Difference between revisions of "The Suffering Servant in Yeshayahu 53/2/he"
(8 intermediate revisions by the same user not shown) | |||
Line 6: | Line 6: | ||
<category>עם ישראל | <category>עם ישראל | ||
− | <p> | + | <p>העבד מייצג את עם ישראל כולו ולא אדם יחיד כלשהו. הפרק רומז גם לסבלו של העם בגלות וגם לגמולו הסופי. עמדה זו מחולקת לחלוקות משנה לפי הדרך בה ההקבלה לישראל מבוטאת.</p> |
− | <opinion> | + | <opinion>הקבלה ישירה |
− | <p> | + | <p>ישנה הקבלה ישירה בין סבלו של העבד לסבלו של עם ישראל.</p> |
− | <mekorot><multilink><a href="BemidbarRabbah13-2" data-aht="source">במדבר רבה</a><a href="BemidbarRabbah13-2" data-aht="source">י"ג:ב'</a><a href="Bemidbar Rabbah" data-aht="parshan">אודות במדבר רבה</a></multilink>,<fn> | + | <mekorot><multilink><a href="BemidbarRabbah13-2" data-aht="source">במדבר רבה</a><a href="BemidbarRabbah13-2" data-aht="source">י"ג:ב'</a><a href="Bemidbar Rabbah" data-aht="parshan">אודות במדבר רבה</a></multilink>,<fn>יש לשים לב שכבר במאה השלישית, התיאולוג הנוצרי אוריגנס העיד שהיהודים בימיו זיהו את העבד בישעיהו נ"ג עם אומת ישראל. הוא כותב, "עכשיו אני נזכר שמידי פעם, בפולמוס שנערך עם יהודים מסוימים שנחשבו לאנשים נבונים, ציטטתי את הנבואות הללו; אשר עליהן הגיב יריבי היהודי שתחזיות אלו נשאו התייחסויות לעם השלם, שנחשב כאדם יחיד, ואשר נמצא במצב של פיזור וסבל, על מנת שהרבה גרים יצטרפו, עקב פיזור היהודים בינות לאומות עובדי אלילים רבות." (נגד קלסוס, ספר 1:55)</fn> <multilink><a href="RashiYeshayahu52-13-14" data-aht="source">רש"י</a><a href="RashiYeshayahu52-13-14" data-aht="source">ישעיהו נ"ב:י"ג-י"ד</a><a href="RashiYeshayahu53" data-aht="source">ישעיהו נ"ג</a><a href="R. Shelomo Yitzchaki (Rashi)" data-aht="parshan">אודות ר' שלמה יצחקי</a></multilink>,<fn>רש"י טוען שהעבד מתייחס דווקא לצדיקים שבעם.</fn> <multilink><a href="RYosefKaraYeshayahu52-13" data-aht="source">ר' יוסף קרא</a><a href="RYosefKaraYeshayahu52-13" data-aht="source">ישעיהו נ"ב:י"ג</a><a href="RYosefKaraYeshayahu53-1-12" data-aht="source">ישעיהו נ"ג:א'-י"ב</a><a href="R. Yosef Kara" data-aht="parshan">אודות ר' יוסף קרא</a></multilink>, <multilink><a href="Kuzari2-34-38" data-aht="source">כוזרי</a><a href="Kuzari2-34-38" data-aht="source">ב':ל"ד-ל"ח</a><a href="R. Yehuda HaLevi" data-aht="parshan">אודות ר' יהודה הלוי</a></multilink>, <multilink><a href="IbnEzraYeshayahu52-13-14" data-aht="source">אבן עזרא</a><a href="IbnEzraYeshayahu52-13-14" data-aht="source">ישעיהו נ"ב:י"ג-י"ד</a><a href="IbnEzraYeshayahu53" data-aht="source">ישעיהו נ"ג</a><a href="R. Avraham ibn Ezra" data-aht="parshan">אודות ר' אברהם אבן עזרא</a></multilink>, <multilink><a href="RadakYeshayahu52-13-14" data-aht="source">רד"ק</a><a href="RadakYeshayahu52-13-14" data-aht="source">ישעיהו נ"ב:י"ג-י"ד</a><a href="RadakYeshayahu53" data-aht="source">ישעיהו נ"ג</a><a href="R. David Kimchi (Radak)" data-aht="parshan">אודות ר' דוד קמחי</a></multilink>, <multilink><a href="RYosefibnKaspiYeshayahu52-13-15" data-aht="source">ר' יוסף אבן כספי</a><a href="RYosefibnKaspiYeshayahu52-13-15" data-aht="source">ישעיהו נ"ב:י"ג-ט"ו</a><a href="R. Yosef ibn Kaspi" data-aht="parshan">אודות ר' יוסף אבן כספי</a></multilink>, <multilink><a href="AbarbanelYeshayahu52-13" data-aht="source">אברבנאל #‏1‏</a><a href="AbarbanelYeshayahu52-13" data-aht="source">ישעיהו נ"ב:י"ג</a><a href="R. Yitzchak Abarbanel" data-aht="parshan">אודות ר' יצחק אברבנאל</a></multilink>,<fn>אברבנאל קורא את כל הפרק בשתי דרכים, קודם בזיהוי העבד כעם ישראל, ולאחר מכן בזיהויו דווקא כיאשיהו. |
− | <point><b> | + | <div id="gtx-trans" style="position: absolute; left: 189px; top: 28.2px;"> </div></fn> <multilink><a href="ShadalYeshayahu52-13-15" data-aht="source">שד"ל</a><a href="ShadalYeshayahu42-1" data-aht="source">ישעיהו מ"ב:א'</a><a href="ShadalYeshayahu49-137" data-aht="source">ישעיהו מ"ט:א',ג',ז'</a><a href="ShadalYeshayahu52-13-15" data-aht="source">ישעיהו נ"ב:י"ג-ט"ו</a><a href="ShadalYeshayahu53" data-aht="source">ישעיהו נ"ג</a><a href="R. Shemuel David Luzzatto (Shadal)" data-aht="parshan">אודות ר' שמואל דוד לוצאטו</a></multilink>, <multilink><a href="HoilMosheYeshayahu42" data-aht="source">הואיל משה</a><a href="HoilMosheYeshayahu42" data-aht="source">ישעיהו מ"ב</a><a href="HoilMosheYeshayahu49-1" data-aht="source">ישעיהו מ"ט:א'</a><a href="HoilMosheYeshayahu52-13-14" data-aht="source">ישעיהו נ"ב:י"ג-י"ד</a><a href="HoilMosheYeshayahu53" data-aht="source">ישעיהו נ"ג</a><a href="R. Moshe Yitzchak Ashkenazi (Hoil Moshe)" data-aht="parshan">אודות ר' משה יצחק אשכנזי</a></multilink></mekorot> |
− | <point><b> | + | <point><b>זהותו של העבד</b> – <p>על פי גישה זאת, העבד הוא עם ישראל.<fn>יש התמהים כיצד יכול העבד להיות ישראל אם המילה "עַבְדִּי" היא בצורת היחיד. ניתן לענות ולומר שהפסוק מדבר על האומה בכללותה, מה שהופך אותה לישות יחידה. במקום זאת, אבן-עזרא מפרש שהפסוק מכוון לכל אדם יחיד שעובד את ה'.</fn> קריאה זו מתאימה להקשר הרחב, מאחר ששתי הנבואות הסמוכות (לפני ואחרי) מדברות על ישראל.<fn>ראו את האבן-עזרא שמציין את הנקודה הזאת.</fn> בנוסף לכך, לכל אורך ישעיהו, המונח "עַבְדִּי" מתייחס לעתים קרובות לאומה. ראו למשל "‎וְאַתָּה יִשְׂרָאֵל עַבְדִּי" (מ"א:ח'), "אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב" (מ"ד:ב'), ו-"עַבְדִּי אָתָּה יִשְׂרָאֵל" (מ"ט:ג').<fn>ראו גם ישעיהו מ"ד:כ"א, מ"ה:ד', ו-מ"ח:כ'.</fn></p></point> |
− | <point><b> | + | <point><b>המשקיפים מהצד</b> – אלה הם גוים אשר התנשאו על עם ישראל בגלות וחזו בסבלו.</point> |
− | <point><b> | + | <point><b>ביזוי העבד</b> – התיאורים השונים של הביזיון והייסורים מתייחסים לחוויית העם בגלות, שם הם סבלו רבות מידיהם של המדכאים, גם פיזית<fn>ראו בתיאורים "אִישׁ מַכְאֹבוֹת וִידוּעַ חֹלִי", "נִגַּשׂ וְהוּא נַעֲנֶה", ו-"וַיהֹוָה חָפֵץ דַּכְּאוֹ הֶחֱלִי".</fn> וגם רגשית.<fn>לכן, אבן-עזרא מסביר שהפסוק "כֵּן מִשְׁחַת מֵאִישׁ מַרְאֵהוּ וְתֹאֲרוֹ מִבְּנֵי אָדָם" מרמז שאל העם התייחסו כתתי-אדם, והזכיר שגם בימיו גוים הניחו שליהודים הייתה צורה שונה מאנשים אחרים. אבן-כספי ושד"ל מוסיפים שאחרים היו מסתירים את פניהם מישראל כשעברו על ידם מאחר שהיו כל-כך מתועבים ("וּכְמַסְתֵּר פָּנִים מִמֶּנּוּ נִבְזֶה וְלֹא חֲשַׁבְנֻהוּ").</fn> בעוד שרוב המקורות מניחים שהנביא מדבר על הגלות הנוכחית, אבן-כספי<fn>ראו גם את הואיל משה שמביא את שתי האפשרויות.</fn> טוען שהוא מדבר על שתי גלויות - גלות אשור וגלות בבל.<fn>שד"ל מפקפק בגרסתו של אבן-כספי, ומציין שתיאור ביזיונו של עם ישראל והזלזול כלפיו מאומות הגויים לא מתאר בדיוק את האווירה במהלך תקופת גלות בבל. באותו זמן, היו אומות רבות תחת שלטונה של בבל, ומצב עם ישראל לא היה שונה בהרבה משל העמים האחרים.</fn></point> |
+ | <point><b>התרוממות רוחו של העבד</b> – מקורות אלו מציינים שתי אפשרויות בקשר לתזמון שכרו של העבד (בהתאמה למקומותיהן למעלה):<br/> | ||
<ul> | <ul> | ||
− | <li><b> | + | <li><b>ימות המשיח</b> – רוב המקורות מפרשים שכל הפסוקים שמדברים על מצבו המשופר של העבד<fn>הם מבינים את הביטוי "הִנֵּה יַשְׂכִּיל עַבְדִּי" כאומר "הוא יצליח", עקב שימוש המילה "מַשְׂכִּיל" בשמואל א' י"ח:י"ד ("וַיְהִי דָוִד לְכׇל דְּרָכָו מַשְׂכִּיל וַי"י עִמּוֹ"). |
− | <li><b> | + | <div id="gtx-trans" style="position: absolute; left: 260px; top: 28.2px;"> </div></fn> מתייחסים לאחרית הימים.<fn>ראו הואיל משה על פסוק י"ב, שכותב שחלק מההבטחות על הגאולה העתידית הזו כבר התגשמו.</fn> הזמן הזה יהיה מתי שעם ישראל ינקום באויביו ("כֵּן יַזֶּה גּוֹיִם רַבִּים")<fn>ראו, למשל, את תיאור נקמתו של ה' באויבי ישראל באחרית הימים בישעיהו ס"ג. התיאור על דמם השפוך שמכתים את בגדיו: "וְיֵז נִצְחָם עַל בְּגָדַי" מהדהד בפסוק שלנו.</fn> ויתברך בחיים ארוכים ("יִרְאֶה זֶרַע יַאֲרִיךְ יָמִים").<fn>רד"ק מציין שברכות דומות בקשר לאחרית הימים בישעיהו ס"ה:כ"ב ("כִּי כִימֵי הָעֵץ יְמֵי עַמִּי") ובזכריה ח':ד' ("עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָם וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ מֵרֹב יָמִים").</fn> דבר זה יוביל את הגויים להכיר בטעות של אמונותיהם ופעולותיהם ("כֻּלָּנוּ כַּצֹּאן תָּעִינוּ") ובצדקת עם ישראל.<fn>ראו אבן-עזרא שמבין את המילים "בְּדַעְתּוֹ יַצְדִּיק צַדִּיק עַבְדִּי לָרַבִּים" כמתייחסות לעובדה שבימות המשיח עם ישראל ילמד את הגוים תורה.</fn> יתרון לקריאה זו הוא שרעיונות מרכזיים אלו נפוצים בהרבה מהנבואות הסמוכות שגם הן מדברות באופן דומה על הכרה זרה בצדקת עם ישראל ובה' באחרית הימים.</li> |
+ | <li><b>תקופת בית שני</b> – מנגד, אבן-כספי טוען שהפסוקים מדברים על תקופת בית שני כשהעם חזר לארץ ישראל. יש שהבינו נבואות אחרות בחציו השני של ישעיהו כמתייחסות לתקופה זו גם כן, ואולי הם רומזים לתופעת גיור בני הנכר שהצטרפו לעם בחזרתו לארץ. למשל, ראו ישעיהו נ"ו ובניתוח הפרק ב<a href="Foreigners and Eunuchs in Yeshayahu 56" data-aht="page">בני הנכר והסריסים בישעיהו נ"ו</a>.</li> | ||
</ul></point> | </ul></point> | ||
− | <point><b>"חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא" – | + | <point><b>"חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא" – עונש עקיף?</b> מקורות אלה שונים בפרשנותם בקשר לשאלה אם פסוק זה ואחרים רומזים על עונש עקיף, והאם עם ישראל באמת סבל""עַל לֹא חָמָס עָשָׂה".<fn>יש שמפקפקים כיצד אפשר לומר שעם ישראל היה חף-מפשע לחלוטין בגלות ושהסבל כלל לא הגיע לו. |
+ | <div id="gtx-trans" style="position: absolute; left: 424px; top: 28.2px;"> </div></fn><br/> | ||
<ul> | <ul> | ||
− | <li><b> | + | <li><b>שום עונש עקיף</b> – רוב המקורות הללו מפרשים שהפסוקים לא רומזים שהיה עונש עקיף.<fn>דבר זה אולי נובע מהאי-נוחות הכללית שמעלה הרעיון של עונש קולקטיבי. רד"ק, למשל, פותח את הפירוש שלו בשאלה "הנה כתב יחזקאל הנביא בן לא ישא בעון האב ואב לא ישא בעון הבן כל שכן איש אחד באיש אחר וכל שכן אומה באומה אחרת". לחלופין, הפרשנים מונעים מסיבות פולמוסיות והרצון להרחיק את עצמם מההבנה הנוצרית של העבד כנבואה על ישו, שהם מאמינים שמת כדי לכפר על חטאי האחרים. ראו בהמשך שאבן-עזרא, אבן-כספי ואברבנאל כולם מתייחסים ישירות ונאבקים בהבנה הנוצרית של הפרק.</fn></li> |
<ul> | <ul> | ||
<li><b>Mistaken assumption</b> – Radak claims that the various phrases represent the perspective of the other nations, but are not a description of fact.<fn>This works well with verses 4-7, which can easily be read as the words of the foreign nations.  However, the singular formulation "כִּי נִגְזַר מֵאֶרֶץ חַיִּים מִפֶּשַׁע <b>עַמִּי</b>" in verse 8 is somewhat difficult, leading R"Y Kara, Radak and others to explain that these are the words of "every individual nation". More difficult is verse 11, "בְּדַעְתּוֹ יַצְדִּיק צַדִּיק עַבְדִּי לָרַבִּים וַעֲוֺנֹתָם הוּא יִסְבֹּל" as these appears to be the words of Hashem Himself. Radak suggests that Hashem is saying that in the future, Israel's righteousness will act as a panacea for others' sins since it will bring world peace. [In other words, the verse speaks of vicarious reward, not vicarious suffering.]</fn> Israel really suffered only for her own sins.  However, in the future, when the nations will finally recognize their wickedness and Israel's righteousness, and try to reconcile this with their earlier prosperity and Israel's afflictions, they will erroneously conclude that Israel's suffering must have been vicarious punishment for their own sins.</li> | <li><b>Mistaken assumption</b> – Radak claims that the various phrases represent the perspective of the other nations, but are not a description of fact.<fn>This works well with verses 4-7, which can easily be read as the words of the foreign nations.  However, the singular formulation "כִּי נִגְזַר מֵאֶרֶץ חַיִּים מִפֶּשַׁע <b>עַמִּי</b>" in verse 8 is somewhat difficult, leading R"Y Kara, Radak and others to explain that these are the words of "every individual nation". More difficult is verse 11, "בְּדַעְתּוֹ יַצְדִּיק צַדִּיק עַבְדִּי לָרַבִּים וַעֲוֺנֹתָם הוּא יִסְבֹּל" as these appears to be the words of Hashem Himself. Radak suggests that Hashem is saying that in the future, Israel's righteousness will act as a panacea for others' sins since it will bring world peace. [In other words, the verse speaks of vicarious reward, not vicarious suffering.]</fn> Israel really suffered only for her own sins.  However, in the future, when the nations will finally recognize their wickedness and Israel's righteousness, and try to reconcile this with their earlier prosperity and Israel's afflictions, they will erroneously conclude that Israel's suffering must have been vicarious punishment for their own sins.</li> |
Latest revision as of 05:12, 4 September 2020
העבד המיוסר בישעיהו נ"ג
גישות פרשניות
עם ישראל
העבד מייצג את עם ישראל כולו ולא אדם יחיד כלשהו. הפרק רומז גם לסבלו של העם בגלות וגם לגמולו הסופי. עמדה זו מחולקת לחלוקות משנה לפי הדרך בה ההקבלה לישראל מבוטאת.
הקבלה ישירה
ישנה הקבלה ישירה בין סבלו של העבד לסבלו של עם ישראל.
על פי גישה זאת, העבד הוא עם ישראל.4 קריאה זו מתאימה להקשר הרחב, מאחר ששתי הנבואות הסמוכות (לפני ואחרי) מדברות על ישראל.5 בנוסף לכך, לכל אורך ישעיהו, המונח "עַבְדִּי" מתייחס לעתים קרובות לאומה. ראו למשל "וְאַתָּה יִשְׂרָאֵל עַבְדִּי" (מ"א:ח'), "אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב" (מ"ד:ב'), ו-"עַבְדִּי אָתָּה יִשְׂרָאֵל" (מ"ט:ג').6
- ימות המשיח – רוב המקורות מפרשים שכל הפסוקים שמדברים על מצבו המשופר של העבד11 מתייחסים לאחרית הימים.12 הזמן הזה יהיה מתי שעם ישראל ינקום באויביו ("כֵּן יַזֶּה גּוֹיִם רַבִּים")13 ויתברך בחיים ארוכים ("יִרְאֶה זֶרַע יַאֲרִיךְ יָמִים").14 דבר זה יוביל את הגויים להכיר בטעות של אמונותיהם ופעולותיהם ("כֻּלָּנוּ כַּצֹּאן תָּעִינוּ") ובצדקת עם ישראל.15 יתרון לקריאה זו הוא שרעיונות מרכזיים אלו נפוצים בהרבה מהנבואות הסמוכות שגם הן מדברות באופן דומה על הכרה זרה בצדקת עם ישראל ובה' באחרית הימים.
- תקופת בית שני – מנגד, אבן-כספי טוען שהפסוקים מדברים על תקופת בית שני כשהעם חזר לארץ ישראל. יש שהבינו נבואות אחרות בחציו השני של ישעיהו כמתייחסות לתקופה זו גם כן, ואולי הם רומזים לתופעת גיור בני הנכר שהצטרפו לעם בחזרתו לארץ. למשל, ראו ישעיהו נ"ו ובניתוח הפרק בבני הנכר והסריסים בישעיהו נ"ו.
- שום עונש עקיף – רוב המקורות הללו מפרשים שהפסוקים לא רומזים שהיה עונש עקיף.17
- Mistaken assumption – Radak claims that the various phrases represent the perspective of the other nations, but are not a description of fact.18 Israel really suffered only for her own sins. However, in the future, when the nations will finally recognize their wickedness and Israel's righteousness, and try to reconcile this with their earlier prosperity and Israel's afflictions, they will erroneously conclude that Israel's suffering must have been vicarious punishment for their own sins.
- Admission of guilt – Ibn Ezra suggests, instead, that the words constitute an admission of guilt by the enemy nations. They confess to having inflicted suffering on Israel, referring to Israel's afflictions as "our sickness" only because they were the ones who caused them. Similarly, when they claim that Israel is "מְדֻכָּא מֵעֲוֺנֹתֵינוּ", they are saying that it was their sins, i.e. their oppression, which crushed Israel.19
- Vicarious punishment – In contrast to the other sources, the Kuzari appears to take the verses at face value and to assume that sometimes the righteous do suffer for the sins of others,20 even on the national level. All of humanity is one body, and Israel is its heart. As such, it both provides vitality to the rest of the body and finds itself under constant pressure and distress from the surrounding limbs (who meanwhile sit at rest). This position takes vicarious punishment to the extreme, claiming that it occurs not just within a family or even among members of the same nation, but that it can cross national borders. For discussion of how the Kuzari's opinion relates to other takes on collective punishment, see האם ה' פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל בָּנִים?, ענישה קולקטיבית, וצדיק ורע לו.
- Rashi maintains that the verse refers to all the people who were willing to die at the hands of the wicked rather than transgress a commandment.
- R"Y Kara and Radak, on the other hand, suggests it refers to the phenomena of Jews in exile being sentenced to death as if they were wicked, when they were in fact innocent.
- Shadal more simply holds that it speaks of ignoble burials, like those given to sinners.
Indirect Parallel (via Iyyov)
The suffering servant may be identified with Iyyov, whose life itself served as a symbol for the life of the nation.
ישעיהו | איוב |
הִנֵּה יַשְׂכִּיל עַבְדִּי (נ"ב:י"ג) | עַבְדִּי אִיּוֹב (א':ח') |
כַּאֲשֶׁר שָׁמְמוּ עָלֶיךָ רַבִּים (נ"ב:י"ד) | פְּנוּ אֵלַי וְהָשַׁמּוּ (כ"א:ה') |
מִשְׁחַת מֵאִישׁ מַרְאֵהוּ וְתֹאֲרוֹ מִבְּנֵי אָדָם (נ"ב:י"ד) | וַיִּשְׂאוּ אֶת עֵינֵיהֶם מֵרָחוֹק וְלֹא הִכִּירֻהוּ (ב':י"ב) |
וַאֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ הִתְבּוֹנָנוּ (נ"ב:ט"ו) | עָמַדְתִּי וַתִּתְבֹּנֶן בִּי (ל':י"ב) |
וְנִרְאֵהוּ וְלֹא מַרְאֶה (נ"ג:ב') | לֹא תְשׁוּרֵנִי עֵין רֹאִי (ז:ח) |
אִישׁ מַכְאֹבוֹת וִידוּעַ חֹלִי (נ"ג:ג) | כִּי גָדַל הַכְּאֵב מְאֹד (ב':י"ג) |
נִבְזֶה וְלֹא חֲשַׁבְנֻהוּ (נ"ג:ג) | וּבוּז מִשְׁפָּחוֹת יְחִתֵּנִי (ל"א:ד' |
מְדֻכָּא מֵעֲוֺנֹתֵינוּ (נ"ג:ה') | וְיֹאֵל אֱלוֹהַּ וִידַכְּאֵנִי (ו':ט') |
וַי"י הִפְגִּיעַ בּוֹ אֵת עֲוֺן כֻּלָּנוּ (נ"ג:ו) | לָמָה שַׂמְתַּנִי לְמִפְגָּע לָךְ (ז':כ') |
וַיִּתֵּן אֶת רְשָׁעִים קִבְרוֹ (נ"ג:ט') | נִזְעָכוּ קְבָרִים לִי (י"ז:א') |
עַל לֹא חָמָס עָשָׂה (נ"ג:ט') | עַל לֹא חָמָס בְּכַפָּי (ט"ז:י"ז) |
וְלֹא מִרְמָה בְּפִיו (נ"ג:ט') | וּלְשׁוֹנִי אִם יֶהְגֶּה רְמִיָּה (כ"ז:ד') |
מֵעֲמַל נַפְשׁוֹ יִרְאֶה (נ"ג:י"א) | וְלֵילוֹת עָמָל מִנּוּ לִי (ז:ג') |
אֲשֶׁר הֶעֱרָה לַמָּוֶת נַפְשׁוֹ (נ"ג:י"ב) | וַתִּבְחַר מַחֲנָק נַפְשִׁי מָוֶת מֵעַצְמוֹתָי (ז':ט"ו) |
יִרְאֶה זֶרַע יַאֲרִיךְ יָמִים (נ"ג:י') | לאיוב נולדים 10 בנים וחי עוד 140 שנה |
מנהיג ישראל
The servant is identified with one of the leaders of the nation, possibly Yirmeyahu, Chizkiyahu, or Yoshiyahu.
ירמיהו
The chapter describes Yirmeyahu's travails throughout his tenure as prophet and his compensation in the World to Come.
- "וַיַּעַל כַּיּוֹנֵק לְפָנָיו" – Yirmeyahu began prophesying as a youngster, as he says of himself, "כִּי נַעַר אָנֹכִי" (Yirmeyahu 1:6).
- "וַחֲדַל אִישִׁים" – Throughout his life, Yirmeyahu was an outsider, distanced from other people, both by command24 and by circumstance,25 as he says, "מִפְּנֵי יָדְךָ בָּדָד יָשַׁבְתִּי" (Yirmeyahu 15:17).
- "נִבְזֶה וְלֹא חֲשַׁבְנֻהוּ"– When Yirmeyahu did interact with others, he was met with scorn, as evidenced by his complaint: "דַּע שְׂאֵתִי עָלֶיךָ חֶרְפָּה" (Yirmeyahu 15:15).
- "אִישׁ מַכְאֹבוֹת" – Yirmeyahu cries to Hashem, "לָמָּה הָיָה כְאֵבִי נֶצַח" (Yirmeyahu 15:18)
- "מֵעֹצֶר וּמִמִּשְׁפָּט לֻקָּח" – Yirmeyahu is imprisoned for his prophecies, as described in Yirmeyahu 32-33 and 37-39: "בִּהְיֹתוֹ עָצוּר בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה".
- "נִגְזַר מֵאֶרֶץ חַיִּים" – Yirmeyahu's opponents attempted to kill him on several occasions, saying "וְנִכְרְתֶנּוּ מֵאֶרֶץ חַיִּים" (ירמיהו י"א:י"ט).
- "כַּשֶּׂה לַטֶּבַח יוּבָל" – Yirmeyahu says of himself, "וַאֲנִי כְּכֶבֶשׂ אַלּוּף יוּבַל לִטְבוֹחַ" (ירמיהו י"א:י"ט).
- "הִנֵּה יַשְׂכִּיל עַבְדִּי" – R. Saadia understands "יַשְׂכִּיל" to mean attainment of wisdom rather than success, and assumes that the phrase refers to a past rather than a future event. Hashem gave wisdom to Yirmeyahu when he first started to prophesy since he was such a youth.
- "יָרוּם וְנִשָּׂא וְגָבַהּ מְאֹד" – These words do not imply that Yirmeyahu was to be respected at the end of his life, but that Hashem gave him the strength to withstand and overcome his enemies,26 as He promises, "נְתַתִּיךָ הַיּוֹם לְעִיר מִבְצָר וּלְעַמּוּד בַּרְזֶל וּלְחֹמוֹת נְחֹשֶׁת עַל כׇּל הָאָרֶץ... וְנִלְחֲמוּ אֵלֶיךָ וְלֹא יוּכְלוּ לָךְ".
- "כֵּן יַזֶּה גּוֹיִם רַבִּים" – R. Saadia translates "יַזֶּה" as "to disperse" and suggests that the phrase speaks of Yirmeyahu's prophecies of exile to the foreign nations.27
- "עָלָיו יִקְפְּצוּ מְלָכִים פִּיהֶם" – This refers to Nebuchadnezzar's sparing of Yirmeyahu.
- "מִי הֶאֱמִין לִשְׁמֻעָתֵנוּ וּזְרוֹעַ י"י עַל מִי נִגְלָתָה" – This, too, does not refer to a reaction to a future event and reward, but the fact that people were surprised that Hashem had given prophecy to such a young child.
- "יִרְאֶה זֶרַע יַאֲרִיךְ יָמִים וְחֵפֶץ י"י בְּיָדוֹ יִצְלָח" – According to R. Saadia this is a blessing that is to come on Israel (and not Yirmeyahu). Due to Yirmeyahu's chastisements, the nation will merit long life in Hashem's land.
- "לָכֵן אֲחַלֶּק לוֹ בָרַבִּים וְאֶת עֲצוּמִים יְחַלֵּק שָׁלָל" – This refers to the reward Yirmeyahu is to receive in the World to Come, when he will be resurrected together with the other righteous leaders and share with them Hashem's "booty"; i.e. everlasting life.28
- No vicarious punishment – According to R. Eliezer of Beaugency29 the chapter does not imply that Yirmeyahu vicariously suffered for others' sins. Rather, he made himself sick thinking about the tragedies that were to come to the nation30 due to their evil deeds.31
- Yes vicarious punishment – R. Saadia also raises the possibility that Hashem did truly afflict Yirmeyahu instead of the people, so that he would earn merit to pray for Israel and attain atonement for their sins.32 This is not unjust, as Yirmeyahu would be compensated for any suffering in the Next World. [See צדיק ורע לו, where R. Saadia uses similar reasoning to explain why sometimes the righteous suffer while the evil prosper.]
חזקיהו
The unit speaks of both Chizkiyahu's anguish during his deathly illness and Sancheriv's campaign against Yehuda, and the salvation promised to him from both dangers.
- Suffered from Achaz – Ibn Danan suggests that Chizkiyahu's visage was marred ("מִשְׁחַת מֵאִישׁ מַרְאֵהוּ") by the fact that his father Achaz had passed him through fire (Bavli Sanhedrin 63b).
- Suffered from Sancheriv – He further explains that Chizkiyahu was despised and mocked ("נִבְזֶה וְלֹא חֲשַׁבְנֻהוּ") not by his brethren but by Sancheriv and Ravshakeh,37 and he was pained and sickly ("אִישׁ מַכְאֹבוֹת וִידוּעַ חֹלִי") due to his distress and worry over both the siege and the people's sins.38 He endured Ravshakeh's mocking in silence ("וְלֹא יִפְתַּח פִּיו")39 and prepared himself for death ("כַּשֶּׂה לַטֶּבַח יוּבָל") at their hands.40
- Suffered from illness – It is also possible that some of the verses describing the servant's sickness and imminent death refer to the illness endured by Chizkiyahu, described in מלכים ב כ'.
- No vicarious punishment – Ibn Danan asserts that Chizkiyahu was not punished for the nation's sins but rather that he was sickened and distraught by them.41 The people were cured by "associating with him" (בַחֲבֻרָתוֹ),42 i.e. by his reformation and bringing them back to Hashem.43 The phrase "וַי"י הִפְגִּיעַ בּוֹ אֵת עֲוֺן כֻּלָּנוּ", also does not imply that Chizkiyahu suffered vicariously, but rather that Hashem accepted (הִפְגִּיעַ)44 Chizkiyahu's prayers to condone the iniquities of the people.
- Vicarious punishment – Alternatively, one might take the verses more literally to mean that Chizkiyahu was in fact afflicted so as to achieve atonement for the nation's sins. This is part of the lot of righteous leaders, who willingly suffer to atone for their nation.
- "וְאֶת דּוֹרוֹ מִי יְשׂוֹחֵחַ כִּי נִגְזַר מֵאֶרֶץ חַיִּים" – Ibn Danan explains this phrase to mean: "had Chizkiyahu been cut off from the land of the living (due to his illness), who would have taught his generation righteousness?"
- "וַיִּתֵּן אֶת רְשָׁעִים קִבְרוֹ" – According to Ibn Danan, this verse refers to the danger from Assyria and Chizkiyahu's fears lest he be buried among his wicked enemies.
יאשיהו
Yeshayahu laments Yoshiyahu's untimely and undeserving death at the hands of Paroh Necho.
- "יַשְׂכִּיל עַבְדִּי" – Abarbanel assumes that "יַשְׂכִּיל" refers not to the future successes of the servant, but to a past event: that Yoshiyahu learned48 to walk in Hashem's path and worshiped Him with all his heart.
- "יָרוּם וְנִשָּׂא וְגָבַהּ מְאֹד" – These phrases, too, refer to Yoshiyahu's earlier acclaim, as he ruled over an expanded kingdom.49
- "כֵּן יַזֶּה גּוֹיִם" – Abarbanel suggests that Hashem rather than Yoshiyahu is the subject of this clause, and it refers to Hashem's taking vengeance on Yoshiyahu's killers.
- Rewards of 53:10-12 – Abarbanel assumes that these all refer to rewards in the Next World and during the Resurrection, when Yoshiyahu will live eternal life ("יַאֲרִיךְ יָמִים"), share a portion with the righteous ("אֲחַלֶּק לוֹ בָרַבִּים"), and return to live in Israel and merit the physical good ("יְחַלֵּק שָׁלָל") it will offer.
משיח
Hashem's servant is the Mashiach.
- Yefet disagrees with Abarbanel's basic assumption that the Mashiach will be exalted from the very beginning, claiming that that the Mashiach will only rise to kingship after long trials in exile in which he is to suffer sickness, humiliation, and afflictions. It is these that are described in the various verses.
- Ramban similarly suggests that the descriptions of degradation refer to the moment of the Mashiach's arrival, for when he comes he will be impoverished: "עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר", inviting scorn and doubt that he is really the anointed one. The depictions of his suffering and sickness ("אִישׁ מַכְאֹבוֹת וִידוּעַ חֹלִי"), on the other hand, relate to his distress over the sins of Israel.
- It is also possible that the verses describing the Mashiach's anguish refer to "Mashiach b. Yosef" rather than "Mashiach b. David".56 According to פסיקתא רבתי this Mashiach is to be mocked by foreigners and physically suffer, matching the depiction here: "ישׁ מַכְאֹבוֹת וִידוּעַ חֹלִי... נִבְזֶה וְלֹא חֲשַׁבְנֻהוּ".57 According to בבלי סוכה נ"ב., moreover, he is eventually to die at the hand of his enemies (in line with the depiction here: "כִּי נִגְזַר מֵאֶרֶץ חַיִּים").
- Vicarious punishment – Yefet claims that sometimes, when the nation deserves great punishment which they will not be able to bear, Hashem afflicts a prophet or servant in their stead to carry their sins and lighten their suffering.59
- No vicarious punishment – Though Ramban agrees that the nation was to be forgiven for the sake of the Mashiach, he does not assume that the Mashiach was punished in their place. Rather the Mashiach's distress over the nation's sins merited them salvation. [According to him "חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא" means that the Mashiach, rather than the sinners, was upset by their deeds.]
- Did not die – According to Ramban, these verses mean only that the Mashiach was willing to die to fulfill his task.60 He assumes that to effect the ingathering of exiles, the Mashiach is to face each foreign ruler and, like Moshe, demand that they free the nation. This will endanger his life, but he will be prepared to die among the wicked if needed ("וַיִּתֵּן אֶת רְשָׁעִים קִבְרוֹ").
- Died – If the verses refer to Mashiach b. Yosef, in contrast, the Mashiach did actually die at the hands of his opponents.