Difference between revisions of "The Decalogue: Direct From Hashem or Via Moshe/2/he"
Jump to navigation
Jump to search
תרגום זה עדיין לא עבר ביקורת עורך
m |
m |
||
| Line 8: | Line 8: | ||
<p>התגלותו של ה' במעמד הר סיני מוצגת בתורה באופנים שונים ואף סותרים, דבר המוליד גישות פרשניות שונות לשאלה: האם העם קיבל את עשרת הדיברות מה' או ממשה? לתשובות השונות לשאלה זו השלכות חשובות לגבי מטרת ההתגלות הא-לוהית בסיני כולה.</p> | <p>התגלותו של ה' במעמד הר סיני מוצגת בתורה באופנים שונים ואף סותרים, דבר המוליד גישות פרשניות שונות לשאלה: האם העם קיבל את עשרת הדיברות מה' או ממשה? לתשובות השונות לשאלה זו השלכות חשובות לגבי מטרת ההתגלות הא-לוהית בסיני כולה.</p> | ||
<p>בקצה האחד של הספקטרום, רמב"ם ורד"צ הופמן מתרכזים בפסוקים בהם משה מוצג כמתווך, וטוענים כי העם שמע רק את קולו של ה' ולא הצליח להבין דבר ממילותיו. משה, אם כן, פעל כמתווך, או כמתרגם, לכל עשרת הדברות. מגישות אלו נובע כי מטרת ההתגלות לא היתה להחדיר בעם אמונה בה', אלא דווקא ללמדם להאמין בנבואותיו של משה. בקצה האחר, רשב"ם, אבן עזרא, ואחרים, מתרכזים בתיאורי הפרשה כמפגש "פנים לפנים". בהתאם לכך, הם מניחים כי ה' תקשר עם העם ישירות, והעביר להם את כל עשרת הדברות במטרה לחזק את אמונתם בא-לוהים.</p> | <p>בקצה האחד של הספקטרום, רמב"ם ורד"צ הופמן מתרכזים בפסוקים בהם משה מוצג כמתווך, וטוענים כי העם שמע רק את קולו של ה' ולא הצליח להבין דבר ממילותיו. משה, אם כן, פעל כמתווך, או כמתרגם, לכל עשרת הדברות. מגישות אלו נובע כי מטרת ההתגלות לא היתה להחדיר בעם אמונה בה', אלא דווקא ללמדם להאמין בנבואותיו של משה. בקצה האחר, רשב"ם, אבן עזרא, ואחרים, מתרכזים בתיאורי הפרשה כמפגש "פנים לפנים". בהתאם לכך, הם מניחים כי ה' תקשר עם העם ישירות, והעביר להם את כל עשרת הדברות במטרה לחזק את אמונתם בא-לוהים.</p> | ||
| − | <p>ישנן גם גישות הנמצאות בתווך שבין שני הקצוות הללו, כדוגמת רש"י, רמב"ן, ואחרים. פרשנים אלו מחפשים לפתור את הסתירה שבין הפסוקים על ידי אימוץ עמדת ביניים, הגורסת כי ניתן לחלק את עשרת הדברות לשתי קבוצות. את שני הדברות הראשונים, קיבלו העם ישירות מפיו של הקב"ה, אך הם נזקקו למשה על מנת שיסביר להם את השמונה הנותרים. רמב"ן מסביר כי היתה מטרה כפולה להתגלות בסיני. ההתגלות נועדה להחדיר אמונה | + | <p>ישנן גם גישות הנמצאות בתווך שבין שני הקצוות הללו, כדוגמת רש"י, רמב"ן, ואחרים. פרשנים אלו מחפשים לפתור את הסתירה שבין הפסוקים על ידי אימוץ עמדת ביניים, הגורסת כי ניתן לחלק את עשרת הדברות לשתי קבוצות. את שני הדברות הראשונים, קיבלו העם ישירות מפיו של הקב"ה, אך הם נזקקו למשה על מנת שיסביר להם את השמונה הנותרים. רמב"ן מסביר כי היתה מטרה כפולה להתגלות בסיני. ההתגלות נועדה להחדיר אמונה בה' מצד אחד, ולהחדיר אמונה במשה כנביא מצד שני. יסודות האמונה, אם כן, התקבלו ישירות מפי ה', ושאר הדברות הועברו על ידי משה, אשר מנקודה זו ואילך שימש כמורה לעם בכל הנוגע לחוקי הא-ל ומצוות התורה.</p></div> |
<approaches> | <approaches> | ||
<category>לא הבינו אף דיבר | <category>לא הבינו אף דיבר | ||
<p>על פי עמדה זו, העם שמע רק את קולו של ה', אך לא הבין את פשר מילותיו כלל. משה, אם כן, נצרך לתפקד כמתווך בין הקב"ה לבין העם במהלך כל עשרת הדברות. הפרשנים חלוקים בשאלה האם קולו של ה' אותו שמע העם היה מיועד להם, או שהם רק האזינו לשיחה שהתרחשה בין ה' ומשה.</p> | <p>על פי עמדה זו, העם שמע רק את קולו של ה', אך לא הבין את פשר מילותיו כלל. משה, אם כן, נצרך לתפקד כמתווך בין הקב"ה לבין העם במהלך כל עשרת הדברות. הפרשנים חלוקים בשאלה האם קולו של ה' אותו שמע העם היה מיועד להם, או שהם רק האזינו לשיחה שהתרחשה בין ה' ומשה.</p> | ||
| − | <opinion>שמעו את שיחתו של | + | <opinion>שמעו את שיחתו של ה' עם משה |
<p>העם הקשיב כאשר ה' אמר את עשרת הדברות למשה, אך הוא שמע רק את רחשי הקול הא-לוהי, ולא הצליח להבין את פשר מילותיו כלל.</p> | <p>העם הקשיב כאשר ה' אמר את עשרת הדברות למשה, אך הוא שמע רק את רחשי הקול הא-לוהי, ולא הצליח להבין את פשר מילותיו כלל.</p> | ||
<mekorot> | <mekorot> | ||
| − | <p>אולי רבי עקיבא ב<multilink><a href="MekhiltaBachodesh4" data-aht="source">מכילתא דרבי ישמעאל</a><a href="MekhiltaBachodesh4" data-aht="source">י״ט:י״ט</a><a href="Mekhilta DeRabbi Yishmael Shemot" data-aht="parshan">אודות מכילתא דרבי ישמעאל שמות</a></multilink>,<fn>כך נדמה שרמב"ם מבין את מילותיו של ר' עקיבא. לעומתו, רד"צ הופמן סובר כי מילותיו של ר' עקיבא מתייחסות לשיחה בין משה | + | <p>אולי רבי עקיבא ב<multilink><a href="MekhiltaBachodesh4" data-aht="source">מכילתא דרבי ישמעאל</a><a href="MekhiltaBachodesh4" data-aht="source">י״ט:י״ט</a><a href="Mekhilta DeRabbi Yishmael Shemot" data-aht="parshan">אודות מכילתא דרבי ישמעאל שמות</a></multilink>,<fn>כך נדמה שרמב"ם מבין את מילותיו של ר' עקיבא. לעומתו, רד"צ הופמן סובר כי מילותיו של ר' עקיבא מתייחסות לשיחה בין משה להקב"ה אשר התרחשה לפני מתן הדברות, ולא למתן הדברות עצמם.</fn> <multilink><a href="RambamHilkhotYesodeiHaTorah7-6" data-aht="source">רמב"ם</a><a href="RambamHilkhotYesodeiHaTorah7-6" data-aht="source">רמב"ם הלכות יסודי התורה ז׳:ו׳</a><a href="RambamHilchotYesodaiHaTorah8-1" data-aht="source">רמב"ם הלכות יסודי התורה ח׳:א׳</a><a href="MorehNevukhim1-37" data-aht="source">מורה נבוכים א':ל״ז</a><a href="RambamMoreh2-32" data-aht="source">מורה נבוכים ב׳:ל״ב</a><a href="RambamMoreh2-33" data-aht="source">מורה נבוכים ב׳:ל״ג</a><a href="R. Moshe b. Maimon (Rambam, Maimonides)" data-aht="parshan">אודות ר' משה בן מיימון</a></multilink>,<fn>נדמה כי רמב"ם סותר את עצמו ב<multilink><a href="RambamHilchotYesodaiHaTorah8-1" data-aht="source">הלכות יסודי התורה</a><a href="RambamHilchotYesodaiHaTorah8-1" data-aht="source">רמב"ם הלכות יסודי התורה ח׳:א׳</a><a href="R. Moshe b. Maimon (Rambam, Maimonides)" data-aht="parshan">אודות ר' משה בן מיימון</a></multilink>. שם, רמב"ם מניח כי העם לא רק שמע אלא גם הבין את מילותיו של הקב"ה. לפי תיאורו, העם שמע את קול ה' אומר למשה "לך אמור להן כך וכך", ומכאן משתמע כי העם שמע והבין את כל עשרת הדברות עוד בזמן שא-לוהים העביר אותם למשה. אולם, ר' יוסף אלבו ב<multilink><a href="SeferHaIkkarim1-18" data-aht="source">ספר העיקרים</a><a href="SeferHaIkkarim1-18" data-aht="source">א׳:י״ח</a><a href="Sefer HaIkkarim" data-aht="parshan">אודות ר' יוסף אלבו</a></multilink> מציג נוסח שונה של דברי רמב"ם, לפיו העם שמע את ה' אומר למשה רק המשפט של "לך אמר להם שובו לכם לאהליכם" בלבד, ולא את כל עשרת הדברות. לפי גרסה זו בדברי רמב"ם, הסתירה נפתרת.</fn> <multilink><a href="RAvrahamShemot20-1" data-aht="source">ר' אברהם בן הרמב"ם</a><a href="RAvrahamShemot20-1" data-aht="source">שמות כ׳:א׳</a><a href="R. Avraham Maimonides" data-aht="parshan">אודות ר׳ אברהם בן הרמב״ם</a></multilink></p> |
</mekorot> | </mekorot> | ||
<point><b>מטרת ההתגלות בסיני</b> – <multilink><a href="RambamHilkhotYesodeiHaTorah7-6" data-aht="source">רמב"ם</a><a href="RambamHilchotYesodaiHaTorah8-1" data-aht="source">רמב"ם הלכות יסודי התורה ח׳:א׳</a><a href="R. Moshe b. Maimon (Rambam, Maimonides)" data-aht="parshan">אודות ר' משה בן מיימון</a></multilink> סובר כי המטרה המרכזית של ההתגלות לא היתה להחדיר אמונה בה',<fn>לפי רמב"ם, אמונה בא-לוהים לא נרכשת על ידי חוויות נבואיות אלא רק על ידי עיון פילוסופי. התגלות, אם כן, הכרחית רק על מנת להוכיח את כוחו הנבואי של משה ולא על מנת להוכיח את קיומו של א-לוהים.</fn> אלא דווקא ללמד את העם להאמין בנבואותיו של משה. הדרך הטובה ביותר להשיג מטרה זו היתה לתת לעם לצפות בזמן שה' דיבר אל משה, מנהיגם. סברה זו מסתמכת על מילותיו של הקב"ה, "הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם".</point> | <point><b>מטרת ההתגלות בסיני</b> – <multilink><a href="RambamHilkhotYesodeiHaTorah7-6" data-aht="source">רמב"ם</a><a href="RambamHilchotYesodaiHaTorah8-1" data-aht="source">רמב"ם הלכות יסודי התורה ח׳:א׳</a><a href="R. Moshe b. Maimon (Rambam, Maimonides)" data-aht="parshan">אודות ר' משה בן מיימון</a></multilink> סובר כי המטרה המרכזית של ההתגלות לא היתה להחדיר אמונה בה',<fn>לפי רמב"ם, אמונה בא-לוהים לא נרכשת על ידי חוויות נבואיות אלא רק על ידי עיון פילוסופי. התגלות, אם כן, הכרחית רק על מנת להוכיח את כוחו הנבואי של משה ולא על מנת להוכיח את קיומו של א-לוהים.</fn> אלא דווקא ללמד את העם להאמין בנבואותיו של משה. הדרך הטובה ביותר להשיג מטרה זו היתה לתת לעם לצפות בזמן שה' דיבר אל משה, מנהיגם. סברה זו מסתמכת על מילותיו של הקב"ה, "הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם".</point> | ||
| Line 33: | Line 33: | ||
<point><b>"אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום"</b> – רמב"ם מסביר כי חז"ל מתכוונים באמירה זו ששני הדברות הראשונים היו "מצוות שכליות" והעם הצליחו להגיע לתבונות אלה בכוח שכלם הישר,<fn>עיינו בהערה 3 לעיל, שלדעת רמב"ם, ניתן להגיע לאמונה בהקב"ה וייחודו דרך תהליך שכלי.</fn> מבלי שיצטרכו למשה שישמש כמתווך להסביר להם אותם.</point> | <point><b>"אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום"</b> – רמב"ם מסביר כי חז"ל מתכוונים באמירה זו ששני הדברות הראשונים היו "מצוות שכליות" והעם הצליחו להגיע לתבונות אלה בכוח שכלם הישר,<fn>עיינו בהערה 3 לעיל, שלדעת רמב"ם, ניתן להגיע לאמונה בהקב"ה וייחודו דרך תהליך שכלי.</fn> מבלי שיצטרכו למשה שישמש כמתווך להסביר להם אותם.</point> | ||
</opinion> | </opinion> | ||
| − | <opinion>שמעו את קול | + | <opinion>שמעו את קול ה' ישירות |
<p>על פי גישה זו, ה' דיבר עם העם ישירות, אך מפאת המרחק ביניהם, העם הצליח לשמוע רק קולות, ולא להבין מילים ברורות.</p> | <p>על פי גישה זו, ה' דיבר עם העם ישירות, אך מפאת המרחק ביניהם, העם הצליח לשמוע רק קולות, ולא להבין מילים ברורות.</p> | ||
<mekorot> | <mekorot> | ||
<multilink><a href="RDavidZviHoffmannShemot20-1" data-aht="source">רד"צ הופמן</a><a href="RDavidZviHoffmannShemot19-8-9" data-aht="source">שמות י״ט:ח׳-ט׳</a><a href="RDavidZviHoffmannShemot19-13" data-aht="source">שמות י״ט:י״ג</a><a href="RDavidZviHoffmannShemot20-1" data-aht="source">שמות כ׳:א׳</a><a href="RDavidZviHoffmannDevarim5-5" data-aht="source">דברים ה׳:ה׳</a><a href="R. David Zvi Hoffmann" data-aht="parshan">אודות ר׳ דוד צבי הופמן</a></multilink> | <multilink><a href="RDavidZviHoffmannShemot20-1" data-aht="source">רד"צ הופמן</a><a href="RDavidZviHoffmannShemot19-8-9" data-aht="source">שמות י״ט:ח׳-ט׳</a><a href="RDavidZviHoffmannShemot19-13" data-aht="source">שמות י״ט:י״ג</a><a href="RDavidZviHoffmannShemot20-1" data-aht="source">שמות כ׳:א׳</a><a href="RDavidZviHoffmannDevarim5-5" data-aht="source">דברים ה׳:ה׳</a><a href="R. David Zvi Hoffmann" data-aht="parshan">אודות ר׳ דוד צבי הופמן</a></multilink> | ||
</mekorot> | </mekorot> | ||
| − | <point><b>תפקידו של משה</b> – מאחר והעם לא היה קדוש מספיק בכדי להתקרב מאוד | + | <point><b>תפקידו של משה</b> – מאחר והעם לא היה קדוש מספיק בכדי להתקרב מאוד לה', הם עמדו רחוק יותר מאשר משה. כך, למרות שה' דיבר אל העם ישירות, משה שימש כמתרגם, מסר לעם את כל מה שלא שמעו, והסביר את כל מה שלא הבינו.<fn>תפקידו של משה היה דומה מבחינות מסוימות לתפקידו של עוזר הוראה באולם הרצאות גדול, אם כי לא ברור מדוע ה' לא דיבר חזק וברור מספיק כדי שכל העם ישמע את דבריו. מתבקש, אם כן, להסיק כי ה' מיקם את העם רחוק בכוונה, כדי שלא יוכלו לשמוע את מילותיו בבירור. הקב"ה רצה לדבר אל העם כולו, וגם שמשה ישמש כמתרגם, ובכך לעורר את אמונתם של העם הן בא-לוהים והן במשה.<br/>אף על פי כן, ישנה אפשרות כי רד"צ הופמן מונע משיקולים טקסטואליים ומרצון ליישב את הסתירה המדומה בין הפסוקים, יותר משהוא מונע משיקולים רעיוניים. קריאתו אכן מצליחה לייצר הרמוניה בין הפסוקים מהם משתמע כי ה' מדבר אל העם ומשה תיווך ביניהם, לבין הפסוקים מהם משתמע כי רק קולו של ה' נשמע.</fn></point> |
<point><b>מטרת ההתגלות בסיני</b> – מאחר וה' יכל ליצור תרחיש בו כל העם שומע אותו על אף המרחק ביניהם, עמדתו של רד"צ הופמן הגיונית רק במידה ומניחים כי ה' מיקם בכוונה תחילה את משה קרוב יותר אליו, ובכך אילץ אותו לשמש כמתרגם, בעוד הוא עצמו מדבר אל עם ישראל כולו. בדרך זו, הקב"ה וידא כי העם יכיר במשה כנביא, ובמקביל, על ידי החיבור שנוצר בין העם לבינו, עורר את אמונתם בו.</point> | <point><b>מטרת ההתגלות בסיני</b> – מאחר וה' יכל ליצור תרחיש בו כל העם שומע אותו על אף המרחק ביניהם, עמדתו של רד"צ הופמן הגיונית רק במידה ומניחים כי ה' מיקם בכוונה תחילה את משה קרוב יותר אליו, ובכך אילץ אותו לשמש כמתרגם, בעוד הוא עצמו מדבר אל עם ישראל כולו. בדרך זו, הקב"ה וידא כי העם יכיר במשה כנביא, ובמקביל, על ידי החיבור שנוצר בין העם לבינו, עורר את אמונתם בו.</point> | ||
<point><b>נבואה להמונים</b> – רד"צ הופמן מציע כי העם היה ברמת קדושה נמוכה יותר מאשר משה, ולכן נאלצו לעמוד רחוק יותר ממנו. כתוצאה מכך יכולותיהם הנבואיות היו פחותות יותר.</point> | <point><b>נבואה להמונים</b> – רד"צ הופמן מציע כי העם היה ברמת קדושה נמוכה יותר מאשר משה, ולכן נאלצו לעמוד רחוק יותר ממנו. כתוצאה מכך יכולותיהם הנבואיות היו פחותות יותר.</point> | ||
| Line 44: | Line 44: | ||
<point><b>"אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ה' וּבֵינֵיכֶם"</b> – פסוק זה מובן על דרך הפשט, כמתייחס לתפקידו של משה כמתווך הנמצא בין ה' לבין העם, הן מבחינת מיקומו הפיזי על הר סיני, והן מבחינת תפקידו כמתרגם במהלך מתן הדברות.</point> | <point><b>"אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ה' וּבֵינֵיכֶם"</b> – פסוק זה מובן על דרך הפשט, כמתייחס לתפקידו של משה כמתווך הנמצא בין ה' לבין העם, הן מבחינת מיקומו הפיזי על הר סיני, והן מבחינת תפקידו כמתרגם במהלך מתן הדברות.</point> | ||
<point><b>"בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ"</b> – על פי רד"צ הופמן, ה' אומר למשה בפסוק זה כי הוא יתגלה אליו בפני העם כולו, כך שלא יוכלו להטיל ספק יותר בנבואותיו. אין הכוונה כאן כי ה' לא דיבר אל העם ישירות, אלא רק כי מיקומו של משה כמתווך יגביר את אמונתם במשה.</point> | <point><b>"בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ"</b> – על פי רד"צ הופמן, ה' אומר למשה בפסוק זה כי הוא יתגלה אליו בפני העם כולו, כך שלא יוכלו להטיל ספק יותר בנבואותיו. אין הכוונה כאן כי ה' לא דיבר אל העם ישירות, אלא רק כי מיקומו של משה כמתווך יגביר את אמונתם במשה.</point> | ||
| − | <point><b>"קוֹל דְּבָרִים אַתֶּם שֹׁמְעִים"</b> – על מנת לחזק את עמדתו, נעזר רד"צ הופמן בפסוקים בספר דברים בהם מודגשת העובדה כי העם שמע רק את | + | <point><b>"קוֹל דְּבָרִים אַתֶּם שֹׁמְעִים"</b> – על מנת לחזק את עמדתו, נעזר רד"צ הופמן בפסוקים בספר דברים בהם מודגשת העובדה כי העם שמע רק את הקול הא-לוהי ולא את מילותיו. ראו <a href="Devarim4-10" data-aht="source">דברים ד׳:י"ב</a>, <a href="Devarim4-33" data-aht="source">ד׳:ל״ג-ל״ו</a>, ו-<a href="Devarim5-19-28" data-aht="source">ה׳:י״ט-כ״ב</a>.<fn>רד"צ הופמן היה מסביר כי הפסוקים האחרים מהם משתמע כי א-לוהים דיבר עם העם ממש (ולא רק הפיק קולות) מתייחסים לעובדה כי א-לוהים אכן דיבר אל העם, אפילו אם לא הם יכלו להבין את פשר דבריו.</fn></point> |
<point><b>"מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱ-לֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל"</b> – על פי רד"צ הופמן, פסוק זה מתייחס לדיאלוג של משה עם א-לוהים ב<a href="Shemot19-16" data-aht="source">שמות י״ט:י"ט-כ״ה</a> ולא למתן הדברות. זאת כיוון שרק כאשר ניתנות האזהרות מתרחשת שיחה בה א-לוהים עונה למשה. במהלך מתן הדברות עצמם, לעומת זאת, משה פשוט חוזר אחר מילותיו של ה' אל העם. ולכן, דברי הקב"ה במהלך מתן הדברות לא היוו תגובה למשה ואינן הולמות את התיאור של "יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל‏".‎<fn>כך, למרות שרד"צ הופמן מסכים עם רמב"ם לגבי העובדה כי משה שיחק תפקיד במתן הדברות כמתווך, בגלל סיבות טקסטואליות, הוא מעדיף לא להביא פסוק זה כראייה לכך.</fn></point> | <point><b>"מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱ-לֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל"</b> – על פי רד"צ הופמן, פסוק זה מתייחס לדיאלוג של משה עם א-לוהים ב<a href="Shemot19-16" data-aht="source">שמות י״ט:י"ט-כ״ה</a> ולא למתן הדברות. זאת כיוון שרק כאשר ניתנות האזהרות מתרחשת שיחה בה א-לוהים עונה למשה. במהלך מתן הדברות עצמם, לעומת זאת, משה פשוט חוזר אחר מילותיו של ה' אל העם. ולכן, דברי הקב"ה במהלך מתן הדברות לא היוו תגובה למשה ואינן הולמות את התיאור של "יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל‏".‎<fn>כך, למרות שרד"צ הופמן מסכים עם רמב"ם לגבי העובדה כי משה שיחק תפקיד במתן הדברות כמתווך, בגלל סיבות טקסטואליות, הוא מעדיף לא להביא פסוק זה כראייה לכך.</fn></point> | ||
| − | <point><b>"וַיֵּרֶד מֹשֶׁה אֶל הָעָם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם"</b> – רד"צ הופמן טוען כי פסוק זה מתייחס למסירת אזהרותיו של | + | <point><b>"וַיֵּרֶד מֹשֶׁה אֶל הָעָם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם"</b> – רד"צ הופמן טוען כי פסוק זה מתייחס למסירת אזהרותיו של ה' אל העם, ולא למתן הדברות.</point> |
<point><b>"וַיְדַבֵּר אֱ-לֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים"</b> – על פי רד"צ הופמן, א-לוהים אכן אמר את <b>כל</b> עשרת הדברות אל העם. עם זאת, היה צורך במתווך על מנת שדברי ה' יובנו במלואם.</point> | <point><b>"וַיְדַבֵּר אֱ-לֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים"</b> – על פי רד"צ הופמן, א-לוהים אכן אמר את <b>כל</b> עשרת הדברות אל העם. עם זאת, היה צורך במתווך על מנת שדברי ה' יובנו במלואם.</point> | ||
<point><b>צורת יחיד</b> – סביר כי רד"צ הופמן לא ייחס חשיבות מיוחדת לעובדה כי הדברות נאמרו בלשון יחיד ולא בלשון רבים. זאת מכיוון שישנם מקרים רבים בתורה בהם ה' דיבר אל העם כולו והתייחס אליהם כיחידה אחת.<fn>ראו, לדוגמא, את המצוות בויקרא י"ט:י"ג-י"ט.</fn><span class="aht-chrome-space"> לכן, אין בכך ראיה מספקת על מנת להוכיח כי דברי ה' כוונו למשה בלבד.</span></point> | <point><b>צורת יחיד</b> – סביר כי רד"צ הופמן לא ייחס חשיבות מיוחדת לעובדה כי הדברות נאמרו בלשון יחיד ולא בלשון רבים. זאת מכיוון שישנם מקרים רבים בתורה בהם ה' דיבר אל העם כולו והתייחס אליהם כיחידה אחת.<fn>ראו, לדוגמא, את המצוות בויקרא י"ט:י"ג-י"ט.</fn><span class="aht-chrome-space"> לכן, אין בכך ראיה מספקת על מנת להוכיח כי דברי ה' כוונו למשה בלבד.</span></point> | ||
| Line 55: | Line 55: | ||
<category>הבינו את כל עשרת הדברות | <category>הבינו את כל עשרת הדברות | ||
<p>על פי גישה זו, העם שמע את כל עשרת הדברות מפי ה' והבין את כולם. פרשנים התומכים בעמדה זו נחלקים בשאלה האם ה' כיוון את דבריו אל העם או אל משה.</p> | <p>על פי גישה זו, העם שמע את כל עשרת הדברות מפי ה' והבין את כולם. פרשנים התומכים בעמדה זו נחלקים בשאלה האם ה' כיוון את דבריו אל העם או אל משה.</p> | ||
| − | <opinion> | + | <opinion>ה' דיבר אל משה |
<p>ה' דיבר אל משה בלבד, אך הוא התכוון שהעם כולו יאזין לשיחתם.</p> | <p>ה' דיבר אל משה בלבד, אך הוא התכוון שהעם כולו יאזין לשיחתם.</p> | ||
<mekorot> | <mekorot> | ||
| Line 62: | Line 62: | ||
<point><b>מטרת ההתגלות בסיני</b> – על פי גישה זו, להתגלות היתה מטרה כפולה, לעורר אמון במשה כשליח הא-ל מצד אחד, ולחזק את אמונת העם בא-לוהים מצד שני. המטרה הראשונה הושגה בכך שה' כיוון את דבריו אל משה, ובכך רומם אותו למעמד גבוה יותר משאר האומה. המטרה השניה הושגה בכך שהעם שמע את הקב"ה מדבר.</point> | <point><b>מטרת ההתגלות בסיני</b> – על פי גישה זו, להתגלות היתה מטרה כפולה, לעורר אמון במשה כשליח הא-ל מצד אחד, ולחזק את אמונת העם בא-לוהים מצד שני. המטרה הראשונה הושגה בכך שה' כיוון את דבריו אל משה, ובכך רומם אותו למעמד גבוה יותר משאר האומה. המטרה השניה הושגה בכך שהעם שמע את הקב"ה מדבר.</point> | ||
<point><b>נבואה להמונים</b> – פרשנים הדוגלים בעמדה זו מניחים כי כל אדם יכול לקבל נבואה, ואפילו ללא הכנות נרחבות, אם זהו רצון הא-לוהים. עם זאת, ר' מימון מציין כי כל אדם חווה את ההתגלות באופן שונה, בהתאם לרמתו הרוחנית.<fn>ראו עמדת הרמב"ם לעיל.</fn></point> | <point><b>נבואה להמונים</b> – פרשנים הדוגלים בעמדה זו מניחים כי כל אדם יכול לקבל נבואה, ואפילו ללא הכנות נרחבות, אם זהו רצון הא-לוהים. עם זאת, ר' מימון מציין כי כל אדם חווה את ההתגלות באופן שונה, בהתאם לרמתו הרוחנית.<fn>ראו עמדת הרמב"ם לעיל.</fn></point> | ||
| − | <point><b>תפקידו של משה</b> – ר' סעדיה טוען כי, בנוסף למעמד הייחודי לו זכה משה בהיותו הנמען של דבר ה', הוא גם חזר ופירש לעם את כל אחד מהדברות לאחר | + | <point><b>תפקידו של משה</b> – ר' סעדיה טוען כי, בנוסף למעמד הייחודי לו זכה משה בהיותו הנמען של דבר ה', הוא גם חזר ופירש לעם את כל אחד מהדברות לאחר שה' אמר אותם.<fn>כך יוצא כי העם שמע כל אחת מן הדברות פעמיים, פעם אחת מפי א-לוהים ופעם נוספת מפי משה. אין לנו את המשך פרשנותו של ר' סעדיה, בה הוא הסביר את מטרת הכפילות הזו. </fn></point> |
| − | <point><b>"פָּנִים בְּפָנִים"</b> – ביטוי זה מהווה קושי מסוים לתומכים בגישה זו, שכן בדרך כלל, אירוע בו אדם רק מאזין לשיחה שהתרחשה בין אחרים (במקרה זה בין | + | <point><b>"פָּנִים בְּפָנִים"</b> – ביטוי זה מהווה קושי מסוים לתומכים בגישה זו, שכן בדרך כלל, אירוע בו אדם רק מאזין לשיחה שהתרחשה בין אחרים (במקרה זה בין הקב"ה לבין משה), לא יתואר כמפגש "פָּנִים בְּפָנִים". ניתן לתרץ כי הביטוי מתכוון כאן רק להדגיש כי חרף מיקומם, העם הבין את מילותיו של ה' בבירור, כאילו נאמרו פנים אל פנים ממש.</point> |
| − | <point><b>"אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ה' וּבֵינֵיכֶם לְהַגִּיד לָכֶם אֶת דְּבַר ה'‏"</b> – על פי ר' סעדיה, ביטוי זה מתייחס לתפקידו של משה במהלך ההתגלות עצמה, שכן משה היה ממוקם פיזית בין העם לבין הא-לוהים, זאת על מנת שיוכל לחזור על דבר | + | <point><b>"אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ה' וּבֵינֵיכֶם לְהַגִּיד לָכֶם אֶת דְּבַר ה'‏"</b> – על פי ר' סעדיה, ביטוי זה מתייחס לתפקידו של משה במהלך ההתגלות עצמה, שכן משה היה ממוקם פיזית בין העם לבין הא-לוהים, זאת על מנת שיוכל לחזור על דבר ה' בפניהם.<fn>לחילופין, ניתן לטעון כי הביטוי מתייחס רק לכך שמיקומו של משה בין א-לוהים לבין העם הוא שאיפשר לעם לשמוע את דבר הא-לוהים. זאת יכלה להיות עמדתו של ר' מימון.</fn></point> |
<point><b>"בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ"</b> – ר' סעדיה מסביר פסוק זה על דרך הפשט. נאומו של ה' כוון אל משה לבדו, והעם רק האזין לשיחתם. כך יצא שהעם יכל לשמוע את דבר הא-לוהים, ובמקביל להעריך את גדולתו של משה.</point> | <point><b>"בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ"</b> – ר' סעדיה מסביר פסוק זה על דרך הפשט. נאומו של ה' כוון אל משה לבדו, והעם רק האזין לשיחתם. כך יצא שהעם יכל לשמוע את דבר הא-לוהים, ובמקביל להעריך את גדולתו של משה.</point> | ||
<point><b>"וַיְדַבֵּר אֱ-לֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה"</b> – ר' מימון מציע כי קהל היעד של משפט זה אינו מפורש מכיוון שמילותיו של ה' כאן כוונו לכל הנוכחים, כולל משה, אהרן, והאומה בכללותה. הקב"ה דיבר אל כולם (על אף שמילותיו כוונו אל משה). עמדה זו עושה שימוש במילה "כָּל" כראייה לכך ש<b>כל</b> עשרת הדברות נאמרו על ידי א-לוהים לכולם.<fn>ראו אבן עזרא בהמשך.</fn></point> | <point><b>"וַיְדַבֵּר אֱ-לֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה"</b> – ר' מימון מציע כי קהל היעד של משפט זה אינו מפורש מכיוון שמילותיו של ה' כאן כוונו לכל הנוכחים, כולל משה, אהרן, והאומה בכללותה. הקב"ה דיבר אל כולם (על אף שמילותיו כוונו אל משה). עמדה זו עושה שימוש במילה "כָּל" כראייה לכך ש<b>כל</b> עשרת הדברות נאמרו על ידי א-לוהים לכולם.<fn>ראו אבן עזרא בהמשך.</fn></point> | ||
| − | <point><b>"מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱ-לֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל"</b> – ר' סעדיה מקשר בין פסוק זה לבין פסוק קודם "בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ", ובכך רומז שהוא חושב כי גם פסוק זה מתייחס למתן הדברות מפי הא-ל.<fn>אבן עזרא ושד"ל מבינים את פרשנותו של ר' סעדיה כמניחה ששני הפסוקים מתייחסים לשיחה שהתרחשה לפני מתן הדברות, כאשר א-לוהים מזהיר את משה במספר אזהרות. אולם, מפרשנותו של ר' סעדיה לפסוק ט' ניתן להבין בבירור כי הוא מניח שהפסוק מתייחס לאירוע מתן הדברות עצמו.</fn> הוא טוען כי מטרתו של הפסוק הינו להבהיר לקורא כי, על מנת ששיחתם של | + | <point><b>"מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱ-לֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל"</b> – ר' סעדיה מקשר בין פסוק זה לבין פסוק קודם "בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ", ובכך רומז שהוא חושב כי גם פסוק זה מתייחס למתן הדברות מפי הא-ל.<fn>אבן עזרא ושד"ל מבינים את פרשנותו של ר' סעדיה כמניחה ששני הפסוקים מתייחסים לשיחה שהתרחשה לפני מתן הדברות, כאשר א-לוהים מזהיר את משה במספר אזהרות. אולם, מפרשנותו של ר' סעדיה לפסוק ט' ניתן להבין בבירור כי הוא מניח שהפסוק מתייחס לאירוע מתן הדברות עצמו.</fn> הוא טוען כי מטרתו של הפסוק הינו להבהיר לקורא כי, על מנת ששיחתם של ה' ומשה תישמע מעל קול השופר, הם היו מוכרחים לדבר בקול רם.<fn>על פי ר' סעדיה, גם משה וגם א-לוהים דיברו מאחר ומשה חזר על כל אחת מן הדברות בפני העם. אולם מאחר ומשה דיבר אחרי א-לוהים, ניתן היה לצפות כי הפסוק יהיה כתוב בסדר הפוך "ה' ידבר ומשה יעננו בקול".</fn><span class="aht-chrome-space"> לעומת זאת, ר' מימון, הסבור כי משה לא דיבר כלל במהלך הדברות, יכל להבין פסוק זה כמתייחס לשיחתם הקודמת של משה והקב"ה, אשר תוארה בפסוקים כ'-כ"ה.</span></point> |
<point><b>"דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה" – פחד העם</b> – על פי גישה זו, אירוע זה מובא במקומו הכרונולוגי הנכון, שכן הוא התרחש רק לאחר שה' סיים לומר לעם את כל עשרת הדברות.</point> | <point><b>"דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה" – פחד העם</b> – על פי גישה זו, אירוע זה מובא במקומו הכרונולוגי הנכון, שכן הוא התרחש רק לאחר שה' סיים לומר לעם את כל עשרת הדברות.</point> | ||
<point><b>מעבר מגוף ראשון לגוף שלישי</b> – עמדה זו תסכים עם גישתו של אבן עזרא (להלן) כי המעבר מגוף ראשון לגוף שלישי אינו משמעותי, שכן זהו תופעה נפוצה במקרא.</point> | <point><b>מעבר מגוף ראשון לגוף שלישי</b> – עמדה זו תסכים עם גישתו של אבן עזרא (להלן) כי המעבר מגוף ראשון לגוף שלישי אינו משמעותי, שכן זהו תופעה נפוצה במקרא.</point> | ||
</opinion> | </opinion> | ||
| − | <opinion> | + | <opinion>ה' דיבר אל העם ישירות |
| − | <p>על פי עמדה זו, | + | <p>על פי עמדה זו, ה' דיבר אל העם עצמו, והעם, ולא משה, היה קהל היעד של הדברות כולם.</p> |
<mekorot> | <mekorot> | ||
<multilink><a href="Josephus3-5-4" data-aht="source">יוספוס</a><a href="Josephus3-5-4" data-aht="source">פלביוס, קדמוניות היהודים ג׳:ה׳:ד׳</a><a href="Josephus" data-aht="parshan">אודות יוספוס</a></multilink>, חז"ל ב<multilink><a href="SHSRabbah1-2" data-aht="source">שיר השירים רבה</a><a href="SHSRabbah1-2" data-aht="source">א׳:ב׳:ב׳</a><a href="Shir HaShirim Rabbah" data-aht="parshan">אודות שיר השירים רבה</a></multilink> ו<multilink><a href="PesiktaRabbati22" data-aht="source">פסיקתא רבתי</a><a href="PesiktaRabbati22" data-aht="source">כ״ב</a><a href="Pesikta Rabbati" data-aht="parshan">אודות פסיקתא רבתי</a></multilink>, <multilink><a href="TanchumaBuberYitro17" data-aht="source">תנחומא (בובר)</a><a href="TanchumaBuberYitro17" data-aht="source">יתרו יז</a><a href="Tanchuma" data-aht="parshan">אודות התנחומא</a></multilink>, <multilink><a href="Kuzari1-87" data-aht="source">ר' יהודה הלוי</a><a href="Kuzari1-87" data-aht="source">א׳:פ״ז</a><a href="R. Yehuda HaLevi" data-aht="parshan">אודות ר' יהודה הלוי</a></multilink>, <multilink><a href="RashbamShemot19-19" data-aht="source">רשב״ם</a><a href="RashbamShemot19-19" data-aht="source">שמות י"ט:י"ט</a><a href="RashbamShemot20-15" data-aht="source">שמות כ':ט"ו</a><a href="R. Shemuel b. Meir (Rashbam)" data-aht="parshan">אודות ר' שמואל בן מאיר</a></multilink>, <multilink><a href="IbnEzraShemotLong20-1" data-aht="source">אבן עזרא</a><a href="IbnEzraShemotLong20-1" data-aht="source">שמות פירוש שני כ׳:א׳</a><a href="IbnEzraDevarim5-5" data-aht="source">דברים ה׳:ה׳</a><a href="R. Avraham ibn Ezra" data-aht="parshan">אודות ר' אברהם אבן עזרא</a></multilink>, <multilink><a href="RalbagShemot19-8" data-aht="source">רלב"ג</a><a href="RalbagShemot19-8" data-aht="source">שמות ביאור המילות י״ט:ח׳-ט׳</a><a href="RalbagShemot20-15" data-aht="source">שמות ביאור המילות כ׳:ט״ו</a><a href="RalbagDevarim5-5" data-aht="source">דברים ה׳:ה׳</a><a href="R. Levi b. Gershom (Ralbag, Gersonides)" data-aht="parshan">אודות ר' לוי בן גרשום</a></multilink>, <multilink><a href="AbarbanelShemot20" data-aht="source">אברבנאל</a><a href="AbarbanelShemot19Q13" data-aht="source">שמות י״ט-כ׳, שאלות י״ג-י״ד</a><a href="AbarbanelShemot19-9" data-aht="source">שמות י״ט:ט׳</a><a href="AbarbanelShemot19-19" data-aht="source">שמות י״ט:י״ט</a><a href="AbarbanelShemot19-20-22" data-aht="source">שמות י״ט:כ׳-כ״ב</a><a href="AbarbanelShemot19" data-aht="source">שמות י״ט:כ״ג</a><a href="AbarbanelShemot20" data-aht="source">שמות כ׳</a><a href="R. Yitzchak Abarbanel" data-aht="parshan">אודות ר' יצחק אברבנאל</a></multilink>, <multilink><a href="ShadalShemot20-1" data-aht="source">שד"ל</a><a href="ShadalShemot19-9" data-aht="source">שמות י״ט:ט׳</a><a href="ShadalShemot19-19" data-aht="source">שמות י״ט:י״ט</a><a href="ShadalShemot19-24" data-aht="source">שמות י״ט:כ״ד</a><a href="ShadalShemot20-1" data-aht="source">שמות כ׳:א׳</a><a href="R. Shemuel David Luzzatto (Shadal)" data-aht="parshan">אודות ר' שמואל דוד לוצאטו</a></multilink> | <multilink><a href="Josephus3-5-4" data-aht="source">יוספוס</a><a href="Josephus3-5-4" data-aht="source">פלביוס, קדמוניות היהודים ג׳:ה׳:ד׳</a><a href="Josephus" data-aht="parshan">אודות יוספוס</a></multilink>, חז"ל ב<multilink><a href="SHSRabbah1-2" data-aht="source">שיר השירים רבה</a><a href="SHSRabbah1-2" data-aht="source">א׳:ב׳:ב׳</a><a href="Shir HaShirim Rabbah" data-aht="parshan">אודות שיר השירים רבה</a></multilink> ו<multilink><a href="PesiktaRabbati22" data-aht="source">פסיקתא רבתי</a><a href="PesiktaRabbati22" data-aht="source">כ״ב</a><a href="Pesikta Rabbati" data-aht="parshan">אודות פסיקתא רבתי</a></multilink>, <multilink><a href="TanchumaBuberYitro17" data-aht="source">תנחומא (בובר)</a><a href="TanchumaBuberYitro17" data-aht="source">יתרו יז</a><a href="Tanchuma" data-aht="parshan">אודות התנחומא</a></multilink>, <multilink><a href="Kuzari1-87" data-aht="source">ר' יהודה הלוי</a><a href="Kuzari1-87" data-aht="source">א׳:פ״ז</a><a href="R. Yehuda HaLevi" data-aht="parshan">אודות ר' יהודה הלוי</a></multilink>, <multilink><a href="RashbamShemot19-19" data-aht="source">רשב״ם</a><a href="RashbamShemot19-19" data-aht="source">שמות י"ט:י"ט</a><a href="RashbamShemot20-15" data-aht="source">שמות כ':ט"ו</a><a href="R. Shemuel b. Meir (Rashbam)" data-aht="parshan">אודות ר' שמואל בן מאיר</a></multilink>, <multilink><a href="IbnEzraShemotLong20-1" data-aht="source">אבן עזרא</a><a href="IbnEzraShemotLong20-1" data-aht="source">שמות פירוש שני כ׳:א׳</a><a href="IbnEzraDevarim5-5" data-aht="source">דברים ה׳:ה׳</a><a href="R. Avraham ibn Ezra" data-aht="parshan">אודות ר' אברהם אבן עזרא</a></multilink>, <multilink><a href="RalbagShemot19-8" data-aht="source">רלב"ג</a><a href="RalbagShemot19-8" data-aht="source">שמות ביאור המילות י״ט:ח׳-ט׳</a><a href="RalbagShemot20-15" data-aht="source">שמות ביאור המילות כ׳:ט״ו</a><a href="RalbagDevarim5-5" data-aht="source">דברים ה׳:ה׳</a><a href="R. Levi b. Gershom (Ralbag, Gersonides)" data-aht="parshan">אודות ר' לוי בן גרשום</a></multilink>, <multilink><a href="AbarbanelShemot20" data-aht="source">אברבנאל</a><a href="AbarbanelShemot19Q13" data-aht="source">שמות י״ט-כ׳, שאלות י״ג-י״ד</a><a href="AbarbanelShemot19-9" data-aht="source">שמות י״ט:ט׳</a><a href="AbarbanelShemot19-19" data-aht="source">שמות י״ט:י״ט</a><a href="AbarbanelShemot19-20-22" data-aht="source">שמות י״ט:כ׳-כ״ב</a><a href="AbarbanelShemot19" data-aht="source">שמות י״ט:כ״ג</a><a href="AbarbanelShemot20" data-aht="source">שמות כ׳</a><a href="R. Yitzchak Abarbanel" data-aht="parshan">אודות ר' יצחק אברבנאל</a></multilink>, <multilink><a href="ShadalShemot20-1" data-aht="source">שד"ל</a><a href="ShadalShemot19-9" data-aht="source">שמות י״ט:ט׳</a><a href="ShadalShemot19-19" data-aht="source">שמות י״ט:י״ט</a><a href="ShadalShemot19-24" data-aht="source">שמות י״ט:כ״ד</a><a href="ShadalShemot20-1" data-aht="source">שמות כ׳:א׳</a><a href="R. Shemuel David Luzzatto (Shadal)" data-aht="parshan">אודות ר' שמואל דוד לוצאטו</a></multilink> | ||
| Line 82: | Line 82: | ||
<point><b>נבואה להמונים</b> – הפרשנים הדוגלים בעמדה זו מניחים כי כל אדם יכול להתנבא, ואפילו בלי הכנות נרחבות. אף על פי כן, רוב הפרשנים מניחים כי ישנה הגבלה כלשהי באשר לרמה הנבואית אליה היו יכולים העם להגיע. כך, ר' יוסי בר חנינא כותב במדרש תנחומא כי כל אדם תפס את מילות הא-לוהים בהתאם לרמתו הנבואית. רלב"ג ואברבנאל מדגישים כי העם יכל לחוות את ההתגלות רק בחושיהם הפיזיים, ושמעו קול ממשי (ולא רוחני).<fn>רלב"ג מדגיש כי זאת לעומת משה, אשר שמע את הדברות באופן "נבואי", על ידי שימוש ביכולותיו הנפשיות.</fn></point> | <point><b>נבואה להמונים</b> – הפרשנים הדוגלים בעמדה זו מניחים כי כל אדם יכול להתנבא, ואפילו בלי הכנות נרחבות. אף על פי כן, רוב הפרשנים מניחים כי ישנה הגבלה כלשהי באשר לרמה הנבואית אליה היו יכולים העם להגיע. כך, ר' יוסי בר חנינא כותב במדרש תנחומא כי כל אדם תפס את מילות הא-לוהים בהתאם לרמתו הנבואית. רלב"ג ואברבנאל מדגישים כי העם יכל לחוות את ההתגלות רק בחושיהם הפיזיים, ושמעו קול ממשי (ולא רוחני).<fn>רלב"ג מדגיש כי זאת לעומת משה, אשר שמע את הדברות באופן "נבואי", על ידי שימוש ביכולותיו הנפשיות.</fn></point> | ||
<point><b>תפקידו של משה</b> – על פי מקורות אלו, למשה לא היה תפקיד משמעותי בהתגלות. כמו כל שאר העם, משה פשוט שמע את דבר הא-לוהים. על פי אברבנאל ושד"ל, אפילו ברמה הפיזית משה היה ממוקם יחד עם שאר העם במרגלות ההר ולא היה מוגבה מהם כלל.<fn>פירוש הנמצא בשמות רבה.</fn></point> | <point><b>תפקידו של משה</b> – על פי מקורות אלו, למשה לא היה תפקיד משמעותי בהתגלות. כמו כל שאר העם, משה פשוט שמע את דבר הא-לוהים. על פי אברבנאל ושד"ל, אפילו ברמה הפיזית משה היה ממוקם יחד עם שאר העם במרגלות ההר ולא היה מוגבה מהם כלל.<fn>פירוש הנמצא בשמות רבה.</fn></point> | ||
| − | <point><b>"פָּנִים בְּפָנִים"</b> – הפרשנים מבינים שביטוי זה מתייחס למפגש חסר התיווך, אשר התרחש בין | + | <point><b>"פָּנִים בְּפָנִים"</b> – הפרשנים מבינים שביטוי זה מתייחס למפגש חסר התיווך, אשר התרחש בין ה' לבין העם. ר' לוי מתאר במדרש תנחומא את חווית העם כחוויה בה כל אדם הרגיש כאילו א-לוהים פונה אליו באופן אישי.</point> |
<point><b>"אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ה' וּבֵינֵיכֶם"</b> – על פי רוב הפרשנים, פסוק זה מתייחס לתפקידו של משה כמתווך לאחר סיום מתן הדברות, כאשר הוא העביר לעם את שאר מצוות התורה.<fn>אבן עזרא ואברבנאל אומרים זאת בבירור. על פי פרשנותם, הביטוי "בָּעֵת הַהִוא" אינו מתייחס לפרק הזמן המידי המצוין בפסוק (מתן הדברות), אלא לזמן עתידי כלשהו. ראו <a href="Chronological and Thematic Order" data-aht="page">סדר כרונולוגי ונושאי</a> לדיון על השימוש במושג זה בתנ"ך.<br/>חז"ל ורלב"ג יותר עמומים בהקשר זה. הם לא אומרים בפירוש כי הפסוק מתייחס למתן המצוות האחרות, אלא רק שמשה מתייחס כאן לשיחה בה העם מודים בפחדיהם ומבקשים שמשה ישמש בעתיד כמתווך בינם בין א-לוהים.</fn> לחלופין, התומכים בעמדה זו יכולים לטעון, כפי שטען ה<multilink><a href="RambanShemot19-9" data-aht="source">רמב"ן</a><a href="RambanDevarim5-5" data-aht="source">דברים ה׳:ה׳</a><a href="R. Moshe b. Nachman (Ramban, Nachmanides)" data-aht="parshan">אודות ר' משה בן נחמן</a></multilink> כי פסוק זה מתייחס לתפקידו של משה לפני מתן הדברות, שכן הוא העביר לעם את כל הוראותיו של ה' והכין אותם לקראת קבלת הנבואה.</point> | <point><b>"אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ה' וּבֵינֵיכֶם"</b> – על פי רוב הפרשנים, פסוק זה מתייחס לתפקידו של משה כמתווך לאחר סיום מתן הדברות, כאשר הוא העביר לעם את שאר מצוות התורה.<fn>אבן עזרא ואברבנאל אומרים זאת בבירור. על פי פרשנותם, הביטוי "בָּעֵת הַהִוא" אינו מתייחס לפרק הזמן המידי המצוין בפסוק (מתן הדברות), אלא לזמן עתידי כלשהו. ראו <a href="Chronological and Thematic Order" data-aht="page">סדר כרונולוגי ונושאי</a> לדיון על השימוש במושג זה בתנ"ך.<br/>חז"ל ורלב"ג יותר עמומים בהקשר זה. הם לא אומרים בפירוש כי הפסוק מתייחס למתן המצוות האחרות, אלא רק שמשה מתייחס כאן לשיחה בה העם מודים בפחדיהם ומבקשים שמשה ישמש בעתיד כמתווך בינם בין א-לוהים.</fn> לחלופין, התומכים בעמדה זו יכולים לטעון, כפי שטען ה<multilink><a href="RambanShemot19-9" data-aht="source">רמב"ן</a><a href="RambanDevarim5-5" data-aht="source">דברים ה׳:ה׳</a><a href="R. Moshe b. Nachman (Ramban, Nachmanides)" data-aht="parshan">אודות ר' משה בן נחמן</a></multilink> כי פסוק זה מתייחס לתפקידו של משה לפני מתן הדברות, שכן הוא העביר לעם את כל הוראותיו של ה' והכין אותם לקראת קבלת הנבואה.</point> | ||
| − | <point><b>"וַיְדַבֵּר אֱ-לֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה"</b> – אבן עזרא מציע כהוכחה לעמדתו את השימוש של הטקסט המקראי במילים "‎‏<b>כָּל </b>הַדְּבָרִים".<fn>הוא טוען כנגד העמדה המוצגת למטה על פיה כי רק שני דברות התקבלו ישירות מפי הא-לוהים על ידי ציון העובדה כי מהמילה "כָּל" משתמע כי לא התרחש שינוי כלשהו באופן העברת הדברות, וכי כולן התקבלו מפי א-לוהים.</fn> שד"ל מוסיף מספר הוכחות מספר <a href="Devarim4-10" data-aht="source">דברים ד׳:י"ב -י"ג</a>, <a href="Devarim4-33" data-aht="source">ד׳:ל״ו</a>, <a href="Devarim5-19-28" data-aht="source">ה׳:י״ט-כ"א</a>, אשר מכולם ניתן להסיק כי | + | <point><b>"וַיְדַבֵּר אֱ-לֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה"</b> – אבן עזרא מציע כהוכחה לעמדתו את השימוש של הטקסט המקראי במילים "‎‏<b>כָּל </b>הַדְּבָרִים".<fn>הוא טוען כנגד העמדה המוצגת למטה על פיה כי רק שני דברות התקבלו ישירות מפי הא-לוהים על ידי ציון העובדה כי מהמילה "כָּל" משתמע כי לא התרחש שינוי כלשהו באופן העברת הדברות, וכי כולן התקבלו מפי א-לוהים.</fn> שד"ל מוסיף מספר הוכחות מספר <a href="Devarim4-10" data-aht="source">דברים ד׳:י"ב -י"ג</a>, <a href="Devarim4-33" data-aht="source">ד׳:ל״ו</a>, <a href="Devarim5-19-28" data-aht="source">ה׳:י״ט-כ"א</a>, אשר מכולם ניתן להסיק כי ה' דיבר מלים ברורות (ולא רק השמיע קולות) אל העם.</point> |
<point><b>"בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ"</b><ul> | <point><b>"בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ"</b><ul> | ||
| − | <li><b>דיבר אל כולם</b> – על פי אבן עזרא, כוונת פסוק זה היא לא שה' דיבר אל משה לבדו, אלא רק שכאשר | + | <li><b>דיבר אל כולם</b> – על פי אבן עזרא, כוונת פסוק זה היא לא שה' דיבר אל משה לבדו, אלא רק שכאשר הקב"ה דיבר אל משה (ואל העם כולו), מעמדו כנביא אומת. העם פקפק בנבואותיו של משה בעבר, מאחר וסבר כי אדם אשר קיבל נבואה אינו יכול להמשיך לחיות. לכן, ה' אומר למשה שכאשר העם יראה אותו מדבר אל משה במהלך מתן הדברות, לא תהיה להם ברירה אלא להכיר בעובדה כי טעו בהנחותיהם וכי משה היה דובר אמת.</li> |
<li><b>שינוי בתוכנית</b> – על פי הרלב"ג ואברבנאל, ה' תיכנן במקור לדבר אל משה לבדו ושהעם רק ישמע את שיחתם, ובכך יוגבר אמונם במשה כנביא. משה לאחר מכן הבהיר להקב"ה כי העם מעדיף שלא יהיה מתווך, ורוצה במפגש פנים אל פנים. כתוצאה מבקשה זו, הקב"ה חזר בו מתוכניתו המקורית.<fn>שני הפרשנים נחלקים ביניהם לגבי פרטי התיאוריה הזו. שניהם מנסים לפתור את הבעיה העולה מן הכפילות בפסוק "וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה" ולהבין מהם "דברי העם" אותם מוסר משה. על פי הרלב"ג, כאשר העם אמר למשה "כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה" משה הבין כי העם מחפשים הוכחה לכך שא-לוהים הוא באמת זה שדיבר אל משה. משה אף הבין מדבריהם כי הם מתחייבים במקרה כזה לקיים את כל מצוותיו. א-לוהים, בתגובה לאמירה זו של העם, מציע כי העם יאזין בעוד הוא מדבר אל משה בענן. רק אז הבין משה כי טעה וכי רצון העם באמת הוא לשמוע את א-לוהים מדבר ישירות (במחשבה כי אם רק ישמעו את א-לוהים מדבר אליהם, הם יקיימו את כל מצוותיו). פרשנות זו מסתדרת עם השקפתו הכוללת של רלב"ג, על פיה משה טועה תכופות, במיוחד בתחום יחסיו עם עמו. ראו <a href="Did Moshe Need Yitro's Advice" data-aht="page">האם משה היה זקוק לעצת יתרו?</a><br/>לעומת זאת, על פי אברבנאל, משה הבין את רצון העם לכל אורך הדרך. אולם, כאשר משה העביר בפעם הראשונה את דבר העם אל א-לוהים, הוא ציין רק כי העם רוצה לשמוע את קול הא-לוהים, ושאם הדבר יקרה העם מתחייב לקיים את הברית. א-לוהים, בתגובה לכך, מציע להתגלות בפני משה בקול פיזי (ולא בנבואה רוחנית) כך שהעם יוכל להאזין להם. רק אז הבהיר משה כי העם באמת רוצה לשמוע את א-לוהים מדבר ישירות אליו.</fn></li> | <li><b>שינוי בתוכנית</b> – על פי הרלב"ג ואברבנאל, ה' תיכנן במקור לדבר אל משה לבדו ושהעם רק ישמע את שיחתם, ובכך יוגבר אמונם במשה כנביא. משה לאחר מכן הבהיר להקב"ה כי העם מעדיף שלא יהיה מתווך, ורוצה במפגש פנים אל פנים. כתוצאה מבקשה זו, הקב"ה חזר בו מתוכניתו המקורית.<fn>שני הפרשנים נחלקים ביניהם לגבי פרטי התיאוריה הזו. שניהם מנסים לפתור את הבעיה העולה מן הכפילות בפסוק "וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה" ולהבין מהם "דברי העם" אותם מוסר משה. על פי הרלב"ג, כאשר העם אמר למשה "כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה" משה הבין כי העם מחפשים הוכחה לכך שא-לוהים הוא באמת זה שדיבר אל משה. משה אף הבין מדבריהם כי הם מתחייבים במקרה כזה לקיים את כל מצוותיו. א-לוהים, בתגובה לאמירה זו של העם, מציע כי העם יאזין בעוד הוא מדבר אל משה בענן. רק אז הבין משה כי טעה וכי רצון העם באמת הוא לשמוע את א-לוהים מדבר ישירות (במחשבה כי אם רק ישמעו את א-לוהים מדבר אליהם, הם יקיימו את כל מצוותיו). פרשנות זו מסתדרת עם השקפתו הכוללת של רלב"ג, על פיה משה טועה תכופות, במיוחד בתחום יחסיו עם עמו. ראו <a href="Did Moshe Need Yitro's Advice" data-aht="page">האם משה היה זקוק לעצת יתרו?</a><br/>לעומת זאת, על פי אברבנאל, משה הבין את רצון העם לכל אורך הדרך. אולם, כאשר משה העביר בפעם הראשונה את דבר העם אל א-לוהים, הוא ציין רק כי העם רוצה לשמוע את קול הא-לוהים, ושאם הדבר יקרה העם מתחייב לקיים את הברית. א-לוהים, בתגובה לכך, מציע להתגלות בפני משה בקול פיזי (ולא בנבואה רוחנית) כך שהעם יוכל להאזין להם. רק אז הבהיר משה כי העם באמת רוצה לשמוע את א-לוהים מדבר ישירות אליו.</fn></li> | ||
<li><b>לפני מתן הדברות</b> – שד"ל טוען כי פסוק זה מתייחס לשיחה אשר התרחשה בין ה' לבין משה לפני מתן הדברות.</li> | <li><b>לפני מתן הדברות</b> – שד"ל טוען כי פסוק זה מתייחס לשיחה אשר התרחשה בין ה' לבין משה לפני מתן הדברות.</li> | ||
</ul></point> | </ul></point> | ||
| − | <point><b>"דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה" – פחד העם</b> – על פי הפרשנים התומכים בעמדה זו, סצנה זו ממוקמת במקומה הכרונולוגי הנכון והתרחשה רק לאחר | + | <point><b>"דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה" – פחד העם</b> – על פי הפרשנים התומכים בעמדה זו, סצנה זו ממוקמת במקומה הכרונולוגי הנכון והתרחשה רק לאחר שה' סיים לומר את כל עשרת הדברות. על פי רשב"ם, אבן עזרא, ורלב"ג, לולא פחד העם, ה' היה מעביר להם ישירות את כל תרי"ג המצוות, בלי תיווכו של משה.<fn>תגובתו של א-לוהים לפחד זה "הֵיטִיבוּ כׇּל אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ... לֵךְ אֱמֹר לָהֶם שׁוּבוּ לָכֶם לְאׇהֳלֵיכֶם וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי וַאֲדַבְּרָה אֵלֶיךָ אֵת כׇּל הַמִּצְוָה וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תְּלַמְּדֵם" עולה יפה עם עמדה זו. נראה כי א-לוהים אומר למשה כי הוא מסכים עם העם, ושתוכניתו החדשה היא שמשה יעלה להר סיני על מנת לשמוע את שאר המצוות.</fn></point> |
<point><b>"כִּי יְרֵאתֶם מִפְּנֵי הָאֵשׁ וְלֹא עֲלִיתֶם בָּהָר"</b><ul> | <point><b>"כִּי יְרֵאתֶם מִפְּנֵי הָאֵשׁ וְלֹא עֲלִיתֶם בָּהָר"</b><ul> | ||
<li>על פי אבן עזרא, משה אומר כאן כי העם פחד מן האש, אף על פי שכלל לא עלו בהר.</li> | <li>על פי אבן עזרא, משה אומר כאן כי העם פחד מן האש, אף על פי שכלל לא עלו בהר.</li> | ||
| Line 104: | Line 104: | ||
</category> | </category> | ||
<category>הבינו רק שני דברות | <category>הבינו רק שני דברות | ||
| − | <p>העם כולו קיבל רק שני דברות ישירות | + | <p>העם כולו קיבל רק שני דברות ישירות מה'. הפרשנים חלוקים בשאלה כיצד העם קיבל את שמונה הדברות הנוספים.</p> |
<opinion>שמונה רק מפי משה | <opinion>שמונה רק מפי משה | ||
| − | <p>מכיוון שהעם פחד, | + | <p>מכיוון שהעם פחד, ה' הפסיק לדבר אליהם באופן ישיר לאחר שני הדברות הראשונים, ובמקום זה דיבר רק אל משה, אשר מסר לעם את שמונה הדברות הנותרים.</p> |
<mekorot> | <mekorot> | ||
ר' ישמעאל ב<multilink><a href="BavliMakkot23b" data-aht="source">בבלי מכות</a><a href="BavliMakkot23b" data-aht="source">מכות כ״ג:-כ״ד.</a><a href="Bavli Makkot" data-aht="parshan">אודות בבלי מכות</a></multilink>, ר' המנונא ב<multilink><a href="BavliHorayot8a" data-aht="source">בבלי הוריות</a><a href="BavliHorayot8a" data-aht="source">בבלי הוריות ח׳.</a><a href="Talmud Bavli" data-aht="parshan">אודות הבבלי</a></multilink>, ר' יהושע ב<multilink><a href="SHSRabbah1-2" data-aht="source">שיר השירים רבה</a><a href="SHSRabbah1-2" data-aht="source">א׳:ב׳:ב׳</a><a href="Shir HaShirim Rabbah" data-aht="parshan">אודות שיר השירים רבה</a></multilink>, <multilink><a href="PsJShemot20-2" data-aht="source">תרגום ירושלמי (יונתן)</a><a href="PsJShemot20-2" data-aht="source">שמות כ׳:ב׳</a><a href="Targum Yerushalmi (Yonatan)" data-aht="parshan">אודות תרגום ירושלמי (יונתן)</a></multilink>, ר' יהושע בן לוי ב<multilink><a href="PesiktaRabbati22" data-aht="source">פסיקתא רבתי</a><a href="PesiktaRabbati22" data-aht="source">22</a><a href="Pesikta Rabbati" data-aht="parshan">אודות פסיקתא רבתי</a></multilink>, <multilink><a href="RashiShemot19-19" data-aht="source">רש״י</a><a href="RashiShemot19-19" data-aht="source">שמות י״ט:י״ט</a><a href="RashiShemot20-1" data-aht="source">שמות כ׳:א׳</a><a href="R. Shelomo Yitzchaki (Rashi)" data-aht="parshan">אודות ר' שלמה יצחקי</a></multilink>, <multilink><a href="RYBSShemot20-1" data-aht="source">ר' יוסף בכור שור</a><a href="RYBSShemot20-1" data-aht="source">שמות כ׳:א׳</a><a href="RYBSDevarim5-4" data-aht="source">דברים ה׳:ד׳-ה׳</a><a href="R. Yosef Bekhor Shor" data-aht="parshan">אודות ר׳ יוסף בכור שור</a></multilink>.<fn>כך הוא מסביר את ההתגלות בדברים ה'. אולם, בשמות כ', הוא הציע תחילה כי העם שמע את כל עשרת הדברות מפי א-לוהים ורק אחר כך הציג את הרעיון כי ההתגלות התרחשה בשני שלבים.</fn> | ר' ישמעאל ב<multilink><a href="BavliMakkot23b" data-aht="source">בבלי מכות</a><a href="BavliMakkot23b" data-aht="source">מכות כ״ג:-כ״ד.</a><a href="Bavli Makkot" data-aht="parshan">אודות בבלי מכות</a></multilink>, ר' המנונא ב<multilink><a href="BavliHorayot8a" data-aht="source">בבלי הוריות</a><a href="BavliHorayot8a" data-aht="source">בבלי הוריות ח׳.</a><a href="Talmud Bavli" data-aht="parshan">אודות הבבלי</a></multilink>, ר' יהושע ב<multilink><a href="SHSRabbah1-2" data-aht="source">שיר השירים רבה</a><a href="SHSRabbah1-2" data-aht="source">א׳:ב׳:ב׳</a><a href="Shir HaShirim Rabbah" data-aht="parshan">אודות שיר השירים רבה</a></multilink>, <multilink><a href="PsJShemot20-2" data-aht="source">תרגום ירושלמי (יונתן)</a><a href="PsJShemot20-2" data-aht="source">שמות כ׳:ב׳</a><a href="Targum Yerushalmi (Yonatan)" data-aht="parshan">אודות תרגום ירושלמי (יונתן)</a></multilink>, ר' יהושע בן לוי ב<multilink><a href="PesiktaRabbati22" data-aht="source">פסיקתא רבתי</a><a href="PesiktaRabbati22" data-aht="source">22</a><a href="Pesikta Rabbati" data-aht="parshan">אודות פסיקתא רבתי</a></multilink>, <multilink><a href="RashiShemot19-19" data-aht="source">רש״י</a><a href="RashiShemot19-19" data-aht="source">שמות י״ט:י״ט</a><a href="RashiShemot20-1" data-aht="source">שמות כ׳:א׳</a><a href="R. Shelomo Yitzchaki (Rashi)" data-aht="parshan">אודות ר' שלמה יצחקי</a></multilink>, <multilink><a href="RYBSShemot20-1" data-aht="source">ר' יוסף בכור שור</a><a href="RYBSShemot20-1" data-aht="source">שמות כ׳:א׳</a><a href="RYBSDevarim5-4" data-aht="source">דברים ה׳:ד׳-ה׳</a><a href="R. Yosef Bekhor Shor" data-aht="parshan">אודות ר׳ יוסף בכור שור</a></multilink>.<fn>כך הוא מסביר את ההתגלות בדברים ה'. אולם, בשמות כ', הוא הציע תחילה כי העם שמע את כל עשרת הדברות מפי א-לוהים ורק אחר כך הציג את הרעיון כי ההתגלות התרחשה בשני שלבים.</fn> | ||
| Line 112: | Line 112: | ||
<point><b>תפקידו של משה</b> – משה תפקד כמתווך בשמונה הדברות האחרונים, ומסר לעם את הדברות הללו במקום ה'.</point> | <point><b>תפקידו של משה</b> – משה תפקד כמתווך בשמונה הדברות האחרונים, ומסר לעם את הדברות הללו במקום ה'.</point> | ||
<point><b>מדוע התרחש המעבר?</b> על פי הפרשנים התומכים בעמדה זו, התוכנית המקורית הייתה שהקב"ה יאמר את כל עשרת הדברות ישירות אל העם. אולם, לאחר שה' מסר לעם את שני הדיברות הראשונים, העם נתקף פחד וביקש ממשה שיתווך ביניהם.</point> | <point><b>מדוע התרחש המעבר?</b> על פי הפרשנים התומכים בעמדה זו, התוכנית המקורית הייתה שהקב"ה יאמר את כל עשרת הדברות ישירות אל העם. אולם, לאחר שה' מסר לעם את שני הדיברות הראשונים, העם נתקף פחד וביקש ממשה שיתווך ביניהם.</point> | ||
| − | <point><b>"פָּנִים בְּפָנִים"</b> – ביטוי זה מתאר את שני הדברות הראשונים, אותם שמע העם ישירות מפי | + | <point><b>"פָּנִים בְּפָנִים"</b> – ביטוי זה מתאר את שני הדברות הראשונים, אותם שמע העם ישירות מפי הקב"ה.</point> |
<point><b>"אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ה' וּבֵינֵיכֶם"</b> – פסוק זה מתייחס לשמונה הדברות האחרונים, בהם משה שימש כמתווך והעביר לעם את דברי ה'.</point> | <point><b>"אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ה' וּבֵינֵיכֶם"</b> – פסוק זה מתייחס לשמונה הדברות האחרונים, בהם משה שימש כמתווך והעביר לעם את דברי ה'.</point> | ||
| − | <point><b>"דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה" – פחד העם</b> – על פי הפרשנים, התרחשות זו אירעה בין הדיבר השני לשלישי. הפסוק ממוקם שלא בהקשרו המקורי על מנת שלא לקטוע את הרצף העלילתי, ועל מנת שהדברות יתקבלו כרשימה אחת מתמשכת. ר' יוסף בכור שור מוסיף כי לולא פחד העם, הוא יכל לשמוע את כל הדברות ישירות | + | <point><b>"דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה" – פחד העם</b> – על פי הפרשנים, התרחשות זו אירעה בין הדיבר השני לשלישי. הפסוק ממוקם שלא בהקשרו המקורי על מנת שלא לקטוע את הרצף העלילתי, ועל מנת שהדברות יתקבלו כרשימה אחת מתמשכת. ר' יוסף בכור שור מוסיף כי לולא פחד העם, הוא יכל לשמוע את כל הדברות ישירות מהקב"ה. אפשרות נוספת היא, שה' מעולם לא תיכנן לומר לעם יותר משני דברות מבלי כל קשר לפחד שלהם.<fn>יש לציין כי בהקשר זה, עמדה זו דומה הרבה יותר לעמדה כי העם שמע את כל עשרת הדברות, מאשר לעמדת רמב"ן לעיל. לעומת רמב"ן, שתי העמדות הללו מניחות כי א-לוהים שינה את תוכניתו המקורית מפעת פחד העם, והן חלוקות רק לגבי נקודת הזמן בה פחד זה הוצף (לאחר הדיבר השני או העשירי). ההבדל ביניהם נובע, למעשה, מן העובדה שעמדה אחת מתייחסת לבעיית המעבר בגוף הדובר, ואילו השנייה מתייחסת למיקומו של הפסוק בו מצויין פחד העם.</fn></point> |
<point><b>"כִּי יְרֵאתֶם מִפְּנֵי הָאֵשׁ וְלֹא עֲלִיתֶם בָּהָר"</b> – מפסוק זה משתמע שלולא נתקף העם בפחד הם היו עולים את הר סיני. דבר זה מקשה על התומכים בגישה זו, שכן לטעמם, העם הביע פחדיו במהלך הדברות, ובזמן ההתגלות נאסר עליהם לעלות את הר סיני, בין אם פחדו ובין אם לאו. לכן, ייתכן שהתומכים בגישה זו נדרשים לתרץ, כפי שעשה אבן עזרא (לעיל), כי כוונת הפסוק היא שלמרות שהעם כלל לא עלה אל ההר, הוא עדיין פחד.<fn>ר' יוסף בכור שור, לעומת זאת, טוען כי משה מתייחס כאן לעליה עתידית של הר סיני, על מנת לשמוע את שאר המצוות.</fn></point> | <point><b>"כִּי יְרֵאתֶם מִפְּנֵי הָאֵשׁ וְלֹא עֲלִיתֶם בָּהָר"</b> – מפסוק זה משתמע שלולא נתקף העם בפחד הם היו עולים את הר סיני. דבר זה מקשה על התומכים בגישה זו, שכן לטעמם, העם הביע פחדיו במהלך הדברות, ובזמן ההתגלות נאסר עליהם לעלות את הר סיני, בין אם פחדו ובין אם לאו. לכן, ייתכן שהתומכים בגישה זו נדרשים לתרץ, כפי שעשה אבן עזרא (לעיל), כי כוונת הפסוק היא שלמרות שהעם כלל לא עלה אל ההר, הוא עדיין פחד.<fn>ר' יוסף בכור שור, לעומת זאת, טוען כי משה מתייחס כאן לעליה עתידית של הר סיני, על מנת לשמוע את שאר המצוות.</fn></point> | ||
<point><b>מעבר מגוף ראשון לגוף שלישי</b> – על מנת לאשש גישה זו, ר' יוסף קרא מצביע על כך שמתרחש מעבר מגוף ראשון לגוף שלישי הישר לאחר סיום הדיבר השני. אם זוהי הנקודה בה משה החל לדבר, ההתייחסות לא-לוהים בגוף שלישי מובנת לחלוטין.</point> | <point><b>מעבר מגוף ראשון לגוף שלישי</b> – על מנת לאשש גישה זו, ר' יוסף קרא מצביע על כך שמתרחש מעבר מגוף ראשון לגוף שלישי הישר לאחר סיום הדיבר השני. אם זוהי הנקודה בה משה החל לדבר, ההתייחסות לא-לוהים בגוף שלישי מובנת לחלוטין.</point> | ||
| Line 120: | Line 120: | ||
<point><b>"וַיְדַבֵּר אֱ-לֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים"</b> – אבן עזרא טוען כנגד עמדה זו כי מהמילה "כָּל" משתמע כי לא התרחש שינוי באופן העברת הדיברות לעם. רש"י מסביר כי הפסוק בא ללמד כי, במקור, א-לוהים אמר את כל עשרת הדברות בו-זמנית ורק אחר כך הוא הפריד ביניהם.</point> | <point><b>"וַיְדַבֵּר אֱ-לֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים"</b> – אבן עזרא טוען כנגד עמדה זו כי מהמילה "כָּל" משתמע כי לא התרחש שינוי באופן העברת הדיברות לעם. רש"י מסביר כי הפסוק בא ללמד כי, במקור, א-לוהים אמר את כל עשרת הדברות בו-זמנית ורק אחר כך הוא הפריד ביניהם.</point> | ||
<point><b>"וַיְדַבֵּר אֱ-לֹהִים... לֵאמֹר"</b> – רש"י יכל להציע כי קהל היעד של דבר הא-לוהים נותר עמום, משום שהיו שני קהלי יעד נפרדים, אחד לאחר השני. א-לוהים דיבר קודם אל העם כולו, ולאחר מכן אל משה לבד.</point> | <point><b>"וַיְדַבֵּר אֱ-לֹהִים... לֵאמֹר"</b> – רש"י יכל להציע כי קהל היעד של דבר הא-לוהים נותר עמום, משום שהיו שני קהלי יעד נפרדים, אחד לאחר השני. א-לוהים דיבר קודם אל העם כולו, ולאחר מכן אל משה לבד.</point> | ||
| − | <point><b>"בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ"</b> – פסוק זה מקשה על הנוקטים בעמדה זו כיוון שהם גורסים כי התוכנית המקורית לא היתה לדבר למשה לבד, אלא אל האומה כולה. הם יכולים להסביר כי הפסוק מתייחס לשיחתם המקדימה של | + | <point><b>"בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ"</b> – פסוק זה מקשה על הנוקטים בעמדה זו כיוון שהם גורסים כי התוכנית המקורית לא היתה לדבר למשה לבד, אלא אל האומה כולה. הם יכולים להסביר כי הפסוק מתייחס לשיחתם המקדימה של הקב"ה ומשה, בה ה' מסר למשה הוראות לקראת ההתגלות, והעם האזין להם.</point> |
<point><b>מטרת ההתגלות בסיני</b> – פרשנים אלו יכולים לטעון כי מטרת ההתגלות היתה להחדיר בעם אמונה בא-לוהים, ולאו דווקא אמון בנבואותיו של משה. לולא העם היה נכנע לפחדיו, משה לא היה משחק תפקיד מרכזי בהתגלות כלל.</point> | <point><b>מטרת ההתגלות בסיני</b> – פרשנים אלו יכולים לטעון כי מטרת ההתגלות היתה להחדיר בעם אמונה בא-לוהים, ולאו דווקא אמון בנבואותיו של משה. לולא העם היה נכנע לפחדיו, משה לא היה משחק תפקיד מרכזי בהתגלות כלל.</point> | ||
<point><b>נבואה להמונים</b> – הפרשנים מניחים כי א-לוהים לפעמים מעניק כוחות נבואיים גם לאלו שלא עברו הכנה משמעותית ואינם בעלי ניסיון נבואי.</point> | <point><b>נבואה להמונים</b> – הפרשנים מניחים כי א-לוהים לפעמים מעניק כוחות נבואיים גם לאלו שלא עברו הכנה משמעותית ואינם בעלי ניסיון נבואי.</point> | ||
</opinion> | </opinion> | ||
<opinion>בשמונה שמעו רק קול | <opinion>בשמונה שמעו רק קול | ||
| − | <p> | + | <p>ה' אמר לעם גם את שמונה הדברות הנותרים, אך העם רק שמע את קול א-לוהים ולא הבין את פשר מילותיו במהלך דברות אלו. על כן, העם נזקק למשה שיתרגם את דבר הא-לוהים בשמונה הדברות האחרונים.</p> |
<mekorot> | <mekorot> | ||
<multilink><a href="RambanShemot20-6" data-aht="source">רמב"ן</a><a href="RambanShemot19-9" data-aht="source">שמות י״ט:ט׳</a><a href="RambanShemot19-19" data-aht="source">שמות י״ט:י״ט</a><a href="RambanShemot20-6" data-aht="source">שמות כ׳:ו׳</a><a href="RambanShemot20-14" data-aht="source">שמות כ׳:י״ד</a><a href="RambanDevarim5-5" data-aht="source">דברים ה׳:ה׳</a><a href="R. Moshe b. Nachman (Ramban, Nachmanides)" data-aht="parshan">אודות ר' משה בן נחמן</a></multilink> | <multilink><a href="RambanShemot20-6" data-aht="source">רמב"ן</a><a href="RambanShemot19-9" data-aht="source">שמות י״ט:ט׳</a><a href="RambanShemot19-19" data-aht="source">שמות י״ט:י״ט</a><a href="RambanShemot20-6" data-aht="source">שמות כ׳:ו׳</a><a href="RambanShemot20-14" data-aht="source">שמות כ׳:י״ד</a><a href="RambanDevarim5-5" data-aht="source">דברים ה׳:ה׳</a><a href="R. Moshe b. Nachman (Ramban, Nachmanides)" data-aht="parshan">אודות ר' משה בן נחמן</a></multilink> | ||
</mekorot> | </mekorot> | ||
| − | <point><b>מדוע התרחש המעבר?</b> רמב"ן מציע כי | + | <point><b>מדוע התרחש המעבר?</b> רמב"ן מציע כי ה' רצה מלכתחילה שמשה יסביר לעם את שמונה הדברות האחרונים, על מנת שתיווכח בפניהם מעמדו הנבואי הנשגב. בנוסף לכך, את שני הדברות הראשונים, הקב"ה רצה להעביר לעם באופן ישיר, שכן דברות אלו משמשים כעיקרי אמונה ומהוות בסיס להבנת שאר התורה.<fn>כך, בניגוד לעמדה לעיל, רמב"ן טוען כי המעבר היה חלק מן התוכנית המקורית, ולא התרחש כתוצאת פחד העם.</fn></point> |
<point><b>"פָּנִים בְּפָנִים"</b> – על פי רמב"ן, העם שמע את כל עשרת הדברות "פָּנִים בְּפָנִים", אך הבין רק את שני הדברות הראשונים.</point> | <point><b>"פָּנִים בְּפָנִים"</b> – על פי רמב"ן, העם שמע את כל עשרת הדברות "פָּנִים בְּפָנִים", אך הבין רק את שני הדברות הראשונים.</point> | ||
<point><b>"אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ה' וּבֵינֵיכֶם"</b> – ביטוי זה מתייחס לתפקידו של משה כמתווך במהלך חלקה השני של ההתגלות, כאשר משה הסביר לעם את שמונה הדברות האחרונים.</point> | <point><b>"אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ה' וּבֵינֵיכֶם"</b> – ביטוי זה מתייחס לתפקידו של משה כמתווך במהלך חלקה השני של ההתגלות, כאשר משה הסביר לעם את שמונה הדברות האחרונים.</point> | ||
<point><b>מעבר מגוף ראשון לגוף שלישי</b> – רמב"ן משתמש במעבר לגוף שלישי על מנת להוכיח כי אכן התרחש שינוי בדובר, ומשה הוא זה שאמר את שמונה הדברות האחרונים.</point> | <point><b>מעבר מגוף ראשון לגוף שלישי</b> – רמב"ן משתמש במעבר לגוף שלישי על מנת להוכיח כי אכן התרחש שינוי בדובר, ומשה הוא זה שאמר את שמונה הדברות האחרונים.</point> | ||
<point><b>"וַיְדַבֵּר אֱ-לֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים"</b> – המילה "כָּל" היא המניעה את רמב"ן להציע כי למעשה, העם שמע את כל הדברות מפי א-לוהים (גם אם העם לא הבין את כולם).</point> | <point><b>"וַיְדַבֵּר אֱ-לֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים"</b> – המילה "כָּל" היא המניעה את רמב"ן להציע כי למעשה, העם שמע את כל הדברות מפי א-לוהים (גם אם העם לא הבין את כולם).</point> | ||
| − | <point><b>"דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה" – פחד העם</b> – רמב"ן טוען כי התרחשות זו אירעה לפני מתן הדברות. לפני | + | <point><b>"דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה" – פחד העם</b> – רמב"ן טוען כי התרחשות זו אירעה לפני מתן הדברות. לפני שה' החל לדבר, העם התרחק מן ההר יותר משנצטרך וביקש כי משה ישמש כמתווך ביניהם.<fn>משה הצליח להרגיע אותם מספיק על מנת שישארו במקומם ויקשיבו.</fn> רמב"ן טוען כי התיאור הדומה בספר דברים המספר על פחד זקני העם, מתייחס למעשה לתקרית אחרת, אשר אירעה במהלך מתן הדברות. זקני העם, אשר פעלו תחת ההנחה כי הקב"ה תיכנן להעביר להם את כל הדברות ישירות, ביקשו ממשה שישמש כמתווך ביניהם. משה הסכים מאחר וזו הייתה התוכנית לאורך כל הדרך.</point> |
<point><b>"מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱ-לֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל"</b> – רמב"ן טוען כי מילים אלה מתייחסות לשיחה בין א-לוהים לבין משה, אשר התרחשה במהלך שלושת ימי ההכנה להתגלות.<fn>ראו אבן עזרא ואחרים לעיל. ישנה אפשרות כי רמב"ן הסביר כך את הפסוק, אף על פי שלטענתו, משה אכן דיבר במהלך הדברות, מכיוון שפעל תחת ההנחה כי הפסוק מתייחס לשיחה בעלת אופי הדדי, בה א-לוהים ומשה משיבים זה לזה.</fn></point> | <point><b>"מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱ-לֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל"</b> – רמב"ן טוען כי מילים אלה מתייחסות לשיחה בין א-לוהים לבין משה, אשר התרחשה במהלך שלושת ימי ההכנה להתגלות.<fn>ראו אבן עזרא ואחרים לעיל. ישנה אפשרות כי רמב"ן הסביר כך את הפסוק, אף על פי שלטענתו, משה אכן דיבר במהלך הדברות, מכיוון שפעל תחת ההנחה כי הפסוק מתייחס לשיחה בעלת אופי הדדי, בה א-לוהים ומשה משיבים זה לזה.</fn></point> | ||
<point><b>"בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ"</b> – על פי רמב"ן, פסוק זה מתייחס למתן הדברות עצמם. ה' אמר למשה כי כאשר העם יחווה נבואה וישמע את הקב"ה מדבר, לא תהיה לו ברירה אלא להכיר בכך שה' אכן מדבר עם משה תכופות. כך, אמונתו של העם, הן במשה והן בא-לוהים, תתחזק.</point> | <point><b>"בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ"</b> – על פי רמב"ן, פסוק זה מתייחס למתן הדברות עצמם. ה' אמר למשה כי כאשר העם יחווה נבואה וישמע את הקב"ה מדבר, לא תהיה לו ברירה אלא להכיר בכך שה' אכן מדבר עם משה תכופות. כך, אמונתו של העם, הן במשה והן בא-לוהים, תתחזק.</point> | ||
Version as of 21:56, 18 June 2019
עשרת הדברים: ישירות מהקב"ה או דרך משה?
גישות פרשניות
סקירה
התגלותו של ה' במעמד הר סיני מוצגת בתורה באופנים שונים ואף סותרים, דבר המוליד גישות פרשניות שונות לשאלה: האם העם קיבל את עשרת הדיברות מה' או ממשה? לתשובות השונות לשאלה זו השלכות חשובות לגבי מטרת ההתגלות הא-לוהית בסיני כולה.
בקצה האחד של הספקטרום, רמב"ם ורד"צ הופמן מתרכזים בפסוקים בהם משה מוצג כמתווך, וטוענים כי העם שמע רק את קולו של ה' ולא הצליח להבין דבר ממילותיו. משה, אם כן, פעל כמתווך, או כמתרגם, לכל עשרת הדברות. מגישות אלו נובע כי מטרת ההתגלות לא היתה להחדיר בעם אמונה בה', אלא דווקא ללמדם להאמין בנבואותיו של משה. בקצה האחר, רשב"ם, אבן עזרא, ואחרים, מתרכזים בתיאורי הפרשה כמפגש "פנים לפנים". בהתאם לכך, הם מניחים כי ה' תקשר עם העם ישירות, והעביר להם את כל עשרת הדברות במטרה לחזק את אמונתם בא-לוהים.
ישנן גם גישות הנמצאות בתווך שבין שני הקצוות הללו, כדוגמת רש"י, רמב"ן, ואחרים. פרשנים אלו מחפשים לפתור את הסתירה שבין הפסוקים על ידי אימוץ עמדת ביניים, הגורסת כי ניתן לחלק את עשרת הדברות לשתי קבוצות. את שני הדברות הראשונים, קיבלו העם ישירות מפיו של הקב"ה, אך הם נזקקו למשה על מנת שיסביר להם את השמונה הנותרים. רמב"ן מסביר כי היתה מטרה כפולה להתגלות בסיני. ההתגלות נועדה להחדיר אמונה בה' מצד אחד, ולהחדיר אמונה במשה כנביא מצד שני. יסודות האמונה, אם כן, התקבלו ישירות מפי ה', ושאר הדברות הועברו על ידי משה, אשר מנקודה זו ואילך שימש כמורה לעם בכל הנוגע לחוקי הא-ל ומצוות התורה.
לא הבינו אף דיבר
על פי עמדה זו, העם שמע רק את קולו של ה', אך לא הבין את פשר מילותיו כלל. משה, אם כן, נצרך לתפקד כמתווך בין הקב"ה לבין העם במהלך כל עשרת הדברות. הפרשנים חלוקים בשאלה האם קולו של ה' אותו שמע העם היה מיועד להם, או שהם רק האזינו לשיחה שהתרחשה בין ה' ומשה.
שמעו את שיחתו של ה' עם משה
העם הקשיב כאשר ה' אמר את עשרת הדברות למשה, אך הוא שמע רק את רחשי הקול הא-לוהי, ולא הצליח להבין את פשר מילותיו כלל.
מקורות:
אולי רבי עקיבא במכילתא דרבי ישמעאל,1 רמב"ם,2 ר' אברהם בן הרמב"ם
מטרת ההתגלות בסיני – רמב"ם סובר כי המטרה המרכזית של ההתגלות לא היתה להחדיר אמונה בה',3 אלא דווקא ללמד את העם להאמין בנבואותיו של משה. הדרך הטובה ביותר להשיג מטרה זו היתה לתת לעם לצפות בזמן שה' דיבר אל משה, מנהיגם. סברה זו מסתמכת על מילותיו של הקב"ה, "הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם".
נבואה להמונים – עמדתו של רמב"ם יונקת מאמונתו כי נבואה לעולם אינה יכולה להיות מיועדת לכולם, ללא התחשבות ביכולתם ורמתם הרוחנית. לדעתו, העם לא היה מוכן או מסוגל להבין את ה'. יש לציין כי רמב"ם אינו פוסל את האפשרות כי אנשים מסוימים, כדוגמת אהרן ובניו, יכלו להבין חלקים מהנאמר, בהתאם לרמתם הרוחנית.
תפקידו של משה – מאחר והעם לא היה ברמה נבואית גבוהה מספיק בכדי להבין את ה', הוא דיבר רק למשה, אשר לאחר מכן העביר את דברי ה' לשאר העם.
"פָּנִים בְּפָנִים" – ביטוי זה מקשה במיוחד על עמדה זו, מכיוון שעל פי פרשנים אלו, לא התרחש מפגש "פָּנִים בְּפָנִים" כלל, זאת מאחר והעם רק הקשיב כאשר ה' דיבר אל משה ואפילו אז, הוא לא הצליח להבין את פשר מילותיו.4 רמב"ם מסביר כי המילים "פָּנִים בְּפָנִים" מתייחסים לתחושת הבהירות אותה חווה העם כאשר קלט את קול א-לוהים ללא תיווך של מלאך.5 כלומר, אף כי העם רק שמע את קולו של ה', הקול נשמע ישירות, ולא דרך שליח. במובן זה, ניתן לכנות את המפגש "פָּנִים בְּפָנִים".
"אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ה' וּבֵינֵיכֶם" – פסוק זה מתפרש כפשוטו, כמתייחס לתפקידו של משה כמתווך במהלך מתן הדברות עצמם.
"בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ" – פסוק זה תומך בעמדה המוצגת, שכן אין כאן שום התייחסות לכוונה כלשהי של ה' לדבר ישירות אל העם, אלא רק שהם יקשיבו בעוד הקב"ה מדבר אל משה.
"קוֹל דְּבָרִים אַתֶּם שֹׁמְעִים" – כדי לתמוך בעמדתם, הפרשנים מציינים כי בפסוקים רבים בספר דברים בהם מתוארת ההתגלות, ישנן התייחסויות חוזרות לקולות שהעם שמע, אך לא למילים כלשהן. ראו דברים ד׳:י"ב, ד׳:ל״ג-ל״ו, ה׳:י״ט-כ״ב.6
"מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱ-לֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל" – רמב"ם מציע כי מילים אלו מתייחסות לתפקיד שהוטל על משה במהלך מתן הדברות, להעביר לעם כל אחת מן הדברות, בדיוק כפי ששמע אותה מפי ה'.7
"וַיֵּרֶד מֹשֶׁה אֶל הָעָם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם" – על פי גישה זו, פסוק זה מהווה הקדמה למתן עשרת הדברות מפי משה, אשר הובאו מיד לאחר מכן, מהפסוק הבא ואילך.8
"וַיְדַבֵּר אֱ-לֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים" – רמב"ם מניח כי אף שהדבר לא נאמר מפורשות, משה הינו קהל היעד בפסוק זה, ואליו דיבר א-לוהים את כל הדברים.
"דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה" – המקורות אינם מתייחסים באופן ישיר לפחד העם, אך סביר כי היו טוענים שקול א-לוהים לבדו הספיק על מנת להפחיד אותם. משום כך, לאחר מתן הדברות, הם ביקשו כי בעתיד, משה יקבל את דבר ה' באופן פרטי. לולא העם היה מפחד, יתכן כי היו שומעים את כל השיחות שהתנהלו בין א-לוהים למשה.
לשון יחיד – רמב"ם מסביר כי מכיוון שה' דיבר רק אל משה, הוא דיבר בלשון יחיד ("לְךָ", "עָשִׂיתָ", "תִּגְנֹב" וכו'), ולא בלשון רבים, כפי שניתן היה לצפות שיעשה במידה והיה מדבר אל כל העם.
מעבר מגוף ראשון לגוף שלישי – סביר כי גישה זו מייחסת את המעבר מגוף ראשון לשלישי לשיקולים ספרותיים ואינה מייחסת לו חשיבות יתירה.9
"אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום" – רמב"ם מסביר כי חז"ל מתכוונים באמירה זו ששני הדברות הראשונים היו "מצוות שכליות" והעם הצליחו להגיע לתבונות אלה בכוח שכלם הישר,10 מבלי שיצטרכו למשה שישמש כמתווך להסביר להם אותם.
שמעו את קול ה' ישירות
על פי גישה זו, ה' דיבר עם העם ישירות, אך מפאת המרחק ביניהם, העם הצליח לשמוע רק קולות, ולא להבין מילים ברורות.
מקורות: רד"צ הופמן
תפקידו של משה – מאחר והעם לא היה קדוש מספיק בכדי להתקרב מאוד לה', הם עמדו רחוק יותר מאשר משה. כך, למרות שה' דיבר אל העם ישירות, משה שימש כמתרגם, מסר לעם את כל מה שלא שמעו, והסביר את כל מה שלא הבינו.11
מטרת ההתגלות בסיני – מאחר וה' יכל ליצור תרחיש בו כל העם שומע אותו על אף המרחק ביניהם, עמדתו של רד"צ הופמן הגיונית רק במידה ומניחים כי ה' מיקם בכוונה תחילה את משה קרוב יותר אליו, ובכך אילץ אותו לשמש כמתרגם, בעוד הוא עצמו מדבר אל עם ישראל כולו. בדרך זו, הקב"ה וידא כי העם יכיר במשה כנביא, ובמקביל, על ידי החיבור שנוצר בין העם לבינו, עורר את אמונתם בו.
נבואה להמונים – רד"צ הופמן מציע כי העם היה ברמת קדושה נמוכה יותר מאשר משה, ולכן נאלצו לעמוד רחוק יותר ממנו. כתוצאה מכך יכולותיהם הנבואיות היו פחותות יותר.
"פָּנִים בְּפָנִים" – רד"צ הופמן היה יכול לטעון כי המפגש נחשב "פָּנִים בְּפָנִים" מאחר וה' פנה אל העם כולו בדבריו ולא אל משה בלבד.
"אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ה' וּבֵינֵיכֶם" – פסוק זה מובן על דרך הפשט, כמתייחס לתפקידו של משה כמתווך הנמצא בין ה' לבין העם, הן מבחינת מיקומו הפיזי על הר סיני, והן מבחינת תפקידו כמתרגם במהלך מתן הדברות.
"בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ" – על פי רד"צ הופמן, ה' אומר למשה בפסוק זה כי הוא יתגלה אליו בפני העם כולו, כך שלא יוכלו להטיל ספק יותר בנבואותיו. אין הכוונה כאן כי ה' לא דיבר אל העם ישירות, אלא רק כי מיקומו של משה כמתווך יגביר את אמונתם במשה.
"קוֹל דְּבָרִים אַתֶּם שֹׁמְעִים" – על מנת לחזק את עמדתו, נעזר רד"צ הופמן בפסוקים בספר דברים בהם מודגשת העובדה כי העם שמע רק את הקול הא-לוהי ולא את מילותיו. ראו דברים ד׳:י"ב, ד׳:ל״ג-ל״ו, ו-ה׳:י״ט-כ״ב.12
"מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱ-לֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל" – על פי רד"צ הופמן, פסוק זה מתייחס לדיאלוג של משה עם א-לוהים בשמות י״ט:י"ט-כ״ה ולא למתן הדברות. זאת כיוון שרק כאשר ניתנות האזהרות מתרחשת שיחה בה א-לוהים עונה למשה. במהלך מתן הדברות עצמם, לעומת זאת, משה פשוט חוזר אחר מילותיו של ה' אל העם. ולכן, דברי הקב"ה במהלך מתן הדברות לא היוו תגובה למשה ואינן הולמות את התיאור של "יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל".13
"וַיֵּרֶד מֹשֶׁה אֶל הָעָם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם" – רד"צ הופמן טוען כי פסוק זה מתייחס למסירת אזהרותיו של ה' אל העם, ולא למתן הדברות.
"וַיְדַבֵּר אֱ-לֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים" – על פי רד"צ הופמן, א-לוהים אכן אמר את כל עשרת הדברות אל העם. עם זאת, היה צורך במתווך על מנת שדברי ה' יובנו במלואם.
צורת יחיד – סביר כי רד"צ הופמן לא ייחס חשיבות מיוחדת לעובדה כי הדברות נאמרו בלשון יחיד ולא בלשון רבים. זאת מכיוון שישנם מקרים רבים בתורה בהם ה' דיבר אל העם כולו והתייחס אליהם כיחידה אחת.14 לכן, אין בכך ראיה מספקת על מנת להוכיח כי דברי ה' כוונו למשה בלבד.
"דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה" – פחד העם – רד"צ הופמן מניח כי אירוע זה התרחש לאחר מתן הדברות ומציע כי לולא העם פחד, הקב"ה היה מעביר להם גם את שאר המצוות באופן זה. רב הופמן אפילו מציע את האופציה כי התוכנית המקורית הייתה שלאחר מתן הדברות, העם יתקרב ואולי אף יעלה אל מרומי הר סיני וישתתף בכריתת הברית על המצוות.
מעבר מגוף ראשון לגוף שלישי – רד"צ הופמן מסכים כאן עם עמדתו של אבן עזרא (להלן) כי המעבר מגוף ראשון לגוף שלישי אינו משמעותי, שכן "משפט אנשי לשון הקודש לדבר ככה".
הבינו את כל עשרת הדברות
על פי גישה זו, העם שמע את כל עשרת הדברות מפי ה' והבין את כולם. פרשנים התומכים בעמדה זו נחלקים בשאלה האם ה' כיוון את דבריו אל העם או אל משה.
ה' דיבר אל משה
ה' דיבר אל משה בלבד, אך הוא התכוון שהעם כולו יאזין לשיחתם.
מטרת ההתגלות בסיני – על פי גישה זו, להתגלות היתה מטרה כפולה, לעורר אמון במשה כשליח הא-ל מצד אחד, ולחזק את אמונת העם בא-לוהים מצד שני. המטרה הראשונה הושגה בכך שה' כיוון את דבריו אל משה, ובכך רומם אותו למעמד גבוה יותר משאר האומה. המטרה השניה הושגה בכך שהעם שמע את הקב"ה מדבר.
נבואה להמונים – פרשנים הדוגלים בעמדה זו מניחים כי כל אדם יכול לקבל נבואה, ואפילו ללא הכנות נרחבות, אם זהו רצון הא-לוהים. עם זאת, ר' מימון מציין כי כל אדם חווה את ההתגלות באופן שונה, בהתאם לרמתו הרוחנית.16
תפקידו של משה – ר' סעדיה טוען כי, בנוסף למעמד הייחודי לו זכה משה בהיותו הנמען של דבר ה', הוא גם חזר ופירש לעם את כל אחד מהדברות לאחר שה' אמר אותם.17
"פָּנִים בְּפָנִים" – ביטוי זה מהווה קושי מסוים לתומכים בגישה זו, שכן בדרך כלל, אירוע בו אדם רק מאזין לשיחה שהתרחשה בין אחרים (במקרה זה בין הקב"ה לבין משה), לא יתואר כמפגש "פָּנִים בְּפָנִים". ניתן לתרץ כי הביטוי מתכוון כאן רק להדגיש כי חרף מיקומם, העם הבין את מילותיו של ה' בבירור, כאילו נאמרו פנים אל פנים ממש.
"אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ה' וּבֵינֵיכֶם לְהַגִּיד לָכֶם אֶת דְּבַר ה'" – על פי ר' סעדיה, ביטוי זה מתייחס לתפקידו של משה במהלך ההתגלות עצמה, שכן משה היה ממוקם פיזית בין העם לבין הא-לוהים, זאת על מנת שיוכל לחזור על דבר ה' בפניהם.18
"בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ" – ר' סעדיה מסביר פסוק זה על דרך הפשט. נאומו של ה' כוון אל משה לבדו, והעם רק האזין לשיחתם. כך יצא שהעם יכל לשמוע את דבר הא-לוהים, ובמקביל להעריך את גדולתו של משה.
"וַיְדַבֵּר אֱ-לֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה" – ר' מימון מציע כי קהל היעד של משפט זה אינו מפורש מכיוון שמילותיו של ה' כאן כוונו לכל הנוכחים, כולל משה, אהרן, והאומה בכללותה. הקב"ה דיבר אל כולם (על אף שמילותיו כוונו אל משה). עמדה זו עושה שימוש במילה "כָּל" כראייה לכך שכל עשרת הדברות נאמרו על ידי א-לוהים לכולם.19
"מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱ-לֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל" – ר' סעדיה מקשר בין פסוק זה לבין פסוק קודם "בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ", ובכך רומז שהוא חושב כי גם פסוק זה מתייחס למתן הדברות מפי הא-ל.20 הוא טוען כי מטרתו של הפסוק הינו להבהיר לקורא כי, על מנת ששיחתם של ה' ומשה תישמע מעל קול השופר, הם היו מוכרחים לדבר בקול רם.21 לעומת זאת, ר' מימון, הסבור כי משה לא דיבר כלל במהלך הדברות, יכל להבין פסוק זה כמתייחס לשיחתם הקודמת של משה והקב"ה, אשר תוארה בפסוקים כ'-כ"ה.
"דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה" – פחד העם – על פי גישה זו, אירוע זה מובא במקומו הכרונולוגי הנכון, שכן הוא התרחש רק לאחר שה' סיים לומר לעם את כל עשרת הדברות.
מעבר מגוף ראשון לגוף שלישי – עמדה זו תסכים עם גישתו של אבן עזרא (להלן) כי המעבר מגוף ראשון לגוף שלישי אינו משמעותי, שכן זהו תופעה נפוצה במקרא.
ה' דיבר אל העם ישירות
על פי עמדה זו, ה' דיבר אל העם עצמו, והעם, ולא משה, היה קהל היעד של הדברות כולם.
מקורות: יוספוס, חז"ל בשיר השירים רבה ופסיקתא רבתי, תנחומא (בובר), ר' יהודה הלוי, רשב״ם, אבן עזרא, רלב"ג, אברבנאל, שד"ל
מטרת ההתגלות בסיני
- על פי עמדה זו, מטרת ההתגלות הייתה ללמד את העם להאמין בא-לוהים, כמו שכתוב בספר דברים "אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי ה' הוּא הָאֱ-לֹהִים".22 התגלות המונית בקנה מידה כה נרחב הינה מאורע יוצא דופן בהיסטוריה האנושית ומהווה את אחת ההוכחות החזקות ביותר למציאות הבורא ולמקורה הא-לוהי של התורה.23
- על פי שד"ל, ישנה אפשרות כי להתגלות היתה מטרה כפולה, לעורר אמונה הן בא-לוהים והן במשה. על ידי כך שהעם שמע את ה' מדבר אל משה לפני הדברות עצמם (ראו פירוט בהמשך), העם הבין את מעמדו הנבואי הרם של משה, ובכך ששמעו בעצמם את ה' מדבר במהלך מתן הדברות, אמונתם בא-לוהים התחזקה.
נבואה להמונים – הפרשנים הדוגלים בעמדה זו מניחים כי כל אדם יכול להתנבא, ואפילו בלי הכנות נרחבות. אף על פי כן, רוב הפרשנים מניחים כי ישנה הגבלה כלשהי באשר לרמה הנבואית אליה היו יכולים העם להגיע. כך, ר' יוסי בר חנינא כותב במדרש תנחומא כי כל אדם תפס את מילות הא-לוהים בהתאם לרמתו הנבואית. רלב"ג ואברבנאל מדגישים כי העם יכל לחוות את ההתגלות רק בחושיהם הפיזיים, ושמעו קול ממשי (ולא רוחני).24
תפקידו של משה – על פי מקורות אלו, למשה לא היה תפקיד משמעותי בהתגלות. כמו כל שאר העם, משה פשוט שמע את דבר הא-לוהים. על פי אברבנאל ושד"ל, אפילו ברמה הפיזית משה היה ממוקם יחד עם שאר העם במרגלות ההר ולא היה מוגבה מהם כלל.25
"פָּנִים בְּפָנִים" – הפרשנים מבינים שביטוי זה מתייחס למפגש חסר התיווך, אשר התרחש בין ה' לבין העם. ר' לוי מתאר במדרש תנחומא את חווית העם כחוויה בה כל אדם הרגיש כאילו א-לוהים פונה אליו באופן אישי.
"אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ה' וּבֵינֵיכֶם" – על פי רוב הפרשנים, פסוק זה מתייחס לתפקידו של משה כמתווך לאחר סיום מתן הדברות, כאשר הוא העביר לעם את שאר מצוות התורה.26 לחלופין, התומכים בעמדה זו יכולים לטעון, כפי שטען הרמב"ן כי פסוק זה מתייחס לתפקידו של משה לפני מתן הדברות, שכן הוא העביר לעם את כל הוראותיו של ה' והכין אותם לקראת קבלת הנבואה.
"וַיְדַבֵּר אֱ-לֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה" – אבן עזרא מציע כהוכחה לעמדתו את השימוש של הטקסט המקראי במילים "כָּל הַדְּבָרִים".27 שד"ל מוסיף מספר הוכחות מספר דברים ד׳:י"ב -י"ג, ד׳:ל״ו, ה׳:י״ט-כ"א, אשר מכולם ניתן להסיק כי ה' דיבר מלים ברורות (ולא רק השמיע קולות) אל העם.
"בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ"
- דיבר אל כולם – על פי אבן עזרא, כוונת פסוק זה היא לא שה' דיבר אל משה לבדו, אלא רק שכאשר הקב"ה דיבר אל משה (ואל העם כולו), מעמדו כנביא אומת. העם פקפק בנבואותיו של משה בעבר, מאחר וסבר כי אדם אשר קיבל נבואה אינו יכול להמשיך לחיות. לכן, ה' אומר למשה שכאשר העם יראה אותו מדבר אל משה במהלך מתן הדברות, לא תהיה להם ברירה אלא להכיר בעובדה כי טעו בהנחותיהם וכי משה היה דובר אמת.
- שינוי בתוכנית – על פי הרלב"ג ואברבנאל, ה' תיכנן במקור לדבר אל משה לבדו ושהעם רק ישמע את שיחתם, ובכך יוגבר אמונם במשה כנביא. משה לאחר מכן הבהיר להקב"ה כי העם מעדיף שלא יהיה מתווך, ורוצה במפגש פנים אל פנים. כתוצאה מבקשה זו, הקב"ה חזר בו מתוכניתו המקורית.28
- לפני מתן הדברות – שד"ל טוען כי פסוק זה מתייחס לשיחה אשר התרחשה בין ה' לבין משה לפני מתן הדברות.
"דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה" – פחד העם – על פי הפרשנים התומכים בעמדה זו, סצנה זו ממוקמת במקומה הכרונולוגי הנכון והתרחשה רק לאחר שה' סיים לומר את כל עשרת הדברות. על פי רשב"ם, אבן עזרא, ורלב"ג, לולא פחד העם, ה' היה מעביר להם ישירות את כל תרי"ג המצוות, בלי תיווכו של משה.29
"כִּי יְרֵאתֶם מִפְּנֵי הָאֵשׁ וְלֹא עֲלִיתֶם בָּהָר"
- על פי אבן עזרא, משה אומר כאן כי העם פחד מן האש, אף על פי שכלל לא עלו בהר.
- התומכים בעמדה זו יכולים גם לטעון כי התכנית המקורית (לולא פחד העם) הייתה שהעם יעלה אל הר סיני לאחר מתן הדברות וישמע את שאר תרי"ג המצוות הן מנקודת תצפית גבוהה יותר והן ברמה רוחנית גבוהה יותר.30
"מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱ-לֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל"
- לפני מתן הדברות – על פי אבן עזרא, אברבנאל, ושד"ל,31 הפסוק מתייחס לשיחה שהתרחשה בין א-לוהים למשה לפני מתן הדברות, ולכן אינו מעניק מידע כלל לגבי האופן בו א-לוהים העביר את הדברות עצמם.32
- לפני ובמהלך הדברות – רלב"ג טוען כי פסוק זה מתייחס הן לדבר א-לוהים לפני מתן הדברות, והן למתן הדברות עצמם.33 התיאור של משה מדבר מתייחס לשיחתם המקדימה, אך התיאור של א-לוהים מדבר "בְקוֹל" יכול להתייחס לשני ההתרחשויות.34
- במהלך הדברות – ר' אליעזר מציע כי הפסוק מתייחס למתן הדברות בלבד, וכוונתו היא שלפני שא-לוהים דיבר אל העם, הוא חיכה שמשה יגיד לו שהעם מוכן להתגלות.35
מעבר מגוף ראשון לגוף שלישי – אבן עזרא מסביר כי מעברים בין גוף ראשון לגוף שלישי נפוצים בטקסט המקראי, והוא נותן מספר דוגמאות לכך.36 בנוסף לכך, אבן עזרא נותן הסבר למקום המדויק בו התרחש המעבר. הוא מציע כי לאחר שהעם קיבל עליו את מרותו של ה' בשני הדברות הראשונים, הקב"ה היה יכול בהמשך הדברות להתייחס לעצמו כא-לוהי עם ישראל בגוף שלישי.
הבינו רק שני דברות
העם כולו קיבל רק שני דברות ישירות מה'. הפרשנים חלוקים בשאלה כיצד העם קיבל את שמונה הדברות הנוספים.
שמונה רק מפי משה
מכיוון שהעם פחד, ה' הפסיק לדבר אליהם באופן ישיר לאחר שני הדברות הראשונים, ובמקום זה דיבר רק אל משה, אשר מסר לעם את שמונה הדברות הנותרים.
מקורות: ר' ישמעאל בבבלי מכות, ר' המנונא בבבלי הוריות, ר' יהושע בשיר השירים רבה, תרגום ירושלמי (יונתן), ר' יהושע בן לוי בפסיקתא רבתי, רש״י, ר' יוסף בכור שור.37
תפקידו של משה – משה תפקד כמתווך בשמונה הדברות האחרונים, ומסר לעם את הדברות הללו במקום ה'.
מדוע התרחש המעבר? על פי הפרשנים התומכים בעמדה זו, התוכנית המקורית הייתה שהקב"ה יאמר את כל עשרת הדברות ישירות אל העם. אולם, לאחר שה' מסר לעם את שני הדיברות הראשונים, העם נתקף פחד וביקש ממשה שיתווך ביניהם.
"פָּנִים בְּפָנִים" – ביטוי זה מתאר את שני הדברות הראשונים, אותם שמע העם ישירות מפי הקב"ה.
"אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ה' וּבֵינֵיכֶם" – פסוק זה מתייחס לשמונה הדברות האחרונים, בהם משה שימש כמתווך והעביר לעם את דברי ה'.
"דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה" – פחד העם – על פי הפרשנים, התרחשות זו אירעה בין הדיבר השני לשלישי. הפסוק ממוקם שלא בהקשרו המקורי על מנת שלא לקטוע את הרצף העלילתי, ועל מנת שהדברות יתקבלו כרשימה אחת מתמשכת. ר' יוסף בכור שור מוסיף כי לולא פחד העם, הוא יכל לשמוע את כל הדברות ישירות מהקב"ה. אפשרות נוספת היא, שה' מעולם לא תיכנן לומר לעם יותר משני דברות מבלי כל קשר לפחד שלהם.38
"כִּי יְרֵאתֶם מִפְּנֵי הָאֵשׁ וְלֹא עֲלִיתֶם בָּהָר" – מפסוק זה משתמע שלולא נתקף העם בפחד הם היו עולים את הר סיני. דבר זה מקשה על התומכים בגישה זו, שכן לטעמם, העם הביע פחדיו במהלך הדברות, ובזמן ההתגלות נאסר עליהם לעלות את הר סיני, בין אם פחדו ובין אם לאו. לכן, ייתכן שהתומכים בגישה זו נדרשים לתרץ, כפי שעשה אבן עזרא (לעיל), כי כוונת הפסוק היא שלמרות שהעם כלל לא עלה אל ההר, הוא עדיין פחד.39
מעבר מגוף ראשון לגוף שלישי – על מנת לאשש גישה זו, ר' יוסף קרא מצביע על כך שמתרחש מעבר מגוף ראשון לגוף שלישי הישר לאחר סיום הדיבר השני. אם זוהי הנקודה בה משה החל לדבר, ההתייחסות לא-לוהים בגוף שלישי מובנת לחלוטין.
"מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱ-לֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל" – רש"י מסביר כי כאשר משה העביר לעם את שמונה הדברות, א-לוהים חיזק את עוצמת קולו של משה על מנת שכל העם ישמע אותו.40
"וַיְדַבֵּר אֱ-לֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים" – אבן עזרא טוען כנגד עמדה זו כי מהמילה "כָּל" משתמע כי לא התרחש שינוי באופן העברת הדיברות לעם. רש"י מסביר כי הפסוק בא ללמד כי, במקור, א-לוהים אמר את כל עשרת הדברות בו-זמנית ורק אחר כך הוא הפריד ביניהם.
"וַיְדַבֵּר אֱ-לֹהִים... לֵאמֹר" – רש"י יכל להציע כי קהל היעד של דבר הא-לוהים נותר עמום, משום שהיו שני קהלי יעד נפרדים, אחד לאחר השני. א-לוהים דיבר קודם אל העם כולו, ולאחר מכן אל משה לבד.
"בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ" – פסוק זה מקשה על הנוקטים בעמדה זו כיוון שהם גורסים כי התוכנית המקורית לא היתה לדבר למשה לבד, אלא אל האומה כולה. הם יכולים להסביר כי הפסוק מתייחס לשיחתם המקדימה של הקב"ה ומשה, בה ה' מסר למשה הוראות לקראת ההתגלות, והעם האזין להם.
מטרת ההתגלות בסיני – פרשנים אלו יכולים לטעון כי מטרת ההתגלות היתה להחדיר בעם אמונה בא-לוהים, ולאו דווקא אמון בנבואותיו של משה. לולא העם היה נכנע לפחדיו, משה לא היה משחק תפקיד מרכזי בהתגלות כלל.
נבואה להמונים – הפרשנים מניחים כי א-לוהים לפעמים מעניק כוחות נבואיים גם לאלו שלא עברו הכנה משמעותית ואינם בעלי ניסיון נבואי.
בשמונה שמעו רק קול
ה' אמר לעם גם את שמונה הדברות הנותרים, אך העם רק שמע את קול א-לוהים ולא הבין את פשר מילותיו במהלך דברות אלו. על כן, העם נזקק למשה שיתרגם את דבר הא-לוהים בשמונה הדברות האחרונים.
מקורות: רמב"ן
מדוע התרחש המעבר? רמב"ן מציע כי ה' רצה מלכתחילה שמשה יסביר לעם את שמונה הדברות האחרונים, על מנת שתיווכח בפניהם מעמדו הנבואי הנשגב. בנוסף לכך, את שני הדברות הראשונים, הקב"ה רצה להעביר לעם באופן ישיר, שכן דברות אלו משמשים כעיקרי אמונה ומהוות בסיס להבנת שאר התורה.41
"פָּנִים בְּפָנִים" – על פי רמב"ן, העם שמע את כל עשרת הדברות "פָּנִים בְּפָנִים", אך הבין רק את שני הדברות הראשונים.
"אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ה' וּבֵינֵיכֶם" – ביטוי זה מתייחס לתפקידו של משה כמתווך במהלך חלקה השני של ההתגלות, כאשר משה הסביר לעם את שמונה הדברות האחרונים.
מעבר מגוף ראשון לגוף שלישי – רמב"ן משתמש במעבר לגוף שלישי על מנת להוכיח כי אכן התרחש שינוי בדובר, ומשה הוא זה שאמר את שמונה הדברות האחרונים.
"וַיְדַבֵּר אֱ-לֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים" – המילה "כָּל" היא המניעה את רמב"ן להציע כי למעשה, העם שמע את כל הדברות מפי א-לוהים (גם אם העם לא הבין את כולם).
"דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה" – פחד העם – רמב"ן טוען כי התרחשות זו אירעה לפני מתן הדברות. לפני שה' החל לדבר, העם התרחק מן ההר יותר משנצטרך וביקש כי משה ישמש כמתווך ביניהם.42 רמב"ן טוען כי התיאור הדומה בספר דברים המספר על פחד זקני העם, מתייחס למעשה לתקרית אחרת, אשר אירעה במהלך מתן הדברות. זקני העם, אשר פעלו תחת ההנחה כי הקב"ה תיכנן להעביר להם את כל הדברות ישירות, ביקשו ממשה שישמש כמתווך ביניהם. משה הסכים מאחר וזו הייתה התוכנית לאורך כל הדרך.
"מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱ-לֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל" – רמב"ן טוען כי מילים אלה מתייחסות לשיחה בין א-לוהים לבין משה, אשר התרחשה במהלך שלושת ימי ההכנה להתגלות.43
"בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ" – על פי רמב"ן, פסוק זה מתייחס למתן הדברות עצמם. ה' אמר למשה כי כאשר העם יחווה נבואה וישמע את הקב"ה מדבר, לא תהיה לו ברירה אלא להכיר בכך שה' אכן מדבר עם משה תכופות. כך, אמונתו של העם, הן במשה והן בא-לוהים, תתחזק.
מטרת ההתגלות בסיני – להתגלות הית מטרה כפולה, לחזק את אמונת העם הן בא-לוהים והן במשה כנביא. מטרה שנייה זו הייתה הכרחית מכיוון שהוטל על משה התפקיד להעביר לעם את שאר מצוות התורה.
נבואה להמונים – על פי עמדה זו, כל אדם יכול לחוות התגלות, ואפילו ללא הכנות מספקות, במידה וזהו רצון א-לוהים.
