The Flood Story and Biblical Criticism
Sources
Biblical Texts
Bereshit 3:17-19בראשית ג׳:י״ז-י״ט
| (17) And unto Adam He said: 'Because thou hast hearkened unto the voice of thy wife, and hast eaten of the tree, of which I commanded thee, saying: Thou shalt not eat of it; cursed is the ground for thy sake; in toil shalt thou eat of it all the days of thy life. (18) Thorns also and thistles shall it bring forth to thee; and thou shalt eat the herb of the field. (19) In the sweat of thy face shalt thou eat bread, till thou return unto the ground; for out of it wast thou taken; for dust thou art, and unto dust shalt thou return.' | (יז) וּלְאָדָם אָמַר כִּי שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ וַתֹּאכַל מִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לֵאמֹר לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכְלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. (יח) וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ וְאָכַלְתָּ אֶת עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה. (יט) בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב. |
Bereshit 4:11-14בראשית ד׳:י״א-י״ד
| (11) And now cursed art thou from the ground, which hath opened her mouth to receive thy brother's blood from thy hand. (12) When thou tillest the ground, it shall not henceforth yield unto thee her strength; a fugitive and a wanderer shalt thou be in the earth.' (13) And Cain said unto the Lord: 'My punishment is greater than I can bear. (14) Behold, Thou hast driven me out this day from the face of the land; and from Thy face shall I be hid; and I shall be a fugitive and a wanderer in the earth; and it will come to pass, that whosoever findeth me will slay me.' | (יא) וְעַתָּה אָרוּר אָתָּה מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת פִּיהָ לָקַחַת אֶת דְּמֵי אָחִיךָ מִיָּדֶךָ. (יב) כִּי תַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה לֹא תֹסֵף תֵּת כֹּחָהּ לָךְ נָע וָנָד תִּהְיֶה בָאָרֶץ. (יג) וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל י"י גָּדוֹל עֲוֺנִי מִנְּשֹׂא. (יד) הֵן גֵּרַשְׁתָּ אֹתִי הַיּוֹם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּמִפָּנֶיךָ אֶסָּתֵר וְהָיִיתִי נָע וָנָד בָּאָרֶץ וְהָיָה כׇל מֹצְאִי יַהַרְגֵנִי. |
Bereshit 5:29בראשית ה׳:כ״ט
| And he called his name Noah, saying: 'This same shall comfort us in our work and in the toil of our hands, which cometh from the ground which the Lord hath cursed.' | וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ נֹחַ לֵאמֹר זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרְרָהּ י"י. |
Bereshit 5:32בראשית ה׳:ל״ב
| And Noah was five hundred years old; and Noah begot Shem, Ham, and Japheth. | וַיְהִי נֹחַ בֶּן חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד נֹחַ אֶת שֵׁם אֶת חָם וְאֶת יָפֶת. |
Bereshit 6:1-8בראשית ו׳:א׳-ח׳
| (1) And it came to pass, when men began to multiply on the face of the earth, and daughters were born unto them, (2) that the sons of God saw the daughters of men that they were fair; and they took them wives, whomsoever they chose. (3) And the Lord said: 'My spirit shall not abide in man for ever, for that he also is flesh; therefore shall his days be a hundred and twenty years.' (4) The Nephilim were in the earth in those days, and also after that, when the sons of God came in unto the daughters of men, and they bore children to them; the same were the mighty men that were of old, the men of renown. (5) And the Lord saw that the wickedness of man was great in the earth, and that every imagination of the thoughts of his heart was only evil continually. (6) And it repented the Lord that He had made man on the earth, and it grieved Him at His heart. (7) And the Lord said: 'I will blot out man whom I have created from the face of the earth; both man, and beast, and creeping thing, and fowl of the air; for it repenteth Me that I have made them.' (8) But Noah found grace in the eyes of the Lord. | (א) וַיְהִי כִּי הֵחֵל הָאָדָם לָרֹב עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּבָנוֹת יֻלְּדוּ לָהֶם. (ב) וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ. (ג) וַיֹּאמֶר י"י לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה. (ד) הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵם וְגַם אַחֲרֵי כֵן אֲשֶׁר יָבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים אֶל בְּנוֹת הָאָדָם וְיָלְדוּ לָהֶם הֵמָּה הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם אַנְשֵׁי הַשֵּׁם. (ה) וַיַּרְא י"י כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכׇל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כׇּל הַיּוֹם. (ו) וַיִּנָּחֶם י"י כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ. (ז) וַיֹּאמֶר י"י אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם. (ח) וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי י"י. |
Bereshit 6:9-13בראשית ו׳:ט׳-י״ג
| (9) These are the generations of Noah. Noah was in his generations a man righteous and wholehearted; Noah walked with God. (10) And Noah begot three sons, Shem, Ham, and Japheth. (11) And the earth was corrupt before God, and the earth was filled with violence. (12) And God saw the earth, and, behold, it was corrupt; for all flesh had corrupted their way upon the earth. (13) And God said unto Noah: 'The end of all flesh is come before Me; for the earth is filled with violence through them; and, behold, I will destroy them with the earth. | (ט) אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ. (י) וַיּוֹלֶד נֹחַ שְׁלֹשָׁה בָנִים אֶת שֵׁם אֶת חָם וְאֶת יָפֶת. (יא) וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס. (יב) וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה כִּי הִשְׁחִית כׇּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ. (יג) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ. |
Bereshit 6:14-22בראשית ו׳:י״ד-כ״ב
| (14) Make thee an ark of gopher wood; with rooms shalt thou make the ark, and shalt pitch it within and without with pitch. (15) And this is how thou shalt make it: the length of the ark three hundred cubits, the breadth of it fifty cubits, and the height of it thirty cubits. (16) A light shalt thou make to the ark, and to a cubit shalt thou finish it upward; and the door of the ark shalt thou set in the side thereof; with lower, second, and third stories shalt thou make it. (17) And I, behold, I do bring the flood of waters upon the earth, to destroy all flesh, wherein is the breath of life, from under heaven; every thing that is in the earth shall perish. (18) But I will establish My covenant with thee; and thou shalt come into the ark, thou, and thy sons, and thy wife, and thy sons' wives with thee. (19) And of every living thing of all flesh, two of every sort shalt thou bring into the ark, to keep them alive with thee; they shall be male and female. (20) Of the fowl after their kind, and of the cattle after their kind, of every creeping thing of the ground after its kind, two of every sort shall come unto thee, to keep them alive. (21) And take thou unto thee of all food that is eaten, and gather it to thee; and it shall be for food for thee, and for them.' (22) Thus did Noah; according to all that God commanded him, so did he. | (יד) עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת הַתֵּבָה וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכֹּפֶר. (טו) וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה אֹתָהּ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אַמָּה אֹרֶךְ הַתֵּבָה חֲמִשִּׁים אַמָּה רׇחְבָּהּ וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה קוֹמָתָהּ. (טז) צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה וְאֶל אַמָּה תְּכַלֶּנָּה מִלְמַעְלָה וּפֶתַח הַתֵּבָה בְּצִדָּהּ תָּשִׂים תַּחְתִּיִּם שְׁנִיִּם וּשְׁלִשִׁים תַּעֲשֶׂהָ. (יז) וַאֲנִי הִנְנִי מֵבִיא אֶת הַמַּבּוּל מַיִם עַל הָאָרֶץ לְשַׁחֵת כׇּל בָּשָׂר אֲשֶׁר בּוֹ רוּחַ חַיִּים מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם כֹּל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ יִגְוָע. (יח) וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּךְ וּבָאתָ אֶל הַתֵּבָה אַתָּה וּבָנֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ. (יט) וּמִכׇּל הָחַי מִכׇּל בָּשָׂר שְׁנַיִם מִכֹּל תָּבִיא אֶל הַתֵּבָה לְהַחֲיֹת אִתָּךְ זָכָר וּנְקֵבָה יִהְיוּ. (כ) מֵהָעוֹף לְמִינֵהוּ וּמִן הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ מִכֹּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה לְמִינֵהוּ שְׁנַיִם מִכֹּל יָבֹאוּ אֵלֶיךָ לְהַחֲיוֹת. (כא) וְאַתָּה קַח לְךָ מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל וְאָסַפְתָּ אֵלֶיךָ וְהָיָה לְךָ וְלָהֶם לְאׇכְלָה. (כב) וַיַּעַשׂ נֹחַ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים כֵּן עָשָׂה. |
Bereshit 7:1-5בראשית ז׳:א׳-ה׳
| (1) And the Lord said unto Noah: 'Come thou and all thy house into the ark; for thee have I seen righteous before Me in this generation. (2) Of every clean beast thou shalt take to thee seven and seven, each with his mate; and of the beasts that are not clean two [and two], each with his mate; (3) of the fowl also of the air, seven and seven, male and female; to keep seed alive upon the face of all the earth. (4) For yet seven days, and I will cause it to rain upon the earth forty days and forty nights; and every living substance that I have made will I blot out from off the face of the earth.' (5) And Noah did according unto all that the Lord commanded him. | (א) וַיֹּאמֶר י"י לְנֹחַ בֹּא אַתָּה וְכׇל בֵּיתְךָ אֶל הַתֵּבָה כִּי אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה. (ב) מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה תִּקַּח לְךָ שִׁבְעָה שִׁבְעָה אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר לֹא טְהֹרָה הִוא שְׁנַיִם אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ. (ג) גַּם מֵעוֹף הַשָּׁמַיִם שִׁבְעָה שִׁבְעָה זָכָר וּנְקֵבָה לְחַיּוֹת זֶרַע עַל פְּנֵי כׇל הָאָרֶץ. (ד) כִּי לְיָמִים עוֹד שִׁבְעָה אָנֹכִי מַמְטִיר עַל הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה וּמָחִיתִי אֶת כׇּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. (ה) וַיַּעַשׂ נֹחַ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּהוּ י"י. |
Bereshit 7:6-9בראשית ז׳:ו׳-ט׳
| (6) And Noah was six hundred years old when the flood of waters was upon the earth. (7) And Noah went in, and his sons, and his wife, and his sons' wives with him, into the ark, because of the waters of the flood. (8) Of clean beasts, and of beasts that are not clean, and of fowls, and of every thing that creepeth upon the ground, (9) there went in two and two unto Noah into the ark, male and female, as God commanded Noah. | (ו) וְנֹחַ בֶּן שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וְהַמַּבּוּל הָיָה מַיִם עַל הָאָרֶץ. (ז) וַיָּבֹא נֹחַ וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי בָנָיו אִתּוֹ אֶל הַתֵּבָה מִפְּנֵי מֵי הַמַּבּוּל. (ח) מִן הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אֵינֶנָּה טְהֹרָה וּמִן הָעוֹף וְכֹל אֲשֶׁר רֹמֵשׂ עַל הָאֲדָמָה. (ט) שְׁנַיִם שְׁנַיִם בָּאוּ אֶל נֹחַ אֶל הַתֵּבָה זָכָר וּנְקֵבָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֱלֹהִים אֶת נֹחַ. |
Bereshit 7:10-16בראשית ז׳:י׳-ט״ז
| (10) And it came to pass after the seven days, that the waters of the flood were upon the earth. (11) In the six hundredth year of Noah's life, in the second month, on the seventeenth day of the month, on the same day were all the fountains of the great deep broken up, and the windows of heaven were opened. (12) And the rain was upon the earth forty days and forty nights. (13) In the selfsame day entered Noah, and Shem, and Ham, and Japheth, the sons of Noah, and Noah's wife, and the three wives of his sons with them, into the ark; (14) they, and every beast after its kind, and all the cattle after their kind, and every creeping thing that creepeth upon the earth after its kind, and every fowl after its kind, every bird of every sort. (15) And they went in unto Noah into the ark, two and two of all flesh wherein is the breath of life. (16) And they that went in, went in male and female of all flesh, as God commanded him; and the Lord shut him in. | (י) וַיְהִי לְשִׁבְעַת הַיָּמִים וּמֵי הַמַּבּוּל הָיוּ עַל הָאָרֶץ. (יא) בִּשְׁנַת שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה לְחַיֵּי נֹחַ בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בַּיּוֹם הַזֶּה נִבְקְעוּ כׇּל מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ. (יב) וַיְהִי הַגֶּשֶׁם עַל הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה. (יג) בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה בָּא נֹחַ וְשֵׁם וְחָם וָיֶפֶת בְּנֵי נֹחַ וְאֵשֶׁת נֹחַ וּשְׁלֹשֶׁת נְשֵׁי בָנָיו אִתָּם אֶל הַתֵּבָה. (יד) הֵמָּה וְכׇל הַחַיָּה לְמִינָהּ וְכׇל הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ וְכׇל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ לְמִינֵהוּ וְכׇל הָעוֹף לְמִינֵהוּ כֹּל צִפּוֹר כׇּל כָּנָף. (טו) וַיָּבֹאוּ אֶל נֹחַ אֶל הַתֵּבָה שְׁנַיִם שְׁנַיִם מִכׇּל הַבָּשָׂר אֲשֶׁר בּוֹ רוּחַ חַיִּים. (טז) וְהַבָּאִים זָכָר וּנְקֵבָה מִכׇּל בָּשָׂר בָּאוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים וַיִּסְגֹּר י"י בַּעֲדוֹ. |
Bereshit 7:17-20בראשית ז׳:י״ז-כ׳
| (17) And the flood was forty days upon the earth; and the waters increased, and bore up the ark, and it was lifted up above the earth. (18) And the waters prevailed, and increased greatly upon the earth; and the ark went upon the face of the waters. (19) And the waters prevailed exceedingly upon the earth; and all the high mountains that were under the whole heaven were covered. (20) Fifteen cubits upward did the waters prevail; and the mountains were covered. | (יז) וַיְהִי הַמַּבּוּל אַרְבָּעִים יוֹם עַל הָאָרֶץ וַיִּרְבּוּ הַמַּיִם וַיִּשְׂאוּ אֶת הַתֵּבָה וַתָּרׇם מֵעַל הָאָרֶץ. (יח) וַיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם וַיִּרְבּוּ מְאֹד עַל הָאָרֶץ וַתֵּלֶךְ הַתֵּבָה עַל פְּנֵי הַמָּיִם. (יט) וְהַמַּיִם גָּבְרוּ מְאֹד מְאֹד עַל הָאָרֶץ וַיְכֻסּוּ כׇּל הֶהָרִים הַגְּבֹהִים אֲשֶׁר תַּחַת כׇּל הַשָּׁמָיִם. (כ) חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה מִלְמַעְלָה גָּבְרוּ הַמָּיִם וַיְכֻסּוּ הֶהָרִים. |
Bereshit 7:21-24בראשית ז׳:כ״א-כ״ד
| (21) And all flesh perished that moved upon the earth, both fowl, and cattle, and beast, and every swarming thing that swarmeth upon the earth, and every man; (22) all in whose nostrils was the breath of the spirit of life, whatsoever was in the dry land, died. (23) And He blotted out every living substance which was upon the face of the ground, both man, and cattle, and creeping thing, and fowl of the heaven; and they were blotted out from the earth; and Noah only was left, and they that were with him in the ark. (24) And the waters prevailed upon the earth a hundred and fifty days. | (כא) וַיִּגְוַע כׇּל בָּשָׂר הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ בָּעוֹף וּבַבְּהֵמָה וּבַחַיָּה וּבְכׇל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ וְכֹל הָאָדָם. (כב) כֹּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו מִכֹּל אֲשֶׁר בֶּחָרָבָה מֵתוּ. (כג) וַיִּמַח אֶת כׇּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ וַיִּשָּׁאֶר אַךְ נֹחַ וַאֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה. (כד) וַיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם עַל הָאָרֶץ חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם. |
Bereshit 8:1-5בראשית ח׳:א׳-ה׳
| (1) And God remembered Noah, and every living thing, and all the cattle that were with him in the ark; and God made a wind to pass over the earth, and the waters assuaged; (2) the fountains also of the deep and the windows of heaven were stopped, and the rain from heaven was restrained. (3) And the waters returned from off the earth continually; and after the end of a hundred and fifty days the waters decreased. (4) And the ark rested in the seventh month, on the seventeenth day of the month, upon the mountains of Ararat. (5) And the waters decreased continually until the tenth month; in the tenth month, on the first day of the month, were the tops of the mountains seen. | (א) וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְאֵת כׇּל הַחַיָּה וְאֶת כׇּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה וַיַּעֲבֵר אֱלֹהִים רוּחַ עַל הָאָרֶץ וַיָּשֹׁכּוּ הַמָּיִם. (ב) וַיִּסָּכְרוּ מַעְיְנֹת תְּהוֹם וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמָיִם וַיִּכָּלֵא הַגֶּשֶׁם מִן הַשָּׁמָיִם. (ג) וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ הָלוֹךְ וָשׁוֹב וַיַּחְסְרוּ הַמַּיִם מִקְצֵה חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם. (ד) וַתָּנַח הַתֵּבָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ עַל הָרֵי אֲרָרָט. (ה) וְהַמַּיִם הָיוּ הָלוֹךְ וְחָסוֹר עַד הַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בָּעֲשִׂירִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ נִרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִים. |
Bereshit 8:6-14בראשית ח׳:ו׳-י״ד
| (6) And it came to pass at the end of forty days, that Noah opened the window of the ark which he had made. (7) And he sent forth a raven, and it went forth to and fro, until the waters were dried up from off the earth. (8) And he sent forth a dove from him, to see if the waters were abated from off the face of the ground. (9) But the dove found no rest for the sole of her foot, and she returned unto him to the ark, for the waters were on the face of the whole earth; and he put forth his hand, and took her, and brought her in unto him into the ark. (10) And he stayed yet other seven days; and again he sent forth the dove out of the ark. (11) And the dove came in to him at eventide; and lo in her mouth an olive-leaf freshly plucked; so Noah knew that the waters were abated from off the earth. (12) And he stayed yet other seven days; and sent forth the dove; and she returned not again unto him any more. (13) And it came to pass in the six hundred and first year, in the first month, the first day of the month, the waters were dried up from off the earth; and Noah removed the covering of the ark, and looked, and behold, the face of the ground was dried. (14) And in the second month, on the seven and twentieth day of the month, was the earth dry. | (ו) וַיְהִי מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם וַיִּפְתַּח נֹחַ אֶת חַלּוֹן הַתֵּבָה אֲשֶׁר עָשָׂה. (ז) וַיְשַׁלַּח אֶת הָעֹרֵב וַיֵּצֵא יָצוֹא וָשׁוֹב עַד יְבֹשֶׁת הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ. (ח) וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה מֵאִתּוֹ לִרְאוֹת הֲקַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. (ט) וְלֹא מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלָהּ וַתָּשׇׁב אֵלָיו אֶל הַתֵּבָה כִּי מַיִם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיִּקָּחֶהָ וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו אֶל הַתֵּבָה. (י) וַיָּחֶל עוֹד שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים וַיֹּסֶף שַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה מִן הַתֵּבָה. (יא) וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב וְהִנֵּה עֲלֵה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ וַיֵּדַע נֹחַ כִּי קַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ. (יב) וַיִּיָּחֶל עוֹד שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה וְלֹא יָסְפָה שׁוּב אֵלָיו עוֹד. (יג) וַיְהִי בְּאַחַת וְשֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ חָרְבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ וַיָּסַר נֹחַ אֶת מִכְסֵה הַתֵּבָה וַיַּרְא וְהִנֵּה חָרְבוּ פְּנֵי הָאֲדָמָה. (יד) וּבַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּשִׁבְעָה וְעֶשְׂרִים יוֹם לַחֹדֶשׁ יָבְשָׁה הָאָרֶץ. |
Bereshit 8:15-22בראשית ח׳:ט״ו-כ״ב
| (15) And God spoke unto Noah, saying: (16) 'Go forth from the ark, thou, and thy wife, and thy sons, and thy sons' wives with thee. (17) Bring forth with thee every living thing that is with thee of all flesh, both fowl, and cattle, and every creeping thing that creepeth upon the earth; that they may swarm in the earth, and be fruitful, and multiply upon the earth.' (18) And Noah went forth, and his sons, and his wife, and his sons' wives with him; (19) every beast, every creeping thing, and every fowl, whatsoever moveth upon the earth, after their families; went forth out of the ark. (20) And Noah buildt an altar unto the Lord; and took of every clean beast, and of every clean fowl, and offered burnt-offerings on the altar. (21) And the Lord smelled the sweet savour; and the Lord said in His heart: 'I will not again curse the ground any more for man's sake; for the imagination of man's heart is evil from his youth; neither will I again smite any more every thing living, as I have done. (22) While the earth remaineth, seedtime and harvest, and cold and heat, and summer and winter, and day and night shall not cease.' | (טו) וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל נֹחַ לֵאמֹר. (טז) צֵא מִן הַתֵּבָה אַתָּה וְאִשְׁתְּךָ וּבָנֶיךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ. (יז) כׇּל הַחַיָּה אֲשֶׁר אִתְּךָ מִכׇּל בָּשָׂר בָּעוֹף וּבַבְּהֵמָה וּבְכׇל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ [הַיְצֵא] (הוצא) אִתָּךְ וְשָׁרְצוּ בָאָרֶץ וּפָרוּ וְרָבוּ עַל הָאָרֶץ. (יח) וַיֵּצֵא נֹחַ וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי בָנָיו אִתּוֹ. (יט) כׇּל הַחַיָּה כׇּל הָרֶמֶשׂ וְכׇל הָעוֹף כֹּל רוֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ לְמִשְׁפְּחֹתֵיהֶם יָצְאוּ מִן הַתֵּבָה. (כ) וַיִּבֶן נֹחַ מִזְבֵּחַ לַי"י וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה וּמִכֹּל הָעוֹף הַטָּהוֹר וַיַּעַל עֹלֹת בַּמִּזְבֵּחַ. (כא) וַיָּרַח י"י אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ וַיֹּאמֶר י"י אֶל לִבּוֹ לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו וְלֹא אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת כׇּל חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי. (כב) עֹד כׇּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ. |
Bereshit 9:1-17בראשית ט׳:א׳-י״ז
| (1) And God blessed Noah and his sons, and said unto them: 'Be fruitful and multiply, and replenish the earth. (2) And the fear of you and the dread of you shall be upon every beast of the earth, and upon every fowl of the air, and upon all wherewith the ground teems, and upon all the fishes of the sea: into your hand are they delivered. (3) Every moving thing that liveth shall be for food for you; as the green herb have I given you all. (4) Only flesh with the life thereof, which is the blood thereof, shall ye not eat. (5) And surely your blood of your lives will I require; at the hand of every beast will I require it; and at the hand of man, even at the hand of every man's brother, will I require the life of man. (6) Whoso sheds man's blood, by man shall his blood be shed; for in the image of God made He man. (7) And you, be ye fruitful, and multiply; swarm in the earth, and multiply therein.' (8) And God spoke unto Noah, and to his sons with him, saying: (9) 'As for Me, behold, I establish My covenant with you, and with your seed after you; (10) and with every living creature that is with you, the fowl, the cattle, and every beast of the earth with you; of all that go out of the ark, even every beast of the earth. (11) And I will establish My covenant with you; neither shall all flesh be cut off any more by the waters of the flood; neither shall there any more be a flood to destroy the earth.' (12) And God said: 'This is the token of the covenant which I make between Me and you and every living creature that is with you, for perpetual generations: (13) I have set My bow in the cloud, and it shall be for a token of a covenant between Me and the earth. (14) And it shall come to pass, when I bring clouds over the earth, and the bow is seen in the cloud, (15) that I will remember My covenant, which is between Me and you and every living creature of all flesh; and the waters shall no more become a flood to destroy all flesh. (16) And the bow shall be in the cloud; and I will look upon it, that I may remember the everlasting covenant between God and every living creature of all flesh that is upon the earth.' (17) And God said unto Noah: 'This is the token of the covenant which I have established between Me and all flesh that is upon the earth.' | (א) וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְאֶת בָּנָיו וַיֹּאמֶר לָהֶם פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ. (ב) וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם יִהְיֶה עַל כׇּל חַיַּת הָאָרֶץ וְעַל כׇּל עוֹף הַשָּׁמָיִם בְּכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה וּבְכׇל דְּגֵי הַיָּם בְּיֶדְכֶם נִתָּנוּ. (ג) כׇּל רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא חַי לָכֶם יִהְיֶה לְאׇכְלָה כְּיֶרֶק עֵשֶׂב נָתַתִּי לָכֶם אֶת כֹּל. (ד) אַךְ בָּשָׂר בְּנַפְשׁוֹ דָמוֹ לֹא תֹאכֵלוּ. (ה) וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ מִיַּד כׇּל חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ וּמִיַּד הָאָדָם מִיַּד אִישׁ אָחִיו אֶדְרֹשׁ אֶת נֶפֶשׁ הָאָדָם. (ו) שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם. (ז) וְאַתֶּם פְּרוּ וּרְבוּ שִׁרְצוּ בָאָרֶץ וּרְבוּ בָהּ. (ח) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל נֹחַ וְאֶל בָּנָיו אִתּוֹ לֵאמֹר. (ט) וַאֲנִי הִנְנִי מֵקִים אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם וְאֶת זַרְעֲכֶם אַחֲרֵיכֶם. (י) וְאֵת כׇּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה אֲשֶׁר אִתְּכֶם בָּעוֹף בַּבְּהֵמָה וּבְכׇל חַיַּת הָאָרֶץ אִתְּכֶם מִכֹּל יֹצְאֵי הַתֵּבָה לְכֹל חַיַּת הָאָרֶץ. (יא) וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם וְלֹא יִכָּרֵת כׇּל בָּשָׂר עוֹד מִמֵּי הַמַּבּוּל וְלֹא יִהְיֶה עוֹד מַבּוּל לְשַׁחֵת הָאָרֶץ. (יב) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים זֹאת אוֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כׇּל נֶפֶשׁ חַיָּה אֲשֶׁר אִתְּכֶם לְדֹרֹת עוֹלָם. (יג) אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ. (יד) וְהָיָה בְּעַנְנִי עָנָן עַל הָאָרֶץ וְנִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן. (טו) וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כׇּל נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכׇל בָּשָׂר וְלֹא יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל לְשַׁחֵת כׇּל בָּשָׂר. (טז) וְהָיְתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם בֵּין אֱלֹהִים וּבֵין כׇּל נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכׇל בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ. (יז) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל נֹחַ זֹאת אוֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר הֲקִמֹתִי בֵּינִי וּבֵין כׇּל בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ. |
Bereshit 17:26-27בראשית י״ז:כ״ו-כ״ז
| (26) In the selfsame day was Abraham circumcised, and Ishmael his son. (27) And all the men of his house, those born in the house, and those bought with money of a foreigner, were circumcised with him. | (כו) בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה נִמּוֹל אַבְרָהָם וְיִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ. (כז) וְכׇל אַנְשֵׁי בֵיתוֹ יְלִיד בָּיִת וּמִקְנַת כֶּסֶף מֵאֵת בֶּן נֵכָר נִמֹּלוּ אִתּוֹ. |
Shemot 12:41, 51שמות י״ב:מ״א, נ״א
(41) And it came to pass at the end of four hundred and thirty years, even the selfsame day it came to pass, that all the host of the Lord went out from the land of Egypt. | (מא) וַיְהִי מִקֵּץ שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה וַיְהִי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה יָצְאוּ כׇּל צִבְאוֹת י"י מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. (נא) וַיְהִי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הוֹצִיא י"י אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַל צִבְאֹתָם. |
Medieval Texts
Ibn Ezra Bereshit First Commentary 7:1אבן עזרא בראשית פירוש ראשון ז׳:א׳
| והשם צוה את נח לעשות התיבה ימים רבים קודם בוא המבול, וכאשר קרבו הימים צוה השם הנכבד והנורא שילך נח הוא וביתו אל התיבה. |
Ibn Ezra Bereshit First Commentary 7:5-7, 13-14אבן עזרא בראשית פירוש ראשון ז׳:ה׳-ז׳, י״ג-י״ד
(ה-ז) ויעש נח – כאשר צוה, ובא עם ביתו קרוב אל התיבה. |
Ibn Ezra Bereshit Second Commentary 6:19אבן עזרא בראשית פירוש שני ו׳:י״ט
| שנים מכל הבהמה – הפחות הזכיר. ופירש זכר ונקבה יהיו – (ובעבור סמיכת צפור אל כל כנף נראה כי הוא תואר סמוך). |
R. Yosef Bekhor Shor Bereshit 7:9ר׳ יוסף בכור שור בראשית ז׳:ט׳
| שנים שנים באו אל נח – זוגות זוגות באו מעצמן. |
Radak Bereshit 7:9רד״ק בראשית ז׳:ט׳
| שנים שנים, in pairs. Seeing that a pair is made up of a male and a female, two pairs of each species came. כאשר צוה אלוקים את נח, the animals came of their own accord, but Noach brought them into the ark as God had commanded him to do. | שנים שנים – זוגות, והזוגות הם זכר ונקבה. באו אל נח – הם באו מעצמם אל נח אל התיבה והוא הכניסם כאשר צוהו עליהם. |
Radak Bereshit 7:11רד״ק בראשית ז׳:י״א
| בשנת שש מאות שנה לחיי נח, although Noach’s age had already been reported before, here the Torah adds further precise data about the month and the day of the month when the deluge commenced. בחודש השני, there is a disagreement between the scholars of the Talmud if the “second month” refers to a count based on the lunar year or the solar year. According to the view that the world was created in the month of Tishrey, (i.e. that Adam was created on the first of that moth), the month described here is the month of Marcheshvan, whereas according to the view that the universe was created in the month of Nissan, the deluge would have started in the month of Iyar. Rabbi Yonathan (Rosh Hashanah 11) decided that the correct version is that of Rabbi Eliezer who translated the verse בירח האתנים in Kings I 8,2 as the “ancient” month. It appears that this month was called איתנים, seeing it was the month (תשרי) in which the universe had been created. It was only after the Jewish people left Egypt, that they adopted the month of Nissan as the first month of their calendar year, (partially), as we know from Exodus 12,1-2. The verses there make sense only if the other nations had not used the month of Nissan as the first month of the calendar year. נבקעו, they began to crack open, and to emerge from below. As a result of tremendous amounts of rain having poured down from the skies, the crust of the earth was weakened, so that the waters underneath found it easy to burst forth in streams all over the place. This process, once started continued and accelerated and even when the 40 days of rain had stopped, the waters kept rising for 150 days due to the waters coming out of the bowels of the earth. תהום רבה, the noun תהום here is used as a feminine noun, as it is also in Ezekiel 31,4. However, the same noun also occurs in the masculine mode in Psalms 42,8. וארבות השמים נפתחו, the letter ו at the beginning of the word וארבות refers to something in addition. The Torah reports that after the “windows,” or storage chambers of the waters in the heavens had opened and poured down rain in great quantities, also the fountains in the earth below joined in flooding the surface of the globe. We already explained the procedure in our commentary on verse 4. The letter ו is used in a similar fashion in Isaiah 64,4 הן אתה קצפת ונחטא, “You are angry seeing that we have sinned.” Similar constructions are found in Judges 4,21 והוא נרדם ויעף “seeing that he was tired he fell asleep.” Or, Leviticus 9,22 וירד מעשות העולה, “seeing that he had performed the rites of the burnt-offering” he descended.” Seeing there was so much rain, the Torah, using a figure of speech, describes the source of the rain as the ארבות השמים נפתחו, “the windows of the sky having opened.” The term ארבות השמים also appears in Kings II 7,19 where the grain which had been in short supply is predicted by the skeptical captain as being inadequate to supply the necessary quantity even if all of the celestial windows were to be opened and it would rain down from there. | בשנת וגו׳ – וכבר זכר למעלה ואמר ונח בן שש מאות שנה? אלא לא זכר החדש וכמה בחדש, ובזה הפסוק זכר בחדש השני, ודבר זה מחלוקת בדרז״ל (ר״ה י״א) רבי אליעזר אומר בתשרי נברא העולם, בחדש השני זה מרחשון; ר׳ יהושע אומר בניסן נברא העולם, בחדש השני זה אייר. ויונתן הכריע כדברי ר׳ אליעזר שתרגם בירח האתנים (מלכים א׳:ח׳) בירחא דעתיקיא קרו ליה ירחא קדמאה, וכען הוא ירחא שביעאה. ונראה שהקדמונים, מבריאת העולם עד הנה, היו קוראים חדש תשרי חדש ראשון בשנה כי בו נברא העולם, ומשיצאו ישראל ממצרי׳ נקרא לישראל ניסן חדש הראשון ותשרי חדש השביעי, כי כן כתוב ״החדש הזה לכם ראש חדשים״ (שמות י״ב) אחר שאמר לכם נראה כי לשאר האומות לא היה ניסן ראש החדשים. |
Radak Bereshit 7:13רד״ק בראשית ז׳:י״ג
| בעצם היום הזה, on this very date, the 17th day of the second month, after Noach had entered the ark. How do we reconcile this statement with the verses 4-6 from which we deduced that Noach entered the ark already 7 days before the onset of the deluge? We must conclude that whereas the animals entered the ark at the beginning of the seven day period, Noach, who entered with them and made things comfortable for them, still commuted between the ark and his regular home. It is possible that even the animals and the birds still grazed in the vicinity of the ark, knowing that as soon as the rains would start their place was only inside the ark. They did not look forward to having to spend any more time than absolutely necessary for their survival inside the ark. On the seventh day, i.e. the 17th of the month, they all entered the ark for the last time prior to the earth having dried sufficiently after the deluge to enable them to disembark. As soon as everybody was inside, Noach locked the exit door, as well as the window which he had built into the roof of the ark, seeing the waters of the deluge would commence to descend on this very day. | בעצם היום הזה – בשבעה עשר לחדש שזכר בו ביום נכנס אל התבה; והנה אמר למעלה כי בתחלת שבעה נכנס ואיך אמר עתה כי בסוף שבעה נכנס שהוא י״ז במרחשון? והנראה מזה כי הוא נכנס בתחלת שבעה כמו שצוהו האל עם כל באי התבה, והחל לתקן מושבו ומושב הבאים עמו, ואלה שבעת הימים היו יוצאים ובאים האדם והבהמה והעוף והיו רועים ביבשה סמוך לתיבה והיו בין כך ובין כך מתרוחים לאויר העולם כי די להם שיסגרו בתיבה הימים שיצטרכו מפני מי המבול, וביום השביעי שהיה י״ז במרחשון נכנס קודם בא הגשם וכיון שנכנסו כולם וסגר נח פתח התיבה והחלון שעשה למעלה באו מי המבול בו ביום. |
Ramban Bereshit 6:18רמב״ן בראשית ו׳:י״ח
| והקמתי את בריתי – ...ויש אומרים כי ברית גבול כרות כל אלו דבריו ויותר נכון בדרך הפשט כי ענין ״והקימותי את בריתי״ לאמר בעת שיבא המבול תהיה ברית קיימת אתך שתבא אל התיבה אתה וביתך ושנים מכל הבשר להחיות כלומר שתחיו שם ותתקיימו לצאת משם לחיים והברית הוא דבר השם כשיגזור אומר בלא תנאי ושיור ויקיים והזכיר הברית והזכיר שיהיה קיים והוא כלשון קיימו וקבלו היהודים עליהם ועל זרעם (אסתר ט׳:כ״ז) שקבלו עליהם דבר להיותו קיים. |
Ramban Bereshit 7:1רמב״ן בראשית ז׳:א׳
| בא אתה וכל ביתך אל התיבה – עשה נח את התיבה ימים רבים קודם המבול וכאשר קרב עת המבול בחדש השני בעשור לחדש חזר וצוהו שיבא הוא וכל ביתו בתיבה הוא שאמר לו בראשונה (בראשית ו׳:י״ח) אתה ובניך ואשתך ונשי בניך והודיעו כי בזכותו לבדו ינצלו שלא אמר ״אתכם ראיתי צדיקים לפני״ וצוה שיקח הוא ויביא מן הבהמה הטהורה ומן העוף הטהור שבעה שבעה והודיעו יום המבול שבו יבא אל התיבה וכן עשה שבעצם היום זה בא נח (בראשית ז׳:י״ג) וזהו טעם מפני מי המבול (בראשית ז׳:ז׳). ורש״י כתב אף נח מקטני אמנה היה ולא נכנס לתיבה עד שדחפוהו המים ולשון בראשית רבה (בראשית רבה ל״ב:ו׳) מחוסר אמונה היה אלולי שהגיעו מים עד קרסוליו לא היה נכנס לתיבה אם כן יאמר שלא נכנס שם עד שגברו המים וכסו פני כל הארץ וראה כי יטבע. |
Abarbanel Bereshit 6אברבנאל בראשית ו׳
| (ט) אלה תולדות נח נח וגו׳. עד וידבר אלהים אל נח לאמר צא מן התיבה. ואמנם השאלות הנופלות בספור הזה כפי פשוטי הכתובים הם אלו: השאלה הא׳ אחרי אשר ספרה התורה בסוף סדר בראשית תולדות נח כמ״ש ויהי נח בן חמש מאות שנה ויולד נח את שם את חם ואת יפת מה ראתה לזכרו שנית בכאן. והרמב״ן כתב שנכתב פה ללמדנו שלא היה נח ככל אבותיו שהולידו בנים ובנות כי הוא לא הוליד רק את שם את חם ואת יפת. ואינו נכון כי כיון שלא אמר הכתוב בו ויולד בנים ובנות כמו שנזכר בכל אבותיו ידענו שלא הולידם ומה שנלמוד ממה שכתוב כאן נלמד ממה שכתוב למעלה ולא ימלט אם כן מהכפל והמותר: השאלה הב׳ במה שנכפל בכתוב זכרון השחתת דור המבול אחר השחתת הארץ לפני האלהים וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה כי השחית כל בשר את דרכו שהוא כפל מבואר. גם אמרו וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה יראה שאין ענין לו הלא ידענו שהקדוש ברוך הוא ממכון שבתו משגיח ורואה את הכל: השאלה הג׳ באמרו והקימותי את בריתי אתך ובאת אל התיבה כי הנה לא נזכר עד הנה שכרת השם ברית לנח ואיך יאמר עתה שיקיימהו עד כי מפני זה כתב הראב״ע כמתנבא שהשם כרת לשעבר ברית לנח ואם לא נזכר בפסוק. גם כתב שאולי אמר זה על ברית הקשת ונמשך אחריו הרמב״ן בזה ואינו נכון כי ברית הקשת נתחדש אחרי צאתם מן התיבה ונאמר לנח ובניו וכן אמר והקימותי את בריתי אתך ובאת אל התיבה והוא ממה שיורה שקודם ביאתו לתיבה היה הברית הזה שנזכר כאן: השאלה הד׳ בסתירה שיראה בכתובים במספר הב״ח הנלקחים בתיבה כי הנה ראשונה אמר מכל החי מכל בשר שנים מכל תביא אל התיבה ואמר מהעוף למינהו שנים מכל יבואו אליך להחיות. אמנם אחר זה אמר מכל הבהמה הטהורה תקח לך שבעה שבעה איש ואשתו גם מעוף השמים שבעה שבעה. ורש״י כתב שנים שנים כלם הושוו במנין זה שלפחות היו שנים. ואינו נכון כי איך יזכור הכתוב מה שבא לפחות ולא יזכור המנין האמיתי שבא מהם והרמב״ן כתב ששנים שנים באו מאליהם אל התיבה ולא יצטרך נח לצוד אותם ושבעה שבעה היו להקריב מהם קרבן ולא גזר השם שיבואו אלה מעצמן להשחט אבל שיצודם נח ויקחם דייק הרב זה מאמרו שבעה שבעה תקח לך ושבח הר״ן הפי׳ הזה מאד מאד אבל לא נ״ל כן שכבר נאמר בשנים שנים תביא אל התיבה והוא דומה למאמר תקח לך. ועוד כי למה יגזור השם שיצוד השבעה שבעה ולא יצוד השנים שנים האם לא היה תכלית משובח ההקרבה לגבוה משיבאו מעצמן בעדו כמו להחיות זרע כל שכן הב״ח אינם מכירים בתכליות האלה כי אין בהם תבונה. ועוד כי בספור המעשה לא נזכרה לקיחה ולא מספר השבעה אבל אמר שתי פעמים שבאו אל נח שנים שנים מבלי זכרון צידה ולא לקיחה כלל: השאלה הה׳ במה שזכרה התורה שתי פעמים ביאת המבול ולכמה שנים היה לחיי נח וביאתו בתיבה כי הנה אמר ראשונה ונח בן שש מאות שנה והמבול היה מים על הארץ. ויבא נח ואשתו וגו׳. וחזר ואמר מיד בשנת שש מאות שנה לחיי נח וגו׳ בעצם היום הזה בא נח וגו׳. והראב״ע כתב שבראשונה באר שנח נתקרב אל התיבה לא שנכנס לתוכה ובשנית ביאר שבא ונכנס בה. וכבר כתב הרמב״ן שאינו נכון כי לשון הביאה שוה בשתיהם גם שבב״ח ובעופות לא שייך הקריב לתיבה ואמנם מה שפירש הרמב״ן הוא לדעתי יותר רחוק מן הנכון כפי סגנון הפסוקים: השאלה הו׳ במה שנכפל זה הספור שהיה המבול ארבעים יום וזה שבראשונה אמר ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה ואחר כך חזר לומר ויהי המבול ארבעים יום על הארץ וירבו המים והוא כפל מבואר בפסוקים: השאלה הז׳ במה שכפל זכרון רבוי המים ותגבורתם כי הנה אמר וירבו המים וישאו את התיבה ואמר ויגברו המים וירבו מאד על הארץ ותלך התיבה על פני המים. עוד אמר והמים גברו מאד מאד על הארץ והיה די באחד מהם: |
Abarbanel Bereshit 6:14אברבנאל בראשית ו׳:י״ד
והנכון בפי׳ הפסוקים האלו הוא בא׳ מב׳ אופנים. הא׳ כפי דרך חז״ל שאמרו שבא אתה וכל ביתך וכן ויבא נח וגו׳ הוא הביאה האחרונה שבא בתיבה ונסגר בה וכפי זה ראוי לפרש הפסוקים שבראשונה ביארה תורה בדרך כלל שבא נח ובניו ונשיהם אל התיבה מפני מי המבול שכבר התחיל ושהיה זה בהיות נח בן שש מאות שנה ושג״כ באו אל התיבה כל מיני הב״ח. ולפי שנאמר זה בכלל ולא ידענו באיזה חדש מהשנה ולכמה ימים בחדש ואם היה קודם מלאת הז׳ ימים או אח״כ ואם היה קבוץ האנשים והב״ח כלם אל התיבה בימים רבים או מעטים לכך הוצרך הכתוב לבאר כל זה בפרטיות גדול יען היה פרטיות הספורים ממה שיוסיף אמת ואמונה בהם. |
Modern Texts
Sforno Bereshit 7:24ספורנו בראשית ז׳:כ״ד
| ויגברו...חמישים ומאת יום. These 150 days are counted from the beginning of the 40 days of rainfall. The level of water on the surface of the earth kept increasing for 150 days, concluding on the 17th of the seventh month (Nissan). On that date the ark came to rest (on the waters) seeing there was no pressure exerted on it from any direction. The pressure on the ark to move was exerted from the first day of the rain when the Torah simultaneously reported the fountains below opening and adding their water to that of the rain. (verse 11). The ark resisted this pressure until the waters on earth were so high that they lifted the ark from its base. When the days of rainfall had concluded, the pressure from the subterranean waters kept up until the end of 150 days. When that pressure ceased the ark finally came to rest on Mount Ararat. | וַיִּגְבְּרוּ... חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם – וּמִיּוֹם הַתְחָלַת הַגֶּשֶׁם גָּבְרוּ עַד תּם חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם מִתְּחִלַּת הַגֶּשֶׁם שֶׁהָיָה בְּי״ז לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי, וְשָׁלְמוּ בְּי״ז לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי שֶׁהָיוּ הַחֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם, חֲמִשָּׁה חֳדָשִׁים שְׁלֵמִים, וְאָז נָחָה הַתֵּבָה שֶׁלֹּא הָיָה שׁוּם תִּגְבֹּרֶת דּוֹחָה. כִּי אָמְנָם מִיּוֹם הַתְחָלַת הַגֶּשֶׁם הִתְחִיל הַתִּגְבֹּרֶת מִלְּמַטָּה, כְּאָמְרוֹ ״נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנוֹת תְּהוֹם רַבָּה״ (פסוק י״א), אָמְנָם לֹא הִתְחִילָה הַתֵּבָה לָלֶכֶת עַל פְּנֵי הַמַּיִם עַד שֶׁהָיוּ הַמַּיִם כָּל כָּךְ גְּבוֹהִים שֶׁהַתֵּבָה רָמָה מֵעַל הָאָרֶץ. וְכַאֲשֶׁר שָׁלְמוּ יְמֵי הַגֶּשֶׁם הָיָה תִּגְבֹּרֶת מִלְּמַטָּה בִּלְבַד וְנִמְשַׁךְ עַד מְלֹאת ק״נ יוֹם, וְאָז בְּנוֹחַ הַתִּגְבֹּרֶת הַדּוֹחָה אֶת הַתֵּבָה, נָחָה הַתֵּבָה. |
Malbim Bereshit 7:1-2מלבי״ם בראשית ז׳:א׳-ב׳
| (א) שאלות: פה משמע ששבעה ימים קודם המבול באו כל בע״ח אל התיבה כמ״ש ויעש נח. ואח״כ אמר שלא באו עד יום המבול. פה אמר שיקח מן הבהמה הטהורה שבעה שבעה ומן הבהמה אשר לא טהורה שנים שנים. שפי׳ ז׳ זוגות מן הטהורה ושני זוגות מן הטמאה. כי כמו שמספר שבעה הם ז׳ זוגות כן מספר שנים הם זוגות בהכרח. וזה סותר למ״ש שלא יביא מן הטהורה והטמאה רק זוג א׳ מכל מין. וכן אמר אח״כ והבאים זכר ונקבה שהוא רק זוג אחד. ומ״ש המפ׳ שהיו ז׳ זוגות מן הטהורה להקריב קרבן. לא נתישב בזה עדיין הסתירה שיש בטמאים גופייהו שתחלה אמר שלא יקח מן הטמאים רק זוג אחד ואח״כ אמר לו שיקח שני זוגות. וזה היה שבעה ימים קודם המבול וביום שהתחיל המבול כתב שלא באו מהטהורים והטמאים רק זוג א׳ מכל מין. ולמה בהעופות צוהו לקחת ז׳ זוגות ולא הבדיל בין עופות טהורים לטמאים. מ״ש בפסוק וא״ו ונח בן שש מאות שנה והמבול היה כפול עם מ״ש בפסוק יו״ד י״א. ומ״ש בפסוק ז׳ ח׳ ט׳ כפול עם מ״ש בפסוק י״ג י״ד ט״ו. ויאמר ה׳ לנח – עתה יספר מ״ש ה׳ לנח ז׳ ימים קודם המבול, והנה דבור זה אינו מענין דבור הקודם, שבדבור הקודם נזכר שם אלהים, ובדבור הזה נזכר שם הויה, שדבור הקודם היה מצד שהוא אלהים בורא העולם שהעולם נברא ומתקיים בשם אלהים, כמש״ש שבכל פרשה בראשית לא נזכר רק בשם אלהים, והוא אשר השגיח עתה שבבוא המבול לא יחסר מין אחד מן המציאות וצוה לו שיקח זוג אחד מכל מין להחיות, ופה אמר מאמר אחר מיוחד מצד השגחתו הפרטיית על נח שהיה צדיק לפניו וה׳ ישגיח על עניני האדם הצדיק וקניניו וצרכי ביתו, כי נח היה לו כסף וזהב וכלי בית וכלי תשמישו וכלי אומניות וגם בהמות בייתיות שהיו מקנה קנינו טהורות וטמאות וכן היו לו עופות בייתיות כמו יונים ותרנגולים וכדומה, ולא ידע אם הורשה לו לקחתם אתו אל התיבה כמו שיקח אתו את בגדו אשר לבוש בו או אין לו רשות לקחתם אתו, ואמר לו ה׳ בא אתה וכל ביתך, שכולל כל הנמצא בביתו, שמרשה לו לקחת אל התיבה כל הנמצא בביתו מלבושים וכרים וכסתות וכל מיני כלים בענין שיוקבע ביתו בתיבה, (כמו ויפקידהו על ביתו ולאדון לכל ביתו וכדומה), ובאר שמרשה לו זה כי אותך ראיתי צדיק לפני, ר״ל שזה אינו מפני ההשגחה הכללית על העולם שאמרתי לך בשם אלהים, רק מצד צדקו הפרטי והשגחת השם בשם ההוי״ה על ביתו וקנינו. (ב) מכל – אולם מן הבע״ח הנמצאים בביתך אין לך רשות לקחת את כולם (כי נח היה לו מקנה רב ולא תכילם התיבה) רק מן הבהמה הטהורה תקח לך היינו לצרכך שבעה שבעה היינו שבעה זוגות מכל מין, ומן הבהמה אשר לא טהורה שברשותך כמו חמורים וסוסים וגמלים תקח שנים איש ואשתו, היינו שני זוגות מכל מין, ובאר לו במ״ש תקח לך ר״ל לא לצורך קיום העולם רק לצרכך, כי הבהמות והחיות שבאו להיות בתיבה לצורך קיום העולם באו מעצמם אל התיבה ולא בא רק זוג א׳ מכל מין, ולא באו עד יום שהתחיל המבול, כי הם לא באו לצורך נח רק לצורך קיום העולם, ואח״כ יצאו מן התיבה ושבו להם איש למקומו, אבל הבהמות הבייתיות שהיו בביתו של נח נשארו ברשותו גם אח״כ, והותר לו לקחת מהטהורים י״ד שהם ז׳ זוג ומהטמאים ארבע שהם שנים זוג. |
R. David Zvi Hoffmann Bereshit 6:9ר׳ דוד צבי הופמן בראשית ו׳:ט׳
| (הקדמה) נח והמבול (ו׳:ט׳ — ט׳:כ״ט) מכיוון שהוחלט לפניו ית׳ על מחיית כל היקום, העולם הישן, הרי מתבקש שההשגחה האלהית תציל את המשפחה האחת הראויה להצלה, ותציל יחד עמה גם מן החי, ככל הנחוץ לקיום העולם החדש, זה שיהיה אחרי המבול. והנה נקבע על פי ציווי מיוחד, שמבין בעלי החיים הטהורים יוצלו יותר מאשר מהבלתי טהורים, הן כדי שנח יוכל להקריב מהם קרבנות תודה על הצלתו, הן משום שבעלי חיים אלה חשובים יותר ונחוצים יותר לקיום המין האנושי מאשר האחרים. ומכיוון שעבר המבול, מודה נח לה׳ על הצלתו בהקריבו קרבנות, ה׳ מצווהו ציווים שונים ומבטיחו שלא ישוב עוד להביא עונש מעין זה על עולמו. בכל פרשת המבול בא שם ה׳ פעם בשם אלהים ופעם בשם הוי״ה לסירוגין. והנה השימוש בשם הוי״ה בסוף פרשת בראשית (לעיל ו׳:ה׳-ח׳) מתבאר מתוך פשוטו של מקרא, ואילו להבא נמצא שם זה תמיד בקשר עם ציווים הניתנים בהתחשב בהתפתחותה העתידה של האנושות לקראת הכרה נעלה יותר של הבורא ולשם עבודתו ית׳. וכשם שאין מביאים קרבן אלא לשם הוי״ה, השם העוזר והמושיע, כך שם זה הוא הדואג מראש לסדר העבודה לו והמתחשב בהבדלים שבין טהור לבלתי טהור, כאשר הוא מציל חלק מברואיו. ומאידך, כשם שבריאת העולם הראשונה היתה בשם אלהים, הרי גם הצלת האדם ובעלי החיים למיניהם מפני המבול באה בשם זה. אלא, כמו שבמעשה בראשית באה הדאגה המיוחדת לאדם ולחינוכו בשם הוי״ה, כך באים גם כאן יסודות ההצלה בשם זה. – גם כאן קודם שם ליפת, אף על פי שהלה היה הבכור. וזאת משום שהוא אבי אברהם, והשווה ״בני אברהם יצחק וישמעאל״. וכן ״ואתן ליצחק את יעקב ואת עשו. |
R. David Zvi Hoffmann Bereshit 7:2-3ר׳ דוד צבי הופמן בראשית ז׳:ב׳-ג׳
| (ב) תקח־לך – שבעה זוגות אלה — בניגוד לבעלי החיים הפראיים — לא באו אליו מאליהם, והוא נצטווה לקחתם. זאת יכול היה לעשות, מכיוון שבבהמות ביתיות מדובר, באלה שהיו מצויות ליד ביתו. ומן־הבהמה אשר לא טהרה הוא שנים – מסתבר שגם כאן מדובר בבהמה במובן הצר יותר של המלה, כלומר בעלי חיים ביתיים לא טהורים, כגון סוסים, חמורים וגמלים. (ג) גם מעוף השמים – וגם כאן מדובר בעופות ביתיים שהיו ליד ביתו, ולכן אין צריך לומר שבעופות טהורים מדובר, שכן רק כאלה היו אצלו. |
R. David Zvi Hoffmann Bereshit 7:7ר׳ דוד צבי הופמן בראשית ז׳:ז׳
| ויבא נח וגו׳ – היה אפשר לחשוב, שבפסוקים אלה לא נאמר אלא מה שנאמר בפסוקים יג ואילך. אך הנה אין כאן משום נקיבת המועד של הכניסה לתיבה. על המועד המדוייק הזה נמסר רק בפסוק י׳ ואילך, ושם נמסר יחד עם זאת גם על אופן התהוות המבול, ועל כך, כי בעצם היום הזה כולם נכנסו בתיבה (כלל ואחר כך פרט). תופעה זו של תיאור כללי בלא הזכרת מועדו תחילה, ואחריו קביעת הזמן ופרטים של מאורע זה, הקבלות יש לה במקרא, ובמיוחד בחומש. נזכיר כאן רק פרשה אחת הדומה לשלנו מבחינה זו — פרשת המועדים שבספר ויקרא (כ״ג:כ״ו-ל״ב), שם מתוארות הלכותיו של יום הכיפורים באופן דומה לתיאור הכניסה בתיבה שבכאן. |
R. David Zvi Hoffmann Bereshit 7:9ר׳ דוד צבי הופמן בראשית ז׳:ט׳
| שנים שנים – פירושו כאן — זוגות זוגות. זוגות זוגות באו, זכר ונקבה, גם הטהורים וגם הלא טהורים, ובמתכוון בוחר הכתוב בביטוי המתאים לשני סוגי בעלי החיים, כדי להמנע מן הצורך לחזור ולומר שהטהורים באו שבעה שבעה והלא טהורים — שנים בלבד (אולם השווה פירוש המלבי״ם). |