כבר במאה הראשונה לספירה, פרשנים כפילון התייחסו להקבלות הרבות שבין סיפור המבול בבראשית ו׳-ט׳ לבין תיאורי הבריאה בבראשית א׳-ב׳.1 בעוד ההקבלות הניגודיות מדגישות כיצד המבול היווה היפוך של תהליך הבריאה, ההקבלות המשלימות מדגימות כיצד היצירה מחדש של העולם לאחר המבול, הייתה מעין חיקוי של הבריאה המקורית.2
היפוך תהליך הבריאה
בסוף פרשת בראשית (ו':ו'-ז'), ה' מביע חרטה ברורה על שיצר את האדם ("וַיִּנָּחֶם ה' כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם", "כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם"), ומחליט לחזור בו ממעשיו הקודמים על ידי השמדת המין האנושי ("אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי"). קווי דימיון נוספים בין תיאורי השמדת העולם בפרשת נוח לבין סיפור הבריאה המקורי, ניתן לראות בתוכן הדברים ולאו דווקא בלשון הפסוקים. למרות זאת, גם דימיונות אלו נועדו להדגיש את המובן מאליו, והוא שהמבול ביטל הרבה ממה שנוצר בבריאה המקורית.
המים שהופרדו התערבבו מחדש – ההפרדה המקורית של ה' בין מים עליונים לתחתונים מתבטלת, מאחר ומקור המבול הוא גם ממי הרקיע וגם ממי התהום.
היבשה שוקעת מחדש – בפרשת בראשית, קוויית המים למקום אחד מאפשרת להופעת היבשה, בעוד בפרשת נוח, המים מתפזרים מחדש על פני כל האדמה.
כולם מתים – בבראשית א' מתוארת יצירתן של הציפורים, החיות, הבהמות ובני האדם. בעוד בפרשת נוח, מתואר מותם של כל אלה.
נשמת החיים נכבית – בעוד בבראשית ב' מתוארת נפיחת נשמת החיים של ה' לבריאותיו, בבראשית ז', תוארת כבייתה של נשמת חיים זו.3
תיאור היווצרותם מחדש של החיים על פני האדמה, בחציו השני של סיפור המבול, מחזירה את הקורא אף היא לסיפור הבריאה המקורי. כאן, קווי הדימיון הרבים הינם ישירים ומדגישים כיצד ה' חידש את העולם, ונתן לאדם התחלה חדשה. קווי הדימיון בין שני התיאורים כוללים:
מצב העולם לפני הבריאה – בשני המקרים, לפני יצירתם של החיים, מים מלאו את הארץ, ורוח ריחפה על פניה.
תאריכים – בבראשית ח':י"ג מתואר כי מי המבול התייבשו ביום הראשון של החודש הראשון, אותו התאריך בדיוק בו העולם נברא.4
חלקי הבריאה וסידורה – שני הסיפורים מתייחסים במפורש להפרדת המים העליונים מן התחתונים, ולהופעת היבשה, הצמחים, מסמני הזמנים, הציפורים, החיות והאדם.5
ברכות – שני התיאורים מפרטים לגבי ברכות הרבייה בהם ה' בירך את הציפורים6 ואת בני האדם, וכן לגבי הבטחתו לאדם כי ישלוט על כל שאר החיות
ציווי לאכול – בבראשית א', ה' נותן לאדם לאכול מכל הצמחים, בעוד בבראשית ט', הוא מוסיף כי הם יכולים לאכול גם מן החי.7
הגבלות – בשני הסיפורים, ה' אוסר על אכילת מאכלים מסויימים. בבראשית ב', נאסר על אדם לאכול מפרי עץ הדעת, בעוד בבראשית ט', ה' מזהיר כנגד אכילת דם החיות.
עיסוקו של האדם – האיש הראשון נקרא "אָדָם" והוא צווה לעבוד את האדמה. בדומה לכך, נוח נקרא "אִישׁ הָאֲדָמָה", ולאחר תום המבול, הוא נוטע כרם.
על מנת לקבוע האם ההקבלות הללו הינן רמיזות מכוונות או פשוט קווי דימיון מקריים, יש לתת את הדעת על מספר ההקבלות וצפיפותם, על רמת הדימיון הלשוני, ועל הייחודיות היחסית של הביטויים או הרעיונות המשותפים.8 במקרה זה, ישנם קווי דימיון רבים בין שני הסיפורים, אך יש לבחון מקרוב את היקף החפיפה הלשונית ואת נדירות הביטויים המשותפים בתורה בכללותה:
רוח על פני המים – הרעיון של רוח העוברת על פני המים מופיע רק בסיפור הבריאה, במבול, ובקריעת ים סוף. בנוסף, הביטוי "עַל פְּנֵי הַמָּיִם" מופיע, מלבד שני הסיפורים הללו,9 רק בשמות ל"ג:כ ובקהלת י"א:א'.
הפרדת המים או התערבבותם – על אף שאין דימיון לשוני בין תיאורי ההפרדה/התערבבות של המים העליונים והתחתונים, רק בשני הסיפורים האלו הרעיון הזה מופיע כלל.10 בנוסף, המילה "תְּהוֹם" מופיעה בשני הסיפורים,11 ומופיעה בשני הסיפורים הללו שלוש פעמים, מתוך חמשת הופעותיה בתורה כולה.12
אירועי הבריאה – אין דימיון משמעותי במילים בהם משתמשים לתיאור שני האירועים, ורוב המילים אינן ייחודיות לסיפורים הללו.
שמיים וארץ – ה"יַבָּשָׁה" בבראשית א' נקראת בבראשית ו'-ט' "אֲדָמָה" או "אָרֶץ".13 ניתן היה לצפות לכך, כיוון שהטקסט המקראי מצהיר כי לאחר הופעתם, ה' קורא ליבשה "אֶרֶץ".14 בדומה לכך, המילה "רָקִיעַ" הוחלפה ב"שָׁמָיִם", שמה החדש.
צמחייה – ישנה רק רמיזה לחידוש הצמחייה באזכור של ענף עץ הזית, אשר אינו מתכתב ישירות עם רשימת הצמחים המפיעה בבראשית: "דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע עֵץ פְּרִי".
חיות – ההתייחסות המשולבת לציפורים, חיות, בהמות, ודגים אינה ייחודית לפסוקים הללו.15
"לְמִינוֹ" / "לְמִינֵהוּ" – מונח זה ייחודי במידת מה, ומופיע רק בצד רשימת החיות והצמחים שנבראו בבראשית, רשימת החיות שנכנסו לתיבה, ורשימת המאכלים האסורים בויקרא י"א ודברים י"ד.
ברכות – הלשון בה נאמרו שתי הברכות האלו כמעט זהה לחלוטין. יתר על כן, הביטוי "פְּרוּ וּרְבוּ" מופיע רק בשתי הפרקים הללו, בנוסף לירמיהו כ"ג:ג' ויחזקאל ל"ו:י"א.16
"נִשְׁמַת חַיִּים" – ביטוי זה מופיע רק בבריאת האדם בבראשית א', ובהשמדת העולם בבראשית ז'.
ניגודים
בנוסף להקבלות הרבות בין הסיפורים, ישנם גם ניגודים רבים ביניהם:
התערבות אקטיבית/ פסיבית – בסיפור הבריאה בבראשית א', ה' משחק תפקיד אקטיבי בכל שלב בבריאה, מצווה בכל יום שהיבט אחר של העולם יווצר. בסיפור הבריאה, לעומת זאת, אף על שה' זוכר את נוח ומתחיל את התהליך בכך שמשלח רוח על פני המים, נדמה כי כל מה שמגיע לאחר מכן מתפתח בתהליך טבעי.
Duration of creation – Bereshit 1 gives the impression that Hashem originally made the world in a mere seven days,17 with each new form of life generated instantaneously upon command. In contrast, the re-creation of the world takes many months, with the waters receding gradually rather than immediately.18
Absence of fish – All of the created beings mentioned in Bereshit 1 appear in the Flood narrative with the exception of fish and other water creatures. Does the absence of fish here suggest that they had not been destroyed in the Flood (and thus, there was no need to replenish their populations)?19
Evaluation of Creation – In Bereshit 1, after each day of Creation Hashem observes that his handiwork "was good". In Bereshit 6, on the other hand, Hashem's realization that "רַבָּה רָעַת הָאָדָם" leads Him to bring the Flood. Even after the Flood, Hashem still concludes that "יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו", this time leading to the promise never again to destroy the world.
Creation of man – In the original Creation story, man is created last, as Hashem's grand finale. After the Flood, in contrast, man emerges into the new world before the animals. Does the difference in order hint to some change in the status of man, or is the change insignificant, relating, instead to practical considerations?
Food permitted – After the Deluge, man is allowed to eat from living creatures,20 while originally only vegetation had been allowed. What led to this change? For elaboration, see Permission to Eat Meat.
מסקנה
On the most basic level, the many similarities between the accounts show that the Flood and its aftermath were both an undoing and redoing of creation. Although man sinned grievously, Hashem does not give up on him, but rather gives the world a fresh start, creating it anew and returning it to its innocent beginnings.21 The new world though is not created in exactly the same manner as the first, and Hashem's view of and relationship to man changes. The miraculous nature of the original construction is replaced by a much more natural development, and Hashem is more distant.
