Difference between revisions of "The Decalogue: Direct From Hashem or Via Moshe/2/he"
m |
m |
||
Line 16: | Line 16: | ||
<p>העם הקשיב כאשר ה' אמר את עשרת הדברות למשה, אך הוא שמע רק את רחשי הקול הא-לוהי, ולא הצליח להבין את פשר מילותיו כלל.</p> | <p>העם הקשיב כאשר ה' אמר את עשרת הדברות למשה, אך הוא שמע רק את רחשי הקול הא-לוהי, ולא הצליח להבין את פשר מילותיו כלל.</p> | ||
<mekorot> | <mekorot> | ||
− | <p>אולי רבי עקיבא ב<multilink><a href="MekhiltaBachodesh4" data-aht="source">מכילתא דרבי ישמעאל</a><a href="MekhiltaBachodesh4" data-aht="source">י״ט:י״ט</a><a href="Mekhilta DeRabbi Yishmael Shemot" data-aht="parshan">אודות מכילתא דרבי ישמעאל שמות</a></multilink>,<fn>כך נדמה שרמב"ם מבין את מילותיו של ר' עקיבא. לעומתו, רד"צ הופמן סובר כי מילותיו של ר' עקיבא מתייחסות לשיחה בין משה לא-לוהים אשר התרחשה לפני מתן הדברות, ולא למתן הדברות עצמם.</fn> <multilink><a href="RambamHilkhotYesodeiHaTorah7-6" data-aht="source">רמב"ם</a><a href="RambamHilkhotYesodeiHaTorah7-6" data-aht="source">רמב"ם הלכות יסודי התורה ז׳:ו׳</a><a href="RambamHilchotYesodaiHaTorah8-1" data-aht="source">רמב"ם הלכות יסודי התורה ח׳:א׳</a><a href="MorehNevukhim1-37" data-aht="source">מורה נבוכים א':ל״ז</a><a href="RambamMoreh2-32" data-aht="source">מורה נבוכים ב׳:ל״ב</a><a href="RambamMoreh2-33" data-aht="source">מורה נבוכים ב׳:ל״ג</a><a href="R. Moshe b. Maimon (Rambam, Maimonides)" data-aht="parshan">אודות ר' משה בן מיימון</a></multilink>,<fn>נדמה כי רמב"ם סותר את עצמו ב<multilink><a href="RambamHilchotYesodaiHaTorah8-1" data-aht="source">הלכות יסודי התורה</a><a href="RambamHilchotYesodaiHaTorah8-1" data-aht="source">רמב"ם הלכות יסודי התורה ח׳:א׳</a><a href="R. Moshe b. Maimon (Rambam, Maimonides)" data-aht="parshan">אודות ר' משה בן מיימון</a></multilink>. שם, רמב"ם מניח כי העם לא רק שמע אלא גם הבין את מילותיו של הקב"ה. לפי תיאורו, העם שמע את קול ה' אומר למשה "לך אמור להן כך וכך", ומכאן משתמע כי העם שמע והבין את כל עשרת הדברות עוד בזמן שא-לוהים העביר אותם למשה. אולם, ר' יוסף אלבו ב<multilink><a href=" | + | <p>אולי רבי עקיבא ב<multilink><a href="MekhiltaBachodesh4" data-aht="source">מכילתא דרבי ישמעאל</a><a href="MekhiltaBachodesh4" data-aht="source">י״ט:י״ט</a><a href="Mekhilta DeRabbi Yishmael Shemot" data-aht="parshan">אודות מכילתא דרבי ישמעאל שמות</a></multilink>,<fn>כך נדמה שרמב"ם מבין את מילותיו של ר' עקיבא. לעומתו, רד"צ הופמן סובר כי מילותיו של ר' עקיבא מתייחסות לשיחה בין משה לא-לוהים אשר התרחשה לפני מתן הדברות, ולא למתן הדברות עצמם.</fn> <multilink><a href="RambamHilkhotYesodeiHaTorah7-6" data-aht="source">רמב"ם</a><a href="RambamHilkhotYesodeiHaTorah7-6" data-aht="source">רמב"ם הלכות יסודי התורה ז׳:ו׳</a><a href="RambamHilchotYesodaiHaTorah8-1" data-aht="source">רמב"ם הלכות יסודי התורה ח׳:א׳</a><a href="MorehNevukhim1-37" data-aht="source">מורה נבוכים א':ל״ז</a><a href="RambamMoreh2-32" data-aht="source">מורה נבוכים ב׳:ל״ב</a><a href="RambamMoreh2-33" data-aht="source">מורה נבוכים ב׳:ל״ג</a><a href="R. Moshe b. Maimon (Rambam, Maimonides)" data-aht="parshan">אודות ר' משה בן מיימון</a></multilink>,<fn>נדמה כי רמב"ם סותר את עצמו ב<multilink><a href="RambamHilchotYesodaiHaTorah8-1" data-aht="source">הלכות יסודי התורה</a><a href="RambamHilchotYesodaiHaTorah8-1" data-aht="source">רמב"ם הלכות יסודי התורה ח׳:א׳</a><a href="R. Moshe b. Maimon (Rambam, Maimonides)" data-aht="parshan">אודות ר' משה בן מיימון</a></multilink>. שם, רמב"ם מניח כי העם לא רק שמע אלא גם הבין את מילותיו של הקב"ה. לפי תיאורו, העם שמע את קול ה' אומר למשה "לך אמור להן כך וכך", ומכאן משתמע כי העם שמע והבין את כל עשרת הדברות עוד בזמן שא-לוהים העביר אותם למשה. אולם, ר' יוסף אלבו ב<multilink><a href="SeferHaIkkarim1-18" data-aht="source">ספר העיקרים</a><a href="SeferHaIkkarim1-18" data-aht="source">א׳:י״ח</a><a href="Sefer HaIkkarim" data-aht="parshan">אודות ר' יוסף אלבו</a></multilink> מציג נוסח שונה של דברי רמב"ם, לפיו העם שמע את ה' אומר למשה רק המשפט של "לך אמר להם שובו לכם לאהליכם" בלבד, ולא את כל עשרת הדברות. לפי גרסה זו בדברי רמב"ם, הסתירה נפתרת.</fn> <multilink><a href="RAvrahamShemot20-1" data-aht="source">ר' אברהם בן הרמב"ם</a><a href="RAvrahamShemot20-1" data-aht="source">שמות כ׳:א׳</a><a href="R. Avraham Maimonides" data-aht="parshan">אודות ר׳ אברהם בן הרמב״ם</a></multilink></p> |
</mekorot> | </mekorot> | ||
− | <point><b>מטרת ההתגלות בסיני</b> – <multilink><a href="RambamHilkhotYesodeiHaTorah7-6" data-aht="source">רמב"ם</a><a href="RambamHilchotYesodaiHaTorah8-1" data-aht="source">רמב"ם הלכות יסודי התורה ח׳:א׳</a><a href="R. Moshe b. Maimon (Rambam, Maimonides)" data-aht="parshan">אודות ר' משה בן מיימון</a></multilink> סובר כי המטרה המרכזית של ההתגלות לא היתה להחדיר אמונה בה',<fn>לפי רמב"ם, אמונה בא-לוהים לא נרכשת על ידי חוויות נבואיות אלא רק על ידי | + | <point><b>מטרת ההתגלות בסיני</b> – <multilink><a href="RambamHilkhotYesodeiHaTorah7-6" data-aht="source">רמב"ם</a><a href="RambamHilchotYesodaiHaTorah8-1" data-aht="source">רמב"ם הלכות יסודי התורה ח׳:א׳</a><a href="R. Moshe b. Maimon (Rambam, Maimonides)" data-aht="parshan">אודות ר' משה בן מיימון</a></multilink> סובר כי המטרה המרכזית של ההתגלות לא היתה להחדיר אמונה בה',<fn>לפי רמב"ם, אמונה בא-לוהים לא נרכשת על ידי חוויות נבואיות אלא רק על ידי עיון פילוסופי. התגלות, אם כן, הכרחית רק על מנת להוכיח את כוחו הנבואי של משה ולא על מנת להוכיח את קיומו של א-לוהים.</fn> אלא דווקא ללמד את העם להאמין בנבואותיו של משה. הדרך הטובה ביותר להשיג מטרה זו היתה לתת לעם לצפות בזמן שה' דיבר אל משה, מנהיגם. סברה זו מסתמכת על מילותיו של הקב"ה, "הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם".</point> |
<point><b>נבואה להמונים</b> – עמדתו של רמב"ם יונקת מאמונתו כי נבואה לעולם אינה יכולה להיות מיועדת לכולם, ללא התחשבות ביכולתם ורמתם הרוחנית. לדעתו, העם לא היה מוכן או מסוגל להבין את ה'. יש לציין כי רמב"ם אינו פוסל את האפשרות כי אנשים מסוימים, כדוגמת אהרן ובניו, יכלו להבין חלקים מהנאמר, בהתאם לרמתם הרוחנית.</point> | <point><b>נבואה להמונים</b> – עמדתו של רמב"ם יונקת מאמונתו כי נבואה לעולם אינה יכולה להיות מיועדת לכולם, ללא התחשבות ביכולתם ורמתם הרוחנית. לדעתו, העם לא היה מוכן או מסוגל להבין את ה'. יש לציין כי רמב"ם אינו פוסל את האפשרות כי אנשים מסוימים, כדוגמת אהרן ובניו, יכלו להבין חלקים מהנאמר, בהתאם לרמתם הרוחנית.</point> | ||
<point><b>תפקידו של משה</b> – מאחר והעם לא היה ברמה נבואית גבוהה מספיק בכדי להבין את ה', הוא דיבר רק למשה, אשר לאחר מכן העביר את דברי ה' לשאר העם.</point> | <point><b>תפקידו של משה</b> – מאחר והעם לא היה ברמה נבואית גבוהה מספיק בכדי להבין את ה', הוא דיבר רק למשה, אשר לאחר מכן העביר את דברי ה' לשאר העם.</point> | ||
− | <point><b>"פָּנִים בְּפָנִים"</b> – ביטוי זה מקשה במיוחד על עמדה זו, מכיוון שעל פי פרשנים אלו, לא התרחש מפגש "פָּנִים בְּפָנִים" כלל, זאת מאחר והעם רק הקשיב כאשר ה' דיבר אל משה ואפילו אז, הוא לא הצליח להבין את פשר מילותיו.<fn>אברבנאל מתייחס לקושי זה ( | + | <point><b>"פָּנִים בְּפָנִים"</b> – ביטוי זה מקשה במיוחד על עמדה זו, מכיוון שעל פי פרשנים אלו, לא התרחש מפגש "פָּנִים בְּפָנִים" כלל, זאת מאחר והעם רק הקשיב כאשר ה' דיבר אל משה ואפילו אז, הוא לא הצליח להבין את פשר מילותיו.<fn>אברבנאל מתייחס לקושי זה (השוו גם אבן כספי דברים ה':ד'-ה'). הביטוי "פָּנִים אֶל פָּנִים" אינו מופיע בשום מקום אחר בתנ"ך, בעוד הביטוי "פָּנִים בְּפָנִים" מופיע כאשר א-לוהים מדבר אל משה (שמות ל"ג:י"א) וכאשר יעקב וגדעון פוגשים מלאכים (בראשית ל"ב:ל"א, שופטים ו':כ"ב).</fn> רמב"ם מסביר כי המילים "פָּנִים בְּפָנִים" מתייחסים לתחושת הבהירות אותה חווה העם כאשר קלט את קול א-לוהים ללא תיווך של מלאך.<fn>ראו ספורנו דברים ה':ד'.</fn> כלומר, אף כי העם רק שמע את קולו של ה', הקול נשמע ישירות, ולא דרך שליח. במובן זה, ניתן לכנות את המפגש "פָּנִים בְּפָנִים".</point> |
<point><b>"אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ה' וּבֵינֵיכֶם"</b> – פסוק זה מתפרש כפשוטו, כמתייחס לתפקידו של משה כמתווך במהלך מתן הדברות עצמם.</point> | <point><b>"אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ה' וּבֵינֵיכֶם"</b> – פסוק זה מתפרש כפשוטו, כמתייחס לתפקידו של משה כמתווך במהלך מתן הדברות עצמם.</point> | ||
<point><b>"בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ"</b> – פסוק זה תומך בעמדה המוצגת, שכן אין כאן שום התייחסות לכוונה כלשהי של ה' לדבר ישירות אל העם, אלא רק שהם יקשיבו בעוד הקב"ה מדבר אל משה.</point> | <point><b>"בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ"</b> – פסוק זה תומך בעמדה המוצגת, שכן אין כאן שום התייחסות לכוונה כלשהי של ה' לדבר ישירות אל העם, אלא רק שהם יקשיבו בעוד הקב"ה מדבר אל משה.</point> | ||
− | <point><b>"קוֹל דְּבָרִים אַתֶּם שֹׁמְעִים"</b> – כדי לתמוך בעמדתם, הפרשנים מציינים כי בפסוקים רבים בספר דברים בהם מתוארת ההתגלות, ישנן התייחסויות חוזרות לקולות שהעם שמע, אך לא למילים כלשהן. ראו <a href="Devarim4-10" data-aht="source">דברים ד׳:י"ב</a>, <a href="Devarim4-33" data-aht="source">ד׳:ל״ג-ל״ו</a>, <a href="Devarim5-19-28" data-aht="source">ה׳:י״ט-כ״ב</a>.<fn>כלולים | + | <point><b>"קוֹל דְּבָרִים אַתֶּם שֹׁמְעִים"</b> – כדי לתמוך בעמדתם, הפרשנים מציינים כי בפסוקים רבים בספר דברים בהם מתוארת ההתגלות, ישנן התייחסויות חוזרות לקולות שהעם שמע, אך לא למילים כלשהן. ראו <a href="Devarim4-10" data-aht="source">דברים ד׳:י"ב</a>, <a href="Devarim4-33" data-aht="source">ד׳:ל״ג-ל״ו</a>, <a href="Devarim5-19-28" data-aht="source">ה׳:י״ט-כ״ב</a>.<fn>פסוקים אלו כלולים את הביטויים: "קוֹל דְּבָרִים אַתֶּם שֹׁמְעִים", "הֲשָׁמַע עָם קוֹל אֱ-לֹהִים", "מִן הַשָּׁמַיִם הִשְׁמִיעֲךָ אֶת קֹלוֹ", "כְּשׇׁמְעֲכֶם אֶת הַקּוֹל", "וְאֶת קֹלוֹ שָׁמַעְנוּ"‏. יש לציין כי שד"ל משתמש בחלקים שונים של רבים מן הפסוקים הכלולים כאן על מנת להוכיח כי א-לוהים דיבר ישירות אל העם. כך, לדוגמא, חרף העובדה כי העם מדבר על שמיעת קולו של א-לוהים, ה' עצמו מקדים לדבריו את המילים: "וְאַשְׁמִעֵם אֶת דְּבָרָי".</fn></point> |
− | <point><b>"מֹשֶׁה יְדַבֵּר | + | <point><b>"מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱ-לֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל"</b> – רמב"ם מציע כי מילים אלו מתייחסות לתפקיד שהוטל על משה במהלך מתן הדברות, להעביר לעם כל אחת מן הדברות, בדיוק כפי ששמע אותה מפי ה'.<fn>יש לציין כי על פי עמדה זו, היינו מצפים שבפסוק ייכתב "ה' ידבר ומשה יעננו בקול", שכן א-לוהים דיבר קודם ורק אחר כך משה העביר את דבריו לעם.</fn></point> |
− | <point><b>"וַיֵּרֶד מֹשֶׁה אֶל הָעָם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם"</b> – על פי גישה זו, פסוק זה מהווה הקדמה למתן עשרת הדברות מפי משה, אשר הובאו מיד לאחר מכן, מהפסוק הבא ואילך.<fn> | + | <point><b>"וַיֵּרֶד מֹשֶׁה אֶל הָעָם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם"</b> – על פי גישה זו, פסוק זה מהווה הקדמה למתן עשרת הדברות מפי משה, אשר הובאו מיד לאחר מכן, מהפסוק הבא ואילך.<fn>רק פסוק אחד בלבד, "וַיְדַבֵּר אֱ-לֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר", מפריד בין ציון שם הדובר ("וַיֵּרֶד מֹשֶׁה אֶל הָעָם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם") לבין תוכן הדיבור (עשרת הדיברות עצמם). פסוק זה נצרך לספר לקורא כי גם א-לוהים וגם משה אמרו את עשרת הדברות (א-לוהים אמר אותם למשה, ולאחר מכן, משה אמר אותם לעם).</fn></point> |
− | <point><b>"וַיְדַבֵּר | + | <point><b>"וַיְדַבֵּר אֱ-לֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים"</b> – רמב"ם מניח כי אף שהדבר לא נאמר מפורשות, משה הינו קהל היעד בפסוק זה, ואליו דיבר א-לוהים את כל הדברים.</point> |
<point><b>"דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה"</b> – המקורות אינם מתייחסים באופן ישיר לפחד העם, אך סביר כי היו טוענים שקול א-לוהים לבדו הספיק על מנת להפחיד אותם. משום כך, לאחר מתן הדברות, הם ביקשו כי בעתיד, משה יקבל את דבר ה' באופן פרטי. לולא העם היה מפחד, יתכן כי היו שומעים את כל השיחות שהתנהלו בין א-לוהים למשה.</point> | <point><b>"דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה"</b> – המקורות אינם מתייחסים באופן ישיר לפחד העם, אך סביר כי היו טוענים שקול א-לוהים לבדו הספיק על מנת להפחיד אותם. משום כך, לאחר מתן הדברות, הם ביקשו כי בעתיד, משה יקבל את דבר ה' באופן פרטי. לולא העם היה מפחד, יתכן כי היו שומעים את כל השיחות שהתנהלו בין א-לוהים למשה.</point> | ||
<point><b>לשון יחיד</b> – רמב"ם מסביר כי מכיוון שה' דיבר רק אל משה, הוא דיבר בלשון יחיד ("לְךָ", "עָשִׂיתָ", "תִּגְנֹב" וכו'), ולא בלשון רבים, כפי שניתן היה לצפות שיעשה במידה והיה מדבר אל כל העם.</point> | <point><b>לשון יחיד</b> – רמב"ם מסביר כי מכיוון שה' דיבר רק אל משה, הוא דיבר בלשון יחיד ("לְךָ", "עָשִׂיתָ", "תִּגְנֹב" וכו'), ולא בלשון רבים, כפי שניתן היה לצפות שיעשה במידה והיה מדבר אל כל העם.</point> | ||
− | <point><b>מעבר מגוף ראשון לגוף שלישי</b> – סביר כי גישה זו מייחסת את המעבר מגוף ראשון לשלישי לשיקולים ספרותיים ואינה מייחסת לו חשיבות יתירה.<fn>ראו אבן עזרא | + | <point><b>מעבר מגוף ראשון לגוף שלישי</b> – סביר כי גישה זו מייחסת את המעבר מגוף ראשון לשלישי לשיקולים ספרותיים ואינה מייחסת לו חשיבות יתירה.<fn>ראו אבן עזרא להלן.</fn></point> |
<point><b>"אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום"</b> – רמב"ם מסביר כי חז"ל מתכוונים באמירה זו ששני הדברות הראשונים היו "מצוות שכליות" והעם הצליחו להגיע לתבונות אלה בכוח שכלם הישר,<fn>עיינו בהערה 3 לעיל, שלדעת רמב"ם, ניתן להגיע לאמונה בהקב"ה וייחודו דרך תהליך שכלי.</fn> מבלי שיצטרכו למשה שישמש כמתווך להסביר להם אותם.</point> | <point><b>"אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום"</b> – רמב"ם מסביר כי חז"ל מתכוונים באמירה זו ששני הדברות הראשונים היו "מצוות שכליות" והעם הצליחו להגיע לתבונות אלה בכוח שכלם הישר,<fn>עיינו בהערה 3 לעיל, שלדעת רמב"ם, ניתן להגיע לאמונה בהקב"ה וייחודו דרך תהליך שכלי.</fn> מבלי שיצטרכו למשה שישמש כמתווך להסביר להם אותם.</point> | ||
</opinion> | </opinion> | ||
Line 45: | Line 45: | ||
<point><b>"בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ"</b> – על פי רד"צ הופמן, ה' אומר למשה בפסוק זה כי הוא יתגלה אליו בפני העם כולו, כך שלא יוכלו להטיל ספק יותר בנבואותיו. אין הכוונה כאן כי ה' לא דיבר אל העם ישירות, אלא רק כי מיקומו של משה כמתווך יגביר את אמונתם במשה.</point> | <point><b>"בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ"</b> – על פי רד"צ הופמן, ה' אומר למשה בפסוק זה כי הוא יתגלה אליו בפני העם כולו, כך שלא יוכלו להטיל ספק יותר בנבואותיו. אין הכוונה כאן כי ה' לא דיבר אל העם ישירות, אלא רק כי מיקומו של משה כמתווך יגביר את אמונתם במשה.</point> | ||
<point><b>"קוֹל דְּבָרִים אַתֶּם שֹׁמְעִים"</b> – על מנת לחזק את עמדתו, נעזר רד"צ הופמן בפסוקים בספר דברים בהם מודגשת העובדה כי העם שמע רק את קול הא-לוהים ולא את מילותיו. ראו <a href="Devarim4-10" data-aht="source">דברים ד׳:י"ב</a>, <a href="Devarim4-33" data-aht="source">ד׳:ל״ג-ל״ו</a>, ו-<a href="Devarim5-19-28" data-aht="source">ה׳:י״ט-כ״ב</a>.<fn>רד"צ הופמן היה מסביר כי הפסוקים האחרים מהם משתמע כי א-לוהים דיבר עם העם ממש (ולא רק הפיק קולות) מתייחסים לעובדה כי א-לוהים אכן דיבר אל העם, אפילו אם לא הם יכלו להבין את פשר דבריו.</fn></point> | <point><b>"קוֹל דְּבָרִים אַתֶּם שֹׁמְעִים"</b> – על מנת לחזק את עמדתו, נעזר רד"צ הופמן בפסוקים בספר דברים בהם מודגשת העובדה כי העם שמע רק את קול הא-לוהים ולא את מילותיו. ראו <a href="Devarim4-10" data-aht="source">דברים ד׳:י"ב</a>, <a href="Devarim4-33" data-aht="source">ד׳:ל״ג-ל״ו</a>, ו-<a href="Devarim5-19-28" data-aht="source">ה׳:י״ט-כ״ב</a>.<fn>רד"צ הופמן היה מסביר כי הפסוקים האחרים מהם משתמע כי א-לוהים דיבר עם העם ממש (ולא רק הפיק קולות) מתייחסים לעובדה כי א-לוהים אכן דיבר אל העם, אפילו אם לא הם יכלו להבין את פשר דבריו.</fn></point> | ||
− | <point><b>"מֹשֶׁה יְדַבֵּר | + | <point><b>"מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱ-לֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל"</b> – על פי רד"צ הופמן, פסוק זה מתייחס לדיאלוג של משה עם א-לוהים ב<a href="Shemot19-16" data-aht="source">שמות י״ט:י"ט-כ״ה</a> ולא למתן הדברות. זאת כיוון שרק כאשר ניתנות האזהרות מתרחשת שיחה בה א-לוהים עונה למשה. במהלך מתן הדברות עצמם, לעומת זאת, משה פשוט חוזר אחר מילותיו של ה' אל העם. ולכן, דברי הקב"ה במהלך מתן הדברות לא היוו תגובה למשה ואינן הולמות את התיאור של "יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל‏".‎<fn>כך, למרות שרד"צ הופמן מסכים עם רמב"ם לגבי העובדה כי משה שיחק תפקיד במתן הדברות כמתווך, בגלל סיבות טקסטואליות, הוא מעדיף לא להביא פסוק זה כראייה לכך.</fn></point> |
<point><b>"וַיֵּרֶד מֹשֶׁה אֶל הָעָם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם"</b> – רד"צ הופמן טוען כי פסוק זה מתייחס למסירת אזהרותיו של א-לוהים אל העם, ולא למתן הדברות.</point> | <point><b>"וַיֵּרֶד מֹשֶׁה אֶל הָעָם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם"</b> – רד"צ הופמן טוען כי פסוק זה מתייחס למסירת אזהרותיו של א-לוהים אל העם, ולא למתן הדברות.</point> | ||
− | <point><b>"וַיְדַבֵּר | + | <point><b>"וַיְדַבֵּר אֱ-לֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים"</b> – על פי רד"צ הופמן, א-לוהים אכן אמר את <b>כל</b> עשרת הדברות אל העם. עם זאת, היה צורך במתווך על מנת שדברי ה' יובנו במלואם.</point> |
<point><b>צורת יחיד</b> – סביר כי רד"צ הופמן לא ייחס חשיבות מיוחדת לעובדה כי הדברות נאמרו בלשון יחיד ולא בלשון רבים. זאת מכיוון שישנם מקרים רבים בתורה בהם ה' דיבר אל העם כולו והתייחס אליהם כיחידה אחת.<fn>ראו, לדוגמא, את המצוות בויקרא י"ט:י"ג-י"ט.</fn><span class="aht-chrome-space"> לכן, אין בכך ראיה מספקת על מנת להוכיח כי דברי ה' כוונו למשה בלבד.</span></point> | <point><b>צורת יחיד</b> – סביר כי רד"צ הופמן לא ייחס חשיבות מיוחדת לעובדה כי הדברות נאמרו בלשון יחיד ולא בלשון רבים. זאת מכיוון שישנם מקרים רבים בתורה בהם ה' דיבר אל העם כולו והתייחס אליהם כיחידה אחת.<fn>ראו, לדוגמא, את המצוות בויקרא י"ט:י"ג-י"ט.</fn><span class="aht-chrome-space"> לכן, אין בכך ראיה מספקת על מנת להוכיח כי דברי ה' כוונו למשה בלבד.</span></point> | ||
<point><b>"דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה" – פחד העם</b> – רד"צ הופמן מניח כי אירוע זה התרחש לאחר מתן הדברות ומציע כי לולא העם פחד, הקב"ה היה מעביר להם גם את שאר המצוות באופן זה. רב הופמן אפילו מציע את האופציה כי התוכנית המקורית הייתה שלאחר מתן הדברות, העם יתקרב ואולי אף יעלה אל מרומי הר סיני וישתתף בכריתת הברית על המצוות.</point> | <point><b>"דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה" – פחד העם</b> – רד"צ הופמן מניח כי אירוע זה התרחש לאחר מתן הדברות ומציע כי לולא העם פחד, הקב"ה היה מעביר להם גם את שאר המצוות באופן זה. רב הופמן אפילו מציע את האופציה כי התוכנית המקורית הייתה שלאחר מתן הדברות, העם יתקרב ואולי אף יעלה אל מרומי הר סיני וישתתף בכריתת הברית על המצוות.</point> | ||
Line 66: | Line 66: | ||
<point><b>"אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ה' וּבֵינֵיכֶם לְהַגִּיד לָכֶם אֶת דְּבַר ה'‏"</b> – על פי ר' סעדיה, ביטוי זה מתייחס לתפקידו של משה במהלך ההתגלות עצמה, שכן משה היה ממוקם פיזית בין העם לבין הא-לוהים, זאת על מנת שיוכל לחזור על דבר הא-לוהים בפניהם.<fn>לחילופין, ניתן לטעון כי הביטוי מתייחס רק לכך שמיקומו של משה בין א-לוהים לבין העם הוא שאיפשר לעם לשמוע את דבר הא-לוהים. זאת יכלה להיות עמדתו של ר' מימון.</fn></point> | <point><b>"אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ה' וּבֵינֵיכֶם לְהַגִּיד לָכֶם אֶת דְּבַר ה'‏"</b> – על פי ר' סעדיה, ביטוי זה מתייחס לתפקידו של משה במהלך ההתגלות עצמה, שכן משה היה ממוקם פיזית בין העם לבין הא-לוהים, זאת על מנת שיוכל לחזור על דבר הא-לוהים בפניהם.<fn>לחילופין, ניתן לטעון כי הביטוי מתייחס רק לכך שמיקומו של משה בין א-לוהים לבין העם הוא שאיפשר לעם לשמוע את דבר הא-לוהים. זאת יכלה להיות עמדתו של ר' מימון.</fn></point> | ||
<point><b>"בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ"</b> – ר' סעדיה מסביר פסוק זה על דרך הפשט. נאומו של ה' כוון אל משה לבדו, והעם רק האזין לשיחתם. כך יצא שהעם יכל לשמוע את דבר הא-לוהים, ובמקביל להעריך את גדולתו של משה.</point> | <point><b>"בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ"</b> – ר' סעדיה מסביר פסוק זה על דרך הפשט. נאומו של ה' כוון אל משה לבדו, והעם רק האזין לשיחתם. כך יצא שהעם יכל לשמוע את דבר הא-לוהים, ובמקביל להעריך את גדולתו של משה.</point> | ||
− | <point><b>"וַיְדַבֵּר | + | <point><b>"וַיְדַבֵּר אֱ-לֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה"</b> – ר' מימון מציע כי קהל היעד של משפט זה אינו מפורש מכיוון שמילותיו של ה' כאן כוונו לכל הנוכחים, כולל משה, אהרן, והאומה בכללותה. הקב"ה דיבר אל כולם (על אף שמילותיו כוונו אל משה). עמדה זו עושה שימוש במילה "כָּל" כראייה לכך ש<b>כל</b> עשרת הדברות נאמרו על ידי א-לוהים לכולם.<fn>ראו אבן עזרא בהמשך.</fn></point> |
− | <point><b>"מֹשֶׁה יְדַבֵּר | + | <point><b>"מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱ-לֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל"</b> – ר' סעדיה מקשר בין פסוק זה לבין פסוק קודם "בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ", ובכך רומז שהוא חושב כי גם פסוק זה מתייחס למתן הדברות מפי הא-ל.<fn>אבן עזרא ושד"ל מבינים את פרשנותו של ר' סעדיה כמניחה ששני הפסוקים מתייחסים לשיחה שהתרחשה לפני מתן הדברות, כאשר א-לוהים מזהיר את משה במספר אזהרות. אולם, מפרשנותו של ר' סעדיה לפסוק ט' ניתן להבין בבירור כי הוא מניח שהפסוק מתייחס לאירוע מתן הדברות עצמו.</fn> הוא טוען כי מטרתו של הפסוק הינו להבהיר לקורא כי, על מנת ששיחתם של א-לוהים ומשה תשמע מעל קול השופר, הם היו מוכרחים לדבר בקול רם.<fn>על פי ר' סעדיה, גם משה וגם א-לוהים דיברו מאחר ומשה חזר על כל אחת מן הדברות בפני העם. אולם מאחר ומשה דיבר אחרי א-לוהים, ניתן היה לצפות כי הפסוק יהיה כתוב בסדר הפוך "ה' ידבר ומשה יעננו בקול".</fn><span class="aht-chrome-space"> לעומת זאת, ר' מימון, הסבור כי משה לא דיבר כלל במהלך הדברות, יכל להבין פסוק זה כמתייחס לשיחתם הקודמת של משה וא-לוהים, אשר תוארה בפסוקים כ'-כ"ה.</span></point> |
<point><b>"דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה" – פחד העם</b> – על פי גישה זו, אירוע זה מובא במקומו הכרונולוגי הנכון, שכן הוא התרחש רק לאחר שה' סיים לומר לעם את כל עשרת הדברות.</point> | <point><b>"דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה" – פחד העם</b> – על פי גישה זו, אירוע זה מובא במקומו הכרונולוגי הנכון, שכן הוא התרחש רק לאחר שה' סיים לומר לעם את כל עשרת הדברות.</point> | ||
<point><b>מעבר מגוף ראשון לגוף שלישי</b> – עמדה זו תסכים עם גישתו של אבן עזרא (להלן) כי המעבר מגוף ראשון לגוף שלישי אינו משמעותי, שכן זהו תופעה נפוצה במקרא.</point> | <point><b>מעבר מגוף ראשון לגוף שלישי</b> – עמדה זו תסכים עם גישתו של אבן עזרא (להלן) כי המעבר מגוף ראשון לגוף שלישי אינו משמעותי, שכן זהו תופעה נפוצה במקרא.</point> | ||
Line 77: | Line 77: | ||
</mekorot> | </mekorot> | ||
<point><b>מטרת ההתגלות בסיני</b><ul> | <point><b>מטרת ההתגלות בסיני</b><ul> | ||
− | <li>על פי עמדה זו, מטרת ההתגלות הייתה ללמד את העם להאמין בא-לוהים, כמו שכתוב בספר דברים "אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי ה' הוּא | + | <li>על פי עמדה זו, מטרת ההתגלות הייתה ללמד את העם להאמין בא-לוהים, כמו שכתוב בספר דברים "אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי ה' הוּא הָאֱ-לֹהִים".<fn>נדמה כי ישנה סתירה בין עמדה זו לבין שמות י"ט:ט', שם כתוב בבירור כי מטרת ההתגלות הייתה לעורר את אמון העם במשה. אבן עזרא מסכים כי גם מטרה זו הושגה בהתגלות על ידי כך שהעם למד כי דיבור עם א-לוהים אינו מוביל למוות באופן ישיר, ולכן ישנה אפשרות כי משה באמת דיבר עם א-לוהים לאורך כל הדרך. רלב"ג ואברבנאל, לעומתו, טוענים כי המטרה לעורר אמון במשה היה רק חלק מהתוכנית המקורית (כשא-לוהים תכנן לדבר אל משה ולא אל העם כולו) אך התוכנית נדחתה ראו פירוט בהמשך.</fn> התגלות המונית בקנה מידה כה נרחב הינה מאורע יוצא דופן בהיסטוריה האנושית ומהווה את אחת ההוכחות החזקות ביותר למציאות הבורא ולמקורה הא-לוהי של התורה.<fn>ראו ר' יהודה הלוי אשר טוען טענה דומה, אך מדגיש כי ההתגלות הא-לוהית להמון הוכיחה לעם כי לבני אדם ישנה יכולת להתנבא, דבר שהוביל הן לאמון העם במשה והן לאמון העם בנביאים עתידיים. </fn></li> |
<li>על פי שד"ל, ישנה אפשרות כי להתגלות היתה מטרה כפולה, לעורר אמונה הן בא-לוהים והן במשה. על ידי כך שהעם שמע את ה' מדבר אל משה לפני הדברות עצמם (ראו פירוט בהמשך), העם הבין את מעמדו הנבואי הרם של משה, ובכך ששמעו בעצמם את ה' מדבר במהלך מתן הדברות, אמונתם בא-לוהים התחזקה.</li> | <li>על פי שד"ל, ישנה אפשרות כי להתגלות היתה מטרה כפולה, לעורר אמונה הן בא-לוהים והן במשה. על ידי כך שהעם שמע את ה' מדבר אל משה לפני הדברות עצמם (ראו פירוט בהמשך), העם הבין את מעמדו הנבואי הרם של משה, ובכך ששמעו בעצמם את ה' מדבר במהלך מתן הדברות, אמונתם בא-לוהים התחזקה.</li> | ||
</ul></point> | </ul></point> | ||
Line 84: | Line 84: | ||
<point><b>"פָּנִים בְּפָנִים"</b> – הפרשנים מבינים שביטוי זה מתייחס למפגש חסר התיווך, אשר התרחש בין א-לוהים לבין העם. ר' לוי מתאר במדרש תנחומא את חווית העם כחוויה בה כל אדם הרגיש כאילו א-לוהים פונה אליו באופן אישי.</point> | <point><b>"פָּנִים בְּפָנִים"</b> – הפרשנים מבינים שביטוי זה מתייחס למפגש חסר התיווך, אשר התרחש בין א-לוהים לבין העם. ר' לוי מתאר במדרש תנחומא את חווית העם כחוויה בה כל אדם הרגיש כאילו א-לוהים פונה אליו באופן אישי.</point> | ||
<point><b>"אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ה' וּבֵינֵיכֶם"</b> – על פי רוב הפרשנים, פסוק זה מתייחס לתפקידו של משה כמתווך לאחר סיום מתן הדברות, כאשר הוא העביר לעם את שאר מצוות התורה.<fn>אבן עזרא ואברבנאל אומרים זאת בבירור. על פי פרשנותם, הביטוי "בָּעֵת הַהִוא" אינו מתייחס לפרק הזמן המידי המצוין בפסוק (מתן הדברות), אלא לזמן עתידי כלשהו. ראו <a href="Chronological and Thematic Order" data-aht="page">סדר כרונולוגי ונושאי</a> לדיון על השימוש במושג זה בתנ"ך.<br/>חז"ל ורלב"ג יותר עמומים בהקשר זה. הם לא אומרים בפירוש כי הפסוק מתייחס למתן המצוות האחרות, אלא רק שמשה מתייחס כאן לשיחה בה העם מודים בפחדיהם ומבקשים שמשה ישמש בעתיד כמתווך בינם בין א-לוהים.</fn> לחלופין, התומכים בעמדה זו יכולים לטעון, כפי שטען ה<multilink><a href="RambanShemot19-9" data-aht="source">רמב"ן</a><a href="RambanDevarim5-5" data-aht="source">דברים ה׳:ה׳</a><a href="R. Moshe b. Nachman (Ramban, Nachmanides)" data-aht="parshan">אודות ר' משה בן נחמן</a></multilink> כי פסוק זה מתייחס לתפקידו של משה לפני מתן הדברות, שכן הוא העביר לעם את כל הוראותיו של ה' והכין אותם לקראת קבלת הנבואה.</point> | <point><b>"אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ה' וּבֵינֵיכֶם"</b> – על פי רוב הפרשנים, פסוק זה מתייחס לתפקידו של משה כמתווך לאחר סיום מתן הדברות, כאשר הוא העביר לעם את שאר מצוות התורה.<fn>אבן עזרא ואברבנאל אומרים זאת בבירור. על פי פרשנותם, הביטוי "בָּעֵת הַהִוא" אינו מתייחס לפרק הזמן המידי המצוין בפסוק (מתן הדברות), אלא לזמן עתידי כלשהו. ראו <a href="Chronological and Thematic Order" data-aht="page">סדר כרונולוגי ונושאי</a> לדיון על השימוש במושג זה בתנ"ך.<br/>חז"ל ורלב"ג יותר עמומים בהקשר זה. הם לא אומרים בפירוש כי הפסוק מתייחס למתן המצוות האחרות, אלא רק שמשה מתייחס כאן לשיחה בה העם מודים בפחדיהם ומבקשים שמשה ישמש בעתיד כמתווך בינם בין א-לוהים.</fn> לחלופין, התומכים בעמדה זו יכולים לטעון, כפי שטען ה<multilink><a href="RambanShemot19-9" data-aht="source">רמב"ן</a><a href="RambanDevarim5-5" data-aht="source">דברים ה׳:ה׳</a><a href="R. Moshe b. Nachman (Ramban, Nachmanides)" data-aht="parshan">אודות ר' משה בן נחמן</a></multilink> כי פסוק זה מתייחס לתפקידו של משה לפני מתן הדברות, שכן הוא העביר לעם את כל הוראותיו של ה' והכין אותם לקראת קבלת הנבואה.</point> | ||
− | <point><b>"וַיְדַבֵּר | + | <point><b>"וַיְדַבֵּר אֱ-לֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה"</b> – אבן עזרא מציע כהוכחה לעמדתו את השימוש של הטקסט המקראי במילים "‎‏<b>כָּל </b>הַדְּבָרִים".<fn>הוא טוען כנגד העמדה המוצגת למטה על פיה כי רק שני דברות התקבלו ישירות מפי הא-לוהים על ידי ציון העובדה כי מהמילה "כָּל" משתמע כי לא התרחש שינוי כלשהו באופן העברת הדברות, וכי כולן התקבלו מפי א-לוהים.</fn> שד"ל מוסיף מספר הוכחות מספר <a href="Devarim4-10" data-aht="source">דברים ד׳:י"ב -י"ג</a>, <a href="Devarim4-33" data-aht="source">ד׳:ל״ו</a>, <a href="Devarim5-19-28" data-aht="source">ה׳:י״ט-כ"א</a>, אשר מכולם ניתן להסיק כי א-לוהים דיבר מלים ברורות (ולא רק השמיע קולות) אל העם.</point> |
<point><b>"בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ"</b><ul> | <point><b>"בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ"</b><ul> | ||
<li><b>דיבר אל כולם</b> – על פי אבן עזרא, כוונת פסוק זה היא לא שה' דיבר אל משה לבדו, אלא רק שכאשר א-לוהים דיבר אל משה (ואל העם כולו), מעמדו כנביא אומת. העם פקפק בנבואותיו של משה בעבר, מאחר וסבר כי אדם אשר קיבל נבואה אינו יכול להמשיך לחיות. לכן, ה' אומר למשה שכאשר העם יראה אותו מדבר אל משה במהלך מתן הדברות, לא תהיה להם ברירה אלא להכיר בעובדה כי טעו בהנחותיהם וכי משה היה דובר אמת.</li> | <li><b>דיבר אל כולם</b> – על פי אבן עזרא, כוונת פסוק זה היא לא שה' דיבר אל משה לבדו, אלא רק שכאשר א-לוהים דיבר אל משה (ואל העם כולו), מעמדו כנביא אומת. העם פקפק בנבואותיו של משה בעבר, מאחר וסבר כי אדם אשר קיבל נבואה אינו יכול להמשיך לחיות. לכן, ה' אומר למשה שכאשר העם יראה אותו מדבר אל משה במהלך מתן הדברות, לא תהיה להם ברירה אלא להכיר בעובדה כי טעו בהנחותיהם וכי משה היה דובר אמת.</li> | ||
Line 93: | Line 93: | ||
<point><b>"כִּי יְרֵאתֶם מִפְּנֵי הָאֵשׁ וְלֹא עֲלִיתֶם בָּהָר"</b><ul> | <point><b>"כִּי יְרֵאתֶם מִפְּנֵי הָאֵשׁ וְלֹא עֲלִיתֶם בָּהָר"</b><ul> | ||
<li>על פי אבן עזרא, משה אומר כאן כי העם פחד מן האש, אף על פי שכלל לא עלו בהר.</li> | <li>על פי אבן עזרא, משה אומר כאן כי העם פחד מן האש, אף על פי שכלל לא עלו בהר.</li> | ||
− | <li>התומכים בעמדה זו יכולים גם לטעון כי התכנית המקורית (לולא פחד העם) הייתה שהעם יעלה אל הר סיני לאחר מתן הדברות וישמע את שאר תרי"ג המצוות הן מנקודת תצפית גבוהה יותר והן ברמה רוחנית גבוהה יותר.<fn>ראו רד"צ הופמן לעיל, אשר הולך בכיוון זה. לטענתו, הפסוק "בִּמְשֹׁךְ הַיֹּבֵל הֵמָּה יַעֲלוּ בָהָר" מתכוון לכך שבמקור הייתה אמורה להתרחש תקיעת שופר אשר לקולה העם יתאסף בכוונה לעלות בהר. תקיעה זו אינה מצוינת בפסוקים מכיוון שבסופו של דבר העם פחד מכדי להמשיך בתוכנית ולעלות בהר. ראו, הרב מנחם ליבטאג, "<a href="https://tanach.org/shmot/yitro/yitros1.htm">פרשת יתרו – ארבעת שלבי מעמד הר סיני</a>", ויונתן גרוסמן, "<a href="https://www.etzion.org.il/he/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA-%D7%99%D7%AA%D7%A8%D7%95-%D7%91%D7%9E%D7%A9%D7%9A-%D7%94%D7%99%D7%95%D7%91%D7%9C-%D7%94%D7%9E%D7%94-%D7%99%D7%A2%D7%9C%D7%95-%D7%91%D7%94%D7%A8">פרשת יתרו - במשך היובל המה יעלו בהר</a>", אשר מסבירים את הביטוי "בִּמְשֹׁךְ הַיֹּבֵל" לא כסימן לכך שנוכחותו של א-לוהים עזבה, אלא כקריאה לעם לעלות בהר על מנת לשמוע את א-לוהים. אולם, הם מציעים כי התכנית המקורית הייתה שהעם יעלה להר סיני על מנת לשמוע את עשרת הדברות עצמם.</fn></li> | + | <li>התומכים בעמדה זו יכולים גם לטעון כי התכנית המקורית (לולא פחד העם) הייתה שהעם יעלה אל הר סיני לאחר מתן הדברות וישמע את שאר תרי"ג המצוות הן מנקודת תצפית גבוהה יותר והן ברמה רוחנית גבוהה יותר.<fn>ראו רד"צ הופמן לעיל, אשר הולך בכיוון זה. לטענתו, הפסוק "בִּמְשֹׁךְ הַיֹּבֵל הֵמָּה יַעֲלוּ בָהָר" מתכוון לכך שבמקור הייתה אמורה להתרחש תקיעת שופר אשר לקולה העם יתאסף בכוונה לעלות בהר. תקיעה זו אינה מצוינת בפסוקים מכיוון שבסופו של דבר העם פחד מכדי להמשיך בתוכנית ולעלות בהר. ראו, הרב מנחם ליבטאג, "<a href="https://tanach.org/shmot/yitro/yitros1.htm">פרשת יתרו – ארבעת שלבי מעמד הר סיני</a>", ויונתן גרוסמן, "<a href="https://www.etzion.org.il/he/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA-%D7%99%D7%AA%D7%A8%D7%95-%D7%91%D7%9E%D7%A9%D7%9A-%D7%94%D7%99%D7%95%D7%91%D7%9C-%D7%94%D7%9E%D7%94-%D7%99%D7%A2%D7%9C%D7%95-%D7%91%D7%94%D7%A8">פרשת יתרו - 'במשך היובל המה יעלו בהר'</a>", אשר מסבירים את הביטוי "בִּמְשֹׁךְ הַיֹּבֵל" לא כסימן לכך שנוכחותו של א-לוהים עזבה, אלא כקריאה לעם לעלות בהר על מנת לשמוע את א-לוהים. אולם, הם מציעים כי התכנית המקורית הייתה שהעם יעלה להר סיני על מנת לשמוע את עשרת הדברות עצמם.</fn></li> |
</ul></point> | </ul></point> | ||
− | <point><b>"מֹשֶׁה יְדַבֵּר | + | <point><b>"מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱ-לֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל"</b><ul> |
<li><b>לפני מתן הדברות – </b>על פי אבן עזרא, אברבנאל, ושד"ל,<fn>רשב"ם אינו מפורש אך נדמה כי מסכים.</fn> הפסוק מתייחס לשיחה שהתרחשה בין א-לוהים למשה לפני מתן הדברות, ולכן אינו מעניק מידע כלל לגבי האופן בו א-לוהים העביר את הדברות עצמם.<fn>אבן עזרא טוען כי פסוק זה בא לציין שמשה לא פחד מפני הרעמים והמשיך להקשיב בעוד א-לוהים דיבר אליו בקול חזק מן הטבע. לעומתו, אברבנאל מניח כי פסוק זה מציין כי השיחה בין א-לוהים לבין משה לא הייתה שיחה רוחנית, אלא שיחה בקולות ממשיים, כך שכל העם יכלו להאזין לשיחתם.</fn> </li> | <li><b>לפני מתן הדברות – </b>על פי אבן עזרא, אברבנאל, ושד"ל,<fn>רשב"ם אינו מפורש אך נדמה כי מסכים.</fn> הפסוק מתייחס לשיחה שהתרחשה בין א-לוהים למשה לפני מתן הדברות, ולכן אינו מעניק מידע כלל לגבי האופן בו א-לוהים העביר את הדברות עצמם.<fn>אבן עזרא טוען כי פסוק זה בא לציין שמשה לא פחד מפני הרעמים והמשיך להקשיב בעוד א-לוהים דיבר אליו בקול חזק מן הטבע. לעומתו, אברבנאל מניח כי פסוק זה מציין כי השיחה בין א-לוהים לבין משה לא הייתה שיחה רוחנית, אלא שיחה בקולות ממשיים, כך שכל העם יכלו להאזין לשיחתם.</fn> </li> | ||
<li><b>לפני ובמהלך הדברות – </b>רלב"ג טוען כי פסוק זה מתייחס הן לדבר א-לוהים לפני מתן הדברות, והן למתן הדברות עצמם.<fn>אברבנאל טוען כי רלב"ג מניח כי פסוק זה מתייחס למתן הדברות בלבד, אך בהערותיו של רלב"ג לפסוקים כ'-כ"א הוא אומר מפורשות כי כל האזהרות בפסוקים הללו ניתנו למשה ונשמעו על ידי העם "בקול".</fn> התיאור של משה מדבר מתייחס לשיחתם המקדימה, אך התיאור של א-לוהים מדבר "בְקוֹל" יכול להתייחס לשני ההתרחשויות.<fn>הוא מניח כי פסוק זה בא ללמד שא-לוהים דיבר עם משה באופן נבואי, אך במקביל גם דיבר אל העם בקול רם (בקול פיזי ולא בנבואה).</fn></li> | <li><b>לפני ובמהלך הדברות – </b>רלב"ג טוען כי פסוק זה מתייחס הן לדבר א-לוהים לפני מתן הדברות, והן למתן הדברות עצמם.<fn>אברבנאל טוען כי רלב"ג מניח כי פסוק זה מתייחס למתן הדברות בלבד, אך בהערותיו של רלב"ג לפסוקים כ'-כ"א הוא אומר מפורשות כי כל האזהרות בפסוקים הללו ניתנו למשה ונשמעו על ידי העם "בקול".</fn> התיאור של משה מדבר מתייחס לשיחתם המקדימה, אך התיאור של א-לוהים מדבר "בְקוֹל" יכול להתייחס לשני ההתרחשויות.<fn>הוא מניח כי פסוק זה בא ללמד שא-לוהים דיבר עם משה באופן נבואי, אך במקביל גם דיבר אל העם בקול רם (בקול פיזי ולא בנבואה).</fn></li> | ||
Line 117: | Line 117: | ||
<point><b>"כִּי יְרֵאתֶם מִפְּנֵי הָאֵשׁ וְלֹא עֲלִיתֶם בָּהָר"</b> – מפסוק זה משתמע שלולא נתקף העם בפחד הם היו עולים את הר סיני. דבר זה מקשה על התומכים בגישה זו, שכן לטעמם, העם הביע פחדיו במהלך הדברות, ובזמן ההתגלות נאסר עליהם לעלות את הר סיני, בין אם פחדו ובין אם לאו. לכן, ייתכן שהתומכים בגישה זו נדרשים לתרץ, כפי שעשה אבן עזרא (לעיל), כי כוונת הפסוק היא שלמרות שהעם כלל לא עלה אל ההר, הוא עדיין פחד.<fn>ר' יוסף בכור שור, לעומת זאת, טוען כי משה מתייחס כאן לעליה עתידית של הר סיני, על מנת לשמוע את שאר המצוות.</fn></point> | <point><b>"כִּי יְרֵאתֶם מִפְּנֵי הָאֵשׁ וְלֹא עֲלִיתֶם בָּהָר"</b> – מפסוק זה משתמע שלולא נתקף העם בפחד הם היו עולים את הר סיני. דבר זה מקשה על התומכים בגישה זו, שכן לטעמם, העם הביע פחדיו במהלך הדברות, ובזמן ההתגלות נאסר עליהם לעלות את הר סיני, בין אם פחדו ובין אם לאו. לכן, ייתכן שהתומכים בגישה זו נדרשים לתרץ, כפי שעשה אבן עזרא (לעיל), כי כוונת הפסוק היא שלמרות שהעם כלל לא עלה אל ההר, הוא עדיין פחד.<fn>ר' יוסף בכור שור, לעומת זאת, טוען כי משה מתייחס כאן לעליה עתידית של הר סיני, על מנת לשמוע את שאר המצוות.</fn></point> | ||
<point><b>מעבר מגוף ראשון לגוף שלישי</b> – על מנת לאשש גישה זו, ר' יוסף קרא מצביע על כך שמתרחש מעבר מגוף ראשון לגוף שלישי הישר לאחר סיום הדיבר השני. אם זוהי הנקודה בה משה החל לדבר, ההתייחסות לא-לוהים בגוף שלישי מובנת לחלוטין.</point> | <point><b>מעבר מגוף ראשון לגוף שלישי</b> – על מנת לאשש גישה זו, ר' יוסף קרא מצביע על כך שמתרחש מעבר מגוף ראשון לגוף שלישי הישר לאחר סיום הדיבר השני. אם זוהי הנקודה בה משה החל לדבר, ההתייחסות לא-לוהים בגוף שלישי מובנת לחלוטין.</point> | ||
− | <point><b>"מֹשֶׁה יְדַבֵּר | + | <point><b>"מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱ-לֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל"</b> – רש"י מסביר כי כאשר משה העביר לעם את שמונה הדברות, א-לוהים חיזק את עוצמת קולו של משה על מנת שכל העם ישמע אותו.<fn>בהתאם, בביטוי "יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל" הכוונה היא כי א-לוהים הגביר את קולו של משה, ולא כי הוא ענה למשה.</fn></point> |
− | <point><b>"וַיְדַבֵּר | + | <point><b>"וַיְדַבֵּר אֱ-לֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים"</b> – אבן עזרא טוען כנגד עמדה זו כי מהמילה "כָּל" משתמע כי לא התרחש שינוי באופן העברת הדיברות לעם. רש"י מסביר כי הפסוק בא ללמד כי, במקור, א-לוהים אמר את כל עשרת הדברות בו-זמנית ורק אחר כך הוא הפריד ביניהם.</point> |
− | <point><b>"וַיְדַבֵּר | + | <point><b>"וַיְדַבֵּר אֱ-לֹהִים... לֵאמֹר"</b> – רש"י יכל להציע כי קהל היעד של דבר הא-לוהים נותר עמום, משום שהיו שני קהלי יעד נפרדים, אחד לאחר השני. א-לוהים דיבר קודם אל העם כולו, ולאחר מכן אל משה לבד.</point> |
<point><b>"בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ"</b> – פסוק זה מקשה על הנוקטים בעמדה זו כיוון שהם גורסים כי התוכנית המקורית לא היתה לדבר למשה לבד, אלא אל האומה כולה. הם יכולים להסביר כי הפסוק מתייחס לשיחתם המקדימה של א-לוהים ומשה, בה ה' מסר למשה הוראות לקראת ההתגלות, והעם האזין להם.</point> | <point><b>"בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ"</b> – פסוק זה מקשה על הנוקטים בעמדה זו כיוון שהם גורסים כי התוכנית המקורית לא היתה לדבר למשה לבד, אלא אל האומה כולה. הם יכולים להסביר כי הפסוק מתייחס לשיחתם המקדימה של א-לוהים ומשה, בה ה' מסר למשה הוראות לקראת ההתגלות, והעם האזין להם.</point> | ||
<point><b>מטרת ההתגלות בסיני</b> – פרשנים אלו יכולים לטעון כי מטרת ההתגלות היתה להחדיר בעם אמונה בא-לוהים, ולאו דווקא אמון בנבואותיו של משה. לולא העם היה נכנע לפחדיו, משה לא היה משחק תפקיד מרכזי בהתגלות כלל.</point> | <point><b>מטרת ההתגלות בסיני</b> – פרשנים אלו יכולים לטעון כי מטרת ההתגלות היתה להחדיר בעם אמונה בא-לוהים, ולאו דווקא אמון בנבואותיו של משה. לולא העם היה נכנע לפחדיו, משה לא היה משחק תפקיד מרכזי בהתגלות כלל.</point> | ||
Line 133: | Line 133: | ||
<point><b>"אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ה' וּבֵינֵיכֶם"</b> – ביטוי זה מתייחס לתפקידו של משה כמתווך במהלך חלקה השני של ההתגלות, כאשר משה הסביר לעם את שמונה הדברות האחרונים.</point> | <point><b>"אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ה' וּבֵינֵיכֶם"</b> – ביטוי זה מתייחס לתפקידו של משה כמתווך במהלך חלקה השני של ההתגלות, כאשר משה הסביר לעם את שמונה הדברות האחרונים.</point> | ||
<point><b>מעבר מגוף ראשון לגוף שלישי</b> – רמב"ן משתמש במעבר לגוף שלישי על מנת להוכיח כי אכן התרחש שינוי בדובר, ומשה הוא זה שאמר את שמונה הדברות האחרונים.</point> | <point><b>מעבר מגוף ראשון לגוף שלישי</b> – רמב"ן משתמש במעבר לגוף שלישי על מנת להוכיח כי אכן התרחש שינוי בדובר, ומשה הוא זה שאמר את שמונה הדברות האחרונים.</point> | ||
− | <point><b>"וַיְדַבֵּר | + | <point><b>"וַיְדַבֵּר אֱ-לֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים"</b> – המילה "כָּל" היא המניעה את רמב"ן להציע כי למעשה, העם שמע את כל הדברות מפי א-לוהים (גם אם העם לא הבין את כולם).</point> |
<point><b>"דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה" – פחד העם</b> – רמב"ן טוען כי התרחשות זו אירעה לפני מתן הדברות. לפני שא-לוהים החל לדבר, העם התרחק מן ההר יותר משנצטרך וביקש כי משה ישמש כמתווך ביניהם.<fn>משה הצליח להרגיע אותם מספיק על מנת שישארו במקומם ויקשיבו.</fn> רמב"ן טוען כי התיאור הדומה בספר דברים המספר על פחד זקני העם, מתייחס למעשה לתקרית אחרת, אשר אירעה במהלך מתן הדברות. זקני העם, אשר פעלו תחת ההנחה כי א-לוהים תיכנן להעביר להם את כל הדברות ישירות, ביקשו ממשה שישמש כמתווך ביניהם. משה הסכים מאחר וזו הייתה התוכנית לאורך כל הדרך.</point> | <point><b>"דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה" – פחד העם</b> – רמב"ן טוען כי התרחשות זו אירעה לפני מתן הדברות. לפני שא-לוהים החל לדבר, העם התרחק מן ההר יותר משנצטרך וביקש כי משה ישמש כמתווך ביניהם.<fn>משה הצליח להרגיע אותם מספיק על מנת שישארו במקומם ויקשיבו.</fn> רמב"ן טוען כי התיאור הדומה בספר דברים המספר על פחד זקני העם, מתייחס למעשה לתקרית אחרת, אשר אירעה במהלך מתן הדברות. זקני העם, אשר פעלו תחת ההנחה כי א-לוהים תיכנן להעביר להם את כל הדברות ישירות, ביקשו ממשה שישמש כמתווך ביניהם. משה הסכים מאחר וזו הייתה התוכנית לאורך כל הדרך.</point> | ||
− | <point><b>"מֹשֶׁה יְדַבֵּר | + | <point><b>"מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱ-לֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל"</b> – רמב"ן טוען כי מילים אלה מתייחסות לשיחה בין א-לוהים לבין משה, אשר התרחשה במהלך שלושת ימי ההכנה להתגלות.<fn>ראו אבן עזרא ואחרים לעיל. ישנה אפשרות כי רמב"ן הסביר כך את הפסוק, אף על פי שלטענתו, משה אכן דיבר במהלך הדברות, מכיוון שפעל תחת ההנחה כי הפסוק מתייחס לשיחה בעלת אופי הדדי, בה א-לוהים ומשה משיבים זה לזה.</fn></point> |
<point><b>"בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ"</b> – על פי רמב"ן, פסוק זה מתייחס למתן הדברות עצמם. ה' אמר למשה כי כאשר העם יחווה נבואה וישמע את הקב"ה מדבר, לא תהיה לו ברירה אלא להכיר בכך שה' אכן מדבר עם משה תכופות. כך, אמונתו של העם, הן במשה והן בא-לוהים, תתחזק.</point> | <point><b>"בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ"</b> – על פי רמב"ן, פסוק זה מתייחס למתן הדברות עצמם. ה' אמר למשה כי כאשר העם יחווה נבואה וישמע את הקב"ה מדבר, לא תהיה לו ברירה אלא להכיר בכך שה' אכן מדבר עם משה תכופות. כך, אמונתו של העם, הן במשה והן בא-לוהים, תתחזק.</point> | ||
<point><b>מטרת ההתגלות בסיני</b> – להתגלות הית מטרה כפולה, לחזק את אמונת העם הן בא-לוהים והן במשה כנביא. מטרה שנייה זו הייתה הכרחית מכיוון שהוטל על משה התפקיד להעביר לעם את שאר מצוות התורה.</point> | <point><b>מטרת ההתגלות בסיני</b> – להתגלות הית מטרה כפולה, לחזק את אמונת העם הן בא-לוהים והן במשה כנביא. מטרה שנייה זו הייתה הכרחית מכיוון שהוטל על משה התפקיד להעביר לעם את שאר מצוות התורה.</point> |
Version as of 21:39, 18 June 2019
עשרת הדברים: ישירות מהקב"ה או דרך משה?
גישות פרשניות
סקירה
התגלותו של ה' במעמד הר סיני מוצגת בתורה באופנים שונים ואף סותרים, דבר המוליד גישות פרשניות שונות לשאלה: האם העם קיבל את עשרת הדיברות מה' או ממשה? לתשובות השונות לשאלה זו השלכות חשובות לגבי מטרת ההתגלות הא-לוהית בסיני כולה.
בקצה האחד של הספקטרום, רמב"ם ורד"צ הופמן מתרכזים בפסוקים בהם משה מוצג כמתווך, וטוענים כי העם שמע רק את קולו של ה' ולא הצליח להבין דבר ממילותיו. משה, אם כן, פעל כמתווך, או כמתרגם, לכל עשרת הדברות. מגישות אלו נובע כי מטרת ההתגלות לא היתה להחדיר בעם אמונה בה', אלא דווקא ללמדם להאמין בנבואותיו של משה. בקצה האחר, רשב"ם, אבן עזרא, ואחרים, מתרכזים בתיאורי הפרשה כמפגש "פנים לפנים". בהתאם לכך, הם מניחים כי ה' תקשר עם העם ישירות, והעביר להם את כל עשרת הדברות במטרה לחזק את אמונתם בא-לוהים.
ישנן גם גישות הנמצאות בתווך שבין שני הקצוות הללו, כדוגמת רש"י, רמב"ן, ואחרים. פרשנים אלו מחפשים לפתור את הסתירה שבין הפסוקים על ידי אימוץ עמדת ביניים, הגורסת כי ניתן לחלק את עשרת הדברות לשתי קבוצות. את שני הדברות הראשונים, קיבלו העם ישירות מפיו של הקב"ה, אך הם נזקקו למשה על מנת שיסביר להם את השמונה הנותרים. רמב"ן מסביר כי היתה מטרה כפולה להתגלות בסיני. ההתגלות נועדה להחדיר אמונה בא-לוהים מצד אחד, ולהחדיר אמונה במשה כנביא מצד שני. יסודות האמונה, אם כן, התקבלו ישירות מפי ה', ושאר הדברות הועברו על ידי משה, אשר מנקודה זו ואילך שימש כמורה לעם בכל הנוגע לחוקי הא-ל ומצוות התורה.
לא הבינו אף דיבר
על פי עמדה זו, העם שמע רק את קולו של ה', אך לא הבין את פשר מילותיו כלל. משה, אם כן, נצרך לתפקד כמתווך בין הקב"ה לבין העם במהלך כל עשרת הדברות. הפרשנים חלוקים בשאלה האם קולו של ה' אותו שמע העם היה מיועד להם, או שהם רק האזינו לשיחה שהתרחשה בין ה' ומשה.
שמעו את שיחתו של א-לוהים עם משה
העם הקשיב כאשר ה' אמר את עשרת הדברות למשה, אך הוא שמע רק את רחשי הקול הא-לוהי, ולא הצליח להבין את פשר מילותיו כלל.
אולי רבי עקיבא במכילתא דרבי ישמעאל,1 רמב"ם,2 ר' אברהם בן הרמב"ם
שמעו את קול א-לוהים ישירות
על פי גישה זו, ה' דיבר עם העם ישירות, אך מפאת המרחק ביניהם, העם הצליח לשמוע רק קולות, ולא להבין מילים ברורות.
הבינו את כל עשרת הדברות
על פי גישה זו, העם שמע את כל עשרת הדברות מפי ה' והבין את כולם. פרשנים התומכים בעמדה זו נחלקים בשאלה האם ה' כיוון את דבריו אל העם או אל משה.
א-לוהים דיבר אל משה
ה' דיבר אל משה בלבד, אך הוא התכוון שהעם כולו יאזין לשיחתם.
א-לוהים דיבר אל העם ישירות
על פי עמדה זו, א-לוהים דיבר אל העם עצמו, והעם, ולא משה, היה קהל היעד של הדברות כולם.
- על פי עמדה זו, מטרת ההתגלות הייתה ללמד את העם להאמין בא-לוהים, כמו שכתוב בספר דברים "אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי ה' הוּא הָאֱ-לֹהִים".22 התגלות המונית בקנה מידה כה נרחב הינה מאורע יוצא דופן בהיסטוריה האנושית ומהווה את אחת ההוכחות החזקות ביותר למציאות הבורא ולמקורה הא-לוהי של התורה.23
- על פי שד"ל, ישנה אפשרות כי להתגלות היתה מטרה כפולה, לעורר אמונה הן בא-לוהים והן במשה. על ידי כך שהעם שמע את ה' מדבר אל משה לפני הדברות עצמם (ראו פירוט בהמשך), העם הבין את מעמדו הנבואי הרם של משה, ובכך ששמעו בעצמם את ה' מדבר במהלך מתן הדברות, אמונתם בא-לוהים התחזקה.
- דיבר אל כולם – על פי אבן עזרא, כוונת פסוק זה היא לא שה' דיבר אל משה לבדו, אלא רק שכאשר א-לוהים דיבר אל משה (ואל העם כולו), מעמדו כנביא אומת. העם פקפק בנבואותיו של משה בעבר, מאחר וסבר כי אדם אשר קיבל נבואה אינו יכול להמשיך לחיות. לכן, ה' אומר למשה שכאשר העם יראה אותו מדבר אל משה במהלך מתן הדברות, לא תהיה להם ברירה אלא להכיר בעובדה כי טעו בהנחותיהם וכי משה היה דובר אמת.
- שינוי בתוכנית – על פי הרלב"ג ואברבנאל, ה' תיכנן במקור לדבר אל משה לבדו ושהעם רק ישמע את שיחתם, ובכך יוגבר אמונם במשה כנביא. משה לאחר מכן הבהיר להקב"ה כי העם מעדיף שלא יהיה מתווך, ורוצה במפגש פנים אל פנים. כתוצאה מבקשה זו, הקב"ה חזר בו מתוכניתו המקורית.28
- לפני מתן הדברות – שד"ל טוען כי פסוק זה מתייחס לשיחה אשר התרחשה בין ה' לבין משה לפני מתן הדברות.
- על פי אבן עזרא, משה אומר כאן כי העם פחד מן האש, אף על פי שכלל לא עלו בהר.
- התומכים בעמדה זו יכולים גם לטעון כי התכנית המקורית (לולא פחד העם) הייתה שהעם יעלה אל הר סיני לאחר מתן הדברות וישמע את שאר תרי"ג המצוות הן מנקודת תצפית גבוהה יותר והן ברמה רוחנית גבוהה יותר.30
- לפני מתן הדברות – על פי אבן עזרא, אברבנאל, ושד"ל,31 הפסוק מתייחס לשיחה שהתרחשה בין א-לוהים למשה לפני מתן הדברות, ולכן אינו מעניק מידע כלל לגבי האופן בו א-לוהים העביר את הדברות עצמם.32
- לפני ובמהלך הדברות – רלב"ג טוען כי פסוק זה מתייחס הן לדבר א-לוהים לפני מתן הדברות, והן למתן הדברות עצמם.33 התיאור של משה מדבר מתייחס לשיחתם המקדימה, אך התיאור של א-לוהים מדבר "בְקוֹל" יכול להתייחס לשני ההתרחשויות.34
- במהלך הדברות – ר' אליעזר מציע כי הפסוק מתייחס למתן הדברות בלבד, וכוונתו היא שלפני שא-לוהים דיבר אל העם, הוא חיכה שמשה יגיד לו שהעם מוכן להתגלות.35
הבינו רק שני דברות
העם כולו קיבל רק שני דברות ישירות מא-לוהים. הפרשנים חלוקים בשאלה כיצד העם קיבל את שמונה הדברות הנוספים.
שמונה רק מפי משה
מכיוון שהעם פחד, א-לוהים הפסיק לדבר אליהם באופן ישיר לאחר שני הדברות הראשונים, ובמקום זה דיבר רק אל משה, אשר מסר לעם את שמונה הדברות הנותרים.
בשמונה שמעו רק קול
א-לוהים אמר לעם גם את שמונה הדברות הנותרים, אך העם רק שמע את קול א-לוהים ולא הבין את פשר מילותיו במהלך דברות אלו. על כן, העם נזקק למשה שיתרגם את דבר הא-לוהים בשמונה הדברות האחרונים.