Difference between revisions of "The Decalogue: Direct From Hashem or Via Moshe/2/he"
Miriam.Havin (talk | contribs) |
Miriam.Havin (talk | contribs) m |
||
Line 18: | Line 18: | ||
<p>אולי רבי עקיבא ב<multilink><a href="MekhiltaBachodesh4" data-aht="source">מכילתא דרבי ישמעאל</a><a href="MekhiltaBachodesh4" data-aht="source">י״ט:י״ט</a><a href="Mekhilta DeRabbi Yishmael Shemot" data-aht="parshan">אודות מכילתא דרבי ישמעאל שמות</a></multilink><fn>כך נדמה שרמב"ם מבין את מילותיו של ר' עקיבא. רד"צ, לעומתו, סובר כי מילותיו של ר' עקיבא מתייחסות לשיחה בין משה לא-לוהים אשר התרחשה לפני מתן הדברות, ולא למתן הדברות עצמן.</fn>, <multilink><a href="RambamHilkhotYesodeiHaTorah7-6" data-aht="source">רמב"ם</a><a href="RambamHilkhotYesodeiHaTorah7-6" data-aht="source">רמב"ם הלכות יסודי התורה ז׳:ו׳</a><a href="RambamHilchotYesodaiHaTorah8-1" data-aht="source">רמב"ם הלכות יסודי התורה ח׳:א׳</a><a href="MorehNevukhim1-37" data-aht="source">מורה נבוכים א':ל״ז</a><a href="RambamMoreh2-32" data-aht="source">מורה נבוכים ב׳:ל״ב</a><a href="RambamMoreh2-33" data-aht="source">מורה נבוכים ב׳:ל״ג</a><a href="R. Moshe b. Maimon (Rambam, Maimonides)" data-aht="parshan">אודות ר' משה בן מיימון</a></multilink><fn>נדמה כי רמב"ם סותר את עצמו בספרו "הלכות יסודי התורה". שם, רמב"ם מניח כי העם לא רק שמע אלא גם הבין את מילותיו של א-לוהים. הוא מתאר סיטואציה בה העם מקשיב לא-לוהים בעוד הוא אומר למשה "לך אמור להן כך וכך". מכאן משתמע כי העם שמע והבין את כל עשרת הדברות עוד בזמן שא-לוהים העביר אותם למשה. אולם, ר' יוסף אלבו בספרו "ספר העיקרים" מציג את הסיטואציה אותה תיאר רמב"ם מעט אחרת. ר' יוסף אלבו כותב כי העם שומע את א-לוהים אומר למשה רק "לך אמר להם שובו לכם לאהליכם", ולא שמע את כל עשרת הדברות. לפי גרסה זו לדבריו של הרמב"ם, הסתירה נפתרת.</fn> , <multilink><a href="RAvrahamShemot20-1" data-aht="source">ר' אברהם בן הרמב"ם</a><a href="RAvrahamShemot20-1" data-aht="source">שמות כ׳:א׳</a><a href="R. Avraham Maimonides" data-aht="parshan">אודות ר׳ אברהם בן הרמב״ם</a></multilink></p> | <p>אולי רבי עקיבא ב<multilink><a href="MekhiltaBachodesh4" data-aht="source">מכילתא דרבי ישמעאל</a><a href="MekhiltaBachodesh4" data-aht="source">י״ט:י״ט</a><a href="Mekhilta DeRabbi Yishmael Shemot" data-aht="parshan">אודות מכילתא דרבי ישמעאל שמות</a></multilink><fn>כך נדמה שרמב"ם מבין את מילותיו של ר' עקיבא. רד"צ, לעומתו, סובר כי מילותיו של ר' עקיבא מתייחסות לשיחה בין משה לא-לוהים אשר התרחשה לפני מתן הדברות, ולא למתן הדברות עצמן.</fn>, <multilink><a href="RambamHilkhotYesodeiHaTorah7-6" data-aht="source">רמב"ם</a><a href="RambamHilkhotYesodeiHaTorah7-6" data-aht="source">רמב"ם הלכות יסודי התורה ז׳:ו׳</a><a href="RambamHilchotYesodaiHaTorah8-1" data-aht="source">רמב"ם הלכות יסודי התורה ח׳:א׳</a><a href="MorehNevukhim1-37" data-aht="source">מורה נבוכים א':ל״ז</a><a href="RambamMoreh2-32" data-aht="source">מורה נבוכים ב׳:ל״ב</a><a href="RambamMoreh2-33" data-aht="source">מורה נבוכים ב׳:ל״ג</a><a href="R. Moshe b. Maimon (Rambam, Maimonides)" data-aht="parshan">אודות ר' משה בן מיימון</a></multilink><fn>נדמה כי רמב"ם סותר את עצמו בספרו "הלכות יסודי התורה". שם, רמב"ם מניח כי העם לא רק שמע אלא גם הבין את מילותיו של א-לוהים. הוא מתאר סיטואציה בה העם מקשיב לא-לוהים בעוד הוא אומר למשה "לך אמור להן כך וכך". מכאן משתמע כי העם שמע והבין את כל עשרת הדברות עוד בזמן שא-לוהים העביר אותם למשה. אולם, ר' יוסף אלבו בספרו "ספר העיקרים" מציג את הסיטואציה אותה תיאר רמב"ם מעט אחרת. ר' יוסף אלבו כותב כי העם שומע את א-לוהים אומר למשה רק "לך אמר להם שובו לכם לאהליכם", ולא שמע את כל עשרת הדברות. לפי גרסה זו לדבריו של הרמב"ם, הסתירה נפתרת.</fn> , <multilink><a href="RAvrahamShemot20-1" data-aht="source">ר' אברהם בן הרמב"ם</a><a href="RAvrahamShemot20-1" data-aht="source">שמות כ׳:א׳</a><a href="R. Avraham Maimonides" data-aht="parshan">אודות ר׳ אברהם בן הרמב״ם</a></multilink></p> | ||
</mekorot> | </mekorot> | ||
− | <point><b>מטרת | + | <point><b>מטרת ההתגלות בסיני</b> – <multilink><a href="RambamHilkhotYesodeiHaTorah7-6" data-aht="source">רמב"ם</a><a href="RambamHilchotYesodaiHaTorah8-1" data-aht="source">רמב"ם הלכות יסודי התורה ח׳:א׳</a><a href="R. Moshe b. Maimon (Rambam, Maimonides)" data-aht="parshan">אודות ר' משה בן מיימון</a></multilink> סובר כי המטרה המרכזית של ההתגלות לא היתה להחדיר אמונה בא-לוהים<fn>לפי רמב"ם, אמונה בא-לוהים לא נרכשת על ידי חוויות נבואיות אלא רק על ידי שכנועים לוגיים. התגלות, אם כן, הכרחית רק על מנת להוכיח את כוחו הנבואי של משה ולא על מנת להוכיח את קיומו של א-לוהים.</fn>, אלא ללמד את העם להאמין בנבואותיו של משה. הדרך הטובה ביותר להשיג מטרה זו היתה לתת לעם לצפות בזמן שא-לוהים דיבר אל משה, מנהיגם. סברה זו מסתמכת על מילותיו של א-לוהים, "הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם".</point> |
<point><b>נבואה להמונים</b> – עמדתו של רמב"ם יונקת מאמונתו כי נבואה לעולם אינה יכולה להיות מיועדת לכולם באופן שווה, ולדעתו העם לא היה מוכן או מסוגל להבין את א-לוהים. יש לציין כי רמב"ם אינו פוסל את האפשרות כי אנשים מסוימים, כדוגמת אהרון ובניו, יכלו להבין חלקים  מהנאמר, בהתאם לרמתם הרוחנית.</point> | <point><b>נבואה להמונים</b> – עמדתו של רמב"ם יונקת מאמונתו כי נבואה לעולם אינה יכולה להיות מיועדת לכולם באופן שווה, ולדעתו העם לא היה מוכן או מסוגל להבין את א-לוהים. יש לציין כי רמב"ם אינו פוסל את האפשרות כי אנשים מסוימים, כדוגמת אהרון ובניו, יכלו להבין חלקים  מהנאמר, בהתאם לרמתם הרוחנית.</point> | ||
<point><b>תפקידו של משה</b> – מאחר והעם לא היה ברמה נבואית גבוהה מספיק בכדי להבין את א-לוהים, א-לוהים דיבר רק למשה, אשר לאחר מכן העביר את דבריו של א-לוהים לעם.</point> | <point><b>תפקידו של משה</b> – מאחר והעם לא היה ברמה נבואית גבוהה מספיק בכדי להבין את א-לוהים, א-לוהים דיבר רק למשה, אשר לאחר מכן העביר את דבריו של א-לוהים לעם.</point> | ||
Line 39: | Line 39: | ||
</mekorot> | </mekorot> | ||
<point><b>תפקידו של משה</b> – מאחר והעם לא היה קדוש מספיק בכדי להגיע קרוב מאוד לא-לוהים, הם עמדו רחוק יותר מאשר משה. כך, למרות שא-לוהים דיבר אל העם ישירות, משה נצרך לשמש כמתרגם, ולמסור ולהסביר לעם את כל מה שלא שמעו או לא הבינו. <fn>תפקידו של משה היה דומה מבחינות מסוימות לתפקידו של עוזר הוראה באולם הרצאות גדול, אם כי לא ברור מדוע א-לוהים לא דיבר חזק וברור מספיק כדי שכל העם ישמע את דבריו. מתבקש, אם כן, להסיק כי א-לוהים מיקם את העם רחוק בכוונה, כדי שלא יוכלו לשמוע את מילותיו בבירור. א-לוהים רצה לדבר אל העם כולו, וגם שמשה ישמש כמתרגם, ובכך לעורר את אמונתם של העם הן בא-לוהים והן במשה.<br/>אף על פי כן, ישנה אפשרות כי רד"צ מונע משיקולים טקסטואליים ומרצון למצוא הגיון בפסוקים שנדמים כסותרים, יותר משהוא מונע משיקולים רעיוניים. קריאתו אכן מצליחה לייצר הרמוניה מסוימת בין הפסוקים מהם משתמע כי א-לוהים מדבר אל העם ומשה תיווך ביניהם, לבין הפסוקים מהם משתמע כי רק קולו של א-לוהים נשמע.</fn></point> | <point><b>תפקידו של משה</b> – מאחר והעם לא היה קדוש מספיק בכדי להגיע קרוב מאוד לא-לוהים, הם עמדו רחוק יותר מאשר משה. כך, למרות שא-לוהים דיבר אל העם ישירות, משה נצרך לשמש כמתרגם, ולמסור ולהסביר לעם את כל מה שלא שמעו או לא הבינו. <fn>תפקידו של משה היה דומה מבחינות מסוימות לתפקידו של עוזר הוראה באולם הרצאות גדול, אם כי לא ברור מדוע א-לוהים לא דיבר חזק וברור מספיק כדי שכל העם ישמע את דבריו. מתבקש, אם כן, להסיק כי א-לוהים מיקם את העם רחוק בכוונה, כדי שלא יוכלו לשמוע את מילותיו בבירור. א-לוהים רצה לדבר אל העם כולו, וגם שמשה ישמש כמתרגם, ובכך לעורר את אמונתם של העם הן בא-לוהים והן במשה.<br/>אף על פי כן, ישנה אפשרות כי רד"צ מונע משיקולים טקסטואליים ומרצון למצוא הגיון בפסוקים שנדמים כסותרים, יותר משהוא מונע משיקולים רעיוניים. קריאתו אכן מצליחה לייצר הרמוניה מסוימת בין הפסוקים מהם משתמע כי א-לוהים מדבר אל העם ומשה תיווך ביניהם, לבין הפסוקים מהם משתמע כי רק קולו של א-לוהים נשמע.</fn></point> | ||
− | <point><b>מטרת | + | <point><b>מטרת ההתגלות בסיני</b> – מאחר וא-לוהים יכל ליצור תרחיש בו כל העם שומע אותו למרות המרחק ביניהם, עמדתו של רד"צ הגיונית רק במידה ומניחים כי א-לוהים מיקם בכוונה תחילה את משה קרוב יותר אליו, ובכך אילץ אותו לשמש כמתרגם, בעוד הוא מדבר אל עם ישראל כולו. בדרך זו, א-לוהים וידא כי העם יכיר במשה כנביא, ובמקביל, על ידי החיבור שנוצר בין העם לבינו, עורר את אמונתם בו.</point> |
<point><b>נבואה להמונים</b> – רד"צ מציע כי העם היה ברמת קדושה נמוכה יותר מאשר משה, ולכן נאלצו לעמוד במרחק רב יותר ממנו. כתוצאה מכך יכולותיהם הנבואיות היו פחותות יותר.</point> | <point><b>נבואה להמונים</b> – רד"צ מציע כי העם היה ברמת קדושה נמוכה יותר מאשר משה, ולכן נאלצו לעמוד במרחק רב יותר ממנו. כתוצאה מכך יכולותיהם הנבואיות היו פחותות יותר.</point> | ||
<point><b>"פָּנִים בְּפָנִים"</b> – רד"צ היה טוען כי המפגש נחשב "פנים אל פנים" מאחר וא-לוהים פנה אל העם כולו בדבריו ולא אל משה בלבד.</point> | <point><b>"פָּנִים בְּפָנִים"</b> – רד"צ היה טוען כי המפגש נחשב "פנים אל פנים" מאחר וא-לוהים פנה אל העם כולו בדבריו ולא אל משה בלבד.</point> | ||
Line 53: | Line 53: | ||
</opinion> | </opinion> | ||
</category> | </category> | ||
− | <category> | + | <category>הבינו את כל עשרת הדברות |
− | <p> | + | <p>על פי גישה זו, העם שמע את כל עשרת הדברות מפי א-לוהים והבין את כולם. פרשנים התומכים בעמדה זו נחלקים בשאלה האם א-לוהים כיוון את דבריו אל העם או אל משה?</p> |
− | <opinion> | + | <opinion>א-לוהים דיבר אל משה |
− | <p> | + | <p>א-לוהים דיבר אל משה בלבד, אך הוא התכוון שהעם כולו יאזין לשיחתם.</p> |
<mekorot> | <mekorot> | ||
− | <multilink><a href="RasagShemot19-9" data-aht="source"> | + |  <multilink><a href="RasagShemot19-9" data-aht="source">ר' סעדיה גאון</a><a href="RasagShemot19-9" data-aht="source">פירוש שמות י״ט:ט׳-כ״א, כ׳:א׳</a><a href="R. Saadia Gaon" data-aht="parshan">אודות ר׳ סעדיה גאון</a></multilink><fn>פרשנותו של ר' סעדיה גאון אבדה חלקית, דבר המקשה על ביצוע שחזור מלא של עמדתו.</fn> , <multilink><a href="RAvrahamShemot20-1" data-aht="source">ר' אברהם בן הרמב"ם</a><a href="RAvrahamShemot20-1" data-aht="source">שמות כ׳:א׳</a><a href="R. Avraham Maimonides" data-aht="parshan">אודות ר׳ אברהם בן הרמב״ם</a></multilink> |
</mekorot> | </mekorot> | ||
− | <point><b> | + | <point><b>מטרת ההתגלות בסיני</b> – על פי גישה זו, להתגלות היתה מטרה כפולה, לעורר אמון במשה כשליח האל מצד אחד, ולחזק את אמונת העם בא-לוהים מצד שני. המטרה הראשונה הושגה בכך שא-לוהים כיוון את דבריו אל משה, ובכך העלה אותו למעמד גבוה יותר משאר האומה. המטרה השניה הושגה בכך שהעם שמע את א-לוהים מדבר.</point> |
− | <point><b> | + | <point><b>נבואה להמונים</b> – פרשנים הדוגלים בעמדה זו מניחים כי כל אדם יכול לקבל נבואה, ואפילו ללא הכנות נרחבות, אם זהו רצון הא-לוהים. עם זאת, ר' מימון מציין כי כל אדם חווה את מילותיו של א-לוהים באופן שונה, בהתאם לרמתו הרוחנית.<fn>ראו עמדת הרמב"ם לעיל.</fn></point> |
− | <point><b> | + | <point><b>תפקידו של משה</b> – ר' סעדיה טוען כי, בנוסף למעמד הייחודי לו זכה משה בהיותו הנמען של דבר הא-לוהים, הוא גם חזר אחר כל אחת מהדברות לאחר שא-לוהים אמר אותה.<fn>כך יוצא כי העם שמע כל אחת מן הדברות פעמיים, פעם אחת מפי א-לוהים ופעם נוספת מפי משה. אין לנו את המשך פרשנותו של ר' סעדיה, בה הוא הסביר את מטרת הכפילות הזו. </fn></point> |
− | <point><b>"פָּנִים בְּפָנִים"</b> – | + | <point><b>"פָּנִים בְּפָנִים"</b> – ביטוי זה מהווה קושי מסוים לתומכים בגישה זו, שכן בדרך כלל, אירוע בו אדם רק מאזין לשיחה שהתרחשה בין אחרים (במקרה זה בין א-לוהים לבין משה), לא יתואר כמפגש "פנים אל פנים". ניתן לתרץ כי משה מתכוון כאן רק להדגיש כי חרף מיקומם, העם הבין את מילותיו של א-לוהים בבירור, כאילו נאמרו פנים אל פנים ממש.</point> |
− | <point><b>"אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ה' וּבֵינֵיכֶם לְהַגִּיד לָכֶם אֶת דְּבַר ה'‏"</b> – | + | <point><b>"אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ה' וּבֵינֵיכֶם לְהַגִּיד לָכֶם אֶת דְּבַר ה'‏"</b> – על פי ר' סעדיה, ביטוי זה מתייחס לתפקידו של משה במהלך ההתגלות עצמה, שכן משה היה ממוקם פיזית בין העם לבין הא-לוהים, זאת על מנת שיוכל לחזור על דבר הא-לוהים בפניהם.<fn>לחילופין, ניתן לטעון כי הביטוי מתייחס רק לכך שמיקומו של משה בין א-לוהים לבין העם הוא שאיפשר לעם לשמוע את דבר הא-לוהים. זאת יכלה להיות עמדתו של ר' מימון.</fn></point> |
− | <point><b>"בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ"</b> – | + | <point><b>"בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ"</b> – ר' סעדיה מסביר כי על פסוק זה על דרך הפשט. נאומו של א-לוהים כוון אל משה לבדו, והעם רק האזין לשיחתם. כך יצא שהעם יכל לשמוע את דבר הא-לוהים, ובמקביל להעריך את גדולתו של משה.</point> |
− | <point><b>"וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה"</b> – | + | <point><b>"וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה"</b> – ר' מימון מציע כי קהל היעד של משפט זה אינו מפורש מכיוון שמילותיו של א-לוהים כאן כוונו לכל הנוכחים, כולל משה, אהרון, והאומה בכללותה. א-לוהים דיבר אל כולם (על אף שמילותיו כוונו אל משה). עמדה זו יכולה להשתמש במילה "כָּל" כראייה לכך ש<b>כל</b> עשרת הדברות נאמרו על ידי א-לוהים לכולם.<fn>ראו אבן עזרא בהמשך.</fn></point> |
− | <point><b>"מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל"</b> – R. Saadia connects this verse to the above "בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ", suggesting that he thinks that it, too, refers to Hashem's speech during the Decalogue.<fn>Ibn Ezra and Shadal understand that R.Saadia thinks that both verses refer to the scene before the giving of the Decalogue, when Hashem issues to Moshe the various warnings.  R. Saadia's comments to verse 9, though, clearly suggest that he assumes that the verse refers to the Decalogue itself.</fn>  He asserts that the verse comes to inform the reader that, to be heard over the loud blast of the shofar, both Moshe and Hashem needed to speak at a high volume.<fn>According to him, both Moshe and Hashem were speaking since Moshe repeated each of Hashem's statements to the nation.  Since Moshe spoke second, though, one might have expected the verse to be written in the opposite order "ה' ידבר ומשה יעננו בקול".</fn>  In contrast, R. Maimon, who does not assert that Moshe spoke at all during the Decalogue, might suggest that this refers to Moshe and Hashem's earlier conversation in verses 20-25.</point> | + | <point><b>"מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל"</b> – R. Saadia connects this verse to the above "בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ", suggesting that he thinks that it, too, refers to Hashem's speech during the Decalogue.<fn>Ibn Ezra and Shadal understand that R.Saadia thinks that both verses refer to the scene before the giving of the Decalogue, when Hashem issues to Moshe the various warnings.  R. Saadia's comments to verse 9, though, clearly suggest that he assumes that the verse refers to the Decalogue itself.</fn>  He asserts that the verse comes to inform the reader that, to be heard over the loud blast of the shofar, both Moshe and Hashem needed to speak at a high volume.<fn>According to him, both Moshe and Hashem were speaking since Moshe repeated each of Hashem's statements to the nation.  Since Moshe spoke second, though, one might have expected the verse to be written in the opposite order "ה' ידבר ומשה יעננו בקול".</fn>  In contrast, R. Maimon, who does not assert that Moshe spoke at all during the Decalogue, might suggest that this refers to Moshe and Hashem's earlier conversation in verses 20-25.<br/>ר' סעדיה קושר בין פסוק זה לבין פסוק קודם "בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ", ובכך רומז לכך שגם הוא חושב כי פסוק זה מתייחס למתן הדברות מפי האל.<fn>Ibn Ezra and Shadal understand that R.Saadia thinks that both verses refer to the scene before the giving of the Decalogue, when Hashem issues to Moshe the various warnings. R. Saadia's comments to verse 9, though, clearly suggest that he assumes that the verse refers to the Decalogue itself.</fn></point> |
<point><b>The nation's fear – "דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה"</b> – According to this approach, this scene is recorded in chronological order, as it occurred only after Hashem finished relaying the entire Decalogue.</point> | <point><b>The nation's fear – "דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה"</b> – According to this approach, this scene is recorded in chronological order, as it occurred only after Hashem finished relaying the entire Decalogue.</point> | ||
<point><b>Switch from 1st to 3rd person</b> – This position would agree with Ibn Ezra below that the switch in person is merely common variation in Tanakh and has no special significance.</point> | <point><b>Switch from 1st to 3rd person</b> – This position would agree with Ibn Ezra below that the switch in person is merely common variation in Tanakh and has no special significance.</point> |
Version as of 01:35, 12 June 2019
עשרת הדברים: ישירות מהקב"ה או דרך משה?
גישות פרשניות
סקירה
התגלותו של א-לוהים במעמד הר סיני, מוצגת בתורה באופנים שונים ואף סותרים, דבר המוליד גישות פרשניות שונות כתשובה לשאלה - האם העם קיבל את עשרת הדיברות מא-לוהים או ממשה? לתשובות שונות אלו השלכות חשובות לגבי השאלה היותר מהותית- מהי משמעותה של ההתגלות בהר סיני?
בקצו האחד של הסקאלה, רמב"ם ורד"צ מתרכזים בפסוקים בהם משה מוצג כמתווך, וטוענים כי העם שמע רק את קולו של א-לוהים ולא הצליח להבין דבר ממילותיו. משה, אם כן, פעל כמתווך, או אולי כמתרגם, לכל עשרת הדברות. מגישות אלו נובע כי מטרת ההתגלות לא היתה להחדיר בעם אמונה בא-לוהים, אלא דווקא ללמדם להאמין בנבואותיו של משה. בקצו האחר של הסקאלה, רשב"ם, אבן עזרא, ואחרים, מתרכזים בתיאורי הפרשה כמפגש "פנים אל פנים". בהתאם לזאת, הם מניחים כי א-לוהים תקשר עם העם ישירות, והעביר להם את כל עשרת הדברות במטרה לחזק את אמונתם בא-לוהים.
ישנן גם גישות הנמצאות בתווך שבין שני הקצוות הללו, כדוגמת רש"י, רמב"ן ואחרים. פרשנים אלו מחפשים לפתור את הסתירה שבין הפסוקים על ידי אימוץ עמדת ביניים, הגורסת כי ניתן ליצור הפרדה מסוימת בין הדברות. את שתי הדברות הראשונות, קיבלו העם ישירות מפיו של א-לוהים, אך הם נזקקו למשה על מנת שיסביר להם את השמונה הנותרות. רמב"ן מסביר כי היתה מטרה כפולה להתגלות בסיני. ההתגלות נועדה להחדיר אמונה בא-לוהים מצד אחד, ולהחדיר אמונה במשה כנביא מצד שני. יסודות האמונה, אם כן, התקבלו ישירות מפי הא-לוהים, ושאר הדברות הועברו על ידי משה, אשר מנקודה זו ואילך שימש כמורה לעם בכל הנוגע לחוקי האל.
לא הבינו אף דיבר
על פי עמדה זו, העם שמע רק את קולו של א-לוהים, אך לא הבין את מילותיו כלל. משה, אם כן, נצרך לתפקד כמתווך בין א-לוהים לבין העם במהלך כל עשרת הדברות. הפרשנים חלוקים בשאלה האם קולו של א-לוהים אותו שמע העם היה מיועד להם, או שהם רק שמעו את קולות השיחה שהתרחשה בין א-לוהים לבין משה.
שמעו את קולות שיחתו של א-לוהים עם משה
העם הקשיב כאשר א-לוהים אמר את עשרת הדברות למשה, אך הוא שמע רק את רחשי קולו של א-לוהים, ולא הצליח לפרש את מילותיו.
אולי רבי עקיבא במכילתא דרבי ישמעאל1, רמב"ם2 , ר' אברהם בן הרמב"ם
שמעו את קול א-לוהים ישירות
על פי גישה זו, א-לוהים דיבר עם העם ישירות, אך מפעת המרחק ביניהם, העם יכלו רק לשמוע קולות ולא מילים ברורות.
הבינו את כל עשרת הדברות
על פי גישה זו, העם שמע את כל עשרת הדברות מפי א-לוהים והבין את כולם. פרשנים התומכים בעמדה זו נחלקים בשאלה האם א-לוהים כיוון את דבריו אל העם או אל משה?
א-לוהים דיבר אל משה
א-לוהים דיבר אל משה בלבד, אך הוא התכוון שהעם כולו יאזין לשיחתם.
ר' סעדיה קושר בין פסוק זה לבין פסוק קודם "בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ", ובכך רומז לכך שגם הוא חושב כי פסוק זה מתייחס למתן הדברות מפי האל.21
Heard Words Directly
Hashem spoke directly to the people themselves, and they, not Moshe, were His target audience for the entire Decalogue.
- This position highlights the goal of teaching the nation to believe in Hashem, as per the verse in Devarim, "אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים".22 Divine revelation to a mass audience was a unique event in world history and constitutes one of the strongest proofs of God's existence and the Torah's Divine origin.23
- According to Shadal, there may have been a dual purpose of instilling belief in both Hashem and Moshe. By hearing Hashem speak to Moshe before the actual revelation (see below), the nation recognized his prophetic stature, and by hearing Hashem on their own during revelation, they came to believe in God.
- Spoke to all – According to Ibn Ezra, this verse does not insinuate that Hashem was to speak to Moshe alone, but only that when Hashem did speak to him (along with everyone else), his prophetic stature would be verified. The nation had doubted Moshe's prophecy, believing that if Hashem speaks to a person, he cannot live afterwards. Thus, Hashem tells Moshe that when the nation sees Him speaking to Moshe during the giving of the Decalogue, they will finally recognize that their preconception was false.
- Change of plan – According to Ralbag and Abarbanel, Hashem originally told Moshe that He would speak to him alone and the nation would overhear, leading them to believe in Moshe's prophecy. Moshe then clarified to Hashem that the nation preferred to not have a mediator, but rather desired a direct face to face encounter. As a result, Hashem acquiesced and changed the original plan.28
- Before the Decalogue – Shadal asserts that this refers to the nation hearing Hashem's conversation with Moshe before the Decalogue.
- According to Ibn Ezra, Moshe is saying that the nation feared the fire, despite the fact that they did not go up the mountain.
- This position could also maintain that the original plan (had the nation not been overcome by fear) was to ascend the mountain after the giving of the Decalogue and to hear the rest of the 613 commandments from perhaps an even closer vantage point and at a higher spiritual level.30
- Before the Decalogue – According to Ibn Ezra, Abarbanel, and Shadal,31 this refers to the conversation between Moshe and Hashem before the giving of the Decalogue and, as such, provides no information regarding how Hashem delivered the commandments.32
- Before and during – Ralbag maintains that the verse refers to Hashem's words both before and during the Decalogue.33 The mention of Moshe speaking refers only to the earlier conversation, but the fact that Hashem spoke "בְקוֹל" can refer to both.34
- During the Decalogue – R. Eliezer suggests that that the verse refers to the Decalogue but is simply saying that before Hashem spoke to the nation, He waited for Moshe to tell Him that they were ready.35
Understood Only Two
The nation understood only two commandments directly from Hashem. These commentators disagree as to how the nation received the other eight:
Eight From Moshe
Due to the nation's fear, Hashem stopped speaking to them and instead spoke only to Moshe, who then relayed the final eight commandments to the nation.
Voice but No Words
Hashem communicated also the final eight commandments to the nation, but in these they discerned only His voice and needed Moshe to serve as an interpreter.