עשרת הדברים: ישירות מהקב"ה או דרך משה?
הקדמה
קהל יעד לא מזוהה
"עשרת הדברות"1 הן אולי ההתבטאות החשובה ביותר של תקשורת א-לוהית בתולדות ההיסטוריה האנושית. אך למרות זאת, הפסוקים בספר שמות עמומים במיוחד בכל הנוגע לשאלת הנמען של התבטאות א-לוהית זו. למעשה, ההקדמה לעשרת הדברות בשמות כ׳:א', מהווה מקרה ייחודי בתורה, שכן זהו המקום היחיד בו ה' מדבר והנמען איננו מזוהה:
וַיְדַבֵּר אֱ-לֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר.
למי ה' אמר את עשרת הדברות? האם הוא דיבר ישירות עם העם, או שמא הדברות נאמרו בנוכחות משה בלבד והוא הופקד במשימה של מסירת תוכנן אל שאר עם ישראל?
פסוקים סותרים
ישנם מקורות רבים מהם ניתן להבין כי עם ישראל שמע את עשרת הדברות ישירות מפי הקב"ה, ללא כל מתווך. כך עולה במיוחד מתוך פסוקים אחדים בדברים ד':
(יב) וַיְדַבֵּר ה' אֲלֵיכֶם מִתּוֹךְ הָאֵשׁ
קוֹל דְּבָרִים אַתֶּם שֹׁמְעִים
וּתְמוּנָה אֵינְכֶם רֹאִים זוּלָתִי קוֹל.
(טו) וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל תְּמוּנָה בְּיוֹם
דִּבֶּר ה' אֲלֵיכֶם
בְּחֹרֵב מִתּוֹךְ הָאֵשׁ.
(לג) הֲשָׁמַע עָם קוֹל
אֱ-לֹהִים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ
כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ אַתָּה וַיֶּחִי.
(לו) מִן הַשָּׁמַיִם הִשְׁמִיעֲךָ אֶת קֹלוֹ לְיַסְּרֶךָּ וְעַל הָאָרֶץ הֶרְאֲךָ אֶת אִשּׁוֹ הַגְּדוֹלָה
וּדְבָרָיו שָׁמַעְתָּ
מִתּוֹךְ הָאֵשׁ.
במבט ראשון, נדמה כי גם בדברים ה׳:ד׳ מנסה משה להדגיש לעם ישראל את האופי הבלתי-מתווך של עשרת הדברות:
פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר ה' עִמָּכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ.
אולם, נראה כי הפסוק הבא אחריו עומד בסתירה גמורה לקודמו, וניתן להסיק ממנו שאפילו בעת מתן עשרת הדברות, משה תיווך בין הקב"ה לבין העם:
אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ה' וּבֵינֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לְהַגִּיד לָכֶם אֶת דְּבַר ה' כִּי יְרֵאתֶם מִפְּנֵי הָאֵשׁ וְלֹא עֲלִיתֶם בָּהָר לֵאמֹר.
בשמות י״ט:ט׳ נרמזת קיומה של אפשרות שלישית. כאן נדמה כי מטרתו של הקב"ה במתן הדברות לא היתה לדבר אל העם ישירות, אלא רק שהעם יקשיב בזמן שהקב"ה מדבר אל משה:
וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה'.
לבסוף, משמות י״ט:י"ט ניתן להסיק על אודות קיומה של אפשרות רביעית, והיא שהעם קיבל את עשרת הדברות מהקב"ה וממשה יחדיו:
וַיְהִי קוֹל הַשּׁוֹפָר הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱ-לֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל.
אז מה בדיוק קרה? האם עם ישראל שמע את הדברות מפי הקב"ה, מפי משה, או מפי שילוב כלשהו בין השניים?
חוסר עקביות דקדוקית
במהלך מתן עשרת הדברות מתרחש שינוי סמנטי בגוף הדובר ואפשר שהוא רלוונטי לשאלתנו. בדברות הראשונות, הקב"ה מדבר בגוף ראשון, אך לאחר מכן מתחולל שינוי וההתייחסויות לקב"ה נאמרות בגוף שלישי. הטבלה הבאה מבליטה פער זה:
| גוף ראשון | גוף שלישי |
| (ב) אָנֹכִי ה' אֱ-לֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי. (ג) לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתַָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ. (ד) לֹא תִשְׁתַּחְוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם כִּי אָנֹכִי ה' אֱ-לֹהֶיךָ אֵל קַנָּא פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים לְשֹׂנְאָי. (ה) וְעֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים לְאֹהֲבַי וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָי. | (ו) לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אֱ-לֹהֶיךָ לַשָּׁוְא כִּי לֹא יְנַקֶּה ה' אֵת אֲשֶׁר יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ לַשָּׁוְא. (ז) זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ. (ח) שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ. (ט) וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱ-לֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ. (י) כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל כֵּן בֵּרַךְ ה' אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ. (יא) כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ. |
| First Person | Third Person |
| (2) “I am Hashem your God, who brought you out of the land of Egypt, out of the house of bondage. “You shall have no other gods before me. (3) “You shall not make for yourselves an idol, nor any image of anything that is in the heavens above, or that is in the earth beneath, or that is in the water under the earth: (4) you shall not bow yourself down to them, nor serve them, for I, Hashem your God, am a jealous God, visiting the iniquity of the fathers on the children, on the third and on the fourth generation of those who hate me, (5) and showing loving kindness to thousands of those who love me and keep my commandments. | (6) “You shall not take the name of Hashem your God in vain, for Hashem will not hold him guiltless who takes His name in vain. (7) “Remember the Sabbath day, to keep it holy. (8) You shall labor six days, and do all your work, (9) but the seventh day is a Sabbath to Hashem your God. You shall not do any work in it, you, nor your son, nor your daughter, your male servant, nor your female servant, nor your livestock, nor your stranger who is within your gates; (10) for in six days Hashem made heaven and earth, the sea, and all that is in them, and He rested on the seventh day; therefore Hashem blessed the Sabbath day, and He made it holy. (11) “Honor your father and your mother, that your days may be long in the land which Hashem your God gives you. |
במידה ואנו פועלים תחת ההנחה כי כל עשרת הדברות התקבלו ישירות מפי הקב"ה, ניתן היה לצפות כי כולם יאמרו בגוף ראשון. לעומת זאת, בהנחה ומשה היה הדובר, אזי כל הדברות, כולל השתיים הראשונות, היו צריכות להיאמר בגוף שלישי. האם ייתכן שהדובר התחלף באמצע עשרת הדברות? האם זהו הסבר מספק לאותה העמימות בשמות כ':א' המתגלה בהעדרותו של נמען?
סוגיות פילוסופיות
מתן עשרת הדברות מהווה מאורע ייחודי בהיסטוריה, שכן זהו המקרה היחיד הידוע לנו בו אומה שלמה חווה התגלות א-לוהית כלשהי. עובדה זו מציפה את מתן עשרת הדברות בקושיות הנוגעות לטבעה של נבואה ולתנאים הקודמים לה. האם שלושת ימי היטהרות מהווים תקופה מספקת על מנת להכין אדם לקראת נבואה? האם כל אחד יכול לקבל נבואה, או שמא הדבר מוגבל לאנשים בעלי אינטלקט ואישיות יוצאים מן הכלל? האם כל הנביאים זוכים לאותה רמה של נבואה, או האם אולי ישנן דרגות שונות של התגלות?
יתר על כן, מה היתה מטרת ההתגלות בהר סיני? האם הכוונה היתה להוכיח לעם ישראל את קיומו של הקב"ה, או שאולי המטרה היתה לאמת את העובדה שמשה נבחר להיות מתווך בין הקב"ה לבין עם ישראל ולהעביר אל העם את מצוות התורה? אם האפשרות הראשונה נכונה, אזי ראוי היה כי כל העם ישמע את דבר הא-ל ישירות, אך אם האפשרות השנייה נכונה, ניתן להניח כי הבחנה כלשהי בין משה לבין העם היתה הכרחית.
בגישות פרשניות, אנו נראה כיצד כל השאלות והבעיות שהתעוררו בהקדמה זו מתגבשות יחדיו באופנים שונים לכדי עמדות פרשניות רבות ומגוונות.