Difference between revisions of "The Decalogue: Direct From Hashem or Via Moshe/2/he"
Miriam.Havin (talk | contribs) |
Miriam.Havin (talk | contribs) m |
||
Line 6: | Line 6: | ||
<div class="overview"> | <div class="overview"> | ||
<h2>סקירה</h2> | <h2>סקירה</h2> | ||
− | <p> | + | <p>התגלותו של א-לוהים במעמד הר סיני, מוצגת בתורה באופנים שונים ואף סותרים, דבר המוליד גישות פרשניות שונות כתשובה לשאלה - האם העם קיבל את עשרת הדיברות מא-לוהים או ממשה? לתשובות שונות אלו השלכות חשובות לגבי השאלה היותר מהותית- מהי משמעותה של ההתגלות בהר סיני?</p> |
− | <p>בקצו האחד של הסקאלה, רמב"ם ורד"צ מתרכזים בפסוקים בהם משה מוצג כמתווך, וטוענים כי העם שמע רק את קולו של א-לוהים ולא הצליח להבין דבר ממילותיו. משה, אם כן, פעל כמתווך, או אולי כמתרגם, לכל עשרת הדברות. מגישות אלו נובע כי מטרת ההתגלות לא היתה להחדיר בעם אמונה בא-לוהים, אלא דווקא ללמדם להאמין בנבואותיו של משה. בקצו האחר של הסקאלה, רשב"ם, אבן עזרא, ואחרים, מתרכזים בתיאורי הפרשה כמפגש "פנים אל פנים". בהתאם לזאת, הם מניחים כי א-לוהים תקשר עם העם ישירות, והעביר להם את כל עשרת הדברות במטרה לחזק את אמונתם | + | <p>בקצו האחד של הסקאלה, רמב"ם ורד"צ מתרכזים בפסוקים בהם משה מוצג כמתווך, וטוענים כי העם שמע רק את קולו של א-לוהים ולא הצליח להבין דבר ממילותיו. משה, אם כן, פעל כמתווך, או אולי כמתרגם, לכל עשרת הדברות. מגישות אלו נובע כי מטרת ההתגלות לא היתה להחדיר בעם אמונה בא-לוהים, אלא דווקא ללמדם להאמין בנבואותיו של משה. בקצו האחר של הסקאלה, רשב"ם, אבן עזרא, ואחרים, מתרכזים בתיאורי הפרשה כמפגש "פנים אל פנים". בהתאם לזאת, הם מניחים כי א-לוהים תקשר עם העם ישירות, והעביר להם את כל עשרת הדברות במטרה לחזק את אמונתם בא-לוהים.</p> |
− | <p>ישנן גם גישות הנמצאות בתווך שבין שני הקצוות הללו, כדוגמת רש"י, רמב"ן ואחרים. פרשנים אלו מחפשים לפתור את הסתירה שבין הפסוקים על ידי אימוץ עמדת ביניים, הגורסת כי ניתן ליצור הפרדה מסוימת בין הדברות. את שתי הדברות הראשונות, קיבלו העם ישירות מפיו של א-לוהים, אך הם נזקקו למשה על מנת שיסביר להם את השמונה הנותרות. רמב"ן מסביר כי היתה מטרה כפולה להתגלות בסיני. ההתגלות נועדה להחדיר אמונה בא-לוהים מצד אחד, ולהחדיר אמונה במשה  כנביא מצד שני. יסודות האמונה, אם כן, התקבלו ישירות מפי הא-לוהים, ושאר הדברות הועברו על ידי משה, אשר מנקודה זו ואילך שימש כמורה בכל הנוגע לחוקי האל.</p></div> | + | <p>ישנן גם גישות הנמצאות בתווך שבין שני הקצוות הללו, כדוגמת רש"י, רמב"ן ואחרים. פרשנים אלו מחפשים לפתור את הסתירה שבין הפסוקים על ידי אימוץ עמדת ביניים, הגורסת כי ניתן ליצור הפרדה מסוימת בין הדברות. את שתי הדברות הראשונות, קיבלו העם ישירות מפיו של א-לוהים, אך הם נזקקו למשה על מנת שיסביר להם את השמונה הנותרות. רמב"ן מסביר כי היתה מטרה כפולה להתגלות בסיני. ההתגלות נועדה להחדיר אמונה בא-לוהים מצד אחד, ולהחדיר אמונה במשה  כנביא מצד שני. יסודות האמונה, אם כן, התקבלו ישירות מפי הא-לוהים, ושאר הדברות הועברו על ידי משה, אשר מנקודה זו ואילך שימש כמורה לעם בכל הנוגע לחוקי האל.</p></div> |
<approaches> | <approaches> | ||
<category>לא הבינו אף דיבר | <category>לא הבינו אף דיבר | ||
− | <p>העם שמע רק את קולו של א-לוהים, אך לא הבין את מילותיו כלל. משה, אם כן, נצרך לתפקד כמתווך בין א-לוהים לבין העם במהלך כל עשרת הדברות. הפרשנים חלוקים בשאלה האם קולו של א-לוהים אותו שמע העם היה מיועד להם, או שהם רק שמעו את קולות השיחה שהתרחשה בין א-לוהים לבין משה.</p> | + | <p>על פי עמדה זו, העם שמע רק את קולו של א-לוהים, אך לא הבין את מילותיו כלל. משה, אם כן, נצרך לתפקד כמתווך בין א-לוהים לבין העם במהלך כל עשרת הדברות. הפרשנים חלוקים בשאלה האם קולו של א-לוהים אותו שמע העם היה מיועד להם, או שהם רק שמעו את קולות השיחה שהתרחשה בין א-לוהים לבין משה.</p> |
<opinion>שמעו את קולות שיחתו של א-לוהים עם משה | <opinion>שמעו את קולות שיחתו של א-לוהים עם משה | ||
<p>העם הקשיב כאשר א-לוהים אמר את עשרת הדברות למשה, אך הוא שמע רק את רחשי קולו של א-לוהים, ולא הצליח לפרש את מילותיו.</p> | <p>העם הקשיב כאשר א-לוהים אמר את עשרת הדברות למשה, אך הוא שמע רק את רחשי קולו של א-לוהים, ולא הצליח לפרש את מילותיו.</p> | ||
Line 19: | Line 19: | ||
</mekorot> | </mekorot> | ||
<point><b>מטרת הנבואה בסיני</b> – <multilink><a href="RambamHilkhotYesodeiHaTorah7-6" data-aht="source">רמב"ם</a><a href="RambamHilchotYesodaiHaTorah8-1" data-aht="source">רמב"ם הלכות יסודי התורה ח׳:א׳</a><a href="R. Moshe b. Maimon (Rambam, Maimonides)" data-aht="parshan">אודות ר' משה בן מיימון</a></multilink> סובר כי המטרה המרכזית של ההתגלות לא היתה להחדיר אמונה בא-לוהים<fn>לפי רמב"ם, אמונה בא-לוהים לא נרכשת על ידי חוויות נבואיות אלא רק על ידי שכנועים לוגיים. התגלות, אם כן, הכרחית רק על מנת להוכיח את כוחו הנבואי של משה ולא על מנת להוכיח את קיומו של א-לוהים.</fn>, אלא ללמד את העם להאמין בנבואותיו של משה. הדרך הטובה ביותר להשיג מטרה זו היתה לתת לעם לצפות בזמן שא-לוהים דיבר אל משה, מנהיגם. סברה זו מסתמכת על מילותיו של א-לוהים, "הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם".</point> | <point><b>מטרת הנבואה בסיני</b> – <multilink><a href="RambamHilkhotYesodeiHaTorah7-6" data-aht="source">רמב"ם</a><a href="RambamHilchotYesodaiHaTorah8-1" data-aht="source">רמב"ם הלכות יסודי התורה ח׳:א׳</a><a href="R. Moshe b. Maimon (Rambam, Maimonides)" data-aht="parshan">אודות ר' משה בן מיימון</a></multilink> סובר כי המטרה המרכזית של ההתגלות לא היתה להחדיר אמונה בא-לוהים<fn>לפי רמב"ם, אמונה בא-לוהים לא נרכשת על ידי חוויות נבואיות אלא רק על ידי שכנועים לוגיים. התגלות, אם כן, הכרחית רק על מנת להוכיח את כוחו הנבואי של משה ולא על מנת להוכיח את קיומו של א-לוהים.</fn>, אלא ללמד את העם להאמין בנבואותיו של משה. הדרך הטובה ביותר להשיג מטרה זו היתה לתת לעם לצפות בזמן שא-לוהים דיבר אל משה, מנהיגם. סברה זו מסתמכת על מילותיו של א-לוהים, "הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם".</point> | ||
− | <point><b>נבואה להמונים</b> – עמדתו של רמב"ם יונקת מאמונתו כי נבואה | + | <point><b>נבואה להמונים</b> – עמדתו של רמב"ם יונקת מאמונתו כי נבואה לעולם אינה יכולה להיות מיועדת לכולם באופן שווה, ולדעתו העם לא היה מוכן או מסוגל להבין את א-לוהים. יש לציין כי רמב"ם אינו פוסל את האפשרות כי אנשים מסוימים, כדוגמת אהרון ובניו, יכלו להבין חלקים  מהנאמר, בהתאם לרמתם הרוחנית.</point> |
− | <point><b>תפקידו של משה</b> – מאחר והעם לא היה ברמה נבואית גבוהה מספיק בכדי להבין את א-לוהים, א-לוהים דיבר רק למשה, אשר לאחר מכן העביר את דבריו של א-לוהים לעם. | + | <point><b>תפקידו של משה</b> – מאחר והעם לא היה ברמה נבואית גבוהה מספיק בכדי להבין את א-לוהים, א-לוהים דיבר רק למשה, אשר לאחר מכן העביר את דבריו של א-לוהים לעם.</point> |
− | <point><b>"פָּנִים בְּפָנִים"</b> – ביטוי זה מקשה במיוחד על עמדה זו, מכיוון שעל פי פרשנים אלו, לא התרחש מפגש "פָּנִים בְּפָנִים" כלל, זאת מאחר והעם רק הקשיב כשא-לוהים דיבר אל משה ואפילו אז, הוא לא הצליח להבין את פשר מילותיו.<fn>אברבנאל מתייחס לקושי זה (ראו אבן כספי, דברים ה': ד'-ה'). הביטוי "פָּנִים אֶל פָּנִים" אינו מופיע בשום מקום אחר בתנ"ך, בעוד הביטוי "פָּנִים בְּפָנִים" מופיע כאשר א-לוהים מדבר אל משה (שמות ל"ג: י"א) וכאשר יעקב וגדעון פוגשים מלאכים (בראשית ל"ב:ל"א, שופטים ו':כ"ב).</fn> רמב"ם מסביר כי המילים "פָּנִים בְּפָנִים" מתייחסים לתחושת הבהירות אשר | + | <point><b>"פָּנִים בְּפָנִים"</b> – ביטוי זה מקשה במיוחד על עמדה זו, מכיוון שעל פי פרשנים אלו, לא התרחש מפגש "פָּנִים בְּפָנִים" כלל, זאת מאחר והעם רק הקשיב כשא-לוהים דיבר אל משה ואפילו אז, הוא לא הצליח להבין את פשר מילותיו.<fn>אברבנאל מתייחס לקושי זה (ראו אבן כספי, דברים ה': ד'-ה'). הביטוי "פָּנִים אֶל פָּנִים" אינו מופיע בשום מקום אחר בתנ"ך, בעוד הביטוי "פָּנִים בְּפָנִים" מופיע כאשר א-לוהים מדבר אל משה (שמות ל"ג: י"א) וכאשר יעקב וגדעון פוגשים מלאכים (בראשית ל"ב:ל"א, שופטים ו':כ"ב).</fn> רמב"ם מסביר כי המילים "פָּנִים בְּפָנִים" מתייחסים לתחושת הבהירות אשר חווה העם כאשר תפס את א-לוהים ללא תיווך של מלאך.<fn>ראו, ספורנו, דברים ה': ד'</fn> אף כי העם רק שמע את קולו של א-לוהים, הקול נשמע ישירות, ולא דרך שליח. במובן זה, ניתן לכנות את המפגש "פָּנִים בְּפָנִים".</point> |
<point><b>"אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ה' וּבֵינֵיכֶם"</b> – פסוק זה מובן בפשוטו, כמתייחס לתפקידו של משה כמתווך במהלך מתן הדברות עצמן.</point> | <point><b>"אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ה' וּבֵינֵיכֶם"</b> – פסוק זה מובן בפשוטו, כמתייחס לתפקידו של משה כמתווך במהלך מתן הדברות עצמן.</point> | ||
<point><b>"בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ"</b> – פסוק זה תומך בעמדה המוצגת, שכן אין כאן שום התייחסות לכוונה כלשהי של א-לוהים לדבר ישירות אל העם, אלא רק שהם יקשיבו בעוד א-לוהים מדבר אל משה.</point> | <point><b>"בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ"</b> – פסוק זה תומך בעמדה המוצגת, שכן אין כאן שום התייחסות לכוונה כלשהי של א-לוהים לדבר ישירות אל העם, אלא רק שהם יקשיבו בעוד א-לוהים מדבר אל משה.</point> | ||
<point><b>"קוֹל דְּבָרִים אַתֶּם שֹׁמְעִים"</b> – כדי לתמוך בעמדתם, הפרשנים מציינים כי בפסוקים רבים בספר דברים אשר מתארים את ההתגלות, ישנן התייחסויות חוזרות ונשנות לקולות שהעם שמע, אך לא למילים כלשהן. ראו <a href="Devarim4-10" data-aht="source">דברים ד׳:יב</a>', <a href="Devarim4-33" data-aht="source">ד׳:ל״ג-ל״ו</a>, <a href="Devarim5-19-28" data-aht="source">ה׳:י״ט-כ״ב</a><fn>כלולים כאן הביטויים: "קוֹל דְּבָרִים אַתֶּם שֹׁמְעִים", "הֲשָׁמַע עָם קוֹל אֱלֹהִים", "מִן הַשָּׁמַיִם הִשְׁמִיעֲךָ אֶת קֹלוֹ", "כְּשׇׁמְעֲכֶם אֶת הַקּוֹל", "וְאֶת קֹלוֹ שָׁמַעְנוּ"‏. יש לציין כי שד"ל משתמש בחלקים שונים של פסוקים רבים הכלולים כאן על מנת להוכיח כי א-לוהים דיבר ישירות אל העם. כך, לדוגמא, חרף העובדה כי העם מדבר על שמיעת קולו של א-לוהים, א-לוהים עצמו מקדים לדבריו את המילים: "וְאַשְׁמִעֵם אֶת דְּבָרָי". <br/><br/></fn></point> | <point><b>"קוֹל דְּבָרִים אַתֶּם שֹׁמְעִים"</b> – כדי לתמוך בעמדתם, הפרשנים מציינים כי בפסוקים רבים בספר דברים אשר מתארים את ההתגלות, ישנן התייחסויות חוזרות ונשנות לקולות שהעם שמע, אך לא למילים כלשהן. ראו <a href="Devarim4-10" data-aht="source">דברים ד׳:יב</a>', <a href="Devarim4-33" data-aht="source">ד׳:ל״ג-ל״ו</a>, <a href="Devarim5-19-28" data-aht="source">ה׳:י״ט-כ״ב</a><fn>כלולים כאן הביטויים: "קוֹל דְּבָרִים אַתֶּם שֹׁמְעִים", "הֲשָׁמַע עָם קוֹל אֱלֹהִים", "מִן הַשָּׁמַיִם הִשְׁמִיעֲךָ אֶת קֹלוֹ", "כְּשׇׁמְעֲכֶם אֶת הַקּוֹל", "וְאֶת קֹלוֹ שָׁמַעְנוּ"‏. יש לציין כי שד"ל משתמש בחלקים שונים של פסוקים רבים הכלולים כאן על מנת להוכיח כי א-לוהים דיבר ישירות אל העם. כך, לדוגמא, חרף העובדה כי העם מדבר על שמיעת קולו של א-לוהים, א-לוהים עצמו מקדים לדבריו את המילים: "וְאַשְׁמִעֵם אֶת דְּבָרָי". <br/><br/></fn></point> | ||
− | <point><b>"מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל"</b> – רמב"ם מציע כי מילים אלו מתייחסות לתפקיד שהוטל על משה במהלך מתן הדברות, להעביר אל העם כל אחת מן הדברות, בדיוק כפי ששמע אותה מפי הא-לוהים. | + | <point><b>"מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל"</b> – רמב"ם מציע כי מילים אלו מתייחסות לתפקיד שהוטל על משה במהלך מתן הדברות, להעביר אל העם כל אחת מן הדברות, בדיוק כפי ששמע אותה מפי הא-לוהים.</point> |
<point><b>"וַיֵּרֶד מֹשֶׁה אֶל הָעָם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם"</b> – על פי גישה זו, פסוק זה מהווה הקדמה למתן עשרת הדברות מפי משה, מהפסוק הבא ואילך.<fn>הפסוק היחיד אשר קוטע את הדברות, "וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים", מפריד בין ציון שם הדובר לבין עשרת הדיברות עצמן. זאת מכיוון שהטקסט מנסה לספר לקורא כי גם א-לוהים וגם משה אמרו את עשרת הדברות (א-לוהים אמר אותן למשה, ולאחר מכן, משה אמר אותן לעם)</fn></point> | <point><b>"וַיֵּרֶד מֹשֶׁה אֶל הָעָם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם"</b> – על פי גישה זו, פסוק זה מהווה הקדמה למתן עשרת הדברות מפי משה, מהפסוק הבא ואילך.<fn>הפסוק היחיד אשר קוטע את הדברות, "וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים", מפריד בין ציון שם הדובר לבין עשרת הדיברות עצמן. זאת מכיוון שהטקסט מנסה לספר לקורא כי גם א-לוהים וגם משה אמרו את עשרת הדברות (א-לוהים אמר אותן למשה, ולאחר מכן, משה אמר אותן לעם)</fn></point> | ||
− | <point><b>"וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים"</b> – רמב"ם מניח כי אף שהדבר לא נאמר מפורשות, משה הנו קהל היעד בפסוק זה, ואליו א-לוהים דיבר את כל הדברים. | + | <point><b>"וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים"</b> – רמב"ם מניח כי אף שהדבר לא נאמר מפורשות, משה הנו קהל היעד בפסוק זה, ואליו א-לוהים דיבר את כל הדברים.</point> |
− | <point><b>"דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה"</b> – | + | <point><b>"דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה"</b> – המקורות אינם מתייחסים באופן ישיר לפחדו של העם, אך סביר כי היו טוענים שקול א-לוהים לבדו הספיק על מנת להפחיד אותם. משום כך, לאחר מתן הדברות, הם ביקשו כי בעתיד, משה יקבל את דבר הא-לוהים בפרטיות. לולא העם היה מפחד, יתכן כי היו שומעים את כל השיחות שהתנהלו בין א-לוהים למשה.</point> |
− | <point><b> | + | <point><b>צורת יחיד</b> – רמב"ם מסביר כי מכיוון שא-לוהים דיבר רק אל משה, הוא דיבר ביחיד ("לְךָ", "עָשִׂיתָ", "תִּגְנֹב" וכו'), ולא ברבים, כפי שניתן היה לצפות שיעשה אם היה מדבר אל כל העם.</point> |
− | <point><b> | + | <point><b>מעבר מגוף ראשון לגוף שלישי</b> – סביר כי גישה זו מייחסת את המעבר מגוף ראשון לשלישי לשיקולים ספרותיים ואינה מייחסת לה חשיבות יתרה. <fn>ראו אבן עזרא למטה.</fn></point> |
− | <point><b>"אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום"</b> – | + | <point><b>"אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום"</b> – רמב"ם מסביר כי חז"ל מתכוונים באמירה זו רק לכך שהעם יכלו לבדם לפתח הבנה כלשהי של שתי הדברות הראשונות, מבלי שיצטרכו למשה שיסביר להם אותן.</point> |
</opinion> | </opinion> | ||
− | <opinion> | + | <opinion>שמעו את קול א-לוהים ישירות |
− | <p> | + | <p>על פי גישה זו, א-לוהים דיבר עם העם ישירות, אך מפעת המרחק ביניהם, העם יכלו רק לשמוע קולות ולא מילים ברורות.</p> |
<mekorot> | <mekorot> | ||
− | <multilink><a href=" | + | <multilink><a href="RDavidZviHoffmannDevarim5-5" data-aht="source">רד"צ הופמן</a><a href="RDavidZviHoffmannDevarim5-5" data-aht="source">דברים ה׳:ה׳</a><a href="R. David Zvi Hoffmann" data-aht="parshan">אודות ר׳ דוד צבי הופמן</a></multilink> |
</mekorot> | </mekorot> | ||
− | <point><b> | + | <point><b>תפקידו של משה</b> – מאחר והעם לא היה קדוש מספיק בכדי להגיע קרוב מאוד לא-לוהים, הם עמדו רחוק יותר מאשר משה. כך, למרות שא-לוהים דיבר אל העם ישירות, משה נצרך לשמש כמתרגם, ולמסור ולהסביר לעם את כל מה שלא שמעו או לא הבינו. <fn>תפקידו של משה היה דומה מבחינות מסוימות לתפקידו של עוזר הוראה באולם הרצאות גדול, אם כי לא ברור מדוע א-לוהים לא דיבר חזק וברור מספיק כדי שהעם ישמע את דבריו. מתבקש, אם כן, להסיק כי א-לוהים מיקם את העם רחוק בכוונה כדי שלא יוכלו לשמוע את מילותיו בבירור. א-לוהים רצה לדבר אל העם כולו, וגם שמשה ישמש כמתרגם, ובכך לעורר את אמונתם של העם הן בא-לוהים והן במשה.<br/>אף על פי כן, ישנה אפשרות כי רד"צ מונע משיקולים טקסטואליים ומרצון למצוא הגיון בפסוקים שנדמים כסותרים, יותר משהוא מונע משיקולים רעיוניים. קריאתו אכן מצליחה לייצר הרמוניה מסוימת בין הפסוקים מהם משתמע כי א-לוהים מדבר אל העם ומשה תיווך ביניהם, לבין הפסוקים מהם משתמע כי רק קולו של א-לוהים נשמע.</fn></point> |
− | <point><b> | + | <point><b>מטרת הנבואה בסיני</b> – As Hashem could have created a scenario in which all the people could understand Him despite their distance, R. D"Z Hoffmann's approach is logical only if one posits that Hashem intentionally positioned Moshe closer, requiring him to act as translator, while still addressing His words to all. This ensured that the people would recognize Moshe's stature as prophet, but simultaneously connected them to Hashem and bolstered their belief in Him.</point> |
<point><b>Prophecy for the masses</b> – R. D"Z Hoffmann suggests that the people were at a lower level of sanctity than Moshe.  This necessitated a greater distance from Hashem and resulted in reduced prophetic capabilities.</point> | <point><b>Prophecy for the masses</b> – R. D"Z Hoffmann suggests that the people were at a lower level of sanctity than Moshe.  This necessitated a greater distance from Hashem and resulted in reduced prophetic capabilities.</point> | ||
<point><b>"פָּנִים בְּפָנִים"</b> – R. D"Z Hoffmann would assert that the encounter was considered "face to face" since Hashem was addressing Himself to the nation as a whole and not just to Moshe.</point> | <point><b>"פָּנִים בְּפָנִים"</b> – R. D"Z Hoffmann would assert that the encounter was considered "face to face" since Hashem was addressing Himself to the nation as a whole and not just to Moshe.</point> |
Version as of 12:37, 11 June 2019
עשרת הדברים: ישירות מהקב"ה או דרך משה?
גישות פרשניות
סקירה
התגלותו של א-לוהים במעמד הר סיני, מוצגת בתורה באופנים שונים ואף סותרים, דבר המוליד גישות פרשניות שונות כתשובה לשאלה - האם העם קיבל את עשרת הדיברות מא-לוהים או ממשה? לתשובות שונות אלו השלכות חשובות לגבי השאלה היותר מהותית- מהי משמעותה של ההתגלות בהר סיני?
בקצו האחד של הסקאלה, רמב"ם ורד"צ מתרכזים בפסוקים בהם משה מוצג כמתווך, וטוענים כי העם שמע רק את קולו של א-לוהים ולא הצליח להבין דבר ממילותיו. משה, אם כן, פעל כמתווך, או אולי כמתרגם, לכל עשרת הדברות. מגישות אלו נובע כי מטרת ההתגלות לא היתה להחדיר בעם אמונה בא-לוהים, אלא דווקא ללמדם להאמין בנבואותיו של משה. בקצו האחר של הסקאלה, רשב"ם, אבן עזרא, ואחרים, מתרכזים בתיאורי הפרשה כמפגש "פנים אל פנים". בהתאם לזאת, הם מניחים כי א-לוהים תקשר עם העם ישירות, והעביר להם את כל עשרת הדברות במטרה לחזק את אמונתם בא-לוהים.
ישנן גם גישות הנמצאות בתווך שבין שני הקצוות הללו, כדוגמת רש"י, רמב"ן ואחרים. פרשנים אלו מחפשים לפתור את הסתירה שבין הפסוקים על ידי אימוץ עמדת ביניים, הגורסת כי ניתן ליצור הפרדה מסוימת בין הדברות. את שתי הדברות הראשונות, קיבלו העם ישירות מפיו של א-לוהים, אך הם נזקקו למשה על מנת שיסביר להם את השמונה הנותרות. רמב"ן מסביר כי היתה מטרה כפולה להתגלות בסיני. ההתגלות נועדה להחדיר אמונה בא-לוהים מצד אחד, ולהחדיר אמונה במשה כנביא מצד שני. יסודות האמונה, אם כן, התקבלו ישירות מפי הא-לוהים, ושאר הדברות הועברו על ידי משה, אשר מנקודה זו ואילך שימש כמורה לעם בכל הנוגע לחוקי האל.
לא הבינו אף דיבר
על פי עמדה זו, העם שמע רק את קולו של א-לוהים, אך לא הבין את מילותיו כלל. משה, אם כן, נצרך לתפקד כמתווך בין א-לוהים לבין העם במהלך כל עשרת הדברות. הפרשנים חלוקים בשאלה האם קולו של א-לוהים אותו שמע העם היה מיועד להם, או שהם רק שמעו את קולות השיחה שהתרחשה בין א-לוהים לבין משה.
שמעו את קולות שיחתו של א-לוהים עם משה
העם הקשיב כאשר א-לוהים אמר את עשרת הדברות למשה, אך הוא שמע רק את רחשי קולו של א-לוהים, ולא הצליח לפרש את מילותיו.
אולי רבי עקיבא במכילתא דרבי ישמעאל1, רמב"ם2 , ר' אברהם בן הרמב"ם
שמעו את קול א-לוהים ישירות
על פי גישה זו, א-לוהים דיבר עם העם ישירות, אך מפעת המרחק ביניהם, העם יכלו רק לשמוע קולות ולא מילים ברורות.
Understood All Ten
The nation understood the entire Decalogue from Hashem. This position subdivides regarding whether Hashem's words were aimed at the people or Moshe.
Overheard Words
Hashem's spoke to Moshe only, but He intended that the nation would listen in on this conversation.
Heard Words Directly
Hashem spoke directly to the people themselves, and they, not Moshe, were His target audience for the entire Decalogue.
- This position highlights the goal of teaching the nation to believe in Hashem, as per the verse in Devarim, "אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים".20 Divine revelation to a mass audience was a unique event in world history and constitutes one of the strongest proofs of God's existence and the Torah's Divine origin.21
- According to Shadal, there may have been a dual purpose of instilling belief in both Hashem and Moshe. By hearing Hashem speak to Moshe before the actual revelation (see below), the nation recognized his prophetic stature, and by hearing Hashem on their own during revelation, they came to believe in God.
- Spoke to all – According to Ibn Ezra, this verse does not insinuate that Hashem was to speak to Moshe alone, but only that when Hashem did speak to him (along with everyone else), his prophetic stature would be verified. The nation had doubted Moshe's prophecy, believing that if Hashem speaks to a person, he cannot live afterwards. Thus, Hashem tells Moshe that when the nation sees Him speaking to Moshe during the giving of the Decalogue, they will finally recognize that their preconception was false.
- Change of plan – According to Ralbag and Abarbanel, Hashem originally told Moshe that He would speak to him alone and the nation would overhear, leading them to believe in Moshe's prophecy. Moshe then clarified to Hashem that the nation preferred to not have a mediator, but rather desired a direct face to face encounter. As a result, Hashem acquiesced and changed the original plan.26
- Before the Decalogue – Shadal asserts that this refers to the nation hearing Hashem's conversation with Moshe before the Decalogue.
- According to Ibn Ezra, Moshe is saying that the nation feared the fire, despite the fact that they did not go up the mountain.
- This position could also maintain that the original plan (had the nation not been overcome by fear) was to ascend the mountain after the giving of the Decalogue and to hear the rest of the 613 commandments from perhaps an even closer vantage point and at a higher spiritual level.28
- Before the Decalogue – According to Ibn Ezra, Abarbanel, and Shadal,29 this refers to the conversation between Moshe and Hashem before the giving of the Decalogue and, as such, provides no information regarding how Hashem delivered the commandments.30
- Before and during – Ralbag maintains that the verse refers to Hashem's words both before and during the Decalogue.31 The mention of Moshe speaking refers only to the earlier conversation, but the fact that Hashem spoke "בְקוֹל" can refer to both.32
- During the Decalogue – R. Eliezer suggests that that the verse refers to the Decalogue but is simply saying that before Hashem spoke to the nation, He waited for Moshe to tell Him that they were ready.33
Understood Only Two
The nation understood only two commandments directly from Hashem. These commentators disagree as to how the nation received the other eight:
Eight From Moshe
Due to the nation's fear, Hashem stopped speaking to them and instead spoke only to Moshe, who then relayed the final eight commandments to the nation.
Voice but No Words
Hashem communicated also the final eight commandments to the nation, but in these they discerned only His voice and needed Moshe to serve as an interpreter.