Difference between revisions of "The Decalogue: Direct From Hashem or Via Moshe/2/he"
m |
m |
||
Line 50: | Line 50: | ||
<point><b>צורת יחיד</b> – סביר כי רד"צ הופמן לא ייחס חשיבות מיוחדת לעובדה כי הדברות נאמרו בלשון יחיד ולא בלשון רבים. זאת מכיוון שישנם מקרים רבים בתורה בהם ה' דיבר אל העם כולו והתייחס אליהם כיחידה אחת.<fn>ראו, לדוגמא, את המצוות בויקרא י"ט:י"ג-י"ט.</fn><span class="aht-chrome-space"> לכן, אין בכך ראיה מספקת על מנת להוכיח כי דברי ה' כוונו למשה בלבד.</span></point> | <point><b>צורת יחיד</b> – סביר כי רד"צ הופמן לא ייחס חשיבות מיוחדת לעובדה כי הדברות נאמרו בלשון יחיד ולא בלשון רבים. זאת מכיוון שישנם מקרים רבים בתורה בהם ה' דיבר אל העם כולו והתייחס אליהם כיחידה אחת.<fn>ראו, לדוגמא, את המצוות בויקרא י"ט:י"ג-י"ט.</fn><span class="aht-chrome-space"> לכן, אין בכך ראיה מספקת על מנת להוכיח כי דברי ה' כוונו למשה בלבד.</span></point> | ||
<point><b>"דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה" – פחד העם</b> – רד"צ הופמן מניח כי אירוע זה התרחש לאחר מתן הדברות ומציע כי לולא העם פחד, הקב"ה היה מעביר להם גם את שאר המצוות באופן זה. רב הופמן אפילו מציע את האופציה כי התוכנית המקורית הייתה שלאחר מתן הדברות, העם יתקרב ואולי אף יעלה אל מרומי הר סיני וישתתף בכריתת הברית על המצוות.</point> | <point><b>"דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה" – פחד העם</b> – רד"צ הופמן מניח כי אירוע זה התרחש לאחר מתן הדברות ומציע כי לולא העם פחד, הקב"ה היה מעביר להם גם את שאר המצוות באופן זה. רב הופמן אפילו מציע את האופציה כי התוכנית המקורית הייתה שלאחר מתן הדברות, העם יתקרב ואולי אף יעלה אל מרומי הר סיני וישתתף בכריתת הברית על המצוות.</point> | ||
− | <point><b>מעבר מגוף ראשון לגוף שלישי</b> – רד"צ הופמן מסכים כאן עם עמדתו של אבן עזרא כי המעבר מגוף ראשון לגוף שלישי אינו משמעותי, שכן "משפט אנשי לשון הקודש לדבר ככה".</point> | + | <point><b>מעבר מגוף ראשון לגוף שלישי</b> – רד"צ הופמן מסכים כאן עם עמדתו של אבן עזרא (להלן) כי המעבר מגוף ראשון לגוף שלישי אינו משמעותי, שכן "משפט אנשי לשון הקודש לדבר ככה".</point> |
</opinion> | </opinion> | ||
</category> | </category> | ||
<category>הבינו את כל עשרת הדברות | <category>הבינו את כל עשרת הדברות | ||
− | <p>על פי גישה זו, העם שמע את כל עשרת הדברות מפי | + | <p>על פי גישה זו, העם שמע את כל עשרת הדברות מפי ה' והבין את כולם. פרשנים התומכים בעמדה זו נחלקים בשאלה האם ה' כיוון את דבריו אל העם או אל משה.</p> |
<opinion>א-לוהים דיבר אל משה | <opinion>א-לוהים דיבר אל משה | ||
− | <p> | + | <p>ה' דיבר אל משה בלבד, אך הוא התכוון שהעם כולו יאזין לשיחתם.</p> |
<mekorot> | <mekorot> | ||
<multilink><a href="RasagShemot19-9" data-aht="source">ר' סעדיה גאון</a><a href="RasagShemot19-9" data-aht="source">פירוש שמות י״ט:ט׳-כ״א, כ׳:א׳</a><a href="R. Saadia Gaon" data-aht="parshan">אודות ר׳ סעדיה גאון</a></multilink>,<fn>פרשנותו של ר' סעדיה גאון אבדה חלקית, דבר המקשה על ביצוע שחזור מלא של עמדתו.</fn> <multilink><a href="RAvrahamShemot20-1" data-aht="source">ר' אברהם בן הרמב"ם</a><a href="RAvrahamShemot20-1" data-aht="source">שמות כ׳:א׳</a><a href="R. Avraham Maimonides" data-aht="parshan">אודות ר׳ אברהם בן הרמב״ם</a></multilink> | <multilink><a href="RasagShemot19-9" data-aht="source">ר' סעדיה גאון</a><a href="RasagShemot19-9" data-aht="source">פירוש שמות י״ט:ט׳-כ״א, כ׳:א׳</a><a href="R. Saadia Gaon" data-aht="parshan">אודות ר׳ סעדיה גאון</a></multilink>,<fn>פרשנותו של ר' סעדיה גאון אבדה חלקית, דבר המקשה על ביצוע שחזור מלא של עמדתו.</fn> <multilink><a href="RAvrahamShemot20-1" data-aht="source">ר' אברהם בן הרמב"ם</a><a href="RAvrahamShemot20-1" data-aht="source">שמות כ׳:א׳</a><a href="R. Avraham Maimonides" data-aht="parshan">אודות ר׳ אברהם בן הרמב״ם</a></multilink> | ||
</mekorot> | </mekorot> | ||
− | <point><b>מטרת ההתגלות בסיני</b> – על פי גישה זו, להתגלות היתה מטרה כפולה, לעורר אמון במשה כשליח הא-ל מצד אחד, ולחזק את אמונת העם בא-לוהים מצד שני. המטרה הראשונה הושגה בכך | + | <point><b>מטרת ההתגלות בסיני</b> – על פי גישה זו, להתגלות היתה מטרה כפולה, לעורר אמון במשה כשליח הא-ל מצד אחד, ולחזק את אמונת העם בא-לוהים מצד שני. המטרה הראשונה הושגה בכך שה' כיוון את דבריו אל משה, ובכך רומם אותו למעמד גבוה יותר משאר האומה. המטרה השניה הושגה בכך שהעם שמע את הקב"ה מדבר.</point> |
− | <point><b>נבואה להמונים</b> – פרשנים הדוגלים בעמדה זו מניחים כי כל אדם יכול לקבל נבואה, ואפילו ללא הכנות נרחבות, אם זהו רצון הא-לוהים. עם זאת, ר' מימון מציין כי כל אדם חווה את | + | <point><b>נבואה להמונים</b> – פרשנים הדוגלים בעמדה זו מניחים כי כל אדם יכול לקבל נבואה, ואפילו ללא הכנות נרחבות, אם זהו רצון הא-לוהים. עם זאת, ר' מימון מציין כי כל אדם חווה את ההתגלות באופן שונה, בהתאם לרמתו הרוחנית.<fn>ראו עמדת הרמב"ם לעיל.</fn></point> |
− | <point><b>תפקידו של משה</b> – ר' סעדיה טוען כי, בנוסף למעמד הייחודי לו זכה משה בהיותו הנמען של דבר | + | <point><b>תפקידו של משה</b> – ר' סעדיה טוען כי, בנוסף למעמד הייחודי לו זכה משה בהיותו הנמען של דבר ה', הוא גם חזר ופירש לעם את כל אחד מהדברות לאחר שא-לוהים אמר אותם.<fn>כך יוצא כי העם שמע כל אחת מן הדברות פעמיים, פעם אחת מפי א-לוהים ופעם נוספת מפי משה. אין לנו את המשך פרשנותו של ר' סעדיה, בה הוא הסביר את מטרת הכפילות הזו. </fn></point> |
− | <point><b>"פָּנִים בְּפָנִים"</b> – ביטוי זה מהווה קושי מסוים לתומכים בגישה זו, שכן בדרך כלל, אירוע בו אדם רק מאזין לשיחה שהתרחשה בין אחרים (במקרה זה בין א-לוהים לבין משה), לא יתואר כמפגש "פָּנִים בְּפָנִים". ניתן לתרץ כי | + | <point><b>"פָּנִים בְּפָנִים"</b> – ביטוי זה מהווה קושי מסוים לתומכים בגישה זו, שכן בדרך כלל, אירוע בו אדם רק מאזין לשיחה שהתרחשה בין אחרים (במקרה זה בין א-לוהים לבין משה), לא יתואר כמפגש "פָּנִים בְּפָנִים". ניתן לתרץ כי הביטוי מתכוון כאן רק להדגיש כי חרף מיקומם, העם הבין את מילותיו של א-לוהים בבירור, כאילו נאמרו פנים אל פנים ממש.</point> |
<point><b>"אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ה' וּבֵינֵיכֶם לְהַגִּיד לָכֶם אֶת דְּבַר ה'‏"</b> – על פי ר' סעדיה, ביטוי זה מתייחס לתפקידו של משה במהלך ההתגלות עצמה, שכן משה היה ממוקם פיזית בין העם לבין הא-לוהים, זאת על מנת שיוכל לחזור על דבר הא-לוהים בפניהם.<fn>לחילופין, ניתן לטעון כי הביטוי מתייחס רק לכך שמיקומו של משה בין א-לוהים לבין העם הוא שאיפשר לעם לשמוע את דבר הא-לוהים. זאת יכלה להיות עמדתו של ר' מימון.</fn></point> | <point><b>"אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ה' וּבֵינֵיכֶם לְהַגִּיד לָכֶם אֶת דְּבַר ה'‏"</b> – על פי ר' סעדיה, ביטוי זה מתייחס לתפקידו של משה במהלך ההתגלות עצמה, שכן משה היה ממוקם פיזית בין העם לבין הא-לוהים, זאת על מנת שיוכל לחזור על דבר הא-לוהים בפניהם.<fn>לחילופין, ניתן לטעון כי הביטוי מתייחס רק לכך שמיקומו של משה בין א-לוהים לבין העם הוא שאיפשר לעם לשמוע את דבר הא-לוהים. זאת יכלה להיות עמדתו של ר' מימון.</fn></point> | ||
− | <point><b>"בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ"</b> – ר' סעדיה מסביר פסוק זה על דרך הפשט. נאומו של | + | <point><b>"בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ"</b> – ר' סעדיה מסביר פסוק זה על דרך הפשט. נאומו של ה' כוון אל משה לבדו, והעם רק האזין לשיחתם. כך יצא שהעם יכל לשמוע את דבר הא-לוהים, ובמקביל להעריך את גדולתו של משה.</point> |
− | <point><b>"וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה"</b> – ר' מימון מציע כי קהל היעד של משפט זה אינו מפורש מכיוון שמילותיו של | + | <point><b>"וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה"</b> – ר' מימון מציע כי קהל היעד של משפט זה אינו מפורש מכיוון שמילותיו של ה' כאן כוונו לכל הנוכחים, כולל משה, אהרן, והאומה בכללותה. הקב"ה דיבר אל כולם (על אף שמילותיו כוונו אל משה). עמדה זו עושה שימוש במילה "כָּל" כראייה לכך ש<b>כל</b> עשרת הדברות נאמרו על ידי א-לוהים לכולם.<fn>ראו אבן עזרא בהמשך.</fn></point> |
− | <point><b>"מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל"</b> – ר' סעדיה | + | <point><b>"מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל"</b> – ר' סעדיה מקשר בין פסוק זה לבין פסוק קודם "בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ", ובכך רומז שהוא חושב כי גם פסוק זה מתייחס למתן הדברות מפי הא-ל.<fn>אבן עזרא ושד"ל מבינים את פרשנותו של ר' סעדיה כמניחה ששני הפסוקים מתייחסים לשיחה שהתרחשה לפני מתן הדברות, כאשר א-לוהים מזהיר את משה במספר אזהרות. אולם, מפרשנותו של ר' סעדיה לפסוק ט' ניתן להבין בבירור כי הוא מניח שהפסוק מתייחס לאירוע מתן הדברות עצמו.</fn> הוא טוען כי מטרתו של הפסוק הינו להבהיר לקורא כי, על מנת ששיחתם של א-לוהים ומשה תשמע מעל קול השופר, הם היו מוכרחים לדבר בקול רם.<fn>על פי ר' סעדיה, גם משה וגם א-לוהים דיברו מאחר ומשה חזר על כל אחת מן הדברות בפני העם. אולם מאחר ומשה דיבר אחרי א-לוהים, ניתן היה לצפות כי הפסוק יהיה כתוב בסדר הפוך "ה' ידבר ומשה יעננו בקול".</fn><span class="aht-chrome-space"> לעומת זאת, ר' מימון, הסבור כי משה לא דיבר כלל במהלך הדברות, יכל להבין פסוק זה כמתייחס לשיחתם הקודמת של משה וא-לוהים, אשר תוארה בפסוקים כ'-כ"ה.</span></point> |
− | <point><b>"דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה" – פחד העם</b> – על פי גישה זו, אירוע זה מובא במקומו הכרונולוגי הנכון, שכן הוא התרחש רק לאחר | + | <point><b>"דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה" – פחד העם</b> – על פי גישה זו, אירוע זה מובא במקומו הכרונולוגי הנכון, שכן הוא התרחש רק לאחר שה' סיים לומר לעם את כל עשרת הדברות.</point> |
− | <point><b>מעבר מגוף ראשון לגוף שלישי</b> – עמדה זו | + | <point><b>מעבר מגוף ראשון לגוף שלישי</b> – עמדה זו תסכים עם גישתו של אבן עזרא (להלן) כי המעבר מגוף ראשון לגוף שלישי אינו משמעותי, שכן זהו תופעה נפוצה במקרא.</point> |
</opinion> | </opinion> | ||
<opinion>א-לוהים דיבר אל העם ישירות | <opinion>א-לוהים דיבר אל העם ישירות | ||
− | <p>על פי עמדה זו, א-לוהים דיבר אל העם עצמו, והעם, ולא משה, היה קהל היעד של הדברות | + | <p>על פי עמדה זו, א-לוהים דיבר אל העם עצמו, והעם, ולא משה, היה קהל היעד של הדברות כולם.</p> |
<mekorot> | <mekorot> | ||
<multilink><a href="Josephus3-5-4" data-aht="source">יוספוס</a><a href="Josephus3-5-4" data-aht="source">פלביוס, קדמוניות היהודים ג׳:ה׳:ד׳</a><a href="Josephus" data-aht="parshan">אודות יוספוס</a></multilink>, חז"ל ב<multilink><a href="SHSRabbah1-2" data-aht="source">שיר השירים רבה</a><a href="SHSRabbah1-2" data-aht="source">א׳:ב׳:ב׳</a><a href="Shir HaShirim Rabbah" data-aht="parshan">אודות שיר השירים רבה</a></multilink> ו<multilink><a href="PesiktaRabbati22" data-aht="source">פסיקתא רבתי</a><a href="PesiktaRabbati22" data-aht="source">כ״ב</a><a href="Pesikta Rabbati" data-aht="parshan">אודות פסיקתא רבתי</a></multilink>, <multilink><a href="TanchumaBuberYitro17" data-aht="source">תנחומא (בובר)</a><a href="TanchumaBuberYitro17" data-aht="source">יתרו יז</a><a href="Tanchuma" data-aht="parshan">אודות הTanchuma</a></multilink>, <multilink><a href="Kuzari1-87" data-aht="source">ר' יהודה הלוי</a><a href="Kuzari1-87" data-aht="source">א׳:פ״ז</a><a href="R. Yehuda HaLevi" data-aht="parshan">אודות ר' יהודה הלוי</a></multilink>, <multilink><a href="RashbamShemot19-19" data-aht="source">רשב"ם</a><a href="RashbamShemot19-19" data-aht="source">Shemot 19:19</a><a href="RashbamShemot20-15" data-aht="source">Shemot 20:15</a><a href="R. Shemuel b. Meir (Rashbam)" data-aht="parshan">אודות About R. Shemuel b. Meir</a></multilink>, <multilink><a href="IbnEzraShemotLong20-1" data-aht="source">אבן עזרא</a><a href="IbnEzraShemotLong20-1" data-aht="source">Shemot Long Commentary 20:1</a><a href="IbnEzraDevarim5-5" data-aht="source">Devarim 5:5</a><a href="R. Avraham ibn Ezra" data-aht="parshan">אודות About R. Avraham ibn Ezra</a></multilink>, <multilink><a href="RalbagShemot19-8" data-aht="source">רלב"ג</a><a href="RalbagShemot19-8" data-aht="source">Shemot 19:8-9</a><a href="RalbagShemot20-15" data-aht="source">Shemot 20:15</a><a href="RalbagDevarim5-5" data-aht="source">Devarim 5:5</a><a href="R. Levi b. Gershom (Ralbag, Gersonides)" data-aht="parshan">אודות About R. Levi b. Gershom</a></multilink>, <multilink><a href="AbarbanelShemot20" data-aht="source">אברבנאל</a><a href="AbarbanelShemot19Q13" data-aht="source">Shemot 19-20, Questions 13-14</a><a href="AbarbanelShemot19-9" data-aht="source">Shemot 19:9</a><a href="AbarbanelShemot19-19" data-aht="source">Shemot 19:19</a><a href="AbarbanelShemot19-20-22" data-aht="source">Shemot 19:20-22</a><a href="AbarbanelShemot19" data-aht="source">Shemot 19:23</a><a href="AbarbanelShemot20" data-aht="source">Shemot 20</a><a href="R. Yitzchak Abarbanel" data-aht="parshan">אודות About R. Yitzchak Abarbanel</a></multilink>, <multilink><a href="ShadalShemot20-1" data-aht="source">שד"ל</a><a href="ShadalShemot19-9" data-aht="source">Shemot 19:9</a><a href="ShadalShemot19-19" data-aht="source">Shemot 19:19</a><a href="ShadalShemot19-24" data-aht="source">Shemot 19:24</a><a href="ShadalShemot20-1" data-aht="source">Shemot 20:1</a><a href="R. Shemuel David Luzzatto (Shadal)" data-aht="parshan">אודות About R. Shemuel David Luzzatto</a></multilink> | <multilink><a href="Josephus3-5-4" data-aht="source">יוספוס</a><a href="Josephus3-5-4" data-aht="source">פלביוס, קדמוניות היהודים ג׳:ה׳:ד׳</a><a href="Josephus" data-aht="parshan">אודות יוספוס</a></multilink>, חז"ל ב<multilink><a href="SHSRabbah1-2" data-aht="source">שיר השירים רבה</a><a href="SHSRabbah1-2" data-aht="source">א׳:ב׳:ב׳</a><a href="Shir HaShirim Rabbah" data-aht="parshan">אודות שיר השירים רבה</a></multilink> ו<multilink><a href="PesiktaRabbati22" data-aht="source">פסיקתא רבתי</a><a href="PesiktaRabbati22" data-aht="source">כ״ב</a><a href="Pesikta Rabbati" data-aht="parshan">אודות פסיקתא רבתי</a></multilink>, <multilink><a href="TanchumaBuberYitro17" data-aht="source">תנחומא (בובר)</a><a href="TanchumaBuberYitro17" data-aht="source">יתרו יז</a><a href="Tanchuma" data-aht="parshan">אודות הTanchuma</a></multilink>, <multilink><a href="Kuzari1-87" data-aht="source">ר' יהודה הלוי</a><a href="Kuzari1-87" data-aht="source">א׳:פ״ז</a><a href="R. Yehuda HaLevi" data-aht="parshan">אודות ר' יהודה הלוי</a></multilink>, <multilink><a href="RashbamShemot19-19" data-aht="source">רשב"ם</a><a href="RashbamShemot19-19" data-aht="source">Shemot 19:19</a><a href="RashbamShemot20-15" data-aht="source">Shemot 20:15</a><a href="R. Shemuel b. Meir (Rashbam)" data-aht="parshan">אודות About R. Shemuel b. Meir</a></multilink>, <multilink><a href="IbnEzraShemotLong20-1" data-aht="source">אבן עזרא</a><a href="IbnEzraShemotLong20-1" data-aht="source">Shemot Long Commentary 20:1</a><a href="IbnEzraDevarim5-5" data-aht="source">Devarim 5:5</a><a href="R. Avraham ibn Ezra" data-aht="parshan">אודות About R. Avraham ibn Ezra</a></multilink>, <multilink><a href="RalbagShemot19-8" data-aht="source">רלב"ג</a><a href="RalbagShemot19-8" data-aht="source">Shemot 19:8-9</a><a href="RalbagShemot20-15" data-aht="source">Shemot 20:15</a><a href="RalbagDevarim5-5" data-aht="source">Devarim 5:5</a><a href="R. Levi b. Gershom (Ralbag, Gersonides)" data-aht="parshan">אודות About R. Levi b. Gershom</a></multilink>, <multilink><a href="AbarbanelShemot20" data-aht="source">אברבנאל</a><a href="AbarbanelShemot19Q13" data-aht="source">Shemot 19-20, Questions 13-14</a><a href="AbarbanelShemot19-9" data-aht="source">Shemot 19:9</a><a href="AbarbanelShemot19-19" data-aht="source">Shemot 19:19</a><a href="AbarbanelShemot19-20-22" data-aht="source">Shemot 19:20-22</a><a href="AbarbanelShemot19" data-aht="source">Shemot 19:23</a><a href="AbarbanelShemot20" data-aht="source">Shemot 20</a><a href="R. Yitzchak Abarbanel" data-aht="parshan">אודות About R. Yitzchak Abarbanel</a></multilink>, <multilink><a href="ShadalShemot20-1" data-aht="source">שד"ל</a><a href="ShadalShemot19-9" data-aht="source">Shemot 19:9</a><a href="ShadalShemot19-19" data-aht="source">Shemot 19:19</a><a href="ShadalShemot19-24" data-aht="source">Shemot 19:24</a><a href="ShadalShemot20-1" data-aht="source">Shemot 20:1</a><a href="R. Shemuel David Luzzatto (Shadal)" data-aht="parshan">אודות About R. Shemuel David Luzzatto</a></multilink> | ||
</mekorot> | </mekorot> | ||
<point><b>מטרת ההתגלות בסיני</b><ul> | <point><b>מטרת ההתגלות בסיני</b><ul> | ||
− | <li>על פי עמדה זו, מטרת ההתגלות הייתה ללמד את העם להאמין בא-לוהים, כמו שכתוב בספר דברים "אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים".<fn>נדמה כי ישנה סתירה בין עמדה זו לבין שמות י"ט: ט', שם כתוב בבירור כי מטרת ההתגלות הייתה לעורר את אמון העם במשה. אבן עזרא מסכים כי גם מטרה זו הושגה בהתגלות על ידי כך שהעם למד כי דיבור עם א-לוהים אינו מוביל למוות באופן ישיר, ולכן ישנה אפשרות כי משה באמת דיבר עם א-לוהים לאורך כל הדרך. רלב"ג ואברבנאל, לעומתו, טוענים כי המטרה לעורר אמון במשה היה רק חלק מהתוכנית המקורית (כשא-לוהים תכנן לדבר אל משה ולא אל העם כולו) אך התוכנית נדחתה ראו פירוט בהמשך.</fn> התגלות | + | <li>על פי עמדה זו, מטרת ההתגלות הייתה ללמד את העם להאמין בא-לוהים, כמו שכתוב בספר דברים "אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים".<fn>נדמה כי ישנה סתירה בין עמדה זו לבין שמות י"ט: ט', שם כתוב בבירור כי מטרת ההתגלות הייתה לעורר את אמון העם במשה. אבן עזרא מסכים כי גם מטרה זו הושגה בהתגלות על ידי כך שהעם למד כי דיבור עם א-לוהים אינו מוביל למוות באופן ישיר, ולכן ישנה אפשרות כי משה באמת דיבר עם א-לוהים לאורך כל הדרך. רלב"ג ואברבנאל, לעומתו, טוענים כי המטרה לעורר אמון במשה היה רק חלק מהתוכנית המקורית (כשא-לוהים תכנן לדבר אל משה ולא אל העם כולו) אך התוכנית נדחתה ראו פירוט בהמשך.</fn> התגלות המונית בקנה מידה כה נרחב הינה מאורע יוצא דופן בהיסטוריה האנושית ומהווה את אחת ההוכחות החזקות ביותר למציאות הבורא ולמקורה הא-לוהי של התורה.<fn>ראו ר' יהודה הלוי אשר טוען טענה דומה, אך מדגיש כי ההתגלות הא-לוהית להמון הוכיחה לעם כי לבני אדם ישנה יכולת להתנבא, דבר שהוביל הן לאמון העם במשה והן לאמון העם בנביאים עתידיים. </fn></li> |
− | <li>על פי שד"ל, ישנה אפשרות כי להתגלות היתה מטרה כפולה, לעורר אמונה הן בא-לוהים והן במשה. על ידי כך שהעם שמע את | + | <li>על פי שד"ל, ישנה אפשרות כי להתגלות היתה מטרה כפולה, לעורר אמונה הן בא-לוהים והן במשה. על ידי כך שהעם שמע את ה' מדבר אל משה לפני הדברות עצמם (ראו פירוט בהמשך), העם הבין את מעמדו הנבואי הרם של משה, ובכך ששמעו בעצמם את ה' מדבר במהלך מתן הדברות, אמונתם בא-לוהים התחזקה.</li> |
</ul></point> | </ul></point> | ||
− | <point><b>נבואה להמונים</b> – הפרשנים הדוגלים בעמדה זו מניחים כי כל אדם יכול להתנבא, ואפילו בלי הכנות נרחבות. אף על פי כן, רוב הפרשנים מניחים כי ישנה הגבלה כלשהי באשר לרמה הנבואית אליה יכולים העם להגיע. כך, ר' יוסי בר חנינא כותב במדרש תנחומא כי כל אדם תפס את מילות הא-לוהים בהתאם לרמתו הנבואית. רלב"ג ואברבנאל מדגישים כי העם יכל לחוות את ההתגלות רק בחושיהם הפיזיים, ושמעו קול ממשי (ולא רוחני).<fn>רלב"ג מדגיש כי זאת לעומת משה, אשר שמע את הדברות באופן "נבואי", על ידי שימוש ביכולותיו הנפשיות.</fn></point> | + | <point><b>נבואה להמונים</b> – הפרשנים הדוגלים בעמדה זו מניחים כי כל אדם יכול להתנבא, ואפילו בלי הכנות נרחבות. אף על פי כן, רוב הפרשנים מניחים כי ישנה הגבלה כלשהי באשר לרמה הנבואית אליה היו יכולים העם להגיע. כך, ר' יוסי בר חנינא כותב במדרש תנחומא כי כל אדם תפס את מילות הא-לוהים בהתאם לרמתו הנבואית. רלב"ג ואברבנאל מדגישים כי העם יכל לחוות את ההתגלות רק בחושיהם הפיזיים, ושמעו קול ממשי (ולא רוחני).<fn>רלב"ג מדגיש כי זאת לעומת משה, אשר שמע את הדברות באופן "נבואי", על ידי שימוש ביכולותיו הנפשיות.</fn></point> |
− | <point><b>תפקידו של משה</b> – על פי מקורות | + | <point><b>תפקידו של משה</b> – על פי מקורות אלו, למשה לא היה תפקיד משמעותי בהתגלות. כמו כל שאר העם, משה פשוט שמע את דבר הא-לוהים. על פי אברבנאל ושד"ל, אפילו ברמה הפיזית משה היה ממוקם יחד עם שאר העם במרגלות ההר ולא היה מוגבה מהם כלל.<fn>פירוש הנמצא בשמות רבה.</fn></point> |
− | <point><b>"פָּנִים בְּפָנִים"</b> – הפרשנים מבינים | + | <point><b>"פָּנִים בְּפָנִים"</b> – הפרשנים מבינים שביטוי זה מתייחס למפגש חסר התיווך, אשר התרחש בין א-לוהים לבין העם. ר' לוי מתאר במדרש תנחומא את חווית העם כחוויה בה כל אדם הרגיש כאילו א-לוהים פונה אליו באופן אישי.</point> |
− | <point><b>"אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ה' וּבֵינֵיכֶם"</b> – על פי רוב הפרשנים, פסוק זה מתייחס לתפקידו של משה כמתווך לאחר סיום מתן הדברות, כאשר הוא העביר לעם את שאר מצוות התורה.<fn>אבן עזרא ואברבנאל אומרים זאת בבירור. על פי פרשנותם, הביטוי "בָּעֵת הַהִוא" אינו מתייחס לפרק הזמן המידי המצוין בפסוק (מתן הדברות), אלא לזמן עתידי כלשהו. ראו <a href="Chronological and Thematic Order" data-aht="page">סדר כרונולוגי ונושאי</a> לדיון על השימוש במושג זה בתנ"ך.<br/>חז"ל ורלב"ג יותר עמומים בהקשר זה. הם לא אומרים בפירוש כי הפסוק מתייחס למתן המצוות האחרות, אלא רק שמשה מתייחס כאן לשיחה בה העם מודים בפחדיהם ומבקשים שמשה ישמש בעתיד כמתווך בינם בין א-לוהים.</fn> לחלופין, | + | <point><b>"אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ה' וּבֵינֵיכֶם"</b> – על פי רוב הפרשנים, פסוק זה מתייחס לתפקידו של משה כמתווך לאחר סיום מתן הדברות, כאשר הוא העביר לעם את שאר מצוות התורה.<fn>אבן עזרא ואברבנאל אומרים זאת בבירור. על פי פרשנותם, הביטוי "בָּעֵת הַהִוא" אינו מתייחס לפרק הזמן המידי המצוין בפסוק (מתן הדברות), אלא לזמן עתידי כלשהו. ראו <a href="Chronological and Thematic Order" data-aht="page">סדר כרונולוגי ונושאי</a> לדיון על השימוש במושג זה בתנ"ך.<br/>חז"ל ורלב"ג יותר עמומים בהקשר זה. הם לא אומרים בפירוש כי הפסוק מתייחס למתן המצוות האחרות, אלא רק שמשה מתייחס כאן לשיחה בה העם מודים בפחדיהם ומבקשים שמשה ישמש בעתיד כמתווך בינם בין א-לוהים.</fn> לחלופין, התומכים בעמדה זו יכולים לטעון, כפי שטען ה<multilink><a href="RambanShemot19-9" data-aht="source">רמב"ן</a><a href="RambanDevarim5-5" data-aht="source">דברים ה׳:ה׳</a><a href="R. Moshe b. Nachman (Ramban, Nachmanides)" data-aht="parshan">אודות ר' משה בן נחמן</a></multilink> כי פסוק זה מתייחס לתפקידו של משה לפני מתן הדברות, שכן הוא העביר לעם את כל הוראותיו של ה' והכין אותם לקראת קבלת הנבואה.</point> |
− | <point><b>"וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה"</b> – אבן עזרא מציע כהוכחה לעמדתו את השימוש של הטקסט המקראי במילים "‎‏<b>כָּל </b>הַדְּבָרִים".<fn>הוא טוען כנגד העמדה המוצגת למטה על פיה כי רק שתי דברות התקבלו ישירות מפי הא-לוהים על ידי ציון העובדה כי מהמילה "כָּל" משתמע כי לא התרחש שינוי כלשהו באופן העברת הדברות, וכי כולן התקבלו מפי א-לוהים.</fn> שד"ל מוסיף מספר הוכחות מספר <a href="Devarim4-10" data-aht="source">דברים ד׳:י"ב -י"ג</a>, <a href="Devarim4-33" data-aht="source">ד׳:ל״ו</a>, <a href="Devarim5-19-28" data-aht="source">ה׳:י״ט-כ"א</a>, אשר מכולם ניתן להסיק כי א-לוהים דיבר (ולא רק | + | <point><b>"וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה"</b> – אבן עזרא מציע כהוכחה לעמדתו את השימוש של הטקסט המקראי במילים "‎‏<b>כָּל </b>הַדְּבָרִים".<fn>הוא טוען כנגד העמדה המוצגת למטה על פיה כי רק שתי דברות התקבלו ישירות מפי הא-לוהים על ידי ציון העובדה כי מהמילה "כָּל" משתמע כי לא התרחש שינוי כלשהו באופן העברת הדברות, וכי כולן התקבלו מפי א-לוהים.</fn> שד"ל מוסיף מספר הוכחות מספר <a href="Devarim4-10" data-aht="source">דברים ד׳:י"ב -י"ג</a>, <a href="Devarim4-33" data-aht="source">ד׳:ל״ו</a>, <a href="Devarim5-19-28" data-aht="source">ה׳:י״ט-כ"א</a>, אשר מכולם ניתן להסיק כי א-לוהים דיבר מלים ברורות (ולא רק השמיע קולות) אל העם.</point> |
<point><b>"בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ"</b><ul> | <point><b>"בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ"</b><ul> | ||
− | <li><b>דיבר אל כולם</b> – על פי אבן עזרא, כוונת פסוק זה היא לא  | + | <li><b>דיבר אל כולם</b> – על פי אבן עזרא, כוונת פסוק זה היא לא שה' דיבר אל משה לבדו, אלא רק שכאשר א-לוהים דיבר אל משה (ואל העם כולו), מעמדו כנביא אומת. העם פקפק בנבואותיו של משה בעבר, מאחר וסבר כי אדם אשר קיבל נבואה אינו יכול להמשיך לחיות. לכן, ה' אומר למשה שכאשר העם יראה אותו מדבר אל משה במהלך מתן הדברות, לא תהיה להם ברירה אלא להכיר בעובדה כי טעו בהנחותיהם וכי משה היה דובר אמת.</li> |
− | <li><b>שינוי בתוכנית</b> – על פי הרלב"ג ואברבנאל, | + | <li><b>שינוי בתוכנית</b> – על פי הרלב"ג ואברבנאל, ה' תיכנן במקור לדבר אל משה לבדו ושהעם רק ישמע את שיחתם, ובכך יוגבר אמונם במשה כנביא. משה לאחר מכן הבהיר להקב"ה כי העם מעדיף שלא יהיה מתווך, ורוצה במפגש פנים אל פנים. כתוצאה מבקשה זו, הקב"ה חזר בו מתוכניתו המקורית.<fn>שני הפרשנים נחלקים ביניהם לגבי פרטי התיאוריה הזו. שניהם מנסים לפתור את הבעיה העולה מן הכפילות בפסוק "וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה" ולהבין מהם "דברי העם" אותם מוסר משה. על פי הרלב"ג, כאשר העם אמר למשה "כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה" משה הבין כי העם מחפשים הוכחה לכך שא-לוהים הוא באמת זה שדיבר אל משה. משה אף הבין מדבריהם כי הם מתחייבים במקרה כזה לקיים את כל מצוותיו. א-לוהים, בתגובה לאמירה זו של העם, מציע כי העם יאזין בעוד הוא מדבר אל משה בענן. רק אז הבין משה כי טעה וכי רצון העם באמת הוא לשמוע את א-לוהים מדבר ישירות (במחשבה כי אם רק ישמעו את א-לוהים מדבר אליהם, הם יקיימו את כל מצוותיו). פרשנות זו מסתדרת עם השקפתו הכוללת של רלב"ג, על פיה משה טועה תכופות, במיוחד בתחום יחסיו עם עמו. ראו <a href="Did Moshe Need Yitro's Advice" data-aht="page">האם משה היה זקוק לעצת יתרו?</a><br/>לעומת זאת, על פי אברבנאל, משה הבין את רצון העם לכל אורך הדרך. אולם, כאשר משה העביר בפעם הראשונה את דבר העם אל א-לוהים, הוא ציין רק כי העם רוצה לשמוע את קול הא-לוהים, ושאם הדבר יקרה העם מתחייב לקיים את הברית. א-לוהים, בתגובה לכך, מציע להתגלות בפני משה בקול פיזי (ולא בנבואה רוחנית) כך שהעם יוכל להאזין להם. רק אז הבהיר משה כי העם באמת רוצה לשמוע את א-לוהים מדבר ישירות אליו.</fn></li> |
− | <li><b>לפני מתן הדברות</b> – שד"ל טוען כי פסוק זה מתייחס לשיחה אשר התרחשה בין | + | <li><b>לפני מתן הדברות</b> – שד"ל טוען כי פסוק זה מתייחס לשיחה אשר התרחשה בין ה' לבין משה לפני מתן הדברות.</li> |
</ul></point> | </ul></point> | ||
− | <point><b>"דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה" – פחד העם</b> – על פי הפרשנים התומכים בעמדה זו, סצנה זו ממוקמת | + | <point><b>"דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה" – פחד העם</b> – על פי הפרשנים התומכים בעמדה זו, סצנה זו ממוקמת במקומה הכרונולוגי הנכון והתרחשה רק לאחר שא-לוהים סיים לומר את כל עשרת הדברות. על פי רשב"ם, אבן עזרא, ורלב"ג, לולא פחד העם, ה' היה מעביר להם ישירות את כל תרי"ג המצוות, בלי תיווכו של משה.<fn>תגובתו של א-לוהים לפחד זה "הֵיטִיבוּ כׇּל אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ... לֵךְ אֱמֹר לָהֶם שׁוּבוּ לָכֶם לְאׇהֳלֵיכֶם וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי וַאֲדַבְּרָה אֵלֶיךָ אֵת כׇּל הַמִּצְוָה וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תְּלַמְּדֵם" עולה יפה עם עמדה זו. נראה כי א-לוהים אומר למשה כי הוא מסכים עם העם, ושתוכניתו החדשה היא שמשה יעלה להר סיני על מנת לשמוע את שאר המצוות.</fn></point> |
<point><b>"כִּי יְרֵאתֶם מִפְּנֵי הָאֵשׁ וְלֹא עֲלִיתֶם בָּהָר"</b><ul> | <point><b>"כִּי יְרֵאתֶם מִפְּנֵי הָאֵשׁ וְלֹא עֲלִיתֶם בָּהָר"</b><ul> | ||
<li>על פי אבן עזרא, משה אומר כאן כי העם פחד מן האש, אף על פי שכלל לא עלו בהר.</li> | <li>על פי אבן עזרא, משה אומר כאן כי העם פחד מן האש, אף על פי שכלל לא עלו בהר.</li> | ||
− | <li> | + | <li>התומכים בעמדה זו יכולים גם לטעון כי התכנית המקורית (לולא פחד העם) הייתה שהעם יעלה אל הר סיני לאחר מתן הדברות וישמע את שאר תרי"ג המצוות הן מנקודת תצפית גבוהה יותר והן ברמה רוחנית גבוהה יותר.<fn>ראו רד"צ הופמן לעיל, אשר הולך בכיוון זה. לטענתו, הפסוק "בִּמְשֹׁךְ הַיֹּבֵל הֵמָּה יַעֲלוּ בָהָר" מתכוון לכך שבמקור הייתה אמורה להתרחש תקיעת שופר אשר לקולה העם יתאסף בכוונה לעלות בהר. תקיעה זו אינה מצוינת בפסוקים מכיוון שבסופו של דבר העם פחד מכדי להמשיך בתוכנית ולעלות בהר. ראו, הרב מנחם ליבטאג, "<a href="https://tanach.org/shmot/yitro/yitros1.htm">פרשת יתרו – ארבעת שלבי מעמד הר סיני</a>", ויונתן גרוסמן, "<a href="https://www.etzion.org.il/he/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA-%D7%99%D7%AA%D7%A8%D7%95-%D7%91%D7%9E%D7%A9%D7%9A-%D7%94%D7%99%D7%95%D7%91%D7%9C-%D7%94%D7%9E%D7%94-%D7%99%D7%A2%D7%9C%D7%95-%D7%91%D7%94%D7%A8">פרשת יתרו - במשך היובל המה יעלו בהר</a>", אשר מסבירים את הביטוי "בִּמְשֹׁךְ הַיֹּבֵל" לא כסימן לכך שנוכחותו של א-לוהים עזבה, אלא כקריאה לעם לעלות בהר על מנת לשמוע את א-לוהים. אולם, הם מציעים כי התכנית המקורית הייתה שהעם יעלה להר סיני על מנת לשמוע את עשרת הדברות עצמן.</fn></li> |
</ul></point> | </ul></point> | ||
<point><b>"מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל"</b><ul> | <point><b>"מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל"</b><ul> | ||
− | <li><b>לפני מתן הדברות – </b>על פי אבן עזרא, אברבנאל ושד"ל,<fn>רשב"ם אינו מפורש אך נדמה כי מסכים.</fn> הפסוק מתייחס לשיחה שהתרחשה בין א-לוהים למשה לפני מתן הדברות, ולכן אינו | + | <li><b>לפני מתן הדברות – </b>על פי אבן עזרא, אברבנאל, ושד"ל,<fn>רשב"ם אינו מפורש אך נדמה כי מסכים.</fn> הפסוק מתייחס לשיחה שהתרחשה בין א-לוהים למשה לפני מתן הדברות, ולכן אינו מעניק מידע כלל לגבי האופן בו א-לוהים העביר את הדברות עצמם.<fn>אבן עזרא טוען כי פסוק זה בא לציין שמשה לא פחד מפני הרעמים והמשיך להקשיב בעוד א-לוהים דיבר אליו בקול חזק מן הטבע. לעומתו, אברבנאל מניח כי פסוק זה מציין כי השיחה בין א-לוהים לבין משה לא הייתה שיחה רוחנית, אלא שיחה בקולות ממשיים, כך שכל העם יכלו להאזין לשיחתם.</fn> </li> |
− | <li><b>לפני ובמהלך הדברות – </b>רלב"ג טוען כי פסוק זה מתייחס הן לדבר א-לוהים לפני מתן הדברות, והן למתן הדברות | + | <li><b>לפני ובמהלך הדברות – </b>רלב"ג טוען כי פסוק זה מתייחס הן לדבר א-לוהים לפני מתן הדברות, והן למתן הדברות עצמם.<fn>אברבנאל טוען כי רלב"ג מניח כי פסוק זה מתייחס למתן הדברות בלבד, אך בהערותיו של רלב"ג לפסוקים כ'-כ"א הוא אומר מפורשות כי כל האזהרות בפסוקים הללו ניתנו למשה ונשמעו על ידי העם "בקול".</fn> התיאור של משה מדבר מתייחס לשיחתם המקדימה, אך התיאור של א-לוהים מדבר "בְקוֹל" יכול להתייחס לשני ההתרחשויות.<fn>הוא מניח כי פסוק זה בא ללמד שא-לוהים דיבר עם משה באופן נבואי, אך במקביל גם דיבר אל העם בקול רם (בקול פיזי ולא בנבואה).</fn></li> |
− | <li><b>במהלך הדברות – </b><a href="MekhiltaBachodesh4" data-aht="source">ר' אליעזר</a> מציע כי הפסוק מתייחס למתן הדברות בלבד, וכוונתו היא שלפני שא-לוהים דיבר אל העם, הוא חיכה שמשה  | + | <li><b>במהלך הדברות – </b><a href="MekhiltaBachodesh4" data-aht="source">ר' אליעזר</a> מציע כי הפסוק מתייחס למתן הדברות בלבד, וכוונתו היא שלפני שא-לוהים דיבר אל העם, הוא חיכה שמשה יגיד לו שהעם מוכן להתגלות.<fn>כך, כשמשה נתן לא-לוהים "אור ירוק", א-לוהים ענה לו בעשרת הדברות.</fn></li> |
</ul></point> | </ul></point> | ||
− | <point><b>מעבר מגוף ראשון לגוף שלישי</b> – אבן עזרא מסביר כי מעברים בין גוף ראשון לגוף שלישי נפוצים בטקסט המקראי, והוא נותן מספר דוגמאות לכך.<fn>ראו גם אברבנאל אשר נותן רשימה שלמה של פסוקים המהווים הוכחות נוספות.</fn> בנוסף | + | <point><b>מעבר מגוף ראשון לגוף שלישי</b> – אבן עזרא מסביר כי מעברים בין גוף ראשון לגוף שלישי נפוצים בטקסט המקראי, והוא נותן מספר דוגמאות לכך.<fn>ראו גם אברבנאל אשר נותן רשימה שלמה של פסוקים המהווים הוכחות נוספות.</fn> בנוסף לכך, אבן עזרא נותן הסבר למקום המדויק בו התרחש המעבר. הוא מציע כי לאחר שהעם קיבל עליו את מרותו של ה' בשתי הדברות הראשונות, הקב"ה היה יכול בהמשך הדברות להתייחס לעצמו כא-לוהי עם ישראל בגוף שלישי.</point> |
</opinion> | </opinion> | ||
</category> | </category> |
Version as of 19:49, 18 June 2019
עשרת הדברים: ישירות מהקב"ה או דרך משה?
גישות פרשניות
סקירה
התגלותו של ה' במעמד הר סיני מוצגת בתורה באופנים שונים ואף סותרים, דבר המוליד גישות פרשניות שונות לשאלה: האם העם קיבל את עשרת הדיברות מה' או ממשה? לתשובות השונות לשאלה זו השלכות חשובות לגבי מטרת ההתגלות הא-לוהית בסיני כולה.
בקצה האחד של הספקטרום, רמב"ם ורד"צ הופמן מתרכזים בפסוקים בהם משה מוצג כמתווך, וטוענים כי העם שמע רק את קולו של ה' ולא הצליח להבין דבר ממילותיו. משה, אם כן, פעל כמתווך, או כמתרגם, לכל עשרת הדברות. מגישות אלו נובע כי מטרת ההתגלות לא היתה להחדיר בעם אמונה בה', אלא דווקא ללמדם להאמין בנבואותיו של משה. בקצה האחר, רשב"ם, אבן עזרא, ואחרים, מתרכזים בתיאורי הפרשה כמפגש "פנים לפנים". בהתאם לכך, הם מניחים כי ה' תקשר עם העם ישירות, והעביר להם את כל עשרת הדברות במטרה לחזק את אמונתם בא-לוהים.
ישנן גם גישות הנמצאות בתווך שבין שני הקצוות הללו, כדוגמת רש"י, רמב"ן, ואחרים. פרשנים אלו מחפשים לפתור את הסתירה שבין הפסוקים על ידי אימוץ עמדת ביניים, הגורסת כי ניתן לחלק את עשרת הדברות לשתי קבוצות. את שתי הדברות הראשונות, קיבלו העם ישירות מפיו של הקב"ה, אך הם נזקקו למשה על מנת שיסביר להם את השמונה הנותרות. רמב"ן מסביר כי היתה מטרה כפולה להתגלות בסיני. ההתגלות נועדה להחדיר אמונה בא-לוהים מצד אחד, ולהחדיר אמונה במשה כנביא מצד שני. יסודות האמונה, אם כן, התקבלו ישירות מפי ה', ושאר הדברות הועברו על ידי משה, אשר מנקודה זו ואילך שימש כמורה לעם בכל הנוגע לחוקי הא-ל ומצוות התורה.
לא הבינו אף דיבר
על פי עמדה זו, העם שמע רק את קולו של ה', אך לא הבין את פשר מילותיו כלל. משה, אם כן, נצרך לתפקד כמתווך בין הקב"ה לבין העם במהלך כל עשרת הדברות. הפרשנים חלוקים בשאלה האם קולו של ה' אותו שמע העם היה מיועד להם, או שהם רק האזינו לשיחה שהתרחשה בין ה' ומשה.
שמעו את שיחתו של א-לוהים עם משה
העם הקשיב כאשר ה' אמר את עשרת הדברות למשה, אך הוא שמע רק את רחשי הקול הא-לוהי, ולא הצליח להבין את פשר מילותיו כלל.
אולי רבי עקיבא במכילתא דרבי ישמעאל,1 רמב"ם,2 ר' אברהם בן הרמב"ם
שמעו את קול א-לוהים ישירות
על פי גישה זו, ה' דיבר עם העם ישירות, אך מפאת המרחק ביניהם, העם הצליח לשמוע רק קולות, ולא להבין מילים ברורות.
הבינו את כל עשרת הדברות
על פי גישה זו, העם שמע את כל עשרת הדברות מפי ה' והבין את כולם. פרשנים התומכים בעמדה זו נחלקים בשאלה האם ה' כיוון את דבריו אל העם או אל משה.
א-לוהים דיבר אל משה
ה' דיבר אל משה בלבד, אך הוא התכוון שהעם כולו יאזין לשיחתם.
א-לוהים דיבר אל העם ישירות
על פי עמדה זו, א-לוהים דיבר אל העם עצמו, והעם, ולא משה, היה קהל היעד של הדברות כולם.
- על פי עמדה זו, מטרת ההתגלות הייתה ללמד את העם להאמין בא-לוהים, כמו שכתוב בספר דברים "אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים".22 התגלות המונית בקנה מידה כה נרחב הינה מאורע יוצא דופן בהיסטוריה האנושית ומהווה את אחת ההוכחות החזקות ביותר למציאות הבורא ולמקורה הא-לוהי של התורה.23
- על פי שד"ל, ישנה אפשרות כי להתגלות היתה מטרה כפולה, לעורר אמונה הן בא-לוהים והן במשה. על ידי כך שהעם שמע את ה' מדבר אל משה לפני הדברות עצמם (ראו פירוט בהמשך), העם הבין את מעמדו הנבואי הרם של משה, ובכך ששמעו בעצמם את ה' מדבר במהלך מתן הדברות, אמונתם בא-לוהים התחזקה.
- דיבר אל כולם – על פי אבן עזרא, כוונת פסוק זה היא לא שה' דיבר אל משה לבדו, אלא רק שכאשר א-לוהים דיבר אל משה (ואל העם כולו), מעמדו כנביא אומת. העם פקפק בנבואותיו של משה בעבר, מאחר וסבר כי אדם אשר קיבל נבואה אינו יכול להמשיך לחיות. לכן, ה' אומר למשה שכאשר העם יראה אותו מדבר אל משה במהלך מתן הדברות, לא תהיה להם ברירה אלא להכיר בעובדה כי טעו בהנחותיהם וכי משה היה דובר אמת.
- שינוי בתוכנית – על פי הרלב"ג ואברבנאל, ה' תיכנן במקור לדבר אל משה לבדו ושהעם רק ישמע את שיחתם, ובכך יוגבר אמונם במשה כנביא. משה לאחר מכן הבהיר להקב"ה כי העם מעדיף שלא יהיה מתווך, ורוצה במפגש פנים אל פנים. כתוצאה מבקשה זו, הקב"ה חזר בו מתוכניתו המקורית.28
- לפני מתן הדברות – שד"ל טוען כי פסוק זה מתייחס לשיחה אשר התרחשה בין ה' לבין משה לפני מתן הדברות.
- על פי אבן עזרא, משה אומר כאן כי העם פחד מן האש, אף על פי שכלל לא עלו בהר.
- התומכים בעמדה זו יכולים גם לטעון כי התכנית המקורית (לולא פחד העם) הייתה שהעם יעלה אל הר סיני לאחר מתן הדברות וישמע את שאר תרי"ג המצוות הן מנקודת תצפית גבוהה יותר והן ברמה רוחנית גבוהה יותר.30
- לפני מתן הדברות – על פי אבן עזרא, אברבנאל, ושד"ל,31 הפסוק מתייחס לשיחה שהתרחשה בין א-לוהים למשה לפני מתן הדברות, ולכן אינו מעניק מידע כלל לגבי האופן בו א-לוהים העביר את הדברות עצמם.32
- לפני ובמהלך הדברות – רלב"ג טוען כי פסוק זה מתייחס הן לדבר א-לוהים לפני מתן הדברות, והן למתן הדברות עצמם.33 התיאור של משה מדבר מתייחס לשיחתם המקדימה, אך התיאור של א-לוהים מדבר "בְקוֹל" יכול להתייחס לשני ההתרחשויות.34
- במהלך הדברות – ר' אליעזר מציע כי הפסוק מתייחס למתן הדברות בלבד, וכוונתו היא שלפני שא-לוהים דיבר אל העם, הוא חיכה שמשה יגיד לו שהעם מוכן להתגלות.35
הבינו רק שתי דברות
העם כולו קיבל רק שתי דברות ישירות מא-לוהים. הפרשנים חלוקים בשאלה כיצד העם קיבל את שמונה הדברות הנוספות?
שמונה ממשה
מכיוון שהעם פחד, א-לוהים הפסיק לדבר אליהם באופן ישיר לאחר שתי הדברות הראשונות, ובמקום דיבר רק אל משה, אשר מסר לעם את שמונה הדברות הנותרות.
שמעו את קול הא-לוהים
א-לוהים אמר לעם גם את שמונה הדברות הנותרות, אך העם רק שמע את קול א-לוהים ולא הבין את פשר מילותיו במהלך דברות אלו. על כן, העם נזקק למשה שיתרגם את דבר הא-לוהים בשמונה הדברות האחרונות.