלהים – הרי זה מקרא קצר, והם באים עם ארון האלהים. (ה) בכל עצי ברושים – שמתקנים מהם כלי זמר. (ו) כי שמטו הבקר – כי שמטוהו הבקר ונענעוהו, וכן תרגם יונתן: ארי מרגוהי תוריא; כמו שמתרגם ונדחה ידו בגרזן (דברים י״ט:ה׳), ותתמריג ידיה בפרזלא. (ז) על השל – על השגגה, שהיה לו לדרוש קל וחומר, נושאיו נשא בירדן, הוא עצמו לא כל שכן. (י) עובד אדום – לוי היה, כמו שכתוב בדברי הימים (דברי הימים א ט״ו:י״ח), ומן השוערים היה (שם). (יא) ויברך ה׳ וגו׳ – אשתו ושמונה כלותיה ילדו ששה בנים בכרס אחד, שנאמר (דברי הימים א כ״ו:ו׳-ח׳). ופעלתי השמיני; ששים ושנים לעובד אדום. (יד) מכרכר – מרקד. אפוד בד – מעיל בוץ, פורציינ״ט בלע״ז, ויונתן תרגם. כרדוט; וכן תרגם יונתן ׳מעילים׳ דתמר אחות אבשלום (שמואל ב י״ג:י״ח), כרדוטין. (יט) ואשפר – אחד מששה בפר (בבלי פסחים ל״ו:). אשישה אחת – גרבא דחמרא (שם). (כ) אחד הרקים – חד מן סריקיא (תרגום יונתן). (כב) ונקלותי עוד – לפניו, יותר מזאת שהקילותי בעצמי עתה. עמם אכבדה – אינם מבזין אותי, אלא חשוב אני בעיניהם על זאת. (כג) לא היה לה ילד – מאותו היום והלאה.

R. Yosef Kara Shemuel II 6ר׳ יוסף קרא שמואל ב׳ ו׳

(א) ויוסף עוד דוד את כל בחור בישראל – לפי שבתחילה נתייעץ עם זקני עם, שרי האלפים והמאות כמו שכתוב בדברי הימים (דברי הימים א י״ג:א׳-ו׳) ויועץ דוד עם שרי האלפים והמאות לכל נגיד ויאמר דוד לכל קהל ישראל אם עליכם טוב ומן ה׳ אלהינו נפרצה נשלחה על אחינו הנשארים בכל ארצות ישראל ועמהם הכהנים והלוים בערי מגרשיהם ויקבצו אלינו ונסֵבה את ארון (ה׳) אלהינו אלינו כי לא דרשנוהו בימי שאול. ויקהל דוד את כל ישראל מן שיחור מצרים ועד לבוא חמת להביא את ארון האלהים מקרית יערים ויעל דוד וכל ישראל בעלתה אל קרית יערים אשר ליהודה – כי קרית בעל היא קרית יערים כמו שמפורש בספר יהושע (ט״ו:ס׳) וזהו ויוסף עוד דוד, להוסיף עוד על אותה עצה ולקח את כל בחור בישראל שלשים אלף. (ב) ויקם וילך דוד עם כל העם אשר אתו מבעלי יהודה להעלות משם את ארון האלהים אשר נקרא שם שם ה׳ צבאות – פתרונו: אשר נקרא על הארון שֵם מיום שנבנה ומהו השם ששם ה׳ צבאות יושב הכרובים שרוי עליו כמו שכת׳ ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפרת מבין שני הכרובים אשר על ארון העדות (שמות כ״ה:כ״ב). (ג-ד) וישאהו מבית אבינדב אשר בגבעה עם ארון האלהים – פתרונו: כשהסיעו אותו מבית אבינדב היו הולכין עזא ואחיו בני אבינדב עם ארון האלהים ואחיו הולך לפני הארון כלו׳ עזא ואחיו בני אבינדב שניהם היו נוהגין את העגלה, אחד מהם הוא אחיו היה הולך לפני הארון ונוהג את העגלה ועוזא היה הולך בצד העגלה לאחוז העגלה שלא תיהפך כמנהג כל הנוהגין בעגלה שהאחד הולך בצד העגלה שלא תיהפך ואחד הולך לפני הבקר להנהיג את העגלה, כך אחיו היה הולך לפני הארון ומנהיג את העגלה ועוזא היה הולך בצד הארון ואוחז את העגלה, לפיכך כששמטו הבקר עוזא שהיה הולך בצד שלח ידו ואחז בארון האלקים ונענש על כך, אבל אחיו שהיה הולך לפני הארון ומנהיג את העגלה אי אפשר לשלוח ידו בארון לפי שהוא היה הולך לפניו. (ה) ובמנענעים – מיני כלי זמרה הם, ובדברי הימים (דברי הימים א׳ י״ג:ט׳) כתיב ובמצלתים. (ו) ויבואו עד גרן נכון – גורן שהיה מישור כלו׳ מקום שהיה שווה וחלק שאין שום ביריה ראויה ליגוף את רגליו שם, שלא תאמר לפי שהיה שם מעלות ומורדות שמטו הבקר, ובא הכתוב ללמדך שלא תהא הדבר תולה בדבר זה שיהא שם עכבה שלכך שמטו, אבל מפני מה שמטו, שהיה להם ללוים לישא את הארון בכתף והם הרכיבוהו על העגלה. וישלח עזא אל ארון – פתרונו: וישלח עזא את ידו אל ארון האלהים כמו אל תשלחנה בחילו (עובדיה א׳:י״ג) שפת׳ אל תשלחנה ידיך בחילו. (ז) ויכהו שם האלהים על השל – על השגגה, שגגה מתרג׳ שלו, כלו׳ על ששגג להרכיב את הארון בעגלה והיה להם לישא אותו בכתף כמו שכת׳ ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקודש עליהם בכתף ישאו (במדבר ז׳:ט׳), ודבר זה גרם ששמטו הבקר ועוזא שלח ידו בארון ונענש על כך וכן תירג׳ יונתן על דאישתלי. וימת שם עם ארון האלהים – פתרונו: בצד ארון האלהים כמו שמפורש למעלה שהוא היה הולך בצד העגלה ואוחז בארון ובדברי הימים כתיב וימת שם לפני האלהים (דברי הימים א׳ י״ג:י״א). (ח) פרץ עוזא – תרגום אתרא דמית ביה עוזא. (י-יב) ולא אבה דוד להסיר אליו את ארון ה׳ – ובדברי הימים כת׳ ולא הסיר דוד את הארון אליו אל עיר דוד (דברי הימים א׳ י״ג:י״ג) שנתיירא להסירו אליו על אשר ראה שפרץ ה׳ פרץ בעוזא ששלח ידו בארון, ויטהו אל בית עובד אדום. ומשהגידו לו לדוד לאמר: ברך ה׳ את בית עובד אדום ואת כל אשר לו בעבור ארון האלהים – מיד וילך דוד ויעל את ארון האלהים מבית עובד אדום אל עיר דוד. בית עובד אדום הגתי – שעובד אדום לוי היה כשם שמפורש בדברי הימים ויאמר דוד לשרי הלוים להעמיד את אחיהם המשוררים וגו׳ (דברי הימים א׳ ט״ו:ט״ז) וכת׳ בסמוך ועובד אדום ויעיאל השוערים (דברי הימים א׳ ט״ו:י״ח), ומה שקראו הכתוב עובד אדום הגתי לפי שגר שם תחילה. ויברך ה׳ את עובד אדום – בבנים ברכו כמו שכת׳ בדברי הימים ולעובד אדום בנים שמעיה הבכור יהוזבד השני וכולם עד פעולתי השמיני כי ברכו אלהים (דברי הימים א׳ כ״ו:ד׳). (יג) ויהי כי צעדו נושאי ארון ה׳ ששה צעדים ויזבח שור ומריא – ובדברי הימים כת׳ ויהי דוד וזקני ישראל ושרי האלפים ההולכים להעלות את ארון ברית ה׳ מבית עובד אדום בשמחה ויהי בעזור האלהים את הלוים נושאי ארון ברית ה׳ ויזבחו שבעה פרים ושבעה אלים (דברי הימים א ט״ו:כ״ה-כ״ו) רב ושמואל חד אמר על כל צעדה וצעדה שור ומריא על כל ששה צעדים שבעה פרים ושבעה אלים ואידך אמר על כל צעד וצעד שבעה פרים ושבעה אלים ועל כל ששה צעדים שור ומריא. (יד) מכרכר – מסבב ומשחק. אפוד בד – חלוק המגיע ממתניו ועד לארץ. (טז) מפזז ומכרכר – בדברי הימים כתיב מרקד ומשחק (דברי הימים א ט״ו:כ״ט). (יז) בתוך האהל אשר נטה לו דוד – שכן הוא אומר בדברי הימים ויכן מקום לארון האלהים ויט לו אהל (דברי הימים א׳ ט״ו:א׳). (יט) חלת לחם – ככר לחם. ואשפר אחד – אחד מששה בפר. ואשישה אחת – אחד מששה בהין. (כב) ונקלותי עוד מזאת – כלומר היה לי להקל עצמי עוד יותר מזאת ולהשפיל את עצמי בעיני. (כג) ולמיכל בת שאול לא היה לה ולד – אמרו רבותינו שדבר זה שאמרה למעלה גרם לה שלא היה לה ולד.

Radak Shemuel II 6רד״ק שמואל ב׳ ו׳

(א) ויוסף עוד דוד – כמו ויאסוף שרשו אסף וכן ויותר מן המועד שרשו אחר וכן תוסף רוחם יגועון כמו תאסוף ויש לפרשו כמשמעו עניין תוספ׳ שרשו יסף כלומר הוסיף לקבץ עוד וכן תרגם יונתן ואוסיף עוד ופי׳ עוד כי היו עמו רבים מישראל כשהמליכוהו וכן במלחמה הזאת כי באותו הפרק הית׳ מלחמת פלשתים והיה זה שהעלו הארון וכן מוכיח בדברי הימים. (ב) מבעלי יהודה – ונקראת גם כן שם קרית יערים בעל ונזכר בעלת׳ בדברי הימים ואחד הוא ונקרא׳ ג״כ קרית יערים כמו שאומר ספר יהושע בעלה היא קרית יערי׳ ובקרי׳ יערים היה הארון כי שם העלוהו מבית שמש ובאמרו מבעלי יהודה במ״ם והיה לו לומר אל בעלי יהודה כי שם הלכו להעלות משם הארון וכן אמר בדברי הימים וילך דוד וכל ישראל בעלתה אל קרית יערים ואם נאמר כי המ״ם במקום למ״ד זה לא יתכן כי זה הפך זה כי המ״ם מורה הרחוק והלמ״ד מורה הקרוב אלא אין פירוש ויקם וילך דוד על ההליכה לבעלי יהודה אלא על היציאה משם שאמר להעלות משם והוא מקרא קצר וכן פירוש הפסוק וילך דוד וכל העם אשר אתו מבעלי יהודה שבאו שם להעלות משם את ארון האלהים. אשר נקרא שם – ואח״כ פירש שם ה׳ צבאות יושב הכרובים עליו נקרא הארון שם ומה שנזכר שם הארון בזה השם במקום זה מה שלא נזכר כן במקום אחר לפי שנתקדש שמו של הקב״ה עליו בהיותו בשדה פלשתים. (ג) אל עגלה חדשה – כמו על וכן ויך את הפלשתי אל מצחו וכן אל ההרים לא אכל וטעם עגלה חדשה שלא נשתמש בה הדיוט ועשו זה לקדושת הארון. נוהגים את העגלה חדשה – פירוש היו נוהגי׳ את הבקר שהיו מושכים העגלה. (ד) עם ארון האלהים – דבק היא עם עגלה חדשה כאילו אמר נוהגים את העגלה חדשה עם ארון האלהים ובאמרו פעם אחרת וישאוהו לפי שאמר שעוזא ואחיו נוהגים פיר׳ היאך היו נוהגים אותו כשנשאוהו מבית אבינדב כי אחיו היה הולך לפני הארון ועוזא עם הארון וי״מ כן עם ארון האלהים כי על עוזא אמר שהיה הולך עם ארון האלהים ואחיו לפניו לפיכך אחז בו עוזא כי הוא היה עם הארון וכן אמר וימת שם עם ארון האלהים, וי״מ וישאהו על הארגז שהשיבו פלשתים אמר כי נשאוהו עם ארון האלהים וזהו שאמר פעם שנית וישאוהו כי הראשון אמר על הארון והאחרון אמר על הארגז. (ה) בכל עצי ברושים – אמר עצי ברושים לפי שכלי השיר עושה אדם אותם מברוש וכלל תחלה בכל עצי ברושים ופרט אחר כן ובכינורות ובנבלים, וי״ו ובכינורות נוספת ורבים כמוה או יהיה בכל עצי ברושים כלל כלים אחרים לבד הנזכרים. ובמנענעים – היא כלי נגון יניע אדם גופו בנגעו בו או הוא אשר בו יתדות ינועו בעת הנגון. ויונתן תרגם וברביעין והם לוחות דקות ינגנו בהם ובדברי רבותינו זכרונם לברכה רביעית של אליית פי׳ לוחות של מקוננות כי הלוחות ההם ינגנו בהם ויקוננו. ובצלצלים – כמו בצלצלי שמע והם שני כלי נחשת שמקישין אותן זה בזה ומשמיעים קול. (ו) גרן נכון – ובדברי הימים גרן כידון ושני שמות היו לו ואפשר כי שמו גורן נכון וקראוהו גרן כידון על שמת שם עוזא מן יראו עיניו כידו ורבותינו ז״ל אמרו בתחלה כידון ולבסוף נכון כלו׳ עתה כשנשאו הארון בעגלה ופרץ ה׳ בעוזה נקרא כידון ולבסוף כשהעלהו דוד מבית עובד אדום נקרא נכון שנשאוהו לוים בכתף כמו שאומר בדברי הימים ושם כתיב ויהי בעזור האלהים את הלוים כנגד מה שפרץ עתה בנושאיו עזר שם את נושאיו לפי שעשו נכון שנשאוהו הלוים בכתפי׳ ובמוטות. וישלח עוזה – פי׳ וישלח ידו. כי שמטו הבקר – שמטו פועל עומד כאילו נשמטו הבקר כלומר נתפרקו איבריהם מקדושת הארון שלא היה ראוי שיהיה נשא בעגלה שימשכוהו הבקר אלא בכתפי הלויים היה ראוי להיות נשא ולדעת יונתן שמטו פועל יוצא שתרגם ארי מרגוהי תוריא פי׳ שמטוהו והורידו ותרגום ונדחה ידו ותתמריג ידיה ואע״פ שבא הארון משדה פלשתים בזה הענין ולא שמטו הבקר פלשתים לא היו יודעים מנהג משא הארון וכיונו במשאו במוטב אשר יכלו שהרי לקחו עגלה חדשה ופרות אשר לא עלה עליהן עול אבל ישראל שהיו יודעים משא הארון כמו שכתוב בתורה ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו חטאו בזה לפיכך הראה להם הקב״ה קדושת הארון בשני פנים בשמיטת הבקר ובמות עוזא והענין אשר שגה דוד בזה הדבר מקרא מפורש חשב כי לא יהיה חטא בזה אם ישאוהו בעגלה אף על פי שכתוב בכתף ישאו כי אמר באותו זמן במדבר צוה האל כי לפי שהיה המשכן נשא בעגלות צוה לשאת את הארון בכתף להראות כי קדושת הארון גדולה מקדושת המשכן אבל בזמן שלא היה שם משכן חשב שאין חטא אם ישאוהו בעגלה ועוד כי בעגלה בא משדה פלשתים ובזה שגה. (ז) על השל – על השגגה תרגום שגגה שלו וכן תרגם יונתן על דאשתלי ועוזא שגה כשאחז בו כי לא נתן כי אם לבני לוי שהם מקודשים משאר בני ישראל ומ״ש למעלה כי אלעזר אחיו קדשו לשמור הארון פי׳ לשמור הבית שהיה בו הארון שיהיה בטהרה לכבד ולרבץ לפני הארון לא שהי׳ שולח ידו בארון ולהסיעו ממקום למקום כי לא יתכן זה כי אם לבני לוי וכן התודה דוד חטא זה כמו שכתוב בדברי הימים כי למבראשונה לא אתם פרץ ה׳ אלהינו בנו כי לא דרשנוהו כמשפט ורז״ל דרשו בו כי חטא עוזא באחוז בו לפי שחשב שיפול הארון לארץ כי שמטו הבקר והנה מיעט לפי מחשבתו בקדושת הארון שלא היה יכול לעמוד בעצמו בלא נושא ואמרו על דבר זה נענש עוזא ואמר הקב״ה נושאיו נושא עצמו לא כל שכן ונושאיו נושא פירשנו בספר יהושע. (י) על עיר דוד – כמו אל עיר וכן ותתפלל על ה׳ ועיר דוד היא ציון. (יא) את עובד אדום הגתי – לוי היה ומן השוערי׳ היה כמו שכתוב בדברי הימים ועובד אדום ויעיאל מן השוערי׳ ומן המשוררים גם כן היה כמו שכתוב בדברי הימים ועובד אדום ועוזיהו בכינורות וקראו גתי לפי שהתגורר בגת. ואת כל ביתו – בניו ובנותיו וכל אשר לו היתה להם ברכה בבני׳ ובעושר ותוספת טובה בכל דבר מעת שהיה הארון בביתו ורבו׳ ז״ל דרשו ואת כל ביתו זה אשתו ושמנה כלותי׳ שילדו ששה ששה בכרס אחד וסמכו זה על מה שכתוב בדברי הימים פעלתי השמיני כי ברכו אלהים וכתי׳ ששים ושנים לעובד והיא ושמנה כלותי׳ שילדו ששה ששה בכרס אחד הם ששים ושנים עם שמנה הבנים. (יג) נושא ארון ה׳ – הם הלוים כמו שכתוב בדברי הימים וישאו בני הלוים את ארון האלהים כאשר צוה משה בכתפם במוטות עליהם. ששה צעדים ויזבח שור ומריא – ובדברי הימי׳ כתוב ויהי בעזור האלהים את הלוים נושאי ארון ברית ה׳ ויזבחו שבעה פרים ושבעה אלים כשהלכו נושאי הארון ששה צעדים הכירו כי אלהים עזרם במשא הארון וחפץ בם כי לא נכשלו כמו שנכשל עוזא וטעם ששה צעדים נראה כי כשיעור הזה הלך עוזא כשאחז בארון והכהו השם וכיון שראו אלה נושאי הארון כי הלכו ששה צעדים ולא היה להם פגע רע שמתו והורידו הארון וזבחו זבחים ורז״ל דרשו טעם בעזור מכאן שהארון נושא את עצמו כלומר כיון שנשאוהו בכתפי׳ במוטות ולא הרגישו בו כאילו אין משא בכתפים ידעו כי אלהים עזרם במשא בכתפי׳ הארון ומה שאמר הנה שור ומריא ושם אומר שבעה פרים ושבעה אלים והנה אומר ויזבח כלומר דוד הוא שזבח שור ומריא ושם אומר ויזבחו כלומר הלויים זבחו שבעה פרים ושבעה אלים כנגד שבעה צעדי׳ בצעד השביעי הורידו הארון וזבחו. ויונתן תרגם צעדי דרגין ורז״ל אמרו על כל פסיעה ופסיעה שור ומריא על כל שש פסיעות שבעה אלים ומהם אמרו על כל שש פסיעות שור ומריא על כל ששה סדריהם של שש שש פסיעות שבעה פרים ושבעה אלים ופי׳ ומריא כתרגומו ופטים. (יד) מכרכר בכל עוז – מרקד בכל כחו וכוונתו. ויונתן תרגם משבח. אפוד בד – חגור באפוד בד נראה כי זה המלביש לכבוד היו לובשים אותו וכן אמר הכתוב שמנים וחמשה נושאי אפוד בד ולא היה מבגדי כהונה לפיכך היה מותר כל אדם ללובשו ואף על פי שאינו כהן ובדברי הימים מכורבל במעיל בוץ והוא המעיל הוא האפוד וכן תירגם יונתן אותו בלשון אחר תרגם אפוד בד כרדוט דבוץ ותרגם כי כן תלבשנה בנות המלך הבתולות מעילים כרדוטין אבל אפוד ומעיל הכתובים בתורה הם כל אחד בגד בפני עצמו אין זה כמו זה שמבואר בתורה. (טז) מפזז ומכרכר – מפזז גם כן כמו מרקד אלא שהם בענינים שונים זה מזה או יהיה הכל בענין אחד והכפל לרוב הרקוד. ויונתן תרגם מרקד ומשבח ובמקומו בדברי הימים מרקד ומשחק. ותבז לו בלבה – כראותה אותו מן החלון בזתה אותו בלבה כי חשבה כי אין כבוד המלך להתנהג כמנהג הדיוט אפי׳ לפני הארון ואח״כ כשהלך לביתו אמרה בפיה מה נכבד היום וגו׳. (יז) אשר נטה לו דוד – יריעה נטה לו מלמעלה אעפ״י שבבית אבינדב ובבית עובד אדום היה בבית מקורה כמו שנאמר בהם בית ולא נאמר שם אהל לפי שלא היתה עמידתו בהם אלא דרך עראי אבל עתה שהעלהו דוד לירושלם וידעו כי שם ישכון עדי עד כי קבלה היתה בידם כי ירושלם עיר הקדש ושם יבנה בית המקדש אעפ״י שלא ידעו באיזה מקום מן העיר עד שבנה דוד מזבח על פי גד הנביא בגרן ארונה היבוסי וירד בו אש מן השמים אז ידע דוד כי שם יבנה בית המקדש אבל עד אותו זמן לא רצה דוד להכניסו בבית מקורה אלא תחת יריעה כמו שהי׳ מקדם וגם עתה שהי׳ אהל מועד בגבעון והמשכון והארון ושתי הלוחות וכל כלי הקדש תחת היריעה היו הכניס הוא הארון הזה שבו שברי לוחות ג״כ תחת היריעה או זה הארון שהיו בו לוחות השלמות והוא הנכון כמו שפירשנו למעלה במלחמת פלשתים שנלקח הארון זה הארון הוא שהכניסו לבית עולמים לתוך הדביר אם כן זה הוא שהיו בו הלוחות השלמות או השלמות והשבורות לדעת מי שאמר לוחות ושברי לוחות מונחין בארון ולמה לא הביא דוד את הארון לגבעון שהיה שם אהל מועד לפי שידע כי אהל מועד היה עתיד לבא לירושלם וחשב כי בימיו יהיה זה והוא יבנה בית המקדש לפיכך אחר שהביא הארון לירושלם שאל לנתן הנביא אם יבנה בית לה׳ ונתן אמר לו כל אשר בלבבך עשה ומלבו אמר לו נתן זה לא בנבואה כי חשב בלבו כמו שחשב דוד כי הוא יבנה הבית. (יט) חלת לחם – ובדברי הימי׳ ככר לחם והככר גדול מהחלה כי ככרות היו אלא שהיו עשויים כתכונת החלות. ואשפר אחד – חלק אחד מבשר כמו שמנהג לחלוק הבקר או הצאן לחלקים ידועים ונתן לכל אחד חלת לחם וחלק בשר ואשישה אחת מלאה יין וכן פי׳ רז״ל אשישה גרבא דחמרא אבל אשפר פי׳ מלה מורכבת משמות ג׳ ואמרו אחד מששה בפר כלומר כי ששה חלקים היו עושים בפר ולכל אחד היה נותן הששית. ויונתן תרגם פלג חד כלומר חלק אחד ותרגם אשישה מנתא. (כ) לברך את ביתו – לתת שלום לפי שבא מן הדרך וכן כי תמצא איש לא תברכנו. מה נכבד – נפעל עבר כי הוא פתוח ודרך לעג אמרה לו מה נכבד כלו׳ כי לא נכבד היום הזה שאתה נגלית בו משחק כאחד הרקים וההדיוטין. לעיני אמהות עבדיו – אין צריך לומר לפני נשי עבדיך אלא אפילו לעיני אמהות עבדיך נתבזית היום. כהגלות נגלות – שניהם ממקור מבנין נפעל האחד שלם כמו השלמים נשאול נשאל דוד והאחד חסר נו״ן נפעל כמנהג וכפל פעמים המקור לרוב התגלותו בשחוק, ובדרש אמרה לו של בית אבא היתה מלכות נאה משלך חלילה להם אם נראה לאחד מהם פסת יד או פסת רגל מגולה כולהון היו מכובדים ממך מה אמר לה דוד לפני ה׳ אשר בחר בי מאביך אמר לה של בית אביך היו מניחין כבוד שמים ומתעסקין בכבוד עצמן אבל אני מניח כבוד עצמי ומתעסק בכבוד קוני ומן האמהות אשר אמרת חס ושלום מן האמהות את נקראת אין את נקראת מן האמהות. ויונתן תרגם כמה דחליץ ומתגלי דומה כי יחף היה הולך ומשחק כדברי הדרש. (כא) לפני ה׳ – מה שרקדתי וכרכרתי לפני ה׳ עשיתי לפי שכבדני ובחר בי מאביך וראוי לו שאקל עצמי לכבודו. ושחקתי לפני ה׳ – מלרע לפי שהוא עתיד כלומר עוד יותר ממה שעשיתי אעשה ואשחק לפניו וז״ש ונקלותי עוד מזאת יותר מזאת השמחה והרקידה שעשיתי יותר אעשה לבזות עצמי ולהקל. (כב) והייתי שפל בעיני – לפניו לכל דבר ואין זה קלון אלא כבוד. עמם אכבדה – בעיניהן אני נכבד במה שעשיתי כי אם אקל עצמי לכבוד האל אהיה נכבד בעיני הכל לא כמו בעיניך. (כג) לא היה לה ולד – למדינחאי כתיב ולד בוי״ו וקרי ילד ביו״ד ולמערבאי כתיב ילד ביו״ד וקרי בוי״ו ולד ופי׳ רז״ל מהיום ההוא ואילך לא היה לה לעונש מה שאמר׳ אבל לפני היום הזה היה לה כמ״ש יתרעם לעגלה אשת דוד ואמרו עגלה זו מיכל. עד יום מותה – בחולם וכעת מותה בשורק פי׳ עד כמו עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך, ובדרש אבל ביום המיתה היה לה ואמרו כי שלשה נשים מתו חיות רחל וכלתו של עלי ומיכל בת שאול.

Metzudat David Shemuel II 6מצודת דוד שמואל ב׳ ו׳

(א) ויוסף עוד – לפי שהיו רבים נאספים אליו מעת המלכו, לזה אמר שהוסיף עוד לאסוף אליו את הנבחרים בישראל, להעלות הארון. (ב) מבעלי יהודה להעלות וגו׳ – מקרא קצר הוא, ורוצה לומר: שהלכו מבעלי יהודה אשר באו שמה להעלות משם וכו׳. אשר נקרא שם – אשר נקרא עליו שם, וחזר ומפרש מהו השם, ואמר: שם ה׳ צבאות יושב הכרובים, הוא הנקרא עליו. (ג) וישאוהו – על ידי הבקר אשר משכו העגלה. את העגלה – רוצה לומר: נהגו הבקר המושכים את העגלה. (ד) וישאוהו וגו׳ עם ארון – רוצה לומר: הבקר נשאו העגלה עם הארון אשר עליו. לפני הארון – להנהיג את הבקר, אבל עוזא הלך מצד הארון, ולזה חזר וכתבו, לומר שאחיו לבד הלך לפני הארון ולא עוזא, ולזה הרגיש הוא אשר שמטו הבקר להארון, ואחיו לא הרגיש. (ה) לפני ה׳ – לפני ארון ה׳. בכל עצי ברושים – בכלי שיר העשויים מעצי ברושים. (ו) וישלח עוזה – הושיט את ידו. כי שמטו הבקר – נענעוהו ממקומו וחשב עוזה שיפול מן העגלה. (ז) ויחר – על מיעוט האמנתו בה׳, לחשוב שיפול ארונו לארץ. על השל – על המעשה שעשה בשגגה, וכאלו שכח שארון ה׳ הוא. עם ארון – סמוך להארון. (ח) ויחר לדוד – על עצמו חרה, כדרך המיצר ונבהל, וכן (שמואל א טו יא): ויחר לשמואל. על אשר פרץ – בעבור דאגת הפרץ. (ט) את ה׳ – את ארון ה׳, כי חשב שאי אפשר להיות נזהר בקדושתו. (י) ויטהו – נטה אותו מדרך עיר דוד, אל בית עובד אדום. (יב) בעבור ארון האלהים – אשר יושב בביתו כי קודם לזה לא בא לכלל ברכה הזאת. עיר דוד – לעיר דוד, והיא ציון. ויזבח – אחר כל ששת הצעדים. (יד) אפוד בד – מלבוש עשוי כדמות האפוד של כהן גדול, והיתה מיוחדת להאנשים המתבודדים בעבודת ה׳, וכן בשמואל נאמר (שמואל א ב יח): ושמואל וגו׳ חגור אפוד בד, ודוד הלבישו בעת העלאת הארון. (טז) ותבז לו בלבה – בזתה אותו בלבה, כי חשבה שאין זה מדרך המלך, ואף לפני הארון. (יז) במקומו – במקום שהכין לו, והוא בתוך האהל וגו׳. (יט) לכל העם – הבאים עם הארון. לאיש – רצה לומר: לכל אחד, בין איש ובין אשה. (כ) וישב דוד – לאחר שחלק לכל העם וגו׳, אחר הברכה שברכם בשם ה׳, שב לברך גם אנשי ביתו. מה נכבד – מה מאד נעשית היום מכובד בעיני כל, ובדרך לעג אמרה כן, כאלו אמרה מאוד נעשית מבוזה בעיני כל. אשר נגלה היום – על אשר בהכרכר היה נגלה מה מבשר הגוף, ואמהות עבדיו רואות, וכדרך הרקים שאינם חוששים לכסות בשר גופן לבל יראה. (כא) לפני ה׳ – רצה לומר: הלא כרכורי היה לפני ה׳ וגו׳, וכבוד המלכים כאין נגדו. ושחקתי – ובעבור זה שחקתי לפניו. (כב) ונקלותי עוד מזאת – ואם הייתי עושה מעשה קלות עוד יותר ממה שעשיתי. והייתי – ואם הייתי שפל בעיני להקל מאוד בכבודי, ואפילו לפני האמהות אשר אמרת. עמם אכבדה – עם מעשים כאלה הייתי עוד מכובד ולא מבוזה, הואיל ועשויים לכבוד הארון. (כג) לא היה לה ילד – בעון שבזתה את דוד על שהקל בכבודו לפני ארון האלהים.