EN/HEע/E

The Messages of Yehuda's Oration

Sources

Bereshit 44:18-34בראשית מ״ד:י״ח-ל״ד

(יח) וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי יְדַבֶּר נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי וְאַל יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה. (יט) אֲדֹנִי שָׁאַל אֶת עֲבָדָיו לֵאמֹר הֲיֵשׁ לָכֶם אָב אוֹ אָח. (כ) וַנֹּאמֶר אֶל אֲדֹנִי יֶשׁ לָנוּ אָב זָקֵן וְיֶלֶד זְקֻנִים קָטָן וְאָחִיו מֵת וַיִּוָּתֵר הוּא לְבַדּוֹ לְאִמּוֹ וְאָבִיו אֲהֵבוֹ. (כא) וַתֹּאמֶר אֶל עֲבָדֶיךָ הוֹרִדֻהוּ אֵלָי וְאָשִׂימָה עֵינִי עָלָיו. (כב) וַנֹּאמֶר אֶל אֲדֹנִי לֹא יוּכַל הַנַּעַר לַעֲזֹב אֶת אָבִיו וְעָזַב אֶת אָבִיו וָמֵת. (כג) וַתֹּאמֶר אֶל עֲבָדֶיךָ אִם לֹא יֵרֵד אֲחִיכֶם הַקָּטֹן אִתְּכֶם לֹא תֹסִפוּן לִרְאוֹת פָּנָי. (כד) וַיְהִי כִּי עָלִינוּ אֶל עַבְדְּךָ אָבִי וַנַּגֶּד לוֹ אֵת דִּבְרֵי אֲדֹנִי. (כה) וַיֹּאמֶר אָבִינוּ שֻׁבוּ שִׁבְרוּ לָנוּ מְעַט אֹכֶל. (כו) וַנֹּאמֶר לֹא נוּכַל לָרֶדֶת אִם יֵשׁ אָחִינוּ הַקָּטֹן אִתָּנוּ וְיָרַדְנוּ כִּי לֹא נוּכַל לִרְאוֹת פְּנֵי הָאִישׁ וְאָחִינוּ הַקָּטֹן אֵינֶנּוּ אִתָּנוּ. (כז) וַיֹּאמֶר עַבְדְּךָ אָבִי אֵלֵינוּ אַתֶּם יְדַעְתֶּם כִּי שְׁנַיִם יָלְדָה לִּי אִשְׁתִּי. (כח) וַיֵּצֵא הָאֶחָד מֵאִתִּי וָאֹמַר אַךְ טָרֹף טֹרָף וְלֹא רְאִיתִיו עַד הֵנָּה. (כט) וּלְקַחְתֶּם גַּם אֶת זֶה מֵעִם פָּנַי וְקָרָהוּ אָסוֹן וְהוֹרַדְתֶּם אֶת שֵׂיבָתִי בְּרָעָה שְׁאֹלָה. (ל) וְעַתָּה כְּבֹאִי אֶל עַבְדְּךָ אָבִי וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתָּנוּ וְנַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בְנַפְשׁוֹ. (לא) וְהָיָה כִּרְאוֹתוֹ כִּי אֵין הַנַּעַר וָמֵת וְהוֹרִידוּ עֲבָדֶיךָ אֶת שֵׂיבַת עַבְדְּךָ אָבִינוּ בְּיָגוֹן שְׁאֹלָה. (לב) כִּי עַבְדְּךָ עָרַב אֶת הַנַּעַר מֵעִם אָבִי לֵאמֹר אִם לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ וְחָטָאתִי לְאָבִי כָּל הַיָּמִים. (לג) וְעַתָּה יֵשֶׁב נָא עַבְדְּךָ תַּחַת הַנַּעַר עֶבֶד לַאדֹנִי וְהַנַּעַר יַעַל עִם אֶחָיו. (לד) כִּי אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל אָבִי וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי פֶּן אֶרְאֶה בָרָע אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת אָבִי.

Bereshit 45:1בראשית מ״ה:א׳

(א) וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו וַיִּקְרָא הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָי וְלֹא עָמַד אִישׁ אִתּוֹ בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל אֶחָיו.

Bereshit Rabbah 93:6בראשית רבה צ״ג:ו׳

ד"א ויגש אליו יהודה, ר' יהודה ר' נחמיה ורבנן, ר' יהודה אומר הגשה למלחמה, היך מד"א (שמואל ב' י') ויגש יואב והעם אשר עמו למלחמה, רבי נחמיה אומר הגשה לפיוס, המד"א (יהושע י"ד) ויגשו בני יהודה אל יהושע לפייסו, רבנן אמרי הגשה לתפלה, (מלכים א' י"ח) ויגש אליהו הנביא ויאמר ה' אלהי וגו', ר"א אמר פשט להון אם למלחמה אני בא, אם לפיוס אני בא, אם לתפלה אני בא, בי אדוני, בי ולא ביה אם לממלא מיא אנא, אם לשמשא אנא, אם למפצע קיסין אנא, ד"א בי אדוני, בייה את מעביר עלינו אדוני שכך אמרת לנו הורידוהו אלי וגו', זו היא השמת עין נהפך הדבר שאמרת לסמיות עינים, אמר רבי סימון בנימוסות שלנו כתיב (שמות כ"ב) ואם אין לו ונמכר בגניבתו, וזה יש לו לשלם, ידבר נא עבדך, יכנסו דברי באזנך, זקינתו של זה על ידי שמשכה פרעה לילה אחת לקה בנגעים הוא וכל ביתו, דכתיב (בראשית י"ב) וינגע ה' את פרעה, הזהר שלא ילקה אותו האיש בצרעת, אמו של זה לא מתה אלא מקללתו של אבא ומן תמן מיתת לה (בראשית ל"א) עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה, הזהר שלא יחול בך קללה אחת ואותו האיש מת, שנים ממנו נכנסו לכרך אחד שלם והחריבוה, להלן בשביל נקבה, כאן בשביל זכר, על חיבת העין בא, על אכסניא של הקדוש ברוך הוא, שנאמר בו (דברים ל"ג) חופף עליו כל היום על אחת כמה וכמה, ד"א ידבר נא עבדך וגו', אמר רבי ירמיה בר שמעיה דבר אני מוציא מבפנים ומכניס דבר בנא ומכלה אתכם, אמר רבי חנין בשעה שהיה יהודה מעלה חמה היו שערות לבו בוקעות כליו ויוצאות והיה נותן עששיות של ברזל לתוך פיו ומוציאן כאבק, כי כמוך כפרעה, מה פרעה גוזר ואינו מקיים אף את גוזר ואינך מקיים, מה פרעה להוט אחר הזכרים אף אתה כן, מה פרעה מלך ואתה שני לו בארץ מצרים, כך אבא מלך בארץ כנען ואני שני לו, ואם שולף אני את חרבי ממך אני מתחיל, ובפרעה רבך אני מסיים, אלו אמר מפרעה אני מתחיל היה מניחו, כיון שאמר ממך אני מתחיל רמז למנשה ורפש חד רפש וזעת כל פלטין, אמר דין רפש מן בית אבא כיון דחמי מיליה כן שרי משתעי מילין רכיכין אדוני שאל.

Bereshit Rabbah 93:7בראשית רבה צ״ג:ז׳

ד"א ויגש אליו יהודה, זו היא שנאמר ברוח הקודש על ידי שלמה (קהלת ז') החכמה תעוז לחכם וגו', כנגד מי אמר שלמה המקרא הזה לא אמרו אלא כנגד יוסף הצדיק, אמר רבי יוחנן בשעה שתפס יוסף הצדיק את בנימין ואמר להם לאחיו האיש אשר נמצא הגביע בידו הוא יהיה לי עבד אמר לו יהודה בנימין את תפוס ושלום בבית אבא, מיד כעס יהודה ושאג בקול גדול והלך קולו ד' מאות פרסה עד ששמע חושים בן דן וקפץ מארץ כנען ובא אצל יהודה ושאגו שניהם ובקשה ארץ מצרים ליהפך, עליהם אמר איוב (איוב ד') שאגת אריה וקול שחל, שאגת אריה, זה יהודה, שכתוב בו גור אריה יהודה, וקול שחל, זה חושים בן דן, ששניהם נמשלו כארי, שנאמר (דברים ל"ג) ולדן אמר דן גור אריה, שיני כפירים נתעו, אלו גבוריו של יוסף שכיון שכעס יהודה נשרו שיניהם של כולם, אמר רבי יהושע בן לוי אף אחיו כיון שראו יהודה שכעס אף הם נתמלאו חמה ובעטו בארץ ועשו אותה תלמים תלמים, שנאמר (איוב ד') ליש אובד מבלי טרף, זה יהודה שמסר עצמו על בנימין אמר שמא ימחול הקדוש ברוך הוא על אותו עון שהטעיתי את אבא ואמרתי לו אני מביאו לך, באותה שעה נתמלא חמה על יוסף כיון שראה יוסף סימנין של יהודה מיד נזדעזע ונבהל אמר אוי לי שמא יהרגני, ומה הן סימנין שהיו בו ביהודה של בית שילו אמרו שני שילטונין זולגות דם, ויש אומרים כמין שליטי הגבורים וחמשה לבושים היה לובש, נימה אחת היתה לו בלבו כיון שהיה כועס קורע את כולם, מה עשה יוסף באותה שעה אותו עמוד של אבן שהיה יושב עליו בעט בו ועשאו גל של צרורות, מיד תמה יהודה ואמר זה גבור ממני באותה שעה אחז יהודה חרבו לשולפה מתערה ואינה נשלפת לו אמר יהודה ודאי זה ירא שמים הוא, לכך נאמר (קהלת ז') החכמה תעוז לחכם.

Bereshit Rabbah 93:8בראשית רבה צ״ג:ח׳

אדוני שאל את עבדיו וגו', אמר לו מתחלה באת עלינו בעלילה כמה מדינות ירדו למצרים לשבר אוכל ולא שאלת אחד מהם שמא בתך באנו ליקח או אתה סבור לישא את אחותנו, אף על פי כן לא כסינו ממך, אמר לו אני רואה בך שפטיט אתה, יש באחיך פטיט כמותך, אמר לו כל זאת שאתה רואה אני ערבתי אותו, א"ל מפני מה לא עשית כן את אחיך כשמכרת אותו לישמעאלים בעשרים כסף וציערת את אביך הזקן ואמרת לו (בראשית ל"ז) טרוף טורף יוסף, כיון ששמע יהודה כך צעק ובכה בקול גדול אמר כי איך אעלה אל אבי, אמר יהודה לנפתלי לך וראה כמה שווקים במצרים קפץ וחזר אמר לו שנים עשר, אמר יהודה לאחיו אני אחריב מהם שלשה וטלו כל אחד ואחד אחד אחד ולא נשאר בהם איש, אמרו לו אחיו יהודה מצרים אינה כשכם אם אתה מחריב את מצרים תחריב את כל העולם, באותה שעה ולא יכול יוסף להתאפק, כיון שראה יוסף שהסכימה דעתם להחריב את מצרים אמר יוסף בלבו מוטב שאתודע להם ואל יחריבו את מצרים, אמר להם יוסף לא כך אמרתם שאחיו של זה מת אני אקראנו ויבא אצלכם, והיה קורא יוסף בן יעקב בוא אצלי, יוסף בן יעקב בוא אצלי, והיו מסתכלין בארבע פינות הבית, אמר להם מה אתם רואים אני יוסף אחיכם, מיד פרחה נשמתן שנאמר ולא יכלו אחיו וגו', ולא האמינו לו עד שפרע עצמו והראה להם המילה.

Tanchuma (Warsaw) Vayigash 3תנחומא ורשא ויגש ג׳

ויגש אליו יהודה, זש"ה ליש גבור בבהמה ולא ישוב מפני כל (משלי ל') מעשה בר' חנינא בן דוסא שראה את הארי ואמר לו אי מלך חלש לא השבעתיך שלא תראה בארץ ישראל, מיד ברח, רץ אחריו רבי חנינא אמר ליה נעניתי לך שקראתיך חלש ומי שבראך קראך גבור שנאמר ליש גבור בבהמה, א"ר יהושע בר נחמיה מי הוא שרו של שור ארי כך יוסף שור שנאמר (דברים ל"ג) בכור שורו הדר לו, ויהודה ארי שנאמר (בראשית מ"ט) גור אריה יהודה מי עמד כנגד השור הארי שנאמר ויגש אליו יהודה, אמר רבי יודן כשהיתה חמתו של יהודה עולה היו שתי שערות יוצאות מתוך לבו וקורעות את בגדיו, וכשהיה מבקש שתעלה חמתו היה ממלא אפונדתו אפונין של נחושת ונוטל מהן ומכסכס בשיניו וחמתו עולה, ראה גבורתו של יהודה עליו נאמר חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה (משלי ט"ז) חמת מלך זה יהודה ואיש חכם יכפרנה זה יוסף שנא' בו אין נבון וחכם כמוך, כיון שראה יוסף שעלתה חמתו של יהודה אמר עכשיו תאבד מצרים, אר"ש בן לקיש משל לשני אתליטין תפושים זה בזה כיון שהרגיש אחד מהן שהוא בא להנצח אמר עכשיו ינצחני ואני נתבייש בפני הכל מה עשה נשקו על ידיו ושככה חמתו של אתליטיה הגדול, אף יוסף כיון שהרגיש שעלתה חמתו של יהודה נתירא שלא יתבייש לפני המצרים מיד אמר לאחיו אני יוסף אחיכם ולא יכלו לענות אותו.

Tanchuma (Warsaw) Vayigash 4תנחומא ורשא ויגש ד׳

ויגש אליו יהודה, זש"ה וסרה קנאת אפרים (ישעיהו י"א) כנגד מי אמר ישעיה מקרא זה לא אמרו אלא כנגד יהודה ויוסף דא"ר שמואל בר נחמן אמר רבי יונתן בשעה שהיו יהודה ויוסף מתוכחין זה עם זה אמרו מלאכי השרת זה לזה בואו נרד למטה ונראה שור וארי מתנגחין זה עם זה, בנוהג שבעולם שור מתירא מפני ארי ועכשיו שור וארי מתנגחין ועומדין והקנאה ביניהן עד שבא משיח לפיכך וסרה קנאת אפרים, והחכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים אשר היו בעיר (קהלת ז') זה חכמתו של יוסף, ומה חכמתו של יוסף שלא רצה להלחם עם אחיו, אלא כיון שראה עשרה גבורין עומדין לפניו שאחד מהן יכול להחריב עשרה מדינות נזדעזע, וחכמתו הצילתו שנאמר והחכמה תעוז לחכם, מה עשה יוסף הושיב שומרין על השערים וכו' לעיל פ' מקץ מה עשה ויקח מאתם את שמעון ויאסור אותו מפני שהוא דחפו לבור, ועוד פירש אותו מלוי שלא יטלו עליו עצה להרגו מיד אמר שמעון לאחיו כך עשיתם ליוסף וכך אתם מבקשין לעשות לי, אמרו לו ומה נעשה ימותו אנשי בתינו ברעב, אמר להם עשו מה שתראו עכשיו אראה מי יכניס אותי לבית האסורים, באותה שעה שלח יוסף אצל פרעה ואמר ליה שלח לי שבעים גבורים מאצלך שמצאתי לסטים ואני מבקש ליתן עליהם כבלים באותה שעה שלח לו, והיו מסתכלין אחי יוסף מה היה מבקש לעשות, אמר יוסף לאותן גבורים הכניסו את זה בבית האסורים ותנו כבלים ברגליו, כיון שקרבו אצלו צווח בהן, כיון ששמעו קולו נפלו על פניהם ונשתברו שיניהם שאגת אריה וקול שחל ושיני כפירים נתעו (איוב ד') והיה מנשה בן יוסף יושב לפניהם א"ל אביו קום אתה, מיד קם מנשה והכהו מכה אחת הכניסו בבית האסורים ונתן עליו כבל, אמר שמעון לאחיו אתם אומרים מכה של מצרים הוא זה אינה אלא של בית אבא, כיון שראו אחי יוסף שהכניס מנשה את שמעון לבית האסורים ושלח ידו בו ונתן אותו בכבל נפלה אימה עליהם והלכו אצל אביהם עד שהביאו את בנימין והעמידוהו לפני יוסף, אמר להם יוסף הזה אחיכם הקטן אשר אמרתם אלי, אמרו לו הן, אמר ליה יוסף לבנימין יש לך אשה, א"ל הן, א"ל יש לך בנים, א"ל יש לי עשרה, ומה שמם, א"ל בלע ובכר ואשבל וגו', א"ל יוסף מי שמע שמות כאלה, א"ל כלם על אחי בן אמי שהיה גדול ממני קראתי להם אלו השמות בלע שנבלע בין האומות ובכר שהיה בכור, ואשבל שנשבה, גרה שנעשה גר, ונעמן שהיה נעים, אחי על שם שהיה אחי בן אמי, וראש שהיה ראש וגדול עלי, מופים שהיה יפה ומיפה, וחפים שלא ראה בחופתי ואני לא ראיתי בחופתו, וארד שירד בגולה ושהיו פניו דומה לורד ומיום שגלה יוסף אחי ירד אבי מעל המטה וישב על גבי קרקע שוכב, ולא עוד אלא בשעה שאני רואה את אחי כל אחד ואחד יושב לו אצל אחיו ואני יושב לבדי זולגין עיני דמעות, באותה שעה נתגלגלו רחמי יוסף עליו שנאמר וימהר יוסף כי נכמרו רחמיו, א"ר נחמן בר יצחק באותה שעה זמנם לסעודה היה מבקש להסב לבנימין אצלו ולא היה יודע כיצד לעשות נטל את הגביע והקיש בו אמר להם הייתי סבור שיהודה הוא הבכור שהוא מדבר תחלה אני רואה שראובן הוא הבכור ויהודה הוא פטיט, הסב ראובן בראש המסובין שוב נטל את הגביע והקיש בו אמר שמעון עלה והסב אצלו שאתה שני לו וכן ללוי וכן ליהודה וכן כלם דרך לידתם, שוב נטל את הגביע והקיש בו אמר להם אני רואה בגביע שכלכם אתם בני אב אחד אבל אביכם נשים הרבה היה לו התחיל קורא לדן ולנפתלי ואמר להן עלו הסיבו עד שהסבו כולם כסדרן דרך לידתן, נשתייר בנימין אמר רואה אני לזה שהיה לו אח ופירש ממנו ואין לו אם ואף אני היה לי אח ופירש ממני ואין לי אם יבא וישב אצלי ישב אצלו הה"ד וישבו לפניו הבכור כבכורתו והצעיר כצעירתו, וישא משאת הביא מנות בסעודה נתן לכל אחד ואחד מהן מנה שלו נתן לבנימן מנה שלו נטל יוסף מנה שלו ונתנה לבנימן נטלה אסנת מנה שלה נתנה לבנימן נטלו אפרים ומנשה מנותיהם ונתנום לבנימין נמצאו ביד בנימין חמש מנות לכך כתיב ותרב משאת בנימין.

Tanchuma (Warsaw) Vayigash 5תנחומא ורשא ויגש ה׳

ד"א ויגש אליו יהודה שנגש בתוכחות בי אדוני אל תעבור עלינו מדת הדין, ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני ראוי היה לומר לפני אדוני, אלא מלמד שהיה מדבר אחת קשה ואחת רכה, כי כמוך כפרעה כשם שפרעה רבך אוהב נשים ומחמדן כך אתה ראית לבנימן שהוא יפה תואר ואתה מחמדו להיות לך לעבד, דבר אחר כי כמוך כפרעה כשם שאתה ופרעה גדולים במקומכם כך אנו גדולים במקומנו, אדוני שאל את עבדיו, א"ל מתחילה בעלילה באת עלינו מכמה מדינות ירדו למצרים לשבור אוכל ולא שאלת אחד מהן, שמא בתך באנו ליקח או אחותינו אתה סבור לישא אעפ"כ לא כסינו ממך דבר, א"ל יוסף יהודה למה אתה דברן מכל אחיך ואני רואה בגביע שיש באחיך גדולים ממך ואתה פטיט, א"ל כל זאת שאתה רואה בשביל הערבות שערבתי אותו, א"ל מפני מה לא ערבת את אחיך כשמכרתם אותו לישמעאלים בעשרים כסף וצערת את אביך הזקן ואמרת לו טרף טורף יוסף והוא לא חטא לך אבל זה שחטא וגנב הגביע אמור לאביך הלך החבל אחר הדלי, כיון ששמע יהודה כך צעק ובכה בקול גדול ובמר נפש אמר כי איך אעלה אל אבי והנער איננו אתי וגו', א"ל יוסף בא ונתווכח שנינו אמור מילך וסדור דינך, מיד אמר יהודה לנפתלי לך וראה כמה שווקים יש במצרים, קפץ וחזר אמר ליה שנים עשר, אמר יהודה לאחיו אני אחריב מהן שלשה וטלו כל אחד /מכם/ אחד ולא נשאיר בהם איש, אמרו לו אחיו יהודה מצרים אינה כשכם אם אתה מחריב מצרים תחריב את העולם כולו באותה שעה ולא יכול יוסף להתאפק, אמר רבי שמואל בר נחמן לסכנה גדולה ירד יוסף שאם הרגוהו אחיו אין בריה בעולם מכירו ולמה אמר הוציאו כל איש מעלי אלא כך אמר יוסף בלבו מוטב שאהרג ולא אבייש את אחי בפני המצרים, אמר ליה יהודה ליוסף תדע שמתחלה לא באת עלינו אלא בעלילות, בתחילה אמרת לנו מרגלים אתם, שניה אמרת לראות את ערות הארץ באתם, שלישית גביע גנבתם, אני נשבע בחיי אבי הצדיק ואתה נשבעת בחיי פרעה הרשע אם אני אוציא חרבי מנרתיקה אמלא כל מצרים הרוגים, א"ל יוסף אם תוציא חרב מנרתיקו אני כורכו על צוארך, אמר ליה יהודה אם אפתח את פי אבלע אותך, אמר ליה יוסף אם תפתח פיך אני סותמו באבן, אמר יהודה ליוסף מה נאמר לאבא, א"ל אמור לאביך הלך החבל אחר הדלי, א"ל יהודה דין שקר אתה דן אותנו, א"ל יוסף אין לך דין שקר כמכירת אחיכם, א"ל יהודה נורא דשכם דליק בלבי, א"ל יוסף נורא דתמר כלתך אנא מטפי, א"ל יהודה רתח אנא ולית דמהימן לי, א"ל יוסף רתחא דידך אנא מתבר, א"ל יהודה עכשיו אני אצא ואצבע כל שווקים שבמצרי' בדם, א"ל יוסף צבעי' הייתם מימיכם שצבעתם כתונת אחיכם בדם ואמרתם לאביכם טרף טרף, כיון שראה יוסף שהסכימה דעתם להחריב את מצרים אמר יוסף בלבו מוטב שאתודע להן ואל יחריבו את מצרים, אמר להן יוסף לא כך אמרתם שאחיו של זה מת אני קניתיו אקראנו ויבא אצלכ', התחיל קורא יוסף ב"י בא אצלי יוסף ב"י בא אצלי ודבר עם אחיך שמכרוך והיו נושאין עיניהם בארבע פינות הבית א"ל יוסף למה אתם מסתכלין לכאן ולכאן אני יוסף אחיכם, מיד פרחה נשמתן ולא יכלו לענו' אותו אר"י ווי לנו מיו' הדין ווי לנו מיום תוכחה ומה יוסף כשאמר לאחיו אני יוסף פרחה נשמתן כשעומד הקדוש ברוך הוא לדין דכתיב ביה (מלאכי ג') ומי מכלכל את יום בואו ומי העומד בהראותו שכתוב בו כי לא יראני האדם וחי (שמות ל"ג) עאכ"ו, ומה זה נבהלו אחיו מפניו כשיבוא הקדוש ברוך הוא לתבוע עלבון המצות ופשעה של תורה עאכ"ו, עשה הקדוש ברוך הוא להם נס וחזרה נשמתן, אמר להם יוסף הנה עיניכם רואות ועיני אחי בנימין כי פי בלשון הקודש אני מדבר, ולא היו מאמינים בו עד שפרע את עצמו והראה להם חותם ברית, וכל כך למה מפני שיצא מאצלם בלא חתימת זקן ועכשיו היה עומד למלך בחתימת זקן, כיון שהכירוהו בקשו להרגו ירד מלאך ופזרם בארבע פנות הבית, באותה שעה צווח יהודה בקול גדול ונפלו כל חומות שבמצרים והפילו כל החיות שבמצרים ונפל יוסף מכסאו וירד פרעה מכסאו ונפלו שיניהם וכל הגבורים שהיו עומדין לפני יוסף נהפכו פניהם לאחוריהם ולא החזירו עד יום מותן שנא' (איוב ד') שאגת אריה וקול שחל ושני כפירים נתעו, לפיכך הוא אומר והקול נשמע בית פרעה ואין קול זה אלא קול יהודה שנאמר (דברים ל"ג) שמע ה' קול יהודה, כיון שראה יוסף שהיתה להם בושה גדולה אמר להן גשו נא אלי ויגשו וכל אחד ואחד היה מנשקו ובוכה עליו שנאמר וינשק לכל אחיו ויבך עליהם, וכשם שלא פייס יוסף את אחיו אלא מתוך בכיה כך כשיגאל הקדוש ברוך הוא את ישראל מתוך בכיה הוא גואלם שנא' (ירמיה ל"א) בבכי יבאו ובתחנונים אובילם אוליכם אל נחלי מים בדרך ישר לא יכשלו בה כי הייתי לישראל לאב ואפרים בכורי הוא.

Tanchuma (Buber) Vayigash 6תנחומא (בובר) ויגש ו׳

ד"א בי אדני. בנוהג שבעולם מי שלוקח עבד ומצא אותו גנב מחזירו, וזה שנמצא גנב אתה מבקש לקנותו לעבד, חשוד אתה בדברים רעים, אם לשמשך אתה מבקשו, אני יודע לשמש יותר ממנו, אם למלחמה אתה מבקשו, אני יודע להלחם יותר ממנו, ישב נא עבדך תחת הנער עבד לאדוני (בראשית מ"ד:ל"ג). ידבר נא עבדך דבר. אמר ר' ירמיה בן שמעיה, אמר לו אם אשמיע קולי דבר תבא במצרים, ידבר נא, אין נא אלא מצרים, שנאמר התטבי מנוא אמון (נחום ג':ח'). באזני אדני. א"ל יכנסו דברי באזניך, שנים ממנו קטנים נכנסו לכרך גדול והחריבוהו, שנאמר ויקחו שני בני יעקב וגו' (בראשית ל"ד:כ"ה), ואנו כלנו כאן אם אנו מבקשים אין אנו משיירים נפש כאן. כי כמוך כפרעה. א"ל כשם שפרעה גדול כאן, ואתה שני לו, כך אבא גדול בארץ כנען, ואני שני לו, אמר נשבע אני אם אשלף חרבי מתערה בך אני מתחיל, ובפרעה אני מסיים, שנאמר ברזל בברזל יחד (משלי כ"ז:י"ז), נאה לשניהם עומדין זה כנגד זה, נאה למלך מתגאה כנגד מלך, יהודה מלך, שכתיב בו יהודה גבר באחיו (דברי הימים א' ה':ב'), יוסף מלך שכתיב בו וירכב אותו במרכבת המשנה אשר לו (בראשית מ"א:מ"ג), לפיכך היו שניהם מנגחין זה עם זה, לכך נאמר בי אדני.

Tanchuma (Buber) Vayigash 7תנחומא (בובר) ויגש ז׳

ד"א כיון שראה יהודה ליוסף שאינו מתפייס התחיל לומר לאחיו [מה] אנו עומדים, מזה נתחיל ובפרעה נסיים, והם לא היו יודעים שיוסף מבין לשונם, שנאמר והם לא ידעו כי שומע יוסף (בראשית מ"ב:כ"ג), כיון שראה יוסף כך, התחיל אומר להם בתחנונים ובלשון רכה, אמר להם איני רוצה לידע אלא לבנימן הזה, מי נתן לו עצה לגנוב את הגביע, שמא אתם נתתם לו עצה לגנוב את הגביע, כיון ששמע בנימן כך, אמר לא הם נתנו לי עצה, ולא אני נגעתי בגביע, אמר לו השבע לי, התחיל לישבע לו, ובמה נשבע לו, בפרישותו של יוסף אחי ממני, לא נגעתי בו, ולא בשילוח חצים שנשתלחו בו, שנאמר וישטמוהו בעלי חצים (בראשית מ"ט:כ"ג), ולא בהפשט שהפשיטוהו, שנאמר ויפשיטו את יוסף את כתנתו (בראשית ל"ז:כ"ג), ולא בהשלכה שהשליכוהו לבור, שנאמר וישליכו אותו הבורה (בראשית ל"ז:כ"ד), ולא במכירה שמכרוהו לישמעאלים, ולא בטבילה שטבלו כתנתו בדם, שלא נתנו לי עצה, ולא נגעתי בגביע, אמר יוסף מי יודיע לי שאתה נשבע על אחיך באמת, א"ל משמותן של בני אתה יכול לידע כמה אני מחבבו, שהוצאתי שמותן על מה שאירע לו, א"ל ומה שמותן של בניך, א"ל למה בלע, א"ל על ידי שנבלע אחי ממני, ובכר שהיה בכור לאמי, א"ל למה בלע, א"ל על ידי שנבלע אחי ממני, ובכר שהיה בכור לאמי, ואשבל שנשבה אחי, גרא שהיה גר באכסניא, נעמן שהיו דבריו נעימים. אחי שהיה אחי מאם, ואין לי אלא הוא. וראש שהיה גדול ממני. מופים שהיה לומד תורה מפי אבינו ומלמדה לי, והיו כל אחיו חוזרים ורועים והוא יושב אצל אבי ולומד ממנו המסורות מה שקיבל משם ומעבר. וחופים שנתחפה עד היום הזה. ד"א חופים, שלא ראיתי בחופתו והוא לא ראה בחופתי. ד"א חופים שעד עכשיו אני מתאבל עליו והולך יחף. וארד שהוריד את כלנו לכאן. ד"א וארד כי ארד אל בני שאולה (בראשית ל"ז:ל"ה). בבקשה ממך לא תוריד את אבא ביגון שאולה. וכן יהודה אמר כי איך אעלה אל אבי וגו' (בראשית מ"ד:ל"ד). כיון ששמע יוסף לא יכול לכבוש רחמיו, שנאמר ולא יכול יוסף להתאפק וגו' (בראשית מ"ה:א'), ויתן את קולו בבכי וגו' (בראשית מ"ה:ב'), ויאמר יוסף אל אחיו אני יוסף (בראשית מ"ה:ג'), כיון שאמר להם אני יוסף (אחיכם) לא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו (בראשית מ"ה), ר' אלעזר ב"ר שמעון בשם ר' אלעזר בן עזריה אמר ומה אם יוסף שאמר לאחיו אני יוסף, וידעו מה שעשו בו, לא יכלו לענות אותו, כשיבא הקדוש ברוך הוא להתווכח עם כל אחד ואחד מן הבריות ולומר לו מעשיו כמו שכתוב כי הנה יוצר הרים ובורא רוח ומגיד לאדם מה שיחו (עמוס ד':י"ג) על אחת כמה וכמה שאין בריה יכולה לעמוד.

Tanchuma (Buber) Vayigash 8תנחומא (בובר) ויגש ח׳

ד"א ויגש אליו יהודה. נגש להלחם עמו, ואין הלשון הזה אלא לשון מלחמה, שנאמר ויגש יואב (וכל העם) [והעם] וגו' (שמואל ב' י':י"ג). אמרו רבותינו כשהיה יהודה מתמלא חימה, היו שערותיו עומדות ובוקעות את כליו, ויש אומרים שהיה נוטל אפונים של ברזל ונותנן לתוך פיו ומכסכס בה בהן וחמתו עולה, לכך נאמר ויגש וגו'. (ויאמר בי אדוני בייה אתה מעביר עלינו, אתמול אמרת לנו את אחיכם הקטן תביאו אלי והביאנוהו, עכשיו נטלתה אותו, אין זו בייה). ויאמר בי אדני. כי עבדך ערב את הנער, אימתי פרע יהודה ערבותו בימי גלית, כיון שהיו ישראל באותה שעה בצרה, מה כתיב ויגש הפלשתי השכם והערב (שמואל א' י"ז:ט"ז), מחרף ומגדף התחיל שאול מוציא כרוז והיה האיש אשר יכנו יעשרנו המלך וגו' (שמואל א' י"ז:כ"ה), ואתה מוצא כל מי שמחרף חייב מיתה, שנאמר ונוקב שם ה' מות יומת וגו' (ויקרא כ"ד:ט"ז), והוא הרשע היה מחרף ארבעים יום (שמואל א' י"ז:ט"ז), אמר משה ומשלם לשנאיו אל פניו להאבידו (דברים ז':י'), רשע שהוא עושה צדקה הקדוש ברוך הוא טורפה על פניו בעולם הזה כדי להאבידו לעולם הבא, ולצדיקים מניח צדקותיהם בעולם הבא, מה עשה הרשע הזה שהיה מחרף ארבעים יום, ר' יצחק ור' לוי, ר' לוי אמר על ידי שהלכה ערפה אמו עם חמותה ארבעה מילין [פרעה לה הקדוש ברוך הוא] והעמיד הקדוש ברוך הוא ממנה ארבעה גבורים, שנאמר את ארבעה אלה יולדו להרפה בגת (שמואל ב' כ"א:כ"ב). ר' יצחק אמר ארבעים פסיעות הלכה עמה, לפיכך נתן לה הקדוש ברוך הוא שכרה ונתן לה גלית, והיה מחרף לפני הקדוש ברוך הוא ארבעים יום, שנאמר ויתיצב ארבעים יום (שמואל א' י"ז:ט"ז), אמר ישי לדוד בנו, הרי השעה לקיים אותו הערבות של זקינך שערב את בנימין מיד אביו, שנאמר אנכי אערבנו, אלא לך והוצא אותו מערבותו, שנאמר ואת אחיך תפקוד לשלום ואת ערובתם תקח (שמואל א' י"ז:י"ח), ואין ערובתם אלא ערבות, מה עשה דוד, הלך וקיים את הערבות, והרג את גלית, א"ל הקדוש ברוך הוא חייך כשם שנתת את נפשך על שאול, שהוא משבטו של בנימן, כשם שעשה יהודה זקינך על בנימן, שנאמר ועתה ישב נא עבדך תחת הנער עבד לאדוני וגו' (בראשית מ"ד:ל"ג), כך אני נותן בית המקדש בגבולך, ובגבול בנימין, ומנין שהיה בית המקדש בחלקו של בנימין, ובחלקו של יהודה, שכתוב אחד אומר בנימין זאב יטרף בבקר יאכל עד (בראשית מ"ט:כ"ז), זה תמיד של שחר, ולערב יחלק שלל (בראשית מ"ט:כ"ז), זה תמיד של בין הערבים, וכתוב אחד אומר יפה נוף משוש כל הארץ (תהלים מ"ח:ג'), ולא עוד אלא חייך שכל השבטים גולים, ושבט יהודה ובנימין אינן גולים עמהם, למה ששני השבטים האלו הם האמינו בי וקדשו את שמי בים עם משה. אמר ר' אבא בר כהנא בשם ר' לוי כיון שנבקע הים לישראל היה בו טיט והיה שבט ראובן אומר לשבט שמעון מטיט יצאת ולטיט אתה בא, שנאמר סבבוני בכחש אפרים ובמרמה בית ישראל וגו' (הושע י"ב:א'), מה עשו שבט יהודה ובנימין, קדשו שמו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר שם בנימין צעיר רודם שרי יהודה רגמתם וגו' (תהלים ס"ח:כ"ח). ד"א בי אדני אדוני שאל, ונאמר אל אדני, ועתה ישב נא עבדך וגו'. א"ל הקדוש ברוך הוא הרי ריפתה עתה מן הכח הראשון ודברת תחנונים, חייך אעפ"כ שאמרתי וריב לה' עם יהודה (הושע י"ב:ג'), אלא חנון אני וארחם עליך, שנאמר כי לא לעולם אריב (ישעיה נ"ז:ט"ז), ואין עולם אלא יהודה, שנאמר ויהודה לעולם תשב (יואל ד':כ').

Targum Yerushalmi (Fragmentary) Bereshit 44:18-19תרגום ירושלמי (קטעים) בראשית מ״ד:י״ח-י״ט

(18) And Jehuda came near him, and said, In beseeching thee, my lord, let thy servant now speak a word in the hearing of my lord, and let not thy anger be strong against thy servant; for at the first time we came down to thee into Mizraim didst thou not tell us, I fear before the Lord? And now thy judgments are returned like the judgments of Pharoh thy lord, by whom thou adjurest. Yet I am honourable as thou art, and my father is honourable as Pharoh thy lord is, by whom thou dost adjure. Can I not swear by the life of the head of my father, and not lie? For if I draw my sword from within its sheath, I would not return it till I had filled all the land of Mizraim with the slain; to its sheath I would not return it, till I had made all Mizraim desolate of inhabitants, beginning with thyself, and ending with Pharoh thy lord, were it not against the will of my father. Or, hath it not been heard by thee, or not told thee, what my two brothers Shimeon and Levi did, who went up against the town of Shekem while they were dwelling in security, and killed every male by the edge of the sword, because they had corrupted Dinah our sister, who hath not been numbered in the tribes, nor hath portion or inheritance with us in the dividing of the land? By how much more then (shall it be done) for Benjamin our brother, who is numbered with us among the tribes, and who hath portion and inheritance with us in the dividing of the land? And my force is more unyielding than theirs, because I have become the sponsor for the youth at the hands of my father, saying, If I bring him not to thee, and set him before thee, I will be guilty with thee and be removed from thy salutation all the days. Hast thou not heard, or hath it not been told thee, that in the land of Kenaan we are kings and princes, as thou art? (19) When Joseph, the beloved and honourable, saw that the strength of Jehuda his brother had risen up, and that the thoughts of his heart came forth, and that they rent their garments, in that hour beckoned Joseph to Menasheh his first-born, and stamped with his shoe; and all Joseph's palace trembled. In that hour Jehuda said, If it had not been on the side of the house of my father, it would not have been done so. Then began Jehuda to be milder in his words, and he said, My lord asked his servants, saying, Have you a father, or a brother?

(יח) וקריב לותיה יהודה ואמר בבעו מינך ריבוני ימלל כען עבדך פתגם במישמעיה דרבוני ולא יתקף רוגזך בעבדך הלא מן זימנא קדמיא דנחתנן לוותך למצרים הויתא אמר לן מן קדם יי אנא דחיל וכדו חזרו דינך למהוי מדמיין לריבנוי דפרעה רבך דאת יימי ביה ארום יקיר אנא כוותך ואבא יקיר כוות פרעה רבך דאת יימי ביה הלא אנא משתבע בחיי רישיה דאבא ולית אנא משקר דאין שליף אנא חרבי מן גו תיקא לית אנא מחזיר יתה לתיקא עד זמן דנימלי כל ארעא דמצרים קטולין לית אנא מחזיר יתה לתיקא עד זמן דנעביד כל ארעא דמצרים צדון מן דייור מינך קדמוי אנא מישרי ומפרעה רבך אנא מחסיל על מנת מיעבד על כורחיה דאבא או דילמא דלא אשתמע לך ולא אתני לך מה דעבדו תרין אחוי שמעון ולוי דעלו לכרכא דשכם דהוה יתיב בשלוה וקטלו כל דכורא לפתגם דחרב על ידי דסאיבו לדינה אחתהון דלא הויא מתמניא בשבטיא ולא מקבלא חולקא ואחסנא עמן בפילוג ארעא על חד כמה וכמה דבנימין אחונן מתמני עמן בשיבטיא ומקביל חולק ואחסנא עמן בפילוג ארעא ואנא דחילי קשי מדידהון דערבית לטליא מן ידוי דאבא ואמרית ליה אין לא אייתית יתיה לוותך ואקימית יתיה קדמך נהוי חטי לך ומרחיק מן שאילת שלמך כל יומיא או דילמא דלא אשתמע לך ולא אתני לך ארום מלכין ושלטונין אנן כוותך בארעא דכנען. (יט) כד חמא יוסף הבהבא ויקידא דסליקת גבורתיה דיהודה אחוי ונפקין שערתיה דלביה ובזעו לבושיה ביה בשעתא רמז יוסף למנשה בוכריה ורפס במסאניה ורעדת כל פלטין דיוסף ביה בשעתא אמר יהודה אילולי דהוה עלע מן בית אבא לא הוה כשר למתעבדא כן בכדין שרי יהודה מרכיך במילוי ואמר רבוני שאיל ית עבדוי למימר האית לכון אב או אח.

R. Shemuel b. Chofni Gaon Bereshit 44:18ר׳ שמואל בן חפני גאון בראשית מ״ד:י״ח

וכבר פנה יהודה בנאום אל יוסף בתכלית מה שצריך שיפנה אדם אל המלכים בעניין זה, וכאמרו (משלי כ"ה:ט"ו) בארך אפים יפתה קצין ולשון רכה תשבר גרם.

R. Shemuel b. Chofni Gaon Bereshit 44:21ר׳ שמואל בן חפני גאון בראשית מ״ד:כ״א

והעניין החמישי אמרו: ואשימה עיני עליו, כלומר והנה אתה ערבת לנו שמירתו והטיפול בו ותשומת לב אליו, שכן שומת עין תחייב כך וכמו שאמר נבוכדנצר לנבוזראדן על ירמיהו (ירמיהו ל"ט:י"ב) קחנו ועיניך שים עליו ואל תעש לו מאומה רע כי אם כאשר ידבר אליך כן עשה עמו. ואמר לירמיהו (מ':ד') אם טוב בעיניך לבוא אתי בבל בא ואשים את עיני עליך אלא אם כן היה צירוף: לרעה ואז יבוא אבדן והשמדה, כאמרו (עמוס ט':ד') ושמתי עיני עליהם לרעה ולא לטובה. ובמובן זה דרש ממנו את הנאמנות לערבותו. ואשר קבעו שם במובן הזה אמרו (בראשית מ"ב:ט"ו) חי פרעה אם תצאו מזה וגו' ואמרו (בראשית מ"ב:כ') ואת אחיכם הקטן תביאו אלי וגו' ולא הזכיר בזה שומת עין עליו, אולם כמו שהקדמנו מקביעתו את מקורות הדיבור, ומן הנמנע שיאמרו לאיש כמוהו: אמרת וערבת והוא ישתוק להם, כיוון שלא אמר להם זאת.

Rashi Bereshit 44:16רש״י בראשית מ״ד:ט״ז

האלהים מצא GOD HATH FOUND OUT – We know that we have done no wrong, but it has been brought about by the Holy One, blessed be He, that this should come upon us. The Creditor has found an opportunity to collect His debt (ib.).

האלהים מצא וגו' – יודעים אנו שלא סרחנו, אבל מאת הקדוש ברוך הוא נהיתה להביא לנו זאת, מצא בעל חוב מקום לגבות שטר חובו.

Rashi Bereshit 44:18רש״י בראשית מ״ד:י״ח

ואל יחר אפך AND LET NOT THY WRATH GLOW – From these words you may infer that he spoke to him in harsh terms. כי כמוך כפרעה FOR THOU ART EVEN AS PHARAOH – In my sight you are as important as the king. This is the literal meaning, but a Midrashic explanation is: You will ultimately be stricken with leprosy for detaining Benjamin even as your ancestor Pharaoh was stricken because he detained my ancestress Sarah one night. Another explanation is: you are as unreliable as Pharaoh — just as Pharaoh issues decrees and does not carry them out, makes promises and does not fulfil them, so also do you. Is this what you meant by "setting your eyes" upon him when you said (v. 21) "Bring him down and I will set mine eyes upon him"? Still another interpretation of כי כמוך כפרעה FOR THOU SHALT BECOME EVEN AS PHARAOH: if you provoke me I will slay you and your master (ib.).

אל יחר אפך – מכאן אתה למד שדבר אליו קשות. כי כמוך כפרעה – חשוב אתה בעיניי כמלך, זהו פשוטו, ומדרשו סופך ללקות עליו בצרעת כמו שלקה פרעה על ידי זקינתנו שרה על לילה אחד שעיכבה. דבר אחר: מה פרעה גוזר ואינו מקיים מבטיח ואינו עושה אף אתה כן, וכי זו שימת עין שאמרת לשום עינך עליו. דבר אחר: כי כמוך כפרעה – אם תקניטני אהרוג אותך ואת אדוניך.

Rashi Bereshit 44:19רש״י בראשית מ״ד:י״ט

אדני שאל את עבדיו MY LORD ASKED HIS SERVANTS – From the beginning you came with a pretext against us. What need had you to ask us all these questions? Were we asking for your daughter in marriage or were you asking for our sister? And yet

אדוני שאל את עבדיו – מתחילה בעלילה באת עלינו למה היה לך לשאל כל אלה, בתך היינו מבקשים, או אחותנו אתה מבקש, ואף על פי כן ונאמר אל אדני לא כיחדנו ממך דבר.

Rashi Bereshit 44:33רש״י בראשית מ״ד:ל״ג

'ישב נא עבדך וגו LET THY SERVANT ABIDE etc. – For all purposes I am superior to him in strength — whether for battle or for service as a slave.

ישב נא עבדך וגו' – לכל דבר אני מעולה ממנו לגבורה למלחמה ולשמש.

Rashi Bereshit 45:1רש״י בראשית מ״ה:א׳

ולא יכל יוסף להתאפק לכל הנצבים AND JOSEPH COULD NOT REFRAIN HIMSELF BEFORE ALL THEM THAT STOOD – He could not bear that the Egyptians should stand by him witnessing how his brothers would be put to shame when he made himself known to them.

להתאפק לכל הנצבים – לא יכול לסבול שיהו המצריים נצבים עליו ושומעים שאחיו מתביישים בהיודעו להם.

Ibn Ezra Bereshit First Commentary 44:21-22אבן עזרא בראשית פירוש ראשון מ״ד:כ״א-כ״ב

(כא) ואשימה עיני עליו – שאראה אותו. (כב) ועזב את אביו ומת – ומת אביו. ולמה לא הביא המזכיר החמשה שאין להם ההכרע, כמו וישלוף נעלו (רות ד':ח') עמהם.

R. Yosef Bekhor Shor Bereshit 44:18ר׳ יוסף בכור שור בראשית מ״ד:י״ח

ויגש אליו יהודה – הערב. ויאמר – אליו, בי אדוני וגומר – מחלה אני פניך שתשים אזנים ותבין מה שאני אומר, כי ירא אני לומר לך בפירוש מה שעם לבי. כי יודע היה יהודה כי יוסף צוה לתת הגביע באמתחת בנימין, כי קים להו בבנימין. והדברים מוכיחים כמו שאמר יהודה, אלא היה ירא לומר לו בפירוש. ולכך אמר לו: כשתבין, אל יחר אפך בעבדך – אם אני מוכיחך. כי כמוך כפרעה – כי יודע אני שאתה כמלך, ואין לומר למלך בליעל. ויש לפרש: כי כמוך כפרעה – כלומר: על כרחי אני מתווכח עמך, כי למי אקבול עליך, כי כמוך כפרעה, ואין פרעה גדול ממך, ואיך אקבול לפניו עליך. ולפיכך צריך לי שתשים לב לוויכוח שלי.

R. Yosef Bekhor Shor Bereshit 44:19-23ר׳ יוסף בכור שור בראשית מ״ד:י״ט-כ״ג

(יט) אדוני שאל וגו' – מה לך על אבינו ואחינו, וכי לכל הבאים אתה שואל על משפחתם. (כ) ואף על פי כן הגדנו לך כי יש לנו אח קטן, כי לא היינו נשמרים ממך. ועל אשר לא תהיה שואל למה לא בא עמכם, אמרנו לך כי אבינו זקן וצריך לו שישמשנו. ושלא תאמר: למה לא נשאר אחד מן האחין לשמשו, אמרנו ילד זקונים הוא זה, ואין אביו מניחו להיפרד ממנו כי אחיו מת ויותר הוא לבדו – ואין לו תמורה, ועוד כי אביו אהבו. (כא) ולא שמת לבך על זאת, אלא אמרת הורידוהו אלי וגו' – וכי לאחינו הייתה צריך, למה שאלת להביאו. והיכן היא שימת העין שלך, אפילו גנב לך היה לך לעבור על פשעו, ואתה רוצה להבקיעו אליך ולהשתעבד בו. הזה חסדך שאמרת אשימה עיני עליו שאתה בא עליו בעלילה. (כב) ועזב את אביו ומת – אביו. ביום שלא יראנו, ימות. (כג) ולא חששת גם לזאת, אלא אמרת אם לא ירד אחיכם לא תראו פני – ומאי כולי האי שהיתה {=שהיית} צריך לאותו הנער, ועתה אתה רוצה לעכבו. ולא מוכיחים הדברים שאתה גרמת זה העיכוב, כי מאד היתה {=היית} מתאוה לו, ולא ידענו על מה.

R. Yosef Bekhor Shor Bereshit 44:32-34ר׳ יוסף בכור שור בראשית מ״ד:ל״ב-ל״ד

(לב) כי עבדך ערב את הנער – אם תאמר: למה אני מדבר לפני אחי שהם גדולים ממני, כי אני ערב. אם לא אביאנו אליו וחטאתי לאבי. (לג) ואם אתה צריך לעבד, הנני עבדך תחת הנער. (לד) כי אם תעכב אותו, לא אשוב אני, כי איך אראה ברעה וגו'. ומוטב שאשאר אני לבדי והוא יעל, ולא שישאר הוא ואני צריך לברוח במקום שאין מכירין. ועוד שאתה אומר שאינך רוצה לקנות אותנו לעבדים, דשמא לא פשענו, ואיך תמית את אבינו דודאי לא פשע, וקודם מעשה אמרנו לך: ועזב את אביו ומת. ואם תאמר: אני אפסיד עבדי, הנני במקומו דעדיפנא.

R. Yosef Bekhor Shor Bereshit 45:1ר׳ יוסף בכור שור בראשית מ״ה:א׳

ולא יכול יוסף להתאפק – מלבכות ומלהגלות להם עצמו, כי לא מצא מענה. והכיר דברי אמת, מצטער אביו יותר מדאי. לכל הנצבים עליו ויקרא – לכל העומדים אצלו קרא, וצוה להם להוציא כל איש מעליו, פן יבושו אחיו על אשר מכרוהו. ועוד, שמא מרוב בושת יאמרו: לא ידענוך ולא היו דברים מעולם. ועוד, מפני שבועתו שנשבע שלא יגלה לשום אדם מכירתו.

R. Avraham b. HaRambam Bereshit 44:18ר׳ אברהם בן הרמב״ם בראשית מ״ד:י״ח

ויגש אליו יהודה – ניגש במקום וניגש בדיבור כלומר במאמר ו(ב)אומץ. ומאמרו ואל יחר אפך – אע"פ שאין במאמרו מה שיכעיס אותו לפי שהנגישה אל המלכים וריבוי הדברים לפניהם וההתנגדות להם במגמותיהם והריצוי לפניהם בשעת כעסם יכעיס אותם ויוסיף על חמתם [ו]הוא (יהודה) כבר נתן טעם ליראתו שמא יכעוס (יוסף) על דבריו במה שאמר כי כמוך כפרעה זה פשטיה דקרא ומה (שאמרו) חוץ מזה דרש.

Ramban Bereshit 44:18-19רמב״ן בראשית מ״ד:י״ח-י״ט

(יח) טעם ידבר נא עבדך דבר – לאמר כי דברים מועטים ידבר, לא יהיו עליו לטורח. והנכון בעיני, כי "דבר" הוא התמורה אשר יחלה פניו להחליף בנימין אחיו בו, כי לא יבקש ממנו דבר אחר, ושאר דבריו פיוס ובקשה לזה. ואל יחר אפך בעבדך – יאמר אל יחר אפך בי על דברי לפניך. כי כמוך כפרעה – ובמורא גדול אני מדבר לפניך כאלו אני מדבר לפני פרעה. (יט) אדני שאל את עבדיו – לא ידעתי טעם לאריכות דברי יהודה בספור מה שהיה כבר ביניהם. ומה שאמרו רז"ל (ב"ר צג ו) וכי זו היא שימת עין שאמרת לשום עינך עליו, אינה טענה, כי המושל שיצוה להביא אדם לפניו, לא יעשה על מנת לפטור אותו מן הרעות שיעשה, וכל שכן על הגנבה שיגנוב מבית המלך הגביע אשר ישתה בו. ומתחלה כבר שם עינו עליו לטובה וקרא לו שלום בדבר אלהים יחנך בני (לעיל מג כט), ועשה לכולם לכבודו משתה לפניו בבית המלכות, והרבה משאות להם, ונתן להם בר כאשר יוכלון שאת, יותר מן הכסף שהביאו לו, כאשר פירשתי (לעיל מד א), ומה לעשות לו. ואשר יראה לי על דרך הפשט, שאינם רק תחנונים להעיר רחמיו, כי חשב יהודה כי האלהים הוא ירא כאשר אמר לו, וכאשר נהג עמהם חמלה כירא חטא לנחם אותם על הצער שעשה להם (לעיל מג כג). וזה ענין הסיפור, אמר לו אנחנו באונס הגדנו באחינו זה מפני שאלת אדני, ולא הודינו גם כן להורידו לפניך כמצותך הראשונה, רק אמרנו כי לא יוכל הנער לעזוב את אביו, אבל בנפשינו נביא אותו מפני זלעפות רעב, כי אמרת לא תוסיפון לראות פני. ולא רצה אבינו לשמוע עד היותינו כולנו בסכנה לשוב לשבר מעט אכל, ואז הודה בפחד ובדאגה, ועתה כראותו כי אין הנער ימות בנפש מרה. ולכן תפול נא תחנתי לפניך לרחם עלינו ועל הזקן, וקח אותי תחת הנער לעבד עולם כי טוב אני ממנו, ולך תהיה צדקה. וזה טעם כל הפרשה. ויתכן שיהיה והורידו עבדיך את שיבת עבדך אבינו כנוי לכבוד, והורדת את שיבת עבדך אבינו, וכן וחטאת עמך (שמות ה טז). ויש לומר עוד על דרך רבותינו שאמרו זו היא השמת עין, יאמר כי כמוך כפרעה, ראוי שתעמד בדבורך ובתיורך, כי על פיך הבאנו אותו באונס גדול כאשר יזכיר, ופחד לפרש לו יותר. אבל יש בסתר דבריו שהיה מעשה הגביע תחבולה מאתו להעלילם, כי למה יבקש לראותו על כרחם. וכך אמרו בבראשית רבה (צג ח) אמר לו יהודה תדע לך שבעלילה באת עלינו כמה מדינות ירדו ליקח אוכל, כלום שאלת אותם כמו ששאלת לנו, שמא בתך אנו מבקשים או אחותנו אתה מבקש. יאמרו כי זה היה נרמז בדבריו.

Ramban Bereshit 44:21רמב״ן בראשית מ״ד:כ״א

ואשימה עיני עליו – אמר רבי אברהם הטעם שאראה אותו. ולא מצאתי בכתוב שימת עין על הראיה בלבד, ושמתי עיני עליהם לטובה (ירמיה כד ו), קחנו ועינך שים עליו ואל תעש לו מאומה רע (שם לט יב), כי לא צוה אותו שיראנו אחר שיקחנו, אלא שישמור אותו ויטיב לו. אבל נדר להם יוסף לחמול עליו ולשמרו, ואם לא נזכר בפירוש, כאשר יקצר שם בכל הדברים האלה אשר ספר יהודה בפניו. ולא הזכיר מאסר שמעון ועלילת מרגלים אתם, דרך מוסר או אימת מלכות.

Ramban Bereshit 45:1רמב״ן בראשית מ״ה:א׳

לכל הנצבים עליו – טעמו עד שיצאו כל הנצבים עליו והוצרך לקרא להוציאם. אבל אונקלוס תרגם לאתחסנא, להתחזק, וכן ואתאפק ואעלה העולה (ש"א יג יב), וכן כל לשון התאפקות בכל מקום חזוק. והנכון בעיני, שהיו שם מבית פרעה ומן המצרים אנשים רבים יחלו פניו למחול לבנימין כי נכמרו רחמיהם על תחנוני יהודה, ולא יכול יוסף להתחזק לכלם. ויקרא לעבדיו הוציאו כל איש נכרי מעלי כי אדבר עמהם, ויצאו מעליו, ובצאתם מעליו נתן את קולו בבכי וישמעו מצרים ואנשי בית פרעה המוצאים מעליו כי עודם בחצר החיצונה. ויתכן כי פירוש "הנצבים עליו" משרתיו העומדים לפניו, כמו הנער הנצב על הקוצרים (רות ב ו), שרי הנצבים (מ"א ה ל), להתיצב על ה' (איוב א ו). וטעם "ויקרא", שהרים קולו בכעס ואמר למשרתיו הוציאו כל איש מעלי, בלתי האנשים האלה. וטעם בהוצאה, שהוציאם משם כדי שלא ישמעו בהזכירו להם המכירה, כי תהיה להם (לחרפה) וגם אליו למכשול, שיאמרו עבדי פרעה ומצרים עליהם, אלו אנשי בוגדות, לא יגורו בארצנו ולא ידרכו בארמנותינו, בגדו באחיהם, גם באביהם בגדו, מה יעשו במלך ובעמו, וגם ביוסף לא יאמינו עוד.

Ralbag Bereshit Toalot 44-46:1רלב״ג בראשית תועלות מ״ד-מ״ו:א׳

התועלת הראשון הוא במידות, והוא שראוי לאדם כשתעלה עליו חמת המושל, שידבר אליו רַכּוֹת בתכלית מה שאפשר, כדי שישיב מעליו אפו; וידבר אליו עם זה דברים נכוחים להשיג מבוקשו. וראוי עם זה שלא יבקש ממנו גדולות, אבל יבקש ממנו מה שהוא ראוי שישיגהו. ולזה תמצא כי יהודה סידר דבריו אל יוסף באופן שיהיה בהם מֵחֲלַק־אֲמָרִים ומנתינת כבוד נפלא ליוסף מה שלא יֵעָלֵם. והיה העולה מדבריו, כי יוסף גילה דעתו שהוא היה רוצה על כל פנים בביאת אחיהם הקטן, ולא נמנע מזה מפני מה שאמרו שהם יראים מאביהם הזקן שימות מרוב הצער, ולזה היה יוסף הסיבה בשיפול בנימן בזה הרשת, כי הוא היה סיבת בואו, וכאילו יתברר מזה שסופו מוכיח על תחילתו כי הוא היה חפץ בבואו שם להעלילו בזאת העלילה. אבל לא אמר זה יהודה בביאור, לחלוק לו כבוד. ועוד, שיהודה ביאר לו שאם יֵעָנֵשׁ בנימן בזה האופן, יהיה הוא סיבה להגעת עונש נפלא למי שלא מרה; וזה, שזה יהיה סיבה שימות אביהם הזקן אשר לא היה לו פשע על זה; ואולם ייחס יהודה מיתת אביהם ביגון להם בעצמם, לחלוק כבוד ליוסף. ולזה ביקש שיקחהו לעבד תחת אחיו, כי לא היה ליוסף בזה נזק, ויעשה הראוי כדי שלא ימות אביהם ביגון. ולא יהיה לו אָשָׁם בלוקחו יהודה תחתיו, כי הוא היה עָרֵב להשיבו אל אביו, ולזה היה מהיושר שיכנס תחתיו להשיבו אל אביו, כמו שקיבל עליו. והנה לא שאל יהודה שייפטר בנימן וילכו להם, כי ידע שלא יוכל להשיג זה, אבל שאל מה שהיה ראוי להשיג ממנו.

Ralbag Bereshit Toalot 44-46:2רלב״ג בראשית תועלות מ״ד-מ״ו:ב׳

(א) התועלת השני הוא במידות, והוא שאין ראוי למושל שיתפעל לבכות או לשחוק בפני אנשיו, כי זה ממה שישפיל מעלתו בעיני אנשיו וימעט מוראו. ולזה תמצא שלא רצה יוסף לבכות בפני האנשים, ולזה ציוה שיוציאו כל איש מעליו בעת שהוכרח לבכות.

Akeidat Yitzchak Bereshit 30עקדת יצחק בראשית ל׳

ויגש אליו כי בצער גדול היה מצערו של אביו כי בטח בערבותו ונגש אליו לדבר משפטים אתו מדברים בגו שהיו בטענותיהם ראוי שיובנו מכח דבריהם כי על כן אמר ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני ואל יחר וכו'. כלומר כי לא כמו פתן חרש יאטם אזנו משמוע המובן מכל דבריהם ואם לא אמרו בפירוש. ומפני שכבר אמר מה נאמר לאדוני מה נדבר וכו' שיראה שסתם טענותיו ולא יוסיף לזה חתם כי כמוך כפרעה. כלומר עשוי אדם לומר דבר ולהתנחם לחשוב מחשבה אחרת ואפילו לגדולי המעלה כמלכים והשרים ולא יתבוששו. וקרוב לזה הוא מה שאמרו ז"ל (ב"ר פ' צ"ג) מה פרעה מבטיח ואינו עושה אף אתה כן. ויתכן שיוסב סופו לראשו. יאמר שוה הוא אצלי לדבר ולזעוק באזניך על צרתי כאלו אצעק לפני פרעה מלך הארץ ויש במשמע שבלבם להתרעם לפני המלך להודיעו כל המעשים ההם כי גבוה מעל גבוה ירא וישפוט עליהם. אמנם הדבר אשר ירצה לטעון הוא מהמין אשר ביארנו על אומרו מה נדבר כי רצה להוכיח בדברים נכונים וטעמים מספיקים ושמן הראוי והנאות חוייב לוותר את הדין אצל זה הנער אע"פ שימצא חייב בדבריו. וזה לשלש טענות יתבארו היטב מתוך דבריו האחת מפאת הנשפט והוא שכבר יחייב הדעת והוסכם ממניחי הנמוסים שלא להשוות כל עוברי דת בעונשין דרך משל שאם תשים הדת להכות הגנב מאה ויזדמן כי יגנוב נער ורך בשנים. או זקן. או אדם חלוש המזג. ודאי לא יכהו במספר ההוא, כי ימות. ומכות הענישוהו לא מיתה. ובזה הסמיכה התורה האלהית במה שבא בקבלה (מכות כ"ב א) מאומד הנלקה לפי כחו בשתי ידות או פחות ואמרו (שם ב) אם נתקלקל ברעי פטור שכבר נקלה והטעם שכבר יורה שקבל מהעונש יותר מכדי כחו. השנית מפאת זולתו והוא שכבר ימנעו מהעניש את החייב אם יסובב מענשו נזק גדול והפסד עצום לאחרים רבים ונכבדים אשר לא חטאו. כמו אם החוטא היה חכם מופלג גבור או רופא מובהק ומהעדרו תקבל המדינה נזקים גדולים כי לא ימצאו תמורתו ואחשוב כי מזה הטעם היה ויתורו של דוד אצל יואב כל ימי חייו ואפשר שגם לשמעי נשא לחכמתו. ומזה הצד נתנו טעם קצת המחברים במה שלא נענש דוד בחטאו כשאול שאם יומת כבר יוסב העונש לכל ישראל שהיה להם מושיע ורב. ומזה הטעם עצמו אמרו (ש"א י"ד) היהונתן ימות אשר עשה וכו'. והוא היה הבן הבכור הראוי למלוך תחתיו וגדולה מכלן נלמוד משאלת האשה התקועית (ש"ב י"ד) על אודות בנה אשר אמרה שרצח את אחיו וממה שענה אותה דוד המלך עם היותו מתואר לעושה משפט וצדקה בכל עמו. השלישית מפאת המשפט בעצמו וזה שאם יהיה לאיש חטא משפט מות או גלות אין ראוי להחליף משפטו ולהמיר אותו בפדיון ממון כי התורה חייבתו על זה דוקא כמו שאמר (במדבר ל"ה) ולא תקחו כופר לנפש רוצח אשר הוא רשע למות כי מות יומת ולא תקחו כופר לנוס אל עיר מקלטו וכו'. ולא תחניפו וכו'. אבל אם נתחייב למה שיגזור עליו המלך מיתה או ייסורין או עבדות עולם, ביד המלך או השופט לעשות הטוב בעיניו ולפדותו במה שירצה מהממון או מאיזו פשרה וכל זה הוא מבואר. ומשלשה אלו הצדדין בקש יהודה שיתחסד עמהם בדבר ישועה ורחמים לו הונח בחטא בנימן בענין הגביע מה שלא יאמן כמו שיראה מכלל דבריו. וזאת היא כוונת כל דבריו אשר התחיל. אדוני שאל את עבדיו וכו'. כבר אמרנו בספקות שכל דברי יהודה בכאן מראשן ועד סופן היו זולת מה שעבר מהן בשעת מעשה עם יוסף ואחיו וכי קשה בעיני ג"כ לומר שהיה מעיז להרבות שקרים בפני אדוני הארץ לזה אני אומר שאמתת הענין הזה הוא כי לא היו אותן הדברים כן בפועל. אבל שהיו שם בכח וראשן מוכיח על כלן וזה כי כמו שהשאלה הראשונה ותשובתה הוא מבואר היותם מזה המין בלי ספק כי עלילתו לומר להם מרגלים אתם היא במקום שאלת היש לכם אב או אח מטבע הענין כי על פי דבריו הוצרכו לומר שנים עשר עבדיך אחים אנחנו בני איש אחד נחנו וכו' כמו שפירשנו שם. כן תשובתם זו וכל מה שנמשך מדבריהם ראוי שיובן מזה המין. ועל זה היסוד אמר אליו אדוני שאל את עבדיו לאמר היש לכם אב או אח שכיון ששמת עלינו עלילות ונתת אותנו כמרגלים את הארץ אשר על זה הוכרחנו לומר בני מי אנחנו וכמה אנחנו הרי הוא כאלו שאלת אותנו בפירוש היש לכם אב או אח ולזה ג"כ תשובתנו באמרנו י"ב עבדיך אחים אנחנו בני איש אחד היתה כאלו אמרו יש לנו אב זקן וילד זקונים קטן. כי מסתמא מי שיש לו י"ב בנים הוא אב זקן. ואחר שאמרנו בני איש אחד מכלל שאין אנחנו בני אם אחת. ובאמרנו הקטן את אבינו היום. מכלל שהוא בן זקונים לו. גם באמרנו והאחד איננו רמזנו שהם בני אם אחד. ומההכרח שהבן הצעיר הנשאר לבדו לאמו שיהיה ידיד נפש הזקן אביו. ותאמר אל עבדיך וכו'. ירצה עם כל זה היית כחרש לא שומע ולא חמלת ואמרת הורידוהו אלי ואשימה עיני עליו. שהכוונה שלא תעשה לו שום רע רק שתראה בו אם כנים אנחנו ומאחר שלא הודינו לך בדבר ונאסרנו עליו היה לך להבין ממנו שהיתה סכנה באביו כאלו אמרנו שלא יוכל הנער לעזוב את אביו ועזב את אביו ומת. ועם כל זה עמדת בדבריך אמרת את אחיכם הקטן תביאו אלי ויאמנו דבריכם ולא תמותו והוא כאלו מנעת ממנו לגמרי לראות פניך בלתי אחינו אתנו וכל זה מה שיתבאר ממנו כי אין הראוי שישפט זה הנשפט בדין ההוא בשום פנים כי הנער אשר הוא בן זקונים אצל אביו ורך ויחיד לפני אמו אשר גדל בגעגועין ושעשועים איך יוכל לסבול משא עבודת עבד. וכיון שהודיעוהו כן קודם מעשה ולפי המובן ממשמעות דבריהם הנה הוא ראוי שיאמנו בו יותר ממה שיאמרו אותו בביאור ובשעת מעשה וזה מבואר מטבע הענין בלי ספק. אמנם על הטענה השנית אשר מצד הזולת יאמר שכבר יגיע מזה העונש לאביהם ולהם נזק יותר גדול ועצום ממה שיגיע אליו. ועל מה שיגיע לאביהם שהוא העקר אמר ויהי כי עלינו אל עבדך אבי וכו'. יאמר כי כשעלו אליו מיד הודיעוהו את דבריו ואת מאסר שמעון עד בא בנימן שם. וכשהוצרך מעקת רעב לומר להם שובו שברו לנו מעט אוכל הם כבר שמו הדבר לנמנע עד שהחליטו לא נוכל לרדת. והטעם אם יש אחינו הקטן אתנו וירדנו כי לא נוכל לראות פני האיש וכו'. שידענו שלא יסכים הזקן בירידתו והתלוי בנמנע חשבנוהו לנמנע. ויאמר עבדך אבי אלינו אתם ידעתם וכו'. ירצה שעם שהודיעוהו סכנת חמת מלך העומדת לעומתינו אם נראה פניך זולתו לא סר מבקש ממנו שנשים נפשינו בכפינו ונבוא בלתו. כמו שאמר לנו אתם ידעתם כי השנים האלו לבדיהם הם החשובים אצלי לבנים בבחינת אהבתי אליהם ואל אמם, ושיצא האחד מאתי ובשגגה שאמרתי אך טרוף טורף, פתחתי פי לשטן ולא ראיתיו עד הנה. וכ"ש שתהיה הדאגה יותר גדולה בזה אם תקחו אותו מאת פני לנער זה וקרהו אסון בודאי תורידו את שבתי ברעה שאולה. ובמדרש (ב"ר פ' פ"ד) אמר רבי חמא בר חנינא הדברים הללו היה יעקב אבינו נזכר ומעיו מתחתכין אמר יודע אתה שאחיך שונאין אותך ואמרת לי הנני ע"כ. ומה גם עתה בלקחו את זה מאת פניו על מנת כן שאם ימשך לו אסון הוא ימות עליו בפתע ובנפש מרה וכבר ישיג הזקן העונש העצום והכבד על לא חמס עשה. אמנם על מה שישיג להם גם כן מהרע והנזק עם היותם פטורין מן הדין כמו שאמר ואתם עלו לשלום אל אביכם. אמר, ועתה כבואי אל עבדך אבי והנער איננו אתנו ונפשו קשורה בנפשו והיה כראותו כי אין הנער וכו'. אמר איך נעלה אליו לשלום כי אין רע ומר ממות מאשר ישיג אותנו בהיות גורמים מיתת אבינו הזקן בידנו אשר אין לו שום המלט ממנה לפי אומץ הקשר ואהבה אשר ביניהם כי הם כשני גופים בנפש אחת והרי רעת העונש ונזקו יגיע לנו יותר ממה שיגיע אליו עשר פעמים וכבר יהיה יותר ראוי למחול לחוטא מהעניש את שלא חטא. ויתכן גם כן כשהטענה אשר מצד אביהם תמשך עד ונפשו קשורה בנפשו. והיה כראותו וכו' תהיה הטענה אשר מצדם. ואחר שזכר נופת טענותיו אשר מב' הצדדים וחשב אם אולי לא יכנסו באזניו, בא אל עוצם הטענה השלישית אשר מצד המשפט אשר היא חזקה מאד ואמר כי אחר שנגזר עליו עונש העבדות שהוא שווי ממון ואינו מהמשפטים הגופיים אשר לא יסבלו הפשרה וחלוף הסובלים הוא ראוי ומחוייב שיקובל בו כפר ופדיון כ"ש כשיהיה הכפר והתמורה לתועלת האדון והנאתו ולזה אמר כי עבדך ערב וכו'. ועתה ישב נא וכו'. ירצה אחר שעבדך ערב את הנער מעם אביו ואני הייתי סבת בואו הנה מזולתו מכל אחי לי משפט הגאלה ולי נאה לישב תחתיו עבד לאדני. ומעתה אני מקבל עלי עול עבודתו והנער יעל עם אחיו. ואתה אדוני תתחייב לקבל אחר שלכל דבר אני יפה ממנו. וגם הוא דבר שיאות לי מאד כי מלבד היותי ערב בדבר אבחר בזה בלב שלם כי איך אעלה אל אבי לראות הרע והצער אשר ישיגוהו אשר לא אוכל להצילו מהם וטוב לי כי עונתי להיות עבד עולם מסבול היותי כל יום עומד על דם אבי ואין מציל. והנה במאמר כי עבדך ערב הקדים הטעם למוטעם או הסבה למסובב וכמוהו רבים. ובאמת עוצם דבריו וחוזק טענותיו והפלגת התעצמותם עם הצלת אחיהם זה נכנסו באזניו ולא שבו ריקם כמו שסמך ולא יכול יוסף להתאפק לכל הנצבים עליו וכו'. הנה בפעם הראשונה כששמע דבריהם שאמרו אבל אשמים אנחנו על אחינו וכו' ונכמרו רחמיו אליהם נאמר ויסב מעליהם ויבך וישב אליהם. ובפעם השנית נאמר וימהר יוסף כי נכמרו רחמיו אל אחיו ויבקש לבכות ויבא החדרה ויבך שמה. ואחרי כן נאמר וירחץ פניו ויצא ויתאפק ויאמר שימו לחם. לזה אמר הכתוב כי הפעם הזאת נתמלא עליהם רחמים יותר מהראשונות. וכבר היה צריך להסב מעליהם או להסתר מהם לבכות שם ולהתאפק ולשוב אליהם כפעם בפעם כי לא היה יכול לעשות כן ולהתאפק לסבת כל הנצבים עליו כי היו שם רבים מאנשי הבית ומבית פרעה והיו עוטרים אותו פנים ואחור ולא יכול להסב מהם וכל שכן לבא החדרה מבלי שירגישו בבכייתו ולזה מהר לקרוא הוציאו כל איש מעלי כדי שיהא לו פנאי לכך והוא לא עצר כח מפני רכות לבבו ורחמנותו על אחיו והוכרח לתת קולו בבכי ובגעיית קולו אמר אני יוסף העוד אבי חי. וזה שאמר הכתוב ולא עמד איש אתו בהתודע יוסף אל אחיו יאמר כי במה שקרה הענין כן נעשה מאליו שלא היה איש בהודעו להם שכבר יצאו ואם שיציאתם היתה לכוונה אחרת. והכוונה באומרו תחלת דבריו העוד אבי חי כבר כתבנוה ראשונה. וזה כי לא נודע לו מחיי אביו עד עתה וגם עכשו ממה שהפליג יהודה בצער אשר מצא את אביו בקוחתם מאתו את בנימן חרד חרדה גדולה ואמר העוד אבי חי כי ירא אנכי אותו שמא הגיעהו מהצער שיעור שימות בו ולא אזכה ראות פניו. ולזה סיים דבריו מהרו ועלו אל אבי וכו' ולא יכלו אחיו לענות אותו על ענין בריאותו דבר גדול או קטון כי נבהלו מפניו ולשונם בבושה נשתה.

Abarbanel Bereshit 44-46 Questions 1-5אברבנאל בראשית מ״ד-מ״ו שאלות א׳-ה׳

השאלה הא' בפסוק הראשון ויגש אליו יהודה וגומר כי מה ענין זאת ההגשה והלא יהודה היה מדבר עמו קודם זה ולפניו היה עומד ומאין נגש ואנה נגש גם כן ומה ענין אמרו באזני אדוני כי בהיותו מדבר עמו היה מדבר באזניו ופירש רש"י יכנסו דברי באזניך ולא מצינו זאת הכונה בלשון אשר כזה. באזני בני חת דבר נא באזני העם. גם כי מלת נא מחוברת לדבור לא לשמיעה והכנסת דבריו באזניו ומה ענין בי אדוני. השאלה הב' באמרו ואל יחר אפך בעבדך וגומר כי למה יחר אפו על בקשתו ותחנתו וחכמינו זכרונם לברכה אמרו שדבר אליו קשות שהיה כל זה תחבולה ממנו ולזה אמר אדוני שאל וגו' כמו שפירש"י וכן ואשימה עיני עליו וכי זו היא שימת עין וכו' אבל פשט הכתובים הוא כמו שכתב הרמב"ן לעורר רחמי יוסף ולמה אם כן יאמר ואל יחר אפך בעבדך והנה קודם זה כבר דבר עמו דברים אחרים ורמז לו על התחבולה באמרו מה נאמר לאדוני כמו שפירשתי למעלה ולא אמר באחד מהם ויגש אליו ואל יחר אפך וכל שאר הדברים. השאלה הג' באמרו כי כמוך כפרעה כי מה צורך במאמר הזה ולא נאמר כן בשאר הפעמים שדבר אליו והמפרשים כתבו שמלת כי תשמש בלשון אף על פי כמו כי אם קשה עורף הוא רפאה נפשי כי חטאתי לך. והשמוש הזה אינו אמיתי כי תמיד מלת כי תבא לתת טעם והראיות שהביאו על זה המה עדים בדבר שכלם נתינת טעם כפי הפירש האמיתי בהם. השאלה הד' באמרו אדוני שאל את עבדיו לאמר כי אין הספור הזה אמתי והיה לו לומר שאמ' להם מרגלים אתם ושהם מעצמם להתנצלותם אמרו ענין אביהם ואחיהם הקטן כי הוא לא שאל מהם דבר מזה והיאך העיז פניו יהודה לפני אדוני הארץ לאמר מה שלא היה. השאלה הה' לאיזה תועלת הביא והאריך יהודה בכל הספור הזה והנה אם היה דעתו להכיר את רחמי יוסף ולומר שהם מוכרחי' בהבאת בנימן לאביו כמ"ש הרמב"ן היה די שיזכור שלא יוכל אביו לעזוב את בנו ועזב את בנו ומת וערבותו עליו לא כל שאר הדברים שעברו שלא היה בהם צורך לענין זה.

Abarbanel Bereshit 44אברבנאל בראשית מ״ד

ויגש אליו יהודה עד ולא יכול יוסף. כפי דרך חכמינו זכרונם לברכה רצה יהודה להוכיח במשפט את יוסף מהעלילות שהעליל נגדם. ואמנם כפי הפשט אחשוב אני שהיתה כוונת יהודה לעורר רחמי יוסף שיקח אותו לעבד עולם וישלח את בנימן מפני שיצא ערב להשיבו אל אביו כדי שלא ימות הזקן מדאגה מדבר בנימן בנו. ולפי שלא יאמר יוסף שהיה זה תחבולה מיהודה כדי להוציא את בנימן מתחת ידו ושלא היה אמת צער אביו ואהבתו את בנימן לכך זכר לפניו הענינים אשר קדמו להוכיח מהם שמתחלה ידע יוסף אהבת הזקן את בנימן ומעתה ידע שלא היה יהודה מחדש מלבו הטענה הזאת מצער אביו ומפני שהיה יוסף שליט על הארץ לא יעשה עול מפורסם וכמ"ש חלילה לי כי האלהים אני ירא חשב יהודה שאין ראוי לדבר אליו בפרסום בפני הכל שיקח אותו לעבד תמורת בנימן כי היה זה עול גלוי שיפטור את החוטא ויעניש תחתיו את הנקי והוא כבר אמר האיש אשר נמצא הגביע בידו הוא יהיה לי עבד ר"ל הוא ולא אחר. ומפני זה הוצרך יהודה לדבר אליו בקשת התמור' והחלופי' בסתר ובלאט שישמעהו הוא לבדו ולא ידעו ולא ישמעו ממנו הזרים שיושבים בבית כי היה זה כמי שנודר שוחד אל השופט שצריך שידור אותו בלאט וחשאי. וזה ענין ויגש אליו יהודה כי הוא היה בבי' יוסף ואנשי' רבים שמה והוא היה מדבר על ענינו. וכאשר רצה לדבר מענין החליפין נגש אליו לדבר עמו בלאט וזהו ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני ר"ל עתה ידבר נא עבדך בסתר באזני אדוני ולא באזני כל העם אשר בבית ולפי שהיה לו לדבר בענין ערבותו שהיה מיוחד אליו מבין שאר אחיו לכן אמר בי אדוני ר"ל בי אדוני הצער והעון הזה בעצם ועל כן ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני לבדו שלא ישמע ממנו אדם אחר. ועל הדרך הזה פירשתי ויגשו אליו בני גד ובני ראובן כי רצו לדבר אליו בסתר ומשה פרסם מה שאמרו לו באותה הגשה. ולפי שאין מדרך המוסר שיגש אדם הדיוט לדבר לאדון הארץ קרוב לאזנו פניו בפניו כאלו פיו על פיו לכן אמר אל יחר אפך בעבדך כי כמוך כפרעה ר"ל אל יחר אפך בהגשה וגם בבקשה הזאת מהתמורה כי איני עושה זאת לבזותך כי בעיני כמוך כפרעה. או יאמר שאתה חשוב כמלך וכל מה שתרצה תעשה ומי יאמר לך מה תעשה כי שופטי המדינות לא יוכלו לשנות את דבר המשפט. אבל המלך עצמו יעשה כרצונו ויצליח והותרו במה שפירשתי בזה הג' שאלות הראשונות. ואמנם אמרו אדוני שאל את עבדיו וגו' אפשר לפרש שהיה דעתו לומר שמתוך תואנותיו ועלילותיו הוצרכו לומר כן כאלו שאלם כן. והיותר נכון אצלי שהוא בתמיהה כלומר האם אדוני שאל את עבדיו לאמר היש לכם אב או אח באמת לא שאל ואנחנו מעצמנו מבלי שאלתו אמרנו יש לנו אב זקן וילד זקונים קטן וגו' וזה יוכיח שאין אנחנו מחדשים המאמר הזה כי הנה אז מעצמנו אמרנו זה להיו' דבר אמתי ומבלי כזב. ומזה יראה שהיה הנער הזה אהוב מאד אצל אביו כיון שמתחלה מבלי הכרח מעצמנו דברנו זה עד שמפני מה שאמרנו אמרת אתה הורידוהו אלי ואשימה עיני עליו ומה צורך ואשימה עיני עליו אלא בעבור מה שאמרנו שהיה אהוב אצל אביו מאד לא יפרד ממנו שעה אחת ומיד באותו מעמד אמרנו אל אדוני לא יוכל הנער לעזוב את אביו ועזב את אביו ומת ר"ל שהנער עצמו לא יוכל לעזוב אביו לפי שיודע הוא כי אם יעזוב את אביו מיד ימות אביו. והנה באותה שעה גלינו לך אמתת הדבר מהקשר נפש הזקן בזה הנער. וא"ת אם כן איפה למה הבאתם אותו הנה אדוני יודע שאתה הסבות את לבנו אחורנית שאמרת אם לא ירד אחיכם הקטון אתכם לא תוסיפון לראות פני. והנה לא זכרו לו תואנת המרגלים כדי שלא יפתח פיו לשטן לא ישוב לדבר בה עוד. הנה התבאר שהיה הספור הזה לעורר רחמי יוסף על אביהם הזקן ושצדק יהודה במאמר אדוני שאל כפי כונתו והותרו השאלות הד' והה'. עוד הביא יהודה ראיה מדברי אביו שבהיותו בצער הרעב באמרו שובו שברו לנו מעט אוכל כשאמרו לו לא נוכל לרדת אם יש אחינו הקטון וגו' לא נתרצה לתתו להוליך עמנו אלא אמר אתם ידעתם כי שנים ילדה לי אשתי רוצה לומר אשתי המיוחדת לי שנים בלבד ילדה לי כאלו היו כל השאר מהבנים כבני פלגשים. ויצא האחד מאתי כלומר ולא ידעתי מה היה לו. ואמנם אמרי ואומר אך טרוף טורף אחשוב שתמיד היה יעקב חושש שמא הרגוהו אחיו ולפי שהם מתרעמים מזה והיו אומרים שהיה בזה חושד כשרים ושהיה יוסף נטרף מהחיות לזה אמר כאן ואומר אך טרוף טורף. רוצה לומר איני רוצה עתה להתוכח בדבר הזה אבל אומר כדבריכם שטרוף טורף כלל הדברי' שלא ראיתיו עד הנה והיה מה שהיה וזה טעם ואומר. ואם תקחו גם את זה מעם פני בריא לי בשבועה שיקראהו אסון כי היה חושש הזקן שימיתוהו אחיו ושיאמרו שקרהו אסון בדרך והורדתם את שיבתי ברעה שאולה כי אתם תהיו הממיתים לא האסון וגם זו היתה טענה חזקה להוכיח שימות הזקן אם לא ישוב הנער אליו ושיחשוב שאחיו המיתוהו בדרך והותרה השאלה הו'. ואחרי ההקדמות האלה הוציא יהודה התולדה באמרו ועתה כבואי והסתכל שמלת כבואי הוא מקור ישמש לכל הזמנים והוא כח ק"ו וענינו ועתה מה נאמר אם כבואי אל עבדך אבי ר"ל כאשר באתי אל עבדך אבי עם היות שאז הנער איננו אתנו ועם כל זה היה אז נפשו קשורה בנפשו כאלו היו שני גופים בנשמה אחת כל שכן וכל שכן שיהיה עתה כראותו כי אין הנער באמת ימות הזקן כי אין ספק שלא ירגיש אדם אהבתו אל בנו בהיותו עמו בין ידיו כאשר ירגיש בהיותו נפרד ממנו כי אז תתחזק עליו תשוקתו ולכן עשה יהודה הק"ו הזה כבואי אל עבדך אבי ר"ל אם כאשר באתי שמה שעדין היה הנער עמו ולא היה אתנו היתה כל כך נקשרת אהבתו אותו כאלו נפשו קשורה בנפשו ומה יעשה עתה כשנשוב שבראותו שאין הנער אתנו בלי ספק ימות הזקן באהבתו ונהיה אנחנו הורגים אותו בידינו במה שלקחנו הנער מאתו וזהו והורידו עבדיך את שיבת עבדך אבי ביגון שאולה. והותרו בזה השאלות הז' והח'. ולפי שבטענות האלה שעשה יהודה היה הוא ואחיו שוים בדבר ראה עוד לעשות טענה אחרת מיוחדת אליו מפאת הערבות שערב את בנימן שעליה אמר בי אדוני ועל זה אמר כי עבדך ערב את הנער וגו' כלומר בעבור שעבדך ערב את הנער מעם אבי לאמר אם לא אביאנו אליך וחטאתי לאבי כל הימים שיהיה ענשו מתמיד ונצחי כל הימים גם אחרי מותו לכן עתה יהי נא חסדך שישב עבדך תחת הנער עבד לאדוני כי לכל דבר עבדות אני יותר הגון ומוכן ממנו. ואל יתמה אדוני איך אבחר אני להשאר פה עבד עולם כי טוב לי כי עוניתי בעבדותי משאעלה אל אבי והנער איננו אתי כאשר נתחייבתי בדבר פן אראה ברע אשר ימצא את אבי ויהיה לפי זה מאמר כי עבדך ערב את הנער סבה ועתה ישב נא עבדך מסובב ולכן זכר הסבה ראשונה והמסובב אחרי כן והותרו עם מה שפירשתי בזה השאלות הט' והי'. ובזה השלים הכתוב לספר ששלם הקדוש ברוך הוא אל חק אחי יוסף מדה כנגד מדה כל מה שעשו. ואם בתואנת המרגלים ובמאסר שמעון ועבדות בנימן כמו שביארתי ולא נשאר להפרע רק מיהודה שהיה היועץ במכירתו לעבד ולכן הוכרח הוא לשעבד עצמו לעבד עולם תחת בנימן בן אמו ובזה נשלם הפרעון כלו. וכבר ביארתי שנענש יהודה בהכר נא למי החותמת תחת מה שאמרו לאביהם הכר נא הכתונת בנך היא אבל אין העונש הזה שוה כי אם הפך כי הנה ליעקב אמרו הכר נא בבשורה רעה על מות בנו וליהודה אמרו הכר נא למי בבשורה טובה שיהיה לו בן או בנים מתמר. גם שמאמר הכתונת בנך לא היה יהודה לבדו האומר כי כל אחיו היו בזה אבל בענין הזה היה העבדות עונש ליהודה כי הוא היה היועץ במכירת יוסף לעבד ולכן הוא מכר עצמו לעבד למי שנמכר בעצתו.

Ma'asei Hashem Ma'asei Avot 40מעשי ה׳ מעשי אבות מ׳

ידבר נא עבדך דבר באזני אדני – שמעתי אומרים דרך הלציי שיהודה היה אומר ליוסף שידבר לו עבדו שהוא אותו שרדף אחריהם, שידבר לו באזנו שהוא יודע שהכל הוא עלילות דברים. אבל יתכן לומר נכון מזה נמשך אל מה שאמר לו כי כמוך כפרעה, שהאמנם יהודה היה רצונו לדבר בלחש ליוסף, לפי שהיה רוצה לדבר קצת טענות כאלו הם תרעומות על הנהגתו עמהם, ונתיירא שאם יאמר לו בקול רם הנה יכעוס עליו מפני השומעים, אבל בינו לבין עצמו מאחר שגם הוא יודע אמתות הענין לא יכעוס ויעביר כדרך כל שר מושל וקצין.

Shadal Bereshit 44:16שד״ל בראשית מ״ד:ט״ז

האלהים מצא וגו': עשה עצמו כמודה, כי ראה שאם היה מכחיש, לא היה מועיל כלום והיה מקציפו יותר, ואחר שראה שאין תקנה להציל את בנימין, בחר שתהיה האשמה של כולם יחדיו, ולא על בנימין לבדו; ובפרט כי בתחילה אמרו אשר ימצא אתו מעבדיך ומת, ואעפ"י שהאיש אמר להם אשר ימצאו אותו יהיה לי עבד, הנה אם היה נשאר לבדו עבד, מי יצילו מיד אדוניו, אם ירצה להעליל עליו פעם אחרת? והנה אם מאהבתו את בנימין ואם מפני שערב אתו לאביו ואם מפני החרטה על מה שעשו ליוסף, בחר להיות הוא ואחיו בעבדות עם בנימין, ואולי במשך הזמן ימצאו מקום לברוח משם כולם יחדיו. וראזנמילר אומר כי יהודה האמין שבנימין גנבו.

Shadal Bereshit 44:18שד״ל בראשית מ״ד:י״ח

ויגש אליו יהודה: אחר שאמר להם דרך חיבה: ואתם עלו לשלום אל אביכם, הרהיב בנפשו עוז לבקש ממנו דבר לפנים משורת הדין מצד החמלה והחנינה; ור' יהודה המכונה מיסיר ליאון בספרו נפת צופים האריך לבאר יקר תפארת המאמר הזה כולו. ידבר נא עבדך דבר וגו': הרשני לדבר לפניך עוד דבר אחד, אעפ"י שמן הדין לא היה לי להעיז פני לדבר לפניך ולהתנגד למוצא שפתיך, כי כמוך כפרעה ומעלתך וממשלתך כמעלתו וכממשלתו (אח"ם); ואמנם עיקר כוונת יהודה באמרו אשר הוא בא לדבר באזני יוסף הוא מה שפירש בסוף דבריו עתה ישב נא עבדך תחת הנער וגו' כי למעלה אמר לו הננו עבדים לאדני גם אנחנו גם אשר נמצא הגביע בידו, וזה לא רצה יוסף לקבל, כי היה זה מעשה עוול שיעניש מי שלא חטא; ועכשיו יהודה מבקש ממנו שיתרצה בחליפין, וישלח את בנימין לאביו וייקח יהודה במקומו, וזה מפני שהוא היה ערב בשבילו, וכמו שבזמן שאין הלווה יכול לפרוע חובו נפרעים מן הערב, כך עכשו שבנימין לא יוכל להישאר שם בלתי שימות אביו, יתרצה לקחת יהודה במקומו. והכורם מפרש ידבר נא וכו' אעפ"י שאתה חשוב כפרעה. ורשב"ם ורמב"ן ורלב"ג פירשו כי ירא אנכי לדבר לפניך כי אתה כפרעה, ור"ע ספורנו פירש כי מה שאטיח דברים נגדך איננו למיעוט חשיבותך בעיני, כי אמנם אתה בעיני כמלך. ונ"ל שאם באנו לדרך זו יותר היה ראוי לומר בהיפך שאע"פ שאני ניגש לדבר עמך, לא אזלזל בכבודך ולא אומר דבר שיהיה רע בעיניך, כי באמת חשוב אתה בעיני כמלך; וכן דעת קלעריקוס אלא שלפי זה היל"ל כי כמוך כפרעה בעיני.

Shadal Bereshit 44:19שד״ל בראשית מ״ד:י״ט

אדני שאל: באמת לא שאל אותם על כך, אך אמר להם מרגלים אתם והיה זה מה שהכריחם לומר לו שנים עשר עבדיך וגו', ויהודה לא רצה להזכיר מאומה ממה שדיבר איתם קשות, והחליף הסיפור מעט, בחכמה ובתבונה (אח"ם). ולדעת אוהב גר ז"ל באמת שאל אותם יוסף על כל זה והכתוב קיצר למעלה.

Shadal Bereshit 44:21שד״ל בראשית מ״ד:כ״א

ואשימה עיני עליו: לא ייתכן לפרש אשגיח עליו לטובתו, כמו קחנו ועיניך שים עליו (ירמיה ל"ט י"ב) וכדעת רמב"ן, רלב"ג ור"ש דובנא, שא"כ נראה כאילו כבר פירש להם שדעתו לעכב אצלו, כי בלאו הכי מה צורך שישגיח עליו בבואו דרך עראי עם אחיו לשבור שבר, ואם היה אביו ירא פן יקראנו אסון, פחדו היה על סכנת הדרכים, לא על איזו שעה שהיה לו להתעכב במצרים. על כן נראה כדעת ראב"ע שאין הכונה אלא שאראה אותו, אעפ"י שראב"ע סתר דבריו בתהלים ל"ג י"ח. והנה גם כאן התחכם יהודה ולא הזכיר שמה שרצה יוסף שיביאו אחיהם הקטן היה כדי לברר אם כנים דבריהם, והזכיר הענין כאילו רק דרך חיבה ביקש לראותו (אח"ם).

Shadal Bereshit 45:1שד״ל בראשית מ״ה:א׳

ולא יכול יוסף וגו' – בתחלה היה בלבו לעכב אצלו בנימין ולשלח את אחיו בלי שיתודע אליהם, ועתה כשאמר לו יהודה והיה כראותו כי אין הנער ומת, נכמרו רחמיו על אביו, ומצא עצמו מוכרח להניח לבנימן שישוב אל אביו לבלתי ימות אביו, אך עם כל זה חשקו לקרב אליו בנימין נשאר בתקפו. והנה לא מצא תחבולה לשלח את בנימין אל אביו וגם לקרבו אצלו, אלא בשיתודע אליהם ויקראם כלם לבא אצלו, או כדעת אח"ם, בראותו עוצם התאמצות יהודה להשאר הוא עבד תחת בנימין נכמרו רחמיו על אחיו והסכים להתודע אליהם; אך היה מתאפק ומושל ברוחו שלא להתודע אליהם בפני המצרים הנצבים עליו, לבלתי ישמעו גנותם ששנאו את אחיהם ומכרוהו; ואולם בסוף מאמרו של יהודה נכמרו כל כך שלא יכול עוד להתאפק והוכרח לזעוק הוציאו כל איש מעלי.