Difference between revisions of "The Flood Story and Biblical Criticism/0/he"

From AlHaTorah.org
Jump to navigation Jump to search
m
m (Text replacement - "Seforno" to "Sforno")
 
(45 intermediate revisions by 2 users not shown)
Line 5: Line 5:
 
<div class="overview">
 
<div class="overview">
 
<h2>סקירה</h2>
 
<h2>סקירה</h2>
−
<p>At first glance, the story of the Flood appears to contain several doublings and inner contradictions.&#160; Source critics point to these as proof that the Torah's Flood narrative is the composite work of a later editor who conflated supposed earlier and contradictory versions of the story without reconciling their inconsistencies. &#160;The Flood story is further viewed by them as one of the strongest corroborations of the validity of the Documentary Hypothesis as a whole.</p>
+
<p>במבט ראשון, נדמה כי סיפור המבול מכיל בתוכו כפילויות רבות וניגודים פנימיים רבים. ישנם מבקרי מקרא הרואים בדברים הללו הוכחות לכך שסיפור המבול הכתוב בתורה הינו תוצר של עבודת הרכבה של עורך מאוחר יותר, אשר איחד כמה מסמכים שונים שהכילו גירסאות שונות לסיפור המבול, אך לא יישב את הסתירות ביניהם. מבקרי המקרא רואים בסיפור המבול את אחת ההוכחות החזקות ביותר לשיטת התעודות באופן כללי.</p>
−
<p>The analysis below examines some of the flaws inherent in the source critical approach to the Flood narrative.&#160; Building on traditional exegesis, this article then attempts to demonstrate how an understanding of Biblical literary style and structure helps dissolve most of the perceived difficulties, leaving a coherent, consistent, and flowing narrative.</p></div>
+
<p>הניתוח המובא בהמשך, בוחן כמה מן הליקויים הטבועים בגישתם של מבקרי המקרא לסיפור המבול. לאחר מכן, בהסתמכות על פרשנות מסורתית, המאמר מנסה להדגים כיצד הבנת הסגנון הספרותי והמבני של המקרא עוזרת לפתור את רוב הקשיים העולים מן הפסוקים, ומשאירה אותנו בסופו של דבר עם סיפור לכיד, עקבי, וזורם.</p></div>
 
<h2>הקדמה</h2>
 
<h2>הקדמה</h2>
−
<p>במבט ראשון, נדמה כי סיפור המבול ותוצאותיו, כפי שמתואר בבראשית ו'-ט', מלא בסתירות ובניגודים, כשכמעט כל מרכיב עיקרי בפרקים ו'-ז' מוזכר פעמיים. יתר על כן, נדמה שישנן סתירות פנימיות בתיאור כמות החיות בתיבה, אופי המבול, ואורכו. בואו&#160;נצלול&#160;לעומקן של&#160;הסוגיות הללו:</p>
+
<p>במבט ראשון, נדמה כי סיפור המבול ותוצאותיו, המתואר בבראשית ו'-ט', מכיל סתירות וניגודים רבים, וכן&#160;שכמעט כל מרכיב מרכזי בפרקים ו'-ז' מוזכר פעמיים לפחות. יתר על כן, נדמה שישנן סתירות פנימיות בתיאור כמות החיות בתיבה, אופי המבול, ואורכו. במאמר זה אנו נצלול לעומקן של הסוגיות הללו:</p>
 
<p><span style="color: #800000;"><b>כפילויות, לכאורה:</b></span></p>
 
<p><span style="color: #800000;"><b>כפילויות, לכאורה:</b></span></p>
 
<ul>
 
<ul>
−
<li><b>בני נוח&#160;–&#160;</b>הן ב<a href="Bereshit5-32" data-aht="source">ה׳:ל״ב</a>, והן ב<a href="Bereshit6-9-13" data-aht="source">ו׳:י'</a>,&#160;רשומים בניו של נוח</li>
+
<li><b>בני נח – </b>הן ב<a href="Bereshit5-32" data-aht="source">ה׳:ל״ב</a>, והן ב<a href="Bereshit6-9-13" data-aht="source">ו׳:י'</a>, מצויינים&#160;שמותיהם של בני נח.</li>
−
<li><b>שחיטות וגזר דינה –&#160;</b>ב<a href="Bereshit6-1-8" data-aht="source">ו׳:א׳-ח׳</a> ושוב ב<a href="Bereshit6-9-13" data-aht="source">ו׳:ט׳-י״ג</a>&#160;התורה מתארת את השחיטות של המין האנושי, את החלטת ה' להרוס את העולם, ואת צדיקותו של נוח.</li>
+
<li><b>שחיתות וגזר דינה –&#160;</b>ב<a href="Bereshit6-1-8" data-aht="source">ו׳:א׳-ח׳</a> ושוב ב<a href="Bereshit6-9-13" data-aht="source">ו׳:ט׳-י״ג</a>&#160;התורה מתארת את השחיתות המאפיינת את&#160;המין האנושי, את החלטתו של ה' להרוס את העולם, ואת צדיקותו של נח.</li>
−
<li><b>הציווי להיכנס לתיבה&#160;–&#160;</b>ב<a href="Bereshit6-17-22" data-aht="source">בראשית ו׳:י״ז-כ״ב</a> מתוארות הבטחתו של ה' להציל את נוח ואת החיות, ציוויו לאסוף את החיות לתיבה, וכן מופיע תיאור כללי של היענותו של נוח לציווי. נדמה כי ב<a href="Bereshit7-1-5" data-aht="source">ז׳:א׳-ה׳</a> ישנה חזרה על כל הדברים הללו.</li>
+
<li><b>הציווי להיכנס לתיבה&#160;–&#160;</b>ב<a href="Bereshit6-17-22" data-aht="source">בראשית ו׳:י״ז-כ״ב</a> מתוארות: הבטחתו של ה' להציל את נח ואת החיות, ציוויו לאסוף את החיות לתיבה, וכן מופיע תיאור כללי של היענותו של נח לציווי. נדמה כי ב<a href="Bereshit7-1-5" data-aht="source">ז׳:א׳-ה׳</a> ישנה חזרה על כל האלמנטים הללו.</li>
−
<li><b>היענותו של נוח&#160;–&#160;</b>הן ב<a href="Bereshit7-6-9" data-aht="source">ז׳:ו׳-ט׳</a> והן ב<a href="Bereshit7-10-16" data-aht="source">ז׳:י׳-ט״ז</a>&#160;ישנם תיאורים מפורטים יותר של היענותו של נוח לציווי הא-לוהי. שני התיאורים מציינים את גילו של נוח בתחילת המבול, את תחילת המבול, ואת כניסתם של נוח, של משפחתו ושל החיות לתיבה. שני התיאורים מסתיימים בהצהרה שנוח עשה את מה שה' ציווה עליו לעשות. בתוך החלק השני של <a href="Bereshit7-10-16" data-aht="source">ז׳:י׳-ט״ז</a>, ישנה, לכאורה, כפילות נוספת, שכן הן בפסוק ט"ו, והן בפסוק ט"ז, מצויין שהחיות נכנסו לתיבה בזוגות.</li>
+
<li><b>היענותו של נח&#160;–&#160;</b>הן ב<a href="Bereshit7-6-9" data-aht="source">ז׳:ו׳-ט׳</a> והן ב<a href="Bereshit7-10-16" data-aht="source">ז׳:י׳-ט״ז</a>&#160;ישנם תיאורים מפורטים יותר של היענותו של נח לציווי הא-לוהי. בשני התיאורים מצויין גילו של נח בעת תחילת המבול, את תאריך תחילת המבול, ואת כניסתם של נח, של משפחתו, ושל החיות לתיבה. שני התיאורים מסתיימים בהצהרה כי נח עשה את כל אשר הוטל עליו לעשות. בתוך החלק השני של <a href="Bereshit7-10-16" data-aht="source">ז׳:י׳-ט״ז</a>, ישנה, לכאורה, כפילות נוספת, שכן הן בפסוק ט"ו, והן בפסוק ט"ז, מצויין שהחיות נכנסו לתיבה בזוגות.</li>
 
<li><b>שיטפונות:</b></li>
 
<li><b>שיטפונות:</b></li>
 
<ul>
 
<ul>
 
<li>ארבעים ימי גשמים&#160;– הן&#160;<a href="Bereshit7-10-16" data-aht="source">ז':י"ב</a> והן&#160;<a href="Bereshit7-17-20" data-aht="source">ז':י"ז</a> מציינים שהגשמים נמשכו&#160;ארבעים יום.</li>
 
<li>ארבעים ימי גשמים&#160;– הן&#160;<a href="Bereshit7-10-16" data-aht="source">ז':י"ב</a> והן&#160;<a href="Bereshit7-17-20" data-aht="source">ז':י"ז</a> מציינים שהגשמים נמשכו&#160;ארבעים יום.</li>
 
<li>מים מתגברים&#160;– הן <a href="Bereshit7-17-20" data-aht="source">ז׳:י״ח-כ׳</a>, והן&#160;<a href="Bereshit7-21-24" data-aht="source">ז':כ"ד</a> מתארים את עליית מפלס המים.</li>
 
<li>מים מתגברים&#160;– הן <a href="Bereshit7-17-20" data-aht="source">ז׳:י״ח-כ׳</a>, והן&#160;<a href="Bereshit7-21-24" data-aht="source">ז':כ"ד</a> מתארים את עליית מפלס המים.</li>
−
<li>עליית התיבה&#160;– הן <a href="Bereshit7-17-20" data-aht="source">ז':י"ז </a>והן&#160;<a href="Bereshit7-17-20" data-aht="source">ז׳:י״ח</a> מתארים את&#160;התיבה נישאת מעלה על ידי מי המבול.</li>
+
<li>עליית התיבה&#160;– הן <a href="Bereshit7-17-20" data-aht="source">ז':י"ז </a>והן&#160;<a href="Bereshit7-17-20" data-aht="source">ז׳:י״ח</a> מתארים את&#160;התיבה הנישאת מעלה על ידי מי המבול.</li>
 
</ul>
 
</ul>
−
<li><b>מוות&#160;</b>– עובדת מותם של כל הדברים החיים מוזכרת תכופות, בין היתר ב<a href="Bereshit7-21-24" data-aht="source">ז':כ"א</a>, <a href="Bereshit7-21-24" data-aht="source">כ"ב</a>, ו<a href="Bereshit7-21-24" data-aht="source">כ"ג</a>.</li>
+
<li><b>מוות&#160;</b>– עובדת&#160;מיתתם&#160;של כל בעלי החיים מוזכרת תכופות, בין היתר ב<a href="Bereshit7-21-24" data-aht="source">ז':כ"א</a>, <a href="Bereshit7-21-24" data-aht="source">כ"ב</a>, ו<a href="Bereshit7-21-24" data-aht="source">כ"ג</a>.</li>
 
</ul>
 
</ul>
 
<p><span style="color: #800000;"><b>סתירות, לכאורה:</b></span></p>
 
<p><span style="color: #800000;"><b>סתירות, לכאורה:</b></span></p>
 
<ul>
 
<ul>
−
<li><b>שניים לעומת שבעה</b>&#160;– ב<a href="Bereshit6-17-22" data-aht="source">ו':י"ט-כ"א</a>&#160;כתוב ששתי חיות מכול מין נכנסו לתיבה, ולא נוצרה הבחנה כלשהי בין החיות הטהורות לטמאות. לעומת זאת, ב<a href="Bereshit7-1-5" data-aht="source">ז':ב'-ג'</a>, מתואר הציווי הא-לוהי על פיו יש להכניס לתיבה שבעה זוגות מכול מין של החיות הטהורות<fn>אף על פי שנוח צווה לקחת שבעה זוגות של ציפורים, סטטוס טהרתם לא מוזכר בטקסט. ראו בהמשך את הסברו של רד"צ הופמן להשמטה זו.</fn>, אך רק זוג אחד מכול מין של החיות הטמאות. ב<a href="Bereshit7-6-9" data-aht="source">ז':ח'-ט'</a>, בדומה לכך, ישנה חלוקה בין החיות הטהורות לטמאות, אך מצויין רק שהחיות הגיעו לתיבה בזוגות. לבסוף, ב<a href="Bereshit7-10-16" data-aht="source">ז':ט"ו-ט"ז</a>, מצויין שהחיות הגיעו לתיבה בזוגות, ואין שום התייחסות לרמת טוהרתם.</li>
+
<li><b>שניים לעומת שבעה</b>&#160;– ב<a href="Bereshit6-17-22" data-aht="source">ו':י"ט-כ"א</a>&#160;כתוב ששתי חיות מכל מין נכנסו לתיבה,&#160;ואין כל הבחנה בין החיות הטהורות לטמאות. לעומת זאת, ב<a href="Bereshit7-1-5" data-aht="source">ז':ב'-ג'</a>, מתואר הציווי הא-לוהי על פיו יש להכניס לתיבה שבעה זוגות מכל מין של חיות טהורות<fn>אף על פי שנח צווה לקחת שבעה זוגות של ציפורים, סטטוס טהרתם לא מוזכר בטקסט. ראו בהמשך את הסברו של רד"צ הופמן להשמטה זו.</fn>, אך רק זוג אחד מכל מין של חיות טמאות. בדומה לכך, ב<a href="Bereshit7-6-9" data-aht="source">ז':ח'-ט'</a>, ישנה חלוקה בין החיות הטהורות לטמאות, אך מצויין רק שהחיות הגיעו לתיבה בזוגות. לבסוף, ב<a href="Bereshit7-10-16" data-aht="source">ז':ט"ו-ט"ז</a>, מצויין שהחיות הגיעו לתיבה בזוגות,&#160;אך אין שום התייחסות לסטטוס טהרתם.</li>
−
<li><b>יום הכניסה לתיבה&#160;–&#160;</b>נדמה כי לפי&#160;<a href="Bereshit7-6-9" data-aht="source">ז':ז'</a> ו<a href="Bereshit7-10-16" data-aht="source">ז':י'</a>, נוח נכנס לתיבה שבעה ימים לפני תחילת המבול, בעוד מ<a href="Bereshit7-10-16" data-aht="source">ז':י"ג</a>&#160;ניתן&#160;להבין כי הוא נכנס לתיבה רק ביום בו התחילו הגשמים ממש.</li>
+
<li><b>יום הכניסה לתיבה&#160;–&#160;</b>נדמה כי לפי&#160;<a href="Bereshit7-6-9" data-aht="source">ז':ז'</a> ו<a href="Bereshit7-10-16" data-aht="source">ז':י'</a>, נח נכנס לתיבה שבעה ימים לפני תחילת המבול, בעוד מ<a href="Bereshit7-10-16" data-aht="source">ז':י"ג</a>&#160;ניתן&#160;להסיק כי הוא נכנס לתיבה רק ביום בו&#160;החל&#160;המבול.</li>
−
<li><b>מקור המים&#160;–&#160;</b><a href="Bereshit7-10-16" data-aht="source">ז':י"א</a>&#160;מתאר&#160;הן את פתיחת שערי השמיים והן את בקיעת התהומות, בעוד ב<a href="Bereshit7-10-16" data-aht="source">ז':י"ב</a> מצויינים רק גשמים.</li>
+
<li><b>מקור המים&#160;–&#160;</b><a href="Bereshit7-10-16" data-aht="source">ז':י"א</a>&#160;מציין את פתיחת שערי השמיים ואת בקיעת התהומות כמקורות המים של המבול, בעוד ב<a href="Bereshit7-10-16" data-aht="source">ז':י"ב</a>&#160;מוזכרים רק גשמים.</li>
−
<li><b>ארבעים או מאה חמישים יום&#160;–&#160;</b>שני פסוקים (<a href="Bereshit7-10-16" data-aht="source">ז':י"ב</a> ו<a href="Bereshit7-17-20" data-aht="source">ז':י"ז</a>)&#160;מתארים&#160;תקופת גשמים שארכה ארבעים יום, בעוד שני פסוקים אחרים (<a href="Bereshit7-21-24" data-aht="source">ז':כ"ד</a> ו<a href="Bereshit8-1-5" data-aht="source">ח':ג'</a>) מתארים תקופה בת מאה חמישים ימים, בה&#160;מפלס&#160;המים עלה.</li>
+
<li><b>ארבעים או מאה חמישים יום&#160;–&#160;</b>שני פסוקים (<a href="Bereshit7-10-16" data-aht="source">ז':י"ב</a> ו<a href="Bereshit7-17-20" data-aht="source">ז':י"ז</a>)&#160;מתארים&#160;תקופת גשמים שארכה ארבעים יום, בעוד שני פסוקים אחרים (<a href="Bereshit7-21-24" data-aht="source">ז':כ"ד</a> ו<a href="Bereshit8-1-5" data-aht="source">ח':ג'</a>)&#160;מתייחסים&#160;לתקופה בת מאה חמישים יום, בה&#160;מפלס&#160;המים עלה.</li>
−
<li><b>עורב או יונה&#160;–&#160;</b>בעוד ב<a href="Bereshit8-6-14" data-aht="source">ח':ז'</a>&#160;מצויין שנוח שילח עורב על מנת שיבדוק את מצב המבול, ב<a href="Bereshit8-6-14" data-aht="source">ח':ח'-י"ב</a>&#160;מתואר שהוא&#160;שילח יונה.</li>
+
<li><b>עורב או יונה&#160;–&#160;</b>בעוד ב<a href="Bereshit8-6-14" data-aht="source">ח':ז'</a>&#160;מצויין שנח שלח עורב על מנת שיבדוק את מפלס מי המבול, ב<a href="Bereshit8-6-14" data-aht="source">ח':ח'-י"ב</a>&#160;מתואר שהוא&#160;שלח יונה.</li>
 
</ul>
 
</ul>
  
 
<h2>גישת ביקורת המקרא</h2>
 
<h2>גישת ביקורת המקרא</h2>
−
<p>תומכי&#160;שיטת&#160;התעודות טוענים כי ישנו הסבר פשוט לכל הקשיים המצויינים לעיל. לדעתם, התורה היא פרי חיבורו של עורך (או מספר עורכים) אשר חיבר מספר גירסאות סותרים של המבול, אשר במקור היוו מסמכים עצמאיים. על פי התיאוריה הזו, בתהליך העריכה&#160;השתמרו כל הגירסאות השונות לסיפור, ובכך נוצר טקסט מלא בסתירות ובכפילויות. למטרת הניתוח הנוכחי, אנו נשתמש באחד היישומים הפופולריים ביותר של התיאוריה הזו, זו של ר. פרידמן,<fn>ר. א. פרידמן, The Bible with Sources Revealed (ניו יורק, תשס"ג): 47-42. חסידי שיטת התעודות חלוקים לעיתים תכופות בינם לבין עצמם לגבי שיוך הפסוקים השונים למקורות השונים, אולם, רבות מחלוקות המסמכים הבסיסיות ומהשיטות, מוסכמות על ידי כולם.</fn> והטבלה הבאה תתאר את חלוקת סיפור המבול על פי למקורותיו השונים.&#160;</p>
+
<p>תומכי&#160;שיטת&#160;התעודות טוענים כי ישנו הסבר פשוט לכל הקשיים המצויינים לעיל. לדעתם, התורה היא פרי יצירתו של עורך (או מספר עורכים) אשר חיבר (או חיברו) יחדיו מספר גירסאות שונות לסיפור המבול, כשכל אחת מהן&#160;היוותה במקור&#160;מסמך עצמאי. על פי התיאוריה הזו, בתהליך העריכה השתמרו כלל הגירסאות השונות לסיפור, וכך נוצר טקסט רווי סתירות וכפילויות בלתי ניתנות לפתירה. למטרת הניתוח הנוכחי, אנו נשתמש באחד היישומים הפופולריים ביותר של התיאוריה הזו, זו של ר. פרידמן,<fn>ר. א. פרידמן, The Bible with Sources Revealed (ניו יורק, תשס"ג): 47-42. חסידי שיטת התעודות חלוקים לעיתים תכופות בינם לבין עצמם לגבי שיוך הפסוקים השונים למקורות השונים. אולם, רובם מסכימים לגבי רבות מן החלוקות הבסיסיות, וכן לגבי שיטות העבודה הבסיסיות.</fn> והטבלה הבאה תציג את שיטתו בחלוקת סיפור המבול&#160;למקורותיו השונים.&#160;</p>
 
<table lang="he" dir="rtl">
 
<table lang="he" dir="rtl">
  
 
<tr>
 
<tr>
−
<td style="width: 50%; text-align: center;"><b>שם הוויה – "J"&#8207; ("non-P")</b></td>
+
<td style="width: 50%; text-align: center;"><b>שם הוויה – &#8207; ("non-P") "J"</b></td>
 
<td style="text-align: center;"><b>שם א-להות – "P"</b></td>
 
<td style="text-align: center;"><b>שם א-להות – "P"</b></td>
 
</tr>
 
</tr>
 
<tr>
 
<tr>
−
<td><b>פרק ו</b><br/>(א) וַיְהִי כִּי הֵחֵל הָאָדָם לָרֹב עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּבָנוֹת יֻלְּדוּ לָהֶם. (ב) וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ. (ג) וַיֹּאמֶר י״י לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה. (ד) הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵם וְגַם אַחֲרֵי כֵן אֲשֶׁר יָבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים אֶל בְּנוֹת הָאָדָם וְיָלְדוּ לָהֶם הֵמָּה הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם אַנְשֵׁי הַשֵּׁם. (ה) וַיַּרְא י״י כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכׇל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כׇּל הַיּוֹם. (ו) וַיִּנָּחֶם י״י כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ. (ז) וַיֹּאמֶר י״י אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם. (ח) וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי י״י.</td>
+
<td><b>פרק ו</b><br/>(א) וַיְהִי כִּי הֵחֵל הָאָדָם לָרֹב עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּבָנוֹת יֻלְּדוּ לָהֶם. (ב) וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱ-לֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ. (ג) וַיֹּאמֶר י״י לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה. (ד) הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵם וְגַם אַחֲרֵי כֵן אֲשֶׁר יָבֹאוּ בְּנֵי הָאֱ-לֹהִים אֶל בְּנוֹת הָאָדָם וְיָלְדוּ לָהֶם הֵמָּה הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם אַנְשֵׁי הַשֵּׁם. (ה) וַיַּרְא י״י כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכׇל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כׇּל הַיּוֹם. (ו) וַיִּנָּחֶם י״י כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ. (ז) וַיֹּאמֶר י״י אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם. (ח) וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי י״י.</td>
−
<td><b>פרק ו</b><br/>(ט) נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ. (י) וַיּוֹלֶד נֹחַ שְׁלֹשָׁה בָנִים אֶת שֵׁם אֶת חָם וְאֶת יָפֶת. (יא) וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס. (יב) וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה כִּי הִשְׁחִית כׇּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ. (יג) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ. (יד) עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת הַתֵּבָה וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכֹּפֶר. (טו) וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה אֹתָהּ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אַמָּה אֹרֶךְ הַתֵּבָה חֲמִשִּׁים אַמָּה רׇחְבָּהּ וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה קוֹמָתָהּ. (טז) צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה וְאֶל אַמָּה תְּכַלֶּנָּה מִלְמַעְלָה וּפֶתַח הַתֵּבָה בְּצִדָּהּ תָּשִׂים תַּחְתִּיִּם שְׁנִיִּם וּשְׁלִשִׁים תַּעֲשֶׂהָ. (יז) וַאֲנִי הִנְנִי מֵבִיא אֶת הַמַּבּוּל מַיִם עַל הָאָרֶץ לְשַׁחֵת כׇּל בָּשָׂר אֲשֶׁר בּוֹ רוּחַ חַיִּים מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם כֹּל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ יִגְוָע. (יח) וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּךְ וּבָאתָ אֶל הַתֵּבָה אַתָּה וּבָנֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ. (יט) וּמִכׇּל הָחַי מִכׇּל בָּשָׂר שְׁנַיִם מִכֹּל תָּבִיא אֶל הַתֵּבָה לְהַחֲיֹת אִתָּךְ זָכָר וּנְקֵבָה יִהְיוּ. (כ) מֵהָעוֹף לְמִינֵהוּ וּמִן הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ מִכֹּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה לְמִינֵהוּ שְׁנַיִם מִכֹּל יָבֹאוּ אֵלֶיךָ לְהַחֲיוֹת. (כא) וְאַתָּה קַח לְךָ מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל וְאָסַפְתָּ אֵלֶיךָ וְהָיָה לְךָ וְלָהֶם לְאׇכְלָה. (כב) וַיַּעַשׂ נֹחַ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים כֵּן עָשָׂה.</td>
+
<td><b>פרק ו</b><br/>(ט) נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת הָאֱ-לֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ. (י) וַיּוֹלֶד נֹחַ שְׁלֹשָׁה בָנִים אֶת שֵׁם אֶת חָם וְאֶת יָפֶת. (יא) וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱ-לֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס. (יב) וַיַּרְא אֱ-לֹהִים אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה כִּי הִשְׁחִית כׇּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ. (יג) וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים לְנֹחַ קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ. (יד) עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת הַתֵּבָה וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכֹּפֶר. (טו) וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה אֹתָהּ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אַמָּה אֹרֶךְ הַתֵּבָה חֲמִשִּׁים אַמָּה רׇחְבָּהּ וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה קוֹמָתָהּ. (טז) צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה וְאֶל אַמָּה תְּכַלֶּנָּה מִלְמַעְלָה וּפֶתַח הַתֵּבָה בְּצִדָּהּ תָּשִׂים תַּחְתִּיִּם שְׁנִיִּם וּשְׁלִשִׁים תַּעֲשֶׂהָ. (יז) וַאֲנִי הִנְנִי מֵבִיא אֶת הַמַּבּוּל מַיִם עַל הָאָרֶץ לְשַׁחֵת כׇּל בָּשָׂר אֲשֶׁר בּוֹ רוּחַ חַיִּים מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם כֹּל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ יִגְוָע. (יח) וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּךְ וּבָאתָ אֶל הַתֵּבָה אַתָּה וּבָנֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ. (יט) וּמִכׇּל הָחַי מִכׇּל בָּשָׂר שְׁנַיִם מִכֹּל תָּבִיא אֶל הַתֵּבָה לְהַחֲיֹת אִתָּךְ זָכָר וּנְקֵבָה יִהְיוּ. (כ) מֵהָעוֹף לְמִינֵהוּ וּמִן הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ מִכֹּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה לְמִינֵהוּ שְׁנַיִם מִכֹּל יָבֹאוּ אֵלֶיךָ לְהַחֲיוֹת. (כא) וְאַתָּה קַח לְךָ מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל וְאָסַפְתָּ אֵלֶיךָ וְהָיָה לְךָ וְלָהֶם לְאׇכְלָה. (כב) וַיַּעַשׂ נֹחַ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱ-לֹהִים כֵּן עָשָׂה.</td>
 
</tr>
 
</tr>
 
<tr>
 
<tr>
 
<td><b>פרק ז</b><br/>(א) וַיֹּאמֶר י״י לְנֹחַ בֹּא אַתָּה וְכׇל בֵּיתְךָ אֶל הַתֵּבָה כִּי אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה. (ב) מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה תִּקַּח לְךָ שִׁבְעָה שִׁבְעָה אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר לֹא טְהֹרָה הִוא שְׁנַיִם אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ. (ג) גַּם מֵעוֹף הַשָּׁמַיִם שִׁבְעָה שִׁבְעָה זָכָר וּנְקֵבָה לְחַיּוֹת זֶרַע עַל פְּנֵי כׇל הָאָרֶץ. (ד) כִּי לְיָמִים עוֹד שִׁבְעָה אָנֹכִי מַמְטִיר עַל הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה וּמָחִיתִי אֶת כׇּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. (ה) וַיַּעַשׂ נֹחַ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּהוּ י״י.<br/>(ז) וַיָּבֹא נֹחַ וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי בָנָיו אִתּוֹ אֶל הַתֵּבָה מִפְּנֵי מֵי הַמַּבּוּל.<br/>(י) וַיְהִי לְשִׁבְעַת הַיָּמִים וּמֵי הַמַּבּוּל הָיוּ עַל הָאָרֶץ.<br/>(יב) וַיְהִי הַגֶּשֶׁם עַל הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה.<br/>(טז) וַיִּסְגֹּר י״י בַּעֲדוֹ. (יז) וַיְהִי הַמַּבּוּל אַרְבָּעִים יוֹם עַל הָאָרֶץ וַיִּרְבּוּ הַמַּיִם וַיִּשְׂאוּ אֶת הַתֵּבָה וַתָּרׇם מֵעַל הָאָרֶץ. (יח) וַיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם וַיִּרְבּוּ מְאֹד עַל הָאָרֶץ וַתֵּלֶךְ הַתֵּבָה עַל פְּנֵי הַמָּיִם. (יט) וְהַמַּיִם גָּבְרוּ מְאֹד מְאֹד עַל הָאָרֶץ וַיְכֻסּוּ כׇּל הֶהָרִים הַגְּבֹהִים אֲשֶׁר תַּחַת כׇּל הַשָּׁמָיִם. (כ) חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה מִלְמַעְלָה גָּבְרוּ הַמָּיִם וַיְכֻסּוּ הֶהָרִים.<br/>(כב) כֹּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו מִכֹּל אֲשֶׁר בֶּחָרָבָה מֵתוּ. (כג) וַיִּמַח אֶת כׇּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ וַיִּשָּׁאֶר אַךְ נֹחַ וַאֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה.</td>
 
<td><b>פרק ז</b><br/>(א) וַיֹּאמֶר י״י לְנֹחַ בֹּא אַתָּה וְכׇל בֵּיתְךָ אֶל הַתֵּבָה כִּי אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה. (ב) מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה תִּקַּח לְךָ שִׁבְעָה שִׁבְעָה אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר לֹא טְהֹרָה הִוא שְׁנַיִם אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ. (ג) גַּם מֵעוֹף הַשָּׁמַיִם שִׁבְעָה שִׁבְעָה זָכָר וּנְקֵבָה לְחַיּוֹת זֶרַע עַל פְּנֵי כׇל הָאָרֶץ. (ד) כִּי לְיָמִים עוֹד שִׁבְעָה אָנֹכִי מַמְטִיר עַל הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה וּמָחִיתִי אֶת כׇּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. (ה) וַיַּעַשׂ נֹחַ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּהוּ י״י.<br/>(ז) וַיָּבֹא נֹחַ וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי בָנָיו אִתּוֹ אֶל הַתֵּבָה מִפְּנֵי מֵי הַמַּבּוּל.<br/>(י) וַיְהִי לְשִׁבְעַת הַיָּמִים וּמֵי הַמַּבּוּל הָיוּ עַל הָאָרֶץ.<br/>(יב) וַיְהִי הַגֶּשֶׁם עַל הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה.<br/>(טז) וַיִּסְגֹּר י״י בַּעֲדוֹ. (יז) וַיְהִי הַמַּבּוּל אַרְבָּעִים יוֹם עַל הָאָרֶץ וַיִּרְבּוּ הַמַּיִם וַיִּשְׂאוּ אֶת הַתֵּבָה וַתָּרׇם מֵעַל הָאָרֶץ. (יח) וַיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם וַיִּרְבּוּ מְאֹד עַל הָאָרֶץ וַתֵּלֶךְ הַתֵּבָה עַל פְּנֵי הַמָּיִם. (יט) וְהַמַּיִם גָּבְרוּ מְאֹד מְאֹד עַל הָאָרֶץ וַיְכֻסּוּ כׇּל הֶהָרִים הַגְּבֹהִים אֲשֶׁר תַּחַת כׇּל הַשָּׁמָיִם. (כ) חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה מִלְמַעְלָה גָּבְרוּ הַמָּיִם וַיְכֻסּוּ הֶהָרִים.<br/>(כב) כֹּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו מִכֹּל אֲשֶׁר בֶּחָרָבָה מֵתוּ. (כג) וַיִּמַח אֶת כׇּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ וַיִּשָּׁאֶר אַךְ נֹחַ וַאֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה.</td>
−
<td><b>פרק ז</b><br/>(ח) מִן הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אֵינֶנָּה טְהֹרָה וּמִן הָעוֹף וְכֹל אֲשֶׁר רֹמֵשׂ עַל הָאֲדָמָה. (ט) שְׁנַיִם שְׁנַיִם בָּאוּ אֶל נֹחַ אֶל הַתֵּבָה זָכָר וּנְקֵבָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֱלֹהִים אֶת נֹחַ.<br/>(יא) בִּשְׁנַת שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה לְחַיֵּי נֹחַ בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בַּיּוֹם הַזֶּה נִבְקְעוּ כׇּל מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ.<br/>(יג) בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה בָּא נֹחַ וְשֵׁם וְחָם וָיֶפֶת בְּנֵי נֹחַ וְאֵשֶׁת נֹחַ וּשְׁלֹשֶׁת נְשֵׁי בָנָיו אִתָּם אֶל הַתֵּבָה. (יד) הֵמָּה וְכׇל הַחַיָּה לְמִינָהּ וְכׇל הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ וְכׇל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ לְמִינֵהוּ וְכׇל הָעוֹף לְמִינֵהוּ כֹּל צִפּוֹר כׇּל כָּנָף. (טו) וַיָּבֹאוּ אֶל נֹחַ אֶל הַתֵּבָה שְׁנַיִם שְׁנַיִם מִכׇּל הַבָּשָׂר אֲשֶׁר בּוֹ רוּחַ חַיִּים. (טז) וְהַבָּאִים זָכָר וּנְקֵבָה מִכׇּל בָּשָׂר בָּאוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים<br/>(כא) וַיִּגְוַע כׇּל בָּשָׂר הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ בָּעוֹף וּבַבְּהֵמָה וּבַחַיָּה וּבְכׇל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ וְכֹל הָאָדָם.<br/>(כד) וַיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם עַל הָאָרֶץ חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם.</td>
+
<td><b>פרק ז</b><br/>(ח) מִן הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אֵינֶנָּה טְהֹרָה וּמִן הָעוֹף וְכֹל אֲשֶׁר רֹמֵשׂ עַל הָאֲדָמָה. (ט) שְׁנַיִם שְׁנַיִם בָּאוּ אֶל נֹחַ אֶל הַתֵּבָה זָכָר וּנְקֵבָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֱ-לֹהִים אֶת נֹחַ.<br/>(יא) בִּשְׁנַת שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה לְחַיֵּי נֹחַ בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בַּיּוֹם הַזֶּה נִבְקְעוּ כׇּל מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ.<br/>(יג) בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה בָּא נֹחַ וְשֵׁם וְחָם וָיֶפֶת בְּנֵי נֹחַ וְאֵשֶׁת נֹחַ וּשְׁלֹשֶׁת נְשֵׁי בָנָיו אִתָּם אֶל הַתֵּבָה. (יד) הֵמָּה וְכׇל הַחַיָּה לְמִינָהּ וְכׇל הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ וְכׇל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ לְמִינֵהוּ וְכׇל הָעוֹף לְמִינֵהוּ כֹּל צִפּוֹר כׇּל כָּנָף. (טו) וַיָּבֹאוּ אֶל נֹחַ אֶל הַתֵּבָה שְׁנַיִם שְׁנַיִם מִכׇּל הַבָּשָׂר אֲשֶׁר בּוֹ רוּחַ חַיִּים. (טז) וְהַבָּאִים זָכָר וּנְקֵבָה מִכׇּל בָּשָׂר בָּאוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱ-לֹהִים<br/>(כא) וַיִּגְוַע כׇּל בָּשָׂר הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ בָּעוֹף וּבַבְּהֵמָה וּבַחַיָּה וּבְכׇל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ וְכֹל הָאָדָם.<br/>(כד) וַיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם עַל הָאָרֶץ חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם.</td>
 
</tr>
 
</tr>
 
<tr>
 
<tr>
 
<td><b>פרק ח</b><br/>(ב) וַיִּכָּלֵא הַגֶּשֶׁם מִן הַשָּׁמָיִם. (ג) וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ הָלוֹךְ וָשׁוֹב<br/>(ו) וַיְהִי מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם וַיִּפְתַּח נֹחַ אֶת חַלּוֹן הַתֵּבָה אֲשֶׁר עָשָׂה.<br/>(ח) וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה מֵאִתּוֹ לִרְאוֹת הֲקַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. (ט) וְלֹא מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלָהּ וַתָּשׇׁב אֵלָיו אֶל הַתֵּבָה כִּי מַיִם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיִּקָּחֶהָ וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו אֶל הַתֵּבָה. (י) וַיָּחֶל עוֹד שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים וַיֹּסֶף שַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה מִן הַתֵּבָה. (יא) וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב וְהִנֵּה עֲלֵה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ וַיֵּדַע נֹחַ כִּי קַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ. (יב) וַיִּיָּחֶל עוֹד שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה וְלֹא יָסְפָה שׁוּב אֵלָיו עוֹד.<br/>(יג) וַיָּסַר נֹחַ אֶת מִכְסֵה הַתֵּבָה וַיַּרְא וְהִנֵּה חָרְבוּ פְּנֵי הָאֲדָמָה.<br/>(כ) וַיִּבֶן נֹחַ מִזְבֵּחַ לַי״י וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה וּמִכֹּל הָעוֹף הַטָּהוֹר וַיַּעַל עֹלֹת בַּמִּזְבֵּחַ. (כא) וַיָּרַח י״י אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ וַיֹּאמֶר י״י אֶל לִבּוֹ לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו וְלֹא אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת כׇּל חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי. (כב) עֹד כׇּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ.</td>
 
<td><b>פרק ח</b><br/>(ב) וַיִּכָּלֵא הַגֶּשֶׁם מִן הַשָּׁמָיִם. (ג) וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ הָלוֹךְ וָשׁוֹב<br/>(ו) וַיְהִי מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם וַיִּפְתַּח נֹחַ אֶת חַלּוֹן הַתֵּבָה אֲשֶׁר עָשָׂה.<br/>(ח) וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה מֵאִתּוֹ לִרְאוֹת הֲקַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. (ט) וְלֹא מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלָהּ וַתָּשׇׁב אֵלָיו אֶל הַתֵּבָה כִּי מַיִם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיִּקָּחֶהָ וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו אֶל הַתֵּבָה. (י) וַיָּחֶל עוֹד שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים וַיֹּסֶף שַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה מִן הַתֵּבָה. (יא) וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב וְהִנֵּה עֲלֵה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ וַיֵּדַע נֹחַ כִּי קַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ. (יב) וַיִּיָּחֶל עוֹד שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה וְלֹא יָסְפָה שׁוּב אֵלָיו עוֹד.<br/>(יג) וַיָּסַר נֹחַ אֶת מִכְסֵה הַתֵּבָה וַיַּרְא וְהִנֵּה חָרְבוּ פְּנֵי הָאֲדָמָה.<br/>(כ) וַיִּבֶן נֹחַ מִזְבֵּחַ לַי״י וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה וּמִכֹּל הָעוֹף הַטָּהוֹר וַיַּעַל עֹלֹת בַּמִּזְבֵּחַ. (כא) וַיָּרַח י״י אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ וַיֹּאמֶר י״י אֶל לִבּוֹ לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו וְלֹא אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת כׇּל חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי. (כב) עֹד כׇּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ.</td>
−
<td><b>פרק ח</b><br/>(א) וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְאֵת כׇּל הַחַיָּה וְאֶת כׇּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה וַיַּעֲבֵר אֱלֹהִים רוּחַ עַל הָאָרֶץ וַיָּשֹׁכּוּ הַמָּיִם. (ב) וַיִּסָּכְרוּ מַעְיְנֹת תְּהוֹם וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמָיִם<br/>(ג) וַיַּחְסְרוּ הַמַּיִם מִקְצֵה חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם. (ד) וַתָּנַח הַתֵּבָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ עַל הָרֵי אֲרָרָט. (ה) וְהַמַּיִם הָיוּ הָלוֹךְ וְחָסוֹר עַד הַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בָּעֲשִׂירִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ נִרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִים.<br/>(ז) וַיְשַׁלַּח אֶת הָעֹרֵב וַיֵּצֵא יָצוֹא וָשׁוֹב עַד יְבֹשֶׁת הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ.<br/>(יג) וַיְהִי בְּאַחַת וְשֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ חָרְבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ<br/>(יד) וּבַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּשִׁבְעָה וְעֶשְׂרִים יוֹם לַחֹדֶשׁ יָבְשָׁה הָאָרֶץ. (טו) וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל נֹחַ לֵאמֹר. (טז) צֵא מִן הַתֵּבָה אַתָּה וְאִשְׁתְּךָ וּבָנֶיךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ. (יז) כׇּל הַחַיָּה אֲשֶׁר אִתְּךָ מִכׇּל בָּשָׂר בָּעוֹף וּבַבְּהֵמָה וּבְכׇל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ [הַיְצֵא] (הוצא) אִתָּךְ וְשָׁרְצוּ בָאָרֶץ וּפָרוּ וְרָבוּ עַל הָאָרֶץ. (יח) וַיֵּצֵא נֹחַ וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי בָנָיו אִתּוֹ. (יט) כׇּל הַחַיָּה כׇּל הָרֶמֶשׂ וְכׇל הָעוֹף כֹּל רוֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ לְמִשְׁפְּחֹתֵיהֶם יָצְאוּ מִן הַתֵּבָה.</td>
+
<td><b>פרק ח</b><br/>(א) וַיִּזְכֹּר אֱ-לֹהִים אֶת נֹחַ וְאֵת כׇּל הַחַיָּה וְאֶת כׇּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה וַיַּעֲבֵר אֱ-לֹהִים רוּחַ עַל הָאָרֶץ וַיָּשֹׁכּוּ הַמָּיִם. (ב) וַיִּסָּכְרוּ מַעְיְנֹת תְּהוֹם וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמָיִם<br/>(ג) וַיַּחְסְרוּ הַמַּיִם מִקְצֵה חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם. (ד) וַתָּנַח הַתֵּבָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ עַל הָרֵי אֲרָרָט. (ה) וְהַמַּיִם הָיוּ הָלוֹךְ וְחָסוֹר עַד הַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בָּעֲשִׂירִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ נִרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִים.<br/>(ז) וַיְשַׁלַּח אֶת הָעֹרֵב וַיֵּצֵא יָצוֹא וָשׁוֹב עַד יְבֹשֶׁת הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ.<br/>(יג) וַיְהִי בְּאַחַת וְשֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ חָרְבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ<br/>(יד) וּבַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּשִׁבְעָה וְעֶשְׂרִים יוֹם לַחֹדֶשׁ יָבְשָׁה הָאָרֶץ. (טו) וַיְדַבֵּר אֱ-לֹהִים אֶל נֹחַ לֵאמֹר. (טז) צֵא מִן הַתֵּבָה אַתָּה וְאִשְׁתְּךָ וּבָנֶיךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ. (יז) כׇּל הַחַיָּה אֲשֶׁר אִתְּךָ מִכׇּל בָּשָׂר בָּעוֹף וּבַבְּהֵמָה וּבְכׇל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ [הַיְצֵא] (הוצא) אִתָּךְ וְשָׁרְצוּ בָאָרֶץ וּפָרוּ וְרָבוּ עַל הָאָרֶץ. (יח) וַיֵּצֵא נֹחַ וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי בָנָיו אִתּוֹ. (יט) כׇּל הַחַיָּה כׇּל הָרֶמֶשׂ וְכׇל הָעוֹף כֹּל רוֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ לְמִשְׁפְּחֹתֵיהֶם יָצְאוּ מִן הַתֵּבָה.</td>
 
</tr>
 
</tr>
  
 
</table>
 
</table>
−
<p>על פי חלוקה זו, ישנם שני סיפורי מבול שונים, גרסת "שם ההוויה" אשר מתארת מבול הנמשך ארבעים יום, וגרסת "שם א-לוהות", אשר מתארת מבול הנמשך כמעט שנה.<fn>פרידמן משייך את&#160;<a href="Bereshit5-32" data-aht="source">ה':ל"ב</a> ("וַיְהִי נֹחַ בֶּן חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד נֹחַ אֶת שֵׁם אֶת חָם וְאֶת יָפֶת") ואת&#160;<a href="Bereshit7-6-9" data-aht="source">ז':ו'</a> ("וְנֹחַ בֶּן שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וְהַמַּבּוּל הָיָה מַיִם עַל הָאָרֶץ") למקור *"ספר רשומות"* נוסף, ואת שלושת המילים הראשונות ב<a href="Bereshit6-9-13" data-aht="source">ו':ט'</a> ("אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ") לעורך.</fn> על ידי חלוקת הטקסט המקראי למספר מקורות, מבקרי מסמכים מנסים להסביר את הכפילויות ואת הסתירות הבאות:</p>
+
<p>על פי חלוקה זו, ישנם שני סיפורי מבול שונים, גרסת "J" אשר מתארת גשמים זועמים הנמשכים ארבעים יום, וגרסת "P", אשר מתארת מבול הנמשך כמעט שנה.<fn>פרידמן משייך את&#160;<a href="Bereshit5-32" data-aht="source">ה':ל"ב</a> ("וַיְהִי נֹחַ בֶּן חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד נֹחַ אֶת שֵׁם אֶת חָם וְאֶת יָפֶת") ואת&#160;<a href="Bereshit7-6-9" data-aht="source">ז':ו'</a> ("וְנֹחַ בֶּן שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וְהַמַּבּוּל הָיָה מַיִם עַל הָאָרֶץ") למקור "ספר רשומות" נוסף, ואת שלושת המילים הראשונות ב<a href="Bereshit6-9-13" data-aht="source">ו':ט'</a> ("אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ") לעורך.</fn> על ידי חלוקת הטקסט המקראי למספר מקורות, מבקרי המקרא מנסים להסביר את הכפילויות ואת הסתירות הבאות:</p>
 
<p><span style="color: #800000;"><b>כפילויות</b></span></p>
 
<p><span style="color: #800000;"><b>כפילויות</b></span></p>
 
<ul>
 
<ul>
−
<li><b>בני נוח&#160;–&#160;</b>אזכור אחד (<a href="Bereshit5-32" data-aht="source">ה׳:ל״ב</a>) משוייך לעורך, בעוד השני (<a href="Bereshit6-9-13" data-aht="source">ו׳:י'</a>) מזוהה עם המקור "שם א-לוהות".</li>
+
<li><b>בני נח&#160;–&#160;</b>איזכור אחד (<a href="Bereshit5-32" data-aht="source">ה׳:ל״ב</a>) משוייך לעורך, בעוד השני (<a href="Bereshit6-9-13" data-aht="source">ו׳:י'</a>) מזוהה עם המקור "P".</li>
−
<li><b>שחיטות המין האנושי וההחלטה להשמיד&#160;–&#160;</b>הפעם הראשונה בה מוזכרים עניינים אלו (<a href="Bereshit6-1-8" data-aht="source">ו׳:א׳-ח׳</a>) משוייכת ל"שם ההווייה" בעוד השנייה (<a href="Bereshit6-9-13" data-aht="source">ו׳:ט׳-י״ג</a>) משוייכת ל"שם א-לוהות"</li>
+
<li><b>שחיתות המין האנושי וההחלטה להשמיד&#160;–&#160;</b>הפעם הראשונה בה מוזכרים עניינים אלו (<a href="Bereshit6-1-8" data-aht="source">ו׳:א׳-ח׳</a>) משוייכת ל"J", בעוד השנייה (<a href="Bereshit6-9-13" data-aht="source">ו׳:ט׳-י״ג</a>) משוייכת ל"P".</li>
−
<li><b>הציווי להיכנס לתיבה</b>&#160;– התיאוריה הזו מבחינה בין שתי הציוויים הא-לוהיים בדבר הכניסה לתיבה, כשהאחד (<a href="Bereshit6-17-22" data-aht="source">ו׳:י״ז-כ״ב</a>) מזוהה עם "שם א-לוהות" והשני (<a href="Bereshit7-1-5" data-aht="source">ז׳:א׳-ה׳</a>) עם "שם ההוויה"</li>
+
<li><b>הציווי להיכנס לתיבה</b>&#160;– תיאוריה זו מבחינה בין שני הציוויים הא-לוהיים לגבי הכניסה לתיבה, כשהאחד (<a href="Bereshit6-17-22" data-aht="source">ו׳:י״ז-כ״ב</a>) מזוהה עם "P" והשני (<a href="Bereshit7-1-5" data-aht="source">ז׳:א׳-ה׳</a>) עם "J".</li>
−
<li><b>היענותו של נוח&#160;– </b>נוח נכנס לתיבה רק פעם אחת בכל אחד מן המקורות, מאחר ו<a href="Bereshit7-6-9" data-aht="source">ז׳:ז'</a>&#160;מזוהה על "שם הוויה" ו<a href="Bereshit7-10-16" data-aht="source">ז׳:י"ג</a>&#160;עם "שם א-לוהות" (<a href="Bereshit7-21-24" data-aht="source">ז':כ"ד</a>).</li>
+
<li><b>היענותו של נח&#160;– </b>נח נכנס לתיבה רק פעם אחת בכל אחד מן המקורות, מאחר ו<a href="Bereshit7-6-9" data-aht="source">ז׳:ז'</a>&#160;מזוהה עם "J" ו<a href="Bereshit7-10-16" data-aht="source">ז׳:י"ג</a>&#160;עם "P" (<a href="Bereshit7-21-24" data-aht="source">ז':כ"ד</a>).</li>
−
<li><b>שיטפונות –&#160;</b>האיזכורים המרובים לעליית מפלס המים נחלקים בין המקורות השונים, כשחלקם מזוהים עם "שם הוויה" (<a href="Bereshit7-17-20" data-aht="source">ז':י"ח-כ'</a>) וחלקם עם&#160;"שם א-לוהות"&#160;</li>
+
<li><b>שיטפונות –&#160;</b>האיזכורים המרובים לעליית מפלס המים נחלקים בין המקורות השונים, כשחלקם מזוהים עם "J" (<a href="Bereshit7-17-20" data-aht="source">ז':י"ח-כ'</a>) וחלקם עם&#160;"P" (<a href="Bereshit7-21-24" data-aht="source">ז':כ"ד</a>).&#160;</li>
−
<li><b>מוות&#160;–&#160;</b>הכפילות הרבה בנוגע למוות של כל היצורים הרבים מופחתת מאחר והפסוקים מתחלקים בין "שם אלוהות" (<a href="Bereshit7-21-24" data-aht="source">ז':כ"א</a>) ל"שם הוויה"&#160;(<a href="Bereshit7-21-24" data-aht="source">ז':כ"ב-כ"ג</a>).</li>
+
<li><b>מוות&#160;–&#160;</b>החזרתיות&#160;בדבר מותם של כל היצורים הרבים מופחתת מאחר והפסוקים מתחלקים בין "P" (<a href="Bereshit7-21-24" data-aht="source">ז':כ"א</a>) ל"J"&#160;(<a href="Bereshit7-21-24" data-aht="source">ז':כ"ב-כ"ג</a>).</li>
 
</ul>
 
</ul>
 
<p><span style="color: #800000;"><b>סתירות</b></span></p>
 
<p><span style="color: #800000;"><b>סתירות</b></span></p>
 
<ul>
 
<ul>
−
<li><b>שניים לעומת שבעה</b>&#160;– מסמך "שם א-לוהות" מוצג כמשמר מסורת על פיה רק שניים מכול מין ניצלו (<a href="Bereshit6-17-22" data-aht="source">ו':י"ט-כ"א</a>,&#160;<a href="Bereshit7-6-9" data-aht="source">ז':ח'-ט'</a>,&#160;<a href="Bereshit7-10-16" data-aht="source">ז':ט"ו-ט"ז</a>), בעוד "שם הוויה" מבחין בין החיות הטהורות לטמאות (<a href="Bereshit7-1-5" data-aht="source">ז':ב'-ג'</a>).&#160;</li>
+
<li><b>שניים לעומת שבעה</b>&#160;– המקור "P" מוצג כמשמר מסורת על פיה רק שניים מכל מין ניצלו (<a href="Bereshit6-17-22" data-aht="source">ו':י"ט-כ"א</a>,&#160;<a href="Bereshit7-6-9" data-aht="source">ז':ח'-ט'</a>,&#160;<a href="Bereshit7-10-16" data-aht="source">ז':ט"ו-ט"ז</a>), בעוד שמסמך "J" מבחין בין חיות טהורות לטמאות (<a href="Bereshit7-1-5" data-aht="source">ז':ב'-ג'</a>).&#160;</li>
−
<li><b>יום הכניסה לתיבה&#160;– </b>רק לפי "שם הוויה" נוח נכנס לתיבה שבעה ימים לפני שהחלו הגשמים&#160;(<a href="Bereshit7-6-9" data-aht="source">ז':ז'</a> ו<a href="Bereshit7-10-16" data-aht="source">ז':י'</a>). לפי המקור "שם א-לוהות",&#160;הוא נכנס לתיבה רק ביום בו התחילו הגשמים ממש (<a href="Bereshit7-10-16" data-aht="source">ז':י"ג</a>).</li>
+
<li><b>יום הכניסה לתיבה&#160;– </b>רק לפי "J" נח נכנס לתיבה שבעה ימים לפני&#160;תחילת הגשמים&#160;(<a href="Bereshit7-6-9" data-aht="source">ז':ז'</a> ו<a href="Bereshit7-10-16" data-aht="source">ז':י'</a>). לפי המקור "P",&#160;הוא נכנס לתיבה רק ביום בו התחילו הגשמים ממש (<a href="Bereshit7-10-16" data-aht="source">ז':י"ג</a>).</li>
−
<li><b>מקור המים ואורך המבול –</b>&#160;המקורות חלוקים ביניהם באשר למקור ולאורך המבול. בעוד "שם הוויה" מתאר את המבול כירידת גשמים&#160;(<a href="Bereshit7-1-5" data-aht="source">ז':ד'</a>,<a href="Bereshit7-10-16" data-aht="source">י"ב</a>), "שם א-לוהות" מתאר מעיינות העולות על גדותיהן<b>&#160;(</b><a href="Bereshit7-10-16" data-aht="source">ז':י"א</a>). ב"שם הוויה" הגשמים ארכו ארבעים יום&#160;(<a href="Bereshit7-1-5" data-aht="source">ז':ד'</a>,<a href="Bereshit7-10-16" data-aht="source">י"ב</a>, ו<a href="Bereshit7-17-20" data-aht="source">י"ז</a>), בעוד ב"שם א-לוהות" המים עולים&#160;במשך יותר ממאה וחמישים יום (<a href="Bereshit7-21-24" data-aht="source">ז':כ"ד</a> ו<a href="Bereshit8-1-5" data-aht="source">ח':ג'</a>).&#160;</li>
+
<li><b>מקור המים ואורך המבול –</b>&#160;המקורות חלוקים ביניהם באשר למקור המבול ולאורכו. בעוד "J" מתאר את המבול כירידת גשמים&#160;(<a href="Bereshit7-1-5" data-aht="source">ז':ד'</a>,<a href="Bereshit7-10-16" data-aht="source">י"ב</a>), "P" מתאר אותו כמעיינות העולות על גדותיהן<b>&#160;(</b><a href="Bereshit7-10-16" data-aht="source">ז':י"א</a>). ב"J" הגשמים ארכו ארבעים יום&#160;(<a href="Bereshit7-1-5" data-aht="source">ז':ד'</a>,<a href="Bereshit7-10-16" data-aht="source">י"ב</a>, ו<a href="Bereshit7-17-20" data-aht="source">י"ז</a>), בעוד ב"P" המבול נמשך יותר ממאה חמישים יום (<a href="Bereshit7-21-24" data-aht="source">ז':כ"ד</a> ו<a href="Bereshit8-1-5" data-aht="source">ח':ג'</a>).&#160;</li>
−
<li><b>עורב או יונה&#160;– </b>רק ב"שם הוויה" מתוארת שליחת יונה (ב<a href="Bereshit8-6-14" data-aht="source">ח':ח'-י"ב</a>). במסמך "שם א-לוהות" מתוארת שליחת עורב&#160;(<a href="Bereshit8-6-14" data-aht="source">ח':ז'</a>).&#160;</li>
+
<li><b>עורב או יונה&#160;– </b>רק ב"J"&#160;נח&#160;שולח יונה (ב<a href="Bereshit8-6-14" data-aht="source">ח':ח'-י"ב</a>). במסמך "P"&#160;הוא&#160;שולח עורב&#160;(<a href="Bereshit8-6-14" data-aht="source">ח':ז'</a>).&#160;</li>
 
</ul>
 
</ul>
  
 
<h2>נקודות חולשה בגישת ביקורת המקרא<br/></h2>
 
<h2>נקודות חולשה בגישת ביקורת המקרא<br/></h2>
−
<p>הערה מקדימה: הניתוח בחלק זה מתייחס אך ורק לבעיות טקסטואליות הטבועות&#160;ביישום שיטת&#160;התעודות על סיפור המבול. הניתוח אינו מתייחס לבעיות המתעוררות מאי-ההתאמה התיאולוגית שבין גישת ביקורת המקרא לבין המקור הא-לוהי של התורה.&#160;הניתוח גם אינו מתייחס לחולשות בשיטת הניתוח של ביקורת המקרא באופן כללי. אי"ה, נושאים אלו יעלו לדיון במאמרים נפרדים באתר.</p>
+
<p>הערה מקדימה: הניתוח בחלק זה מתייחס אך ורק לבעיות טקסטואליות הטבועות&#160;ביישום שיטת&#160;התעודות על סיפור המבול. הניתוח אינו מתייחס לבעיות המתעוררות מאי-ההתאמה התיאולוגית שבין גישת ביקורת המקרא לבין המקור הא-לוהי של התורה. יתר על כן, הניתוח אינו מתייחס לחולשות בשיטת הניתוח של ביקורת המקרא באופן כללי. אי"ה, נושאים אלו יעלו לדיון במאמרים נפרדים באתר.</p>
 
<p><span style="color: #800000;"><b>נותרות כפילויות</b></span></p>
 
<p><span style="color: #800000;"><b>נותרות כפילויות</b></span></p>
−
<p>על אף החלוקה למקורות נפרדים, כפילויות רבות נותרות בכל אחד מן המקורות, דבר המחליש רבות את הטענה כי הכפילויות הן תוצאה של מיזוג של מקורות שונים. הנה כמה דוגמאות:</p>
+
<p>גם לאחר&#160;החלוקה למקורות נפרדים, נותרות כפילויות רבות בכל אחד מן המקורות בפני עצמו, דבר המחליש רבות את הטענה כי הכפילויות הללו הן תוצאת מיזוג בין מקורות שונים. הנה כמה דוגמאות:</p>
 
<ul>
 
<ul>
−
<li><b>היענותו של נוח –&#160;</b>במקור "שם א-לוהות", נותרים אזכורים רבים לכך שנוח עשה את שה' הטיל עליו לעשות. ראשית, ב<a href="Bereshit6-17-22" data-aht="source">ו':כ"ב</a> מצויינת היענותו של נוח במונחים כלליים: "וַיַּעַשׂ נֹחַ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים". לאחר מכן, הן ב<a href="Bereshit7-6-9" data-aht="source">ז':ח'-ט'</a>, והן ב<a href="Bereshit7-10-16" data-aht="source">ז':י"ד-ט"ו</a>&#160;מתוארים פרטי ההיענות הזו, ומצויין פעמיים כיצד החיות נכנסו לתיבה. כל אחת מן הפסקאות הללו מסתיימת בעובדה שנוח עשה את שצווה לעשות:"כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֱלֹהִים אֶת נֹחַ"&#8206; / "כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים".&#8206;<fn>להרחבה בנושא, ראו יהושע ברמן,&#160;Inconsistency in the Torah: Ancient Literary Convention and the Limits of Source Criticism, (ניו יורק, תשע"ז): 268-236, אשר מתייחס לכפילויות הללו לצד כמה נוספות, כחלק מטענתו כנגד תקפות שיטת התעודות.</fn>&#160;</li>
+
<li><b>היענותו של נח –&#160;</b>במקור "P", נותרים איזכורים רבים לכך שנח עשה את שה' הטיל עליו לעשות. ראשית, ב<a href="Bereshit6-17-22" data-aht="source">ו':כ"ב</a> מצויינת היענותו של נח במונחים כלליים: "וַיַּעַשׂ נֹחַ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱ-לֹהִים". לאחר מכן, הן ב<a href="Bereshit7-6-9" data-aht="source">ז':ח'-ט'</a>, והן ב<a href="Bereshit7-10-16" data-aht="source">ז':י"ד-ט"ו</a>,&#160;מתוארים פרטי ההיענות הזו,&#160;ומתואר&#160;פעמיים כיצד החיות נכנסו לתיבה. כל אחת מן הפיסקאות הללו מסתיימת בעובדה שנח עשה את שה' ציווה אותו לעשות:"כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֱ-לֹהִים אֶת נֹחַ"&#8206; / "כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱ-לֹהִים".&#8206;<fn>להרחבה בנושא, ראו יהושע ברמן,&#160;Inconsistency in the Torah: Ancient Literary Convention and the Limits of Source Criticism, (ניו יורק, תשע"ז): 268-236, אשר משתמש בכפילויות הללו לצד כמה נוספות, כחלק מטענתו כנגד תקפות שיטת התעודות.</fn>&#160;</li>
−
<li><b>ארבעים יום&#160;–&#160;</b>במקור "שם הוויה" נותרת כפילות בהתייחסות לכך שתקופת הגשמים ארכה&#160;ארבעים יום, ודבר זה מצויין הן ב<a href="Bereshit7-10-16" data-aht="source">ז':י"ב</a>, והן ב<a href="Bereshit7-17-20" data-aht="source">ז׳:י״ז</a>. כאשר בוחנים את המקור "שם הוויה" בנפרד, האמירות הללו ממוקמות רק חצי פסוק זו מזו, כך שהכפילות מבלבלת עוד יותר.</li>
+
<li><b>ארבעים יום&#160;–&#160;</b>במקור "J" נותרת התייחסות כפולה לכך שתקופת הגשמים ארכה ארבעים יום, הן ב<a href="Bereshit7-10-16" data-aht="source">ז':י"ב</a>, והן ב<a href="Bereshit7-17-20" data-aht="source">ז׳:י״ז</a>. כאשר בוחנים את המקור "J" בנפרד, נמצא כי האמירות הללו ממוקמות במרחק חצי פסוק זו מזו, כך שהכפילות מבלבלת עוד יותר.</li>
−
<li><b>עליית מפלס המים והתיבה</b>&#160;– גם החזרתיות בדבר עליית המים לא נפתרת באמצעות החלוקה למקורות שונים. המקור "שם הוויה" מציין עובדה זו כמה וכמה פעמים ב<a href="Bereshit7-17-20" data-aht="source">ז':י"ח-כ'</a>. בנוסף, מצויין פעמים בחלק זה שהמים הרימו את התיבה (<a href="Bereshit7-17-20" data-aht="source">ז':י"ז-י"ח</a>).</li>
+
<li><b>עליית מפלס המים והתיבה</b>&#160;– גם הציון הכפול של עליית המים לא נפתר באמצעות החלוקה למקורות שונים. המקור "J" מציין עובדה זו כמה וכמה פעמים ב<a href="Bereshit7-17-20" data-aht="source">ז':י"ח-כ'</a>. יתר על כן, מצויין פעמים בחלק זה שהמים הרימו את התיבה (<a href="Bereshit7-17-20" data-aht="source">ז':י"ז-י"ח</a>).</li>
−
<li><b>האדמה מתייבשת&#160;–&#160;</b>המקור "שם א-לוהות", מציין פעמיים שהאדמה התייבשה, הן ב<a href="Bereshit8-6-14" data-aht="source">ח':י"ג</a>, והן ב<a href="Bereshit8-6-14" data-aht="source">ח':י"ד</a>.<fn>ראו מאמרו של ר' אריה קלפר, <a href="http://www.torahleadership.org/categories/who_wrote_the_torah_6.doc">"Who Wrote the Torah"</a>, שם הוא נותן דוגמאות למקומות נוספים בהם המקור "שם א-לוהות" חוזר על עצמו כמה פעמים באותו הפסוק, או בפסוקים סמוכים. בין היתר:<br/>
+
<li><b>האדמה מתייבשת&#160;–&#160;</b>המקור "P", מציין פעמיים שהאדמה התייבשה, הן ב<a href="Bereshit8-6-14" data-aht="source">ח':י"ג</a>, והן ב<a href="Bereshit8-6-14" data-aht="source">ח':י"ד</a>.<fn>ראו מאמרו של ר' אריה קלפר, <a href="http://www.torahleadership.org/categories/who_wrote_the_torah_6.doc">"Who Wrote the Torah"</a>, שם הוא נותן דוגמאות למקומות נוספים בהם המקור "P" חוזר על עצמו כמה פעמים באותו הפסוק, או בפסוקים סמוכים. בין היתר:<br/>
 
<ul>
 
<ul>
−
<li>שני חצאי הפסוק ב<a href="Bereshit6-9-13" data-aht="source">בראשית ו':ט'</a> מתייחסים לצדיקותו של נוח.</li>
+
<li>שני חצאי הפסוק ב<a href="Bereshit6-9-13" data-aht="source">בראשית ו':ט'</a> מתייחסים לצדיקותו של נח.</li>
 
<li>&#160;ישנו ציון כפול של שחיטות העולם ב<a href="Bereshit6-9-13" data-aht="source">ו':י"א</a> וב<a href="Bereshit6-9-13" data-aht="source">ו':י"ב</a>.</li>
 
<li>&#160;ישנו ציון כפול של שחיטות העולם ב<a href="Bereshit6-9-13" data-aht="source">ו':י"א</a> וב<a href="Bereshit6-9-13" data-aht="source">ו':י"ב</a>.</li>
−
<li>הן ב<a href="Bereshit6-17-22" data-aht="source">ו':י"ט</a> והן ב<a href="Bereshit6-17-22" data-aht="source">ו':כ'</a>, מצויין שהחיות באו בזוגות.</li>
+
<li>הן ב<a href="Bereshit6-17-22" data-aht="source">ו':י"ט</a> והן ב<a href="Bereshit6-17-22" data-aht="source">ו':כ'</a>, מצויין שהחיות הגיעו לתיבה בזוגות.</li>
−
<li><a href="Bereshit9-1-17" data-aht="source">בראשית ט׳:א׳-י״ז</a>&#160;מכילה חזרות רבות על כמעט כל הפרטים הנמצאים ביחידה זו, לרבות הבטחת הפריון (ט':א',ז'), שמירת הברית (ט':ט'-י',י"א,י"ז), הקשר כסימן (ט':י"ג,י"ד,ט"ז,י"ז) וזכירת הברית על ידי ה' (ט':ט"ו,ט"ז).</li>
+
<li><a href="Bereshit9-1-17" data-aht="source">בראשית ט׳:א׳-י״ז</a>&#160;מכילה חזרות רבות על כמעט כל הפרטים הנמצאים ביחידה זו, לרבות הבטחת הפריון (ט':א',ז'), שמירת הברית (ט':ט'-י',י"א,י"ז), הקשת כסימן (ט':י"ג,י"ד,ט"ז,י"ז) וזכירת הברית על ידי ה' (ט':ט"ו,ט"ז).</li>
 
</ul></fn></li>
 
</ul></fn></li>
 
</ul>
 
</ul>
 
<p><span style="color: #800000;"><b>מקורות לא ברורים ועריכה לא עקבית</b></span></p>
 
<p><span style="color: #800000;"><b>מקורות לא ברורים ועריכה לא עקבית</b></span></p>
−
<p>שיטת התעודות לא רק נכשלת בניסיונה לספק הסבר לכל הכפילויות שבפסוקים, היא גם מייצרת בעיות חדשות בדרך. חלוקת הטקסט המקראי למקורות נפרדים, יוצרת פערים בכל אחד מן המקורות הללו, מאחר ועובדות מסויימות חסרות בכל אחד ממסמכי המקור. כתוצאה מכך, הטקסטים המשחוזרים לעיתים נראים לא ברורים. לדוגמא:<fn>ראו גם י. ברמן,&#160;Inconsistency in the Torah, ור' קלפר (מצויינים לעיל), המתייחסים לכמה מן הדוגמאות שבהמשך.</fn></p>
+
<p>לא רק ששיטת התעודות נכשלת בניסיונה לספק הסבר לכל הכפילויות שבפסוקים, היא גם&#160;יוצרת&#160;בעיות חדשות על הדרך. חלוקת הטקסט המקראי למקורות נפרדים, יוצרת פערי הבנה בכל אחד מן המקורות הללו, מאחר ועובדות מסויימות חסרות בכל אחד ממסמכי המקור הנבחנים בנפרד. כתוצאה מכך, לעיתים קרובות, הטקסטים המשחוזרים אינם ברורים לקורא. לדוגמא:<fn>ראו גם י. ברמן,&#160;Inconsistency in the Torah, ור' קלפר (מצויינים לעיל), המתייחסים לכמה מן הדוגמאות שבהמשך.</fn></p>
 
<ul>
 
<ul>
−
<li>במקור "שם הוויה", אין שום התייחסות לבניית התיבה, ו<b>התיבה מופיעה</b> כמו משום מקום ב<a href="Bereshit7-1-5" data-aht="source">ז׳:א׳</a>, כאשר ה' מצווה על נוח להיכנס אליה.&#160;</li>
+
<li>במקור "J", אין שום התייחסות לבניית התיבה, ו<b>התיבה מופיעה</b> כמו משום מקום ב<a href="Bereshit7-1-5" data-aht="source">ז׳:א׳</a>, כאשר ה' מצווה&#160;את נח להיכנס אליה.&#160;</li>
−
<li>במקור "שם א-לוהים", ההתייחסות לחיות <b>טהורות ולא טהורות</b> ב<a href="Bereshit7-6-9" data-aht="source">ז':ח'</a> מיותרת. אם אנו פועלים תחת ההנחה&#160;שעל פי מקור זה, נכנסו לתיבה זוג מכל מין של חיה, ללא כל קשר לסטטוס טהרתם, מדוע ישנו צורך להבדיל בין החיות הטהורות לטמאות?</li>
+
<li>במקור "P", ההתייחסות לחיות <b>טהורות ולא טהורות</b> ב<a href="Bereshit7-6-9" data-aht="source">ז':ח'</a> מיותרת. על פי מקור זה, נכנסו לתיבה זוג מכל מין של חיה, ללא כל קשר לסטטוס טהרתם, ולכן&#160;לא ברור מדוע ישנו צורך להבדיל בין החיות הטהורות לטמאות.</li>
−
<li>מהשחבור שתיאוריה זו מבצעת ל<a href="Bereshit6-17-22" data-aht="source">ו':ט"ז</a>, עולה כי לביטוי&#160;<b>"וַיִּסְגֹּר ה' בַּעֲדוֹ"</b> במקור "שם הוויה" במבודד, חסרה מילה מקדימה. מאחר והביטוי כבר לא מופיע לאחר כניסת נוח לתיבה, הביטוי נותר חסר היגיון.</li>
+
<li>מהשחבור שתיאוריה זו מבצעת ל<a href="Bereshit6-17-22" data-aht="source">ו':ט"ז</a>, עולה כי חסרה מילה מקדימה לביטוי&#160;<b>"וַיִּסְגֹּר ה' בַּעֲדוֹ"</b> במקור "J", כאשר זה נבחן במבודד. מאחר והביטוי כבר לא מופיע לאחר כניסת נח לתיבה, הביטוי נראה חסר כל היגיון.</li>
−
<li>ב"שם א-לוהות", קשה להבין את שליחת <b>העורב</b> של נוח, לאור זאת שאין במקור זה אף תיאור של העורב בוחן&#160;את האדמה. הביטוי נותר חסר הקשר ולא ברור.</li>
+
<li>ב"P", קשה להבין את שליחת <b>העורב</b> של נח, לאור זאת שאין במקור זה אף תיאור של העורב בוחן&#160;את האדמה. הביטוי נותר חסר הקשר ומטרתו בפסוקים אינה ברורה.</li>
−
<li>ב"שם א-לוהות", נוח שולח <b>יונה</b> לבחון את האדמה לאחר "ארבעים ימי גשמים". גם כאן התיאור חסר היגיון. מאחר והמקור אינו מציין הפחתה הדרגתית בגובה המים, יש לקרוא את הסיפור כאילו מיד לאחר שנפסקו הגשמים, נוח מניח כי היונה תמצא אדמה יבשה, הנחה מוזרה ולא מציאותית בעליל.<fn>בסיפור המקראי המלא, מן ההקשר הכולל של הפסוק ניתן להסיק כי תקופת ארבעים הימים אינה תקופת גשמים, אלא תקופה נפרדת בת ארבעים יום המתרחשת מאוחר יותר בתורה.</fn></li>
+
<li>ב"J", נח שולח <b>יונה</b> לבחון את האדמה לאחר "ארבעים ימי גשמים", וגם כאן התיאור חסר היגיון. מאחר והמקור אינו מציין הפחתה הדרגתית בגובה המים, יש לקרוא את הסיפור כאילו מיד לאחר שנפסקו הגשמים, נח מניח כי היונה תמצא אדמה יבשה, הנחה מוזרה ולא מציאותית בעליל.<fn>בסיפור המקראי המלא, מן ההקשר הכולל של הפסוק ניתן להסיק כי תקופת ארבעים הימים אינה תקופת גשמים, אלא תקופה נפרדת בת ארבעים יום המתרחשת מאוחר יותר בתורה.</fn></li>
−
<li>במקרים אחרים, סידור הסיפור אינו הגיוני. כך, "שם א-לוהות" מציג את <b>ה' סוגר את הדלת</b> של התיבה, רק לאחר התיאור של ארבעים ימי הגשמים.&#160;</li>
+
<li>במקרים אחרים, סידור הסיפור אינו הגיוני. כך, "J" מציג את <b>ה' סוגר את הדלת</b> של התיבה, רק לאחר התיאור של ארבעים ימי הגשמים.&#160;</li>
 
</ul>
 
</ul>
−
<p>על מנת לספק הסבר לבעיות הללו, על תומכי שיטת התעודות להניח כי חלקים מכול מקור&#160;נחתכו&#160;על ידי העורך כאשר הוא מיזג ביו המקורות השונים על מנת ליצור את הטקסט המקראי. אולם, נראה שהעורך בסיפור השתמש במקורות באופן מאוד לא עקבי, כך שלעיתים נוצרו כפילויות מיותרות עקב השתמרותם של שתי המקורות, בעוד שבפעמים אחרות התבצע שימוש במקור אחד בלבד. עבודה עריכתית כה הפכפכה נדמית מופרכת.</p>
+
<p>על מנת לספק הסבר לבעיות הללו, על תומכי שיטת התעודות להניח כי חלקים מכל מקור&#160;נחתכו&#160;על ידי העורך כאשר הוא מיזג ביו המקורות השונים על מנת ליצור את הטקסט המקראי. אולם, נראה שהעורך בסיפור השתמש במקורות באופן מאוד לא עקבי, כך שלעיתים נוצרו כפילויות מיותרות עקב השתמרותם של שתי המקורות, בעוד שבפעמים אחרות התבצע שימוש במקור אחד בלבד. עבודה עריכתית כה הפכפכה נדמית מופרכת.</p>
 
<p><b><span style="color: #800000;">מינוחים מפתיעים</span></b></p>
 
<p><b><span style="color: #800000;">מינוחים מפתיעים</span></b></p>
−
<p>ישנם מבקרים הטוענים כי החלוקה של את הטקסט למקורותיו השונים, נתמכת באמצעות המונחים הייחודיים בהם כל אחד מן המקורות משתמש. זוגות המונחים המקבילים הללו כוללים את שמות ה'&#160;(שם הויה&#160;לעומת&#160;שם א-להות), וכן זוגות מונחים נוספים כגון:&#160;"אֲדָמָה" לעומת "אֶרֶץ",&#8206; "אָדָם" לעומת "בָּשָׂר",&#8206; "זָכָר וּנְקֵבָה" לעומת "אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ" ו"חרב" לעומת "יבש". לעיתים תכופות, הוכחה זו נעשית למעגלית, שכן מלכתחילה,&#160;החלוקה למקורות השונים עושה שימוש בזוגות המונחים הללו. אולם בסיפור המבול, חרף כל מאמציהם, מבקרי המקרא נותרים עם זוגות מונחים אשר אינם מתחלקים&#160;במסודר בין המקורות. כך, הטקסטים המזוהים הן עם המקור "שם א-לוהים" והן עם "שם הוויה", משתמשים ב"אֲדָמָה" וגם ב"אֶרֶץ,<fn>ראו&#160;<a href="Bereshit6-1-8" data-aht="source">ו':ד'-ז'</a>, <a href="Bereshit6-17-22" data-aht="source">ו':י"ז-כ'</a>, <a href="Bereshit7-1-5" data-aht="source">ז':ג'-ד'</a>, <a href="Bereshit7-6-9" data-aht="source">ז':ח'</a>, ו<a href="Bereshit9-1-17" data-aht="source">ט':ב'</a>.</fn> ב"אָדָם" וגם ב"בָּשָׂר".<fn>ראו&#160;<a href="Bereshit6-1-8" data-aht="source">ו':ג'</a>, <a href="Bereshit7-21-24" data-aht="source">ז':כ"א</a>, ו<a href="Bereshit9-1-17" data-aht="source">ט':ה'-ו'</a>.<br/><br/></fn></p>
+
<p>ישנם מבקרים הטוענים כי החלוקה של הטקסט למקורותיו השונים, נתמכת באמצעות המונחים הייחודיים בהם כל אחד מן המקורות משתמש. זוגות המונחים המקבילים הללו כוללים את שמות ה'&#160;(שם הויה לעומת שם א-להות), וכן זוגות מונחים נוספים כגון:&#160;"אֲדָמָה" לעומת "אֶרֶץ",&#8206; "אָדָם" לעומת "בָּשָׂר",&#8206; "זָכָר וּנְקֵבָה" לעומת "אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ" ו"חרב" לעומת "יבש". לעיתים תכופות, הוכחה זו נעשית למעגלית, שכן מלכתחילה,&#160;החלוקה למקורות השונים מסתמכת על זוגות המונחים הללו. אולם בסיפור המבול, חרף כל מאמציהם, מבקרי המקרא נותרים עם זוגות מונחים אשר אינם מתחלקים&#160;במסודר בין המקורות. כך, הטקסטים המזוהים הן עם המקור "P" והן עם "J", משתמשים ב"אֲדָמָה" וגם ב"אֶרֶץ,<fn>ראו&#160;<a href="Bereshit6-1-8" data-aht="source">ו':ד'-ז'</a>, <a href="Bereshit6-17-22" data-aht="source">ו':י"ז-כ'</a>, <a href="Bereshit7-1-5" data-aht="source">ז':ג'-ד'</a>, <a href="Bereshit7-6-9" data-aht="source">ז':ח'</a>, ו<a href="Bereshit9-1-17" data-aht="source">ט':ב'</a>.</fn> ב"אָדָם" וגם ב"בָּשָׂר".<fn>ראו&#160;<a href="Bereshit6-1-8" data-aht="source">ו':ג'</a>, <a href="Bereshit7-21-24" data-aht="source">ז':כ"א</a>, ו<a href="Bereshit9-1-17" data-aht="source">ט':ה'-ו'</a>.</fn></p>
−
<p>&#160;</p>
+
<p>יתר על כן, המקור "J" משתמש ב"זָכָר וּנְקֵבָה" לצד&#160;"אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ",<fn>ראו&#160;<a href="Bereshit7-1-5" data-aht="source">ז':ב'-ג'</a>.</fn>&#160;והמקור "P" משתמש ב"חרב" וגם "יבש".<fn>ראו&#160;<a href="Bereshit8-6-14" data-aht="source">ח׳:י"ג-י״ד</a>.</fn> במקומות נוספים רבים, יש צורך לחלק את הפסוק בין המקורות (ראו לדוגמא&#160;"כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱ-לֹהִים / וַיִּסְגֹּר י"י בַּעֲדוֹ") על מנת לשמר את התיאוריה.</p>
−
<p>יתר על כן, המקור "שם הוויה" משתמש ב"זָכָר וּנְקֵבָה" לצד&#160;"אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ",<fn>ראו&#160;<a href="Bereshit7-1-5" data-aht="source">ז':ב'-ג'</a>.</fn>&#160;והמקור "שם א-לוהים" משתמש ב"חרב" וגם "יבש".<fn>ראו&#160;<a href="Bereshit8-6-14" data-aht="source">ח׳:י"ג-י״ד</a>.</fn> במקומות נוספים רבים, יש צורך לחלק את הפסוק בין המקורות (ראו לדוגמא&#160;"כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱ-לֹהִים / וַיִּסְגֹּר י"י בַּעֲדוֹ") על מנת לשמר את התיאוריה.</p>
+
<p>כך, הטענה כי המונחים המקבילים בפסוקים מהווים הוכחה לכך שישנם כמה מקורות לפסוקים, כשכל מקור מאופיין בסט מונחים משלו, אינה מחזיקה מים, ומסיבה טובה. מבקרי המקרא ניצבים אל מול בעיה קשה: חלוקת המקורות על סמך הכפילויות והסתירות אינה תואמת את החלוקה על סמך הממצאים הבלשניים, ולכן, כדי לערוך חלוקה למקורות, יש להקריב אחד מהם על מנת לשמר את השני.<fn>זוהי המחלוקת הנמצאת בבסיס ההבדלים שבין מבקרי המקרא השונים לגבי חלוקת הפסוקים הללו.</fn> באופן בלתי נמנע, הם מוכרחים לבחור באחת מבין שלושת האפשרויות הללו:&#160;להישאר עם כפילויות וסתירות רבות, להישאר עם&#160;מונחים לא עקביים רבים, או להניח שהתרחשה עבודת עריכה סבוכה מאוד ולא עקבית, על מנת לפתור את הבעיות באופן חלקי. כל האופציות אינן נראות מוצלחות במיוחד.</p>
−
<p>כך, הטענה כי המונחים מקבילים בפסוקים מהווים הוכחה לכך שישנם כמה מקורות לפסוקים, כאשר כל מקור מאופיין במונחים משלו, אינה מחזיקה מים, ומסיבה טובה. מבקרי המקרא ניצבים אל מול בעיה קשה: חלוקת המקורות על סמך כפילויות וסתירות אינה תואמת את החלוקה על סמך ממצאים בלשניים, ולכן, כדי לערוך חלוקה שכזו, יש להקריב אחד מהם על מנת לשמר את השני.<fn>זוהי המחלוקת הנמצאת בבסיס ההבדלים שבין מבקרי המקרא השונים לגבי חלוקת הפסוקים הללו.</fn> <span class="aht-chrome-space"> באופן בלתי נמנע, הם מוכרחים לבחור באחת מבין שלושת האפשרויות הללו:&#160;להישאר עם כפילויות וסתירות רבות, להישאר עם&#160;מונחים לא עקביים רבים, או להשתמש בעורך המבצע שינויים מפותלים וסבוכים, על מנת לפתור את הבעיות באופן חלקי. כל האופציות אינן נראות מוצלחות במיוחד.</span></p>
 
 
<p><span style="color: #800000;"><b>הגזמה בסתירות</b></span></p>
 
<p><span style="color: #800000;"><b>הגזמה בסתירות</b></span></p>
 
<p>ישנם מקרים בהם&#160;מבקרי המקרא מגזימים בסתירות אותם הם מוצאים בטקסט המקראי, ומציעים כי הטקסט אינו לכיד, כשלמעשה אין כל צורך ממשי בטענות הללו . כך, בסיפור שלנו, ארבע מתוך חמש הסתירות המצויינות לעיל אינן באמת סתירות:</p>
 
<p>ישנם מקרים בהם&#160;מבקרי המקרא מגזימים בסתירות אותם הם מוצאים בטקסט המקראי, ומציעים כי הטקסט אינו לכיד, כשלמעשה אין כל צורך ממשי בטענות הללו . כך, בסיפור שלנו, ארבע מתוך חמש הסתירות המצויינות לעיל אינן באמת סתירות:</p>
 
<ul>
 
<ul>
−
<li><b>מקור המים&#160;–</b> תיאורי פתיחת השמיים ונביעת המעמקים יכולים בקלות להתקיים בטקסט לצד תיאורי הגשמים, מאחר ואין סיבה שה' לא היה יכול להציף את העולם בשני האמצעים הללו.<fn>ראו י. ברמן,&#160;Inconsistency in the Torah, (מוזכר לעיל), אשר מציין כי השילוב בין ירידת גשמים לנביעת התהומות נמצא גם במקומות אחרים בתנ"ך (ראו משלי ג':כ'), ואת עלילות גילגמש (לוח אחד עשר).</fn></li>
+
<li><b>מקור המים&#160;–</b> תיאורי פתיחת השמיים ונביעת המעמקים יכולים בקלות להתקיים בטקסט לצד תיאורי הגשמים, מאחר ואין סיבה שה' לא היה יכול להציף את העולם בעזרת שני האמצעים הללו.<fn>ראו י. ברמן,&#160;Inconsistency in the Torah, (מוזכר לעיל), אשר מציין כי השילוב בין ירידת גשמים לנביעת התהומות נמצא גם במקומות אחרים בתנ"ך (ראו משלי ג':כ'), ואת עלילות גילגמש (לוח אחד עשר).</fn></li>
−
<li><b>ארבעים ומאה חמישים יום&#160;–&#160;</b>כתוצאה מכך, אין סתירה גם בין ארבעים&#160;הימים למאה וחמישים הימים. בעוד הראשון מתאר את משך תקופת הגשמים, האחרון מתאר את משך התקופה בה העולם הוצף מן התהומות.<fn>ראו <multilink><a href="SefornoBereshit7-24" data-aht="source">ספורנו </a><a href="SefornoBereshit7-24" data-aht="source">בראשית ז׳:כ״ד</a><a href="R. Ovadyah Seforno" data-aht="parshan">אודות ר' עובדיה ספורנו</a></multilink>אשר מציין את&#160;הנקודה הזו. לתיאור מלא של כרונולגיית המבול ושל ההבנות השונות של תקופות הזמן השונות המצויינות, או&#160;<a href="Chronology of the Flood" data-aht="page">כרונולוגיית המבול</a>.</fn></li>
+
<li><b>ארבעים ומאה חמישים יום&#160;–&#160;</b>כתוצאה מכך, אין סתירה גם בין ארבעים&#160;הימים למאה וחמישים הימים. בעוד הראשון מתאר את משך תקופת הגשמים, האחרון מתאר את משך התקופה בה העולם הוצף מן התהומות.<fn>ראו <multilink><a href="SfornoBereshit7-24" data-aht="source">ספורנו </a><a href="SfornoBereshit7-24" data-aht="source">בראשית ז׳:כ״ד</a><a href="R. Ovadyah Sforno" data-aht="parshan">אודות ר' עובדיה ספורנו</a></multilink>אשר מציין את&#160;הנקודה הזו. לתיאור מלא של כרונולגיית המבול ושל ההבנות השונות של תקופות הזמן השונות המצויינות, ראו&#160;<a href="Chronology of the Flood" data-aht="page">כרונולוגיית המבול</a>.</fn></li>
−
<li><b>כניסתו של נוח&#160;–&#160;</b>אף על פי שכניסתו של נוח לתיבה ב<a href="Bereshit7-6-9" data-aht="source">ז':ז'</a>, מגיעה לאחר האמירה כי המבול החל "לאחר&#160;שבעת ימים", אין זה אומר שנוח נכנס לתיבה בתחילת השבוע. ניתן לקרוא את הפסוקים בקלות רבה כך שישתמע שנוח נכנס בדיוק לפני תחילת הגשמים, ביום השביעי עצמו, ממש כפי שכתוב ב<a href="Bereshit7-10-16" data-aht="source">ז':י"ג</a>.&#160;</li>
+
<li><b>כניסתו של נח&#160;–&#160;</b>אף על פי שכניסתו של נח לתיבה ב<a href="Bereshit7-6-9" data-aht="source">ז':ז'</a>, מגיעה לאחר האמירה כי המבול החל "לאחר&#160;שבעת ימים", אין זה אומר שנח נכנס לתיבה בתחילת השבוע. ניתן לקרוא את הפסוקים בקלות רבה כך שישתמע שנח נכנס בדיוק לפני תחילת הגשמים, ביום השביעי עצמו, ממש כפי שכתוב ב<a href="Bereshit7-10-16" data-aht="source">ז':י"ג</a>.&#160;</li>
−
<li><b>עורב ויונה&#160;–&#160;</b>לבסוף, לא רק ששליחת העורב ושליחת היונה אינן סותרות זו את זו, אלא הן מובנות זו מתוך זו. רק משום שהעורב התרוצץ הלוך ושוב, נוח היה מוכרח לשלוח ציפור אחרת על מנת שתבדוק את מצב המים.<fn>ראו י. ברמן,&#160;Inconsistency in the Torah, (מוזכר לעיל), אשר מציין בנוסף על כך שבאגדות המבול שהשתמרו מעלילות גרגמש, הדמות הראשית שולחת אף היא סוגים שונים של ציפורים: יונה, עורב, וסנונית. כך, קיומן של ציפורים שונות בסיפור אחד אינו צריך להיחשב כסתירה.</fn></li>
+
<li><b>עורב ויונה&#160;–&#160;</b>לבסוף, לא רק ששליחת העורב ושליחת היונה אינן סותרות זו את זו, אלא הן מובנות זו מתוך זו. רק בגלל שהעורב התרוצץ הלוך ושוב, נח היה מוכרח לשלוח ציפור אחרת על מנת שתבדוק את מצב המים.<fn>ראו י. ברמן,&#160;Inconsistency in the Torah, (מוזכר לעיל), אשר מציין בנוסף על כך שבאגדות המבול שהשתמרו מעלילות גרגמש, הדמות הראשית שולחת אף היא סוגים שונים של ציפורים: יונה, עורב, וסנונית. כך, קיומן של ציפורים שונות בסיפור אחד אינו צריך להיחשב כסתירה.</fn></li>
 
</ul>
 
</ul>
 
<p>אם כן, הסתירה היחידה שיש לפתור היא מספר החיות שהוכנסו לתיבה (שתיים לעומת שבע). אנו נתעמק בסתירה הזו ונציע לה פתרונות בהמשך.&#160;</p>
 
<p>אם כן, הסתירה היחידה שיש לפתור היא מספר החיות שהוכנסו לתיבה (שתיים לעומת שבע). אנו נתעמק בסתירה הזו ונציע לה פתרונות בהמשך.&#160;</p>
  
 
<h2>גישה ספרותית ומקור יחיד</h2>
 
<h2>גישה ספרותית ומקור יחיד</h2>
−
<p>חלק זה מציע הסבר חלופי לקשיים העולים מן הסיפור המקראי. מוצע כאן שבקריאה זהירה של הטקסט המקראי, ועל ידי הערכה לצורתו הספרותית, רוב הכפילויות שבטקסט נפתרות. הניסיון להבין את&#160;"דרכי המקראות", כלומר, את האמצעיים הספרותיים בהם התורה משתמשת, היווה כבר תקופה ארוכה כלי לפרשנות מסורתית, ומייצר חלופה משכנעת הרבה יותר מהתאוריות של מבקרי המקרא. נקודת הפתיחה של הגישה הזו הפוכה מזו של שיטת התעודות, שכן ההנחה היא שישנו מקור יחיד לטקסט המקראי, ובאמצעות הנחה זו היא פותרת את כל הקשיים העולים מן הטקסט. זיהוי האופי האחדותי של התורה מאפשר לפרשנים לזהות דפוסים החוזרים לכל אורכה, לנתח כראוי את המבנה שלה, ולשים לב לביטויים ייחודיים או לצורות דקדוקיות ייחודיות.&#160;</p>
+
<p>חלק זה מציע הסבר חלופי לקשיים העולים מן הסיפור המקראי. מוצע כאן שבקריאה זהירה של הטקסט המקראי, ועל ידי הערכה לצורתו הספרותית, רוב הכפילויות שבטקסט נפתרות. הניסיון להבין את&#160;"דרכי המקראות", כלומר, את האמצעיים הספרותיים בהם התורה משתמשת, היווה כבר תקופה ארוכה כלי לפרשנות מסורתית, ומייצר חלופה משכנעת הרבה יותר מהתאוריות של מבקרי המקרא. נקודת הפתיחה של הגישה הזו הפוכה מזו של שיטת התעודות, שכן ההנחה היא שישנו מקור יחיד לטקסט המקראי, ובאמצעות הנחה זו היא פותרת את כל הקשיים העולים מן הטקסט. זיהוי האופי האחדותי של התורה מאפשר לפרשנים לזהות דפוסים החוזרים על עצמם לכל אורכה, לנתח כראוי את המבנה שלה, ולשים לב לביטויים ייחודיים או לצורות דקדוקיות ייחודיות.&#160;</p>
−
<p><span style="color: #800000;"><b>בראשית ונוח</b></span></p>
+
<p><span style="color: #800000;"><b>בראשית ונח</b></span></p>
−
<p>במבט ראשון, נדמה שישנה חפיפה מיותרת בין&#160;<a href="Bereshit6-1-8" data-aht="source">בראשית ו׳:א׳-ח׳</a> ל<a href="Bereshit6-9-13" data-aht="source">ו':ט'-י"ג</a>, מאחר ושניהם מתארים את החלטתו של ה' להשמיד את העולם. אולם, הפסוקים הללו רק נדמים כחופפים במידה ואנו מניחים כי הם מהווים שני חלקים מאותו הסיפור. למעשה, כשאנו בוחנים מקרוב יותר את הסיפור, מתגלה לנו שב<a href="Bereshit6-1-8" data-aht="source">ו׳:א׳-ח׳</a>&#160;ישנו סיכום של סיפור הבריאה, בעוד סיפור המבול מתחיל רק ב<a href="Bereshit6-9-13" data-aht="source">ו':ט'</a>.<fn>השוו&#160;<multilink><a href="RDavidZviHoffmannBereshit6-9" data-aht="source">רד"צ הופמן</a><a href="RDavidZviHoffmannBereshit6-9" data-aht="source">בראשית ו׳:ט׳</a><a href="RDavidZviHoffmannBereshit7-2-3" data-aht="source">בראשית ז׳:ב׳-ג׳</a><a href="RDavidZviHoffmannBereshit7-7" data-aht="source">בראשית ז׳:ז׳</a><a href="RDavidZviHoffmannBereshit7-9" data-aht="source">בראשית ז׳:ט׳</a><a href="R. David Zvi Hoffmann" data-aht="parshan">אודות ר׳ דוד צבי הופמן</a></multilink> אשר רואה ב<a href="Bereshit6-1-8" data-aht="source">ו':א'-ח'</a> יחידת מעבר, וטוען כי סיפור המבול עצמו מתחיל רק ב<a href="Bereshit6-9-13" data-aht="source">ו':ט'</a>.</fn> חלוקה מבנית זו משתקפת בחלוקה המסורתית לפרשות (על פיה&#160;<a href="Bereshit6-1-8" data-aht="source">ו׳:א׳-ח׳</a>&#160;מסיימים את ספר בראשית, ורק ב<a href="Bereshit6-9-13" data-aht="source">ו':ט'</a>&#160;נפתחת פרשת נוח), בניגוד לחלוקה הלא-מסורתית לפרקים.</p>
+
<p>במבט ראשון, נדמה שישנה חפיפה מיותרת בין&#160;<a href="Bereshit6-1-8" data-aht="source">בראשית ו׳:א׳-ח׳</a> ל<a href="Bereshit6-9-13" data-aht="source">ו':ט'-י"ג</a>, מאחר ושניהם מתארים את החלטתו של ה' להשמיד את העולם. אולם, הפסוקים הללו רק נדמים כחופפים במידה ואנו מניחים כי הם מהווים שני חלקים מאותו הסיפור. למעשה, כשאנו בוחנים מקרוב יותר את העלילה, מתגלה לנו שב<a href="Bereshit6-1-8" data-aht="source">ו׳:א׳-ח׳</a>&#160;ישנו סיכום של סיפור הבריאה, בעוד סיפור המבול מתחיל רק ב<a href="Bereshit6-9-13" data-aht="source">ו':ט'</a>.<fn>השוו&#160;<multilink><a href="RDavidZviHoffmannBereshit6-9" data-aht="source">רד"צ הופמן</a><a href="RDavidZviHoffmannBereshit6-9" data-aht="source">בראשית ו׳:ט׳</a><a href="RDavidZviHoffmannBereshit7-2-3" data-aht="source">בראשית ז׳:ב׳-ג׳</a><a href="RDavidZviHoffmannBereshit7-7" data-aht="source">בראשית ז׳:ז׳</a><a href="RDavidZviHoffmannBereshit7-9" data-aht="source">בראשית ז׳:ט׳</a><a href="R. David Zvi Hoffmann" data-aht="parshan">אודות ר׳ דוד צבי הופמן</a></multilink> אשר רואה ב<a href="Bereshit6-1-8" data-aht="source">ו':א'-ח'</a> יחידת מעבר, וטוען כי סיפור המבול עצמו מתחיל רק ב<a href="Bereshit6-9-13" data-aht="source">ו':ט'</a>.</fn> חלוקה מבנית זו משתקפת בחלוקה המסורתית לפרשות (על פיה&#160;<a href="Bereshit6-1-8" data-aht="source">ו׳:א׳-ח׳</a>&#160;מסיימים את ספר בראשית, ורק ב<a href="Bereshit6-9-13" data-aht="source">ו':ט'</a>&#160;נפתחת פרשת נח), בניגוד לחלוקה הלא-מסורתית לפרקים.</p>
−
<p>לשתי היחידות, אם כן, מטרות שונות לחלוטין, ובהתאם לכך גם דגשים שונים. בעוד היחידה הראשונה מתמקדת בהחלטה להשמיד את העולם, היחידה השנייה מדגישה את ההחלטה להציל. הטבלה הבאה מדגישה את נקודות המבט המנוגדות של שתי היחידות, על ידי ציון ההבדלים שבאופן הצגת דבר ה' בכל אחת מהן:&#160;</p>
+
<p>לשתי היחידות, אם כן, מטרות שונות לחלוטין, ובהתאם לכך גם דגשים שונים. בעוד היחידה הראשונה מתמקדת בהחלטה להשמיד את העולם, היחידה השנייה מדגישה את ההחלטה להציל. הטבלה הבאה מדגישה את נקודות המבט המנוגדות של שתי היחידות, על ידי&#160;התמקדות&#160;בהבדלים ביניהן באופן הצגת דבר ה':</p>
−
<table lang="he" dir="rtl">
+
<table dir="rtl" lang="he">
  
 
<tr>
 
<tr>
Line 126: Line 125:
 
</tr>
 
</tr>
 
<tr>
 
<tr>
−
<td>(א) וַיְהִי כִּי הֵחֵל הָאָדָם לָרֹב עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּבָנוֹת יֻלְּדוּ לָהֶם. (ב) וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ. (ג) וַיֹּאמֶר&#160;י"י לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה. (ד) הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵם וְגַם אַחֲרֵי כֵן אֲשֶׁר יָבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים אֶל בְּנוֹת הָאָדָם וְיָלְדוּ לָהֶם הֵמָּה הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם אַנְשֵׁי הַשֵּׁם.</td>
+
<td>(א) וַיְהִי כִּי הֵחֵל הָאָדָם לָרֹב עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּבָנוֹת יֻלְּדוּ לָהֶם. (ב) וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱ-לֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ. (ג) וַיֹּאמֶר&#160;י"י לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה. (ד) הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵם וְגַם אַחֲרֵי כֵן אֲשֶׁר יָבֹאוּ בְּנֵי הָאֱ-לֹהִים אֶל בְּנוֹת הָאָדָם וְיָלְדוּ לָהֶם הֵמָּה הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם אַנְשֵׁי הַשֵּׁם.</td>
 
<td style="text-align: center;">_____</td>
 
<td style="text-align: center;">_____</td>
 
</tr>
 
</tr>
 
<tr>
 
<tr>
 
<td>(להלן פסוק ח)</td>
 
<td>(להלן פסוק ח)</td>
−
<td>(ט) אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ <span style="color: #ff0000;"><b>נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים</b></span> הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ.</td>
+
<td>(ט) אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ <span style="color: #ff0000;"><b>נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים</b></span> הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת הָאֱ-לֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ.</td>
 
</tr>
 
</tr>
 
<tr>
 
<tr>
Line 139: Line 138:
 
<tr>
 
<tr>
 
<td>(ה) וַיַּרְא&#160;י"י כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכׇל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כׇּל הַיּוֹם. (ו) <span style="color: #800080;"><b>וַיִּנָּחֶם&#160;י"י כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם</b></span> בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב <span style="color: #00ff00;"><b>אֶל לִבּוֹ</b></span>. (ז) <span style="color: #00ff00;"><b>וַיֹּאמֶר</b></span>&#160;י"י <span style="color: #800080;"><b>אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה</b> </span>מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם כִּי <span style="color: #800080;"><b>נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם</b></span>.</td>
 
<td>(ה) וַיַּרְא&#160;י"י כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכׇל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כׇּל הַיּוֹם. (ו) <span style="color: #800080;"><b>וַיִּנָּחֶם&#160;י"י כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם</b></span> בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב <span style="color: #00ff00;"><b>אֶל לִבּוֹ</b></span>. (ז) <span style="color: #00ff00;"><b>וַיֹּאמֶר</b></span>&#160;י"י <span style="color: #800080;"><b>אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה</b> </span>מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם כִּי <span style="color: #800080;"><b>נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם</b></span>.</td>
−
<td>(יא) וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס. (יב) וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה כִּי הִשְׁחִית כׇּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ.<br/>(יג) <span style="color: #00ff00;"><b>וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ</b></span> קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי <span style="color: #800080;"><b>מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ</b></span>.</td>
+
<td>(יא) וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱ-לֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס. (יב) וַיַּרְא אֱ-לֹהִים אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה כִּי הִשְׁחִית כׇּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ.<br/>(יג) <span style="color: #00ff00;"><b>וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים לְנֹחַ</b></span> קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי <span style="color: #800080;"><b>מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ</b></span>.</td>
 
</tr>
 
</tr>
 
<tr>
 
<tr>
Line 149: Line 148:
 
<br/>
 
<br/>
 
<ul>
 
<ul>
−
<li><b>ביטול לעומת השמדה&#160;–&#160;</b>היחידה הראשונה מציגה את החלטת ה' להשמיד את העולם&#160;כהחלטה שנבעה מהתחרטות ומרצון לחזור בו מן הבריאה המקורית. נקודת מבט זו מהווה סיכום טבעי לפרשת בראשית, אך עומדת בניגוד ליחידה השנייה, אשר פותחת את פרשת נוח. כך, אמירותיו של ה' ב<a href="Bereshit6-1-8" data-aht="source">ו':ו'-ז'</a>, <span style="color: #800080;"><b>"אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה"</b></span>&#160;ו&#160;<span style="color: #800080;"><b>"כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם"</b></span>, אינם פשוט הצהרות על ההשמדה (כמו בו':י"ג), אלא, הן מגלמות את ההחלטה למחוק ולבטל את הבריאה המקורית. הביטויים ביחידה זו דומים לאלו שבתחילת פרשת בראשית. השורש <span style="color: #800080;"><b>ברא</b></span> הינו מרכזי בסיפור הבריאה, ומופיע אחת עשרה פעמים בפרשה זו, אך לא חוזר כלל בסיפור המבול. בנוסף, המילים&#160;<span style="color: #800080;"><b>"הָאָדָם"</b></span> ו<span style="color: #800080;"><b>"הָאֲדָמָה"&#160;</b></span>מזכירות את הקללה על האדם והאדמה שתוארה שלוש פעמים בפרשת בראשית (<a href="Bereshit3-17-19" data-aht="source">ג':י"ז-י"ט</a>, <a href="Bereshit4-11-14" data-aht="source">ד':י"א-י"ד</a>, ו<a href="Bereshit5-29" data-aht="source">ה':כ"ט</a>).</li>
+
<li><b>ביטול לעומת השמדה&#160;–&#160;</b>היחידה הראשונה מציגה את החלטת ה' להשמיד את העולם&#160;כהחלטה שנבעה מהתחרטות ומרצון לחזור בו מן הבריאה המקורית.<fn>להרחבה בנושא המבול כהתחרטות על הבריאה, ראו&#160;<a href="The Flood Story: Undoing and Redoing Creation" data-aht="page">סיפור המבול: התחרטות על הבריאה ויצירה מחדש</a>.</fn> נקודת מבט זו מהווה סיכום טבעי לפרשת בראשית, ועומדת בניגוד ליחידה השנייה, אשר פותחת את פרשת נח. כך, אמירותיו של ה' ב<a href="Bereshit6-1-8" data-aht="source">ו':ו'-ז'</a>, <span style="color: #800080;"><b>"אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה"</b></span>&#160;ו<span style="color: #800080;"><b>"כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם"</b></span>, אינם פשוט הצהרות על ההשמדה (כמו בו':י"ג), אלא, הן מגלמות את ההחלטה למחוק ולבטל את הבריאה המקורית. הביטויים ביחידה זו דומים לאלו שבתחילת פרשת בראשית. השורש <span style="color: #800080;"><b>ברא</b></span> הינו מרכזי בסיפור הבריאה, ומופיע אחד עשר פעמים בפרשה זו, אך לא חוזר כלל בסיפור המבול. בנוסף, המילים&#160;<span style="color: #800080;"><b>"הָאָדָם"</b></span> ו<span style="color: #800080;"><b>"הָאֲדָמָה"&#160;</b></span>מזכירות את הקללה על האדם והאדמה שתוארה שלוש פעמים בפרשת בראשית (<a href="Bereshit3-17-19" data-aht="source">ג':י"ז-י"ט</a>, <a href="Bereshit4-11-14" data-aht="source">ד':י"א-י"ד</a>, ו<a href="Bereshit5-29" data-aht="source">ה':כ"ט</a>).</li>
−
<li><b>Is Noach the focus?</b> – Noach's righteousness is only briefly alluded to at the very end of the first unit since he is not the focus of this section; the fact is mentioned there only as a segue into the next unit. &#160;The second unit, in contrast, begins with and elaborates on this fact, since it introduces Hashem's decision to save Noach, the focus of the rest of Chapter 6.</li>
+
<li><b>האם נח מרכזי&#160;לסיפור?&#160;–&#160;</b>צדיקותו של נח רק מוזכרת בקצרה ממש בסוף היחידה הראשונה, מאחר ונח אינו מרכזי לסיפור שיחידה זו מספרת; העובדה שהוא מוזכר כלל&#160; היא רק&#160;בכדי לקשר בין יחידה זו ליחידה הבאה. בניגוד לכך, היחידה השנייה נפתחת&#160;בתיאור מורחב של&#160;העובדה הזו, כהקדמה להחלטתו של ה' להציל את נח, ולמעשה כהקדמה לכל הסיפור המסופר&#160;בשאר פרק ו'.&#160;</li>
−
<li></li>
+
<li><b>חשיבה לעומת דיבור&#160;–&#160;</b>בהתאם, בעוד ההחלטה להשמיד את העולם מרכזית ליחידה הראשונה, היא מוזכרת ביחידה השנייה רק כרקע הכרחי להצלה, שהיא האירוע המרכזי בשאר הפרק. כך, בניגוד ליחידה הראשונה בה תהליך קבלת ההחלטה של ה' פנימי לחלוטין&#160;(<span style="color: #00ff00;"><b>"אֶל לִבּוֹ"</b></span>), ביחידה השנייה ה' חולק את החלטתו עם נח (<span style="color: #00ff00;"><b>"וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים לְנֹחַ"</b></span>). רק&#160;על סמך המידע הזה, פקודותיו של ה' לבנות תיבה ולאסוף את החיות, וכן בריתו&#160;להציל את&#160;נח, נראות הגיוניות.</li>
−
<li><b>Thought vs. speech</b> – Conversely, while the decision to destroy is central to the first unit, it is mentioned in the second unit only as necessary background to the salvation highlighted in the rest of the chapter.&#160; Thus, in contrast to the first unit where Hashem's decision process is a purely internal one (<span style="color: #00ff00;"><b>"אֶל לִבּוֹ"</b></span>), in the second unit Hashem shares the fact with Noach (<span style="color: #00ff00;"><b>"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ"</b></span>).&#160; Only with such information do Hashem's subsequent commands to build the ark and gather the animals and His covenant to save Noach make sense.</li>
 
 
</ul>
 
</ul>
−
<p><span style="color: #800000;"><b>Long Term vs. Immediate Commands</b></span></p>
+
<p><span style="color: #800000;"><b>טווח ארוך לעומת פקודות מיידיות</b></span></p>
−
<p>Hashem's commands to Noach in Chapter&#160;<a href="Bereshit7-1-5" data-aht="source">7:1-5</a> initially appear to simply recapitulate His directives of <a href="Bereshit6-17-22" data-aht="source">6:13-22</a>. In both, Noach is told of the approaching flood and to gather the animals and enter the ark. A closer look at the following table, however, reveals that the redundancy disappears when considering the nature and timing of the commands contained in each unit.</p>
+
<p>במבט ראשון, פקודותיו של ה' לנח בפרק&#160;<a href="Bereshit7-1-5" data-aht="source">ז':א'-ה'</a>&#160;נדמים כחזרה על פקודותיו ב<a href="Bereshit6-17-22" data-aht="source">ו׳:י״ד-כ״ב</a>. בשניהם נאמר לנח על המבול המתקרב, ושעליו לאסוף את החיות ולהיכנס לתיבה. אולם, כאשר בוחנים מקרוב את הפקודות השונות, תוך התחשבות באופי הפקודות ובתיזמון שלהן, מה שנדמה היה ככפילויות, נראה עתה כנפרד, והחזרתיות נפתרת.</p>
−
<table lang="he" dir="rtl">
+
<table dir="rtl" lang="he">
  
 
<tr>
 
<tr>
Line 163: Line 161:
 
</tr>
 
</tr>
 
<tr>
 
<tr>
−
<td>(יג) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ.</td>
+
<td>(יג) וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים לְנֹחַ קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ.</td>
 
<td style="text-align: center;">_____</td>
 
<td style="text-align: center;">_____</td>
 
</tr>
 
</tr>
Line 191: Line 189:
 
</tr>
 
</tr>
 
<tr>
 
<tr>
−
<td>(כב) וַיַּעַשׂ נֹחַ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים כֵּן עָשָׂה.</td>
+
<td>(כב) וַיַּעַשׂ נֹחַ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱ-לֹהִים כֵּן עָשָׂה.</td>
 
<td>(ה) וַיַּעַשׂ נֹחַ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּהוּ י"י.</td>
 
<td>(ה) וַיַּעַשׂ נֹחַ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּהוּ י"י.</td>
 
</tr>
 
</tr>
  
 
</table>
 
</table>
−
<p><br/>Hashem's words to Noach in Chapter 6 are relayed many months or even years before the Flood, while the directives of Chapter&#160;<a href="Bereshit7-1-5" data-aht="source">7:1-5</a> are given just a week before the rain began. Thus, verses&#160;<a href="Bereshit6-17-22" data-aht="source">6:13-22</a> comprise Hashem's long-term commands directing Noach to prepare for the Deluge (building the ark and gathering the animals and food),<fn>The fulfillment of these presumably occurred over a period of months.</fn> while <a href="Bereshit7-1-5" data-aht="source">7:1-5</a> transmit the short term directives relating to the imminent rain.<fn>See&#160;<multilink><a href="IbnEzraBereshitFirstCommentary7-1" data-aht="source">Ibn Ezra</a><a href="IbnEzraBereshitFirstCommentary7-1" data-aht="source">Bereshit First Commentary 7:1</a><a href="R. Avraham ibn Ezra" data-aht="parshan">About R. Avraham ibn Ezra</a></multilink> and <multilink><a href="RambanBereshit6-18" data-aht="source">Ramban</a><a href="RambanBereshit7-1" data-aht="source">Bereshit 7:1</a><a href="R. Moshe b. Nachman (Ramban, Nachmanides)" data-aht="parshan">About R. Moshe b. Nachman</a></multilink>.</fn> In light of this, most of the redundancies between these passages disappear or become self-explanatory:</p>
+
<p>מילותיו של ה' לנח בפרק ו' נאמרות חודשים רבים, אולי אפילו שנים לפני המבול, בעוד הפקודות בפרק <a href="Bereshit7-1-5" data-aht="source">ז':א'-ה'</a>, נאמרות שבוע לפני תחילת הגשמים בלבד. כך, בפסוקים <a href="Bereshit6-17-22" data-aht="source">ו׳:י״ג-כ״ב</a> מופיעות&#160;פקודותיו של ה' לטווח הארוך, ובהן הוא מצווה על נח להתכונן למבול (לבנות תיבה ולאסוף חיות ואוכל),<fn>ניתן להניח כי מילוי הפקודות הללו מתרחש לאורך תקופה בת כמה חודשים.</fn> בעוד ב<a href="Bereshit7-1-5" data-aht="source">ז':א'-ה'</a>,&#160;מפיעות פקודות לטווח קצר המתייחסות לגשמים הקרבים.<fn>ראו&#160;<multilink><a href="IbnEzraBereshitFirstCommentary7-1" data-aht="source">אבן עזרא</a><a href="IbnEzraBereshitFirstCommentary7-1" data-aht="source">בראשית פירוש ראשון ז׳:א׳</a><a href="IbnEzraBereshitFirstCommentary7-5-7" data-aht="source">בראשית פירוש ראשון ז׳:ה׳-ז׳, י״ג-י״ד</a><a href="IbnEzraBereshitSecondCommentary6-19" data-aht="source">בראשית פירוש שני ו׳:י״ט</a><a href="R. Avraham ibn Ezra" data-aht="parshan">אודות ר' אברהם אבן עזרא</a></multilink> ו<multilink><a href="RambanBereshit6-18" data-aht="source">רמב"ן</a><a href="RambanBereshit6-18" data-aht="source">בראשית ו׳:י״ח</a><a href="RambanBereshit7-1" data-aht="source">בראשית ז׳:א׳</a><a href="R. Moshe b. Nachman (Ramban, Nachmanides)" data-aht="parshan">אודות ר' משה בן נחמן</a></multilink></fn> לאור זאת, רוב הכפילויות שבין הפקודות נעלמות או נעשות מובנות מאליהן:</p>
 
<ul>
 
<ul>
−
<li><b>Future flood vs. imminent rain</b> – In Chapter 6, Hashem speaks of the distant flood in general terms, <span style="color: #800080;"><b>"וַאֲנִי הִנְנִי מֵבִיא אֶת הַמַּבּוּל"</b></span>, in order to explain the need to build the ark. &#160;In Chapter 7, in contrast, He states that the rain is imminent, <span style="color: #800080;"><b>"כִּי לְיָמִים עוֹד שִׁבְעָה אָנֹכִי מַמְטִיר עַל הָאָרֶץ"</b></span>, to explain the immediate need to enter (not build) the ark.</li>
+
<li><b>מבול עתידי לעומת הגשמים הקרבים&#160;–&#160;</b>בפרק ו', ה' מתייחס למבול העתידי במונחים כלליים, <span style="color: #800080;"><b>"וַאֲנִי הִנְנִי מֵבִיא אֶת הַמַּבּוּל"</b></span>, על מנת לנמק את הצורך לבנות תיבה. בניגוד לכך, בפרק ז' הוא מציין כי הגשמים יגיעו בקרוב,&#160;<span style="color: #800080;"><b>"כִּי לְיָמִים עוֹד שִׁבְעָה אָנֹכִי מַמְטִיר עַל הָאָרֶץ"</b></span>, על מנת לנמק את הצורך להיכנס לתיבה (ולא לבנות אותה).</li>
−
<li><b>Entry: promise vs. command</b> – Despite initial appearances, Hashem does not actually command Noach to enter the ark twice.&#160; In contrast to the command form of <span style="color: #00ff00;"><b>"בֹּא אַתָּה"</b></span> in <a href="Bereshit7-1-5" data-aht="source">7:1</a>, Hashem's words of <span style="color: #00ff00;"><b>"וּבָאתָ אֶל הַתֵּבָה"</b></span> in&#160;<a href="Bereshit6-17-22" data-aht="source">6:18</a> are not a directive, but rather a description of what is to happen in the future.&#160; He is promising, rather than commanding, Noach that he will be saved in the ark.<fn>Cf.&#160;<multilink><a href="RambanBereshit6-18" data-aht="source">Ramban</a><a href="RambanBereshit6-18" data-aht="source">Bereshit 6:18</a><a href="R. Moshe b. Nachman (Ramban, Nachmanides)" data-aht="parshan">About R. Moshe b. Nachman</a></multilink> who similarly points out that&#160;<a href="Bereshit6-17-22" data-aht="source">6:18</a> is saying that when the Flood comes, Hashem will keep his covenant, as Noach and the animals enter the ark.</fn></li>
+
<li><b>כניסה: הבטחה לעומת ציווי&#160;–&#160;</b>בניגוד לרושם הראשוני, ה' לא מצווה את נח להיכנס לתיבה פעמיים. לעומת צורת הציווי של המילים&#160; <span style="color: #00ff00;"><b>"בֹּא אַתָּה"</b></span> ב<a href="Bereshit7-1-5" data-aht="source">ז':א'</a>, <span style="color: #00ff00;"><b>"וּבָאתָ אֶל הַתֵּבָה"</b></span> ב<a href="Bereshit6-17-22" data-aht="source">ו':י"ח</a>&#160;אינן מילות ציווי, אלא&#160;באות לתאר את&#160;העתיד לקרות. כאן, ה' מבטיח לנח שהוא עתיד להיכנס לתיבה ולהינצל, ולא פוקד עליו לעשות זאת.<fn>השוו <multilink><a href="RambanBereshit6-18" data-aht="source">רמב"ן</a><a href="RambanBereshit6-18" data-aht="source">בראשית ו׳:י״ח</a><a href="RambanBereshit7-1" data-aht="source">בראשית ז׳:א׳</a><a href="R. Moshe b. Nachman (Ramban, Nachmanides)" data-aht="parshan">אודות ר' משה בן נחמן</a></multilink> אשר בדומה לכך, מציין שב<a href="Bereshit6-17-22" data-aht="source">ו׳:י״ח</a>&#160;נאמר שכאשר המבול יגיע, ה' יקיים את בריתו, ונח והחיות ייכנסו לתיבה.</fn></li>
−
<li><b>Differing directives</b> – The directives of Chapter 6, thus, relate only to the building of the ark and gathering of animals, neither of which are mentioned again in Chapter 7, which speaks only of entry into the ark.&#160; Thus, the contrast between the future form of <span style="color: #00ff00;"><b>"וּבָאתָ"</b></span> and the jussive forms of <span style="color: #00ff00;"><b>"עֲשֵׂה לְךָ"</b></span> and <span style="color: #00ff00;"><b>"קַח לְךָ"</b></span>.</li>
+
<li><b>הנחיות שונות</b>&#160;– אם כן, ההנחיות בפרק ו' נוגעות רק לבניית התיבה ולאיסוף החיות, ושתי&#160;אלו אינן מופיעות שוב בפרק ז', שם מדובר רק על הכניסה לתיבה. על כך מצביע גם הניגוד בין לשון העתיד של <span style="color: #00ff00;"><b>"וּבָאתָ"</b></span> ללשון הציווי של&#160;<span style="color: #00ff00;"><b>"עֲשֵׂה לְךָ"</b></span>&#160;ו<span style="color: #00ff00;"><b>"קַח לְךָ"</b></span>.</li>
−
<li><b>Two vs. seven</b> – In Chapter 6, when Hashem is relaying general preparatory commands, He simply tells Noach to gather two of each species, male and female.&#160; Only in Chapter 7, when the command becomes immediately relevant, does He add the specifics, that Noach should select seven pairs of each pure animal but only one pair of each impure animal.&#160; This distinction will be elaborated upon in the next section.</li>
+
<li><b>שניים לעומת שבעה –&#160;</b>בפרק ו', כאשר ה' מעביר לנח פקודות הכנה כלליות, הוא פשוט אומר לנח לאסוף שתי חיות מכל מין, זכר ונקבה. רק בפרק ז', כאשר הפקודות מקבלות אופי מיידי, ה' מוסיף שעליו לקחת שבעה זוגות מכל החיות טהורות, ורק זוג אחד של כל החיות שאינן טהורות. בחלק הבא נתייחס לחלוקה הזו בהרחבה.</li>
 
</ul>
 
</ul>
−
<p><span style="color: #800000;"><b>"Two", "Seven", and "Two by Two"</b></span></p>
+
<p><span style="color: #800000;"><b>"שניים", "שבע" ו"זוגות זוגות"</b></span></p>
−
<p>In light of the above discussion, the supposed contradiction regarding the number of animals brought to the ark evaporates. In Hashem's initial command, He speaks generally, telling Noach only that he should bring two of each animal, male and female to the ark. At this point, months before the Flood, when the focus is on building the ark and preparing the food supplies, it is of trivial significance that there will be a few select species from which seven pairs will be saved, as this had negligible impact on the dimensions of the ark or the quantities of the food supply. Only closer to the actual Flood, when the animals need to enter, does Hashem elaborate and dictate that there is a distinction between the pure and impure animals and that seven pairs of the latter are to be brought (<a href="Bereshit7-1-5" data-aht="source">7:2-3</a>).<fn><multilink><a href="RDavidZviHoffmannBereshit7-2-3" data-aht="source">R. D"Z Hoffmann</a><a href="RDavidZviHoffmannBereshit7-2-3" data-aht="source">Bereshit 7:2-3</a><a href="R. David Zvi Hoffmann" data-aht="parshan">About R. David Zvi Hoffmann</a></multilink>&#160;attempts to explain why the Torah mentions the criterion of pure/impure status regarding livestock, but not fowl. He posits that the verses here are speaking of only domesticated animals (cf. Malbim below), as it was only from these that seven pairs were to enter the ark. [Preserving more than one pair of specifically the "pure" and domesticated species enabled the post-Flood sacrifices which were offered from them (<a href="Bereshit8-15-22" data-aht="source">8:20</a>), and sacrifices are brought only from domesticated animals, and not from all "pure" animals.] Since some domesticated animals (e.g. donkeys) were impure, the criterion needed to be stated by them. On the other hand, all of Noach's domesticated birds were pure, and thus there was no need to mention this criterion by them. R. D"Z Hoffmann further proposes that since these were domesticated animals, found near his home, Noach is directed to take them on his own ("תִּקַּח לְךָ"). In <a href="Bereshit6-17-22" data-aht="source">6:19-20</a>, in contrast, when speaking of wild animals, the verse states that they were to come to Noach of their own accord ("יָבֹאוּ אֵלֶיךָ").</fn></p>
+
<p>לאור הדיון לעיל, מה שנדמה היה כסתירה בנוגע למספר החיות שהובאו לתיבה, התגלה כשתי פקודות שונות. בפקודה המקורית של ה',&#160;ה' דיבר במונחים כלליים,&#160;ואמר לנח להביא לתיבה רק זוג אחד של כל חיה, זכר ונקבה. בנקודה זו בזמן, חודשים רבים לפני המבול, כאשר&#160;נח התעסק בעיקר בבניית התיבה ובאיסוף המזון,&#160;לא הייתה חשיבות מיוחדת לעובדה שהוא יצטרך לקחת שבעה זוגות מחיות מסויימות, שכן ההשפעה על כמויות המזון ועל מימדי התיבה הייתה מזערית. רק כאשר המבול התקרב ונח היה צריך להתחיל להכניס את החיות לתיבה, ה' פירט וציווה את נח להביא שבעה זוגות מכל חיה טהורה, ורק זוג אחד מכל חיה טמאה (<a href="Bereshit7-1-5" data-aht="source">ז':ב'-ג'</a>).<fn><multilink><a href="RDavidZviHoffmannBereshit6-9" data-aht="source">רד"צ הופמן</a><a href="RDavidZviHoffmannBereshit7-2-3" data-aht="source">בראשית ז׳:ב׳-ג׳</a><a href="R. David Zvi Hoffmann" data-aht="parshan">אודות ר׳ דוד צבי הופמן</a></multilink>&#160;מנסה להסביר מדוע התורה מכילה את הקריטריון של טהור/טמא על הבהמות, אך לא על העופות. הוא טוען כי הפסוקים כאן מתייחסים רק לחיות מבוייתות (ראו מלבי"ם בהמשך), מאחר ורק מהן הותר להכניס שבעה זוגות. [ההצלה של יותר מזוג אחד מהחיות הטהורות והמבוייתות, איפשר את הקרבת הקורבנות לאחר המבול (<a href="Bereshit8-15-22" data-aht="source">ח':כ'</a>), שכן קורבנות מובאות מחיות מבוייתות דווקא, ולא מכל חיה טהורה.]<br/>מאחר וישנן חיות מבוייתות שאינן טהורות (חמור, לדוגמא), הקריטריון חייב היה להיות חיות טהורות. מצד שני, כל העופות המבוייתות של נח היו טהורות, ולכן לא היה צורך להכיל עליהן את הקריטריון הזה. רד"צ הופמן מוסיף שמאחר ומדובר בחיות מבוייתות, אותן נח יכל למצוא בקרבת ביתו, נח מצווה לאסוף אותן בעצמו ("תִּקַּח לְךָ"). בניגוד לכך, ב<a href="Bereshit6-17-22" data-aht="source">ו':י"ט-כ</a>', כאשר מדובר בחיות פרא, הפסוק מציין שהחיות באו בעצמן ("יָבֹאוּ אֵלֶיךָ").</fn></p>
−
<p>This readily explains the difference between the first two passages.<fn><multilink><a href="MalbimBereshit7-1-2" data-aht="source">Malbim</a><a href="MalbimBereshit7-1-2" data-aht="source">Bereshit 7:1-2</a><a href="R. Meir Leibush Weiser (Malbim)" data-aht="parshan">About R. Meir Leibush Weiser</a></multilink>&#160;offers an alternative resolution of the contradiction, suggesting that Noach was given a different set instructions regarding his own possessions than he had been given regarding the rest of the animal world.&#160; Thus,&#160;verses <a href="Bereshit7-1-5" data-aht="source">7:3-4</a>, which speak of seven pairs of pure and one pair impure animals, refer to the entry of Noach's personal livestock, while verses <a href="Bereshit6-17-22" data-aht="source">6:18-22</a>, <a href="Bereshit7-6-9" data-aht="source">7:7-9</a>, and <a href="Bereshit7-10-16" data-aht="source">7:13-16</a>, which mention only one couple, refer to the salvation of each species for the world. Malbim further points out that the personal animals were actively collected by Noach ("תִּקַּח לְךָ") at the beginning of the seven day period ("כִּי לְיָמִים עוֹד שִׁבְעָה"), while the other animals came of their own accord to the ark ("בָּאוּ אֶל נֹחַ"), on the very day that the Flood began ("בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה").</fn>&#160; In the subsequent fulfillment of the command in <a href="Bereshit7-6-9" data-aht="source">7:8-9</a>, though, the Torah appears to hedge, by continuing to distinguish between pure and impure animals as in the second passage, while at the same time reverting to speaking only about "twos", as in the first passage.<fn>See above that this synthesis poses a significant difficulty for the source critical approach.</fn>&#160; This is illustrated by the following table:</p>
+
<p>הבחנה זו מספקת על מנת להסביר את ההבדל בין שתי הפיסקאות הראשונות.<fn><multilink><a href="MalbimBereshit7-1-2" data-aht="source">מלבי"ם </a><a href="MalbimBereshit7-1-2" data-aht="source">בראשית ז׳:א׳-ב׳</a><a href="R. Meir Leibush Weiser (Malbim)" data-aht="parshan">אודות ר' מאיר ליבוש וייזר</a></multilink>מציע הסבר חלופי לניגודיות הזו, ומסביר כי נח קיבל הוראות שונות לרכושו שלו, ולשאר החיות. כך, פסוקים <a href="Bereshit7-1-5" data-aht="source">ז':ג'-ד'</a>, אשר בהן מדובר על שבעה זוגות טהורים וזוג אחד טמא, מתייחסים לחיות השייכות לנח, בעוד שפסוקים <a href="Bereshit6-17-22" data-aht="source">ו':י"ח-כ"ב</a>, <a href="Bereshit7-6-9" data-aht="source">ז':ז'-ט'</a>, ו<a href="Bereshit7-10-16" data-aht="source">ז':י"ג-ט"ז</a>, אשר מציינים רק זוג אחד, מתייחסים לשאר המינים בעולם. מלבי"ם מוסיף כי את החיות שהיו שייכות לנח הוא צווה לאסוף בעצמו ("תִּקַּח לְךָ") בתחילת שבעת הימים ("כִּי לְיָמִים עוֹד שִׁבְעָה"), בעוד החיות האחרות הגיעו בעצמן לתיבה ("בָּאוּ אֶל נֹחַ"), באותו היום בו התחיל המבול ("בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה").</fn> אולם, בעת ביצוע הפקודה ב<a href="Bereshit7-6-9" data-aht="source">ז':ח'-ט'</a>, נראה כי התורה מסתייגת, שכן היא ממשיכה להבחין בין חיות טהורות לטמאות, ובמקביל חוזרת להתייחס רק לזוגות, כמו בפיסקה הראשונה.<fn>ראו לעיל שהמיזוג הזה מהווה בעייה רצינית לגישת ביקורת המקרא.</fn> טבלה זו באה להדגים זאת:</p>
−
<table lang="he" dir="rtl">
+
<table dir="rtl" lang="he">
  
 
<tr>
 
<tr>
Line 220: Line 218:
 
</tr>
 
</tr>
 
<tr>
 
<tr>
−
<td colspan="2">(ח) מִן הַבְּהֵמָה <span style="color: #800080;"><b>הַטְּהוֹרָה</b></span> וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר <span style="color: #800080;"><b>אֵינֶנָּה טְהֹרָה</b></span> וּמִן הָעוֹף וְכֹל אֲשֶׁר רֹמֵשׂ עַל הָאֲדָמָה. (ט) <span style="color: #ff6600;"><b>שְׁנַיִם שְׁנַיִם</b></span> בָּאוּ אֶל נֹחַ אֶל הַתֵּבָה זָכָר וּנְקֵבָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֱלֹהִים אֶת נֹחַ...<br/>(טו) וַיָּבֹאוּ אֶל נֹחַ אֶל הַתֵּבָה <span style="color: #ff6600;"><b>שְׁנַיִם שְׁנַיִם</b></span> מִכׇּל הַבָּשָׂר אֲשֶׁר בּוֹ רוּחַ חַיִּים. (טז) וְהַבָּאִים זָכָר וּנְקֵבָה מִכׇּל בָּשָׂר בָּאוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים וַיִּסְגֹּר&#160;י"י בַּעֲדוֹ.</td>
+
<td colspan="2">(ח) מִן הַבְּהֵמָה <span style="color: #800080;"><b>הַטְּהוֹרָה</b></span> וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר <span style="color: #800080;"><b>אֵינֶנָּה טְהֹרָה</b></span> וּמִן הָעוֹף וְכֹל אֲשֶׁר רֹמֵשׂ עַל הָאֲדָמָה. (ט) <span style="color: #ff6600;"><b>שְׁנַיִם שְׁנַיִם</b></span> בָּאוּ אֶל נֹחַ אֶל הַתֵּבָה זָכָר וּנְקֵבָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֱ-לֹהִים אֶת נֹחַ...<br/>(טו) וַיָּבֹאוּ אֶל נֹחַ אֶל הַתֵּבָה <span style="color: #ff6600;"><b>שְׁנַיִם שְׁנַיִם</b></span> מִכׇּל הַבָּשָׂר אֲשֶׁר בּוֹ רוּחַ חַיִּים. (טז) וְהַבָּאִים זָכָר וּנְקֵבָה מִכׇּל בָּשָׂר בָּאוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱ-לֹהִים וַיִּסְגֹּר&#160;י"י בַּעֲדוֹ.</td>
 
</tr>
 
</tr>
  
 
</table>
 
</table>
−
<p><br/>While at first glance, it might appear from&#160;<a href="Bereshit7-6-9" data-aht="source">7:8-9</a> that only two of each species entered the ark, even of the pure animals (thus contradicting <a href="Bereshit7-1-5" data-aht="source">7:2</a>), in order to understand the relationship between all of the various verses, it is necessary to distinguish between the terms <b><span style="color: #ff0000;">"שְׁנַיִם"</span></b> and <b><span style="color: #ff6600;">"שְׁנַיִם שְׁנַיִם"</span></b>.&#160; These terms are outwardly similar, but have completely different meanings.&#160; As several commentators point out (e.g. <multilink><a href="RYosefBekhorShorBereshit7-9" data-aht="source">R"Y Bekhor Shor</a><a href="RYosefBekhorShorBereshit7-9" data-aht="source">Bereshit 7:9</a><a href="R. Yosef Bekhor Shor" data-aht="parshan">About R. Yosef Bekhor Shor</a></multilink>, <multilink><a href="RadakBereshit7-9" data-aht="source">Radak</a><a href="RadakBereshit7-9" data-aht="source">Bereshit 7:9</a><a href="R. David Kimchi (Radak)" data-aht="parshan">About R. David Kimchi</a></multilink>, <multilink><a href="RDavidZviHoffmannBereshit7-9" data-aht="source">R D"Z Hoffmann</a><a href="RDavidZviHoffmannBereshit7-9" data-aht="source">Bereshit 7:9</a><a href="R. David Zvi Hoffmann" data-aht="parshan">About R. David Zvi Hoffmann</a></multilink>) the phrase&#160;<span style="color: #ff9900;"><b>"שְׁנַיִם שְׁנַיִם"</b></span> does not mean that only two (<b><span style="color: #ff0000;">"שְׁנַיִם"</span></b>) of each species came, but rather that the animals came in pairs, be they seven pairs or one, depending on the species.<fn>In other words, the verse is describing, not the number of animals, but rather how they came. Had the verse wanted to express the former it would have written that "שנים באו" or "שנים מכל באו" as it does in <a href="Bereshit6-17-22" data-aht="source">6:19</a>.</fn>&#160; And as <multilink><a href="RDavidZviHoffmannBereshit7-9" data-aht="source">R D"Z Hoffmann</a><a href="RDavidZviHoffmannBereshit7-9" data-aht="source">Bereshit 7:9</a><a href="R. David Zvi Hoffmann" data-aht="parshan">About R. David Zvi Hoffmann</a></multilink> notes, the Torah intentionally chose the inclusive formulation of "שְׁנַיִם שְׁנַיִם" so that it could apply to all of the types of living creatures, without the need to repeat the details of the distinction between the pure and impure species.<fn>Building on the position of Malbim and R. D"Z Hoffmann (above) limiting the taking of seven pairs to the domesticated animals readily available in Noach's household, Shlomo Katz (private communication) suggests that this can explain why verses 7:9,15 had no need to repeat that seven pairs came from the "pure" species.&#160; In contrast to the miraculous arrival to the ark of pairs of wild animals from all over, Noach's taking along a few extra of his own domesticated animals was of relatively minor significance and did not need to be specified.</fn>&#160; On this backdrop, the verses all fit together and their language was intentionally chosen so that they would work in concert.</p>
+
<p>בעוד במבט ראשון, ניתן להבין מפסוקים <a href="Bereshit7-6-9" data-aht="source">ז':ח'-ט'</a>, שרק זוג אחד מכל מין נכנס לתיבה, אפילו מהחיות הטהורות (בניגוד ל<a href="Bereshit7-1-5" data-aht="source">ז':ב'</a>). אולם למעשה, על מנת להבין את היחסים שבין כל הפסוקים השונים, יש להבחין בין המושגים&#160;<b><span style="color: #ff0000;">"שְׁנַיִם"</span></b> ו<b><span style="color: #ff6600;">"שְׁנַיִם שְׁנַיִם"</span></b>. מונחים אלו אולי דומים כלפי חוץ, אך משמעותם שונה לחלוטין. כפי שציינו פרשנים רבים (לדוגמא <multilink><a href="RYosefBekhorShorBereshit7-9" data-aht="source">ר' יוסף בכור שור</a><a href="RYosefBekhorShorBereshit7-9" data-aht="source">בראשית ז׳:ט׳</a><a href="R. Yosef Bekhor Shor" data-aht="parshan">אודות ר׳ יוסף בכור שור</a></multilink>, <multilink><a href="RadakBereshit7-9" data-aht="source">רד"ק</a><a href="RadakBereshit7-9" data-aht="source">בראשית ז׳:ט׳</a><a href="R. David Kimchi (Radak)" data-aht="parshan">אודות ר' דוד קמחי</a></multilink>, ו<multilink><a href="RDavidZviHoffmannBereshit7-9" data-aht="source">רד"צ הופמן</a><a href="RDavidZviHoffmannBereshit7-9" data-aht="source">בראשית ז׳:ט׳</a><a href="R. David Zvi Hoffmann" data-aht="parshan">אודות ר׳ דוד צבי הופמן</a></multilink>), הביטוי&#160;<span style="color: #ff9900;"><b><b><span style="color: #ff6600;">"שְׁנַיִם שְׁנַיִם"</span></b></b></span>&#160;לא&#160;אומר שרק שתיים מכל חיה נכנסו לתיבה,&#160;(<b><span style="color: #ff0000;">"שְׁנַיִם"</span></b>), אלא שהחיות נכנסו לתיבה בזוגות, בין אם היו אלה שבעה זוגות מכל חיה או זוג אחד.<fn>במילים אחרות, פסוק זה מתאר את האופן שבו החיות נכנסו לתיבה, ולא את כמותן. אילו הפסוק רצה לתאר את כמות החיות, היה נכתב בו&#160;"שנים באו" או "שנים מכל באו" כפי שנכתב ב<a href="Bereshit6-17-22" data-aht="source">ו':י"ט</a>.</fn> בנוסף, כפי שמציין <multilink><a href="RDavidZviHoffmannBereshit7-9" data-aht="source">רד"צ הופמן</a><a href="RDavidZviHoffmannBereshit7-9" data-aht="source">בראשית ז׳:ט׳</a><a href="R. David Zvi Hoffmann" data-aht="parshan">אודות ר׳ דוד צבי הופמן</a></multilink>, התורה בחרה בכוונה את הניסוח הכולל של&#160;"שְׁנַיִם שְׁנַיִם" על מנת שתוכל להכילה על כל סוגי החיות, ללא צורך לחזור על פרטי ההבחנה בין החיות הטהורות לטמאות.<fn>על סמך עמדתם של רד"צ הופמן ומלבי"ם (לעיל) אשר מגבילים את החיות מהן נלקחו שבעה זוגות לחיות מבוייתות הנמצאות בקרבת ביתו של נח, שלמה כץ (בהתכתבות פרטית) מציע כי ניתן להסביר על ידי טענה זו מדוע פסוקים ז':ט',ט"ו לא חזרו על העובדה ששבעת הזוגות הינם חיות הטהורות. לעומת ההופעה הניסית של חיות פרא מכל רחבי העולם, העובדה שנח הביא איתו כמה חיות מבוייתות נדמית כשולית ולא היה צורך להדגישה.</fn> על רקע ההבנה הזו, כל הפסוקים מסתדרים יחדיו ולשון הפסוקים מובנת כמשרתת את ההבדלים ביניהם.</p>
−
<p><span style="color: #800000;"><b>Recap of Historic Event<br/></b></span></p>
+
<p><span style="color: #800000;"><b>סקירת מאורע היסטורי<br/></b></span></p>
−
<p>The entry of Noach and his entourage into the ark appears twice in the text, in both&#160;<a href="Bereshit7-6-9" data-aht="source">7:6-9</a> and <a href="Bereshit7-10-16" data-aht="source">7:10-16</a>, and juxtaposing these two passages will illuminate the nature of and reason for the repetition.<fn>As noted above, the source critical division does not account for this doubling.</fn></p>
+
<p>כניסתו של נח לתיבה מוזכרת פעמיים בטקסט, הן ב<a href="Bereshit7-6-9" data-aht="source">ז':ו'-ט'</a>, והן ב<a href="Bereshit7-10-16" data-aht="source">ז':י'-ט"ז</a>, ובחינת שתי הפיסקאות, זו לצד זו, תעזור לנו להבחין באופי הייחודי לכל אחת מהן, ובסיבה לכפילות.<fn>כפי שצויין לעיל, החלוקה שעורכת ביקורת המקרא אינה מספקת הסבר לכפילות זו.</fn></p>
−
<table lang="he" dir="rtl">
+
<table dir="rtl" lang="he">
  
 
<tr>
 
<tr>
Line 242: Line 240:
 
</tr>
 
</tr>
 
<tr>
 
<tr>
−
<td>(ח) מִן הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אֵינֶנָּה טְהֹרָה וּמִן הָעוֹף וְכֹל אֲשֶׁר רֹמֵשׂ עַל הָאֲדָמָה. (ט) שְׁנַיִם שְׁנַיִם בָּאוּ אֶל נֹחַ אֶל הַתֵּבָה זָכָר וּנְקֵבָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֱלֹהִים אֶת נֹחַ.</td>
+
<td>(ח) מִן הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אֵינֶנָּה טְהֹרָה וּמִן הָעוֹף וְכֹל אֲשֶׁר רֹמֵשׂ עַל הָאֲדָמָה. (ט) שְׁנַיִם שְׁנַיִם בָּאוּ אֶל נֹחַ אֶל הַתֵּבָה זָכָר וּנְקֵבָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֱ-לֹהִים אֶת נֹחַ.</td>
−
<td>(יד) הֵמָּה וְכׇל הַחַיָּה לְמִינָהּ וְכׇל הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ וְכׇל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ לְמִינֵהוּ וְכׇל הָעוֹף לְמִינֵהוּ כֹּל צִפּוֹר כׇּל כָּנָף. (טו) וַיָּבֹאוּ אֶל נֹחַ אֶל הַתֵּבָה שְׁנַיִם שְׁנַיִם מִכׇּל הַבָּשָׂר אֲשֶׁר בּוֹ רוּחַ חַיִּים. (טז) וְהַבָּאִים זָכָר וּנְקֵבָה מִכׇּל בָּשָׂר בָּאוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים <span style="color: #ff00ff;"><b>וַיִּסְגֹּר י"י בַּעֲדוֹ</b></span>.</td>
+
<td>(יד) הֵמָּה וְכׇל הַחַיָּה לְמִינָהּ וְכׇל הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ וְכׇל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ לְמִינֵהוּ וְכׇל הָעוֹף לְמִינֵהוּ כֹּל צִפּוֹר כׇּל כָּנָף. (טו) וַיָּבֹאוּ אֶל נֹחַ אֶל הַתֵּבָה שְׁנַיִם שְׁנַיִם מִכׇּל הַבָּשָׂר אֲשֶׁר בּוֹ רוּחַ חַיִּים. (טז) וְהַבָּאִים זָכָר וּנְקֵבָה מִכׇּל בָּשָׂר בָּאוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱ-לֹהִים <span style="color: #ff00ff;"><b>וַיִּסְגֹּר י"י בַּעֲדוֹ</b></span>.</td>
 
</tr>
 
</tr>
  
 
</table>
 
</table>
−
<p><br/>From the above table, we can readily see that the first section is a much briefer description and constitutes the simple recording of the day's events as part of the broader story line of the Flood.&#160; But even for a Torah replete with significant stories, this was no regular event, but rather one of uniquely historic and cosmic proportions.&#160; As civilization is being obliterated, Hashem fulfills His covenant with Noach, thus enabling the world's repopulation through him and those with him on the ark. &#160;Due to the extraordinary significance of this event, the second passage recaps and proclaims the momentous nature of the occasion with the addition of several important details which are absent in the earlier verses:</p>
+
<p>מן הטבלה לעיל, ניתן לראות כי הפיסקה הראשונה קצרה הרבה יותר ומהווה תיאור פשוט לאירועי היום, כחלק מסיפור המבול הכללי. אולם, אפילו בשביל תורה גדושה בסיפורים בעלי חשיבות, אין זה אירוע רגיל, אלא סיפור בעל חשיבות היסטורית ומימדים קוסמיים. בעוד הציוויליציה כולה מושמדת, ה' מקיים את בריתו עם נח, ובכך מאפשר את איכלוס העולם מחדש דרכו ודרך אלו שהיו בתיבה. הודות לחשיבות היוצאת מן הכלל של המאורע הזה, הפיסקה השנייה באה לסקור את המאורע ולהצהיר על&#160;חשיבותו באמצעות הוספת פרטים רבים החסרים בפסוקים הקודמים:</p>
 
<ul>
 
<ul>
−
<li>The rare and dramatic phrase <span style="color: #ff0000;"><b>"בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה"</b></span> underscores the historic nature of the event, and its appearance here parallels its use in the festive recaps at the end of both the stories of Avraham's circumcision (<a href="Bereshit17-26-27" data-aht="source">Bereshit 17:26-27</a>) and the Exodus (<a href="Shemot12-4151" data-aht="source">Shemot 12:41, 51</a>).&#160; In both of these additional cases, there is also a repetition in a more festive manner to emphasize the significance of the occasion and fulfilling of a covenant.</li>
+
<li>הביטוי הנדיר והדרמטי&#160; <span style="color: #ff0000;"><b>"בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה"</b></span>&#160;בא להדגיש את אופיו ההיסטורי של המאורע, והופעתו כאן מקבילה להופעתו הן בסקירת ברית המילה של אברהם (<a href="Bereshit17-26-27" data-aht="source">בראשית י"ז:כ"ו-כ"ז</a>), והן ביציאת מצריים&#160;(<a href="Shemot12-4151" data-aht="source">שמות י"ב:מ"א,נ"א</a>). בשני המקרים הנוספים הללו, ישנה חזרה על אירוע שכבר הוזכר בלשון חגיגית יותר על מנת להגיש את חשיבותו של המאורע ואת קיום הברית.</li>
−
<li>The <b>exact day and month</b> are recorded – <b><span style="color: #800080;">"בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ"</span></b>. &#160;Significantly, the Flood is the only event in all of Sefer Bereshit for which the Torah gives precise dates.</li>
+
<li><b>היום והחודש</b> המדוייקים מצויינים&#160;– <b><span style="color: #800080;">"בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ"</span></b>. יש לציין כי המבול הינו האירוע היחיד בכל ספר בראשית אשר מצויין בתאריכו המדוייק.</li>
−
<li>The <b>proper names</b> of Noach's three sons <b><span style="color: #00ff00;">"וְשֵׁם וְחָם וָיֶפֶת"</span></b> are specified here.&#160; This is the only time in the story of the Flood itself that they are listed by name, rather than referred to by the more generic "sons of Noach".</li>
+
<li><b>השמות</b>&#160;<b></b>של שלושת בניו של נח&#160;<b><span style="color: #00ff00;">"וְשֵׁם וְחָם וָיֶפֶת</span></b> מפורטים כאן. זהו המקום היחיד בסיפור המבול עצמו בו הם מצויינים בשמם, ולא בתיאור הכללי יותר "בני נח".</li>
−
<li>The passage concludes with <b>Hashem's personal intervention</b>, <span style="color: #ff00ff;"><b>"וַיִּסְגֹּר י"י בַּעֲדוֹ"</b></span>, the fulfilling of His covenant to save Noach.</li>
+
<li>הפיסקה מסתיימת ב<b>התערבותו של ה' באופו אישי</b>,&#160;<span style="color: #ff00ff;"><b>"וַיִּסְגֹּר י"י בַּעֲדוֹ"</b></span>, ה' מקיים את הבטחתו להציל את נח.</li>
 
</ul>
 
</ul>
−
<p>The second passage is also formulated with the earlier one in mind. &#160;Thus, in contrast, to the standard form of <b>"וַיָּבֹא נֹחַ"</b> in the first passage, the second section uses the past-perfect form of <b>"בָּא נֹחַ"</b>.&#160; On this backdrop, the second passage is not a redundant and parallel account to the first, but is rather intended to follow it in order to emphasize its exceptional import.<fn><multilink><a href="IbnEzraBereshitFirstCommentary7-5-7" data-aht="source">Ibn Ezra</a><a href="IbnEzraBereshitFirstCommentary7-5-7" data-aht="source">Bereshit First Commentary 7:5-7</a><a href="R. Avraham ibn Ezra" data-aht="parshan">About R. Avraham ibn Ezra</a></multilink>&#160;(followed and elaborated upon by <multilink><a href="AbarbanelBereshit6-14" data-aht="source">Abarbanel</a><a href="AbarbanelBereshit6" data-aht="source">Bereshit 6</a><a href="AbarbanelBereshit6-14" data-aht="source">Bereshit 6:14</a><a href="R. Yitzchak Abarbanel" data-aht="parshan">About R. Yitzchak Abarbanel</a></multilink>) offers an alternative explanation for the doubling, suggesting that the sets of verses describe two distinct stages in the process of entering the ark. The former describes the week before the Flood, when Noach only brought the animals towards the ark, while the latter describes the day the rain began, when Noach and the animals actually boarded the boat. However, one difficulty with this theory is that the identical language "אֶל הַתֵּבָה" is used in both sets of verses, one time to mean "towards" and a second time to mean "into".</fn></p>
+
<p>הפיסקה השנייה נכתבה מתוך הנגדה מכוונת לפיסקה הראשונה. כך, בניגוד לצורה הסטנדרטית של&#160;<b>"וַיָּבֹא נֹחַ"&#160;</b>בפיסקה הראשונה, הפיסקה השנייה משתמשת בלשון העבר&#160;<b>"בָּא נֹחַ"</b>. על רקע הבנה זו, הפיסקה השנייה אינה חזרה מיותרת על הראשונה, אלא נכתבה בכוונה לאחר&#160;הראשונה על מנת להדגיש את חשיבותו של המאורע.<fn><multilink><a href="IbnEzraBereshitFirstCommentary7-1" data-aht="source">אבן עזרא</a><a href="IbnEzraBereshitFirstCommentary7-5-7" data-aht="source">בראשית פירוש ראשון ז׳:ה׳-ז׳, י״ג-י״ד</a><a href="R. Avraham ibn Ezra" data-aht="parshan">אודות ר' אברהם אבן עזרא</a></multilink>&#160;(ולאחר מכן בפירוט רב יותר, <multilink><a href="AbarbanelBereshit6" data-aht="source">אברבנאל</a><a href="AbarbanelBereshit6-14" data-aht="source">בראשית ו׳:י״ד</a><a href="R. Yitzchak Abarbanel" data-aht="parshan">אודות ר' יצחק אברבנאל</a></multilink>), מציע הסבר חלופי לכפילות זו, ומסביר כי הפסוקים השונים מתארים שני שלבים נפרדים של הליך הכניסה לתיבה. החלק הראשון מתאר את השבוע לפני המבול, בו נח רק קירב את החיות לתיבה, בעוד החלק השני מתאר את היום בו התחיל המבול ממש, כאשר נח העלה את החיות לתיבה. אולם, בעיה אחת בתיאוריה הזו היא העובדה ששני החלקים משתמשים במילים "אֶל הַתֵּבָה", כשפעם אחת הכוונה היא לקראת התיבה, ופעם שנייה, לתוך התיבה.</fn></p>
  
−
<h2>Conclusion</h2>
+
<h2>מסקנה</h2>
−
<p>The above analysis attempted to account for the apparent doublings and inconsistencies found in the Noach narrative. It examined the conclusions of the source critical approach and pointed out its weaknesses. Many of the repetitions the critics attempt to eliminate are nonetheless retained in each purported source. In addition, it creates new difficulties, as the sources, when viewed in isolation, contain gaps and incoherencies, requiring the assumption of a capricious and inconsistent editor.</p>
+
<p>הניתוח לעיל הינו ניסיון להסביר את הכפילויות ואת הסתירות שבסיפור המבול. הניתוח בחן את המסקנות של גישת ביקורת המקרא והצביע על החולשות שבהן. רבות מן הכפילויות אותם מבקרי המקרא ניסו להסביר, בכל זאת נותרו בתוך כל אחד מן המקורות בפני עצמו. בנוסף, הניתוח של מבקרי המקרא יצר בעיות חדשות, שכן המקורות, כשהם נבחנים במבודד זה מזה, מכילים פערים וסתירות, ולכן&#160;צריך להניח שהעורך עבד באופן מאוד לא עקבי.</p>
−
<p>The alternative literary solution is much more compelling. Recognizing both the Torah's unitary nature and individual structural units allows for the realization that Bereshit 6:1-8 and 6:9-13 constitute parts of disparate narratives with different purposes, rather than repeating each other. While 6:1-8 concludes the Creation narrative and emphasizes the impending undoing of Creation, 6:9-13 introduces the Flood narrative and the salvation of Noach. Paying attention to the timing of the Biblical narrative highlights that repeated and seemingly inconsistent directives are not redundant, but are rather a product of plot development. The instructions of Chapters 6 and 7 are not alternative accounts of the same story, but were rather given months or years apart. The lapse in time allows for a level of overlap between the commands, while the varying contexts account for their differences.</p>
+
<p>הפתרון הספרותי החלופי משכנע הרבה יותר. מתוך הבנת אופייה האחדותי של התורה ומבנה יחידותיה הנפרדות, ניתן לראות כי בראשית ו':א'-ח', וו':ט'-י"ג, מהווים יחידות&#160;נפרדות עם מטרות שונות, ולא פשוט חוזרות זו על זו. בעוד בו':א'-ח' ישנו סיכום של מעשה הבריאה, והדגש המרכזי הוא על ביטול הבריאה, ו':ט'-י"ג מהווה פתיחה לסיפור המבול ולהצלתו של נח. תזמון הסיפור המקראי מדגיש שמה שנדמה ככפילויות וכסתירות הוא למעשה תוצאה של התפתחות עלילתית. ההוראות בפרקים ו' וז' אינן תיאורים חלופיים של אותו הסיפור, אלא ציווים נפרדים שנאמרו במרחק של חודשים או אפילו שנים. מעבר&#160;הזמן מסביר את החפיפה החלקית בין הפקודות, בעוד ההקשרים השונים בתוכם&#160;הפקודות מופיעות, מדגישים את ההבדלים ביניהם.</p>
−
<p>Close attention to language and grammar corroborates these conclusions and further solves the second seeming contradiction regarding the number of animals brought to the ark. Since "שְׁנַיִם" and "שְׁנַיִם שְׁנַיִם" are distinct terms, the verses work together harmoniously. Finally, a literary sensitivity reveals that at times repetition is intentional and serves to highlight and emphasize. Due to the momentous and historic nature of the beginning of the Flood and Noach's salvation, the Torah adds a special summation.&#160; Thus, with an understanding of the literary artistry of the Biblical text, most of the ostensible contradictions and repetitions disappear, leaving a unified but not uni-dimensional text.</p>
+
<p>בחינה מקרוב של השפה ושל הדקדוק מאששת את המסקנות הללו, וכן פותרת סתירה נוספת המתקיימת בין תיאורים שונים של מספר החיות בתיבה. מאחר ו"שְׁנַיִם"&#160;ו"שְׁנַיִם שְׁנַיִם" הינם ביטויים נפרדים, הפסוקים למעשה פועלים יחד בהרמוניה, ולא מהווים חזרה מיותרת. לבסוף, רגישות ספרותית חושפת שלעיתים, חזרתיות הינה כלי מכוון על מנת להדגיש ולהבליט. מאחר והמאורעות הללו הינם בעלי חשיבות היסטורית יוצאת דופן, התורה מוסיפה סקירה מיוחדת שלהם. כך, בעזרת הבנה של האלמנטים הספרותיים של המקרא, רוב הסתירות והכפילויות נפתרות, ונותר טקסט לכיד אך שאינו חד מימדי.</p>
  
 
</page>
 
</page>
 
</aht-xml>
 
</aht-xml>

Latest revision as of 12:13, 28 January 2023

סיפור המבול וביקורת המקרא

סקירה

במבט ראשון, נדמה כי סיפור המבול מכיל בתוכו כפילויות רבות וניגודים פנימיים רבים. ישנם מבקרי מקרא הרואים בדברים הללו הוכחות לכך שסיפור המבול הכתוב בתורה הינו תוצר של עבודת הרכבה של עורך מאוחר יותר, אשר איחד כמה מסמכים שונים שהכילו גירסאות שונות לסיפור המבול, אך לא יישב את הסתירות ביניהם. מבקרי המקרא רואים בסיפור המבול את אחת ההוכחות החזקות ביותר לשיטת התעודות באופן כללי.

הניתוח המובא בהמשך, בוחן כמה מן הליקויים הטבועים בגישתם של מבקרי המקרא לסיפור המבול. לאחר מכן, בהסתמכות על פרשנות מסורתית, המאמר מנסה להדגים כיצד הבנת הסגנון הספרותי והמבני של המקרא עוזרת לפתור את רוב הקשיים העולים מן הפסוקים, ומשאירה אותנו בסופו של דבר עם סיפור לכיד, עקבי, וזורם.

הקדמה

במבט ראשון, נדמה כי סיפור המבול ותוצאותיו, המתואר בבראשית ו'-ט', מכיל סתירות וניגודים רבים, וכן שכמעט כל מרכיב מרכזי בפרקים ו'-ז' מוזכר פעמיים לפחות. יתר על כן, נדמה שישנן סתירות פנימיות בתיאור כמות החיות בתיבה, אופי המבול, ואורכו. במאמר זה אנו נצלול לעומקן של הסוגיות הללו:

כפילויות, לכאורה:

  • בני נח – הן בה׳:ל״ב, והן בו׳:י', מצויינים שמותיהם של בני נח.
  • שחיתות וגזר דינה – בו׳:א׳-ח׳ ושוב בו׳:ט׳-י״ג התורה מתארת את השחיתות המאפיינת את המין האנושי, את החלטתו של ה' להרוס את העולם, ואת צדיקותו של נח.
  • הציווי להיכנס לתיבה – בבראשית ו׳:י״ז-כ״ב מתוארות: הבטחתו של ה' להציל את נח ואת החיות, ציוויו לאסוף את החיות לתיבה, וכן מופיע תיאור כללי של היענותו של נח לציווי. נדמה כי בז׳:א׳-ה׳ ישנה חזרה על כל האלמנטים הללו.
  • היענותו של נח – הן בז׳:ו׳-ט׳ והן בז׳:י׳-ט״ז ישנם תיאורים מפורטים יותר של היענותו של נח לציווי הא-לוהי. בשני התיאורים מצויין גילו של נח בעת תחילת המבול, את תאריך תחילת המבול, ואת כניסתם של נח, של משפחתו, ושל החיות לתיבה. שני התיאורים מסתיימים בהצהרה כי נח עשה את כל אשר הוטל עליו לעשות. בתוך החלק השני של ז׳:י׳-ט״ז, ישנה, לכאורה, כפילות נוספת, שכן הן בפסוק ט"ו, והן בפסוק ט"ז, מצויין שהחיות נכנסו לתיבה בזוגות.
  • שיטפונות:
    • ארבעים ימי גשמים – הן ז':י"ב והן ז':י"ז מציינים שהגשמים נמשכו ארבעים יום.
    • מים מתגברים – הן ז׳:י״ח-כ׳, והן ז':כ"ד מתארים את עליית מפלס המים.
    • עליית התיבה – הן ז':י"ז והן ז׳:י״ח מתארים את התיבה הנישאת מעלה על ידי מי המבול.
  • מוות – עובדת מיתתם של כל בעלי החיים מוזכרת תכופות, בין היתר בז':כ"א, כ"ב, וכ"ג.

סתירות, לכאורה:

  • שניים לעומת שבעה – בו':י"ט-כ"א כתוב ששתי חיות מכל מין נכנסו לתיבה, ואין כל הבחנה בין החיות הטהורות לטמאות. לעומת זאת, בז':ב'-ג', מתואר הציווי הא-לוהי על פיו יש להכניס לתיבה שבעה זוגות מכל מין של חיות טהורות1, אך רק זוג אחד מכל מין של חיות טמאות. בדומה לכך, בז':ח'-ט', ישנה חלוקה בין החיות הטהורות לטמאות, אך מצויין רק שהחיות הגיעו לתיבה בזוגות. לבסוף, בז':ט"ו-ט"ז, מצויין שהחיות הגיעו לתיבה בזוגות, אך אין שום התייחסות לסטטוס טהרתם.
  • יום הכניסה לתיבה – נדמה כי לפי ז':ז' וז':י', נח נכנס לתיבה שבעה ימים לפני תחילת המבול, בעוד מז':י"ג ניתן להסיק כי הוא נכנס לתיבה רק ביום בו החל המבול.
  • מקור המים – ז':י"א מציין את פתיחת שערי השמיים ואת בקיעת התהומות כמקורות המים של המבול, בעוד בז':י"ב מוזכרים רק גשמים.
  • ארבעים או מאה חמישים יום – שני פסוקים (ז':י"ב וז':י"ז) מתארים תקופת גשמים שארכה ארבעים יום, בעוד שני פסוקים אחרים (ז':כ"ד וח':ג') מתייחסים לתקופה בת מאה חמישים יום, בה מפלס המים עלה.
  • עורב או יונה – בעוד בח':ז' מצויין שנח שלח עורב על מנת שיבדוק את מפלס מי המבול, בח':ח'-י"ב מתואר שהוא שלח יונה.

גישת ביקורת המקרא

תומכי שיטת התעודות טוענים כי ישנו הסבר פשוט לכל הקשיים המצויינים לעיל. לדעתם, התורה היא פרי יצירתו של עורך (או מספר עורכים) אשר חיבר (או חיברו) יחדיו מספר גירסאות שונות לסיפור המבול, כשכל אחת מהן היוותה במקור מסמך עצמאי. על פי התיאוריה הזו, בתהליך העריכה השתמרו כלל הגירסאות השונות לסיפור, וכך נוצר טקסט רווי סתירות וכפילויות בלתי ניתנות לפתירה. למטרת הניתוח הנוכחי, אנו נשתמש באחד היישומים הפופולריים ביותר של התיאוריה הזו, זו של ר. פרידמן,2 והטבלה הבאה תציג את שיטתו בחלוקת סיפור המבול למקורותיו השונים. 

שם הוויה – ‏ ("non-P") "J" שם א-להות – "P"
פרק ו
(א) וַיְהִי כִּי הֵחֵל הָאָדָם לָרֹב עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּבָנוֹת יֻלְּדוּ לָהֶם. (ב) וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱ-לֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ. (ג) וַיֹּאמֶר י״י לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה. (ד) הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵם וְגַם אַחֲרֵי כֵן אֲשֶׁר יָבֹאוּ בְּנֵי הָאֱ-לֹהִים אֶל בְּנוֹת הָאָדָם וְיָלְדוּ לָהֶם הֵמָּה הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם אַנְשֵׁי הַשֵּׁם. (ה) וַיַּרְא י״י כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכׇל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כׇּל הַיּוֹם. (ו) וַיִּנָּחֶם י״י כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ. (ז) וַיֹּאמֶר י״י אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם. (ח) וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי י״י.		 פרק ו
(ט) נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת הָאֱ-לֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ. (י) וַיּוֹלֶד נֹחַ שְׁלֹשָׁה בָנִים אֶת שֵׁם אֶת חָם וְאֶת יָפֶת. (יא) וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱ-לֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס. (יב) וַיַּרְא אֱ-לֹהִים אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה כִּי הִשְׁחִית כׇּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ. (יג) וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים לְנֹחַ קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ. (יד) עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת הַתֵּבָה וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכֹּפֶר. (טו) וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה אֹתָהּ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אַמָּה אֹרֶךְ הַתֵּבָה חֲמִשִּׁים אַמָּה רׇחְבָּהּ וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה קוֹמָתָהּ. (טז) צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה וְאֶל אַמָּה תְּכַלֶּנָּה מִלְמַעְלָה וּפֶתַח הַתֵּבָה בְּצִדָּהּ תָּשִׂים תַּחְתִּיִּם שְׁנִיִּם וּשְׁלִשִׁים תַּעֲשֶׂהָ. (יז) וַאֲנִי הִנְנִי מֵבִיא אֶת הַמַּבּוּל מַיִם עַל הָאָרֶץ לְשַׁחֵת כׇּל בָּשָׂר אֲשֶׁר בּוֹ רוּחַ חַיִּים מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם כֹּל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ יִגְוָע. (יח) וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּךְ וּבָאתָ אֶל הַתֵּבָה אַתָּה וּבָנֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ. (יט) וּמִכׇּל הָחַי מִכׇּל בָּשָׂר שְׁנַיִם מִכֹּל תָּבִיא אֶל הַתֵּבָה לְהַחֲיֹת אִתָּךְ זָכָר וּנְקֵבָה יִהְיוּ. (כ) מֵהָעוֹף לְמִינֵהוּ וּמִן הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ מִכֹּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה לְמִינֵהוּ שְׁנַיִם מִכֹּל יָבֹאוּ אֵלֶיךָ לְהַחֲיוֹת. (כא) וְאַתָּה קַח לְךָ מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל וְאָסַפְתָּ אֵלֶיךָ וְהָיָה לְךָ וְלָהֶם לְאׇכְלָה. (כב) וַיַּעַשׂ נֹחַ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱ-לֹהִים כֵּן עָשָׂה.
פרק ז
(א) וַיֹּאמֶר י״י לְנֹחַ בֹּא אַתָּה וְכׇל בֵּיתְךָ אֶל הַתֵּבָה כִּי אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה. (ב) מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה תִּקַּח לְךָ שִׁבְעָה שִׁבְעָה אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר לֹא טְהֹרָה הִוא שְׁנַיִם אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ. (ג) גַּם מֵעוֹף הַשָּׁמַיִם שִׁבְעָה שִׁבְעָה זָכָר וּנְקֵבָה לְחַיּוֹת זֶרַע עַל פְּנֵי כׇל הָאָרֶץ. (ד) כִּי לְיָמִים עוֹד שִׁבְעָה אָנֹכִי מַמְטִיר עַל הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה וּמָחִיתִי אֶת כׇּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. (ה) וַיַּעַשׂ נֹחַ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּהוּ י״י.
(ז) וַיָּבֹא נֹחַ וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי בָנָיו אִתּוֹ אֶל הַתֵּבָה מִפְּנֵי מֵי הַמַּבּוּל.
(י) וַיְהִי לְשִׁבְעַת הַיָּמִים וּמֵי הַמַּבּוּל הָיוּ עַל הָאָרֶץ.
(יב) וַיְהִי הַגֶּשֶׁם עַל הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה.
(טז) וַיִּסְגֹּר י״י בַּעֲדוֹ. (יז) וַיְהִי הַמַּבּוּל אַרְבָּעִים יוֹם עַל הָאָרֶץ וַיִּרְבּוּ הַמַּיִם וַיִּשְׂאוּ אֶת הַתֵּבָה וַתָּרׇם מֵעַל הָאָרֶץ. (יח) וַיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם וַיִּרְבּוּ מְאֹד עַל הָאָרֶץ וַתֵּלֶךְ הַתֵּבָה עַל פְּנֵי הַמָּיִם. (יט) וְהַמַּיִם גָּבְרוּ מְאֹד מְאֹד עַל הָאָרֶץ וַיְכֻסּוּ כׇּל הֶהָרִים הַגְּבֹהִים אֲשֶׁר תַּחַת כׇּל הַשָּׁמָיִם. (כ) חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה מִלְמַעְלָה גָּבְרוּ הַמָּיִם וַיְכֻסּוּ הֶהָרִים.
(כב) כֹּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו מִכֹּל אֲשֶׁר בֶּחָרָבָה מֵתוּ. (כג) וַיִּמַח אֶת כׇּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ וַיִּשָּׁאֶר אַךְ נֹחַ וַאֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה.		 פרק ז
(ח) מִן הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אֵינֶנָּה טְהֹרָה וּמִן הָעוֹף וְכֹל אֲשֶׁר רֹמֵשׂ עַל הָאֲדָמָה. (ט) שְׁנַיִם שְׁנַיִם בָּאוּ אֶל נֹחַ אֶל הַתֵּבָה זָכָר וּנְקֵבָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֱ-לֹהִים אֶת נֹחַ.
(יא) בִּשְׁנַת שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה לְחַיֵּי נֹחַ בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בַּיּוֹם הַזֶּה נִבְקְעוּ כׇּל מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ.
(יג) בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה בָּא נֹחַ וְשֵׁם וְחָם וָיֶפֶת בְּנֵי נֹחַ וְאֵשֶׁת נֹחַ וּשְׁלֹשֶׁת נְשֵׁי בָנָיו אִתָּם אֶל הַתֵּבָה. (יד) הֵמָּה וְכׇל הַחַיָּה לְמִינָהּ וְכׇל הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ וְכׇל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ לְמִינֵהוּ וְכׇל הָעוֹף לְמִינֵהוּ כֹּל צִפּוֹר כׇּל כָּנָף. (טו) וַיָּבֹאוּ אֶל נֹחַ אֶל הַתֵּבָה שְׁנַיִם שְׁנַיִם מִכׇּל הַבָּשָׂר אֲשֶׁר בּוֹ רוּחַ חַיִּים. (טז) וְהַבָּאִים זָכָר וּנְקֵבָה מִכׇּל בָּשָׂר בָּאוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱ-לֹהִים
(כא) וַיִּגְוַע כׇּל בָּשָׂר הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ בָּעוֹף וּבַבְּהֵמָה וּבַחַיָּה וּבְכׇל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ וְכֹל הָאָדָם.
(כד) וַיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם עַל הָאָרֶץ חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם.
פרק ח
(ב) וַיִּכָּלֵא הַגֶּשֶׁם מִן הַשָּׁמָיִם. (ג) וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ הָלוֹךְ וָשׁוֹב
(ו) וַיְהִי מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם וַיִּפְתַּח נֹחַ אֶת חַלּוֹן הַתֵּבָה אֲשֶׁר עָשָׂה.
(ח) וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה מֵאִתּוֹ לִרְאוֹת הֲקַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. (ט) וְלֹא מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלָהּ וַתָּשׇׁב אֵלָיו אֶל הַתֵּבָה כִּי מַיִם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיִּקָּחֶהָ וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו אֶל הַתֵּבָה. (י) וַיָּחֶל עוֹד שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים וַיֹּסֶף שַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה מִן הַתֵּבָה. (יא) וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב וְהִנֵּה עֲלֵה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ וַיֵּדַע נֹחַ כִּי קַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ. (יב) וַיִּיָּחֶל עוֹד שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה וְלֹא יָסְפָה שׁוּב אֵלָיו עוֹד.
(יג) וַיָּסַר נֹחַ אֶת מִכְסֵה הַתֵּבָה וַיַּרְא וְהִנֵּה חָרְבוּ פְּנֵי הָאֲדָמָה.
(כ) וַיִּבֶן נֹחַ מִזְבֵּחַ לַי״י וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה וּמִכֹּל הָעוֹף הַטָּהוֹר וַיַּעַל עֹלֹת בַּמִּזְבֵּחַ. (כא) וַיָּרַח י״י אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ וַיֹּאמֶר י״י אֶל לִבּוֹ לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו וְלֹא אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת כׇּל חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי. (כב) עֹד כׇּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ.		 פרק ח
(א) וַיִּזְכֹּר אֱ-לֹהִים אֶת נֹחַ וְאֵת כׇּל הַחַיָּה וְאֶת כׇּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה וַיַּעֲבֵר אֱ-לֹהִים רוּחַ עַל הָאָרֶץ וַיָּשֹׁכּוּ הַמָּיִם. (ב) וַיִּסָּכְרוּ מַעְיְנֹת תְּהוֹם וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמָיִם
(ג) וַיַּחְסְרוּ הַמַּיִם מִקְצֵה חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם. (ד) וַתָּנַח הַתֵּבָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ עַל הָרֵי אֲרָרָט. (ה) וְהַמַּיִם הָיוּ הָלוֹךְ וְחָסוֹר עַד הַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בָּעֲשִׂירִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ נִרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִים.
(ז) וַיְשַׁלַּח אֶת הָעֹרֵב וַיֵּצֵא יָצוֹא וָשׁוֹב עַד יְבֹשֶׁת הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ.
(יג) וַיְהִי בְּאַחַת וְשֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ חָרְבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ
(יד) וּבַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּשִׁבְעָה וְעֶשְׂרִים יוֹם לַחֹדֶשׁ יָבְשָׁה הָאָרֶץ. (טו) וַיְדַבֵּר אֱ-לֹהִים אֶל נֹחַ לֵאמֹר. (טז) צֵא מִן הַתֵּבָה אַתָּה וְאִשְׁתְּךָ וּבָנֶיךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ. (יז) כׇּל הַחַיָּה אֲשֶׁר אִתְּךָ מִכׇּל בָּשָׂר בָּעוֹף וּבַבְּהֵמָה וּבְכׇל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ [הַיְצֵא] (הוצא) אִתָּךְ וְשָׁרְצוּ בָאָרֶץ וּפָרוּ וְרָבוּ עַל הָאָרֶץ. (יח) וַיֵּצֵא נֹחַ וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי בָנָיו אִתּוֹ. (יט) כׇּל הַחַיָּה כׇּל הָרֶמֶשׂ וְכׇל הָעוֹף כֹּל רוֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ לְמִשְׁפְּחֹתֵיהֶם יָצְאוּ מִן הַתֵּבָה.

על פי חלוקה זו, ישנם שני סיפורי מבול שונים, גרסת "J" אשר מתארת גשמים זועמים הנמשכים ארבעים יום, וגרסת "P", אשר מתארת מבול הנמשך כמעט שנה.3 על ידי חלוקת הטקסט המקראי למספר מקורות, מבקרי המקרא מנסים להסביר את הכפילויות ואת הסתירות הבאות:

כפילויות

  • בני נח – איזכור אחד (ה׳:ל״ב) משוייך לעורך, בעוד השני (ו׳:י') מזוהה עם המקור "P".
  • שחיתות המין האנושי וההחלטה להשמיד – הפעם הראשונה בה מוזכרים עניינים אלו (ו׳:א׳-ח׳) משוייכת ל"J", בעוד השנייה (ו׳:ט׳-י״ג) משוייכת ל"P".
  • הציווי להיכנס לתיבה – תיאוריה זו מבחינה בין שני הציוויים הא-לוהיים לגבי הכניסה לתיבה, כשהאחד (ו׳:י״ז-כ״ב) מזוהה עם "P" והשני (ז׳:א׳-ה׳) עם "J".
  • היענותו של נח – נח נכנס לתיבה רק פעם אחת בכל אחד מן המקורות, מאחר וז׳:ז' מזוהה עם "J" וז׳:י"ג עם "P" (ז':כ"ד).
  • שיטפונות – האיזכורים המרובים לעליית מפלס המים נחלקים בין המקורות השונים, כשחלקם מזוהים עם "J" (ז':י"ח-כ') וחלקם עם "P" (ז':כ"ד). 
  • מוות – החזרתיות בדבר מותם של כל היצורים הרבים מופחתת מאחר והפסוקים מתחלקים בין "P" (ז':כ"א) ל"J" (ז':כ"ב-כ"ג).

סתירות

  • שניים לעומת שבעה – המקור "P" מוצג כמשמר מסורת על פיה רק שניים מכל מין ניצלו (ו':י"ט-כ"א, ז':ח'-ט', ז':ט"ו-ט"ז), בעוד שמסמך "J" מבחין בין חיות טהורות לטמאות (ז':ב'-ג'). 
  • יום הכניסה לתיבה – רק לפי "J" נח נכנס לתיבה שבעה ימים לפני תחילת הגשמים (ז':ז' וז':י'). לפי המקור "P", הוא נכנס לתיבה רק ביום בו התחילו הגשמים ממש (ז':י"ג).
  • מקור המים ואורך המבול – המקורות חלוקים ביניהם באשר למקור המבול ולאורכו. בעוד "J" מתאר את המבול כירידת גשמים (ז':ד',י"ב), "P" מתאר אותו כמעיינות העולות על גדותיהן (ז':י"א). ב"J" הגשמים ארכו ארבעים יום (ז':ד',י"ב, וי"ז), בעוד ב"P" המבול נמשך יותר ממאה חמישים יום (ז':כ"ד וח':ג'). 
  • עורב או יונה – רק ב"J" נח שולח יונה (בח':ח'-י"ב). במסמך "P" הוא שולח עורב (ח':ז'). 

נקודות חולשה בגישת ביקורת המקרא

הערה מקדימה: הניתוח בחלק זה מתייחס אך ורק לבעיות טקסטואליות הטבועות ביישום שיטת התעודות על סיפור המבול. הניתוח אינו מתייחס לבעיות המתעוררות מאי-ההתאמה התיאולוגית שבין גישת ביקורת המקרא לבין המקור הא-לוהי של התורה. יתר על כן, הניתוח אינו מתייחס לחולשות בשיטת הניתוח של ביקורת המקרא באופן כללי. אי"ה, נושאים אלו יעלו לדיון במאמרים נפרדים באתר.

נותרות כפילויות

גם לאחר החלוקה למקורות נפרדים, נותרות כפילויות רבות בכל אחד מן המקורות בפני עצמו, דבר המחליש רבות את הטענה כי הכפילויות הללו הן תוצאת מיזוג בין מקורות שונים. הנה כמה דוגמאות:

  • היענותו של נח – במקור "P", נותרים איזכורים רבים לכך שנח עשה את שה' הטיל עליו לעשות. ראשית, בו':כ"ב מצויינת היענותו של נח במונחים כלליים: "וַיַּעַשׂ נֹחַ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱ-לֹהִים". לאחר מכן, הן בז':ח'-ט', והן בז':י"ד-ט"ו, מתוארים פרטי ההיענות הזו, ומתואר פעמיים כיצד החיות נכנסו לתיבה. כל אחת מן הפיסקאות הללו מסתיימת בעובדה שנח עשה את שה' ציווה אותו לעשות:"כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֱ-לֹהִים אֶת נֹחַ"‎ / "כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱ-לֹהִים".‎4 
  • ארבעים יום – במקור "J" נותרת התייחסות כפולה לכך שתקופת הגשמים ארכה ארבעים יום, הן בז':י"ב, והן בז׳:י״ז. כאשר בוחנים את המקור "J" בנפרד, נמצא כי האמירות הללו ממוקמות במרחק חצי פסוק זו מזו, כך שהכפילות מבלבלת עוד יותר.
  • עליית מפלס המים והתיבה – גם הציון הכפול של עליית המים לא נפתר באמצעות החלוקה למקורות שונים. המקור "J" מציין עובדה זו כמה וכמה פעמים בז':י"ח-כ'. יתר על כן, מצויין פעמים בחלק זה שהמים הרימו את התיבה (ז':י"ז-י"ח).
  • האדמה מתייבשת – המקור "P", מציין פעמיים שהאדמה התייבשה, הן בח':י"ג, והן בח':י"ד.5

מקורות לא ברורים ועריכה לא עקבית

לא רק ששיטת התעודות נכשלת בניסיונה לספק הסבר לכל הכפילויות שבפסוקים, היא גם יוצרת בעיות חדשות על הדרך. חלוקת הטקסט המקראי למקורות נפרדים, יוצרת פערי הבנה בכל אחד מן המקורות הללו, מאחר ועובדות מסויימות חסרות בכל אחד ממסמכי המקור הנבחנים בנפרד. כתוצאה מכך, לעיתים קרובות, הטקסטים המשחוזרים אינם ברורים לקורא. לדוגמא:6

  • במקור "J", אין שום התייחסות לבניית התיבה, והתיבה מופיעה כמו משום מקום בז׳:א׳, כאשר ה' מצווה את נח להיכנס אליה. 
  • במקור "P", ההתייחסות לחיות טהורות ולא טהורות בז':ח' מיותרת. על פי מקור זה, נכנסו לתיבה זוג מכל מין של חיה, ללא כל קשר לסטטוס טהרתם, ולכן לא ברור מדוע ישנו צורך להבדיל בין החיות הטהורות לטמאות.
  • מהשחבור שתיאוריה זו מבצעת לו':ט"ז, עולה כי חסרה מילה מקדימה לביטוי "וַיִּסְגֹּר ה' בַּעֲדוֹ" במקור "J", כאשר זה נבחן במבודד. מאחר והביטוי כבר לא מופיע לאחר כניסת נח לתיבה, הביטוי נראה חסר כל היגיון.
  • ב"P", קשה להבין את שליחת העורב של נח, לאור זאת שאין במקור זה אף תיאור של העורב בוחן את האדמה. הביטוי נותר חסר הקשר ומטרתו בפסוקים אינה ברורה.
  • ב"J", נח שולח יונה לבחון את האדמה לאחר "ארבעים ימי גשמים", וגם כאן התיאור חסר היגיון. מאחר והמקור אינו מציין הפחתה הדרגתית בגובה המים, יש לקרוא את הסיפור כאילו מיד לאחר שנפסקו הגשמים, נח מניח כי היונה תמצא אדמה יבשה, הנחה מוזרה ולא מציאותית בעליל.7
  • במקרים אחרים, סידור הסיפור אינו הגיוני. כך, "J" מציג את ה' סוגר את הדלת של התיבה, רק לאחר התיאור של ארבעים ימי הגשמים. 

על מנת לספק הסבר לבעיות הללו, על תומכי שיטת התעודות להניח כי חלקים מכל מקור נחתכו על ידי העורך כאשר הוא מיזג ביו המקורות השונים על מנת ליצור את הטקסט המקראי. אולם, נראה שהעורך בסיפור השתמש במקורות באופן מאוד לא עקבי, כך שלעיתים נוצרו כפילויות מיותרות עקב השתמרותם של שתי המקורות, בעוד שבפעמים אחרות התבצע שימוש במקור אחד בלבד. עבודה עריכתית כה הפכפכה נדמית מופרכת.

מינוחים מפתיעים

ישנם מבקרים הטוענים כי החלוקה של הטקסט למקורותיו השונים, נתמכת באמצעות המונחים הייחודיים בהם כל אחד מן המקורות משתמש. זוגות המונחים המקבילים הללו כוללים את שמות ה' (שם הויה לעומת שם א-להות), וכן זוגות מונחים נוספים כגון: "אֲדָמָה" לעומת "אֶרֶץ",‎ "אָדָם" לעומת "בָּשָׂר",‎ "זָכָר וּנְקֵבָה" לעומת "אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ" ו"חרב" לעומת "יבש". לעיתים תכופות, הוכחה זו נעשית למעגלית, שכן מלכתחילה, החלוקה למקורות השונים מסתמכת על זוגות המונחים הללו. אולם בסיפור המבול, חרף כל מאמציהם, מבקרי המקרא נותרים עם זוגות מונחים אשר אינם מתחלקים במסודר בין המקורות. כך, הטקסטים המזוהים הן עם המקור "P" והן עם "J", משתמשים ב"אֲדָמָה" וגם ב"אֶרֶץ,8 ב"אָדָם" וגם ב"בָּשָׂר".9

יתר על כן, המקור "J" משתמש ב"זָכָר וּנְקֵבָה" לצד "אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ",10 והמקור "P" משתמש ב"חרב" וגם "יבש".11 במקומות נוספים רבים, יש צורך לחלק את הפסוק בין המקורות (ראו לדוגמא "כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱ-לֹהִים / וַיִּסְגֹּר י"י בַּעֲדוֹ") על מנת לשמר את התיאוריה.

כך, הטענה כי המונחים המקבילים בפסוקים מהווים הוכחה לכך שישנם כמה מקורות לפסוקים, כשכל מקור מאופיין בסט מונחים משלו, אינה מחזיקה מים, ומסיבה טובה. מבקרי המקרא ניצבים אל מול בעיה קשה: חלוקת המקורות על סמך הכפילויות והסתירות אינה תואמת את החלוקה על סמך הממצאים הבלשניים, ולכן, כדי לערוך חלוקה למקורות, יש להקריב אחד מהם על מנת לשמר את השני.12 באופן בלתי נמנע, הם מוכרחים לבחור באחת מבין שלושת האפשרויות הללו: להישאר עם כפילויות וסתירות רבות, להישאר עם מונחים לא עקביים רבים, או להניח שהתרחשה עבודת עריכה סבוכה מאוד ולא עקבית, על מנת לפתור את הבעיות באופן חלקי. כל האופציות אינן נראות מוצלחות במיוחד.

הגזמה בסתירות

ישנם מקרים בהם מבקרי המקרא מגזימים בסתירות אותם הם מוצאים בטקסט המקראי, ומציעים כי הטקסט אינו לכיד, כשלמעשה אין כל צורך ממשי בטענות הללו . כך, בסיפור שלנו, ארבע מתוך חמש הסתירות המצויינות לעיל אינן באמת סתירות:

  • מקור המים – תיאורי פתיחת השמיים ונביעת המעמקים יכולים בקלות להתקיים בטקסט לצד תיאורי הגשמים, מאחר ואין סיבה שה' לא היה יכול להציף את העולם בעזרת שני האמצעים הללו.13
  • ארבעים ומאה חמישים יום – כתוצאה מכך, אין סתירה גם בין ארבעים הימים למאה וחמישים הימים. בעוד הראשון מתאר את משך תקופת הגשמים, האחרון מתאר את משך התקופה בה העולם הוצף מן התהומות.14
  • כניסתו של נח – אף על פי שכניסתו של נח לתיבה בז':ז', מגיעה לאחר האמירה כי המבול החל "לאחר שבעת ימים", אין זה אומר שנח נכנס לתיבה בתחילת השבוע. ניתן לקרוא את הפסוקים בקלות רבה כך שישתמע שנח נכנס בדיוק לפני תחילת הגשמים, ביום השביעי עצמו, ממש כפי שכתוב בז':י"ג. 
  • עורב ויונה – לבסוף, לא רק ששליחת העורב ושליחת היונה אינן סותרות זו את זו, אלא הן מובנות זו מתוך זו. רק בגלל שהעורב התרוצץ הלוך ושוב, נח היה מוכרח לשלוח ציפור אחרת על מנת שתבדוק את מצב המים.15

אם כן, הסתירה היחידה שיש לפתור היא מספר החיות שהוכנסו לתיבה (שתיים לעומת שבע). אנו נתעמק בסתירה הזו ונציע לה פתרונות בהמשך. 

גישה ספרותית ומקור יחיד

חלק זה מציע הסבר חלופי לקשיים העולים מן הסיפור המקראי. מוצע כאן שבקריאה זהירה של הטקסט המקראי, ועל ידי הערכה לצורתו הספרותית, רוב הכפילויות שבטקסט נפתרות. הניסיון להבין את "דרכי המקראות", כלומר, את האמצעיים הספרותיים בהם התורה משתמשת, היווה כבר תקופה ארוכה כלי לפרשנות מסורתית, ומייצר חלופה משכנעת הרבה יותר מהתאוריות של מבקרי המקרא. נקודת הפתיחה של הגישה הזו הפוכה מזו של שיטת התעודות, שכן ההנחה היא שישנו מקור יחיד לטקסט המקראי, ובאמצעות הנחה זו היא פותרת את כל הקשיים העולים מן הטקסט. זיהוי האופי האחדותי של התורה מאפשר לפרשנים לזהות דפוסים החוזרים על עצמם לכל אורכה, לנתח כראוי את המבנה שלה, ולשים לב לביטויים ייחודיים או לצורות דקדוקיות ייחודיות. 

בראשית ונח

במבט ראשון, נדמה שישנה חפיפה מיותרת בין בראשית ו׳:א׳-ח׳ לו':ט'-י"ג, מאחר ושניהם מתארים את החלטתו של ה' להשמיד את העולם. אולם, הפסוקים הללו רק נדמים כחופפים במידה ואנו מניחים כי הם מהווים שני חלקים מאותו הסיפור. למעשה, כשאנו בוחנים מקרוב יותר את העלילה, מתגלה לנו שבו׳:א׳-ח׳ ישנו סיכום של סיפור הבריאה, בעוד סיפור המבול מתחיל רק בו':ט'.16 חלוקה מבנית זו משתקפת בחלוקה המסורתית לפרשות (על פיה ו׳:א׳-ח׳ מסיימים את ספר בראשית, ורק בו':ט' נפתחת פרשת נח), בניגוד לחלוקה הלא-מסורתית לפרקים.

לשתי היחידות, אם כן, מטרות שונות לחלוטין, ובהתאם לכך גם דגשים שונים. בעוד היחידה הראשונה מתמקדת בהחלטה להשמיד את העולם, היחידה השנייה מדגישה את ההחלטה להציל. הטבלה הבאה מדגישה את נקודות המבט המנוגדות של שתי היחידות, על ידי התמקדות בהבדלים ביניהן באופן הצגת דבר ה':

בראשית ו':א'-ח' בראשית ו':ט'-י"ג
(א) וַיְהִי כִּי הֵחֵל הָאָדָם לָרֹב עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּבָנוֹת יֻלְּדוּ לָהֶם. (ב) וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱ-לֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ. (ג) וַיֹּאמֶר י"י לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה. (ד) הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵם וְגַם אַחֲרֵי כֵן אֲשֶׁר יָבֹאוּ בְּנֵי הָאֱ-לֹהִים אֶל בְּנוֹת הָאָדָם וְיָלְדוּ לָהֶם הֵמָּה הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם אַנְשֵׁי הַשֵּׁם. _____
(להלן פסוק ח) (ט) אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת הָאֱ-לֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ.
(לעיל בראשית ה':ל"ב) (י) וַיּוֹלֶד נֹחַ שְׁלֹשָׁה בָנִים אֶת שֵׁם אֶת חָם וְאֶת יָפֶת.
(ה) וַיַּרְא י"י כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכׇל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כׇּל הַיּוֹם. (ו) וַיִּנָּחֶם י"י כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ. (ז) וַיֹּאמֶר י"י אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם. (יא) וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱ-לֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס. (יב) וַיַּרְא אֱ-לֹהִים אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה כִּי הִשְׁחִית כׇּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ.
(יג) וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים לְנֹחַ קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ.
(ח) וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי י"י. (לעיל פסוק ט)


  • ביטול לעומת השמדה – היחידה הראשונה מציגה את החלטת ה' להשמיד את העולם כהחלטה שנבעה מהתחרטות ומרצון לחזור בו מן הבריאה המקורית.17 נקודת מבט זו מהווה סיכום טבעי לפרשת בראשית, ועומדת בניגוד ליחידה השנייה, אשר פותחת את פרשת נח. כך, אמירותיו של ה' בו':ו'-ז', "אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה" ו"כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם", אינם פשוט הצהרות על ההשמדה (כמו בו':י"ג), אלא, הן מגלמות את ההחלטה למחוק ולבטל את הבריאה המקורית. הביטויים ביחידה זו דומים לאלו שבתחילת פרשת בראשית. השורש ברא הינו מרכזי בסיפור הבריאה, ומופיע אחד עשר פעמים בפרשה זו, אך לא חוזר כלל בסיפור המבול. בנוסף, המילים "הָאָדָם" ו"הָאֲדָמָה" מזכירות את הקללה על האדם והאדמה שתוארה שלוש פעמים בפרשת בראשית (ג':י"ז-י"ט, ד':י"א-י"ד, וה':כ"ט).
  • האם נח מרכזי לסיפור? – צדיקותו של נח רק מוזכרת בקצרה ממש בסוף היחידה הראשונה, מאחר ונח אינו מרכזי לסיפור שיחידה זו מספרת; העובדה שהוא מוזכר כלל  היא רק בכדי לקשר בין יחידה זו ליחידה הבאה. בניגוד לכך, היחידה השנייה נפתחת בתיאור מורחב של העובדה הזו, כהקדמה להחלטתו של ה' להציל את נח, ולמעשה כהקדמה לכל הסיפור המסופר בשאר פרק ו'. 
  • חשיבה לעומת דיבור – בהתאם, בעוד ההחלטה להשמיד את העולם מרכזית ליחידה הראשונה, היא מוזכרת ביחידה השנייה רק כרקע הכרחי להצלה, שהיא האירוע המרכזי בשאר הפרק. כך, בניגוד ליחידה הראשונה בה תהליך קבלת ההחלטה של ה' פנימי לחלוטין ("אֶל לִבּוֹ"), ביחידה השנייה ה' חולק את החלטתו עם נח ("וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים לְנֹחַ"). רק על סמך המידע הזה, פקודותיו של ה' לבנות תיבה ולאסוף את החיות, וכן בריתו להציל את נח, נראות הגיוניות.

טווח ארוך לעומת פקודות מיידיות

במבט ראשון, פקודותיו של ה' לנח בפרק ז':א'-ה' נדמים כחזרה על פקודותיו בו׳:י״ד-כ״ב. בשניהם נאמר לנח על המבול המתקרב, ושעליו לאסוף את החיות ולהיכנס לתיבה. אולם, כאשר בוחנים מקרוב את הפקודות השונות, תוך התחשבות באופי הפקודות ובתיזמון שלהן, מה שנדמה היה ככפילויות, נראה עתה כנפרד, והחזרתיות נפתרת.

בראשית ו':י"ג-כ"ב בראשית ז':א'-ה'
(יג) וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים לְנֹחַ קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ. _____
(יד) עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת הַתֵּבָה וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכֹּפֶר. (טו) וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה אֹתָהּ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אַמָּה אֹרֶךְ הַתֵּבָה חֲמִשִּׁים אַמָּה רׇחְבָּהּ וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה קוֹמָתָהּ. (טז) צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה וְאֶל אַמָּה תְּכַלֶּנָּה מִלְמַעְלָה וּפֶתַח הַתֵּבָה בְּצִדָּהּ תָּשִׂים תַּחְתִּיִּם שְׁנִיִּם וּשְׁלִשִׁים תַּעֲשֶׂהָ. _____
(יז) וַאֲנִי הִנְנִי מֵבִיא אֶת הַמַּבּוּל מַיִם עַל הָאָרֶץ לְשַׁחֵת כׇּל בָּשָׂר אֲשֶׁר בּוֹ רוּחַ חַיִּים מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם כֹּל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ יִגְוָע. (להלן פסוק ד)
(יח) וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּךְ וּבָאתָ אֶל הַתֵּבָה אַתָּה וּבָנֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ. (א) וַיֹּאמֶר י"י לְנֹחַ בֹּא אַתָּה וְכׇל בֵּיתְךָ אֶל הַתֵּבָה כִּי אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה.
(יט) וּמִכׇּל הָחַי מִכׇּל בָּשָׂר שְׁנַיִם מִכֹּל תָּבִיא אֶל הַתֵּבָה לְהַחֲיֹת אִתָּךְ זָכָר וּנְקֵבָה יִהְיוּ.
(כ) מֵהָעוֹף לְמִינֵהוּ וּמִן הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ מִכֹּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה לְמִינֵהוּ שְׁנַיִם מִכֹּל יָבֹאוּ אֵלֶיךָ לְהַחֲיוֹת.		 (ב) מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה תִּקַּח לְךָ שִׁבְעָה שִׁבְעָה אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר לֹא טְהֹרָה הִוא שְׁנַיִם אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ.
(ג) גַּם מֵעוֹף הַשָּׁמַיִם שִׁבְעָה שִׁבְעָה זָכָר וּנְקֵבָה לְחַיּוֹת זֶרַע עַל פְּנֵי כׇל הָאָרֶץ.
(כא) וְאַתָּה קַח לְךָ מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל וְאָסַפְתָּ אֵלֶיךָ וְהָיָה לְךָ וְלָהֶם לְאׇכְלָה. _____
(לעיל פסוק יז) (ד) כִּי לְיָמִים עוֹד שִׁבְעָה אָנֹכִי מַמְטִיר עַל הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה וּמָחִיתִי אֶת כׇּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.
(כב) וַיַּעַשׂ נֹחַ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱ-לֹהִים כֵּן עָשָׂה. (ה) וַיַּעַשׂ נֹחַ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּהוּ י"י.

מילותיו של ה' לנח בפרק ו' נאמרות חודשים רבים, אולי אפילו שנים לפני המבול, בעוד הפקודות בפרק ז':א'-ה', נאמרות שבוע לפני תחילת הגשמים בלבד. כך, בפסוקים ו׳:י״ג-כ״ב מופיעות פקודותיו של ה' לטווח הארוך, ובהן הוא מצווה על נח להתכונן למבול (לבנות תיבה ולאסוף חיות ואוכל),18 בעוד בז':א'-ה', מפיעות פקודות לטווח קצר המתייחסות לגשמים הקרבים.19 לאור זאת, רוב הכפילויות שבין הפקודות נעלמות או נעשות מובנות מאליהן:

  • מבול עתידי לעומת הגשמים הקרבים – בפרק ו', ה' מתייחס למבול העתידי במונחים כלליים, "וַאֲנִי הִנְנִי מֵבִיא אֶת הַמַּבּוּל", על מנת לנמק את הצורך לבנות תיבה. בניגוד לכך, בפרק ז' הוא מציין כי הגשמים יגיעו בקרוב, "כִּי לְיָמִים עוֹד שִׁבְעָה אָנֹכִי מַמְטִיר עַל הָאָרֶץ", על מנת לנמק את הצורך להיכנס לתיבה (ולא לבנות אותה).
  • כניסה: הבטחה לעומת ציווי – בניגוד לרושם הראשוני, ה' לא מצווה את נח להיכנס לתיבה פעמיים. לעומת צורת הציווי של המילים  "בֹּא אַתָּה" בז':א', "וּבָאתָ אֶל הַתֵּבָה" בו':י"ח אינן מילות ציווי, אלא באות לתאר את העתיד לקרות. כאן, ה' מבטיח לנח שהוא עתיד להיכנס לתיבה ולהינצל, ולא פוקד עליו לעשות זאת.20
  • הנחיות שונות – אם כן, ההנחיות בפרק ו' נוגעות רק לבניית התיבה ולאיסוף החיות, ושתי אלו אינן מופיעות שוב בפרק ז', שם מדובר רק על הכניסה לתיבה. על כך מצביע גם הניגוד בין לשון העתיד של "וּבָאתָ" ללשון הציווי של "עֲשֵׂה לְךָ" ו"קַח לְךָ".
  • שניים לעומת שבעה – בפרק ו', כאשר ה' מעביר לנח פקודות הכנה כלליות, הוא פשוט אומר לנח לאסוף שתי חיות מכל מין, זכר ונקבה. רק בפרק ז', כאשר הפקודות מקבלות אופי מיידי, ה' מוסיף שעליו לקחת שבעה זוגות מכל החיות טהורות, ורק זוג אחד של כל החיות שאינן טהורות. בחלק הבא נתייחס לחלוקה הזו בהרחבה.

"שניים", "שבע" ו"זוגות זוגות"

לאור הדיון לעיל, מה שנדמה היה כסתירה בנוגע למספר החיות שהובאו לתיבה, התגלה כשתי פקודות שונות. בפקודה המקורית של ה', ה' דיבר במונחים כלליים, ואמר לנח להביא לתיבה רק זוג אחד של כל חיה, זכר ונקבה. בנקודה זו בזמן, חודשים רבים לפני המבול, כאשר נח התעסק בעיקר בבניית התיבה ובאיסוף המזון, לא הייתה חשיבות מיוחדת לעובדה שהוא יצטרך לקחת שבעה זוגות מחיות מסויימות, שכן ההשפעה על כמויות המזון ועל מימדי התיבה הייתה מזערית. רק כאשר המבול התקרב ונח היה צריך להתחיל להכניס את החיות לתיבה, ה' פירט וציווה את נח להביא שבעה זוגות מכל חיה טהורה, ורק זוג אחד מכל חיה טמאה (ז':ב'-ג').21

הבחנה זו מספקת על מנת להסביר את ההבדל בין שתי הפיסקאות הראשונות.22 אולם, בעת ביצוע הפקודה בז':ח'-ט', נראה כי התורה מסתייגת, שכן היא ממשיכה להבחין בין חיות טהורות לטמאות, ובמקביל חוזרת להתייחס רק לזוגות, כמו בפיסקה הראשונה.23 טבלה זו באה להדגים זאת:

בראשית ו':י"ט-כ' בראשית ז':ב'-ג'
(יט) וּמִכׇּל הָחַי מִכׇּל בָּשָׂר שְׁנַיִם מִכֹּל תָּבִיא אֶל הַתֵּבָה לְהַחֲיֹת אִתָּךְ זָכָר וּנְקֵבָה יִהְיוּ. (כ) מֵהָעוֹף לְמִינֵהוּ וּמִן הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ מִכֹּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה לְמִינֵהוּ שְׁנַיִם מִכֹּל יָבֹאוּ אֵלֶיךָ לְהַחֲיוֹת. (ב) מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה תִּקַּח לְךָ שִׁבְעָה שִׁבְעָה אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר לֹא טְהֹרָה הִוא שְׁנַיִם אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ. (ג) גַּם מֵעוֹף הַשָּׁמַיִם שִׁבְעָה שִׁבְעָה זָכָר וּנְקֵבָה לְחַיּוֹת זֶרַע עַל פְּנֵי כׇל הָאָרֶץ.
בראשית ז':ח'-ט', ט"ו-ט"ז
(ח) מִן הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אֵינֶנָּה טְהֹרָה וּמִן הָעוֹף וְכֹל אֲשֶׁר רֹמֵשׂ עַל הָאֲדָמָה. (ט) שְׁנַיִם שְׁנַיִם בָּאוּ אֶל נֹחַ אֶל הַתֵּבָה זָכָר וּנְקֵבָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֱ-לֹהִים אֶת נֹחַ...
(טו) וַיָּבֹאוּ אֶל נֹחַ אֶל הַתֵּבָה שְׁנַיִם שְׁנַיִם מִכׇּל הַבָּשָׂר אֲשֶׁר בּוֹ רוּחַ חַיִּים. (טז) וְהַבָּאִים זָכָר וּנְקֵבָה מִכׇּל בָּשָׂר בָּאוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱ-לֹהִים וַיִּסְגֹּר י"י בַּעֲדוֹ.

בעוד במבט ראשון, ניתן להבין מפסוקים ז':ח'-ט', שרק זוג אחד מכל מין נכנס לתיבה, אפילו מהחיות הטהורות (בניגוד לז':ב'). אולם למעשה, על מנת להבין את היחסים שבין כל הפסוקים השונים, יש להבחין בין המושגים "שְׁנַיִם" ו"שְׁנַיִם שְׁנַיִם". מונחים אלו אולי דומים כלפי חוץ, אך משמעותם שונה לחלוטין. כפי שציינו פרשנים רבים (לדוגמא ר' יוסף בכור שורבראשית ז׳:ט׳אודות ר׳ יוסף בכור שור, רד"קבראשית ז׳:ט׳אודות ר' דוד קמחי, ורד"צ הופמןבראשית ז׳:ט׳אודות ר׳ דוד צבי הופמן), הביטוי "שְׁנַיִם שְׁנַיִם" לא אומר שרק שתיים מכל חיה נכנסו לתיבה, ("שְׁנַיִם"), אלא שהחיות נכנסו לתיבה בזוגות, בין אם היו אלה שבעה זוגות מכל חיה או זוג אחד.24 בנוסף, כפי שמציין רד"צ הופמןבראשית ז׳:ט׳אודות ר׳ דוד צבי הופמן, התורה בחרה בכוונה את הניסוח הכולל של "שְׁנַיִם שְׁנַיִם" על מנת שתוכל להכילה על כל סוגי החיות, ללא צורך לחזור על פרטי ההבחנה בין החיות הטהורות לטמאות.25 על רקע ההבנה הזו, כל הפסוקים מסתדרים יחדיו ולשון הפסוקים מובנת כמשרתת את ההבדלים ביניהם.

סקירת מאורע היסטורי

כניסתו של נח לתיבה מוזכרת פעמיים בטקסט, הן בז':ו'-ט', והן בז':י'-ט"ז, ובחינת שתי הפיסקאות, זו לצד זו, תעזור לנו להבחין באופי הייחודי לכל אחת מהן, ובסיבה לכפילות.26

בראשית ז':ו'-ט' בראשית ז':י"א-ט"ז
(ו) וְנֹחַ בֶּן שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וְהַמַּבּוּל הָיָה מַיִם עַל הָאָרֶץ. (י) וַיְהִי לְשִׁבְעַת הַיָּמִים וּמֵי הַמַּבּוּל הָיוּ עַל הָאָרֶץ. (יא) בִּשְׁנַת שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה לְחַיֵּי נֹחַ בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בַּיּוֹם הַזֶּה נִבְקְעוּ כׇּל מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ. (יב) וַיְהִי הַגֶּשֶׁם עַל הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה.
(ז) וַיָּבֹא נֹחַ וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי בָנָיו אִתּוֹ אֶל הַתֵּבָה מִפְּנֵי מֵי הַמַּבּוּל. (יג) בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה בָּא נֹחַ וְשֵׁם וְחָם וָיֶפֶת בְּנֵי נֹחַ וְאֵשֶׁת נֹחַ וּשְׁלֹשֶׁת נְשֵׁי בָנָיו אִתָּם אֶל הַתֵּבָה.
(ח) מִן הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אֵינֶנָּה טְהֹרָה וּמִן הָעוֹף וְכֹל אֲשֶׁר רֹמֵשׂ עַל הָאֲדָמָה. (ט) שְׁנַיִם שְׁנַיִם בָּאוּ אֶל נֹחַ אֶל הַתֵּבָה זָכָר וּנְקֵבָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֱ-לֹהִים אֶת נֹחַ. (יד) הֵמָּה וְכׇל הַחַיָּה לְמִינָהּ וְכׇל הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ וְכׇל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ לְמִינֵהוּ וְכׇל הָעוֹף לְמִינֵהוּ כֹּל צִפּוֹר כׇּל כָּנָף. (טו) וַיָּבֹאוּ אֶל נֹחַ אֶל הַתֵּבָה שְׁנַיִם שְׁנַיִם מִכׇּל הַבָּשָׂר אֲשֶׁר בּוֹ רוּחַ חַיִּים. (טז) וְהַבָּאִים זָכָר וּנְקֵבָה מִכׇּל בָּשָׂר בָּאוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱ-לֹהִים וַיִּסְגֹּר י"י בַּעֲדוֹ.

מן הטבלה לעיל, ניתן לראות כי הפיסקה הראשונה קצרה הרבה יותר ומהווה תיאור פשוט לאירועי היום, כחלק מסיפור המבול הכללי. אולם, אפילו בשביל תורה גדושה בסיפורים בעלי חשיבות, אין זה אירוע רגיל, אלא סיפור בעל חשיבות היסטורית ומימדים קוסמיים. בעוד הציוויליציה כולה מושמדת, ה' מקיים את בריתו עם נח, ובכך מאפשר את איכלוס העולם מחדש דרכו ודרך אלו שהיו בתיבה. הודות לחשיבות היוצאת מן הכלל של המאורע הזה, הפיסקה השנייה באה לסקור את המאורע ולהצהיר על חשיבותו באמצעות הוספת פרטים רבים החסרים בפסוקים הקודמים:

  • הביטוי הנדיר והדרמטי  "בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה" בא להדגיש את אופיו ההיסטורי של המאורע, והופעתו כאן מקבילה להופעתו הן בסקירת ברית המילה של אברהם (בראשית י"ז:כ"ו-כ"ז), והן ביציאת מצריים (שמות י"ב:מ"א,נ"א). בשני המקרים הנוספים הללו, ישנה חזרה על אירוע שכבר הוזכר בלשון חגיגית יותר על מנת להגיש את חשיבותו של המאורע ואת קיום הברית.
  • היום והחודש המדוייקים מצויינים – "בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ". יש לציין כי המבול הינו האירוע היחיד בכל ספר בראשית אשר מצויין בתאריכו המדוייק.
  • השמות של שלושת בניו של נח "וְשֵׁם וְחָם וָיֶפֶת מפורטים כאן. זהו המקום היחיד בסיפור המבול עצמו בו הם מצויינים בשמם, ולא בתיאור הכללי יותר "בני נח".
  • הפיסקה מסתיימת בהתערבותו של ה' באופו אישי, "וַיִּסְגֹּר י"י בַּעֲדוֹ", ה' מקיים את הבטחתו להציל את נח.

הפיסקה השנייה נכתבה מתוך הנגדה מכוונת לפיסקה הראשונה. כך, בניגוד לצורה הסטנדרטית של "וַיָּבֹא נֹחַ" בפיסקה הראשונה, הפיסקה השנייה משתמשת בלשון העבר "בָּא נֹחַ". על רקע הבנה זו, הפיסקה השנייה אינה חזרה מיותרת על הראשונה, אלא נכתבה בכוונה לאחר הראשונה על מנת להדגיש את חשיבותו של המאורע.27

מסקנה

הניתוח לעיל הינו ניסיון להסביר את הכפילויות ואת הסתירות שבסיפור המבול. הניתוח בחן את המסקנות של גישת ביקורת המקרא והצביע על החולשות שבהן. רבות מן הכפילויות אותם מבקרי המקרא ניסו להסביר, בכל זאת נותרו בתוך כל אחד מן המקורות בפני עצמו. בנוסף, הניתוח של מבקרי המקרא יצר בעיות חדשות, שכן המקורות, כשהם נבחנים במבודד זה מזה, מכילים פערים וסתירות, ולכן צריך להניח שהעורך עבד באופן מאוד לא עקבי.

הפתרון הספרותי החלופי משכנע הרבה יותר. מתוך הבנת אופייה האחדותי של התורה ומבנה יחידותיה הנפרדות, ניתן לראות כי בראשית ו':א'-ח', וו':ט'-י"ג, מהווים יחידות נפרדות עם מטרות שונות, ולא פשוט חוזרות זו על זו. בעוד בו':א'-ח' ישנו סיכום של מעשה הבריאה, והדגש המרכזי הוא על ביטול הבריאה, ו':ט'-י"ג מהווה פתיחה לסיפור המבול ולהצלתו של נח. תזמון הסיפור המקראי מדגיש שמה שנדמה ככפילויות וכסתירות הוא למעשה תוצאה של התפתחות עלילתית. ההוראות בפרקים ו' וז' אינן תיאורים חלופיים של אותו הסיפור, אלא ציווים נפרדים שנאמרו במרחק של חודשים או אפילו שנים. מעבר הזמן מסביר את החפיפה החלקית בין הפקודות, בעוד ההקשרים השונים בתוכם הפקודות מופיעות, מדגישים את ההבדלים ביניהם.

בחינה מקרוב של השפה ושל הדקדוק מאששת את המסקנות הללו, וכן פותרת סתירה נוספת המתקיימת בין תיאורים שונים של מספר החיות בתיבה. מאחר ו"שְׁנַיִם" ו"שְׁנַיִם שְׁנַיִם" הינם ביטויים נפרדים, הפסוקים למעשה פועלים יחד בהרמוניה, ולא מהווים חזרה מיותרת. לבסוף, רגישות ספרותית חושפת שלעיתים, חזרתיות הינה כלי מכוון על מנת להדגיש ולהבליט. מאחר והמאורעות הללו הינם בעלי חשיבות היסטורית יוצאת דופן, התורה מוסיפה סקירה מיוחדת שלהם. כך, בעזרת הבנה של האלמנטים הספרותיים של המקרא, רוב הסתירות והכפילויות נפתרות, ונותר טקסט לכיד אך שאינו חד מימדי.

Retrieved from "http://alhatorah.org/w/index.php?title=The_Flood_Story_and_Biblical_Criticism/0/he&oldid=75954&useskin=vector"