EN/HEע/E

The Moabite Rebellion and the Mesha Stele

Sources

Bemidbar 21:29במדבר כ״א:כ״ט

Woe to thee, Moab! Thou art undone, O people of Chemosh; He hath given his sons as fugitives, And his daughters into captivity, Unto Sihon king of the Amorites.

אוֹי לְךָ מוֹאָב אָבַדְתָּ עַם כְּמוֹשׁ נָתַן בָּנָיו פְּלֵיטִם וּבְנֹתָיו בַּשְּׁבִית לְמֶלֶךְ אֱמֹרִי סִיחוֹן.

Shofetim 11:24שופטים י״א:כ״ד

Wilt not thou possess that which Chemosh thy god giveth thee to possess? So whomsoever the Lord our God hath dispossessed from before us, them will we possess.

הֲלֹא אֵת אֲשֶׁר יוֹרִישְׁךָ כְּמוֹשׁ אֱלֹהֶיךָ אוֹתוֹ תִירָשׁ וְאֵת כׇּל אֲשֶׁר הוֹרִישׁ י"י אֱלֹהֵינוּ מִפָּנֵינוּ אוֹתוֹ נִירָשׁ.

Melakhim I 11:7מלכים א' י״א:ז׳

Then did Solomon build a high place for Chemosh the detestation of Moab, in the mount that is before Jerusalem, and for Molech the detestation of the children of Ammon.

אָז יִבְנֶה שְׁלֹמֹה בָּמָה לִכְמוֹשׁ שִׁקֻּץ מוֹאָב בָּהָר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרוּשָׁלָ‍ִם וּלְמֹלֶךְ שִׁקֻּץ בְּנֵי עַמּוֹן.

Melakhim II 3מלכים ב' ג׳

(1) Now Jehoram the son of Ahab began to reign over Israel in Samaria in the eighteenth year of Jehoshaphat king of Judah, and reigned twelve years. (2) And he did that which was evil in the sight of the Lord; but not like his father, and like his mother; for he put away the pillar of Baal that his father had made. (3) Nevertheless he cleaved unto the sins of Jeroboam the son of Nebat, wherewith he made Israel to sin; he departed not therefrom. (4) Now Mesha king of Moab was a sheep-master; and he rendered unto the king of Israel the wool of a hundred thousand lambs, and of a hundred thousand rams. (5) But it came to pass, when Ahab was dead, that the king of Moab rebelled against the king of Israel. (6) And king Jehoram went out of Samaria at that time, and mustered all Israel. (7) And he went and sent to Jehoshaphat the king of Judah, saying: 'The king of Moab hath rebelled against me; wilt thou go with me against Moab to battle?' And he said: 'I will go up; I am as thou art, my people as thy people, my horses as thy horses.' (8) And he said: 'Which way shall we go up?' And he answered: 'The way of the wilderness of Edom.' (9) So the king of Israel went, and the king of Judah, and the king of Edom; and they made a circuit of seven days' journey; and there was no water for the host, nor for the beasts that followed them. (10) And the king of Israel said: 'Alas! for the Lord hath called these three kings together to deliver them into the hand of Moab.' (11) But Jehoshaphat said: 'Is there not here a prophet of the Lord, that we may inquire of the Lord by him?' And one of the king ofIsrael's servants answered and said: 'Elisha the son of Shaphat is here, who poured water on the hands of Elijah.' (12) And Jehoshaphat said: 'The word of the Lord is with him.' So the king of Israel and Jehoshaphat and the king of Edom went down to him. (13) And Elisha said unto the king of Israel: 'What have I to do with thee? get thee to the prophets of thy father, and to the prophets of thy mother.' And the king of Israel said unto him: 'Nay; for the Lord hath called these three kings together to deliver them into the hand of Moab.' (14) And Elisha said: 'As the Lord of hosts liveth, before whom I stand, surely, were it not that I regard the presence of Jehoshaphat the king of Judah, I would not look toward thee, nor see thee. (15) But now bring me a minstrel.' And it came to pass, when the minstrel played, that the hand of the Lord came upon him. (16) And he said: 'Thus saith the Lord: Make this valley full of trenches. (17) For thus saith the Lord: Ye shall not see wind, neither shall ye see rain, yet that valley shall be filled with water; and ye shall drink, both ye and your cattle and your beasts. (18) And this is but a light thing in the sight of the Lord; He will also deliver the Moabites into your hand. (19) And ye shall smite every fortified city, and every choice city, and shall fell every good tree, and stop all fountains of water, and mar every good piece of land with stones.' (20) And it came to pass in the morning, about the time of making the offering, that, behold, there came water by the way of Edom, and the country was filled with water. (21) Now when all the Moabites heard that the kings were come up to fight against them, they gathered themselves together, all that were able to put on armour, and upward, and stood on the border. (22) And they rose up early in the morning, and the sun shone upon the water, and the Moabites saw the water some way off as red as blood; (23) and they said: 'This is blood: the kings have surely fought together, and they have smitten each man his fellow; now therefore, Moab, to the spoil.' (24) And when they came to the camp of Israel, the Israelites rose up and smote the Moabites, so that they fled before them. And they smote the land, even Moab, mightily. (25) And they beat down the cities; and on every good piece of land they cast every man his stone, and filled it; and they stopped all the fountains of water, and felled all the good trees; until there was left only Kir-hareseth with the stones of the wall thereof; so the slingers encompassed it, and smote it. (26) And when the king of Moab saw that the battle was too sore for him, he took with him seven hundred men that drew sword, to break through unto the king of Edom; but they could not. (27) Then he took his eldest son that should have reigned in his stead, and offered him for a burnt-offering upon the wall. And there came great wrath upon Israel; and they departed from him, and returned to their own land.

(א) וִיהוֹרָם בֶּן אַחְאָב מָלַךְ עַל יִשְׂרָאֵל בְּשֹׁמְרוֹן בִּשְׁנַת שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה לִיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיִּמְלֹךְ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה. (ב) וַיַּעֲשֶׂה הָרַע בְּעֵינֵי י"י רַק לֹא כְאָבִיו וּכְאִמּוֹ וַיָּסַר אֶת מַצְּבַת הַבַּעַל אֲשֶׁר עָשָׂה אָבִיו. (ג) רַק בְּחַטֹּאות יָרׇבְעָם בֶּן נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל דָּבֵק לֹא סָר מִמֶּנָּה. (ד) וּמֵישַׁע מֶלֶךְ מוֹאָב הָיָה נֹקֵד וְהֵשִׁיב לְמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מֵאָה אֶלֶף כָּרִים וּמֵאָה אֶלֶף אֵילִים צָמֶר. (ה) וַיְהִי כְּמוֹת אַחְאָב וַיִּפְשַׁע מֶלֶךְ מוֹאָב בְּמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל. (ו) וַיֵּצֵא הַמֶּלֶךְ יְהוֹרָם בַּיּוֹם הַהוּא מִשֹּׁמְרוֹן וַיִּפְקֹד אֶת כׇּל יִשְׂרָאֵל. (ז) וַיֵּלֶךְ וַיִּשְׁלַח אֶל יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה לֵאמֹר מֶלֶךְ מוֹאָב פָּשַׁע בִּי הֲתֵלֵךְ אִתִּי אֶל מוֹאָב לַמִּלְחָמָה וַיֹּאמֶר אֶעֱלֶה כָּמוֹנִי כָמוֹךָ כְּעַמִּי כְעַמֶּךָ כְּסוּסַי כְּסוּסֶיךָ. (ח) וַיֹּאמֶר אֵי זֶה הַדֶּרֶךְ נַעֲלֶה וַיֹּאמֶר דֶּרֶךְ מִדְבַּר אֱדוֹם. (ט) וַיֵּלֶךְ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וּמֶלֶךְ יְהוּדָה וּמֶלֶךְ אֱדוֹם וַיָּסֹבּוּ דֶּרֶךְ שִׁבְעַת יָמִים וְלֹא הָיָה מַיִם לַמַּחֲנֶה וְלַבְּהֵמָה אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם. (י) וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֲהָהּ כִּי קָרָא י"י לִשְׁלֹשֶׁת הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה לָתֵת אוֹתָם בְּיַד מוֹאָב. (יא) וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט הַאֵין פֹּה נָבִיא לַי"י וְנִדְרְשָׁה אֶת י"י מֵאוֹתוֹ וַיַּעַן אֶחָד מֵעַבְדֵי מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר פֹּה אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט אֲשֶׁר יָצַק מַיִם עַל יְדֵי אֵלִיָּהוּ. (יב) וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט יֵשׁ אוֹתוֹ דְּבַר י"י וַיֵּרְדוּ אֵלָיו מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וִיהוֹשָׁפָט וּמֶלֶךְ אֱדוֹם. (יג) וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מַה לִּי וָלָךְ לֵךְ אֶל נְבִיאֵי אָבִיךָ וְאֶל נְבִיאֵי אִמֶּךָ וַיֹּאמֶר לוֹ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אַל כִּי קָרָא י"י לִשְׁלֹשֶׁת הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה לָתֵת אוֹתָם בְּיַד מוֹאָב. (יד) וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע חַי י"י צְבָאוֹת אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו כִּי לוּלֵי פְּנֵי יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה אֲנִי נֹשֵׂא אִם אַבִּיט אֵלֶיךָ וְאִם אֶרְאֶךָּ. (טו) וְעַתָּה קְחוּ לִי מְנַגֵּן וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן וַתְּהִי עָלָיו יַד י"י. (טז) וַיֹּאמֶר כֹּה אָמַר י"י עָשֹׂה הַנַּחַל הַזֶּה גֵּבִים גֵּבִים. (יז) כִּי כֹה אָמַר י"י לֹא תִרְאוּ רוּחַ וְלֹא תִרְאוּ גֶשֶׁם וְהַנַּחַל הַהוּא יִמָּלֵא מָיִם וּשְׁתִיתֶם אַתֶּם וּמִקְנֵיכֶם וּבְהֶמְתְּכֶם. (יח) וְנָקַל זֹאת בְּעֵינֵי י"י וְנָתַן אֶת מוֹאָב בְּיֶדְכֶם. (יט) וְהִכִּיתֶם כׇּל עִיר מִבְצָר וְכׇל עִיר מִבְחוֹר וְכׇל עֵץ טוֹב תַּפִּילוּ וְכׇל מַעְיְנֵי מַיִם תִּסְתֹּמוּ וְכֹל הַחֶלְקָה הַטּוֹבָה תַּכְאִבוּ בָּאֲבָנִים. (כ) וַיְהִי בַבֹּקֶר כַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה וְהִנֵּה מַיִם בָּאִים מִדֶּרֶךְ אֱדוֹם וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֶת הַמָּיִם. (כא) וְכׇל מוֹאָב שָׁמְעוּ כִּי עָלוּ הַמְּלָכִים לְהִלָּחֶם בָּם וַיִּצָּעֲקוּ מִכֹּל חֹגֵר חֲגֹרָה וָמַעְלָה וַיַּעַמְדוּ עַל הַגְּבוּל. (כב) וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וְהַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה עַל הַמָּיִם וַיִּרְאוּ מוֹאָב מִנֶּגֶד אֶת הַמַּיִם אֲדֻמִּים כַּדָּם. (כג) וַיֹּאמְרוּ דָּם זֶה הׇחֳרֵב נֶחֶרְבוּ הַמְּלָכִים וַיַּכּוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְעַתָּה לַשָּׁלָל מוֹאָב. (כד) וַיָּבֹאוּ אֶל מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיָּקֻמוּ יִשְׂרָאֵל וַיַּכּוּ אֶת מוֹאָב וַיָּנֻסוּ מִפְּנֵיהֶם [וַיַּכּוּ] (ויבו) בָהּ וְהַכּוֹת אֶת מוֹאָב. (כה) וְהֶעָרִים יַהֲרֹסוּ וְכׇל חֶלְקָה טוֹבָה יַשְׁלִיכוּ אִישׁ אַבְנוֹ וּמִלְאוּהָ וְכׇל מַעְיַן מַיִם יִסְתֹּמוּ וְכׇל עֵץ טוֹב יַפִּילוּ עַד הִשְׁאִיר אֲבָנֶיהָ בַּקִּיר חֲרָשֶׂת וַיָּסֹבּוּ הַקַּלָּעִים וַיַּכּוּהָ. (כו) וַיַּרְא מֶלֶךְ מוֹאָב כִּי חָזַק מִמֶּנּוּ הַמִּלְחָמָה וַיִּקַּח אוֹתוֹ שְׁבַע מֵאוֹת אִישׁ שֹׁלֵף חֶרֶב לְהַבְקִיעַ אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם וְלֹא יָכֹלוּ. (כז) וַיִּקַּח אֶת בְּנוֹ הַבְּכוֹר אֲשֶׁר יִמְלֹךְ תַּחְתָּיו וַיַּעֲלֵהוּ עֹלָה עַל הַחֹמָה וַיְהִי קֶצֶף גָּדוֹל עַל יִשְׂרָאֵל וַיִּסְעוּ מֵעָלָיו וַיָּשֻׁבוּ לָאָרֶץ.

Melakhim II 23:13מלכים ב' כ״ג:י״ג

And the high places that were before Jerusalem, which were on the right hand of the mount of corruption, which Solomon the king of Israel had builded for Ashtoreth the detestation of the Zidonians, and for Chemosh the detestation of Moab, and for Milcom the abomination of the children of Ammon, did the king defile.

וְאֶת הַבָּמוֹת אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרוּשָׁלַ‍ִם אֲשֶׁר מִימִין לְהַר הַמַּשְׁחִית אֲשֶׁר בָּנָה שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְעַשְׁתֹּרֶת שִׁקֻּץ צִידֹנִים וְלִכְמוֹשׁ שִׁקֻּץ מוֹאָב וּלְמִלְכֹּם תּוֹעֲבַת בְּנֵי עַמּוֹן טִמֵּא הַמֶּלֶךְ.

Yeshayahu 15ישעיהו ט״ו

(1) The burden of Moab. For in the night that Ar of Moab is laid waste, He is brought to ruin; For in the night that Kir of Moab is laid waste, He is brought to ruin. (2) He is gone up to Baith, and to Dibon, To the high places, to weep; Upon Nebo, and upon Medeba, Moab howleth; On all their heads is baldness, Every beard is shaven. (3) In their streets they gird themselves with sackcloth; On their housetops, and in their broad places, Every one howleth, weeping profusely. (4) And Heshbon crieth out, and Elealeh; Their voice is heard even unto Jahaz; Therefore the armed men of Moab cry aloud; His soul is faint within him. (5) My heart crieth out for Moab; Her fugitives reach unto Zoar, A heifer of three years old; For by the ascent of Luhith With weeping they go up; For in the way of Horonaim They raise up a cry of destruction. (6) For the Waters of Nimrim shall be desolate; For the grass is withered away, the herbage faileth, There is no green thing. (7) Therefore the abundance they have gotten, And that which they have laid up, Shall they carry away to the brook of the willows. (8) For the cry is gone round about The borders of Moab; The howling thereof unto Eglaim, And the howling thereof unto Beerelim. (9) For the waters of Dimon are full of blood; For I will bring yet more upon Dimon, A lion upon him that escapeth of Moab, And upon the remnant of the land.

(א) מַשָּׂא מוֹאָב כִּי בְּלֵיל שֻׁדַּד עָר מוֹאָב נִדְמָה כִּי בְּלֵיל שֻׁדַּד קִיר מוֹאָב נִדְמָה. (ב) עָלָה הַבַּיִת וְדִיבֹן הַבָּמוֹת לְבֶכִי עַל נְבוֹ וְעַל מֵידְבָא מוֹאָב יְיֵלִיל בְּכׇל רֹאשָׁיו קׇרְחָה כׇּל זָקָן גְּרוּעָה. (ג) בְּחוּצֹתָיו חָגְרוּ שָׂק עַל גַּגּוֹתֶיהָ וּבִרְחֹבֹתֶיהָ כֻּלֹּה יְיֵלִיל יֹרֵד בַּבֶּכִי. (ד) וַתִּזְעַק חֶשְׁבּוֹן וְאֶלְעָלֵה עַד יַהַץ נִשְׁמַע קוֹלָם עַל כֵּן חֲלֻצֵי מוֹאָב יָרִיעוּ נַפְשׁוֹ יָרְעָה לּוֹ. (ה) לִבִּי לְמוֹאָב יִזְעָק בְּרִיחֶהָ עַד צֹעַר עֶגְלַת שְׁלִשִׁיָּה כִּי מַעֲלֵה הַלּוּחִית בִּבְכִי יַעֲלֶה בּוֹ כִּי דֶּרֶךְ חוֹרֹנַיִם זַעֲקַת שֶׁבֶר יְעֹעֵרוּ. (ו) כִּי מֵי נִמְרִים מְשַׁמּוֹת יִהְיוּ כִּי יָבֵשׁ חָצִיר כָּלָה דֶשֶׁא יֶרֶק לֹא הָיָה. (ז) עַל כֵּן יִתְרָה עָשָׂה וּפְקֻדָּתָם עַל נַחַל הָעֲרָבִים יִשָּׂאוּם. (ח) כִּי הִקִּיפָה הַזְּעָקָה אֶת גְּבוּל מוֹאָב עַד אֶגְלַיִם יִלְלָתָהּ וּבְאֵר אֵילִים יִלְלָתָהּ. (ט) כִּי מֵי דִימוֹן מָלְאוּ דָם כִּי אָשִׁית עַל דִּימוֹן נוֹסָפוֹת לִפְלֵיטַת מוֹאָב אַרְיֵה וְלִשְׁאֵרִית אֲדָמָה.

Yeshayahu 16ישעיהו ט״ז

(1) Send ye the lambs for the ruler of the land From the crags that are toward the wilderness, Unto the mount of the daughter of Zion. (2) For it shall be that, as wandering birds, As a scattered nest, So shall the daughters of Moab be At the fords of Arnon. (3) 'Give counsel, execute justice; Make thy shadow as the night in the midst of the noonday; Hide the outcasts; betray not the fugitive. (4) Let mine outcasts dwell with thee; As for Moab, be thou a covert to him from the face of the spoiler.' For the extortion is at an end, spoiling ceaseth, They that trampled down are consumed out of the land; (5) And a throne is established through mercy, And there sitteth thereon in truth, in the tent of David, One that judgeth, and seeketh justice, and is ready in righteousness. (6) We have heard of the pride of Moab; He is very proud; Even of his haughtiness, and his pride, and his arrogancy, His ill-founded boastings. (7) Therefore shall Moab wail for Moab, Every one shall wail; for the sweet cakes of Kir-hareseth shall ye mourn, Sorely stricken. (8) For the fields of Heshbon languish, And the vine of Sibmah, Whose choice plants did overcome The lords of nations; They reached even unto Jazer, They wandered into the wilderness; Her branches were spread abroad, They passed over the sea. (9) Therefore I will weep with the weeping of Jazer For the vine of Sibmah; I will water thee with my tears, O Heshbon, and Elealeh; For upon thy summer fruits and upon thy harvest The battle shout is fallen. (10) And gladness and joy are taken away Out of the fruitful field; And in the vineyards there shall be no singing, Neither shall there be shouting; No treader shall tread out wine in the presses; I have made the vintage shout to cease. (11) Wherefore my heart moaneth like a harp for Moab, And mine inward parts for Kirheres. (12) And it shall come to pass, when it is seen that Moab hath wearied himself upon the high place, that he shall come to his sanctuary to pray; but he shall not prevail (13) This is the word that the Lord spoke concerning Moab in time past. (14) But now the Lord hath spoken, saying: 'Within three years, as theyears of a hireling, and the glory of Moab shall wax contemptible for all his great multitude; and the remnant shall be very small and without strength.'

(א) שִׁלְחוּ כַר מֹשֵׁל אֶרֶץ מִסֶּלַע מִדְבָּרָה אֶל הַר בַּת צִיּוֹן. (ב) וְהָיָה כְעוֹף נוֹדֵד קֵן מְשֻׁלָּח תִּהְיֶינָה בְּנוֹת מוֹאָב מַעְבָּרֹת לְאַרְנוֹן. (ג) [הָבִיאִי] (הביאו) עֵצָה עֲשׂוּ פְלִילָה שִׁיתִי כַלַּיִל צִלֵּךְ בְּתוֹךְ צׇהֳרָיִם סַתְּרִי נִדָּחִים נֹדֵד אַל תְּגַלִּי. (ד) יָגוּרוּ בָךְ נִדָּחַי מוֹאָב הֱוִי סֵתֶר לָמוֹ מִפְּנֵי שׁוֹדֵד כִּי אָפֵס הַמֵּץ כָּלָה שֹׁד תַּמּוּ רֹמֵס מִן הָאָרֶץ. (ה) וְהוּכַן בַּחֶסֶד כִּסֵּא וְיָשַׁב עָלָיו בֶּאֱמֶת בְּאֹהֶל דָּוִד שֹׁפֵט וְדֹרֵשׁ מִשְׁפָּט וּמְהִר צֶדֶק. (ו) שָׁמַעְנוּ גְאוֹן מוֹאָב גֵּא מְאֹד גַּאֲוָתוֹ וּגְאוֹנוֹ וְעֶבְרָתוֹ לֹא כֵן בַּדָּיו. (ז) לָכֵן יְיֵלִיל מוֹאָב לְמוֹאָב כֻּלֹּה יְיֵלִיל לַאֲשִׁישֵׁי קִיר חֲרֶשֶׂת תֶּהְגּוּ אַךְ נְכָאִים. (ח) כִּי שַׁדְמוֹת חֶשְׁבּוֹן אֻמְלָל גֶּפֶן שִׂבְמָה בַּעֲלֵי גוֹיִם הָלְמוּ שְׂרוּקֶּיהָ עַד יַעְזֵר נָגָעוּ תָּעוּ מִדְבָּר שְׁלֻחוֹתֶיהָ נִטְּשׁוּ עָבְרוּ יָם. (ט) עַל כֵּן אֶבְכֶּה בִּבְכִי יַעְזֵר גֶּפֶן שִׂבְמָה אֲרַיָּוֶךְ דִּמְעָתִי חֶשְׁבּוֹן וְאֶלְעָלֵה כִּי עַל קֵיצֵךְ וְעַל קְצִירֵךְ הֵידָד נָפָל. (י) וְנֶאֱסַף שִׂמְחָה וָגִיל מִן הַכַּרְמֶל וּבַכְּרָמִים לֹא יְרֻנָּן לֹא יְרֹעָע יַיִן בַּיְקָבִים לֹא יִדְרֹךְ הַדֹּרֵךְ הֵידָד הִשְׁבַּתִּי. (יא) עַל כֵּן מֵעַי לְמוֹאָב כַּכִּנּוֹר יֶהֱמוּ וְקִרְבִּי לְקִיר חָרֶשׂ. (יב) וְהָיָה כִי נִרְאָה כִּי נִלְאָה מוֹאָב עַל הַבָּמָה וּבָא אֶל מִקְדָּשׁוֹ לְהִתְפַּלֵּל וְלֹא יוּכָל. (יג) זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר י"י אֶל מוֹאָב מֵאָז. (יד) וְעַתָּה דִּבֶּר י"י לֵאמֹר בְּשָׁלֹשׁ שָׁנִים כִּשְׁנֵי שָׂכִיר וְנִקְלָה כְּבוֹד מוֹאָב בְּכֹל הֶהָמוֹן הָרָב וּשְׁאָר מְעַט מִזְעָר לוֹא כַבִּיר.

Yirmeyahu 17:11ירמיהו י״ז:י״א

As the partridge that broodeth over young which she hath not brought forth, So is he that getteth riches, and not by right; In the midst of his days he shall leave them, And at his end he shall be a fool.

קֹרֵא דָגַר וְלֹא יָלָד עֹשֶׂה עֹשֶׁר וְלֹא בְמִשְׁפָּט בַּחֲצִי יָמָו יַעַזְבֶנּוּ וּבְאַחֲרִיתוֹ יִהְיֶה נָבָל.

Yirmeyahu 48ירמיהו מ״ח

(1) Of Moab. Thus saith the Lord of hosts, the God of Israel: Woe unto Nebo! for it is spoiled; Kiriathaim is put to shame, it is taken; Misgab is put to shame and dismayed. (2) The praise of Moab is no more; In Heshbon they have devised evil against her: 'Come, and let us cut her off from being a nation.' Thou also, O Madmen, shalt be brought to silence; The sword shall pursue thee. (3) Hark! a cry from Horonaim, Spoiling and great destruction! (4) Moab is destroyed; Her little ones have caused a cry to be heard. (5) For by the ascent of Luhith With continual weeping shall they go up; For in the going down of Horonaim They have heard the distressing cry of destruction. (6) Flee, save your lives, And be like a tamarisk in the wilderness. (7) For, because thou hast trusted In thy works and in thy treasures, Thou also shalt be taken; And Chemosh shall go forth into captivity, His priests and his princes together. (8) And the spoiler shall come upon every city, And no city shall escape; The valley also shall perish, and the plain shall be destroyed; As the Lord hath spoken. (9) Give wings unto Moab, For she must fly and get away; And her cities shall become a desolation, Without any to dwell therein. (10) Cursed be he that doeth the work of the Lord with a slack hand, And cursed be he that keepeth back his sword from blood. (11) Moab hath been at ease from his youth, And he hath settled on his lees, And hath not been emptied from vessel to vessel, Neither hath he gone into captivity; Therefore his taste remaineth in him, And his scent is not changed. (12) Therefore, behold, the days come, Saith the Lord, That I will send unto him them that tilt up, And they shall tilt him up; And they shall empty his vessels, And break their bottles in pieces. (13) And Moab shall be ashamed of Chemosh, As the house of Israel was ashamed Of Beth-el their confidence. (14) How say ye: 'We are mighty men, And valiant men for the war'? (15) Moab is spoiled, and they are gone up into her cities, And his chosen young men are gone down to the slaughter, Saith the King, Whose name is the Lord of hosts. (16) The calamity of Moab is near to come, And his affliction hasteth fast. (17) Bemoan him, all ye that are round about him, And all ye that know his name; Say: 'How is the strong staff broken, The beautiful rod! ' (18) O thou daughter that dwellest in Dibon, Come down from thy glory, and sit in thirst; For the spoiler of Moab is come up against thee, He hath destroyed thy strongholds. (19) O inhabitant of Aroer, stand by the way, and watch; Ask him that fleeth, and her that escapeth; Say: 'What hath been done?' (20) Moab is put to shame, for it is dismayed; Wail and cry; Tell ye it in Arnon, That Moab is spoiled. (21) And judgment is come upon the country of the Plain; upon Holon, and upon Jahzah, and upon Mephaath; (22) and upon Dibon, and upon Nebo, and upon Beth-diblathaim; (23) and upon Kiriathaim, and upon Beth-gamul, and upon Beth-meon; (24) and upon Kerioth, and upon Bozrah, and upon all the cities of the land of Moab, far or near. (25) The horn of Moab is cut off, And his arm is broken, Saith the Lord. (26) Make ye him drunken, For he magnified himself against the Lord; And Moab shall wallow in his vomit, And he also shall be in derision. (27) For was not Israel a derision unto thee? Was he found among thieves? For as often as thou speakest of him, Thou waggest the head. (28) O ye that dwell in Moab, Leave the cities, and dwell in the rock; And be like the dove that maketh her nest In the sides of the pit's mouth. (29) We have heard of the pride of Moab; He is very proud; His loftiness, and his pride, and his haughtiness, And the assumption of his heart. (30) I know his arrogancy, saith the Lord, That it is ill-founded; His boastings have wrought nothing well-founded. (31) Therefore will I wail for Moab; Yea, I will cry out for all Moab; For the men of Kir-heres shall my heart moan. (32) With more than the weeping of Jazer will I weep for thee, O vine of Sibmah; Thy branches passed over the sea, They reached even to the sea of Jazer; Upon thy summer fruits and upon thy vintage The spoiler is fallen. (33) And gladness and joy is taken away From the fruitful field, and from the land of Moab; And I have caused wine to cease from the winepresses; None shall tread with shouting; The shouting shall be no shouting. (34) From the cry of Heshbon even unto Elealeh, Even unto Jahaz have they uttered their voice, From Zoar even unto Horonaim, A heifer of three years old; For the Waters of Nimrim also Shall be desolate. (35) Moreover I will cause to cease in Moab, Saith the Lord, Him that offereth in the high place, And him that offereth to his gods. (36) Therefore my heart moaneth for Moab Like pipes, and my heart moaneth like pipes for the men of Kirheres; Therefore the abundance that he hath gotten is perished. (37) For every head is bald, And every beard clipped; Upon all the hands are cuttings, And upon the loins sackcloth. (38) On all the housetops of Moab and in the broad places thereof There is lamentation every where; For I have broken Moab like a vessel wherein is no pleasure, Saith the Lord. (39) 'How is it broken down! ' wail ye! 'How hath Moab turned the back with shame! ' So shall Moab become a derision and a dismay To all that are round about him. (40) For thus saith the Lord: Behold, he shall swoop as a vulture, And shall spread out his wings against Moab. (41) The cities are taken, And the strongholds are seized, And the heart of the mighty men of Moab at that day Shall be as the heart of a woman in her pangs. (42) And Moab shall be destroyed from being a people, Because he hath magnified himself against the Lord. (43) Terror, and the pit, and the trap, Are upon thee, O inhabitant of Moab, Saith the Lord. (44) He that fleeth from the terror Shall fall into the pit; And he that getteth up out of the pit Shall be taken in the trap; For I will bring upon her, even upon Moab, The year of their visitation, saith the Lord. (45) In the shadow of Heshbon the fugitives Stand without strength; For a fire is gone forth out of Heshbon, And a flame from the midst of Sihon, And it devoureth the corner of Moab, And the crown of the head of the tumultuous ones. (46) Woe unto thee, O Moab! The people of Chemosh is undone; For thy sons are taken away captive, And thy daughters into captivity. (47) Yet will I turn the captivity of Moab In the end of days, saith the Lord. Thus far is the judgment of Moab.

(א) לְמוֹאָב כֹּה אָמַר י"י צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הוֹי אֶל נְבוֹ כִּי שֻׁדָּדָה הֹבִישָׁה נִלְכְּדָה קִרְיָתָיִם הֹבִישָׁה הַמִּשְׂגָּב וָחָתָּה. (ב) אֵין עוֹד תְּהִלַּת מוֹאָב בְּחֶשְׁבּוֹן חָשְׁבוּ עָלֶיהָ רָעָה לְכוּ וְנַכְרִיתֶנָּה מִגּוֹי גַּם מַדְמֵן תִּדֹּמִּי אַחֲרַיִךְ תֵּלֶךְ חָרֶב. (ג) קוֹל צְעָקָה מֵחֹרוֹנָיִם שֹׁד וָשֶׁבֶר גָּדוֹל. (ד) נִשְׁבְּרָה מוֹאָב הִשְׁמִיעוּ זְּעָקָה [צְעִירֶיהָ] (צעוריה). (ה) כִּי מַעֲלֵה [הַלֻּחִית] (הלחות) בִּבְכִי יַעֲלֶה בֶּכִי כִּי בְּמוֹרַד חוֹרֹנַיִם צָרֵי צַעֲקַת שֶׁבֶר שָׁמֵעוּ. (ו) נֻסוּ מַלְּטוּ נַפְשְׁכֶם וְתִהְיֶינָה כַּעֲרוֹעֵר בַּמִּדְבָּר. (ז) כִּי יַעַן בִּטְחֵךְ בְּמַעֲשַׂיִךְ וּבְאוֹצְרוֹתַיִךְ גַּם אַתְּ תִּלָּכֵדִי וְיָצָא [כְמוֹשׁ] (כמיש) בַּגּוֹלָה כֹּהֲנָיו וְשָׂרָיו [יַחְדָּו] (יחד). (ח) וְיָבֹא שֹׁדֵד אֶל כׇּל עִיר וְעִיר לֹא תִמָּלֵט וְאָבַד הָעֵמֶק וְנִשְׁמַד הַמִּישֹׁר אֲשֶׁר אָמַר י"י. (ט) תְּנוּ צִיץ לְמוֹאָב כִּי נָצֹא תֵּצֵא וְעָרֶיהָ לְשַׁמָּה תִהְיֶינָה מֵאֵין יוֹשֵׁב בָּהֵן. (י) אָרוּר עֹשֶׂה מְלֶאכֶת י"י רְמִיָּה וְאָרוּר מֹנֵעַ חַרְבּוֹ מִדָּם. (יא) שַׁאֲנַן מוֹאָב מִנְּעוּרָיו וְשֹׁקֵט הוּא אֶל שְׁמָרָיו וְלֹא הוּרַק מִכְּלִי אֶל כֶּלִי וּבַגּוֹלָה לֹא הָלָךְ עַל כֵּן עָמַד טַעְמוֹ בּוֹ וְרֵיחוֹ לֹא נָמָר. (יב) לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם י"י וְשִׁלַּחְתִּי לוֹ צֹעִים וְצֵעֻהוּ וְכֵלָיו יָרִיקוּ וְנִבְלֵיהֶם יְנַפֵּצוּ. (יג) וּבֹשׁ מוֹאָב מִכְּמוֹשׁ כַּאֲשֶׁר בֹּשׁוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל מִבֵּית אֵל מִבְטֶחָם. (יד) אֵיךְ תֹּאמְרוּ גִּבּוֹרִים אֲנָחְנוּ וְאַנְשֵׁי חַיִל לַמִּלְחָמָה. (טו) שֻׁדַּד מוֹאָב וְעָרֶיהָ עָלָה וּמִבְחַר בַּחוּרָיו יָרְדוּ לַטָּבַח נְאֻם הַמֶּלֶךְ י"י צְבָאוֹת שְׁמוֹ. (טז) קָרוֹב אֵיד מוֹאָב לָבוֹא וְרָעָתוֹ מִהֲרָה מְאֹד. (יז) נֻדוּ לוֹ כׇּל סְבִיבָיו וְכֹל יֹדְעֵי שְׁמוֹ אִמְרוּ אֵיכָה נִשְׁבַּר מַטֵּה עֹז מַקֵּל תִּפְאָרָה. (יח) רְדִי מִכָּבוֹד [וּשְׁבִי] (ישבי) בַצָּמָא יֹשֶׁבֶת בַּת דִּיבוֹן כִּי שֹׁדֵד מוֹאָב עָלָה בָךְ שִׁחֵת מִבְצָרָיִךְ. (יט) אֶל דֶּרֶךְ עִמְדִי וְצַפִּי יוֹשֶׁבֶת עֲרוֹעֵר שַׁאֲלִי נָס וְנִמְלָטָה אִמְרִי מַה נִּהְיָתָה. (כ) הֹבִישׁ מוֹאָב כִּי חַתָּה [הֵילִילוּ וּזְעָקוּ] (הילילי וזעקי) הַגִּידוּ בְאַרְנוֹן כִּי שֻׁדַּד מוֹאָב. (כא) וּמִשְׁפָּט בָּא אֶל אֶרֶץ הַמִּישֹׁר אֶל חֹלוֹן וְאֶל יַהְצָה וְעַל [מֵיפָעַת] (מופעת). (כב) וְעַל דִּיבוֹן וְעַל נְבוֹ וְעַל בֵּית דִּבְלָתָיִם. (כג) וְעַל קִרְיָתַיִם וְעַל בֵּית גָּמוּל וְעַל בֵּית מְעוֹן. (כד) וְעַל קְרִיּוֹת וְעַל בׇּצְרָה וְעַל כׇּל עָרֵי אֶרֶץ מוֹאָב הָרְחֹקוֹת וְהַקְּרֹבוֹת. (כה) נִגְדְּעָה קֶרֶן מוֹאָב וּזְרֹעוֹ נִשְׁבָּרָה נְאֻם י"י. (כו) הַשְׁכִּירֻהוּ כִּי עַל י"י הִגְדִּיל וְסָפַק מוֹאָב בְּקִיאוֹ וְהָיָה לִשְׂחֹק גַּם הוּא. (כז) וְאִם לוֹא הַשְּׂחֹק הָיָה לְךָ יִשְׂרָאֵל אִם בְּגַנָּבִים [נִמְצָא] (נמצאה) כִּי מִדֵּי דְבָרֶיךָ בּוֹ תִּתְנוֹדָד. (כח) עִזְבוּ עָרִים וְשִׁכְנוּ בַּסֶּלַע יֹשְׁבֵי מוֹאָב וִהְיוּ כְיוֹנָה תְּקַנֵּן בְּעֶבְרֵי פִי פָחַת. (כט) שָׁמַעְנוּ גְאוֹן מוֹאָב גֵּאֶה מְאֹד גׇּבְהוֹ וּגְאוֹנוֹ וְגַאֲוָתוֹ וְרֻם לִבּוֹ. (ל) אֲנִי יָדַעְתִּי נְאֻם י"י עֶבְרָתוֹ וְלֹא כֵן בַּדָּיו לֹא כֵן עָשׂוּ. (לא) עַל כֵּן עַל מוֹאָב אֲיֵלִיל וּלְמוֹאָב כֻּלֹּה אֶזְעָק אֶל אַנְשֵׁי קִיר חֶרֶשׂ יֶהְגֶּה. (לב) מִבְּכִי יַעְזֵר אֶבְכֶּה לָּךְ הַגֶּפֶן שִׂבְמָה נְטִישֹׁתַיִךְ עָבְרוּ יָם עַד יָם יַעְזֵר נָגָעוּ עַל קֵיצֵךְ וְעַל בְּצִירֵךְ שֹׁדֵד נָפָל. (לג) וְנֶאֶסְפָה שִׂמְחָה וָגִיל מִכַּרְמֶל וּמֵאֶרֶץ מוֹאָב וְיַיִן מִיקָבִים הִשְׁבַּתִּי לֹא יִדְרֹךְ הֵידָד הֵידָד לֹא הֵידָד. (לד) מִזַּעֲקַת חֶשְׁבּוֹן עַד אֶלְעָלֵה עַד יַהַץ נָתְנוּ קוֹלָם מִצֹּעַר עַד חֹרֹנַיִם עֶגְלַת שְׁלִשִׁיָּה כִּי גַּם מֵי נִמְרִים לִמְשַׁמּוֹת יִהְיוּ. (לה) וְהִשְׁבַּתִּי לְמוֹאָב נְאֻם י"י מַעֲלֶה בָמָה וּמַקְטִיר לֵאלֹהָיו. (לו) עַל כֵּן לִבִּי לְמוֹאָב כַּחֲלִלִים יֶהֱמֶה וְלִבִּי אֶל אַנְשֵׁי קִיר חֶרֶשׂ כַּחֲלִילִים יֶהֱמֶה עַל כֵּן יִתְרַת עָשָׂה אָבָדוּ. (לז) כִּי כׇל רֹאשׁ קׇרְחָה וְכׇל זָקָן גְּרֻעָה עַל כׇּל יָדַיִם גְּדֻדֹת וְעַל מׇתְנַיִם שָׂק. (לח) עַל כׇּל גַּגּוֹת מוֹאָב וּבִרְחֹבֹתֶיהָ כֻּלֹּה מִסְפֵּד כִּי שָׁבַרְתִּי אֶת מוֹאָב כִּכְלִי אֵין חֵפֶץ בּוֹ נְאֻם י"י. (לט) אֵיךְ חַתָּה הֵילִילוּ אֵיךְ הִפְנָה עֹרֶף מוֹאָב בּוֹשׁ וְהָיָה מוֹאָב לִשְׂחֹק וְלִמְחִתָּה לְכׇל סְבִיבָיו. (מ) כִּי כֹה אָמַר י"י הִנֵּה כַנֶּשֶׁר יִדְאֶה וּפָרַשׂ כְּנָפָיו אֶל מוֹאָב. (מא) נִלְכְּדָה הַקְּרִיּוֹת וְהַמְּצָדוֹת נִתְפָּשָׂה וְהָיָה לֵב גִּבּוֹרֵי מוֹאָב בַּיּוֹם הַהוּא כְּלֵב אִשָּׁה מְצֵרָה. (מב) וְנִשְׁמַד מוֹאָב מֵעָם כִּי עַל י"י הִגְדִּיל. (מג) פַּחַד וָפַחַת וָפָח עָלֶיךָ יוֹשֵׁב מוֹאָב נְאֻם י"י. (מד) [הַנָּס] (הניס) מִפְּנֵי הַפַּחַד יִפֹּל אֶל הַפַּחַת וְהָעֹלֶה מִן הַפַּחַת יִלָּכֵד בַּפָּח כִּי אָבִיא אֵלֶיהָ אֶל מוֹאָב שְׁנַת פְּקֻדָּתָם נְאֻם י"י. (מה) בְּצֵל חֶשְׁבּוֹן עָמְדוּ מִכֹּחַ נָסִים כִּי אֵשׁ יָצָא מֵחֶשְׁבּוֹן וְלֶהָבָה מִבֵּין סִיחוֹן וַתֹּאכַל פְּאַת מוֹאָב וְקׇדְקֹד בְּנֵי שָׁאוֹן. (מו) אוֹי לְךָ מוֹאָב אָבַד עַם כְּמוֹשׁ כִּי לֻקְּחוּ בָנֶיךָ בַּשֶּׁבִי וּבְנֹתֶיךָ בַּשִּׁבְיָה. (מז) וְשַׁבְתִּי שְׁבוּת מוֹאָב בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נְאֻם י"י עַד הֵנָּה מִשְׁפַּט מוֹאָב.

Tehillim 102:25תהלים ק״ב:כ״ה

I say: 'O my God, take me not away in the midst of my days, Thou whose years endure throughout all generations.

אֹמַר אֵלִי אַל תַּעֲלֵנִי בַּחֲצִי יָמָי בְּדוֹר דּוֹרִים שְׁנוֹתֶיךָ.

Tehillim 105:6תהלים ק״ה:ו׳

O ye seed of Abraham His servant, Ye children of Jacob, His chosen ones.

זֶרַע אַבְרָהָם עַבְדּוֹ בְּנֵי יַעֲקֹב בְּחִירָיו.

Divrei HaYamim II 20דברי הימים ב' כ׳

(1) And it came to pass after this, that the children of Moab, and the children of Ammon, and with them some of the Ammonites, came against Jehoshaphat to battle. (2) Then there came some that told Jehoshaphat, saying: 'There cometh a great multitude against thee from beyond the sea from Aram; and, behold, they are in Hazazon-tamar' — the same is En-gedi. (3) And Jehoshaphat feared, and set himself to seek unto the Lord; and he proclaimed a fast throughout all Judah. (4) And Judah gathered themselves together, to seek help of the Lord; even out of all the cities of Judah they came to seek the Lord. (5) And Jehoshaphat stood in the congregation of Judah and Jerusalem, in the house of the Lord, before the new court; (6) and he said: 'O Lord, the God of our fathers, art not Thou alone God in heaven? and art not Thou ruler over all the kingdoms of the nations? and in Thy hand is power and might, so that none is able to withstand Thee. (7) Didst not Thou, O our God, drive out the inhabitants of this land before Thy people Israel, and gavest it to the seed of Abraham Thy friend for ever? (8) And they dwelt therein, and have built Thee a sanctuary therein for Thy name, saying: (9) If evil come upon us, the sword, judgment, or pestilence, or famine, we will stand before this house, and before Thee — for Thy name is in this house — and cry unto Thee in our affliction, and Thou wilt hear and save. (10) And now, behold, the children of Ammon and Moab and mount Seir, whom Thou wouldest not let Israel invade, when they came out of the land of Egypt, but they turned aside from them, and destroyed them not; (11) behold, they render unto us [evil], to come to cast us out of Thy possession, which Thou hast given us to inherit. (12) O our God, wilt Thou not execute judgment on them? for we have no might against this great multitude that cometh against us; neither know we what to do; but our eyes are upon Thee.' (13) And all Judah stood before the Lord, with their little ones, their wives, and their children. (14) Then upon Jahaziel the son of Zechariah, the son of Benaiah, the son of Jeiel, the son of Mattaniah, the Levite, of the sons of Asaph, came the spirit of the Lord in the midst of the congregation; (15) and he said: 'Hearken ye, all Judah, and ye inhabitants of Jerusalem, and thou king Jehoshaphat: thus saith the Lord unto you: Fear not ye, neither be dismayed by reason of this great multitude; for the battle is not yours, but God's. (16) To-morrow go ye down against them; behold, they come up by the ascent of Ziz; and ye shall find them at the end of the valley, before the wilderness of Jeruel. (17) Ye shall not need to fight in this battle; set yourselves, stand ye still, and see the salvation of the Lord with you, O Judah and Jerusalem; fear not, nor be dismayed; to-morrow go out against them; for the Lord is with you.' (18) And Jehoshaphat bowed his head with his face to the ground; and all Judah and the inhabitants of Jerusalem fell down before the Lord, worshipping the Lord. (19) And the Levites, of the children of the Kohathites and of the children of the Korahites, stood up to praise the Lord, the God of Israel, with an exceeding loud voice. (20) And they rose early in the morning, and went forth into the wilderness of Tekoa; and as they went forth, Jehoshaphat stood and said: 'Hear me, O Judah, and ye inhabitants of Jerusalem; believe in the Lord your God, so shall ye be established; believe His prophets, so shall ye prosper.' (21) And when he had taken counsel with the people, he appointed them that should sing unto the Lord, and praise in the beauty of holiness, as they went out before the army, and say: 'Give thanks unto the Lord, for His mercy endureth for ever.' (22) And when they began to sing and to praise, the Lord set liers-in-wait against the children of Ammon, Moab, and mount Seir, that were come against Judah; and they were smitten. (23) For the children of Ammon and Moab stood up against the inhabitants of mount Seir, utterly to slay and destroy them; and when they had made an end of the inhabitants of Seir, every one helped to destroy another. (24) And when Judah came to the watch-tower of the wilderness, they looked upon the multitude; and, behold, they were dead bodies fallen to the earth, and there were none that escaped. (25) And when Jehoshaphat and his people came to take the spoil of them, they found among them in abundance both riches and dead bodies, and precious jewels, which they stripped off for themselves, more than they could carry away; and they were three days in taking the spoil, it was so much. (26) And on the fourth day they assembled themselves in the valley of Beracah; for there they blessed the Lord; therefore the name of that place was called The valley of Beracah, unto this day. (27) Then they returned, every man of Judah and Jerusalem, and Jehoshaphat in the forefront of them, to go back to Jerusalem with joy; for the Lord had made them to rejoice over their enemies. (28) And they came to Jerusalem with psalteries and harps and trumpets unto the house of the Lord. (29) And a terror from God was on all the kingdoms of the countries, when they heard that the Lord fought against the enemies of Israel. (30) So the realm of Jehoshaphat was quiet; for his God gave him rest round about. (31) And Jehoshaphat reigned over Judah; he was thirty and five years old when he began to reign; and he reigned twenty and five years in Jerusalem; and his mother's name was Azubah the daughter of Shilhi. (32) And he walked in the way of Asa his father, and turned not aside from it, doing that which was right in the eyes of the Lord. (33) Howbeit the high places were not taken away; neither as yet had the people set their hearts unto the God of their fathers. (34) Now the rest of the acts of Jehoshaphat, first and last, behold, they are written in the words of Jehu the son of Hanani, which is inserted in the book of the kings of Israel. (35) And after this did Jehoshaphat king of Judah join himself with Ahaziah king of Israel; the same did very wickedly; (36) and he joined him with himself to make ships to go to Tarshish; and they made the ships in Ezion-geber. (37) Then Eliezer the son of Dodavahu of Mareshah prophesied against Jehoshaphat, saying: 'Because thou hast joined thyself with Ahaziah, the Lord hath made a breach in thy works.' And the ships were broken, that they were not able to go to Tarshish.

(א) וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן בָּאוּ בְנֵי מוֹאָב וּבְנֵי עַמּוֹן וְעִמָּהֶם מֵהָעַמּוֹנִים עַל יְהוֹשָׁפָט לַמִּלְחָמָה. (ב) וַיָּבֹאוּ וַיַּגִּידוּ לִיהוֹשָׁפָט לֵאמֹר בָּא עָלֶיךָ הָמוֹן רָב מֵעֵבֶר לַיָּם מֵאֲרָם וְהִנָּם בְּחַצְצוֹן תָּמָר הִיא עֵין גֶּדִי. (ג) וַיִּרָא וַיִּתֵּן יְהוֹשָׁפָט אֶת פָּנָיו לִדְרוֹשׁ לַי"י וַיִּקְרָא צוֹם עַל כָּל יְהוּדָה. (ד) וַיִּקָּבְצוּ יְהוּדָה לְבַקֵּשׁ מֵי"י גַּם מִכׇּל עָרֵי יְהוּדָה בָּאוּ לְבַקֵּשׁ אֶת י"י. (ה) וַיַּעֲמֹד יְהוֹשָׁפָט בִּקְהַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלַ‍ִם בְּבֵית י"י לִפְנֵי הֶחָצֵר הַחֲדָשָׁה. (ו) וַיֹּאמַר י"י אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ הֲלֹא אַתָּה הוּא אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם וְאַתָּה מוֹשֵׁל בְּכֹל מַמְלְכוֹת הַגּוֹיִם וּבְיָדְךָ כֹּחַ וּגְבוּרָה וְאֵין עִמְּךָ לְהִתְיַצֵּב. (ז) הֲלֹא אַתָּה אֱלֹהֵינוּ הוֹרַשְׁתָּ אֶת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ הַזֹּאת מִלִּפְנֵי עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וַתִּתְּנָהּ לְזֶרַע אַבְרָהָם אֹהַבְךָ לְעוֹלָם. (ח) וַיֵּשְׁבוּ בָהּ וַיִּבְנוּ לְךָ בָּהּ מִקְדָּשׁ לְשִׁמְךָ לֵאמֹר. (ט) אִם תָּבוֹא עָלֵינוּ רָעָה חֶרֶב שְׁפוֹט וְדֶבֶר וְרָעָב נַעַמְדָה לִפְנֵי הַבַּיִת הַזֶּה וּלְפָנֶיךָ כִּי שִׁמְךָ בַּבַּיִת הַזֶּה וְנִזְעַק אֵלֶיךָ מִצָּרָתֵנוּ וְתִשְׁמַע וְתוֹשִׁיעַ. (י) וְעַתָּה הִנֵּה בְנֵי עַמּוֹן וּמוֹאָב וְהַר שֵׂעִיר אֲשֶׁר לֹא נָתַתָּה לְיִשְׂרָאֵל לָבוֹא בָהֶם בְּבֹאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם כִּי סָרוּ מֵעֲלֵיהֶם וְלֹא הִשְׁמִידוּם. (יא) וְהִנֵּה הֵם גֹּמְלִים עָלֵינוּ לָבוֹא לְגָרְשֵׁנוּ מִיְּרֻשָּׁתְךָ אֲשֶׁר הוֹרַשְׁתָּנוּ. (יב) אֱלֹהֵינוּ הֲלֹא תִשְׁפׇּט בָּם כִּי אֵין בָּנוּ כֹּחַ לִפְנֵי הֶהָמוֹן הָרָב הַזֶּה הַבָּא עָלֵינוּ וַאֲנַחְנוּ לֹא נֵדַע מַה נַּעֲשֶׂה כִּי עָלֶיךָ עֵינֵינוּ. (יג) וְכֹל יְהוּדָה עֹמְדִים לִפְנֵי י"י גַּם טַפָּם נְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם. (יד) וְיַחֲזִיאֵל בֶּן זְכַרְיָהוּ בֶּן בְּנָיָה בֶּן יְעִיאֵל בֶּן מַתַּנְיָה הַלֵּוִי מִן בְּנֵי אָסָף הָיְתָה עָלָיו רוּחַ י"י בְּתוֹךְ הַקָּהָל. (טו) וַיֹּאמֶר הַקְשִׁיבוּ כׇל יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלַ‍ִם וְהַמֶּלֶךְ יְהוֹשָׁפָט כֹּה אָמַר י"י לָכֶם אַתֶּם אַל תִּירְאוּ וְאַל תֵּחַתּוּ מִפְּנֵי הֶהָמוֹן הָרָב הַזֶּה כִּי לֹא לָכֶם הַמִּלְחָמָה כִּי לֵאלֹהִים. (טז) מָחָר רְדוּ עֲלֵיהֶם הִנָּם עֹלִים בְּמַעֲלֵה הַצִּיץ וּמְצָאתֶם אֹתָם בְּסוֹף הַנַּחַל פְּנֵי מִדְבַּר יְרוּאֵל. (יז) לֹא לָכֶם לְהִלָּחֵם בָּזֹאת הִתְיַצְּבוּ עִמְדוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת י"י עִמָּכֶם יְהוּדָה וִירוּשָׁלַ‍ִם אַל תִּירְאוּ וְאַל תֵּחַתּוּ מָחָר צְאוּ לִפְנֵיהֶם וַי"י עִמָּכֶם. (יח) וַיִּקֹּד יְהוֹשָׁפָט אַפַּיִם אָרְצָה וְכׇל יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלַ‍ִם נָפְלוּ לִפְנֵי י"י לְהִשְׁתַּחֲוֺת לַי"י. (יט) וַיָּקֻמוּ הַלְוִיִּם מִן בְּנֵי הַקְּהָתִים וּמִן בְּנֵי הַקׇּרְחִים לְהַלֵּל לַי"י אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּקוֹל גָּדוֹל לְמָעְלָה. (כ) וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וַיֵּצְאוּ לְמִדְבַּר תְּקוֹעַ וּבְצֵאתָם עָמַד יְהוֹשָׁפָט וַיֹּאמֶר שְׁמָעוּנִי יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלַ‍ִם הַאֲמִינוּ בַּי"י אֱלֹהֵיכֶם וְתֵאָמֵנוּ הַאֲמִינוּ בִנְבִיאָיו וְהַצְלִיחוּ. (כא) וַיִּוָּעַץ אֶל הָעָם וַיַּעֲמֵד מְשֹׁרְרִים לַי"י וּמְהַלְלִים לְהַדְרַת קֹדֶשׁ בְּצֵאת לִפְנֵי הֶחָלוּץ וְאֹמְרִים הוֹדוּ לַי"י כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. (כב) וּבְעֵת הֵחֵלּוּ בְרִנָּה וּתְהִלָּה נָתַן י"י מְאָרְבִים עַל בְּנֵי עַמּוֹן מוֹאָב וְהַר שֵׂעִיר הַבָּאִים לִיהוּדָה וַיִּנָּגֵפוּ. (כג) וַיַּעַמְדוּ בְּנֵי עַמּוֹן וּמוֹאָב עַל יֹשְׁבֵי הַר שֵׂעִיר לְהַחֲרִים וּלְהַשְׁמִיד וּכְכַלּוֹתָם בְּיוֹשְׁבֵי שֵׂעִיר עָזְרוּ אִישׁ בְּרֵעֵהוּ לְמַשְׁחִית. (כד) וִיהוּדָה בָּא עַל הַמִּצְפֶּה לַמִּדְבָּר וַיִּפְנוּ אֶל הֶהָמוֹן וְהִנָּם פְּגָרִים נֹפְלִים אַרְצָה וְאֵין פְּלֵיטָה. (כה) וַיָּבֹא יְהוֹשָׁפָט וְעַמּוֹ לָבֹז אֶת שְׁלָלָם וַיִּמְצְאוּ בָהֶם לָרֹב וּרְכוּשׁ וּפְגָרִים וּכְלֵי חֲמֻדוֹת וַיְנַצְּלוּ לָהֶם לְאֵין מַשָּׂא וַיִּהְיוּ יָמִים שְׁלוֹשָׁה בֹּזְזִים אֶת הַשָּׁלָל כִּי רַב הוּא. (כו) וּבַיּוֹם הָרְבִעִי נִקְהֲלוּ לְעֵמֶק בְּרָכָה כִּי שָׁם בֵּרְכוּ אֶת י"י עַל כֵּן קָרְאוּ אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא עֵמֶק בְּרָכָה עַד הַיּוֹם. (כז) וַיָּשֻׁבוּ כׇּל אִישׁ יְהוּדָה וִירוּשָׁלַ‍ִם וִיהוֹשָׁפָט בְּרֹאשָׁם לָשׁוּב אֶל יְרוּשָׁלַ‍ִם בְּשִׂמְחָה כִּי שִׂמְּחָם י"י מֵאוֹיְבֵיהֶם. (כח) וַיָּבֹאוּ יְרוּשָׁלַ‍ִם בִּנְבָלִים וּבְכִנֹּרוֹת וּבַחֲצֹצְרוֹת אֶל בֵּית י"י. (כט) וַיְהִי פַּחַד אֱלֹהִים עַל כׇּל מַמְלְכוֹת הָאֲרָצוֹת בְּשׇׁמְעָם כִּי נִלְחַם י"י עִם אוֹיְבֵי יִשְׂרָאֵל. (ל) וַתִּשְׁקֹט מַלְכוּת יְהוֹשָׁפָט וַיָּנַח לוֹ אֱלֹהָיו מִסָּבִיב. (לא) וַיִּמְלֹךְ יְהוֹשָׁפָט עַל יְהוּדָה בֶּן שְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה בְּמׇלְכוֹ וְעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלַ‍ִם וְשֵׁם אִמּוֹ עֲזוּבָה בַּת שִׁלְחִי. (לב) וַיֵּלֶךְ בְּדֶרֶךְ אָבִיו אָסָא וְלֹא סָר מִמֶּנָּה לַעֲשׂוֹת הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי י"י. (לג) אַךְ הַבָּמוֹת לֹא סָרוּ וְעוֹד הָעָם לֹא הֵכִינוּ לְבָבָם לֵאלֹהֵי אֲבֹתֵיהֶם. (לד) וְיֶתֶר דִּבְרֵי יְהוֹשָׁפָט הָרִאשֹׁנִים וְהָאַחֲרֹנִים הִנָּם כְּתוּבִים בְּדִבְרֵי יֵהוּא בֶן חֲנָנִי אֲשֶׁר הֹעֲלָה עַל סֵפֶר מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל. (לה) וְאַחֲרֵי כֵן אֶתְחַבַּר יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה עִם אֲחַזְיָה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הוּא הִרְשִׁיעַ לַעֲשׂוֹת. (לו) וַיְחַבְּרֵהוּ עִמּוֹ לַעֲשׂוֹת אֳנִיּוֹת לָלֶכֶת תַּרְשִׁישׁ וַיַּעֲשׂוּ אֳנִיּוֹת בְּעֶצְיוֹן גָּבֶר. (לז) וַיִּתְנַבֵּא אֱלִיעֶזֶר בֶּן דֹּדָוָהוּ מִמָּרֵשָׁה עַל יְהוֹשָׁפָט לֵאמֹר כְּהִתְחַבֶּרְךָ עִם אֲחַזְיָהוּ פָּרַץ י"י אֶת מַעֲשֶׂיךָ וַיִּשָּׁבְרוּ אֳנִיּוֹת וְלֹא עָצְרוּ לָלֶכֶת אֶל תַּרְשִׁישׁ.

The Mesha Inscription (Ancient Near Eastern Texts, ed. J. Pritchard (Princeton, 1969): 320-321כתובת מישע

I (am) Mesha, son of Chemosh-[... ], king of Moab, the Dibonite— my father (had) reigned over Moab thirty years, and I reigned after my father,— (who) made this high place for Chemosh in Qarhoh [ . . . ] because he saved me from all the kings and caused me to triumph over all my adversaries. As for Omri, king of Israel, he humbled Moab many years (lit. days), for Chemosh was angry at his land. And his son followed him and he also said, "I will humble Moab."  In my time he spoke (thus), but I have triumphed over him and over his house, while Israel hath perished for ever! (Now) Omri had occupied the land of  Medeba, and had dwelt there in his days and half the days of his son, forty years; but Chemosh dwelt there in my time.  And I built Baal-meon, making a reservoir in it, and I built Qaryaten. Now the men of Gad had always dwelt in the land of Ataroth, and the king of Israel had built Ataroth for them; but I fought against the town and took it and slew all the people of the town as satiation (intoxication) for Chemosh and Moab. And I brought back from there Arel (or Oriel), its chieftain, dragging him before Chemosh in Kerioth, and I settled there men of Sharon and men of Maharith. And Chemosh said to me, "Go, take Nebo from Israel!" So I went by night and fought against it from the break of dawn until noon, taking it and slaying all, seven thousand men, boys, women, girls and maid-servants, for I had devoted them to destruction for (the god) Ashtar-Chemosh. And I took from there the [. . . ] of Yahweh, dragging them before Chemosh. And the king of Israel had built Jahaz, and he dwelt there while he was fighting against me, but Chemosh drove him out before me. And  I took from Moab two hundred men, all first class (warriors), and set them against Jahaz and took it in order to attach it to (the district of) Dibon.  It was I (who) built Qarhoh, the wall of the forests  and the wall of the citadel; I also built its gates and I built its towers and I built the king's house, and I made both of its reservoirs for water inside the town. And there was no cistern inside the town at Qarhoh, so I said to all the people, "Let each of you make a cistern for himself in his house!" And I cut beams for Qarhoh with Israelite captives. I built Aroer, and I made the highway in the Arnon (valley); I built Beth-bamoth, for it had been destroyed; I built Bezer—for it lay in ruins— with fifty men of Dibon, for all Dibon is (my) loyal dependency. And I reigned [in peace] over the hundred towns which I had added to the land. And I built  [ . . . ] Medeba and Beth-diblathen and Beth-baal-meon, and I set there the [ . . . ] of the land. And as for Hauronen, there dwelt in it [ ... . And] Chemosh said to me, "Go down, fight against Hauronen. And I went down [and I fought against the town and I took it], and Chemosh dwelt there in my time

1) אנכ. משע. בנ. כמש ... מלכ. מאב. הד         2) יבני | אבי. מלכ. על. מאב. שלשנ. שת. ואנכ. מלכ       3) תי אחר. אבי | ואעש הבמת. זאת. לכמש. בקרחה במ ...           4) שע. כי. השעני. מכל. המלכנ. וכי. הראני. בכל. שנאי | עמר      5) י. מלכ. ישראל. ויענו. את. מאב. ימנ. רבנ. כי. יאנפ. כמש. באר            6) צה | ויחלפה. בנה. ויאמר. גמ. הא. אענו. את. מאב | בימי. אמר כ...       7) וארא. בה. ובבתה | וישראל. אבד. אבד. עלמ. וירש. עמרי. את אר        8) צ. מהדבא | וישב. בה. ימה. וחצי. ימי. בנה. ארבענ. שת. ויש    9) בה. כמש. בימי | ואבנ. את. בעלמענ. ואעש. בהץ האשוח. ואבנ 10) את. קריתנ | ואש. גד. ישב. בארצ. עטרת. מעלמ. ויבנ. לה. מלכ. י         11) שראל. את. עטרת | ואלתחמ. בקר. ואחזה | ואהרג. את. כל. העם. ...     12) הקר. רית. לכמש. ולמאב | ואשב. משמ. את. אראל. דודה. ואס            13) חבה. לפמי. כמש. בקרית | ואשב. בה. את. אש. שרנ. ואת. אש 14) מחרת | ויאמר. לי. כמש. לכ. אחז. את. נבח. על. ישראל | וא    15) הלכ. בללה. ואלתחמ. בה. מבקע. השחרת. עד. הצהרמ | ואח   16) זה. ואהרג. כלה. שבעת. אלפנ. גברנ. וגרנ. | וגברת. וגר          17) ת. ורחמת | כי. לעשתר. כמש. החרמתה | ואקח. משמ. א ...     18) לי. יהוה. ואסחב. המ. לפני, כמש | ומלכ. ישראל. בנה. את      19) יהצ. וישב. בה. בהלתחמה. בי | ויגרשה. כמש. מפני | ו            20) אקח. ממאב. מאתנ. אש. כל רשה | ואשאה. ביהצ. ואחזה.       21) לספת. על. דיבנ | אנכ. בנתי. קרחה. חמת. היערנ. וחמת          22) העפל | ואנכ. בנתי. שעריה. ואנכ. בנתי. מגדלתה | וא  23) נכ. בנתי, בת. מלכ. ואנכ. עשתי. כלאי. האשו ... ינ. בקרב       24) הקר | ובר. אנ. בקרב. הקר. בקרחה. ואמר. לכל. העמ. עשו. ל            25) כמ. אש. בר. בביתה | ואנכ. כרתי. המכרתת. לקרחה. באסר     26) י. ישראל | אנכ. בנתי. ערער. ואנכ. עשתי. המסלת. בארנג.      27) אנכ. בנתי. בת. במת. כי. הרס. הא | אנכ. בנתי. בצר. כי. עינ     28) .... ש. דיבנ. חמשנ. כי. כל. דיבנ. משמעת | ואנכ. מלכ            29) ת.... מאת. בקרנ. אשר. יספתי. על. הארצ | ואנכ. בנת 30) ..... דבא. דבלתנ | ובת. בעלמענ. ואשא. שמ. את...     31) ...... צאן. הארצ | וחורננ. ישב. בה. ב...וד      32) ...... אמר. לי כמש. רד. הלתחמ. בחורננ | וארד....    33) ...... בה. כמש. בימי. ועל... משמ. ...           34) ...... שת. שדק | וא......

Rashi Melakhim II 3:27רש"י מלכים ב' ג׳:כ״ז

ויקח את בנו הבכור – בפסיקתא דפרשת שקלים נדרש: ששאל את עבדיו מה טיבה של אומה זו שנעשה להם נסים כאלה, אמרו לו: אביהם אברהם בן יחיד היה לו, אמר לו הקב״ה הקריבהו לפני, ורצה להקריבו להקב״ה, אמר להם: אף אני בן בכור יש לי, אלך ואקריבנו לעבודה זרה. על החמה – חסר וא״ו, שהיה עובד לחמה. ויהי קצף גדול – שנזכרו עונותיהם, שאף הם עובדין לעבודה זרה, ואינן ראויין לנס.

R. Yosef Kara Melakhim II 3:27ר' יוסף קרא מלכים ב' ג׳:כ״ז

ויקח את בנו הבכור אשר ימלך תחתיו ויעלהו עלה – מלך אדום הניח בנו בערבון ביד מלך מואב שלא יפשע בו כיון שראה מלך מואב שעלה עליו מלך אדום לעזור את ישראל להלחם בו לקח מלך מואב את בנו של מלך אדום שעתיד למלוך תחתיו והעלהו עולה על החומה כדי שיראהו מלך אדום. ויהי קצף גדול על ישראל – מלך אדום קצף על ישראל שאיבד את בנו בשבילם.

Radak Melakhim II 3:27רד"ק מלכים ב' ג׳:כ״ז

ויקח את בנו הבכור – פי׳ אדוני אבי ז״ל כי בן מלך אדום הראוי למלוך תחתיו היה ברשות מלך מואב ומפני זה בא עם שני המלכים כי חשב להוציא בעזרתם בנו מתחת יד מלך מואב וכשחשב מלך מואב להבקיע אל מלך אדום ולא יכול לקח בקצפו את בן מלך אדום והעלהו על החומה ושרפו לעיני אביו זהו ויעלהו עולה ששרפו כמו ששורפין העולה. ויהי קצף גדול על ישראל – ממלך אדום כי חשב כי בעזרתם יוציא בנו מתחת יד מלך מואב וזהו שאמר הכתוב על שרפו את עצמות מלך אדום לשיד. ורבי אחי ר׳ משה ז״ל פי׳ כי כאשר חשב להבקיע מלך מואב אל מלך אדום אז לקח בנו באותה המלחמה חטפו מהם והעלהו על החומה ושרפו לעיני אביו ויהי קצף גדול על ישראל ממלך אדום שלא עזרהו להצילו מידם. ובדרש ויעלהו עולה שאל מלך מואב מפני מה אומה זו ראויה לנסים האלה אמרו לו אברהם אביהם העלה את בנו עולה אמר להם אף אני אעשה כן והעלה את בנו עולה וחלקו בדבר זה מהם אמרו לשם שמים העלה אותו וזה שאמר ויהי קצף גדול על ישראל שנתקצף הקדוש ברוך הוא עליהם כי מלך מואב לא חמל על בנו כשחשב לעשות בו רצון האל וישראל היו מקציפים אותו בכל יום והוא חשב לעשות רצון האל ואינו כמו שאמרו אשר לא צויתי זה יפתח שהעלה את בתו ולא עלתה על לבי זה מישע מלך מואב שהעלה את בנו מהם אמרו כי לע״ג העלה ומפני זה חסר וי״ו החמה כי היה עובד לחמה והעלה את בנו לחמה ומה שאמר ויהי קצף גדול שנזכרו עונותיהן של ישראל באותה שעה שגם הם היו שורפים את בניהם לע״ג ולאשרה ואמר הכתוב וכמשפטי הגוים לא עשיתם ואמרו רז״ל כמתוקנים שבהם לא עשיתם כמקולקלים שבהם עשיתם. וישבו לארץ – כל אחד מהמלכים שב לארצו, ובדרש באותה שעה ירדו ישראל למדרגה התחתונה. וישבו – כתיב חסר כלומר ישבו לארץ כמו וישבו אתו לארץ.

Malbim Melakhim II 3:8מלבי"ם מלכים ב' ג׳:ח׳

ויאמר – מלך ישראל שאל ומלך יהודה השיב שיעלה דרך מדבר אדום כי אדום היה תחת רשות יהודה (כנ״ל א׳ כ״ב מ״ח ובדה״ב כ״א ח׳) ורצה שמלך אדום ילך גם כן עמהם.