Difference between revisions of "The Decalogue: Direct From Hashem or Via Moshe/2/he"
m |
|||
Line 8: | Line 8: | ||
<p>התגלותו של א-לוהים במעמד הר סיני מוצגת בתורה באופנים שונים ואף סותרים, דבר המוליד גישות פרשניות שונות לשאלה: האם העם קיבל את עשרת הדיברות מא-לוהים או ממשה? לתשובות השונות לשאלה זו השלכות חשובות לגבי מטרת ההתגלות הא-לוהית בסיני כולה.</p> | <p>התגלותו של א-לוהים במעמד הר סיני מוצגת בתורה באופנים שונים ואף סותרים, דבר המוליד גישות פרשניות שונות לשאלה: האם העם קיבל את עשרת הדיברות מא-לוהים או ממשה? לתשובות השונות לשאלה זו השלכות חשובות לגבי מטרת ההתגלות הא-לוהית בסיני כולה.</p> | ||
<p>בקצה האחד של הספקטרום, רמב"ם ורד"צ הופמן מתרכזים בפסוקים בהם משה מוצג כמתווך, וטוענים כי העם שמע רק את קולו של א-לוהים ולא הצליח להבין דבר ממילותיו. משה, אם כן, פעל כמתווך, או כמתרגם, לכל עשרת הדברות. מגישות אלו נובע כי מטרת ההתגלות לא היתה להחדיר בעם אמונה בא-לוהים, אלא דווקא ללמדם להאמין בנבואותיו של משה. בקצה האחר של הסקאלה, רשב"ם, אבן עזרא, ואחרים, מתרכזים בתיאורי הפרשה כמפגש "פנים לפנים". בהתאם לכך, הם מניחים כי א-לוהים תקשר עם העם ישירות, והעביר להם את כל עשרת הדברות במטרה לחזק את אמונתם בא-לוהים.</p> | <p>בקצה האחד של הספקטרום, רמב"ם ורד"צ הופמן מתרכזים בפסוקים בהם משה מוצג כמתווך, וטוענים כי העם שמע רק את קולו של א-לוהים ולא הצליח להבין דבר ממילותיו. משה, אם כן, פעל כמתווך, או כמתרגם, לכל עשרת הדברות. מגישות אלו נובע כי מטרת ההתגלות לא היתה להחדיר בעם אמונה בא-לוהים, אלא דווקא ללמדם להאמין בנבואותיו של משה. בקצה האחר של הסקאלה, רשב"ם, אבן עזרא, ואחרים, מתרכזים בתיאורי הפרשה כמפגש "פנים לפנים". בהתאם לכך, הם מניחים כי א-לוהים תקשר עם העם ישירות, והעביר להם את כל עשרת הדברות במטרה לחזק את אמונתם בא-לוהים.</p> | ||
− | <p>ישנן גם גישות הנמצאות בתווך שבין שני הקצוות הללו, כדוגמת רש"י, רמב"ן ואחרים. פרשנים אלו מחפשים לפתור את הסתירה שבין הפסוקים על ידי אימוץ עמדת ביניים, הגורסת כי ניתן לחלק את עשרת הדברות לשתי קבוצות. את שתי הדברות הראשונות, קיבלו העם ישירות מפיו של א-לוהים, אך הם נזקקו למשה על מנת שיסביר להם את השמונה הנותרות. רמב"ן מסביר כי היתה מטרה כפולה להתגלות בסיני. ההתגלות נועדה להחדיר אמונה בא-לוהים מצד אחד, ולהחדיר אמונה במשה כנביא מצד שני. יסודות האמונה, אם כן, התקבלו ישירות מפי הא-לוהים, ושאר הדברות הועברו על ידי משה, אשר מנקודה זו ואילך שימש כמורה לעם בכל הנוגע לחוקי הא-ל ומצוות התורה.</p></div> | + | <p>ישנן גם גישות הנמצאות בתווך שבין שני הקצוות הללו, כדוגמת רש"י, רמב"ן, ואחרים. פרשנים אלו מחפשים לפתור את הסתירה שבין הפסוקים על ידי אימוץ עמדת ביניים, הגורסת כי ניתן לחלק את עשרת הדברות לשתי קבוצות. את שתי הדברות הראשונות, קיבלו העם ישירות מפיו של א-לוהים, אך הם נזקקו למשה על מנת שיסביר להם את השמונה הנותרות. רמב"ן מסביר כי היתה מטרה כפולה להתגלות בסיני. ההתגלות נועדה להחדיר אמונה בא-לוהים מצד אחד, ולהחדיר אמונה במשה כנביא מצד שני. יסודות האמונה, אם כן, התקבלו ישירות מפי הא-לוהים, ושאר הדברות הועברו על ידי משה, אשר מנקודה זו ואילך שימש כמורה לעם בכל הנוגע לחוקי הא-ל ומצוות התורה.</p></div> |
<approaches> | <approaches> | ||
Line 16: | Line 16: | ||
<p>העם הקשיב כאשר א-לוהים אמר את עשרת הדברות למשה, אך הוא שמע רק את רחשי קולו של א-לוהים, ולא הצליח להבין את פשר מילותיו כלל.</p> | <p>העם הקשיב כאשר א-לוהים אמר את עשרת הדברות למשה, אך הוא שמע רק את רחשי קולו של א-לוהים, ולא הצליח להבין את פשר מילותיו כלל.</p> | ||
<mekorot> | <mekorot> | ||
− | <p>אולי רבי עקיבא ב<multilink><a href="MekhiltaBachodesh4" data-aht="source">מכילתא דרבי ישמעאל</a><a href="MekhiltaBachodesh4" data-aht="source">י״ט:י״ט</a><a href="Mekhilta DeRabbi Yishmael Shemot" data-aht="parshan">אודות מכילתא דרבי ישמעאל שמות</a></multilink><fn>כך נדמה שרמב"ם מבין את מילותיו של ר' עקיבא. רד"צ, לעומתו, סובר כי מילותיו של ר' עקיבא מתייחסות לשיחה בין משה לא-לוהים אשר התרחשה לפני מתן הדברות, ולא למתן הדברות עצמן.</fn>, <multilink><a href="RambamHilkhotYesodeiHaTorah7-6" data-aht="source">רמב"ם</a><a href="RambamHilkhotYesodeiHaTorah7-6" data-aht="source">רמב"ם הלכות יסודי התורה ז׳:ו׳</a><a href="RambamHilchotYesodaiHaTorah8-1" data-aht="source">רמב"ם הלכות יסודי התורה ח׳:א׳</a><a href="MorehNevukhim1-37" data-aht="source">מורה נבוכים א':ל״ז</a><a href="RambamMoreh2-32" data-aht="source">מורה נבוכים ב׳:ל״ב</a><a href="RambamMoreh2-33" data-aht="source">מורה נבוכים ב׳:ל״ג</a><a href="R. Moshe b. Maimon (Rambam, Maimonides)" data-aht="parshan">אודות ר' משה בן מיימון</a></multilink><fn>נדמה כי רמב"ם סותר את עצמו בספרו "הלכות יסודי התורה". שם, רמב"ם מניח כי העם לא רק שמע אלא גם הבין את מילותיו של א-לוהים. הוא מתאר סיטואציה בה העם מקשיב לא-לוהים בעוד הוא אומר למשה "לך אמור להן כך וכך". מכאן משתמע כי העם שמע והבין את כל עשרת הדברות עוד בזמן שא-לוהים העביר אותם למשה. אולם, ר' יוסף אלבו בספרו "ספר העיקרים" מציג את הסיטואציה אותה תיאר רמב"ם מעט אחרת. ר' יוסף אלבו כותב כי העם שומע את א-לוהים אומר למשה רק "לך אמר להם שובו לכם לאהליכם", ולא שמע את כל עשרת הדברות. לפי גרסה זו לדבריו של הרמב"ם, הסתירה נפתרת.</fn> , <multilink><a href="RAvrahamShemot20-1" data-aht="source">ר' אברהם בן הרמב"ם</a><a href="RAvrahamShemot20-1" data-aht="source">שמות כ׳:א׳</a><a href="R. Avraham Maimonides" data-aht="parshan">אודות ר׳ אברהם בן הרמב״ם</a></multilink></p> | + | <p>אולי רבי עקיבא ב<multilink><a href="MekhiltaBachodesh4" data-aht="source">מכילתא דרבי ישמעאל</a><a href="MekhiltaBachodesh4" data-aht="source">י״ט:י״ט</a><a href="Mekhilta DeRabbi Yishmael Shemot" data-aht="parshan">אודות מכילתא דרבי ישמעאל שמות</a></multilink><fn>כך נדמה שרמב"ם מבין את מילותיו של ר' עקיבא. רד"צ הופמן, לעומתו, סובר כי מילותיו של ר' עקיבא מתייחסות לשיחה בין משה לא-לוהים אשר התרחשה לפני מתן הדברות, ולא למתן הדברות עצמן.</fn>, <multilink><a href="RambamHilkhotYesodeiHaTorah7-6" data-aht="source">רמב"ם</a><a href="RambamHilkhotYesodeiHaTorah7-6" data-aht="source">רמב"ם הלכות יסודי התורה ז׳:ו׳</a><a href="RambamHilchotYesodaiHaTorah8-1" data-aht="source">רמב"ם הלכות יסודי התורה ח׳:א׳</a><a href="MorehNevukhim1-37" data-aht="source">מורה נבוכים א':ל״ז</a><a href="RambamMoreh2-32" data-aht="source">מורה נבוכים ב׳:ל״ב</a><a href="RambamMoreh2-33" data-aht="source">מורה נבוכים ב׳:ל״ג</a><a href="R. Moshe b. Maimon (Rambam, Maimonides)" data-aht="parshan">אודות ר' משה בן מיימון</a></multilink><fn>נדמה כי רמב"ם סותר את עצמו בספרו "הלכות יסודי התורה". שם, רמב"ם מניח כי העם לא רק שמע אלא גם הבין את מילותיו של א-לוהים. הוא מתאר סיטואציה בה העם מקשיב לא-לוהים בעוד הוא אומר למשה "לך אמור להן כך וכך". מכאן משתמע כי העם שמע והבין את כל עשרת הדברות עוד בזמן שא-לוהים העביר אותם למשה. אולם, ר' יוסף אלבו בספרו "ספר העיקרים" מציג את הסיטואציה אותה תיאר רמב"ם מעט אחרת. ר' יוסף אלבו כותב כי העם שומע את א-לוהים אומר למשה רק "לך אמר להם שובו לכם לאהליכם", ולא שמע את כל עשרת הדברות. לפי גרסה זו לדבריו של הרמב"ם, הסתירה נפתרת.</fn> , <multilink><a href="RAvrahamShemot20-1" data-aht="source">ר' אברהם בן הרמב"ם</a><a href="RAvrahamShemot20-1" data-aht="source">שמות כ׳:א׳</a><a href="R. Avraham Maimonides" data-aht="parshan">אודות ר׳ אברהם בן הרמב״ם</a></multilink></p> |
</mekorot> | </mekorot> | ||
<point><b>מטרת ההתגלות בסיני</b> – <multilink><a href="RambamHilkhotYesodeiHaTorah7-6" data-aht="source">רמב"ם</a><a href="RambamHilchotYesodaiHaTorah8-1" data-aht="source">רמב"ם הלכות יסודי התורה ח׳:א׳</a><a href="R. Moshe b. Maimon (Rambam, Maimonides)" data-aht="parshan">אודות ר' משה בן מיימון</a></multilink> סובר כי המטרה המרכזית של ההתגלות לא היתה להחדיר אמונה בא-לוהים<fn>לפי רמב"ם, אמונה בא-לוהים לא נרכשת על ידי חוויות נבואיות אלא רק על ידי שכנועים לוגיים. התגלות, אם כן, הכרחית רק על מנת להוכיח את כוחו הנבואי של משה ולא על מנת להוכיח את קיומו של א-לוהים.</fn>, אלא דווקא ללמד את העם להאמין בנבואותיו של משה. הדרך הטובה ביותר להשיג מטרה זו היתה לתת לעם לצפות בזמן שא-לוהים דיבר אל משה, מנהיגם. סברה זו מסתמכת על מילותיו של א-לוהים, "הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם".</point> | <point><b>מטרת ההתגלות בסיני</b> – <multilink><a href="RambamHilkhotYesodeiHaTorah7-6" data-aht="source">רמב"ם</a><a href="RambamHilchotYesodaiHaTorah8-1" data-aht="source">רמב"ם הלכות יסודי התורה ח׳:א׳</a><a href="R. Moshe b. Maimon (Rambam, Maimonides)" data-aht="parshan">אודות ר' משה בן מיימון</a></multilink> סובר כי המטרה המרכזית של ההתגלות לא היתה להחדיר אמונה בא-לוהים<fn>לפי רמב"ם, אמונה בא-לוהים לא נרכשת על ידי חוויות נבואיות אלא רק על ידי שכנועים לוגיים. התגלות, אם כן, הכרחית רק על מנת להוכיח את כוחו הנבואי של משה ולא על מנת להוכיח את קיומו של א-לוהים.</fn>, אלא דווקא ללמד את העם להאמין בנבואותיו של משה. הדרך הטובה ביותר להשיג מטרה זו היתה לתת לעם לצפות בזמן שא-לוהים דיבר אל משה, מנהיגם. סברה זו מסתמכת על מילותיו של א-לוהים, "הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם".</point> | ||
Line 38: | Line 38: | ||
<multilink><a href="RDavidZviHoffmannShemot20-1" data-aht="source">רד"צ הופמן</a><a href="RDavidZviHoffmannShemot19-8-9" data-aht="source">שמות י״ט:ח׳-ט׳</a><a href="RDavidZviHoffmannShemot19-13" data-aht="source">שמות י״ט:י״ג</a><a href="RDavidZviHoffmannShemot20-1" data-aht="source">שמות כ׳:א׳</a><a href="RDavidZviHoffmannDevarim5-5" data-aht="source">דברים ה׳:ה׳</a><a href="R. David Zvi Hoffmann" data-aht="parshan">אודות ר׳ דוד צבי הופמן</a></multilink> | <multilink><a href="RDavidZviHoffmannShemot20-1" data-aht="source">רד"צ הופמן</a><a href="RDavidZviHoffmannShemot19-8-9" data-aht="source">שמות י״ט:ח׳-ט׳</a><a href="RDavidZviHoffmannShemot19-13" data-aht="source">שמות י״ט:י״ג</a><a href="RDavidZviHoffmannShemot20-1" data-aht="source">שמות כ׳:א׳</a><a href="RDavidZviHoffmannDevarim5-5" data-aht="source">דברים ה׳:ה׳</a><a href="R. David Zvi Hoffmann" data-aht="parshan">אודות ר׳ דוד צבי הופמן</a></multilink> | ||
</mekorot> | </mekorot> | ||
− | <point><b>תפקידו של משה</b> – מאחר והעם לא היה קדוש מספיק בכדי להתקרב מאוד לא-לוהים, הם עמדו רחוק יותר מאשר משה. כך, למרות שא-לוהים דיבר אל העם ישירות, משה שימש כמתרגם, מסר לעם את כל מה שלא שמעו, והסביר את כל מה שלא הבינו. <fn>תפקידו של משה היה דומה מבחינות מסוימות לתפקידו של עוזר הוראה באולם הרצאות גדול, אם כי לא ברור מדוע א-לוהים לא דיבר חזק וברור מספיק כדי שכל העם ישמע את דבריו. מתבקש, אם כן, להסיק כי א-לוהים מיקם את העם רחוק בכוונה, כדי שלא יוכלו לשמוע את מילותיו בבירור. א-לוהים רצה לדבר אל העם כולו, וגם שמשה ישמש כמתרגם, ובכך לעורר את אמונתם של העם הן בא-לוהים והן במשה.<br/>אף על פי כן, ישנה אפשרות כי רד"צ מונע משיקולים טקסטואליים ומרצון למצוא הגיון בפסוקים שנדמים כסותרים, יותר משהוא מונע משיקולים רעיוניים. קריאתו אכן מצליחה לייצר הרמוניה מסוימת בין הפסוקים מהם משתמע כי א-לוהים מדבר אל העם ומשה תיווך ביניהם, לבין הפסוקים מהם משתמע כי רק קולו של א-לוהים נשמע.</fn></point> | + | <point><b>תפקידו של משה</b> – מאחר והעם לא היה קדוש מספיק בכדי להתקרב מאוד לא-לוהים, הם עמדו רחוק יותר מאשר משה. כך, למרות שא-לוהים דיבר אל העם ישירות, משה שימש כמתרגם, מסר לעם את כל מה שלא שמעו, והסביר את כל מה שלא הבינו. <fn>תפקידו של משה היה דומה מבחינות מסוימות לתפקידו של עוזר הוראה באולם הרצאות גדול, אם כי לא ברור מדוע א-לוהים לא דיבר חזק וברור מספיק כדי שכל העם ישמע את דבריו. מתבקש, אם כן, להסיק כי א-לוהים מיקם את העם רחוק בכוונה, כדי שלא יוכלו לשמוע את מילותיו בבירור. א-לוהים רצה לדבר אל העם כולו, וגם שמשה ישמש כמתרגם, ובכך לעורר את אמונתם של העם הן בא-לוהים והן במשה.<br/>אף על פי כן, ישנה אפשרות כי רד"צ הופמן מונע משיקולים טקסטואליים ומרצון למצוא הגיון בפסוקים שנדמים כסותרים, יותר משהוא מונע משיקולים רעיוניים. קריאתו אכן מצליחה לייצר הרמוניה מסוימת בין הפסוקים מהם משתמע כי א-לוהים מדבר אל העם ומשה תיווך ביניהם, לבין הפסוקים מהם משתמע כי רק קולו של א-לוהים נשמע.</fn></point> |
− | <point><b>מטרת ההתגלות בסיני</b> – מאחר וא-לוהים יכל ליצור תרחיש בו כל העם שומע אותו על אף המרחק ביניהם, עמדתו של רד"צ הגיונית רק במידה ומניחים כי א-לוהים מיקם בכוונה תחילה את משה קרוב יותר אליו, ובכך אילץ אותו לשמש כמתרגם, בעוד הוא עצמו מדבר אל עם ישראל כולו. בדרך זו, א-לוהים וידא כי העם יכיר במשה כנביא, ובמקביל, על ידי החיבור שנוצר בין העם לבינו, עורר את אמונתם בו.</point> | + | <point><b>מטרת ההתגלות בסיני</b> – מאחר וא-לוהים יכל ליצור תרחיש בו כל העם שומע אותו על אף המרחק ביניהם, עמדתו של רד"צ הופמן הגיונית רק במידה ומניחים כי א-לוהים מיקם בכוונה תחילה את משה קרוב יותר אליו, ובכך אילץ אותו לשמש כמתרגם, בעוד הוא עצמו מדבר אל עם ישראל כולו. בדרך זו, א-לוהים וידא כי העם יכיר במשה כנביא, ובמקביל, על ידי החיבור שנוצר בין העם לבינו, עורר את אמונתם בו.</point> |
− | <point><b>נבואה להמונים</b> – רד"צ מציע כי העם היה ברמת קדושה נמוכה יותר מאשר משה, ולכן נאלצו לעמוד רחוק יותר ממנו. כתוצאה מכך יכולותיהם הנבואיות היו פחותות יותר.</point> | + | <point><b>נבואה להמונים</b> – רד"צ הופמן מציע כי העם היה ברמת קדושה נמוכה יותר מאשר משה, ולכן נאלצו לעמוד רחוק יותר ממנו. כתוצאה מכך יכולותיהם הנבואיות היו פחותות יותר.</point> |
− | <point><b>"פָּנִים בְּפָנִים"</b> – רד"צ היה טוען כי המפגש נחשב "פָּנִים בְּפָנִים" מאחר וא-לוהים פנה אל העם כולו בדבריו ולא אל משה בלבד.</point> | + | <point><b>"פָּנִים בְּפָנִים"</b> – רד"צ הופמן היה טוען כי המפגש נחשב "פָּנִים בְּפָנִים" מאחר וא-לוהים פנה אל העם כולו בדבריו ולא אל משה בלבד.</point> |
<point><b>"אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ה' וּבֵינֵיכֶם"</b> – פסוק זה מובן על דרך הפשט, כמתייחס לתפקידו של משה כמתווך הנמצא בין א-לוהים לבין העם, הן מבחינת מיקומו הפיזי על הר סיני, והן מבחינת תפקידו כמתרגם במהלך מתן הדברות.</point> | <point><b>"אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ה' וּבֵינֵיכֶם"</b> – פסוק זה מובן על דרך הפשט, כמתייחס לתפקידו של משה כמתווך הנמצא בין א-לוהים לבין העם, הן מבחינת מיקומו הפיזי על הר סיני, והן מבחינת תפקידו כמתרגם במהלך מתן הדברות.</point> | ||
− | <point><b>"בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ"</b> – על פי רד"צ, א-לוהים אומר למשה בפסוק זה כי הוא יתגלה אליו בפני העם כולו, כך שלא יוכלו להטיל ספק יותר בנבואותיו. אין הכוונה כאן כי א-לוהים לא דיבר אל העם ישירות, אלא רק כי מיקומו של משה ביניהם יגביר את אמונם במשה.</point> | + | <point><b>"בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ"</b> – על פי רד"צ הופמן, א-לוהים אומר למשה בפסוק זה כי הוא יתגלה אליו בפני העם כולו, כך שלא יוכלו להטיל ספק יותר בנבואותיו. אין הכוונה כאן כי א-לוהים לא דיבר אל העם ישירות, אלא רק כי מיקומו של משה ביניהם יגביר את אמונם במשה.</point> |
− | <point><b>"קוֹל דְּבָרִים אַתֶּם שֹׁמְעִים"</b> – רד"צ נעזר בפסוקים בספר דברים בהם מודגשת העובדה כי העם שמע את קול הא-לוהים ולא את מילותיו, על מנת לחזק את עמדתו. ראו <a href="Devarim4-10" data-aht="source">דברים ד׳:י"ב</a>, <a href="Devarim4-33" data-aht="source">ד׳:ל״ג-ל״ו</a>, ו-<a href="Devarim5-19-28" data-aht="source">ה׳:י״ט-כ״ב</a>.<fn>רד"צ היה מסביר כי הפסוקים האחרים מהם משתמע כי א-לוהים דיבר עם העם ממש (ולא רק הפיק קולות) מתייחסים לעובדה כי א-לוהים אכן דיבר אל העם, אפילו אם לא הם יכלו להבין את  פשר דבריו.</fn></point> | + | <point><b>"קוֹל דְּבָרִים אַתֶּם שֹׁמְעִים"</b> – רד"צ הופמן נעזר בפסוקים בספר דברים בהם מודגשת העובדה כי העם שמע את קול הא-לוהים ולא את מילותיו, על מנת לחזק את עמדתו. ראו <a href="Devarim4-10" data-aht="source">דברים ד׳:י"ב</a>, <a href="Devarim4-33" data-aht="source">ד׳:ל״ג-ל״ו</a>, ו-<a href="Devarim5-19-28" data-aht="source">ה׳:י״ט-כ״ב</a>.<fn>רד"צ הופמן היה מסביר כי הפסוקים האחרים מהם משתמע כי א-לוהים דיבר עם העם ממש (ולא רק הפיק קולות) מתייחסים לעובדה כי א-לוהים אכן דיבר אל העם, אפילו אם לא הם יכלו להבין את  פשר דבריו.</fn></point> |
− | <point><b>"מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל"</b> – על פי רד"צ, פסוק זה מתייחס לדיאלוג של משה עם א-לוהים ב<a href="Shemot19-16" data-aht="source">שמות י״ט:י"ט-כ״ה</a> ולא למתן הדברות. זאת כיוון שרק כאשר ניתנות האזהרות מתרחשת שיחה בה א-לוהים עונה למשה. במהלך מתן הדברות עצמן, לעומת זאת, משה פשוט חוזר אחר מילותיו של א-לוהים אל העם. מילותיו של אלוהים במהלך מתן הדברות לא היו בתגובה למשה ולא יכלו להיות מובנות כ"יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל‏‎.<fn>כך, למרות שרד"צ מסכים עם רמב"ם לגבי העובדה כי משה שיחק תפקיד במתן הדברות כמתווך, בגלל סיבות טקסטואליות, הוא מעדיף לא להביא פסוק זה כראייה לכך.</fn>"</point> | + | <point><b>"מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל"</b> – על פי רד"צ הופמן, פסוק זה מתייחס לדיאלוג של משה עם א-לוהים ב<a href="Shemot19-16" data-aht="source">שמות י״ט:י"ט-כ״ה</a> ולא למתן הדברות. זאת כיוון שרק כאשר ניתנות האזהרות מתרחשת שיחה בה א-לוהים עונה למשה. במהלך מתן הדברות עצמן, לעומת זאת, משה פשוט חוזר אחר מילותיו של א-לוהים אל העם. מילותיו של אלוהים במהלך מתן הדברות לא היו בתגובה למשה ולא יכלו להיות מובנות כ"יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל‏‎.<fn>כך, למרות שרד"צ הופמן מסכים עם רמב"ם לגבי העובדה כי משה שיחק תפקיד במתן הדברות כמתווך, בגלל סיבות טקסטואליות, הוא מעדיף לא להביא פסוק זה כראייה לכך.</fn>"</point> |
− | <point><b>"וַיֵּרֶד מֹשֶׁה אֶל הָעָם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם"</b> – רד"צ טוען כי פסוק זה מתייחס למסירת אזהרותיו של א-לוהים אל העם, ולא למתן הדברות.</point> | + | <point><b>"וַיֵּרֶד מֹשֶׁה אֶל הָעָם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם"</b> – רד"צ הופמן טוען כי פסוק זה מתייחס למסירת אזהרותיו של א-לוהים אל העם, ולא למתן הדברות.</point> |
− | <point><b>"וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים"</b> – על פי רד"צ, א-לוהים אכן אמר את כל הדברות אל העם. עם זאת, היה צורך במתווך על מנת שדבר הא-לוהים יובן במלואו.</point> | + | <point><b>"וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים"</b> – על פי רד"צ הופמן, א-לוהים אכן אמר את כל הדברות אל העם. עם זאת, היה צורך במתווך על מנת שדבר הא-לוהים יובן במלואו.</point> |
− | <point><b>צורת יחיד</b> – סביר כי רד"צ לא ייחס לעובדה כי הדברות נאמרו ביחיד ולא ברבים חשיבות מיוחדת. זאת מכיוון שישנם מקרים רבים בתורה בהם א-לוהים דיבר אל העם כולו והתייחס אליהם כיחידה אחת.<fn>ראו, לדוגמא, את המצוות בויקרא י"ט:י"ג-י"ט.</fn><span class="aht-chrome-space"> לכן, אין בכך ראיה מספקת על מנת להוכיח כי דבריו של א-לוהים כוונו למשה בלבד.</span></point> | + | <point><b>צורת יחיד</b> – סביר כי רד"צ הופמן לא ייחס לעובדה כי הדברות נאמרו ביחיד ולא ברבים חשיבות מיוחדת. זאת מכיוון שישנם מקרים רבים בתורה בהם א-לוהים דיבר אל העם כולו והתייחס אליהם כיחידה אחת.<fn>ראו, לדוגמא, את המצוות בויקרא י"ט:י"ג-י"ט.</fn><span class="aht-chrome-space"> לכן, אין בכך ראיה מספקת על מנת להוכיח כי דבריו של א-לוהים כוונו למשה בלבד.</span></point> |
− | <point><b>"דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה" – פחד העם</b> – רד"צ מניח כי אירוע זה התרחש לאחר מתן הדברות ומציע כי לולא העם פחד, א-לוהים היה מעביר להם גם את שאר המצוות באופן זה. רד"צ אפילו מציע את האופציה כי התוכנית המקורית היתה שלאחר מתן הדברות, העם יתקרב ואולי אף יעלה את הר סיני וישתתף בכריתת הברית על המצוות.</point> | + | <point><b>"דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה" – פחד העם</b> – רד"צ הופמן מניח כי אירוע זה התרחש לאחר מתן הדברות ומציע כי לולא העם פחד, א-לוהים היה מעביר להם גם את שאר המצוות באופן זה. רד"צ אפילו מציע את האופציה כי התוכנית המקורית היתה שלאחר מתן הדברות, העם יתקרב ואולי אף יעלה את הר סיני וישתתף בכריתת הברית על המצוות.</point> |
− | <point><b>מעבר מגוף ראשון לגוף שלישי</b> – רד"צ מסכים כאן עם השקפתו של אבן עזרא כי המעבר מגוף ראשון לגוף שלישי אינו משמעותי, שכן "משפט אנשי לשון הקודש לדבר ככה".</point> | + | <point><b>מעבר מגוף ראשון לגוף שלישי</b> – רד"צ הופמן מסכים כאן עם השקפתו של אבן עזרא כי המעבר מגוף ראשון לגוף שלישי אינו משמעותי, שכן "משפט אנשי לשון הקודש לדבר ככה".</point> |
</opinion> | </opinion> | ||
</category> | </category> |
Version as of 11:27, 18 June 2019
עשרת הדברים: ישירות מהקב"ה או דרך משה?
גישות פרשניות
סקירה
התגלותו של א-לוהים במעמד הר סיני מוצגת בתורה באופנים שונים ואף סותרים, דבר המוליד גישות פרשניות שונות לשאלה: האם העם קיבל את עשרת הדיברות מא-לוהים או ממשה? לתשובות השונות לשאלה זו השלכות חשובות לגבי מטרת ההתגלות הא-לוהית בסיני כולה.
בקצה האחד של הספקטרום, רמב"ם ורד"צ הופמן מתרכזים בפסוקים בהם משה מוצג כמתווך, וטוענים כי העם שמע רק את קולו של א-לוהים ולא הצליח להבין דבר ממילותיו. משה, אם כן, פעל כמתווך, או כמתרגם, לכל עשרת הדברות. מגישות אלו נובע כי מטרת ההתגלות לא היתה להחדיר בעם אמונה בא-לוהים, אלא דווקא ללמדם להאמין בנבואותיו של משה. בקצה האחר של הסקאלה, רשב"ם, אבן עזרא, ואחרים, מתרכזים בתיאורי הפרשה כמפגש "פנים לפנים". בהתאם לכך, הם מניחים כי א-לוהים תקשר עם העם ישירות, והעביר להם את כל עשרת הדברות במטרה לחזק את אמונתם בא-לוהים.
ישנן גם גישות הנמצאות בתווך שבין שני הקצוות הללו, כדוגמת רש"י, רמב"ן, ואחרים. פרשנים אלו מחפשים לפתור את הסתירה שבין הפסוקים על ידי אימוץ עמדת ביניים, הגורסת כי ניתן לחלק את עשרת הדברות לשתי קבוצות. את שתי הדברות הראשונות, קיבלו העם ישירות מפיו של א-לוהים, אך הם נזקקו למשה על מנת שיסביר להם את השמונה הנותרות. רמב"ן מסביר כי היתה מטרה כפולה להתגלות בסיני. ההתגלות נועדה להחדיר אמונה בא-לוהים מצד אחד, ולהחדיר אמונה במשה כנביא מצד שני. יסודות האמונה, אם כן, התקבלו ישירות מפי הא-לוהים, ושאר הדברות הועברו על ידי משה, אשר מנקודה זו ואילך שימש כמורה לעם בכל הנוגע לחוקי הא-ל ומצוות התורה.
לא הבינו אף דיבר
על פי עמדה זו, העם שמע רק את קולו של א-לוהים, אך לא הבין את פשר מילותיו כלל. משה, אם כן, נצרך לתפקד כמתווך בין א-לוהים לבין העם במהלך כל עשרת הדברות. הפרשנים חלוקים בשאלה האם קולו של א-לוהים אותו שמע העם היה מיועד להם, או שהם רק האזינו לשיחה שהתרחשה בין א-לוהים לבין משה.
שמעו את שיחתו של א-לוהים עם משה
העם הקשיב כאשר א-לוהים אמר את עשרת הדברות למשה, אך הוא שמע רק את רחשי קולו של א-לוהים, ולא הצליח להבין את פשר מילותיו כלל.
אולי רבי עקיבא במכילתא דרבי ישמעאל1, רמב"ם2 , ר' אברהם בן הרמב"ם
שמעו את קול א-לוהים ישירות
על פי גישה זו, א-לוהים דיבר עם העם ישירות, אך מפעת המרחק ביניהם, העם הצליח לשמוע רק קולות, ולא להבין מילים ברורות.
הבינו את כל עשרת הדברות
על פי גישה זו, העם שמע את כל עשרת הדברות מפי א-לוהים והבין את כולם. פרשנים התומכים בעמדה זו נחלקים בשאלה האם א-לוהים כיוון את דבריו אל העם או אל משה?
א-לוהים דיבר אל משה
א-לוהים דיבר אל משה בלבד, אך הוא התכוון שהעם כולו יאזין לשיחתם.
א-לוהים דיבר אל העם ישירות
על פי עמדה זו, א-לוהים דיבר אל העם עצמו, והעם, ולא משה, היה קהל היעד של הדברות כולן.
- על פי עמדה זו, מטרת ההתגלות הייתה ללמד את העם להאמין בא-לוהים, כמו שכתוב בספר דברים "אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים"21. התגלות בקנה מידה כה נרחב הינה מאורע יוצא דופן בהיסטוריה העולמית ומהווה את אחת ההוכחות החזקות ביותר לקיום הא-לוהים ולמקורה הא-לוהי של התורה. 22
- על פי שד"ל, ישנה אפשרות כי להתגלות היתה מטרה כפולה, לעורר אמונה הן בא-לוהים והן במשה. על ידי כך שהעם שמע את א-לוהים מדבר אל משה לפני הדברות עצמן (ראו פירוט בהמשך), העם הבין את מעמדו הנבואי הרם של משה, ובכך ששמעו בעצמם את א-לוהים מדבר במהלך מתן הדברות, אמונתם בא-לוהים התחזקה.
- דיבר אל כולם – על פי אבן עזרא, כוונת פסוק זה היא לא שא-לוהים דיבר אל משה לבדו, אלא רק שכאשר א-לוהים דיבר אל משה (ואל העם כולו), מעמדו כנביא אומת. העם פקפק בנבואותיו של משה בעבר, מאחר וסבר כי אדם אשר קיבל נבואה אינו יכול להמשיך לחיות. כך, א-לוהים אומר למשה שכאשר העם יראה אותו מדבר אל משה במהלך מתן הדברות, לא תהיה להם ברירה אלא להכיר בעובדה כי טעו בהנחותיהם וכי משה היה דובר אמת.
- שינוי בתוכנית – על פי הרלב"ג ואברבנאל, א-לוהים תכנן במקור לדבר אל משה לבדו ושהעם רק ישמע את שיחתם, ובכך יוגבר אמונם במשה כנביא. משה לאחר מכן הבהיר לא-לוהים כי הוא מעדיף שלא לתפקד כמתווך, ורוצה במפגש פנים אל פנים. כתוצאה מבקשה זו, א-לוהים חזר בו מתוכניתו המקורית.27
- לפני מתן הדברות – שד"ל טוען כי פסוק זה מתייחס לשיחה אשר התרחשה בין א-לוהים לבין משה לפני מתן הדברות.
- על פי אבן עזרא, משה אומר כאן כי העם פחד מן האש, אף על פי שכלל לא עלו בהר.
- תומכים בעמדה זו יכולים גם לטעון כי התכנית המקורית (לולא העם היה מפחד) הייתה שהעם יעלה את הר סיני לאחר מתן הדברות וישמע את שאר תרי"ג המצוות הן מנקודת תצפית גבוהה יותר והן ברמה רוחנית גבוהה יותר.29
- לפני מתן הדברות – על פי אבן עזרא, אברבנאל ושד"ל,30 הפסוק מתייחס לשיחה שהתרחשה בין א-לוהים למשה לפני מתן הדברות, ולכן אינו נותן מידע כלל לגבי האופן בו א-לוהים העביר את הדברות עצמן.31
- לפני ובמהלך הדברות – רלב"ג טוען כי פסוק זה מתייחס הן לדבר א-לוהים לפני מתן הדברות, והן למתן הדברות עצמן.32 התיאור של משה מדבר מתייחס לשיחתם המקדימה, אך התיאור של א-לוהים מדבר "בְקוֹל" יכול להתייחס לשני ההתרחשויות.33
- במהלך הדברות – ר' אליעזר מציע כי הפסוק מתייחס למתן הדברות בלבד, וכוונתו היא שלפני שא-לוהים דיבר אל העם, הוא חיכה שמשה יסמן לו שהעם מוכן להתגלות.34
הבינו רק שתי דברות
העם כולו קיבל רק שתי דברות ישירות מא-לוהים. הפרשנים חלוקים בשאלה כיצד העם קיבל את שמונה הדברות הנוספות?
שמונה ממשה
מכיוון שהעם פחד, א-לוהים הפסיק לדבר אליהם באופן ישיר לאחר שתי הדברות הראשונות, ובמקום דיבר רק אל משה, אשר מסר לעם את שמונה הדברות הנותרות.
שמעו את קול הא-לוהים
א-לוהים אמר לעם גם את שמונה הדברות הנותרות, אך העם רק שמע את קול א-לוהים ולא הבין את פשר מילותיו במהלך דברות אלו. על כן, העם נזקק למשה שיתרגם את דבר הא-לוהים בשמונה הדברות האחרונות.