נס חציית הים
הקדמה
אזכור כפול של חציית הים
שמות י"ד מתאר בפירוט את נס קריעת הים. החצייה עצמה מתוארת בפסוקים כ"ב-כ"ט, אך סדר האירועים מפתיע במקצת. נאמר לנו שכאשר נבקע הים, בני ישראל החלו לחצות אותו (פס' כ"ב), המצרים אז רדפו אחריהם (פס' כ"ג-כ"ה), דבר שהוביל את ה' להפיל עליהם את המים ולהטביעם (פס' כ"ה-כ"ח). אולם לאחר מכן, הפרק מזכיר את החצייה שוב (פס' כ"ט), וחוזר כמעט מילה במילה על פסוק כ"ב:
(כב) וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה וְהַמַּיִם לָהֶם חוֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם. (כט) וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם וְהַמַּיִם לָהֶם חֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם.
(22) The Children of Israel came into the sea on dry land; and the waters were for them a wall to their right and to their left. (29) But the Children of Israel had walked on dry land in the midst of the sea and the waters were for them a wall to the right and to the left.
כיצד יש להבין את החזרה? בהנחה שהעם חצה את הים לפני מות אויביו, מדוע מוזכרת העובדה שוב לאחר מכן? האם הכפילות מרמזת שהעם עדיין היה בים כאשר המים קרסו על המצרים? או שמא מדובר בסך הכול באמצעי ספרותי, נטול משמעות לעלילה?
אזכור שלישי
יש עוד פסוק שלישי המהדהד באופן חלקי את שני הפסוקים הנ"ל, ומעלה שאלות דומות. שמות ט"ו:י"ט אומר:
(יט) כִּי בָא סוּס פַּרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו בַּיָּם וַיָּשֶׁב יְ־הֹוָה עֲלֵהֶם אֶת מֵי הַיָּם וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם.
(19) For the horses of Paroh came with his chariots and with his horsemen into the sea, and Hashem turned back the waters of the sea upon them; but the Children of Israel walked on dry land in the midst of the sea.
האם הוי"ו של "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל" היא וי"ו החיבור (במשמעות "וגם") או וי"ו הניגוד (במשמעות "אבל")? אם מציעים את האפשרות הראשונה, כפי שעושים פרשנים רבים, גם כאן סדר האירועים אינו אינטואיטיבי. מדוע ה' מדבר תחילה על טביעת המצרים, ורק לאחר מכן על חציית בני ישראל ביבשה? האם החצייה לא התרחשה קודם?
שאלות נוספות
השאלות שהועלו לעיל משפיעות על האופן שבו קוראים כמה היבטים נוספים של הנס, וגם את שירת הים ששרים לאחריו:
- "וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם" – פסוק זה, מסוף התיאור הפרוזאי (י"ד:ל'), הוא עמום. האם המילים "על שפת הים" מתייחסות למצרים המתים או לישראלים? קריאה ראשונה מציעה את האפשרות הראשונה, אך הדבר היה מרמז שהמצרים מתו על החוף ולא בים!
- היכן חצו? – קיימת מחלוקת ידועה בשאלה האם העם חצה את הים לצדו הנגדי, או שהלך בקשת ומצא עצמו באותו צד שממנו יצא, רק מעט הלאה לאורך החוף.1 כיצד משפיעה מחלוקת זו על ההבנה של הכפילות שהוזכרה לעיל?
- היכן שרו בני ישראל – טבעי להניח שהעם שר את שירת הים רק לאחר שהגיע בשלום אל החוף, כפי שאנו אומרים בברכת "גאל ישראל" שלאחר קריאת שמע: "שירה חדשה שבחו על שפת הים". אולם כמה פרשנים,2 מציעים, עם זאת, שהעם שר בתוך הים עצמו! בהתחשב בכך שהשירה מדברת על מות המצרים, כיצד יכול היה העם לשיר על כך בעודו חוצה את הים?
- היכן מסתיימת שירת הים? גבולות השירה שנויים במחלוקת, כאשר פרשנים חלוקים לגבי מעמדו של שמות ט"ו:י"ט. הפסוק נפתח במילה "כי" (משום ש- או כאשר), המחברת אותו לפסוק הקודם, ואולי מרמזת שגם הוא חלק מהשירה. מצד שני, הפסוק אינו זורם בצורה חלקה מהקודם לו, ויתרה מזאת, הוא נשמע כפרוזה ולא כשירה, ומהדהד את י"ד:כ"ט, כפי שנדון לעיל. כיצד עשויות הבנות שונות של נס החצייה להשפיע על מחלוקת זו? [לדיון מלא בסוגיה זו, ראו היכן מסתיימת שירת הים?]3