העבד המיוסר בישעיהו נ"ג

הקדמה

עבד אנונימי

בישעיהו נ"ב-נ"ג, הנביא מנבא שעבד ה' ("עַבְדִּי") ישגשג ויתעלה. כל המשקיפים מהצד יהיו נדהמים לנוכח המראה של אותו אדם עלוב ובזוי המגיע לפתע לגדולות. הם לא יוכלו לדמיין כיצד מישהו שהיה שפל כל כך היה יכול להגיע למעמד כה נעלה. לאחר מכן חוזר ישעיהו ומתאר את סבלו המקורי של עבד ה':

נִבְזֶה וַחֲדַל אִישִׁים אִישׁ מַכְאֹבוֹת וִידוּעַ חֹלִי וּכְמַסְתֵּר פָּנִים מִמֶּנּוּ נִבְזֶה וְלֹא חֲשַׁבְנֻהוּ.

לאורך התיאור, אותו עבד לעולם אינו מזוהה בשמו. למי מתייחס ישעיהו? מה גרם לאותו משרת להיות בזוי כל כך בתחילה, ומדוע הוא יזכה לתגמול גדול בעתיד? לבסוף, מי הם אלה אשר נדהמו כל כך מהשינוי?

סבל על חטאים של אחרים?

בתיאור סבלו של עבד, הצופים מהצד מדגישים כיצד הוא לא סבל בגלל חטאיו שלו, אלא בגלל עוולותיהם של אחרים:

(ד) אָכֵן חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא וּמַכְאֹבֵינוּ סְבָלָם וַאֲנַחְנוּ חֲשַׁבְנֻהוּ נָגוּעַ מֻכֵּה אֱ-לֹהִים וּמְעֻנֶּה. (ה) וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵנוּ מְדֻכָּא מֵעֲוֺנֹתֵינוּ מוּסַר שְׁלוֹמֵנוּ עָלָיו וּבַחֲבֻרָתוֹ נִרְפָּא לָנוּ. (ו) כֻּלָּנוּ כַּצֹּאן תָּעִינוּ אִישׁ לְדַרְכּוֹ פָּנִינוּ וַי"י הִפְגִּיעַ בּוֹ אֵת עֲוֺן כֻּלָּנוּ. (ז) נִגַּשׂ וְהוּא נַעֲנֶה וְלֹא יִפְתַּח פִּיו כַּשֶּׂה לַטֶּבַח יוּבָל וּכְרָחֵל לִפְנֵי גֹזְזֶיהָ נֶאֱלָמָה וְלֹא יִפְתַּח פִּיו. (ח) מֵעֹצֶר וּמִמִּשְׁפָּט לֻקָּח וְאֶת דּוֹרוֹ מִי יְשׂוֹחֵחַ כִּי נִגְזַר מֵאֶרֶץ חַיִּים מִפֶּשַׁע עַמִּי נֶגַע לָמוֹ. (ט) וַיִּתֵּן אֶת רְשָׁעִים קִבְרוֹ וְאֶת עָשִׁיר בְּמֹתָיו עַל לֹא חָמָס עָשָׂה וְלֹא מִרְמָה בְּפִיו.

בפסוקים אלה נרמז כי ה' חסך שבטו מהאשמים האמיתיים, והוא מאפשר להם לחיות בשלום, זאת על חשבון משרתו הנאמן אשר נפגע במקומם. האין זה סותר את העקרון הקובע שכל אדם נענש על חטאיו שלו בלבד, בכפי שדברים כ"ד:ט"ז מצהיר: "אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָתוּ"?! היכן הצדק בגורלו של העבד? האם הביטוי "וְלֹא יִפְתַּח פִּיו כַּשֶּׂה לַטֶּבַח יוּבָל" רומז על כך שהוא קיבל ברצון את ייסוריו, או שפשוט לא הייתה לו ברירה? לבסוף, מי הם החוטאים אשר בעבורם נענש עבד ה' באופן עקיף – האם הם מעם ישראל או שהם זרים?

חיים לאחר המוות?

בתיאור גורלו של העבד, מספר פסוקים מרמזים שהוא לא רק סבל, אלא שהוא ממש מת. נאמר לנו: "כִּי נִגְזַר מֵאֶרֶץ חַיִּים" ו"וַיִּתֵּן אֶת רְשָׁעִים קִבְרוֹ וְאֶת עָשִׁיר בְּמֹתָיו". כיצד, אם כן, יש להבין את תיאור מעמדו המרומם בעתיד? האם ה' מתייחס לתגמול בעולם הבא? אולם אם כן, כיצד יעידו על כך אחרים, כפי שכתוב בישעיהו נ״ב:י״ג-י״ד? האם יש צורך לפרש מחדש חלק מהפסוקים הללו?

שאלות נוספות

בנוסף לנושאים הרעיוניים והתיאולוגיים שהועלו לעיל, הפרק גדוש בקשיים טקסטואליים:

• "כַּאֲשֶׁר שָׁמְמוּ עָלֶיךָ רַבִּים כֵּן מִשְׁחַת מֵאִישׁ מַרְאֵהוּ" – כיצד שני חלקי המשפט קשורים זה לזה? האם המלים "כֵּן מִשְׁחַת מֵאִישׁ מַרְאֵהוּ" מתארות את תוכן דברי הצופים ומתארים את מצב העבד בעבר, או שמא הם נועדו להוות ניגוד לזעזוע הראשוני של האנשים והם מתארים מה יהיה מעמדו בעתיד? על כל פנים, מהי המשמעות של "מִשְׁחַת מֵאִישׁ מַרְאֵהוּ"?
• "מִי הֶאֱמִין לִשְׁמֻעָתֵנוּ" – מיהו הדובר בפסוק זה, ועד איזה פסוק נמשכים דבריו?
• "וּכְמַסְתֵּר פָּנִים מִמֶּנּוּ" – מי הסתיר את פניו ממי, ומדוע?
• "מוּסַר שְׁלוֹמֵנוּ עָלָיו" – אל מה רומזים האנשים כשהם מדברים על "שְׁלוֹמֵנוּ"? האם יש להבין את המילה "מוּסַר" בהקשר אתי-משפטי, במשמעות של נזיפה ותוכחה, או במובן של הסרת דבר מה?
• "מֵעֹצֶר וּמִמִּשְׁפָּט לֻקָּח וְאֶת דּוֹרוֹ מִי יְשׂוֹחֵחַ" – למה מתכוון הכתוב באומרו שהמשרת נלקח גם "מֵעוֹצֶר" וגם "מִמִּשְׁפָּט"? ועל מה רצה לשוחח העבד עם דורו?
• "אֲחַלֶּק לוֹ בָרַבִּים" – מה מובטח כחלק משכר זה; מה יש לחלק "בָרַבִּים"?

נושאים פולמוסיים

הפרק שלנו הוא אחד הקטעים התנ"כיים הנידונים ביותר בפולמוס היהודי-נוצרי. הנוצרים הבינו אותו כמתייחס לסבלו ומותו של ישו, אשר לדעתם נתייסר כדי לכפר על "החטא הקדמון" של אכילה מעץ הדעת. בנוסף, הם רואים רמיזות לתחייתו של ישו בתיאור השכר הגופני שניתן לעבד לאחר שהוא "נִגְזַר מֵאֶרֶץ חַיִּים". בהתחשב במשמעות הגדולה של ​​פרשנויות אלו לתפיסת עולמם הדתית של הנוצרים, אין זה מפתיע שגם פרשנים יהודים רבים נטלו חלק בפולמוס והתייחסו בפירושיהם לפרק לטענות הנוצריות.

הופעות נוספות

זה לא המקום היחיד בו ישעיהו מתייחס לעבד ה' ("עַבְדִּי"). בישעיהו מ"ב:א'-ד' אנו קוראים:

(א) הֵן עַבְדִּי אֶתְמׇךְ בּוֹ בְּחִירִי רָצְתָה נַפְשִׁי נָתַתִּי רוּחִי עָלָיו מִשְׁפָּט לַגּוֹיִם יוֹצִיא. (ב) לֹא יִצְעַק וְלֹא יִשָּׂא וְלֹא יַשְׁמִיעַ בַּחוּץ קוֹלוֹ. (ג) קָנֶה רָצוּץ לֹא יִשְׁבּוֹר וּפִשְׁתָּה כֵהָה לֹא יְכַבֶּנָּה לֶאֱמֶת יוֹצִיא מִשְׁפָּט. (ד) לֹא יִכְהֶה וְלֹא יָרוּץ עַד יָשִׂים בָּאָרֶץ מִשְׁפָּט וּלְתוֹרָתוֹ אִיִּים יְיַחֵלוּ.

ישעיהו מ"ט שוב מדבר על "עַבְדִּי", והפעם הוא מזהה אותו במפורש עם ישראל:

(א) שִׁמְעוּ אִיִּים אֵלַי וְהַקְשִׁיבוּ לְאֻמִּים מֵרָחוֹק י"י מִבֶּטֶן קְרָאָנִי מִמְּעֵי אִמִּי הִזְכִּיר שְׁמִי. (ב) וַיָּשֶׂם פִּי כְּחֶרֶב חַדָּה בְּצֵל יָדוֹ הֶחְבִּיאָנִי וַיְשִׂימֵנִי לְחֵץ בָּרוּר בְּאַשְׁפָּתוֹ הִסְתִּירָנִי. (ג) וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי אָתָּה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר...

מה הקשר בין הקטעים השונים? האם התיאורים הללו מתייחסים לאותו אדם המופיע בפרק נ"ג? האם הם יכולים לשפוך אור על איזו מהקושיות שהועלו למעלה?