Difference between revisions of "The Decalogue: Direct From Hashem or Via Moshe/2/he"
Jump to navigation
Jump to search
תרגום זה עדיין לא עבר ביקורת עורך
m |
m |
||
| Line 43: | Line 43: | ||
<point><b>"פָּנִים בְּפָנִים"</b> – רד"צ הופמן היה יכול לטעון כי המפגש נחשב "פָּנִים בְּפָנִים" מאחר וה' פנה אל העם כולו בדבריו ולא אל משה בלבד.</point> | <point><b>"פָּנִים בְּפָנִים"</b> – רד"צ הופמן היה יכול לטעון כי המפגש נחשב "פָּנִים בְּפָנִים" מאחר וה' פנה אל העם כולו בדבריו ולא אל משה בלבד.</point> | ||
<point><b>"אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ה' וּבֵינֵיכֶם"</b> – פסוק זה מובן על דרך הפשט, כמתייחס לתפקידו של משה כמתווך הנמצא בין ה' לבין העם, הן מבחינת מיקומו הפיזי על הר סיני, והן מבחינת תפקידו כמתרגם במהלך מתן הדברות.</point> | <point><b>"אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ה' וּבֵינֵיכֶם"</b> – פסוק זה מובן על דרך הפשט, כמתייחס לתפקידו של משה כמתווך הנמצא בין ה' לבין העם, הן מבחינת מיקומו הפיזי על הר סיני, והן מבחינת תפקידו כמתרגם במהלך מתן הדברות.</point> | ||
| − | <point><b>"בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ"</b> – על פי רד"צ הופמן, ה' אומר למשה בפסוק זה כי הוא יתגלה אליו בפני העם כולו, כך שלא יוכלו להטיל ספק יותר בנבואותיו. אין הכוונה כאן כי ה' לא דיבר אל העם ישירות, אלא רק כי מיקומו של משה | + | <point><b>"בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ"</b> – על פי רד"צ הופמן, ה' אומר למשה בפסוק זה כי הוא יתגלה אליו בפני העם כולו, כך שלא יוכלו להטיל ספק יותר בנבואותיו. אין הכוונה כאן כי ה' לא דיבר אל העם ישירות, אלא רק כי מיקומו של משה כמתווך יגביר את אמונתם במשה.</point> |
| − | <point><b>"קוֹל דְּבָרִים אַתֶּם שֹׁמְעִים"</b> – רד"צ הופמן | + | <point><b>"קוֹל דְּבָרִים אַתֶּם שֹׁמְעִים"</b> – על מנת לחזק את עמדתו, נעזר רד"צ הופמן בפסוקים בספר דברים בהם מודגשת העובדה כי העם שמע רק את קול הא-לוהים ולא את מילותיו. ראו <a href="Devarim4-10" data-aht="source">דברים ד׳:י"ב</a>, <a href="Devarim4-33" data-aht="source">ד׳:ל״ג-ל״ו</a>, ו-<a href="Devarim5-19-28" data-aht="source">ה׳:י״ט-כ״ב</a>.<fn>רד"צ הופמן היה מסביר כי הפסוקים האחרים מהם משתמע כי א-לוהים דיבר עם העם ממש (ולא רק הפיק קולות) מתייחסים לעובדה כי א-לוהים אכן דיבר אל העם, אפילו אם לא הם יכלו להבין את פשר דבריו.</fn></point> |
| − | <point><b>"מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל"</b> – על פי רד"צ הופמן, פסוק זה מתייחס לדיאלוג של משה עם א-לוהים ב<a href="Shemot19-16" data-aht="source">שמות י״ט:י"ט-כ״ה</a> ולא למתן הדברות. זאת כיוון שרק כאשר ניתנות האזהרות מתרחשת שיחה בה א-לוהים עונה למשה. במהלך מתן הדברות עצמן, לעומת זאת, משה פשוט חוזר אחר מילותיו של | + | <point><b>"מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל"</b> – על פי רד"צ הופמן, פסוק זה מתייחס לדיאלוג של משה עם א-לוהים ב<a href="Shemot19-16" data-aht="source">שמות י״ט:י"ט-כ״ה</a> ולא למתן הדברות. זאת כיוון שרק כאשר ניתנות האזהרות מתרחשת שיחה בה א-לוהים עונה למשה. במהלך מתן הדברות עצמן, לעומת זאת, משה פשוט חוזר אחר מילותיו של ה' אל העם. ולכן, דברי הקב"ה במהלך מתן הדברות לא היוו תגובה למשה ואינן הולמות את התיאור של "יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל‏".‎<fn>כך, למרות שרד"צ הופמן מסכים עם רמב"ם לגבי העובדה כי משה שיחק תפקיד במתן הדברות כמתווך, בגלל סיבות טקסטואליות, הוא מעדיף לא להביא פסוק זה כראייה לכך.</fn></point> |
<point><b>"וַיֵּרֶד מֹשֶׁה אֶל הָעָם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם"</b> – רד"צ הופמן טוען כי פסוק זה מתייחס למסירת אזהרותיו של א-לוהים אל העם, ולא למתן הדברות.</point> | <point><b>"וַיֵּרֶד מֹשֶׁה אֶל הָעָם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם"</b> – רד"צ הופמן טוען כי פסוק זה מתייחס למסירת אזהרותיו של א-לוהים אל העם, ולא למתן הדברות.</point> | ||
| − | <point><b>"וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים"</b> – על פי רד"צ הופמן, א-לוהים אכן אמר את כל הדברות אל העם. עם זאת, היה צורך במתווך על מנת | + | <point><b>"וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים"</b> – על פי רד"צ הופמן, א-לוהים אכן אמר את <b>כל</b> עשרת הדברות אל העם. עם זאת, היה צורך במתווך על מנת שדברי ה' יובנו במלואם.</point> |
| − | <point><b>צורת יחיד</b> – סביר כי רד"צ הופמן לא ייחס לעובדה כי הדברות נאמרו | + | <point><b>צורת יחיד</b> – סביר כי רד"צ הופמן לא ייחס חשיבות מיוחדת לעובדה כי הדברות נאמרו בלשון יחיד ולא בלשון רבים. זאת מכיוון שישנם מקרים רבים בתורה בהם ה' דיבר אל העם כולו והתייחס אליהם כיחידה אחת.<fn>ראו, לדוגמא, את המצוות בויקרא י"ט:י"ג-י"ט.</fn><span class="aht-chrome-space"> לכן, אין בכך ראיה מספקת על מנת להוכיח כי דברי ה' כוונו למשה בלבד.</span></point> |
| − | <point><b>"דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה" – פחד העם</b> – רד"צ הופמן מניח כי אירוע זה התרחש לאחר מתן הדברות ומציע כי לולא העם פחד, | + | <point><b>"דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה" – פחד העם</b> – רד"צ הופמן מניח כי אירוע זה התרחש לאחר מתן הדברות ומציע כי לולא העם פחד, הקב"ה היה מעביר להם גם את שאר המצוות באופן זה. רב הופמן אפילו מציע את האופציה כי התוכנית המקורית הייתה שלאחר מתן הדברות, העם יתקרב ואולי אף יעלה אל מרומי הר סיני וישתתף בכריתת הברית על המצוות.</point> |
| − | <point><b>מעבר מגוף ראשון לגוף שלישי</b> – רד"צ הופמן מסכים כאן עם | + | <point><b>מעבר מגוף ראשון לגוף שלישי</b> – רד"צ הופמן מסכים כאן עם עמדתו של אבן עזרא כי המעבר מגוף ראשון לגוף שלישי אינו משמעותי, שכן "משפט אנשי לשון הקודש לדבר ככה".</point> |
</opinion> | </opinion> | ||
</category> | </category> | ||
Version as of 19:08, 18 June 2019
עשרת הדברים: ישירות מהקב"ה או דרך משה?
גישות פרשניות
סקירה
התגלותו של ה' במעמד הר סיני מוצגת בתורה באופנים שונים ואף סותרים, דבר המוליד גישות פרשניות שונות לשאלה: האם העם קיבל את עשרת הדיברות מה' או ממשה? לתשובות השונות לשאלה זו השלכות חשובות לגבי מטרת ההתגלות הא-לוהית בסיני כולה.
בקצה האחד של הספקטרום, רמב"ם ורד"צ הופמן מתרכזים בפסוקים בהם משה מוצג כמתווך, וטוענים כי העם שמע רק את קולו של ה' ולא הצליח להבין דבר ממילותיו. משה, אם כן, פעל כמתווך, או כמתרגם, לכל עשרת הדברות. מגישות אלו נובע כי מטרת ההתגלות לא היתה להחדיר בעם אמונה בה', אלא דווקא ללמדם להאמין בנבואותיו של משה. בקצה האחר, רשב"ם, אבן עזרא, ואחרים, מתרכזים בתיאורי הפרשה כמפגש "פנים לפנים". בהתאם לכך, הם מניחים כי ה' תקשר עם העם ישירות, והעביר להם את כל עשרת הדברות במטרה לחזק את אמונתם בא-לוהים.
ישנן גם גישות הנמצאות בתווך שבין שני הקצוות הללו, כדוגמת רש"י, רמב"ן, ואחרים. פרשנים אלו מחפשים לפתור את הסתירה שבין הפסוקים על ידי אימוץ עמדת ביניים, הגורסת כי ניתן לחלק את עשרת הדברות לשתי קבוצות. את שתי הדברות הראשונות, קיבלו העם ישירות מפיו של הקב"ה, אך הם נזקקו למשה על מנת שיסביר להם את השמונה הנותרות. רמב"ן מסביר כי היתה מטרה כפולה להתגלות בסיני. ההתגלות נועדה להחדיר אמונה בא-לוהים מצד אחד, ולהחדיר אמונה במשה כנביא מצד שני. יסודות האמונה, אם כן, התקבלו ישירות מפי ה', ושאר הדברות הועברו על ידי משה, אשר מנקודה זו ואילך שימש כמורה לעם בכל הנוגע לחוקי הא-ל ומצוות התורה.
לא הבינו אף דיבר
על פי עמדה זו, העם שמע רק את קולו של ה', אך לא הבין את פשר מילותיו כלל. משה, אם כן, נצרך לתפקד כמתווך בין הקב"ה לבין העם במהלך כל עשרת הדברות. הפרשנים חלוקים בשאלה האם קולו של ה' אותו שמע העם היה מיועד להם, או שהם רק האזינו לשיחה שהתרחשה בין ה' ומשה.
שמעו את שיחתו של א-לוהים עם משה
העם הקשיב כאשר ה' אמר את עשרת הדברות למשה, אך הוא שמע רק את רחשי הקול הא-לוהי, ולא הצליח להבין את פשר מילותיו כלל.
מקורות:
אולי רבי עקיבא במכילתא דרבי ישמעאל,1 רמב"ם,2 ר' אברהם בן הרמב"ם
מטרת ההתגלות בסיני – רמב"ם סובר כי המטרה המרכזית של ההתגלות לא היתה להחדיר אמונה בה',3 אלא דווקא ללמד את העם להאמין בנבואותיו של משה. הדרך הטובה ביותר להשיג מטרה זו היתה לתת לעם לצפות בזמן שה' דיבר אל משה, מנהיגם. סברה זו מסתמכת על מילותיו של הקב"ה, "הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם".
נבואה להמונים – עמדתו של רמב"ם יונקת מאמונתו כי נבואה לעולם אינה יכולה להיות מיועדת לכולם, ללא התחשבות ביכולתם ורמתם הרוחנית. לדעתו, העם לא היה מוכן או מסוגל להבין את ה'. יש לציין כי רמב"ם אינו פוסל את האפשרות כי אנשים מסוימים, כדוגמת אהרן ובניו, יכלו להבין חלקים מהנאמר, בהתאם לרמתם הרוחנית.
תפקידו של משה – מאחר והעם לא היה ברמה נבואית גבוהה מספיק בכדי להבין את ה', הוא דיבר רק למשה, אשר לאחר מכן העביר את דברי ה' לשאר העם.
"פָּנִים בְּפָנִים" – ביטוי זה מקשה במיוחד על עמדה זו, מכיוון שעל פי פרשנים אלו, לא התרחש מפגש "פָּנִים בְּפָנִים" כלל, זאת מאחר והעם רק הקשיב כאשר ה' דיבר אל משה ואפילו אז, הוא לא הצליח להבין את פשר מילותיו.4 רמב"ם מסביר כי המילים "פָּנִים בְּפָנִים" מתייחסים לתחושת הבהירות אותה חווה העם כאשר קלט את קול א-לוהים ללא תיווך של מלאך.5 כלומר, אף כי העם רק שמע את קולו של ה', הקול נשמע ישירות, ולא דרך שליח. במובן זה, ניתן לכנות את המפגש "פָּנִים בְּפָנִים".
"אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ה' וּבֵינֵיכֶם" – פסוק זה מתפרש כפשוטו, כמתייחס לתפקידו של משה כמתווך במהלך מתן הדברות עצמן.
"בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ" – פסוק זה תומך בעמדה המוצגת, שכן אין כאן שום התייחסות לכוונה כלשהי של ה' לדבר ישירות אל העם, אלא רק שהם יקשיבו בעוד הקב"ה מדבר אל משה.
"קוֹל דְּבָרִים אַתֶּם שֹׁמְעִים" – כדי לתמוך בעמדתם, הפרשנים מציינים כי בפסוקים רבים בספר דברים בהם מתוארת ההתגלות, ישנן התייחסויות חוזרות לקולות שהעם שמע, אך לא למילים כלשהן. ראו דברים ד׳:י"ב, ד׳:ל״ג-ל״ו, ה׳:י״ט-כ״ב.6
"מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל" – רמב"ם מציע כי מילים אלו מתייחסות לתפקיד שהוטל על משה במהלך מתן הדברות, להעביר לעם כל אחת מן הדברות, בדיוק כפי ששמע אותה מפי ה'.7
"וַיֵּרֶד מֹשֶׁה אֶל הָעָם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם" – על פי גישה זו, פסוק זה מהווה הקדמה למתן עשרת הדברות מפי משה, אשר הובאו מיד לאחר מכן, מהפסוק הבא ואילך.8
"וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים" – רמב"ם מניח כי אף שהדבר לא נאמר מפורשות, משה הינו קהל היעד בפסוק זה, ואליו דיבר א-לוהים את כל הדברים.
"דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה" – המקורות אינם מתייחסים באופן ישיר לפחד העם, אך סביר כי היו טוענים שקול א-לוהים לבדו הספיק על מנת להפחיד אותם. משום כך, לאחר מתן הדברות, הם ביקשו כי בעתיד, משה יקבל את דבר ה' באופן פרטי. לולא העם היה מפחד, יתכן כי היו שומעים את כל השיחות שהתנהלו בין א-לוהים למשה.
לשון יחיד – רמב"ם מסביר כי מכיוון שה' דיבר רק אל משה, הוא דיבר בלשון יחיד ("לְךָ", "עָשִׂיתָ", "תִּגְנֹב" וכו'), ולא בלשון רבים, כפי שניתן היה לצפות שיעשה במידה והיה מדבר אל כל העם.
מעבר מגוף ראשון לגוף שלישי – סביר כי גישה זו מייחסת את המעבר מגוף ראשון לשלישי לשיקולים ספרותיים ואינה מייחסת לו חשיבות יתירה.9
"אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום" – רמב"ם מסביר כי חז"ל מתכוונים באמירה זו ששתי הדברות הראשונות היו "מצוות שכליות" והעם הצליחו להגיע לתבונות אלה בכוח שכלם הישר,10 מבלי שיצטרכו למשה שישמש כמתווך להסביר להם אותן.
שמעו את קול א-לוהים ישירות
על פי גישה זו, ה' דיבר עם העם ישירות, אך מפאת המרחק ביניהם, העם הצליח לשמוע רק קולות, ולא להבין מילים ברורות.
מקורות: רד"צ הופמן
תפקידו של משה – מאחר והעם לא היה קדוש מספיק בכדי להתקרב מאוד לא-לוהים, הם עמדו רחוק יותר מאשר משה. כך, למרות שא-לוהים דיבר אל העם ישירות, משה שימש כמתרגם, מסר לעם את כל מה שלא שמעו, והסביר את כל מה שלא הבינו.11
מטרת ההתגלות בסיני – מאחר וה' יכל ליצור תרחיש בו כל העם שומע אותו על אף המרחק ביניהם, עמדתו של רד"צ הופמן הגיונית רק במידה ומניחים כי ה' מיקם בכוונה תחילה את משה קרוב יותר אליו, ובכך אילץ אותו לשמש כמתרגם, בעוד הוא עצמו מדבר אל עם ישראל כולו. בדרך זו, הקב"ה וידא כי העם יכיר במשה כנביא, ובמקביל, על ידי החיבור שנוצר בין העם לבינו, עורר את אמונתם בו.
נבואה להמונים – רד"צ הופמן מציע כי העם היה ברמת קדושה נמוכה יותר מאשר משה, ולכן נאלצו לעמוד רחוק יותר ממנו. כתוצאה מכך יכולותיהם הנבואיות היו פחותות יותר.
"פָּנִים בְּפָנִים" – רד"צ הופמן היה יכול לטעון כי המפגש נחשב "פָּנִים בְּפָנִים" מאחר וה' פנה אל העם כולו בדבריו ולא אל משה בלבד.
"אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ה' וּבֵינֵיכֶם" – פסוק זה מובן על דרך הפשט, כמתייחס לתפקידו של משה כמתווך הנמצא בין ה' לבין העם, הן מבחינת מיקומו הפיזי על הר סיני, והן מבחינת תפקידו כמתרגם במהלך מתן הדברות.
"בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ" – על פי רד"צ הופמן, ה' אומר למשה בפסוק זה כי הוא יתגלה אליו בפני העם כולו, כך שלא יוכלו להטיל ספק יותר בנבואותיו. אין הכוונה כאן כי ה' לא דיבר אל העם ישירות, אלא רק כי מיקומו של משה כמתווך יגביר את אמונתם במשה.
"קוֹל דְּבָרִים אַתֶּם שֹׁמְעִים" – על מנת לחזק את עמדתו, נעזר רד"צ הופמן בפסוקים בספר דברים בהם מודגשת העובדה כי העם שמע רק את קול הא-לוהים ולא את מילותיו. ראו דברים ד׳:י"ב, ד׳:ל״ג-ל״ו, ו-ה׳:י״ט-כ״ב.12
"מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל" – על פי רד"צ הופמן, פסוק זה מתייחס לדיאלוג של משה עם א-לוהים בשמות י״ט:י"ט-כ״ה ולא למתן הדברות. זאת כיוון שרק כאשר ניתנות האזהרות מתרחשת שיחה בה א-לוהים עונה למשה. במהלך מתן הדברות עצמן, לעומת זאת, משה פשוט חוזר אחר מילותיו של ה' אל העם. ולכן, דברי הקב"ה במהלך מתן הדברות לא היוו תגובה למשה ואינן הולמות את התיאור של "יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל".13
"וַיֵּרֶד מֹשֶׁה אֶל הָעָם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם" – רד"צ הופמן טוען כי פסוק זה מתייחס למסירת אזהרותיו של א-לוהים אל העם, ולא למתן הדברות.
"וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים" – על פי רד"צ הופמן, א-לוהים אכן אמר את כל עשרת הדברות אל העם. עם זאת, היה צורך במתווך על מנת שדברי ה' יובנו במלואם.
צורת יחיד – סביר כי רד"צ הופמן לא ייחס חשיבות מיוחדת לעובדה כי הדברות נאמרו בלשון יחיד ולא בלשון רבים. זאת מכיוון שישנם מקרים רבים בתורה בהם ה' דיבר אל העם כולו והתייחס אליהם כיחידה אחת.14 לכן, אין בכך ראיה מספקת על מנת להוכיח כי דברי ה' כוונו למשה בלבד.
"דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה" – פחד העם – רד"צ הופמן מניח כי אירוע זה התרחש לאחר מתן הדברות ומציע כי לולא העם פחד, הקב"ה היה מעביר להם גם את שאר המצוות באופן זה. רב הופמן אפילו מציע את האופציה כי התוכנית המקורית הייתה שלאחר מתן הדברות, העם יתקרב ואולי אף יעלה אל מרומי הר סיני וישתתף בכריתת הברית על המצוות.
מעבר מגוף ראשון לגוף שלישי – רד"צ הופמן מסכים כאן עם עמדתו של אבן עזרא כי המעבר מגוף ראשון לגוף שלישי אינו משמעותי, שכן "משפט אנשי לשון הקודש לדבר ככה".
הבינו את כל עשרת הדברות
על פי גישה זו, העם שמע את כל עשרת הדברות מפי א-לוהים והבין את כולם. פרשנים התומכים בעמדה זו נחלקים בשאלה האם א-לוהים כיוון את דבריו אל העם או אל משה?
א-לוהים דיבר אל משה
א-לוהים דיבר אל משה בלבד, אך הוא התכוון שהעם כולו יאזין לשיחתם.
מטרת ההתגלות בסיני – על פי גישה זו, להתגלות היתה מטרה כפולה, לעורר אמון במשה כשליח הא-ל מצד אחד, ולחזק את אמונת העם בא-לוהים מצד שני. המטרה הראשונה הושגה בכך שא-לוהים כיוון את דבריו אל משה, ובכך רומם אותו למעמד גבוה יותר משאר האומה. המטרה השניה הושגה בכך שהעם שמע את א-לוהים מדבר.
נבואה להמונים – פרשנים הדוגלים בעמדה זו מניחים כי כל אדם יכול לקבל נבואה, ואפילו ללא הכנות נרחבות, אם זהו רצון הא-לוהים. עם זאת, ר' מימון מציין כי כל אדם חווה את ההתגלות באופן שונה, בהתאם לרמתו הרוחנית.16
תפקידו של משה – ר' סעדיה טוען כי, בנוסף למעמד הייחודי לו זכה משה בהיותו הנמען של דבר הא-לוהים, הוא גם חזר אחר כל אחת מהדברות לאחר שא-לוהים אמר אותה.17
"פָּנִים בְּפָנִים" – ביטוי זה מהווה קושי מסוים לתומכים בגישה זו, שכן בדרך כלל, אירוע בו אדם רק מאזין לשיחה שהתרחשה בין אחרים (במקרה זה בין א-לוהים לבין משה), לא יתואר כמפגש "פָּנִים בְּפָנִים". ניתן לתרץ כי משה מתכוון כאן רק להדגיש כי חרף מיקומם, העם הבין את מילותיו של א-לוהים בבירור, כאילו נאמרו פנים אל פנים ממש.
"אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ה' וּבֵינֵיכֶם לְהַגִּיד לָכֶם אֶת דְּבַר ה'" – על פי ר' סעדיה, ביטוי זה מתייחס לתפקידו של משה במהלך ההתגלות עצמה, שכן משה היה ממוקם פיזית בין העם לבין הא-לוהים, זאת על מנת שיוכל לחזור על דבר הא-לוהים בפניהם.18
"בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ" – ר' סעדיה מסביר פסוק זה על דרך הפשט. נאומו של א-לוהים כוון אל משה לבדו, והעם רק האזין לשיחתם. כך יצא שהעם יכל לשמוע את דבר הא-לוהים, ובמקביל להעריך את גדולתו של משה.
"וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה" – ר' מימון מציע כי קהל היעד של משפט זה אינו מפורש מכיוון שמילותיו של א-לוהים כאן כוונו לכל הנוכחים, כולל משה, אהרון, והאומה בכללותה. א-לוהים דיבר אל כולם (על אף שמילותיו כוונו אל משה). עמדה זו עושה שימוש במילה "כָּל" כראייה לכך שכל עשרת הדברות נאמרו על ידי א-לוהים לכולם.19
"מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל" – ר' סעדיה קושר בין פסוק זה לבין פסוק קודם "בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ", ובכך רומז לכך שהוא חושב כי גם פסוק זה מתייחס למתן הדברות מפי הא-ל.20 הוא טוען כי מטרתו של הפסוק הינו להבהיר לקורא כי, על מנת ששיחתם של א-לוהים ומשה תשמע מבעד לשופרות הרועמים, הם היו מוכרחים בדבר בקול רם.21 לעומת זאת, ר' מימון, אשר גורס כי משה לא דיבר כלל במהלך הדברות, יכל להבין פסוק זה כמתייחס לשיחתם הקודמת של משה וא-לוהים, אשר תוארה בפסוקים כ'-כ"ה.
"דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה" – פחד העם – על פי גישה זו, אירוע זה מובא במקומו הכרונולוגי הנכון, שכן הוא התרחש רק לאחר שא-לוהים סיים לומר לעם את כל עשרת הדברות.
מעבר מגוף ראשון לגוף שלישי – עמדה זו היתה מסכימה עם השקפתו של אבן עזרא כי המעבר מגוף ראשון לגוף שלישי אינו משמעותי, שכן זהו מעבר נפוץ בתנ"ך.
א-לוהים דיבר אל העם ישירות
על פי עמדה זו, א-לוהים דיבר אל העם עצמו, והעם, ולא משה, היה קהל היעד של הדברות כולן.
מקורות: יוספוס, חז"ל בשיר השירים רבה ופסיקתא רבתי, תנחומא (בובר), ר' יהודה הלוי, רשב"ם, אבן עזרא, רלב"ג, אברבנאל, שד"ל
מטרת ההתגלות בסיני
- על פי עמדה זו, מטרת ההתגלות הייתה ללמד את העם להאמין בא-לוהים, כמו שכתוב בספר דברים "אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים".22 התגלות בקנה מידה כה נרחב הינה מאורע יוצא דופן בהיסטוריה העולמית ומהווה את אחת ההוכחות החזקות ביותר לקיום הא-לוהים ולמקורה הא-לוהי של התורה.23
- על פי שד"ל, ישנה אפשרות כי להתגלות היתה מטרה כפולה, לעורר אמונה הן בא-לוהים והן במשה. על ידי כך שהעם שמע את א-לוהים מדבר אל משה לפני הדברות עצמן (ראו פירוט בהמשך), העם הבין את מעמדו הנבואי הרם של משה, ובכך ששמעו בעצמם את א-לוהים מדבר במהלך מתן הדברות, אמונתם בא-לוהים התחזקה.
נבואה להמונים – הפרשנים הדוגלים בעמדה זו מניחים כי כל אדם יכול להתנבא, ואפילו בלי הכנות נרחבות. אף על פי כן, רוב הפרשנים מניחים כי ישנה הגבלה כלשהי באשר לרמה הנבואית אליה יכולים העם להגיע. כך, ר' יוסי בר חנינא כותב במדרש תנחומא כי כל אדם תפס את מילות הא-לוהים בהתאם לרמתו הנבואית. רלב"ג ואברבנאל מדגישים כי העם יכל לחוות את ההתגלות רק בחושיהם הפיזיים, ושמעו קול ממשי (ולא רוחני).24
תפקידו של משה – על פי מקורות אלה, למשה לא היה תפקיד משמעותי בהתגלות. כמו כל שאר העם, משה פשוט שמע את דבר הא-לוהים. על פי אברבנאל ושד"ל, אפילו ברמה הפיזית משה היה ממוקם יחד עם שאר העם במרגלות ההר ולא היה מוגבה מהם כלל.25
"פָּנִים בְּפָנִים" – הפרשנים מבינים ביטוי זה מתייחס למפגש חסר התיווך, אשר התרחש בין א-לוהים לבין העם. ר' לוי מתאר במדרש תנחומא את חווית העם כחוויה בה כל אחד בעם הרגיש כאילו א-לוהים פונה אליו באופן אישי.
"אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ה' וּבֵינֵיכֶם" – על פי רוב הפרשנים, פסוק זה מתייחס לתפקידו של משה כמתווך לאחר סיום מתן הדברות, כאשר הוא העביר לעם את שאר מצוות התורה.26 לחלופין, ,תומכים בעמדה זו יכלו לטעון, כפי שטען הרמב"ן כי פסוק זה מתייחס לתפקידו של משה לפני מתן הדברות, שכן הוא העביר לעם את כל הוראותיו של א-לוהים והכין אותם לקראת קבלת הנבואה.
"וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה" – אבן עזרא מציע כהוכחה לעמדתו את השימוש של הטקסט המקראי במילים "כָּל הַדְּבָרִים".27 שד"ל מוסיף מספר הוכחות מספר דברים ד׳:י"ב -י"ג, ד׳:ל״ו, ה׳:י״ט-כ"א, אשר מכולם ניתן להסיק כי א-לוהים דיבר (ולא רק הפיק קולות) אל העם.
"בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ"
- דיבר אל כולם – על פי אבן עזרא, כוונת פסוק זה היא לא שא-לוהים דיבר אל משה לבדו, אלא רק שכאשר א-לוהים דיבר אל משה (ואל העם כולו), מעמדו כנביא אומת. העם פקפק בנבואותיו של משה בעבר, מאחר וסבר כי אדם אשר קיבל נבואה אינו יכול להמשיך לחיות. כך, א-לוהים אומר למשה שכאשר העם יראה אותו מדבר אל משה במהלך מתן הדברות, לא תהיה להם ברירה אלא להכיר בעובדה כי טעו בהנחותיהם וכי משה היה דובר אמת.
- שינוי בתוכנית – על פי הרלב"ג ואברבנאל, א-לוהים תכנן במקור לדבר אל משה לבדו ושהעם רק ישמע את שיחתם, ובכך יוגבר אמונם במשה כנביא. משה לאחר מכן הבהיר לא-לוהים כי הוא מעדיף שלא לתפקד כמתווך, ורוצה במפגש פנים אל פנים. כתוצאה מבקשה זו, א-לוהים חזר בו מתוכניתו המקורית.28
- לפני מתן הדברות – שד"ל טוען כי פסוק זה מתייחס לשיחה אשר התרחשה בין א-לוהים לבין משה לפני מתן הדברות.
"דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה" – פחד העם – על פי הפרשנים התומכים בעמדה זו, סצנה זו ממוקמת במקום הכרונולוגי הנכון והתרחשה רק לאחר שא-לוהים סיים לומר את כל עשרת הדברות. על פי הרשב"ם, אבן עזרא, ורלב"ג, לולא העם פחד, א-לוהים היה מעביר להם את כל תרי"ג המצוות ישירות.29
"כִּי יְרֵאתֶם מִפְּנֵי הָאֵשׁ וְלֹא עֲלִיתֶם בָּהָר"
- על פי אבן עזרא, משה אומר כאן כי העם פחד מן האש, אף על פי שכלל לא עלו בהר.
- תומכים בעמדה זו יכולים גם לטעון כי התכנית המקורית (לולא העם היה מפחד) הייתה שהעם יעלה את הר סיני לאחר מתן הדברות וישמע את שאר תרי"ג המצוות הן מנקודת תצפית גבוהה יותר והן ברמה רוחנית גבוהה יותר.30
"מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל"
- לפני מתן הדברות – על פי אבן עזרא, אברבנאל ושד"ל,31 הפסוק מתייחס לשיחה שהתרחשה בין א-לוהים למשה לפני מתן הדברות, ולכן אינו נותן מידע כלל לגבי האופן בו א-לוהים העביר את הדברות עצמן.32
- לפני ובמהלך הדברות – רלב"ג טוען כי פסוק זה מתייחס הן לדבר א-לוהים לפני מתן הדברות, והן למתן הדברות עצמן.33 התיאור של משה מדבר מתייחס לשיחתם המקדימה, אך התיאור של א-לוהים מדבר "בְקוֹל" יכול להתייחס לשני ההתרחשויות.34
- במהלך הדברות – ר' אליעזר מציע כי הפסוק מתייחס למתן הדברות בלבד, וכוונתו היא שלפני שא-לוהים דיבר אל העם, הוא חיכה שמשה יסמן לו שהעם מוכן להתגלות.35
מעבר מגוף ראשון לגוף שלישי – אבן עזרא מסביר כי מעברים בין גוף ראשון לגוף שלישי נפוצים בטקסט המקראי, והוא נותן מספר דוגמאות לכך.36 בנוסף על כך, אבן עזרא נותן הסבר למקום המדויק בו התרחש המעבר. הוא מציע כי לאחר שהעם קיבל את א-לוהים כאלוהיהם בשתי הדברות הראשונות, א-לוהים יכל להתייחס לעצמו כאלוהי עם ישראל בגוף שלישי.
הבינו רק שתי דברות
העם כולו קיבל רק שתי דברות ישירות מא-לוהים. הפרשנים חלוקים בשאלה כיצד העם קיבל את שמונה הדברות הנוספות?
שמונה ממשה
מכיוון שהעם פחד, א-לוהים הפסיק לדבר אליהם באופן ישיר לאחר שתי הדברות הראשונות, ובמקום דיבר רק אל משה, אשר מסר לעם את שמונה הדברות הנותרות.
מקורות: ר' ישמעאל בבבלי מכות, ר' המנונא בבבלי הוריות, ר' יהושע בשיר השירים רבה, תרגום ירושלמי (יונתן), ר' יהושע בן לוי בפסיקתא רבתי, רש"י, ר' יוסף בכור שור.37
תפקידו של משה – משה תפקד כמתווך בשמונה הדברות האחרונות, ומסר לעם את הדברות הללו במקום א-לוהים.
מדוע התרחש המעבר? על פי הפרשנים התומכים בעמדה זו, התוכנית המקורית הייתה שא-לוהים יאמר את כל עשרת הדברות ישירות אל העם. אולם, לאחר שא-לוהים מסר לעם את הדיבר השני, העם נתקף פחד וביקש ממשה שיתווך ביניהם.
"פָּנִים בְּפָנִים" – ביטוי זה מתאר את שתי הדברות הראשונות, אותן שמע העם ישירות מפי א-לוהים.
"אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ה' וּבֵינֵיכֶם" – פסוק זה מתייחס לשמונה הדברות האחרונות, בהן משה שימש כמתווך והעביר לעם את דבר א-לוהים.
"דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה" – פחד העם – על פי הפרשנים, התרחשות זו ארעה בין בדיבר השני לשלישי. הפסוק ממוקם שלא בהקשרו המקורי על מנת שלא לקטוע את הרצף העלילתי, ועל מנת שהדברות יתקבלו כרשימה אחת מתמשכת. ר' יוסף בכור שור מוסיף כי לולא העם פחד, הוא יכל לשמוע את כל הדברות ישירות מא-לוהים. דעה נוספת היא, שא-לוהים מעולם לא תכנן לומר לעם יותר משתי דברות מאחר והיה מודע לפחדיהם.38
"כִּי יְרֵאתֶם מִפְּנֵי הָאֵשׁ וְלֹא עֲלִיתֶם בָּהָר" – מפסוק זה משתמע כי, לולא העם נתקף פחד, הם היו עולים את הר סיני. דבר זה מקשה על התומכים בגישה זו, שכן לטעמם, העם הביע פחדיו במהלך הדברות, ואילו על פי הפסוק, בנקודה זו בזמן נאסר עליהם לעלות את הר סיני, בין אם פחדו ובין אם לאו. כך, התומכים בגישה זו נדרשים לתרץ, כפי שעשה אבן עזרא, כי משה אומר למעשה שלמרות שהעם לא עלה את ההר כלל, הוא עדיין פחד.39
מעבר מגוף ראשון לגוף שלישי – על מנת לאשש גישה זו, ר' יוסף קרא מסתמך על העובדה כי התרחש מעבר מגוף ראשון לגוף שלישי הישר לאחר הדיבר השני. אם זוהי הנקודה בה משה החל לדבר, ההתייחסות לא-לוהים בגוף שלישי הינה הגיונית.
"מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל" – רש"י מסביר כי כאשר משה העביר לעם את שמונה הדברות, א-לוהים חיזק את עוצמת קולו של משה על מנת שכל העם ישמע אותו.40
"וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים" – אבן עזרא טוען כנגד עמדה זו כי מהמילה "כָּל" משתמע כי לא התרחש שינוי באופן העברת הדיברות לעם. רש"י מסביר כי הפסוק בא ללמד כי, במקור, א-לוהים אמר את כל עשרת הדברות בו זמנית ורק אחר כך הוא הפריד ביניהן.
"וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים... לֵאמֹר" – רש"י יכל להציע כי קהל היעד של דבר הא-לוהים נותר עמום, משום שהיו שני קהלי יעד נפרדים, אחד לאחר השני. א-לוהים דיבר קודם אל העם כולו, ולאחר מכן אל משה לבד.
"בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ" – פסוק זה מקשה על תומכי עמדה זו כיוון שהם גורסים כי התוכנית המקורית לא היתה לדבר למשה לבד, אלא אל האומה כולה. הם יכולים לתרץ כי הפסוק מתייחס לשיחתם המקדימה של א-לוהים ומשה, בה א-לוהים מסר למשה הוראות לקראת ההתגלות, והעם האזין להם.
מטרת ההתגלות בסיני – הפרשנים יכולים לטעון כי מטרת ההתגלות היתה להחדיר בעם אמונה בא-לוהים, ולאו דווקא אמון בנבואותיו של משה. לולא העם היה נכנע לפחדיו, משה לא היה משחק תפקיד בהתגלות כלל.
נבואה להמונים – הפרשנים מניחים כי א-לוהים לפעמים מעניק כוחות נבואיים אדירים גם לאלו שלא עברו הכנה משמעותית ואינם בעלי ניסיון נבואי.
שמעו את קול הא-לוהים
א-לוהים אמר לעם גם את שמונה הדברות הנותרות, אך העם רק שמע את קול א-לוהים ולא הבין את פשר מילותיו במהלך דברות אלו. על כן, העם נזקק למשה שיתרגם את דבר הא-לוהים בשמונה הדברות האחרונות.
מקורות: רמב"ן
מדוע התרחש המעבר? רמב"ן מציע כי א-לוהים רצה מלכתחילה שמשה יסביר לעם את שמונה הדברות האחרונות, על מנת שיפגין בפניהם את יכולותיו הנבואיות. בנוסף לכך, את שתי הדברות הראשונות, א-לוהים רצה להעביר לעם באופן ישיר, שכן דברות אלו משמשות כעיקרי אמונה ומהוות בסיס להבנת שאר התורה.41
"פָּנִים בְּפָנִים" – על פי הרמב"ן, העם שמע את כל עשרת הדברות "פָּנִים בְּפָנִים", אך הבין רק את שתי הדברות הראשונות.
"אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ה' וּבֵינֵיכֶם" – ביטוי זה מתייחס לתפקידו של משה כמתווך במהלך חלקה השני של ההתגלות, כאשר משה הסביר לעם את שמונה הדברות האחרונות.
מעבר מגוף ראשון לגוף שלישי – רמב"ן משתמש במעבר לגוף שלישי על מנת להוכיח כי אכן התרחש שינוי בדובר, ומשה הוא זה שאמר את שמונה הדברות האחרונות.
"וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים" – המילה "כָּל" היא המניעה את רמב"ן להציע כי למעשה, העם שמע את כל הדברות מפי א-לוהים (גם אם לא הבין את כולם).
"דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה" – פחד העם – רמב"ן טוען כי התרחשות זה ארעה לפני מתן הדברות. לפני שא-לוהים החל לדבר, העם התרחק מן ההר יותר משנצטרך וביקש כי משה ישמש כמתווך ביניהם.42 רמב"ן טוען כי התיאור בספר דברים, אשר מזכיר רבות את התיאור הנ"ל, מתייחס למעשה לתקרית אחרת, אשר ארעה במהלך מתן הדברות. זקני העם, אשר פעלו תחת ההנחה כי א-לוהים תכנן להעביר להם את כל הדברות ישירות, ביקשו ממשה שישמש כמתווך ביניהם. משה הסכים מאחר וזו הייתה התוכנית לאורך כל הדרך.
"מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל" – רמב"ן טוען כי מילים אלו מתייחסות לשיחה בין א-לוהים לבין משה, אשר התרחשה במהלך שלושת ימי ההכנה להתגלות.43
"בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ" – על פי רמב"ן, פסוק זה מתייחס למתן הדברות עצמן. א-לוהים אמר למשה כי כאשר העם יחווה נבואה וישמע את א-לוהים מדבר, לא תהיה לו ברירה אלא להכיר בכך שא-לוהים אכן מדבר עם משה תכופות. כך, אמונתו של העם, הן במשה והן בא-לוהים, תתחזק.
מטרת ההתגלות בסיני – להתגלות הית מטרה כפולה, לחזק את אמונת העם הן בא-לוהים והן במשה כנביא. מטרה שנייה זו הייתה הכרחית מכיוון שהוטל על משה התפקיד להעביר לעם את שאר מצוות התורה.
נבואה להמונים – על פי עמדה זו, כל אדם יכול לחוות התגלות, ואפילו ללא הכנות מספקות, במידה וזהו רצון א-לוהים.
