EN/HEע/E

The Spies – Where Did They Tour?

Sources

Bemidbar 13:1-2במדבר י״ג:א׳-ב׳

(א) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. (ב) שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו תִּשְׁלָחוּ כֹּל נָשִׂיא בָהֶם.

Bemidbar 13:17-29במדבר י״ג:י״ז-כ״ט

(יז) וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה לָתוּר אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם עֲלוּ זֶה בַּנֶּגֶב וַעֲלִיתֶם אֶת הָהָר. (יח) וּרְאִיתֶם אֶת הָאָרֶץ מַה הִוא וְאֶת הָעָם הַיֹּשֵׁב עָלֶיהָ הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה הַמְעַט הוּא אִם רָב. (יט) וּמָה הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא יֹשֵׁב בָּהּ הֲטוֹבָה הִוא אִם רָעָה וּמָה הֶעָרִים אֲשֶׁר הוּא יוֹשֵׁב בָּהֵנָּה הַבְּמַחֲנִים אִם בְּמִבְצָרִים. (כ) וּמָה הָאָרֶץ הַשְּׁמֵנָה הִוא אִם רָזָה הֲיֵשׁ בָּהּ עֵץ אִם אַיִן וְהִתְחַזַּקְתֶּם וּלְקַחְתֶּם מִפְּרִי הָאָרֶץ וְהַיָּמִים יְמֵי בִּכּוּרֵי עֲנָבִים. (כא) וַיַּעֲלוּ וַיָּתֻרוּ אֶת הָאָרֶץ מִמִּדְבַּר צִן עַד רְחֹב לְבֹא חֲמָת. (כב) וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן וְשָׁם אֲחִימַן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי יְלִידֵי הָעֲנָק וְחֶבְרוֹן שֶׁבַע שָׁנִים נִבְנְתָה לִפְנֵי צֹעַן מִצְרָיִם. (כג) וַיָּבֹאוּ עַד נַחַל אֶשְׁכֹּל וַיִּכְרְתוּ מִשָּׁם זְמוֹרָה וְאֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים אֶחָד וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט בִּשְׁנָיִם וּמִן הָרִמֹּנִים וּמִן הַתְּאֵנִים. (כד) לַמָּקוֹם הַהוּא קָרָא נַחַל אֶשְׁכּוֹל עַל אֹדוֹת הָאֶשְׁכּוֹל אֲשֶׁר כָּרְתוּ מִשָּׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. (כה) וַיָּשֻׁבוּ מִתּוּר הָאָרֶץ מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם. (כו) וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וְאֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מִדְבַּר פָּארָן קָדֵשָׁה וַיָּשִׁיבוּ אֹתָם דָּבָר וְאֶת כָּל הָעֵדָה וַיַּרְאוּם אֶת פְּרִי הָאָרֶץ. (כז) וַיְסַפְּרוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ בָּאנוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִוא וְזֶה פִּרְיָהּ. (כח) אֶפֶס כִּי עַז הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ וְהֶעָרִים בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד וְגַם יְלִדֵי הָעֲנָק רָאִינוּ שָׁם. (כט) עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב וְהַחִתִּי וְהַיְבוּסִי וְהָאֱמֹרִי יוֹשֵׁב בָּהָר וְהַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב עַל הַיָּם וְעַל יַד הַיַּרְדֵּן.

Bemidbar 32:8-9במדבר ל״ב:ח׳-ט׳

(ח) כֹּה עָשׂוּ אֲבֹתֵיכֶם בְּשָׁלְחִי אֹתָם מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ לִרְאוֹת אֶת הָאָרֶץ. (ט) וַיַּעֲלוּ עַד נַחַל אֶשְׁכּוֹל וַיִּרְאוּ אֶת הָאָרֶץ וַיָּנִיאוּ אֶת לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְבִלְתִּי בֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם ה'.

Bemidbar 34:7-8במדבר ל״ד:ז׳-ח׳

(ז) וְזֶה יִהְיֶה לָכֶם גְּבוּל צָפוֹן מִן הַיָּם הַגָּדֹל תְּתָאוּ לָכֶם הֹר הָהָר. (ח) מֵהֹר הָהָר תְּתָאוּ לְבֹא חֲמָת וְהָיוּ תּוֹצְאֹת הַגְּבֻל צְדָדָה.

Devarim 1:22-26דברים א׳:כ״ב-כ״ו

(כב) וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כֻּלְּכֶם וַתֹּאמְרוּ נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ וְיַחְפְּרוּ לָנוּ אֶת הָאָרֶץ וְיָשִׁבוּ אֹתָנוּ דָּבָר אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נַעֲלֶה בָּהּ וְאֵת הֶעָרִים אֲשֶׁר נָבֹא אֲלֵיהֶן. (כג) וַיִּיטַב בְּעֵינַי הַדָּבָר וָאֶקַּח מִכֶּם שְׁנֵים עָשָׂר אֲנָשִׁים אִישׁ אֶחָד לַשָּׁבֶט. (כד) וַיִּפְנוּ וַיַּעֲלוּ הָהָרָה וַיָּבֹאוּ עַד נַחַל אֶשְׁכֹּל וַיְרַגְּלוּ אֹתָהּ. (כה) וַיִּקְחוּ בְיָדָם מִפְּרִי הָאָרֶץ וַיּוֹרִדוּ אֵלֵינוּ וַיָּשִׁבוּ אֹתָנוּ דָבָר וַיֹּאמְרוּ טוֹבָה הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֵינוּ נֹתֵן לָנוּ. (כו) וְלֹא אֲבִיתֶם לַעֲלֹת וַתַּמְרוּ אֶת פִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם.

Yehoshua 2:1-3יהושע ב׳:א׳-ג׳

(1) And Joshua the son of Nun sent out of Shittim two spies secretly, saying: 'Go view the land, and Jericho.' And they went, and came into the house of a harlot whose name was Rahab, and lay there. (2) And it was told the king of Jericho, saying: 'Behold, there came men in hither tonight of the children of Israel to search out the land.' (3) And the king of Jericho sent unto Rahab, saying: 'Bring forth the men that are come to thee, that are entered into thy house; for they are come to search out all the land.'

(א) וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מִן הַשִּׁטִּים שְׁנַיִם אֲנָשִׁים מְרַגְּלִים חֶרֶשׁ לֵאמֹר לְכוּ רְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְאֶת יְרִיחוֹ וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ בֵּית אִשָּׁה זוֹנָה וּשְׁמָהּ רָחָב וַיִּשְׁכְּבוּ שָׁמָּה. (ב) וַיֵּאָמַר לְמֶלֶךְ יְרִיחוֹ לֵאמֹר הִנֵּה אֲנָשִׁים בָּאוּ הֵנָּה הַלַּיְלָה מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַחְפֹּר אֶת הָאָרֶץ. (ג) וַיִּשְׁלַח מֶלֶךְ יְרִיחוֹ אֶל רָחָב לֵאמֹר הוֹצִיאִי הָאֲנָשִׁים הַבָּאִים אֵלַיִךְ אֲשֶׁר בָּאוּ לְבֵיתֵךְ כִּי לַחְפֹּר אֶת כׇּל הָאָרֶץ בָּאוּ.

Bavli Sota 34bבבלי סוטה ל״ד:

ויעלו בנגב ויבא עד חברון - ויבאו מבעי ליה! אמר רבא: מלמד, שפירש כלב מעצת מרגלים והלך ונשתטח על קברי אבות, אמר להן: אבותי, בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת מרגלים. יהושע כבר בקש משה עליו רחמים, שנאמר: (במדבר יג) ויקרא משה להושע בן נון יהושע, יה יושיעך מעצת מרגלים. והיינו דכתיב: (במדבר יד) ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו וגו'.

Tanchuma Shelach 6תנחומא שלח ו׳

ויאמר אליהם עלו זה בנגב עלו שהם עולים, וישלח אותם משה לתור את ארץ כנען ויאמר אליהם עלו זה בנגב ועליתם את ההר, למה בנגב שכן דרך התגרי' עושין ומראין את הפסולת תחלה ואח"כ מראין את השבח.

Tanchuma Shelach 7תנחומא שלח ז׳

ויעלו ויתורו את הארץ כיצד כשהיו נכנסין לעיר והדבר נוגף את הגדולים ומתעסקין בני העיר בקבורתו והיו נכנסין ובריה לא היתה רואה אותן לכך אמרו הארץ אשר עברנו בה לתור אותה ארץ אוכלת יושביה היא בנסים שהיה עושה להם הקדוש ברוך הוא בו הוציאו דבה.

Tanchuma Shelach 8תנחומא שלח ח׳

וישובו מתור הארץ מקץ ארבעים יום והלא את מוצא שהלכו דרך ארבעים יום מן הדרום לצפון ולארבעים יום היו מהלכין את כולה, אלא שגלוי היה לפני הקדוש ברוך הוא שהן באין ואומרין לשון הרע ונגזר על אותו הדור שנים של צרה יום לשנה יום לשנה תשאו את עונותיכם ארבעים שנה וקפץ הקדוש ברוך הוא לפניהם את הדרך.

Rashi Bemidbar 13:17,21-22,25רש״י במדבר י״ג:י״ז,כ״א-כ״ב,כ״ה

(17) עלו זה בנגב GO UP THIS WAY SOUTHWARD – It (the South) was the worst part of the Land of Israel. He bid them spy this out first because such is the way of merchants: they show a prospective purchaser the inferior goods first, and afterwards they show the best (Tanchuma). (21) ממדבר צן עד רחב לבא חמת [SO THEY WENT UP AND SEARCHED THE LAND] FROM THE DESERT OF ZIN UNTO REHOB, AS MEN COME TO HAMATH – They went along its (the Land's) boundaries lengthwise and broadwise in the form of a gamma (the third letter of the Greek alphabet, Γ), viz., they went along the side which forms the southern boundary from its eastern corner to the western corner, just as Moses had bidden them, (v. 17) "Go up this way southwards", i.e. the way of the south border from its eastern Point up to the Mediterranean Sea, for the Sea is the western boundary of the Land. From there they turned and went along the entire western boundary on the sea-coast up to the point whence one goes on to Hamath which is situated near Mount Hor in the North-western corner, as is set forth in the section dealing with the "boundaries of the Land" in the Sedrah אלה מסעי (Numbers 34:7—8). (22) ויבא עד חברון [AND THEY WENT UP BY THE SOUTH] AND HE CAME UNTO HEBRON – Caleb alone went there and prostrated himself on the graves of the Patriarchs, offering prayer that he might be helped not to give way to the enticement of his colleagues and join them in their counsel. You may see that it was Caleb who went there, for so indeed it (Scripture) states, (Deuteronomy 1:36) "[Save Caleb the son of Jephunnch, he shall see it] and unto him will I give the land upon which he hath trodden!" and it is written, (Judges 1:20) "And the.g.ve Hebron unto Caleb" (Sota 34b) שבע שנים נבנתה [NOW HEBRON] WAS BUILT SEVEN YEARS [BEFORE ZOAN IN EGYPT] – Is it possible that Ham (who was the father of both Canaan and Mizraim; cf. Genesis 10:6) would have built Hebron for Canaan, his younger son, before he built Zoan for Mizraim, hi.e.der son? But the meaning is that it was furnished (lit., built up) with all excellencies seven times better than Zoan. It (Scripture), by mentioning this, means to tell you the excellency of the Land of Israel. For you have no rockie.g.ound in the Land of Israel than Hebron, — for this reason, indeed, they set it apart for a place of burial — and there is, on the other hand, no soil in any country as good as that of Egypt, for it states, (Genesis 13:10) "like the garden of the Lord, viz., like the Land of Egypt". Now Zoan must have been the best part in the land Egypt since the residence of the kings was there, as it is said, (Jes. 30:4) "For in Zoan were its princes", and yet Hebron was seven times better than it (Sota 34b; Kethub. 112a). (25) וישבו מתור הארץ מקץ ארבעים יום AND THEY RETURNED FROM THE SEARCHING OF THE LAND AT THE END OF FORTY DAYS – But surely it was four hundred Parsangs (Persian miles) by four hundred Parsangs. and the journey of an average man is ten Parsangs a day (Pesachim 94a) and consequently it was a distance of forty days from east to west alone, whilst they traveled during that period along its length and breadth! But the fact is that it was manifest before the Holy One, blessed be He, that He would make a decree against them, "a day for a year" (cf. Numbers 14:34), therefore He shortened the road for them (i.e. He made them cove.g.ound rapidly) (Tanchuma).

(יז) עלו זה בנגב – הוא היה הפסולת של ארץ ישראל שכן דרך התגרין מראין את הפסולת תחלה ואחר כך מראין את השבח. (כא) ממדבר צן עד רחב לבא חמת – הילכו בגבוליה באורך ורוחב כמין גאם, הילכו רוח גבול דרומי ממקצוע מזרח עד מקצוע מערב כמו שציום משה עלו זה בנגב, דרך גבול שפת דרומית של ארץ ישראל לכו, והוא ממדבר צין שהוא במקצוע דרומית מזרחית עד הים שהים הוא גבול מערבי ומשם חיזרו והילכו כל גבול מערבי על שפת הים עד לבא חמת שהוא אצל הר ההר במקצוע מערבית צפונית כמו שמפורש בגבולות הארץ בפרש' אלה מסעי. [רחוב ב??ל אשר היה לצד המערב שנאמר: ועברון ורחוב וחמון וקנה. לבא חמת – כמו שאומרין לנפוֹרְקאְ דְרֻומאְה.] (כב) ויבא עד חברון – כלב לבדו הלך שם, ונשתטח על קברי אבות שלא יהא ניסת לחבריו להיות בעצתם, וכן הוא אומר ולו אתן את הארץ אשר דרך בה וגו' (דברים א':ל"ו), וכת' ויתנו לכלב את חברון (שופטים א':כ'). שבע שנים נבנתה וגו' – איפשר שבנה חם את חברון לכנען בנו הקטן קודם שיבנה את צוען למצרים בנו הגדול אלא שהיתה מבונה בכל טוב על אחד שבעה בצוען. ולהודיעך שבחה של ארץ ישראל בא, שאין לך טרשין בארץ ישראל יותר מחברון לכך הקצוה לקברות מתים, ואין לך מעולה בכל הארצות, כמצרים, שנאמר: כגן י"י כארץ מצרים (בראשית י"ג:י'), וצוען היא המעולה שבארץ מצרים ששם מושב המלכים, שנאמר: כי היו בצוען שריו (ישעיהו ל':ה'), והיתה חברון טובה ממנה שבעת חלקי'. (כה) וישובו מקץ ארבעים יום – והלא ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה היא, ומהלך אדם בינוני עשר פרסאות, הרי מהלך ארבעים יום מן המזרח למערב והם הלכו ארכה ורחבה, אלא שגלוי לפני הקב"ה שיגזור עליהם יום לשנה, קיצר לפניהם את הדרך.

Ibn Ezra Bemidbar 13:22אבן עזרא במדבר י״ג:כ״ב

אמרו הקדמונים כי טעם ויבא – על כלב בן יפונה, כי כל אחד הלך לצד אחד.

Chizkuni Bemidbar 13:17, 21-22חזקוני במדבר י״ג:י״ז, כ״א-כ״ב

(יז) עלו זה בנגב של ארץ כנען. ועליתם את ההר וכיון שתדעו איך תכבשו את ההר העמק יהיה נוח לכבוש. [ועליתם את ההר הר האמורי]. (כא) ממדבר צן עד רחב לבא חמת באלכסון מרוח דרומית מזרחית עד קרן מערבי צפוני והמקראות שבפרשת מסעי מוכיחים. (כב) ויבא עד חברון כלב לבדו הלך שם ונשתטח על קברי האבות שלא יהא ניסת לחבריו וכו' כך פירש"י, והטעם לפי שלא בקש משה עליו רחמים כמו שעשה על יהושע. ד"א ויבא עד חברון דרך הפסוק לקרא לכמה מרגלים ואורבים לשון יחיד כדכתיב והאורב קם ממקומו. ושם אחימן לפי שעתידין לומר וגם ילידי הענק ראינו שם מפרש לך הכתוב היכן ראום.

Abarbanel Bemidbar 13אברבנאל במדבר י״ג

וישלח אותם משה ויאמר אליהם עלו זה בנגב עד וישובו מתור הארץ. אין ראוי לחשוב שלא שלח משה את המרגלים אלא לרגל את הנגב וההר הסמוך לקדש בלבד. כי הנה מענין צואתו אותם נראה שכל הארץ ירגלו ולא היו מספיק רגול ההר והנגב למה שירצו לדעתו והכתוב אומר שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל הרי שכל ארץ כנען היתה בכלל הרגול. אבל משה צוה אותם שיכנסו בדרך הנגב כי הנגב היה קרוב לקדש ברנע ששם היו שנאמר והיה לכם פאת נגב ממדבר צין היא קדש על ידי אדום. ואמרו ועליתם את ההר הוא הר ההר. להגיד שילכו עד שיגיעו לסוף צפון והוא לבא חמת שנאמר זה יהיה לכם גבול צפון בהר ההר תתאו לבא חמת וזה היה אלכסון הארץ לארכה ולרחבה כי קדש היה במקצוע צפוני מערבי ובחזרה באו עד חברון שהוא בנגב עד נחל אשכול הקרוב לקדש כי לא יתכן שיביאו האשכול והזמורה במוט בשנים בכל ארץ ישראל אלא מנחל אשכול עד קדש שהיו קרובים זה לזה. ואמר להם כ"ז כדי שידעו שהוא ע"ה היה מורה להם את הדרך ילכו בה כי נביא אלהים הוא ולא כמו שהם אמרו שהמרגלים יגידו להם את הדרך ילכו בה... ואמר ויעלו ויתורו את הארץ לפי שארץ ישראל גבוהה מכל הארצות ועולים אליה כל ההולכים בה. וספר שהלכו באותו הדרך שלמד אותם משה והוא אמרו ויעלו בנגב ויבא עד חברון רומז אל כלב שנאמר ולו אתן את הארץ אשר דרך בה ואומר ויתנו לכלב את חברון. אבל אמרו ושם אחימן ששי ותלמי ילידי הענק נראה שכלם ראו אותם. ויהיה הענין שכלב בא ראשונה אל חברון ואח"כ באו שמה חביריו כי נכנסו במדינה זה אח"ז כדרך המרגלים ומפני זה דברו כלם מאותם הענקים שהיו בחברון... וישובו מתור הארץ עד ויוציאו דבת הארץ. ממה שהעיד הכתוב ששבו מתור הארץ מקץ ארבעים יום ידענו שהיתה ארץ ישראל קטנה בכמותה עד שבמ' יום ילך אדם כל הארץ ההיא לד' רוחותיה. והראיה על זה שלוחי ב"ד שהיו יוצאים מירושלים עד סוריא בשבעה ימים ושבים בשבעה ימים. וזאת היתה אורך ירושלים כי ירושלים לא היתה באמצע ארץ ישראל והארץ לא נתקווצה ולא נבלעה כי הוא מכת הנמנע. ומאמרם כי היתה ת' פרסה על ת' פרסה יש לו כוונה אחרת. כי הנה ההולכים בארץ ההיא מעידים שארכה הוא מהלך ד' ימים ולא יותר. ודרש ארץ הצבי שעורו אינו מחזיק בשרו אינו כמשמעו רק הארץ המיושבת נראית גדולה ואינו כן הארץ החרבה והשוממה.

R. S.R. Hirsch Bemidbar 13:21-22רש״ר הירש במדבר י״ג:כ״א-כ״ב

(כא) ממדבר צן – מתיאור גבולות הארץ שבפרק לד נראה שמדבר צין הוא הגבול הדרום־מזרחי, שכן נאמר שם בפסוק ג: ״פאת נגב ממדבר צן על ידי אדום״. עוד נראה מפסוקים ז–ט שם, ש״חמת״ היא חלק מהגבול הצפון־מערבי, שכן הגבול הצפוני מתואר שם כקו הנמשך מהים הגדול, במערב, על פני הר ההר, חמת, צדד, זפרן וחצר עינן. ומכיוון שחצר עינן היא בצפון־מזרח, ממילא חמת שוכנת בצפון־מערב. לפי זה הם עברו את כל הארץ באלכסון מדרום־מזרח לצפון־מערב. (כב) ויעלו וגו׳ ויבא וגו׳ – לשון היחיד של ״ויבא״ אומרת דרשני. הפירוש הרגיל – על פי הגמרא בסוטה (לד:) – הוא, ש״ויבא״ מוסב על כלב, שהלך שם לבדו ונשתטח על קברי אבות, והתפלל שיהיה בו כוח לעמוד נגד עצת חבריו. ניתן להביא סייעתא לפירוש זה מהנאמר על כלב: ״ולו אתן את הארץ אשר דרך בה״ (דברים א, לו); ואכן חברון ניתנה לו כירושה, כמו שנאמר: ״וַיִּתְּנוּ לְכָלֵב אֶת־חֶבְרוֹן כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר משֶׁה״ (שופטים א, כ). אולם בחזרתם אומרים השליחים: ״וגם ילידי הענק ראינו שם״ (פסוק כח). ולפי זה, לא רק כלב הלך לחברון, מושבם של הענקים. דווקא חבריו הם המספרים על ״ילידי הענק״, והם המתארים את הרושם החזק שעשה עליהם מראה הענקים (פסוק לג). יתירה מכך, בספר דברים (א, כח) נאמר שדווקא תיאור הענקים הוא שהמס את לבב העם עד שלא קמה עוד רוח בהם. מכל מקום, בפסוקים הקודמים אין כל ראיה לכך שכלב – או כל יחיד אחר – הוא הנושא של ״ויבא״. ועוד, טעמי המקרא המחברים את ״ויבא״ ל״ויעלו״, רומזים שיש להם נושא אחד משותף. לפיכך, לדעתנו, ״ויעלו״ וכן גם ״ויבא״ מתייחסים לכל השליחים יחד. ״ויבא״ בא בלשון יחיד, להורות שהם הלכו יחד והגיעו עד חברון – כאיש אחד בלב אחד. ״הם עלו מן הדרום, וכולם כאחד הגיעו לחברון״. אולם שם הם ראו את ״ילידי הענק״, ומראה הענקים – וגם, כפי שנראה בהמשך, הבניינים המשונים בגודלם העצום – עשו עליהם רושם עז; באותה שעה נהפך לבבם ודעותיהם החלו להשתנות. אפשר ליישב פירוש זה עם דברי חז״ל בסוטה המובאים לעיל. השפעתו העזה של כלב על חבריו שמרה על אחדותם עד שהגיעו לחברון. שם פרצה המחלוקת, וזה מה שהביא את כלב להתפלל על קברי האבות שיהיה בו כוח לעמוד נגד עצת חבריו. ומאחר שנאמנותו של כלב – בניגוד לבגידת חבריו – הוכחה בחברון, ניתנה לו לאחר זמן חברון כירושה, וכלב הוא זה שגבר על הענקים, אשר עצם מראם המס את לבב אחיו (יהושע טו, יד). (כט) עמלק וגו׳ – הם שרטטו את כל מפת הארץ. עמלק יושב בדרום; החתי וכו׳ יושבים בהרי הלבנון, רכס ההרים החוצה את הארץ מצפון לדרום; חוף הים הגדול וגדות הירדן הם חומות המגן ממערב וממזרח. הם כבר חשו על בשרם את חרבו של עמלק. העמלקי לא היו יושבי הארץ, אלא ישבו בקרבתה, והיה מקום לחשוש שהם יתנפלו פתאום על בני ישראל בעת הניסיון לכיבוש הארץ.

Malbim Bemidbar 13:17-18מלבי״ם במדבר י״ג: י״ז-י״ח

(יז) וישלח, אחר שספר שמענין שמות האנשים שהיו נשיאי השבטים נודע שהיה השליחות לתור לא לרגל, ספר עתה שכן פרט להם בפירוש בעת ששלח אותם שמשלחם לתור את הארץ לא לרגל, וזה שאמר וישלח אותם משה לתור את ארץ כנען לא לרגל, וברר זה מפרטי הדברים שצוה אותם בעת השליחות שאמר אליהם עלו זה בנגב, הגם שנודע ששם המקום היותר קשה לכבוש כי עמלק יושב בארץ הנגב ואם היו הולכים לרגל את ערות הארץ היה להם לכנס במקום אחר ולבקש איזה מקום שקל יותר לכנס משם אל הארץ וכן אמר להם ועליתם את ההר וההר היה ג"כ המקום היותר קשה לכבוש כמ"ש בספר יהושע. (יח) וראיתם, שצוה להם לראות את הארץ ואם היו הולכים לרגל מקום הנוח לכבוש משם לא היה צריך שיכנסו אל תוך הארץ, רק לרגל גבולי הארץ סביב לידע מאיזה מקום נוח לכבוש, ולמה להם לעבור אל תוך הארץ, הדברים שצוה אותם לעיין עליהם כלם היו רק לתור את טיב הארץ לא לרגלה, והנה צוה להם לתור ג' דברים וכולם היו רק לראות הטובה היא אם רעה] וראיתם את הארץ ואת העם, שהוא לראות טבע האקלים ואוירו לענין החיים והבריאות, וזה ישוער בהשקף על הארץ בצירוף יושביה כי ידוע שיש ארץ שאוירה טוב לפני אנשים גבורים ולא לפני אנשים חלושי המזג, למשל מדינת אפריקא יתקיימו בה הכושים שמזגם חם וינזקו בה הלבנים שמזגם רך ואין יכולים לסבול החום הגדול וכן יש מדינה שאוירה חזק ופירותיה שמנים מרוב החום והלחות ולא יתקיימו בה רק אנשים חזקים לא אנשים חלשים אשר לא יוכלו לסבול חריפות האויר והחום ושמנות המזונות ופירותיה, ובפרט כשבאים לשם מאקלים אחר, וזה לא יודע רק בשיעריכו יחוס הארץ טבעה ומזגה ואוירה בערך יחוס העם חזקם וחולשתם רבוים או מעוטם וז"ש וראיתם את הארץ ואת העם ר"ל תעריכו יחוס שניהם זל"ז, ואמר את הארץ מה היא ר"ל טבעה ומזגה חם או קר יבש או לח, ואת העם היושב עליה מלת עליה מורה אוירה החיצוני וטבע האקלים הפועל על חיי האנשים ובריאותם החזק הוא הרפה המעט הוא אם רב.

Malbim Bemidbar 13:21-22מלבי״ם במדבר י״ג: כ״א-כ״ב

(כא) ויעלו, ספר כי בעליתם שמרו פקודת משלחם ויתורו את הארץ כדרך תרים לא כדרך מרגלים, והראיה כי הלכו ממדבר צין נגבה שהיא במקצוע דרומית מזרחית עד רחוב לבא חמת שהיה במצר הצפוני ר"ל במקצוע צפונית מערבית נמצא שלא הלכו אצל הגבולים לבד כדרך המרגלים רק עברו את כל הארץ מדרום לצפון וכמו שפרש"י כדרך התרים. (כב) ויעלו, ובחזרתם שחזרו מצפון לדרום באו בחזרה לנגב, ויבא עד חברון, שבחברון לא הלכו כלם ביחד רק בא כל אחד לבדו והטעם שבכ"מ שהלכו לא מצאו לא ענקים ולא ערים בצורות ולכן הלכו כלם ביחד ולא חשו פן ירגישו בהם שהם מרגלים כי בערי הפרזות לא יקפידו על אורחים הבאים לחשדם כמרגלים, שמרגלים לא ילכו לרגל רק את ערי המבצר לרגל שם את המבצרים וכלי הנשק ומספר אנשי החיל והגבורים, ולכן הלכו ביחד, אבל כאשר רצו לכנס לחברון ששם היו ענקים וערים בצורות כמ"ש (יהושע י"ד) ועתה תנה לי את ההר הזה וכו' כי ענקים שם וערים גדולות ובצורות, פחדו שיחשדו אותם למרגלים וע"כ לא נכנסו לשם ביחד, ועז"א ויבא עד חברון בלשון יחיד שבא כ"א בפ"ע, ובאר הטעם כי שם אחימן ששי ותלמי וגם שחברון שבע שנים נבנתה וכו' והיתה עיר בצורה ושם יש פחד שיתנם למרגלים. עכ"פ מבואר שמה שאמרו המרגלים שראו ענקים וערים בצורות לא היה כולו אמת כי רק בחברון נמצאו ענקים, וע"ז דייק ואמר ושם אחימן ששי ותלמי, אבל במק"א לא ראו ענקים, וגם מ"ש שראו ערים בצורות לא היה זאת רק בחברון, ולא תאמר כשם שחברון היתה עיר בצורה כך בצרו עריהם בכ"מ, עז"א וחברון שבע שנים נבנתה לפני צען מצרים, ואז ישבו שם זרעו של שם והם כוננו שם עיר מבצר, וזה היה בימי קדם, אבל הכנעני שכבשו את הארץ מבני שם לא היה דרכם לשבת במבצרים.

Netziv Bemidbar 13:17, 21-22נצי״ב במדבר י״ג:י״ז, כ״א-כ״ב

(יז) לתור את ארץ כנען – הוא הארץ כולה. אף בתחלה עלו זה בנגב – הוא ארץ האמורי. ועליתם את ההר – הוא הר האמורי. (כא) עד רחב לבא חמת – הוא קצה הצפוני של א"י, ואם כן הלכו כל א"י שהרי החלו מנגב. (כב) ויעלו בנגב – סיפור פרטי מה שהיה עם האנשים שהלכו בנגב, דבאמת לא הלכו כולם ביחד, אלא חלקו את הארץ לשנים שנים, ע"כ נשלם הליכתם בארבעים יום, ומעתה מדבר הכתוב בשנים שעלו בנגב, והמה כלב ועוד אחד. ויבא עד חברון – אחד מהם והוא כלב בא בתוך העיר והמבצר, והשני ירא ליכנס לעיר מפני אימת בני הענק וגם במבצר קשה לנוס אם תהא השעה צריכה, אבל האחד בא בלי פחד וגם ראה את ילידי הענק ולא חת מפני כל.

Netziv Bemidbar 13:25,27-28נצי״ב במדבר י״ג: כ״ה-כ״ו, כ״ח

(כה) וישובו מתור הארץ – אין הכונה ששבו למשה, שהרי עוד כתיב במקרא וילכו וגו'. אלא כאן הפי' ששבו איש איש ממקומו למקום אחד שיחדו להתקבץ שם. ואח"כ ילכו יחד למשה וישראל. (כו) וילכו – מאותו מקום. וישיבו אותם דבר – כל כת השיב דבר מה שראו בדרך הילוכם, לבד מה שנשתוו ובאו בעצה אחת להגיד בדרך כלל. (כח) וגם ילדי הענק ראינו שם – לבד בני הענק שראה כלב בחברון, ראו המה ילידי משפחה זו מפוזרים בארץ וראום שארי מרגלים.

Hoil Moshe Bemidbar 13:22הואיל משה במדבר י״ג:כ״ב

ויבא עד חברון – ע"ד כל פעל שפועל שלו בקרבו, כמו בפר' ויצא וגללו את האבן (הגוללים) והשקו את הצאן (המשקים), והשיבו את האבן (המשיבים); אף כאן כדברי רז"ל (ת"ב סוטה ל"ד:) אחד מהם בא לחברון והוא כלב (יהושע י"ד:ט'), אולי חלקו להם הארץ לעבור בה כדי שלא יחשדום כמרגלים; או ג"כ הלכו כולם יחד, אבל לא כל ארץ כנען רגלו, רק גבוליה מדרום וממזרח, מקדש ברנע עד רחוב לבוא חמת מצד מזרח, וזהו שאמרו עמלק יושב בארץ הנגב, והחתי והיבוסי והאמרי יושב בהר, בהר יהודה סמוך לגבול נגב, והכנעני יושב על הים הוא ים המלח ועל יד הירדן השופך מימיו לתוכו, ולא הזכירו לא ארץ פלשתים ממערב ולא ארץ שאר עממים, מצפון ומאמצע; וכתבתי עוד ע"ז בסוף סדרא זו על פסוק ולא תתורו.

Hoil Moshe Bemidbar 15:39הואיל משה במדבר ט״ו:ל״ט

ולא תתורו – אע"פי ששד"ל במשתדל מבטל מה שכתב בבכורי העתים שנת תקפ"ו על שרש תור שמקורו אתא ראה ומוציאו משרש תאר שענינו סבב, מ"מ נ"ל שמכאן עולה יפה שתהיה הוראתו ראה, כלו תחת בקש לראות מה שלבבכם ועיניכם מבקשים, תראו הציצת ותזכרו מצות ה'; ומ"מ אמת הוא שפעל רָגַל משם רֶגֶל, וענינו התהלך בארץ לארכה ולרחבה, ותור מגזרת תאר שענינו סבב (ותאר הגבול, פר' מסעי) ר"ל מקור גבולי הארץ והערים אשר עליהם, וכן עשו גם י"ב המרגלים (ויעלו ויתרו את הארץ, וישבו מתור הארץ, למעלה י"ג כ' וכ"ה), רק אחד מהם בא ונכנס עד חברון הבלתי רחוקה כ"כ מהגבול.

Olam HaTanakh Bemidbar 13:21עולם התנ״ך במדבר י״ג:כ״א

ממדבר צן עד רחב לבא חמת – דפוס טריטוריאלי המגדיר את גבולות ארץ כנען באמצעות נקודות בפאתֶיהָ. מדבר צין מייצג את גבולה הדרומי של ארץ כנען, והעיר לבוא חמת (לבוא) – היא לַבְּוֶה, ששכנה בצפון בקעת הלבנון, בגבולה הדרומי של ממלכת חמת – מייצגת את גבולה הצפוני של ארץ כנען.

Yoel Bin-Nun, Megadim 7, p.53יואל בן נון, מגדים ז, עמ׳ 53

דוגמא אחרת לבעיה קשה שנולדה מתוך בעיה תחבירית כזאת נמצאת בפרשת המרגלים בספר במדבר (י"ג כ"א-כ"ב): "ויעלו ויתורו את הארץ [שגבולותיה] ממדבר צין עד רחוב לבוא חמת, ויעלו בנגב ויבוא עד חברון...". לענ"ד, גם כאן, אין הצלע השנייה תיאור של הנשוא, אלא משפט לוואי המתאר את המושא: איזוהי הארץ? זו שגבולותיה ממדבר צין עד רחוב לבוא חמת, כמו שמתואר במפורט בגבולות מסעי (במדבר ל"ד). הכתוב חוזר על הנשוא "ויעלו" רק מפני ההפסק, כמו במקומות רבים, וכדי לברר לנו שהמשלחת לא עלתה אלא בנגב ובהר עד חברון (בין שנשארה ביחד כל הזמן, ובין שהתפצלה, כהסבר המדרש המובא ברש"י).