Difference between revisions of "The Decalogue: Direct From Hashem or Via Moshe/2/he"

From AlHaTorah.org
Jump to navigation Jump to search
 
(103 intermediate revisions by 2 users not shown)
Line 3: Line 3:
 
<page type="Approaches">
 
<page type="Approaches">
 
<h1>עשרת הדברים: ישירות מהקב"ה או דרך משה?</h1>
 
<h1>עשרת הדברים: ישירות מהקב"ה או דרך משה?</h1>
 +
<div><b><center><span class="highlighted-notice">תרגום זה עדיין לא עבר ביקורת עורך</span></center></b></div>
 
<div class="overview">
 
<div class="overview">
−
<h2>תקציר</h2>
+
<h2>סקירה</h2>
−
<p>The overview is being redone and will come later.</p></div>
+
<p>התגלותו של ה' במעמד הר סיני מוצגת בתורה באופנים שונים ואף סותרים, דבר המוליד&#160;גישות פרשניות שונות לשאלה: האם העם קיבל את עשרת הדיברות מה' או ממשה? לתשובות השונות לשאלה זו השלכות חשובות לגבי מטרת ההתגלות הא-לוהית בסיני כולה.</p>
 +
<p>בקצה האחד של הספקטרום, רמב"ם ורד"צ הופמן מתרכזים בפסוקים בהם משה מוצג כמתווך, וטוענים כי העם שמע רק את קולו של ה' ולא הצליח להבין דבר ממילותיו. משה, אם כן, פעל כמתווך, או כמתרגם, לכל עשרת הדברות. מגישות אלו נובע כי מטרת ההתגלות לא היתה להחדיר בעם אמונה בה', אלא דווקא ללמדם להאמין בנבואותיו של משה. בקצה האחר, רשב"ם, אבן עזרא, ואחרים, מתרכזים בתיאורי הפרשה כמפגש "פנים לפנים". בהתאם לכך, הם מניחים כי ה' תקשר עם העם ישירות, והעביר להם את כל עשרת הדברות במטרה לחזק את אמונתם בא-לוהים.</p>
 +
<p>ישנן גם גישות הנמצאות בתווך שבין שני הקצוות הללו, כדוגמת רש"י, רמב"ן, ואחרים. פרשנים אלו מחפשים לפתור את הסתירה שבין הפסוקים על ידי אימוץ עמדת ביניים, הגורסת כי ניתן לחלק את עשרת הדברות לשתי קבוצות. את שני הדברות הראשונים, קיבלו העם ישירות מפיו של הקב"ה, אך הם נזקקו למשה על מנת שיסביר להם את השמונה הנותרים. רמב"ן מסביר כי&#160;היתה מטרה כפולה להתגלות בסיני. ההתגלות נועדה להחדיר אמונה בה' מצד אחד, ולהחדיר אמונה במשה כנביא מצד שני. יסודות האמונה, אם כן, התקבלו ישירות מפי ה', ושאר הדברות הועברו על ידי משה, אשר מנקודה זו ואילך שימש כמורה לעם בכל הנוגע לחוקי הא-ל ומצוות התורה.</p></div>
 +
<approaches>
  
−
<approaches>
+
<category>לא הבינו&#160;אף דיבר
−
<category>Understood None
+
<p>לפי עמדה זו, העם שמע רק את קולו של ה', אך לא הבין את פשר מילותיו כלל. משה, אם כן, נצרך לתפקד כמתווך בין הקב"ה לבין העם במהלך כל עשרת הדברות. הפרשנים חלוקים בשאלה האם קולו של ה' אותו שמע העם היה מיועד להם, או שהם רק האזינו לשיחה שהתרחשה&#160;בין ה' ומשה.</p>
−
<p>The nation heard only the voice of Hashem, but understood none of His words, and Moshe's mediation between the people and Hashem was thus needed throughout the entire Decalogue.&#160; Commentators disagree whether the voice was directed at the nation or if they merely overheard the sounds of the Divine conversation with Moshe.</p>
+
<opinion>שמעו את שיחתו של ה' עם משה
−
<opinion>Overheard Voice
+
<p>העם הקשיב כאשר ה' אמר&#160;את עשרת הדברות למשה, אך הוא שמע רק את רחשי הקול הא-לוהי, ולא&#160;הצליח להבין&#160;את פשר מילותיו כלל.</p>
−
<p>The people listened as Hashem communicated the Decalogue to Moshe, but they only heard the Divine voice and could not decipher His words.</p>
+
<mekorot>
 +
<p>אולי רבי עקיבא ב<multilink><a href="MekhiltaBachodesh4" data-aht="source">מכילתא דרבי ישמעאל</a><a href="MekhiltaBachodesh4" data-aht="source">י״ט:י״ט</a><a href="Mekhilta DeRabbi Yishmael Shemot" data-aht="parshan">אודות מכילתא דרבי ישמעאל שמות</a></multilink>,<fn>כך נדמה שרמב"ם מבין את מילותיו של ר' עקיבא. לעומתו, רד"צ הופמן סובר כי מילותיו של ר' עקיבא מתייחסות לשיחה בין משה להקב"ה אשר התרחשה לפני מתן הדברות, ולא למתן הדברות עצמם.</fn> <multilink><a href="RambamHilkhotYesodeiHaTorah7-6" data-aht="source">רמב"ם</a><a href="RambamHilkhotYesodeiHaTorah7-6" data-aht="source">רמב"ם הלכות יסודי התורה ז׳:ו׳</a><a href="RambamHilchotYesodaiHaTorah8-1" data-aht="source">רמב"ם הלכות יסודי התורה ח׳:א׳</a><a href="MorehNevukhim1-37" data-aht="source">מורה נבוכים א':ל״ז</a><a href="RambamMoreh2-32" data-aht="source">מורה נבוכים ב׳:ל״ב</a><a href="RambamMoreh2-33" data-aht="source">מורה נבוכים ב׳:ל״ג</a><a href="R. Moshe b. Maimon (Rambam, Maimonides)" data-aht="parshan">אודות ר' משה בן מיימון</a></multilink>,<fn>נדמה כי רמב"ם סותר את עצמו ב<multilink><a href="RambamHilchotYesodaiHaTorah8-1" data-aht="source">הלכות יסודי התורה</a><a href="RambamHilchotYesodaiHaTorah8-1" data-aht="source">רמב"ם הלכות יסודי התורה ח׳:א׳</a><a href="R. Moshe b. Maimon (Rambam, Maimonides)" data-aht="parshan">אודות ר' משה בן מיימון</a></multilink>. שם, רמב"ם מניח כי העם לא רק שמע אלא גם הבין את מילותיו של הקב"ה. לפי תיאורו, העם שמע את קול ה' אומר למשה "לך אמור להן כך וכך", ומכאן משתמע כי העם שמע והבין את כל עשרת הדברות עוד בזמן שה' העביר אותם למשה. אולם, ר' יוסף אלבו ב<multilink><a href="SeferHaIkkarim1-18" data-aht="source">ספר העיקרים</a><a href="SeferHaIkkarim1-18" data-aht="source">א׳:י״ח</a><a href="Sefer HaIkkarim" data-aht="parshan">אודות ר' יוסף אלבו</a></multilink> מציג נוסח שונה של דברי רמב"ם, לפיו העם שמע את ה' אומר למשה רק המשפט של "לך אמר להם שובו לכם לאהליכם" בלבד, ולא את כל עשרת הדברות. לפי גרסה זו בדברי רמב"ם, הסתירה נפתרת.</fn> <multilink><a href="RAvrahamShemot20-1" data-aht="source">ר' אברהם בן הרמב"ם</a><a href="RAvrahamShemot20-1" data-aht="source">שמות כ׳:א׳</a><a href="R. Avraham Maimonides" data-aht="parshan">אודות ר׳ אברהם בן הרמב״ם</a></multilink></p>
 +
</mekorot>
 +
<point><b>מטרת&#160;ההתגלות בסיני</b> – <multilink><a href="RambamHilkhotYesodeiHaTorah7-6" data-aht="source">רמב"ם</a><a href="RambamHilchotYesodaiHaTorah8-1" data-aht="source">רמב"ם הלכות יסודי התורה ח׳:א׳</a><a href="R. Moshe b. Maimon (Rambam, Maimonides)" data-aht="parshan">אודות ר' משה בן מיימון</a></multilink>&#160;סובר כי המטרה המרכזית של ההתגלות לא היתה להחדיר אמונה בה',<fn>לפי רמב"ם, אמונה בא-לוהים לא נרכשת על ידי חוויות נבואיות אלא רק על ידי עיון פילוסופי. התגלות, אם כן, הכרחית רק על מנת להוכיח את כוחו הנבואי של משה ולא על מנת להוכיח את קיומו של א-לוהים.</fn> אלא דווקא ללמד את העם להאמין בנבואותיו של משה. הדרך הטובה ביותר להשיג מטרה זו היתה לתת לעם לצפות בזמן שה' דיבר אל משה, מנהיגם. סברה זו מסתמכת על מילותיו של הקב"ה,&#160;"הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם".</point>
 +
<point><b>נבואה להמונים</b> – עמדתו של רמב"ם יונקת מתפישתו כי נבואה לעולם אינה יכולה להיות מיועדת לכולם, ללא התחשבות ביכולתם ורמתם הרוחנית. לדעתו, העם לא היה מוכן או מסוגל להבין את ה'. יש לציין כי&#160;רמב"ם אינו פוסל את האפשרות כי אנשים מסוימים, כדוגמת אהרן ובניו, יכלו להבין חלקים מהנאמר, בהתאם לרמתם הרוחנית.</point>
 +
<point><b>תפקידו של משה</b> – מאחר והעם לא היה ברמה נבואית גבוהה מספיק בכדי להבין את ה', הוא דיבר רק למשה, אשר לאחר מכן העביר את דברי ה' לשאר העם.</point>
 +
<point><b>"פָּנִים בְּפָנִים"</b> – ביטוי זה מקשה במיוחד על עמדה זו, מכיוון שלפי פרשנים אלו, לא התרחש מפגש&#160;"פָּנִים בְּפָנִים" כלל, זאת מאחר והעם רק הקשיב כאשר ה' דיבר אל משה ואפילו אז, הוא לא הצליח להבין את פשר מילותיו.<fn>אברבנאל מתייחס לקושי זה (השוו גם אבן כספי דברים ה':ד'-ה'). הביטוי&#160;"פָּנִים אֶל פָּנִים" אינו מופיע בשום מקום אחר בתנ"ך, בעוד הביטוי "פָּנִים&#160;בְּפָנִים" מופיע כאשר ה' מדבר אל משה (שמות ל"ג:י"א, דברים ל"ד:י') וכאשר יעקב וגדעון פוגשים מלאכים (בראשית ל"ב:ל"א, שופטים ו':כ"ב).</fn>&#160;רמב"ם מסביר כי המילים&#160;"פָּנִים בְּפָנִים" מתייחסים לתחושת הבהירות אותה חווה העם כאשר קלט את קול א-לוהים ללא תיווך של מלאך.<fn>ראו ספורנו דברים ה':ד'.</fn>&#160;כלומר, אף כי העם רק שמע את קולו של ה', הקול נשמע ישירות, ולא דרך שליח. במובן זה, ניתן לכנות את המפגש&#160;"פָּנִים בְּפָנִים".</point>
 +
<point><b>"אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ה' וּבֵינֵיכֶם"</b> – פסוק זה מתפרש כפשוטו, כמתייחס לתפקידו של משה כמתווך במהלך מתן הדברות עצמם.</point>
 +
<point><b>"בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ"</b> – פסוק זה תומך בעמדה המוצגת, שכן אין כאן שום התייחסות לכוונה כלשהי של ה' לדבר ישירות אל העם, אלא רק שהם יקשיבו בעוד הקב"ה מדבר אל משה.</point>
 +
<point><b>"קוֹל דְּבָרִים אַתֶּם שֹׁמְעִים"</b> – כדי לתמוך בעמדתם, הפרשנים מציינים כי בפסוקים רבים בספר דברים&#160;בהם מתוארת ההתגלות, ישנן התייחסויות חוזרות לקולות שהעם שמע, אך לא למילים כלשהן. ראו <a href="Devarim4-10" data-aht="source">דברים ד׳:י"ב</a>, <a href="Devarim4-33" data-aht="source">ד׳:ל״ג-ל״ו</a>,&#160;<a href="Devarim5-19-28" data-aht="source">ה׳:י״ט-כ״ב</a>.<fn>פסוקים אלו כוללים את הביטויים:&#160;"קוֹל דְּבָרִים אַתֶּם שֹׁמְעִים", "הֲשָׁמַע עָם קוֹל אֱ-לֹהִים", "מִן הַשָּׁמַיִם הִשְׁמִיעֲךָ אֶת קֹלוֹ", "כְּשׇׁמְעֲכֶם אֶת הַקּוֹל", "וְאֶת קֹלוֹ שָׁמַעְנוּ"&#8207;. יש לציין כי שד"ל משתמש בחלקים שונים של רבים מן הפסוקים הכלולים כאן על מנת להוכיח כי ה' דיבר ישירות אל העם. כך, לדוגמא, חרף העובדה כי העם מדבר על שמיעת קולו של א-לוהים, ה' עצמו מקדים לדבריו את המילים: "וְאַשְׁמִעֵם אֶת דְּבָרָי".</fn></point>
 +
<point><b>"מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱ-לֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל"</b> – רמב"ם מציע כי מילים אלו מתייחסות לתפקיד שהוטל על משה במהלך מתן הדברות, להעביר לעם כל אחת מן הדברות, בדיוק כפי ששמע אותה מפי ה'.<fn>יש לציין כי לפי עמדה זו, היינו מצפים שבפסוק ייכתב "א-להים ידבר ומשה יעננו בקול", שכן א-לוהים דיבר קודם ורק אחר כך משה העביר את דבריו לעם.</fn></point>
 +
<point><b>"וַיֵּרֶד מֹשֶׁה אֶל הָעָם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם"</b> – לפי גישה זו, פסוק זה מהווה הקדמה למתן עשרת הדברות מפי משה, אשר הובאו מיד לאחר מכן, מהפסוק הבא ואילך.<fn>רק פסוק אחד בלבד, "וַיְדַבֵּר אֱ-לֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר", מפריד בין ציון שם הדובר ("וַיֵּרֶד מֹשֶׁה אֶל הָעָם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם") לבין תוכן הדיבור (עשרת הדיברות עצמם). פסוק זה נצרך לספר לקורא כי גם א-לוהים וגם משה אמרו את עשרת הדברות (א-לוהים אמר אותם למשה, ולאחר מכן, משה אמר אותם לעם).</fn></point>
 +
<point><b>"וַיְדַבֵּר אֱ-לֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים"</b> – רמב"ם מניח כי אף שהדבר לא נאמר מפורשות, משה הינו קהל היעד בפסוק זה, ואליו דיבר א-לוהים את כל הדברים.</point>
 +
<point><b>"דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה"</b> – המקורות אינם מתייחסים באופן ישיר לפחד העם, אך סביר כי היו טוענים שקול א-לוהים לבדו הספיק על מנת להפחיד אותם. משום כך, לאחר מתן הדברות, הם ביקשו כי בעתיד, משה יקבל את דבר ה' באופן פרטי. לולא העם היה מפחד, יתכן כי היו שומעים את כל השיחות שהתנהלו בין א-לוהים למשה.</point>
 +
<point><b>לשון יחיד</b> – רמב"ם מסביר כי מכיוון שה' דיבר רק אל משה, הוא דיבר בלשון יחיד&#160;("לְךָ", "עָשִׂיתָ", "תִּגְנֹב" וכו'), ולא בלשון רבים, כפי שניתן היה לצפות שיעשה במידה והיה מדבר אל כל העם.</point>
 +
<point><b>מעבר מגוף ראשון לגוף שלישי</b> – סביר כי גישה זו מייחסת את המעבר מגוף ראשון לשלישי לשיקולים ספרותיים ואינה מייחסת לו חשיבות יתירה.<fn>ראו אבן עזרא להלן.</fn></point>
 +
<point><b>"אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום"</b> – רמב"ם מסביר כי&#160;חז"ל מתכוונים באמירה זו ששני הדברות&#160;הראשונים היו "מצוות שכליות" והעם הצליחו להגיע לתבונות אלה בכוח שכלם הישר,<fn>עיינו בהערה 3 לעיל, שלדעת רמב"ם, ניתן להגיע לאמונה בהקב"ה וייחודו דרך תהליך שכלי.</fn> מבלי שיצטרכו למשה שישמש כמתווך להסביר להם אותם.</point>
 +
</opinion>
 +
<opinion>שמעו את קול ה' ישירות
 +
<p>על פי גישה זו, ה' דיבר עם העם ישירות, אך מפאת המרחק ביניהם, העם הצליח לשמוע רק קולות, ולא להבין מילים ברורות.</p>
 +
<mekorot>
 +
<multilink><a href="RDavidZviHoffmannShemot20-1" data-aht="source">רד"צ הופמן</a><a href="RDavidZviHoffmannShemot19-8-9" data-aht="source">שמות י״ט:ח׳-ט׳</a><a href="RDavidZviHoffmannShemot19-13" data-aht="source">שמות י״ט:י״ג</a><a href="RDavidZviHoffmannShemot20-1" data-aht="source">שמות כ׳:א׳</a><a href="RDavidZviHoffmannDevarim5-5" data-aht="source">דברים ה׳:ה׳</a><a href="R. David Zvi Hoffmann" data-aht="parshan">אודות ר׳ דוד צבי הופמן</a></multilink>
 +
</mekorot>
 +
<point><b>תפקידו של משה</b> – מאחר והעם לא היה קדוש מספיק בכדי להתקרב מאוד לה', הם עמדו רחוק יותר מאשר משה. כך, למרות שה' דיבר אל העם ישירות, משה שימש כמתרגם,&#160;מסר לעם את כל מה שלא שמעו,&#160;והסביר את כל מה שלא הבינו.<fn>תפקידו של משה היה דומה מבחינות מסוימות לתפקידו של עוזר הוראה באולם הרצאות גדול, אם כי לא ברור מדוע ה' לא דיבר חזק וברור מספיק כדי שכל העם ישמע את דבריו. מתבקש, אם כן, להסיק כי ה' מיקם את העם רחוק בכוונה, כדי שלא יוכלו לשמוע את מילותיו בבירור. הקב"ה רצה לדבר אל העם כולו, וגם רצה שמשה ישמש כמתרגם, כדי שבכך תתחזק אמונתם של העם הן בא-לוהים והן במשה.<br/>אף על פי כן, ישנה אפשרות כי רד"צ הופמן מונע משיקולים טקסטואליים ומרצון ליישב את הסתירה המדומה בין הפסוקים, יותר משהוא מונע משיקולים רעיוניים. קריאתו אכן מצליחה לייצר הרמוניה בין הפסוקים מהם משתמע כי ה' מדבר אל העם ומשה תיווך ביניהם, לבין הפסוקים מהם משתמע כי רק קולו של ה' נשמע.</fn></point>
 +
<point><b>מטרת ההתגלות בסיני</b> – מאחר וה' יכל ליצור תרחיש בו כל העם שומע אותו על אף המרחק ביניהם, עמדתו של רד"צ הופמן הגיונית רק במידה ומניחים כי ה' מיקם בכוונה תחילה את משה קרוב יותר אליו, ובכך אילץ אותו לשמש כמתרגם,&#160;בעוד הוא עצמו מדבר אל עם ישראל כולו. בדרך זו, הקב"ה וידא כי העם יכיר במשה כנביא, ובמקביל, על ידי החיבור שנוצר בין העם לבינו, עורר את אמונתם בו.</point>
 +
<point><b>נבואה להמונים</b> – רד"צ הופמן מציע כי העם היה ברמת קדושה נמוכה יותר מאשר משה, ולכן נאלצו לעמוד רחוק יותר ממנו. כתוצאה מכך יכולותיהם הנבואיות היו&#160;פחותות יותר.</point>
 +
<point><b>"פָּנִים בְּפָנִים"</b> – רד"צ הופמן היה יכול לטעון כי המפגש נחשב&#160;"פָּנִים בְּפָנִים" מאחר וה' פנה אל העם כולו בדבריו ולא אל משה בלבד.</point>
 +
<point><b>"אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ה' וּבֵינֵיכֶם"</b> – פסוק זה מובן על דרך הפשט, כמתייחס לתפקידו של משה כמתווך הנמצא בין ה' לבין העם, הן מבחינת מיקומו הפיזי על הר סיני, והן מבחינת תפקידו כמתרגם במהלך מתן הדברות.</point>
 +
<point><b>"בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ"</b> – לפי רד"צ הופמן, ה' אומר למשה בפסוק זה כי הוא יתגלה אליו בפני העם כולו, כך שלא יוכלו להטיל ספק יותר בנבואותיו. אין הכוונה&#160;כאן כי ה' לא דיבר אל העם ישירות, אלא רק כי מיקומו של משה כמתווך יגביר את אמונתם במשה.</point>
 +
<point><b>"קוֹל דְּבָרִים אַתֶּם שֹׁמְעִים"</b> – על מנת לחזק את עמדתו, נעזר רד"צ הופמן בפסוקים בספר דברים בהם מודגשת העובדה כי העם שמע רק את הקול הא-לוהי ולא את מילותיו. ראו <a href="Devarim4-10" data-aht="source">דברים ד׳:י"ב</a>, <a href="Devarim4-33" data-aht="source">ד׳:ל״ג-ל״ו</a>,&#160;ו-<a href="Devarim5-19-28" data-aht="source">ה׳:י״ט-כ״ב</a>.<fn>רד"צ הופמן היה יכול להסביר כי הפסוקים האחרים מהם משתמע כי הקב"ה דיבר עם העם ממש (ולא רק השמיע להם קול) מתייחסים לעובדה כי ה' אכן דיבר אל העם, אפילו אם הם לא הצליחו להבין את פשר דבריו.</fn></point>
 +
<point><b>"מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱ-לֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל"</b> – לפי רד"צ הופמן, פסוק זה מתייחס לדיאלוג של משה עם א-לוהים ב<a href="Shemot19-16" data-aht="source">שמות י״ט:י"ט-כ״ה</a>&#160;ולא למתן הדברות. זאת כיוון שרק כאשר ניתנות האזהרות מתרחשת שיחה בה א-לוהים עונה למשה. במהלך מתן הדברות עצמם, לעומת זאת, משה פשוט חוזר אחר מילותיו של ה' אל העם. ולכן, דברי הקב"ה במהלך מתן הדברות לא היוו תגובה למשה ואינן הולמות את התיאור של "יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל&#8207;".&#8206;<fn>כך, למרות שרד"צ הופמן מסכים עם רמב"ם לגבי העובדה כי משה תיפקד כמתווך עבור מתן הדברות במעמד הר סיני, בגלל סיבות טקסטואליות, הוא מעדיף לא להביא פסוק זה כראייה לכך.</fn></point>
 +
<point><b>"וַיֵּרֶד מֹשֶׁה אֶל הָעָם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם"</b> – רד"צ הופמן טוען כי פסוק זה מתייחס למסירת אזהרותיו של ה' אל העם, ולא למתן הדברות.</point>
 +
<point><b>"וַיְדַבֵּר אֱ-לֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים"</b> – לפי רד"צ הופמן, א-לוהים אכן אמר את <b>כל</b> עשרת הדברות אל העם. עם זאת,&#160;היה צורך במתווך&#160;על מנת שדברי ה' יובנו במלואם.</point>
 +
<point><b>צורת יחיד</b> – סביר כי רד"צ הופמן לא ייחס חשיבות מיוחדת לעובדה כי הדברות נאמרו בלשון יחיד ולא בלשון רבים. זאת מכיוון שישנם מקרים רבים בתורה בהם ה' דיבר אל העם כולו והתייחס אליהם כיחידה אחת.<fn>ראו, לדוגמא, את המצוות בויקרא י"ט:י"ג-י"ט.</fn><span class="aht-chrome-space"> לכן, אין בכך ראיה מספקת על מנת להוכיח כי דברי ה' כוונו למשה בלבד.</span></point>
 +
<point><b>"דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה"&#160;– פחד העם</b> – רד"צ הופמן מניח כי אירוע זה התרחש לאחר מתן הדברות ומציע כי לולא העם פחד, הקב"ה היה מעביר להם גם את שאר המצוות באופן זה. רב הופמן אפילו מציע את האופציה כי התוכנית המקורית הייתה שלאחר מתן הדברות, העם יתקרב ואולי&#160;אף יעלה אל מרומי הר סיני וישתתף בכריתת הברית על המצוות.</point>
 +
<point><b>מעבר מגוף ראשון לגוף שלישי</b> – רד"צ הופמן מסכים כאן עם עמדתו של אבן עזרא (להלן) כי המעבר מגוף ראשון לגוף שלישי אינו משמעותי, שכן&#160;"משפט אנשי לשון הקודש לדבר ככה".</point>
 +
</opinion>
 +
</category>
 +
<category>הבינו את כל עשרת הדברות
 +
<p>על פי גישה זו, העם&#160;שמע את כל עשרת הדברות מפי ה' והבין את כולם. פרשנים התומכים בעמדה זו נחלקים בשאלה האם ה' כיוון את דבריו אל העם או אל משה.</p>
 +
<opinion>ה' דיבר אל משה
 +
<p>ה' דיבר אל משה בלבד, אך הוא התכוון שהעם כולו יאזין לשיחתם.</p>
 +
<mekorot>
 +
<multilink><a href="RasagShemot19-9" data-aht="source">ר' סעדיה גאון</a><a href="RasagShemot19-9" data-aht="source">פירוש שמות י״ט:ט׳-כ״א, כ׳:א׳</a><a href="R. Saadia Gaon" data-aht="parshan">אודות ר׳ סעדיה גאון</a></multilink>,<fn>רק חלק מקטע זה בפירושו של ר' סעדיה גאון שרד בגניזה, ולכן קשה לשחזר באופן מלא את עמדתו.</fn> <multilink><a href="RAvrahamShemot20-1" data-aht="source">ר' אברהם בן הרמב"ם</a><a href="RAvrahamShemot20-1" data-aht="source">שמות כ׳:א׳</a><a href="R. Avraham Maimonides" data-aht="parshan">אודות ר׳ אברהם בן הרמב״ם</a></multilink>
 +
</mekorot>
 +
<point><b>מטרת ההתגלות בסיני</b> – לפי גישה זו, להתגלות היתה מטרה כפולה, לעורר אמון במשה כשליח הא-ל מצד אחד, ולחזק את אמונת העם בא-לוהים מצד שני. המטרה הראשונה הושגה בכך שה' כיוון את דבריו אל משה, ובכך&#160;רומם אותו למעמד גבוה יותר משאר האומה. המטרה השניה הושגה בכך שהעם שמע את הקב"ה מדבר.</point>
 +
<point><b>נבואה להמונים</b> – פרשנים הדוגלים בעמדה זו מניחים כי כל אדם יכול לקבל נבואה, ואפילו ללא הכנות נרחבות, אם זהו רצון הא-לוהים. עם זאת, ר' מימון מציין כי כל אדם חווה את ההתגלות באופן שונה, בהתאם לרמתו הרוחנית.<fn>ראו עמדת הרמב"ם לעיל.</fn></point>
 +
<point><b>תפקידו של משה</b> – ר' סעדיה טוען כי, בנוסף למעמד הייחודי לו זכה משה בהיותו הנמען של דבר ה', הוא גם חזר ופירש לעם את כל אחד מהדברות לאחר שה' אמר אותם.<fn>כך יוצא כי העם שמע כל אחת מן הדברות פעמיים, פעם אחת מפי ה' ופעם נוספת מפי משה. אין לנו את המשך פירושו של ר' סעדיה, בו הוא הסביר את מטרת הכפילות הזו.</fn></point>
 +
<point><b>"פָּנִים בְּפָנִים"</b> – ביטוי זה מהווה קושי מסוים לתומכים בגישה זו, שכן בדרך כלל, אירוע בו אדם רק&#160;מאזין לשיחה שהתרחשה בין אחרים (במקרה זה בין הקב"ה לבין משה), לא יתואר כמפגש "פָּנִים בְּפָנִים". ניתן לתרץ כי הביטוי מתכוון כאן רק להדגיש כי חרף מיקומם, העם הבין את&#160;מילותיו של ה' בבירור, כאילו&#160;נאמרו פנים אל פנים ממש.</point>
 +
<point><b>"אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ה' וּבֵינֵיכֶם לְהַגִּיד לָכֶם אֶת דְּבַר ה'&#8207;"</b> – לפי ר' סעדיה, ביטוי זה מתייחס לתפקידו של משה במהלך ההתגלות עצמה, שכן משה היה ממוקם פיזית בין העם לבין הא-לוהים, זאת על מנת שיוכל לחזור על דבר ה' בפניהם.<fn>לחילופין, ניתן לטעון&#160;כי הביטוי מתייחס רק לכך שמיקומו של משה בין א-לוהים לבין העם הוא שאיפשר לעם לשמוע את דבר הא-לוהים. אפשר שזאת עמדתו של ר' מימון.</fn></point>
 +
<point><b>"בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ"</b> – ר' סעדיה מסביר פסוק זה על&#160;דרך&#160;הפשט. נאומו של ה' כוון אל משה לבדו, והעם רק האזין לשיחתם. כך יצא שהעם יכל לשמוע את דבר הא-לוהים, ובמקביל להעריך את גדולתו של משה.</point>
 +
<point><b>"וַיְדַבֵּר אֱ-לֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה"</b> – ר' מימון מציע כי קהל היעד של משפט זה אינו מפורש מכיוון שמילותיו של ה' כאן כוונו לכל הנוכחים, כולל משה, אהרן, והאומה בכללותה. הקב"ה דיבר אל כולם (על אף שמילותיו כוונו אל משה). עמדה זו&#160;עושה שימוש&#160;במילה&#160;"כָּל" כראייה לכך ש<b>כל</b> עשרת הדברות נאמרו על ידי א-לוהים לכולם.<fn>ראו אבן עזרא בהמשך.</fn></point>
 +
<point><b>"מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱ-לֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל"</b> – ר' סעדיה מקשר בין פסוק זה לבין פסוק קודם "בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ", ובכך רומז שהוא חושב כי גם פסוק&#160;זה מתייחס למתן הדברות מפי הא-ל.<fn>אבן עזרא ושד"ל מבינים את פרשנותו של ר' סעדיה כמניחה ששני הפסוקים מתייחסים לשיחה שהתרחשה לפני מתן הדברות, כאשר ה' מזהיר את משה במספר אזהרות. אולם, מביאורו של ר' סעדיה לפסוק ט' ניתן להבין בבירור כי הוא מניח שהפסוק מתייחס לאירוע מתן הדברות עצמו.</fn>&#160;הוא טוען כי מטרתו של הפסוק הינו להבהיר לקורא כי, על מנת ששיחתם של ה' ומשה תישמע מעל קול השופר, הם היו מוכרחים לדבר בקול רם.<fn>לפי ר' סעדיה, גם משה וגם ה' דיברו מאחר ומשה חזר על כל אחת מן הדברות בפני העם. אולם מאחר ומשה דיבר&#160;אחרי ה', ניתן היה לצפות כי הפסוק יהיה כתוב בסדר הפוך&#160;"א-להים ידבר ומשה יעננו בקול".</fn><span class="aht-chrome-space"> לעומת זאת, ר' מימון, הסבור כי משה לא דיבר כלל במהלך הדברות, יכל להבין פסוק זה כמתייחס לשיחתם הקודמת של משה והקב"ה, אשר תוארה בפסוקים כ'-כ"ה.</span></point>
 +
<point><b>"דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה" – פחד העם</b> – לפי גישה זו, אירוע זה מובא&#160;במקומו הכרונולוגי הנכון, שכן הוא התרחש רק לאחר שה' סיים לומר לעם את כל עשרת הדברות.</point>
 +
<point><b>מעבר מגוף ראשון לגוף שלישי</b> – עמדה זו תסכים עם גישתו של אבן עזרא (להלן) כי המעבר מגוף ראשון לגוף שלישי אינו משמעותי, שכן&#160;זהו תופעה נפוצה במקרא.</point>
 +
</opinion>
 +
<opinion>ה' דיבר אל העם ישירות
 +
<p>לפי עמדה זו, ה' דיבר אל העם עצמו, והעם, ולא משה, היה קהל היעד של הדברות כולם.</p>
 +
<mekorot>
 +
<multilink><a href="Josephus3-5-4" data-aht="source">יוספוס</a><a href="Josephus3-5-4" data-aht="source">פלביוס, קדמוניות היהודים ג׳:ה׳:ד׳</a><a href="Josephus" data-aht="parshan">אודות יוספוס</a></multilink>, חז"ל ב<multilink><a href="SHSRabbah1-2" data-aht="source">שיר השירים רבה</a><a href="SHSRabbah1-2" data-aht="source">א׳:ב׳:ב׳</a><a href="Shir HaShirim Rabbah" data-aht="parshan">אודות שיר השירים רבה</a></multilink> ו<multilink><a href="PesiktaRabbati22" data-aht="source">פסיקתא רבתי</a><a href="PesiktaRabbati22" data-aht="source">כ״ב</a><a href="Pesikta Rabbati" data-aht="parshan">אודות פסיקתא רבתי</a></multilink>, <multilink><a href="TanchumaBuberYitro17" data-aht="source">תנחומא (בובר)</a><a href="TanchumaBuberYitro17" data-aht="source">יתרו יז</a><a href="Tanchuma" data-aht="parshan">אודות התנחומא</a></multilink>, <multilink><a href="Kuzari1-87" data-aht="source">ר' יהודה הלוי</a><a href="Kuzari1-87" data-aht="source">א׳:פ״ז</a><a href="R. Yehuda HaLevi" data-aht="parshan">אודות ר' יהודה הלוי</a></multilink>, <multilink><a href="RashbamShemot19-19" data-aht="source">רשב״ם</a><a href="RashbamShemot19-19" data-aht="source">שמות י"ט:י"ט</a><a href="RashbamShemot20-15" data-aht="source">שמות כ':ט"ו</a><a href="R. Shemuel b. Meir (Rashbam)" data-aht="parshan">אודות ר' שמואל בן מאיר</a></multilink>, <multilink><a href="IbnEzraShemotLong20-1" data-aht="source">אבן עזרא</a><a href="IbnEzraShemotLong20-1" data-aht="source">שמות פירוש שני כ׳:א׳</a><a href="IbnEzraDevarim5-5" data-aht="source">דברים ה׳:ה׳</a><a href="R. Avraham ibn Ezra" data-aht="parshan">אודות ר' אברהם אבן עזרא</a></multilink>, <multilink><a href="RalbagShemot19-8" data-aht="source">רלב"ג</a><a href="RalbagShemot19-8" data-aht="source">שמות ביאור המילות י״ט:ח׳-ט׳</a><a href="RalbagShemot20-15" data-aht="source">שמות ביאור המילות כ׳:ט״ו</a><a href="RalbagDevarim5-5" data-aht="source">דברים ה׳:ה׳</a><a href="R. Levi b. Gershom (Ralbag, Gersonides)" data-aht="parshan">אודות ר' לוי בן גרשום</a></multilink>, <multilink><a href="AbarbanelShemot20" data-aht="source">אברבנאל</a><a href="AbarbanelShemot19Q13" data-aht="source">שמות י״ט-כ׳, שאלות י״ג-י״ד</a><a href="AbarbanelShemot19-9" data-aht="source">שמות י״ט:ט׳</a><a href="AbarbanelShemot19-19" data-aht="source">שמות י״ט:י״ט</a><a href="AbarbanelShemot19-20-22" data-aht="source">שמות י״ט:כ׳-כ״ב</a><a href="AbarbanelShemot19" data-aht="source">שמות י״ט:כ״ג</a><a href="AbarbanelShemot20" data-aht="source">שמות כ׳</a><a href="R. Yitzchak Abarbanel" data-aht="parshan">אודות ר' יצחק אברבנאל</a></multilink>, <multilink><a href="ShadalShemot20-1" data-aht="source">שד"ל</a><a href="ShadalShemot19-9" data-aht="source">שמות י״ט:ט׳</a><a href="ShadalShemot19-19" data-aht="source">שמות י״ט:י״ט</a><a href="ShadalShemot19-24" data-aht="source">שמות י״ט:כ״ד</a><a href="ShadalShemot20-1" data-aht="source">שמות כ׳:א׳</a><a href="R. Shemuel David Luzzatto (Shadal)" data-aht="parshan">אודות ר' שמואל דוד לוצאטו</a></multilink>
 +
</mekorot>
 +
<point><b>מטרת ההתגלות בסיני</b><ul>
 +
<li>לפי עמדה זו, מטרת ההתגלות הייתה&#160;ללמד את העם להאמין בא-לוהים, כמו שכתוב בספר דברים&#160;"אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי ה' הוּא הָאֱ-לֹהִים".<fn>נדמה כי ישנה סתירה בין&#160;עמדה זו לבין שמות י"ט:ט', שם כתוב בבירור כי מטרת ההתגלות הייתה לחזק את אמון העם במשה. אבן עזרא מסכים כי גם מטרה זו הושגה בהתגלות על ידי כך שהעם למד כי דיבור עם א-לוהים אינו מוביל למוות באופן ישיר, ולכן ישנה אפשרות כי משה באמת דיבר עם ה' לאורך כל הדרך. רלב"ג ואברבנאל, לעומתו, טוענים כי המטרה לעורר אמון במשה היה רק חלק מהתוכנית המקורית (כאשר ה' תכנן לדבר אל משה ולא אל העם כולו), אך תוכנית זו נדחתה; ראו פירוט בהמשך.</fn> התגלות המונית בקנה מידה כה נרחב&#160;הינה מאורע יוצא דופן בהיסטוריה האנושית ומהווה את אחת ההוכחות החזקות ביותר למציאות הבורא ולמקורה הא-לוהי של התורה.<fn>ראו ר' יהודה הלוי אשר טוען טענה דומה, אך מדגיש כי ההתגלות הא-לוהית להמון הוכיחה לעם כי לבני אדם ישנה יכולת להתנבא, דבר שהוביל הן לאמון העם במשה והן לאמון העם בנביאים עתידיים.&#160;</fn></li>
 +
<li>לפי שד"ל, ישנה אפשרות כי להתגלות היתה מטרה כפולה, לעורר אמונה הן בא-לוהים והן במשה. על ידי כך שהעם שמע את ה' מדבר אל משה לפני הדברות עצמם (ראו פירוט בהמשך), העם הבין את מעמדו הנבואי הרם של משה, ובכך ששמעו בעצמם את ה' מדבר במהלך מתן הדברות, אמונתם בא-לוהים התחזקה.</li>
 +
</ul></point>
 +
<point><b>נבואה להמונים</b> – הפרשנים הדוגלים בעמדה זו מניחים כי כל אדם יכול להתנבא, ואפילו בלי הכנות נרחבות. אף על פי כן, רוב הפרשנים מניחים כי ישנה הגבלה כלשהי באשר לרמה הנבואית אליה היו יכולים העם להגיע. כך, ר' יוסי בר חנינא כותב במדרש תנחומא כי כל אדם תפס את מילות הא-לוהים בהתאם לרמתו הנבואית. רלב"ג ואברבנאל מדגישים כי העם יכל לחוות את ההתגלות רק בחושיהם הפיזיים, ושמעו קול ממשי (ולא רוחני).<fn>רלב"ג מדגיש כי משה, לעומת זאת, שמע את הדברות בדרך "נבואי", על ידי שימוש ביכולותיו הרוחניות.</fn></point>
 +
<point><b>תפקידו של משה</b> – על פי מקורות אלו, למשה לא&#160;היה תפקיד משמעותי בהתגלות. כמו כל שאר העם, משה פשוט שמע את דבר הא-לוהים. לפי אברבנאל ושד"ל, אפילו ברמה הפיזית משה היה ממוקם&#160;יחד עם שאר העם במרגלות ההר ולא היה מוגבה מהם כלל.<fn>פירוש זה צועד בעקבות שמות רבה.</fn></point>
 +
<point><b>"פָּנִים בְּפָנִים"</b> – הפרשנים מבינים שביטוי זה מתייחס למפגש חסר התיווך, אשר התרחש בין ה' לבין העם. ר' לוי מתאר במדרש תנחומא את חווית העם כחוויה בה כל אדם הרגיש כאילו א-לוהים פונה אליו באופן אישי.</point>
 +
<point><b>"אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ה' וּבֵינֵיכֶם"</b> – לפי רוב הפרשנים, פסוק זה מתייחס לתפקידו של משה כמתווך לאחר סיום מתן הדברות, כאשר הוא העביר לעם את שאר מצוות התורה.<fn>אבן עזרא ואברבנאל אומרים זאת במפורש. על פי פרשנותם, הביטוי "בָּעֵת הַהִוא" אינו מתייחס לפרק הזמן המידי המצוין בפסוק (מתן הדברות), אלא לזמן עתידי כלשהו. ראו&#160;<a href="Chronological and Thematic Order" data-aht="page">סדר כרונולוגי ונושאי</a> לדיון על השימוש במושג זה בתנ"ך.<br/>חז"ל ורלב"ג יותר עמומים בהקשר זה. הם לא אומרים בפירוש כי הפסוק מתייחס למתן המצוות האחרות, אלא רק שדברי משה כאן מתייחסים לשיחה בה העם מודים בפחדיהם ומבקשים שמשה ישמש בעתיד כמתווך בינם והקב"ה.</fn>&#160;לחלופין, התומכים בעמדה זו יכולים לטעון, כפי שטען ה<multilink><a href="RambanShemot19-9" data-aht="source">רמב"ן</a><a href="RambanDevarim5-5" data-aht="source">דברים ה׳:ה׳</a><a href="R. Moshe b. Nachman (Ramban, Nachmanides)" data-aht="parshan">אודות ר' משה בן נחמן</a></multilink> כי פסוק זה מתייחס לתפקידו של משה לפני מתן הדברות, שכן הוא העביר לעם את כל הוראותיו של ה' והכין אותם לקראת קבלת הנבואה.</point>
 +
<point><b>"וַיְדַבֵּר אֱ-לֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה"</b> – אבן עזרא מציע כהוכחה לעמדתו את השימוש של הטקסט המקראי במילים "&#8206;&#8207;<b>כָּל&#160;</b>הַדְּבָרִים".<fn>הוא טוען כנגד העמדה המוצגת למטה שרק שני דברות התקבלו ישירות מפי הא-לוהים, על ידי ציון העובדה כי מהמילה "כָּל" משתמע כי לא התרחש שינוי כלשהו באופן העברת הדברות, וכי כולם התקבלו מפי ה'.</fn> שד"ל מוסיף מספר הוכחות&#160;מספר <a href="Devarim4-10" data-aht="source">דברים ד׳:י"ב -י"ג</a>, <a href="Devarim4-33" data-aht="source">ד׳:ל״ו</a>, <a href="Devarim5-19-28" data-aht="source">ה׳:י״ט-כ"א</a>, אשר מכולם ניתן&#160;להסיק כי ה' דיבר מלים ברורות (ולא רק השמיע קולות) אל העם.</point>
 +
<point><b>"בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ"</b><ul>
 +
<li><b>דיבר אל כולם</b> – לפי אבן עזרא,<fn>השוו גם דברי ר' יהודה הלוי בספר הכוזרי.</fn> כוונת פסוק זה היא לא&#160;שה' דיבר אל משה לבדו, אלא רק שכאשר הקב"ה דיבר אל משה (ואל העם כולו), מעמדו כנביא אומת. העם פקפק בנבואותיו של משה בעבר, מאחר וסבר כי אדם אשר קיבל נבואה אינו יכול להמשיך לחיות. לכן, ה' אומר למשה שכאשר העם יראה אותו מדבר אל משה במהלך מתן הדברות, לא תהיה להם ברירה אלא להכיר בעובדה כי טעו בהנחותיהם וכי משה היה דובר אמת.</li>
 +
<li><b>שינוי בתוכנית</b> – לפי רלב"ג ואברבנאל, ה' תיכנן במקור לדבר אל משה לבדו ושהעם רק ישמע את שיחתם, ובכך יוגבר אמונם במשה כנביא. משה לאחר מכן הבהיר להקב"ה כי העם מעדיף שלא יהיה מתווך, ורוצה במפגש פנים אל פנים. כתוצאה מבקשה זו, הקב"ה חזר בו מתוכניתו המקורית.<fn>שני הפרשנים נחלקים ביניהם לגבי פרטי התיאוריה הזו. שניהם מנסים לפתור את הבעיה העולה מן הכפילות של "וַיָּשֶׁב מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה'... וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה'&#8207;" ולהבין מהם "דברי העם" אותם מוסר משה. לפי רלב"ג, כאשר העם אמר למשה "כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה", משה הבין כי העם חיפשו הוכחה לכך שא-לוהים הוא באמת זה שדיבר אל משה לאורך כל הדרך, ולאחר קבלת הוכחה זו הם יתחייבו לקיים את כל מצוותיו. ה', בתגובה לאמירה זו של העם, מציע כי העם יאזין בעוד הוא מדבר אל משה בענן. רק אז הבין משה כי טעה וכי רצון העם באמת הוא לשמוע את א-לוהים מדבר ישירות אליהם (ואם ישמעו את ה' מדבר אליהם בישירות, הם יקיימו את כל מצוותיו). פרשנות זו משתלבת היטב עם השקפתו הכוללת של רלב"ג, על פיה משה טעה לפעמים, במיוחד בתחום יחסיו עם העם. ראו&#160;<a href="Did Moshe Need Yitro's Advice" data-aht="page">האם משה היה זקוק לעצת יתרו?</a><br/>לעומת זאת, לפי אברבנאל, משה הבין את רצון העם לכל אורך הדרך. אולם, כאשר משה העביר בפעם הראשונה את דבר העם אל ה', הוא ציין רק כי העם רוצה לשמוע את קול ה', ושאם דבר זה יקרה העם מתחייב לקיים את הברית. ה', בתגובה לכך, מציע להתגלות בפני משה בקול פיזי (ולא בנבואה רוחנית), כך שהעם יוכל להאזין להם. רק אז הבהיר משה כי העם באמת רוצה לשמוע את ה' מדבר ישירות אליו.</fn></li>
 +
<li><b>לפני מתן הדברות</b> – שד"ל טוען כי פסוק זה מתייחס לשיחה אשר התרחשה בין ה' לבין משה לפני מתן הדברות.</li>
 +
</ul></point>
 +
<point><b>"דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה" – פחד העם</b> – לפי הפרשנים התומכים בעמדה זו, סצנה זו ממוקמת במקומה הכרונולוגי הנכון והתרחשה רק לאחר שה' סיים לומר את כל עשרת הדברות. לפי רשב"ם, אבן עזרא, ורלב"ג, לולא פחד העם, ה' היה&#160;מעביר להם ישירות את כל תרי"ג המצוות, בלי תיווכו של משה.<fn>תגובתו של ה' לפחד זה "הֵיטִיבוּ כׇּל אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ... לֵךְ אֱמֹר לָהֶם שׁוּבוּ לָכֶם לְאׇהֳלֵיכֶם וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי וַאֲדַבְּרָה אֵלֶיךָ אֵת כׇּל הַמִּצְוָה וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תְּלַמְּדֵם" עולה יפה עם עמדה זו. נראה כי הקב"ה אומר למשה כי הוא מסכים עם העם, ושתוכניתו החדשה היא שמשה יעלה להר סיני על מנת לשמוע את שאר המצוות.</fn></point>
 +
<point><b>"כִּי יְרֵאתֶם מִפְּנֵי הָאֵשׁ וְלֹא עֲלִיתֶם בָּהָר"</b><ul>
 +
<li>לפי אבן עזרא, משה אומר כאן כי העם פחד מן האש, אף על פי שכלל לא עלו בהר.</li>
 +
<li>התומכים בעמדה זו יכולים גם לטעון כי התכנית המקורית (לולא פחד העם) הייתה שהעם יעלה אל הר סיני לאחר מתן הדברות וישמע את שאר תרי"ג המצוות הן מנקודת תצפית גבוהה יותר והן ברמה רוחנית גבוהה יותר.<fn>ראו רד"צ הופמן לעיל, אשר הולך בכיוון זה. לטענתו, הפסוק "בִּמְשֹׁךְ הַיֹּבֵל הֵמָּה יַעֲלוּ בָהָר" מתכוון לכך שבמקור הייתה אמורה להתרחש תקיעת שופר אשר לקולה העם יתאסף בכוונה לעלות בהר. תקיעה זו אינה מצוינת בפסוקים מכיוון שבסופו של דבר העם פחד מכדי להמשיך בתוכנית ולעלות בהר. ראו, רב מנחם ליבטאג, "<a href="https://tanach.org/shmot/yitro/yitros1.htm">Parshat Yitro - The Four Stages of Ma'amad Har Sinai</a>", ויונתן גרוסמן, "<a href="https://www.etzion.org.il/he/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA-%D7%99%D7%AA%D7%A8%D7%95-%D7%91%D7%9E%D7%A9%D7%9A-%D7%94%D7%99%D7%95%D7%91%D7%9C-%D7%94%D7%9E%D7%94-%D7%99%D7%A2%D7%9C%D7%95-%D7%91%D7%94%D7%A8">פרשת יתרו - 'במשך היובל המה יעלו בהר'</a>", אשר מסבירים את הביטוי "בִּמְשֹׁךְ הַיֹּבֵל" לא כסימן לכך שהנוכחות הא-לוהית, אלא כקריאה לעם לעלות בהר על מנת לשמוע את ה'. אולם, הם מציעים כי התוכנית המקורית הייתה שהעם יעלה להר סיני על מנת לשמוע את עשרת הדברות עצמם.</fn></li>
 +
</ul></point>
 +
<point><b>"מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱ-לֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל"</b><ul>
 +
<li><b>לפני מתן הדברות&#160;– </b>לפי אבן עזרא, אברבנאל, ושד"ל,<fn>רשב"ם אינו מפורש אך נדמה כי מסכים בנקודה זו.</fn>&#160;הפסוק מתייחס לשיחה שהתרחשה בין א-לוהים למשה לפני מתן הדברות, ולכן אינו מעניק מידע כלל לגבי האופן בו א-לוהים&#160;העביר את הדברות עצמם.<fn>אבן עזרא טוען כי פסוק זה בא לציין שמשה לא פחד מפני הרעמים והמשיך להקשיב בעוד ה' דיבר אליו בקול חזק מן הטבע. לעומתו, אברבנאל מניח כי פסוק זה מציין כי השיחה בין ה' לבין משה לא הייתה שיחה רוחנית, אלא שיחה בקולות ממשיים, כך שכל העם יכלו להאזין לשיחתם.</fn>&#160;</li>
 +
<li><b>לפני ובמהלך הדברות –&#160;</b>רלב"ג טוען כי פסוק זה מתייחס הן לדבר א-לוהים לפני&#160;מתן הדברות, והן למתן הדברות עצמם.<fn>אברבנאל טוען כי רלב"ג מניח כי פסוק זה מתייחס למתן הדברות בלבד, אך בהערותיו של רלב"ג לפסוקים כ'-כ"א הוא אומר מפורשות כי כל האזהרות בפסוקים הללו ניתנו למשה ונשמעו על ידי העם "בקול".</fn>&#160;התיאור של משה מדבר מתייחס לשיחתם המקדימה, אך התיאור של א-לוהים מדבר&#160;"בְקוֹל" יכול להתייחס לשני ההתרחשויות.<fn>הוא מניח כי פסוק זה בא ללמד שה' דיבר עם משה באופן נבואי, אך במקביל גם דיבר אל העם בקול רם (בקול פיזי ולא בנבואה).</fn></li>
 +
<li><b>במהלך הדברות&#160;–&#160;</b><a href="MekhiltaBachodesh4" data-aht="source">ר' אליעזר</a>&#160;מציע כי הפסוק מתייחס למתן הדברות בלבד, וכוונתו היא&#160;שלפני שא-לוהים דיבר אל העם, הוא חיכה שמשה&#160;יגיד לו שהעם מוכן להתגלות.<fn>כך, כשמשה נתן לא-לוהים "אור ירוק", ה' ענה לו בעשרת הדברות.</fn></li>
 +
</ul></point>
 +
<point><b>מעבר מגוף ראשון לגוף שלישי</b> – אבן עזרא מסביר כי מעברים בין גוף ראשון לגוף שלישי נפוצים בטקסט המקראי, והוא נותן מספר דוגמאות לכך.<fn>ראו גם אברבנאל אשר נותן רשימה שלמה של פסוקים המהווים הוכחות נוספות.</fn> בנוסף לכך, אבן עזרא נותן הסבר למקום המדויק בו התרחש המעבר. הוא מציע כי לאחר שהעם קיבל עליו את מרותו של ה' בשני הדברות הראשונים, הקב"ה היה יכול בהמשך הדברות להתייחס לעצמו כא-לוהי עם ישראל בגוף שלישי.</point>
 +
</opinion>
 +
</category>
 +
<category>הבינו רק שני דברות
 +
<p>העם כולו&#160;קיבל רק שני דברות ישירות מה'. הפרשנים חלוקים בשאלה כיצד העם קיבל את שמונה הדברות הנוספים.</p>
 +
<opinion>שמונה רק מפי משה
 +
<p>מכיוון שהעם פחד, ה' הפסיק לדבר אליהם באופן ישיר לאחר שני הדברות הראשונים, ובמקום זה דיבר רק אל משה, אשר מסר לעם את שמונה הדברות הנותרים.</p>
 
<mekorot>
 
<mekorot>
−
Perhaps R. Akiva in <multilink><a href="MekhiltaBachodesh4" data-aht="source">Mekhilta DeRabbi Yishmael</a><a href="MekhiltaBachodesh4" data-aht="source">Bachodesh 4</a><a href="Mekhilta DeRabbi Yishmael" data-aht="parshan">About Mekhilta DeRabbi Yishmael</a></multilink>,<fn>This is how the Rambam appears to understand R. Akiva's words.&#160; R. D"Z Hoffmann, though, thinks that R. Akiva's words refer to the conversation between Moshe and Hashem prior to the Decalogue, and say nothing about the Decalogue itself.</fn> <multilink><a href="RambamMoreh2-33" data-aht="source">Rambam</a><a href="RambamMoreh2-32" data-aht="source">Moreh Nevukhim 2:32</a><a href="RambamMoreh2-33" data-aht="source">Moreh Nevukhim 2:33</a><a href="R. Moshe b. Maimon (Rambam, Maimonides)" data-aht="parshan">About R. Moshe Maimonides</a></multilink>,<fn>In Rambam's <a href="RambamHilchotYesodaiHaTorah8-1" data-aht="source">Hilkhot Yesodei HaTorah</a>, he seems to contradict himself. There, he assumes that the nation not only heard but even understood Hashem's words. He presents the nation as hearing Hashem tell Moshe, "לך אמור להן כך וכך", implying that the nation heard the entire Decalogue while Hashem was communicating it to Moshe. In R. Yosef Albo's Sefer HaIkkarim, however, he presents Rambam's scenario slightly differently, having the nation hear Hashem say to Moshe only, "לך אמר להם שובו לכם לאהליכם", rather than the words of the Decalogue. According to this version, the contradiction is obviated.</fn> <multilink><a href="RAvrahamShemot20-1" data-aht="source">R. Avraham HeChasid</a><a href="RAvrahamShemot20-1" data-aht="source">cited by R. Avraham b. HaRambam Shemot 20:1</a><a href="R. Avraham HeChasid" data-aht="parshan">About R. Avraham HeChasid</a></multilink>
+
ר'&#160;ישמעאל ב<multilink><a href="BavliMakkot23b" data-aht="source">בבלי מכות</a><a href="BavliMakkot23b" data-aht="source">מכות כ״ג:-כ״ד.</a><a href="Bavli Makkot" data-aht="parshan">אודות בבלי מכות</a></multilink>, ר'&#160;המנונא ב<multilink><a href="BavliHorayot8a" data-aht="source">בבלי הוריות</a><a href="BavliHorayot8a" data-aht="source">בבלי הוריות ח׳.</a><a href="Talmud Bavli" data-aht="parshan">אודות הבבלי</a></multilink>, ר' יהושע ב<multilink><a href="SHSRabbah1-2" data-aht="source">שיר השירים רבה</a><a href="SHSRabbah1-2" data-aht="source">א׳:ב׳:ב׳</a><a href="Shir HaShirim Rabbah" data-aht="parshan">אודות שיר השירים רבה</a></multilink>, <multilink><a href="PsJShemot20-2" data-aht="source">תרגום ירושלמי (יונתן)</a><a href="PsJShemot20-2" data-aht="source">שמות כ׳:ב׳</a><a href="Targum Yerushalmi (Yonatan)" data-aht="parshan">אודות תרגום ירושלמי (יונתן)</a></multilink>, ר' יהושע בן לוי ב<multilink><a href="PesiktaRabbati22" data-aht="source">פסיקתא רבתי</a><a href="PesiktaRabbati22" data-aht="source">22</a><a href="Pesikta Rabbati" data-aht="parshan">אודות פסיקתא רבתי</a></multilink>,&#160;<multilink><a href="RashiShemot19-19" data-aht="source">רש״י</a><a href="RashiShemot19-19" data-aht="source">שמות י״ט:י״ט</a><a href="RashiShemot20-1" data-aht="source">שמות כ׳:א׳</a><a href="R. Shelomo Yitzchaki (Rashi)" data-aht="parshan">אודות ר' שלמה יצחקי</a></multilink>, <multilink><a href="RYBSShemot20-1" data-aht="source">ר' יוסף בכור שור</a><a href="RYBSShemot20-1" data-aht="source">שמות כ׳:א׳</a><a href="RYBSDevarim5-4" data-aht="source">דברים ה׳:ד׳-ה׳</a><a href="R. Yosef Bekhor Shor" data-aht="parshan">אודות ר׳ יוסף בכור שור</a></multilink>.<fn>כך הוא מסביר את ההתגלות בדברים ה'. אולם, בשמות כ', הוא הציע תחילה כי העם שמע את כל עשרת הדברות מפי הקב"ה ורק אחר כך הציג את הרעיון כי ההתגלות התרחשה בשני שלבים.</fn>
 
</mekorot>
 
</mekorot>
−
<point><b>Moshe's role</b> – Since the nation was not on a high enough prophetic level to understand Hashem, Hashem spoke only to Moshe, who then relayed Hashem's messages to the people.</point>
+
<point><b>תפקידו של משה</b> – משה תפקד כמתווך בשמונה הדברות האחרונים, ומסר לעם את הדברות הללו במקום ה'.</point>
−
<point><b>"פָּנִים בְּפָנִים"</b> – This phrase is difficult for this position, since according to these exegetes, there was no "face to face" encounter, as the people were only listening in as Hashem spoke to Moshe and they were not even able to understand His words.<fn><multilink><a href="AbarbanelShemot19" data-aht="source">Abarbanel</a><a href="AbarbanelShemot19" data-aht="source">Shemot 19:23</a><a href="R. Yitzchak Abarbanel" data-aht="parshan">About R. Yitzchak Abarbanel</a></multilink>&#160;notes this difficulty (cf. Ibn Kaspi Devarim 5:4-5).&#160; The phrase "פָּנִים בְּפָנִים" appears nowhere else in Tanakh, while the similar expression "פָּנִים אֶל פָּנִים" appears regarding Hashem's communication with Moshe (Shemot 33:11, Devarim 34:10) and Yaakov and Gidon's encounters with angels (Bereshit 32:31, Shofetim 6:22).</fn>&#160; This approach might attempt to explain that the words "פָּנִים בְּפָנִים" refer to a vivid sensory experience of apprehending the Divine while awake, rather than in a dream.<fn>Cf. Seforno Devarim 5:4.</fn></point>
+
<point><b>מדוע התרחש המעבר?</b> לפי הפרשנים התומכים בעמדה זו, התוכנית המקורית הייתה שהקב"ה יאמר את כל עשרת הדברות ישירות אל העם. אולם, לאחר שה' מסר לעם את שני הדיברות הראשונים, העם נתקף פחד וביקש ממשה שיתווך ביניהם.</point>
−
<point><b>"אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ה' וּבֵינֵיכֶם"</b> – This verse is understood, as per the simple reading of its context, to refer to Moshe's mediating role during the giving of the Decalogue itself.</point>
+
<point><b>"פָּנִים בְּפָנִים"</b> – ביטוי זה מתאר את&#160;שני הדברות הראשונים,&#160;אותם שמע העם ישירות מפי הקב"ה.</point>
−
<point><b>"בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ"</b> – This position finds support from this verse, as it makes no mention of Hashem intending to speak directly to the nation itself, but rather only of them listening as Hashem speaks to Moshe.</point>
+
<point><b>"אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ה' וּבֵינֵיכֶם"</b> – פסוק זה מתייחס לשמונה הדברות האחרונים,&#160;בהם משה שימש כמתווך והעביר לעם את דברי ה'.</point>
−
<point><b>"קוֹל דְּבָרִים אַתֶּם שֹׁמְעִים"</b> – To support their position, these commentators point to the many verses in the description of the event in Devarim which consistently refer to the voice that the nation heard, rather than any words. See <a href="Devarim4-10" data-aht="source">Devarim 4:12</a>, <a href="Devarim4-33" data-aht="source">4:33-36</a>, and <a href="Devarim5-19-28" data-aht="source">5:19-22</a>.<fn>These include: "<b>קוֹל</b> דְּבָרִים אַתֶּם שֹׁמְעִים", "הֲשָׁמַע עָם <b>קוֹל</b> אֱלֹהִים", "מִן הַשָּׁמַיִם הִשְׁמִיעֲךָ אֶת <b>קֹלוֹ</b>", "כְּשׇׁמְעֲכֶם אֶת <b>הַקּוֹל</b>", "וְאֶת <b>קֹלוֹ</b> שָׁמַעְנוּ". It should be noted, though, that Shadal points to other parts of many of these same verses to prove that Hashem spoke directly to the nation. Thus, for instance, despite the fact that the nation speaks of hearing Hashem's voice, Hashem himself prefaces His remarks by saying, "וְאַשְׁמִעֵם אֶת <b>דְּבָרָי</b>", I will have them listen to my<b> words</b>.</fn></point>
+
<point><b>"דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה" – פחד העם</b> – לפי פרשנים אלו, התרחשות זו אירעה בין הדיבר השני לשלישי. הפסוק ממוקם שלא בהקשרו המקורי על מנת שלא לקטוע את הרצף העלילתי, ועל מנת שהדברות יתקבלו כרשימה אחת מתמשכת. ר' יוסף בכור שור מוסיף כי לולא פחד העם, הוא יכל לשמוע את כל הדברות ישירות מהקב"ה. אפשרות נוספת היא, שה' מעולם לא תיכנן לומר לעם יותר משני דברות מבלי כל קשר לפחד שלהם.<fn>יש לציין כי בפרט זה, עמדה זו דומה הרבה יותר לגישה לעיל כי העם שמע את כל עשרת הדברות, מאשר לעמדת רמב"ן להלן. לעומת דעת רמב"ן, שתי העמדות הראשונות מניחות כי ה' שינה את תוכניתו המקורית מפאת פחד העם, והן חלוקות רק לגבי נקודת הזמן בה פחד זה התגלה (לאחר הדיבר השני או העשירי).&#160;ההבדל ביניהם נובע, למעשה, מן העובדה שעמדה אחת מתייחסת לבעיית המעבר בגוף הדובר, ואילו השנייה מתייחסת למיקומו של הפסוק בו מצויין פחד העם.</fn></point>
−
<point><b>"מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל"</b> – Rambam suggests that these words refer to the role Moshe played during the Decalogue, when he relayed to the nation every statement of Hashem exactly as he heard it.<fn>According to this, though, one might have expected the verse to read "ה' ידבר ומשה יעננו בקול" since Hashem speaks first and only then does Moshe transmit.</fn></point>
+
<point><b>"כִּי יְרֵאתֶם מִפְּנֵי הָאֵשׁ וְלֹא עֲלִיתֶם בָּהָר"</b> – מפסוק זה משתמע שלולא נתקף העם בפחד הם היו עולים את הר סיני. דבר זה מקשה על התומכים בגישה זו, שכן לטעמם, העם הביע פחדיו במהלך הדברות, ובזמן ההתגלות נאסר עליהם לעלות את הר סיני, בין אם פחדו ובין אם לאו. לכן, ייתכן שהתומכים בגישה זו נדרשים לתרץ, כפי שעשה אבן עזרא (לעיל), כי כוונת הפסוק היא שלמרות שהעם כלל לא עלה אל ההר, הוא עדיין פחד.<fn>ר' יוסף בכור שור, לעומת זאת, טוען כי משה מתייחס כאן לעלייה עתידית אל הר סיני, על מנת לשמוע את שאר המצוות.</fn></point>
−
<point><b>"וַיֵּרֶד מֹשֶׁה אֶל הָעָם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם"</b> – According to this approach, this verse refers to Moshe's relaying of the Decalogue which begins a mere one verse later.<fn>The single intervening verse, "וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים", interrupts between the mention of the speaker and the actual words spoken, because the text needs to tell the reader that both Hashem and Moshe spoke these words (Hashem to Moshe and then Moshe to the nation).</fn></point>
+
<point><b>מעבר מגוף ראשון לגוף שלישי</b> – על מנת לאשש גישה זו, ר' יוסף קרא מצביע על כך שמתרחש מעבר מגוף ראשון לגוף שלישי הישר לאחר סיום הדיבר השני. אם זוהי הנקודה בה משה החל לדבר, ההתייחסות לא-לוהים בגוף שלישי מובנת לחלוטין.</point>
−
<point><b>"וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים"</b> – Rambam assumes that Moshe is the unstated audience of this verse, and it is to him that Hashem addressed all of His words.</point>
+
<point><b>"מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱ-לֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל"</b> – רש"י מסביר כי כאשר משה העביר לעם את שמונה הדברות, א-לוהים&#160;חיזק את עוצמת&#160;קולו של משה על מנת שכל העם ישמע אותו.<fn>בהתאם, בביטוי "יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל" הכוונה היא כי א-לוהים הגביר את קולו של משה, ולא כי הוא ענה למשה.</fn></point>
−
<point><b>"דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה"</b> – These sources do not address the issue of the nation's fear but would likely explain that the sound of Hashem's voice alone was enough to scare the people. Thus, after the giving of the Decalogue, they requested that in the future Moshe receive Hashem's words in private.&#160; Had the nation not been fearful, perhaps all communications between Hashem and Moshe would have been overheard by the nation.</point>
+
<point><b>"וַיְדַבֵּר אֱ-לֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים"</b> – אבן עזרא טוען כנגד עמדה זו כי מהמילה&#160;"כָּל" משתמע כי לא התרחש שינוי&#160;באופן העברת הדיברות לעם. רש"י מסביר כי הפסוק בא ללמד כי, במקור, א-לוהים אמר את כל עשרת הדברות&#160;בו-זמנית ורק אחר כך הוא הפריד ביניהם.</point>
−
<point><b>Singular form</b> – Rambam explains that since Hashem was speaking just to Moshe, He used the singular ("לְךָ", "עָשִׂיתָ", "תִּגְנֹב" etc.), rather than the plural which might have been expected if the speech was aimed at all of the Israelites.</point>
+
<point><b>"וַיְדַבֵּר אֱ-לֹהִים... לֵאמֹר"</b> – רש"י יכל להציע כי קהל היעד של דבר הא-לוהים נותר עמום, משום שהיו שני קהלי יעד נפרדים, אחד לאחר השני. א-לוהים דיבר קודם אל העם כולו, ולאחר מכן אל משה לבד.</point>
−
<point><b>Switch from 1st to 3rd person</b> – This approach would likely attribute the switch from first to third person to literary variation and not give it any additional significance.<fn>See Ibn Ezra below.</fn></point>
+
<point><b>"בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ"</b> – פסוק זה מקשה על הנוקטים בעמדה זו כיוון שהם גורסים כי התוכנית המקורית לא היתה לדבר למשה לבד, אלא אל האומה כולה. הם יכולים להסביר כי הפסוק מתייחס לשיחתם המקדימה של הקב"ה ומשה, בה ה' מסר למשה הוראות לקראת ההתגלות, והעם האזין להם.</point>
−
<point><b>"אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום"</b> – Rambam explains this statement of Chazal to mean only that the nation was able to on their own arrive at an understanding of the first two commandments, without any need for Moshe to provide an explanation.</point>
+
<point><b>מטרת ההתגלות בסיני</b> – פרשנים אלו יכולים לטעון כי מטרת ההתגלות היתה להחדיר בעם אמונה בא-לוהים, ולאו דווקא אמון בנבואותיו של משה. לולא העם היה נכנע לפחדיו, משה לא היה משחק תפקיד מרכזי בהתגלות כלל.</point>
−
<point><b>Purpose of Sinaitic revelation</b> – Rambam states that the main purpose of the revelation was, not to instill belief in Hashem, but to teach the nation to believe in Moshe's prophecy.&#160; This was best achieved by having the nation watch as Hashem spoke to their leader. This is supported by Hashem's words, "הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם".</point>
+
<point><b>נבואה להמונים</b> – הפרשנים מניחים כי א-לוהים לפעמים מעניק כוחות נבואיים גם לאלו שלא עברו הכנה משמעותית ואינם בעלי ניסיון נבואי.</point>
−
<point><b>Prophecy for the masses</b> – Rambam's position is motivated by his belief that indiscriminate prophecy is impossible, and his understanding that the nation was not prepared or qualified to understand Hashem. However, Rambam allows for the possibility that specific people, like Aharon and his sons, could potentially have understood more, depending on their spiritual level.</point>
 
 
</opinion>
 
</opinion>
−
<opinion>Heard Voice Directly
+
<opinion>בשמונה שמעו רק קול
−
<p>Hashem spoke to the people directly, but due to their distance, they could make out only a voice and not distinct words.</p>
+
<p>ה' אמר לעם גם את שמונה הדברות הנותרים, אך העם רק שמע את קול א-לוהים ולא הבין את פשר מילותיו במהלך דברות אלו. על כן, העם נזקק למשה שיתרגם את דבר הא-לוהים בשמונה הדברות האחרונים.</p>
 
<mekorot>
 
<mekorot>
−
<multilink><a href="RDZHoffmannShemot20-1" data-aht="source">R. D"Z Hoffmann</a><a href="RDZHoffmannShemot19-7-9" data-aht="source">Shemot 19:7-9</a><a href="RDZHoffmannShemot20-1" data-aht="source">Shemot 20:1</a><a href="RDavidZviHoffmannDevarim5-5" data-aht="source">Devarim 5:5</a><a href="R. David Zvi Hoffmann" data-aht="parshan">About R. David Zvi Hoffmann</a></multilink>
+
<multilink><a href="RambanShemot20-6" data-aht="source">רמב"ן</a><a href="RambanShemot19-9" data-aht="source">שמות י״ט:ט׳</a><a href="RambanShemot19-19" data-aht="source">שמות י״ט:י״ט</a><a href="RambanShemot20-6" data-aht="source">שמות כ׳:ו׳</a><a href="RambanShemot20-14" data-aht="source">שמות כ׳:י״ד</a><a href="RambanDevarim5-5" data-aht="source">דברים ה׳:ה׳</a><a href="R. Moshe b. Nachman (Ramban, Nachmanides)" data-aht="parshan">אודות ר' משה בן נחמן</a></multilink>
 
</mekorot>
 
</mekorot>
−
<point><b>Moshe's role</b> – Since the people were not sanctified enough to come very close to Hashem they stood further away than Moshe.&#160; Thus, although Hashem addressed His words to all, Moshe needed to act as a translator to relay and explain what the nation could not hear or comprehend.<fn>Moshe's role was somewhat akin to that of a teaching assistant in a large lecture hall.&#160; It is unclear, though, why Hashem would not have simply spoken loudly and clearly enough for all to hear.&#160; It therefore seems likely that the positioning was intentional. Hashem purposefully wanted to set up Moshe in the role of translator while still addressing the nation as a whole, thereby leading the nation to belief in both Hashem and Moshe.<br/>It is possible, though, that R. D"Z Hoffmann is motivated more by textual concerns and the desire to make sense of the seemingly contradictory verses, than by conceptual issues.&#160; His reading manages to harmonize between the verses which sound as if Hashem is speaking to the nation, those that present Moshe as mediator, and those that insinuate that only a voice was heard.</fn></point>
+
<point><b>מדוע התרחש השינוי באמצע הדברות?</b> רמב"ן מציע כי ה' רצה מלכתחילה שמשה יסביר לעם את שמונה הדברות האחרונים,&#160;על מנת&#160;שתיווכח בפניהם מעמדו הנבואי הנשגב. בנוסף לכך, את שני הדברות הראשונים, הקב"ה רצה להעביר&#160;לעם באופן ישיר, שכן דברות אלו משמשים כעיקרי אמונה ומהוות בסיס להבנת שאר התורה.<fn>כך, בניגוד לעמדה לעיל, רמב"ן טוען כי השינוי באמצע הדברות היה חלק מן התוכנית המקורית, ולא התרחש כתוצאת פחד העם.</fn></point>
−
<point><b>"פָּנִים בְּפָנִים"</b> – R. D"Z Hoffmann would assert that the encounter was considered "face to face" since Hashem was addressing Himself to the nation as a whole and not just to Moshe.</point>
+
<point><b>"פָּנִים בְּפָנִים"</b> – לפי רמב"ן, העם שמע את כל עשרת הדברות "פָּנִים בְּפָנִים", אך הבין רק את שני הדברות הראשונים.</point>
−
<point><b>"אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ה' וּבֵינֵיכֶם"</b> – This verse is understood simply to refer to Moshe's role as a middleman, both in terms of his physical positioning on the mountain in between Hashem and the nation, as well as his duties as translator during the delivering of the Decalogue.</point>
+
<point><b>"אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ה' וּבֵינֵיכֶם"</b> – ביטוי זה מתייחס לתפקידו של משה כמתווך במהלך חלקה השני של ההתגלות, כאשר משה הסביר לעם את שמונה הדברות האחרונים.</point>
−
<point><b>"בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ"</b> – According to R. D"Z Hoffmann, Hashem is telling Moshe that He will appear to him in the presence of the entire nation so that they will no longer doubt his prophecy.&#160; This, though, does not insinuate that Hashem did not also direct His words at the rest of the people, but more simply that Moshe's positioning boosted the nation's faith in him.</point>
+
<point><b>מעבר מגוף ראשון לגוף שלישי</b> – רמב"ן משתמש במעבר לגוף שלישי על מנת להוכיח כי אכן התרחש שינוי בדובר, ומשה הוא זה שאמר את שמונה הדברות האחרונים.</point>
−
<point><b>"קוֹל דְּבָרִים אַתֶּם שֹׁמְעִים"</b> – R. D"Z Hoffmann brings support for the idea that the nation did not comprehend Hashem's words from the repeated emphasis on having heard His voice rather than His words. See <a href="Devarim4-10" data-aht="source">Devarim 4:12</a>, <a href="Devarim4-33" data-aht="source">4:33-36</a>, and <a href="Devarim5-19-28" data-aht="source">5:19-22</a>.<fn>R. D"Z Hoffmann would explain the other verses which suggest that Hashem actually spoke to the nation (and did not merely emit a voice) to refer to the fact that Hashem did in fact address them, even if they did not comprehend what He said.</fn></point>
+
<point><b>"וַיְדַבֵּר אֱ-לֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים"</b> – המילה&#160;"כָּל" היא המניעה את רמב"ן להציע כי למעשה, העם שמע את כל הדברות מפי א-לוהים (גם אם העם לא הבין את כולם).</point>
−
<point><b>"מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל"</b> – According to R. Hoffmann, this verse refers to Moshe's dialogue with Hashem in <a href="Shemot19-16" data-aht="source">Shemot 19:19-25</a> and not to the Decalogue.&#160; Only when relaying the warnings is there a conversation in which Hashem responds to Moshe.&#160; During the revelation itself, Moshe simply repeated Hashem's words to the people, but Hashem's words were not a response to Moshe and would not be aptly described as "יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל&#8207;&#8206;".<fn>Thus, though R. D"Z Hoffmann agrees with Rambam above that Moshe played a mediating role, due to textual reasons, he prefers not to adduce this verse as evidence.</fn></point>
+
<point><b>"דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה" – פחד העם</b> – רמב"ן טוען כי התרחשות זו אירעה לפני מתן הדברות. לפני שה' החל לדבר, העם התרחק מן ההר יותר משנצטרך וביקש כי משה ישמש כמתווך ביניהם.<fn>משה הצליח להרגיע אותם מספיק על מנת שישארו במקומם ויקשיבו.</fn> רמב"ן טוען כי התיאור הדומה בספר דברים המספר על פחד זקני העם, מתייחס למעשה לתקרית אחרת, אשר אירעה במהלך מתן הדברות.&#160;זקני העם, אשר פעלו תחת ההנחה כי הקב"ה תיכנן להעביר להם את כל הדברות ישירות, ביקשו ממשה שישמש כמתווך ביניהם. משה הסכים מאחר וזו הייתה התוכנית לאורך כל הדרך.</point>
−
<point><b>"וַיֵּרֶד מֹשֶׁה אֶל הָעָם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם"</b> – R. D"Z Hoffmann asserts that this verse refers to transmitting Hashem's warnings to the nation, and not to the Decalogue.</point>
+
<point><b>"מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱ-לֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל"</b> – רמב"ן טוען כי מילים אלה מתייחסות לשיחה בין א-לוהים לבין משה, אשר התרחשה במהלך שלושת ימי ההכנה להתגלות.<fn>ראו אבן עזרא ואחרים לעיל. ייתכן כי רמב"ן הסביר כך את הפסוק, אף על פי שלטענתו, משה אכן דיבר במהלך הדברות, מכיוון שרמב"ן מניח כי הפסוק מתייחס לשיחה בעלת אופי הדדי, בה א-לוהים ומשה משיבים זה לזה.</fn></point>
−
<point><b>"וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים"</b> – According to R. D"Z Hoffmann, Hashem did communicate the entire Decalogue to the nation.&#160; A go-between was necessary, though, to fully understand what He said.</point>
+
<point><b>"בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ"</b> – לפי רמב"ן, פסוק זה מתייחס למתן הדברות עצמם. ה' אמר למשה כי כאשר העם יחווה נבואה וישמע את הקב"ה מדבר, לא תהיה לו ברירה אלא להכיר בכך שה' אכן מדבר עם משה תכופות. כך, אמונתו של העם, הן במשה והן בא-לוהים, תתחזק.</point>
−
<point><b>Singular form</b> – R. D"Z Hoffmann would likely attribute no special significance to the singular rather than plural formulation, as there are many instances in Torah where Hashem addresses the nation and refers to them as a singular unit.<fn>See, for instance, the commandments in Vayikra 19:13-19.</fn> Thus, this is not sufficient evidence that Hashem directed His words at Moshe alone.</point>
+
<point><b>מטרת ההתגלות בסיני</b> – להתגלות הית מטרה כפולה, לחזק את אמונת העם הן בא-לוהים והן במשה כנביא. מטרה שנייה זו הייתה הכרחית מכיוון שהוטל על משה התפקיד להעביר לעם את שאר מצוות התורה.</point>
−
<point><b>The nation's fear – "דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה"</b> – R. D"Z Hoffmann assumes that this event occurred after the giving of the Decalogue and suggests that had the nation not been fearful, Hashem would have relayed the rest of the commandments to them as well.&#160; He even raises the possibility that the original plan was that, after the Decalogue, the nation would approach and perhaps even ascend the mountain to partake in the establishing of the covenant over the commandments.</point>
+
<point><b>נבואה להמונים</b> – לפי עמדה זו, כל אדם יכול לחוות התגלות, ואפילו ללא הכנות מספקות, במידה וזהו רצון א-לוהים.</point>
−
<point><b>Switch from 1st to 3rd person</b> – R. D"Z Hoffmann agrees with Ibn Ezra's view that the first person to third person switch is insignificant, as "משפט אנשי לשון הקודש לדבר ככה".</point>
 
−
<point><b>Purpose of Sinaitic revelation</b> – As Hashem could have created a scenario in which all the people could understand Him despite their distance, R. D"Z Hoffmann's approach is only logical if one posits that Hashem intentionally positioned Moshe closer, requiring him to act as translator, while still addressing His words to all. This ensured that the people would recognize Moshe's stature as prophet, but simultaneously connected them to Hashem and bolstered their belief in Him.</point>
 
−
<point><b>Prophecy for the masses</b> – R. D"Z Hoffmann suggests that the people were at a lower level of sanctity than Moshe.&#160; This necessitated a greater distance from Hashem and resulted in reduced prophetic capabilities.</point>
 
 
</opinion>
 
</opinion>
 
</category>
 
</category>
−
 
 
</approaches>
 
</approaches>
 
</page>
 
</page>
 
</aht-xml>
 
</aht-xml>

Latest revision as of 03:31, 19 June 2019

עשרת הדברים: ישירות מהקב"ה או דרך משה?

גישות פרשניות

תרגום זה עדיין לא עבר ביקורת עורך

סקירה

התגלותו של ה' במעמד הר סיני מוצגת בתורה באופנים שונים ואף סותרים, דבר המוליד גישות פרשניות שונות לשאלה: האם העם קיבל את עשרת הדיברות מה' או ממשה? לתשובות השונות לשאלה זו השלכות חשובות לגבי מטרת ההתגלות הא-לוהית בסיני כולה.

בקצה האחד של הספקטרום, רמב"ם ורד"צ הופמן מתרכזים בפסוקים בהם משה מוצג כמתווך, וטוענים כי העם שמע רק את קולו של ה' ולא הצליח להבין דבר ממילותיו. משה, אם כן, פעל כמתווך, או כמתרגם, לכל עשרת הדברות. מגישות אלו נובע כי מטרת ההתגלות לא היתה להחדיר בעם אמונה בה', אלא דווקא ללמדם להאמין בנבואותיו של משה. בקצה האחר, רשב"ם, אבן עזרא, ואחרים, מתרכזים בתיאורי הפרשה כמפגש "פנים לפנים". בהתאם לכך, הם מניחים כי ה' תקשר עם העם ישירות, והעביר להם את כל עשרת הדברות במטרה לחזק את אמונתם בא-לוהים.

ישנן גם גישות הנמצאות בתווך שבין שני הקצוות הללו, כדוגמת רש"י, רמב"ן, ואחרים. פרשנים אלו מחפשים לפתור את הסתירה שבין הפסוקים על ידי אימוץ עמדת ביניים, הגורסת כי ניתן לחלק את עשרת הדברות לשתי קבוצות. את שני הדברות הראשונים, קיבלו העם ישירות מפיו של הקב"ה, אך הם נזקקו למשה על מנת שיסביר להם את השמונה הנותרים. רמב"ן מסביר כי היתה מטרה כפולה להתגלות בסיני. ההתגלות נועדה להחדיר אמונה בה' מצד אחד, ולהחדיר אמונה במשה כנביא מצד שני. יסודות האמונה, אם כן, התקבלו ישירות מפי ה', ושאר הדברות הועברו על ידי משה, אשר מנקודה זו ואילך שימש כמורה לעם בכל הנוגע לחוקי הא-ל ומצוות התורה.

לא הבינו אף דיבר

לפי עמדה זו, העם שמע רק את קולו של ה', אך לא הבין את פשר מילותיו כלל. משה, אם כן, נצרך לתפקד כמתווך בין הקב"ה לבין העם במהלך כל עשרת הדברות. הפרשנים חלוקים בשאלה האם קולו של ה' אותו שמע העם היה מיועד להם, או שהם רק האזינו לשיחה שהתרחשה בין ה' ומשה.

שמעו את שיחתו של ה' עם משה

העם הקשיב כאשר ה' אמר את עשרת הדברות למשה, אך הוא שמע רק את רחשי הקול הא-לוהי, ולא הצליח להבין את פשר מילותיו כלל.

מקורות:

אולי רבי עקיבא במכילתא דרבי ישמעאלי״ט:י״טאודות מכילתא דרבי ישמעאל שמות,1 רמב"םרמב"ם הלכות יסודי התורה ז׳:ו׳רמב"ם הלכות יסודי התורה ח׳:א׳מורה נבוכים א':ל״זמורה נבוכים ב׳:ל״במורה נבוכים ב׳:ל״גאודות ר' משה בן מיימון,2 ר' אברהם בן הרמב"םשמות כ׳:א׳אודות ר׳ אברהם בן הרמב״ם

מטרת ההתגלות בסיני – רמב"םרמב"ם הלכות יסודי התורה ח׳:א׳אודות ר' משה בן מיימון סובר כי המטרה המרכזית של ההתגלות לא היתה להחדיר אמונה בה',3 אלא דווקא ללמד את העם להאמין בנבואותיו של משה. הדרך הטובה ביותר להשיג מטרה זו היתה לתת לעם לצפות בזמן שה' דיבר אל משה, מנהיגם. סברה זו מסתמכת על מילותיו של הקב"ה, "הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם".
נבואה להמונים – עמדתו של רמב"ם יונקת מתפישתו כי נבואה לעולם אינה יכולה להיות מיועדת לכולם, ללא התחשבות ביכולתם ורמתם הרוחנית. לדעתו, העם לא היה מוכן או מסוגל להבין את ה'. יש לציין כי רמב"ם אינו פוסל את האפשרות כי אנשים מסוימים, כדוגמת אהרן ובניו, יכלו להבין חלקים מהנאמר, בהתאם לרמתם הרוחנית.
תפקידו של משה – מאחר והעם לא היה ברמה נבואית גבוהה מספיק בכדי להבין את ה', הוא דיבר רק למשה, אשר לאחר מכן העביר את דברי ה' לשאר העם.
"פָּנִים בְּפָנִים" – ביטוי זה מקשה במיוחד על עמדה זו, מכיוון שלפי פרשנים אלו, לא התרחש מפגש "פָּנִים בְּפָנִים" כלל, זאת מאחר והעם רק הקשיב כאשר ה' דיבר אל משה ואפילו אז, הוא לא הצליח להבין את פשר מילותיו.4 רמב"ם מסביר כי המילים "פָּנִים בְּפָנִים" מתייחסים לתחושת הבהירות אותה חווה העם כאשר קלט את קול א-לוהים ללא תיווך של מלאך.5 כלומר, אף כי העם רק שמע את קולו של ה', הקול נשמע ישירות, ולא דרך שליח. במובן זה, ניתן לכנות את המפגש "פָּנִים בְּפָנִים".
"אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ה' וּבֵינֵיכֶם" – פסוק זה מתפרש כפשוטו, כמתייחס לתפקידו של משה כמתווך במהלך מתן הדברות עצמם.
"בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ" – פסוק זה תומך בעמדה המוצגת, שכן אין כאן שום התייחסות לכוונה כלשהי של ה' לדבר ישירות אל העם, אלא רק שהם יקשיבו בעוד הקב"ה מדבר אל משה.
"קוֹל דְּבָרִים אַתֶּם שֹׁמְעִים" – כדי לתמוך בעמדתם, הפרשנים מציינים כי בפסוקים רבים בספר דברים בהם מתוארת ההתגלות, ישנן התייחסויות חוזרות לקולות שהעם שמע, אך לא למילים כלשהן. ראו דברים ד׳:י"ב, ד׳:ל״ג-ל״ו, ה׳:י״ט-כ״ב.6
"מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱ-לֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל" – רמב"ם מציע כי מילים אלו מתייחסות לתפקיד שהוטל על משה במהלך מתן הדברות, להעביר לעם כל אחת מן הדברות, בדיוק כפי ששמע אותה מפי ה'.7
"וַיֵּרֶד מֹשֶׁה אֶל הָעָם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם" – לפי גישה זו, פסוק זה מהווה הקדמה למתן עשרת הדברות מפי משה, אשר הובאו מיד לאחר מכן, מהפסוק הבא ואילך.8
"וַיְדַבֵּר אֱ-לֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים" – רמב"ם מניח כי אף שהדבר לא נאמר מפורשות, משה הינו קהל היעד בפסוק זה, ואליו דיבר א-לוהים את כל הדברים.
"דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה" – המקורות אינם מתייחסים באופן ישיר לפחד העם, אך סביר כי היו טוענים שקול א-לוהים לבדו הספיק על מנת להפחיד אותם. משום כך, לאחר מתן הדברות, הם ביקשו כי בעתיד, משה יקבל את דבר ה' באופן פרטי. לולא העם היה מפחד, יתכן כי היו שומעים את כל השיחות שהתנהלו בין א-לוהים למשה.
לשון יחיד – רמב"ם מסביר כי מכיוון שה' דיבר רק אל משה, הוא דיבר בלשון יחיד ("לְךָ", "עָשִׂיתָ", "תִּגְנֹב" וכו'), ולא בלשון רבים, כפי שניתן היה לצפות שיעשה במידה והיה מדבר אל כל העם.
מעבר מגוף ראשון לגוף שלישי – סביר כי גישה זו מייחסת את המעבר מגוף ראשון לשלישי לשיקולים ספרותיים ואינה מייחסת לו חשיבות יתירה.9
"אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום" – רמב"ם מסביר כי חז"ל מתכוונים באמירה זו ששני הדברות הראשונים היו "מצוות שכליות" והעם הצליחו להגיע לתבונות אלה בכוח שכלם הישר,10 מבלי שיצטרכו למשה שישמש כמתווך להסביר להם אותם.

שמעו את קול ה' ישירות

על פי גישה זו, ה' דיבר עם העם ישירות, אך מפאת המרחק ביניהם, העם הצליח לשמוע רק קולות, ולא להבין מילים ברורות.

מקורות: רד"צ הופמןשמות י״ט:ח׳-ט׳שמות י״ט:י״גשמות כ׳:א׳דברים ה׳:ה׳אודות ר׳ דוד צבי הופמן
תפקידו של משה – מאחר והעם לא היה קדוש מספיק בכדי להתקרב מאוד לה', הם עמדו רחוק יותר מאשר משה. כך, למרות שה' דיבר אל העם ישירות, משה שימש כמתרגם, מסר לעם את כל מה שלא שמעו, והסביר את כל מה שלא הבינו.11
מטרת ההתגלות בסיני – מאחר וה' יכל ליצור תרחיש בו כל העם שומע אותו על אף המרחק ביניהם, עמדתו של רד"צ הופמן הגיונית רק במידה ומניחים כי ה' מיקם בכוונה תחילה את משה קרוב יותר אליו, ובכך אילץ אותו לשמש כמתרגם, בעוד הוא עצמו מדבר אל עם ישראל כולו. בדרך זו, הקב"ה וידא כי העם יכיר במשה כנביא, ובמקביל, על ידי החיבור שנוצר בין העם לבינו, עורר את אמונתם בו.
נבואה להמונים – רד"צ הופמן מציע כי העם היה ברמת קדושה נמוכה יותר מאשר משה, ולכן נאלצו לעמוד רחוק יותר ממנו. כתוצאה מכך יכולותיהם הנבואיות היו פחותות יותר.
"פָּנִים בְּפָנִים" – רד"צ הופמן היה יכול לטעון כי המפגש נחשב "פָּנִים בְּפָנִים" מאחר וה' פנה אל העם כולו בדבריו ולא אל משה בלבד.
"אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ה' וּבֵינֵיכֶם" – פסוק זה מובן על דרך הפשט, כמתייחס לתפקידו של משה כמתווך הנמצא בין ה' לבין העם, הן מבחינת מיקומו הפיזי על הר סיני, והן מבחינת תפקידו כמתרגם במהלך מתן הדברות.
"בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ" – לפי רד"צ הופמן, ה' אומר למשה בפסוק זה כי הוא יתגלה אליו בפני העם כולו, כך שלא יוכלו להטיל ספק יותר בנבואותיו. אין הכוונה כאן כי ה' לא דיבר אל העם ישירות, אלא רק כי מיקומו של משה כמתווך יגביר את אמונתם במשה.
"קוֹל דְּבָרִים אַתֶּם שֹׁמְעִים" – על מנת לחזק את עמדתו, נעזר רד"צ הופמן בפסוקים בספר דברים בהם מודגשת העובדה כי העם שמע רק את הקול הא-לוהי ולא את מילותיו. ראו דברים ד׳:י"ב, ד׳:ל״ג-ל״ו, ו-ה׳:י״ט-כ״ב.12
"מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱ-לֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל" – לפי רד"צ הופמן, פסוק זה מתייחס לדיאלוג של משה עם א-לוהים בשמות י״ט:י"ט-כ״ה ולא למתן הדברות. זאת כיוון שרק כאשר ניתנות האזהרות מתרחשת שיחה בה א-לוהים עונה למשה. במהלך מתן הדברות עצמם, לעומת זאת, משה פשוט חוזר אחר מילותיו של ה' אל העם. ולכן, דברי הקב"ה במהלך מתן הדברות לא היוו תגובה למשה ואינן הולמות את התיאור של "יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל‏".‎13
"וַיֵּרֶד מֹשֶׁה אֶל הָעָם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם" – רד"צ הופמן טוען כי פסוק זה מתייחס למסירת אזהרותיו של ה' אל העם, ולא למתן הדברות.
"וַיְדַבֵּר אֱ-לֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים" – לפי רד"צ הופמן, א-לוהים אכן אמר את כל עשרת הדברות אל העם. עם זאת, היה צורך במתווך על מנת שדברי ה' יובנו במלואם.
צורת יחיד – סביר כי רד"צ הופמן לא ייחס חשיבות מיוחדת לעובדה כי הדברות נאמרו בלשון יחיד ולא בלשון רבים. זאת מכיוון שישנם מקרים רבים בתורה בהם ה' דיבר אל העם כולו והתייחס אליהם כיחידה אחת.14 לכן, אין בכך ראיה מספקת על מנת להוכיח כי דברי ה' כוונו למשה בלבד.
"דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה" – פחד העם – רד"צ הופמן מניח כי אירוע זה התרחש לאחר מתן הדברות ומציע כי לולא העם פחד, הקב"ה היה מעביר להם גם את שאר המצוות באופן זה. רב הופמן אפילו מציע את האופציה כי התוכנית המקורית הייתה שלאחר מתן הדברות, העם יתקרב ואולי אף יעלה אל מרומי הר סיני וישתתף בכריתת הברית על המצוות.
מעבר מגוף ראשון לגוף שלישי – רד"צ הופמן מסכים כאן עם עמדתו של אבן עזרא (להלן) כי המעבר מגוף ראשון לגוף שלישי אינו משמעותי, שכן "משפט אנשי לשון הקודש לדבר ככה".

הבינו את כל עשרת הדברות

על פי גישה זו, העם שמע את כל עשרת הדברות מפי ה' והבין את כולם. פרשנים התומכים בעמדה זו נחלקים בשאלה האם ה' כיוון את דבריו אל העם או אל משה.

ה' דיבר אל משה

ה' דיבר אל משה בלבד, אך הוא התכוון שהעם כולו יאזין לשיחתם.

מקורות: ר' סעדיה גאוןפירוש שמות י״ט:ט׳-כ״א, כ׳:א׳אודות ר׳ סעדיה גאון,15 ר' אברהם בן הרמב"םשמות כ׳:א׳אודות ר׳ אברהם בן הרמב״ם
מטרת ההתגלות בסיני – לפי גישה זו, להתגלות היתה מטרה כפולה, לעורר אמון במשה כשליח הא-ל מצד אחד, ולחזק את אמונת העם בא-לוהים מצד שני. המטרה הראשונה הושגה בכך שה' כיוון את דבריו אל משה, ובכך רומם אותו למעמד גבוה יותר משאר האומה. המטרה השניה הושגה בכך שהעם שמע את הקב"ה מדבר.
נבואה להמונים – פרשנים הדוגלים בעמדה זו מניחים כי כל אדם יכול לקבל נבואה, ואפילו ללא הכנות נרחבות, אם זהו רצון הא-לוהים. עם זאת, ר' מימון מציין כי כל אדם חווה את ההתגלות באופן שונה, בהתאם לרמתו הרוחנית.16
תפקידו של משה – ר' סעדיה טוען כי, בנוסף למעמד הייחודי לו זכה משה בהיותו הנמען של דבר ה', הוא גם חזר ופירש לעם את כל אחד מהדברות לאחר שה' אמר אותם.17
"פָּנִים בְּפָנִים" – ביטוי זה מהווה קושי מסוים לתומכים בגישה זו, שכן בדרך כלל, אירוע בו אדם רק מאזין לשיחה שהתרחשה בין אחרים (במקרה זה בין הקב"ה לבין משה), לא יתואר כמפגש "פָּנִים בְּפָנִים". ניתן לתרץ כי הביטוי מתכוון כאן רק להדגיש כי חרף מיקומם, העם הבין את מילותיו של ה' בבירור, כאילו נאמרו פנים אל פנים ממש.
"אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ה' וּבֵינֵיכֶם לְהַגִּיד לָכֶם אֶת דְּבַר ה'‏" – לפי ר' סעדיה, ביטוי זה מתייחס לתפקידו של משה במהלך ההתגלות עצמה, שכן משה היה ממוקם פיזית בין העם לבין הא-לוהים, זאת על מנת שיוכל לחזור על דבר ה' בפניהם.18
"בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ" – ר' סעדיה מסביר פסוק זה על דרך הפשט. נאומו של ה' כוון אל משה לבדו, והעם רק האזין לשיחתם. כך יצא שהעם יכל לשמוע את דבר הא-לוהים, ובמקביל להעריך את גדולתו של משה.
"וַיְדַבֵּר אֱ-לֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה" – ר' מימון מציע כי קהל היעד של משפט זה אינו מפורש מכיוון שמילותיו של ה' כאן כוונו לכל הנוכחים, כולל משה, אהרן, והאומה בכללותה. הקב"ה דיבר אל כולם (על אף שמילותיו כוונו אל משה). עמדה זו עושה שימוש במילה "כָּל" כראייה לכך שכל עשרת הדברות נאמרו על ידי א-לוהים לכולם.19
"מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱ-לֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל" – ר' סעדיה מקשר בין פסוק זה לבין פסוק קודם "בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ", ובכך רומז שהוא חושב כי גם פסוק זה מתייחס למתן הדברות מפי הא-ל.20 הוא טוען כי מטרתו של הפסוק הינו להבהיר לקורא כי, על מנת ששיחתם של ה' ומשה תישמע מעל קול השופר, הם היו מוכרחים לדבר בקול רם.21 לעומת זאת, ר' מימון, הסבור כי משה לא דיבר כלל במהלך הדברות, יכל להבין פסוק זה כמתייחס לשיחתם הקודמת של משה והקב"ה, אשר תוארה בפסוקים כ'-כ"ה.
"דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה" – פחד העם – לפי גישה זו, אירוע זה מובא במקומו הכרונולוגי הנכון, שכן הוא התרחש רק לאחר שה' סיים לומר לעם את כל עשרת הדברות.
מעבר מגוף ראשון לגוף שלישי – עמדה זו תסכים עם גישתו של אבן עזרא (להלן) כי המעבר מגוף ראשון לגוף שלישי אינו משמעותי, שכן זהו תופעה נפוצה במקרא.

ה' דיבר אל העם ישירות

לפי עמדה זו, ה' דיבר אל העם עצמו, והעם, ולא משה, היה קהל היעד של הדברות כולם.

מקורות: יוספוספלביוס, קדמוניות היהודים ג׳:ה׳:ד׳אודות יוספוס, חז"ל בשיר השירים רבהא׳:ב׳:ב׳אודות שיר השירים רבה ופסיקתא רבתיכ״באודות פסיקתא רבתי, תנחומא (בובר)יתרו יזאודות התנחומא, ר' יהודה הלויא׳:פ״זאודות ר' יהודה הלוי, רשב״םשמות י"ט:י"טשמות כ':ט"ואודות ר' שמואל בן מאיר, אבן עזראשמות פירוש שני כ׳:א׳דברים ה׳:ה׳אודות ר' אברהם אבן עזרא, רלב"גשמות ביאור המילות י״ט:ח׳-ט׳שמות ביאור המילות כ׳:ט״ודברים ה׳:ה׳אודות ר' לוי בן גרשום, אברבנאלשמות י״ט-כ׳, שאלות י״ג-י״דשמות י״ט:ט׳שמות י״ט:י״טשמות י״ט:כ׳-כ״בשמות י״ט:כ״גשמות כ׳אודות ר' יצחק אברבנאל, שד"לשמות י״ט:ט׳שמות י״ט:י״טשמות י״ט:כ״דשמות כ׳:א׳אודות ר' שמואל דוד לוצאטו
מטרת ההתגלות בסיני
  • לפי עמדה זו, מטרת ההתגלות הייתה ללמד את העם להאמין בא-לוהים, כמו שכתוב בספר דברים "אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי ה' הוּא הָאֱ-לֹהִים".22 התגלות המונית בקנה מידה כה נרחב הינה מאורע יוצא דופן בהיסטוריה האנושית ומהווה את אחת ההוכחות החזקות ביותר למציאות הבורא ולמקורה הא-לוהי של התורה.23
  • לפי שד"ל, ישנה אפשרות כי להתגלות היתה מטרה כפולה, לעורר אמונה הן בא-לוהים והן במשה. על ידי כך שהעם שמע את ה' מדבר אל משה לפני הדברות עצמם (ראו פירוט בהמשך), העם הבין את מעמדו הנבואי הרם של משה, ובכך ששמעו בעצמם את ה' מדבר במהלך מתן הדברות, אמונתם בא-לוהים התחזקה.
נבואה להמונים – הפרשנים הדוגלים בעמדה זו מניחים כי כל אדם יכול להתנבא, ואפילו בלי הכנות נרחבות. אף על פי כן, רוב הפרשנים מניחים כי ישנה הגבלה כלשהי באשר לרמה הנבואית אליה היו יכולים העם להגיע. כך, ר' יוסי בר חנינא כותב במדרש תנחומא כי כל אדם תפס את מילות הא-לוהים בהתאם לרמתו הנבואית. רלב"ג ואברבנאל מדגישים כי העם יכל לחוות את ההתגלות רק בחושיהם הפיזיים, ושמעו קול ממשי (ולא רוחני).24
תפקידו של משה – על פי מקורות אלו, למשה לא היה תפקיד משמעותי בהתגלות. כמו כל שאר העם, משה פשוט שמע את דבר הא-לוהים. לפי אברבנאל ושד"ל, אפילו ברמה הפיזית משה היה ממוקם יחד עם שאר העם במרגלות ההר ולא היה מוגבה מהם כלל.25
"פָּנִים בְּפָנִים" – הפרשנים מבינים שביטוי זה מתייחס למפגש חסר התיווך, אשר התרחש בין ה' לבין העם. ר' לוי מתאר במדרש תנחומא את חווית העם כחוויה בה כל אדם הרגיש כאילו א-לוהים פונה אליו באופן אישי.
"אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ה' וּבֵינֵיכֶם" – לפי רוב הפרשנים, פסוק זה מתייחס לתפקידו של משה כמתווך לאחר סיום מתן הדברות, כאשר הוא העביר לעם את שאר מצוות התורה.26 לחלופין, התומכים בעמדה זו יכולים לטעון, כפי שטען הרמב"ןדברים ה׳:ה׳אודות ר' משה בן נחמן כי פסוק זה מתייחס לתפקידו של משה לפני מתן הדברות, שכן הוא העביר לעם את כל הוראותיו של ה' והכין אותם לקראת קבלת הנבואה.
"וַיְדַבֵּר אֱ-לֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה" – אבן עזרא מציע כהוכחה לעמדתו את השימוש של הטקסט המקראי במילים "‎‏כָּל הַדְּבָרִים".27 שד"ל מוסיף מספר הוכחות מספר דברים ד׳:י"ב -י"ג, ד׳:ל״ו, ה׳:י״ט-כ"א, אשר מכולם ניתן להסיק כי ה' דיבר מלים ברורות (ולא רק השמיע קולות) אל העם.
"בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ"
  • דיבר אל כולם – לפי אבן עזרא,28 כוונת פסוק זה היא לא שה' דיבר אל משה לבדו, אלא רק שכאשר הקב"ה דיבר אל משה (ואל העם כולו), מעמדו כנביא אומת. העם פקפק בנבואותיו של משה בעבר, מאחר וסבר כי אדם אשר קיבל נבואה אינו יכול להמשיך לחיות. לכן, ה' אומר למשה שכאשר העם יראה אותו מדבר אל משה במהלך מתן הדברות, לא תהיה להם ברירה אלא להכיר בעובדה כי טעו בהנחותיהם וכי משה היה דובר אמת.
  • שינוי בתוכנית – לפי רלב"ג ואברבנאל, ה' תיכנן במקור לדבר אל משה לבדו ושהעם רק ישמע את שיחתם, ובכך יוגבר אמונם במשה כנביא. משה לאחר מכן הבהיר להקב"ה כי העם מעדיף שלא יהיה מתווך, ורוצה במפגש פנים אל פנים. כתוצאה מבקשה זו, הקב"ה חזר בו מתוכניתו המקורית.29
  • לפני מתן הדברות – שד"ל טוען כי פסוק זה מתייחס לשיחה אשר התרחשה בין ה' לבין משה לפני מתן הדברות.
"דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה" – פחד העם – לפי הפרשנים התומכים בעמדה זו, סצנה זו ממוקמת במקומה הכרונולוגי הנכון והתרחשה רק לאחר שה' סיים לומר את כל עשרת הדברות. לפי רשב"ם, אבן עזרא, ורלב"ג, לולא פחד העם, ה' היה מעביר להם ישירות את כל תרי"ג המצוות, בלי תיווכו של משה.30
"כִּי יְרֵאתֶם מִפְּנֵי הָאֵשׁ וְלֹא עֲלִיתֶם בָּהָר"
  • לפי אבן עזרא, משה אומר כאן כי העם פחד מן האש, אף על פי שכלל לא עלו בהר.
  • התומכים בעמדה זו יכולים גם לטעון כי התכנית המקורית (לולא פחד העם) הייתה שהעם יעלה אל הר סיני לאחר מתן הדברות וישמע את שאר תרי"ג המצוות הן מנקודת תצפית גבוהה יותר והן ברמה רוחנית גבוהה יותר.31
"מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱ-לֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל"
  • לפני מתן הדברות – לפי אבן עזרא, אברבנאל, ושד"ל,32 הפסוק מתייחס לשיחה שהתרחשה בין א-לוהים למשה לפני מתן הדברות, ולכן אינו מעניק מידע כלל לגבי האופן בו א-לוהים העביר את הדברות עצמם.33 
  • לפני ובמהלך הדברות – רלב"ג טוען כי פסוק זה מתייחס הן לדבר א-לוהים לפני מתן הדברות, והן למתן הדברות עצמם.34 התיאור של משה מדבר מתייחס לשיחתם המקדימה, אך התיאור של א-לוהים מדבר "בְקוֹל" יכול להתייחס לשני ההתרחשויות.35
  • במהלך הדברות – ר' אליעזר מציע כי הפסוק מתייחס למתן הדברות בלבד, וכוונתו היא שלפני שא-לוהים דיבר אל העם, הוא חיכה שמשה יגיד לו שהעם מוכן להתגלות.36
מעבר מגוף ראשון לגוף שלישי – אבן עזרא מסביר כי מעברים בין גוף ראשון לגוף שלישי נפוצים בטקסט המקראי, והוא נותן מספר דוגמאות לכך.37 בנוסף לכך, אבן עזרא נותן הסבר למקום המדויק בו התרחש המעבר. הוא מציע כי לאחר שהעם קיבל עליו את מרותו של ה' בשני הדברות הראשונים, הקב"ה היה יכול בהמשך הדברות להתייחס לעצמו כא-לוהי עם ישראל בגוף שלישי.

הבינו רק שני דברות

העם כולו קיבל רק שני דברות ישירות מה'. הפרשנים חלוקים בשאלה כיצד העם קיבל את שמונה הדברות הנוספים.

שמונה רק מפי משה

מכיוון שהעם פחד, ה' הפסיק לדבר אליהם באופן ישיר לאחר שני הדברות הראשונים, ובמקום זה דיבר רק אל משה, אשר מסר לעם את שמונה הדברות הנותרים.

מקורות: ר' ישמעאל בבבלי מכותמכות כ״ג:-כ״ד.אודות בבלי מכות, ר' המנונא בבבלי הוריותבבלי הוריות ח׳.אודות הבבלי, ר' יהושע בשיר השירים רבהא׳:ב׳:ב׳אודות שיר השירים רבה, תרגום ירושלמי (יונתן)שמות כ׳:ב׳אודות תרגום ירושלמי (יונתן), ר' יהושע בן לוי בפסיקתא רבתי22אודות פסיקתא רבתי, רש״ישמות י״ט:י״טשמות כ׳:א׳אודות ר' שלמה יצחקי, ר' יוסף בכור שורשמות כ׳:א׳דברים ה׳:ד׳-ה׳אודות ר׳ יוסף בכור שור.38
תפקידו של משה – משה תפקד כמתווך בשמונה הדברות האחרונים, ומסר לעם את הדברות הללו במקום ה'.
מדוע התרחש המעבר? לפי הפרשנים התומכים בעמדה זו, התוכנית המקורית הייתה שהקב"ה יאמר את כל עשרת הדברות ישירות אל העם. אולם, לאחר שה' מסר לעם את שני הדיברות הראשונים, העם נתקף פחד וביקש ממשה שיתווך ביניהם.
"פָּנִים בְּפָנִים" – ביטוי זה מתאר את שני הדברות הראשונים, אותם שמע העם ישירות מפי הקב"ה.
"אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ה' וּבֵינֵיכֶם" – פסוק זה מתייחס לשמונה הדברות האחרונים, בהם משה שימש כמתווך והעביר לעם את דברי ה'.
"דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה" – פחד העם – לפי פרשנים אלו, התרחשות זו אירעה בין הדיבר השני לשלישי. הפסוק ממוקם שלא בהקשרו המקורי על מנת שלא לקטוע את הרצף העלילתי, ועל מנת שהדברות יתקבלו כרשימה אחת מתמשכת. ר' יוסף בכור שור מוסיף כי לולא פחד העם, הוא יכל לשמוע את כל הדברות ישירות מהקב"ה. אפשרות נוספת היא, שה' מעולם לא תיכנן לומר לעם יותר משני דברות מבלי כל קשר לפחד שלהם.39
"כִּי יְרֵאתֶם מִפְּנֵי הָאֵשׁ וְלֹא עֲלִיתֶם בָּהָר" – מפסוק זה משתמע שלולא נתקף העם בפחד הם היו עולים את הר סיני. דבר זה מקשה על התומכים בגישה זו, שכן לטעמם, העם הביע פחדיו במהלך הדברות, ובזמן ההתגלות נאסר עליהם לעלות את הר סיני, בין אם פחדו ובין אם לאו. לכן, ייתכן שהתומכים בגישה זו נדרשים לתרץ, כפי שעשה אבן עזרא (לעיל), כי כוונת הפסוק היא שלמרות שהעם כלל לא עלה אל ההר, הוא עדיין פחד.40
מעבר מגוף ראשון לגוף שלישי – על מנת לאשש גישה זו, ר' יוסף קרא מצביע על כך שמתרחש מעבר מגוף ראשון לגוף שלישי הישר לאחר סיום הדיבר השני. אם זוהי הנקודה בה משה החל לדבר, ההתייחסות לא-לוהים בגוף שלישי מובנת לחלוטין.
"מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱ-לֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל" – רש"י מסביר כי כאשר משה העביר לעם את שמונה הדברות, א-לוהים חיזק את עוצמת קולו של משה על מנת שכל העם ישמע אותו.41
"וַיְדַבֵּר אֱ-לֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים" – אבן עזרא טוען כנגד עמדה זו כי מהמילה "כָּל" משתמע כי לא התרחש שינוי באופן העברת הדיברות לעם. רש"י מסביר כי הפסוק בא ללמד כי, במקור, א-לוהים אמר את כל עשרת הדברות בו-זמנית ורק אחר כך הוא הפריד ביניהם.
"וַיְדַבֵּר אֱ-לֹהִים... לֵאמֹר" – רש"י יכל להציע כי קהל היעד של דבר הא-לוהים נותר עמום, משום שהיו שני קהלי יעד נפרדים, אחד לאחר השני. א-לוהים דיבר קודם אל העם כולו, ולאחר מכן אל משה לבד.
"בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ" – פסוק זה מקשה על הנוקטים בעמדה זו כיוון שהם גורסים כי התוכנית המקורית לא היתה לדבר למשה לבד, אלא אל האומה כולה. הם יכולים להסביר כי הפסוק מתייחס לשיחתם המקדימה של הקב"ה ומשה, בה ה' מסר למשה הוראות לקראת ההתגלות, והעם האזין להם.
מטרת ההתגלות בסיני – פרשנים אלו יכולים לטעון כי מטרת ההתגלות היתה להחדיר בעם אמונה בא-לוהים, ולאו דווקא אמון בנבואותיו של משה. לולא העם היה נכנע לפחדיו, משה לא היה משחק תפקיד מרכזי בהתגלות כלל.
נבואה להמונים – הפרשנים מניחים כי א-לוהים לפעמים מעניק כוחות נבואיים גם לאלו שלא עברו הכנה משמעותית ואינם בעלי ניסיון נבואי.

בשמונה שמעו רק קול

ה' אמר לעם גם את שמונה הדברות הנותרים, אך העם רק שמע את קול א-לוהים ולא הבין את פשר מילותיו במהלך דברות אלו. על כן, העם נזקק למשה שיתרגם את דבר הא-לוהים בשמונה הדברות האחרונים.

מקורות: רמב"ןשמות י״ט:ט׳שמות י״ט:י״טשמות כ׳:ו׳שמות כ׳:י״דדברים ה׳:ה׳אודות ר' משה בן נחמן
מדוע התרחש השינוי באמצע הדברות? רמב"ן מציע כי ה' רצה מלכתחילה שמשה יסביר לעם את שמונה הדברות האחרונים, על מנת שתיווכח בפניהם מעמדו הנבואי הנשגב. בנוסף לכך, את שני הדברות הראשונים, הקב"ה רצה להעביר לעם באופן ישיר, שכן דברות אלו משמשים כעיקרי אמונה ומהוות בסיס להבנת שאר התורה.42
"פָּנִים בְּפָנִים" – לפי רמב"ן, העם שמע את כל עשרת הדברות "פָּנִים בְּפָנִים", אך הבין רק את שני הדברות הראשונים.
"אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ה' וּבֵינֵיכֶם" – ביטוי זה מתייחס לתפקידו של משה כמתווך במהלך חלקה השני של ההתגלות, כאשר משה הסביר לעם את שמונה הדברות האחרונים.
מעבר מגוף ראשון לגוף שלישי – רמב"ן משתמש במעבר לגוף שלישי על מנת להוכיח כי אכן התרחש שינוי בדובר, ומשה הוא זה שאמר את שמונה הדברות האחרונים.
"וַיְדַבֵּר אֱ-לֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים" – המילה "כָּל" היא המניעה את רמב"ן להציע כי למעשה, העם שמע את כל הדברות מפי א-לוהים (גם אם העם לא הבין את כולם).
"דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה" – פחד העם – רמב"ן טוען כי התרחשות זו אירעה לפני מתן הדברות. לפני שה' החל לדבר, העם התרחק מן ההר יותר משנצטרך וביקש כי משה ישמש כמתווך ביניהם.43 רמב"ן טוען כי התיאור הדומה בספר דברים המספר על פחד זקני העם, מתייחס למעשה לתקרית אחרת, אשר אירעה במהלך מתן הדברות. זקני העם, אשר פעלו תחת ההנחה כי הקב"ה תיכנן להעביר להם את כל הדברות ישירות, ביקשו ממשה שישמש כמתווך ביניהם. משה הסכים מאחר וזו הייתה התוכנית לאורך כל הדרך.
"מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱ-לֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל" – רמב"ן טוען כי מילים אלה מתייחסות לשיחה בין א-לוהים לבין משה, אשר התרחשה במהלך שלושת ימי ההכנה להתגלות.44
"בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ" – לפי רמב"ן, פסוק זה מתייחס למתן הדברות עצמם. ה' אמר למשה כי כאשר העם יחווה נבואה וישמע את הקב"ה מדבר, לא תהיה לו ברירה אלא להכיר בכך שה' אכן מדבר עם משה תכופות. כך, אמונתו של העם, הן במשה והן בא-לוהים, תתחזק.
מטרת ההתגלות בסיני – להתגלות הית מטרה כפולה, לחזק את אמונת העם הן בא-לוהים והן במשה כנביא. מטרה שנייה זו הייתה הכרחית מכיוון שהוטל על משה התפקיד להעביר לעם את שאר מצוות התורה.
נבואה להמונים – לפי עמדה זו, כל אדם יכול לחוות התגלות, ואפילו ללא הכנות מספקות, במידה וזהו רצון א-לוהים.
Retrieved from "http://alhatorah.org/w/index.php?title=The_Decalogue:_Direct_From_Hashem_or_Via_Moshe/2/he&oldid=54104&useskin=vector"